הקדושים וקבריהם-יששכר בן עמי


הקדושים וקבריהם-יששכר בן עמי

שער שני. הקדושים והקדושותAsilah

קדושים

רבי אבא  – ליד הכפר תיסכית

 קבור קרוב למולאי איג'י.

נמסר על ידי אינפורמנט יליד האזור. רוב רובן של העדויות בקובץ נרשמו מפי אינפורמנטים ילידי האזור שבו קבור הקדוש.

רבי אבא אביחצירא – בודניב.

בנו של רבי יצחק אביחצירא ונכדו של רבי יעקב אביחצירא הקבור בדמנהור.

" יום אחד לפני מלחמת העולם הלכו שני מוסלמים, בין העיר ובין השכונה שלנו עובר נהר. – נחל גיר עובר ליד בו-דניב. שני המוסלמים רצו לעבור את הנהר שהיה מלא מים. פתאום ראו שתי אבנים רוקדות, אחת עולה על השנייה כאילו משחקת כדורגל.

המוסלמי תהה : הרי לא הייתה רוח ולא היה זרם, ואך קורה ששתי האבנים עולות אחת על השנייה " לקח את שתי האבנים שהיו בגודל של חצי לירה, הביא אותן למשטרה וסיפר להם. אמרו שרק הרב אביחצירא יכול לפתור את זה. – אכן היו מוסלמים שנזקקו לעזרתם של חכמי מרוקו.

קראו לו, אמר להם שלמחרת יתן להם תשובה. הרב שם את האבנים האלה מתחת לראשו. בבוקר אמר להם : שמעו, שבע שנים של רעב ומלחמה תבואנה ולאחריהן יהיה שפע ; ושהוא ימות באותה שנה ושאשתו תלד שני תאומים. וכך היה. היה רעב, יוקר, ראינו את זה במו עינינו.

רבי אבא אלבאז – צפרו.

הוא בן דודו של רבי רפאל משה אלבאז. נולד בי"ד תשרי תרי"א ונפטר בכ"ו אלול תרצ"ח.

  • נמסר על ידי גב׳ אסתר ח׳ וגב׳ רוחמה כ׳(צפרו). חתום על תעודות מס׳ 159 (משנת 1887), 211, 212, 214, 266, 274, 274 א׳(זוהי תעודה בערבית האוסרת להכות על התוף בשבת וכן לקיים טקס חתונה בשבת שבו נהגו הנשים לתופף) ו־274 בי, וכן מוזכר בתעודות מס׳ 280,208 (מכתב אליו מהרב שמואל מלכא) ו־286 בספרו של הרב דוד עובדיה, קהלת צפרו, כרך אי, ירושלים תשל״ה. פרטים עליו ועל משפחת אלבאז ראה ספר שבות יהודה שהוצא על ידי הרב מאיר אלבאז, ירושלים תש׳׳ם. ראה בעיקר המבוא ״תולדותיהם של צדיקים״, עמי כג-נד. בספר מופיעה תמונה של הקדוש.

רבי אבנר אג'ייאני – צפרו.

נפטר בט"ו אדר תרע"ט

אביו של רבי ראובן אג'ייאני ובנו של רבי רחמים אג'ייאני, המכונה רי"א. משפחת אג'ייאני היא משפחה ידועה בקהילת יהודי צרפו, רבי אבנר היה רב ודיין בקהילה. למד בבית מדרשו של רבי רפאל מאמאן.

נמסר על־ידי גב׳ רוחמה כ׳(צפרו). תולדות חייו של ר׳ אבנר אג׳ייני מאת בנו ר׳ עמרם שאול אג׳ייני, המכונה עמש׳׳א, הופיעו בהקדמה לקונטרס שיחת דרזקי בספר לפי ספריו, חלק אי, ירושלים תשל׳׳א. חלק מהספר הוא של ר׳ רחמים יוסף אג׳ייני. ספר זה, כמו ספרים רבים אחרים של רבני משפחת אג׳ייני, הוצא לאור בירושלים על־ידי צאצאי המחברים. ראה למשל את ספרו של ר׳ עמרם שאול אג׳ייני, בית העמרני. ראשי תיבות, ירושלים תשל׳׳ו, בעריכת בנו שאול זיו(אג׳ייני). תולדות חייו של המחבר מאת הרב דוד עובדיה מופיעות בהקדמה.

כתובת המציבה שלו מופיעה בהקדמה של ספר שפתי רננות של ר׳ ראובן אג׳ייני שיצא לאור בירושלים, תשל״ג, על־ידי צאצאי המחבר.

הוא חתום על תעודה מס׳ 50 (מ־1904) ומוזכר בתעודות מס׳ 170,128 (יהד עם 24 חברי בית־הדין), 286 ו־650 בספרו הנ״ל של הרב עובדיה, כרכים א׳ ו־ב׳.

רבי אבנר הצרפתי – פאס.

נולד בפאס ב-1827 ונפטר שם ב-1883. קברו ליד קברו של רבי יהודה בן עטר ולאלה סוליכא.

באללאה ( באלוהם ) ובצדיקים היקרים, הם ממלאים את בקשתו של כל אחד. אנחנו הולכים לצדיקים האלו להתחנן בפניהם. הם יותר טובים מהרופאים. הנה הרופאים נותנים כדורים, זה הכל, התרופה שלהם בהרבה יותר טובה.

היה לי בן שכמעט מת לי ואני אמרתי, אני אלך לקבר של רבי אבנר הצרפתי. בשתיים עשרה בצהריים הלכתי, אמרתי : רבי אבנר הצרפתי, אני לא אקבל שום תרופה, לא של רופא ולא של מישהו אחר, אני מקבלת רק את התרופה שלך. תחון עלי שילדי לא ימות.

אני הייתי בהיריון והוא המשיך לינוק, אז זה רע בשבילו. לאחר מכן הפסקתי להניק אותו בקיץ, והרופא אמר לי, תמשיכי להניק אותו, אחרת ימות כמו כלב הנחנק. אמר לי שאין לו סיכויים לחיות, תניקי אותו וגם אז לא בטוח שיחיה. אני אמרתי, לא, אני לא אניק אותו, כשהלך הרופא, הלכתי לרבי אבנר הצרפתי ואמרתי : אני לא מקבלת תרופה משום רופא אלא רק ממך.

אז הלכתי ליד הקבורה ולקחתי חופן אדמה, ערבבתי אותו עם מים, ואחר כך סיננתי אותו עם מסננת, ונתתי לו לשתות עד שימלא את בטנו, ומשחתי אותו כולו עם המים האלו. כיסיתי אותו בשמיכה, אחרי רבע שעה, אני רואה שהוא פקח את עיניו ופניו אדומות כוורד, והא מזיע, ואמר לי תני לי לאכול.

בעצם אמר לי, נאינה , כי הוא לא דיבר עדיין. אז נתתי לו לאכול ומאז הוא הבריא. הנה זה מראה שהצדיק טוב מהרופא, מי שממאמין בה' הוא יעזור לו, הנה רק העפר של הצדיק ריפא אותו, והרופא נתן לו הרבה תרופות ולא עזרו. סיפרה גברת רחל ב' – פאס.

תאריכי לידה ופטירה מדויקים של הרב אבנר הצרפתי מובאים בבן נאיים, עמי י׳׳ח: לידה — כ׳׳א בשבט תקפ׳׳ז, פטירה — ח׳ בתשרי תרמ״ד. בתעודה מס׳ 518 (כתובה בכתב־ידו של הרב רפאל משה אלבאז) שבספרו הנ׳׳ל של הרב עובדיה, כרך ב׳, עמי 141, מוזכר רק תאריך הפטירה של הרב אבנר הצרפתי: ח׳ בתשרי תרמ״ה. אמנם קיים שוני בשנת הפטירה בין שני המקורות אך שני המחברים מציינים שימי חייו של הרב אבנר הצרפתי היו נ״ח שנה. בן־נאיים כותב שנשבעים בשמו של ר׳ אבנר ומשתטחים על קברו ושנהג לאכול בשר רק בשבת. על הצניעות באכילה אצל הקדושים, ראה עמי 22.

ר׳ אברהם אווריוור (דאד שליד סטאט)-AOURIOUR-יששכר בן עמי

רבי אברהם אבטאן – תונדורתAsilah

[1]          נמסר על־ידי מר חיים פ׳(דמנאת). בן נאיים, עמי ט׳׳ז, מזכיר ר׳ אברהם בן־בטאן מחכמי המערב(אין הוא יודע מהיכן הוא), אביו של ר׳ רפאל אליהו בטאן, המוזכר בעמי ק׳׳ז של אותו ספר, ושהיה חי בשנת 1839.

רבי אברהם אביחצירא – ריצאני

נמסר על ידי הגברת תאמו פ' – דמנאת – מקום קבורתו לא ידוע בוודאות. ראה בן נאיים עמוד י"ז, המביא מסורת לפיה אליהו הנביא התגלה לקדוש וזה האחרון ביקש ממנו שלא ימות אדם מביתו בעודו חי וכך היה. אין להליפו עם רבי אברהם אביחצירא בנו של רבי יעקב אביחצירא ושהיה רב בטבריה.

רבי אברהם אביטבול – מראכש.

קבור בבית הקברות במקום בחדר נפרד שמשני צדדיו יש עמודים ומעליהם גג. אין דלת לחדר. בחלק העליון מתחך לגג רשום : מצבת קבורת הרב הקדוש כמוהר"ר אברהם אביטבול

Abraham Abitbol Grand Rabbin

רבי אברהם אביכזר – מראכש.

נולד באיית עתאב קבור יחד עם עוד שני קדושים מאותה משפחה : רבי יעקב אביבזר ורבי ישראל אביכזר.

ר׳ אברהם אווריוור (דאד שליד סטאט)

מכונה מוואלין דאד, על שם ההר עליו הוא קבור. על ההר רואים הרבה ערימות אבנים.

במקום יש מעיין ושם נמצאת אבן שעליה מצויר גמל.

ההילולה שלו נערכת בל״ג בעומר.

עדותה של גב׳ חנה ב׳(סטאט) ואחרים. בךנאיים, עמי י׳׳ב. כותב: ״מו״ה אברהם ארווירוויר ז״ל קבור בכפר (מוואלין דאד) במחוז דאר לביצ׳א [קזבלנקה] וידוע לצדיק והולכים ומשתטחים על קברו״;

כך מתאר גולבן, עמי 93, את המקום : ,"Son tombeau, un tas de pierres, place'près d'un rocher a été transformé en Haouch, i! y a une quarantaine d'années. D'autres

    constructions se sont élevées depuis lors, jusqu'en 1915

La pièce primitive a été entourée de murs dont l'un est orné d'arcades. On a édifié une chambre et une écurie à l'usage des pèlerins… Le rocher que les Juifs appellent ."Issiba est percé de petites alvéoles dans lesquelles les pèlerins placent des bougies et des offrandes

בל״ג בעומר תשמ׳׳א נערכה במקום הילולה רבתי בסיוע השלטונות המרוקאיים וכן ארגון הקהילות היהודיות. ניכר שהושקע עמל רב בפיתוח המקום. יש כביש מהעיר הקרובה סטאט (מרחק של 17 ק״מ) עד הקבר הקדוש וכן שירותים רבים. הקבר נמצא בתוך חדר גדול המשמש מעין כניסה לבית־הכנסת. מסביב נבנו בתים רבים לנוחיות עולי הרגל והמבקרים כל השנה. על המציבה כתוב: ״קבורת הרב מצבת הקדוש המלומד בניסים רבי אברהם אווריוור זיע״א למנוחת המנוח רודף צדקה וחסד דוד אמסללם כר משה תנצב׳׳ה״.

