גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא


גאוני משפחת אביחצירא…מסכת חיים של עמל בתורה ועבודת ה'

זה אלי ואנוהו

לא ניתן לתאר במילים את החביבות של הרב בקיום כל מצווה ומצווה. כאשר הגיעה לידו מצווה שנתחייב בה, הקפיד לקיימה עם כל החומרות וההידורים. מעשה שהיה: בין יוה׳׳כ לסוכות, בשוק העירוני בקזבלנקה, התהלך יהודי תושב המקום יחד עם אביו. הנ״ל רואה ליד אחד הדוכנים שמכרו אתרוגים, אדם בעל שיעור קומה אציל נפש זך וזוהר על פניו, וישאל לאביו מי הוא היהודי הלזה? ויענה לו אביו: זהו רבי אברהם.

הלה, שעמד להתבונן ברבי אברהם, עמד משתומם ומתמיה אל מול המראה: היתכן? זהו רבי אברהם הידוע לשם ולתפארת מגדולי רבני העיר?! הוא בעצמו ללא כל עוזר ומשרת, ללא כל שליח, בגפו יבא ובגפו יצא, ניגש לחפש אתרוג.

הלה מתאר את אותו מעמד נפלא, החרוט בזכרונו וברור לו שלא ישכח ממנו לעולם. רק אם הייתם חיים באותה תקופה ,הייתם מבינים מה המשמעות. רבי אברהם בעצמו! רבי אברהם בעצמו,מסתובב ברחובות השוק של העיר לחפש אתרוג. לא לקנות, לחפש, עם כל החביבות לקיים את המצווה. כמו ילד שזה עתה לראשונה זוכה לקנות אתרוג. הלה עומד ורואה, לא שעה ולא שעתיים, שהרב עומד ומתבונן ומחפש אולי זה, או שמא זה יותר מהודר, עד אשר נחה דעתו ומצא את האתרוג המיוחל ויצא ביום ההוא שמח וטוב לב.

יחיד היה אברהם…

את הישרות של סבא אי אפשר למצוא היום, מתחיל הנכד לספר. גופא דעובדא הכי הוה: יום אחד הייתי מהלך ברחובות קזבלנקה, ופגע בי אדם אחד וישאל לי, האם כבודו יודע היכן ביתו של רבי אברהם? יש לי דין ודברים ורצוני לגשת אליו. הלה שלא ידע שאני נכדו, אף אני לא הודעתיו על כך והראתי לו את הדרך המובילה לביתו של סבא.

השואל לא נסתפק בכך, והמשיך לשאול בתמימותו: היכן יש חנות לקנות משהו לרב? שכן לא מן הראוי ולא יפה להיכנס בידיים ריקות, והיה מורגש שכל מטרתו באמת מתמימות וחלילה ללא שום מטרה אחרת. נעניתי ואמרתי לו, דע לך לפי מה שאני מכיר את רבי אברהם, אם תביא לו דבר, למרות עדינות נפשו ואצילות מידותיו, לנהוג בתכלית הנעימות עם כל אדם באשר הוא, עלול הוא במצב זה, לחבוט בך באמת הבניין ולשלוח אותך מכל מדרגות הבית. הלא שלא הכיר את מידת ישרותו של סבי, לא נאות לעצתי לילך בידיים ריקות וקנה את מבוקשו. משראיתי זאת בקשתי אחת היתה, להתלוות אליו ולחכות ליד ביתו של הרב מבחוץ, לדעת מה יעשה ל׳ה. הלה הסכים לבקשתי, וילכו שניהם יחדו עד פתח הבית, הוא עלה לבית הרב ואני נשארתי בבנין שליד הבית.

משירד שאלתיו: האיך קבלו הרב? ויען ויאמר: מיד כאשר הרב פתח את הדלת, ואני עדיין לא הוצאתי דבר מה מפי, נזף בי רבי אברהם וצעק עלי: לך מיד איני רוצה לראות פניך יותר, ואם יש לך בעיה פנה לביה״ד, לא אני הכתובת. מששמע זאת נכדו של הרב, ענה ואמר לו: נו, תתנחם, שכן כל מי שמכיר את רבי אברהם יודע שבמעשה כמו שעשית לא יתכן שרבי אברהם לא היה שולח אותך מכל מדרגות הבית, ואם זכית רק לגערת חכם, בטוב יצאת.

