הערצת הקדו.-יהודי מרוקו-י.בן עמי

עמוד 3 מתוך 71234567

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

2. מופת אישי

התנהגות יוצאת דופן של אדם והתרחקותו מתענוגות העולם הזה, דבקות מיוחדת בתפילות, לימוד יתר בתנאים מיוחדים (במיוחד יחד עם אליהו הנביא), צומות ממושכים, מעשי צדקה תכופים וממושכים — מעשים אלה ואחרים יכולים להפוך אדם לקדוש הנערץ על־ידי אנשי סביבתו.

ברור שלקבוצת אנשי המופת שייכים רוב הקדושים שהם דמויות היסטוריות, והעדויות מספרות על מעשים אלה שהתרחשו בחייהם, אבל בדיעבד מייחסים את אותם המעשים גם לקדושים אגדיים.

צומות ממושכים או צניעות באכילה מאפיינים קדושים מסוימים: ר׳ אלעזר הכהן היה מפסיק את צומו רק פעמיים בשנה, בשבת יתרו ובראש השנה: לאלה סוליכה ועקנין נהגה לצום כל הזמן, ופעם צמה באופן רצוף שישים פעם ששה ימים: ר׳ אבנר הצרפתי היה אוכל בשר רק בשבתות: ר׳ שלמה סויסה ניזון כל חייו רק מביצים שהטילה תרנגולת שהיה מגדל בביתו, ור׳ רחמים מזרחי נהג בחייו לאכול רק לחם יבש שהיה מכניס לתוך ספל מים: ר׳ דוד בוסידאן היה אוכל רק חרוב, חתיכה בבוקר וחתיכה בערב.

לימוד תורה מופלג ובעיקר עם אליהו הנביא, הוא סימן היכר של קדושה ורבים הקדושים שמסופר עליהם שזכו למעלה זו. מעניין לציין שתכונה זו מיוחסת לקדושים גם לאחר מותם, ומסורות רבות מספרות על לימודיהם של הקדושים ליד קבריהם או בסמוך אליהם. בין הקדושים שהיו לומדים עם אליהו הנביא אפשר למנות את ר׳ אברהם בן־ איבגי, ר׳ דוד בל־חזן, ר׳ דוד פרץ, ר׳ חיים טולידאנו, ר׳ חיים פינטו, ר׳ יוסף פינטו, ר׳ יעקב אביחצירא, ר׳ מרדכי דיין, ר׳ שלום בר־חני ור׳ שלמה טאנזי.

הלימוד נערך בדרך כלל בלילות: ר׳ דוד בל־חזן למד תמיד אחרי חצות, ור׳ מרדכי דיין בין שמונה בערב עד למחרת בשתים־עשרה: ר׳ שלמה טאנזי ור׳ דוד פרץ היו לומדים עם אליהו הנביא כל מוצאי שבת. ר׳ דוד פרץ נעלם פעם לשבועיים, ומסופר שהיה עם אליהו הנביא בשמים.

לראות או לשמוע את קולו של אליהו הנביא נחשב לזכות גדולה: אשתו של ר׳ דוד בל־ חזן היתה מביאה לו כוס תה והיתה רואה רק אותו אבל שומעת שני קולות: אשתו של ר׳ שלמה טאנזי הציצה וראתה את הרב לומד עם אליהו הנביא והחדר כולו מואר: משרתו של ר׳ חיים פינטו, ר׳ אהרון אבן חיים, שמע פעם שני קולות מחדרו של הרב והביא לו שתי כוסות קפה. כאשר שאל הרב מה פשר הדבר ושמע מפי משרתו שהוא שמע שני קולות, בירך אותו על שזכה לשמוע את קולו של אליהו הנביא: המשרתת של ר׳ יעקב אביחצירא ראתה פעם שלושה אורחים בחדרו של הקדוש ושלחה לשם את המשרת עם ארבעה ספלי קפה. כאשר נכנס המשרת ראה את ר׳ יעקב אכיחצירא יושב לבדו. כך הבין הקדוש איזו זכות גדולה יש למשרתת שלו. 

זכות גדולה זו אינה נעדרת סיכונים. מי שרואה את אליהו הנביא או שומע את קולו חייב לשמור את הדבר בסוד. שכן של ר׳ יעקב אביחצירא שראה פעם אור גדול בוקע מחדרו של הרב ולא שעה לאזהרותיו שלא להציץ בחדרו יותר, התעוור, ורק לאחר שהתחנן הרבה נעתר ר׳ יעקב אביחצירא וריפא אותו: כאשר נכנסה בתו של ר׳ חיים פינטו באופן פתאומי לחדרו וראתה שם שני אנשים, אמר לה אביה שעכשיו שהיא ראתה את אליהו הנביא והיא איננה ראויה לכך, נגזר עליה למות או להתעוור כשתתחתן. גזירה זו התבטלה מאוחר יותר בזכות התנהגות טובה.

 משרתו של ר׳ חיים פינטו ששמע את קולו של אליהו הנביא התבקש על־ידי הקדוש לא לגלות את הסוד עד לאחר מותו, וכך עשה.

מעשי צדקה מזכים את האדם ויכולים להקנות לו את הקדושה. ידועים במעשי צדקה מיוחדים הקדושים ר׳ דוד מאיית יעיש,ר׳ חיים פינטו הגדול שנהג לשבת כל יום שני וחמישי בפתח ביתו ולאסוף צדקה לעניים:ר׳ חיים פינטו הקטן שהיה דואג לעניים ומטפל בחולים ור׳ מרדכי תורג׳מן שהיה חכם ותמיד עזר לתלמידיו. בין הנשים הקדושות התפרסמו במעשי צדקה האחיות אל־כוואתאת, שכל עני שבא לביתן קיבל מאחת כוס שמן ומן השנייה כוס שומן: לאלה סיתי בן־סאסו, שכל יום חמישי היתה אופה כיכר לחם גדולה בגודל ארבע ככרות לעניים: לאלה סוליכה ועקנין, שבחדרה היו קופות של ארבעים צדיקים, יהודים התאכסנו אצלה וכל ערב חג היתה מחלקת לעניים לפי צרכיהם ודואגת לתלמידי חכמים: ולאלה סעדה שהיתה נותנת נדבה וצדקה.

נורמות מוסריות קפדניות וצניעות מפליגה משמשות כקריטריון לזיהוי קדוש. ר׳ אלעזר הכהן נזהר שלא להביט בנשים, ובדרכו מביתו לבית הכנסת וחזרה היה עוטף את ראשו ואת גופו בציצית וכך לא ראה אותן. כשישב ליד ביתו, נזהרו נשים, גם יהודיות וגם מוסלמיות, מלעבור ברחוב על־ידו. לנשים אסור היה לנשק את ידו של ד׳ דוד נחמיאש. ר׳ ישראל כהן ור׳ שלמה בן תאמצות נהרגו על־ידי מוסלמים לאחר שסירבו לשכב עם מוסלמיות. מסורת אחת מספרת שסול הצדיקה נהרגה על־ידי מוסלמי מפני שלא הסכימה לשכב אתו.

לפעמים מעשה מופתי אחד יכול לזכות אדם בתואר קדוש, כמו במקרה של סול הצדיקה שהעדיפה לקדש את השם ולמות כיהודיה טהורה על־פני נישואין למוסלמי:והמקרה של בנת אל־חמוס שנהרגה על־ידי המוסלמים כדי להציל קבוצת רבנים וחכמים מארץ־ישראל שהתאכסנו אצלה והואשמו על־ידי השלטונות במכירת יין למוסלמים. לאלה לונה בת־ כליפא טיפלה במסירות בקדוש ר׳ יהודה גדול גלעדבחייו, ולאחר מותו טיפלה במסירות בקברו.

בזכות מסירותה זו נהפכה בעצמה לקדושה.קדושים מספר שזכו לתואר קדוש עוד בחייהם היו שייכים למשפחות יהודיות שמידת קדושתן עברה מדור לדור. עצם השייכות למשפחה כזאת אינה מקנה זכות אוטומטית לקדושה, אך היא יכולה להקנות עדיפות־מה להשגת התואר קדוש כאשר היא מלווה בהתנהגות מופתית: מותו של באבא דו, הוא ר׳ דוד אביחצירא, נועדה לבוא במקום היהודים שהמוסלמים ביקשו להרגם: ר׳ חיים פינטו הקטן התפרסם במעשי צדקה ור׳ מאיר עראמה, מאיית עראמה, היה ידוע בצניעותו וחי רק מנדבות.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

1 – שער ראשון.

2 – הקדמה

3. התגלות באמצעות חלום

לחלום תפקיד מכריע ביצירת קדושים בקרב יהודי מרוקו. מבחינה זו ברור ששאלת קיומם ההיסטורי של הקדושים בעיני היהודים אינה מוטלת בספק. רוב הקדושים שנתגלו דרך חלום שייכים לקבוצה של קדושים אגדיים, ולכן פרטים היסטוריים ועובדתיים לא ידועים על אודותם. מעניין לציין גם, שלרוב מייחסים לקדושים אלה מוצא קדום, ברוב המקרים מארץ־ישראל. החלום הנתפש כצינור העברה של הקדוש או ישות אחרת, הוא ערך אבסולוטי בפני עצמו וצו שיש לקיימו. מבחינת המאמין, וזוהי הנקודה החשובה, אין ספק שהקדוש המגלה את עצמו היה חי.

בדרך כלל מגלה הקדוש בחלום פרטים על עצמו ומבקש שיבואו להשתטח על קברו או שיבנו לו ציון. לפעמים הוא מוסר את שמו ונותן פרטים על מקום קבורתו, כמו ר׳ אברהם דרעי, ר׳ יצחק הלוי ור׳ מסעוד מאני, שלושתם קבורים בהר אימין תאמוגה, ר׳ אברהם מול אנס, ר׳ אברהם מכלוף בן יחייא, ר׳ יעקב ברדיעי, ר׳ נוואסר, סידי משה, ר׳ אברהם כהן,שהיה ידוע לפני כן כמולאי מאתיל, ר׳ יהודה וראובן, ר׳ מימון אלגרבלי, מול תימחדארת, ר׳ אברהם בן־סאלם' ור׳ שם־טוב המזרחי.

 לפעמים הוא מוסר את שמו בלבד ומצווה על החולם למצוא את מקום קבורתו. כך יהודי מקזבלנקה שחלם על ר׳ אלעזר בן־ערך גילה לאחר חקירה את קברו מתחת לערימת אבנים באיגיניסאין. לפעמים הקדוש לא מוסר את שמו, ואז הוא מקבל שם הקשור למקום קבורתו, כמו מול אזיבל אל־ כביר, שהופיע ליהודי מצפרו בחלום ואמר שהוא קבור בהר הנושא את השם הזה.

הקדוש יכול להתגלות ליהודי בחלום בעת ביקורו אצל קדוש אחר, הקבור בסביבת אותו מקום. כך התגלו ר׳ אברהם בו־דוואיה ומול סדרה בקצר אל־סוק לאנשים שהלכו להשתטח על קברי קדושים בבית־הקברות שם.

הקדוש יכול כבר בחלום ההתגלות לחולל נס, כמו ר׳ אליהו, שריפא אשה עיוורת" ור׳ אהרון אסולין, שהופיע ליהודי מתינג׳דאד בחלום, והודיע לו שהנהר עומד לעלות על גדותיו אך אין ליהודים מה לדאוג מפני שהוא ישמור על העיירה, ר׳ יהודה הלחמי הופיע בחלום ביום שישי לשוחט שישן מתחת לעץ ואמר לו איפה למצוא את הסכין שהיה צריך לשחיטה ואף עצר את השמש כדי שהשוחט יספיק לגמור את כל השחיטה לפני כניסת השבת.

הקדוש יכול גם להתגלות למוסלמי בחלום. ר׳ דוד אלשקר (הוא מולאי איגגי) הופיע בחלום לשומר המוסלמי של בית־הקברות היהודי בקזבלנקה והראה לו את מקום קבורתו וכתוצאה מכך בנו הדיינים ציון לקדוש במקום ההוא. ר׳ יצחק אל־קאנסי התגלה לאנשי דבדו בחלום לאחר שנתגלה למוסלמיה שהיתה גרה ליד בית־הקברות היהודי. מקרה מעניין הוא זה של קדוש שנתגלה למוסלמיה שהיתה גרה קרוב לר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא. היא עשתה לו פינה בביתה והיתה מתחננת לפני היהודים הבאים לר׳ מכלוף שיבואו גם להדליק אצלה.

