גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא

עמוד 2 מתוך 3123

גאוני מש. אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

באדיבותו של מר שלמה מיארהגאוני משפחת אביחצירא

הערת המחבר : להלן תרגום המעשה כלשונו: מעשה התרחש בימי אדוננו רבי מכלוף בן יוסף המכונה אביחצירא זיע״א, שהיה גר בעיר פאס והלך לעיר תארגלליל שבמחוז דרעא והתגורר שם. פעם אחת היה בעיר פאס מלך אחד, והיה לו רק ילד אחד, ועמדו האויבים ושכרו חוטב עצים אהד כדי להורגו(לילד המלך), ויטילו את האשם על היהודים בעה״ר (בעונותנו הרבים). והלך החוטב ותפס את ילד המלך והוליכו לחוץ לעיר והרג אותו ושם אותו באגודת עצים, ולקח אותו לבית של יהודי אחד והניחו שם. המלך לא מצא את בנו ואמר ליהודים אתם שהרגתם את בני הביאוהו ואם לא אחת דתכם להמית.

 אמרו לו אדוננו תן לנו זמן ארבעים יום, המלך הסכים עמם, וקמו ושלחו גוי שליח אצל החכם. והלך עשרים וארבע יום דרך עד שהגיע לעיר החכם. סיפר לחכם את הגזירה שגזר עליהם המלך והלה השיבו יש זמן, וקרא שם המפורש ושלח את הגוי לפאס והוא ישב עד יום מלאת ארבעים יום, וקרא שם המפורש ועשה קפיצת הדרך ובא לפאס, ונכנס לפני המלך ואמר לו: הבא את כל המחנה שלך.

 ונאסף כל המחנה. ואמר להם החכם: לכו לבית היהודי פלוני והביאו משם את אגודת העצים. והביאוה. והוציא ממנה את הילד, ואמר לו: קום רשע, שלוש פעמים, וחי. ואמר לו: הזכר (זהה) מתוך כל הקבוצה הזאת מי הרג אותך? וקם הילד והחל מתהלך עד שמצא את החוטב. ואמר לו: זהו שהרגני, וחזר למיתה. והמלך ביקש מהחכם שהילד ישאר חי. ואמר לו: לא יוכל להשאר חי, ואני רק הראתי לך את האור מן החושך. והחוטב יצא דינו לשריפה, כן יאבדו כל אויבך. והחכם ביטל את הגזירה על ישראל, וחזר החכם בקפיצת הדרך לעירו, והנסים שלו רבים מאוד, זכותו תעמוד לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם אכי״ר.

תחיית המתים

הערת המחבר : בשונה מהערה הבאה שהודפס תרגום המעשה ככתבו וכלשונו, כאן העתקתי המעשה כלשונו של רבי מכלוף אביחצירא בסוף ספרו מכלל יופי.

מתוך מסמך עתיק שנכתב תקופה מאוחרת יותר נחשפת פרשה המתארת האיך רבי מכלוף בן יוסף בכח קדושתו ותורתו הציל את כלל ישראל מגזירת מיתה שנגזר ע״י המלכות וז״ל.

להלן תרגום המעשה ללשון הקדש.

מלך מרוקו שהוא תמיד גר בפאס, שהיא היתה עיר הבירה. המלך היה אוהב את רב העיר הרבה, והיה לו (למלך) בן יחיד והיה מתדבק בהרב להוליכו עמו לביתו יען שהיה להרב שני ילדים כגיל בנו של המלך.

וכשראה המלך שהבן דבק עם בני הרב אזי המלך פחד על בנו וציוה להרב לקחתו אצלו להיות עם בניו וכשירצה אביו לראותו, ידבר להרב להביאו לו ונתן צו ופקודה להציע חדר אחד בהצעות כיד המלך לבנו עם שני בני הרב וכן היה.

והנה ביום אחד היה בעיר יום הולדת ויצאו כל אנשי העיר חוצץ. קטון וגדול שם הוא. ובתוכם ובכללם יצאו גם בן המלך עם בני הרב ובאמצע הזמן באה רוח סערה גדולה מאד. והמשנים למלך הנקראים לויזארא בערבית היו שונאים את הרב בשביל הקורבה שמקרבו המלך יותר מהם.

והיו מבקשים לו איזה עלילה ובאותה שעה של הרוח סערה אמרו המשנים ביניהם אין זמן יותר מזה. ואחד מהם קרב אצל בן המלך ועיטף אותו בבגדו וחנק אותו בידו שלא ידבר והוציאו לחוץ הרבה והפיל אותו ארצה לשחטו ופקח עניו בו, אמר לו: עשה טובה רבי אין לאבי רק אני.

אמר לו: שתוק ושחט אותו, עד שהפריד הראש מן הגוף, ושם אותו בכיס אחד ואותו כיס הוליכו ושמו בתוך אגודת עצים, ונתן לאחד והוליך אותו ושם אותו למעלה בעליית הרב בין אגודות העצים.

וכשחזרו מהפיסטא הז׳ בני הרב בקשו את בן המלך ולא מצאו. וכשראה הרב בבית שבניו חזרו ובן המלך לא חזר התחיל ממרט בזקנו ונמלך ואמר: מה זו שתיקה וקם והלך לפני המלך אמר לו אדוני המלך הבן יצא עם בני ולא חזר עמהם. יען שאותה רוח סערה שהיתה שם כשנגמרה הסערה בקשו הילדים את בנך ולא מצאו.

ויהי כשמוע המלך כן תכף שלח שלוחים בסוסים לבקש בדרכים וחזרו ולא מצאו.

ואותו זמן היה עשרה לניסן אזי אמר המלך לרב אם בתוך חמשה ימים ימצא בני מה טוב ומה נעים ואם לא ביום ס״ו לחודש שהוא ראשון לפסח אזי אעשה כליה לשונאי ישראל בכלל. אז השיב הרב הנה אנחנו כשה לטבח ביד אדוני המלך וכוי.

ובערב פסח היה הקדוש רבי מכלוף בן יוסף יושב בבוקר בגינה שלו בפתח תארגליל, והנה אליהו ז״ל לקראתו אמר לו:

קום מהר ללכת לעיר פאס להציל את העם מההורג וסיפר לו כל המעשה מראש ועד סוף.

אזי קם הקדוש ונכנס לבית ולקח בגדיו ויצא וקרא שם המפורש ונמצא בפתח ביה״כ בפאס. וכשבא שמש ביה׳׳כ בקש ממנו הרב הקדוש בכדי להוליכו אצל רב העיר.

אזי כשמוע השמש דבריו כעס עליו אמר לו איך, מחר הכל מזומן להורג ואתה אומר לראות את הרב שתוק וכו' ופתח ביה״כ ואמר להקדוש: תצא אני רוצה לסגור, אמר לו הרב: זו ליל פסח אצל מי נלך? השיבו השמש אם תרצה ללכת עמי בוא עמי.

אזי הלך הרב עם השמש ונתנו לו לקדש והתחיל לקדש וקול מלאכי מרום היה בגרונו עד שרעדו כל אנשי הבית וגמר כל הסדר עם חד גדיא ושיר השירים וכו׳ וישב לו בקרן זוית ללמוד עד אור הבוקר. וכראות השמש כל זה אזי הלך במרוצה אצל הרב וסיפר לו כל הענין.

אזי נענה הרב לבקשתו לראותו אחר התפלה ובגמר התפלה הוליכו השמש והעמידו לפני הרב.

אזי רבי מכלוף ע״ה אמר לרב חג שמח א״ל הרב מי שמעותד למיתה איך יאמר חג שמח. השיבו הקדוש:

שמע נא דברי, כל המעשה כבר הוגד לי ועתה קום על רגליך ותלך לפני המלך ותגיד לו ככה אדוני המלך תעשה לי דין ומשפט והנה המורשה שלי עמי ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך. והרב שמע לדברי הקדוש והוא אחריו.

אזי הרב נפל על רגלי המלך ודרש משפט. ענהו המלך: מי הוא המורשה שלך?

אזי קרב אליו רבי מכלוף וכך אמר לו:

אדוני המלך רוצה לראות את בנו? אמר לו כן.

עמוד על רגליך ותשלח לקרוא לכל המשנים שלך וקצת המשרתים ותלך אחרי אני אראה לך את בנך. אזי המלך קיבל כל הדברים בשתיקה ושלח תכף אחר המשנים וכוי.

 

 

והתחיל רבי מכלוף ללכת במקומות שמעולם לא ראה אותם והמלך אחריו והמשנים וכוי עד שהגיעו לפתח בית הרב והתחיל רבי מכלוף עולה במדרגות לעליית בית והמלך והמשנים אחריו. כשעלו לעלייה אמר רבי מכלוף אדוני המלך תן צו לאחד המשרתים לעלות לגג. וכן היה כשעלה לגג אמר לו תביא אותה אגודה הראה לו באצבע והביאה.

אמר לו תפתח אותה, וכן היה ונפל הכיס מתוכה אמר לו תפתח הכיס, ופתח ויצא העגל בן המלך הראש לחוד והגוף לחוד.

אזי אמר לו(לילד המת) רבי מכלוף עמוד על רגליך ותגיד למלך מעשה שהיה.

אזי קרב הראש לגוף ועמד על רגליו, והשתחווה לאביו. אמר לו אדוני אבי, הרב היה מכבד אותי מאד. וזה המשנה הוליך אותי והשכיב אותי לשחיטה והתחננתי לפניו ולא קיבל ושחט אותי.

כשגמר הדברים אמר לו רבי מכלוף שוב לעפרך. וכן היה.

והמלך נתעלף עד שהקימוהו ואמר להרב אני מוכן לתת לך חצי המלכות ותניח הבן חי.

השיבו הקדוש אדוני המלך אין ממית ומחיה רק מלכו של עולם. ואני באתי רק להראות לך שהרב והיהודים נקיים ודוק ואין לי שום רשות אחר.

גאוני-מש.-אביחצירא-

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

בתקופה מאוחרת יותר חובר פיוט לזכרון המעשה ע״י הגה״ק רבי גאוני משפחת אביחציראיצחק אביטן זי״ע הידוע בגאונותו וחסידותו בקרב אנשי מחוז הדרעא.מלבד חיבוריו של הרב בחכמת הנסתר, חיבר ג״כ ספר שירות ותשבחות בשם 'זימרת יה', שם מופיע הפיוט הנז׳:

אשירה נא ואביעה בתוך קהל עדתנו שבח צדיק ואודיעה.

הקבור בתוך ארצנו.

 שמו נודע בשערינו.

 נשיא אלהים בתוכינו.

 זכותו תגן עלינו הוא הצדיק רבי מכלוף:

נאה לדרוש נפלאותיו.

אשר עשה מימי קדם. בשומענו פעולותיו.

 פעל עשה ליהודים.

 הוא נמנה בקהל חסידים צדיקים נבחרים ישרים זכים נכבדים הוא הצדיק רבי מכלוף:

יום קמו אויבים בעצה להרוג את בן המלך לחמוס חמס בנאצה.

על ישראל בני מלך. הרגו טמנו בתוך חיליך ולא נודע לאן הולך קצף יצא מפי מלך.

 לולא הסדיר רבי מכלוף

: יצאו הלכו השלוחים. להגיד את הגזירה. לפני כולל השבחים.

כי המלך מלא עברה על ישראל אפו חרה

. לאמר בני ירה ירה.

 עיניהם נשאו במהרה עליך איש רבי מכלוף:

 צדיק בשומעו הדבר קפץ ובא אל מקומם החיה המת אשר קבר קם והגיד לו את שמם הם הרגוני בהעלימם על ישראל הוא זממם שקר ענו בם להומם על עמך רבי מכלוף:

 חסיד בראותו כי גמר. גזר אומר לשוב אל עפר שב למקומו במאמר.

 מונה צבאיו במספר. זכותו עם ישיני עפר.

 תגן על עם נמשל לעפר יעתיר לאל אמרי. שפר הוא הגאון רבי מכלוף:

קרב האל קץ ישועה. כי באו בנים עד משביר. תקע בשופר תרועה.

 קבץ נדחים ותחבר. שה פזורה הן אל כביר.

 מלכות זדון מהר שבר תפלתי לאל אביר. ישמע בזכותו רבי מכלוף.                                                                

אזי המלך נתן צו וחתכו אותו המשנה, חתיכות חתיכות והשליכוהו לכלבים, וביתו ורכושו ניתן להרב והגזירה על היהודים נתבטלה וכל אחד הלך למקומו. ובעבור החג הלך לו הקדוש על הבהמה עד הגיעו למקומו לשלום, ע׳׳כ היה המעשה הנורא של תחית המתים, וזי״ע ועל כל ישראל, עכ׳׳.

באר מים חיים

ליד מקום מנוחתו של הק׳ רבי מכלוף בן יוסף, בחצר ביתו שבכפר תארג׳ליל, קיים באר מים חיים עתיק, מעיין נובע. באר זה שמש בימים ההם את יהודי המקום כמקור מים חיים לשתייה.

תקופות של בצורות קשות פקדו את האיזור. כתוצאה מכך הבאר ששמשה מקור מים לשתייה נסתתמה וסבל רב עבר על יהודי המקום שכן לא יכלו יותר להשתמש במי הבאר.

והנה בחלום לילה נתגלה הק׳ רבי מכלוף ליהודי שמטפל באחזקת הקבר, ויצו עליו, כי ליום המחרת יגש אל הבאר הסתומה ולא יחסוך מעצמו כל מאמץ לשוב ולחפור בבאר, למצוא בה מים.

הבקר אור, והיהודי הלזה, לצוואת הרב סר, והוא ניגש לחצר ביתו של הקדוש רבי מכלוף, שם נמצאת הבאר, ע׳׳מ לחפור בה למצוא מים. ולקח עמו כלי חפירה. והנה בהגיעו לציון הק׳, לנגד עיניו עומד ערבי שהיה ממונה על השמירה. וירא היהודי והנה ליד השומר הגוי מונחים כלי חפירה.

אזי שאלו היהודי להגוי: למה לו הכלים?

ויספר לו הגוי כי בחלום הלילה נגלה לו אדם עטור שיבה, ויצוהו ללכת לעזור ליהודים לפתוח את הבאר שנסתתמה מן העפר. והיה הדבר לפלא בעיני היהודי שלשניהם נגלה הקדוש בחלום ויצו על אודות הבאר.

ויעשו שניהם במלאכה, ויחפרו בכלי עבודתם ומיד עם תחילת חפירתם החלו מים לזרום אל תוך הבאר".

גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'גאוני משפחת אביחצירא

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

ושאבתם מים בששון

עוד יסופר אודות הבאר הנזכר.

פעם אחרת אירע, שהיהודים המתגוררים בסמיכות לציון הק׳, נזקקו למי שתייה. בני הכפר החלו לחפור הבאר ותכבד העבודה. משהתחילו להעמיק ולחפור הנה נתגלתה סלע גדולה וקשה שמנעה מהם את המשך החפירה, וכל נסיונם עלה בתוהו.

בכפר הסמוך לציון הק׳ התגורר ערבי גיבור חיל בעל בשר וארוך קומה אשר חיתתו מוטלת על כל הבריות, ובהליכתו ברחובות העיר כולם היו נסים מפניו ונחבאים מיראתו כי נפל פחדו עליהם.

