הערצת הקדו.-יהודי מרוקו-י.בן עמי


הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

 

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

חשיבותם של הצאצאים במסגרת המשפחתית הדתית והחברתית של החברה המסורתית של יהודי מרוקו מסבירה את הפניות הרבות לקדושים במקרים של עקרות או של העדר צאצאים עקב מותם.העדר תנאי הרפואה המודרנית, בעיקר בכפרים הקטנים השאיר את הקדוש והאמונה בו כמעט כמוצא יחיד לטיפול במצבים אלה. בין הקדושים המפורסמים בריפוי עקרות היו ר׳ אברהם אווריוור, ר׳ אברהם דרעי, ר׳ אברהם ואזאנה, ר׳ עמרם בן־ דיוואן, לאלה ספיה ואחרים. אלה שילדיהם היו מתים היו פונים בין השאר לר׳ דוד הלוי דראע, מולאי איגגי, סידי בועיסא וסלימאן, לאלה סוליכה ואחרים. לסידי מהאסר היו פונות נשים שסבלו מהפלות.

תינוק שנולד בזכות הקדוש היה מקבל את שמו באופן טבעי. על־ידי כך היה נוצר קשר מיוחד בין הקדוש לבין האדם הנושא את שמו, המחייב אותו לשמירת הקשר במשך כל ימי חייו על־ידי ביקורים לקבר של הקדוש, קיום הילולות וכו'.

לא פעם מודיע הקדוש לפונה אליו שאין לו תרופה עבורו ושולח אותו לקדוש אחר. אנשים חולים נשלחו על־ידי אולאד זימור לר׳ אברהם מול אנס ועל ידי ר׳ יצחק ישראל הלוי לר׳ דוד אלשקר: אשה עקרה נשלחה על־ידי ר׳ יהודה ק־ישמעאל לסידי בועיסא וסלימאן וזה האחרון הפנה לר׳ מכלוף ק־יוסף אביחצירא יהודי כדי שיוולדו לו רק בנים ולא בנות: אשה עם בתה החולה נשלחו לר׳ שלמה בךתאמצות על־ידי שומרו של ר׳ חנניה הכהן.

הקדושים היהודים במרוקו ריפאו לא רק יהודים אלא גם מוסלמים ואף נוצרים שפנו אליהם: ר׳ דוד בן־ברוך הציל צרפתי חולה רוח שיהודי הביא אליו: גויה משותקת הובאה לר׳ דוד הלוי דראע והבריאה: רבות העדויות על ביקורים של נוצרים בקברו של ר׳ עמרם בךדיוואן ועל ניסים שקרו להם.

 הערת המחבר : "Praying at graves of 'saints' was customary for barren women", J. Gerber, Jewish Society in 16

Fes: Studies in Communal and Economic Life,ColumbiaUniversity, Ph. D. Thesis, 1972, p. 121

מעניין לציין שהקראי סהל בן מצליח מתקומם כבר במאה העשירית נגד תופעות דומות בארץ ״ואיך

אחריש ודרכי עובדי עבודה ורה בין מקצת ישראל יושבים בקברים ולנים בנצורים ודורשים אל המתים

ואומרים ׳יא ר׳ יוסי הגלילי, רפאני, הבטינני׳(מענה! תן לי הריון), ומדליקים הנרות על קברי הצדיקים

ומקטירים לפניהם על הלבנים וקושרים עקדים על התמר של הצדיק לכל מיני חליים וחוננים על קברי הצדיקים המתים…׳׳. ש׳ פינסקער, ליקוטי קדמוניות, כרך ב׳, ירושלים תשכ״ח, עמי 32

הערת המחבר : המנהג נפוץ מאוד ומחקרנו העלה מספר גדול של עדויות על כך, וכן על המנהג לתת לבנות שמות של נשים קדושות. אחד האינפורמנטים מסר שכמעט בכל משפחה במרוקו יש ילד בשם עמרם על שמו של ר׳ עמרם בן דיוואן. מעניין לציין שהשם הפרטי של הקדוש היה דומיננטי באיזור בו מצוי הקבר. היו הרבה ״אליהו״ בקזבלנקה, ״חיים״ במוגאדור, ״עמרם״ בואזאן, ״חנניה״ במראכש וכוי. הקדוש היה מעניש את אלה שלא קראו לתינוק בשמו. ראה פרק ״היחסים בין הקדוש וחסידיו״ בקובץ זה.

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

ניסי הקדוש

את כושר־הריפוי יכול הקדוש להעביר לאהרב פינטו יוסףדם אחר שהוא מבני משפחתו, אחד מחסידיו או מי שהיה מטפל בו בחייו, או בקברו, לאחר מותו: בתו של ר׳ שלמה בן־יצחק ירשה מאביה את כושר הריפוי והיתה מטפלת באנשים כשהיא יורקת או מעבירה את ידה עליהם! ר׳ יהודה גדול גלעד העביר את כושר הריפוי ללאלה לונה בת־כליפא שטיפלה בו במסירות רבה בחייו ובקברו לאחר מותו: אשה שנרדמה ליד קברו של ר׳ יצחק בן־וואליד חלמה על הקדוש וקיבלה ממנו כד שבתוכו היתה שמה משחות ובעזרתן היתה מרפאת אנשים. אשה אחרת קבלה מר׳ יחייא חיים אסולין, בנסיבות דומות, אבן שבעזרתה היו אנשים מבריאים.

גם לחפציו האישיים של הקדוש ייחסו היהודים כושר ריפוי שנוצר מהמגע האינטימי של החפץ עם הקדוש. היהודים מנשקים את בגדי ר׳ עמרם בן־דיוואן הנמצאים לפי המסורת בסאלי. שאריות תכריכיהם של ר׳ רפאל אנקאווה ושל ר׳ רחמים מזרחי נקנו בכסף רב על ידי היהודים לפני קבורתם; כדי שתלדנה בלידה קלה וללא כאבים היו היהודיות מחזיקות במקל של ר׳ חיים משאש או של ר׳ יצחק בו וואליד, או היו חוגרות את החגורה של ר׳ עמרם בן־דיוואן או של ר׳ יצחק בן וואליד. חולה שענד את הטבעת של ר׳ חיים משאש היה מבריא.

קדושים מספר התפרסמו עוד בחייהם בכושרם לרפא אנשים: ר׳ משה הכהן מל ילד גוסס והילד נשאר בחיים; ר׳ יוסף דהאן היה מרפא חולים עוד בחייו, וכך גם ר׳ משה חאליווה על־ידי מגע ידים ולאלה לונה בת־כליפא בעזרת רוק.

לא רק לשם ריפוי מחלות היו פונים לקדוש אלא גם כדי להיחלץ מצרה כלשהי או למצוא פתרון לבעיה המטרידה את החסיד. בשעת סכנה ובמיוחד בתקופת מלחמה צועק היהודי בשם ר׳ דוד ומשה וניצל: נהג קורא בשמו של ר׳ דוד ומשה או של ר׳ דוד בן־ברוך בשעת תאונת דרכים, והוא ונוסעיו יוצאים ללא פגיעה: יהודי שנתבע על־ידי הסוכנות היהודית בישראל יוצא זכאי במשפט, עקב הדרכתו של ר׳ דוד בן ברוך: מנעולים נופלים ודלת נפתחת כדי שמעריצות תוכלנה להיכנס לחדרו של ר׳ חנניה הכהן, או כדי שיהודים יוכלו לצאת מבית־הקברות בו קבור ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא: יהודי שותה הרבה יין ואינו משתכר בגלל אמונתו בר׳ דוד הלוי דראע: לחייל שרוצה להגיע הביתה בלילה שולח ר׳ דוד ומשה מכונית שנעלמת ברגע שהוא יורד ממנה ועוד.

הקדוש מראה את יכולתו גם במסגרת חיי הנשואין של בני הזוג, או בזיווג זיווגים, ונהוג לפנות לקדושים כשרוצים להתחתן או כאשר שלום הבית מעורער: מולאי איגגי ור׳ דוד הלוי דראע מסירים ׳תקאף׳ והבחורה מתארסת זמן קצר אחרי כן: ר׳ חיים פינטו הקטן, מולאי איגגי ור׳ מכלוף דאגוראי מזווגים זיווגים מיוזמתם הם או על־פי בקשת הפונה: ר׳ דוד הלוי דראע ור׳ דוד ומשה משכינים שלום בין בעל ואשה ומביאים לאיחודם מחדש. גם סוחרים מבקשים עזרתם של הקדושים לשם הצלחה בעסקיהם. לא רק היהודי הבודד נהנה מהנס של הקדוש בעת צרה אלא כל הקהילה, כל המלאח או כל העיר ניצלים ומוגנים על־ידיו. גם כאן אין הבדל בין האנשים וניצלים מוסלמים יחד עם יהודים. כאשר ר׳ דוד ומשה הגיע לתאמזרית ומצא את כל האנשים חולים, הוא קיבל את הגזירה מהשמים והקריב את חייו תמורת הבראתם! לאחר פנייה לבורי כיזו ושחיטה לכבודו מציל הקדוש את האיזור ממגיפת טיפוס; הודות להגנתו של הקדוש, אף אחד לא נפגע, כאשר גג החדר שליד קברו של ר׳ דוד הלוי דראע התמוטט בלילה על האנשים שישנו בתוכו.

רבות הן המסורות על התקפת יהודים או כל המלאח, או כל העיר על־ידי מוסלמים, והצלתם על־ידי הקדושים. כאשר אויבים מתקרבים לתיללית יוצאות אבנים מבית הקברות ומגרשות אותם. הקדוש לא רק מציל ומגן נגד המוסלמים אלא גם מתערב כדי לשפר את יחסם של המוסלמים כלפי היהודים.

כוחו העצום של הקדוש ושליטתו המלאה בנעשה באים לידי ביטוי בעונשים שהוא מטיל על אלה שפוגעים בו. אמנם גם יהודים נענשים על־ידי הקדושים, במיוחד אם יש חילול קודש, לרוב מוסב העונש על המוסלמים מסיבות שונות כגון פגיעה בקדוש, בקבורתו, ביהודים וכו'.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

ניסי הקדוש

לקדושים כושר נבואה ונבואתם היתה תמיד מתקיימת: כך הצליח ר׳ פנחס הכהן להציל את הפחה של מראכש פעמים רבות כשהתנבא לפני כן שרוצים להרוג אותו; כאשר יהודי פאס היו בסכנה ושלחו שליח לר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא כדי לבקש את עזרתו, ידע כבר הקדוש את סיבת בואו של השליח. קדושים מפורסמים בכושרם הנבואי היו ר׳ דוד בן־ברוך, ר׳ חיים פינטו הקטן, ר׳ מנחם כהן, ר׳ ראובן אג׳ייני, ר׳ רפאל אנקאווה. מסורות רבות מספרות על כושרם של הקדושים לנבא את מותם של אנשים אחרים: ר׳ רפאל אנקאווה היה מכיר את סימני המוות, ופעם ראה אדם ברחוב, הכניסו למיטה וקרא קריאת שמע: ר׳ שלמה בן לחנס התנבא על מותו של ר׳ מסעוד נחמיאש בתוך אורווה במקום אחר, וראה את הלוויתו של ר׳ מרדכי בן־עטר בשמים. קדושים רבים התנבאו על מותם הם, והמסורות הקשורות למעמד זה חוזרות על עצמן. לרוב נפטר הצדיק ביום שישי. כאשר הוא מרגיש שהסוף קרב, מכין הצדיק את עצמו ועושה טבילה, גוזז צפורניו, לובש תכריכיו וקורא קריאת שמע. אם הוא נמצא מחוץ לבית, בשדה, מעיין עשרי לפרוץ לידו כדי שיעשה טבילה, כפי שקרה לר׳ דוד ומשה ור׳ מרדכי מול אל־עין; גם תכריכין יכולים לרדת מן השמים מוכנים עבורו, כפי שסופר על ר׳ דוד ומשה; לפעמים יורד הקדוש לבד לקבר והקבר נסגר עליו. לעיתים יש לקדושים בקשות לפני מותם. ר׳ יוסף אלמליח התנבא שימות בדמנאת וביקש שיקברו אותו שם. ר׳ יוסף באג׳איו ור׳ יוסף בךעלי נפטרו בתאביה וביקשו להיקבר בנטיפה; ר׳ יסו איבגי מת בכפר מולדתו, כפר תיזי וביקש להיקבר בתאזנאכת׳: מולאי איגגי ביקש מאנשי החברא קדישא לחפור, הכין את עצמו, והקבר נסגר עליו מעצמו! ר׳ שלמה חמיאש התנבא שקבורתו היא באיית רחאל, ליד מולאי איגגי, ולכן נסע לשם עם אשתו, ואכן שם נפטר ונקבר. ר׳ עמרם בן־דיוואן ביקש להיקבר ליד העץ הנמצא עד היום ליד קבורתו. כאשר ר׳ רפאל אנקאווה וחזן איזו התפללו לגשם לפי בקשת היהודים, ניבאו שימותו כאשר הגשם ״רד: ר׳ יחייא לחלו ביקש למות לאחר מותו של יהודי שהוא קילל, ור׳ שלמה בן־לחנס לאחר שנודע לו על מות מורו ר׳ מרדכי בן עטר.