לגבי קדושים אחדים היתה קיימת מסורת של התגלות באמצעות חלום ליד מסורות אחרות על פטירתם או התגלות בדרך אחרת. על ר׳ דוד ומשה מסופר שהופיע בחלום לאחד מאנשי הכפר ואמר שהוא קבור מתחת לאבן מסוימת. לפי מסורת מקובלת יותר הוא מת בשדה כתמורה על חייהם של אנשי תאמזרית. על מול תימחדארת קיימת, ליד המסורת של התגלות באמצעות חלום, גם מסורת התגלות באמצעות התקפה של חולה כפיון. לגבי ר׳ אליהו קיימות מסורות המסבירות את קבורתו ליד שער העיר במקום בבית־ הקברות, ליד מסורת ההתגלות באמצעות חלום. על מולאי איגגי קיימות מסורות המספרות על פטירתו באיגגי ליד התגלותו בחלום כר׳ דוד אלשקר לשומר המוסלמי בבית־הקברות בקזבלנקה.

 

4. התגלות על־ידי מעשה יוצא דופן סמוך לשעת הפטירה

מעשה יוצא דופן בשעת הרחצה של המת, בשעת קבורתו או מיד לאחר מכן, עם או בלי קשר להתנהגותו בחייו, הוא מסממניו של הקדוש. פטירה בערב שבת מצביעה גם היא על זכות, ועל רוב רובם של הקדושים מסופר שנפטרו בערב שבת.

ההתגלות יכולה ללבוש צורה של אור חזק שמופיע בשעת הפטירה עצמה או בשעת הטיפול במת: על ר׳ יוסף אלמליח מסופר שכאשר נפטר ירדו עליו פנסי אור; מול סנדוק אל־כדאר היה רב וצדיק ונפטר כשנפלה עליו להבת אור עד שעמד ליד גופתו של ר׳ רפאל אנקאווה סיפר שהקדוש היה עם שכינה שאי אפשר לתארה: ר׳ רחמים מזרחי היה פיסח ושימש מטרה ללעג של הילדים. ביום פטירתו, כאשר היו לידו אנשי החברא קדישא, הוארו פתאום גופתו וכל החדר באור חזק מאוד. השכינה ירדה עליו והוא נקבר כקדוש.

 סימן הקדושה יכול להתגלות בהתרוממות המת ממקומו: ר׳ מאיר בר־ששת היה איש מוגאדור שנפטר במראכש. הוא התרומם ועלה פעמיים ממיטתו. כאשר ראו שהמת גילה קדושה, החליטו אנשי החברא קדישא של מראכש לקבור אותו בעירם למרות מחאתם של אנשי החברא קדישא של מוגאדור: בעת פטירתו קם ר׳ יוסף כנאפו ממיטתו ונתאדמו פניו.

גם עמידה על קרש הרחיצה בשעה שרוחצים את הגופה היא סימן של קדושה; ר׳ יוסף דיין עמד על קרש הרחיצה ונתן לאנשי החברא קדישא לרחוץ אותו רק בנסיון השלישי לאחר שטהרו את עצמם בדקדקנות רבה והשביעו אותו בשם הקדושים. קושי בהרמת מיטתו של המת מצביע הן על קדושה והן על בקשה של המת שיש למלא אותה: על ר׳ אהרון מונסוניגו מסופר שלא יכלו לשאת את מיטתו מרוב משקל עד שלא הביאו יריעות מסוימות מספר תורה שהרב ציווה לגנוז עמו; נסיון להרים את מיטתו של ר׳ יוסף באג׳איו לא הצליח מפני שהרב ביקש להיקבר בנטיפה ולא בתאביה, שם נפטר: ( הערה אישית שלי – אלי פילו – אמי שתחיה שהיא בת העיירה אנטיפה, אכן זוכרת את המקרה הזה בדיוק כפי שתואר כאן )  את מיטתו של ר׳ יוסף תורג׳מן לא יכלו להרים עד שלא רחצו את השוק דרכו היתה צריכה לעבור ההלוויה.

יום פטירתו של הקדוש מלווה לפעמים בשינוי קיצוני של מזג האוויר, בדרך כלל לרעה, תופעה המצביעה על כך שהטבע מתאבל על מות הקדוש: ביום שבו נפטר ר׳ דוד אביחצירא היתה חשיכה, חושך מצרים; כשהורידו לקבר את גופתו של מול אל־חאזרה אל־מנזורה ירד פתאום ברק מן השמים ואבן מסותתת גדולה נפלה עליו; כאשר נפטר ר׳ יוסף באג׳איו, נפתחו ארובות השמים וירדו גשמים וברק: ביום פטירתו של ר׳ שלמה כהן החשיך והשתוללה סופת חול וקירות נפלו: כאשר נפטר ר׳ פנחס הכהן, בחודש טבת, ירד הרבה גשם, אבל בשעת ההלוויה זרחה השמש.

גופת הצדיק לא נרקבת לעולם וזהו גם סימן של קדושה:ר׳ מסעוד נחמיאש נפטר בכפר רחוק מביתו ושם נקבר. כאשר פתחו לאחר חודש את הקבר כדי להעביר את גופתו למראכש, כפי שציווה על אשתו בחלום, אז מצאו את הגופה כאילו הוא נפטר באותו יום. גם על הקדוש איזה כהן מסופר שמצאו את גופתו לאחר זמן כמו שהיתה בעת הקבורה. גם תכריכיו של הקדוש נשארים לבנים אפילו אחרי שנים רבות בקבר, וכך מצאו את התכריכין של ר׳ רפאל ברדוגו כשרצו להעביר את עצמותיו למקום אחר.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

 

. התגלות על־ידי מעשה יוצא דופן סמוך לשעת הפטירה

מסורות מספרות על קדושים שבעת קבורתם ירדו שרשראות מן השמים כדי להעלות אותם, כמו ר׳ יחייא לחלו , ור׳ מרדכי דיין או שמלאכים ירדו לקחת אותם, כמו אצל ר׳ מרדכי תורג׳מן והרב של העיירה של עשרה בקבר. על ר׳ יוסף תורג׳מן מסופר שהיה זקן מופלג וביקש למות והמלאכים מסרו לו את התאריך המדויק לפטירתו בליל הסדר השני. קיימת גם אמונה שהקדושים יכולים לעלות גוף ונשמה לשמים. וכך מסופר על ר׳ יוסף באג׳איו, שמוסלמיה ראתה אותו עולה לשמים, על מול תפילין, שעלה גוף ונשמה ורק התפילין נשארו: ועל ר׳ עלי בן יצחק.

  1. 5.         התגלות על־ידי נוכחות עמוד אש או אור מעל הקבר

עמוד האש הוא סימן היכר נוסף של הקדוש. כשעמוד אש עומד מעל קברו של אדם, זה אות כי שם קבור קדוש ויש לבקרו: כך היה עם ר׳ אליהו דהאן מאיית יעיש, שהאש רדפה אחרי מוסלמים שרצו לחפור את קברו כדי לכבותה: מול טרייא, בעל האור, הוא עץ שעליו יורדות להבות מהשמים כל לילה לפי מסורת אחת, או כל ערב שבת עד מוצאי שבת לפי מסורת אחרת:על קברו של ר׳ משה בן־יעקב חיון היתה יורדת אש כל יום שישי, כל ראש חודש וכל ערב חג, ויהודים ומוסלמים היו רואים אותה: על ר׳ חיים כהן מסופר, שבלילה שלאחר קבורתו ראו תלמיד חכם ומשפחתו, שהיו גרים ליד בית־הקברות, אור חזק כמו אש בדמות קערה מונחת על־גבי קבר הרב: כאשר נפטר ר׳ יוסף דהאן ונקבר, ראה בלילה קאדי, שהיה גר ליד בית־הקברות, אור מהשמים למטה, שני עמודים, אחד ירוק ואחד כמו נר גדול. רק הקאדי ראה זאת ואנשיו לא ראו. הוא פחד ועזב את המקום: כשהביאו את ר׳ יוסף דיין לקבורה, לאחר שהצליחו לרחוץ אותו רק בנסיון השלישי, ראו אור יורד על הקבר ואף המוסלמים הרגישו.

עמוד האש יכול ללוות את הקדוש גם בחייו. כך הציל רבי אברהם אזולאי – מראכש – את חייו ואת חיי חכמים אחרים כשהמלך ראה את עמוד האש על ראשו. על הבעל שם טוב מסופר ש " הסיר את המסווה וראה אור גדול וקם לפניו ".

  1. 6.         תופעות אחרות להתגלות קדוש

לפעמים הקדוש מתגלה תוך התקפה של אסלאי– זוהי מחלת הנפילה –  כמו מול תימחדארת, כאשר אשה מתאביה ביטאה את שמו בזמן ההתקפה.

מקרה מפורסם הוא זה של ר׳ דניאל השומר אשכנזי, שנתגלה לנער ערבי שסבל ממחלת השגעון. הנער ברח מביתו ובשדה נתגלה לו הקדוש שמסר לו את שמו ואמר לו איפה מקום קבורתו וגם ריפא אותו. הנער חזר בריא לביתו אחרי מספר ימים וסיפר לכולם על אודות הקדוש. מסופר גם שהקדוש התגלה לנער תוך כדי התקפת שדים. מסורת קדומה מספרת שהקדוש התגלה ליהודי תוך כדי התקפת אסלאי.

במחקרנו גילינו מקרה אחד בלבד של קדושה הקשורה לאדם הסובל ממופרעות נפשית. זהו המקרה של ר׳ ראובן אג׳ייני, שנראה היה לפעמים כמשוגע לאנשי סביבתו. הוא היה מנבא דברים שבאמת התקיימו, ולכן כשנפטר הלכו להשתטח על קברו.

לפי ידע פרטי שלי מפי מר שאול זיו – אג'ייאני – ז"ל מירושלים, המחלה הועברה מאיש חולה לרבי ראובן אג'ייאני כאשר כתב קמע עבור חולה זה לפי בקשת רבי שמואל אלבז מפאס. זה היה עונש של שבירת טאבו משפחתי, כי מסורת היא במשפחה שאין לעסוק בריפוי. לפי עדותו של שאול זיו, רבי ראובן אג'ייאני עשה זאת מתוך דוחק כלכלי. סיוע לעדותו אנו מוצאים בהקדמה לשיר של רבי ראובן אג'ייאני. " בקשה ורחמין למבעי מן קדם אלא שמייא, על כי רבת שבעה לה נפשי, צרות רבות מקורות הזמן, ופרט שאני שרוי בבור העניות ר,ל. ה' יאמר די לצרה – מתוך שפתי רננות, ירושלים תשל"ג, עמוד 157.

מצאנו מקרה אחד של התגלות קדוש על־ידי קדוש אחר: כאשר ר׳ משה מימון היכה באדמה לאחר בצורת קשה ובמקום פרץ מעיין, הוא הודיע ליהודים שקבור שם קדוש בשם קאייד אל־גאבא וביקש שיבואו לבקרו.

חיות מסוימות, ובעיקר יונים, הן סימן של קדושה: על דקל מסוים ישבו תמיד שתי יונים והאנשים הבינו ששם צריך להיות קבור קדוש. פעם כשיהודים קראו תהילים ליד אותו דקל, הופיע ר׳ דוד הלוי דראע, זיהה את עצמו וביקש מהם שיספרו עליו, ובאותה עת הודיע איך יציל אותם משודדים מוסלמים.

במקרים מסוימים מוסלמים הם האחראים להתגלות קדוש: ר׳ משה (שליד מולאי איגגי) נתגלה כשמוסלמים חרשו במקום ומצאו את התאריך שלו:מוסלמי אחר ראה כאשר ר׳ רפאל הכהן נכנס לקבר והקבר נסגר עליו ומסר ליהודי שעבר במקום ששם נמצא אדונם של היהודים. היהודי חפר ומצא תאריך והודיע ליהודי המקום שיצאו ברחובות העיר והכריזו שהתגלה רב בשם ר׳ רפאל הכהן והיהודים התחילו להשתטח על קברו.