ויהי היום ויהודי המקום רואים אותו גוי עומד ובידו פטיש ליד ציונו של הקדוש. המה ראו ויראו כי בהלה אחזתם ויקרא אליהם וידבר עמם בלשון רכה גושו נא אל תראו מפני.

ויגשו וישאלוהו פשר הדבר. ויען ויאמר:

כי בהיותו עובר ליד הציון, הנה הוא רואה אדם בעל צורה זקן נשוא פנים, מעוטר בשיבה, ויצווהו ליקח פטיש בידו ולשבר הסלע שבעומק הבאר. ואכן לקח הוא הפטיש ומיד בהלקותו בסלע נשבר לרסיסים ויזובו מים. וישמחו כולם שמחה גדולה, וגם הגוי ההוא מאותו היום והלאה נהפך לאוהב היהודים.

אחרי מות הכהן הגדול

לימים סיפר הגה׳׳ק רבי מאיר זי״ע, שעד לעת עתה גם הערבים משתטחים על קברו, ורועדים מקדושתו, וכה היה.

פעם אירע ריב בין שני ערבים, האחד נושה בחבירו והלה מכחישו. התובע ויתר מליקח את הנתבע לדין ולמשפט, רק ביקשו לילך עמו על קברו של הרב ולישבע לו. הנתבע נעתר לבקשתו, והלך עמו ואכן נשבע לו על קברו של רבי מכלוף. אולם האמת היתה עם הנושה, והנתבע לשקר נשבע.

מיד נשמעה קול ירייה מבלי לראות מהיכן יצא הדבר, ונהרג הנשבע לשקר.

בתקופה מאוחרת יותר חובר פיוט אודות רבי מכלוף בן יוסף, מתוך פיוט זה ניתן לשפוט הן על גדלותו של הרב ועוסקו בכל תחומי התורה, הן על מדותיו ומעשה נפלאותיו בחיו ובמותו. בפיוט זה נזכר ג״כ מה שסיפר הגה״ק הבבא מאיר זי׳׳ע(ראה לעיל) שגם הערבים יראים מדמותו של הק׳:

אני בשיר ואוסיף נבחר מזהב וכסף. לכבוד רבי מכלוף בן יוסף ממשפחת אביחצירא:

נודע שמו בשערים במדינות ובכפרים מצויינים ומוכתרים מראהו כמלאך נורא:

ידע פרדס התורה. במשנה וגם גמרה תורתנו זכה וברה אבן יקרה מאירה:

מלא בדעת וחכמה. תורתו תורה תמימה. ויראה וענוה שלמה דרכו דרך ישרה:

שפתיו ברור מלילו. בל שאלות יבואו לו. וישיב לכל שואל לו. תשובה זכה וברה:

הנה מקום דירתו בתארג׳ליל קבורתו, בישיבה עליונה מנוחתו, נשמתו בצרור החיים צרורה:

בטבת עושים הילולא ושמחים כל הלילה. כי נדר בו רם ונעלה. כל הלילה עוסקים בתורה

נרתעים הגויים ממנו. כולם עושים רצונו. איש לא ירים ידו ולשונו. נפלה עליהם אימה ויראה:

יבואו חולה ועקרה. צדיק מבין מהרה. עולה שועתם לאל נורא. נרפא חולה ועקרה הרה:

דיין כל העולם עניני. זוכרני ופוקדיני בבנים זכרים חניני. למען שמן גדול ונורא:

חסין קדוש עונה אותו. כל שמבקש מאתו. גוזר והוא מבטל גזירה. כרשב׳׳י קדוש ונורא:

חזק עמך מכאל. ושלח לנו משיח הגואל. יבוא ויגאל ישראל. אומה קדושה וטהורה. לכבוד רבי מכלוף בן יוסף ממשפחת אביחצירא.

פרק ג….

שלשלת היחס

מכתב מאליהו

אילן גדול זה – משפחת אביחצירא, ענפיו מרובים, סבוכים ומסועפים. המשפחה כולה בכללותה, זרועה על פני אדמות שונות ורחוקות האחת מחברתה בארץ מולדתם, גידולם וטיפוחם. אדמת הארץ ההיא, ארץ מרוקו. ענפיה ארזי אל, מהם גדולי תורה ויראה, בעלי צדקה ורודפי חסד, יושבים על מדין, פרנסי צבור העוסקים באמונה ושאר אנשים כאחד העם.

מגילת היוחסין של משפחת אביחצירא, החלה מרבי עיוש זלה״ה. היחוס מרבי עיוש ולמעלה בקודש, אביו רבי יחייא הראשון. סבו רבי מכלוף בן יוסף, המכונה: אביחצירא. סב אביו, רבי יוסף. וסב סבו, הק׳ רבי שמואל אלבאז – אביחצירא. אינו חקוק במגילת היוחסין שנשתמרה בקרב בני המשפחה, ועיקרו מבוסס עפ״י המסורת בלבד. שלא כן מרבי עיוש זלה״ה ולמטה ממנו, בניו ובני בניו וכוי, כולם חקוקים וכתובים עלי ספר.

הראשון שמעלה על גבי הכתב את יחוס המשפחה, מרבי עיוש והלאה, הלא הוא מרן רבי יעקב זיע״א. הדבר אירע כשנה וחודשים קודם פטירתו, שנת תרל׳׳ט, אז הופנתה להרב שאלה, משני קרובי משפחתו, האחים: יוסף ודוד אביחצירא, שהתגוררו בעיר מקנאס, אודות יחוסה של המשפחה. הרב נטל את קולמוסו והחל מעלה על גבי הכתב את אשר למעלה ממנו.

הערת המחבר :ראה בהקדמתו של הגה״ק רבי אהרן, לס׳ דורש טוב. שם מזכיר הרב שראש המשפחה היה רבי שמואל אלבאז, ואחריו היה רבי מכלוף בן יוסף, הו"ד לעיל בפי הביטו אל צור חוצבתם, ובפי ברית כהונת עולם.

לאחר כשלוש עשרה שנה, אלול תרנ״ב. השלים את המלאכה, קרוב אחר מבני המשפחה שהתגורר בעיר פאס – רבי אליהו אביחצירא, ונקרא כל הכתב והמכתב הלזה על שם גומרו: מכתב מאליהו.

אותו כתב יחוס שמפרט מרן רבי יעקב ממנו ולמעלה עד לרבי עיוש, כדלהלן. הביא את חלקם של בני המשפחה לחקוק את היחוס הנ״ל, על שטרות כתובותיהם. ניתן למצוא זאת בכתובות שנכתבו ע׳׳י יוצאי ירך יעקב, מענף הבן השני הגה״ק רבי אהרן.

הכתובה הראשונה נכתבה בכת״י של הגאון ראב׳׳ד מקודש, רבי מכלוף אביחצירא זצ״ל, נכדו של רבי אהרן, עבור בתו תחי׳. בשטר הכתובה כותב הרב את היחוס עד רבי עיוש. לא זאת בלבד, אלא כאשר מגיע הרב לרבי יחייא שהיה סבו של אביו של מרן רבי יעקב, הוסיף לכתוב ג״כ את שם אחיו, הגאון הקדוש רבי יעקב שזכה לגילוי אליהו, והיינו רבי יעקב הקדמון, ככל הנראה ההוספה הלזו מחמת הערכתם והערצתם כלפיו, שכן רבי יעקב הנ״ל היה רבו של רבי מסעוד אביו של מרן רבי יעקב זי״ע. שטר הכתובה השני, נכתב בכת״י של הרה״ג רבי שמעון אביחצירא זצ׳׳ל, נכדו של רבי אהרן, עבור בתו.

מלבד כתובות אלו, ניתן לראות ג״כ את היחוס העולה ומטפס עד לרבי עיוש בכתובותיהם של בני משפחת אביחצירא מהעיר פאס.

גאוני-מש.-אביחצירא-שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארהגאוני משפחת אביחצירא

לאחר כשלוש עשרה שנה, אלול תרנ״ב. השלים את המלאכה, קרוב אחר מבני המשפחה שהתגורר בעיר פאס – רבי אליהו אביחצירא, ונקרא כל הכתב והמכתב הלזה על שם גומרו: מכתב מאליהו.

אותו כתב יחוס שמפרט מרן רבי יעקב ממנו ולמעלה עד לרבי עיוש, כדלהלן. הביא את חלקם של בני המשפחה לחקוק את היחוס הנ״ל, על שטרות כתובותיהם. ניתן למצוא זאת בכתובות שנכתבו ע׳׳י יוצאי ירך יעקב, מענף הבן השני הגה״ק רבי אהרן.

הכתובה הראשונה נכתבה בכת״י של הגאון ראב׳׳ד מקודש, רבי מכלוף אביחצירא זצ״ל, נכדו של רבי אהרן, עבור בתו תחי׳. בשטר הכתובה כותב הרב את היחוס עד רבי עיוש. לא זאת בלבד, אלא כאשר מגיע הרב לרבי יחייא שהיה סבו של אביו של מרן רבי יעקב, הוסיף לכתוב ג״כ את שם אחיו, הגאון הקדוש רבי יעקב שזכה לגילוי אליהו, והיינו רבי יעקב הקדמון, ככל הנראה ההוספה הלזו מחמת הערכתם והערצתם כלפיו, שכן רבי יעקב הנ״ל היה רבו של רבי מסעוד אביו של מרן רבי יעקב זי״ע. שטר הכתובה השני, נכתב בכת״י של הרה״ג רבי שמעון אביחצירא זצ׳׳ל, נכדו של רבי אהרן, עבור בתו.

מלבד כתובות אלו, ניתן לראות ג״כ את היחוס העולה ומטפס עד לרבי עיוש בכתובותיהם של בני משפחת אביחצירא מהעיר פאס.

שלא כן בכתובות אחרות של בני המשפחה שהסתפקו לכתוב את יחוסם עד לראש בית אב הידוע לנו, מרן רבי יעקב אביחצירא. בעיקר ניתן לראות זאת בכתובותיהם של בני המשפחה מצד הענף של הגה״ק רבי מסעוד זי״ע, בנו בכורו של מרן רבי יעקב.

הכתובה הראשונה נכתבה עבור בתו השלישית של מרן קה״ק המלך דוד זי״ע, הרבנית מרת שמחה, ״ללה מוח״ תחי׳. הכתובה השנייה, נכתבה עבור הגה׳׳ק הבבא סאלי זי׳׳ע, כאשר נשא את אשתו הצדקת, הרבנית סימי תחי׳. הכתובה השלישית נכתבה עבור בנו בכורו של הבבא חאקי הגה״צ רבי אברהם המכונה: ״בבא הנה״, עם רעייתו הצדקנית הרבנית רחמא תחיי, בתו של הגה״ק הבבא סאלי.

מלבד זאת ניתן לראות ג״כ במספר כתובות אחרות מזרעו של הגה״ק רבי אהרן, שהסתפקו ביחוס עד למרן רבי יעקב, ראה כתובת בנו של רבי אהרן רבי יוסף, וכן בשטר כתובת בתו של הגאון רבי שלום זצ״ל, ובשטר הנחלה שלה, עליו חתם הגאון רבי מסעוד אצראף, מגדולי תלמידיו של רבי אהרן.

לעומת זאת, בכתובות אחרות של בני המשפחה, מהענף של הגה״ק רבי אברהם אביחצירא, בנו השלישי של מרן רבי יעקב. יחוס המשפחה לא נרשם כלל, אפי׳ שלא עד למרן רבי יעקב והסתפקו בשם אבי הכלה לחוד. כפי שנראה משני שטרי הכתובות של שתי בנותיו של הגה״ק רבי יחייא אביחצירא זלה״ה.

להלן שטרי הכתובות הנז' שנתנו באדיבות בני המשפחה הי״ו:

המכתב הנ׳׳ל – מכתב אליהו, נדפס בראש ספר מעגלי צדק. להלן לשון המכתב, פענוחו והנוסף עליו. על מנת להקל במלאכת הפרק הזה, חלקתי המכתב הנ״ל לקטעים בודדים, עם פתיח בראש כל קטע. את הפתיח חלקתי לפי אותיות, ע׳׳מ לקל מעל הקורא להבין את יתר הפרק כדלהלן. וזה דבר המכתב:

פתיחה למכתב מאת: רבי אליהו אביחצירא, מהעיר פאס:

א. מבאר המקורות המורים על חיוב האדם, להתחקות אחרי שורשו:

לעיני כל ישראל יריעה נאמנה נכוחה למבין וישרה למוצאי דעת, חובת הלבבות לכל איש ישראל לדעת מבטן מי יצא ומרחם מי חולל. הלא היא כתובה בספר תורת אלוקים(במדבר א, יח): ״ויתילדו על משפחותם לבית אבותם״. ושנוי בנביאים(ישעיה נא, א): ״הביטו אל צור חוצבתם״. ומפורש ברבותינו

זכרונם לברכה(ילקוט שמעוני במדבר פרק א רמז תרפד): הביאו לפני ספר יוחסין.

ב. מבאר: א. הסברא המורה על חיוב האדם, להתחקות אחרי שורשו. ב. שמרן רבי יעקב כתב את היחוס הנ״ל:

גם מחק המוסר להתחקות אנוש על שורשו, לאחוז מעשה אבות ללכת בנתיבות ישרים. לזאת לא אכחד אשר נמצא באמתחתי מגילת יוחסין שב׳ח משפחה היא לנו, מגלילות יד הקודש עטרת ראשינו פאר משפחתנו, הרב הגדול המקובל האלוקי קדוש יעקב אביחצירא זיע׳יא. ולמען תעמוד ימים רבים כי לא תשכח מפי זרענו, אמרתי לאדפוס׳י הדריא על שפת היריעה בספריו הקדושים, וזה נוסחה אות באות:

להלן כתב היחוס מאת: מרן רבי יעקב אביחצירא:

ג. מביא את הסיבה שראה לעלות על גבי הכתב את יחוס המשפחה:

הן אמת שביקש ממני היקר יוסף אביחצירא הוא והיקר דוד אחיו ישמרם צורם, להגיד להם רשום בכתב את היחס שלנו. ונומיתי להם: כן הדבר. וזהו היחס שלנו:

ד.    מביא שראש האילן, הוא רבי עיוש. ובנו האחד הוא רבי יעקב הקדמון. ושזכה רבי יעקב לגילוי אליהו. ושהיה רבו של רבי מסעוד אבי של הכותב מרן רבי יעקב:

אבינו הראשון הוא החכם השלם כולל כל מיני ענוה וחסידות, הדר הוא כמה׳׳ר עיוש אביחצירא זלה״ה. והיו לו שני בנים: האחד המיוחד החכם השלם והכולל החסיד בכל מיני חסידות, והעניו בעל מיני ענוה, הדר הוא לכל חסידיו כמהר״ר יעקב אביחצירא זלהי׳ה. וקבלה בידינו אמיתית וביד כל קהל ישראל שבעירנו, שנגלה אליו אליהו ז׳׳ל. ומר אבי זלה׳׳ה היה תלמידו, והגיד לי ששמע מפיו רמז שבו ניכר בפשיטות שנגלה לו אליהו ז״ל. ומר אבי זי׳ל אמר לי הרמז, ופשוט בעיני שנגלה אליו אליהו ז״ל.

