הספרייה הפרטית של אלי פילו

הספרייה הפרטית של אלי פילו

עמוד 20 מתוך 21« להתחלה...101112131415161718192021

הספרייה הפרטית של אלי פילו-השירה היהודית העממית – יעקב לסרי

השירה היהודית העממית – יעקב לסריהשירה העממית

תוכן העניינים מחולק הוא לחמישה חלקים שכלאחד דן בנושא אחר, והם, החלק הראשון דן בשירי יולדת, תינוק ומיילדת, שירי חתונה וטכסים. החלק השני דן בשירי אהבה וקילוסין, תשוקה ושבחים ליופי, שירי עונג והתמוגגות.החלק השלישי בשירי יגון וצער, שירי בדידות והשתפכות הנפש, שירי התנצחות וגידופים. החלק הרביעי בקינות על חורבן ירושלים ובית המקדש. החלק החמישי בשירי שבח והודיה, שירי מוסר, תפילה, אמונה וגאולה.

מידי פעם נשלב בכפוף לנושא הנדון או למאורע כלשהו, אם אישי או כללי, לאו דווקא לפי הסדר המופיע בספר. זהו מסמך נדיר, ממליץ לנסות לרכוש את הספר, רק בחנויות לספרים משומשים, או לצלמו באחת מאוניברסיטאות השונות, לבטח בבר אילן יש עותק שלספר זה.

מן המפורסמות הוא כי השירה היהודית עממית במרוקו היא שירה מגוונת וענפה. על אף הטלטלות העזות מאז העבר הרחוק ועד עתה, לא שקעה מורשת זו במעמקי הנשיה, שכן היא השימוש בה יומיומי ורצוף. יצירות אלה מזומנות ומהדהדות, עד עצם היום הזה, בכל מקום אשר שם נשארו הן עניין של מנהג ופרק של נוסטלגיה.

כוחן לא תש ולא נס ליחן, משום שלא נמצא להן עד כה תחליף, לא מבחינת סוגן ולא מבחינת עוצמתן, תחליף שיהיה נמרץ בביטויו ועז ביופיו, וימלא את מקומו, אם לנוחם בשעות מצוקה, ואם לתוספת בשעת שמחה.

יהדות מרוקו שבעה במשך שנים רבות אכזבות, חתחתים וייאוש, אך ידעה גם שנים של פריחה ושגשוג. הרעות והטובות הפרו אלו את אלו אהדדי, והבשילו את היצירות למיניהן. בלעדיהן אין לך לא שמחה נוסח הנובעת מן הלב ונכנסת ללב, ולא ביטוי נאות לצער, אם של היחיד ואם של הציבור.

ואכן בסוגי השירה על חלקיה ואפיוניה נמצא בבואה לדברי ימיה של יהדות מרוקו המפוארת, לנפתולי גלותה ולכוח סבלה ועמידתה במשך דורות האופל רבים. נמצא בה חותם רצף הקיום ששמר על תכנים חברתיים תרבותיים שורשיים.

שירים אלה שלשונם הלשון הערבית מוגרבית, המדוברת על להגיה השונים, משקפים את אי ההשלמה עם הגולה. החיים עמדו בסימן " כי לישועתך קיוויתי היום " אך ההוויה נעה בין קוטב העצבון לבין קוטב התקווה והציפיה לגאולה. היהודי עתים עיניו עמומות ודלוחות השל תלאותיו, ועתים נוצצות ומפיקות נחת בזכות ימים של השקט ובטחה במקומו, ובזכות תקוות העתיד המאירה לו.

כפרט הוא חש עצמו מזדהה עם הכלל וגורלו, ועם זאת ראה עצמו מוגן בקרב הכלל, מפני הסביבה העוינת, אם מוסלמים או נוצרים. אותן נאמנות והזדהות וזיקה הדדית שבין הפרט ובין הכלל הטביעו את רישומן בשירה היהודית העממית במרוקו.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-לשון ומאגריה לשון ומארגיה – פרופסור יוסף שטרית

לשון ומאגריה לשון ומארגיה – פרופסור יוסף שטריתלשון ומאגריה

מחקרים סוציו פרגמטיים בעברית היהודית בצפון אפריקה ובמרכיב

העברי שבה, כתבות שירים, סיפורים ופתגמים.

מוסד ביאליק – ירושלים

המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם

האוניברסיטה העברית בירושלים

ירושלים תש"ע

בספר " לשון ומאגריה לשון ומארגיה " כונסו מחקרים עיוניים ותיעודיים על הערבית היהודית שדוברה ונכתבה בקהילות צפון אפריקה. החיבור בוחן את ייחודי הלשוני של הערבית היהודית, ובודק את מימושיה הטקסטואליים – למן אלפי הפתגמים שהיו בפיהן של הנשים היהודיות והשירה שבכתב ובעל פה, ועד הסיפורת הערבית היהודית החדשה והכתיבה העיתונאית שצמחו בסוף המאה ה – 19 באלג'יר ובטוניס.

חלק גדול מן הפרקים יוחד לחקר המרכיב העברי המייחד את הערבית היהודית ואת יתר לשונות היהודים, ולתפקידיו הרבים בכינונן ובגיוונן של הלשונות האלה. פרק נרחב יוחד לניתוח שיר-קצידה מיוחד שכתב משורר מוסלמי במרוקו ושילב בו יסודות עבריים רבים.

בד ובד עם הצגה מפורטת של החומרים הלשוניים שבעל פה ובכתב, החיבור מציע מודל בלשני, סוציו-פרגמטי, שבודק ומסביר את השימושים הלשוניים של הדוברים והכותבים, וכן את מבני הדיגלוסיה וההכלאה ואת המגוון הלשוני המאפיינים את הערבית היהודית ואת לשונות היהודים בכלל. 

