גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא

עמוד 1 מתוך 3123

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

אקדמות מילין

כתיבה, עריכה וסגנון שלמה  מיארהגאוני משפחת אביחצירא-רבי יוסף לוי

יהי ה׳ אלהינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו ורבותינו, אשר עוד מימי קדם היו יושבים אך על התורה ועל העבודה, ולא פסיק פומייהו מגרסא בחשק ושקידה, ואשר ליו צדה, והאלהים אנה לידו, במספר במשקל ובמדה, אשר לא יעדה והפדה, אהבת עולם אהבוה אהבה רבה, שאין לה קצבה ובדעתם דעת רחבה ערכו את היצר קרב ומלחמה דכייל ליה בקבא רבא, ומתוך כך היו מחדדן שמעתייהו והא בלא הא לא סגיא. נהירנא האיך מור אבי הגאון הקדוש ציס״ע, גם בעוה״ר כאשר חלה קודם פטירתו והסבל היה רב לא הוה פסיק מגרסא כולי יומא בהחיות העצומה והנעימה של הדביקות בתורתנו הקדושה, סלסלה ותרוממך במדה גדולה אשרי עין ראתה.

 ולא היה בלבו זולתי תורתנו הקדושה, שום מדה. והכסף נחשב אצלו למאומה, אויבו הגדול היה, ושמח במפלתו והתרחק מיניה ומקצתיה כמטחוי קשת, כאשר היה ידוע לכל באי שער עירו. עם זאת מדותיו התרומיות והנעלות, הכל זכה בירושה מבית אביא, ברא כרעיה דאבוה מרן קה״ק הקטן שבבנים עליו העיד גדול התלמידים, מן השמים נתן לו פי שנים, בו התנוצץ וזרח האור גדול מאור נשמתו של מרן האר׳׳י הק׳, כפי שהעידו גדולי אותו הדור, שהדבר היה בהוראה ברורה בחזיון הלילה לאביו ראש משפחתנו הקדושה. הלא הוא חד בדרא דגליא לדרעיה ונהורא נפיק מיניה רב רבנן ותלמידהון הסב״ק מרן קה״ק פחד יצחק זי׳׳ע. ממקור טהור זה זכה מ ו״ א הקוה״ט זי״ע, לחצי ירושה, זהו חלקו מסטרא דדוכרא. והחצי השני מסטרא דנוקבא, משם הוסיף וירש ירושה שאין לה גבול וקצבה, הלא הוא סבו הגדול, הקדוש והמקודש שקדשוהו שמים, מרן קה׳׳ק אדוננו המלך דוד זיעי׳א. דמותם העילאית של אלו שני הסבים, עמדו ונצבו תמיד אל מול נפשו. והשפיעו עליו ממרומים בכפליים ויצא                                                                                                               יצחק.

יחיד לכל נוצר קדם, ביום ברא אדם גבר עליו חסדו, התן עליו מהודו, שפע חכמה ותבונה ודעת, לו ולדורותיו נקבעת, ואך לא על כל אדם רוח ממרום יערה, רק לשרידים אשר ה׳ קורא שתלם בכל דור ודור, ועל ידם פרצות הדור יגדור, והיו למאורות להאיר לדורות בדברים הגשמיים והרוחניים העומדים ברום עולם ברקיע השמים להבדיל על ידם בין דרך ישרה אשר ליום נמשלה ובין דרך עקומה המשולה ללילה, והיו לאותות לדורותם להגן עליהם בצדקתם. גם אחרי עלותם אל האלהים שוכן גבוהים היו נשמותיהם הטהורות ברקיע השמים למאורות להאיר על הארץ בזכותם, כי יותר מבחייהם גדולים במיתתם. באהבה רבה לפני בוראם כי הם עמודי השמים והארץ וכל צבאם בל ימוטו לעולם. ואלה תולדות                                                                                                                  יצחק.

סעיף אחד מהמאורות הגדולים אשר היו בבית ה׳ שתולים, והאירו בחכמתם ותורתם, וביראתם וחסידותם חשך וצלמות, בחיים ובמות, היה מו״ז הקדוש ראש דגלה של משפחתנו הקדושה מרן גאון יעקב אביחצירא זי״ע. אשר היה מופלג בחכמה ובחסידות, וביופי ונועם המדות האציליות אליהם זכה, וכבר באו חכמי דורו ארזי הלבנון ואדירי התורה בפתחי שערים עם בניו הנעימים ויגלו את האבן הגדולה ויגלו המים המוסתרים ומכוסים ובקווים כלליים ופרטיים ילמדו דעת, מי היה האיש ומה טיבו אשרי עין ראתה הוד יופיו, בשוכבו ובקומו, בתורתו ובהנהגתו ויירש יצחק.

היושבים במחשכים בשאלתם מאירים ומגלים, ודעת אל נכון הלא המה מורים, איזוהי דרך ישרה, בשגם הוא בשר, ראייה מן התורה על רעייא מהימנא. ורבותינו מפרשים דקאי על דרשת חז״ל באיזהו מקומן(ראה תיקוני הזוהר דף קיד ומלקו״ש בשלח רמז רמא ושם וילך רמז תתקמ) שהיה שקול כנגד שישים רבוא עיי״ש.

וחששו פן מחומר קרוץ, ידמה בנפשו ומחשבתו כי רק הרועה הנאמן יכל היה לעלות ולהתעלות להשיג ולהגיע אל פסגת המעלות כי בנפשם ידמו שבעצמותו היה למעלה מגדר האנושי ואין ליחסו עם שאר קרוצי חומר, ילודי אשה שלא נמשך עליהם בעצם בריאתם חוט של חסד להיות מרוממים מתאוות החומר, שלא כן שאר האנוש אשר לעולם לא יוכל בכוחו הדל להתרומם לפסגות אותם מעלות גבוהות.

על זאת באה כוונתם וישאלו משה מנין, ועיקר הוראתם בזה אל האמונה הטהורה והשלימה שגם הרועה בכוחו ותכונותיו מרחם חולל ככל שאר האדם ולא זכה להגיע אל מדרגתו הלזו אלא ע״י עבודה בכל אמצעי המביא את האדם אל קורבת ה׳ האמיתית ולמאוס ולברוח מכל מה שמרחיק את האדם מן הקורבה הזו, ובדרך זו עלה ונתעלה בכוחו – כח אדם יציר חומר, עד למדרגה הרמה אליה הגיע וזהו כבודו ותפארתו.

 והעד הנאמן בזה, הלא הוא אדוננו הרמב״ם (פ״ה מתשובה ה׳יב) וז׳׳ל: אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה״ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב׳׳ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו עכ״ל. וזהו שאלתם ז׳׳ל משה מן התורה מנין, ר״ל מנין שכל מדרגתו הרמה של מרע׳׳ה היה אך מכח התורה ולימודה והלוכו בה ולא שהיה חצי אלוקות שונה מילוד אשה מתולדתו.

והשיבו: ״בשגם הוא בשר״. ורישא דקרא: "לא ידון רוחי באדם״ והיינו לא ידונו וישפטו הבריות שמשה הגיע לדרגתו משום שרוחי באדם והיינו רוח מיוחדת רוח אלוקית משכתי עליו וע״י אותה רוח עלה והגיע למדרגתו ־ איש אלוקים מה שלא עשיתי כן באדם אחר, אלא: "בשגם הוא בשרי׳ אף הוא היה רק בשר ודם ככל האחרים, וסופו מוכיח עליו: ״והיו ימיו מאה ועשרים שנה״. הרי זמן חיותו ככל שאר אנשי דורו, ומסתברא דאם היה שונה מהאנושי וחצי אלוקות היה, מן הראוי שזמן חיו ג״כ יהיה שונה מזמן חייהם של בני דורו, ע״כ לא יהין איש להעמידו למשרע׳׳ה למעלה מגדר אנושית מחולדה, רק ילך בדרכיו ויעשה כמעשיו ואזי בכוחו להגיע לערכו ולמדרגתו.

טעות נושנת זו של אותם גולמי בני ישראל הנז׳ ברמב״ם, נתאזרחה אף בלבבות רבות מאתנו. לכן כאשר נראה, נשמע ונתפעל מגדולי ישראל העומדים ברום המעלה הרי אנו עומדים ומביטים עליהם ובלבבנו מקוננת מחשבה זרה זו: אנו בודאי לעולם לא נוכל להדמות ולהגיע למדרגתם הרוממה, כי המה מיועדים מאת ה׳ מתולדתם להיות דגול מרבבה ויחידי סגולה, אשר בן אדם ההמוני ילוד אשה לו יחיה שנין אלפין לא ישיגם, ואף אם בכל כוחותיו יעבוד את בוראו לא יגיע ערכו לערכם. וטעות זו תגדל ותתעצם בלב האדם ותניב פרי קלוקל כפי גודל ההתפעלות שהתפעל. אבל האמת לא כן, כי היצר היושב על מפתחי הלב הוא המשיא עצה ומחשבה זרה זו בלבבות.

כי גם המה – אותם גדולי ישראל וקדושי העם, אילו לא היו עובדים על עצמם עבודה אמיתית בלתי פוסקת כפי שהשי״ת רוצה, ודאי לא היו מגיעים אל ערכם וגדלותם. וככל שהיתה חסרה מצדם שלמות העבודה כך דרגתם וערכם היתה קטנה יותר. ומי לנו גדול כהתנא האלהי רבי עקיבא אשר ממנו יצאה תורה לישראל והוא עצמו עד גיל ארבעים עם הארץ היה, ובארבעים לחיו אלפא ביתא התחיל בלמידה ראה אבות דר״נ, ועם כל זאת עלה ונתעלה לדרגת תנא אלהי עד שראויה היתה התורה לינתן על ידו, כן הוא ממש כל ילוד אשה ערכו ודרגתו תלויה אך לפי גודל עבודתו.

מטעם זה, ולאור העובדה שרבים וטובים טועים בדמות דיוקנם של רבני וגאוני משפחתנו הקדושה, ומציירים בלבם ומדמים בנפשם את אבותינו רבותינו, כאנשים יראי ה׳ קדושים וצדיקים, אשר ידם רב להם בכוח שינוי דרכי הטבע. הן אמת הדבר ולא נפל מאומה, אך לדאבון לב העיקר חסר מן הספר והאמת נעדרת, לא ידעו אותם אנשים, עד כמה גאונים ושקדנים היו אבותינו הקדושים, וכל ישותם היה עסק התורה בלבד, ולא היה אצלם ענייני הקדושה והטהרה כי אם  מקנייני התורה אשר הוסיפו והגדילו זאת על שקידתם הנוראה, וגאונותם העצומה.

 לכן מזה שנים אשר ריח בטני הציקתני לגלות שפוני טמוני ולהלל חכם בחכמתו. ועל דרך זאת יסדתי כל הספר הנוכחי, וקובץ על יד הרבה מסמכים וכי״ק בחכמת התורה בנגלה ובנסתר. ופרשתי את דברי מליצותיהם בכמה מקומות להראות האיך כל לשונם היה בלול ושזור ממקרא משנה גמרא ספרא ספרי וזוה״ק, בבקיאות נוראה הכל ערוך על לשונם. והיה זה לאות -לעדות על גאונותם אשר הסתירו מהמון העם. וזהו כל ישותם האמיתית. גם גאוני משפחתנו צעדו בתחילת דרכם ככל אנשי בני ישראל שכל שאיפתם מעלה, והוסיפו קדושה על קדושה חכמה על חכמה ככל שאר גאוני הדורות הידועים מפורסמים, בעולמה של תורה ומזה הכוח בלבד זכו לפעול כל מפעלותיהם.

והעידותי לי עדים נאמנים על כוחם האמיתי בחכמת התורה בשקידה מופלאה ועמל נורא. הלא כח מעשיהם הגיד לעמיו, זו היא העדות הגדולה על עמלם בתורה כפי שקובע רבינו האור החיים הקדוש, שעמל התורה הוא הכוח :ומסתתר אחר כל מעשה אות ומופת, ראה בדבריו הק׳(פ׳ בשלח), עה״פ "וישב הים לאיתנו״, ודרשו ז״ל לתנאו הראשון: אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה׳ על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה ולעשות כל מה שיגזרו עליהם כממשלת הבורא ב״ה ולזה תמצא כמו כן בשמים ובארץ ובכוכבים ובשמש וירח שלטו עליהם הצדיקים יחידים ואין צריך לומר מרובים כאשר חקק להם ה׳ בעת הבריאה וכו׳ עכ׳׳ל.

 הנה מבואר, שתנאי התנה השי״ת עם מעשה בראשית מתחילת היצירה להיותם כפופים לממשלת עמלי התורה. אכן מנקודה זו יש לנו ללמוד היטב על גידל עמלם בתוה׳׳ק של גאוני משפחתנו עם כל קנייני התורה ויסודותיה עד אשר הגיעו ממש לבחי׳ של עמלי התורה שמעשה בראשית כפוף לממשלתם. בזה היה כל כוחם האמיתי, וזהו המופת הגדול שפעלו בחייהם, עמלם הנורא בעסק התורה מתוך הסתרה, אשר מי שלא הכירם חלילה יכול היה לטעות ולחשוב שלא מדובר כלל בעמלי תורה. אך דא עקא שמעשיו של אדם מוכיחים עליו יותר מכל עדות וראייה ובהכרח אם נמצאו בהם הכוחות הללו, היה זה אך מכוחם של "עמלי התורה", אשר אליה זכו להגיע, וממנה החלו לפעול.

והעד השני בדבר הלא המה דברי חז״ל הק׳ שכבר חקרו ודרשו מהו הכוח שמסתתר בכל מפעלות גבורותיו של האדם. וקבעו דבריהם בברכות, והסיקו, מפני שמסרו עצמם על קידוש ה׳. הנה מגלים לנו חז״ל הק׳ וקובעים במסמרות, שהכח היחידי לפעול נסים הוא המסירות על קידוש הי, וככל שהאדם מוסר עצמו על קידוש ה׳ כך כוחו גדול בדבר זה, וזהו כוחן של ראשונים. מזה נדע בברור, אם ראינו ושמענו על כוחם של גדולי משפחתנו הק׳, לחולל פלאות כנגד הטבע, כל כוחם נחצב מכח מסירותם עד כדי שמסרו נפשם ממש, על קידוש הי, ותו לא, כפי שקובעים חז״ל הקי.

׳אני תולעת ולא איש אבוא אחר המלך בחדריו, אודות כוחו המופלא של מו׳׳א הקוה״ט, אשר כבר בבחרותו היה ניכר כאיש נורא, והיו יראים מפניו כמפניו של מו״ז פחד יצחק זי״ע. והיו יודעים בחוש ורואים בעליל כי כל דבריו נשמעים בשמים. ומאידך המסירות הנוראה שלו על התורה ועל העבודה עד לימיו האחרונים, שעות שלימות של רצף בשקידת התורה, מבקר ועד ליל ללא הפוגה והיה זה גם במצבים הקשים ביותר. וברוך שזיכני לראות בעליל את כונת רבנו האור החיים הק׳ שעמלי התורה האמיתיים שולטים במעשיהם על מעשה שמים וארץ.

ואתאן לסיפא בדברי ברכה לכל העוזרים והמסייעים ברוח וגשם במלאכת קדש זו למען דפו׳ס ספר התורה הזה. ־בראשם בני היקר והנעלה הוצק חן בשפתותיו יפיפית מבני אדם, הר״ר יוסף שיחי׳לאורך ימים ושנים, הוא ורעייתו בת אל תחי׳ מב״ת, על כל המסירות וההקרבה למען יוכל לישב ולהסתופף בחצרות בית ה׳ כל הימים. ועל יד ימינו ידידי היקר והנעלה האברך הנפלא הר״ר שלמה ז. מיארה ני״ו, אשר ערך את הספר הנכחי כולו במסירות רבה למעלה מדרך הטבע ולא חסך מעצמו מאומה נע ונד בארץ ומחוצה לה למען יצא דבר נאה ומתקבל זכותו לו בכל שמורה, יה״ר שזכות אבא מארי ואבותינו הקדושים, וכל שאר בני משפחתנו הק׳, יעמדו לו ולכל בני משפחתו למגן וסתרה, וסר יגון ואנחה כל הימים אמן.