הקדוש שולט בכוחות הטבע ושליטתו עליהם מוחלטת, גם בחייו וגם לאחר מותו. מסורות רבות מספרות על יכולתם של הקדושים לעצור את מהלך השמש. תמיד נעצרת השמש ביום שישי כדי לגמור פעולה מסוימת לפני החשיכה ולמנוע חילול שבת. במקרה אחד עצר ר׳ יהודה הלחמי את השמש ביום שישי, כדי לאפשר לשוחט יהודי למצוא את סכינו ולשחוט את העופות ליהודי הכפרים הסמוכים לפני כניסת השבת. בכל המקרים האחרים, השמש נעצרת ביום שישי כדי לאפשר לקבור את הקדוש שנפטר באותו יום, לפני כניסת השבת. כאשר נפטרה לאלה סוליכה ועקנין, המשיכה השמש להאיר עד גמר טקס ההלוויה, ואז נכנסה השבת באופן פתאומי. נס עצירת השמש קרה למספר קדושים שהתנבאו על מותם, וביניהם ר׳ אברהם אמזלג, ר׳ אברהם כהן בו־דוואיה, ר׳ מרדכי מול אל־עין, מולאי איגגי, מול אל־חאזדה אל־מנזורה, ר׳ עמרם אביחצירא, ר׳ עמרם בן־ריוואן, ר׳ רפאל הכהן, ר׳ שלמה בךלדונס, ר׳ שלמה בן־יצחק ור׳ שלמה סויסה.

הערת המחבר – בין הקדושים שהתנבאו על מותם אנו מוצאים חזן איזו, רבי יוסף אלמליח, רבי יוסף באג'איו, רבי יוסף בן עלי, רבי יוסף דהאן, רבי יחייא אלחלו, רבי יסו איבגי, רבי יצחק אביחצירא, רבי יצחק דאבילה, מולאי איגג'י מו אל־חאזרה אל־מנוורה, ר׳ מרדכי מול אל־עין, ר׳ סעדיה דאדס, ר׳ עמרם אביחצירא, ר׳ עמרם בך דיוואן, ר׳ רפאל אנקאווה, ר׳ שלמה ק־יצחק, ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ שלמה חמיאש, ר׳ שלמה סויסה.

יוצא מן הכלל הוא ר׳ שלמה בן־יצחק שהתנבא שימות בחג מוסלמי.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים הערצת הקדושים 001ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

עצירת השמש נגרמת באמצעות אמירה בלבד, או באמצעות תקיעת חפץ כלשהו, לרוב מקל, בקיר או באדמה, על־ידי הקדוש עצמו או על־ידי אדם אחר. עם הוצאת החפץ ממקומו יורד הלילה בבת אחת. ר׳ יהודה בן-חובב עצר את השמש כשתקע מקל באדמה, כדי להספיק להביא את ר׳ מרדכי מול אל־עין לקבורה בכפר אקקא לפני כניסת השבת! חכם שפעל בזכות הקדוש, עצר את השמש בעזרת ענף עץ שתקע בקיר, כדי לסיים את קבורתו של ר׳ שלמה בן־לחנס.

בשעת פטירתו יכול הקדוש להפעיל את כוחות הטבע לשם העמדת קברו, כמו אבנים גדולות או סלעים שניתקים מן ההר ומכסים אותו. לפעמים הוא מפעיל סערה, רוח וגשם והם מעידים על צערו ואבלו של הטבע על פטירתו. הקדוש יכול להפעיל סערה, רוח וגשם גם בחייו וגם לאחר מותו, בעיקר כדי להראות מורת רוח מביקור בקברו של אדם שאינו טהור.

הקדוש שולט על המים וביכולתו לעשות פעולות שונות הקשורות אליהם: על ר׳ יעקב אשכנזי מסופר, שהיה הופך את המים לכל דבר שרצה; הקדוש יכול להתהלך על הים כשהוא יושב על מחצלת או על שטיח, והים מוביל אותו למחוז חפצו כפי שמספרת המסורת המפורסמת על ר׳ יעקב אביחצירא. הקדוש יכול לעצור את הים עוד בחייו וגם לאחר מותו. כדי למנוע את הצפת העיר רבאט על־ידי הים תקע ר׳ אליעזר דאבילה יתד באדמה, בנוכחות מלך מרוקו, ומי הים הגיעו עד היתד ונעצרו. כאשר הים הסוער נכנס לתוך בית־הקברות של הנוצרים וגם לתוך בית־הקברות של היהודים במוגאדור, מימיו הגיעו עד ליד קברו של ר׳ חיים פינטו ושם נעצרו. ביכולתו של הקדוש לעצור נהר העולה על גדותיו. כך ניצלו כפרים משיטפון על־ידי ר׳ אהרון אסולין, ר׳ אלעזר הכהן ור׳ ישראל מוריוסף.

אחד התפקידים הבולטים שמילאו קדושים מסוימים במרוקו היה ביצירת גשם. בעת בצורת היו פונים היהודיםלקדוש החי או משתטחים על קברו של קדוש ועושים שחיטה לכבודו ומבקשים שיביא גשם. ר׳ יהונתן סרירו ור׳ יוסף באג׳איו נענו לבקשת היהודים והתפללו והגשם ירד. על חזן איזו ור׳ רפאל אנקאווה מסופר שהסכימו להתפלל לגשם לפי בקשת היהודים, אך הודיעו שכאשר הגשם יירד הם ימותו, וכך היה: ר׳ רפאל אנקאווה הלך בראש תהלוכה לבית־הקברות היהודי, כשאחריו באו יהודי העיר והילדים בידיים קשורות, כולם יחפים. בבית הקברות שמו אפר על ראשם. כשירד גשם, התחיל ר׳ רפאל לגסוס: על קבריהם של איית אל־כהן, ר׳ יחייא לחלו, ר׳ יעקב קניזל ור׳ עמרם בן־ דיוואן היו היהודים משתטחים ועושים שחיטה בבקשם גשם; בתקופה שלא היו גשמים, הודיע ר׳ אברהם ואזאנה לאשה בחלום שלמחרת יהיו מים בנהר, והנס הרשים את הכפר.        

103           הערת המחבר : עדות מעניינת יש לנו בספרו של ר׳ אברהם סבע, צרור המור, ויניציה ש״ו, בפירושו לפרשת בחוקות,, דף קד ע״ב ודף קה ע״א: ״,.. ונתתי גשמים בעתם… אמרו שמכת בצורת שקולה כנגד כל המכות. ואמר ׳גשמיכם בעתם׳ ולא אמר ׳ונתתי לכם גשמים׳ להורות שהגשמים הם שלנו… וזה היה תפארת עוזנו כשקבלו אותנו האומות לפי שהיינו יודעים להביא המים בעתם, ובזה אומרים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה היות לנו הכח להוריד הגשמים בעתם בכח תפילתנו, ודבר מפורסם הוא כי על זה התנאי קבלו אותנו בארץ העמים כשגלינו מארצנו… וכבר קרה כזה כי במלכות ארגון בזמן עצירה השליכו היהודים כולם מחוץ לעיר וסגרו השערים בעדם, עד שיביאו המים״. על עניין זה בספרד הנוצרית ראה ש׳ ברשטיין, דיוואן שירי הקודש של שלמה בן משלם די פיארה, סינסינטי 1948 , עמי ה: ראה שלמה בן ווירגא, שבט יהודה, הנובר תרט״ו, עמ' 109

מסורות רבות מספרות על מעיין שנוצר על־ידי נס שחולל הקדוש, כמו במקרים של ר׳ דוד ומשה, ר׳ מרדכי מול אל־עין, וקאייד אל־גאבא. הקדוש יכול גם להחזיר מים למעיין שהתייבש: ר׳ חיים בן־עטר החזיר חיים לשני מעיינות שהיו שייכים ליהודי, וזה חזר בתשובה בעקבות הנס; ר׳ דוד ומשה גרם למעיין שליד מקום קבורתו להתמלא מים, כדי שהמבקרים הצמאים יוכלו לשתות לרוויה.

נס אחר הקשור למים קורה כשמים יוצאים ממצבתו של הקדוש ביום ההילולה כדי לבשר למעריצים שבקשתם נעתרה.

הרבה מסורות קושרות את הקדושים לבעלי חיים. לפי הוראת השולטן נכנס ר׳ שאול נחמיאש לחדר אריות, ליטף אותם ודבר לא קרה לו ואריה בא למקום שבו היה ר׳ שלמה חמיאש, אך לא העז להתקרב אליו: על ר׳ אברהם ואזאנה מסופר שפעם, כאשר היה בחיים, הוציא צפרדע מתוך נחש שבלע אותו: כלב עמד על רגליו ליד קברו של ר׳ דוד הלוי דראע, בעת קריאת תורה, וגם כאשר קראו את ההגדה של פסח. כשמת בחול המועד, קבר אותו בעליו עם תכריכין.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.תפילה בכותל

קדוש מסוגל להחזיר בהמה המיועדת לשחיטה שברחה, וכן להחיות אותה: ר׳ דניאל השומר החיה פרה לאחר שנשחטה כדי להחזיר אותה לבעליה המוסלמים,107 ור׳ עלי בן יצחק החיה פרה שעל חלוקתה התווכחו שני מוסלמים.

אמונה רווחת בין היהודים המרוקאים היא שהקדוש יכול להופיע בצורת חיה או לשלוח סימן באמצעות חיה. לרוב מדובר ביונה או בנחש, אך גם חיות אחרות מוזכרות במסורות: על הדקל של ר׳ דוד הלוי דראע היו תמיד שתי יונים; ליד קברו של ר׳ עמרם בן דיוואן היתה תמיד יונה, ציפור ואפילו נחש; סידי בועיסא וסלימאן הופיע פעם בצורת יונה על עץ ופעם בצורת רמש: ר׳ שלמה בן תאמצות הופיע בצורת זיקית ור׳ אברהם כהן בצורת נחש: על ר׳ שלמה בן לחנס (לחנם פרושו ׳נחש׳), קיימות מסורות רבות הקשורות לנחש: נחש מופיע ליד קברי, אמו ילדה נחש, והוא עצמו היה יוצא בלילה מעורו ומתחיל ללמוד: כששני יהודים ביקשו לאתר את המקום שבו היה צריך לבנות את מצבתו של ר׳ הלל הכהן, ראו נחש יוצא ואז הבינו היכן קבור הקדוש.

הקדוש שולט על המרחב ובכוחו לעבור תוך קפיצה ממקום למקום: כך הגיע ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא מתארגלי שבעמק הדרע לפאס, כשאמר את השם המפורש: ייתכן שהקדוש יעביר את שליחו בין רגע למקום אחר, בדרך כלל כיכר לחם חם בידו, והשליח מגיע ליעדו כשהלחם עודנו חם: כך שלחו ר׳ דוד בן־ברוך ור׳ יהודה וראובן בחזרה לארץ ישראל, שליחים שבאו לקבל אצלם תשובה לסוגיות, בהן התלבטו חכמים; ר׳ שלמה בן לחנם העביר שליח למראכש, כדי לראות את הלוייתו של ר׳ מרדכי בן־עטר ור׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא העביר את שליחו לפאס.

הקדוש יכול ליצור מזון לפי הצורך כדי להאכיל יהודים רעבים: רבים הסיפורים על לחם שלא נגמר ומחייא בבקבוק שלא מתרוקן בליל ההילולה: ממנת כוסכוס קטנה שנשמרה לר׳ ינאי מול למכפייא על־ידי בני ביתו, אכלו יהודים שברחו מכפר אחר, ולא רק שכולם אכלו אלא גם שבעו ונותר עוד בצלחת.

המסורת אומרת שהקדוש איננו נפטר כדרך כל בני האדם. הוא ממשיך ״לחיות״ ולפעול אחרי מותו.הוא יכול להופיע לחסידיו בחלום אך יכול גם להופיע בעצמו ליד הקבר או במרחב אחר: ר׳ חנניה הכהן מופיע ליד קברו כל מוצאי שבת: את ר׳ אברהם מכלוף בן־יחייא ראו שתי יהודיות, שבאו להדליק נר בחדרו, והשומר היהודי ראה אותו בבוקר כשהוא מתפלל עם ציצית ותפילין: כאשר נכנסים לפתע לבית־הקברות שבו קבור ר׳ שלמה בר־ברירו, רואים אדם עומד ליד גמל, עם נאד מלא מים וספל בידו, אך הדמות נעלמת כאשר מתקרבים: ר׳ משה אמסלם מופיע בחצות בבית־הכנסת על שמו, מודה לחסידיו הלומדים שם ונשאר כשעתיים במחיצתם: אנשים ראו את ר׳ שמעיה כהן ועוד שלושה קדושים הקבורים באותו מקום, לבושים ירוק, ונועלים נעליים ירוקות, הולכים ברחוב יד ביד לכיוון החדר שלהם. מסורות רבות מספרות על קדושים בשעת לימוד. הקדוש לומד, קורא תהילים, מעיין בגמרא, לבד או בחברת קדושים אחרים.יש ורק קולו של הקדוש הלומד נשמע או קולותיהם של קדושים הלומדים בצוותא: בבית־קברות עתיק שבו קבורים ר׳ דוד בן־שאפת, ר׳ חיים טולידאנו, ר׳ חיים בן־עטר ור׳ רפאל ביבס, שומע השומר הערבי בלילה, בשעה עשר ובשעה שתיים אחרי חצות, קולות של אנשים הקוראים תהילים; יש והקדוש מפסיק את לימודיו כדי ללכת לעזרת חולה ומודיע לחבריו שהוא עסוק ואינו יכול להתפנות ללימודים.