עוד על הישרות והנקיות של רבי אברהם, ניתן ללמוד מהעובדה שבהיותו בקזבלנקה נבחר להיות כאפוטרופוס של משפחת כהן, על אף שלא היה כל קשר משפחתי בין השניים. וגופא דעובדה הכי הוה:

לימים אחד מבניה של משפחת כהן, מבין אותם היתומים שרבי אברהם נתמנה להיות להם כאפוטרופוס: מר דוד כהן ז״ל, פגש את נינו של רבי אברהם מבלי לדעת מי האיש. הפגישה המפתיעה נעשתה במהלך תערוכה אודות יהדות ספרד שהוצגה בביה״כ הרמב״ם בפריז. מר כהן מתוקף תפקידו כנשיא ביה״כ, עמד בכניסה של ביה״כ לקדם בברכה את האורחים המגיעים.

לפתע כאשר מר כהן ז״ל עמד בכניסת ביה״כ, הבחין באדם בעל שיעור קומה שנכנס לביה״כ ופניו היו מוכרים לו, מבלי לדעת מי האיש. הלה התבונן בו היטב וניגש אליו ושאלו: מי אתה? פניך מוכרים לי, האם אתה ממרוקו? או אולי יש ממשפחתך שהתגוררו במרוקו? הלה , שהופתע מן המתרחש, השיבו: לא, אני מירושלים ,אבל סבי ממרוקו, והיה מוכר וידוע, ר׳ אברהם אביחצירא, מקזבלנקה.

מששמע זאת מר כהן, התפרץ בבכי תמרורים ולא הצליח לעצור דמעותיו. משהבחינו בזאת קרובי משפחתו, נבהלו להרגיעו שכן היה עומד בכניסת ביה״כ לעיני כולם, ע״מ לקבל את המשתתפים. בעודם מנסים להרגיעו פתח פיו ואמר: אין לכם מושג איזה זיכרונות מתעוררים בי כעת. אני ואחיי היינו ילדים קטנים, לדאבוננו נגזר עלינו להתיתם מאב בעודנו צעירים ואין מי שיטפל וישגיח עלינו.

סבו של זה, רבי אברהם אביחצירא, אותו העת נתמנה להיות עלינו אפוטרופוס וטיפל בנו במסירות יותר מאב ולא גזל מאתנו פרוסה אחת. הכל היה רשום אצל הרב בדקדוק בתוך פנקס מהיום הראשון שנתמנה כאפוטרופוס ועד להיום שכבר גדלנו ונהינו לברי דעת להשגיח על עצמנו, אז הרב החזיר את הכל לידנו. והכל נעשה בצנעא מבלי לקבל פרס כלל.

הרב ומשפחתו

רבי אברהם נשא לאישה את הרבנית מרת אסתר ע״ה. משפחתה של רעייתו הרבנית ע״ה, היתה אחת מן המשפחות החשובות והידועות במקנאס, משפחת סודרי. מבין חתניה של משפחת סודרי נמנים הגאונים רבי יהושע בירדוגו ורבי רפאל ברוך טולידנו.

רבי אברהם הניח אחריו בן: רבי יוסף. ושתי בנות: פריחא, שנשאת לר׳ אברהם בוחבוט. ושמחה שנשאת למשפחת דהאן. זולת אלו, בעודנו בחיים שיכל בן: ר׳ פנחס. ובת: רבקה.

בנה של מרת פריחא ע׳׳ה, נקרא על שם אחיה ז׳׳ל, ר׳ פנחס בוחבוט שיחי׳. אודות הרגשותיו העדינים של הנכד כלפי סבו הגדול מן הראוי לציין את העובדה דלהלן. בהיותי בפריז, התארחתי בביתו של ר׳ אורן בוחבוט בנו של ר׳ פנחס. קצר המצע מהשתרע מלבוא במילים ולחקוק במגילת ספר את ההתמסרות המפליאה שחשתי כל אותו העת ששהיתי שם, אחת ניתן להאמר, מעולם לא חוויתי כדוגמתה. בנוסף לכך מעת הגעתי לשדה התעופה, כאשר הנכד ר׳ אורן, הגיע לאסוף אותי אל ביתו, לבש בגדי חג: חליפה, עניבה וכובע שבתי.