ולכל שאר העוזרים והמסייעים ובראשם זקן רבני משפחתנו הק', איש אמונם ומשענתם של גדולי רבני משפחתנו מו׳׳א זי״ע, הגה׳׳ק הבבא סאלי, הגאון הגדול רבי שלום, הגה״ק הבבא מאיר ועוד, הלא הוא הגאון הצדיק עט״ר וצ״ת כקש״ת אדמו׳׳ר רבי אליהו אביחצירא שליט׳׳א יאריך ה׳ ימיו בטוב וימשיך להנהיג המשפחה ושאר בני קהלתו, ברוב עצה ותבונה עד בוא ינון ואליה. וכן להרה׳׳ג נודע בשערים המצוינים רבה דמתא, כמוה׳׳ר רבי דוד אביחצירא שליט״א רב העיר יבנה, וראש הכולל החשוב "תפארת יעקב״, על הסיוע והחומר הרב שנתקבל מאתו יהי אלק׳יו עמו. 

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחציראגאוני משפחת אביחצירא- כתיבה, עריכה וסגנון שלמה מיארה

ולדודו היקר והנעלה לש״ט ותהילה ר׳ ישראל אביחצירא הי״ו, בנו של הגאון הגדול הראב״ד רבי מכלוף זצ״ל. וכן להרה״ג דעסיק באורייתא תדירא כמוה״ר רבי יעקב אביחצירא שליט״א מקים עולה של תורה בעיר רמלה ומחשובי הרבנים שם. דודנו היקר והנעלה הרה״צ כמוה״ר רבי שלמה אמסלם שליט׳׳א ראש בית המדרש "בני שלמה״. יד עמם האחים היקרים והמבורכים בני משפחתנו המפוארה, איש צניע ומעלי מזכה הרבים שקוד על תלמודו, הר׳׳ר אברהם אביחצירא הי״ו, הוא ורעייתו אורלי מב״ת וכל ב״ב, ועמו אחיו היק׳ והנעלה ר׳ שלום אביחצירא הי״ו הוא וכל ב״ב. על כל הסיוע הרב בעריכת פרק שלשלת היחס, והתמונות הרבות, יקרות הערך שנתנו בשמחה מאוסף התמונות של אביהם היקר רודף צדקה וחסד נעים זמירות הר״ר אליהו אביחצירא ז׳׳ל בר סולטנה, תהא זכות זו לעילוי נשמתו, ונשמת זוגתו מרת סעידה בת מזל טוב ע״ה, ולקץ ימים יעמדו עת יקיצו וירננו שוכני עפר בב׳׳א.

ולשאר העוזרים והמסייעים במלאכת הקודש, הגאון הגדול חכם ובקי בכל ענין רבי שלמה דיין שליט״א רב העדה המערבית ירושלים. הרה״ג ידיד יקר ונעלה נודע לשם טוב ותהילה, צפנת פענח, איש צניע ומעלי בהר׳׳ר אברהם מלול שליט׳׳א. ידידנו היקר איש משכיל ונבון ד׳׳ר וידאל הצרפתי הי״ו. ולמעלת איש משכיל וחכם מזר׳׳ק הזהב וזר לו זהב ר׳ אליהו משאש שיחי׳ בלאו׳׳צ גאון מופלא בכל חדרי התורה ובכל מילי דחוכמתא רז לא אניס ליה, ראב״ד מקודש, הגאון רבי יוסף משאש זלה״ה. ברכת אבותינו הק׳ עליהם ממרומים ואל שדי יריק עליהם ועל כל יוצ״ח, ברכות שמים מעל עד בלי די, ברוח ובגשם לעד לעולם אמן.

ברכה מיוחדת נקבע בזה לכל ידידנו היושבים בגולה ארץ צרפת, אשר סייעו רבות ע״מ להוציא הספר בצורה המושלמת ביותר. הראשון במעלה ידידנו היקר והנעלה צורבא מרבנן רבי אורן בוחבוט שליט״א, ונוו׳׳ב תחי׳ מב״ת עם שלושת בנותיו יש״ץ. בנו של ידידנו היקר והנעלה רבי פנחס בוחבוט הי״ו שהוא נכד מסטרא דנוקבא להגאון הגדול המופלג מגדולי גאוני משפחתנו רבי אברהם אביחצירא זצוק״ל הדיין דקזבלנקה, אשר בעודנו צעיר לימים זכה לתואר מופלג: "החכם השלם והכולל׳, ממו״ז הקוה׳׳ט מרן רבי יעקב זי״ע. על כל ההתמסרות הרבה לילה כיום יאיר בכל כוחו למען יצא דבר נאה ומתקבל. 

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

אקדמות מילין

וכן לידידנו היקר שאר בשרנו, ירא ה׳ וסר מרע רבי אברהם עמרם אביחצירא הי״ו ורעייתו מב״ת, פריז. ולשני בניו היקרים שנולדו לו לאחר השתטחות על ציונו של מו״ז מרן קה״ק רבי יצחק הגדול זי׳׳ע, ילדי החמד נתנאל מכלוף ודוד שלום יה״ר שזכות מו״ז תעמוד להם ויגדלו לתורה וירא״ש מתוך קדושה אמיתית, על החומר והתמונות הרבות שהמציא לפנינו מאוסף תמונותיו של מו״א ר׳ מכלוף ז״ל יה״ר שזכות זו תעמוד לע׳׳נ. וכן לידידנו היקר והנעלה ירא ה׳ באמת איש צניע ומעלי שאר בשרנו רבי אברהם(אלברט) אביחצירא הי״ו, מרסאיי. בנו של הגאון המופלג מגדולי רבני משפחתנו ומגדולי בעלי הענווה שבדורו רבי שלום אביחצירא זצ״ל.

 ולאמו הרבנית הצדקנית רחל אביחצירא תחי׳ מב׳׳ת, על כל הסיוע הרב והמצאת כל החומר העצום והרב שהיה באמתחתם, לפנינו תוך רשות מלאה להעלות הדברים על מכבש הדפוס למען נוכל להוציא דבר נאה ומתקבל מתחת ידנו ללא כל תקלה ושגיאה בשכר זאת אל שדי ישפיע עליהם שפע ברכה והצלחה וחיים ארוכים עד ביאת גו׳׳צ בב״א. כמו כן לידידנו היקר הנעלה לש״ט ותהלה רודף צדקה וחסד רבי דוד אביחצירא הי״ו בנו של שאר בשרנו וידיד גדול למו״א, רבי יוסף אביחצירא זצ״ל, נכדו של מרן רבי יעקב זי״ע. ולבני משפחת אצראף הי״ו ממרסאיי, הראשון בראש האב הצדיק רבי שלמה ובנו היקר רבי אליהו ובתו ג׳קלין יש״ץ. וכן לידידנו ירא ה׳ וסר מרע שאר בשרנו רבי מכלוף ילוז הי״ו נו״נ להגה"ק רבי שלמה חיון זיע״אומסטרא דנוקבא למו״ז הגה״ק רבי מסעוד אביחצירא זיע״א, הוא וכל ב״ב אתהה' תשמרם וכצנה רצון תעטרם אמן.

ואלה העומדים על הברכה ראשי מכון יד יצחק (בן צבי) ירושלים. ראש המכון: פרופ׳ מר יום טוב עסיס הי״ו, מר מוטי בן ארי הי״ו ומר דב כהן הי״ו, על העזרה האדיבה בכל השעות והזמנים והרצון והסיוע להקל מעלינו במלאכה הספר הנכחי, והספרים הבאים הנמצאים בשלבי עריכה. יחד עמם, ראשי חברת כל ישראל חברים, פריז, ראש הארכיון והספרייה: מר ג׳ון קלוד קופערמינץ׳ הי״ו ועמו מר אברהם מלתת הי״ו אשר סייעו בידנו רבות ובנועם ונחת מלאו כל בקשתנו במסירות מיוחדת, אף הם סייעו רבות הן בספר הנכחי והן ביתר הספרים הבאים. שוכן שחקים ישלם להם בפעלם הטוב ויתברכו בכל מילי דמיטב אמן.

בהתימי אפרוש תפילה, יה״ר שגאוני משפחתינו הק', יחד כולם יעמדו בפלילה מלפני שוכן מעונה ויבקשו רחמים מאל מלא רחמים עבור מאיר דניאל בן צפורה. וזכות מו׳׳ז הק׳: מרן קה״ק פחד יצחק אביחצירא, והמלך דוד אביחצירא, וגדול אדונינו גאון יעקב אביחצירא, מן שמיא יהבו ליה חינא וחסדא רפואת הנפש והגוף, ואלהא דמאיר יהא בעזרו משמי קדשו ובגבורות ישע ירפאהו ויחלימהו כרפואת חזקיהו מחלותו אמן.

אתה חלקי צורי ומשגבי, אליך אקרא בעטוף לבי, אמצני וחזקני כי כח אין בי, ורוח נכון חדש בקרבי לטהר ולתקן את חובי, וסלח נא אנכי מבקש, וזכות אבותינו הקדושים מכל הצדדים, תעמוד לי ולבתי שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם, ונזכה לראות בנים ובני בנים ת׳׳ח אמיתיים גדולים בתורה ויראה ממשיכי דרך אבותינו הק׳ באמת ובאמונה אמן.

פי המדבר: לכבוד אבא מארי זי״ע ולכבוד כל רבני וגאוני משפחתנו הקדושה זיע״א. החו״פ עיר חיפה יע״א, חודש נתבש״מ צדיק כתמר בתמ״ר, כאן שנה רבי ״ואבן יקרה לא בא בבשם ההוא עוד" לפ״ק. נאם דוד בן לאו״צ קדוש ונורא הרב הדומה למלאך פניו כפני שרף כמוהר״ר יצחק אביחצירא. נו״נ למרן קה״ק הרב פחד יצחק זי״ע מסטרא דדוכרא. ומסטרא דנוקבא למרן קה״ק המלך דוד. למעלה בקדש מרן מו״ז גאון יעקב אביחצירא זי״ע.

יבנה וחכמיה

מימות עולם גידלה ארץ מרוקו בין ברכיה, גדולי עולם ומצוקי תבל. החל משלהי האלף החמישי – תקופת רבנו ניסים ורבנו חננאל, אשר עפ״י הוראתם עקר גדול תלמדיהם רבינו יצחק ב׳׳ר יעקב אלפסי, ממקום לימודיו בעיר קירואן, לישב על כס הרבנות בעיר ׳פאס׳ שבמרוקו, ולהקים שם ישיבתו. גם אדוננו הרמב״ם שנולד כשלושים שנה אחר פטירת הרי״ף נטל את מקל הנדודים מעיר מולדתו ׳קורדובה׳ שבספרד וקבע משכנו בין תחומיה של העיר ׳פאס׳.

עד לדורות האחרונים: הגאון רבי יעקב ששפורטש זצ׳׳ל, מגדולי התורה ועמודי היראה אשר לאישיותו הנשגבה יש לזקוף את שמירת גחלת התורה והאמונה הטהורה. הגאון רבי חיים ן׳ עטר בעל האור החיים. רבי אברהם אזולאי זצ"ל מהעיר פאס. בעל החסד לאברהם וזקינו של של החיד"א.

זקינו רבי אברהם אזולאי הראשון זצ"להנמנה עם גולי ספרד, שהגיעו לעיר פאס בזמן מוהר"ש לביא. הגאון רבי יצחק אבן וואליד זצ"ל מהעיר טיטואן, מגדולי הפוסקים בדור האחרון, בעל שאלות ותשובות ויאמר יצחק. הגאון רבי דו הכהן סקאלי זצ"ל מהעיר דבדו, בעל שאלות ותשובות קרית חנה דוד. הגאון רבי דוד כנאפו זצ"ל, ראש בית דין העיר מוגאדור בנו של הגה"ק רבי יוסף כנאפו ועוד.

משפחות מיוחסות יצאו מבין תחומי עיבורה של ארץ מרוקו, מהם: משפחת בירדוגו המיוחסת דור אחר דור עד לתקופת הגאונים, כמפורט באורך בשלשלת היחוסין של המשפחה מהרי״ח בירדוגו. וראה ביקר סהדותא שבראש הספר הק׳ מים עמוקים:

יקר סהדותא שבא לידינו כו׳׳ח (כותב וחותם) מידי הרה״ג מעו׳׳מ (מעוז ומגדול) כקש״ת (כבוד קדושת שם תפארת) משה פארדו זצ״ל אשר היה אב״ד בע"ת (בעיר תהילה) נא אמן יע״א (יחונן עליה אלוקים) אשר כתבה לראיה ביד מר בריה דרבינא הרב הכולל בנש׳׳ק (בנן של קדושים) כמוה״ר מרדכי בירדוגו ז״ל הוא א׳ מבניו של הרב המחבר זלה׳׳ה מידי עוברו בנא אמון לעלות לדור בא״י (בארץ ישראל) וז״ן (וזה נוסחה) תב׳׳ת (תיבה בתיבה): הנה אנכי הבא על החתום הן בעודני בעוב״י (בעיר ואם בישראל) מקנאסא יע״א בשנת שש ליצירה עיני ראו מגילת עור קלף מעובד ישן והיא מגלת יוחסין למשפחת בירדוגו המהוללה לקדושים אשר בארץ זלה״ה איש בשמו על בית אבותיו רב פלוני בר״פ (בן רב פלוני) וכוי וכן עזה׳׳ד היו מבוארים למשפחותם לבית אבותם ועלה היחוס למעלה עד הגאון הידוע והמפורסם רב בוסתאי גאון שהיה מזרע דוד המלך ע״ה ממשפחת זרובבל בן שאילתיאל. ולמטה דור דור עד הרה׳׳ג נר המערבי גאון יעקב בירדוגו זצוק״ל ר״מ בעוב״י מקנאסא יע״א וחתומים הראשונים כמלאכים הי״ו רבני קאסטילייא זיע״א ובי דינא בתר בי דינא לדור דור מקיימי חתימות הראשונים ומוסיפין לבאר לאנשי דורם אשר נולדו אח"כ בזמניהם ומכלל רבני קאסטילייא האחרונים, היה חותם תשיעי הרב משה אלשקר זלה׳׳ה אשר היה רב במצרים בזמן מהר״י בירב זצ״ל ע״כ נהירנא כד הוינא שד׳׳ר(שליח דרבנן) מעיה״ק טבריא תובב״א וש״ר (ושלום רב). ע״ה משה פארדו ס״ט.