מעניין לציין גם את הקשר בין עצמים בטבע — אבנים, סלעים, מעיינות, הרים, עצים וכד, לבין קדושים, לרוב קדושים אגדיים. קשר זה יכול להיווצר באחת הדרכים שהזכרנו לפני כן. לרוב נוצר הקשר באמצעות חלום, כמו במקרים של ר׳ אלעזר בן־ערך, ר׳ מימון אלגרבלי, ר׳ יצחק אל־קאנסי, מול אז׳בל אל־כביר, ר׳ אברהם דרעי, ר׳ יצחק הלוי, ר׳ מסעוד מאני, ר׳ אברהם מכלוף בן־יחייא, ר׳ יהודה וראובן ומול סדרה: או עקב הופעת אור על העץ, כמו במקרה של מול טרייא: או דרך התגלות על־ידי קדוש אחר, כמו במקרה של קאייד אל־גאבא.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

ב"ה

הועדה, למען הנצחת זכרו

של הרב הקדוש החסיד ועניו

רבי ברוך סבג זצ״ל

הזמנה

הרינו מתבבד׳ם להזמין את כב׳ וב"ב להשתתף בשמחת ההלולא של הרב הקדוש החסיד ועניו הד״ן המצו״ן של העיר ספי – מרוקו

רבי ברוך סבג זצ״ל

שתתקיים אייה ביום שלישי ב' אדר ב׳ 10.3.70בשעה 6.30 בערב בבית הנכנסת הגדול על שם

הרב טולדאנו זצ״ל

בעתיקות ג׳ מול הסופרמו קט

בתכנית:

1 – תפלת ערבית חגיגית

2 – דברי ברכה

3 – הדלקת נרות

4 – כיבוד קל

המנחה : ועקנין מאיר

משפחות קדושים וצאצאיהן

בניגוד לפולחן הקדושים בקרב המוסלמים במרוקו המאופיין על־ידי ההתארגנות סביב מיסדרים דתיים בהם שולטות שושלות של קדושים, בולטת אצל היהודים במרוקו העובדה שרוב רובם של הקדושים הנערצים על־ידיהם הם קדושים יחידים. בכל זאת יש מסורות המתייחסות לקשר משפחתי בין קדושים שונים, ואנו מוצאים ברשימתנו לא מעט אחים, אב ובן, סב ונכד ואף ארבעה זוגות של קדושים. קיים גם מספר מצומצם של משפחות בהן יש קדושים בשני דורות או יותר וצאצאיהן נהנים מהפרסום הרב של המשפחה. קדושים מספר מוזכרים כאחים של קדושים אחרים. הקשר המשפחתי קיים בדרך כלל על־פי המסורת בלבד, ומכאן ההסבר לכך שלפעמים קיימת יותר ממסורת אחת לגבי אותו קדוש, ואחים שונים מיוחסים לו. מעניין לציין שבדרך כלל מדובר על שבעה, שלושהאו שני אחים.

האחים המפורסמים ביותר והנערצים כקדושים הם שבעת האחים בני זימורבסאפי.

בתודרה קבורים זה ליד זה שבעה אחים הידועים בשם אסקלילה. גם על ר׳.אברהם אווריוור מסופר שהוא קבור עם עוד ששה אחים. שלושה אחים מפורסמים הם סידי בועיסא וסלימאן, ר׳ יצחק בן־סלימאן וסידי פתאח בן-סלימאן, הנחשבים לבניו של שלמה המלך.

 לקדוש המפורסם ר׳ דוד הלוי דראע מיוחסים שני אחים קדושים, והם ר׳ יהודה בן ישראל הלוי ור׳ יצחק ישראל הלוי. בסוס קבורים האחים הקדושים סידי אברהם, סידי יעקב וסידי מוסא. מסורת אחת מספרת שר׳ חנניה הכהן (קבור במראכש), ר׳ משה כהן (קבור בתאסביבת) ור׳ רפאל הכהן(קבור באשבארו) אחים הם, ומסורת אחרת אומרת שר׳ חנניה הכהן ור׳ רפאל הכהן הם אחים של ר׳ דוד אלשקר. מסורת מקומית בתאזארת אומרת שר׳ חיים לשקר" הקבור שם הוא אחיו של ר׳ דוד אלשקר ושל ר׳ שלמה בן־לחנס.

כשני אחים קדושים אנו מוצאים במראכש את ר׳ ישראל בן־מוחא ור׳ מסעוד בן־מוחא, באיית בולי את ר׳ ישראל דנינו ור׳ חיים דנינו, ובתאדריה את ר׳ מוסא וראובן ור׳ יהודה וראובן.מסורות שונות מזכירות כאחים ר׳ יחייא אלכדאר ור׳ אליהו (קזבלנקה), מולאי איגגי וסירי רגיתוכן ר׳ דוד הלוי דראע ור׳ עובדיה הלוי.

כאב ובנו המוזכרים כקדושים אנו מוצאים את ר׳ עמרם בן ־דיוואן (ואזאן) ובנו ר׳ חיים בן־דיוואן (אנראז); ר׳ אבנר אג׳ייני ובנו ר׳ ראובןאג'ייאני הקבורים בצפרו; ר׳ יהודה אלמליח ובנו ר׳ אברהם אלמליח הקבורים באמיזמיס: ר׳ יהודה בן־שבת ובנו ר׳ מרדכי בן־ שבת הקבורים בתיללין:

ר׳ יעקב ביבס ובנו ר׳ יוסף ביבס הקבורים בסאלי: ר׳ שלמה בר־ ברירו ובנו ר׳ יצחק בר־ברירו הקבורים זה ליד זה בקולומב־בשאר; ר׳ מסעוד עראמה ובנו ר׳ דוד עראמה הקבורים בסכורה: ר׳ יוסף הכהן ובנו ר׳ יעקב הכהן הקבורים בתאזנאחת: ר׳ יעקב בן־וואליד ובנו ר׳ משה בן־וואליד הקבורים ברבאט;

ר׳ שלום דהאן ובנו ר׳ אליהו דהאן הקבורים באיית יעיש: ר׳ עמרם אביחצירא ובנו ר׳ יוסף אביחצירא הקבורים בתלוואת: ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא ובנו ר׳ אליהו אביחצירא הקבורים בתארגלי ור׳ דוד בל־חזן ובנו הנקרא ״הנביא״ הקבורים במוגאדור. קיימות גם מסורות לגבי הורה ובן הקבורים זה ליד זה כששמו של אחד מהם אינו מוזכר כקדוש, כמו במקרים של הקדושים ר׳ יהודה בן באבא (תאגונית) ור׳ יצחק דאבילה (סידי רחאל), ששמו של הבן הקבור לידם אינו ידוע. 

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

משפחות קדושים וצאצאיהן

על הקדוש ר׳ דניאל השומר אשכנזי קיימת מסורת שאמו קבורה לידו,ולגבי הקדושה לאלה רחימה הכהנית מסופר ששבעה מבניה קבורים לידה באיגידי. בדמנאת אנו מוצאים את ר׳ יוסף חיים בוחבוט ונכדו ר׳ חיים בוחבוט, ובצפרו את ר׳ אבא אלבאז ובן־דודו ר׳ רפאל משה אלבאז. מסורת אחת קיימת על כך שר׳ דוד אלשקר ומולאי איגגי בני־דודים הם.

 מסורות מספרות כי לאלה סעדה היתה אשתו של ר׳ אליהו והם קבורים זה ליד זה בקזבלנקה, וכי לאלה מימה היתה אשתו של ר׳ ישראל כהן והם קבורים זה ליד זה בתאביה. כזוגות נוספים ידועים עוד ר׳ דוד בן־ימין מבני־מלאל ואשתו לאלה כרויעה הקבורה לידו, ור׳ חיים כהן ואשתו לאלה כהן הקבורים בפאס.

ידועות משפחות במרוקו שהעמידו מספר קדושים, מהן ששמן יצא לתהילה בכל מרוקו ואפילו מחוצה לה, ומהן שהיו ידועות רק במקום יישובן. יש והקדושים נקראים על־פי שם המשפחה, דוגמת משפחות אביחצירא, פינטו, בן־ברוך הכהן, ויש והם נקראים ״אולאד״ שהוראתו ״בני״ או ״איית״ שהוראתו ״משפחה״, ״בית אב״ או ״שבט״, וכך כל המשפחה מאוחדת תחת ציון אחד. ידועות גם קבוצות של כהנים הקבורים ביחד ושהקשר ביניהם לא ידוע, וייתכן שאיננו קיים.

שלוש משפחות גדולות במרוקו העמידו כמה קדושים וכן רבנים בעלי שם: אביחצירא, פינטו ובן־ברוך הכהן. הן זוכות עד היום למעלת הקדושה וצאצאיהן נהנים ממוניטין המשפחה.

משפחת אביחצירא מוצאה מתאפילאלת. אבי המשפחה הוא ר׳ יעקב אביחצירא, שנולד בריצאני שבתאפילאלת בתקס״ז ונפטר בדמנהור שבמצרים בדרכו לארץ ישראל בשנת תר׳׳ם.

 עד היום נערכת הילולה לכבודו בכ' בטבת במקומות רבים בארץ ובעולם בהשתתפות קהל רב של חסידיו. לר׳ יעקב היו ארבעה בנים ובת: ר׳ מסעוד (הבכור), ר׳ אהרון, ר׳ אברהם, אסתר (התחתנה עם הרב דהאן) ור׳ יצחק הקבור בתולאל. למעלת הקדושה זכו כל בניו ובעיקר ר׳ יצחק. מן הנכדים יש להזכיר כקדושים שלושת בניו של ר׳ מסעוד והם ר׳ דוד (קבור בתאפילאלת), ר׳ יצחק (קבור ברמלה) ור׳ ישראל המכונה באבא סאלי החי בנתיבות:

שני בניו של ר׳ אהרון והם ר׳ ישראל (מכונה גם באבא סאלי וקבור בקולומב־בשאר) ור׳ אליהו(קבור בארפוד): בנו של ר׳ יצחק והוא ר׳ אבא (קבור בבו־ דניב). בין הנינים יצא שם של עושה ניסים לר׳ מאיר. משפחת פינטו מוצאה ממוגאדור. אב המשפחה ר׳ חיים פינטו, נולד באגאדיר ועבר בגיל עשר למוגאדור, שם נפטר בכ׳׳ו אלול תר״ה. מכל בניו זכה למעלת הקדושה בעיקר בנו ר׳ יהודה פינטו, הקבור אף הוא במוגאדור. בנו של ר׳ יהודה, ר׳ חיים המכונה ר׳ חיים פינטו הקטן, כדי להבדילו מסבו שמכונה ר׳ חיים פינטו הגדול, זכה לפרסום רב כקדוש ופעל בקזבלנקה, שם נפטר ב־.1937 

משפחת בן־ברוך הכהן מוצאה מתארודאנת. אבי השושלת הוא ר׳ דוד בן ברוך, הנקרא גם ר׳ דוד בן־ברוך הכהן אזוג, היינו הכהן הגדול. נכדיו האחים ר׳ ימין הכהן ור׳ ברוך הכהן, ובני בניו זכו לפרסום רב ועד היום מתקיימות הילולות גדולות ורבות לזכר קדושי המשפחה. בין ניניו זכו לתהילה גדולה כקדושים ר׳ פנחס הכהן, בנו של ר׳ ימין הכהן, ור׳ דוד בךברוך הנקרא באבא דודו וכן ר׳ דוד בן ברוך הקטן (כדי להבדילו מסבו המפורסם), הוא בנו של ר׳ ברוך הכהן.