לפי המסורת הוא יליד ארץ־ישראל שבא בשליחות למרוקו ולידו קבורים תלמידיו. היה

ידוע בעיקר בטיפול בעקרות. הוא נערץ גם על־ידי המוסלמים, שכינוהו סידי בראהים.

א״מ (יליד המקום) אומר שהוא מעשרה הרוגי מלכות, כך מכונים עשרה שליחים שבאו מארץ־ישראל למרוקו לאסוף תרומות. וזו רשימתו: ר׳ אברהם מול הנס, ר׳ עמרם בךדיוואן, סיאדי מולאנה אל כרימא, בן זמירו, ר׳ דוד ומשה, ר׳ דוד הלוי דראע, ר׳ אברהם אווריוור…

Settat (Arabic: سطات‎) is a city in Morocco between the national capital Rabat and Marrakech Settat is located 83.9 km by road south of the centre of Casablanca, roughly an hour's drive. It is the capital of Settat Province and is its largest city in both size and population. According to the 2004 census, it had a population of 116,570 people.[2] Settat is 370m above sea level, built on a plateau surrounded by foothills in all directions. The antiquities of Settat include the very old Ismailiya Kasbah distinguished by the statue of a steed which lies at the center of the city.

AOURIOUR

Nom patronymique d'origine berbère au sens difficile à préciser. Le nom ne figure pas sur la liste Tolédano des noms usuels au Maroc au XVIème siècle. Au XXème siècle, nom tres peu répandu, porté uniquement dans les communautés berbérophones du sud du Maroc

שם משפחה ממקורות ברברים שקשה לדייק בפירושו. השם אינו מופיע ברשימתו של טולדאנו בספרו " נר המערב ", רשימה שכללה שמות של משפחות יהודיות שהיו נפוצים בזמנו בספרד במאה ה-16. השם אינו נפוץ במורוק במאה ה-20, ומופיע רק בקהילות ברבריות בדרומה של מרוקו.

  1. ABRAHAM: Saint enterré sur une colline appelee Moualin Dar, pres de Settat, dans la province de Casablanca et dont la tombe était un lieu de pelerinage très populaire. Selon la tradition, il serait venu au Maroc de Terre Sainte, et enterré près de ses disciples. Issakhar Ben Ami rapporte que le Conseil des Communautés Israélites du Maroc, avec le soutien des autorités dans le cadre de leur politique d'ouverture envers les originaires du Maroc installés à l'étranger, organisa en 1981 une grande Hiloula, investissant des sommes considérables dans l'aménagement d'une salle de prières et de chambres pour les pèlerins. Le pèlerinage a repris dès lors avec grand concours de peuple en raison de la proximité de Casablanca. Egalement vénéré par les Musulmans qui l'appellent Sidi Brahim.

1.10 ״לפי מסורת אחת עבר שם גמל של מוסלמי שהיה טעון מלח. רגלו של הגמל שקעה

באדמה ולא יכול היה לזוז. הלכו וקראו ליהודים. אמרו להם: אתם המומחים, הוציאו את

רגלו. כאשר הרימו את רגליי מצאו [אבן] עם התאריך של ר׳ אברהם אווריוור. אז בנו עליו

ציון. כל פעם שרצו לבנות הבניין היה נהרס. בעצם יש רק אבן״.

2.10 ״אנו נהגנו להשתטח על קברו בחצות הלילה. בא פעם מישהו ואמר לי: אם אתה מאמין, שים את ידך בתוך המציבה, שם היו מדליקים נרות. כל אחד שם נרות הדולקים שם. עניתי: בסדר. שמתי את ידי בתוך האש. הרגשתי שידי נשרפה וכאילו העור יורד. שמתי את ידי על פניו, על אותו יהודי ז״ל. למחרת, פניו היו שרופות ואני ידי היו שלמות. לא נשרפו. זו האמונה. בא מישהו אחר, שם את ידו [באש] כל הלילה כאב לו, ולא הפסיק מלצעוק מכאבים. אמונתי עשתה לי זאת״.

3.10 ״אשה אחת נשברה לה יד. היהודיה הדליקה בו [בקדוש] נר והוא עלה בלהבות. לפעמים זורקים טונות של נרות להדלקה והם לא עולים בלהבה. ורק נר אחד של אותה אשה העלה להבה. בקדוש הזה היה רק חדר אחד. היא באה במוצאי שבת להדליק נר אחד. היא הדליקה וכל החדר הזה עלה באש, יתעלה שמו לעד. האם יש נס יותר גדול מזה? קראתי לאנשי החברא. קנינו סוכר, תה, עראק, ועשינו שמח. היא [האשה] קמה [הבריאה]״.

האינפורמנט הוסיף שהכיר את השמש של הקדוש הנקרא מאיר בן קמיס.

4.10 ״אני פעם חלמתי עליו כשהוא עומד מולי, חבוש כובע מוסלמי. זה היה ליד קברו. ישנו שם, אני, בעלי, בני וחמי. בא הקדוש ואמר לי: מי אני? עניתי לו: אדוני, אני לא יודעת. אחר כך נזכרתי ואמרתי שהוא ר' אברהם אווריוור… פקחתי את עיני והנה הוא עומד. קראתי לכולם: קומו, קומו, הקדוש עומד לידנו. הוא היה לבוש חולצה ארוכה לבנה מכותנה. הוא היה צעיר, לא זקן, עליו השלום״.

5.10 ״כאשר הלכתי לשם [לקדוש] מצאתי שם מוסלמי צעיר. צעקתי עליו: מה אתה גונב נרות? הוא נעלם. חיפשתי אותו ולא מצאתי אותו. הוא נעלם. אז הרמתי את עיני לכיוון הקברות ואמרתי: הקברות האלה! [מאוחר יותר] אשה אחת אמרה לי שהבקשות שלי התקבלו על־ידי הצדיקים המקומיים. אתה יודע, כך נראים הקברות, ערימות ערימות של אבנים, ולידם נרות דולקים. כאשר הייתי שם [בסטאט] החלטתי לעלות לבית־הקברות. כאשר עליתי מצאתי אותו מוסלמי. חשבתי שהוא גונב נרות. עליתי להר ומצאתי ערימות ערימות של אבנים. קיבלתי צמרמורת. פחדתי. ראיתי רק ההר וערימות האבנים — אני חשבתי שאותו מוסלמי גונב. והוא [פתאום] נעלם. כאשר חזרתי העירה והתכוננתי לשחוט פרה, סיפרתי להם את מי שראיתי. אמרו לי שאלו תלמידיו של הצדיק, מאה וחמישים תלמידים קבורים שם. אמרו לי, כאשר חוזרים רואים את הקבר של הצדיק״.

6.10 ״אני אספר לך על מוואלין דאד. למה אומרים מוואלין דאד? הם היו שבעה אחים. מוואלין זה הבעלים. יש מקום אחד שמה, מעיין מים קוראים לו טגיה. היינו שם, ערבי אחד מתחיל לצחוק. אומר להם: אני יכול לקפוץ ולשחות פה. אמרו, מי יכול לשחות פה? אם אתה גבר נראה אותך! רק קפץ, לא חזר על המקום. את זה ראיתי בעיניים שלי. זה היה במוואלין דאד. אני הושב שבל״ג בעומר עושים את ההילולה שלהם״.

הקדושים וקבריהם-יששכר בן עמי

ר׳ אברהם אוחיון(אימין תאנות)הערצת הקדושים

  • נמסר לי על־ידי ר׳ דוד סוסאן בעת ביקורי בקזבלנקה במאי 1981. הוא אחראי כ־ום על קברו של ר׳ דוד ומשה במרוקו ומכיר היטב קברים קדושים רבים.

ר׳ אברהם אזולאי(מראכש)

לפי בן ־נאיים, הרב נפטר אחרי 1735 והוא מביא מסורת מפי יהודי מראכש המאשרים שהוא נפטר ב־1741. הרב אזולאי עסק בקבלה וידועים פירושיו על ספר הזוהר. היה כותב קמיעות לחולים והיה מלומד בניסים.

  • ״הרב אזולאי והתלמידים שלו. ליד קברו יש עץ גדול שצלו הגדול מכסה את המציבה. אני זוכרת שנשים יהודיות נהגו להשתטח על קבר זה והיו תולות, כן תלו, היו קורעות. היו תולות בחתיכות בדים את כל המחלות מהן סבלו על העץ הזה, כדי שתקבלנה תשובה מהצדיקים״.
  • סיפרה גב׳ חנינא א׳ (מראכש).

13 ר׳ אברהם אזולאי(איגיניסאין)

מכונה גם מול אִימִיתְכּ. ההילולה שלו נערכת בחודש אלול. לפי המסורת מוצאו מארץ־ ישראל והוא מזרעו של החיד״א.

  • ״באיזור בו קבור ר׳ אברהם אזולאי יש הרבה עצי חרובים וכן ״דום״ – עץ תמר – הערבים נהגו לקטוף אותו ולעשות סלים, אבל אף מוסלמי לא יכול היה לנגוע באלה שצמחו ליד הקבר של הקדוש, שם היו אנשים מדליקים נרות, והנרות נשארים דולקים. פעם אחת, מוסלמי בזמן מלחמת העולם השנייה, קטף את הדום והביאו הביתה. בערב התחיל לרעוד ולצעוק. הביאו את ה״טולבה״ – כך נקראים התלמידים הלומדים במדרשה דתית אצל המוסלמים – ולא יכלו לעשות לו שום דבר כדי להקל עליו. הוא צעק ואמר שהוא מקבל מכות. הם לא ראו. בחצות הלילה היה צועק. בא הקדוש ר׳ אברהם אזולאי [בחלום] ואמר לו: אתה יודע מי אני ? ענה: מי אתה ? אמר לו: אני פלוני. היו קוראים לקדוש הזה מול אימיתכ. אז המוסלמי ביקש רחמים מהקדוש. אמר לו הקדוש: למה קטפת את ה״דום״ מן המקום ? כל האנשים נמנעים מלעשות זאת, ואף אחד לא שם ידו בדום ואתה העזת? אמר לו הקדוש: שמע ממני מלה אחת. אתה תחזיר את הדום למקומו ואתה תלך לפלוני בן פלוני. תן לו שחיטה ותן לו כל מה שיבקש ממך. אם אתה תעשה זאת, מה טוב, ולא, אני אחסל אותך.

הקדוש רצה להראות דרך המקרה הזה את מעשיו בכל העולם, ואפילו ביקש הקדוש שהמוסלמי ימסור לכל האנשים את מה שקרה. ענה בסדר, אני מבקש סליחה מאלוהים. הקדוש שלח את המוסלמי אלי כי אני הייתי הפקיד של הקדוש. הייתי עורך שם הילולה וסעודות מדי שנה בשנה, בליל ראש חודש אלול. כך מסרו לנו הראשונים לעשות, שבראש חודש אלול יש להכין סעודה והילולה לקדוש. למחרת, הגעתי מבית־הכנסת, באתי לחדר ומצאתי את המוסלמי ליד הבית עם חמורו. הביא בצד אחד של האוכף את השק של הדום ובצד השני כבש. דפק [בדלת], אשתי יצאה.