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא –  גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארהגאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

גאוני משפחת אביחצירא- ר' יוסף אביחצירא

משפחת אבן דנאן אף היא יחוסה עולה ומטפס עד לאדוננו הרמב״ם. ראה בהקדמת שו׳׳ת אשר לשלמה להגאון רבי שלמה ן׳ דנאן שחותם בסוף ההקדמה בשמו וביחוסו:

זעירא דרבנן שלמה אבן דנאן הי״ו, בלאו״ץ (בן לאותו צדיק) יושב אוהלים, צדיק תמים, חכם חרשים בנן של קדושים, הרב הכולל, בישראל להלל, כמוהר״ר משה זלה״ה, בלאו״ץ זקן מלא רחמים, נאה דורש מוסר מלכים, יראת ה׳ היא אוצרו, שייף עייל שייף נפיק, הרב הכולל, כמוהר״ר שמואל זלה׳׳ה, בלאו׳׳ץ רב חביבא מטע ה׳ להתפאר, נחל נובע מקור חכמה, הלא זה הו״ד, הרב הכולל, אין גומרין עליו את ההלל, הלא זה הדד, כמוהר״ר מנשה זלה״ה, בלאו׳׳ץ בר אבהן ובר אוריין הרב הכולל, אין גומרין עליו את ההלל, כמוהר״ר שמואל זלה׳׳ה, בלאו׳׳ץ עטרת זקנים, יראת ה׳ היא אוצרו, וכל יקר ראתה עינו, מורינו ורבנו, הרב הכולל, אין גומרין עליו את ההלל, הלא זה הו״ד כמוהר״ר מנשה זלה״ה, בלאו׳׳ץ האשל אשר ברמה, כל רז לא אניס ליה וכל תעלומה, הרב המובהק, סיני ועוקר הרים, הדיין המצויין, כמוהר״ר אברהם זצוקלה״ה, בלאו״ץ אביר הרועים, משקה מי התורה לעייפין, דרש אורייתא בשבעין אנפין, מדברנא דאומתיה חריפא סכיניה, ומחדדן שמעתתיה, ה״ה הרב הגדול, מעוז ומגדול הדיין המצויין כמוהר״ר שאול זצוקלה״ה, בלאו״ץ יסוד עולם, אור ישראל וקדושו, נזר אלוהיו על ראשו, בקי בכולהו ש״ס ופירושו, הרב הגדול, מעוז ומגדול, אבן הראשה, זיהרא דשימשא, הרב המפורסם, גאון עוזינו ותפארתינו, נר המערבי, סבא דמשפטים, הדיין המצויין כמוהר״ר סעדיה זצוקלה״ה, בלאו׳׳ץ הנשר הגדול בענקים, בהיר הוא בשחקים, הנזר והצפת( צ"ל מצנפת )  האות והמופת, אור עולם ופ׳לאו, ממזרח שמש ועד מבואו, נודע שמו בשערים, סיני ועוקר הרים, המאיר לארץ ולדרים, ראש המדברים והמורים, דגל התורה מרים, גדול אדונינו, הוא אבינו הוא רועינו, נר המערבי, הגאון המופלא וכבוד ה׳ מלא, הדיין המצויין, כמוהר״ר שמואל זצוקלה״ה, בלאו״ץ רכב ישראל ופרשיו, הרב הגדול מעוז ומגדול, צדק ומשפט מכון כסאו, אור עולם ופלאו, גדול אדונינו הוא אבינו, סבא דמשפטים, כמוהר״ר סעדיה זצוקלה״ה, בלאו״ץ הרב המובהק ואח לברק, גאון עוזינו ותפארתינו, המקדש שמו יתברך ברבים, כמוהר״ר מימון זצוקלה״ה הי״ן, בלאו״ץ רבין חסידא, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, אריה דבי עילאי, גוזר ים החכמה לגזרים, הרב המופלא גדול אדונינו, זה סוה״ר(סיני ועוקר הרים), הדיין המצויין, כמוהר״ר שמואל זצוקלה׳׳ה [והרב מו״ז הנז׳ איהו גופיה מגורש מקסטילייא], בלאו״ץ הרב המובהק ואח לברק, המאור הגדול, גדול מרבן שמו, פום ממלל רברבן, סוה״ר, כמוהר״ר מימון זצוקלה׳׳ה, בלאו״ץ הרב הגדול מעוז ומגדול, גאון עוזינו ותפארתינו, עטרת ראשינו, הרב המפורסם, הגאון הדיין המצויין, כמוהר״ר סעדיה זצוקלה״ה, בלאו״ץ הרב המובהק ואח לברק, סוה׳׳ר, כמוהר״ר מימון זצוקלה״ה, בלאו״ץ גאון עוזינו ותפארתינו, הרב הגדול מעוז ומגדול, סוה׳׳ר, כמוהר״ר משה זצוקלה׳׳ה, בלאו״ץ הרב הגדול מעוז ומגדול, זיהרא דשימשא, הרב המפורסם, נר המערב, הגאון המופלא, כמוהר״ר מימון זצוקלה״ה, בלאו׳׳ץ מאור המלה, נס התעודה ודגלה לא יעדכנו פטדת כוש זהב וחוילה, מופלא שבסנהדרי גדולה וקטנה רעייא מהימנא, פטיש החזק עמוד הימיני, לא יעדכנו כל אבן יקרה ופניני, האי תנא קאי בין הרים, ארי במסתרים, שומעו תולך מסוף העולם ועד סופו ושמו נודע בשערים, חוקיו ומשפטיו לישראל להורות להם תורה ומצות ומשפטים ישרים, זיו כבודו והודו מאיר לארץ ולדרים, הגאון המפורסם, גוזר ים החכמה לגזרים, גדול אדונינו, הודנו והדרנו, רבה דעמיה, מדברנא דאומתיה, רכב ישראל ופרשיו, הדיין המצויין מרנא ורבנא, כמוהר״ר משה זצוקלה״ה זיעי׳א, בלאו״ץ זה סיני, גאון עוזינו ותפארתינו, הגאון סיני ועוקר הרים, הדיין המצויין, כמוהר״ר מימון זצוקלה״ה, המכונה אבן דנאן.

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

משפחת בן סוסאן ( בן שושן ) המיוחסת עד לשבט בנימין, כפי שמעיד הגה״ק רבי יששכר בן סוסאן זי״ע, יליד העיר פאס', בהקדמת ספרו, תקון יששכר בענין עיבור השנים וחישוב התקופות (דף ד.). ז״ל: על שמי הקטן, בן השם הגדול, שם אדוני אבי נר׳׳ו, עם כינוי משפחתי הצעירה מכל משפחות שבטנו, שבט בנימין בן יעקב עכ׳׳ל. מיוצאי חלציו היה, הגה״ק רבי אברהם בן סוסאן זי״ע שחי בין השנים תרי״ג לתש״א והיה גאון מפורסם באותו העת ובתואר מצב״ק תארוהו בזה׳׳ל: כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא קדוש יאמר לו שבו נגנז ונטמן נזר ועטרה ארון התורה, אספקלריא המאירה, אורה זו תורה, המאיר לארץ ולדרים, גדול ומהולל מאוד בכל השערים המצויינים להלכה ובמשפט האורים, אורים ותומים, אביר הרועים, אבינו רועינו, רועה צאן קדשים, מעודו בהיותו בן כ״ב שנים, נתמנה מהרבנים המופלאים חב״ח להורות ולדון בכל דבר המשפט והוא שפט את ישראל בעיר מולדתו המהוללה, עי״ת דבדו יע״א, גם בעי״ת דאר לבידא יע״א, גם שמש פה, קרוב לעשרים שנה, גם ריבה פעלים ־ בתורה מהם חכמים מחוכמים, ומהם רבנים מובהקים, יושבי כסאות למשפט בערי מערב הפנימי והחיצון, הלא הוא גדול אדונינו, עוז תפארתנו, ראב״ד מקודש שקדשוהו שמים, כקש׳׳ת כמוהר׳׳ר אברהם בן סוסאן זלה׳׳ה וזיע׳׳א עכ׳׳ל. מוהר׳׳א הנז׳ היה נכדו הישיר של הגה״ק רבי יעקב בן סוסאן זיע׳׳א הנקרא ׳בן כולילף׳, שהיה רבו של הקדוש מרן רבי יעקב אביחצירא זי״ע״י.

רבי יששכר בן סוסאן נולד בשנת ר״ע בקירוב. והיה יליד העיר פאס. משם עלה לירושלים ולמד בשנת רפ״ז אצל רבי לוי ן׳ חביב, הרלב״ח. מירושלים עקר מושבו לעיר צפת שם התחמם לאורו של מרן הבית יוסף זיע״א ושימש כרבה של קהילת המערביים בצפת. חייו היו מלאי יסורין וגלות ועל הכל לא מלאו לבו חלילה לעזוב את עסק התוה״ק. אודות כל יסוריו וגלויותיו שנדד מהכרח, הינם מתוארים בכתב ידו בהקדמתו לספר תקון יששכר.

לקדושים אשר בארץ המה ואדירי בל חפצי בם

בין אותם גדולי וגאוני עולם שהאירו את שמי מרוקו, מן המשפחות המיוחסות והעניפות, היו הגאונים ממשפחת ׳אביחצירא׳ אשר את עיקר גאונותם ובקיאותם הסתירו בתכלית ההסתרה מהמון העם. בודדים המה אשר זכו להתוודע לגאונותם האמיתית ועומק עיונם הזך של גדולי המשפחה, בכל מכמני התורה הן בדרך הפשט והרמז, והן בדרך הדרש והסוד. בעוד שלשאר המון העם נתוודעו בעיקר בדרכי קדושתם ופרישותם מהעולם החומרי.

מן היושבים ראשונה היו: ראש בית אב, מרן הגאון הקדוש המקובל האלקי רבי יעקב אביחצירא זיע׳׳א. משם יפרד והיה לארבעה ראשים: בנו בכורו הגה׳׳ק רבי מסעוד זיע״א, הגה״ק רבי אהרן זיע״א, הגה״ק רבי אברהם זיע״א ובן זקוניו הגה״ק רבי יצחק זיע״א. נכדיו הק׳ מהם: חסידא קדישא, איש אלוקים נורא, רבי דוד הי״ד, המכונה: ׳בבא דו׳, ולאחר הריגתו, זכה לכינוי נוסף בשונה משאר בני משפחתו: ׳עטרת ראשנו׳. אחיו: הגאון הקוה״ט רבי ישראל זיע״א, המכונה: ׳בבא סאלי׳, הצדיק רבי יצחק, המכונה: ״בבא חאקי״. החסיד הק׳ בן בתו של שם רבי יחייא אדהן זיע״א. הגאון הגדול רבי שלום אביחצירא זיע״א. גם ניניו הק׳ יצא קוום בכל העולם, מהם: הגאון הגדול מתקיפי קדמאי איש האמת, ראב״ד מקודש רבי מכלוף אביחצירא זיע״א. הגאון הקוה״ט רבי מאיר זיע״א (בבא מאיר), אשר גאונותו היתה למופת אצל כל חכמי התורה וגאוני עולם, שזכו להתוודע אליו ולהתבשם מאור תורתו וכנפי קדושתו. הגאון הצדיק רבי שמעון אביחצירא זצ״ל. הגאון החסיד והענו רבי אברהם אביחצירא (בבא הנה) זצ״ל.

הגאון הקדוש איש אלוקים נורא בקדושתו וצדקותו, גאון מופלג בפרד״ס התורה אשר הושיע את קהילתו בכל עת צרה וצוקה והיה להם כאב, ברחמיו המרובים. קדוש ה׳ רבי יצחק אביחצירא זיע״א (דמן חיפה). שהיה נכדם הישיר של מרן הגה״ק, רבי יצחק הגדול, בן זקוניו של מרן רבי יעקב זי״ע. ומצד אמו, נכדו של קה״ק מרן רבי דוד אביחצירא זי״ע, ׳עטרת ראשנו׳, בנו בכורו של הגה״ק רבי מסעוד אביחצירא, הבן הבכור של מרן רבי יעקב זי״ע.

דמשק אליעזר

ממזרח למורדות הר חרמון, על הדרך ההולכת מעמק תפרת והחדקל אל מצרים ועוברת דרך ארץ ישראל, שוכנת העיר דמשק – הנמנית מן הערים העתיקות בעולם. מקרא מלא מעיד על קיומה של העיר דמשק עוד מתקופת האבות: ״ויאמר אברם ה׳ אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר״. ורש״י פי׳ בשני אופנים ראשונים: לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק ע״כ.

ב׳ תתפ״ד לערך, היתה ׳דמשק׳ בידי ארמיים והיתה יריבתה של מלכות ישראל, כנזכר בשמואל: ״ותבא ארם דמשק לעזר הדדעזר מלך צובא״. עד אשר נכבשה בידי דוד להיות תחת שלטונו, שם: ״ויך דוד בארם עשרים ושנים אלף איש. וישם דוד נציבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה״.

דמשק עיר של חכמים וסופרים. בעיר זו התגורר התנא רבי יוסי בן דרומסקית ונקרא על שם עירו כנזכר בדבריו: אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מדמשק. בשנת ד׳ תתק״ג ביקר בדמשק רבי אברהם ן׳ עזרא. ארבעים שנה לאחר מכן עבר בה בראש קבוצת יהודים רבנו הרמב״ן.

ה׳ ש׳ התגוררו בעיר דמשק גדולי המקובלים בראשם רבי חיים ויטאל זי״ע, גדול תלמידי רבינו האריז״ל. רבי משה אלשיך. רבי אפרים פנצ׳ירי, שחיבר וערך את כתבי מהרח״ו בחוליו האחרון. רבי חיים אבולעפיא, בן בתו של מהר״י בירב. רבי יאשיהו פינטו ששימש אותה תקופה כמרא דאתרא. הר״מ נג׳ארה מגורי האר״י ובנו הרב ישראל נג׳ארה. הר״י ן׳ צאייאח ועוד.

בעיר של חכמים וסופרים זו – דמשק, החלו לבצבץ ניצני התייסדותה הראשונים של משפחת ׳אביחצירא שם קבע ראש המשפחה רבי שמואל את משכנו בהעלותו מירושלים עיה״ק. זאת למרות שבכל ימות השבוע לא היה נמצא רבי שמואל בביתו שבדמשק, אלא, נוסע ומתבודד בבית הכנסת שבכפר ג׳ובאר השוכן דרומית מזרחית לדמשק, כמהלך שעה מן העיר. לפי עדות אחרת רבי שמואל התגורר בצפת.

לפי המסורת המקובלת בידי בני משפחת אביחציראשהולדתו של רבי שמואל היתה בירושלים ואח״כ עקר מקום מושבו לדמשק. יש להניח שתי אפשרויות, בנוגע לזמן עקירתו מירושלים: בעלון התור הניח בפשיטות שרבי שמואל עזב את ירושלים יחד עם אבותיו בעודו בעונת הפעוטות. אולם לפי המסורת המשפחתית עקירתו של רבי שמואל מירושלים, היתה בסוף ימיו. הסיבה לעזיבתו, היתה מחמת ששמו התחיל להתפרסם ומוניטין שלא יצא בקרב אנשי ירושלים. על מנת לברוח מן הפרסום והגדולה, עקר מקום מושבו לדמשק. אודות פרטי המעשה ראה לקמן.

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני אביחצירא 3גאוני משפחת אביחצירא

כתיבה, עריכה וסגנון שלמה  מיארה

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

בתאור מרטיט מתאר הגה״ק רבי אהרן אביחצירא זי׳׳ע, בנו השני של מרן רבי יעקב, את ראש המשפחה רבי שמואל, וכה כותב:

…ולרום מעלת ראש חניכת אביחצירא רבנו שמואל זלה׳׳ה, לספר קצת מן הקצת בשבחו זחלתי ואירא, שמו כשם רבו שמואל הרמתי שקול כבי תרי אריה שבחבורה על כן אני מורה מקום איה הוא מקומן של ש׳בחים, לך נא אל שם הגדולים… ושם תראה קצת משבחו. ועוד בספר שעשועים גם הוא הביא קצת משבחו ממה שספר עליו בספרו הק׳ רבנו מהרחי׳ו זיע״א, וכמה נסים עשה לעדת בני ישראל הקרובים והרחוקים הציל אותם מכל דוחקים, וכל ימיו היה מתבודד עם קונו בחדרי עלייתו שבנה לו בבית הכנסת של ג׳ובר הלא היא בדמש׳ק אליעז׳ר כי שם ביתו, ובתוכה היתה עליית נשמתו ושם הוא ציון קבורתו זלה״ה, זאת נחלת עבדי ה׳ וצדקתם יראת הי טהורה קדמה לחכמתם..

בתאור אחר שמעולם לא התפרסם, מוצאים אנו עדויות חדשות אודות מעשיו ואשיותו של הק׳ רבי שמואל, ראה בספר גלות תימן.

רבי שמואל אבו חצירה, כל ימיו אבל על ירושלים וזה צדיק גמור אין כמוהו בעולם.. הקב״ה גוזר והוא מבטל הוא גוזר והקבי׳ה מקיים אח הוא לשמים ומדבר עם הקב״ה כאשר ידבר איש אל רעהו ומה שישאל ממנו נותן מבלי איחור… וידוע כי רבי שמואל אבו חצירה לא היה כמותו לא נביא ולא חוזה ולא תנא ולא גאון צדיק וישר וחסיד ועניו ונאמן כי ה׳ אתו. ונתענה ק׳׳כ יום בסיגופים ובתפלות ובקש לקרב הגאולה, וירדה פתקא מן השמים וכתוב בה: אל תטריחני בני, אל תרגיזני לבטל הגזירה כי גזירה היא מלפני על ישראל להשלים גלותם ולהשלים ניצוצות הקדושים אשר נתפזרו בעוונם אז ושבו בנים לגבולם.

על גדלותו של רבי שמואל, העומד בראש האילן הגדול – משפחת אביחצירא. ניתן לשפוט מתוך ידיעה על זמן חיותו. לפי המסורת המשפחתית רבי שמואל היה מתלמדיו של רבנו המהרח״ו זי״ע. אולם, מתוך המקורות נראה, שרבי שמואל חי בראשית שנות השי, כדלהלן:

בשן"ת רבי בצלאל אשכנזי, הובאה צוואה אודות אשה שעלתה מדמשק לירושלים, כעד על הצוואה הנ״ל, חתום הר׳׳ר עבדיה ן׳ נאציר נ״ע, שהיה ממלא מקומו של רבי שמואל בדמשק. תאריךהצוואה ׳׳יום ראשון כ״ג לניסן ה׳ של״ט ליצירה פה דמשק״. הרי עדות לפנינו, ממנה ניתן ללמוד שקודמו של הרב נאציר – רבי שמואל הנז', חי בערך בראשית שנות השי. אותה תקופה כאמור העיר דמשק היתה עשירה בגדולי וחכמי ישראל ארזי התורה בנגלה ובנסתר.