קודם פרדתנו סיפר לי: דע! כאשר סיפרתי לאבי שהינך מגיע אלי, ציווני לכבדך ולדאוג לך בצורה הכי ראויה שאפשר. מלבד זאת מו״א שיחי׳ פקד עלי ואמר: דע לך, אתה אמור לפגוש במי שעוסק בתורתו ומפעל חייו של הסבא לכן אתה מחויב בכבודו והוסיף לצוותי ללבוש בגדי שבת בכל אותו העת.

אודות פטירת בנו ר׳ פנחס מסופרי. פעם אחת נבלע לרבי אברהם אחת משיניו התותבות, בנו ר׳ פנחס נחרד לשלום האב ורץ מיד להזעיק עזרה ולמצוא את רופא העיר. בעודנו רץ לחפש את רופא העיר לא פסק פיו מלמלל ולהתפלל: רבש׳׳ע, אם צריך שיקרה משהו לאבי, מוטב שאכנס אני תחתיו והוא יצא לחיים טובים. ויהי כן, לאחר שהבן מצא את הרופא והבהילו להציל את אביו, למחרת בבקר נתבש״מ הבן, והאב רבי אברהם ניצל.

את בתו רבקה שיכל הרב סמוך לחופתה. היה זה כאשר הציעו לה להשתדך עם אחיינו של רבי אברהם. תחושת ליבה של הכלה לא הניח לה להסכים להצעת השידוך, עד אשר אותה תחושת לב נפלטה מפיה: אם אתחתן עם החתן המדובר אראה את המוות. למרות אי שביעות רצונה מהשידוך, נענתה לקבל את הצעת השידוך, אך לכבוד אביה.

לאחר הסכמתה לקבל את הצעת השידוך, עשתה דרכה לבית החתן, ע״מ לפגוש ולראות את החתן לראשונה. ויהי בדרכה לבית החתן, נפלה למשכב ונפטרה. עם הפטירה הטראגית, קבל הרב מכתב תנחומים מידידו ועמיתו הגאון רבי יוסף משאש זצ״ל, בנו של מוהרר״ח משאש שהיה רבו של רבי אברהם כנז׳. וכה דבריו:

אב״ר. לעיר צ׳אר אלביד׳א יע״א.

מנחם ציון! המטר גשם נחמות, על נפשות עגומות, הל״ה, החכם השלם והכולל בישראל להלל, כמוה״ר אברהם אביחצירא וזוגתו ה׳ עליהם יחיו ולגוי גדול יהיו האבלים השוממים, וכיונים הומים, על בתם היפה אשר נקטפה ואץ לבא עתה, תון ימי חופתה.

בלבבדוי צעקתי וי! וי!

עגומי לב! אף איש אשר יצוריו חזקים כמטיל ברזל, ולבו כלב האריה לא יחת מפני כל, ולחייו כערוגת הבושם אדומים בשנים, מרוב ששונים השטים תוך חדרי לבו, וכל חשק תבל לעומתו, בטח! שיחת וימס לבבו, ומשמן בשרו ירזה, ובטנו המוג יתמוגג ועז פניו ישונה, תחת אודם ברור, יקבצו פארור, וכל חמדת תבל ותענוגו, לסחי ומאוס יהיו נגדו, בהביטו אל המחזה, המעציב והמדאיב, המצריב והמכאיב, המפתח חרצובות לבב, אשר קרה במדינתנו, (כי היא מתה במכנאט יע׳׳א) מאופל אילת השחר, חיש מהר קדר ונעתם שמשה, בתקופה אשר היה לו להגיה אורו על אחת שבע, וי! וי! בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, כללה היוצר, מכל יופי וחן, ודעה והשכל, אשר קרה לה, כאיש עבר בצי אדיר בלב ימים, ימים רבים, ובהגיעו לחוף ים עיר גילו ומשושו, יצא מתימן טופה,

ותסער את מי הים, והמון גליו, הכו את הצי לרסיסים ובקיעים, ויצלול כעופרת בתהום רבה, ותצא מחנק נפשו, כן קרה לנערה, היקרה והישרה, אשר בהגיע תר גילה ומשושה עם אלוף נעוריה, הזמן בה בגד, ובחבלי המות אותה אגד, ויסחב אותה סחוב והשלך תחת אחת השיחים, בנקרת הצורים ובטעיפי הסלעים, צר לא מוצק תחתיו כי אם רפש וטיט רפידתו. יקרע סגור לב, בחשבו מחשבות, אין! תחת שבתה עם שאהבה נפשה, על כטא ברוש תדהר, משוח בששר, בצל ארמון נשגב, על רצפת בהט ושש, בפנים מלאים זיו ומפיקים נגה! ישבה בדד, תחת סעיף סלע עיתם, על רגבי עפר ועבטיט אדמה, ותהי לברות לזוחלי ארץ, אהה! אהה! איך משמים נפלת הלל בן שחר!