קיימת אמונה שגופת הקדוש יכולה להימצא במקומות שונים: לפעמים מדובר בשני קברים או יותר, ולפעמים בקבר ובמקום נוסף כמו הר או בית־כנסת.

הקדוש מחולל נס כדי לקיים את מצוות קידוש היין בשבת, גם בחייו וגם לאחר מותו: כאשר הגיע ר׳ יהונתן סירירו לעיר אחרת, והצטער על שאין לו יין לקידוש, התמלא פתאום הכלי הריק יין ואחר־כך התברר שבאותו ערב נעלם היין מביתו.באותן הנסיבות מתעופפת כוס היין מביתו של ר׳ מרדכי בן־עטר,ומגיעה אל שולחנו של ר׳ דוד בן־ברוך, שנותר ללא יין לקידוש בערב שבת. לאחר מותו, יכול הקדוש לשוב לביתו כל ערב שבת, כדי לקדש על היין, אך יפסיק לבוא ברגע שהדבר יוודע: ר׳ יוסף תורג׳מן, הודיע עוד לפני מותו לאשתו, שיבוא לקדש את היין כל ערב שבת, ושהיא תוכל לשמוע את קולו אבל לא לראות אותו. הוא הפסיק לבוא כאשר גילתה האשה את סודה לשכן; ר׳ שלמה בן־יצחק בא לקדש על היין במשך שנה אצל בתו, עד שגילתה לשכנה ששמעה את קולו.

הרבה ניסים קשורים בצורה זו או אחרת לקברו של הקדוש. על ר׳ חיים בן־דיוואן מסופר שהאדמה נפתחה והוא נכנס בה; קברו של סידי סייד התגלגל מבית הקברות המוסלמי לבית הקברות היהודי; כאשר רצו לבנות כביש, לא הצליחו האנשים להזיז את קבריהם של ר׳ אליהו ושל ר׳ מסעוד בר־מימונא, וגם לא את האבן הגדולה שעל קברו של ר׳ שלמה עמאר. הרבה פעמים לא רוצה הקדוש שיבנו לו מציבה או ציון והוא מודיע על כך לחסידיו. אם הקדוש אינו מעוניין כמציבה, או שהוא אינו מרוצה מצורת בנייתה, לא יצליחו היהודים לבנותה: כל נסיון לבנות מציבה ייכשל, והמציבה תיהרס בעת הבנייה. מסיבה זו לא קיימות מציבות לר׳ עמרם בן־דיוואן, ר׳ יחייא לחלו, ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ אלעזר בן־ערך, איית אל־כהן, ר׳ אברהם אווריוור ואחרים.

ניסים רבים הקשורים להופעת אור בנסיבות מסתוריות מיוחסים לקדושים:על ר׳ יהודה בן עטר, ר׳ אבנר הצרפתי ולאלה סוליכה אומרים שהשכינה יורדת עליהם, כיוון שקבריהם קרובים זה לזה בבית־הקברות בפאס ומוארים תמיד: על הקבר של ר׳ משה בן־יעקב חיון יורדת אש מן השמים כל יום שישי, ערב ראש חודש וערב חג, ועל קברם של מול טרייא וסידי בועיסא וסלימאן יורדות להבות אש: הכוס של ר׳ משה חאליווה נשארה דלוקה שנה שלימה לאחר פטירתו מבלי שהדליקו אותה: בבית־הכנסת על שמו של ר׳ דוד ומשה באשקלון יצא אור מן ההיכל והאיר את כל החדר, בתקופת מלחמת ששת הימים, כאשר היו הוראות להאפלה.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנשדריםו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

אלמנטים בטבע הקשורים לקדושים או המזוהים איתם

יש במרוקו מקומות ועצמים בטבע הקשורים לקדושים או מזוהים איתם, כגון עצים, שיחים, אבנים, סלעים, מעיינות, מפלי מים, נהרות, מערות והרים. קשה לדעת מה מקור הקדושה של מקומות ועצמים אלה. ההנחה המקובלת היא שמקומות אלה היו מקודשים עוד בתקופה הפאגאנית והאנשים ראו בהם מקום מושבם של רוחות ושדים. במשך הזמן נקשרו למקומות אלה שמות של קדושים.

 מיתוסים אלה מעולם הטבע מילאו את חייהם הדתיים של הברברים, התושבים האוטוכטוניים של האיזור הזה. ייתכן והיהודים בזמנים שונים היו שותפים במימד המעשי של פולחן זה והקשר שלהם למקומות אלה נשאר חזק עד ימינו. קל מאוד לנתח היום במונחים לא כל־כך ברורים של פאגאניות וזיקה למיתוסים, תופעות קדומות אלה, ולראות בזיקת המעריצים למיניהם המשך של תופעה זו, מתחת לשכבה דקה של פולחן הקדושים המקובל.

האדם הדתי מייחס קדושה למקומות מסוימים, תופעה הידועה בכל החברות המסורתיות. המקום הקדוש מתגלה על־ידי סימנים־סמלים כגון האבן, העץ, המעיין… המשמעות הקוסמית של המקומות הקדושים ברורה. המרחב הדתי מתקדש עם כל אביזריו ומכאן המשמעות המיוחדת שיש לעצמים בטבע. יחד עם זאת העלתה בדיקתנו שמעטים המקרים בהם יהודים העריצו עץ, אבן או מערה מבלי שיתלוו לעצמים אלה מסורות על דמויות היסטוריות או אפילו פיקטיביות; בעיקר אלה הקשורות לחלומות. מכל מקום, מבחינת הפנומנולוגיה הדתית, חשובה וקובעת העובדה שיהודים האמינו בדמויות הקשורות בעצמים אלה וייחסו להם כוח עצום. יש לציין שרוב הדמויות הקשורות לעצמים בטבע חיו, לפי המסורת, בתקופות קדומות מאוד.

האמונות הקשורות לאבנים מרובות במרוקו. האבן משמשת בדרך כלל תחליף לקבר עצמו ונהוג להדליק עליה נרות. מספר מסורות מספרות על אבן גדולה או סלע שניתקו מההר וכיסו את הקדוש, כמו במקרים של ר׳ אברהם אמזלג, ר׳ דוד ומשהור׳ סעדיה דאדס ואחרים. על מול אל־חאזרה אל־מנזורה מסופר שאבן מסותתת נפלה עליו ומכאן ציונו, היינו בעל האבן המסותתת. גם תלמידיו נקברו איתו לאחר מותו כשההר התמוטט ואבנים קברו אותם מתחתיהן.

יש והאבן מסמלת את מקום קבורתו של הקדוש והמסורת מספרת מפורשות שהוא קבור מתחתה, כמו במקרים של ר׳ אברהם מכלוף בן יחייא, ר׳ יהודה וראובן, ר׳ יחייא אלכדאר', ר׳ יצחק הלוי, ר׳ עמרם בן־דיוואן, ור׳ שלמה עמאר: על ר׳ אלעזר בן ערך מסופר שבמקום קבורתו היתה אבן גדולה, וכל פעם שניסו להרחיק אותה כדי לבנות לו ציון, חזרה האבן לבדה למקומה: במקום קבורתו של ר׳ אברהם אווריוור היתה לפי המסורת אבו שעליה מצויר גמל.

יש והקדוש הקבור מתחת לאבן מתגלה ליהודים בחלום: ר׳ מימון אלגרבלי גילה לאנשי חברא קדישא בחלום, שהוא קבור מתחת לאבן עגולה שבבית־הקברות בסטאט: ר׳ יצחק אל־קאנסינתגלה ליהודי דבדו בחלום, לאחר שמוסלמיה ראתה אור היוצא מאבן קטנה בבית־הקברות היהודי וקראה ליהודים לבוא לראותה.

לפעמים הקדוש הקשור לאבן לא מזוהה עם דמות היסטורית או אפילו פיקטיבית, כמו במקרה של מול תפילין שהוא אבן גדולה ליד תאמאזרת שעליה מצוירים ציצית ותפילין, או של לאלה ספיה, אבן גדולה ומעליה אבנים קטנות לבנות כמו מרצפות, ובתוכן מדליקים האנשים גרות. 'מקרה ברור יותר הוא זה של סידי מול אל־חאזרה, דהיינו אדוני בעל האבן, בסכורה. זוהי אבן שמתחתה נמצאו נרות דלוקים כאשר מוסלמי חפר במקום.

רבי אליהו מקזה

רבי אליהו מקזה

כאן הזיהוי קשור באופן בלעדי לאבן, כמו גם במקרה של הקדושה לאלה קאפיה, שהאבן שבמקום נושאת בעצמה את השם לאלה קאפיה. קרוב לודאי, שהכהנים, הקבורים לפי המסורת מסביב לאבן גדולה באימיני' ובתאגמאת, הם דמויות פיקטיביות, אם כי אין להוציא מכלל אפשרות שהם חיו בעבר לא ידוע.

המסורות הקשורות לסלעיםדומות מאוד למסורות הקשורות לאבנים. מולאי תאמראן ומולאי אינגירדקבורים מתחת לסלעים. ר׳ חיים קבור בין שני סלעים, ור׳ יעקב ברדיעי תקע את מקלו בסלע, נכנס לתוכו ושם נקבר, כאשר נרדף על־ידי שודדים והוא רכוב על סוסו. במקום קבורתו של ר׳ יואב בן צוריה ישנו סלע, ובו סימן של כף רגלו. מעל קברו של ר׳ פנחס אל כהן היו סלעים רבים. גם על סלעים נהוג להדליק נרות. רבות הן המסורות הקשורות לערימות אבנים המצויות במקומות רבים במרוקו והנקראות בשם הכללי קרקור.

 הקרקור הקשור לקדוש יכול לשמש תחליף לקבר עצמו, או שהוא מוקם במקום שממנו רואים לראשונה את קברו של הקדוש, בדרך כלל במקומות הגבוהים, ובמיוחד במעברים הצרים שבמקומות הגבוהים יש וזהותו של הקדוש הקשור לערימת האבנים אינה ידועה, כמו במקרים של הצדיק מאזרו, של תוקשושת, ושל לאלה תאקרקוזת. מקרה קיצוני הוא של ערימת האבנים שבאיית בו־חלאו, ליד וארזאזאת, שאינה קשורה לקדוש כלשהו. אנשים, בעיקר נשים, נהגו ללכת לשם, כשנפלו קורבן לכישוף והיו שורפים קטורת על האבנים. אם בקשתם התקבלה, מים היו מבעבעים מתוך אבנים ויוצאים בצורת דמותו של הכלי שבו נעשה הכישוף.

ערימות אבנים משמשות תחליף לקבריהם של קדושים, כמו אצל ר׳ יחייא בן־יחייא, ר׳ יעקב אשכנזי, ר׳ אברהם אווריוור ומול בגי בגי. אצל ר׳ עמרם בן דיוואן היו הרבה אבנים קטנות על־יד האבן הגדולה. אלה היו בקשות של המבקרים. העדות על היהודיה, שברוב תמימותה התפללה בכל ליבה והדליקה נרות על ערימת אבנים שמוסלמי הראה לה, מתוך אמונה ששם קבור הקדוש שרצתה לבקרו, מאירה בצורה יפה את התופעה של הערצת אבנים, המזוהות על־ידי יהודי מרוקו כמקומות קבורתם של קדושים.

מסורות רבות קשורות למערות קיימות במרוקו. המערה היא מעין השלמה טבעית של האבן הנפתחת, החלק הפנימי של הסלע. נכנסים אליה בזחילה, אם פתחה צר, ומדליקים בפנים נרות. הפולחן הקשור למערה עתיק מאוד ואין יודעים מתי הוא התחיל. לפי המסורת קבורים במערות ר׳ חיים לשקר, חזן אל־חילי, ר׳ יצחק הלוי ור׳ יחייא לחלו.