ידיעה זאת, שופכת אור על זהות גדלותו האמיתית, של ראש המשפחה, רבי שמואל. שכן גם בדור של גאוני עולם וקדושי ה׳ כאלו זכה וקנה לו שם של ״איש אלוקים קרוש״, והיה מוכר בעזוזו ונפלאותיו כלשונו של החיד״א (עוד ראה לקמן). ואין לך עדות גדולה מזו על גדלותו האמיתית.

לפי המסורת המשפחתית הנזכרת, רבי שמואל היה תלמידו של מהרח״ו. מסורת זו אינה עומדת מול שבט הביקורת ההסטורית, שכן מתוך המקורות (ראה להלן) עולה, שבתקופת מהרח״ו, רבי שמואל כבר היה אדם גדול בעל שעור קומה. מה עוד שקשה לעמוד על זמן מדוייק אודות מקום מגוריהם של מהרח״ו ורבי שמואל, שכן שניהם התגוררו גם בדמשק וגם בארץ ישראל. מה גם שבזמן שלגבי מהרח״ו עוד ניתן לשער על מקום מגוריו מתי בדמשק ומתי בצפת, אודות רבי שמואל קשה לברר ולאמת את הדבר, שכן פרשת מקום מגוריו כולה מבוססת רק על מסורות, ואף המה לשלושה מתחלקות. לאור זאת קשה להחליט ולהכריע בברור כפי אותה מסורת שרבי שמואל היה תלמידו של מהרח״ו.

ושמעתי מזקנים עזוזו ונפלאותיו

אודות נפלאותיו, של הק׳ רבי שמואל זי״ע, אשר חולל בכח קדושתו. כתב הגה״ק רבי אהרן זי״ע.

״ממשפחת אבימלך החסיד והעניו המקובל האלהי המפורסם בניסים כמוהר״ר שמואל אביחצירא זלה״ה, ומעשה תוקפו וגבורתו הנה הינם כתובים בספר הקדוש מהרח״ו זלה״ה״.

בס׳ דברי יוסףלמוה״ר יוסף סמברי ( מחכמי מצרים ) הכולל דברי ימי ישראל מאחר דור האמוראים ועד לתקופתו, כותב אודות ממעלותיו של רבי שמואל:

ראיתי לכתוב קצת ממעשיו הנאהבים והנעימים מתוקים מדבש ונופת צופים, כפי מה ששמעתי מפי קדוש בר אוריין ובר אבוהון שלשלת היחס והמעלה רמה, בנן של קדושים ה"ה כמוהר״ר שמואל ויטאל נר״ו, ששמע מפי מגיד אמת שראה וידע אותו הייה החכם השלם כמהר״ר עבדאללא ן׳ נאצר ז״ל, שהיה ממלא מקום הרב הנז׳ בק״ק גובאר לאחר פטירתו ז״ל וכו׳ עכ״ל.

אחר הקדמה זאת ממשיך הרב סמברי ז״ל ומעתיק כמה ממעשיו של הרב ז"ע וז"ל

בימים ההם היה ערל אחד טמא שפתים, הוא יושב בבית אחד על אם הדרך, ומארי ג׳ירג׳יס שמו. והיה מכשף גדול, והיה מצפה בכל עת, שיעבור עליו מת מצוה היה לוחש בכשפיו, עד שהיה הארון כמשא כבד ואינם יכולים לזוז אותו ממקומו, עד שהיו מפייסין אותו ברצי כסף, ותהי חק לישראל אם דל ואם עשיר.

ויהי היום נתבקש בישיבה של מעלה רב ועצום בישראל, ויקבצו לו ויספדו לו כל ישראל ובתוכם הרב הנז׳ לגמול חסד עמו. ויהי הם קוברים איש וישקף הערל בעד החלון וירא והנה ארון האלוקים עובר, ויצעק הערל בקול גדול ולא יסף לאמר: מדוע אינכם מחזיקים את חוקי? ולחש בכשפיו כמנהגו ונעשה הארון כבד.

ויחר לזה החסיד מאוד כי היו מזלזלים בכבוד הנפטר, ויקרא לה׳ אלוקיו, וידבר אתו טובות לאמר: אדני שמעני פתוח תפתח את החלון קדמה ותשקיף עליו לטובה ולא לרעה ולמה תעשה כה לעבדך? וישקף הערל בעד החלון לראות מה יקרא לו. וכוון כוונה אחת הרב ז״ל משמות הקדושים, וצמחו לו(למכשף) שתי קרנות אשר לשתי הפאות והיו מושכות ועולות לשני צדדיו עד כי לא היה יכול להכנס בראשו מן החלון ואז נשאו את ארון האלוקים בנקל והספידוהו בכבוד גדול כדין וכשורה, והטמא מתאונן על המראה כי השיאוהו ויכלו לו.

והקול נשמע במדינה לפני השרים והשופטים אשר היו בימים ההם מה שאירע להערל, ויחרד כל העם אשר במדינה, וילכו כל העם וזקניו ושופטיו ושוטריו תחת החלון של הערל לראות את המראה.

ויאמר אליהם לאמר: ראו הביאו לנו איש עברי לצחק בנו ומשחק עמי בכשפיו שאין בהם ממש, ואם בא יבא ולא יאחר כל אחד יעשה מלאכתו ונראה מה יהיו חלומותיו ומאין לו כל זה.

ויענו כל העם ויאמרו: טוב הדבר. ובבוא הרב הנז׳ כתבו אלו התנאים עליהם, שכל אחד יעשה מה שלבו חפץ ואין לו עליו דמים. ויתבונן מה שעתיד לעשות בו הערל, ואז מסר לו כוונותיו לאיש א׳ מתלמידיו לשמור בריתו ועדותיו וילמדהו דעת ודרך תבונה הודיעהו.

והתחיל הערל לעשות מעשהו, זר מעשהו החל וגמור, והיה קושר קשרים לתלמיד, הרב מתירן. ובכל זאת לא שלו ולא שקט ולא נח הערל עד כי עשה את הרב ככלב והיה סובב סובב, ויצא יצוא ושוב הולך ונובח ככלב.

ויקם תלמידו ויקרא עליו כוונה אחת וישלך אדרתו עליו כמו שעה ונהפך לאיש אחר ויתמהו האנשים איש אל רעהו, ויאמרו לו(למכשף): אם יש לך פעולה אחרת עשה, ואם לאו הננו.

ויתנו לו רשות לעשות הרב מעשהו, וקם קימה שיש בה הידור והתפלל אל ד׳ אלקיו ואמר: היום יודע כי יש אלוקים בישראל, ויקח סעיף תמר אחד אורך הערל, ויכתוב עליו מכתב פיתוחי חותם קודש לה׳, ומקצה אחד בידו ועמד לו מנגד הערל, ויהיה מכה בקורנס על העץ והערל משקע בקרקע עד ארכובותיו.

ויאמר לו הרב: שוב לה׳ אלוקי ישראל ותן לו תודה ואני אעלה אותך מן הארץ לאכול מפריה ולשבוע מטובה. ויען הערל לפני השרים והשופטים: עשה מה שתחפוץ.

ויכה פעם שנית, ונשקע בארץ עד חציו, ויאמר לו הרב: ראה העברתי מעליך חיציך ופעמיים שלש עם גבר. ולא שת לבו גם לזאת.

ויך פעם שלישית ונשקע כולו תחת הקרקע. כן יאבדו כל אויבך ה׳ ועשו הערלים אותו מקום במה היא במה של מר ג׳ירג׳יס עד היום. עכ״ל.

ויצאו השלוחים בכללם הלך שליח אחד לכפר ג'ובר והתפלל בבית הכנסת פעם ושתים להקביל את פני החכם של בית הכנסת להראות לו את הכתבים כדי לעשות לו נדבת ידם ולא מצא אות7 כי לא היה מכירו.

בנוסח אחר יש שמייחסים את המעשה הנ׳׳ל למהרח"ו זי״ע. אולם, סביר להניח שביד הנוסחא הנ״ל לפיה המעשה מתייחס למהרח״ו קיימת טעות והשמות הוחלפו בשגגה.

״- ראה בס׳ שערי ירושלים, רישר, שער י׳ מעשה הארץ, ז״ל: מעשה בזמן רבינו האריז״ל ותלמידו הקדוש רבי חיים וויטאל ז״ל הנה יש עוד היום הזה טומאה בדמשק הנקראת בית רימון… והמכשלה הזאת היתה צער גדול לישראל… גם כשהיו מוליכין מת דרך שם נלקח פתאום מהארון ע׳׳י כישוף… והרב מהרח״ו ז״ל היה בצפת ולמד עם הרב הקדוש רבינו האריז״ל וגילו מן השמים להאריז״ל לשלוח את מהרח״ו לשם לעשות נקמה בזאת הקליפה… ויהי היום וימות א׳ וקראו למהרח׳׳ו המה הולכים עם המת המונח בארון עץ… והרח״ו הלך עמהם ללוותו ויבואו עד מקום בית רימון ויצעקו הנושאים בקול מר צורח להרח״ו עתה הנה הוקל הארון מאוד בלי הרגש כלל אם מת בתוכו…

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

גאוני משפחת אביחציראעריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

למכה מלכים גדולים

הרב סמברי, ממשיך ומספר שם, אודות כוחו וגבורתו של הק׳ רבי שמואל, ז׳׳ל:

שוב פעם שנית במלכות יון העלילו על היהודים עלילות ברשע, ויאמר המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים אשר בכל מדינות מלכותו, והיה עת צרה ליעקב, עד שריחם ה׳ עליהם ויחונם, ופייסו את המלך בסך ידוע, ועשו לו זמן ידוע עד שישלחו שלוחים בכל המדינות, בהתנדב עם זהב וכסף ונחושת.

חזרנו לענין הראשון שישבו פי ״בראשי׳ תר״ע שנים בשלוה והשקיט ולא היו האומות יכולים לקרב אליהם מרוב קדושתם וכשהיו אומות באו עליהם היה א׳ מהם יוצא לקראתם וצועק בקול גדול אל שדי ומיד היתה יורדת אש מן השמים ומסבבת אותם והאורבים המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו רעדה אחזתם שם חיל כיולדה ועליהם נא׳ בך חסיתי אל תע״ר נפשי שמרני מידי פח יקשו לי ומוקשות פועלי און והאומות היו מתקנאים מהם על שתפשו ראשי ההרים הגבוהים לישב בהם בחומה גבוהה דלתים ובריח ומגדלים רמים עמדו ונתייעצו מה לעשות. אמרו הבו לכם עצה ונתחכמה להם להורידם מההרים הרמים !מהמגדלים הגבוהים אמרו פן ירבו דוד אחר דור ומשול ימשלו בנו אם באחרית דור מלוך ימלכו על בנינו בקשו עיצה להשפילם מגבהותם ולמעטם מקדושתם טרם פרוח הפרח הצרעת כי קשים גרים כספחת כבני שעיר החורי שבאו עשו ובניו לגור אתם וקבלו אותם בארצם אחרי כן השמידום וישבו תחתם עתה אספו הזקנים והבו לכם אנשים חכמים ונבונים להביא עצות מרחוק לדעה מה יעשה להם שהרי אם יתקבצו עליהם כמה אלפים לא יוכלו להם והאש מסבבת להם כי אלהיהם שוכן אתם והמה בימים ההם טפשים ופראים מתפלאים בדבר הזה כמדומה להם שכשפים עושים והם עובדי ע״ז.

יש עובד לירח. ויש עובד לשמש. ויש עובד לכוכבים ומזלות. ויש עובד למים. ויש עובד,לאש. אוחזים מנהג אבותיהם בידיהם טרם ידעו את ה׳ ועזוזו ונפלאותיו ואינם יודעים שיש אלוה בעולם ואין עובדים ע״ז ודאי לידע מה טיבה אלא מצות אנשים מלומדה ויש ביניהם מכשפים ומנחשים ומתגודדים בתרבותם בשביל שם טומאה שמסר להם אברהם אע״ה דכ׳ ולבני הפילגשים א״ל נתן אברהם מתנות ופי׳ רש״י ז״ל שם טומאה מסר להם. אמרו זאת העצה היעוצה להשפילם מכל התרוממות. י אלהיהם־ שונא גזל בעולה. למדו אותם הגזל והעולה ואז אלהיהם ישנאם ויעזבם בידינו ונעשה בהם כרצונינו. ואז נוכל .להם וימכרו. לנו ממכרת עבה.

וה׳ אלהים נתן בלבם עיצה זאת כדי לקבל עול גלות .ושעבוד שיהיו מתכבדים בעצמם. ומתגאים בעשרם ובגבורתם. ויושבים בשלוה והשקט הם אלו תר׳׳ע שנים שישבו בארץ התימן,כמלכים ולא שלטה יד זר עליהם ומלכותם בכל משלד, .ועליהם גא׳ וראו כל, עמי הארץ כישי״ן. עליך ויראו ממך ואונקלום הגד זלה׳׳ה כתב בתרגומו ע תייר ישראל ובעט.

מה עשו נתחברו להט ערבים שהיו קונים מהם נזמים וטבעות כלי כסף וכלי זהב והיו מלמדים אותם כי מי יוכל לקרב אליהם מנשרים קלו מאריות גברו וילמדו אותם דרכי עולה אמרו למה אתם עושים זהב מובחר וכסף טוב גם אמת נמצא אתכם במשקל הן הכל מאמינים לדבריכם אבל אם רצונכם להשתכר ולהעשיר עוותו אותם במעשה ובמשקל כי הם פראים לא ידעו דבר עשו גחושת וכל מיני ערובין בכסף ובזהב ותעוותום במשקל ואז תשתכרו יותר ויותר ותרבו עושר וזהו לטובתכם להעשיר דקובץ על יד ירבה וישמעו לעצתם עד שפרץ הגזל ביניהם ופסקה האמת ועליהם גא׳ ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם שכל עצמה של לסטיות שלהם היא ירושתם מאביהם דכי והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו כיון שלמדו מעשיהם ואהבו הגזל והחמס פרשה שכינה מהם והנם ככל אדם לא פיחתו ולא הותירו ויקבצו עליהם האומות ויקראו אל ה׳ אלהיהם ולא האזין אליהם גם האש פסקה מהם ונמסרו בידם אמרו לא תיראו כי לא נהרוג אתכם כי אם לרדת מההרים הגבוהים והמגדלים הרמים לשבת בקרבנו לעשות לנו מלאכתינו ולעשות כל חפצינו במחיר ולא בחנם.

ויורידו אותם מההרים אל העמקים והתחילו למשול בהם מעט מעט. והורידו אותם מן בדא״ש בשנת תר״ל לחרבן הבית והושיבום פי קציר צנעא הם שקורים לו קציר סאם ן׳ נוח שבנה אותו שם בן נח וישבו שם שפ׳׳ו שנד. בש

לוה ולא בשלוה כל כד כי מתחילים למשול בהם ויהי מימים ועודם בעשרם ובכבודם קם מלך א׳ בישמעאל שהיה בעיר צנעא ושמו ״אלכצאם״ שהיה מתחסד עם היהודים והיה בימיו קצין א׳ ושמו ״אלעאבד״ שהיה רשע גמור ושונא וצורר ליהודים ומתקנא מעשרם ומבקש להם תחבולות להשפילם ולהורידם מנכסיהם יעץ תחבולות כשפים בצדו והיה חשוך ביותר ונשוא פגים ודבריי נשמעים ומכובד על אומתו. בא לפני המלך ואמר לו כך נמנו וגמרו הסגנים והשרים וכך הוא הדין וכך הוא המשפט שאין ליהודים רשות לחוג חגם ולשבות שבתם בארצינו זולתי בסכום כסף אשר תפסוק עליהם.