שאל איפה פלוני? ענתה שאני בבית הכנסת. חיכה עד שהגעתי הביתה. נכנס. שם את ידיו מאחורי גבו – זוהי תנועה אופיינית לכל אלה שבאים לבקש מחילה מהקדוש – והתחיל לבקש רחמים. סיפר לי, והשאיר לי את השק בבית. אמרתי לו: לא ! ספר לי מה קרה לך? הוא סיפר את כל מה שקרה לו ומסר שהקדוש שלח אותו אלי כדי שאעשה ״מערוף״. – כוסכוס. מאכל שמכינים לאכילה במקום הקדוש –  אמרתי לו שצריך להביא ארבעים ק״ג חיטה, ארבעה ליטר שמן כדי לבשל, ועשרה בקבוקי מחייא. המוסלמי אמר שזה הרבה. עניתי לו שזה לא הרבה, ושזה לא יספיק להם, כי כל יהודי המלאח יצטרכו לאכול את המאערוף, ושאני לא ביקשתי ממנו מאומה. אמר טוב. הנה החיטה. אבל קנה את המחייא, וביום רביעי לאחר השוק אביא לך את הכסף. הסכמתי.

הביא לי חיטה. ייבשנו אותה. באו יהודיות ורחצו את החיטה. טחנו אותה. דחיתי את הסעודה מיום חמישי ליום ששי. בקשתי שיחזיר את השק של הדום למקומו, ליד הקדוש. השק הזה נשאר שם עד היום בו עלינו ארצה. אף אחד לא יכול לשים את ידו. המוסלמי סיפר את כל מה שקרה לכל מוסלמי המקום. ביום הסעודה בא בעצמו. הזמנתי אותו שיבוא. נתתי לו לחם עם שמן. אכל את זה בבית־הקברות והלך. שכחתי לספר לך שביום השני גם קרה לו מה שקרה לו בלילה הקודם אבל עם פחות כאבים. המוסלמי אמר לקדוש שהביא [את הדברים]. הקדוש ענה: לא הבאת את הכל. לא השלמת, עליך להשלים. ולכן בא להשלים. זה קרה בימי״.

שער שני. הקדושים והקדושות קדושים-יששכר בן עמי

  • ר׳ אברהם אל־כהן(סידי רחאל)הערצת הקדושים
    • ״מספרים עליו שבמראכש היו הרבה חולים פונים אליו ותורמים לקופתו. רבני העיר נעלבו מכך שקדוש זה קודם לקדושים אחרים הקבורים בעיר ולכן החליטו לנסוע אליו כדי להכיר את המקום. כשהגיעו בסביבות הקבר יצאו לקראתם חיות שרצו להרוג אותם. הם קראו לר׳ אברהם אל־כהן ואז הם ניצלו״.
    • נמסר על־ידי מר יצחק א׳ (קזבלנקה) ואחרים.
  • ר׳ אברהם אלמליח (אמיזמיס)

נקרא לרוב ר׳ בגו אלמליח. הוא בנו של ר׳ יהודה אלמליח, הקבור באותו מקום, והנחשב גם הוא לקדוש. הוא היה רב ושוחט בכפרו, נודע בחסידותו ורכש לו הערכה גדולה מכוח אישיותו. כשנפטר, השתתפו בלוויתו כל תושבי המלאח שמסביב ובמשך שבוע לא אכלו בשר כיאות. עם מותו החלו לפקוד את קברו ולבקש את עזרתו לריפוי מחלות שונות.

  • בגו הוא אחד מאחר־עשר קיצורים של השם ״אברהם״ והוא מקובל באטלס. ראה קורקוס־מחקרים, טבלה בעמי 183.
  • ר׳ אברהם אמזלג (אילליג)
  • נקרא גם מול אל־חאזרה (בעל האבן).
    • ״היה יום ששי. הוא הלך לשם [אילליג] כדי לדבר עם אנשים, להסביר להם איך לרחוץ ידיים. [הרגיש שסופו קרב], לקח מקל שלו ושם על הספירה [שעון] של שמש והשאיר שם בספירה של השמש. עד שהוא נפטר [אז] התגלגלה אבן גדולה וענקית וכיסתה אותו. אז המקל נפל והשמש ירדה ונהיה חושך. לכן קראו לו מול אל־חאזרה״.
  • ר׳ אברהם אמסלם (קזבלנקה)
  • קבור בבית־הקברות הישן בעיר.

18 ד׳ אברהם בו־דוואיה (קצר אל־סוק)

קבור בבית־הקברות ליד ר׳ יחייא לחלו. לפי המסורת מוצאו מארץ־ישראל.

  • ״דודי עליו השלום, הלך לשם [לר׳ יחייא לחלו], היה חולה. היה לו פצע על בטנו והיה עומד למות. הלך להשתטח על קברו והתרפא. בלילה בא אליו בחלום קדוש אחר שקבור שם, ר׳ אברהם בו־דוואיה ואמר לו: למה באת להשתטח על קברו של ר׳ יחייא לחלו ולא באת להשתטח על קברי? גם אני מירושלים ושמי ר׳ אברהם בו־דוואיה. עליו השלום. הלך והשתטח על קברו והוא הבריא״.

19 ר׳ אברהם ביבם (תטואן)

עדותה של גב׳ שרה ח׳(תטואן). בךנאיים, עמי י״א, מזכיר ר׳ אברהם ביבאס, מחכמי פאס, שהיה בעל מחלוקת של ר׳ חיים גאגין, ובעמי י״ח את ר׳ אברהם בר־מאיר ביבאס, מחכמי סאלי, שחתום על תעודה משנת 1707.

20 ר׳ אברהם בךאיבגי(סידי רחאל)

מכונה בפי יהודי האיזור אל עזיז דיאלנא (היקר שלנו). מספרים עליו שהיה נוהג ללמוד תורה עם אליהו הנביא.

21 ר׳ אברהם בן־נתן (אזימור)

 זהו קדוש מקומי.

22 ר׳ אברהם בן־סאלם (פיגיג)

לפי המסורת המקומית קבורים שם שני צדיקים הנקראים בני אמויאל, ואחד מהם הוא ר׳ אברהם בן־סאלם.

1.22 ״בפיגיג ישנו בית־קברות עתיק יומין. אספר לך על מקרה שקרה: לפנים בית־הקברות הזה לא היה מגודר ושם היו קבורים שני צדיקים בני אמויאל. ר׳ אברהם… אנשים אספו ברושים, בנו גדר ובית־חיים. אני אז הייתי בן עשר. כל פעם היו בונים פינה אחת, היא נפלה. הלכו לפחא כי חשבו שמא הערבים הורסים להם את הגדר הזאת. הפחא העמיד שומרי לילה. היהודים בנו שוב פינה ונפלה. אז קם יהודי זקן שהחליט לצום, לגזור ציפורניו ולעשות פתירת חלום. חלם והנה צדיק בשם ר׳ אברהם בן־סאלם, עליו השלום, אמר לו שהפינה נופלת מפני שהשאירו את קבורת הצדיק מחוץ לגדר. הצדיק ביקש מהזקן שיזמין אנשים שיבואו להשתטח על קברו. אז הרחיבו את הגדר ומאז הפסיקה הגדר להתמוטט. לא יודעים יום ההילולה. מאז באו אנשים מהרבה פינות במרוקו להשתטח על קברם. אשה עקרה באה לבקר: גם אשה משוגעת, מי שאינו יכול ללכת, מרימים אותו לשם: וכולם חוזרים בריאים ושלמים וזה הודות לאלוהים״.

ר׳ אברהם בן־עטר (מוגאדור)

ר׳ אברהם בן־שוקרון(אוג׳דה)

היהודים והמוסלמים טוענים לבעלות על הקדוש. נקרא בפי המוסלמים סידי מוחמד בן־ שוקרון.

ר׳ אברהם בן־שושן(מוגאדור)

נפטר בשנות הארבעים של המאה העשרים. מוצא אביו מדבדו.

הקדושים וקבריהם-יששכר בן עמי

26 ר׳ אברהם ברדוגו(רבאט)imntanoute

עדות של מר יצחק א׳(רבאט).

27 ר׳ אברהם דרעי(ליד אימין תאנות)

קבור על ההר אימין תאמוגה ליד ר׳ יצחק הלוי ור׳ מסעוד מאני. ההילולה שלו נערכת בל״ג בעומר.

מרפא בעיקר עקרות. לפי המסורת של בני המקום, נתגלה בחלום לאחד מאנשי הכפר והודיע לו שהוא פלוני בךפלוני, ושכל מי שיבוא להשתטח על קברו, הוא יקבל את בקשותיו. כשהלכו אנשי הכפר לפי הסימנים שנתן בחלום, גילו במקום ההוא מציבה. בימינו נבנה חדר ליד מקום קבורתו.

1.27 ״אף אחד לא מכיר אותו. רק אנחנו בני הכפר אימין תאנות. פעם הוא עשה לי נס. לבתי היתה נקודה לבנה בעין שלה. אני נהגתי להדליק כוסות נשמה של הצדיקים, כדי לבקש מהם רחמים, ואף פעם לא לקחתי אותה לרופא. פעם באה בחלומי אשה שאלה אותי: למה את בוכה? עניתי: בתי חולה. היא פתחה קופסה ואמרה לי שיש בה זעתר שאפשר לשים לה טיפות ממנו בעין. שאלתי אותה מה שמה והיא ענתה שהיא אשתו של הרב בראהם. קמתי וסיפרתי לאשת דודי והיא סיפרה לי שבמוגאדור יש אשה שסבלה מהעין וריפאו אותה במי זעתר עם קצת מלח׳׳. סיפרה הגב׳ סעדה כ׳ (אימין תאנות).

2.27 ״פעם באו המוסלמים לחרוש במקום בו קבור הקדוש. אמרו בליבם: מדוע צדיק זה חוסם לנו את הדרך? בואו נעקור את קברו. כאשר התחילו לחרוש, המחרשה נתקעה באדמה והאיכרים קיבלו שיתוק. אמרו להם: זה נגרם רק על־ידי היהודים. באו היהודים ומצאו איכרים משותקים ליד הקבורה של הצדיק. המוסלמים קראו לצדיק וביקשו סליחה. זה אני ראיתי במו עיני. אז הקיפו המוסלמים את מקום הקבורה באבנים ואמרו לצדיק: חזן! זה המקום שלך, אף אחד לא יעיז יותר לנגוע בך״. סיפרה הגב׳ סעדה כ׳ (אימין תאנות).

Imintanoute (en amazighe : Imi n Tanut ⵉⵎⵉ ⵏ ⵜⴰⵏⵓⵜ ئمى نـ تانوت) est une villeMarocaine située dans la province de Chichaoua, dans la région de Marrakech-Safi.

Elle se situe sur l'axe Marrakech-Agadir (Autoroute A7). S'étendant sur 30 km², la ville comptait 17 051 habitants en 2004, soit 568 habitants par km² faisant d'elle la1re ville de la province. Imintanoute est bordée au nord et au sud par la montagne, qui couvre 80% du territoire régional.