דִּיגְלוֹסְיָה

 [מיוונית: di דו glotta  + לשון] דּוּ-לְשׁוֹנִיּוּת, שִׁמּוּשׁ רוֹוֵחַ בְּצִבּוּר מְסֻיָּם בִּשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת לְלֹא עֲדִיפוּת לְאַחַת מֵהֶן

מילון אבן שושן

פרופסור שטרית מלמד באוניברסיטת חיפה בחוגים ללשון ולשפה וספרות צרפתית. מחקריו מתמקדים בפיתוח הסוציו- פרגמטיקה וביישומיה בחקר הלשון, השיח והטקסט. בחקר הערבית היהודית, השיח היהודי, השירה העברית והערבית היהודית בצפון אפריקה, וביטוייהם במורשתן התרבותית של הקהילות. הוא גם העורך של הסדרה " מקדם ומים " היוצאת לאור באוניברסיטת חיפה.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-מחקרים בתרבותם של יהודי צפון-אפריקה בעריכת יששכר בן עמי

ב־1976, כאשר שימשתי מנהל ראשון של המרכז לחקר יהדות צפוךאפריקה שבמכון בן־צבי, הצעתי לחברי הוועדה האקדמית של המכון לארגן כנס בינלאומי על יהודי צפון־אפריקה. כמה מחברי הוועדה תמהו על הצעה זו, ואחד החברים הבולטים שבה הקשה, אם יימצא פורום לקיום מפגש מן הסוג הזה.

שנה לאחר מכן, באפריל 1977, התקיים כנס בינלאומי שנושאו היה ״צפוךאפריקה בתקופה הקולוניאלית״, ובו השתתפו כשלושים חוקרים מהארץ ומחו״ל. מפגש זה היווה מפנה היסטורי בפיתוח תחום מדעי חשוב, וגרם לגיבוש תכנית מדעית ראשונית וכן לשיתוף פעולה פורה בין החוקרים. בכנס זה הונח גם היסוד לשיתוף פעולה בינלאומי עם אוניברסיטת Aix-en-Provence שבצרפת. מוסד זה אירח באוקטובר 1978 את הכנס השני; בכנס זה נטלו חלק כארבעים חוקרים, והוא הוקדש ליחסים בין היהודים לבין המוסלמים בצפון־אפריקה.

מאז עדים אנו להתפתחות מרשימה שבאה לידי ביטוי במערכת האוניברסיטאית, שבה טופחו ההוראה והמחקר בתחום זה. האוניברסיטה העברית בירושלים, שגם בתחום זה הייתה חלוצה, עודדה בהתמדה קורסים בהוראת יהדות צפון־אפריקה בחוגים שונים שרוכזו במרכז להוראת יהדות ספרד והמזרח בהנהלתו של פרופ׳ שלמה מורג. ביזמתו של פרופ׳ משה בר־אשר, כראש המכון למדעי היהדות, נוסד המרכז להוראת לשונות הדיבור של היהודים, שבמסגרתו ניתנו, לראשונה בארץ ואולי בעולם, קורסים ללימוד ערבית־יהודית של יהודי צפון־אפריקה מפי פרופ׳ יוסף שיטרית וחוקרים נוספים. גם בתחום המחקר והפרסום עדים אנו מאז לפריחה מחקרית מרשימה שפירותיה מפרנסים מגזרים רבים. משבר התקציב החמור שפגע באוניברסיטאות השונות החליש במידה ניכרת תנופה זו ומנע זרימת כוחות צעירים ומוכשרים שבלעדיהם אין קיום לענף מדעי זה.

כיום יש בארץ ובעולם כמאה חוקרים שעוסקים בהיקף זה או אחר בחקר יהדות צפון־אפריקה. המרכז הבין־ארצי להוראת תרבות ישראל באוניברסיטאות מקיים בשנים האחרונות סדנאות מיוחדות בנושאים שונים, וביניהם גם על יהדות צפוךאפריקה. בסדנה שהתקיימה ביולי 1990, ושנושאה היה ״היסטוריה ותרבות בצפוךאפריקה — הקשר בין צפוךאפריקה וספרד״, דנו בנושא זה כעשרים חוקרים מהארץ ומחו״ל במשך שבוע ימים בצורה אינטנסיבית ומעמיקה.

הקובץ שלפנינו מהווה מבחינת היקפו, משקל משתתפיו ותרומתם הייחודית תוספת נכבדה וציון דרך במחקר על יהדות צפון־אפריקה. שלושים חוקרים מהארץ ושלושה־עשר מחו״ל — המייצגים את צרפת, ארצות הברית, קנדה וברזיל — מגישים לקורא קשת רחבה מאוד של מחקרים בנושאים שונים ובתחומים שונים.

העיסוק האינטנסיבי ביהדות צפוךאפריקה בשנים האחרונות העלה שאלות קשות של תפיסות והדגשים של החוקרים השונים, ולכן נתבקש דיון על תפיסותיהם של ארבעה חוקרים־ חלוצים — דוד קורקוס, חיים זאב הירשברג, אנדרה שוראקי וחיים זעפרני(במאמרו של שלום בר־אשר). דיון בסוגיות היסטוריות מיוחדות אינו נעדר מקובץ זה (במאמרו של אליעזר בשן).