אמר כן הדבר. עמד המלך וקרא ליהודים ולרב שלהם ושמו רב אחיה בן יוסף ד,לוי אמר להם אל תאשימו אותי שאני גוזר עליכם כלום. אלא כי זאת הסכמת אלקאצ׳י אלעאבד הוא והשרים והסגנים ואני מסכים עמו בעל כרחי. נמנו וגמרו למנות כל מספר נפשות ביתכם ולהביא סכום מספרכם לפני המלך אפי׳ תינוק בן יומו חי. וכן היה שהביאו מספרם. יש בבית ח׳ נפשות. ויש עשר נפשות. ויש יותר. נכתבו כלם בספר ויהיו נקראים לפני המלך. אמר להם מטעם המלך וגדוליו ושריו וסגניו וד״קאצ׳י אלעאבד ליתן על כל נפש הישראלי בין איש בין אשד, דמי השבת ויו״ט כל נפש ליתן שמינית ריאל ביום. דהיינו אם יש ח׳ נפשות בבית ליתן ריאל בשבת. ואם ביו״ט של פסח שהוא ח׳ ימים ליתן ה׳ ריאל. ואם הם עשר נפשות ליתן ריאל ורובע בשבת ואם ביום טוב של פסח שהוא ח׳ ימים ליתן עשרה ריאל. כי כן הדת בהסכמת אלקאצ׳י אלעאבד ואין לעבור על זד, זולתי אם תסעו מארצינו ותלכו. והיתד. לכם לחקת עולמי

קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם תל כל הנלוים עליהם להיות עושים גזירת המלך ״והקאצ׳י7׳ לתת דמי כל שבת ויו״ט.

ויהי ימים רבים ותתם עליהם הכסף ויתנו כל כלי תשמישם ואת הנזמים ואת הטבעות ואת הצמידים בעד דמי שבת ויו״ט ור״ח וכל יום מנוחה ויום תענוג ובן במילה וגן בבל חופה שתהיה ככה עושים כל הימים. ולא נמצא מה ליתן ויקנו ממנו השבת ויו״ט בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן עד אשר תם מקניהם וקניינם וכל אשר להם עד משך כ׳ שנה וידל ישראל עד מאה ובאותם הימים נולד רבי יהודה הלוי והגיע

באותה שנה להיות בן שבע עשרה שנה ויהי היום ערב ר״ח ניסן ויצר לישראל מאד כי אין להט מה ליתן למלך דמי ר״ח ושבתות ויו׳יט הבאים עמד דבי יהודה הלוי וייסד שער הרחמים לעם ב״ב ביום ראש החודש הזה יפתח.

ונתקבצו אנשים ונשים וטף לבית הכנסת והיא כגבר לפניהם לומר הפזמון הזה והיה צועק בקול מר בבכי ואנקה הסר מעלינו צור, זעם ועברה. עד סופו. והם עונים אחריו כל העם בבכיה ואנחה. והתחיל הבית השני, ועד אן עמך יהיו בין צרים. ומכה את עצמו ומפה בתיבה וכל העם צועקים ומייללים ומכים את עצמם עד שהשלים כל הבית. והם עונים אחריו ומקוננים בקול מר ובכי. ובצעקה גדולה. והתחיל הבית הד׳ דרור תהא קורא לעם הנדכאים. עד שהשלים כל הפזמון ותגעש ותרעש הארץ ותשמע צעקתם למרחוק וישמע המלך ויחדד חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי איפוא מה קול הקריה הומיה. וישלה סריסיו להביא את רב אחיה בן יוסף הלוי וראשי העם להביא אותם לפני המלך.

ויאמר המלך אלכבאם מה לכם ולקול הצעקה הזאת באזני ויאמרו מה נאמד לאדוני מה נדבר ומה נצטדק כי הנה שבתות ויו״ט יאים ואנחנו בושים מהחוק הקבוע ומנימוס המלך כי אין מה ליתן. לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה וכלי תשמישנו לפני אדוני לא נשאר בלתי אם גוייתנו. א״ל אל אלהים ה׳ יודע וישראל הוא ידע כי לא קבעתי נימוס זה אני, ונקיתי מעון זה וקולר תלוי בצואר ״אלקאצ׳י״ עבאד.

עתה עשו לי חוזה שיש עמכם נימוס סכום כך וכך ותלכו לחוג בשמחה ואחר המועד יהיה מה שיהיה. וישמחו האנשים בדבר הזה ויעשו כן. ויהי כאשר יצא המועד חג הפסח בשלום ויועצו מה לעשות בדבר הזה ויאמרו לעשות ארבע אגרות של צדקה ולכתוב בהם מאורעותם וקומתם והצרה הגדולה הזאת ולבחור י״ב אגשים אנשי חיל לילך על כל אחיהם בית ישראל הנפוצים צפונה ונגבה וקדמה וימה ג׳ אנשים ובידם אגרת לכל רוח לקבץ כסף של צדקה להחיותם ולהעמיד את הדת וילכו לדרכם בשליחות הר׳ אחיה בן יוסף הלוי וראשי העם ובשליחות הצבור כל ג׳ בידם אגרת ופנו לרוח א׳. ושלשה מהם פנו דרך ארץ הקודש ויגיעו אל צפת עיה״ק בא״י ויבואו ביה״כ להתפלל וללון שם. נתפללו תפלת מנחה וערבית ויצאו כל העם איש לביתו וישארו ג׳ האנשים האלה לבדם.

והנה איש עומד לנגדם לבוש מחצלת בל״ע ״חצירה״ ובלויי הסחבות כל ימיו אבל וחפוי ראש בשביל חרבן ביה״מ ועיר המהוללה ציון הסגולה ושמו נודע הר׳׳ר שמואל אבו חצירה כך הו קורים אותו בשביל אבלו, ז׳ת׳ב׳א׳.

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

ר׳ שמואל אבו חצירה

א"ל אחי מאין באתם מה ארצכם. הגידו לו אל תכחדו ממני דבר. הגידו לו כל המאורע והראו לו האגרת ובתוכה כתוב כל המאורעות והצרה הגדולה אשר עליהם ויקראיה ויבך בכי גדול על צרות גולי ישראל, אמר להם איעצה נא לכם עצה מה לעשות לכו אל בית הכולל הממונה על קופה של צדקה והוליכו האגרת הזאה בידכם אולי יחנן ה׳ צבאות וישא פניכם ויתן לכם מתנה הראויה להתכבד כיד ה׳ הטובה עליו ותשובו לדרככם לשלום. ואני הנני מוכן ומזומן להראותכם את ביתו כדי שלא תצטרכי לחפש ברחובות לפנות אנה ואנה ויאמרו אדון כן תעשה כאשר דברת. ויראם את בית הרב הכולל. ומיד דפקו על השער. ובת הרב נשקפה מן החלון. ותאמר מי אתם. אמרו עבדים מארץ התימן.

 אמררה לאביה יש יהודים בשער עניים אמללים לובשים בגדיים בלויי הסחבות. אמר. פתחי להם הדלת ויבואו. באו. כיון שראה אותם געה בבכיה. אמר וכך אחינו יש׳ הגולים בתימן נבזים ושפלים. אמרו כן וכן ויותר תחת חיינו ראש לאומים. עכשיו תחת כל העמים. עבדים משלו בנו. ופורק אין מידם. צרות רבות סבבונו. עתה קרא נא את האגרת. קרא אותה וחזר לבכות בכי גדול על הצרות הכתובות בה המאורעות עליהם.

 א׳׳ל בני עתה סעדו לבכם פת לחם וייטב לבכם. וה׳ אלהים הוא יעזר לכם ויושיעכם מכל אויביכם מסביב. כי לא יטש ה׳ את עמו בעבור שמו הגדול. ודי לי כאב לב שהכאבתם לבי על צרות אחינו היהודים. אמר להם בני זאת הצרה גדולה עד מאד שזה מום קבוע לדורות לכם ולבניכם עד עולם. אם אתן לכם אפי׳ אלף דינרי זהב מה מועיל מזה לעזור לכם לשנה או לשנתים ושבתם בדרך אשר אתם בה. רצוני לעקור הצרה הזאת והנימוס הזה מעיקרו. עתה בבקשה הגידו לי מה הראה אתכם הבית שלי ומי הודיע אתכם בי.

אמרו איש א׳ היה בביה״כ לבוש מחצלת ובגדים בלואים. כיון ששמע. אמר אוי. אוי. וטפח על פניו אמר אוי לי שהטרחתי אותו לבוא עמכם. אמר לה׳ תדעו שאותו אדם הוא ״רבי שמואל אבי חצירה״ כל ימיו אבל על ירושלים וזה צדיק גמור אין כמוהו בעולם. זהו הנא׳ עליו אמר אלי בני אתה מהי׳ שאל ממני ואתה גוים נחלתך הקב״ה גוזר והוא מבטל. הוא גוזר והקב״ה מקיים אח הוא לשמים ומדבר עם הקב״ה כאשד ידבר איש אל רעהו ומה שישאל ממנו נותן מבלי איחור, עתה שמעו עצתי סעדו פת ושתו ויישב לבכם ולכו לינו בביה״כ והוא יבא בבית הכנסת לומר תקון חצות ולקונן על החרבן ועל גולת יש׳ ועל ירושלים. ואתם היו לבני חיל תפלו לפניו ארצה ותתחננו ותבכו אולי יחנן ויושיע אתכם מצרה כי יש לאל ידו להצילכם בצדקתו והן תרעו בעיניכם את אשר יעשה.

ויאמרו טוב הדבר וילכו ללון כאשר דבר להם ויהי בחצי הלילה והנה הרב שמואל אבו חצירה בא שם כדרכו ויקומו האנשים ויפלו לפניו ארצה ויאמרו נא אדונינו מושיעה ותיקר נא נפשינו בעיניך ונפש אנשי בתינו ומלטיני מהצרה הגדולה הזאת וזכותך תגן בעדינו לעזרינו ולהצילנו. אמר להם בני שמא יש ביניכם דלטורין שראויים לצרה זו אנכי אושיע אתכם אבל בשובכם אל בתיכם לשלום התקוששו וקושו ושובו אל ה׳ אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם. אמרו לו הן מקבלים עלינו.

יצא אל חצר ביה״כ ונשא עיניו למרום. אמר לפניו רבש״ע כמה מלאכים בראת ברקיע. מה יש לך צורך בהם. אם לאפות. או לבשל. או לכבס. או לכבד ולרבץ אין אתה צריך מהם כלום. אבל ידוע שלא נבראו אלא לכ' ישראל עושי רצונך דכי הנה אנכי שולח מלאך וכו׳ הנה מלאכי ילך לפניך עתה שלח נא אלי מלאך בזאת השעה לעשות שליחותי. טרם כלה הדבר ומלאך ה׳ נצב לקראתו א״ל רב שמואל אבו חצירה מהר הבא לי את המלך אלכבאם השוכן בעיר קצר סאם צנעא שבארץ התימן. 

יהי ה׳ אלהינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו ורבותינו, אשר עוד מימי קדם היו יושבים אך על התורה ועל העבודה, ולא פסיק פומייהו מגרסא בחשק ושקידה, ואשר ליו צדה, והאלהים אנה לידו, במספר במשקל ובמדה, אשר לא יעדה והפדה, אהבת עולם אהבוה אהבה רבה, שאין לה קצבה ובדעתם דעת רחבה ערכו את היצר קרב ומלחמה דכייל ליה בקבא רבא, ומתוך כך היו מחדדן שמעתייהו והא בלא הא לא סגיא. נהירנא האיך מור אבי הגאון הקדוש ציס״ע, גם בעוה״ר כאשר חלה קודם פטירתו והסבל היה רב לא הוה פסיק מגרסא כולי יומא בהחיות העצומה והנעימה של הדביקות בתורתנו הקדושה, סלסלה ותרוממך במדה גדולה אשרי עין ראתה.

ר׳ שמואל אבו חצירה

מיד כהרף עין הביא אותו אליו והוא. היה ישן על מטתו הביאו והניחו לפניו, אמר רבי שמואל זהו. אמרו כן העירו משנתו א״ל קום משנתך עמד בדין. עמד נבהל ונחפז. א״ל קח את הדלי ודלה מים מן הבור ומלא התעלה. וא״ל דמך בראשך. וכן היה. מלא את התעלה עמד רבי שמואל והפילו.בין המים מאותה שעה עד עלות השחר ונתקרר כל גופו ומתו כל איבריו עד אשר לא נותרה בו נשמה. וכמו השחר עלה אמר למלאך השיבו אל מקומו והשכיבהו על מטתו. באו השרים והסגנים וכל אנשי הבית וראו והנה המלך מת משכב על מטתו כמדומה שהיה ישן בחוץ וירך עליו שלג עשו לו מדורה וחממו אותו ואחר ב׳ שעות שב רוחו אליו.

אמרו לו מה מקרה היה לך בלילה א״ל נלקחתי אל ארץ אחרת והנה איש עומד לנגדי ב׳ עיניו כשני לפידי אש וגויתו כתרשיש אני נבהלתי מפניו א״ל לדלות מים מן הבור ולמלא התעלה אני כן עשיתי אחרי זאת הפיל אותי בתעלה עד עלות השחר והחזיר אותי על מטתי כאשר עיניכם ראו. ויהי בלילה השנית בא רבי שמואל אבו חצירה אל ביה״כ לומר תקון חצות כמנהגו ואותם ג׳ אנשים הבאים מארץ התימן עמו בביה״כ תיכף ומיד השתחוה ויצא אל החצר נשא עיניו למרום אמר רבש״ע שלח נא המלאך וירד אלי. והנה מלאך ה׳ נצב לפניו.

א״ל ברגע לך מהרה הבא לי אלכבאם מלך התימן מעל מטתו הלך והביאו. העירו משנתו א"ל קום משנתך פן אשפוך את דמך דלה כמנהגך קם והוא נבהל ומשתומם וירא וחרד וארכובתיה דא לדא נקשן מפני פחד הרב ומהדר גאונו ומלאך ה׳ כאש להבת שלהבת עולה עד לב השמים נצב לקראתו. וחרבו שלופה בידו נטויה עליו וכן היה עשה כאשר עשה בלילה הראשונה. והשיבו אל מטתו. וישכימו ממחרת ויראו השרים והנה המלך נרדם כמת משכב על מטתו. וייראו האנשים יראה גדולה כי לא ידעו מה הוא זה הפלא העצום אשד לא שמעו מימי קדם. אמרו אפשר זה ע״י שדים אספו הקצינים והשרופים לעשות לו קמיעים להגן על המלך ועל ביתו ועל חדריו.

 וכן היה שהקיפוהו בקמיעי שוא ושקרים אשר לא יועילו על המלך ועל מטתו ועל כותלי חדרו ועל הבית סביב- סביב. אמרו עשה תלין בטוב ותקיץ ברחמים ולא עוד תירא כי אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתיך. ויהי בחצי הלילה השלישית ויחרד האיש וילפת והנה נלקח מעל מטתו כמשפט הראשון וראה ועשה כמשפטו שבכל לילה כמשפט הזה יעשה לו. וישכימו ממחרת לראות את שלום המלך ומה יעשה בו וכבר השכיבו עמו בחדרו אנשים נכבדים וקצינים קדישים לשמור אותו והן נלקח מביניהם גם אבוקות של שעוה דולקות עד אור היום והן נשפט מביניהם ולא ידע איש את משפטו. והן השכימו לראות את המלך והן לא חיסרו ולא הותירו מקמיעות שלהם והם נכלמו מכל אשר עשו. אמרו אין זה מעשה שדים אצבע אלהים היא וצריך לחקור על הדבר הזה. בלילה הרביעית הביאו כמה אנשים גבורי חיל ובעלי כשפים לנדד שינה מעיניה׳ כל הלילה ולשמור את המלך לדעה מה יעשה לו. ישבו וצפו כל הלילה.