Imintanoute se situe à 44 km de Chichaoua, 140 km de Marrakech et a 150 km d'Agadir. Ville ayant plusieurs structures comme des écoles, collèges, lycée, Salle de sport, centre administratif, tribunal d'instance, bureau de la sureté national, Une gendarmerie Royale, ONE, ONEP, bureau de poste, Assurance (Axa, Zurich), banques (Banque Populaire (x2), Crédit Agricole, Attijariwafa bank, BMCE, Crédit du Maroc)… La ville possède aussi plusieurs hôtels.

  • ר׳ אברהם ואזאנה (איית בודיאל)

מכונה גם ר׳ ברהם ואזאנה. נולד בסכורה, חי בראשית המאה התשע־עשרה. הלא אחיו של ר׳ דוד ואזאנה ובנו של ר׳ יעיש ואזאנה. צאצאיו גרים בארץ ומקיימים כל שנה הילולה בג׳ בטבת. התפרסם בריפוי עקרות.

1.28 ״כשהיה בחיים נחש פעם בלע צפרדע על ידו. הוא הושיט את ידו והוציא את הצפרדע. הציל אותו. פעם אחת, מספרת יהודיה, לא ירדו גשמים וכל העולם צמו ולא ירדו גשמים. בלילה אחד, בא הרב בחלום לאשה שהיתה ממשפחת ואזאנה והודיע לה שלמחרת יהיו מים בנהר. למחרת [כשסיפרה] התחלנו לצחוק. בבוקר קמנו והלכנו לראות ופתאום באו מים בנהר. זה בזכותו של אלוהים והצדיק. במלחמה הזאת [מלחמת יום הכיפורים] אשה ביקשה תמיד רחמים מהצדיק, כדי שיגן על שלושת בניה שאחד מהם קרוי על שמו. היא גרה במגדל העמק. גם אני קראתי לבני על שם הקדוש״.

  • ר׳ אברהם חמיאש (דמנאת)

נקרא גם ר׳ אברהם נחמיאש. חי במאה התשע־עשרה.

עדות מר דוד א׳(מראכש) ואחרים. בן־נאיים, עמי י״ז, מזכיר ר׳ אברהם בךנחמיאס ממראכש שממנו ראה פסק־דין. אין לדעת אם מדובר באותו רב

  • ר׳ אברהם טאנזי(איית עבאס)

קבור ליד שני קדושים מאותה משפחה: ר׳ יוסף טאנזי ור׳ שלמה טאנזי.

עדותו של אינפורמנט יליד המקום.

Ait Abbas

Ait Abbas is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 10391 people living in 1460 households. Wiki
pedia
ProvinceAzilal Province

הקדושים וקבריהם-יששכר בן עמי

  • ר׳ אברהם טולידאנו (טנג׳יר)%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%a6%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-001

חי במאה השמונה־עשרה. היהודים משתטחים על קברו ומחשיבים אותו כשליט העיר. גם המוסלמים משתטחים על קברו.

 

32 ר׳ אברהם יפה (קצר אל־סוק)

קבור ליד קדושים אחרים. לפי המסורת המקומית הוא רב שבא מארץ־ישראל.

לפי מסורת מקומית, קיימים עוד הרבה קדושים בקצר אל־סוק שקבריהם לא ידועים. כאשר יגלו אותם וישתטחו על קבריהם אז תבוא

הגאולה. ראה עמי 43 על משמעות מסורת זו.

 

  • ר׳ אברהם יפרח (קזבלנקה)

קבור בבית הקברות העתיק של קזבלנקה. פעל בבית הדין הרבני שבקזלנקה. הוא נולד ב־ 1882 באלג׳יריה ונפטר בקזבלנקה ב־1947.

 

  • ר׳ אברהם כהן(תידילי)

קבור ליד עץ דפנה. במקום אין קברי9 רק חדר המיועד למבקרים. מכונה גם מולאימאתיל. כך היה נקרא בפי כולם עד שבא פעם ליהודי בחלום וגילה שקוראים לו ר׳ אברהם כהן. המוסלמים שגם מעריצים את הקדוש, ממשיכים לכנות אותו מולאי מאתיל. לפי המסורת הוא בא מירושלים למרוקו בתקופה מאוד קדומה.94

1.34 ״לאסלאי, הלכו לרב מולאי מאתיל. קבור אצלנו. חיברתי עליו שיר בערבית ובעברית. לא שמעתי שמכירים אותו. אחד אומר ר׳ אברהם כהן, ר׳ אהרון. בסוף היה מקרה. אנשים אצלנו עושים לו הילולה כל שנה, אפילו ערבים הולכים לשמה. פעם אחת גוי אחד היה משותק בכלל, כמו שיתוק של כאן. לקחו אותו ערבים, הם לא מתביישים ללכת לצדיק של היהודים. ישן שמה שלושה ימים וחזר בריא ברגליים שלו״.

2.34 ״פעם אחת קרה מקרה שיהודי אחד היה לו ריב עם גוי, ואין לו שטר. השר [השופט] אמר לו [למוסלמי], שיילך [היהודי] ויישבע לך, שהיהודי יישבע. ואמר [המוסלמי] אני רוצה שיישבע לי במולאי מאתיל, אמר [השופט] לו: טוב. הלך הגוי. אמר לו [ליהודי]: ניפגש שמה. הלך הגוי והגיע לחדר שבנו למולאי מאתיל. איך שהגיע לשם ראה נחש. הזנב שלו כאן והוא מסתובב בכל החדר. בא הראש לצד השני ופתח את פיו. הגוי הזה, לפני שיגיע היהודי וישביע אותו, בא בדרך [לקראת היהודי] ואמר לו: בא, מה שאתה רוצה תן לי, לא צריך להישבע. חזר איתו ועשה פשרה. גם על זה חיברתי שיר״.

3.34 ״אשה אחת מקזבלנקה היתה עקרה וביקרה בצדיק. אחרי שבא השומר, גוי אחד, איך שהוא בא חשב לצחוק עליה, אבל כולם מכירים אותו שזה השליח של ר׳ אברהם כהן, מולאי מאתיל. הוא שומר, הולך ומקבל נדבות לזכות הצדיק. למה [כי] הוא מטפל בחכמים. אז פעם באה אשה, אמר לה, אם את רוצה להיות בהריון, קחי את האבנים האלה. לקחה אותם מעל הקבר ושמה אותן על הגב שלה. נגמרה השנה וילדה. קרה נס״.

הערת המחבר : עדות ר׳ שלמה ב׳(איגיניסאין). ראה גס הירשברג, מארץ מבוא השמש, עמי 55! : ״בדמנאת פגשנו גברים צעירים מתידילי שבאו לשוק. במראה פניהם הבריא ובמבנה גופם החסון ניכר היה תיכף. כי אלה שוכנים בסביבה כפרית עשירה. הם הזמינונו לבקר אצלם — ואף הציעו לעלות עמהם להילולא של הקדוש שלהם, ר׳ אברהם כהן, הקבור בצלעי הרי תיסיאי תחת עץ דפנה, בקצה כרס־זית רענן. ר׳ אברהם בא מירושלים (כלומר מארץ־ישראל). במקום מבקרים עדיין בסתר גם מוסלמים, אלא שהם מכחישים זאת, ומודים רק שנשיהם רגילות לבוא ולהתפלל לפרי בטן. בכל זאת הם רואים את עצמם כאפוטרופסים לקבר ודורשים שכר שמירה מהיהודים המבקרים״; וואנו, עמי 68, מציין שאין מציבה אלא חדר ליד שיח. על אף חקירה במקום הוא העלה רק פרטים מועטים.

   האינפורמנט סיפר שפעם גוי אחד מצא את המציבה של הקדוש או חתיכה ממנה עם השם, אך לא רצה לגלות ליהודים עד שיקבל עבורה כסף רב.

  המוסלמי מסביר את הופעת הנחש כהגנת הקדוש על היהודי וכביטוי לאי רצונו שהיהודי יושבע. על הקשר בין הקדושים והחיות ראה עמי 66-65.

  לרוב השומרים המוסלמים היו אישורים מרבנים מהעיר הקרובה לקדוש המאשרים שיש להם זכות לטפל בקדוש

הקדושים וקבריהם-יששכר בן עמי

35 ר׳ אברהם כהן בו־דוואיה (תיללית)

עדות זו נמסרה על־ידי נינו של הקדוש שחי בקרית־שמונה. וכן על־ידי אחרים.%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%a6%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-001

 נקרא גם ר׳ אברהם הכהן וכן ר׳ אברהם בו־דוואיה."

נולד במאה השמונה־עשרה (1750 בקירוב). ההילולה שלו נערכת ביום האחרון של חנוכה. לפי מסורת משפחתו הוא בא מארץ־ישראל כשליח ובהגיעו לתיללית החליט להשתקע שם ונשא אשה ממשפחת מלכה.

1.35 ״לפני פטירתו, עליו השלום, בשעה ארבע ביום שישי, אמר להם שלא ילינו את גופתו. אמר להם שיתקעו יתד מברזל בין השמש לצל ואז תעמוד השמש במקומה עד סוף הקבורה. כך היה הדבר. נפטר. התחילו לטפל בו אנשי חברא קדישא. שלחו אנשים לחפור את הקבר. הלכו ותקעו את היתד בין הצל לבין השמש. וכך קרה שהשמש עמדה. עד שגמרו את הקבורה. הדליקו את הנרות, הוציאו את היתד ורק אז שקעה השמש״.

          ר׳ אברהם בו־דוואיה  – eיים קדוש אחר בשם זה הקבור בקצר אל־סוק.

        הערות המחבר : לקדוש נולדו חמישה בנים והם: יעקב, יוסף, יצחק, דוד ומאיר. בנו של מאיר, בשם אברהם, נפטר ביום ג׳ של פסח תשט״ז(1956) בתיללית. בנו יוסף כהן חי בקרית־שמונה ועורך הילולה לקדוש כל שנה. נכד אחר של הקדוש, אהרון (בנו של יוסף), נהרג בתאונת־דרכים בקרית־שמונה.

2.35 ״ר׳ אברהם כהן בו־דוואיה. אחיו הוא ר׳ דוד כהן. סיפרו לי שכאשר עזבו היהודים את דאדס ועלו לארץ־ישראל, נשארו שמה איזה שתי משפחות. ערבים באו והתחילו לחפור בבית־הקברות שלנו. והוא, הקדוש, כאילו עומד מולם והופך להם את הראש. עשה להם משהו ולא יכלו לנגוע בבית־הקברות. כך שמעתי״.