 

Recherches sur la culture des Juifs d'Afrique du Nord

Edite par

Issachar Ben-Ami

En 1976, alors que j'étais le premier directeur du Centre de Recherche du Judaïsme Nord-Africain, à l'Institut Ben-Zvi, je proposai aux membres de la commission scientifique d'organiser un Colloque International qui traiterait des Juifs d'Afrique du Nord. Certains d'entre-eux s'étonnèrent de mon idée et un membre éminent se demanda même s'il se trouverait suffisamment de chercheurs qui justifieraient une rencontre de ce genre? Une année plus tard, en avril 1977, eut lieu un Colloque International qui avait pour thème, L'Afrique du Nord à l'époque coloniale et auquel prirent part une trentaine de chercheurs d'Israël et de l'étranger. Cette rencontre qui marqua un tournant historique dans le développement de cet important domaine de la science, stimula la première élaboration d'un programme scientifique et une collaboration féconde entre chercheurs. Au cours de ce colloque on jeta également les fondements d'une coopération internationale avec l'Université d'Aix-en- Provence, en France et au mois d'Octobre 1978, cette dernière offrait déjà l'hospitalité à un deuxième colloque qui avait pour thème, Les relationsjudéo-musulmanes en Afrique du Nord, et auquel avaient pris part une quarantaine de chercheurs.

 

הספרייה הפרטית של אלי פילו-אעירה שחר -הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שלושה כרכים

בס"ד

אעירה שחר

ח  נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים, נָכוֹן לִבִּי;    אָשִׁירָה, וַאֲזַמֵּרָה.
ט  עוּרָה כְבוֹדִי–עוּרָה, הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר;    אָעִירָה שָּׁחַר.

קובץ שירים, בקשות ופיוטים שנהגו קדמונינו ז"ל לעורר בהם את השחר בפרט בלילי שבת החורפיים החל מן שבת בראשית עד שבת זכור.

יצא לאור בפעם הראשונה מוגה, מסודר, מנוקד ומבואר בידי הרב חיים רפאל שושנה זצק"ל.

יצירת מופת מקורית וראשונה שלח קובץ שירים, פיוטים ובקשות. פרי עמלו רב השנים של מופת הדור והדרו אשר סידר, הגיה, ניקד ובאר בדקדקנות האופינית לו. מורינו הגדול דפקיע שמיה בכל אתר  ומבית מדרשו שח נפוצו גאונים.

 

חשוב לציין ולבאר דבר נעלה…

כאשר פניתי לדוד שושני, בנו של המחבר, בעזרתו של אבי עילם אמזלג שמסר לי את הנייד של דוד, ביקשתי לרכוש את שלושת הכרכים…
שתי הפתעות המתינו לי בפתח, זה הסט האחרון שיש ברשותו, יען כי בבוקר שלח שני סטים לצרפת לפי בקשת תושב מדינה זו…
הפתעה השנייה הממה אותי…כאשר ביקשתי מדוד לנקוב במחיר שעלי לשלוח לו בתמורה לשלושת הכרכים…נדהמתי לשמוע ממנו סירוב מוחלט לקבל תמורה עבור הספרים האלה, מיד לקח ממני את הכתובת, וכמובטח שלח את הספרים , שגם הוצאות המשלוח על חשבונו…

דוד יקירי…אים מספיק מילים ןתקצר היריעה מלהכיל את מילות התודה אליך…
ה' ישלם פועלך, תבורך מפי עליון אתה וכל בני ביתך וכל אשר לך…
שנה טובה ומבורכת..
מבטיח אני לך , לעילוי נשמתו של אביך המחבר זצק"ל, לתת במה ומקום ראוי ליצירה הענקית הזו למען הדורות הבאים ולמען אוהבי ומוקירי זכרו של אביך המנוח… באתר שלי…
ע"ה אלי פילו

י"ג באלול תשע"ז – 04/09/2017

 

הספרייה הפרטית של אלי פילו-ציבור ויחידים במרוקו

ציבור ויחידים במרוקו

שלמה דשן

סידרי החברה בקהילות היהודיות במאות ה-18-19

אוניברסיטת בר-אילן

הודפס בדפוס א.י.ל בע"מ, תל-אביב

תשמ"ג – 1983

העיסוק ביהדות מארוקו המסורתית מעלה שורת שאלות סוציולוגיות, המיתמצות בצמד המושגים ״ציבור ויחידים״. חברת יהודי מארוקו מאופיינת בלכידות ציבורית ומקיימת מוסדות ציבוריים; ועם זאת בולטים בה כוחות הפירוד, הנובעים מעצמאותם של יחידים המרכיבים את הציבור. מתיחות זו ניכרת בתחומי החיים העיקריים, שסוציולוגים רגילים למנות, את הכלכלה, המוסדות הקהילתיים האוטונומיים, המנהיגות הדתית ואף חיי המשפחה. עיקרו של חיבור זה בבירור טיב היחס שבין כוחות הליכוד והפירוד בחיי החברה היהודית במארוקו. במה כוחו של הציבור היהודי רב ובמה מועט? באיזו מידה התפתחו מוסדות קהילתיים, ובאיזו מידה טיפלו אנשים בענייניהם באופן פרטי? מה היה כוחה של המשפחה, הן כלפי בניה, הן כלפי הציבור הרחב?