הערת המחבר : לערימות אבנים בצפון אפריקה יש ציונים מיוחדים לפי ייעודן: לקרקור המסמל אות מוסכם בין שני אנשים שנדברו לעבור במקום מסוים, קוראים ״רג׳ם״; כשהקרקור מוקם לשם ציון מאורע, כמו חנייה של השולטן במקום, קוראים לו ״עלאמה״; סוג אחר של ערימת אבנים נקרא ״חדאדא״ ומוקם על גבולם של שני שבטים. בני השבטים באים ל״חדאדא״ ונשבעים בשם הקדוש הנמצא בקרבת מקום כדי לקיים הסכם, למשל (הקבלה מעניינת לגלעד של יעקב ולבן, בראשית לא:מז); במקום בו מת אדם בשדה, מקימים ״מנזה״; אם האדם נרצח, ערימת האבנים המוקמת במקום נקראת ״קרקור אל גריב״, היינו קרקור של הזר, כי על־פי־רוב זרים הם הנרצחים. נהוג לזרוק אבן ליד קרקור אל גריב, כאשר עוברים לידו.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

רבי אליהו מקזה

רבי אליהו מקזה

זהותו של הקדוש שבמערה לא ידועה במקרים רבים, כמו אצל מול באב דמעא  בסביבות נאדור, סידי מהאסר ליד דמנאת, ומול אז׳בל אל־כביר ליד צפרו. זוהי מערה מפורסמת מאוד ואליה נוהרים הרבה מתפללים. היא שוכנת בתוך הר ופתחה רחב. כשני מטרים מפתח המערה יש פרוזדור מצד שמאל, ולידו שקע אשר בו מונחים הנרות. בצד ימין, שתי מדרגות המובילות אל חדר; בצד שמאל, בסוף, יש חדר נוסף, שאפשר להיכנס אליו רק אם מתכופפים

מערות משמשות לפעמים כבית־קברות מקודש ליהודי המקום, כמו מערת אבוקסיס ומערת וענונו בכפר תאסמסית, ומערת הכהנים בזרקטן, שם קבורים כהנים קדושים. ליד האבן שבמקום קבורתם של איית אל־כהן, יש שבעה חורים שהולכים ומתרחבים, ושבהם נכנסים ומדליקים נרות. המערה המפורסמת מכולן היא ללא ספק מערת אופראן, הנקראת גם מערת הנשרפים וכן מערת המכפלה. לפי המסורת קבורים בה קדושים רבים. היא נמצאת בתוך בית־קברות ואסור להיכנס אליה. המסורת מספרת על עונש מוות שנגזר לחכם שנכנס לתוך המערה, ועל רשות מיוחדת שניתנה לסנדלר יהודי להיכנס למערה, כדי שיוציא את החרב שזרק לתוכה בנו של המושל המוסלמי(בכך הציל הסנדלר את היהודים).

ישנם במרוקו הרים רבים שלפי המסורת קבורים בהם קדושים. בהרבה מקרים ידוע הקדוש רק בשם מול תאורירת, ידועים לפחות שני קדושים בשם זה. אצל המוסלמים רבות הקדושות בשם לאלה תאורירת:

היינו בעל ההר, בעל הגבעה, או מול אז׳בל אל־כביר, היינו בעל ההר הגדול. הקדוש מול אגיגה נקרא על שם ההר אגיגה באנטי אטלס, שם הוא קבור. לפי המסורת קבורים בהרים הקדושים ר׳ דניאל השומר אשכנזי, ר׳ חביב המזרחי, סידי סייד, ר׳ עובדיה הלוי,ר׳ רפאל הכהן ר׳ שלמה בךלחנסולאלה שמחה רובן. בהר אימין תאמוגה שליד אימין תאנות קבורים שלושה קדושים והם ר׳ אברהם דרעי, ר׳ יצחק הלוי ור׳ מסעוד מאני. אבנים, ערימות אבנים וסלעים רבים הקשורים לקדושים נמצאים על הרים או לרגלי הרים, כמו במקרים של ר׳ דוד ומשה,ר׳ סעדיה דאדס, ר׳ שלמה עמאר, ר׳ יעקב ברדיעי, צדיק אזרו, ר׳ אברהם אווריוור, איית אל־כהן, ר׳ יחייא אלכדאר, לאלה ספיה, לאלה תאקרקוזת ועוד.

מעיינות, נחלים ובריכות משמשים גם הם מוקד לביקורים של יהודי מרוקו. למקורות המים שבסביבת הקבר מייחסים קדושה, ונהוג לשתות מהם או לטבול בהם בעת ביקור במקום, כדי להתרפא ממחלות או לשם טיהור הגוף.

 הערת המחבר : לפי וסטרמרק — ריטואל, 1, עמי 83-80, התופעה מושרשת באמונות קדומות של הברברים. להרים תפקיר חשוב גם בטקסים של מראבוטים חיים: דרמנגם — פולחן הקדושים, עמי 194 ואילך.

 יש לציין כי המודעות הקולקטיבית של יהודי מרוקו ביחס לקדושים הינה תופעה יוצאת דופן מכמה וכמה בחינות. נראה לי שהערצת קדושים זו יכולה לשמש דוגמה טובה לניתוח מעמיק שיהיה חשוב לא רק בפני עצמו אלא גם למחקר הכללי.

מסורות רבות מספרות על מעיין שפרץ כתוצאה ממעשה נס שחולל קדוש: ר׳ יחייא בן דוסה היה, לפי המסורת, רב שהגיע מספרד למרוקו בסוף המאה הארבע־עשרה. בהגיעו בערב קרוב לעיר אוז׳דה היה צריך מים לטבילה, גירד את האדמה, ובמקום פרץ מעיין, זה המעיין סידי יחייא, הנמצא כחמישה ק״מ מאוז׳דה והמספק את המים לעיר: כאשר הקדוש ר׳ משה מימון היכה באדמה עם מקלו, לאחר בצורת קשה, פרץ במקום מעיין ור׳ משה מימון גילה ליהודים, כי מדובר בקדוש בשם קאייד אל־גאבא, וביקש מהיהודים שיבואו להשתטח על קברו; מעיין פרץ כאשר ר׳ דוד ומשה ור׳ מרדכי מול אל־עין היו צריכים מים לטבילה לפני מותם: לא הרחק ממקום קבורתה של בנת אל־חמוס פרץ מעיין המצביע על קדושתה.

קדושים רבים קבורים ליד מעיין או שהמסורת קושרת את שמם למעיין. בדרך כלל מתפתח המעיין לנחל, או שהוא יוצר בריכה, וגם לאלה חשיבות בביקור אצל הקדוש. לא רחוק ממולאי איגגי, ישנו מעיין שהמבקרים בקברו של מולאי איגגי נהגו להתרחץ בו, בעיקר כדי להוציא כישוף או במקרי עקרות. יש מסורת המספרת שהקדוש עשה את הטבילה במעיין הזה לפני מותו. במקום קבורתו של מולאי יעקבהיו שבעה מעיינות, שלכל אחד מהם ייחסו כושר ריפוי למחלה שונה — מחלות עיניים, שיניים וכו'. מעיינות אלה יצרו בריכות של מים חמים, והאמונה אומרת שהנכנסים לבריכה צריכים להגיד ״בארד וסכון יא מולאי יעקב״ (דהיינו, ״קר וחם, יא מולאי יעקב״) פן ייכוו. לאלה תאקרקוזתקשורה למעיין שמתפתח לנחל, ויוצר בריכה הידועה בשמה של הקדושה.

מעיינות קיימים ליד קבריהם של ר׳ אברהם אווריוור ור׳ חביב המזרחי, ר׳ יהודה וראובן, ר׳ יעקב אשכנזי, ר׳ יששכר ישראל ור׳ שלמה עמאר.

בנוסף לבריכות של לאלה תאקרקוזת ושל מולאי יעקב שהזכרנו לעיל, ידועות בריכות טבעיות אחרות, הקשורות לקדושים: קבור שו – לא הצלחתי למצוא הסבר לשם זה. גם החוקרת לז'ה, שביקרה במרוקו בראשית המאה ובדקה את הנושא, לא מצאה הסבר לשם זה. –  הוא בריכה גדולה ליד מראכש, ממנה מבקשים היהודים עזרה: אצל ר׳ מכלוף בן יוסף אביחצירא יש בריכה (מקווה) גדולה, שאליה יורדים דרך פתח צר. המים מלוחים, וכשאומרים ״באבא רבי מכלוף בן־יוסף״ מיפלס המים עולה ונוצרים גלים: מן המערה של סידי מהאסר, יוצא נחל שיוצר בריכות טבעיות. יהודים ומוסלמים טובלים במים לפני שפונים לקדוש.

ליד קברם של איית אל־כהן עובר נחל ומסורות מספרות על טבילה של גויים במימיו. גם ליד ר׳ דוד הלוי דראע עובר נחל, שנהוג היה לטבול או להתרחץ בו בעת הביקור אצל הקדוש. העולים לר׳ שלמה בן־לחנס יודעים לספר על הנוף המרהיב ונחלי המים שבדרך אליו.

לעץ תפקיד מרכזי בין כל עצמי הטבע הקשורים לקדושים. הרבה עצים מזוהים עם קדושים, או שהם נמצאים מעל קבריהם, או בקרבת מקום קבורתם של קדושים. נהוג לתלות על ענפי העצים חתיכות בד, חגורות או חוטים מהן, סרטים ושערות, שהם,ex-voto או בעיקר משמשים להעברת המחלה שהאדם מבקש להתרפא ממנה לעץ. הרבה פעמים נמצאת אבן או קבוצת אבנים לרגלי העץ.

הערת המחבר : זוהי תופעה עולמית המקובלת ברוב הדתות, בעיקר בנצרות הקתולית, וקיימת ספרות ענפה על הנושא.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

תפילה בכותל

קדושים רבים נקראים בציון הכללי מול שזרא, היינו בעל העץ, ככינוי נוסף לשמם, או שהם נקראים על־פי העץ הנמצא בקרבת קבורתם. ידוע קדוש אחד אשר זהותו אינה ידועה ושמו הבלעדי הוא מול שזרא. ליד קבורתו ישנו עץ מלא קוצים. קדושים מספר נושאים כינוי נוסף המזכיר את קיומם של עץ או עצים ליד קבריהם, וביניהם ר׳ ישראל כהן הידוע גם כמול שזרא; מולאי איגגי הידוע גם בשם מול שזרא אל־כדרא, היינו, בעל העץ הירוק: ר׳ חנניה הכהן שאף הוא ידוע בשם מול אל שזרא אל־כדרא; ר׳ יחייא אלכדאר היינו ר׳ יחייא הירוק, בגלל העצים הרבים שעל ההר ג׳באל אלכדאר, שבו הוא קבור, ומול סדרהאו מוואלין סדרה שהוראתו בעלי השיח.

בין הקדושים הנושאים את שמו של העץ שליד מקום קבורתם אפשר לציין ר׳ דוד הלוי דראע, הקבור ליד דקל, ומכאן כינוייו הנוספים מול אנכלא, בעל הדקל, ומול אנכלא אלכדאר, היינו בעל הדקל הירוק: ר׳ יעקב אשכנזיידוע גם בשם מול אנמאי, על שם עץ הקרוי אנמאי: מול אל־כאראמה, היינו בעל התאנה, ידוע רק בשם הזה: סידי בו־ זיגאר נקרא על־פי השם הברברי של שיח, הצומח במקום: מול אזאדה נושא את השם הברברי של עץ מלא קוצים, הצומח ליד הקבר: ר׳ אברהם אזולאי (איגיניסאין) מכונה גם מול אימיתכּ, על שם עץ גדול שמעל מצבתו: ר׳ שמעון כהן ידוע גם בכינוי טיקי אל־בור, על שם שני העצים שצמחו ליד קברו.

עץ חרוב אנו מוצאים ליד קבריהם של הקדושים ר׳ ישראל כהן,בורי כיזו ור׳ אלעזר בן־ערן־;קבוצת עצי שסק נמצאת ליד קבריהם של סירי הארון ושל ר׳ משה כהן: עץ תאנה מצוי ליד קבריהם של מול אל־כארמה, של ר׳ יהודה בן ישראל הלוי,של מוואלין בו־חלו (יחד עם עצי זית) ובקבור שו (ליד דקל): ר׳ אברהם כהן' קבור מתחת לעץ דפנה: מתוך האבן שמתחתה קבור ר׳ דוד ומשה צמחה שקדייה; במקום קבורתו של ר׳ עמרם בן־דיוואן ישנו עץ גדול, הדומה לעץ זית. לפי מסורת אחת, ביקש הרב לפני מותו להיקבר ליד עץ זה, ולפי מסורת אחרת, העץ צמח לאחר שהרב נקבר. היהודים נהגו לתלות על העץ סמרטוטים וסרטים או תכשיטי זהב.

מסורות רבות מספרות שהעץ לא נפגע מהאש הגדולה שמדליקים המבקרים מתחתיו. ליד מול טרייאיש עץ מלא קוצים, והמסורת מספרת שלהבות יורדות מהשמים, ומאירות אותו בלילה: במקום קבורתו של ר׳ דניאל השומר אשכנזי, יש עץ גדול והוא תמיד ירוק; על האבן הגדולה שבקברו של מולאי איגגי מסוככת צמחיה כמו הדס שאינה נשרפת, על אף הנרות הרבים שמדליקים על האבן.

בדומה לאבנים ולמעיינות, גם .עצים הקשורים לקדושים זכו לשמות כשלעצמם: לעץ שליד מול תימחדארת  מתייחסים כאל עץ של הצדיק: העץ הגדול שמעל מקום קבורתו של מול תאזגארתנושא את שמו של הקדוש, ולעץ של ר׳ מסעוד קוראים לאלה סדירא. נשים עקרות תולות קמיע על העץ הזה, ואחר כך עונדות אותו על צווארן, בתקווה שתכנסנה להריון.