ה. זרעו של רבי יעקב הקדמון:

וכמהי׳ר יעקב זלהי׳ה הניח אחריו בן החכם השלם והכולל הדו״מ כמה״ר דוד אביחצירא זלהי׳ה, שהיה רב ודיין בתאפילאלת יע׳׳א.

ו. מדבר אודות הבן השני של רבי עיוש, אחיו של רבי יעקב הקדמון, רבי יחייא. ואודות שלשת בניו הרבנים: אברהם, משה ויוסף:

ואחיו של כמה״ר יעקב זלהי׳ה שהוא הבן השני לכמה׳׳ר עיוש זלה׳יה הוא החכם השלם כהה״ר יחייא אביחצירא זלה׳׳ה. והוא הוליד שלושה בנים, ואלה שמותם: החכם השלם והעניו כהה׳׳ר אברהם זלה״ה, והחכם השלם והעניו כהה״ר משה זלה׳׳ה, והיקר החשוב ה׳׳ר יוסף ז״ל.

גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

נגאון הגדול ראב"ד מקודש רבי שלמה אבן דנאן זצ"ל - אמצע - מימין - הגאון רבי אהרן בוטבול משמאל - הגאון רבי מתתיהו סירירו אוסף אברהם אביחצירא, פריז

הגאון הגדול ראב"ד מקודש רבי שלמה אבן דנאן זצ"ל – אמצע –
מימין – הגאון רבי אהרן בוטבול
משמאל – הגאון רבי מתתיהו סירירו
אוסף אברהם אביחצירא, פריז

ז. מדבר אודות היחס שלו(ר״ל, של רבי יעקב), שהיה מהענף של רבי יחייא דרך בנו רבי אברהם:

וכההי׳ר אברהם זלה׳יה הוא היה אביו של מר אבי זלהי׳ה, ומר אבי זלה׳יה הוא החכם השלם והכולל הדד"מ כמהר״ר מסעוד אביחצירא זלהי׳ה.

ח. מדבר אודות הבן האחר של רבי יחייא, רבי משה, ושני בניו הרבנים: שלמה ויעקב. ושהם השורש הנטוע בעיר מקנאס:

וכהה׳יר משה זלה׳׳ה, הוא אבי שני האחים שהיו במכנאס יע״א, שם האחד משכיל ונבון כהי׳ר שלמה אביחצירא ז׳׳ל, ושם השני תם וישר היקר יעקב אביחצירא ז״ל.

ט. מדבר אודות היחוס של רבי יעקב, מהעיר מקנאס. בנו של רבי משה הנז׳:

ובני האחים הנזכרים: הלא הם החשוב המעולה היקר יוסף אביחצירא יצ׳יו. ושני בניו: הרב הכולל החריף כמה״ר מרדכי ז׳יל, והחכם השלם והכולל כמה׳יר אברהם הי״ו. והיקר דוד אחיו יצ״ו, שהם עדיין בחיים. אלה תולדות היקר יעקב ז׳׳ל הנזכר.

י. מדבר אודות הבן האחר של רבי משה, רבי שלמה, שגם הוא כאחיו רבי יעקב מהעיר מקנאס:

וכה״ר שלמה הנזכר הוליד שני בנים: היקר יחייא ז״ל שנלב׳׳ע וחיי לרבנן וכל ישראל שבק, והשני היקר משה שעדיין בחיים.

יא. במעלת רבי משה הנז״ל, בנו של רבי יחייא:

וכהה״ר משה זלה׳׳ה שהוא אבי אבותם הנזכר, אין די לבאר שבחיו, הוא היה זקן ונשוא פנים ותורתו אומנותו לא פסיק גרסא מפומיה, והיה חסיד בכל מיני חסידות מדקדק אפילו על דבר קל כחוט השערה, והיה עניו בכל מיני ענוה, וקנה שם טוב ביתר שאת ויתר עוז.

יב. רומז על הענפים שבפאס, מנח רבי יוסף, הבן השלישי של רבי משה:

ועוד יש לנו שורשים וענפים אחרים שהם קרובים לנו כעין הקורבה הנזכר, ולא רצינו להאריך. והשורשים והענפים יש בהם תלמידי חכמים, יש מהם שנלב׳׳ע ויש מהם שעדיין בחיים. תהילות לה׳ יתברך המשפחה הזאת שלנו מלאה על כל גדותיה מחכמים חדשים גם ישנים, האל בחסדיו וברחמיו יקיים בנו ובכל עמו ישראל : " לא ימושו " וכו'

יג. חתימת הרב: בשבת – בשבוע. ואעשך לגוי גדול ואברכך – שחל בו פרשת לך לך. שנת ולבני ישראל לפ״ק – תרל׳׳ט. היינו שנה וחודשים בערך קודם פטירתו, שכן נתבש״מ בשבת דפרשת ויחי שנת צדיק כ:תמי״ר, ראה הקדמת בנו רבי אהרון לקמן בפרק אהרון ובניו, עוד ראה בליקוטי אמריה לקמן בפרק אילת השחר.

כה דברי החותם בשבת: ״ואעשן לגוי גדול ואברכך״ וכר. שנת ״ולבני ישראל״ לפ״ק והכל שריר ובריר וקיים.

להלן פירוט שורשי הענף שבפאס מאת: רבי אליהו אביחצירא, מהעיר פאס:

יד. מביא שכאן סיום דברי מרן רבי יעקב, ושהכל מקוים בביה״ד במקנאס:

עד כאן אמרי פה קדוש בחתימת יד, ומקויימת בבית דין הצדק של עיר ואם בישראל מכנאס

יע״א.

טו. מבאר: א. טעם מה שמרן רבי יעקב פירש רק השורש ממקנאס. ב. במעלת בנו השלישי של רבי משה, רבי יוסף שורש המשפחה מהעיר פאס:

והואלתי לבאר, כי כבוד הרב זצ״ל נדרש לשואלו דבר במכנאס יע״א, ולכן לא ביאר זולת שני ענפים חסר מגזע כהה״ר משה ז ׳׳ל. אכן, הענף השלישי אשר היה דר פה פאס יע״א הכחיד תחת לשונו, טמון ברמז מאמר? ועוד יש לנו שרשים וכר והלא הוא עט״ר מר זקני נודע בשערים שמו. נדיב נדיבות, ביתו פתוח לרווחה, לחמו נתן מימיו נאמנים פיזר נתן לאביונים, הגביר המרומם ויראת ה׳ היא אוצרו כה׳׳ר יוסף אביחצירא ז״ל בן כהה׳׳ר משה הנזכר ז׳׳ל.

טז. אודות זרעו של רבי יוסף, מצד בנו רבי דוד:

ויולד ליוסף שלשה בנים: היקר וחשוב ה״ר דוד הי״ו. ובניו הם החכם השלם והותיק כמה׳יר משה ואחיו היי׳ו.

יז. אודות זרעו של רבי יוסף, מצד בנו רבי אברהם:

והבן השני מר אבי החכם השלם והותיק הנדיב כמה׳יר אברהם הי״ו, ופרי בטנו פי המדבר אני ואחי היקר נבון וחכם הר׳ אהרן, ואחינו הקטן הי׳׳ו.

יח. אודות זרעו של רבי יוסף, מצד בנו רבי יצחק:

והבן השלישי צרור המר דודי לי הגביר המרומם ונעלה לשם טוב ולתהילה, איש נבון וחכם הירא את דבר ה/ רודף צדקה וחסד כהי׳ר יצחק הי׳יו ושלשת בניו הי׳׳ו. יהי נועם ה׳ אלקינו עלינו, והצליחה משפחתנו ועשתה פרי למעלה, בתורה ויראת חטא. לישרים נאוה תהילה, כן יהי רצון אמן.

יט. תאריך חתימת ההוספה ע״ד מרן רבי יעקב הנז״ל, ע״י המוסיף רבי אליהו אביחצירא מהעיר פאס:

נאום החותם פה פאס יע׳׳א באלול התרנ׳יב. רב זעירא אליהו אביחצירא הי״ו, בן לאדוני אבי החכם השלם כהה״ר אברהם הי׳יו.

גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

וילך אחרי אליהו

(שייך לאות ה׳ בפתיח) רבי יעקב הקדמון, הניח אחריו בן בשם רבי דוד. רבי דוד שמש כדיין בתאפילאלת, כפי שמצויין ביחס הנכתב לעיל: ״החכם השלם והכולל הדו׳׳מ כמה"ר דוד אביחצירא זלה׳׳ה שהיה רב ודיין בתאפילאלת יע״א". תקופת כהונתו של רבי דוד, היתה חופפת לתקופת כהונתו של רבי מסעוד, אביו של מרן רבי יעקב. ניתן ללמוד על כך ממש״כ רבי שאול ישועה אביטבול זצ׳׳ל מצפרו. הרב הביא מעשה שאירע בתאפילאלת ולאחר זאת מנה את חכמי העיר. בתוך אותה רשימה של חכמי העיר הזכיר: וה״ר מסעוד ן׳ אברהם אביחצירא (הוא אביו של מרן האביר יעקב) וכהה״ר דוד ן׳ יעקב אביחצירא…

ראה לקמן שבין גדולי הדורות התחולל פולמוס אודות הלימוד בס׳ חמדת הימים. לפי השערתנו שם, סביר היה להניח שמרן רבי יעקב השתמש בס׳ חמדת הימים. מלבד מה שנכתב שם, יש לחזק עוד את השערתנו זאת, שכן מסתבר לומר שרבי דוד הנז׳ לא היה לומד בספרים שלא לרוחו של אביו, הק׳ רבי יעקב, הקדמון. מתוך עדות ראייה נראה, שרבי דוד למד בס׳ חמדת הימים, שכן בספרייתו של הרב נמצא הספר הנ״ל, עם חתימת יד״ק על דף השער.

להאמור, מסתבר שגם מרן רבי יעקב למד בס׳ הנ״ל, שכן מסתבר לומר, שרבי יעקב ומשפחתו, לא חלקו על הנהגותיו של רבי יעקב הקדמון, שהיה רבו של אביו, כפי שמצויין בדבריו. ולא זאת בלבד אלא שמתו״ד של מרן רבי יעקב בכתיבת היחוס, רואים שהערכה רבה והתבטלות מוחלטת היתה לו כלפי דמותו הנערצת והקדושה של רבי יעקב הקדמון. ואם אכן הלימוד בס׳ חמדת הימים, היה על דעתו של רבי יעקב הקדמון כנז׳, הרי מתחזקת ההשערה שגם רבי יעקב למד בספר הנ״ל. (שייך לאות ו׳ בפתיח) אודות רבי יחייא ראה בס׳ מלכי רבנן, ז״ל:

אחד מחכמי תאפילאלת וביחס הכתובה מצאתי כתוב בזה׳׳ל: החה׳׳ש והכולל, אין גומרין עליו את ההלל, גזע ישישים בנש״ק איש חיל רב פעלים פריו קדש הלולים כמה״ר יחייא זצ״ל עכ׳׳ל.

משפחת אביחצירא מקזבלנקה

מרן רבי יעקב הזכיר במכתב הנ׳׳ל, שהק׳ רבי יעקב המכונה: רבי יעקב הקדמון, היה בן בשם רבי דוד כנז"ל.

לפי הנראה רבי יעקב הניח אחריו עוד כמה בנים מלבד הבן הנז', רבי רוד. מהם: רבי יחייא. רבי יחייא קבור בכפר ׳יונילן׳ סמוך לכפר ׳תלוואת׳ שבמחוז וארזאזאת שבמרוקו. מצב״ק של רבי יחייא נמצאת תחת מבנה אחד עם רבי אלעזר הכהן שהיה שד״ר מירושלים. והגאון רבי דוד פרץ זצ׳׳ל בעל המגן דוד.

רבי יחייא הניח אחריו בן יחיד ונקרא על שם סבו רבי עיוש. רבי עיוש הניח אחריו שני בנים ושש בנות. חלק מבניו ובנותיו של רבי עיוש עזבו את מקום היוולדם וקבעו מגוריהם בעיר קזבלנקה. יצויין שהענף הנ״ל, הוא שורשה של משפחת אביחצירא בקזבלנקה.

רבי עיוש קרא לבניו על שם אביו ועל שם סבו: רבי יעקב ורבי יחייא. בנותיו: ימנה, איז׳ה, תמו, עלייה אסתר וחנה. בתו איז׳ה ע״ה נשאת להגאון הק׳ רבי דוד פרץ. רבי יעקב הניח אחריו בן יחיד בשם ר׳ דוד. גם אחיו של רבי יעקב, רבי יחייא, הניח אחריו בן יחיד בשם רבי שלמה. רבי שלמה ירא ה׳ וסר מרע.

כאשר עלה ארצה הגיע להתגורר בעיר אשדוד, ובהתנדבות מלאה עסק בחסד של אמת ללא כל נטילת שכר. רבי שלמה היה מנאמניו של הגה׳׳ק הבבא מאיר, מלבד היותו בן משפחתו. יצויין שהגה״ק הבבא מאיר כאשר היה רואה את רבי שלמה היה מכבדו במיוחד וקוראו בשם: ״דוד״.

בנו של רבי שלמה, ר׳ אברהם הי״ו אף הוא הידק את יחסיו עם הגה״ק הבבא מאיר ושימש כש״ץ ופייטן אצל הרב כחצי יובל שנים. יצויין שהגה״ק רבי מאיר תמיד היה מציין בפני ר׳ אברהם ואביו ר׳ שלמה: ״אנחנו מרבי יעקב השני ואתם מרבי יעקב הראשון״.

רבי דוד פרץ היה איש אלוקים קדוש, חסיד וגאון מופלג. לא השאיר זר״ק אולם הניח אחריו את חיבורו: ״מגן דוד״, המושתת על תורת הקבלה. בחיבורו נו״נ בדברי הזוה״ק והמקובלים ובפרט בדברי רבנו האר״י בפלפולים אמיתיים עד שמעמיד בנין אמת ויציב. רבי דוד העמיד תלמידים הרבה, מהם: רבי מאיר זאגורי, מחב״ס ירים משה. רבי שמעון הכהן. רבי דוד סוויסא. רבי דוד דרעי. רבי שלמה לעזיז ביטון, שהביא לדפוס לראשונה את ספרו של רבו מגן דוד. רבי יוסף פרץ. רבי חיים הכהן. רבי שמעון מלכא ורבי מאיר הכהן.

על גדלותו של רבי דוד פרץ ראה באורך בהקדמת תלמידו רבי שלמה לעזיז ביטון, לספר מגן דוד. ובמבוא הספר מגן דוד.