ביסוד בירור זה מונחות שתי גישות עיוניות, שפותחו בשדות מחקר שונים אך מקורבים לזה שלנו. האחת היא עבודת יעקב כ״ץ (תשי״ח) על החברה המסורתית האשכנזית, שיש בה מתקיפת שדה מחקר דומה, בקווים כלליים לזה של יהדות מארוקו, דרך הצגת שאלות סוציולוגיות מהסוג שהוזכר. שאלות אלו מתבררות בעבודתו של כ״ץ בעזרת מושגים הלקוחים מתיאוריה סוציולוגית כוללנית מיסודו של מקם ובר. גישה עיונית אחרת, המזינה את הבירור שלפנינו, טמונה בעבודת אנתרופולוגים חברתיים והיסטוריים, שחקרו את החברה המארוקאית המוסלמית בשנים האחרונות. חוקרים אלה, שבולטים בהם קליפורד גירץ ותלמידיו, העלו תמונת חברה מארוקאית בה מודגשים שני קווים. האחד, יסוד האינדיווידואליזם והעדר מידת הריתוק של אנשים, באופן קפוא ונוקשה, למסגרות שבטיות מעמדיות ועיסוקיות.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-סיפורי-עם משלומי

ילקוט סיפורים זה כולל שבעה סיפורי-עם מתוך 100 סיפורים, שנרשמו מסי מספרים בעיירה שלומי. הוא הראשון בסדרת הפרסומים, שתסכם את הפרוייקט התלת־שנתי לאיסוף ולחקר סיפורי־עם, שנערך במסגרת ״סדנת שלומי״.

הפרוייקט, המתבצע מאז שנת תשל״ט מטעם החטיבה לפולקלור באוניברסיטת חיפה, בשיתוף היחידה לגישור פערים באוניברסיטת חיפה והמועצה המקומית שלומי, נתאפשר תודות לסיוע הניתן מידי המרבז לשילוב מורשת יהדות המזרח במשרד החינוך והתרבות:

סיפורי־העם, שרווחו בין הדרשנים, המספרים והמוני עם־ישראל במשך עשרות שנים, וקיבלו את הגושפנקא העממית מידי אלפי מסרנים ורבבות מאזינים במשך דורות רבים, לא פג טעמם ולא נס ליחם עד עצם היום הזה. עדיין זוכים המספרים העממיים לקהל־מאזינים דרוך וקשוב, ואומנותם עדיין אומנות חיה היא.

איסוף סיפורי־העם הרווחים בפי תושבי שלומי, שרובם יוצאי מרוקו, ופרסומם עשוי אפוא לתרום תרומה חשובה להנצחת המורשת התרבותית של יהדות המזרח בכלל ויהדות מרוקו בפרט, לחזק את הדימוי העצמי ואת הקשר בין הדורות בקרב תושבי שלומי, ולהגביר את תודעתם לתרבות עדתם, וכן לשמש תעודה חשובה למחקר ולהוראה, לכל המעוניינים.

כדי לעורר את התודעה לגבי תרבות העדות בישראל ולעניין את התושבים במפעל איסוף הסיפורים, וכן כדי לחזק את קשריהם עם התלמידים והמורים מאוניברסיטת חיפה הוקם בעיירה חוג לתרבות עדות. החוג פתוח לאנשי המקום ולתושבי הסביבה. הפגישות נערכות אחת לחודש ובמסגרתן מציגים אנשי שלומי את מורשת התרבות של עדתם (בתצוגת תרבות חומרית, בפיוט, בסיפור, בשיר וכיו״ב) וכן ניתנת הרצאה מפי מרצה־אורח מן האוניברסיטה.

במקביל הוקם בשלומי ״מוסד רושמים״ שבמסגרת פעילותו נפגשים תלמידי החטיבה לפולקלור ותלמידי היחידה לגישור פערים באוניברסיטת חיפה עם מספרים בבתיהם, מקליטים את סיפורי־העם, שהם מספרים לקהל המקומי, המונה מאזינים בני שכבות וגילים שונים. כן נפגשו אנשי צוות הפרוייקט עם מורים מבתי־הספר בשלומי ודנו עמם על מהותה וחשיבותה של הספרות העממית, ועל דרכי שילובה בחיי החינוך והתרבות, והוצעו הנחיות כיצר להפעיל תלמידים ברישום סיפורים מפי הוריהם.

הספרייה הפרטית של אלי פילו – Pinhas Cohen Langue et folklore des Juifs marocains

Pinhas Cohen
Langue et folklore des Juifs marocains

"Tant qu'un peuple n'a pas abandonne sa langue. il conserve les cles de sa maison "
Eliezer Ben Yehuda 

Le patrimoine culturel et folklorique du judaïsme marocain, véhiculé par le parler arabe de nos compatriotes juifs fait partie intégrante du patrimoine culturel marocain.

Son domaine est très vaste : qasidas, proverbes, contes, chansons traditions, discours quotidien etc… En ce sens il mérite d'être redécouvert. C'est le but de cet ouvrage.

Si les locuteurs judéo-arabophones se font rares aujourd'hui au Maroc du fait de l'immigration des Juifs marocains vers d'autres cieux, ils ont emporté néanmoins avec eux dans leurs pérégrinations, tel un précieux viatique, leur langue et leur folklore qu'ils continuent à utiliser et à enrichir dans leurs pays d'adoption.

Nombreux sont les Juifs originaires du Maroc qui, animés par la nostalgie d'une langue dans laquelle ils se sont exprimés jadis «au temps du Mellah» aiment à retrouver l'ambiance du judéo-arabe, sa saveur, son humour, la structure de ses tours, la richesse de ses inventions, les proverbes et les chansons qu'il véhicule.

Monsieur Cohen, en parfait connaisseur de la langue et du folklore judéo-marocains nous donne ici un ouvrage essentiel qui nous fait voyager avec nostalgie et émotion dans l'univers familier et intime du mellah. A n'en pas douter, il répondra à l'attente des lecteurs.