ידועות משפחות נוספות שהעמידו קדושים אם כי לא תמיד ידוע או ברור מה הקשר המשפחתי בין הצאצאים השונים. כאן אפשר לציין את אולאד דיין בעמק הדרע, אליהם שייכים, בין השאר, הקדושים ר׳ מרדכי דיין ור׳ יוסף דיין: אולאד זימור,בסאפי; איית בן־עמרם או איית יעקב בן־עמרם, בכפר איגיתימיסה, על שם אחד הקדושים הבולטים מהמשפחה;

 איית נחמיאש, הקבורים בתאזדה, כשהבולטים במשפחה הם ר׳ דוד, ר׳ יוסף ור׳ יעקב נחמיאש; איית עראמה, בסכורה, שנמנים עם צאצאיה ר׳ דוד, ר׳ מאיר, ר׳ מכלוף ור׳ מסעוד עראמה: איית לעסרי, בקצר אל־סוק, אליה שייך ר׳ יעקב לעסרי: אולאד סיגגר, בתאגונית: אולאד בו־חלו, ליד דמנאת, אליהם שייכים הקדושים ר׳ מוסא בן־ישי ור׳ ינאי מול למכפייא;איית אזילאל, בתאמנוגאלת, אליה שייך ר׳ יוסף דהאן; איית אידבוד פאסין, באסאקה ואיית חקון, באיזור סידי רחאל, ממנה ידוע רק ר׳ יעקב חקון; משפחת אביכזר במראכש, אליה שייכים הקדושים ר׳ אברהם, ר׳ יעקב ור׳ ישראל אביכזר; משפחת דאבילה ברבאט, אליה שייכים הקדושים ר׳ חיים ור׳ אליעזר דאבילה; משפחת ואזאנה שאחד מבניה הוא ר׳ דוד ואזאנה; משפחת אוחיון או איית אוחיון, שלפי המסורת קבורים במערת אופראן; משפחת טאנזי, באיית עבאס, ממנה מוכרים ר׳ אברהם, ר׳ יוסף ור׳ שלמה טאנזי; משפחת תורג׳מן, בבני סביח, אליה שייך ר׳ אברהם תורגימן; משפחת בן־שאפת, במראכש, מהם ידועים ר׳ דוד בן־שאפת ואחד מצאצאיו ר׳ יצחק בן- שאפת, ומשפחת דהאן באיזור מזאב אליה שייכים ר׳ אהרון, ר׳ יוסף ור׳ משה דהאן. ראוי לציין כאן גם את הקבוצות של כהנים: איית אל־כהן בתאלאת, איית בו־אהרון בתאגמאת, כהנים במראכש, כהנים במוגאדור וכהנים ולויים ליד המלאח של תדמותדי איית עותמאן. אמנם הרושם הוא שמדובר בכהנים השייכים למשפחות שונות.

תופעה מעניינת אחרת קושרת את מקום קבורתם של קדושים שהיו רבנים גדולים יחד עם תלמידיהם. מסורות שונות מספרות על מאה וחמישים תלמידיו של ר׳ אברהם אווריוור שקבורים לידו והידועים גם בכינוי אולאד לישיבה; על ר׳ אהרון הכהן מדמנאת הלומד עם תלמידיו הנקראים מוואלין אל־גומרא [גמרא]: על ר׳ נוואסר הקבור באיית יחייא יחד עם כעשרים וארבעה תלמידים שמתו כנראה איתו. ובמלאח של תיללין קבורים לפי המסורת מול אל־חזרא אל־מנזורה ועשרה תלמידים שלו.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי-הקשר בין הקדושים לארץ־ישראל

הקשר בין הקדושים לארץ־ישראל

הקשרים ההדוקים בין יהודי צפון־אפריקה לארץ־ישראל ידועים עוד מן התקופה הקדומה. אהבתם לכל מה שקשור לארץ־ישראל חזקה מאוד ותופעה זו מתבטאת גם בפולחן הקדושים. רבים מן הקדושים הנערצים על־ידי יהודי מרוקו מוצאם, לפי המסורת, מארץ־ישראל. מחקרנו העלה רשימה של קרוב לתשעים קדושים:

 ר׳ אברהם אווריוור, ר׳ אברהם אזולאי(איגיניסאין), ר׳ אברהם בו־דוואיה, ר׳ אברהם יפה, ר׳ אברהם כהן, ר׳ אברהם כהן בר־דוואיה, ר׳ אהרון כהן, איית אל־כהן(אימיני), איית אל־כהן(תאלאת), אירהיר איזיד, ר׳ אליהו, ר׳ אליעזר אשכנזי, ר׳ אליעזר טורי־זהב, ר׳ אלעזר ק־ערך, ר׳ אלעזר הכהן (איוניל), ר׳ ק־זחילא, ר׳ דאווד, ר׳ דוד אלשקר, ר׳ דוד הלוי רראע, ר׳ דוד ומשה, ר׳ דוד כהן (אסג׳ן), ר׳ דוד צבאח, ר׳ דידוך, ר׳ דניאל השומר אשכנזי, ר׳ הלל הגלילי, ר׳ הלל הכהן, ר׳ הביב המזרחי, ר׳ חיים, ר׳ חיים בן־דיוואן, ר׳ חיים המזרחי, ר׳ חיים ועקנין, ר׳ חיים לשקר, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ חנניה חאליווה, ר׳ יהודה בן־חובב, ר׳ יהודה ק־ישראל הלוי, ר׳ יהודה הלחמי, ר׳ יהודה וראובן, ר׳ יונה דאוודי, ר׳ יונה נבון, ר׳ יוסף באג׳איו, ר׳ יוסף בךעלי, ר׳ יוסף דיין, ר׳ יוסף פינטו(וארזאזאת), ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ יחייא בן־יחייא, ר׳ יחייא לחלו, ר׳ ימין צבאח, ר׳ ינאי מול למכפייא, ר׳ יעקב אשכנזי, ר׳ יעקב ברדיעי, ר׳ יצחק בן סלימאן, ר׳ יצחק ישראל הלוי, ר׳ יצחק לוי, ר׳ יששכר ישראל, מולאי איגגי, מולאי אינגירד, מולאי תאמראן, מול אזאדה, מול אל־בית, ר׳ מכלוף בן־יוסף (קסבה תאדלה), ר׳ מרדכי מול אל־עין, ר׳ משה בן־זוהרה, ר׳ משה בן־שלמה, ר׳ משה חביב, ד׳ משה כהן, ר׳ נוואסר, סידי בו־לאנוואר, סידי בועיסא וסלימאן, סידי פתאח בן־סלימאן, סידי רגית, ר׳ סלימאן אדיין, ר׳ עמרם אביחצירא, ר׳ עמרם בן דיוואן, ר׳ פנחס אל־כהן, ר׳ רחמים הירושלמי, ר׳ רפאל איש־ימיני, ר׳ רפאל הכהן(אשבארו), ר׳ שאול הכהן, ר׳ישלמה בן־לחנס, ר׳ שלמה עמאר, ר׳ שם־טוב המזרחי, ר׳ שמעון כהן ותוקשושת. לרשימה זו יש להוסיף את ספרי התורה — ספר תיסליט וספר איית יצחק, שלפי המסורת באו מארץ־ישראל, ומערת אופראן ובית הקברות אימין ווא מומן, בהם קבורים קדושים מארץ־ישראל. הרבנים באו מארץ־ישראל בכל התקופות. על קדושים אחדים מסופר שהגיעו למרוקו בתקופת הבית השני וביניהם מולאי אינגירד, מולאי תאמראן ומול אל־בית, ועל ר׳ יחייא לחלומספרים שהגיע בתקופת הבית הראשון. ספר תיסליט הוא ספר תורה מבית המקדש וספר איית יצחק הוא מתקופת חורבן הבית הראשון. מספרים שבבתי־הקברות במערת אופראן, באימין ווא מומן, בקצר אל־סיק וליד גוראמהקבורים רבנים שבאו מארץ־ישראל בתקופת הבית הראשון והבית השני.

הערת המחבר – ייתכן שר׳ דוד הלוי דראע מוצאו מספרד, אבל גם לגביו קיימות עדויות שמוצאו מארץ ישראל. יהודי מרוקו ייחסו חשיבות לעובדה שהקדוש בא מארץ ישראל, וכך האגדה העממית מתעלמת לפעמים מנתון עובדתי ומוסיפה לקדוש את הכתר של יליד ארץ ישראל, כמו במקרה של ר׳ דוד בוסידאן, רב ממכנאס (ראה סיפור מס׳ 3.118). תופעה זו מורגשת בכוונת האינפורמנטים כאשר אומרים שהקדוש ״בטח גם מירושלים״(על ר׳ מרדכי בן-שאפת — סיפור מס׳ 1.397) או שכל הקדושים באו מירושלים (סיפור מס׳ 4.557). עכ"ל

מרשימתנו יוצא שקרוב לעשרים אחוז מכל הקדושים (אם לא לוקחים בחשבון את עשרים וחמש הקדושות) מוצאם מארץ־ישראל. מקומם של קדושים אלה חשוב לא רק מבחינה כמותית אלא בעיקר בגלל משקלם הסגולי ועוצמת ההערצה שהם מעוררים. בין שנים־עשר הקדושים המושכים קהל עצום של מעריצים להילולה שלהם, עשרה מוצאם מארץ־ישראל, וביניהם ר׳ עמרם בן־דיוואן, ר׳ דוד ומשה, מולאי איגגי ור׳ דוד הלוי דראע."

בדיקת מערכת הקשרים בין מרוקו לישראל בתחום הקדושים שמוצאם מארץ־ישראל מעלה כמה וכמה תופעות מרתקות. קשר זה אינו מצטמצם למימד הטכני של בואו של שד׳׳ר למרוקו ופטירתו שם וכתוצאה מכך להפיכתו לקדוש. הקדושים באו מישראל למרוקו למטרות מסוימות ועל כך קיימות מסורות שונות.

מסורת אחת מזכירה במפורש שלפחות קבוצה אחת של שבעה רבנים באה בתקופה קדומה כדי לגייר את האוכלוסיה הברברית. מבחינה היסטורית התקופה המתאימה למסורת זו היא במאות הראשונות של הספירה כשהיתה תנועת גיור חזקה בצפון-אפריקה, והשפעה זו ניכרת גם מתוך מלחמתם של אבות הכנסייה בצפון־אפריקה נגד ההשפעות היהודיות.

הערת המחבר – II y avait autrefois sept rabbins qui vinrent de Jerusalem se fixer dans la region que nous parcourons pour y convertir les habitants a la religion juive.

  קיימות רשימות שונות בפי העם אך הנפוצה מכולן, לפי דוטה, כוללת את השמות: ר׳ דוד דראע, מולאי איגגי, ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ חביב(זה ר׳ חביב המזרחי), מול אל־בארז׳(זה ר׳ יצחק ישראל הלוי), סידי חיים ור׳ שמואל. יהודים ומוסלמים מבקרים, לפי דבריו. בקברי הקדושים האלה. וואנו, עמי 64, מזכיר רשימה של שבעה רבנים שבאו למרוקו כמיסיונרים ומקורה מדמנאת. ברשימה זו חמישה שמות משותפים לרשימה של דוטה — ר׳ דוד דראע, מולאי איגגי, ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ חביב ומול אל־בארז, ושני שמות שונים — מולאי מאתיל (זה ר׳ אברהם כהן) ומול אנמאי (זה ר׳ יעקב אשכנזי).  עד כאן הערת המחבר.

מסורות רבות הקשורות לשבעה קדושים ידועות בנצרות ובאיסלאם. ראה:L. Massignon, "Les Sept Dormants, Apocalypse de l'lslam", Analecta Bollandiana, 68, Melanges Paul Peeters, II, Bruxelles 1950, p. 245; E. Dermenghem, Le Culte des Saints, pp. 47-8; Florian Le Roy, ,1950) "Comment s'est constitue' le 'Tro-Breiz'", Nouvelle Revue des Traditions Populaires 196-205 .Mai-Juin), pp במרוקו מצויות קבוצות רבות של שבעה קדושים הקבורים באותו מקום (שבאעתו ריגיאל). ראה וסטרמרק — ריטואל, 1, עמי 142 -143; דרמנגם — פולחן הקדושים, עמי 49-48; רוטה — טריבו, עמי 209; ,"D. Lafuente, "Del Territorio de Ifni, Alt Ba Amrane ,"Cuademos de Estudios Africanos (1949), p. 17; H. de Castries, "Les sept patrons de Marrakech 245-304 .Hespe'ris (1924), pp. אצל היהודים במרוקו מסורת זו חוזרת באולאד זימור או שבעה בני זמירו(סיפורים מס׳ 1.58. ו־4.58),

מסורת אחרת שמקורה מבני מלאל מספרת על רב מפורסם ובעל שם שהיה מלמד בבית המקדש. היו לו תלמידים רבים אך עשרה מהם היו יקרים לו במיוחד. פעם רצו עשרה תלמידים אלה לנסות את רבם ופסחו על קטע מהטקסט שקראו. הרב הבחין בכך, גירשם והודיע להם שהם יתפזרו וימותו בארץ נכר מבלי לשאת שמות יהודיים.