גאוני משפחת אביחצירא, עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

משפחת אביחצירא מרבאט

(שייך לאות ט׳ בפתיח) רבי מרדכי הנז׳, בנו של רבי יוסף. לפי הנראה מדברי מרן רבי יעקב, היה חכם וחריף, כמש׳׳כ: הרב הכולל החריף כמה׳׳ר מרדכי ז״ל. רבי מרדכי הניח אחריו בן בשם רבי שמואל. עם פטירתו של האב רבי מרדכי, רבי אברהם אחיו, לקח לביתו את בנו של רבי מרדכי הנז׳, רבי שמואל וגדלו וחינכו בביתו. רבי שמואל התפרנס מיגיע כפיו, והיה שקדן ות׳׳ח חשוב שלא הניח ספרו בשעת הפנאי. יצויין שבאמתחתו של רבי שמואל נמצאו הערות וחידושים שהרב כתב על ספר הזוה״ק (אי״ ה יודפסו בספרים הבאים כספר בפ׳׳ע).

יצויין שרבי שמואל, הוא הראשון אשר ממנו החל הענף של משפחת אביחצירא ברבאט.

לימים רבי שמואל נשא לאשה את הרבנית רחל ע׳׳ה. משפחתה של הרבנית רחל ע׳׳ה, היתה מן המשפחות המיוחסות שבארץ מרוקו, משפחת חסין הידועה, והיתה דור חמישי להגאון המשורר הנודע רבי דוד חסין. אחיה של מרת רחל ע״ה, היה הגאון רבי אהרון חסין.

שתי אחיות היו לה למרת רחל ע״ה, מרים ויוכבד. אחותה מרת מרים ע״ה, אף היא נשאת לאחת המשפחות המפורסמות והחשובות שידעה יהדות המזרח, משפחת טולידנו. בעלה של מרת מרים ע״ה, היה איש ירא ה׳ בתכלית, סר מרע ובעלי החסד של העיר, כמוהר״ר אברהם טולידנו, בנו של הגאון הדיין דמקנאס רבי שמואל טולידנו. ברבי אברהם נתקיים דברי חז׳׳ל: מאן דרחים רבנן הויין ליה בנים צורבא מרבנן. ואכן מבניו המפורסמים היו הגאונים: רבי ברוך טולידנו, המכונה "רבי ברוך הקטן", שהיה מדייני מקנאס, ושימש כדיין בביה״ד של הגאון רבי יהושע בירדוגו ורבי רפאל ברוך טולידנו. בנו האחר של רבי אברהם ומרת מרים ע״ה, היה הגאון רבי שלמה טולידנו שנשא לאשה את הרבנית רחל ע״ה, בתו של הגאון ראב׳׳ד רבי רפאל ברוך טולידנו זצ״ל. [רבי שלמה ורעייתו מרת רחל, הם הוריהם של הרבנים: הגאון רבי גבריאל טולידנו, ראש ישיבת"אור ברוך". אחיו רבי מיכאל טולידנו. אחיותיהם: הרבנית עמר אשת חבר להגאון רבי אברהם עמאר, נינו של הגה״ק רבי שמואל עמאר, בעל ה״שמע שמואל׳, שהיה בידידות גדולה עם מרן רבי יעקב (ראה לקמן פ׳ אילת השחר, חלק מהמכתבים שהוחלף בין מרן רבי יעקב להגאון רבי שמואל עמאר. עוד יצויין שהגאון רבי רפאל ברוך טולידנו נשא לאשה את הרבנית מרת רחל ע׳׳ה, נכדתו של הגאון בעל ה״שמע שמואל", בתו של רבי שלום עמאר ואחותו של רבי מרדכי עמאר שהוא אביו של רבי אברהם המי, חתנו של רבי שלמה טולידנו). הרבנית שוקרון, שנשאת למשפי הצרפתי, מסטרא דנוקבא נכד של רבי אבנר הצרפתי השני, שהיה בנו של הגאון רבי וידאל הצרפתי].

רבי שמואל נתבש׳׳מ בשנת תשי״ח (1958). ורעייתו כשנתיים לאחר מכן בשנת תר״כ (1960). זרעו לברכה, ארבעה בנים וארבע בנות. בניו: ר׳ מרדכי, ר׳ יוסף, ר׳ שלום ור׳ יעקב. בנותיו: פורטונה, אסתר שמחה ורנה. רבי אברהם הנז׳ בנו של רבי יוסף, היה הגאון האדיר רבי אברהם אביחצירא זצ״ל, ששימש כדיין בבית הדין בקזבלנקה, יחד עם הגאון המשמ״ח אליקים.

משפחת אביחצירא מפאס

(שייך לאות טו׳ בפתיח) רבי יוסף עסק בכריכת ספרים, על אותם ספרים שכרך, הטביע על גבי הכריכה כמין חותם בצורת כוכב, ובתוכו חתם: זה מלאכתי אע״ה יוסף בכ׳׳ר משה אביחצירא.

(שייך לאות טז׳ בפתיח) מבניו של רבי יוסף, היה רבי דוד אביחצירא. לרבי דוד שני בנים: ר׳ משה ואחיו. מתוך פנקס המוהלים של רבי אליהו כהן מפאס עולה שלרבי משה היה לכה׳׳פ שני בנים שנולדו האחד בתרנ״ג והשני בתרנ״ט. הבן הראשון נקרא יוסף, ז״ל: ביום 5 (חמישי) 12 (י״ב) אלול מלתי בן לכה״ר משה אביהצירא הי"ו וקרוא שמו יוסף אביהצירא הי״ו. על ראש העמוד הנ״ל נכתב השנה: מאורו׳׳ת נתן לפ׳׳ק(תרנ״ג).

הבן השני לפי מה שעולה מתוך הפנקס הנז׳, נקרא חיים, ז׳׳ל: ביום 3 (שלישי) 4 (ד׳) אדר מלתי בן לכה״ר משה אביחצירא וקרוא שמו חיים אביחצירא הי"ו, נימול עי׳י שלום אביחצירא י"צ. גם על ראש העמוד הנ״ל נכתב השנה: הולך תמים ופועל צדק ודוב׳׳ר אמ׳׳ת בלבבו לפ׳יק(תרנ׳׳ט).

גם על ראש העמוד הנ״ל נכתב השנה: הולך תמים ופועל צדק ודוב׳׳ר אמ׳׳ת בלבבו לפ׳יק(תרנ׳׳ט).

(שייך לאות יז׳ בפתיח) אחד מבניו של רבי יוסף, היה רבי אברהם אביחצירא. מלאכתו של רבי אברהם לא ידועה לנו, אולם ניתן לשער ששמש בבית הדין כסופר בית דין(שכן לא ידוע על דיינים בפאס ממשפחת אביחצירא). השערה זאת מבוססת מכח שטר שנמצא חתום ע״י רבי אברהם אביתצירא, כדלהלן:

השטר הנז׳ א. מהווה עדות על מכירה שנעשתה ע׳׳י הגאון רבי אבנר ישראל הצרפתי. ב. תאריך חותם השטר בשנת תרכ״ז. ג. מלבד רבי אברהם הנ׳׳ל, חתום על השטר ג״כ, רבי משה אלבאז. יצויין שרבי משה הנ׳׳ל, המכונה רבי משה אלבאז השני, היה מחכמי פאס. לאור הנתונים הנ״ל מסתבר, שרבי אברהם החתום השני, התגורר בעיר פאס.

רבי אברהם הנז׳, בנו של רבי יוסף. לפי הנז׳׳ל היה מתושביה של העיר פאס. זאת ועוד שלפי סדר ומשוואת בני משפחת אביחצירא מכל הענפים, רבי אברהם הנ״ל משתווה לפי קו היחוס לאותם שנים שחי מרן רבי יעקב, שכן סבו של רבי אברהם היה רבי משה, אחיו של רבי אברהם סבו של מרן רבי יעקב. כמו כן ראה בליקוטי אמרים הנז׳ בפי הקודם, שם הוזכרו רבי אברהם ובנו רבי אליהו, ותאריך אותה עדות שנת תרמ״ח. להאמור הרי עדות שרבי אברהם הנז׳ היה בשנת תרכ״ז.

אם אכן כנים הדברים, הרי שרבי אברהם המי,        

הוא החותם השני על השטר הנ״ל משנת תרכ׳׳ז. וא״כ הרי מתחזקת ההשערה שעיסוקו של רבי אברהם היה בבית הדין.

רבי אברהם הניח שלושה בנים: ר׳ אליהו, ר׳ אהרון ור׳ שלמה. מלבד אלו הניח שתי בנות: מרת עמרה, שנשאת לרבי אליהו לוי. ומרת מסעודה שנשאת למשפחת בן זמרה.

ר׳ אליהו, בנו של רבי אברהם, הוא בעל המכתב מאליהו. כמו כן ראה בפרק הקודם אילת השחר, שם הודפס ליקוטי אמרים, מאת הגאון רבי דוד הלוי תלמידו של מרן רבי יעקב. בסו״ד כותב: כתבתי זאת לתשוקת ואהבת ידי׳ץ אי׳ח עצמי אי׳ח בשרי כהרי׳ר אליהו אבי חצירא ה״ו לתשוקת מר אביו ה״ר אברהם נר״ו ולאהבת ידי״ן ה״ד יצחק אבי חצירא מר דודי הי׳׳ו, משפחה של בני עליה היושבים בעי׳׳ת פאט יע׳׳א.

לפי הנראה, רבי אליהו היה נמנה מבין הת״ח החשובים שבעיר הולדתו, פאס. ניתן לשפוט על כך מתוך העובדה שהביא הגאון רבי יוסף חיים ילה זצ״ל (ראה בס׳ תולדות אליהו עמי 14), אודות אביו הגאון הגדול ראב״ד מקודש רבי אליהו ילוז, ז״ ל:

ביום השמיני כתם ימי שמחתו(ז׳ ברכות של הרב) חתן יצא מחופתו וישב על משמרתו משמרת הק׳ על למוד התורה לעבדה ולשמרה ויחל לכתוב ולסדר את שני דרשותיו הנ״ל על ספרו אשר קרא שמו ״פתח אליהו״, יען הוא ראשית בכורי חיבוריו ובהמשך הזמן נאספו בו עוד כמה דרושים שונים אשר עלו למספר כ׳׳ו דרושים בעניינים שונים…

…גם בעת צאתו שד׳׳ר לערי מארוקו(פעם אי) בשנת התרנ״א בהיותו אז כבן ל׳ שנה, ויתן חנו בעיני שועי ושרי ישראל לא זכר למו במושב זקנים ולא עלה על דל שפתותיו. אפס בבואו אל עיר המהוללה עוב״י פאס יע״א, עיר גדולה של חכמים וסופרים, במבחן חקירה שם נבעו מצפוניו ויראו את גודל חכמתו ועומק חריפותו וסברתו במקצוע הדרש בחקירותיו הנפלאים ופלפוליו השנונים העוקר הרי הרים וטחנן זה בזה ויסעמו מפריו המתוק לחיכם ומאוד גדלה תשוקתם העזה להדפסת ספרו הנז׳ עד אשר רבים מהם הדריכוהו ובראשם הרב הגדול בנש״ק…

גאוני משפחת אביחצירא – עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

לאחר זאת מביא הרב את מכתבי ההסכמה שהודפסו בראש הספר הנז' מהם: מכתבם של גאוני טבריה ומכתבו של הגאון רבי רפאל ן׳ צור מפאס. מלבד אלו המכתבים שנדפסו בראש הספר הנז׳, מביא הרב עוד מכתב אחר שנשלח לאביו מרבי אליהו אביחצירא, קרי בעל המכתב מאליהו, ז״ל:

גם אלה דברי רב אחד אשר לרוב אהבתו ותשוקתו אליו כתב ומסר בידו: כזרוח השמש בתקופתה, האיר אל עבר פנינו מור ניהו רבה, כליל המדעים, נחמד ונעים הרב המובהק, כבוד מעלת הרב רבינו אליהו ילוז הי״ו. הביאני המלך חדריו לעומת מחברתו אשר דרוש דרש בסוד קדושים רבה, דברים העומדים ברומו של עולם.

גם שארית חיבוריו היקרים הממולאים בפז נאים הדברים למי שאמרן, ויען כי הוצק חן בשפתותיו דברי קודש מתוקים מדבש ונופת צופים מלהיבים עין רואיהם, מאוד השתדלנו עמו להדפיסם בישראל יהי רצון ה׳ ישלח עזרו מקדש ויפוצו מעיינותיו חוצה כדי שיאותו לאורו ויקויים בנו לא ימוש ספר התורה וכו'.

נאום החו״פ פאס יע״א בתשוקת לב וחשק נמרץ בחדש שבט התרנ״ג

והוא ע״ה אליהו אביחצירא הי״ו,

בלא״א החה״ש והעניו כהר׳׳ר אברהם ז״ל.

ביומן כת״י של הגאון בעל מלכי רבנן רבי יוסף בן נאים זצ״ל. מסופר, שרבי אליהו נתבש״מ באותו יום יחד עם אביו. היה זה במוצ״ש בשנת תרס׳׳א (1901) כאשר השתוללה בעיר פאס מגפה קשה ממנה נהרגו כשלושת אלפים איש. אותו העת נספו ג׳׳כ רבי אברהם ובנו רבי אליהו, ז׳׳ל:

אוי לעינים שכך רואות, במוצי׳ש שני מטות ת׳׳ח, האב והבן, רבי אברהם ובנו רבי אליהו.

רבי אהרון, בנו של רבי אברהם, הניח אחריו שלושה בנים ושלוש בנות, ואלו הן בשמותן: משה, אברהם, שמעיה, רחל, אסתר וז׳מילה.

״אחינו הקטף׳ המוזכר בדברי רבי אליהו, בעל המכתב מאליהו, הוא אחיו, רבי שלמה אביחצירא. רבי שלמה נשא לאשה את מרת מסעודה לוי, אחותו של החסיד הקדוש רבי יוסף לוי, מפאס. רבי יוסף, היה ידוע כחסידא קדישא. והיה מחשובי הת״ח בער פאס. ככל הנראה שמש כמו״ץ ושו״ב בעירו, שכן, כל בהמה שנשחטה במקומו, לא היתה ניתרת לאכילה, עד שהריאה תבדק ע׳׳י רבי יוסף בעצמו.

אחותם של רבי יוסף ומרת מסעודה, היא מרת אסתר ע״ה, שנשאת למשפחת הצרפתי, אחד הענפים ממשפחת הצרפתי הידועה, המיוחסת עד לרש״י. בנה של אסתר, היה הגאון רבי רפאל הצרפתי השני. רבי רפאל הצרפתי השני היה ידוע ומוכר כרב בעיר מזגן ובעיר אוז׳דה, וחיבר כמה חיבורים

אני בשיר ואוסיף נבחר מזהב וכסףגאוני אביחצירא 4. לכבוד רבי מכלוף בן יוסף ממשפחת אביחצירא:

נודע שמו בשערים במדינות ובכפרים מצויינים ומוכתרים מראהו כמלאך נורא:

ידע פרדס התורה. במשנה וגם גמרה תורתנו זכה וברה אבן יקרה מאירה:

מלא בדעת וחכמה. תורתו תורה תמימה. ויראה וענוה שלמה דרכו דרך ישרה:

שפתיו ברור מלילו. בל שאלות יבואו לו. וישיב לכל שואל לו. תשובה זכה וברה:

הנה מקום דירתו בתארג׳ליל קבורתו, בישיבה עליונה מנוחתו, נשמתו בצרור החיים צרורה:

בטבת עושים הילולא ושמחים כל הלילה. כי נדר בו רם ונעלה. כל הלילה עוסקים בתורה

נרתעים הגויים ממנו. כולם עושים רצונו. איש לא ירים ידו ולשונו. נפלה עליהם אימה ויראה:

יבואו חולה ועקרה. צדיק מבין מהרה. עולה שועתם לאל נורא. נרפא חולה ועקרה הרה:

דיין כל העולם עניני. זוכרני ופוקדיני בבנים זכרים חניני. למען שמן גדול ונורא:

חסין קדוש עונה אותו. כל שמבקש מאתו. גוזר והוא מבטל גזירה. כרשב׳׳י קדוש ונורא:

חזק עמך מכאל. ושלח לנו משיח הגואל. יבוא ויגאל ישראל. אומה קדושה וטהורה. לכבוד רבי מכלוף בן יוסף ממשפחת אביחצירא.