הספרייה הפרטית של אלי פילו – בני מלכים הצב"י אליהו רפאל מרציאנו

בני מלכים

הצב"י אליהו רפאל מרציאנו

תולדות הספר העברי במרוקו משנת רע"ז עד שנת תשמ"ט

חסדי ה׳ עולם אשירה, וברכת הודיה לצור אשר אין בלתו, חסדים טובים לאין סוף עשה עמדי, ומידי מחבלים הזדונים אשר זממו לתוקפני, הצילני, ומנפילה לבור סמכני והחיה את רוחי, ברוך רופא חולים, לו התהילה והשבח, גמלני מאז טובות ועזרני להתחיל ולסיים חיבור בני מלכים על תולדות הדפוס העברי במרוקו.

רחש לבי דבר טוב לגשת למלאכת קודש ולרשום כסדרן את דברי הדפוס העברי שיצאו לאור במרוקו מהמאה השלישית ועד ימנו.

מאות בשנים בארץ המערב, האור ערב, ובירכתי הבתים היתה, היצירה, החכמה, החמדה גנוזה. הדפוס העברי, אמנם ראה אור במרוקו בשנת רע״ז, אך נעלם שנים מעטות לאחר מכן, גם אחרו פעמיו לחזור עד שנת תרנ״א.

הדפוס העברי במרוקו במאה שנים האחרונות, פעל והפעיל וביטא רעיונות יפים ונשגבים והוציא לאור ספרים על השו״ת, חידושי תנ״ך וש״ס, דרשות, שבחי א״י, שירה ופיוט ועוד. והנה ראינו תולדות הספר העברי במרוקו הוזנחו בביליוגרפיה העברית.

צורך השעה לכתוב תולדות הדפוס העברי במרוקו. דברי ימי יהדות מרוקו, בתקופה החדשה, חסרים הם כל עוד אין סקירה כללית של דברי הדפוס שיצאו לאור שם, מגמת החיבור היא הצלת חלק מתרבות קהילת מרוקו מעולם הנשיה.

מלאכת איתור החומר היתה משימה קשה וכמעט בלתי אפשרית כי חמישים אחוז מדברי דפוס במרוקו הם דפים בודדים – עלים – וטבעי הוא שחומר מסוג זה לא נשמר ובזמן מועט הולך לאיבוד, ובסייעתא דשמיא נעזרנו ורשמנו למעלה מ 1000 דברי דפוס.

כמות הגדולה של העלים שנדפסו במרוקו מוכיחה שספרות זו היא עממית, והיא ספרות ״שימושית״ יותר מאשר ״עיונית״ זאת ועוד העלים והכרוזים המכילים פרטים רבים וחשובים על החכמים והצדיקים הנערצים הם חומר יותר דוקומנטרי אני תפילה לה׳ שהרשימה תמלא תפקיד ותהווה מעין מדריך בידי כל אלה החפצים להבין מורשת יהודי מרוקו. אסיר תודה אני, לכל מי שיודיעני על דברי דפוס במרוקו שלא נכללו ברשימה זו. ויזכור אלקים לטובה מי שלא ידינני לכף חובה, על טעויות, כי שגגה היא.

טובי עין היקרים שסייעו בידי להכין ולהשלים מלאכת הקודש: אלפונסו סבח, יוסף אלמליח, אליהו בלחסן, סידניי פימיינטה, אלי שושן, ר׳ יצחק ריווח, ר׳ יעקב אמסללם, ר׳ חיים כהן, אהרן ממן, ליאון בן הראש, ר׳ אברהם טנגיר, ליאון מגירה יתברכו מן השמים אמן. אני אסיר תודה להרב זלמן יוסף שרפמן, למר זיק אימר, למר אשר אוחיון ראש המחלקה לקהילות ספרדיות, לועד העדה המערבית ירושלים, על מתן סיוע בהדפסת הספר יתברכו בכל מיני דמיטב, וכן למר אברהם הטל ועובדי הספריה במכון בן צבי, ולשלמה גולדברג וגב׳ עמליה בן נתן מהספריה הלאומית אשר אדיבותם הקלה עלי מלאכת הרישום.

ברכות לראש צדיק הוד והדר מו״ר ופארי, שמו נודע בשערים שערי תורה ויראה, אבא מארי כבוד הרב מאיר מרדכי הי״ו, זיויה לא יעדי מינן אמן.

אסיים בברכה לאשת חיל, עקרת הבית מרת זרי הי״ו, אשר סייעה בידי רבות במלאכת קודש זו תהי משכורתה שלימה אמן ונזכה לראות ילדינו הי״ו גדלים על ברכי התורה הקדושה, ונרווה נחת מהם עמ״ו.

עיני לשמיא נטלית, אנא ה׳, שלח נא לבן ישי רעיא מהימנא, ייתי ונחמיניה אכי״ר, ישראל ישכון לבטח אל הנחלה ואל המנוחה השלימה, על ארצינו ועל נחלת אבותינו, ויבנה לנו בית העוז והתפארת, והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-זוהאר תא טאח מן פמהא-פיה מפיק מרגליות-יעל לזמי

יעל לזמי

פיה מפיק מרגליות

זוהאר תא טאח מן פמהא

ספר פתגמים זה, מהווה עוד נדבך לשימור מורשת יהדות מרוקו… במלאכה סזיפית זו עסקה ד"ר יעל לזמי ובעמל רב אספי מפיה של אמה הי"ו, אוסף פתגמים מדהים שמעשיר את מורשת יהדות מרוקו…ועל כך אנו מודים לה…
כולנו חיים בעולם של פתגמים וסיפורי עם כמו ד"ר לזמי, אך לא כולנו יודעים לתעד ולשמר את זה…זה אולי המסר העקרי שמעבירה לנו יעל בספרה הנהדר "זוהאר תא טאח מן פמהא", פיה מפיק מרגליות