3.35 ״ר׳ אברהם כהן בו־דוואיה. נקרא בו־דוואיה מפני שהיתה לו מקטרת בצורת יד והיא היתה כל הזמן דלוקה. הוא בא מארץ ישראל. היה עשיר ומלומד. נפל עליו הגורל לצאת לחו״ל. יצא לפי דין־תורה ונתן גט לאשתו. הגיע לתיללית בעמק הדאדם, שם קבורים קדושים מחורבן בית ראשון., הגיע לתיללית ואמר: זה ירושלים. מצא מקום תורה ואנשים גדולים. הוא בא עם שליח מארץ־ישראל. הוא נשאר בעיר והתחתן עם אשה ממשפחת מלכה. הוא התרשם מחכמת אנשי המקום. גם בישראל היו לו ילדים. הוא הביא איתו חיבור בכתב־יד שהלך לאיבוד. בתיללית נולדו לו עוד חמישה ילדים. הקדוש היה מסתכל בכוכבים ויודע מי יחיה ומי ימות. כשהגיע הזמן שלו, הזמין כל אנשי העיר ואמר להם שבו. זה היה ערב שבת. רצו ללכת כי זה היה ערב שבת אבל אמר להם, אף אחד לא יזוז עד שיכינו לי מקום בעולם הבא. אמר להם אני צריך להיות שם לפני שבת. שם מקל כדי שהשמש תעמוד. קראו קריאת שמע ולקחו אותו לבית־הקברות. יש שיר על זה. עשו לו לוויה וכל הזמן השמש עמדה, כאשר הוציאו את המקל נהיה חושך. נשים שלא ילדו הלכו ושמו אוזן בהמה על קברו, או אלה שהיו מתים להם ילדיהם. הוא [הקדוש] אמר ליהודים: אם אויב בא, אבנים יוצאות מבית־הקברות ומגרשות אותם״.

4.35 ר׳ אברהם הכהן נקרא בו־דוואיה. גם הבנים שלו היו קדושים. יש להם זכות. היו מפחדים מהם. עליהם השלום. היו קשים., היינו עוזרים להם בכסף. היו הולכים למלאח והיו נותנים להם כי יש להם זכות. לא יכולים לומר לא. כשהצרפתים נכנסו אלינו בכביש המוביל לר׳ אברהם הכהן, הם עמדו וידיהם למעלה. לא יכלו לזוז. בא הקצין ושאל, אמרו זה הקדוש. הסתובבו ואז יכלו להמשיך. ר׳ אברהם הכהן יקח בקבוק מחייא, יגיד משהו וזה ייהפך למים. יקח ריאל חסאני וישים על צוואר הבקבוק, יתן מכה וזה ייכנס לתוך הבקבוק, יתן עוד מכה וזה ייצא"

36 ר׳ אברהם כנאפו(מוגאדור)

 שייך למשפחת רבנים מפורסמת בעיר זו.

הערצת הצדיקים – יששכר בן עמי

37 ר׳ אברהם מאיית יעיש (איית יעיש)חכמי מרוקו 001

הוא ממשפחתם של ר׳ אליהו דהאן ושל ר׳ שלום דהאן.

38 ר׳ אברהם מול אנס (אזימור)

 ר׳ אברהם בעל הנס.

קדוש זה הוא מקרה מעניין של מקום פולחן שהגיע לפופולריות רבה מאוד בכל מרוקו ושצמח ממש בדורנו, בשנות הארבעים של המאה הנוכחית. גם כך פרטים מדויקים על צמיחת הפולחן חסרים. לפי המסורת הוא קבור בתוך חצר בית שברובע הישן של אזימור. מאוחר יותר אילתרו מעין מציבה.

הוא נערץ גם על־ידי המוסלמים.

הערת המחבר : קורקוס — מחקרים, עמי 228-227 מספר על התגלות הקדוש: "…D'autres fois on'inventait'le saint. J'ai ainsi vu 'inventer' deux de ces sépultures: l'une dans une maison de l'ancien quartier juif d'Azemmour… un homme aurait fait un rêve dans lequel le saint lui aurait apparu et lui aurait fait savoir qu'il était inhumé à tel endroit… le saint d'Azemmour pour lequel on 'invente' aussi un nom, R. Abraham Moul en-Niss (R. Abraham, le maître du miracle, le faiseur de miracles), attirait les foules juives de Mazagan située à proximité de cette petite ville et surtout celles de Casablanca pour qui le voyage d'Azemmour, à moins de cent kilomètres de la métropole, était devenu la promenade du Dimanche. Ces faits se sont passés il y a vingt… ans environ״: וכן יעקב אלפסי, קהילת אזימור, נתיב הל״ה 1981. עמי 26-24 ונספח א׳ בסוף החוברת. בראש המציבה שלו מופיע מגן דוד שבמרכזו כתוב ציון. מתחת לציור פסוק מתחלים בצורת קשת ״צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו״. אחרי זה כתוב: מלאת אבן למלאת שבחי הרב הקדוש המלומד בניסים אדוננו כמוהר ר׳

אברהם בעל הנס

זלהה וזיעא. הרב הזה שמו נודע בשערים בכל ערי המערב בנסיו ונפלאותיו שעושה עם כל המשתטחים במקומו שלום בחילם שלוה בגבולם זכותו תהי מגן וצנה לנו ולכל ישראל אחינו לעד לעולם אכיר קומיטי אזממור. יעא המתנדב ע״ה מאיר ביטון ה׳ ניסן תש״ז

Ci git le grand rabin venere Rebbi Braham Moul Nesse auteur de miracles

 

 ״יש לנו איזה צדיק שהראה את עצמו. קוראים לו ר׳ אברהם מול אנס. הוא היה באזימור, אך לא הראה את עצמו. כשבאו היהודים נגלה אליהם ואמר להם: אני ר׳ אברהם מול אנס, אתם צריכים לבוא אצלי ולעשות לי את הכבוד המגיע לי… הצדיקים באים בחלום לאנשים שהם צדיקים כמוהם, ככה שאנשים יאמינו לדבריהם. אז התחלנו ללכת לשם והערבים שהיו שם התחילו להשתחוות לנו ולכבד אותנו, כי מאז שהיהודים התחילו ללכת היו קונים מאצלם פירות וירקות. הם היו אומרים שמאז שהיהודים הגיעו הם התחילו לחיות. אז אם הולכים לשם ויוצאים מים מן הקבורה הרי שהבקשה התקבלה. אם לא, אז תחזור לביתך״.

 

הערת המחבר :  יציאת מים מהקבר היא אחד הסימנים הבולטים לכך שהקדוש נעתר לבקשת הפונה אליו. ראה עמי 97. הרבה עדויות נמסרו על יציאת מים מקברו של ר׳ אברהם מול אנס.

2.38 ״למוסלמי באזימור היתה טחנת־רוח. כל פעם הסוסים שסובבו את הטחנה מתו. בא אליו בחלום ואמר לו: אני קדוש. ספר זאת ליהודים. זה היה לפני כ־34 שנים״.

3.38 ״דודי, אחיה של אמי, עודנו בחיים וגר בשובל שליד באר־שבע. הוא היה שוחט. לילה אחד אף אחד לא תרם לו. הוא ישב ליד קבורת הקדוש ואמר לקדוש: ר׳ אברהם מול אנס, אתה תביא לי הלילה את ארוחת הערב שלי. הוא ישן. היתה אשה שישנה גם בחדר. הקדוש בא אליה בחלום ואמר לה: קומי והביאי ארוחת ערב לר׳ אברהם השוכב ליד קבורתי. התעוררה ושוב נרדמה. הקדוש שוב הופיע בחלומה ואמר לה: קומי, והביאי ארוחת ערב לר׳ אברהם השוכב ליד קבורתי. התעוררה ושוב נרדמה. הקדוש שוב הופיע בחלומה ואמר לה: קומי, אני נתתי לך פקודה לקום. עכשיו ר׳ אברהם ישן ללא ארוחת ערב, קומי והביאי לו ארוחת ערב. קמה והביאה לו ארוחה. שאל אותה: מדוע היא באה בשעה כזו והיא ענתה שהקדוש בא אליה בחלום ונתן לה פקודה לקום ולהביא לו ארוחת ערב״.

4.38 ״באזימור יש מול אנס. נהגתי להשתטח על קברו. אסביר לך מדוע קוראים לו כך. המלאח היהודי כמעט והתרוקן מאנשים. למושל הצרפתי שהיה באזימור, קומאנדר, היתה בת שהיתה חולה ולא מצאו לה תרופה אצל הרבה רופאים. הצדיק שראה שהשכונה היהודית מתרוקנת, בא בחלום לאנשי העדה הגדולים, ואמר להם: יבקשו מהמפקד הזה שיביא לי את בתו שתישן לידי שבעה ימים ואני ארפא אותה׳. הלכו ומסרו את בקשת הצדיק. ענה: טוב, אם הוא ירפא את בתי אני אעשה הרבה. הביא את בתו ולאחר שבעה או שמונה ימים היא הבריאה בזכות אלוהים והצדיקים היקרים. בהתחלה לא נקרא מול אנס. אף אחד לא הכיר אותו בשם זה. מאז המקרה הזה קראו לו מול אנס. המפקד, כל שנה מביא סעודה. המוסלמים והיהודים מכירים אותו״.

5.38 ״פעם הייתי חולה בדלקת־פרקים והמחלה הזאת הפכה ברגלי לכדורים. היו לי מעין תפוחי־אדמה בכל הרגליים ולא יכולתי ללכת. כאשר הלכתי לצדיק בא גם אדם עיוור. אתה רואה שעיניו פקוחות אבל אינו רואה בהן. כאשר הלכנו, אנחנו ישבנו. באותו זמן עוד לא באנו ליד הצדיק. ישבנו אנשים ונשים. אני התחלתי לבכות ונרדמתי מרוב בכי. בא אלי [בחלום] זקן עם מקל ארוך וחובש ׳אלכנא׳.הוא הכה אותי במקל שלו על הרגליים. צעקתי ואמרתי לו: למה אתה מכה אותי ? אני תובעת אותך בפני הצדיק הזה, מול אנס, הוא ישפוט אותך. האנשים שהיו שם שמעו אותי, העירו אותי. התחילו לשחוט ואמרו לי: קומי, בקשתך התקבלה. התעוררתי, קמתי ותפוחי־האדמה שהיו ברגלי נעלמו ולא נשאר אחד. האדם האחר שהיה ישן לידי, העיוור, באותו זמן נהגו לישון נשים וגברים יחד ליד המציבה של הצדיק וחם וחלילה לא קרה שום דבר. גם הוא נפתחה עין אחת ואמר להם שהוא מתחיל לראות. אין לי שום דבר. בעזרת אלוהים ובעזרת הצדיק התרפאנו ומאותו יום אנו תמיד קוראים לעזרתו של הצדיק בכל מקרה ומקרה״.

6.38 ״אני ביקרתי רק ברבי אברהם מול אנס באזימור. הייתי חולה והלכתי לבקר שם. הייתי חולה. הלכתי לשם ושכרנו חדר. הוא נמצא ליד גשר, ליד הים. מדליקים נרות, מגישים סעודות. אוויר טוב, דגים טובים ועופות בזול. נשארנו שם יומיים, שבת ויום ראשון. פעם ילד בשם חנן טבע ולא מצאו אותו. בלילה בא הצדיק בחלום לאבי הבן והראה לו איפה נמצאת הגופה של בנו. הלכו ומצאו אותה. אני נכחתי״.

39 ר׳ אברהם מכלוף בן יחייא (מיסור)

נודע כצדיק גדול ובעל ניסים. מהאיזור כולו היו נוהרים לקברו. ההילולה על־יד הקבר נערכה במוצאי חג הפסח ובמימונה. נערץ גם על־ידי המוסלמים.