הערת המחבר – ראה ערך רבי יחייא בן יחייא, וגם וואנו, עמוד 55-56. רשימה זו כוללת שבעה שמות : סידי קאדי חאג'ה – הוא רבי יחייא בן יחייא – מולאי תאמראן, מול אל-בית, מולאי אינגירד, מולאי תוואבית – הוא רבי משה בן זוהרה -, מול אל בארז – הוא רבי יצחק ישראל הלוי – וסידי כירא. מסורת זו מסבירה לנו מדוע קדושים אלה ואחרים נושאים שמות ערביים ברבריים. עכ"ל

 מסורת אחרת הקשורה לפיזורם של הקדושים במרוקו מספרת שאליהו הנביא רצה להעמיד עשרה תלמידים במבחן, וציווה עליהם שלא לצחוק אם יראו מישהו בא עם נבל בידו ושפתיו סדוקות. העונש הצפוי להם אם לא יעמדו במבחן היה גלות. תלמיד פרץ בצחוק כאשר ראה את דוד המלך עם הנבל ונראה כאילו שפתיו העליונות סדוקות. באותו רגע עפו התלמידים והתפזרו כל אחד לכיוון אחר. כך הגיעו ר׳ רפאל הכהן ור׳ חנניה הכהן לעיר מראכש ומולאי איגגי להרים.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

מסורת מוסלמית מספרת שר׳ דוד הלוי דראע היה רב בירושלים בתקופת ישו וכשראה שיהודים מענים את ישו ומסלפים את דברי הברית, גזר על עצמו גלות והגיע למרוקו.

רשימות אלה מזכירות לרוב שבעהרבנים ולפעמים עשרה. במחקרנו אספנו מסורת  אחת על שבעה ולפחות שמונה מסורות על עשרה רבנים, מהן בולטת זו של יהודי תידילי.

קבר של קדוש          האינפורמנטים הזכירו שהגיעו עשרה רבנים אך לא פירטו את שמותיהם. כך, כמסורת הקשורה לר׳ דוד הלוי דראע נאמר ש׳׳היו אצלנו עשרה הרוגי מלכות. אלה רבנים שבאו לאסוף נדבות. שדדו את כספם והרגו אותם״: בסיפור מסי 7.135 על ר׳ דוד ומשה מסופר ש״עשרה יצאו מארץ־ישראל לקבץ נדבות לעניים, מהם ר׳ עמרם בן־דיוואן, ר׳ חיים בנו, ר׳ דוד ומשה, מולאי איגגי, ר׳ דוד הלוי…״; בסיפור אחר מסופר ש׳׳מירושלים הגיעו עשרה רבנים ור׳ יעקב ברדיעי היה אחד מהם״: בסיפור מס׳ 3.334 נאמר ש״באו מירושלים עשרה חכמים לשם איסוף נדבות וביניהם מולאי איגגי, ר׳ דוד הלוי דראע, ר׳ עמרם בן־דיוואן ור׳ חנניה הכהן״; בסיפור אחר מסופר ש״הגיעו עשרה חכמים מירושלים וביניהם ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ רפאל הכהן, ר׳ סלימאן אדיין ור׳ משה כהן״: בסיפור מס׳ 5.485 הובאה המסורת של עשרה חכמים שבאו מארץ־ישראל וביניהם ר׳ עמרם בן-דיוואן; בסיפור מס׳ 1.512 נאמר שבין עשרה קדושים שבאו מארץ־ישראל היה ר׳ רפאל איש־ימיני; ובסיפור מס׳ 3.519 מסופר שר׳ רפאל הכהן היה תנא ויצא עם עשרה חכמים (הכוונה כנראה שהיו עשרה חכמים) לפני שהיתה ארץ־ישראל. והרי רשימתו של רפאל לוי אותה מסר לי במראכש בתשמ״א: ר׳ אליהו מקזבלנקה, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ אברהם אווריוור(לפיו זהו ר׳ אברהם הכהן אשכנזי), ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ דוד ומשה, ר׳ עמרם בן-דיוואן, ר׳ חיים בן-דיוואן, ר׳ דוד הלוי דראע, מולאי איגגי, ר׳ שלמה בן־לחנס.

גם במקורות מדובר על עשרה רבנים אבל אין פירוט של השמות. ברשימה שמקורה מבני מלאל שמביא וואנו, עמי 56, מופיעים שבעה שמות אך מדובר על עשרה תלמידים שגורשו על־ידי רבם. גם דוטה — טריבו, עמי 209, מציין שאינפורמנט אחד דיבר על עשרה רבנים אבל לא ידע למסור לו את השמות. פלאמן כותב על מסורת של עשרה קדושים באיזור מראכש שבאו מארץ־ישראל כדי לאסוף נדבות בקהילות היהודיות שם, ומזכיר רק שלשה שמות: ר׳ יעקב אשכנזי, ר׳ דוד הלוי דראע ור׳ סולימאן בן־שלמה. ראה: P. Flamand, Diaspora en terre d'Islam Vol. 11: L'esprit populaire dans 41 .les juiveries du sud marocain,Casablanca 1960, p. מסורת אחת בלבד על עשרה קדושים הקבורים באותו מקום ידועה בין יהודי מרוקו. ראה ערך ״עשרה בקבר״ וכן גולבן, עמי 94.

זו הרשימה היחידה שבה כלול רשב׳׳י, והרי הרכבה: ר׳ דוד הלוי דראע, מולאי איגגי, ר׳ דוד בן-ברוך, רשב״י, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ אליהו, ר׳ פנחס הכהן, ר׳ דוד ומשה, ר׳ שלמה בן־לחנס ומול אל־בארד, אינפורמציה זו קיבלתי ממר יעקב ג', יליד תידילי.

מרוקו לא רק קלטה את חכמי ירושלים שבאו אליה כשליחים למטרות שונות או כתוצאה מפיזור היסטורי, אלא היא גם שימשה מקלט לקדושים שנרדפו בישראל. המסורת מספרת שכאשר ר׳ עמרם בן־דיוואן ובנו חיים בן-דיוואן נרדפו על־ידי מוסלמים במערת המכפלה, באו לעזרתם האבות אברהם, יצחק ויעקב, הם יצאו משער צדדי ומצאו את עצמם בואזאן במרוקו.

מעניין לציין שקיימות מסורות בקרב היהודים במרוקו על דמויות מקראיות ותלמודיות שהגיעו למרוקו ושם נקברו. כך תיבת נוח נחתה במרוקו ושם נמצא הר אררט. כמו כן קבורים שם הנביא דניאל, יונה הנביא,יואב בן-צרויה, שלושת הבנים של שלמה המלך — ר׳ יצחק בן־סלימאן, סירי בועיסא וסלימאן וסידי פתאח בן-סלימאן,ר׳ אלעזר בן־ערך, ר׳ הלל הגלילי, ר׳ יוסף הגלילי וכן ר׳ שמעון בר־יוחאיור׳ מאיר בעל הנס. אף לבעל שם טוב קשר למרוקו — יש מסורת המספרת שהוא כתב את ספר תיסליט — וכך מוסברת העובדה שהבעש״ט נערץ בקרב יהודי מרוקו.

מסורות דומות קיימות גס אצל המוסלמים בצפון-אפריקה. בטלמסן מספרים שמשה היה אצלם יחד עם אליהו הנביא (לפי הנאמר בקוראן, שורה 8, פסוק 76 והובא על־ידי דוטה — מראבוטים, עמי 67). על יהושע בן נון הקבור בנדרומה שבאלג׳יריה נכתב ספר שלם.׳ ,Rene Basset, Nedromah et les Traras 1901 Paris. על מסורת אחרת לפיה יהושע בן נון קבור במרוקו ראה: נ׳ סלושץ, באיי הים, ניו־יורק תרע״ט, עמי 88: ״… והלאה מזרחה, על שפת הים מעבר לסבתא במפרץ יפה, נמצא קבר יהושע בן נון. יהושע זה רדף את הכנענים עד פה וכאשר עלתה נשמתו למרום נקבר גופו במקום הזה ואין זה יהושע בן אדם ממש כי אם ענק דומה להרקוליס, ארכו עשרים אמה. עד היום יבואו היהודים והישמעאלים מנדרומה והגליל (במערב אלג׳יריא) להשתחוות על הקבר המדומה של יהושע. ולא לבדו ישכב למנוחות גבור ישראל זה, כי אם גם נון אביו הוא קבור במערה אשר מנגד צופה פני הים. על כן לא יאכלו בני ישראל אשר בטנג׳יר ובתטואן ובסבתא דגים מדגים שונים כי השם נון שפתרונו דג נתן מקום במשך הימים ליצירת אגדות מאגדות שונות על יחס הדגים ליהושע ומשה… לא רק אנשי חירם הגיעו הנה, כי אם גם אנשי דוד ושלמה. מימי קדם ועד היום מספרים כי פה הגיע יואב עם צבא דוד בהכותו את הפלשתים. ויש שהם מראים את האבן אשר עליה היה חקוק שם: אדונירם אשר על המס למלך שלמה…״

הרשב"י – לפי סיפורים מס׳ 3.342 ו־4.342 הוא הופיע בחלום לאנשי צפרו והודיע לאנשים שלא יטריחו את עצמם להגיע לארץ ישראל משום שהוא נמצא אצלם, בהר בשם ז׳באל אל־כביר. ראה גם וואנו, עמי 52. לפי מסורתם של יהודי תידילי, רשב״י קבור בהר שליד עיירתם.

ציר מרכזי המזין את הקשר שבין יהודי מרוקו לארץ-ישראל הוא עניין הגאולה. מסורת אחת מרתקת מספרת שבבית־הקברות היהודי בקצר אל־סוק קבורים קדושים רבים שזהותם אינה ידועה. ביום בו תתגלה זהותם יבוא המשיח ואיתו תגיע הגאולה לעם ישראל. גם למערת אופראן מסורות הקשורות לעניין הגאולה. כאשר סנדלר יהודי נכנס לתוך המערה כדי להוציא מתוכה את חרבו של בן המושל, מצא את הקדושים יושבים ואלה אמרו לו שלו הקדים להם שלום היתה הישועה באה לעולם באותו יום. מסורת אחרת מספרת שהיתה דרך נסתרת בין אופראן וירושלים ודרכה אפשר היה להגיע תוך שעות ספורות לישראל. היתה פרה שכל בוקר הלכה מאופראן לירושלים, שם היתה רועה ובערב חוזרת למרוקו.

חכמי ירושלים הבחינו בפרה והכניסו לגרונה פתק ובו כתוב שפרה זו באה יום יום לירושלים. פעם נגעה הפרה בילד ואבי הילד תבע שישחטו אותה. לאחר השחיטה מצאו את הפתק ורב היה צערם של יהודי אופראן כשנסתבר להם כי טרם הגיעה שעת הגאולה.

באותה אגדה המספרת על פיזורם של עשרה תלמידים במרוקו משום שלא עמדו במבחן שערך להם אליהו הנביא, מסופר גם שאליהו הנביא הודיע שאם יעשו מה שהוא מצווה תבוא הישועה. על כך קיבל אליהו הנביא מלקות מאת אלוהים, שכן רצה להקדים את הגאולה.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי-היחסים בין הקדוש וחסידיו

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

מסורות אלה באות להסביר מצד אחד את עובדת מציאותם של קדושים רבים מישראל במרוקו ומצד שני מצביעות באופן ברור על קשר פונקציונאלי בין יהודי מרוקו ובין עם ישראל. רבנים אחדים אמנם הוגלו מפני שלא עמדו במבחן, אך קיומם הנסתר והנגלה מהווה חוליה חשובה, אם לא עיקרית, בתהליך בדין וחשבון להילות הרשבי זיעא...במרוקוואו של המשיח. קדושי ארץ־ישראל הטמונים במרוקו מחכים שיגלו אותם. פעמים הם מגלים את עצמם וגם כאן יסוד אטיולוגי זה ברור במערכת פולחן הקדושים במרוקו, אך אין לדעת עד כמה גילוים המלא תלוי בהם ועד כמה הוא תלוי ביהודי מרוקו עצמם. דבקותם של יהודי מרוקו בהערצת הקדושים, וכתוצאה מכך בזכות המוענקת להם בגילוים של קדושים אלה, הוא יסוד חשוב במערכת קשרים זו. מכאן ועד למודעות כוללת על תפקידם הפעיל של יהודי מרוקו בקירוב הגאולה ובהבאת המשיח המרחק קטן. חלקה של העדה היהודית המרוקאית בכלל שבטי ישראל בתהליך הגאולה הוא עניין מרכזי, ולכן קיומה הפיזי לשם מילוי תפקיד זה מובטח: בשעת סכנת השמדה מגינים עליה הקדושים ונלחמים למענה

הקשר עם ארץ־ישראל בכל הנוגע לפולחן הקדושים אצל יהודי מרוקו מצא מימד חדש עם עלייתם לישראל, ואנו עדים לתופעה מעניינת של החזרת הקדושים ממרוקו לישראל, בין דרך התגלות בהלום, כמו ר׳ דוד ומשה ובין דרך נס של החלפת גופתו של עשיר ירושלמי שנפטר עם זה של ר׳ שלמה בן־עטר.