והנה ! בעת ישת חשך ויהי לילה בנפול תרדמה על אנשים, וערבה שינתם על ערש יצועם משאון תבל והמייתו, אני הגבר לא שכב לבי, רק רעיוני יבהלונני, וסעיפי ימלאו על כל גדותם, זכרונות מעציבים ומכאיבים, וצר לי לאם תבכה ותתיפח, וחמס תזעק על ציר מות, אשר הניף חרמשו, וכרת השושנה טרם מלאת! ולב אב רחמן יכאב, ויאנח במר נפשו, על פרי בטנו, אשר טפח ורבה, וקול מספדו כמספד הדדרימון, יבא באזני, ויעריני, ויבהלני, ומזה אני דן, אם אני, אשר אני רחוק ולא קרוב, רק אחד מאוהבי שמו, לבי כואב עליה, מה יעשו הוריה, אשר גדלוה וטפחוה, עד הלום, עד היותה כגזרת יהלום, והנה עפה בלי אבר, לקבר! וי! וי!

אך ! בצפיתנו אף בהשקפה קלה, והנה פיח היוצא מאלה הזכרונות והבכיות והיגונות והאנחות, כלו קמשונים וחרולים, אשר ינקרו גוית אנוש ככבדה, ולנערה לא יעשו דבר, כי לא נוכל עוד להביסה, ואם כן! למה יערוץ אנוש את מבנה גוו ללא הועיל, רק לחסר! ולכן אמרו, אל יתאבל אנוש יותר, בצרתה לו, רק ישים פוגה, לתוגה, וקצב, לעצב, שאם כך גזרה חכמתו יתברך, יהי שמו מבורך.

בעל הנחמות ינחם אתכם, ה׳ צבאות יגן עליכם, גם עד זקנה ושיבה, ונפש היפה, עליה תהיה חופה, יד האל וכבודו, ועליה יתן מהודו, בגן עדנו לנשמתה, יתקן חופתה, באורות עליונים, משמי מעונים, ועליכם תשא תפלה, לפני אל נורא עלילה, למען ירבו ימיכם, וימי בניכם, בכל טוב סלה, אמן. אנכי אנכי הוא מנחמכם, הדואג עמכם החו״פ מכנא״ס יע״א, בירח אב״ר שנת כי שבעה ברעו״ת לפ״ק. דל ורזה, היו״ם (ר׳ת: הרב יוסף משאש) הזה ס״ט.

Recent Posts

  • תכשיטים אצל נשות מרוקו-״כראס כּבּאש״ (״עגיל ראש־ראם׳׳) או ״כראם עמארה"

    תכשיטים אצל נשות מרוקו תכשיטיהן של הנשים היהודיות במארוקו היו כמעט זהים לאלה של הנשים הערביות או הברבריות. למעשה, רק בדרך ענידתם היו הבדלים, וייחודה של דמות האישה היהודית היה בעיקר במעטה ראשה, כפי שתואר ביתר הרחבה בדיון בתלבושות. בערים היו רוב התכשיטים עשויים זהב, ומשקל הזהב של התכשיטים שימש עדות לעושר המשפחות. העדיים העתיקים שהתהדרו בהם הנשים היהודיות והערביות בערים מקורם בספרד, בדומה לתלבושות. הנשים היו עונדות לצווארן את ענק־השושניות (״תאזרה״), ולאוזניהן — עגילי־תליונים (״כראסעמארה״); כן היו עונ­דות עגילי־טבעת עם תליונים(״דוואה״) ותליון ארוך (״זוואג״). בעיצוב התכשיטים היה לכל עיר סגנון משלה. כך, למשל, אפשר למצוא במדאליונים עתיקים שושניות העשויות תשליבים ופיתולים, המזכירים את