האחות מסעודה ע׳׳ה, שנשאת לר׳ שלמה, זכתה לאהדה ואהבה רבה בקרב בני משפחתה, כפי שעולה ונראה מתוך מכתב ניחומים שנשלח אליה מפאס לישראל, אודות פטירת בנה. המכתב נשלח מאחיינה, בנו של רבי יוסף אחיה, ר׳ חיים הלוי. למרות היותה דודתו של רבי חיים, במכתבו פונה אליה מספר פעמים בשם: "מסעודה חתי״ (מסעודה אחותי).

רבי שלמה, איש תם וירא ה׳ היה. הניח אחריו ארבעה בנים ושלוש בנות, ואלו הן בשמותן: אברהם, שמואל, אליהו, יוסף, זוהרה, פריחא ואסתר.

(שייך לאות יח׳ בפתיח) בן אחר היה לו לרבי יוסף, היה זה רבי יצחק אביחצירא. רבי יצחק למד בצעירותו בתאפילאלת אצל מרן רבי יעקב. לפי הידוע לניניו, רבי יצחק הגיע לפאס, נשא אשה וחזר שנית לתאפילאלת ולאחר מכן חזר לפאס וקבע שם משכנו. ביתו בעיר פאס, שמש כמקום אכסניה של מרן רבי יעקב, כאשר  היה מגיע לעיר פאס.

מרן רבי יעקב זי׳׳ע היה בקשר חזק ואמיץ מאוד עם רבי יצחק ואף סמך עליו בשתי ידיו. ניתן לשפוט על כך מתוך מכתב ששלח מרן רבי יעקב לרבי דידיה מונסניגו (הראשון) אודות כספי צדקה. במכתבו מבקש מרן רבי יעקב שאת הכסף ימסרו בידי רבי יצחק הידוע בשם"בו שתא״.

רבי יצחק היה אמיד בנכסים והרבה להחזיק ת״ח. בכל פעם היה מוסר את כספיו בידי הגאון רבי חיים סירירו, ע׳׳מ לחלקם לרבני ואנשי העיר, כפי שנצרך לכל אחד ואחד.

רבי יצחק לא זכה לעלות לאה״ק זאת למרות שבשנת 1920 בהיותו כבן שמונים שנה בערך, הכין וסידר את מסמכי העלייה לאה״ק, כפי שנמצא באמתחת בניו. מנו״כ בעיר פאס במרוקו.

בביתו של רבי יצחק שבפאס היה חדר קבוע שבו היה מתאכסן מרן רבי יעקב זיע״א בהגיעו לעיר פאס. יצויין שבחדר זה הקפידו בני הבית שאשה שצריכה ללדת לא תכנס לילד בחדר זה מחת קדושתו של מרן רבי יעקב שהיה מתאכסן בחדר זה וחששו שמא חלילה יהא בחלל החדר מן הרגשי טומאה. (מפי אברהם אביחצירא, נינו של רבי יצחק, בשם אמו)

רבי יצחק הניח אחריו שלושה בנים, ר׳ שלום, ר׳ מרדכי ויעקב. כמו״כ ידוע לי על שתי בנות אחת בשם מרים וחנינא .

אודות בנו ר׳ שלום מסופר, שבקטנותו לא רצה ללמוד, ובהיותו בן עשר שנים, הגיע מרן רבי יעקב לביתם שבפאס. רבי יצחק בקש ממרן רבי יעקב לברך את בנו. וכה היה, מרן רבי יעקב לחש לו באוזנו, וברכו באריכות ימים. מאותו הזמן החל ללמוד כראוי, וזכה באריכות ימים עד מאה שנים. בכל פעם ופעם כאשר ר׳ שלום התראה עם הגה״ק הבבא סאלי, היה הבבא סאלי מתרגש ואומר לו שזכותו גדולה משלו, על שזכה לראות את זקינו מרן רבי יעקב ולהתברך מפ״ק.

לפי גרסא אחת של בני המשפחה, לזכותו של ר׳ שלום נזקפת הצלתם של יהודים רבים. הדבר אירע בשנת 1912 כאשר התחולל בפאס ה׳׳טריטל" – פוגרם, והיו נכנסים למלאח והורגים ביהודים. ר׳ שלום ניצל אז את קשריו עם המוסלמים, וקנה מהם מספר כלי נשק, ונתנם בידי יהודי העיר והעמידם בכניסה למלאת. על ידי כך, בכל פעם שהיו נכנסים הפורעים למלאח להפיק זממם לטבוח בעם ה׳, היו מונעים זאת מהם. לימים הגיעו מספר מוסלמים לביתו של ר׳ יצחק, ובקשו לפגוע בבנו ר׳ שלום. בהגיעם, פנו אל האב ושאלוהו היכן בנו. האב נענה ואמר להם, שאינו בנמצא. עודם מדברים, ולפתע ראו את ר׳ שלום מציץ מבעד החדר, צלפו לעברו וברחו. ר׳ שלום שזכה לברכת אריכות ימים ממרן רבי יעקב, הועילה לו הברכה גם באירוע זה, ואכן הכדור חמק מפגיעה בר׳ שלום ובכך ניצלו חייו. עד להיום הזה, ניתן לראות בביתם שבפאס, את אותו קליע שנורה לעברו, נעוץ בתוך מפתן הדלת של אותו החדר ממנו הציץ.

רבי שלום היה בעל חסד גדול ועוזר ותומך בידי נדכאים ובידי נזקקים. ביתו היה בית ועד לחכמים ולשדרי׳׳ם, כפי שנראה מתוך מסמכים שנשלחו אליו מא״י ומחוצה לה. לימים, בתחילת שנות הארבעים, נעתר רבי שלום לבקשתו של רבי מימון אבן דנן, שהיה נשיא הקהילה בפאס להצטרף לוועד הקהילה שם לשנתיים, ונתמנה לאחד מחברי ועד הקהילה בפאס.

כמו רבי שלום גם בניו אחריו הדקו את בקשר עם גדולי הרבנים ממרוקו וחוצה לה. לימים בביתו של בנו, מכלוף שבפאס, התארח הגאון רבי זושא וולטנר רה"י בטאנג'יר, וחגג את חג החירות, חג הפסח, על שולחנו. קשר מיוחד היה למשפחת אביחצירא בפאס עם גדולי רבני משפחתם שהתגוררו בתאפילאלת, מהם : הגה"ק הבבא סאלי. גם הגאון רבי שלום, התארח על שולחנם בר"ה. גם הגאון הבבא מאיר כשאר נחלה בעיניו הגיע לפאס לצורכי ריפוי והתארח בביתם של בני המשפחה בפאס.

רבי שלום הניח אחריו שלושה בנים וארבע בנות: ר׳ יוסף, ר׳ אליהו ור׳ מכלוף (לר׳ מכלוף בן בשם ר׳ אברהם ולו שני בנים: נתנאל מכלוף ודוד שלום). כולם עסקו במלאכת הצילום בפאס וחלקם אף בבודניב. הקשר בין בניו של רבי שלום ורבני המשפחה מתאפילאלת המשיך והתהדק, ר׳ אליהו שעסק במלאכת הצילום בבודניב, נהג להתארח מידי שבת בביתו של הגה״ק הבבא סאלי והיה מנעים לו את שולחן השבת בקולו הערב.

גם לאחר הגעתם לאה״ק היה ר׳ אליהו נוהג ללכת לעיתים תכופות לעיר נתיבות ולשורר להגה״ק הבבא סאלי. רבי אליהו נשא לאשה את מרת מסעודה, בתו של רבי שמואל מורצייאנו, מנכבדי העיר פאס.

בין הגה״ק הבבא מאיר לר׳ מכלוף, התנהל קשר חזק מאז אותה תקופה שהיה הרב מגיע לפאס ע׳׳מ להתרפא בעיניו. כאשר היה הגה״ק הבבא מאיר בעיר מגוריו, והוזקק לברר דבר מה או לחילופין כאשר הוצרך לדבר מסויים מאיזור העיר פאס בחר בר׳ מכלוף להיות לו כשליח לכך כאשר נראה מתוך מכתב ששלח הגה״ק בבא מאיר לר׳ מכלוף. ואכן גם כאשר עלה כבר לאה״ק כאשר היה ר׳ מכלוף מגיע לבקר באה״ק מיד היה סר למעונו של הרב לשאול בשלומו. לימים כאשר אשתו של ר׳ מכלוף הוצרכה למענה מסויים אודות בתה, נגשה להגה׳׳ק הבבא מאיר באשדוד, והרב, למרות הקפדתו שלא לקבל נשים, הכניסה לאלתר, הקשיב לשאלתה וענה לה כבקשתה.

לימים כאשר בתו של ר׳ מכלוף באה בקשרי שידוכין, חתנה המיועד התעקש שהאשה תכסה את ראשה במטפחת לחוד. הכלה פנתה לגיסה שהיה מיודד באופן מיוחד עם הגה״ק הבבא מאיר, רבי שמואל מאיר, מבני ברק, ובקשה לסור למעונו של הרב לדעת האיך לנהוג. הגה״ק הבבא מאיר ברוב חכמתו ופקחותו לדעת טיבו של כל אחד ואחד הורה לחתן ואמר: ״הלואי וכולם ילבשו פאות נכריות״ יצויין שהשידוך לא יצא אל הפועל.

גאוני-משפחת-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא..משפחת אביחצירא ממוגדור

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

מימין הגאון רבי יוסף בן נאים בספרייתו, שני משמאל בפינה ר' מכלוף בנו של שלום

מימין הגאון רבי יוסף בן נאים בספרייתו, שני משמאל בפינה ר' מכלוף בנו של ר' שלום

בנותיו של רבי שלום: שמחה, רחמא, רינה ותמו. שמחה נשאת למשפחת לוי מפאס. ראש המשפחה היה רבי משה לוי מנכבדי העיר פאס. רבי משה התפרנס מיגיע כפיו במסחר בבהמות דקות. כל עתותיו האחרים הקדיש לעסק התוה״ק, סגור בחדרו עם ספריו הרבים, והגה בהם יומם ולילה. כבוד גדול עשו לו במותו, המונים השתתפו במסע הלוויה והריעו בשופרות. רבי משה הניח בנים ובנות מהם: ר׳ חיים לוי, ר׳ אברהם לוי ור׳ יוסף לוי.

שמחה בתו של ר׳ שלום אביחצירא, נשאת לר׳ חיים לוי, בנו של רבי משה לוי. בתה הגדולה של מרת שמחה ע״ה ור׳ חיים לוי, היתה מרת חנה לוי ע״ה, שנשאת להגאון רבי מימון מיארה. רבי מימון היה גאון בתלמיד, ומתחילה שמש כר״ מ בתחום זה.

לאחר אותה תקופה שהעמיד תלמידים, שמש כדיין בכמה ערים במרוקו. תחילת דרכו בדיינות עשה בבית הדין בעיר דבדו, משם עקר לקזבלקנה ושמש כדיין בביה״ד יחד עם הגאון הגדול רבי שלום משאש, רבה של ירושלים. לאחר תקופה נעתר לפנייתו של ידידו מילדות רבי ידידיה מונסניגו לחזור לעיר פאס. בשובו נתמנה כדיין, ונמנה מחשובי הדיינים בפאס22.

רבי מרדכי בנו של רבי יצחק הניח אחריו בנים ובנות. בניו: אברהם ועמרם. בנותיו: צפורה, מסעודה, יקוט, שמחה ורחל.

רבי יעקב בנו של רבי יצחק, הניח אחריו בנים ובנות. בניו: ר׳ עיוש, ר׳ שמעון, ר׳ דוד ור׳ יצחק.

משפחת אביחצירא ממוגדור

(שייך לאותיות ח׳, ט׳, י׳. בפתיח) להחסיד רבי משה זיי׳ע, היו שני בנים במקנאס, ר׳ שלמה ור׳ יעקב. תולדותיהן כנז׳ לעיל, רבי יעקב אביהם של ר׳ יוסף ור׳ דוד. רבי יוסף אביהם של ר׳ מרדכי ור׳ אברהם ששמש כדיין שני בזקבלנקה.

אחיו של ר׳ יעקב, ר׳ שלמה הניח גם הוא שני בנים, ר׳ יחייא שכבר שבק חיים באותו עת שכתב מרן רבי יעקב את מכתבו הנז'. ולהבדיל בין החיים אחיו השני ר׳ משה, עד כאן ידוע לנו מתוך המכתב מאליהו.

על המשך השושלת של רבי משה בנו של רבי יעקב לא ידוע לנו. ניתן לשער שמשורש וענף זה יצאו חלקם של בני משפחת אביחצירא שהתגוררו בעיר מוגדור. ההשערה הלזו מבוססת עפ״י נוסח הכתובה של ר׳ חיים אביחצירא, מהעיר מוגדור, ורעייתו מרת מיני ע״ה בתו של איש תם וירא ה׳ ר׳ שמעון מייארא. עם השוואת הדורות כדלהלן:

בכתובת ר׳ חיים הנז׳, מוזכר שאביו היה ר׳ אברהם, בנו של ר׳ משה. מתוך חשבון משוער נראה שרבי אברהם היה בסדר יחוס הדורות, כעין בניו של מרן רבי יעקב. שכן פטירתו היתה בשנת תש״י בערך. ונפטר לכה׳׳פ בגיל שמונים לחיו, קרי שהתאריך המשוער ללידתו היה תר״ל, תקופת בניו של רבי יעקב, והעשור האחרון לחיו של מרן רבי יעקב. אם אכן הרי שרבי משה אביו של רבי אברהם, היה חי בתקופת רבי יעקב עצמו. וניתן לשער שזהו רבי משה המי במכתב מאליהו, שעדיין בחיים. ורבי משה הנז׳ הוא בנו של שלמה ונכדו של החסיד רבי משה, אחיו של סבו של מרן רבי יעקב.

להאמור, הרי שאם אכן נכונה ההשערה הלזו, הרי שחלקם של משפחת אביחצירא, שהתגוררו בהעיר מוגדור, נקשרים להענף של רבי משה אביחצירא, נכדו של החסיד רבי משה אביחצירא, הראשון.