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

ויהי בחצי הלילה באותו עת ויפל ה׳ עליהם תרדימה. והנה כלם פגרים ישנים. :והמלך נלקח מביניהם ולא ידעו מה היה לו. הביאו המלאך אל הרב שמואל אבו חצירה ויזעק המלך לפני הרב ויבך בכי גדול ויאמר תיקר נא נפש עבדך בעיניך ודי לי דיי מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי. ויאמר לו הרב תדע לך שאני משה בן עמרם שישבתי בהר מ׳ יום ומ' לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי. והורדתי התודה לישראל גאוני משפחת אביחציראונתתי להם חגים ושבתות ומועדים חנם. והן עתה גרו בארצך והן משלת בהם ומוכר אתה מועדיהם וחגיהם מהם במחיר. עתה תדע כי יסר אייסרך והמת לא אמיתך אך תקבל על עונך עונש מר ממות ביסורים קשים ומרים עד אשר תכסוף למות ולא תמצא. אמר לו בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי אני מקבל עלי קבלה גמורה להשיב להם כל ממונם שנתנו לי כל אלו משך עשרים שנה כספם וזהבם דמי החגים והמועדים שלקחתי מהם וצאנם ובקרם וגמליהם וח׳גוריהם וסוסיהם ופריהם גם הבנים אשר ילדו ונשבעתי עוד שלא אענם ולא אשתעבד בהם לעולם. א״ל טוב הדבר כן תעשה אל תאחר לקיים והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק. ומיד רמז למלאך והשיבו על מטתו וישמח על הדבר הזה כי נרצה לו האדון ונשא פניו לדיר ויישן בטוב לב ואין מחריד.

ויהי בבקר השכם ויקרא לכל עבדיו ללכת לקרוא לכל היהודים ויאמר אל נא תפחידום ותדברי אליהם קשות כי אם בנחת לאט לאט בואו נא כי המלך חפץ בכבודכם כי כל המטיל אימה עליהם דמו בראשך כי מרה את פי המלך חי ה׳ כי בנפשו דבר ויומת. וילכו הסריסים להתחנן ליהודים לבוא כי כן צוה להם המלך. ויבואו כלם לפני המלך. ויאמר להם המלך רוצה אני חשבון מסים וארגוניות ודמי חגים ומועדים דתנו לי הפנקסות נתנו כל הפנקסות מראש ועד סוף. עמד והרשה לאחד מסריסיו לתת להם חשבונותם עד סוף פרוטה אחרונה.

 וכך היה אמר לו הקצין אלעבד ישומ״ה בי אדוני המלך למה תבטל החוק והמנהג ומשפט היהודים וסכום דמי חגם א״ל די לי בצעד שנצטערתי ואיני רוצה בשום גזל כי יש לי רב וכך היה המעשה וכבד ראו עיניכם בכל אשר נעשה. והקצין שמע והחריש לחפש בשכלו איזה עיצה תישר להשפיל את יש׳ ויצפנה בלבה עשרה ירחים. וחרב רשא״ח שלח את האנשים הבאים מארץ התימן לבתיהם לשלום ונתנו להם מתנות רבות ונתן להם צידה לדרך ואמר להם כבר בטלה הגזירה לכו לשלום וידוע כי בשנת ג׳ אלפים ורפדו שנים לב״ע נחרב בית א׳ וע׳ שנה גלות בכל ואחר כן עלה עזרא מבבל ובנה בית ב׳ ובקש להחזיר את כל ישראל לארצם ולא רצו לחזור ועמד וקללם ואמר כל אשר לא יעלה ולא יבא יתרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה והוא נתקלל מפיהם לא תבוא אל ארצך ולא תקבר בה.

ונתקיימה קללתו בהם ונתקיימה קללתם בו ומת בדרך ונקבר שם בשנת ג׳ אלפים ותשלח גלות שארית כל ישראל מירושלים היא השנה השנית לחרבן הבית בעוצם הגזירות וההרג בישראל והריגת ,י׳ הרוגי מלוכה״ ״והרג ז׳ בני חנה״ ״וחרבן ביתר״ בימי הקיסר׳ הקראים המינים הארורים מלכי יון המרבים צרות וגזירות על ישראל ונמשכה מלכותם דוד אחר דור עד סוף האלף החמישי ומלכות הרשעה מתגברת ער שנת אלף ושס״ד שנה לחרבן בית ב׳. וגזרו על ישראל שלא יראו עוד ארצם אפי׳ בעין כ״ש לעבור בה ונשארה חרבה ושממה מבלי עובר ושב והעבירו קול בכל הארצות שאם ימצא אום יהודי זוכר את ירושלים אפי׳ בפה דמו בראשו לקיים מ״ש אמרו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד.

ונשארה ישראל שוממה שס״ד שנה יתר האלף הרביעי ואלף החמישי׳ כולו לקיים מ״ש כל היום דוה דיומו של הקב״ה אלף שנה והיא יושבת כנדה אין לקרב ולנגוע בה דכי והדוה בנדתה ורבי שמואל אבו חצירה היה בשנת רכ״ד שנה לישיבת אנשי תימן כי אלקצר היא תחלת האלף החמישי וידוע כי רבי שמואל אבו חצירה לא חיה כמותו לא נביא ולא חוזה ולא תנא ולא גאון צדיק וישר וחסיד ועניו ונאמן כי ה׳ אתו ונתענה ק״ך יום בסיגופים ובתפלות ובקש לקרב הגאולה. וירדה פתקא מן השמים וכתוב בה אל תטריחני בניו אל תרגיזני לבטל הגזירה כי גזירה היא מלפני על ישראל להשלים גלותם ולהשלים ניצוצות הקדושים אשר נתפזרו בעוונם אז ושבו בנים לגבולם.

יהי ה׳ אלהינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו ורבותינו, אשר עוד מימי קדם היו יושבים אך על התורה ועל העבודה, ולא פסיק פומייהו מגרסא בחשק ושקידה, ואשר ליו צדה, והאלהים אנה לידו, במספר במשקל ובמדה, אשר לא יעדה והפדה, אהבת עולם אהבוה אהבה רבה, שאין לה קצבה ובדעתם דעת רחבה ערכו את היצר קרב ומלחמה דכייל ליה בקבא רבא, ומתוך כך היו מחדדן שמעתייהו והא בלא הא לא סגיא. נהירנא האיך מור אבי הגאון הקדוש ציס״ע, גם בעוה״ר כאשר חלה קודם פטירתו והסבל היה רב לא הוה פסיק מגרסא כולי יומא בהחיות העצומה והנעימה של הדביקות בתורתנו הקדושה, סלסלה ותרוממך במדה גדולה אשרי עין ראתה.

ר׳ שמואל אבו חצירה

למכה מלכים גדולים

הרב סמברי, ממשיך ומספר שם, אודות כוחו וגבורתו של הק׳ רבי שמואל, ז׳׳ל:

שוב פעם שנית במלכות יון העלילו על היהודים עלילות ברשע, ויאמר המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים אשר בכל מדינות מלכותו, והיה עת צרה ליעקב, עד שריחם ה׳ עליהם ויחונם, ופייסו את המלך בסך ידוע, ועשו לו זמן ידוע עד שישלחו שלוחים בכל המדינות, בהתנדב עם זהב וכסף ונחושת.

ויצאו השלוחים בכללם הלך שליח אחד לכפר ג'ובר והתפלל בבית הכנסת פעם ושתים להקבית את פני החכם של בית הכנסת להאות לו את הכתבים צכדי לעשות לו נדבת ידם ולא מצא אותו כי לא היה מכירו.

והרב הנז׳ מרוב ענותנותו לא היה מודיע שהוא חכם וישאל לו לשלום. ויאמר לו: היכן הוא החכם של ביה״כ ומה שמו? ויאמר לו: למה זה תשאל לשמו ואני השמש שלו, הודיענו נא את דבריך ואני אשתדל עמך נדבר לו עפ״י הדברים האלה, הידוע נדע שבסייעתא רשמייא יכול אני לעשות רצונך.

ויטב הדבר בעיניו ויספר לו את כל התלאה אשר מצאתם עם המלך והראה לו את הכתבים ויאמר לו: לך לשלום ואני אצוה עליך לרב.

ויהי בערב, וילן הרב בביה״כ יחידי ועשה השבעה אחת לעלות זה המלך מן הבור שהיה בביה״כ, ויעש כן, ויעמד – (המלך) – בביה׳׳כ לפניו ברתת ובזיעה ובחלחלה ויאמר לו: אתה הוא שאומרים עליך מלך של מדינה פלונית? ויאמר אני. ויאמר לו: בחיי ראשך, הסר המצנפת והרם העטרה ותמלא לי כמו עשרה כדים מים מן הבור ההוא ותעדה לזאת האשפה עד שתמלא אותה. ויפשט המלך את בגדיו החמודות וילבש אותו בגדים בלואי הסחבות, והנוגשים אצים עליו ורצועה בידם עולים ויורדים על צוארו והיה ממלא ומערה כל אותה הלילה עד שסר ממנו רוחו ובאשמורת הבקר שלחו לארצו.

ויהי בבקר ותתפעם רוחו ושנתו נהייתה עליו, ויאמר המלך לקרוא לחרטומים ולאשפים ולמכשפים להגיד למלך פתרון המראה אשר ראה, כי היה יודע בעצמו כי היה בהקיץ ולא בחלום והכרת פניו ענתה בו, ויבואו ויעמדו לפני המלך ויספר להם את המראה ואין פותר אותם, כי אמרו איך יתכן זה, אולי בשגעון ינהג.

ויהי בערב ויצו להביא כמה אנשים אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו לשמרו מפחד בלילות וישכב המלך, והעם חונים סביבותיו וכל אחד חרבו שלופה בידו.

וחזר הרב שנית להביא אותו מעל אדמתו, ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי תרדמת ה׳ נפלה עליהם, ואז הלביש אותו הבגדים הצואים, והיה ממלא ומערה ג״כ כל אותה הלילה עד אשמורת הבקר ששלח אותו על מטתו עיף ויגע. ויתמרמר מאוד ונאנח בשברון מתנים ובמרירות האנח לעיניהם ויאמר להם: אין זה חלום חלמתי אלא בהקיץ היה ופותר אין אותו.

וכראות החרטומים פניו זועפות ויאמרו לו: אם על המלך טוב אם יארע לך גם כן כזאת הלילה תבכה ותתחנן לאיש הלזה ותאמר לו: מה פשעי הודיעני על מה תריבני. ואם יש בי עון אשר חטאתי הודיעני נא את דרכך ואל אראה ברעתי. וייטב הדבר בעיניו.

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'גאוני משפחת אביחצירא

יהי ה׳ אלהינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו ורבותינו, אשר עוד מימי קדם היו יושבים אך על התורה ועל העבודה, ולא פסיק פומייהו מגרסא בחשק ושקידה, ואשר ליו צדה, והאלהים אנה לידו, במספר במשקל ובמדה, אשר לא יעדה והפדה, אהבת עולם אהבוה אהבה רבה, שאין לה קצבה ובדעתם דעת רחבה ערכו את היצר קרב ומלחמה דכייל ליה בקבא רבא, ומתוך כך היו מחדדן שמעתייהו והא בלא הא לא סגיא. נהירנא האיך מור אבי הגאון הקדוש ציס״ע, גם בעוה״ר כאשר חלה קודם פטירתו והסבל היה רב לא הוה פסיק מגרסא כולי יומא בהחיות העצומה והנעימה של הדביקות בתורתנו הקדושה, סלסלה ותרוממך במדה גדולה אשרי עין ראתה.

ויהי לעת ערב וישב הרב הנז׳ לחכם השליח, אם באמת יכיר את פני המלך ויאמר לו: כן. ויאמר לו: שבה אתי אל תירא ואני בזאת הלילה אראהו לך רק אתה אל תביט מראהו, ויתמה להחכם על הדבר, ויהי כמחריש.

ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה המלך צועק ובוכה ומתנפל לפני רגלי הרב ויבך ויתחנן לו להציל לו מרעתו, ויאמר לו: אדוני! מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי ואם יש בי עון אשר חטאתי הנני לאדוני לעבד עולם, ולמה תעשה כה לעבדך ועשה עמי לטובה אות ותחון עלי.

ויען ויאמר לו הרב: למה לך איבה עם זרע אברהם אוהבי ותגזור עליהם גזירות, ומאין יביאו לך הממון אשר שאלת? ועתה השב ותתיר את האנשים אשר הם בסוהר ותותר להם הממון ותתנהג עמהם בדרך ישרה וטובה, ואם לאו דע כי מות תמות, ותבחר מות מחיים.

ויהי כשמוע המלך את שמע הרב ויקוד וישתחו לאפיו ויאמר לו: טוב הדבר רק שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי וברכני כי גלות מים נתת לי, וישלחהו מאתו ומאותו יום והלאה היו ישראל בארצו. איש תחת גפנו ותאנתו עכ״ל.

הרב סמברי סיים את המעשה כאמור. אולם, ראה להגאון ראב״ד מקודש רבי מכלוף אביחצירא זצ׳׳ל. שהוסיף על האמור וכתב, שלאחר הסכמת המלך עם רבי שמואל, לבטל גזירותיו על היהודים, אירע כדלהלן:

אמר לו הרב, א״כ תכתוב ותחתום בחותמך ותכריז בכל מלכותך שהיהודים הם פטורים ועטורים מכל דבר. אזי הסכים המלך שמחר יקיים את הכל.

אמר לו הקדוש, למה מחר? השיב המלך מפני שאין פה לא חותם ולא נייר החתום בטבעת המלך.

אזי הקדוש נתן צו, והלכו והביאו השולחן וכל מה שעליו וכל מה שבתוכו. אזי אמר לו הרב תשב על הכסא שלך ותחתום בידך ותחתום בחותמך ותעשה ארבע או חמש טופסאות וכן היה.

וקיבל הקדוש שניים אחד נתן ליהודים בפניו ואחד נשאר אצל הרב. אזי גזר עליו הרב בכדי להעביר בכל מלכותו הדברים הנז׳ וציוהו הקדוש, אמר לו, אם תקיים את הדברים הללו מה טוב, ואם לאו מוכרח שבכל יום אלקה אותך ולא תמות ולא תחיה. השמר לך ושמור נפשך ונשק את רגלי הקדוש. אז נתן צו להחזיר הכל למקומו וכן היה.

אזי אמר להם הקדוש ליהודים: לכו לשלום אין פחד ואין פגע רע כלל. ונפלו על פניהם לפני הרב הקדוש והלכו להם עכ׳׳ל.

גם אודות מעשה זה, קיימת נוסחא המייחסת את המעשה לרבנו האר״י ז״לאלא, שסביר להניח גם בשנית כבראשונה שהנוחא הנ"ל משובשת ובשגגה הוחלפו השמות.

הערת המחבר :

ראה בס׳ שערי ירושלים שם ז׳׳ל: מעשה בעה״ק צפת בזמן רבינו האריז״ל מלך א׳ במדינת הים גזר אומר על היהודים יושבי ארצו החוסים בצילושיתנו לו סך עצום ורב מאוד אשר בלתי האפשרות בידם להביא וקבע להם זמן כשלוש חדשים ואם ימאנו ולא יביאו לידו הכסף בלי מחסור לזמן הקבוע אז כלה גרש יגרשם מארצו אחר ייסרם במשפט ויכתב בספר ונחתום בטבעת המלך וישלח ספרים אל כל מדינתו לכל עמו לאמר להיות עתידים ליום הזה… אז עצת ה׳ הופיע עליהם ושלחו שני אנשים יחידי העדה אל רבינו הק׳ האריז״ל לצאת להעתיר בעדם… ובאו לצפת יום עש״ק ועוד לא טעמו טעם חם… רק מיד שאלו אל אנשי המקום איה פה הרואה ויראום את נות ביתו ויהי כבואם בצל קורתו ראוהו מעוטף בלבנים ומעוטר בתלמידים כזהר הרקיע מזהירים ודומה למלאך ה׳ צבאות… ויראו האנשים לגשת אליו כי פחד ה׳ נפל עליהם ויסוגו אחור אז אמר להם מה תבקשו… וספרו לו כל אשר קרה להם אמר להם… שבו פה השבת ובמוצ״ש תראו את ישועת הי… ויהי במו״ש אחר ההבדלה אמר פתאום לתלמידים ולהאנשים בואו עמדי עד שהם הולכים אמר להם עמדו ויעמודו וראו בור חפור בארץ… ויתמהו האנשים איש אל רעהו פתאום התנשא מטה נאה ואיש א׳ שוכב עליה תוארו תואר פני המלך ויחרדו האנשים מאוד… ויגש אליו האריז״ל והקיצו משנתו וקרא אליו בקול גדול האתה הוא שגזרת… אז נתן לו דלי בלי שוליים ואמר לו שאוב לי זה הבאר עד הבקר…

ההשערה לדברינו שסיפור זה נשתרבב ברבות הימים והתייחס לרבינו האר״י מבוססת מחמת שלוש הוכחות: א. בדברי יוסף שהיה בתקופתמוהר״ש ויטאל מיוחס המעשה לרבי שמואל אלבאז. ב. ראה הערה 31 שבס׳ שערי ירושלים יחס סיפור אחר אודות רבי שמואל אלבאז, למהרח״ו בעוד שבס׳ דברי יוסף הנז׳, שמע מבנו של מהרח״ו מוהר״ש ויטאל שמעשה הנ״ל מתייחס אחר רבי שמואל אלבאז. ג. המעשה הנ״ל הוזכר ג"כ על העיר צפת עם תיעודים מדוייקים יותר, ראה בסי גלות תימן הובא לעיל הערה 33 וגם שם המעשה מיוחס למוהר״ש אלבאז.