יש לציין שעם כל הכבוד וההערצה שזכו בהם השד׳׳רים והרבנים מארץ־ישראל מצד חכמי מרוקו, הכירו האחרונים בערך עצמם ובהרבה מקרים פסקו וסייעו לעמיתיהם בארץ־ישראל כשידם של רבני מרוקו על העליונה. מסורות מספרות על שליחים שנשלחו על־ידי חכמי ארץ־ישראל למרוקו, כדי לבקש את עצתם של ר׳ דוד בן-ברוך ושל ר׳ יהודה וראובן, בקשר לסוגיות שהתקשו לפרש. שני הרבנים ידעו כבר על בואו של השליח, ולא רק נתנו פתרון לאותן הסוגיות אלא גם החזירו את השליח מיד לארץ־ישראל, כשבידו ככר לחם חם שנתן לו הקדוש. מסקנת השליח היתה שחכמי מרוקו עולים בחכמתם על עמיתיהם בארץ-ישראל. ר׳ דוד בן־ברוך גם העביר לביתו תוך תנועת יד שד״ר מירושלים שהתגעגע למשפחתו והשד׳׳ר אמר לר׳ דוד בן־ברוך שהוא באמת חכם והוא יהיה עבד שלו.

חכמי מרוקו לא סבלו עלבון מצד שד"רי ארץ־ישראל. מסורת אחת מספרת שפעם נכח שד״ר מארץ־ישראל, ר׳ רחמים [מ]יוחס, בברית מילה במוגאדור בה נכח גם ר׳ חיים פינטו. הוא קידש על היין מבלי ליטול רשות, וכשהעיר לו על כך ר׳ חיים פינטו השיב: חכמי ארץ־ישראל אינם זקוקים לרשות. על כך רבו ואחד קילל את השני. לאחר מספר ימים נפטר ר׳ רחמים [מ]יוחס.

היחסים בין הקדוש וחסידיו

היחסים בין הקדוש ובין חסידיו מורכבים ולפעמים אמביבלנטיים. לצד ההערצה והאמונה העיוורת, היראה, הפחד והציות, מוצאים אנו גם את העמידה על המיקח, הוויכוח ואף האיום. בחלום, כמו בהקיץ, אנו עדים למערכת יחסים ולסגנון דיבור ישיר כמו זה המקובל בין שני ידידים שלפעמים מתווכחים ביניהם ואף מאיימים זה על זה עד שמסכימים להתפשר.

מצבים שונים אלה אפשר לבחון דרך הצורות השונות בהן פונים היהודים במרוקו לקדושיהם. לרוב פונה החסיד לקדוש כשהוא מתחנן לעזרתו. חסידה של ר׳ עמרם בן־דיוואן הסבירה שאומרים לקדוש ״אנו מבקשים ממך…״ ולא אומרים ״תן לי…״, וזה מבטא את הגישה המקובלת בקרב יהודי מרוקו.

יש והפנייה לקדוש נעשית כאל ידיד ואף מרמזת על כריתת ברית בין הפונה לקדוש. כך פנה חסיד של ר׳ מרדכי בן־עטר אליו ואמר: ״אם אתה בעדי תפתח לי איזו דרך טובה לפרנסה״;לר׳ דוד ומשה פנה חסיד במלים ״הו צדיק, אם תציל אותי אני יודע שאתה שלי ואני שלך״; ולר׳ דוד הלוי דראע נאמר: ״הו ר׳ דוד דראע, אם אתה תשאיר לי את הבת הזאת בחיים, והיא תקרא לי אבא, אני נודר שכל ימי חיי אני אהיה לך שליח עד שאתה תשלח אותי לירושלים״.

הפנייה לצדיק יכולה להתלוות בלחץ עליו, בתביעה שהוא יפתור בעיה המטרידה את הפונה. בחור שהביא עגל לשחיטה בהילולה של מול תימחדארת והעגל נעלם, אמר לקדוש: ״אדון סידי מול תימחדארת! הבאתי לך את העגל שלך. אתה תפתור את הבעיה שלך. אני נדרתי עגל ואתה תטפל בעניין. אתה תחפש אותו״;

 אמה של בחורה שלא רצתה להתחתן עם ארוסה פנתה לר׳ מכלוף דאגוראי בזו הלשון:״או ר׳ מכלוף, אתה תפתור לי את הפרשה הזאת״; חסידה של ר׳ חנניה הכהן שהלכה עם נשים אחרות לבקר אצלו בערב ומצאה את החדר סגור, אמרה: ״או ר׳ חנניה ! אתה שלנו ואנחנו מכירים רק אותך. מה יהיה אתנו? אל תבייש אותי עם אנשים אלה שרוצים לבקר אותך עכשיו״: לר׳ עמרם בן דיוואן הובאו אנשים חולים שפנו אליו: ״ר׳ עמרם ! או לחיים או למוות י ״ וגם ״הנה החכם: או שתבריא אותו או שתגמור אותו!״

הלחץ המופעל על הקדוש יכול להיות חזק ומלווה באיום סמוי. אב פנה לר׳ דוד הלוי דראע ואמר לו: ״אני משביע אותך שתגיד לי מדוע מתים הבנים שלי !״ ולאותו קדוש אמר יהודי, שמוסלמי האשימו בגניבת אדמתו: ״הראה לי את הזכות שלך״." הבקשה יכולה להיות אף מלווה ב״עאר״ והאיום כאן גלוי. יהודי שנפגע על־ידי מוסלמי התמרמר אצל ר׳ אהרון הכהן(דמנאת) ואמר לו: ״אם אתה לא תראה לנו את הנס שלך במוסלמי הזה אנחנו לא מאמינים ולא כלום״.

הפנייה לקדוש נעשית על־פי־רוב בדיבור. מעטים המקרים בהם היא נעשית בדרך אחרת: שמשו של ר׳ יהונתן סירירו השאיר מכתב על קברו עם בקשה לדאוג לו לצרכי הפסח: האבנים שליד קברו של ר׳ עמרם ק־דיוואן והסרטים התלויים בעץ לידו אמורים לשמש בקשות אליו.

כאשר אדם מטפל באופן בלעדי בקדוש יכולים המעריצים לזהות אותו עם הקדוש ולהפנות אליו את הבקשות. לפנייה כזאת ענה איש המטפל בחדרו של ר׳ דוד ומשה: ״אל תאמין בי, אתה תאמין בצדיק״.

ההתייחסות אל הקדוש היא כאל מתווך ומקשר בין המבקש לה׳. אם כי מופנית הבקשה לקדוש, ברור לכול ש״הצדיקים רק מבקשים מה׳. כאשר הם מבקשים ה׳ נותן להם, כי ה׳ לא יכול להחזיר את פני הצדיק ריקם״. לר׳ יחייא לחלו אמרו חסידיו: ״אנחנו מבקשים ממך, ואתה בקש מהקדוש ברוך הוא״

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכל

לי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

היחסים בין הקדוש וחסידיו

היחס אל הקדוש מצד היהודים הינו תמיד יחס של כבוד. היהודים רואים זכות גדולה באפשרות להסתופף בבית הקדוש החי, בבית צאצאיו או בקברו כדי לזכות בברכתו. זכות גדולה היא להיקבר ליד קדוש, והיהודים בקצר אל־סוק בקשו להיקבר ליד הקדושים בבית־הקברות המקודש של המקום, שם טמונים קדושים רבים. בסאלי נהגו לקבור כל הרבנים שמתו ליד קברו של ר׳ רפאל אנקאווה. עמוד 46

יחד עם ההערצה והכבוד מודעים היהודים לרגישותם של הקדושים ומשתדלים לא לפגוע בהם. אנו עדים כאן למערכת יחסים מיוחדת שבה שולט הפחד מהקדוש, והידיעה שכל פגיעה בו, גם אם בשגגה, תגרום לעונש. הפחד קיים הן לגבי קדושים חיים והן לגבי קדושים מתים. כך מיהרו היהודים תמיד לתרום לכיסם של ר׳ חיים פינטו הקטן ושל ר׳ מאיר עראמה ולהיענות למבוקשם. אסור לפקפק בניסי הקדוש ולהטיל דופי במעשיו. בחור שפיקפק בניסי ר׳ עמרם בן דיוואן חלם באותו לילה על אדם בשם עמרם שסטר לו ושלח אותו לבית־הסוהר. מאז הפסיק לפקפק ונזהר שלא לפגוע בקדוש.

 הכסף בקופתו של הצדיק שייך לו ואסור לגעת בו. אמהות של שני ילדים מהרו להחזיר לקופה של ר׳ עמרם בן־דיוואן את הכסף שלקחו ילדיהן למשחק מפני שחששו לגורלם. חסיד של ר׳ דוד ומשה, שהכין פר לשחיטה לכבוד הקדוש, לא הסכים למכרו על אף רצון בנו, ואמר לקדוש בחלום שרק בשבילו ראוי שהפר ייזבח.יש המאמינים שאסור לגלות חלומות על הצדיקים, פן לא יבואו יותר הקדושים אליהם בחלום.

הקדוש מתייחס בחומרה. לכל פגיעה בו, בסביבה הקרובה לו או במעריציו וכל הפוגע בו נענש. בניגוד לפגיעה מצד המוסלמים שהיא תמיד במזיד, אין הפגיעה מצד היהודים מכוונת, אך הם בכל זאת נענשים. אם העונש איננו מוות, צריך הפוגע לבקש מחילה מן הקדוש כדי לבטל את העונש ובידי הקדוש להיענות לפנייה או לא. מהקדוש החי אפשר לבקש מחילה על־ידי מתן נדבות לקדוש עצמו, כפי שעשה יהודי שפגע בר׳ דוד בן־ברוך. לקדוש המת מביאים שמן או נרות, עושים סעודה, שחיטה או שבאים עם ידיים הקשורות אחורנית ועם סכין בפה.

 משמעות הדבר היא שאדם מפקיד את חייו בידי הקדוש לשבט או לחסד. הפגיעה בקדוש יכולה ללבוש צורות שונות ומגוונות וכך גם העונש: יהודי שהוזמן להילולה של ר׳ משה חאליווה והתרשל ולא הלך, קיבל כאב ראש חזק שנפטר ממנו רק  כשהלך לבית הכנסת עם ידיו קשורות אחורנית: יהודיה הלכה לזיארה של ר׳ מכלוף בן־ יוסף אביחצירא וכתוצאה מכך הרתה וילדה בן.

היא לא נתנה את שמו של הקדוש לילד והוא מת, וכך היה גם עם הילד השני. הילד השלישי קיבל את שם הקדוש ונשאר בחיים: שוחט, שנהג לשחוט לכבוד ר׳ דוד ומשה מדי שנה ופעם התרשל ולא שחט, נתקעה לשונו בפיו ולא יכול היה לדבר במשך שנה וחצי. הוא הבריא רק כאשר חזר לשחוט לכבוד הקדוש. לאשה שהתעצלה להילוות לבעלה לזיארה של ר׳ אליהו בקזבלנקה, נפלה פשטידה חמה מידה והיא נכוותה מן השמן הרותח. היא הלכה לר׳ אליהו והתחננה לקדוש והוא סלח לה ונתן לה משחה לפצעיה.

גם הפגיעה בקדוש החי גורמת לעונש מידי: ר׳ יהונתן סירירו התאכסן אצל יהודי ואשתו לחשה לעצמה שרגליו מלוכלכות. בלילה התחילה להשמיע קולות נעירה, והפסיקה רק כאשר סלח לה הרב ובירך אותה: אדם העליב את ר׳ משה חאליווה בשוק, ומיד התרוממו כמה חצילים והרביצו לו.