מקום החלום בהערצת הקדושים

תפקיד חשוב ומרכזי ביותר ממלא החלום במערכת היחסים שבין הקדוש לבין מעריציו. הקדוש מרבה להופיע בחלום הן ליד הקבר והן בביתו של האדם. לא כל אחד זוכה לכך והדבר נחשב לסגולה. קורה שהקדוש מופיע פעם אחת בחלום, כדי למסור בשורה או פתרון לבעיה מסוימת. במקרים אחרים הוא מופיע שוב ושוב, עד כדי קשר סדיר עם אותו אדם: ר׳ דוד בן־ברוך מופיע פעמים רבות לאשה בחלום, ומברך אותה ובני משפחתה! לאשה, המטפלת בחדר של ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא בקרית גת, יש קשר סדיר עם הקדוש דרך החלום: ר׳ משה חאליווה מופיע בחלום לאחת מבנות משפחתו כל עת שהיא בצרה, או סובלת כאבים, ואומר לה איך לנהוג. קשר סדיר עם הקדוש הוא נדיר, ובין אלה הזוכים לקשר זה, והטוענים שהם מדברים עם הקדוש ולא רק בחלום, אפשר לציין את שני האנשים המארגנים את ההילולות של ר׳ דוד ומשה בצפת ובאשקלון.

הקדוש יכול לרפא אדם דרך החלום. אם החלום מתרחש ליד הקבר, זה סימן שבקשתו של הפונה נעתרה: ר׳ אברהם מול אנס מכה בחלום חולה במקל על רגליו, ובהתעוררו מבריא החולה: אדם שסובל מכאבים מקבל בחלום סכין מאולאד זימור, וכשהוא מניחו על המקום החולה הוא מבריא. ר׳ דוד הלוי דראע אומר למשותק בחלום ״קום !״, והוא מתחיל ללכת: ר׳ יחייא לחלו מעביר ידו על עיניו של עיוור בחלום ואומר לו ״קום! ״ והוא מתחיל לראות: ר׳ מוסא בן־ישי מרפא דרך חלום משוגע, ששכב שבעה ימים ליד קברו. הקדוש מופיע גם בביתו של האדם ומרפא אותו: ר׳ דוד הלוי דראע מופיע ליהודי העומד להתעוור, ואומר לו שאם ישים טיפות מחייא בעיניים ייצא מכלל סכנה.

 הקדוש יכול להופיע גם במקום אחר: ר׳ שלום זאווי מופיע לבחורה שישנה בחדר שכור ברבאט, בדרכה להשתטח על קברו, ומרפא אותה; בנת אל־חמוס הופיעה לאשה שברכה התנפחה, ואמרה לה לבוא למעיין, ושם מרחו לה את הרגליים והבריאה. יש והקדוש מוסר לאדם בחלום את התשובה או התרופה המיועדת לאדם אחר: ר׳ דוד ומשה מופיע לאשה שישנה ליד קברו ומוסר לה איזו תרופה לתת לבעלה: ר׳ דוד הלוי דראע מופיע לשומר קברו, ואומר לו שימרח שמן על גופו של חולה מסוים, וזה מבריא: לאם שהביאה את בנה החולה אל ר׳ שלמה בן־תאמצות אומר הקדוש שתקח אותו והוא כבר בריא.

 הקדוש יכול גם למסור היכן למצוא את התרופה הדרושה: ר׳ דוד בן־ימין אומר לאמו של חולה, שאת התרופה עבורו יש למצוא אצל אבי חתנה: במקרים אחרים, מודיע הקדוש דרך אדם אחר, שאין לו תרופה עבור הפונה אליו: ר׳ דניאל השומר אשכנזי מבקש מאשה שתמסור לעיוור הישן באותו חדר ליד קברו, שלא מצא תרופה עבורו ותרופתו תהיה בריאות, פרנסה שלו ופרנסת ילדיו. הקדוש גם מודיע לאדם שיש בידו לרפא אדם אחר: ר׳ אברהם מול אנס מופיע בחלום ליהודים, ואומר שיגידו למושל הצרפתי, שהוא ירפא את בתו החולה, והיא הבריאה לאחר ששכבה שבעה ימים ליד קברו.

פעילות הקדוש גדולה בחלומות הקשורים לענייני לידה, והוא מרבה להופיע לנשים בהריון, או שהוא מודיע לאשה שהיא תיכנס להריון, ומתי ומה תלד: ר׳ דוד בן־ימיןמודיע לאשה שהיא בהריון, ושתלד בן ותתן לו את השם יהודה: ר׳ רחמים מזרחי מופיע לאשה עקרה, ואומר שלא ירפא אותה אם לא תביא לו לחם. לאחר שעשתה זייארה וסעודה לכבוד הקדוש, הרתה וילדה בת: ר׳ יצחק בן־וואליד הופיע לאשה הרה, שהבטיחה לתת את שמו לתינוק, והזכיר לה שתקיים את נדרה.

להופעת הקדוש יש תמיד איזו מטרה. הוא מופיע כדי למסור הודעה הקשורה לעצמו, או לאדם החולם איתו, או לאדם שלישי, או אפילו לקהילה כולה. ההודעה הקשורה לקדוש עצמו יכולה להיות בעצם התגלותו של הקדוש, ודרך חלום נתגלו קדושים רבים. הוא גם מודיע לאלה המכירים אותו שהוא נמצא במקום אחר: כך ר׳ עמרם בן־דיוואן מודיע שהוא נמצא, חוץ מואזאן, גם בצפרו, וגם ליד החומה בקצר אל־כביר, והיהודים הולכים להשתטח במקומות אלה. הקדוש מופיע בחלום לחסידיו, ומבקש שיבואו להשתטח על קברו, או שיבנו לו ציון, מתלונן למה לא באים להשתטח על קברו, נותן הוראות בקשר להילולה, מזכיר ליהודים שיקיימו את נדרם וכו׳ וכו׳. ר׳ דוד ומשה, למשל, מופיע לאנשים המטפלים בחדריו באשקלון ובצפת, ונותן להם הוראות מפורשות איך לארגן את ההילולה, איך להזמין את האנשים, פרטים על השחיטה, באילו כלים להשתמש, כמות האוכל וצורת חלוקתו, איך למכור את המצוות וכו', וגם מודיע מה צורת הענישה לאלה שיפריעו בארגון ההילולה. מתוך דאגה למקום שבו נערכת ההילולה, הוא גם מתווה תכנית רחבת ממדים לפיתוח המקום, ומודיע על צעדים שינקוט נגד השלטונות המפריעים בבניית המקום, או המסרבים לשתף פעולה לשיפורו.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

 

1 – שער ראשון.

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

יהודים הרוצים לעלות לישראל מבקשים את רשותו של הקדוש שאליו הם קשורים, ומקבלים את אישורו דרך חלום ר׳ דוד בן ברוך מופיע בחלום לאחד מחסידיו ואומר לו: ״קום! לך מכאן״, ולאחר, נותן סימנים שביתו יימכר בקרוב, והחסידים רואים בסימנים אלה אות מהקדוש שהגיע תורם לעלות ארצה; ר׳ דוד הלוי דראע ור׳ דניאל השומר אשכנזי נתנו את אישורם לשליחיהם לעלות ארצה דרך חלום: ר׳ אליעזר טורי־זהבהופיע בחלום לכל אנשי הכפר, וציווה עליהם לעלות לישראל, ולמחרת נסעו בחיפזון לקזבלנקה להירשם לעלייה; לאלה מרים מופיעה בוכה בחלום לשמש שלה, ומתלוננת על כך שהוא רוצה לעלות ארצה ללא רשותה.הקדוש מניא אדם מרצונו לפרוש מתפקידו ליד הקבר ומצווה עליו להמשיך ולשרתו: בעת החלפת הפקידים יודיע הקדוש בחלום באיזה פקיד הוא בוחר, וכן יודיע למי להעביר חדר ליד קברו, כשבעל החדר עוזב את מרוקו.

הופעת הקדוש בחלום ללא סיבה היא סימן שיש לבקרו, והיהודי יעשה זאת בהזדמנות הקרובה ביותר: אשה שחלמה עם ר׳ יעקב אשכנזי ולא הכירה אותו לפני כן, הלכה עם בעלה להשתטח על קברו ועשתה שם סעודה. הקדוש יכול להודיע בחלום על דבר אבידה, ור׳ אברהם מול אנס מגלה לאביו של נער שטבע בים איפה למצוא את גופת בנו.הקדוש מברך את מעריציו בחלום: ר׳ דוד בן־ברוך הופיע אצל מעריץ נכדו, ומלא את סלו לחם, ומאז לא חסר לו מאומה. הקדוש מודיע לאדם בחלום על מותו הקרוב, ור׳ דוד הלוי דראע מודיע לרב חולה כי ימות באותה שנה, וכי רב אחר, אף הוא חולה, יבריא. הקדוש בא לעזרת אדם רעב: ר׳ אברהם מול אנס אמר לאשה בחלום שתעשה אוכל, ותגיש אותו לשוחט רעב שפנה אליו לפני כן. הקדוש נותן רמז בחלום על בת זוגו המיועדת של בחור הפונה אליו, ומולאי איגגי מוסר לבחור בחלום את שערותיה של בחורה, שתהיה לו לאשה. ליד המסורות על נבואתו של ר׳ פנחס הכהן בקשר לנסיונות לרצוח את הפחה של מראכש, קיימות גם מסורות שסבו, ר׳ דוד בן־ברוך, הודיע לו בחלום שרוצים להרוג את הפחה ובאיזו צורה. ר׳ דוד ומשה מלמד זונה בחלום איך להשתמש בקלפים לגילוי עתידות, היא משנה את מקצועה והופכת לאשה צדקת.

 

ההודעה בחלום יכולה להיות קשורה לכל הקהילה: ר׳ דוד ומשה מודיע לפני מלחמת יום הכיפורים, שתפרוץ מלחמה, ואחר כך מודיע מתי תהיה אזעקה, כדי שהיהודים יירדו למקלט,ומתי תהיה הפסקת אש: ר׳ ישראל מוריוסף הודיע שהנהר יעלה על גדותיו ויגרוף את הכפר. היהודים עשו צדקה, והמים הגיעו לשער השכונה היהודית וחזרו: באותן הנסיבות הודיע ר׳ אהרון אסולין שהיהודים לא ידאגו, והוא יעצור את מי הנהר.

הקדוש היהודי מופיע בחלום לא רק ליהודים, אלא גם לגויים. התגלותו של הקדוש יכולה להיות באמצעות חלום של מוסלמי, וזה מספר ליהודים על חלומו. הקדוש מודיע לגוי שניצל על־ידיו ונדר לבנות מציבה, שאין הוא חפץ במציבה: ור׳ עמרם בן דיוואן מודיע לעשיר נוצרי, שיבנה טראסה גדולה למבקרים אצלו, במקום המציבה שהבטיח לבנות. לרוב קשור החלום של המוסלמי עם הקדוש היהודי לפעולה מסוימת הנוגעת ליהודים, וההודעה כוללת לעתים אזהרה ואפילו איום מצד הקדוש: ר׳ דוד אלשקר מודיע למוסלמים, שעליהם למכור את המגרש שבו בית־הקברות היהודי, אחרת ילדיהם ימותו. ר׳ יוסף הגלילי מתגלה בחלום לערביה השומרת את המפתח לחדר קבורתו ומסרבת למוסרו ליהודים, ומזהיר אותה כי אם לא תתן את המפתח ליהודים היא תיחנק בחדר: שכנה של ערביה שחטפה ילד יהודי, חולמת עם ר׳ מכלוף בן-יוסף אביחצירא וזה מוסר לה שתודיע לשכנתה להחזיר את הילד לאמו היהודיה, אחרת הוא יפגע בה;ר׳ דוד ומשה מופיע בחלום-למושל המוסלמי, ומזהיר אותו שלא יפגע בסוחר יהודי המוביל סחורה אסורה.