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

אקדמות מילין

יהי ה׳ אלהינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו ורבותינו, אשר עוד מימי קדם היו יושבים אך על התורה ועל העבודה, ולא פסיק פומייהו מגרסא בחשק ושקידה, ואשר ליו צדה, והאלהים אנה לידו, במספר במשקל ובמדה, אשר לא יעדה והפדה, אהבת עולם אהבוה אהבה רבה, שאין לה קצבה ובדעתם דעת רחבה ערכו את היצר קרב ומלחמה דכייל ליה בקבא רבא, ומתוך כך היו מחדדן שמעתייהו והא בלא הא לא סגיא. נהירנא האיך מור אבי הגאון הקדוש ציס״ע, גם בעוה״ר כאשר חלה קודם פטירתו והסבל היה רב לא הוה פסיק מגרסא כולי יומא בהחיות העצומה והנעימה של הדביקות בתורתנו הקדושה, סלסלה ותרוממך במדה גדולה אשרי עין ראתה.גאוני משפחת אביחצירא

אלבאז – אביחצירא

על אף ששמו האמיתי של הקדוש רבי שמואל, היה ׳אלבאז׳, בפי העם נתחלף ל׳אביחצירא׳. לכינוי הלזה – ׳אביחצירא׳, זכה הק׳ רבי שמואל, בעודו בחיי חיותו.

לדברי החיד׳׳א נראה שהק׳ רבי שמואל זכה לכינוי הלזה ־ ״אבו חצירא״, לרוב פרישותו מדרכי העולם, והתבודדותו המתמדת בחצר ביתו, וזהו אבו חצירי, כלומר: שתמיד בחצר. ז״ל

מהר"ר שמואל אבו חצירי. איש אלוהים קדוש היה מתבודד בכנישתא דבי גובר בעיר הנקראת עד היום גובאר. ולרוב פרישותו מדרכי העולה״ז קורין לו רב שמואל אבו חצירי. ושמעתי מזקנים עזוזו ונפלאותיו שהציל לישראל מכמה צרות וגם במכתב הן כל יקר ראתה עיני פעולותיו להצלת ישראל זי״ע עכ״ל.

אולם, מלבד סברתו של החיד״א, קיימים עוד כמה טעמים ונמוקים אחרים, אודות הכינוי הלזה:

בדברי יוסף למהר׳׳י סמברי כתב הרב:

״ונקרא כן לפי שבמקום הכובע היה לובש על ראשו מחצלת אחד מאלו המחצלאות הקטנים העשוים כמן כובע שלפעמים מביאים בהם הסוכאר לבן״.

סברא אחרת מתהלכת בפי זקני דמשק, כי שכותב הסופר אליעזר רבלין, ראה בהתור(שם), ז״ל:

ובהיותי בדמשק בשנת תרע׳יח, אמרו לי זקני העיר כי לפי המקובל בידם נקרא ׳אבוחצירה׳ על שם שמלאכתו הייתה מלאכת קליעת המחצלאות (מחצלת בערבית חצירה), ומפני מעשה שהיה, שמלאכתו זו הצילתו מסכנת מות נקרא בשם אבוחצירה.

וכה מספרת האגדה:

רבי שמואל היה מתפרנס מיגיע כפיו, ואומנותו היתה קליעת מחצלאות קש, מצוירות פרחים ופטורי צצים. משפחתו ישבה בדמשק והוא היה מתבודד כל השבוע בכפר ג׳ובר הסמוך לדמשק ורק ביום השבת היה בא לביתו.

פעם אחת בלכתו מדמשק לג׳ובר, והימים ימי פרוס חג הסוכות, פגעה בו מכשפה אחת, אשר משכתהו בקסמיה אל ביתה, הרחק מהעיר, במדבר דמשק. מכשפה זו היתה מוציאה מתחלה את דם לבם והורגתם. בדם זה היתה משתמשת לצרכי עבודתה בחוכמת ׳האלכמיה׳, זאת החכמה המסתורית שהיתה ידועה בימים ההם בשם ׳אבן החכמים׳ ושהתפשטה הרבה במאה הרביעית לאלף הנוכחי גם בין היהודים גם בין שאר האומות גם בארצות המזרח וגם באירופה.

כשנלכד הרב אבוחצירה ברשת, התחיל לבקש מלפניה על נפשו והבטיח לעשות למענה מחצלאות יפות ויקרות, אשר תמכרן במחיר גדול וביחוד ירבו היהודים במחירן, כי יקנו את המחצלאות האלה בשביל קשוטי סוכותיהם.

אחרי תחנונים רבים, נענתה המכשפה לבקשתו, ותצו עליו לעשות לה מחצלת אחת לדוגמא.

הרב נגש לעבודה ומתחת ידו יצאה מחצלת נפלאה מקולעת בפרחים וציורים מרהיבי עין, ואת המחצלת הביאה המכשפה לרחוב היהודים בדמשק למכירה. יהודי דמשק התפלאו על יופי המחצלת ועל מראה הנפלא, ועפ״י הצעתן הובאה המחצלת לבית רב העדה לקנותה בערב סוכות.

הרב התבונן במחצלת ומצא בתוך ציורי הפרחים קלועי כתבת בעברית באותיות גדולות: ״קנו את המחצלת בעד כל מחיר״. ומתחתיהן משולבת כתובת אחרת מאותיות קטנות: ״אני שמואל נמשכתי בידי המכשפה ־ בואו והצילוני״.

כמובן השתדלו הרב וחכמי העדה לתפוס את המכשפה ולהציל את הרב ר׳ שמואל מידיה, ומאז קראו אותו בשם: אבוחצירה, כלומר: בעל המחצלאות.

דברי יוסף

להלן צילום העמודים הנז׳ מתוך כת״י של הרב סמברי בס׳ דברי יוסף(באדיבות חברת כי״ח פריז).

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

 עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

מסורת בידם מאבותיהם

משפחת אביחצירא, מחזקת בידה מסורות שונה, אודות הכינוי שזכתה בו – ׳אביחצירא׳. לדברי רבני המשפחה רבי שמואל נקרא כן על שום מעשה שהיה:

אותה העת שהתגורר רבי שמואל בירושלים, היו היהודים מתפרנסים מכספי אחיהם שבגולה. כסף זה היה נאסף מדי תקופה ע״י שליח שיוצא מירושלים למדינות חו״ל, למטרת גיוס כספים לטובת יהודי ארץ הקדש.גאוני משפחת אביחצירא

אותו השליח הנזכר, היה נקבע בכל פעם מחדש ע״י הטלת גורל. פעם אחת אירע, ובגורל המוטל עלה שמו של הק׳ רבי שמואל. תוצאות הגורל הכריחו את הק׳ רבי שמואל, ליטול על עצמו את המשימה ולהיות השליח למטרה זו.

הק׳ רבי שמואל, שכל ימיו התבודד עם קונו ועסק בעבודת ה׳, לא היה בעל אמצעי ממון. מציאות זאת, הקשתה עליו את השליחות המוטלת, שכן לא היה בידו הסכום הנדרש להפליג באונייה.

רב החובל, סירב להעלות את הק׳ רבי שמואל ללא תשלום. משראה הק׳ רבי שמואל שלא נותרה עוד אפשרת ודרך אחרת לצאת להפלגה. נטל את מחצלת הקנים שהיתה באמתחתו, פרס אותה על גלי הים, התיישב עליה, והרוח הוליכתו למחוז חפצו.

לדעת רבני משפחת אביחצירא, מעשה זה, הוא סיבת מה שזכה הק׳ רבי שמואל, לכינוי השם: ׳אביחצירא׳, מלשון מחצלת שנקראת בערבית ׳חצירא׳.

וימת שמואל

סמוך לדמשק העיר, שוכן הכפר ג׳ובאר. בכפר זה קיים ביה״כ עתיק הנקרא ביה״כ אליהו הנביא. לפי המסורה ביה״כ נבנה בימי אלישע בן שפט תלמידו של אליהו הנביא.

המסורת מספרת כי בימי החורבן מטו עמודי ביה״כ לנפול ועמד ר׳ אלעזר בן ערך או ראב״ע ותקנוה.

בתוך ביה״כ זה, קיימת אבן, אשר לפי המסורת, על האבן זאת נמשח הנביא אלישע בן שפט, ע״י אליהו הנביא.

מתחת ההיכל בביה״כ, לצד ימין, ישנה מערה קטנה, לפי המסופר היא המערה שנחבא בה אליהו, בברחו מפני אחאב מלך ישראל.

לפי המסורת הדמשקאית, מקום מנוחתו של הקדוש רבי שמואל אלבאז – אביחצירא זיע״א בעזרת ביה׳׳כ הנז׳. מתוך דברי הגה״ק רבי אהרן אביחצירא זי״ע עולה, שאת עזרת הנשים הזאת בנה הק׳ רבי שמואל, בשביל מטרת התבודדותו שם, ז״ל:

וכל ימיו היה מתבודד עם קונו בחדרי עלייתו שבנה לו בבית הכנסת של ג׳ובר הלא היא בדמש׳ק אליעז׳ר כי שם ביתו, ובתוכה היתה עליית נשמתו ושם הוא ציון קברותו זלה׳יה,

מתוך דבריו של הגה״ק רבי אהרן, ונראה שהמסורת הדמשקאית אודות מקום מנוחתו של הק׳ רבי שמואל, מקובלת גם אצל רבני משפחת אביחצירא. ואכן ראה בהקדמתו השניה לספרי מרן רבי יעקב שכתב ז״ל:: ״ושם מקום מנוהתו בבי כנישתא דגו׳באר הלא הוא בדמשק אליעזר ושם ציון קבורתו״.

http://www.shaar-binyamin.com/70480/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%92–%D7%95%D7%91%D7%A8

http://www.misham.co.il/index.php?s=synagogue2

אלישע בן שפט הוא נביא, תלמידו ויורשו של אליהו הנביא. הוא בן למשפחת בעלי אחוזה באבל מחולה שבאזור הגלעד והגולן, וניבא בימי יהורם בן אחאב, מלך ישראל, במאה התשיעית לפני הספירה.

הסיפורים על אלישע הם בעלי אופי אגדי, וביניהם סיפורים רבים שמהווים חזרה על סיפורי אליהו. בתקופתו פחתה עבודת הבעל, ולכן עומד הנביא לימין המלך יהורם, ומסייע לו בעצותיו (מלכים ב', ג).

אלישע השלים את המשימות שהוטלו על אליהו על-ידי ה' (במלכים-א' יט), ומשח את חזאל למלך ארם, ואת יהוא למלך ישראל, תוך סילוק בית אחאב ממלכותו. הוא מתואר כאיש תקיף ואמיץ, שלא נרתע מלמלא את המשימות והשליחויות שהוטלו עליו.

אותו מסורת נשמעה ע״י רבני המשפחה גם בתקופה מאוחרת יותר כמו שסח הגה״ק רבי מאיר זי״ע, בפני מקורביו: שהקדוש רבי שמואל, נקבר בתוך ביה״כ בדמשק. ובאותו מעמד הוסיף לספר, שאביו הק', הבבא סאלי זיע״א, ביקר במקום, והשתטח על קברו.

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

אקדמות מיליןגאוני משפחת אביחצירא

יהי ה׳ אלהינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו ורבותינו, אשר עוד מימי קדם היו יושבים אך על התורה ועל העבודה, ולא פסיק פומייהו מגרסא בחשק ושקידה, ואשר ליו צדה, והאלהים אנה לידו, במספר במשקל ובמדה, אשר לא יעדה והפדה, אהבת עולם אהבוה אהבה רבה, שאין לה קצבה ובדעתם דעת רחבה ערכו את היצר קרב ומלחמה דכייל ליה בקבא רבא, ומתוך כך היו מחדדן שמעתייהו והא בלא הא לא סגיא. נהירנא האיך מור אבי הגאון הקדוש ציס״ע, גם בעוה״ר כאשר חלה קודם פטירתו והסבל היה רב לא הוה פסיק מגרסא כולי יומא בהחיות העצומה והנעימה של הדביקות בתורתנו הקדושה, סלסלה ותרוממך במדה גדולה אשרי עין ראתה.

פרק ב'

ברית כהונת עולם

ארץ אבותיכם

הישוב היהודי במרוקו עתיק ימים, למעלה מאלפיים שנה אשר נאחזו היהודים בארץ מרוקו אחיזה פוריה ועצומה ויפוצו על פניה תפוצה אחר תפוצה בכל משכיות מרוקו, כמשפט תפוצותיהם בכל הארצות.

תקופות רבות ושונות עברו על הישוב היהודי במרוקו. לפנים תקופות של תפארת עוז ותגבורת איל. אך גם עתי מצוקה בהם נפגע בן ישראל פגיעה קשה בתמרורי החיים והיה כשעיר לעזאזל עדי נואש, שקוע בנבכי ים מצוקת הגלות, כמו אבן צלול במצולת טיט מועקת השעבוד.

מחצית האלף החמישי ד׳ תקמ״ט, נתייסדה העיר פאס שבמרוקו, אשר הפכה ברבות הימים מרכז רוחני ליהדות צפון אפריקה בכלל וליהדות מרוקו בפרט. אור התורה שבקע מתוכה האיר פני העולם כולו. בקהילה זו צמחו מגדולי המדקדקים והמשוררים ועד ראשוני חכמי ההלכה, אשר שמם יצא בכל תפוצות ישראל, וביצירותיהם וחיבוריהם התורניים הונצחו לדורות. מהם ספר ההלכות על הש׳׳ס לרבי יצחק ב״ר יעקב המכונה אלפסי על שם עירו – פאסי. המשורר דונש בן לברט. רבי יהודה אבן חיוג׳.

ד׳ תת׳׳כ החלה הרעה לעם היהודי, עם כבוש מרוקו על ידי המורביטון. חורבן כללי היה כארבעים שנה לאחר מכן כאשר על כס השלטון השתלטו המווחידון – מוסלמים קנאים, אשר תחילת דרכם החלו בספרד. אז נחל הישוב היהודי במרוקו צרות ופורעניות. במסע כבושיהם טבחו נפשות ובזזו ממונם הוצתו בתי כנסיות וספרי קדש עד כדי הכחדה של קהילות שלמות.

בקינה שחוברה ע״י רבי אברהם ן׳ עזרא זי״ע אודות חורבן קהלות ישראל בספרד ע׳׳י המווחדיון, מקונן הרב על מספר קהילות שנחרבו. מהם הזכיר כשבעה קהילות במרוקו, ז״ל:

…והוי אקרא כמצרה על קהילת סגילמאסא, ועיר גאונים ונבונים מאורם חושך כסה. ושח עמוד והתלמוד והבניה נהרסה, והמשנה לשנינה ברגלים נרמסה. ועיר מלוכה והנבוכה מראכס המיחסה, עלי יקרים מדקרים עין אויב לא חסה. אהה אפס קהל פאס יום נתנו למשיסה, ואי חוסן קהל תלמסן והדרתה נמסה. וקול ארים בתמרורים עלי סבתה ומכנאסה, וסות אקרעה עלי דרעא אשר לפנים נתפשה, וביום שבת ובן עם בת שפכו דמם כמים…

בתקופה זו בין הבולטים שחיו בפאס היו: ר׳ יהודה הכהן אבן סוסן הי׳׳ד הנמנה עם רבותיו של הרמב״ם ונהרג על קידוש ה׳. רבינו הרמב״ם אשר חיבר אותו עת את ״איגרת השמד" הנקראת ג״כ ״איגרת קידוש השם״. רבי מימון אביו של הרמב״ם, אף הוא חיבר אותו עת את "איגרת הנחמה" שנשלחה אותו הזמן ליהודים שנשארו תחת שלטון הרשע של המווחידון.