יש והעונש המוטל על הפוגע הוא מוות, ללא קשר או פרופורציה למידת הפגיעה ולחוסר הכוונה מצד הפוגע. גם כאן אין הבדל בין הקדוש החי והקדוש המת: יהודי שנשבע בשמו של ר׳ דוד הלוי דראע בעניין לא צודק, בחור שחזר מהביקור בקדוש בשבת ובחור שהשתולל ועשה דברים רעים בנחל שליד הקדוש, מתו זמן קצר אחרי ביצוע המעשים: בעל בהמה שהתלונן כשאשה ירדה מן הבהמה בדרך למולאי איגגי כדי להדליק נר בר׳ יצחק דאבילה, נהרג כשבאותו לילה נחרב הבית שבו שכן אצל מולאי איגגי: על ר׳ רחמים אלוק מסופר שמי שנשבע לשווא בשמו אינו מאריך ימים ומת באותה שנה.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

היחסים בין הקדוש וחסידיו

מסורות רבות מספרות על הקללה של הקדושיםומכאן הפחד מפניהם. מובן שרוב המסורות מתייחסות לדמויות היסטוריות ובמיוחד לקדושים שחיו בתקופות קרובות יותר אלינו. על איית נחמיאש מסופר שהקללה שלהם היתה מאוד מסוכנת: כאשר ר׳ דוד נחמיאש היה עובר ברחובות הכפר, היו כולם מפחדים. הוא התרגז פעם על אדם שרב עם בתו, ואותו האדם עם כל משפחתו נפטרו תוך זמן קצר כאשר ר׳ דוד בן־ברוך היה מקלל מישהו, הקללה היתה מתקיימת, ולכן פחדו לפגוע בו. כשהתארח במוגאדור והיהודים

קיבלוהו יפה רק כאשר לבש גלימה יפה, התלונן בפניהם שעשו כבוד לבגדיו ולא לו.

 כאשר נודעה להם זהותו מיהרו לבקש ממנו סליחה ולתת לו נדבות; יהודי שהתארח בביתו של ר׳ דוד בן־ברוך, נדהם מפשטות הליכותיו ואמר בזלזול: ״זהו ר׳ דוד בן-ברוך?״, התעוור והבריא רק לאחר שביקש סליחה מהרב:יהודי שסירב לתת לר׳ דוד בן־ברוך מאה ריאל, קולל על־ידי הרב שתוך שנה יהיה עני, ואכן כך היה: במשפט בין יהודי למוסלמי ציווה ר׳ יהודה בן־עטר ליהודי לשלם למוסלמי סכום כסף, אחרת ימות תוך שלושה ימים. היהודי שילם מפחד קללתו של הקדוש; הקללה של ר׳ חיים פינטו הקטן היתה קשה אף היא: יהודי ששבר לו כד שמן מת אחרי יומיים, ורופא שגירש את הקדוש מביתו נפטר למחרת היום: לר׳ מאיר עראמה נהגו לתת מיד את מבוקשו פן יקרה משהו לאדם או לבהמתו; ר׳ יחייא לחלו קילל יהודי שאמר שהשיפוט של הרב בעניינו לא היה צודק והיהודי מת: על ר׳ פנחס הכהן מספרים שאדם שקולל על־ידיו היה מתייבש על המקום, ודבר זה קרה אפילו לבנו הוא;קללתו של ר׳ ראובן פינטו היתה תמיד מתקיימת;כשר׳ רפאל אנקאווה היה מקלל היתה הקללה מתקיימת בו במקום: יהודי שנשבע לשווא שלא לקח כסף מערבי קולל על־ידי הרב והתעוור מיד: במקרה אחר, כששפט בין יהודי ומוסלמי, איים הרב לקלל, והיהודי גילה מיד את האמת ר׳ סעדיה דאדס קילל את העיר, שפרנסיה לא באו לקראתו כשהרגיש שמותו קרב, שיהיו בה יותר נשים מאשר גברים, ואכן כך היה ר׳ שלמה כהן גדול נזהר שלא לקלל את היהודים, שכן קללתו היתה מתקיימת תמיד.

הפגיעה במטפל או בחסיד של הקדוש נחשבת אף היא כפגיעה בקדוש עצמו וגורמת לעונש: אדם, שהלשין לשלטונות שהיהודי המטפל בר׳ דוד ומשה בונה בית־כנסת ללא רשות, השתגע. באותה מידה קללתו של החסיד מתקבלת כמו הקללה של הקדוש עצמו: חסיד של ר׳ שלמה בן־לחנס קילל נהג שסירב לקחת אותו לקבר הקדוש. המכונית התקלקלה ולא נסעה עד שהנהג הסכים לקחת אותו.

מעניין לציין כאן את המסורות על היחסים בין הקדושים לבין עצמם. קדושים חיים מבקרים בקבריהם של קדושים מתים, כמו ר׳ דוד בן־שאפת אצל ר׳ שלמה בן-לחנסור׳ חיים פינטו הקטן יחד עם ר׳ פנחס הכהן בקברו של ר׳ חיים פינטו הגדול. הקדושים גם מגיעים להסכם ביניהם בדבר חלוקת מרוקו לאזורי חסות והשפעה.

 ר׳ חיים פינטו הקטן, לאחר שחולל נס במוגאדור בנוכחות ר׳ פנחס הכהן, הסביר לו שהפעיל את זכותו בתחום השייך לו ולאבותיו בו בזמן שתחומו של ר׳ פנחס הוא מראכש ותארודאנת. ר׳ פנחס הכהן ובאבא דודו, הוא דוד בן־ברוך הקטן, חילקו את מרוקו ביניהם לשם איסוף נדבות ותרומות, כך שהצפון נמצא תחת מרותו של ר׳ פנחס והדרום שייך לבאבא דודו. ידועה לפחות מסורת אחת של קדוש שנפטר כתוצאה מקללה של קדוש אחר: ר׳ יונה נבון קילל את ר׳ חיים פינטו(מוגאדור) שילך בקיצור שנים. ר׳ חיים החזיר לו קללה ור׳ יונה נפטר לאחר יומיים.

חשיבות גדולה מייחסים לנדר שנעשה לקדוש,בעת הפנייה אליו או לאחר שמילא בקשה. מבטיחים להביא לקדוש סעודה, לערוך שחיטה לכבודו, לבנות לו ציון, מציבה, חדרים ליד מקום קבורתו וכדומה. נשים עקרות, או אלה שילדיהן הקודמים מתו, מבטיחות לתת לתינוק העתיד להיוולד את שמו של הקדוש. יש להקפיד בקיום הנדר כי אי־קיומו יגרום אחריו עונש. כאן שוב אנו עדים לתופעת הפחד מפני הקדוש וההקפדה שלא להרגיזו. יהודי שהבטיח לשחוט שני עגלים למול תימחדארת עשה הכל כדי לקיים את נדרו חרף קשיים רבים.

במקרה דומה שחט יהודי שני כבשים שהבטיח לכבוד מולאי איגגי, הגם שהקדוש הופיע בלילה בחלום ואמר לו כפרה על כבש אחד שברח. אשה שילדה בזכות ר׳ מסעוד עראמה ונדרה להביא לו סעודה, מביאה אותה מתוך דאגה שדבר רע יקרה לתינוק. אב שבנו הבריא כשהיה תינוק בזכות מול תימחדארת נדר להשתטח על קברו של הקדוש וקיים את הנדר כשהבן היה בן עשרים !

אם הנודר לא מקיים את נדרו העונש הוא בדרך כלל חזרה למצבו הקודם, כשמדובר באדם שהיה חולה. בעזרת בקשה נוספת יכול הקדוש לסלוח לו, או להחזיר את פניו ריקם: רופא יהודי משותק הבריא בזכות ר׳ עמרם בן־דיוואן והבטיח לשחוט פרה לכבוד הקדוש. משלא קיים את הבטחתו חלה שוב בשיתוק. חזר לקדוש, התחנן בפניו והבטיח שוב שישחוט לכבודו פרה, אבל הקדוש לא סלח לו: 

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

היחסים בין הקדוש וחסידיו

ללה סוליקה...ציון הקבר

רוקח נוצרי מטנג׳יר ששני בניו היו חולים, בא להשתטח על קברו של ר׳ עמרם בן-דיוואן והבטיח לבנות כביש למקום וכיפה אם ילדיו יבריאו. מאחר שלא קיים את הבטחתו שוב חלו הילדים. הוא חזר לר׳ עמרם והבטיח שאם הילדים יבריאו לא יעזוב את המקום עד שהכביש יהיה מוכן וכך עשה. במקום כיפה בנה טראסה גדולה עם עמודים וגג. גם החלפת הנדר או שינויו במשהו אחר אסורה: שומרו המוסלמי של ר׳ סעדיה דאדס הזהיר מוסלמי אחר שפנה לקדוש שיקיים את נדרו במלואו. המוסלמי הביא לקדוש תרומה יותר קטנה ממה שהבטיח לו וסוסתו וסייחו מתו.

המסורת מספרת שהצדיק אינו מוותר על מה שמגיע לו והוא מדרבן אדם לקיים את נדרו אף אם האדם רק חשב על הדבר: על ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא מסופר שהיה בא בחלום לאנשים ומצווה עליהם לקיים את נדרס: ר׳ יצחק בן-וואליד הופיע פעם בחלום לאשה שהבטיחה לתת את שמו לתינוק שעמדה ללדת, והזהיר אותה פן לא תקיים את הבטחתה. אמנם אביה מת באותה שנה, ומקובל היה לתת לנולד את שם האב הנפטר, אך היא פחדה ונתנה שמו של הקדוש לתינוק: ר׳ דוד הלוי דראע הופיע בחלום ליהודי שהבטיח לבנות לו חדר ואמר לו שיקום ויקיים את המצווה.

באמצעות החלום פונה הקדוש לחסידיו ומברך אותם, מתלונן או נותן להם הוראות הקשורות אליו: ר׳ דוד בן-ברוך (אזרו נבאהאמו) היה מופיע לפעמים לאחת מחסידותיו בחלום ומברך אותה ואת משפחתה! ר׳ דוד ומשה מופיע ליהודי המטפל בחדרו ומברך אותו שה׳ יעזור לו בכל מעשיו ושלא יחשוש מדבר. גם את מצב רוחו מבטא הקדוש בהלום: לפעמים מופיע ר׳ דוד ומשה לחסידו בעצבנות, סימן שדבר־מה לא כשורה, ולפעמים הוא בא וחיוך על פניו, אות לכך שהכל כשורה.

הקדוש מתלונן בפני חסידיו על מעשים שעשו בקשר אליו ובעיקר על כך שלא נותנים לו תשומת לב. ר׳ דוד ומשה שואל מעריץ אם יש לו אומץ למכור תמורת כסף את הפר המיועד לשחיטה לכבודו: יש והוא פונה לאדם שפגע בחסידו והשתגע ואומר לו שבגלל מעשהו שגרר עונש מצידו, הוא מתבייש מאשתו ומילדיו: מסורות רבות מספרות שר׳ דוד ומשה מופיע בחלום לחסידיו בארץ ומתלונן בפניהם למה המרוקאים שכחו אותו. ר׳ דוד הלוי דראע שואל את חסידיו למה לכולם בנו חדר ולו לא בנו-, ר׳ משה חאליווה מודיע בחלום לבנו שכיוון שהיהודים הפסיקו לבקר בבית־הכנסת שלו, הם יעזבו את העיר.