פתח דבר

מזה תקופה ארוכה אני נחשפת, טפח אחר טפח, לדינאמיקה קבוצתית המתרחשת סביבי מיום היוולדי, ומגלה כי חייתי בעולם פתגמים וסיפורי עם. לא תיארתי לעצמי את מהות עולמי עד כי למדתי אצל פרופ' תמר אלכסנדר את הז׳אנר הנקרא – פתגם. כאן מובעת תודתי למורתי ולרבתי על הבחנתה הדקה בעולמי זה ועל רתימתה אותי לחקור עולם מוכר ועם זאת מוסווה ורוחש בו אני חיה. ללמד אותי לראות ״אחרת״.

מתוך ראיה שונה זו, ראיה חתרנית, החלטתי לחקור את הז׳אנר – הפתגם היהודי-מרוקאי – על פי תכונותיו המגוונות, והפונקציונאליות של הפתגם באופן כללי והפתגם המרוקאי יהודי באופן ספציפי.

בספר מוגשת אסופת פתגמים מפי אישה אחת, אימי יקירתי, לזמי סימי, החיה בארץ יותר מחמישים שנה. הפתגמים נאספו במשך שמונה שנים ויותר. פתגמים שנאמרו על ידי אימי, שנתגלתה כמפתגמת מדופלמת ומספרת סיפורי עם, אגב שיחה אישית, משפחתית, באירועי אמת [חגים, התכנסות משפחתית ושבתות, אגב שיחה שניהלה אמא עמי או עם בני המשפחה] בהקשרים שונים. בספר זה אימי תיקרא ״המפתגמת״ או ״מפתגמת״.

הערת המחברת: מפתגם הוא מוסר הפתגם. בעבודה זו השתמשתי במונחים מפתגם (על משקל מספר), מונח שנקבע על ידי תמר אלכסנדר בספרה מילים משביעות מלחם, בן צבי, אונב׳ בן גוריון, 2004, עמ' 14. ותוך כדי עבודת מחקר של לזמי יעל לקבלת תואר  M.A  אונב׳ בן גוריון, 2005. השתמשתי במונחים מפתגמת / פתגום / מתפתגם והלאה, מונחים שקבלו את אישור האקדמיה ללשון עברית.

איסוף הפתגמים

אסופת הפתגמים מתעדת את הקשרי השימוש של הפתגמים בזמן אמירתם, כחלק מתרבות מסורתית יהודית, ולעיתים כחלק מסיטואציה אוניברסאלית.

לאימי היה קשה לפתגם ללא קשר אסוציאטיבי, ולכן נאלצתי לקבוע עמה זמן מלאכותי, שעה ויום קבועים בשבוע. אחרי שנה וחצי היא החלה להזמין אותי לביתה כדי לפתגם. כשלא יכולתי להגיע החלה לרשום את פתגמיה בעצמה. בכל פעם שהגעתי קבלתי לידי דף עם פתגמים כתובים ביהודית-מרוקאית ומתורגמים לעברית. היום היא מבקשת ממני לבוא אליה ולשמוע עוד ועוד פתגמים ״שעלו לה בראש״ כדבריה. בזמן האחרון היא מגיעה לביתי ויושבת איתי שעות ומפתגמת איתי תוך כדי שיחה ומבקשת ממני ״יאללא תכתבי״. וכשאין לנו זמן לשוחח ״שיחת נשים״, אמא כותבת על פתקאות ראשי תיבות של מילים מתון כל פתגם שעלה בזיכרונה במשך היום. על מנת לזכור ולא לשכוח כדבריה. היא מגיעה עם הפתקאות אל ביתי ומבקשת ממני לכתוב את הפתגמים. ברוב המקרים מילה אחת כתובה בראשי תיבות מעלה בזיכרונה כמה פתגמים הקשורים אסוציאטיבית למילה או המכילים אותה.

בעקבות תיעוד ואסיפת הפתגמים למדתי להכיר הרבה פתגמים משל אימי ולהבחין ביכולת התמרון שלה בפתגום הפתגם. הרבה פעמים אמא מפתגמת חצאי פתגמים ומוסיפה להם היבטים עכשוויים המושפעים משינוי גיאוגרפי וביוגראפי שאמא עברה מאז הגיעה לארך בשנת 1955 כנערה ועד היום. שינוי רפרטואר זה בא לידי ביטוי בהפיכת הפתגם או חלקים ממנו למגדרי, ורתימתו לנושא המגדרי בשיחה נשית ובשיחה מעורבת. לעיתים פתגם שלם יהפוך למגדרי. תמרונים אלו היא מפעילה על המתפתגם.

מצד אחד, לפתגם נטייה חזקה לאוניברסאליות ולכן יש לו מקבילות בתרבויות שונות, ומצד שני, הוא לוקאלי וייחודי לכל התרבויות. מצד אחד הוא מסורתי, כבול למסורת, ומצד שגי הוא מאפשר תמרון ניסוח מחדש של היחיד והקבוצה, כשההזדהות האתנית והייחודיות משתקפות בו בצורה חדה. בספרה מילים משביעות מלחם כתבה תמר אלכסנדר כי ״הפתגם מבטא שלושה קולות לפחות – קולו של היחיד היוצר את הפתגם, קולה של הקבוצה המתבטא בלשון, מנהגים, נורמות חברתיות וכו', וקולו של הזיכרון הלאומי הקשור לתרבות של הקבוצה ובזיקותיה לתרבות המוצא ולתרבויות הסביבה״. ככזה יכול הפתגם לחתור תחת קבוצה אחרת או לערער על נורמות כלל תרבותיות, לכן חשוב להבין כי הפתגם לא יובן ללא הקשרו. לעיתים הבנת הפתגם תלויה במקבילותיו.