שאלה מעניינת היא איך מופיע הקדוש בחלום ומה דמותו בעיני מעריציו? לרוב הוא מופיע בדמותו של אדם זקן, בעל זקן ארוך, ודבר־מה בצבע לבן קשור להופעתו: ר׳ אליעזר דאבילה הופיע רכוב על סוס לבן: אולאד זימור הופיע עטור זקן לבן וחבוש ״אל כאזה״; ר׳ אברהם מול אנס הופיע כזקן עם מקל ארוך, וחובש סרט לבן מסביב לראשו; ר׳ דוד בן-ברוך הופיע כאדם בעל קומה, ולבוש חלוק או לבוש כולו לבן, וגם זקנו לבן: ר׳ דוד הלוי דראע הופיע כזקן בעל הדרת פנים;ר׳ דוד ומשה מופיע אדום־פנים ולבוש גלימה לבנה וחגורה ירוקה, וזקנו יורד עד החגורה; ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא, מופיע על סוסה לבוש כמו קאדי של המוסלמים עם משהו לבן; כאדם צעיר, הופיע ר׳ אברהם אווריוור לאשה בחלום, כשהוא חובש כובע מוסלמי ולובש חולצה ארוכה לבנה מכותנה: מולאי איגגי הופיע לחולם אותו עם קאפייה צהובה, ופניו מלאות נקודות; אשה שחלמה עם ר׳ דוד בן־ימין ליד קברו, ראתה אותו כאדם מת על המציבה ועליו סדין, שאלה אותו אם הוא הוא הצדיק, ונענתה בחיוב. לפעמים האדם איננו חולם עם הקדוש עצמו אלא עם אדם אחר הידוע כמעריצו, ואז ברור לחולם שהמשמעות האמיתית היא חלום עם הקדוש דרך נציגו. הרבה פעמים החלום הוא עם השמש או השומר של הקדוש: אשה חלמה שאשה המטפלת בקברו של ר׳ אליהו הביאה לה תאנים ירוקות לריפוי מחלת כבד, ובחלום נוסף הביא לה אדם בחלום זיתים, ואמר לה שבעזרתם היא תוכל לרפא עקרות. היא קנתה זיתים, ונתנה אותם לנשים עקרות שאחר כך ילדו; אשה חולה, שישבה שנה שלמה ליד קברו של ר׳ דוד הלוי דראע, והיא ובעלה נותרו בלא כלום, חלמה עם הקדוש בדמותו של שמשו, שאמר לה לקום לאכול ארוחת צהריים ולא לדאוג לארוחת הערב, אותה יביאו יהודים מאל־קלעה, ואף יזמינו אותם לשבת. וכך היה: אשה, שהיה לה קשר חזק עם ר׳ חנניה הכהן, חלמה עליו תמיד בדמותו של שמשו. ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא, מופיע בחלום בדמות של שליחו, המטפל בחדרו בקרית גת, או בדמות אדם אחר, המקיים הילולה לכבודו כל שנה, ואף הורג בחלום נחש שאיים על החולם.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם

רבי אליהו- קזבלנקה

הקדוש יכול להופיע בחלום בדמות אדם אחר הנושא את שמו: אב מודאג, הפונה לר׳ דוד בן־ברוך, חולם עם חבר בשם דוד, וזה מודיע לו כי בתו החולה תבריא תוך שלושה ימים: ר׳ דוד הלוי דראע מופיע בדמותו של חכם ממראכש בשם ר׳ דוד הלוי הלחמי, ומודיע לחולם שאיננו רוצה שירצפו את מקום הקבורה, כפי שהבטיחו לו, אלא מבקש שיבנו שם בית־כנסת: אדם חולה פונה לר׳ דוד ומשה, וחולם עם קרוב משפחה בשם משה, שנותן לו כוס מים, והוא מבריא: בחור, שהטיל ספק בניסים של ר׳ עמרם בן-דיוואן, חלם עם אדם בשם עמרם שסטר לו ושלח אותו לבית־הסוהר. לפעמים משתלבות שתי התופעות, והקדוש מופיע בדמות אדם הנושא את שמו של השומר שלו: אשה שפנתה לר׳ שלמה בתאמצות לשם ריפוי בתה, חלמה עם אחיה בשם מאיר, שהביא לה מגשים מלאים לסעודה ובישר לה שבאותו לילה בתה תחלים. מאיר היה שמו של השומר של הקדוש. העובדה שמבקר בשם מאיר הגיע למקום באותו בוקר, והביא איתו סעודה, חיזקה בלב האם את האמונה שבקשתה נעתרה,

דמויות נוספות יכולות לבטא את הקשר עם הקדוש אליו פונים: אשה שפנתה לר׳ אברהם דרעי, חלמה עם אשתו שנתנה תרופה לבתה החולה, והיא הבריאה: בחורה שהשתגעה נלקחה לקברו של ר׳ יצחק בן־וואליד. ושם חלמה עם חמיה, וזה היה הסימן של הקדוש: אדם לבן כמו שנהב, לבוש שחורים, מורח בחלום משחה לילדה, ואומר שהוא מרפא אותה בזכותו של ר׳ שלום זאווי: לאלה מרים הופיעה בחלום לאשה משותקת בדמות אחות שרחצה את ידיה ואת רגליה במעיין, ולמחרת הבריאה האשה: מקרה קיצוני הוא של אשה שילדיה מתו, ופנתה לסידי בועיסא וסלימאן, ובלילה חלמה עם נחש, שנתן לה נענע וכוס חלב (לגביה זה היה הנחש של הקדוש), ואחר־כך נולד לה בן שנשאר בחיים.

הביקור אצל הקדוש — ההילולה

ההילולה היא אחד האירועים המרכזיים בחיי היהודים בצפון־אפריקה, ונוהרים אליה אלפים רבים של חוגגים

הערת המחבר – מובן המילה חתונה בארמית. מתמיהה העובדה שתופעה כה חשובה כמו הילולה בגלגוליה השונים לא זכתב לבירור יסודי ואף לא לערך באנציקלופדיות השונות. ייתכן ויש קשר בין ההילולה ובין חגיגות " מיומס " שהיו לכנענים ולעמים אחרים באגן הים התיכון. לפי ויקרא רבא ( פר, ה,ג ) כל שבט ושבט היה לו מיומס בפני עצמו.

בדרך כלל קשורה המשפחה היהודית במרוקו באופן מיוחד לקדוש אחד. קשר זה נוצר כתוצאה מסיוע שקיבלה מן הקדוש, או כשאחד מבני המשפחה חלם איתו, או בגלל הקירבה הגיאוגרפית אליו. אותו קדוש מוזכר כל השנה על־ידי הדלקת נר לכבודו, פעם בשבוע או כל ראש חודש, ובחיי היום יום כשקוראים בשמו בעת צרה. הביטוי החזק ביותר לקשר זה הוא הביקור בקבר הקדוש. כאשר הקדוש נמצא בקרבת מקום, נהגו המעריצים ללכת אליו פעם בשבוע, בדרך כלל ביום שישי או במוצאי שבת, ולהדליק נר ליד קברו: קבריהם של ר׳ אהרון הכהן בדמנאת, ר׳ יונה דאוודי בתיקרית, ר׳ יחייא לחלו ליד קצר אל־סוק, ור׳ משה חביב בתונדורת זכו למשל בביקורים בימי שישי;5 ביקורים בקבריהם של קדושים מדי מוצאי שבת נערכו בעיקר בערים הגדולות, כמו בקזבלנקה אצל ר׳ אליהו, ר׳ דוד אלשקר ור׳ יצחק חדידה, במראכש אצל ר׳ חנניה הכהן ובסטאט אצל ר׳ מימון אלגרבלי:

כל שבוע הלכו יהודי פאס לקבריהם של ר׳ יהודה בן­-עטר, ר׳ אביר הצרפתי ולאלה סוליכה, הקבורים זה ליד זה: כל ערב ראש חודש ביקרו היהודים בקבריהם של קדושים רבים וביניהם ר׳ דוד בן־שאפת, ר׳ יוסף באג׳איו, ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא ור׳ משה חביבלפעמים הביקור היה רק של צאצאיו של הקדוש, כמו אצל ר׳ רפאל ברדוגו שבן משפחה נהג להדליק אצלו נר כל ערב שבת, ערב ראש חודש וערב חג. הקשר המיוחד עם קדוש אחד אינו מונע קשר עם קדוש אחר או עם קדושים אחרים. כאשר קדושים מספר קבורים באותו בית־קברות, נהוג היה לבקר אצל כולם, בדרך כלל בסדר המתחיל מהקדוש החשוב ביותר: בקזבלנקה התחילו בביקור אצל ר׳ אליהז, במראכש אצל ר׳ חנניה הכהן, בפאס אצל ר׳ יהודה בן־עטר וכן'.

כאשר הקדוש, שהוא הפטרון של המשפחה, נמצא במקום מרוחק, ביקרו תכופות אצל הקדושים החשובים בעיר, או אצל קדוש אחר, מי שלא היה יכול להגיע למולאי איגגי, ביקר אצל ר׳ דוד אלשקר בקזבלנקה,12 ואלה שלא יכלו לנסוע לר׳ עמרם בן־דיוואן, ביקרו  בקברו של מול אזבאל אל כביר.3, נערכו ביקורים גם במקומות אחרים בהם נמצא הקדוש לפי המסורת, ומעריצי ר׳ עמרם בן-דיוואן גהרו לחדרים שעל שמו בסאלי ובצפרו או ליד החומה בקצר אל־כביר, ושם הדליקו נרות

 

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.ouarzazte 1

 נהוג היה גם לבקר בבית־הכנסת על שם הקדוש, ושם לעשות לימוד או להדליק נר, במקום לעלות לקבר הקדוש. לעיתים בית הכנסת היה בעיר אחרת, כמו בית־ כנסת על שם ר׳ דוד ומשה במוגאדור, או שהיה באותה עיר שבה קבור הקדוש, כמו במקרים של ר׳ יצחק בן-וואליד בתטואן ושל ר׳ משה טולידאנו ברבאט,או שהיה בעיר קרובה לקבר הקדוש, כמו אצל ר׳ יחייא לחלו. בדרך אל הקדוש אליו קשורים יותר, או במיוחד בחזרה מן הביקור אצלו, ערכו היהודים ביקורים אצל קדושים אחרים הנמצאים בדרך. היציאה לדרך היא שלב חשוב בהכנה הנפשית של החוגג, המאפשרת לו להתנתק מסביבתו ולהתחיל את תהליך הזדככותו לקראת המפגש עם הקדוש. גורמים מסייעים בתהליך זה הם קשיי הדרך, ההליכה הממושכת והביקור בקברי קדושים אחרים בדרך, המשמשים לא רק תחנות־ביניים כדי לפוש אלא גם מהווים שלב המקרב את ההולך לנקודת השיא, שהיא בואו לאתר הקדוש שבו הוא מתעתד לשהות זמן ממושך. יש להניח שקשה היה לפסוח על קבר קדוש בדרך גם מתוך אמונה שביקור קצר יכול להועיל ובאותה מידה פסיחה על אותו קבר יכולה לעורר את רגישותו של הקדוש

הערת המחבר : בהילולה שנערכה במוואלין דאד בל״ג בעומר תשמ׳׳א פגשתי יהודי שסיפר לי על מסע בן שבוע שערך בקברי קדושים, והרי תיאורו: ביום ראשון ביקור בקברי ר׳ חנניה הכהן ור׳ פנחס הכהן כמראכש: ביום שני ביקור בקברי ר׳ רפאל הכהן באשבארו ור׳ שלמה ק־לחנס ליד אוריקה: ביום שלישי ביקור בקברי ר׳ דוד ומשה, ר׳ אברהם ואזאנה ור׳ מכלוף בךיוסף בתאורירת של וארזאזאת: יום רביעי סידי חמד אל כנין(קדוש מוסלמי!), סידי דאווד בוארזאזאת, ר׳ אליעזר טורי־זהב וסידי בועיסא וסלימאן; יום חמישי ר׳ דורבךברוך, ר׳ חיים פינטו, אולאד זימור: יום שישי ר• אברהם מול אנס. ראה בן־עמי — ר׳ "Les itine'raires :דניאל, עמ מח. גם בדתות אחרות קיים ״מסלול״ ובו תחנות לביקור אצל קדושים qu’empruntent les pelerins sont significatifs, car ces derniers se pre'occupent rarement des chemins les plus courts ou les plus faciles. lis recherchent un circuit jalonne de sanctuaires importants, un itineraire de devotions; la route est determinee par la densite du surnaturel": Les Pelerinages, Etudes d'Histoire des Religions, 1, Paris 1973, p. 14; J. Yoyotte

לביקור אצל הקדוש שלא במסגרת ההילולה היתה לרוב סיבה מיוחדת. בדרך כלל ערכו ביקור ראשון כדי לשטוח בקשה בפני הקדוש, וביקור נוסף כדי להודות לקדוש על מילוי הבקשה. לפעמים האדם משמש כמתווך והוא פונה לקדוש בשם אדם אחר: אשה מתפללת לר׳ דוד בן ברוך כדי שחברתה תבריא וזו תצטרך ללכת לזיארה כל שנה; בעל מבקש מאנשי חברא קדישא שיתפללו לר׳ יחייא לחלו שאשתו תלד, ואשה מבקשת משכנתה שתדליק בשמה נרות בקבר אולאד זימור. הרבה פעמים פונים היהודים לקדוש בשם שכניהם המוסלמים, והקדוש עונה לבקשתם בקשותיהם של הפונים לקדושים משתייכות לכל תחומי החיים, אך במיוחד רבות הפניות לשם ריפוי מחלות למטרה זו היו שוהים תקופת מה במקום, עד שהקדוש נעתר לבקשתם.

הערת המחבר :  כאשר קבר הקדוש היה באזור מוסלמי, נהגו היהודיות להתלבש כערביות, כמו למשל בביקורים אצל מולאי יעקב, ר׳ מכלוף בךיוסף אביחצירא וסידי בועיסא וסלימאן.

בקשותיהם של הפונים לקדושים משתייכות לכל תחומי החיים, אך במיוחד רבות הפניות לשם ריפוי ומחלות. למטרה זו היו שוהים תקופת מה במקום עד שההקדוש נעתר לבקשתם.לרוב נשארו שבעה ימים ליד הקדוש ואם היה צורך אף חודש או יותר. שנה שלמה שהתה אשה חולה ליד קברו של ר׳ דוד הלוי דראע; הבקשה יכולה להיות קשורה להצלחה במסחר: כאשר שני אנשים מחליטים להקים שותפות, הם פוקדים את הקדוש, ומרימים כוס ליד קברו לכבוד סיום העיסקה. הביקור לקדוש יבטיח להם הצלחה ואמון הדדי; ביקורים נערכו גם לשם קיום נדר, או עקב הופעת הקדוש בחלום.