רבי אברהם התפרנס מיגיע כפיו ועבד כחייט. התבלט בשלוות נפש יוצאת מגדר הרגיל ובעל מדות מיוחד. אחת התכונות הבולטת שבלטו בו, אהב שלום וכל ימיו רדף אחר שלום. התרחק מן הכעס כמטחווי קשת ובחכמה ותבונה הצליח להרגיע את כל מי שהיה כועס. מדת ענוותנותו היתה סמל חייו.

בנו רבי חיים היה תלמידו של הגאון רבי דוד עטר. במשך כ״ג שנים. רבי חיים שמש בעירו כמוהל והיה מלמד אומנות המילה לאחרים. בכל יום שבת אחר הצהרים מסר שיעורים בספרי מוסר בביה׳׳כ ׳צ׳לאת לקהלי. היה נח לבריות, גם לשאינם בני ברית.

רבי חיים נצל כל רגע פנוי לעסק התוה״ק. גם כאשר הוכרח לנסוע לצורך פרנסתו, לא ראוהו מבלי ספר בידיו. עם תחילת למודו בספר כל שהוא שהגיע לידו, החל בלמודו מראשו ועד לסופו. שנים ששמש כשליח צבור ובעל תוקע בימים נוראים.

ביום ד׳ כ׳ באלול תרצ״ח, רבי חיים נשא לאשה את מרת ימיני׳ מיארה ע׳׳ה, בתו של איש ירא ה׳ וסר מרע, אוהב וגומל חסד עם הבריות, רבי שמעון מיארה ז״ל.

רבי חיים הניח אחריו זרע קדש מהם הרה״ג רבי ראובן אביחצירא, ת״ח מופלג וירא שמים אמיתי. רבי ראובן למד בכולל של הגאון רבי דוד עובדיה בצפרו, יחד עם חתנו של רבי דוד עובדיה הגאון רבי דוד בר חן, רבה של העיר שדרות.

חבורת הכולל מהם ר׳ ראובן שקדו ביתר שאת ועוז על תלמודם ולא התעניינו מחוץ לד׳ אמות. קיומו של הכולל היה בנפשם של בני החבורה וחששו מאוד משמועות אשר על פיהם קיומו של הכולל נתון לאיום סגירה לאור מחשבתו של הגאון רבי זושא וולטנר לפתוח כולל אחר. עם הגעת השמועות לאוזניהם, שגרו בני החבורה ביראת כבוד מכתב להגאון רבי זושא לברר הענין.

משפחת אביחצירא ממקנאס-גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא

גיאוני אביחצירא-סימון בן דודה

מלבד ענף זה, ידוע לנו על עוד ענף אחר של משפחת אביחצירא ממוגדור זאת למרות שאין לנו ידיעה ברורה להיכן משתייך ענף זה. הענף האחד מתחיל ברבי דוד אביחצירא. לרבי דוד בן ושמו ר׳ ראובן. לפי הידוע לנו רבי ראובן נתבש״מ לפני 1950. לפי פרט זה ניתן לשער שרבי דוד הנז׳ אביו של רבי ראובן, היה בנו של רבי יוסף שהתגורר בפאס ראה לקמן.

עדות אחרת מורה לנו שאכן בסביבות שנת 1920 התגורר אדם נכבד במוגדור ושמו היה דוד אביחצירא. ניתן ללמוד זאת מתוך ידיעה שנכתבה בעיתון: ״אור המערב", קזבלנקה.

לרבי יוסף הנז׳(נכדו של רבי יחייא השני), היה שלושה בנים ר׳ דוד ר׳ אברהם ור׳ יצחק. ר׳ אברהם ור׳ יצחק היו בפאס אולם על רבי דוד לא ידועים פרטים מלבד זאת שהיו לו שני בנים משה ואחיו(שמו לא ידוע) כנז׳ במכתב מאליהו, ראה לקמן. להאמור בנו האחר של רבי דוד היה רבי ראובן הבז׳. כמו כן על אף שבנו של רבי דוד, ר׳ משה אף הוא התגורר בפאס כפי שעולה מפנקס המוהלים של רבי אליהו הכהן, ראה לקמן. הבן השני עקר מפאס למוגדור. אלא, שעדיין ראוי לחזור ולציין שכ״ז בנוי על השערה.

לרבי ראובן שלושה בנים ושתי בנות. בניו: ר׳ דוד, ר׳ מרדכי ור׳ יעקב. בנותיו: ממו ומסעודה. ר׳ דוד נולד בערך בשנת 1900 ונתבש׳׳מ ב:1960. לר׳ דוד חמשה בנים ושתי בנות. שמחה (נתבש״מ כבת ל׳ לחייה), שמעון ומאיר (נפטרו צעירים קודם מלאות כ׳ לחייהם), יצחק (נתבש״מ קודם גיל ל׳), אליס (לה ו׳ ילדים), חיים (לו ז׳ ילדים) ור' יוסף (חמשה מבניו נהרגו ברעידת אדמה, ולהבדיל בין החיים שתי בנותיו ובנו).

משפחת אביחצירא ממקנאס

ענף אחר של משפחת אביחצירא התגורר בעיר מקנאס שבמרוקו. השייכות שבין משפחת אביחצירא שבמקנאס לזרעו של רבי עיוש אינה ברורה לי כדי צורכה, אולם ניתן לשער לפי הפרטים המצויים בידנו שענף זה משתייך לרבי דוד בנו של רבי יעקב בנו של רבי משה שהיה נכדו של רבי עיוש, בן לבנו רבי יחייא (ראה בפתיח אות ח׳ ואות ט׳).

ראש המשפחה שידוע לנו שמו ר׳ דוד. לרבי דוד היו מספר בנים25 מהם: ר׳ רפאל, ר׳ חיים שנתבש״מ צעיר, ר' אליהו ולר׳ יעקב. לר' יעקב בנים ובנות. בניו: ר׳ יצחק, ר׳ אברהם ור׳ רחמים. בנותיו: מזל טוב, רבקה וסולטנה. לר׳ רחמים בנים ובנות. בניו: ר׳ דוד ור׳ משה. בנו של ר׳ דוד, ר׳ אריאל נשא לאשה את נינתו של הגאון המשמ׳׳ח אליקים, בתו של נכדו רבי מאיר טפירו.

סדר השמות המצוי בקרב בני המשפחה: דוד ויעקב בן אחר בן, מסייע להשערתנו שאביו של ר׳ דוד הראשון היה בנו של ר׳ יעקב. מה גם שלפי הנז׳ השושלת הנ״ל ממקנאס וכבר נזכר במכתב מאליהו שר׳ יעקב ור׳ שלמה אחיו הם האחים ממקנאס.

רבי חיים בנו של רבי דוד הידוע לנו כראש המשפחה, הניח שני בנים וחמש בנות. בניו: ר׳ פנחס ור׳ שלום. בנותיו: חנה, רינה, שמחה, סוליקה וזוהרה. בתו זוהרה נשאת לר׳ שלום בוחבוט שהיה נכדו של הגאון רבי אברהם אביחצירא, הדיין דקזבלנקה. לפי השערתנו שרבי דוד הראשון הוא בנו של רבי יעקב, נמצא שנישואין הללו נעשו בתוך המשפחה שכן רבי יעקב היה סבו של רבי אברהם.

כאשר הגיעו חברת כי׳׳ח למקנאס ופתחו את ביה׳׳ס של ה״אליאנס" לתושבי המקום. רבי חיים שכיהן אותו העת כסגן נשיא הקהילה במקנאס. שלח לאלתר מכתב לחברת כי׳׳ח בפריז(שנת 1925), ומחה בדבריו על תוכנית הלימודים שקבעה ההנהלה, לפיה במשך השבוע ילמדו רק שעה לימודי קודש. בדבריו זעק והתלונן בפני ההנהלה הראשית של כי״ח בפריז, האיך אפשר למנוע מקהילת מקנאס הנמנית מבין ראשי הקהילות הדתיות במרוקו לימודי קדש. זאת ועוד שלפי תוכנית זו לא יהא שום הבדל בין ילדי היהודים לבין ילדי הגויים. ולכן דרש לשנות את תוכנית הלימודים ולקבוע שלכל הפחות הילדים ילמדו שעתיים של לימודי קדש בכל יום.

זרע אברהם אוהבי

מבניו של רבי יחייא השני, היה מוהר״ר רבי אברהם אביחצירא זיע״א.

אודות רבי אברהם זיע׳׳א, כתב במלכי רבנן וז״ל:

החה״ש והכולל העניו המקובל האלהי כמהר״ר אברהם אביחצירא זצ׳יל שנגלה אליו אליהו ז״ל, ואמר לו: שאל מה שתבקש. ואמר לו: איני שואל ממך לא עושר ולא מאומה לבד התורה ושלא ימות אחד מביתי בעודי חי וכן היה. וביום שנלב״ע מתו מביתו ששה וארבעים נפש. וכשהיתה עצירת גשמים לתפ׳׳ץ כשעומד להתפלל אינו זז ממקומו עד שנענה עכ״ל.

בנו של רבי אברהם זי״ע, היה רבי מסעוד זצ״ל, ששימש רבה של תאפילאלת.

רבי מסעוד זלה״ה, היה תלמידו של מוהר"ר מרן אביר יעקב זי״ע אחיו של סבו, רבי יחייא השני זצ"ל, כמש"כ מרן אביר יעקב זי"ע במכתב אבי זלה״ה היה תלמידו״.

ראה לקמן בפרק אילת השחר, שרבי מסעוד היה נשוי לב׳ נשים. ומרן רבי יעקב נולד לעת זקנותו מאשתו השנייה. לפי הידוע לרבי יעקב היו עוד שלושה אחים, מאשתו הראשונה של אביו רבי מסעוד זי׳׳ע, ואלו הן: משה, אברהם ושלמה. להלן נבסס אי״ה את דברינו.

נינו של מרן רבי יעקב הגאון הגדול ראב׳׳ד, רבי מכלוף אביחצירא זצ׳׳ל, נשא לאשה שנייה את מרת עזיזה אביחצירא, בתו של רבי משה אביחצירא מתאפילאלת.

רבי משה אביחצירא הנ׳׳ל, מנו׳׳כ בבית העלמין בעיר יבנה. נוסח מצבת קברו נחקק כפי שהורה וניסח חתנו הגאון רבי מכלוף זצ״ל. מתוך נוסח הנ׳׳ל מתגלים לנו שמותיהם של שנים מאחיו של מרן רבי יעקב. וזה נוסח הכתוב:

במקום הזה נטמן, איש זקן ונשוא פנים, לחמו נתן מימיו נאמנים, גומל חסדים וחונן לאביונים, איש היחס והמעלה לשם ולתהלה, הלא זה שמו הטוב משה בן אברהם אביהצירא ני׳ע. והוא נקרא על שם זקנו משה ז״ל, אחיו של מורנו הגאון הקדוש המלוב׳ן רבינו יעקב זלה״ה וזיע״א. וגם מסטרא דנוקבא והוא בר שמחה בת פריחא בת אברהם ז"ל, אחיו של מורנו הקדוש הנזכר זיעי׳א. זה האיש משה הנזכר, נולד בתאפילאלת ה׳ תרמ״ב ליצירה ונלב״ע ביום שלישי בש״ק 25 למר חשון ה׳ תשכ״ז, בן 88 שנה ובו ביום נקבר.

מתוך רישום זה מתברר, ששנים מן האחים של מרן רבי יעקב, היו רבי משה ורבי אברהם. וזה רבי משה שנטמן בעיר יבנה, קרי חמיו של הגאון רבי מכלוף, אביו היה ר׳ אברהם ואמו מרת שמחה. ומצד אביו ר׳ אברהם היה נכדו של ר׳ משה שהיה אחיו של מרן רבי יעקב. ומצד אמו היה נין של אחיו השני של מרן רבי יעקב, ר׳ אברהם, שכן מרת שמחה אמו ע״ה היתה בתה של מרת פריחא בתו של ר׳ אברהם הנז׳.

רבי אברהם בנו של רבי משה, אחיו של מרן רבי יעקב, הניח אחריו חמשה בנים: ר׳ משה הנז', שהיה חתנו של הגאון רבי מכלוף, ר׳ יוסף, ר׳ מסעוד, ר׳ שלמה ור׳ יחיאל.

בתאפילאלת דאז, ידועה היתה דמות אחרת בשם רבי שלימאן (שלמה) אביחצירא, המכנה: ״בבא מני״. אודות יחוסו של רבי שלימאן, לא מצאנו שום מקור ברור בכתובים. גם בכתובות יוצאי חלציו לא מוזכר היחוס ממנו ולמעלה, כ״א ממנו ולמטה. לפי עדותה של נכדתו תחי׳, כפי ששמעה מאמה – בתו של רבי שלימאן, רבי שלימאן היה אחיו של מרן רבי יעקב.

פן נוסף מתגלה מתוך עדות אחרת שנרשמה במחברת זכרונות, עדויות ועובדות שנרשמו מפי נכדתו של רבי שלימאן. לפיה אשתו של רבי שלימאן היתה פריחא, ואביה היה רבי אברהם. עוד נמצא רשום שם, שרבי שלימאן היה דוד של אשתו הנז׳ מרת פריחא. מכל האמור אחת עולה, שאכן רבי שלימאן היה אחיו של מרן רבי יעקב, ואשתו פריחא, ׳ללא ביחא׳, היתה בת אחיו השני של מרן רבי יעקב, הוא רבי אברהם הנז׳.

פרט זה מתאמת שכן ׳ללא ביחא׳(פריחא) אשת רבי שלימאן, הניחה לו שני בנים ושתי בנות: רבי יצחק שהיה חכם מופלג בוהראן. ורבי יוסף מקולומבשאר. בנותיו: מרת עזיזה, אשר גלתה מתאפילאלת לאלגי׳ר לאחר האסון הנורא בתר״פ, הריגתו של מרן רבי דוד – ׳עטרת ראשנו׳(ראה על כך לקמן בפרק המלך דוד וחניכיו). בתו השניה של רבי שלימאן היתה מרת שמחה ע״ה, שלא כשאר אחיה שעקרו מתאפילאלת והרחיקו נדוד לאלגי׳ר, היא ע״ה עקרה מתאפילאלת אך נשארה באיזור זה וקבעה מגוריה בארפוד. (לפי עדותה של נינה אחרת של רבי שלימאן, לרבי שלימאן היה לו עוד בן, בשם רבי מסעוד, אם אכן פרט זה מדוייק ניתן להניח שקראו כן על שם אביו) .

בתו של רבי שלימאן, מרת שמחה הנז', היא היתה אמו של רבי משה אביחצירא הנז', חמיו של הגאון רבי מכלוף זצ״ל. ולהאמור לפי הנוסח שכתב הגאון רבי מכלוף, אמה של שמחה, היתה פריחא בתו של רבי אברהם אחיו של מרן רבי יעקב. מכל האמור מתחזקת ההשערה שרבי שלימאן היה אחיו של מרן רבי יעקב. והעולה מכל הנ״ל, ששלושה אחים היו לו למרן רבי יעקב: ר׳ משה, ר׳ אברהם ור׳ שלימאן(שלמה).

גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא

גאוני משפחת אביחצירא

נכדו של רבי משה, אף הוא כשם סבו רבי משה, נשא לאשה את מרת שמחה. הוריה של מרת שמחה היו ר׳ שלימאן ופריחא בת אחיו.