פתגמים הינם ז׳אנר קשה לזיכרון. במידה ולא יעשה בהם שימוש יומיומי, הם עלולים להיעלם ולהישכח. איתם תישכח יכולת פילולוגית בשיח של אמירת פתגם גלוי שבתוכו רב המוסווה. לא אחת ראיתי כי כוונתם האמתית של הפתגמים מוסווית במעטה של תמימות או היתממות. בגלל הסוואה זו פתגמים נתפסים כחתרניים. משמעותם בדרן כלל היא רבת פנים. זהו יופיים וגדולתם.

כדי להבין את כוונתם הסמויה על המתפתגם, הנמען, להיות בן לעדה המרוקאית או לפחות להבין את הדו-לשוניות שבפתגם ובשפה המרוקאית.

לדוגמא, בשפה המרוקאית משתמשים בהקשרי שיח במילה ״כיי׳ארת״ שתרגומה בעברית חופשית – ״אילו שטויות״ / ״מספיק להגזים״. בהשמטת ה-ת׳ מהמילה, תתקבל המילה ״כיי׳אר״ שהוא – מלפפון [סוג של קישואים]. הבחנתי כיצד אימי אומרת את המילה ״כיי׳ארת״, למי שמספר לה אירוע והיא לא מאמינה לו. וכשהוא נפגע היא מיד מתקנת ואומרת: ״התכוונתי מלפפון ולא להעליב אותך. אני מאמינה לך״.

כבת לעדה המרוקאית שגדלה וחונכה על ידי פתגמים וסיפורי עם, אני יכולה להוסיף קו מתארי נוסף כי במשפחתי ובקהילה המרוקאית צעיר לעולם לא ישיב למבוגר בפתגם. בשל החשש לדו משמעות זו [שהיא מעצם טבעה בוגדנית], הדבר עלול לגרום להעלבתו של המבוגר, ולפגיעה בכבודו. לעיתים אפילו ללא כוונה תחילה.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-נְחַשׁ הַפֶּלֶא מִמָרַאכֶּשׁ-יצחק קינן

נְחַשׁ הַפֶּלֶא מִמָרַאכֶּשׁ

איורים-תרצה ולד

מסדה ילדים-1995

׳׳לְכָל אֶחָד יֵּשׁ סִפּוּר עַל נָחָשׁ,״ אוֹמֵר הַסוֹפֵר יִצְחָק קֵינָן,יְלִיד מָרַאכֶּשׁ.

בספר זה הוא מספר על אַטְלַס, נְחַשׁ הפלא ממראכֶּשׁ, היודע לדבר, ומצליח לגרש גנבים

וללכֹּד נְחָשִׁים אחרים.

כיצד הגיע אטלס למשפחתו׳ של אִיזַק, כיצד מבלים השנים יחד, ומה עלה בגורל טַלַאל וּבַּרַכָּה, גבורי האגדה שמספרת אמא לאִיזַק וּלְאַטְלָס?

 את התשובות תמצאו בספר זה, המביא את ספור חברותם של ילד ונחש על רקע הֲוַי החיים במרוקו.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-ילד מן המדבר-יצחק קינן

ילד מן המדבר-יצחק קינן

מודן הוצאה לאור-1996

געגועים עזים פערו בי פער וריקנות איומה השתלטה עלי. מבלי דעת לאן, התחלתי לשוב על עקבותי, וככל שרחקתי התברר לי מעל לכל ספק: אני חוזר הביתה — ויהי מה. מכיוון שכך הגברתי את קצב צעידתי ומחשבותי : מה לי כאן ומי לי כאן ואני זר לכולם, לאלה הנמצאים כאן ולאלה שבאתי עמם, ולא לבדי התכוונתי לעשות את הדרן לארץ־ישראל.

מה בליבו של ילד ממרקש, שדמיונו ער, רגישותו רבה ופנימיותו סוערת והוא נאלץ לעזוב את החיק החם של משפחתו? בחן רב ובהומור מספר יצחק קינן את קורות ילדותו במרוקו ועלייתו יחידי לארץ־ישראל.

בין לבין נרקמים גם חיי היהודים במרוקו, ויחסיהם עם שבניהם הערבים.

ילד מן המדבר הוא רומאן הביכורים של יצחק קינן, מחבר פזמונים וסיפורים שזיכו אותו בפרסים ספרותיים.

יצחק קינן עלה לארץ במסגרת ״עליית הנוער״, ושימש במשך שנים אחדות כמורה ומנהל בבית־ספר בבית־שאן, ואחר — בין השנים 1985-1974 — בראש המועצה המקומית. כמו כן שימש כשליח ״עליית הנוער״ באירופה. עתה הוא מכהן כמנכ״ל ״אמנות לעם״.

אורח לא קרוא ומבלי חפץ בי הגחתי אל אוויר העולם, ולו בידי היה הדבר הייתי נשאר במאורתי ולעולם לא יוצא ממנה. כאשר פקחתי את עיני בראשונה, נתקלתי במבטי אכזבה וצער ובפנים רציניות אף חמורות סבר. הדממה העמוקה והמעיקה שסביבי הופרעה מדי פעם בלחשים ומלות ניחומים, שנשלחו מכל עבר וננעצו בבשרי כחיצים, עד שעלה בי החשש כי אל מפגש אבלים נקלעתי.