בכל הביקורים נהגו היהודים להדליק נרות ליד קבר הקדוש, וגם להביא מאכל כוסכוס הנקרא ״מערוף״,שאותו אוכלים רק ליד הקדוש. מכינים את הכוסכוס בבית, ומבשלים אותו במקום. אוכלים ממנו וגם מחלקים לעניים. גם המוסלמים אוכלים כוסכוס ליד קבר הקדוש

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

רבי אליהו מקזה

לפני היציאה לדרך, נוהגים המבקרים להיטהר: עושים טבילה, גוזזים צפורניים, ולפעמים אף צמים. כאשר יש בריכה, מים או מעיין בסביבת הקדוש, טובלים בהם לפני שעולים לקדוש. אין האשה הלא טהורה יכולה לשהות בסביבת הקדוש, כי אז קמה רוח סערה, ואבנים או גשמים יורדים, עד שהאשה מתרחקת מהמקום. הדבר קורה גם כאשר האשה מקבלת אורח כנשים ביום ביקור: אצל ר׳ דוד הלוי דראע, התמוטט פעם הגג של החדר ליד הקבר, בגלל נוכחותן של נשים טמאות: אשה, שקיבלה נידה בזמן הביקור אצל ר׳ דניאל השומר אשכנזי, גרמה לרעמים, ברד וגשמים; אצל מולאי איגגי ואצל ר׳ דוד ומשה ירד ברד כבד בגלל אשה לא טהורה, והשמש חזרה רק כשהיא התרחקה מהמקום: אצל ר׳ שלמה בן־לחנם נפלו אבנים מהשמים, והמקום רעד. העונש לאשה שנכנסת לא נקייה אל הקדוש, יכול להיות לפעמים חמור, וייתכן אף שיגרום למותה אחרי שמונה ימים, או למות בעלה או ילדיה. אשה עם נידה, שבאה להדליק נרות בחדר של ר׳ דוד ומשה, נפלה בפתח הדלת.

הערת המחבר : גם לאחר חלום עם הקדוש, מתרחצים לפני שמספרים את החלום (סיפור מס׳ 2.262). לקדוש החי יש לגשת נקיים, ור׳ חיים פינטו הקטן נתן מכה ביד לבחור, שנשק לו את היד אחרי שהיה בשירותים ולא התרחץ (סיפור מס׳ 14.180): אדם שנכנס לבית־הקברות של ר׳ אליעזר טורי־זהב ללא טבילה לפני כן נענש: רוח סערה קמה והפילה אותו ארצה (סיפור מס׳ 2.85). ״הם לא היו מתקרבים אל קברו של הקדוש אלא בהיותם טהורים כדת וכדין״, נתן א׳ שוראקי, קורות היהודים בצפוךאפריקה, תל־אביב תשל״ה, עמי 135. הפולקלוריסט הצרפתי הדגול א׳ ואן ג׳נפ תיאר בפרוטרוט את ההילולה של ר׳ אפרים אנקאווה בטלמסן. לפי דברי האינפורמנטית שלו, הולכים לרב שלוש פעמים: פעם ראשונה כדי להודיע לרב שעומדים להגיש בקשה, פעם שנייה כדי לבקש, ופעם שלישית כדי להודות. כל פעם צריך להיטהר. ניגשים לקבר יחפים.

הערת המחבר : מוטיב זה ידוע ומפורסם. ״נדה אינה הולכת בהילולא דרשב׳׳י, ולפעמים בהיותה שם, אורח בזמנו בא ואם לא תלך תכף, מסוכנת. ואם אינה מרגשת עושים רעמים וקולות וברקים וברד״, טוביה פרידמאן, לקוטות מתוך כתב־יד של הרב חיד׳׳א, בתוך ספר החידא, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי׳׳ט, עמי צג, סיפור מס׳ 71: ראה עוד א׳ יערי, מסעות ארץ ישראל, תל־אביב תש׳׳ו, ע׳ 140. גם אשה ששוכבת עם בעלה לא תיכנס לקדוש עד שתעשה טבילה.

אצל ר׳ דניאל השומר אשכנזי, היו מרחיקים את האשה שמקבלת שם נידה לחדר של הערבים (סיפור מס׳ 14.149). אצל ר׳ עמרם בךדיוואן, אישה עם נידה היתה הולכת רק עד בית־הקברות בחוץ (סיפור מס׳ 10.485).

גם אשה בעלת התנהגות לא טובה יכולה לעורר את זעמו של הקדוש: אצל ר׳ דוד הלוי דראע, מים הפסיקו לזרום מהקבר בגלל כניסת בחורה שהתנהגותה לא היתה טובה: סערת אבנים קמה, והנחל עלה על גדותיו, בגלל נוכחות רקדניות בטן בכפר הסמוך: חדרים, אוהלים ואבנים נפלו אצל ר׳ דוד ומשה, בגלל נוכחות זונה במקום. צניעות הלבוש אצל האשה בזמן הביקור אצל הקדוש היתה נורמה מקובלת, ונשים לבשו בדרך כלל שמלה ארוכה עד הרגליים עם שרוולים ארוכים, וחבשו צעיף לראשן. גם אשה מאופרת אסור לה לבקר אצל הקדוש, ור׳ דוד ומשה ציווה בחלום על אשה מאופרת שתתרחץ לפני שתעלה אליו.

קבריהם של קדושים מפורסמים בקרב יהודי מרוקו, כמו ר׳ עמרם בן־דיוואן, מולאי איגגי, ר׳ דוד ומשה, ר׳ דוד בן־ברוך, ר׳ דניאל השומר אשכנזי ואחרים, זכו לביקורים במשך כל השנה, אך ההמונים נהרו לקברי הקדושים במיוחד ביום ההילולה שלהם.

ביקור אצל הקדוש ביום ההילולה שלו מהווה את הביטוי החזק והמוחשי ביותר, לקשר שבין הקדוש ומעריציו. היות וברוב המקרים תאריך פטירתו של הקדוש אינו ידוע, נהגו לקיים את ההילולה בל״ג בעומר, או בחודשי אלול־תשרי. בזמן ההילולה שהו היהודים פרק זמן מסוים ליד קבר הקדוש, והמקובל היה להישאר שבעה ימים, דבר שמצא את ביטויו במונח הרווח בפי יהודי מרוקו: ״תא אירפאד שבאע אייאם״, דהיינו ״לוקח שבעה ימים״. מבקרים רבים היו שוהים במקום זמן יותר ממושך, עד לתקופה של חודש. מחוץ לקשר לקדוש עצמו, אין להתעלם מכך שמניעים אחרים, כגון השהייה בחיק הטבע, לפעמים בנוף מרהיב, והבילוי עם משפחות אחרות באוירה מיוחדת, תרמו לחיזוק הנטייה לשהות זמן רב במקום.

הערת המחבר : אצל הקדושים המפורסמים התקהלו אלפים בימי ההילולה. עדות אחת אומרת, שאצל ר׳ עמרם בן־ דיוואן היו פעם יותר ממאה אלף איש. זוהי בוודאי הגזמה, אך היא מצביעה על נוכחות קהל עצום שהרשים את המספר. עד ראייה מנה שם קהל של 17,000 כאשר רוב רובה של יהדות מרוקו היתה כבר בארץ. ראה מ׳ לובלסקי, ריפוי פלא על קברות רבנים במרוקו, עתון חרות מיום 10.7.1959.

            אצל המוסלמים, היו לקדושים רבים ימים מיוחדים בשבוע המיועדים לביקורים. במקומות רבים נערכה פעם בשנה חגיגה גדולה שציונה בערבית musem או lamma. לחגיגות אלה לא היו תאריכים קבועים, והתקיימו בדרך כלל באביב או בסתיו. ראה וסטרמרק — ריטואל, 1, עמי 176-174. אצל הקדושים הנוצרים : ,D'ordinaire on celebre la fete d'un saint le jour de son entree au ciel, dies natalies" jour de mort en ce monde, jour de naissance en l'autre", A. van Gennep, Manuel de folklore 2084-2085 .franfais contemporain, Tome I, Vol. 4, Paris 1949, p

פעם בשנה, אם כן, יצאה המשפחה לקבר הקדוש. על־פי־רוב היו מגיעים לקבר רכובים על בהמה — סוס, פרד וחמור, או לפעמים ברגל. הגישה לקברים מסוימים באטלס היתה אפשרית רק ברגל. רק החל משנות הארבעים למאה הנוכחית, החלו היהודים ליזום בניית כבישים למקומות הקדושים, וגם ארגנו הסעות מיוחדות ברכב לחגיגות ההילולה של הקדושים המפורסמים.

הערת המחבר : על פרדות היו מגיעים למולאי איגגי ולר׳ עמרם בךדיוואן, לפני שבנו כבישי גישה למקום, וכן לר׳ ניסים בךניסים, סידי בועיסא וסלימאן, סירי בוקסיס, ר׳ רפאל הכהן ואחרים.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. חוברת 5

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

 יש לציין כי המודעות הקולקטיבית של יהודי מרוקו ביחס לקדושים הינה תופעה יוצאת דופן מכמה וכמה בחינות. נראה לי שהערצת קדושים זו יכולה לשמש דוגמה טובה לניתוח מעמיק שיהיה חשוב לא רק בפני עצמו אלא גם למחקר הכללי.

פעולתם הראשונה של האנשים בהגיעם לקבר הקדוש היתה להתארגן במקום שבו יבלו במשך כל תקופת שהותם. המיוחסים שביניהם, היו משתכנים בחדר שבנו לעצמם לצורך זה, אמידים אחרים היו שוכרים חדרים, והרוב היו מקימים אוהלים. הפקידים האחראים על קבר הקדוש היו מווסתים את התנועה וקובעים סדרים לטובת המבקרים.

לשרותים ולאספקה סדירה של מצרכים למבקרים דאגו הפקידים, אך גם למוסלמים שבסביבה היה חלק פעיל בשרותים אלה. הם היו מצפים להזדמנות זו כדי לשפר את מצבם הכלכלי, והיו דואגים להסעת המבקרים, להספקת מצרכים שונים, וגם למכירת בהמות המיועדות לשחיטה.

לאחר השלמת הסידורים הטכניים הראשוניים, היו האנשים זורמים למקום הקבורה לשם התייחדות עם הקדוש. ליד הקבר היתה בקביעות קבוצת אנשים הקוראים תהילים.

טקסים ומנהגים רבים היו קשורים בביקור אצל הקדוש. היו מתפללים, שרים ורוקדים ליד הקבר, מדליקים נרות, עורכים שחיטה, ומקיימים סעודה לאחר מכן. מקובל מאוד להשאיר בקבוק מים או שמן, תכשיט או מטבע, או בעצם כל חפץ אחר ללילה שלם, או במשך כמה לילות, מעל קברו של הקדוש. נשים עקרות נהגו להשאיר חגורה. כאשר עץ נמצא ליד קברו של הקדוש, נהוג לתלות על ענפיו חתיכות בד, סמרטוטים, סרטים וצעיפים שהם ex-voto. הכוונה בהנחת החפצים על קברו של הקדוש, או בתלייתם על ענפי העץ, היא לבקש מהקדוש טובה, או להודות על מעשה שעשה, או כדי למלא דברים אלה בברכת הקדוש.

הבהרה : Un ex-voto est une offrande faite à un dieu en demande d'une grâce ou en remerciement d'une grâce obtenue. Ces objets peuvent prendre de multiples formes : statuettes ou plaques anatomiques, crucifix, tableaux, mais aussi, selon les régions et les sujets des prières : maquettes de bateaux, t-shirts de sportifs, volants d'automobiles, médailles militaires, etc.

כך המים והשמן שהיו על קברו של הקדוש ישמשו במקום, או אפילו יותר מאוחר בבית, לריפוי מחלות." בעל התכשיט והמטבע שצורף לשרשרת, יענוד אותם כדי לקבל מזל, והאשה העקרה תחגור את החגורה כדי להרות. לדברים שמניחים או תולים יש גם משמעות של פתק שמעבירים לקדוש. אותה האמונה קשורה לאבנים שמניחים על המציבה, או ליד קבר הקדוש, והכוונה היא שהקדוש, כאשר נשמתו תבוא ביום ההילולה, או ביום אחר, יראה את האבן ויזכור את המבקש לטובה.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם

מנהגים שונים ברפואה עממית קשורים לקבר הקדוש, או לסביבה הקרובה לו. חולי־רוח, משותקים, חולי כפיון או עיוורים, נקשרים בעזרת חבלים או שרשראות ברזל למציבה, או לעץ ליד המציבה, למשך לילה או יותר. ילדים חולים, בעיקר ילדים קטנים ותינוקות, היו משכיבים על קברו של הקדוש למשך שעות או למשך לילה: ילד חולה הבריא לאחר שאמו השכיבה אותו על קברו של ר׳ יחייא אלכדאר: ילדה אילמת התחילה לדבר, כששכבה על קברו של ר׳ יצחק בן־וואליד: אמה של תינוקת מאוד חולה שמה אותה על קברו של ר׳ יצחק הלוי, ואמרה לו: ״אם התינוקת שלי היא מהעולם הזה, מה טוב, ואם לא, אני אקבור אותה על ידך.״ הקדוש הופיע לאם בחלום, והתינוקת הבריאה: בנוסחה דומה פנה אב ללאלה סוליכה כאשר הכניס את בנו, תינוק חולה, לסל ושם אותו בכוך הנרות שליד קברה של הקדושה, באומרו: ״אם הוא של העולם הזה,תרפאי אותו! ואם לא, תעשי מה שאת רוצה״. לאחר שלוש שעות הבריא התינוק. בגדיו של ילד חולה הונחו על מצבתו של ר׳ חיים פינטו הקטן, והילד הבריא כשלבש את הבגדים האלה.