  • מ. ד. גאון יהודי המזרח בארץ ישראל חלק שני

    טודרום בן יהודה הלוי אבולעפיה נולד בש׳ ה״א ז. היה שר המלוכה ומשורר בטוליטולא. בימי עלומיו חבר שירים. תתלה שמש בחצר המלד אלפונםו הרביעי ואח״כ בחצר המלך שאגג׳ו הרביעי. כנראה שעמד בראש האוצר. גדולתו עוררה כגגדו את קנאת הנוצרים והמיטה עליו שואה. בימי אלפונםו נאסר כמה פעמים ורכושו הוחרם. אחרי מות אלפונםו מנהו המלך שאנג׳ו הנ״ל לשר האוצר בין השנים הא׳ ס-סו. נודע בחבורו ״גן המשלים והחידות״. כולל שירי ידידות, שירי תהלה, קינות, שירי אהבה, סליחות, וכו'. ידידיה רפאל חי אבולעפיה נולד בירושלים בשנת תקס״ז. מגדולי המקובלים בדורו וראש ק״ק החסידים בית אל אחרי הרב אג'ן. את גדולתו בח'ן יש

  • Juifs du Maroc a travers le monde Robert Assaraf

    Dans ce contexte, la question juive, objet au départ d’une unanimité sur la nécessité : d'intégrer sans réserve à la nation la communauté juive, en respectant ses libertés et ses droits, devint avec le temps un des enjeux de la vie politique, un des moyens préférés de l'opposition pour attaquer indirectement le pouvoir en place quand elle ne pouvait le faire face  avec les inévitables conséquences de telles enchères. Au début, l’euphorie l’emporta. Le report – à la suite de désordres provoqués par des jeunes au mellah de Marrakech – des élections des comités des communautés des grandes villes, prévues

  • Evolution du judaisme marocain-Doris Bensimon-Donath

    Structures socio-économiques Sous des apparences qui, aux yeux de l’observateur venu de l’extérieur, semblaient à peine différenciées, les structures socio-économiques de la société juive maghrébine traditionnelle présentaient, en réalité, une certaine diversité. Il faut distinguer, tout d’abord, les ruraux des urbains. Les premiers furent probablement assez nombreux  avant la pénétration française au Maroc. Dans les années 1950-1955, P. Flamand en trouva les derniers vestiges en pays berbère. Dans les mellahs ruraux, les Juifs n’étaient pas propriétaires des terres qu’ils exploitaient : il s’agissait de biens acquis par antichrèse, contrat qui permet au créancier d’entrer en possession d’un bien et de

  • המשפט העברי בקהלות מרוקו-עריכה משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי-האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז

    מועצת הרבנים במארוק האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז נאום הרב שאול אבן דנאן יחשל״א ע״ד ההלולות רבותי! חגי נדבה ומועדי קדש הלולים היו למקרא לכל עם הארץ. המה עצמם אומרים מקודש והם עונים מקודש. באמת, התעוררות ברוח חזקה מפעמת אנשים רבים לקדש מועדי חול אלה בכל מחוז ובכל עיר ובבל כפר. ממציאים צדיק יסוד בארץ אשר יהיה למו למרכז ועליו יסובבו עיר. תוצאות המפעל הזה, טוב ורע, טוב גמור ורע מוחלט בראשית התהוות המוסדות האלה פה מארוק, היו למוסדי פתאים וגם לתמימי דרך. אכן עתה, קבל הענין צורה אחרת. גם נתן ביד הצבור, והיה לעסק תחבולי של מו״מ להביא כסף

  • היהודים במרוקו השריפית-בעריכת שלום בר אשר

    צבא ה״עביד״ השחור והמוג׳אהרון כדי לשלוט בארץ ולהילחם בנוצרים ובתורכים ארגן השריף צבא, שנאמנותו נעלה על כל ספק ושהיה מורכב מחיילים שגייס מקרב כושיי סודאן. כבר אל-מנצור גייס עבדים שחורים לצבאו הסדיר, שהיה מורכב ברובו משבויים נוצרים משוחררים וממתאסלמים אנדלוסים. אל-רשיד הסתכסך עם מלך באמבארה סגו, שנתן מקלט לאחד מיריביו מן הסוס, עלי אבן־ח׳יידר (בו-חסון?), ולא יכול איפוא להביא טירונים מטימבוקטו. לעומתו הצליח אבן־ח׳יידר לאסוף בסודאן כמה אלפי כושים ולפלוש לארצות הסולטן. הוא שחררם באזור הסוס, לשמע הידיעה על מותו של אל-רשיד. משורותיהם שאב מולאי אסמאעיל, אנשים ליצירת גרעין חיל המשמר השחור שלו. אולי חיפש לאחר מכן את צאצאי חייליו