״אין דבר, אין דבר, תאזר חנניה, בנים סימן הם לבנות.״ וכאילו לא די בכך, ננעצו בי מבטיהם הכעוסים של שלושת אחי הרכונים עלי, ומהם למדתי כי בעטיי כל זאת.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-דרזדן יכולה לחכות מואיז בן הראש

דרזדן יכולה לחכות

מואיז בן הראש

הוצאת הקיבוץ המאוחד -2012

דרזדן יכולה לחכות הוא רומן על המרוקאים בישראל. הללו מתקיימים בין עבר להווה קלוקל, כשכל מה שנדבק אליהם כעברם הוא שקר מוחלט, שהפך לאמת שאינה ניתנת לערעור. ברגישות ובתנופה רבה עוקב הספר אחרי שלושה דורות של יוצאי מרוקו, החל מעולי שנות החמישים ועד לילידי הארץ בשנות השמונים. לשווא מחפשים כולם חוט להיאחז בו כדי לא ליפול מן הגשר, שכן בסופו של דבר לא עולה בידם להיחלץ מעברם וגם לא להרחיקו. באמצעות האזנה דרוכה לדמויותיו מצביע הרומן על כך שכל ניסיון לשמור על שפיות במצב הטראומטי שאליו נקלעה קהילה גדולה נועד מראש לכישלון. ובכל זאת, בתוך כל מערך הדיכוי הזה מתנהלים להם, בין ייאוש לתקווה, חיים תוססים כשהכול מהול בהרבה הומור, אושר וצחוק. דרזדן יכולה לחכות הוא רומאן פוליטי־חברתי שלכל אורכו אינו נופל באף לא אחד מן הפחים שטומן הז׳אנר של הרומן הפוליטי.

מואיז בן הראש, יליד מרוקו, כותב את יצירותיו בספרדית, בעברית ובאנגלית ונע באמצעותן בין תרבויות, מדינות ודתות. עד כה הוא פירסם למעלה מעשרים ספרי פרוזה, שירה ורומאנים. שלושה רומנים מרכיבים את הטרילוגיה התטואנית שלו: ״מפתחות לתטואך, ״לוסנה״ ו״בשערי טנג׳יר״ שהופיע בספרד בהוצאת דסטינו ויופיע בקרוב בתרגום לערבית. בשנת 2010 ראה אור הרומן שלו ״אהבה והגירה״ בהוצאת אסקלרה בספרד. שירים רבים מתוך תשעת ספרי השירה שפירסם בעברית תורגמו לחמש־עשרה שפות. יש הרואים בו סופר מרוקאי, אחרים רואים בו סופר ספרדי או סופר ישראלי ואפילו יש הרואים בו סופר ביטניקי. בספרד הוא נתפס בעיקר כסופר של גלות היהודים ושל מגורשי ספרד במאה החמש־עשרה.

מוטב מותי. הגיע הזמן לעזוב את העולם. אמנם יצר החיים חזק אבל הוא תמיד מפסיד מול יצר המוות. שני הכוחות האלה נאבקים בנו מיום לידתנו אבל האחרון הוא זה שתמיד ידו על העליונה. כנראה הוא גם הכוח הראשון. בראשית ברא, הוא ברא מתוך הרס, מתוך חוסר קיום, מתוך חוסר בריאה, מתוך האין, משם נברא העולם. אבל כל דבר בו חוזר לשם. הראשוניות היא תמיד חוסר קיום, וזה גם אקורד הסיום של כל חי.

בגיל שמונים כאילו האדם מת ואין לו כבר קיום. הוריי ואבותיי לא חלמו על גיל כזה, הם כולם הלכו לעולמם בטרם הגיעו לגיל שבעים. ואולי מוטב שכך. מוטב לא לדעת איך הדור השלישי, הדור הרביעי של יוצאי חלציך הולך ושוכח, הולך והורס, הורס על מנת לבנות משהו חדש.

הספרייה הפרטית של אלי פילו- אל שלגי האטלס-עוזיאל חזן

אל שלגי האטלס

עוזיאל חזן

ספרית פועלים

"לֵךְ אֶל הָאַטְלַס יַלְדִי" אָמַר הַסָב

הוּא הַגָבוֹהַּ מִכֻּלָם

וְעָלָיו נִישָׂא הָעוֹלָם

 

עוזיאל חזן, יליד 1945, התחנך בקיבוץ רשפים שבעמק בית־שאן. עבד שנים רבות עם חבורות־רחוב ונוער שוליים, בוגר האוניברסיטה העברית ועורך־דין במקצועו. ספריו שיצאו לאור;

נביחות אל ירה כבוי — הוצאת לדורי. 1976; ארמנד — נובלה מרוקאית — הוצאת ספרית־פועלים, 1981. "אל שלגי האטלס״ הוא ספר הילדים הראש־ון של המחבר.

הסיפורים שבקובץ מתרחשים בנופי מרוקו ובאווירה מיוחדת. מסופר בהם על הווי ילדות רחוקה; על עץ האגוז הזקן; על סבא שהופך לחייל בעל־כורחו; על תלאותיה של לילי היפה, ועוד אירועים והרפתקאות שניחוח של סכנה ומסתורין עולה מהם.

איוריה של טובית אלמליח מעשירים את הספר בדמויות ונופים המשקפים בנאמנות את הווי החיים המתואר בו.

עמוד 20 מתוך 21« להתחלה...101112131415161718192021

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יונ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031