1.39 ״הרבה שנים היתה רק אבן על מקום קבורתו. אבן שהשחירה מרוב נרות שדלקו עליה. בשנות העשרים החליטו יהודי האיזור לבנות לו מציבה ולכך התנגדו המוסלמים בטענם שהמקום שייך להם. אנשי המקום פנו למושל הצרפתי וטענו שבאותו מקום קבור קדוש יהודי ושהאיזור כולו הוא בית־קברות יהודי עתיק. המושל קבע שהיהודים יחפרו שם ואם יימצאו עצמות יוכלו לבנות מציבה לקדוש. היהודים חפרו ומצאו עצמות״.

2.39 ״מה שאני יודע על הצדיק הוא שאנשים נהגו להשתטח על קברו כל ערב ר״ח וליל שבת. פעם אחת, בליל שבת, הלכו שתי זקנות להדליק נרות על־יד הקבר של הצדיק. פתחו את הדלת ופתאום הן רואות אדם זקן מתפלל מנחה. פחדו להיכנס מפחד להפריע לו בתפילתו. חיכו הרבה זמן אבל היות שזה היה ערב שבת וזמן ההדלקה קרב, אמרה שכנה אחת לשנייה: בואי ניכנס, נדליק ויקרה מה שיקרה. נכנסו ולא מצאו אף אחד׳׳.

3.39 ״החותן שלי היה הפקיד והשמש של הקדוש. בהתחלה היה קבר לא מוכר בתוך בית־קברות. לא ידעו אם ערבי או יהודי. וכך היה: הוא התגלה הצדיק הזה, עליו השלום. התגלה ואמר שהוא ר׳ אברהם בן־מכלוף, כמו שהתגלה כאן הצדיק הזה, עליו השלום, כך הוא התגלה ואמר שהוא ר׳ אברהם בן־מכלוף וחייבים לבקר בו ולטפל בו. אז בנו קבר. בהתחלה היה משהו מאבנים. השומר היה ערבי. מי שהיה בא, היה מביא סעודה ונותן למוסלמי. כל מי שבא שחט תרנגול ונתן לערבי. אחרי זה הערבי היה מטפל באנשים. באו אנשים וזרקו נרות. פעם גנב הערבי שני נרות. שם אותם בכובעו. הגיע הביתה. שם את ידו בכובע ומצא שני נחשים. חזר לצדיק, הכניס את ידו ומצא שני נרות. בא לפקיד של ועד הקהילה ואמר: אני ערבי, אני גנב. לא טוב. אני לא מוכן להמשיך [לשמור], אמרו לו שזה לא נורא. אמר להם שהוא לא יכול. בא, ביקש סליחה מהצדיק ועזב. בא חותני ז״ל, יהודי חסיד, יוסף בן־שושן, והיה שומר שלו. בא בבוקר להדליק לו נרות. פעם בבוקר בא כרגיל להדליק והוא ראה את הצדיק מתפלל עם ציצית ותפילין. היהודי היה חסיד והיה צם בהפסקות. הוא ישב בחוץ עד שגמר הצדיק את התפילה. אחר מכן נכנס ולא מצא אף אחד. לאחר מכן באו אנשים מאוראן ומכל הסביבה ובנו מעליו בניין לא רגיל, בית־כנסת יפה. עשו לו סעודה כמו לצדיקים פה״.

הקדושים וקבריהם-יששכר בן עמי

 

  • ר׳ אברהם סויסה (מוגאדור)בן חמו - בני סביח
  • ר׳ אברהם עבו בן יחייא (אוטאת אל־חאג׳)
  • עדות זו וכן הסיפור נמסרו על־ידי מר אברהם שניאור (יליד המקום). השם שניאור הוא ממוצא אשכנזי. כידוע היו במרוקו משפחות אשכנזיות שהתערבבו באוכלוסיה היהודית המקומית.

1.41 ״לר׳ אברהם עבו בן־יחייא היה שמש. פעם בליל שבת בא ערבי והתחיל להשתין על הקבר. עודנו משתין והתחיל לצעוק. כאשר באו אנשים ושאלו אותו מה עשה ? ענה שהוא התחיל להשתין על מקום הצדיק. המשפחה שלו הביאה שמן למאור. התחננו. סוף סוף שוחרר. בחלום בא הצדיק לאותו ערבי ואמר לו שזו הפעם האחרונה שהוא מקבל את בקשתו, ושבפעם הבאה כל הטירות של המוסלמים תיהרסנה. מאז התחילו המוסלמים לפחד ממנו״.

  • ר׳ אברהם צבאח (מוגאדור)
  • ר׳ אברהם צולטאן (סאפי)
  • נקרא גם ר׳ בראהם שולטאן.
  • בךנאיים, עמי טי: ״… ידוע לצדיק ומשתטחים על קברו זיע״א, ולא נודע לי באיזה זמן היה, ואני נשתטחתי על קברו והוא קבר ישן בלא ציון כלל״;
  • "En faisant le tour de Saffi, nous passons près de deux célèbres marabouts juifs, dont l'un est connu sous le nom de Rabbi Braham Soult'an et dont l'autre est le sanctuaire des Ouled ben Zmirrou (ou Jmirrou). Tous les deux sont de petites maçonneries carrées et blanches… Ces saints juifs sont fameux dans tout le Maroc et les Juifs y viennent de très loin".

44 ר׳ אברהם קוריאט (מוגאדור)

נפטר ב־1845. משפחת קוריאט היא משפחת רבנים מפורסמת מאוד. כנראה שכאן מדובר על ר׳ אברהם קוריאט מחבר הספר ״ברית אבות״.

45 ר׳ אברהם ריווח (סאלי)

תלמידו של ר׳ רפאל אנקאווה וקבור על־ידו.

46 ר׳ אברהם תורג׳מן(בני סביח)

ההילולה שלו נערכת בי׳׳ד בטבת ומתקיימת עד היום על־ידי צאצאי המשפחה בארץ. שייך למשפחת קדושים. הוא אביו של הקדוש ר׳ מרדכי תורג׳מן. לפי המסורת ר׳ אברהם תורג׳מן היה רב שלימד ודאג למחסורם של כל תלמידיו.

1.46 ״עכשיו שהוא מת היינו הולכים לבית שלו להדליק שם. אנחנו מכירים רק את החכמים. הולכים להדליק בבית שלו נרות ושמן ומבקשים ממנו ואז נרפאים. לא ידענו מה זה רופא. פעם הגיע בעלי עד למוות. התחילו לקרוא קריאת שמע ואז הלכנו לבית ר׳ אברהם והדלקנו נרות ובא דוד של בעלי וכתב לו ואז הבריא״.

רבי יעקב בנחמו, מנהיג הקהילה היהודית, תאגונית, מרוקו 1958

תיאוררבי יעקב בנחמו (משמאל), מנהיג הקהילה היהודית. תאגונית – בני סביח, מול האטלס (צפון הסהרה), מרוקו 1958 צילום: אליאס הארוס, מרוקו (מרוקו, אוסף אליאס הארוס ) 
מספר תמונה יחידה : 132387   

http://www.bh.org.il/he/

  • 47 – ר׳ אהרון(בסביבות סאפי)
  • נראה ששמו המלא הוא ר׳ אהרון הכהן.
  • 48 – ר׳ אהרון אביחצירא (תאבוגימת)

היה חי בתאפילאלת, ולפי המסורת היה בסיור באיזור כדי לאסוף כסף לארץ־ישראל ונפטר שם. ההילולה שלו נערכת בחודש אלול. הוא בנו של ר׳ יעקב אביחצירא הקבור בדמנהור, ואביו של ר׳ אליהו אביחצירא.144

49 ר׳ אהרון אסולין (תינג׳דאד)

הקבר נמצא כשני ק״מ מהמלאח. ההילולה שלו נערכת בט״ו בשבט.

1.49 ״היה קרוב למלאח שלנו. אף אחד לא ידע עליו. עד שבא הנהר ביום שבת. הנהר עלה על גדותיו. בא בחלום לאדם אחר ואמר לו שימסור לכל היהודים שהוא, ר׳ אהרון אסולין, יחזיק את העיירה ושלא ידאגו ולא יקרה להם שום דבר. זה היה לפני כשלושים שנה. מאז התחלנו לערוך סעודה. וכל שנה עורכים לו סעודה בט״ו בשבט. אז הראה את עצמו. וכל שנה אנו עורכים לו כאן הילולה. הלכנו ביום שבת. בא הנהר, עלה על האיזור שבו היו הערבים ועמד ליד קבר הרב. הערבים התפלאו באומרם: איך לאיזור של היהודים הנמצאים במקום נמוך לא הגיעו המים ואנחנו הנמצאים על הגבעה, כל בתינו נהרסים. וגם בית ״השריפה״, שם היו קוברים את מתיהם, נהרס. בא הנהר ליד בית־הקברות שלנו ועצר. כמעט ונכנסו למלאח שלנו. אז באו היהודים וחפרו״.

50 ר׳ אהרון אסולין (פרכלה)

הצדיק הוא בעל המקום שם, ועל קברו משתטחים יהודי האיזור. ההילולה שלו מתקיימת בחנוכה.

1.50 ״כשחילקו את הדברים שלו, אמא קיבלה קמיע, קמיע מכסף. היה חכם אצלנו, יודע סוד. אמר פעם למימון ז״ל: אם אתה רוצה לקחת זהב, אראה לך איך לעשות זה. אמר לו: לא אוכל לקחת זהב. פעם בא אליה [לאמי] בחלום ואמר לה: אם היו אנשי פרכלה מכירים בערכי, היו שוקלים אותי במיליונים. הוא לא היה מרשה לאויב להיכנס לעיר. כן, כתב קמיע ושמו אותו בכניסה לכפר, שלא ייכנס האויב. אף פעם לא נכנס. מנסים להיכנס ולא מצליחים״.

2.50 ״הוא [הצדיק] עשה איזה נס לאבא. כשהייתי צעיר אז בפרכלה, כשבאו הצרפתים בנו משרד שלהם בכפר הנקרא תינג׳דאד. החיילים הצרפתים שולחים מוסלמים לקנות מחייא מהיהודים על מנת לשתות. בא מוסלמי אצל אבא ואמר לו: תן לי בקבוק מחייא. אם זה שווה לירה, למשל, נתן לו שתי לירות. הגוי מכר לחייל. החייל השתכר, לקח הרובה שלו והתחיל לירות. הרג גויים, חיילים. השלטונות לא ידעו איך לתפוס אותו. מי שהתקרב היה יורה עליו. זרקו רימון יד מרחוק והרגו אותו. אבא שלי מבקש מה׳ יתברך. שמונה ימים הוא לא יצא מהבית. [גם] לא האחראי על היהודים. הנס הראשון שנעשה לו: האדם ששתה את המחייא נהרג. אם לא, היה מגלה מי המוסלמי שמכר לו וזה היה מגלה מי היהודי שמכר לו. רחמנא ליצלן, נהרג. אחרי זה, השלטונות באו לוועד היהודים שבפרכלה. לא שאלו אותם מי מוכר כאן מחייא, ואז היו מוכרחים לגלות את שם אבי, אלא שאלו אותם מי כאן עושה מחייא, ואז אמרו לו: כולנו עושים מחייא, כולנו. זה עוד נס. אבי, שמונה ימים, מפחד וצועק: הו, ר׳ אהרון אדוני, צועק עליו, תעשה לי נס, שאהיה עבדך ואדליק לך נרות. הצל אותי. יו׳׳ר הוועד בא אל אבי ואמר לו: את מי שאתה עובד, תמשיך לעבוד. כולנו הסכמנו. אם היה המושל שואל אותנו מי מוכר כאן מחייא בכפר היינו אומרים לו שזה אתה. אבא הוא שעשה. זה היה מקצועו. אבל שאל: מי עושה, לא מי מוכר. אמרו לו: כולנו עושים. מאז תמיד מדליק ועושה לו כבוד גדול. קדוש גדול. שלושה ימים אבי ואמי צמו בגלל העניין הזה״.