תור הזהב

ה׳ רנ״ב כבו המאורות בספרד אפילה נוראה כסתה את שמשה הזוהרה. אלפי יהודים זקנים נשים וטף גורשו מספרד בפקודת המלך(פירדיננטי ואשתו איזבילה) בעירום ובחוסר כל.

עם הגירוש התחיל להגיע למרוקו זרם הפליטים מספרד. שש שנים לאחר מכן ה׳ רנ״ח גם יהודי פורטוגל גורשו מארצם. אף הם, חלקם שמו פעמיהם לארץ מרוקו, והתישבו בחלק מעריה. חלק ניכר מהגולים בחרו למשכנם דוקא את העיר פאס, כפי שמעיד הר״א אדארוטיל: ונתאספו שמה כל העדרים יחד גדולים וקטנים חכמים ונבונים.

העדפתם של הגולים לקבוע משכנם בעיר פאס, הינה תוצאה ישירה מיחסו החם והאוהד למגורשים של המלך מולאי מוחמד אשיך, הראשון למלכי פאס מבית ואטאס. יחסו של המלך הנז׳ חיזק את בטחונם של המגורשים ולכך רבים מהם העדיפו לגור בתוכה.

על מספר המגורשים שהגיעו לפאס ניתן ללמוד מדברי מהר״י בירב:

…מיום הגירוש והשמד שבספרד לעולם הייתי מורה הוראות בישראל ורב לחמשת אלפים בתים יהודים במדינת פאס כמפורסם לכל בעולם. והייתי אז בן י״ח שנים ועדיין לא הייתי בחתימת זקן והיו שם חכמים גדולים ועם היותי ברעב ובצמא ובחוסר כל לעולם הלכתי בדרכי ה׳״.

כשהגיעו הגולים אל חופי מרוקו, עדיין היו רחוקים מהמנוחה והנחלה שכן עוד לא נתרפאה מרוקו והתאוששה מן המכה והנקם שהגיע עליהם מידי המווחידון.

רבי יהודה בן רבי יעקב חייט זי׳׳ע מחבר הפרוש לס׳ מערכת האלוקות, שנמנה מגדולי גולי ספרד, מתאר את אותן תלאות שעברו בהגיעם לארץ מרוקו :

…ומשם נסענו להלוך אל הברביריאה של מלכות פס בארץ ישמעאל, מה שהותיר הברד אכל הארבה. וגם שם לא שלותי ולא שקטתי וישמעאל אחד שהיה מספרד דר במקומי נזדמן לשם (כי גם להם נעשה גרוש) ושם עלי עלילות דברים והאמינו לו כשלשה עדים והכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי והשליכוני בבור תחתיות נחשים ועקרבים היו בו. ותכף גזרו אותי לסקילה והיו מבטיחים אותי שאם אמיר דתי ישימוני עליהם לקצין מלבד מהר ומתן ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן והאל אשר שמתי בו מבטחי קלקל עצתם עם היות שעמדתי שם קרוב לארבעים יום בחושך ואפלה בלחם צר ומים במשורה ודבקה לארץ בטני ברעב ובצמא ובחוסר כל והעיר הש״י רוח היהודים אשר בשרשן ובאו שם לפדותני…

… ואחר שיצאתי משם הלכתי לעיר פס הגדולה והרעב בעיר עד שהיינו אוכלים עשב השדה ובכל יום ויום הייתי טוחן בבית הישמעאלים בשתי זרועותי בעבור פרוסת לחם קטנה דקה מן הדקה שאפילו לכלבים לא היתה ראויה ובלילות דבקה לארץ בטני כרסי ומפני הקור הגדול שבסתיו וכי אין כסות בקרה וגם לא היו לנו בתים להתאכסן בהם היינו עושים חפירות באשפתות שבתוך העיר והיינו מכניסים גופינו שם ואז נתקיים: ״האמונים עלי תולע חבקו אשפתות״…

המשך……

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארהגאוני אביחצירא 3

מי יתן לי אבר כיונה

מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה למה כיונה, ר׳ עזריה בשם ר׳ יודן בר׳ סימון לפי שכל העופות בשעה שיגיעים הן נחים על גבי סלע או על גבי אילן, אבל היונה בשעה שיגיעה היא קופצת אחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה.

בס׳ ברכת יעקבבאר דברי המדרש:

…אשר הכוונה לדעתי כי זאת ידענו כי האיש גם אם עמקו מחשבות לבבו בחכמה ודעת אך אם ינוד ולא ינוח במנוחה נכונה וגם נרדף ונידף ממקום למקום אז דעתו יסכל וחכמת לבו בל עמו כי דרך הזה ממעט התבונה, אך לא כן היתה באבינו אברהם הגם שהיה נע ונד בארץ לא לו נרדף מן עמים רבים בכל זאת לא נרפו כנפי רוח בינתו לעוף בהם השמימה בכל זאת עלה מעלה על במתי חכמה עליונה בהלו נר ה׳ על ראשו וזהו עומק מליצת דברי חכמים שאברהם נדמה ליונה לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הם נחים אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה לעוף למעלה וזה רמז נכון גם על ישראל בעת גלותם אשר לא ישקוטו מלהרים מעלת חכמת התורה…

גם בימים ההם ימי התשישה והגויעה, התכיכה והרפיון לחיי חומר וגשם העם היהודי, ימי תוקף חליו ומכתו האנושה, מועקת הלחץ והשעבוד התדירי באופן נורא.

באותם ימים נוראים בהיותם בתוך גלותם ושפלותם, כלכלה מחליהו ותסעדהו על ערש דוי, רוחו החיונית הבאה פנימה בקרב משמותיו, הלא היא תורתו העתיקה אשר היתה לו למשיב נפש לחזק ולאמץ כוחותיו הנחלאים והנדכאים מתגרת בני המצר אשר העיקו לו מסביב.

כיונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה לעוף למעלה. בתוך גלותם ושפלותם לא הרפו ידיהם מעסק התורה והגדילו התנועה בענייני חכמת התורה.

בואם של אלפי הגולים גרמה לצמיחתם המחודשת של מרכזי התורה, חיי התורה פרחו מאוד בכל רחבי מרוקו ונמשכו מאות שנים ולא די שלא חרב מעיין היצירה אלא הלך וגאה כמעיין המתגבר על אף קושי השעבוד ועול הגלות.

ה״מלאח" שבפאס, אוה למשכנם של אישי רוח נעלים עיני ישראל אדירי התורה שהאירו חשכת חיו של הקיבוץ היהודי שנשאר לפליטה.

אבן היסוד של משפחת אביחעירא במרוקו.

ב׳׳מלאח״ שבפאס הונחה האבן הראשונה של משפחת אביחצירא במרוקו, שם גדל ונתחנך כוכבו של אחד ממייסדיה וממעצביה של המשפחה הקדושה – ״אביחצירא". היה זה איש אלוקים קדוש ונורא, רבי מכלוף בן יוסף זי״ע, המכונה: אביחצירא .

בין רבי מכלוף בן יוסף לרבי שמואל אלבאז – ראש המשפחה, לא קיימת שום מגילת יוחסין, אך מקובל ללא כל מקור שהיה נכדו הישיר של רבי שמואל, בן לבנו רבי יוסף.

שנות ילדותו של רבי מכלוף, עברו בעיר פאס כנזכר, היה זה אחרי שגורשו היהודים מספרד אז היתה העיר פאס עיר מלאה בחכמים וסופרים, בסמטאותיה צעדו דמויות עטורות הוד קדושים.

לאורם של אותם גדולי ומאורי הדור צעד הילד מכלוף, זיו חכמתם ויראתם נספגו בעצמותיו של הילד, עד אשר נתגדל לעמוד ברשות עצמו וחתם את ברית כהונת עולם של ג׳ דורות שלא פסקה תורה מזרעם אחריהם.

דרעא

בפנים ארץ מרוקו, בין הרי האטלס ממערב, ומדבר סהרה ממזרח, משתרע עמק רחב ידיים ־ עמק הדרעא.

אזור הדרעא היה נתון תחת שלטון יהודי. מציאות זו גרמה ליהודים שקבעו משכנם בעמק הדרעא, לשבת בחירות גמורה ללא הפרעות ורדיפות מצד הגויים, ואף במלחמות שניהלו, לעולם יד היהודים היתה על העליונה.

כתוצאה מכך, יהודים רבים אשר נתעתדו להיות מגדולי וצדיקי האומה, העדיפו להתיישב דוקא בחבל הדרעא שם יכלו לעבוד את קונם בשקט ובשלווה.

אין רבי אהרון חסין, רבה של חברון מתאר בדבריו את אותם גדולים שחיו ופעלו באיזור הדרעא, ז״ל:

…בואי למחוז נהר דרעא, ערי חכמים וסופרים רבנים גדולים ועצומים מהם שוטטו בים התלמודי ובפוסקים ומהם פרשו מצודתם על החכמה האלוקית ׳שמעם הולך וגדל עד היום הזה ושם היו חכמים גדולים בתורה וביראה… וחכמת הקבלה והמה ׳תלמידיהם מלאים דעת ויראת ה'……

במקום זה חשקה נפשו של רבי מכלוף בן יוסף אביחצירא להתגורר, ואכן עקר ממקום גידולו בפאס וקבע את משכנו בכפר תארג׳ליל שבמחוז הדרעא שם הגה ועסק בתורת הסוד וחכמת הנסתר מבלי להתבלט ולהתגדל.

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

 

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארהגאוני משפחת אביחצירא

גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה ובאדיבותו הרבה

אין ברירה בלח

הגה׳׳ק רבי אהרן, בנו של מרן רבי יעקב זי״ע, מעיד במספר מילים אודות הק׳ רבי מכלוף בן יוסף:

ולמעלת החסיד והעניו הר׳ הגדול התנא האלקי בעל הנסים כמהור״ר מכלוף אביחצירא זלהי׳ה אין בי כח לבאר ולספר, הרי הם כתובים בספר אצל חכמי ורבני דרעא יצ״ו כי שם היתה מנוחתו כבוד זיע״א.

לימים שח הגאון הקוה״ט רבי מאיר זי״ע, בפני מכריו" אודות הק׳ רבי מכלוף בן יוסף, שהיה: ״מלומד בנסים בלי שעור ובלי גבול״. וכה סיפר:

פעם אחת רבני וחכמי פאס, שלחו לרבי מכלוף בן יוסף שליח גוי, ובידו שאלה כתובה, אודות יתושים וזבובים שנתערבו בחביות של יין ושל שמן, ונדון הדבר אם לאסור אם לאו", משהגיע הגוי לרבי מכלוף, ראה הגוי את רבי מכלוף עובד בכרמו" פנה הגוי ושאלו: מי הוא רבי מכלוף? ויען ויאמר, כי זה הוא. אזי הוציא הגוי את השאלה הכתובה, ומסרה לו.

רבי מכלוף שהיה ידוע בגאונותו וקדושתו, לאלתר הוציא קולמוס ודיו ורשם מעבר לשאלה: ״שלמא עלייבי, המלכי ואפרכי: אין ברירה בלח וגם את הצרעה ישלח״.

…אחר שכתב את התשובה, פנה רבי מכלוף זיע׳׳א, להשליח הגוי, ושאלו: כמה זמן ארך דרכו להגיע מפאס עד הינה? השיבו הגוי: עשרה ימים.

אז, מסר רבי מכלוף את התשובה לשליח הגוי, ואמר לו: לך קנה לחם חם, ויהא לך סימן שלאלתר תגיע בחזרתך בעוד הלחם ישאר חם. ועשה רבי מכלוף את אשר עשה, והגוי ניצב על שער החצר בפאס. וישאלוהו החכמים, מדוע עדיין לא הלך?

ויאמר להם, האמנם חכמים וגדולים אתם, אבל זה (רבי מכלוף) יותר מכם שכן עשה לי את אשר עשה והבאיני לאלתר בקפיצת הדרך, והנה הככרות עדיין חמות.

כעין מעשה זה, סיפר לי הגאון רבי דוד אביחצירא שיחי׳ רבה של יבנה, ששמע זאת מספר פעמים מפיו של אביו, הדו״מ הגאון רבי יוסף אביחצירא זצ״ל, בשם אביו הראב״ד מקודש הגאון רבי מכלוף זצ״ל.

הערת המחבר : באותו מעמד סיפר הגה"ק רבי מאי זיע"א, שרבי מכלוף נזהר להתפרנס אך מיגיע כפיו והיה בעל כרם ושדה.וראה ברכות גדול הנהנה מיגיע  כפו וכוי. ודעת הרמב״ם ביד החזקה פ״ג מת״ת ה׳׳י: כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות עכ״ל ועיי׳ בכ״מ שם.

יהי ה׳ אלהינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו ורבותינו, אשר עוד מימי קדם היו יושבים אך על התורה ועל העבודה, ולא פסיק פומייהו מגרסא בחשק ושקידה, ואשר ליו צדה, והאלהים אנה לידו, במספר במשקל ובמדה, אשר לא יעדה והפדה, אהבת עולם אהבוה אהבה רבה, שאין לה קצבה ובדעתם דעת רחבה ערכו את היצר קרב ומלחמה דכייל ליה בקבא רבא, ומתוך כך היו מחדדן שמעתייהו והא בלא הא לא סגיא. נהירנא האיך מור אבי הגאון הקדוש ציס״ע, גם בעוה״ר כאשר חלה קודם פטירתו והסבל היה רב לא הוה פסיק מגרסא כולי יומא בהחיות העצומה והנעימה של הדביקות בתורתנו הקדושה, סלסלה ותרוממך במדה גדולה אשרי עין ראתה.

פיוט למעלת אדמו"ר הרב המקובל הלהי כק"שת כמוהר"ר

רבי מכלוף בן יוסף המכונה אביחצירא זלה"ה ע"פ

הנס שנעשה בעיר פאס יע"א מזמן קדמון

והדא הווא נס די עלאם מרכככ לפיוט

מעשה סאר פייאם סידנא רבי מכלוף בן יוספ המכונה אביחצירא זיע"א די כאן סאכן פפאס ומסא לבלאד תארגלליל פנהר דרעא וסכן תממא.

ואחד לכטרא, כאן פבלאד פאס ואחד צלטן וכאן ענדו גיר וולד ואחד. וקאמו לאויבים וכּראוו ואחד לחטאב באס יקתלו ויטייחו לבאטל עלא ליהוד בעוונות.

מסא לחטאב וקבד וולד צלטאן ועבבאה בררא מן לבלאד וקתלו ועמלו פחזמא דלחטב ועבבאה לדאר ואחד ליהודי ועמלו פיהא.

למלך מאצאבס בנו קאל ליהוד נתומא די קתלתו וולדי תזיבוה ואל אחת דתם להמית. וקאלו יא סידנא עטינא רבעין יום. למלך קבל מננהום.

וקטמו ציפדו ואחד לגוי רקקאס לענד לחכם. ומסא רבעא או עשרין יום דטריק עאד אוצל לבלאד דלחכם. עאווד ללחכם לגזירא די גזר עליהוםצלטאן וקאללו באקי לחאל. וקרא שם המפורש וסייב לגוי לבלאד פאס.

והווא גלס חתא לנהאר כמאלתר בעין יום וקרא שם המפורש ועמל קפיצת הדרך וזא לפאס. ודכל לענד צלטאן וקאללו זמע למחללא דיאלך. ותזמעת למחללא. וקאללהום לחכם סירו לדאר ליהודי לפלאני וזיבו מננהא לחזמא דלחטב וזאבוהא וזבד מננהא לוולד.

וקאלו קום יא רשע 3 כטארט ועאם. וקאללו עקל פהאד למחללא די קתלך וקאם לוולד וכא יתסאראחתא צאב לחטאב. וקאללו הווא די קתלני ורזע מאת ורגבו צלטאן באס יבקא לוולד עאייס וקאללו מא יקדרס יעיס ואנא גיר ביינת דאוו מן דלאם.

ולחטאב תזבאד סרעו ללחריק. כן יאבדו כל אוכיך וכו' ולחכם בטטל לגזירא עלא ישראל ורזע לחכם בקפיצת הדרך לבלאדו ונסים דיאלו כתאר בזזאף זיכותו תעמוד לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם אמן כן יהי רצון. 

עמוד 1 מתוך 3123

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יונ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031