  • חתונה יהודית בצפון מרוקו-גילה הדר

     גיל הנישואין ודפוסי בחירת הכלה/חתן  2.1 גיל הנישואין ״בת לאביה מטמונת שווא, מפחדה לא ישן בלילה. בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תינשא, נשאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא לא תעשה כשפים״.(סנהדרין ר ע"ב) עד אמצע המאה העשרים העדיפו ההורים במרוקו להשיא את הבנות בגיל צעיר על פי המסורת והמנהג העברי., לא מצאתי עדויות בכתב או בעל־פה לנישואי ילדות מתחת לגיל 13 מלבד מקרה אחד שאירע בלאראצ׳ה בשנת 1853 : ״על עניין הקידושין שקדש יעקב גבאי קטנה בת י״א שנים בפני אביה יעקב מילול״. נראה שקידושי קטנה היו חריגים, ורבי יצחק בן וואליד מתיטואן נשאל

  • Contes populaires racontes par des juifs du Maroc-Dr Dov Noy-La mere cruelle

    LA MERE CRUELLE Yitsak Massas-narrateur Il y a longtemps, longtemps, à une époque très reculée, il y avait une famille qui vivait, heureuse, dans son village. Avant de mou­rir, le chef de cette famille appela ses fils et leur dit: "Après ma mort, ne versez jamais de l'eau chaude sur le seuil de la porte." Plusieurs jours passèrent et après la mort de leur père, les jeu­nes gens durent faire de grands efforts pour subvenir à leurs be­soins. Très tôt, le matin, ils sortaient au travail et ils rentraient chez eux, peu de temps avant le coucher du soleil. Il

  • יהדות מרוקו, הווי ומסורת –רפאל בן שמחון-הילד המרטיב

     הילד מאחר לדבר היו מקרים רבים שילדים בגיל שנה ושנתיים טרם התחילו לדבר. אחרים איחרו ללכת וזחלו כל הזמן על בטנם והמשיכו לינוק בגיל שנתיים ויותר. ההורים נהגו לקחת אותם לבית העלמין ביום שישי אחר הצהרים לפני קבלת שבת, בזמן שהרבה אנשים נמצאים בבית החיים, לעריכת סעודות ליד קברי הצדיקים. ההורים הושיבו את בנם על־יד הקבר של הקדוש, ונתנו לו לטעום מן הסעודה וללגום מן התה ומכל אוכל שהוגש לנוכחים. בגמר הסעודה, ההורים הניחו צלוחית מלאה מים על הקבר, וכעבור ימים חזרו ונטלו אותה. הם השקו את ילדם כל אימת שביקש לשתות. המים האלה בנוסף לברכה שבהם (ברכת הצדיק) זירזו

  • קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי

    צהלי רני עדה שלמה רקע לפיוט: הפיוט נכלל ב׳יגל יעקב׳ למהדורותיו במדור ׳פיוטים של מתן תורה'. על פי תוכנו מתאים הוא לכבוד הכנסת ספר תורה הנזכר בבית חמישי ׳יגל הכותב… וגם הקונה׳. אולם קהילות תאפילאלת שרות פיוט זה גם בחתונה. שילוב שירים לכבוד התורה בשירי חתונה קיים גם בקהילות אחרות כמו קהילות הצפון במרוקו כמו השיר ׳היא תורה לנו נתנה׳ המכיל כ״ב בתים על פי סדר א׳׳ב אותיות התורה ויוצר דימוי של ׳טקס הובלת הכלה לבית החתן לזה של הכנסת ספר תורה להיכל׳. שילוב שירים לכבוד התורה באירוע של חתונה קשור כנראה בדימוי הכנסת כלה להכנסת ספר תורה המצוי במקורות


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 116 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031