51  ר׳ אהרון דהאן (איזור מזאב)

שייך למשפחת קדושים מהם ידועים עוד ר׳ יוסף דהאן ור׳ משה דהאן," הקבורים באותו איזור.

  • 52 – ר׳ אהרון הכהן(תאונאכת)

נקרא גם ר׳ אהרון הכהן הגדול.

קבור בבית־הקברות היהודי ליד קבריהם של כהנים קדושים אחרים וביניהם ר׳ אפרים

הכהן, ר׳ יוסף הכהן ור׳ יעקב הכהן.

ישנן עדויות רבות על ביקורים בקברו, אבל אין פרטים על מעשיו וניסיו.

הערצת הקדושים- אולאד זימור

  • ר׳ אהרון הכהן(דמנאת)
  • נקרא בפי היהודים גם סייד אהרון כהן, וסייד אהרון, ובפי המוסלמים סידי הארון או סירי מול לברכאת, היינו, אדוני בעל הברכות. באותו מקום קבורים גם מוואלין אל־גומרא.157 נערץ גם על־ידי המוסלמים.

עדות של מר דוד א׳ (מראכש) ואחרים: פלאמאן-דמנאת, עמי 108, כותב שההילולה שלו נערכת במחצית ינואר, ומביא מסורת שלפיה ביקש הרב לפני מותו שיעשו את הרחיצה במקווה לפני קבורתו. בשעת הרחיצה, עמד והתרחץ בעצמו אפילו שהיה כבר מת. כאשר נשאו את גופתו דיבר וציווה שהתהלוכה תעצור במקום מסוים וששם יקברו אותו, במקום שהיה בית־הקברות העתיק של דמנאת: מאושאן עמי 178, מציין שהתמחותו של הקדוש היא ריפוי מעקיצות נחשים. ביקרתי שם ב־1981 ונוכחתי לראות שהשלטונות העבירו כביש דרך בית־הקברות. בפינה הרחוקה של בית־הקברות ולאחר שעוברים עמק קטן עומד מבנה בן חדר. הוא היה נעול ונפתח לפי בקשתי על־ידי השומר המוסלמי. באמצע החדר, קרוב לצד השמאלי, נמצאת המציבה, ובסוף החדר, בצמוד לקיר, יש מקום להדלקת נרות. השומר סיפר לי שהקדוש מפורסם בעזרתו לרווקות. הוא מסר עוד שבנות מוסלמיות רבות מבקשות ללון שם כדי לזכות בבעל אך הוא אינו מתיר להן. (ייתכן שהוא הוסיף את הפרט הזה רק כדי למצוא חן בעיני ולזכות בסכום כסף).

  • ״אין לנו עליו [ר׳ אהרון הכהן] שום סיפור אבל לי יש סיפור שאני שמעתי אותו מפי מוסלמי אחד. מתי? היינו רוצים לעשות ט״ו בשבט או משהו. היתה לנו חברה של רשב״י, שהיו חופרים וקוברים מתים. קניתי עגל, לקחנו שוחט ושחט. בא מוסלמי אחד ואמר לשוחט: אתה מכיר את הצדיק הזה? זה צדיק והם [המוסלמים] קוראים לו: סירי מול ברכאת. אמר לו: אתה יודע שמזמן, כך מספרים המוסלמים, באה משפחה של מוסלמים וישבה ככה ליד בית־הקברות, קצת רחוק מבית־הקברות. באה משפחה וישבה ככה שמה. היתה להם נערה סומא. היו עושים לה צרות. פעם, מסכנה, נמאס לה ונתנה את עצמה ככה לדרך. הולכת, הולכת… עד שהגיעה. לא ידעה. עד שהגיעה בדיוק ליד הקבר של הצדיק. ישבה ובכתה. פתאום היא שומעת קול, שקוראים לו מבית־הקברות: ר׳ אהרון! ר׳ אהרון! אנו מחכים לך בבית־הקברות לבוא ללמוד.״ אמר להם: תסלחו לי, אני הלילה לא בא כי יש לי פה אורחת שאני לא יכול להשאיר אותה. הוא ישב שמה ואמר לה. העביר ידו על העיניים שלה ולמחרת היא רואה. חזרה לבד. בני המשפחה ראו אותה: מה קרה ? מה קרה ? סיפרה להם כל העניין. שמחו, עשו איזה כבוד! מאותו יום והלאה הם כיבדו את המקום הזה וקוראים לו מול לברכאת״.

״אז ככה עשינו חברא של סייד אהרון הכהן. לומדים זוהר. ביום ששי הולכים לשם. כל אחד הולך. עושים סעודה. פעם היה מוסלמי ימח׳ שמו, היה שונא, שונא ממש. פעם שניים מהחברא שלנו הלכו. היה איזה מעבר מים ליד השדות [שלו], לקח עצים [ענפים] של זיתים והיה נותן [מכה] להם. הלך אחד מהם והיה מתמרמר אצל הצדיק ואומר לו: אם אתה לא תראה לנו את הנס שלך במוסלמי הזה אנחנו לא מאמינים ולא עושים. אז מה קרה לו? רק הלך הביתה, [המוסלמי] נכנסה בו רוח סערה של שטות והיה משתגע. ככה נשאר איזה שלושה ימים״.

ר׳ אהרון הכהן (אמזוגין)

  • ״פעם אחת, אבי היה חולה. לקחתי אותו לקזבלנקה. אחר־כך לקחתי אותו לוארזאזאת. שמה יש רופאים צרפתיים. ניגשתי לצדיקים הללו. בבוקר ישבנו ככה. אני חשבתי שיש מים באותו מקום, לפי דעתי ראיתי מים. לקחתי ומרחתי לאבי בכל גופו. אחר־כך הסתכלתי על המקום. אין מים. אחר־כך אבא הבריא. במשך שלושים שנה היה בריא עד שנפטר כאן… זה היה הנס שאני ראיתי במו עיני בצדיקים הללו״.

ר׳ אהרון כהן (דוכאלה)

קבור אצל האוונאת בדוכאלה בהר אלכדאר. נקרא על־ידי היהודים חזן הארון או חזן הארון כהן, ועל־ידי המוסלמים סידי קאדי חאג׳ה. לפי מסורת היהודים מוצא הקדוש מארץ־ישראל.

נערץ גם על־ידי המוסלמים.

פירוש השם הוא ״זה שעונה לבקשות״. גם דוטה וגם וואנו בדעה שאין זה שמו האמיתי של הקדוש

ר׳ אהרון מונסוניגו(פאס)

שמו המלא הוא ר׳ רפאל אהרון מונסוניגו. הוא בנו של ר׳ ידידיה משה מונסוניגו. נולד ב־ 1760 (בקירוב) ונפטר ב־1840. כבר בעת פטירתו נתקיימו ניסים.

ר׳ אהרון מוריוסף (תונדורת)

אולאד בו־חלו (בו־חלו)

קבורים על־יד דמנאת. כך מכונים קבריהם של שני צדיקים: ר׳ מוסא בן־ישי ור׳ ינאי מול למכפייא. במקום קבורים גם קדושים אחרים והם ר׳ דוד אוחנונה, ר׳ יעקב סגיר ור׳ משה אבן־חמו

משתמשים במונח ״אולאד״ (בני) כשמדובר בכמה צדיקים הקבורים באותו מקום. צדיקים אלה משתייכים לרוב לאותה משפחה, אם כי לא במקרה זה. הערכים אולאד יופיעו להלן ללא מספור כאשר כל אחד מקדושי הקבוצה מופיע בנפרד, אבל ימוספרו כאשר רק קדוש אחד מהקבוצה ידוע.

עדות של מר יצחק א׳(קזבלנקה) ואחרים; ראה מאמרי ״ספר מעשה ניסים״, שם מובאות מסורות על קדושי בו־חלו; וואנו, עמ׳ 27, ומאושאן, עט׳ 179, מביאים מסורת לפיה חולה עצבים המבקר אצל סידי מהאסר צריך לבקר אחר־כך גט באולאד בו־חלו כדי להתרפא. הוא שוכב על האבן ואם יוצאים מיס ממנה עליו לשתות מהם מיד כדי שבקשתו תיענה; פלאמאן — דמנאת, עמ׳ 108, מזכיר את שמותיהם של שני הקדושים הקבורים שם, אמנם בצורה משובשת. לפי דבריו עולים אנשי דמנאת לקברי קדושי בו־חלו אחרי סוכות.

אולאד דיין (עמק הדרע)

זאת משפחת קדושים הקבורים בעמק הדרע, אלה הם ר׳ חנניה, ר׳ יוסף, ר׳ יעקב ור׳ מרדכי דיין,

אולאד זימור (סאפי)

נקראים גם אולאד זמירו, אולאד בן־זמירו, אולאד בני זמירו ובני זמירו. לפי המסורת אלה שבעה אחים הקבורים יחד.

זה מקרה מעניין של משפחה ממגורשי ספרד, שעליה יש פרטים רבים וכן תעודות ואשר רכשה השפעה חזקה מאוד במרוקו הן בשלטון והן בקרב היהודים ונהפכה לאגדה. מקום קבורתם משמש מקום פולחן לא רק לאנשי סאפי, אלא באים אליו מכל אזורי מרוקו. נערצים גם על ידי המוסלמים.

עדות של מר מאיר ס׳(אופראן) ואחרים. ראה גם בךנאייס,עמ׳ל״א; דוטה־טריבו, עמ׳ 383; פלאמאן־ דיאספורה, II, עמ׳ 44; לסרי, עמ׳ 131, לג׳י, עמ׳ 156. וואנו, עם׳ 48-47, נותן תיאור טוב של מקום קבורתם: ,A Safi, devant la partie méridionale du rempart et au sud-ouest du Dar El Makhzen“ sur le sommet du talus bordant le côté sud de la route de Marrakech. Une maisonnette blanche avec de petites fenêtres; la porte se trouve face à la route. A l’intérieur, le sol est carrelé; les murs sont revêtus de faïences et, dans celui opposé à la porte, il existe une sorte de niche où l’on allume des bougies; de nombreuses lampes de verre suspendues par des chaînes pendent au plafond. Sur deux des côtés extérieurs de la maisonnette, on a construit un appentis en planches destiné aux pèlerins, plus une cabane à l’usage du gardien. Autour du mausolée apparaissent des surfaces maçonnées entourées de murettes basses, que l’on dit être des tombeaux. Le terrain est parsemé de rochers émergeant du sol; les juifs les blanchissent à la chaux. D’après la .”croyance populaire, il y aurait eu là un très vieux cimetière

לפי מסורת אחרת קבורים שם חכם ושבעה תלמידים שלו(עדות של מר פנחס ב׳ ממוגאדור).