 הערת המחבר : היו מקיימים טקס זה ליד קדושים רבים, ביניהם אולאד זימור, ר׳ דוד ומשה, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ דניאל השומר אשכנזי, ר׳ חיים פינטו הגדול, ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ מסעוד עראמה, ר׳ עמרם בךדיוואן, ר׳ שאול הכהן ור׳ שלמה בר ברירו. מנהג זה מתקיים בארץ בקברי רשב״י, שמעון הצדיק ומערת אליהו הנביא, הן על־ידי ספרדים והן על־ידי אשכנזים. היו גם מנקבים את אוזניהן של התינוקות ליד הצדיק, ואם העגיל היה נופל אחרי כן אפשר היה להחזירו לאוון התינוקת רק בביקור חדש אצל הקדוש.

ליד קברו של ר׳ אברהם מכלוף בן-יחייא נמצא מקלו של הקדוש, ואנשים חולים יושבים ליד המקל, ונוגעים בו כדי להבריא: מהמעיין של מולאי יעקב, לוקחים מים הביתה, ומים אלה ישמשו לריפוי: אצל ר׳ חיים פינטו שמים על מצחם של הילדים פיח שנוצר משרפת נרות ליד הקבר, והמבוגרים שותים שאריות שאנשים שפכו על הקבר: אם של ילד חולה לקחה חופן אדמה ליד קברו של ר׳ אבנר הצרפתי, ערבבה עם מים, סיננה במסננת, ונתנה לבנה לשתות. הילד הבריא: חולה עיניים מרח על עיניו שמן זית המיועד להדלקה, ופיח של נרות ליד קברו של ר׳ דניאל השומר אשכנז והבריא: מבקרים ליד קברו של ר׳ יצחק אביחצירא שפכו מחייא על הקבר ולקקו את המשקה שמעל המציבה: מבקרים אצל ר׳ דוד הלוי דראע היו לוקחים גושי מלח מהסביבה, ומשתמשים בו בפסח כמלח כשר מהחכם.

טקס אחר המתקיים ליד קברו של הקדוש הוא זה של התספורת הראשונה. כל תינוק שנולד בזכות קדוש מסוים או שהיה חולה והבריא בזכות הקדוש חייבים לספרו בפעם הראשונה על־יד קברו של אותו קדוש. תינוקות אחרים נלקחים לכל קבר של קדוש. אין מקפידים על תאריך מדויק, אך בדרך כלל כשהתינוק מגיע לגיל שנה, מנצלים את ההזדמנות הראשונה שנוסעים לקדוש ולוקחים אותו. בשעת התספורת, כשגוזזים לתינוק את השיער ליד קברו של הקדוש, פורצות הנשים בקריאות שמחה, והאב מתפלל לבריאות בנו. אחרי כן מחלקים סעודה לכל הנוכחים.

Recent Posts

  • יהודי פאס תרל"ג-תר"ס- 1900-1873 –אליעזר בשן

    מעורבות הדיפלומטים. ב-10 ביוני 1886 כתב דרומונד האי לשר החוץ על התפרצות קנאים בפאס, שבקושי דוכאה על ידי השלטונות, והיהודים חיים בפחד ובחשש מפני שחיטה המונית.  הוא העביר לשר החוץ העתק מכתבו של הסולטאן שנשלח לוזיר הראשי סיד אמפדל גרניט על האירוע, ונאמר בין השאר שהסולטאן מבקש למנוע כל מעשה שאינו מועיל לטובת הכלל. הוזיר הנ"ל תיאר במכתבו ב-21 ביוני את הרקע להתפרצות הקנאית נגד היהודים, כפי שדווח לו מפאס. יהודי ניסה ב-10 ( צ"ל 23 ) במאי להיכנס לבניין ממשלתי בפאס אלג'דידה ( החדשה ) ושומר הניצב בשער מטעם המושל מנע זאת ממנו. כתגובה תקפו היהודי וחבריו את השומר

  • להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא" – מאת הרב שמיר-אסולין

    להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא". דברי התורה מוקדשים – לעילוי נשמת אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה, שעלה לגנזי מרומים ביום א' בשבת יב' כסלו, לסדר: "ויצא יעקב {יוסף} מבאר שבע… והנה יהוה – ניצב עליו". וכן, להצלחת חיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהנו. "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה" (בר' כח, י). "יציאת צדיק מן המקום, עושה רושם.  שבזמן שהצדיק בעיר – הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם – פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה" (רש"י בר' כח י). מבוא: פרשת "ויצא", מספרת לנו על יעקב אבינו היוצא לגלות חרן בגיל 63 לאחר

  • דברי הימים של פאס-מאיר בניהו-כולל תרגום ליהודית מגרבית

    שט"ו – 1554 -1555 ואחר כך בא מולאי מחמד אשייך אשריף הנזכר למעלה ונלחם על תאפיללאלת ולכדה ולקח אחיו מולאי אחמד וכל בניו והוליכם עד לנהר תאדלא ושחט ארבעה בנים, אחיו מולאי זידאן ושלשה אחיו, ובא להלחם על פאס מולאי עבדאללאה בן מולאי מחמד אשייך ונשבר וברח ועזב פה את הנוודים מסוס, ומשבט רחמאנא ואלודאייא ( שבטי נוודים של עמק הסוס, הרי רחמאנא והואדיות ), עם גדול מאד שלא יספיק לו מים לשתות ולא לחם לאכול ונשארו מושלכים מחזרים על פתחי הבתים של היהודים, ומתו מהם הרבה שלא יסופר. אחר כך יצא להלחם על פאס מולאי מחמד אשייך הנזכר ויצא

  • Le Pogrome des Fes ou Tritel-1912-Paul B.Fenton

    Le samedi 27 avril, l’événement se résuma en un simple entrefilet en première page du Matin annonçant que: «Fez est calme» et qu’une «commission formée de notables arabes, européens et israélites va se charger de l’assainissement de la capitale. Des sommes importantes ont été réunies pour secourir les israélites affamés. Le sultan a donné 10 000 francs, Mr Régnault 5 000 francs et diverses personnalités marocaines 10 000 francs.» Enfin un reportage anonyme sur le sort des Juifs, paru dans l’hebdomadaire L’Illustration en date du 11 mai, fit le tour du monde grâce aux photographies fort impressionnantes, prises par le

  • הפרעות בפאס או התריתל-התרע"ב-יוסף ינון פנטון-סיכום

    סיכום מאה שנה לאחר אירועים מטלטלים אלו, מה תוכל להיות המסקנה בעניין הפרק הטרגי הזה בקורותיהם של יהודי מרוקו? במבט לאחור, דעותיהם של המשתתפים הראשיים בתקופה ההיא מן הצד האירופי מפתיעות בתמימותן המדומה ומעוררות רושם של העמדת פנים: דיפלומטים ואנשי צבא מאשימים זה את זה בעיוורון על שלא חזו את הסימנים המקדימים לתנועת המרד. לנוכח כך עולות שאלות אחדות: איך ייתכן שהסמכות הצבאית הצרפתית בחרה להעלים עין מאותות אלו בתואנה של היעדר ׳ראיות מוצקות להישען עליהן׳? ומדוע היא הניחה לרוב הגדודים לעזוב את העיר, בעוד שאנשי המודיעין ידעו היטב שהידיעה על עזיבתם הקרובה הופצה לשבטים העוינים סביב העיר? רייניו, ציר

  • Il était une fois le Maroc-David Bebsoussan-Qu'en fut-il de la presse spécifiquement juive?

    Il y avait cependant une grande influence britannique au Maroc… Le Times ofMorocco fut fondé par l'écrivain Edward Meakin. Il dévoila la corruption tangéroise. Son fils Budgett Meakin fut l'auteur de livres importants sur le Maroc dont The Moorish Empire publié en 1899 et The land ofthe Moors paru en 1901. Le style critique de Meakin père et fils finit par les faire comparaître par-devant le Tribunal consulaire. Le journal fut racheté en 1893 par le Gibraltarien G.T. Abrines, propriétaire de Moghreb al Aksa, et se fit le défenseur de la politique britannique. Avant d'être racheté, le Times of Morocco

  • גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא-עם המשמ"ח אליקים חלק ב'

    כל אותה תקופה בעוד הר׳ אזולאי מקנטר בלשונו את הגאון המשמ״ח ברמה האישית, הגאון המשמ״ח בחר להימנות מכת הנעלבים ואינם עולבים, ואחז בפלך השתיקה, אולם חכמי ורבני העיר החליטו למחות על כבודו ולפרסם כנגד הר׳ אזולאי קונטרס בשם ״מלחמת המגן״. בראש הקונטרס חתום הגאון רבי אברהם אביחצירא. ככל הנראה ע״מ לחזק דבריו הוסיף בחתימתו וכתב ״ממשפחת הרה״ג המפורסם המקובל האלקי בוצינא דנהורא כקש״ת יעקב ביחצירא זצוק״ל״. בקונטרס הנז׳ שולחים הגאונים רבי אברהם ועמו הגאון רבי דוד אדהן חבר ביה״ד, מכתב המשתרע על פני כמה עמודים להגאון רבי משה שתרוג ומביעים תמיהה על הסכמתו על דברי הר׳ אזולאי עיי״ש. מלבד זאת

  • גאוני משפחת אביחצירא-עם המשמ״ח אליקים-חלק א'-ר-יוסף-אביחצירא-

    עם המשמ״ח אליקים מגדולי הגאונים שידעה יהדות המזרח, היה זה הגאון המופלג, המושלם והמוכתר בכל מידה טובה, רבי משה מאיר חי אליקים זצ׳׳ל(המשמ׳׳ח), לימים ראב״ד בעיר קזבלנקה. הרב המשמ״ח זצ״ל, נולד ביום ט״ו טבת תרל׳׳ב בעיר טבריה, לאביו הגאון רבי ניסים אליקים(יליד העיר טבריה בשנת תר"י 1850 ) הרב היה בן יחיד והתייתם מאביו בעודנו ילד קטן, כפי שמתאר בתו״ד שכתב על גבי שער הספר ׳חדד נא״ה׳ שחברו אביו, ז״ל: לקטתי מכתיבותיו של עט״ר ישעי ומשגבי משארית הנמצאה מעט מהרבה כי שטף הזמן גרפם והעש האכזר והריקבון חגרו כוחם לכלות מחמדי עין והיו לאין… הרב המובהק העניו המדוכא ביסורין גדולים,

  • תהלה לדוד –הוצ' אורות המגרב- לוד – מעמד המשורר בקהילה.

    מעמד המשורר בקהילה. עבור בני זמנו היה דו בן חסין לא רק משורר אלא תלמיד חכם המקדיש מזמנו ללימוד תורה. פיוטים שנכתבו לסיום שישה סדרי משנה ולסיום מסכת או כדי להלל את מעלותיהם של נדיבים המחזיקים בידי לומד התורה מלמדים כי הוא היה חלק מחבורת לומדים קבועים שחבריה קיבלו תמיכה צנועה. בין 1773 ל – 1781 הוא למד יחד עם רבנים אחרים במכנאס וביניהם  זכרי בן משאש, בנו מרדכי ומרדכי אצבאן, בשיעורים שקיים הרב השליח הידוע מחברון, רבי עמרם בן דיוואן הנערץ ( במיוחד עלי – הערה אישית שלי אלי פילו ) , שנאלץ לשהות בעיר בעקבות מלחמות הבלתי פוסקות

  • עקיבא אזולאי-איש ירושלים – ״אבו דאוד״, "אבן אל ערב״

    ״אבו דאוד״, "אבן אל ערב״ מדברי עקיבא ״מאז ומתמיד אהבתי לרקום יחסים כנים בין חברים, ללא הבדל חברה, עדה ועם. בזכות יחסים אלה קיבלתי בשובי ארצה תפקיד פיקטיבי של הממונה על השרברבים היוצאים לעבודות חוץ. הייתי משוטט בכפרים, קונה נשק ממבריחים בדואים. תחום עבודתי היה מיריחו עד שכם, ובמקביל עסקתי בריכוז מידע מודיעיני על הכפרים הערביים. בשנת 1936 התגייסתי לנוטרות, והייתי בין הגפירים הראשונים בירושלים. מתוך 500 מועמדים נבחרו 34 נוטרים. רוב פעילותי התרכזה סביב ערביי ירושלים, אשר כינוני ״אבו דאוד״, ״אבן אל ערב״. קיבלנו רובים, והופקדתי לשמור על שתי תחנות חצץ בבית וגן. נשארתי מופקד על תחנות אלה עד


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930