 קדושים מתלוננים למה לא באים להשתטח על קברם ובצורה זו נתגלו קדושים חדשים כמו ר׳ אברהנם בן דוואיה ומול סדרה. לקדושים יש בקשות או דרישות הקשורות לעצמם והוראותיהם מועברות לחסידיהם בעיקר באמצעות החלום: ר׳ דוד בן־ברוך(אזרו נבאהאמו) מבקש לא להזמין נגנים אלא רק פייטנים להילולה שלו: ר׳ דוד הלוי דראע רוצה בית־כנסת במקום הריצוף שהבטיחו לו, ולפקיד העומד לעלות ארצה אומר למי לתת את החדר שהחזיק ליד קברו: ר׳ דוד בן־שאפת מודיע לאנשים שאם אין להם כסף לסעודה הם רשאים להביא לו רק תפוח־אדמה; ר׳ פנחס הכהן מבקש שרק ידליקו נרות בזיארה שלו ושלא יתרמו כסף, ר׳ הלל הכהן ביקש שיכינו לו סעודה חדשה, כי את הסעודה שהביאו לו נתנו.לעוזרת המוסלמיה לטעום והסעודה היתה טמאה: ר׳ יחייא לחלו אומר ליהודי העומד בראש חברא קדישא שלא יבנו לו מציבה; מול תימחדארת מבקש שיקראו לו סידי מול תימחדארת (אדון המקום) ושלא יקראו לו בשמו: ר׳ עמרם בן־דיוואן מודיע לאלה שניסו לבנות לו מציבה שאיננו רוצה כמציבה אלא שישאירו שם רק את האבנים: 

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי.

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

היחסים בין הקדוש וחסידיו

לנוצרי שהבטיח לבנות לו כיפה הופיע ואמר שאינו רוצה כיפה אלא טראסה שבה יוכלו המבקרים להתכנס. מסורות רבות נאס

קבר אור החיים הקדוש

קבר אור החיים הקדוש

פו על הוראותיו של ר׳ דוד ומשה לחסידיו: הוא מצווה ליהודי שפגע בחסידיו לבוא לבית־הכנסת שלו עם סכין בפיו ושיצעק מהפתח עד הקצה: הוא מופיע לפני חסידו ביום, מול השמש, נותן לו מכוש ביד ומבקש ממנו לבנות לו קבר. כשרצה לבנות לו את הקבר ביום חמישי ירד גשם חזק ורק למחרת, תחת שמש חזקה, הצליח לבנותו. ר׳ דוד ומשה מסביר לו בחלום שרצה את הקבורה ביום שישי מפני שנפטר ביום שישי. הוא נכנס לפרטי פרטים בקשר לחדרו ולהילולה שלו בצפת, ומצביע בדיוק על המקום בו יש לקיים את ההילולה שלו כל שנה: איפה לשים את הקופה ואיפה להדליק את הנרות, איך למסור על בואו ליהודי מרוקו בכתב, שלא ידליקו כוס עם שמן אלא רק נרות, שיעשו לו פרוכת לחדרו, מפרט את הכלים והבישול לסעודה וכו׳.הוא גם דואג לשלוח אשה לצפת שתעזור בהכנת הסעודה ומבקש מאנשים המכינים סעודה לכבודו בביתם שיקיימו אותה במקום מושבו בצפת.

יש והקדוש מוסר את הוראתו באמצעות התקפה של חולה כפיון ( אפילפסיה ) . כך מסר ר׳ דניאל השומר אשכנזי שבית־המטבחיים ליד מקום קבורתו נבנה באותו מקום בו קבורה אמו וביקש שהיהודים יסלקו אותו משם.

לקדוש, בעודו חי, היה בדרך כלל עוזר שהיה מלווה אותו בנסיעותיו, נושא את כליו ודואג לצרכיו. כשהמלווה היה מוסלמי, בדרך כלל נער מוסלמי, כינו אותו היהודים העבד של הקדוש. על ר׳ דוד ומשה, ר׳ חיים בן-דיוואן וחזן איזו, למשל, מסופר שהיה להם עבד. המלווה היהודי נקרא בדרך כלל שליח או שמש של הקדוש. לר׳ חיים פינטו הקטן היה שמש. שליחים היו לר׳ יוסף אביחצירא, ר' דוד אביחצירא, ר׳ דוד בן־ברוך (תארודאנת), ור׳ דוד בן־ברוך (אזרו נבאהאמו). גם המטפלים בקבריהם של קדושים נקראו שמשים או שליחים וזכו למעמד מיוחד בעיני החסידים.

מערכת יחסים מיוחדת נוצרת בין הקדוש לבין אדם שניצל מצרה גדולה על־ידיו או שמצפה לנס תוך הבטחת נדר. יהודי נדר לר׳ דוד הלוי דראע שיהיה לו לשליח עד שהקדוש ישלח אותו לירושלים אם בתו החולה תישאר בחיים.בעדויות חוזר המונח ״עבד״ שהוראתו היא בעיקר קבלה או כניעה מוחלטת לקדוש על־ידי המעריץ, בדומה ליחס של העבד כלפי אדונו. יהודי בצרה פנה לר׳ אהרון אסולין ואמר לו: ״אדוני, תעשה לי נס, שאהיה עבדך ואדליק לך נרות״. לאחר שניצל מידי השלטונות אמר לו ראש הקהילה: ״לי כא תעבד־עבדו״, דהיינו, ״למי שאתה קשור כמו עבד, המשך להיות עבדו״; סוחר יהודי שנהג להשתטח על קברו של ר׳ דוד ומשה נסע אליו פעם במשאית עמוסת תה, סחורה שהיה אסור לסחור בה בתקופת מלחמת העולם השנייה, הלשינו עליו והוא היה צריך להופיע בפני המושל. בלילה הופיע ר׳ דוד ומשה בחלום ואמר לו שימסור שהסחורה שייכת לר׳ דוד ומשה והוא רק העבד של הצדיק, המשרת שלו. גם למושל הופיע הקדוש בחלום וביקשו לא להפריע למשרת שלו; שד״ר שהתארח אצל ר׳ דוד בן־ברוך בליל הסדר ומאוד התגעגע למשפחתו הכריז שהוא העבד של הקדוש כאות תודה על כך שהקדוש הראה לו את בני ביתו.

הביטוי ׳עבד הקדוש׳ נמצא בשימוש היהודים ממוצא מרוקאי גם לאחר עזיבתם את מרוקו: יהודי שעלה לקבר רשב״י כדי לבקש את עזרת הקדוש לשם ריפוי בנו החולה אנוש פנה לקדוש בזה הלשון: ״אני רגיל לבוא לכאן כל שנה להתפלל. אם הבן שלי יתרפא, אני העבד שלך, אם לא, אני אבוא ואשרוף לך את הקבר. ( זו בקשה בתוספת עאר..הבן ניצל ) צאצאיו של ר׳ חיים פינטו שביקרו אצל יהודי מרוקאי עשיר היושב בצרפת וביקשו ממנו תרומה, זכו לתשובה: ״כל מה שיש לי שלכם הוא כי אני העבד של הצדיק ר׳ חיים פינטו״.

מעניין לציין שהביטוי יעבד הקדוש׳ נמצא בשימוש לא רק לגבי זה שנעשה לו נס אלא גם לגבי אדם הידוע בקרבתו הגדולה לקדוש, בדרך כלל בעל תפקיד הקשור לקדוש, בארגון ההילולה שלו ובפעילות נמרצת למענו.

׳עבד הקדוש׳ הוא איפוא תואר שאדם נוטל לעצמו לאחר מעשה מיוחד שעשה לו הקדוש, או בגלל קשר מיוחד שיש לאדם כלפי הקדוש. המאפיין אותו הוא שהקדוש הזה נהפך לקדוש בלעדי או עיקרי לאותו עבד. מערכת היחסים שבין העבד לקדוש היא בבחינת ״ביני לבינו״ והיא במידה רבה לא גלויה.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

ניסי הקדוש

חשיבותם של הניסים במישור הדתיות העממית גדולה. הנס, כתופעה יוצאת דופן, המעוררת פליאה והשתוממות, בא לסמל בעיני המאמינים התערבות אלוהית ועדות מוחשית לקדושתו של האיש, המקום או החפץ המסוים. יחד עם זאת ״החיים כולם היו ספוגים דת עד כדי כך שתמיד נשקפה סכנה שייעלם מעיניהן של הבריות ההבדל בין דברים שברוח לדברים שבזמן. אם מצד אחד, אפשר להעלות את כל 

רבי אליהו- קזבלנקה

רבי אליהו- קזבלנקה

הניסים הנעשים על־ידי הקדושים במרוקו מוצאים את ביטוים, לפי המסורת, במישורים שונים. הקדוש מרפא מחלות, שולט בכוחות הטבע וממשיך ״לחיות״ ולהופיע אחרי מותו בפני המאמינים. יהודי מרוקו המבקרים הרבה בהילולות, אינם חדלים מלספר על הניסים שמחוללים הקדושים., הכמיהה לנס מהקדוש קיימת תמיד, אבל היא כמובן גוברת בשעת צרה ומחלה, במיוחד כשהרפואה אינה יכולה לעזור עוד. כך יש מאות רבות של סיפורים ועדויות על משותקים שמתחילים ללכת, על עיוורים הזוכים שוב במאור־עיניים, על אלמים שמתחילים לדבר וחרשים שמתחילים לשמוע, על חולי־נפש ששפיות דעתם חוזרת אליהם, על נשים עקרות שמצליחות ללדת וכו'.

רוב רובם של הניסים הנעשים על־ידי הקדושים קשורים לריפוי מחלות בצורה פלאית. פונים לקדושים לריפוי כל המחלות, אך בעיקר במקרים של מחלות־רוח, כפיון, שיתוק, עקרות ותמותת ולדות או תינוקות. יש קדושים שמרפאים את כל המחלות ויש כאלה הידועים בהתמחותם במחלות מסוימות או מחלה מסוימת. חולי כפיון פנו בין השאר לר׳ אברהם כהן, ר׳ דניאל השומר אשכנזי, מול תאזגארת ור׳ שלמה בן-תאמצות. עיוורים פנו בין השאר לר׳ דוד בן־ברוך, ר׳ דוד הלוי דראע, ר׳ דוד בן־שאפת ור׳ שלום זאווי. את חולי הרוח, חולי הכפיון, המשותקים וגם העיוורים נהגו לפעמים לקשור בחבלים או שרשראות ברזל לקבר או לעץ ליד הקבר במשך שעות או במשך הלילה.

לפעמים היו לקדושים התמחויות מאוד מיוחדות: ר׳ שלמה בן-תאמצות היה מרפא מחום גבוהומצהבת; ר׳ שלום זאווי היה מרפא ממחלות שנוצרות מתוך פחד: לאלה ספיה הייתה מבריאה אלה שסבלו מחולשה: לאלה לונה בת־כליפא טיפלה באנשים שסבלו ממחלות הגרון בעזרת רוק: ר׳ רפאל אנקאווה היה משחרר משדים.

הערת המחבר : ביטוי לאמונה זו אפשר למצוא במה שאמר אחד האינפורמנטים: ״הרבה ניסים עשו הצדיקים. אנחנו חיים רק בזכותם ובזכות ה׳״. בפרק זה עשינו מבחר מסוים של ניסים המתרחשים בכל המישורים, אך יש לעיין בפרקים נוספים של הקובץ כדי לקבל תמונה כוללת יותר. ניסים הקשורים לחלומות רוכזו בפרק ״מקום החלום בהערצת הקדושים״, ניסים הקשורים לאלמנטים בטבע רוכזו בפרק ״אלמנטים בטבע הקשורים לקדושים או המזוהים איתם״, ניסים הקשורים למוסלמים רוכזו בפרק ״היחסים בין היהודים והמוסלמים בפולחן הקדושים״, ניסים נוספים המתרחשים ליד הקבר רוכזו בפרק ״הביקור אצל הקדוש. ההילולה״ וכו'.

הערת המחבר : ראה סיפור מס׳ 1.597. ש׳ רומאנלי במסעו במרוקו בסוף המאה השמונה־עשרה הזדעזע למראה השימוש ברוק: ״בצאתי יום אחד מבית־הכנסת, מצאתי איש אחד על הפתח וכוס בידו מלאה רוק. הושיטו אלי לרוק בתוכו כאשר עשו כל היוצאים. נהפכו מעי בקרבי. דחיתי ידו, הפלתי כוסו והעמסתיו בכל המארות ובכל האלות אשר לא נכתבו בספר התורה. נבל! בליעל וחדל אישים! ויצא איש־הביניים לשכך חמתי לאמר כי היה לשיקוי ילד חולה לרפואת עין הרע… כך הוא מנהגנו״, משא בערב, כתבים נבחרים, מהדורת חיים שירמן, ירושלים תשכ׳׳ט, עמי 53-52 ( הערה אישית – אלי פילו – למי שמעוניין ספרו של רומאנילי " משא בערב מובא באתר שלי ) 

עמוד 3 מתוך 71234567

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יונ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031