עם פטירתה של ׳ללא ביחא׳ אשתו של רבי שלימאן. נשא לאשה תחתיה, את ׳ללא ביחא׳ בתו של אחיו מרן רבי יעקב (ראה על כך בפרק כרחל וכלאה). אשר היא זאת שגידלה וטיפלה בבניו וממנה לא הקים זרע.

רבי שלימאן, היה איש תם וירא אלקים, ככל הנראה לא היה ת״ח מוכר, כפי שרואים מהתוארים שנרשמו עליו בכתובת נינתו: הזקן הכשר, זקנה ושיבה מעלה טובה מע׳ כבוד רבי סלימאן נ׳׳ע הידוע הן אביחצירא.

אף על פי כן היה מוקיר ודחיל רבנן, כפי שעולה מעדותה של נכדתו עפ״י מה ששמעה מאמה, ׳ללא עזו׳ ע״ה, שכן בכל תקופות החורף דאז, כאשר רחובותיה של תאפילאלת היו מלאים בוץ וטיט, ותנאי ההליכה ברחובותיה של עיר היו כרוכים בקושי רב. רבי שלימאן היה נושא ומרים את מרן רבי יעקב על כתפיו ומוליכו לבית המדרש ולכל מקום שהיה חפץ, כל אימת דבעי, ולא היה מניחו להלך על רגליו.

מרת עזיזה, ׳ללא עזו׳ הניחה אחריה בנים ובנות מהם, מרת מרים ע׳׳ה. לימים נשאה לרבי שלום מלכא. אודות רבי שלום התבטא הגה״ק רבי מאיר זי״ע(בבא מאיר), בפני בנו בכורו רבי שלמה מלכה: שאביו, רבי שלום היה המשובח שבמשפחה. וכך היה מנהגו, לאחר שעקרו המשפחה לקולומבשאר, היה מגיע במיוחד לעירו של הגה״ק רבי מאיר במרוקו (בערך 100 ק״מ) ע״מ להקל עליו ולעשות את רגליו.

אודות מרת מרים ע״ה, גדולות ונצורות יסופר. מדת הצניעות שבה היה לשם דבר, מעולם לא ראו מבשרה, והיתה מכסה ידיה עד קשרי האצבעות. זכתה לנשמה בעלת רגש רוחני גבוה במיוחד, כל ימיה בחרה בהתבודדות ועבודת ה׳ המתאימה לה, תוך בריחה מהרחוב והעולם השקרי. כל ראיה המזדמנת לעיניה של חוסר צניעות, היה מזעזע את נשמתה, והיה מורגש בחוש. פטירתה של מרת מרים ע׳׳ה, היה בעודה בדמי ימיה, מיד לאחר שנולדו לה בן ובת.

בני המשפחה מספרים שקודם פטירתה הרגישה בכך. היה זה בהיותה בערך בת שמונה עשרה, שנת 1930. אז פנתה לאביה רבי אברהם אלזרע שהיה מתלמידיו של מרן עט׳׳ר ולאמה"ללא עזו", ואמרה להם שהיא רואה את ״בבא דו" ו״בבא יהו׳׳. אביה פנה לאמה ואמר לה שכעת היא עומדת להפטר וכה היה.

רבי שלמה בנו בכורו של רבי שלום, נשא לאשה את מרת רחמא בתו של רבי ישראל מקולומבשאר, המכונה: ׳בבא סאלי אלכביר׳. שהיה נכדו של מרן רבי יעקב, בנו של רבי אהרון.

בתו של רבי שלום (חנה), אשר ילדה לו אשתו מרת מרים ע״ה, נשאת לרבי מכלוף ילה שיחי׳. רבי מכלוף הינו בנו יחידו של רבי יהייא ילוז זצ״ל שהיה מסטרא דנוקבא נכדו של הגה״ק רבי שלמה חיון וחתנו של הגה׳׳ק רבי מסעוד אביחצירא, בנו בכורו של מרן רבי יעקב.

רבי שלום נשא לאשה תחת רעייתו הראשונה מרת מרים ע״ה, את אחותה עישה ע״ה. השידוך השני עם מרת עישה ע״ה, היה לפי בקשת הסבתא ׳עזיזה׳ ע״ה, בתו של רבי שלימאן, אשר דאגה וחפצה שנכדיה ישארו בחיק המשפחתי. אף היא הניחה לו זרע בנים ובנות.

רבי שלום התאפיין בעירו, קולמבשאר שבאלג׳יר, כבעל חסד עצום אשר לא חסך מעצמו ומכוחו מאומה ע״מ לעזור לזולת. היה דואג לעניי העיר ושולח להם מידי שבת בשבתו סעודות שבת וכיוצ׳׳ב. גם בהגיעו לארץ המשיך בדרכו, קבע מגוריו בעיר מבשרת ציון.

מבשרת ציון דאז שלא כמו היום, שוממה היתה מכל, לא בית הכנסת ולא מקוה טהרה. עם הגעתו של רבי שלום למבשרת נרתמו הוא ואשתו מרת עישה ע״ה, ראשית להרבות טהרה בישראל. מרת עישה ע׳׳ה, היתה מכתתת רגליה בין הבתים ומדברת על לבן של הנשים לשמור טהרה ולא עזבתן עד אשר היו מסכימים לנסוע לירושלים לטבול. רבי שלום היה מממן מכיסו את הנסיעות לירושלים לכל הנשים הטובלות, ואשתו היה מכתתת רגליה מידי לילה ועושה דרכה יחד עם שאר הטובלות לכוון מוצא, ע׳׳מ למצוא תחבורה לירושלים. לאחר הגעתן לירושלים היו טובלות וחוזרין כולן יחד למבשרת, כך היה מידי יום ביומו לפי הצורך.

לאחר זמן כאשר הגיע נשיא המדינה דאז, מר יצחק בן צבי לביקור במבשרת, בקש לפגוש באדם החשוב שבקהילה. כולם שמו עיניהם על רבי שלום. בהגיעו לרבי שלום שאלו במה יש צורך לעזור לישוב? רבי שלום נענה לאלתר, בבניית מקווה טהרה ובית הכנסת, וכה היה.

עם בניית המקווה במבשרת המשיך רבי שלום בטרחתו. אולם הפעם רתם עמו את כל בני משפחתו,

כולם כאחד היו נגשים אל מוכר הנפט שהתגורר במבשרת, וטורחים בהבאת קנקני נפט ע״מ להסיק את המקווה. אחר הבאת קנקני הנפט, היה רבי שלום בכל מרצו עולה על הגג ושופך וממלא את הנפט במקומו ובטרחה מרובה דאג שיוסק המקווה, ע״מ להרבות טהרה בישראל. יצויין שאת הכל עשה רבי שלום ורעייתו ע״ה, ללא כל שכר ונטילת פרס. מרת עישה ע״ה, המשיכה בדרך של מסירות זאת גם לאחר פטירת בעלה ר׳ שלום, על כתפיה נפל הנטל הרוחני של תחזוק המקווה, ושמשה במקום כבלנית יחידה, עם כל הכרוך בכך.

רבי שלום דאג במבשרת לכל התושבים, בהנהגתו העדינה כאב לבן. השכין שלום, יגע במעשה חסד ועל הכל לא פסק מתלמודו. רבי שלום נתבש׳׳מ בחודש שנתנה בו תורה, כנתינתה כך נטילתה. ערב שב״ק כ׳ סיון תשכ׳׳ב הלך למקווה, עם כניסת השבת לאחר קבלתה לא חש בטוב ונתבש״מ. בהלוייתו השתתפו המונים, אשר הרגישו את גודל האובדן והחסרון. הרב נקבר בירושלים עיה״ק, בחלקת הרבנים בהר המנוחות.

מרת שמחה בתו של רבי שלימאן, אף היא הניחה זרע אחריה, מהם נכדתה הגב׳ מרים אזרוואל תחי׳, בתו של ר׳ יוסף בנה של מרת שמחה. הגב׳ מרים תחי׳ היתה נשואה לרבי מאיר אזרוואל זצ״ל בנו של רבי שלום אזרוואל. רבי שלום היה אחיו של רבי יחייא אזרוואל, שהיה מחותן עם רבי שמואל אביחצירא נכדו של מרן רבי יעקב.

לימים משפחתו של רבי שלימאן, התחתנו יחד עם משפחתו של רבי מסעוד אצראף, תלמידו המובהק של הגה״ק רבי אהרן, בנו השני של מרן רבי יעקב. הקשר המשפחתי נוצר ע״י נישואיו של רבי מסעוד אביחצירא נכדו של רבי שלימאן, בן לבנו רבי יוסף. רבי מסעוד הנז׳ נשא לאשה את רחמא נכדתו של רבי מסעוד אצראף בת בתו עזיזה ע״ה.   

 זאת למודעי

הפרק הזה תם, אך לא נשלם. הפרק הנוכחי הלזה, העוסק בכל ענפיו המרובים של האילן הגדול, משפחת אביחצירא – טומן בחובו עשרות דורות עליהם נמנים אלפי משפחות ומליוני בני אנוש, אשר עד היום הזה בלבם מנקרת השאלה: האם רק שם משפחתנו ־ אביחצירא, זהה למשפחתו של מרן רבי יעקב, או שמא היה שם תוך מערבולת ענפי האילן ונופו, גם אנו מתקשרים בצורה או דרך מסויימת, וכולנו מאותו גזע נחצבנו, ראש האילן, רבי שמואל.

התמיהה הזאת ללא כל ספק, מסקרנת ומעסיקה בבחינה מסויימת את כל אותם הנמנים בכלל השם הזה – אביחצירא. אלא שחלקם כבר הרימו ידיהם ונואשו מלברר הענין, כי חסרון הידיעה ואמצעי הברור נעדרו מהם וטרדת הזמן לא מניחתם לחקור ולדרוש מרחם מי חוללו ומאיזה שורש נחצבו.

כאן במקום המבוי הסתום הלזה, הונחנו מאת הרב המוציא לאור, ריכא ובר ריכא מלא בדעת ותבונה ממשיך שלשלת מלכים אדירים, אראלים ותרשישים הגאון רבי דוד אביחצירא יחשל׳׳א, רב ומו״ץ בעי״ת חיפה יע״א. לעמוד ולברר ממקור מי חוצבו כל אותם משפחות פזורות ברחבי תבל בכלל ואה״ק בפרט, על אף שאינם יוצאי ירך יעקב. לבוא אחר המלך בחדריו, להתחקות אחרי שורשם אם אכן פרים מתוך ענפי האילן הגדול הלזה והאיך. לא אחת שיצאנו מגבולות הארץ הקדושה הזאת אך ע״מ לעסוק במלאכת קודש זו, עליה הפליגו חז״ל הק׳ נביאים וראשונים, כנז׳ בראש המכתב מאליהו המובא כאן בראש הפרק.

והנה מן שמיא מזכין ליה להרב המו״ל שיחי׳, לאגור גורן שכולה מחמדים למצוא חפץ ממגידי מישרים וכתבים עתיקים, כולם אמרות טהורות, לנו ולדורות, להבאים לדלות ולשאוב מים, מים קדושים על דברי חז״ל מבוססים ומיוסדים.

בפרק זה לראשונה הונחו היסודות לברר ענין יקר זה, ואכן לאחר מאמצים רבים העלינו בחכתנו כל אשר השיגה ידינו יד כהה בדבר זה. אולם לדאבונינו לא כל מה שהלב חושק הזמן מאפשר, ובטוחנו שקיימים עוד משפחות רבות שנטעיהם חותר אל השורש והגזע הראשון ממנו החל מרן רבי יעקב לייחס עצמו, רבי עיוש זיע״א. אלא שלצערנו לא נכללו בפרק הנוכחי מחמת קוצר הזמן שלא אפשר לנו לסיים המלאכה באופן שהגענו אל כולם.

וזאת למודעי, בבקשת סליחה על העבר, הספר הק׳ הזה אשר לא הוכללו בו. ומאידך לבקש על העתיד, ליצור קשר עם המכון הק׳ הזה, ע״מ לתקן ולהוסיף לקראת המהדורות הבאות.

גאוני משפחת אביחצירא -רבי אברהם אביחצירא

רבי אברהם אביחצירא

לו באנו לקבל מושג קטן ביותר על גדלותו של הגאון רבי אברהם זצ״ל, מן הראוי להקדים וללמוד צחות לשונם של רבותינו גדולי הדורות הקודמים זי״ע.

״האור החיים״! לב מי לא נרעד לשמע צמד המילים הללו.

מעומק מעינות הדעת שפיכו בעוז מבין בתרי אמריו בשפה אחת ודברים אחדים, המכים על ראשו של כל אחד ואחד לצאת מעולן של החשבונות הרבים אשר בקשו להם בני האדם, וילכו הלוך וחסור לדלות להם מי אכזב בבורות הנשברים אשר לא יכילון המים, ומקור מים חיים עזבו הניחו בקרן זווית, וידריכם בדרך ישרה להעלות ארוכה למחלתם האנושה המכה ומשברת נפשם וגופם, הלא היא הזנחת החיים הטבעיים, ולהסכים הסכמה מוחלטת שלא להניח מתיקות ועריבות אמרי שפר החקוקים עלי ספר הכוללים בתוכם כל ההטבות כולם, כלשונו הקדוש:

…גם ירמוז במאמר בכל הטוב אל התורה כאמרם ז״ל (ברכות ה.): ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטוב שבעולם…

והנה זה האיש המרעיש ארץ, אם בדורנו היה הרי לא יכילון כל התארים לכנותו ולתארו מי יבא אחר המלך בחדריו. ואם על מרנא ורבנא השרף מבריסק זי״ע שחי לפני כמאה ועשר שנים בקירוב, אמר מרן רבינו הגר׳׳ח, להאי ספדנא: צריך לדעת שבמקום שמסתיימים השבחים של כל הגדולים, כמו רב, גאון, גאון גדול, רשכבה״ג, ועוז, משם מתהילים התוארים של הגאון דבי יהושע לייב זצוקי׳ל. על מרן רבנו האור החיים הק׳, שחי בדורות קדומים יותר, למעלה ממאתיים שישים שנה, ודאי לא היה נגרע ממימרא זו, והיה זוכה לכל אותם תארים. ואכן מצינו שהגאון דברי חיים מצאם, כאשר שמע על ראש השוחטים באותו העת שהביע נימת זלזול קלה ברבינו האוה״ח העבירו ממשרתו ופסלו מלאחוז בסכין השחיטה.

עם זאת הנה למפליא, שאותם גאוני עולם ומצוקי תבל שהעניקו את מכתבי הסכמותיהם להרב זי״ע על ספרו חפץ ה׳, לא תארוהו כ״א בתארים הקלים ביותר. ראה הסכמתו של הגאון הקדוש רבי יהודה ן׳ עטר זי״ע, בתארו את מהות הספר כותב: מראות אלהים ראיתי עולים מן האר׳ש ארשת שפתיו ברור מיללו הלא הוא פילפולא הריפתא מפיק בשמעתתא ואגדתא ולפום חורפא שבשתא אזלא לה. ומאידך בבואו לתאר את המחבר מסתפק בתואר: החכם הוותיק כהי׳ר חיים בן עטר. אשר בדורנו כל עני המהפך בחררתו זוכה לתואר מועט זה, נטול כל משמעות. גם גאוני אמשטרדם לא עלו על המידה, מהם הסתפקו באותו תואר: החכם השלם מוהר״ר חיים בן עטר. מהם הטיבו מעט והוסיפו: רב גוברין החכם השלם הרב המופלג מוהר׳׳ר חיים בן עטר. גם אחרון המסכימים שם, הסתפק בהוספה מועטת של: איש צדיק תמים החכם השלם כהה׳יר חיים.

מציאות זאת פותחת אשנב חדש, ממנו דל ואביון ישכיל וידע, כמה כוללים הם לשונותיהם של הראשונים והקדמונים, מילים ספורות, בביאורם ועומק כוונתן יכללו כל אשר יעלה על לבנו ויושג בדעתנו.

לאחר ההקדמה הלזו, ובהקדם הידיעה מרחם מי חולל הגאון רבי אברהם אביחצירא, ניתן לקבל קצת מושג על גודל הדמות העילאית הלזו כבר בהיותו נער, כדלהלן:

מרן רבי יעקב זי״ע, בהעלותו על גבי הכתב״י את הענף הראשון אשר ממנו מתחיל ליחס את עצמו, מונה הוא את אב המשפחה הראשון, רבי עיוש אביחצירא. את תולדותיו וזרעו אחריו של רבי עיוש ממשיך הרב למנות וכה תורף דבריו:

לרבי עיוש שני בנים: רבי יחייא ורבי יעקב. לרבי יחייא הנז', שלושה בנים, מהם רבי משה, אשר מרן רבי יעקב הפליג בגודל חסידות וקדושתו". לרבי משה הנז׳ שלושה בנים: שני האחים ממקנאס: ר׳ שלמה ור׳ יעקב. האח השלישי מפאס: ר׳ יוסף. לרבי יעקב הנז׳ שני בנים: ר׳ יוסף ור׳ דוד. לר׳ יוסף הנז׳, ג׳׳כ שני בנים: ר׳ מרדכי ור׳ אברהם, ע״כ תדב״ק של מרן רבי יעקב זי״ע במכתב הנז'.

מתוך כתובת בתו של הגאון רבי אברהם אביחצירא עולה, שרבי אברהם הנז׳ במכתב מאליהו בנו של רבי יוסף, הוא הוא הגאון רבי אברהם אביחצירא ששימש כדיין שני בקזבלנקה. שכן בשטר הכתובה הנז׳ מתייחסת הכלה בתו של הגאון רבי אברהם מרת פריחא ע״ה אחר אביה. ואביה רבי אברהם מתייחס שם לפי הסדר הנז׳: בנו של רבי יוסף, בנו של רבי יעקב, בנו של רבי משה, בנו של רבי יחייא ובנו של רבי עיוש. קרי אותו סדר הדורות שמזכיר מרן רבי יעקב זי׳׳ע.

לאחר בדיקה יסודית מתברר, שאותו הזמן שמרן רבי יעקב הזכיר בדבריו את רבי אברהם, היה אך כבן אחת עשרה שנה בערך. שכן לידתו של רבי אברהם היתה ב:1868 ופטירתו של מרן רבי יעקב ב:1880, המכתב הנז׳ נכתב כשנה קודם שנתבש״מ מרן רבי יעקב, הרי שאותו עת היה רבי אברהם כבן אחת עשרה שנה בערך.

והנה זה לפלא, שכן כבר בהיותו נער בן אחת עשרה שנה כנז׳, כאשר מרן רבי יעקב מזכירו בדבריו מכנהו בזה״ל:

…ובני האחים הנזכרים, הלא הם החשוב המעולה היקר יוסף אביחצירא יצ״ו, ושני בניו: הרב הכולל החריף כמה״ר מרדכי ז״ל, והחכם השלם והכולל אברהם הי׳׳ו. והיקר דוד אחיו יצ׳׳ו, שהם עדיין בחיים אלה תולדות היקר יעקב ז״ל הנזכר…

להאמור, הרי לפנינו מושג קטן מי אכן היה הגאון רבי אברהם. חזו גברא רבא מאי קא מסהיד עליה, הלא הוא איש האלוקים מרן רבי יעקב, אשר בדיוק לשונו הנמרץ במכתב הנז׳ ודי למבין לכל מעיין שם היטב, בחר לכנות ולתאר את רבי אברהם, כבר בהיותו נער בן אחת עשרה, בתואר המדויק והמתאים לו כפי שמצא לנכון, ויקרא לנער בשמו: החכם השלם והכולל…

גאוני משפחת אביחצירא – פרקי חיים גילויים……

מקנאם

מבין ארבע ערי המלוכה בארץ מרוקו, נמנית היא העיר מקנאס. מקנאס, מוקפת חומה על פני ששה עשר ק׳׳מ מאורכה, כאשר בחומה זו קבועים כמאה שערים. מקומה של העיר מקנאס על צומת דרכים חשובה במרוקו, בין הצפון והדרום, ובין המזרח למערב. מצפונה הים התיכון והרי הריף, מזרח לה העיר פאס ובמערב העיר רבאט והאוקיינוס האטלנטי. מקנאס כמרבית העיירות העתיקות במרוקו, המחולקות לשני חלקים עיקריים, העיר העתיקה והעיר החדשה, שנבנתה ע״י הצרפתים.

מק־נאס ירושלים של מרוקו, עיר של חכמים וסופרים, גאוני עולם ומצוקי ארץ, אשר השפיעו ברוח טהרתם וקדושתם על כל העולם כולו. מהם: הגאונים לבית משפחת משאש. הגאונים לבית משפחת טולידנו. הגאונים לבית משפחת עמאר. הגאונים לבית משפחת בירדוגו, אשר בתחילת הגעתם למרוקו עם מגורשי קאשטילייא ב־שנת רנ״ב, התיישבו בעיר פאס וכעבור זמן עקרו ובאו לעיר מקנאס. מבניה של משפחת בירדוגו הגאון המפורסם הרב המשבי׳׳ר – רבי משה ברגודו, חי בתקופת רבנו אור החיים הקדוש – , שנולד לאביו רבי אברהם בירדוגו בעיר מקנאס בשנת תל׳׳א ונתבש״מ בשנת תצ"א. ועוד רבות.

בעיר של חכמים וסופרים זו בחרו משפחת אביחצירא, הוריו וסבותיו של הגאון רבי אברהם, לקבוע מקום מגוריהם. שנת 1868 ביתו של ר׳ יוסף אביחצירא נתמלא אורה, ילד שני נולד במשפחה, עדיו לגדולות, עתיד הוא להאיר את העולם באור תורתו והשקפתו הטהורה.

לאור העובדה הנז׳ שכבר בגיל אחת עשרה שנה, מרן רבי יעקב מכנהו: החכם השלם והכולל, הרי ללא כל ספק ימיו של הנער אברהם, עברו בשקידת התורה להפליא. בשונה מכל בני גילו שהרשו לעצמם להשתעשע ולשחק כמנהג הילדים, בחר לו אברהם לפרוש ממנהג הילדים לקבל אחריות על מעשיו, להשקיף על ראשי משפחתו הקדושה ובראשם מרן רבי יעקב, ולשאוף להגיע למדרגתם הרמה. ואכן מתוך עבודה מוחלטת של שקידה ועמל בתורה ויראת ה׳, זכה לגדול ולהאיר עיני ישראל.

השקידה של רבי אברהם היתה להפליא, מתוך עדות ראייה ידוע לנו שהרב לא היה עולה על יצועו לפני חצות, ובמשך כל שעות היום לא פסיק פומיה מגרסא. עובדה אחרת יש לציין אודות שקידתו וכתיבת חידושיו ופסקיו של רבי אברהם. כאשר הרב היה בריא, לא עסק כלל בכתיבת חידושיו רק ישב והגה בתלמודו ללא כל בזבוז של רגע. וכאשר נחלה ניצל את הזמן לכתיבת חידושיו ופסקיו.

במסלול חייו של הרב לא היה יותר משלושה תחנות, אשר רק אותם ידע והכיר רבי אברהם: א. בית הכנסת. ב. בית הדין. ג. ליד הספר. מעולם הרב לא הלך לשום ביקור אצל שום אדם. מעולם לא מצאוהו סועד אצל אחרים. פעם אחת היה שהרב חרג ממנהגו וחג את חג הסוכות בבית בנו ר׳ יוסף.

הרב הדומה למלאך

מבין הקדושים והחסידים שהתגוררו בעיר מקנאס, היה זה איש אלוקים קדוש נורא, הגאון רבי חיים משאש. בבואנו להעלות עלי ספר קווים המתארים את דמותו של מוהרר״ח זי״ע, יצאנו לתור ולחפש אחר מליצותם הדקה והמדוקדקת, היטב הדק הדק היטב של גדולי רבותינו ע״ה אשר זכו להכיר את דמותו הקדושה של הרב הדומה למלאך.

ויפן כה וכה וירא, והנה קמו וניצבו דברי קודשו של הראב״ד מקודש, רב רבנן הגאון רבי יהושע בירדוגו זצ״ל, ז״ל, כל ימי גדלתי בין החכמים, וחסידים ואנשי מעשה רבים ועצומים ולכולם בחנתי וחקרתי, וכמו הרב הקדוש המחבר לא ראיתי. יראתו וחכמתו וחסידותו נקיים וזכים וטהורים מכל שמץ זיוף, רק כולו קדש קדשים. כל ימיו היה אור בהיר לכל בני העיר, במאורי אור תלמידיו ותלמידיהם הרבים כזוהר הרקיע מזהירים. ובתוכחות מוסר השכל אשר הטיף ליחיד ורבים, במדברו הנאווה שאין כמוהו. יופי תואר והוד פניו היו מראה לעושה להביט בפנימיותו ומגלים לעין כל רואיו דמות רוחניותו הפלאית בקדושתה וטהרתה. צדק ומישרים ועונג ורוך וענוה וחן וחסד ורחמים היו נשקפים מבעד בבות עיני קדשו. אשר בהם לבב הקרובים והרחוקים לנטוע בלבם את מוסרו ולקיים כל הגה היוצא מפיו בצדקה וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו הפריז על המדה כללא דמילתא כמוהו לא ראיתי…

גם הגאון רבי רפאל ברוך סולידנו, הנמנה מחבר תלמידיו של מוהר״ח זי״ע, האריך בדבריו לתאר את דמותו העילאית של רבו, ז״ל:

…מגן התורה, נר ישראל, פטיש החזק, עמוד הימיני, חסידא קדישא ופרישא, נהורא דשמשא, רבים השיב מעון כקש׳׳ת כמוהר״ר חיים משאש זצוק״ל וזיע״א, גיבור ואיש מלחמה ללחום מלחמתה של תורה, מלא דעת ומזמה… ואם אומר להגיד שבחי מורינו הרה״ק המחבר ותרומת מידותיו ילאה חרט אנוש ולשפת יתר יהיה. כי הוא נודע למשגב בכל קהילות פזורינו בחסידותו הגדולה ואין קץ לענוותנותו ובעל מעשים כבירים והרביץ תורה ברבים, וכל החכמים שהיו בזמננו במחז״ק, כולם היו תלמידיו קרוב לארבעים תלמידים כולם חכמים גדולים וחריפים יראי אלוקים אנשי אמת. גם עט״ר אבא מארי הרב הגדול וכו׳ ראב״ד מקודש כמוהררי׳׳ע זצוקלה״ה, היה מתלמידיו וגם שהיה הרה׳׳ק המחבר זיע׳׳א אחד מהבי׳׳ד, לרוב חסידותו ופרישותו היה חושך עצמו מן הדין והיה אומר תמיד.״

אשרי מי שראה פניו אפי׳ בחלום כי היו פניו פני שכינה, הקדושה היתה חופפת ורוחפת על פניו וכל הרואה אותו מכיר ומרגיש כי איש אלוקים קדוש הוא. ונהירנא כד הוינא טליא והייתי לומד בישיבה אצל אדמו״ר הרב החסיד הקדוש כמוהר״ר חיים בירדוגו זצוק״ל, שהוא אחד מתלמידו, היה בא אצלנו רבנו הגדול הרה״ק המחבר זיע׳׳א להתפלל מנחה עמנו והיה הוא בעצמו ש״ץ… ואחר תפלת מנחה יושב עמנו כשתי שעות ויותר ומתחיל למשוך ליבנו במוסריו ובספוריו הנעימים והקדושים עד שהיו עינינו מורידים כנחל דמעה וליבנו היה מואס בהבלי העולה״ז מלהבות דברי קדשו, אשרהו ואשרי חלקו עם אבות העולם אברהם יצחק ויעקב…

מבין תלמידו המובהקים של רבי חיים ומאחרוני הלומדים לפניו, נמנה הגאון רבי אברהם זצ״ל. ללא כל ספק דמותו של רבי חיים הקרינה והשפיעה על עיצוב אישיותו של רבי אברהם, העדות לכך הלא המה דברי בנו של מוהר׳׳ת, ז׳׳ל:

…ובפרט האחרון שבתלמידיו מני״ר (מר ניהו רבה) הרה״ק המפורסם בתורתו וחסידותו אשר שימש שנים רבות ברבנות בעוב"י קאזא בלאנקא יע׳׳א, כקש׳׳ת כמוהר׳׳ר אברהם אביחצירא זצ׳׳ל, אשר תמיד היה מעריץ ומקדיש את אבא במידה נפרזת ובכל עת אשר נשא את שמו על דל שפתותיו, היה קם על רגליו ומזכיר שמו בהערצה…

לא אחת שסיפר הגאון רבי אברהם זצ״ל אודות רבו הנערץ והנקדש: פעם אחת בא למקנאס חכם אחד גדול חסיד ומקובל, שד׳׳ר מארץ הקודש. והנה מפני שיבוש הדרכים ישב אותו שד״ר במקנאס יותר משנה. ומעת בואו וראה את הגאון מוהרר״ח הנז׳, היה מגיע להתפלל עמו בכל יום שחרית מנחה וערבית בין בחול בין בשבת, כל ימי שבתו במקנאס, זאת למרות שבעל האכסניה שלו היה מתפלל בביה״כ אחרת ומפני הכבוד היה ראוי לאותו שד״ר להתפלל עם בעל אכסנייתו, אעפ״כ שינה מן הראוי. ובכל עת מזמן התפילה היה קובע השד״ר מקומו ממולו של מוהרר״ח ומביט בו בעין חדה מבלי להפסיק לרגע. וכששאלוהו על כך ענה ואמר: שהוא מרגיש בנפשו עונג גדול, ובהסתכלותו על הרב, שואב הוא קדושה. וכה היה עושה ברוב שעות היום. ובעת נסיעתו של השד״ר ממקנאס העצים להסתכל בפנ״ק של הרב עד אשר נבהל כל לב העם ההוא, ואח״כ נשק לו על ידו ועל ראשו ונפרד ממנו בהרבה מקראי קדש.

עמוד 2 מתוך 3123

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יונ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031