על משפחת בן־זאמירו ראה מאמרו המעניין של ד׳ קורקוס, ״יהודי מארוקו מגירוש ספרד ועד אמצעה של המאה הט״ז״, מחקרים, עט׳ 318-258 ובמיוחד עט׳ 309-306. בעמ׳ 315 מופיעה תמונה של קברות ״אולאד בן זאמירו״ בסאפי.

לפי מסורות אחרות שאספתי קבריהם נמצאים גם בסאלי, בתיזנית (דרומית מאגאדיר), במראכש ובמלאח של תאבוגימת.

״הרבה אנשים באו ליד הקבר. היו אנשים חולי רוח. לקחו אותם קרוביהם כשהם קשורים בשרשראות ברזל. הלכו לסאפי והבריאו. הם שבעה אחים. הם ממשפחתו של סידי מול אל־בארז׳…״

  • ״תמיר השתטחתי על קבריהם. אבותינו סיפרו לנו שהם לא מתים, שהם יושבים מתחת לאדמה. האדמה פתחה את פיה ובלעה אותם וכל מי שביקר לירם היו אומרים לו: לך, הבקשה שלך נתקבלה. כל מי שישב אצלם שבעה ימים ולילות בקשותיו נתקבלו. כל יהודי העיר נהרו אליו״.

״אני נולדתי בסאפי. אלה שבעה חכמים הקבורים בקבר אחד. יש ציון גדול ולשם נהרו יהודים מכל הערים ואפילו מחוץ לארץ הגיעו לזיארה על קברם של בני זמירו. באים להשתטח ותפילתם מתקבלת. היה יהודי שהגיע למוות. הרופאים מסרו שאי אפשר לרפא אותו. בא וערך סעודה גדולה ואנשים אכלו ממנה במשך שבעה ימים. ביום השביעי בא אליו מישהו בחלום, חבוש ׳אל כאזה׳, עטור זקן ובידו סכין. פנה לאותו יהודי ואמר לו: החזק בסכין זו, שים אותה על המקום החולה. כך עשה ולמחרת כאשר התעורר, אמר לאביו שיותר אינו מרגיש כאבים בגופו ושהוא בריא. ביום השביעי של הסעודה. כל יהודי העיר שנולדו בסאפי מכירים את הסיפור הזה. אותו יהודי חולה לא היה תושב סאפי. הוא הגיע מעיר רחוקה״.

״גם בני זמירו הם שבעה. אמר [בני זמירו] לי [לאינפורמנט]: למה אתה שובר לי את הראש עם התרופה של הבת הזאת שאין לי. אמרתי לו: אם אין לך תרופה, שלח אותי למישהו אחר. שלח אותי לר׳ אברהם מול אנס״.

.176 סיפרה גב, לאה א׳(מראכש). מול אל־בארז׳ הוא כינויו של הקדוש ר׳ יצחק ישראל הלוי. ראה ערך עליו “Selon :48 177 מסרה אינפורמנטית ילידת סאפי. מסורת שלמה יותר מהסיפור הובאה על־ידי וואנו, עט׳ la légende, sept frères vivaient ensemble à Saf¡; ils étudiaient et priaient. Un jour une espagnole, qui les entendit parler, entra chez eux; ils disparurent alors en s’enfonçant dans le sol et, à leur place, il resta un grand bassin d’eau. Puis, on trouva au même endroit une pancarte, à l’aide de laquelle les sept frères prévenaient qu’ils étaient sous terre; on leur bâtit donc un oratoire. Depuis, ils ne cessent de faire des miracles. Mais une tradition veut que les Oulad Zmirrou soient des juifs de Grenade, émigrés au temps des grandes persécutions. Le chef de famille, le rabbin Abraham ben Zmirrou, après sa fuite d’Espagne, aurait d’abord habité Fez; en 1499, il serait venu à Safi, où il acquit très vite un ascendant considérable sur les juifs et les musulmans. Malgré l’absence de tombeaux apparents dans le sanctuaire, on affirme qu’Abraham, ses six frères et ses fils y sont inhumés"

ראה:הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו-יששכר בן-עמי- ירושלים תשל"ד-מאגנס- עמ'259-255

Recent Posts

  • תכשיטים אצל נשות יהודי מרוק- תערוכה מוזיאון ישראל קיץ 1973

    עגילי־תליונים – התמונה הימנית טנג׳ר ; כנראה סוף המאה הי״ח, ואולי לפני־כן לדעת הצורף היהודי שהיה בעליו זהו עדי עתיק מאוד — דוגמה נדירה של עבודתם המצוינת של צורפיה היהודים של טנג׳ר זהב, פניני־בארוק, אבני אודם ואזמרגד האורך: 22.5 ס׳׳מ אוסף פרטי, פאריס (431)   עגילי־תליונים — ׳׳עקראש״ התמונה האמצעית פאס ; כנראה המאה הי״ז או הי״ח טיפוס עתיק, שאינו עוד בשימוש ; בצד האחורי יש דגם של שריגים ופרחים מעשה חקיקה וחירור זהב, אבני אזמרגד, אמתיסט, אגרנט ופניני־בארוק האורך: 11.5 ס״מ המוזיאון לאמנויות אפריקה ואוקיאניה, פאריס ראה : אידל, מילון, עמ׳ 9 ; בזאנסנו, תלבושות, לוח מס׳ 28 ;

  • פאס וחכמיה כרך ב'- לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור- רבי דוד עובדיה-

    מכתב קסד אלעזר בן לחדב— מהמכתב הנז׳ לא נוכל לומר שהיה ת״ח. וברור שלא נוכל לזהותו עם אליעזר בן אלחדב שהזכיר הרב בן נאיים בערכו שהיה אחד מחכמי מקנאס. מכתב קסה רבי יחייא וויזמאן זצ״ל מו״ץ בעיר מארכש. ושמש ברבנות עם מו״ה יצחק דילויה ומו״ה אברהם בן מאמאן ז״ל. הרב הנז׳ היה חריף גדול ונחל נובע מקור חכמה וגוזר ים התלמוד לגזרים מרוב עיונו וחריפותו וגם דלה דלה בחכמת הקבלה. נתבש״ט ש׳ תנ״ו זיע״א. עיין מלכי רבנן דף 63. מכתב קסו הנגיד כמה״ר אברהם מימראן — במשך ימי מלכותו של מולאי ישמעאל במאה הה׳ נמנו בני משפחת מימראן ליועציו ולנגידי

  • המאה החמישית לאלף הששי-פאס וחכמיה כרך א' -רבי דוד עובדיה זצ"ל

    המאה החמישית לאלף הששי בתחילת המאה ההיא היו רבנים בפאס מהר״יר סעדיה אבן דנאן, ומוהר״ר עמנואל סירירו, והיה ויכוח ביניהם ובין מוהרר״י ששפורטאט רב בסאלי בשנת ת״ב (1642) והודפס בספר אהל יעקב, שאלה ח׳. בספר עת ספוד שייסד כמוהר״ר יעב״ץ יסד קינה וכתב בתחילתה בזה״ל, לפטירת החכם השלם ד״ומ אב״ד (דיין ומצויין, אב בית דין) דמתא פיס יע׳׳א כמוהר״ר יהודה עוזיאל זלה״ה שנתבקש בישיבה של מעלה אור ליום ששי בשבת ט״ו יום לאדר שנת התמ״ט ליצירה (1689) ע״כ, מובן מאליו שאינו מוהר״ר יהודה עוזיאל החתום בתקנות לפי סדר השנים. עוד כתוב בספר הנ״ז קינה לפטירת החכם השלם הדיין כמוהר״ר שאול

  • שמואל הלוי אבולעפיה-עמרם ב״ר שלמה אבורביע-רחמים שלמה אבושדיד-משה דוד גאון

    שמואל הלוי אבולעפיה נולד בטולידו בשנת ה״א ס. היה סוכן בית האוצר של דון פידרו האכזר מלך ספרד בקשטיליה. במשרה רמה זו כהן עשרים שנה והסדרים אשר הנהיג הביאו והצמיחו ברכה רבה לקופת המדינה. היה לו ארמון בטולידו אשר שמש כמרכז לכל עניני היהודים בעיר, הקים עוד היום. בימי גדולתו בנה כמה בתי כנסיות בקשטיליה. המפואר ביותר שבהם נהפך אח״כ לבית תפלה נוצרי. בכתבת ברורה שעדיין נראית בו נמצא רשום: ״חסדי ה׳ נזכיר תהלות ה׳ ככל אשר גמלגו והגדיל לעשות עמנו. הקים בתוכנו שופטים ושרים אשר הצילונו מיד אויבים וצרים. אם אין מלך בישראל לא השבית לנו גואל. הוא מעוז

  • Belicha-Belido-Belilty-Benabbas-Benabrekh

    BELICHA Nom patronymique d'origne hébraïque, arabisation du prénom biblique Elicha qui a pour sens "Dieu délivre", précédé de l'indication de filiation hébraïco-arabe Ben. Ce prénom masculin était encore fréquemment donné au Maroc au XXème siècle, et se prononçait lissa, licha. Toutefois, selon la tradition fidèlement transmise dans la branche marocaine de Mogador de cette illustre famille de génération en génération, ce patronyme n'aurait été accolé que relativement tardivement à cette famille de Lévy d’origine espagnole – qui, à la suite de ses pérégrinations en Europe de l'Est, avait adopté une forme yidich de ce patronyme: Loeb – à la suite

  • יהודי פאס תרל"ג-תר"ס- 1900-1873 –אליעזר בשן

    מעורבות הדיפלומטים. ב-10 ביוני 1886 כתב דרומונד האי לשר החוץ על התפרצות קנאים בפאס, שבקושי דוכאה על ידי השלטונות, והיהודים חיים בפחד ובחשש מפני שחיטה המונית.  הוא העביר לשר החוץ העתק מכתבו של הסולטאן שנשלח לוזיר הראשי סיד אמפדל גרניט על האירוע, ונאמר בין השאר שהסולטאן מבקש למנוע כל מעשה שאינו מועיל לטובת הכלל. הוזיר הנ"ל תיאר במכתבו ב-21 ביוני את הרקע להתפרצות הקנאית נגד היהודים, כפי שדווח לו מפאס. יהודי ניסה ב-10 ( צ"ל 23 ) במאי להיכנס לבניין ממשלתי בפאס אלג'דידה ( החדשה ) ושומר הניצב בשער מטעם המושל מנע זאת ממנו. כתגובה תקפו היהודי וחבריו את השומר

  • להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא" – מאת הרב שמיר-אסולין

    להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא". דברי התורה מוקדשים – לעילוי נשמת אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה, שעלה לגנזי מרומים ביום א' בשבת יב' כסלו, לסדר: "ויצא יעקב {יוסף} מבאר שבע… והנה יהוה – ניצב עליו". וכן, להצלחת חיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהנו. "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה" (בר' כח, י). "יציאת צדיק מן המקום, עושה רושם.  שבזמן שהצדיק בעיר – הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם – פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה" (רש"י בר' כח י). מבוא: פרשת "ויצא", מספרת לנו על יעקב אבינו היוצא לגלות חרן בגיל 63 לאחר

  • דברי הימים של פאס-מאיר בניהו-כולל תרגום ליהודית מגרבית

    שט"ו – 1554 -1555 ואחר כך בא מולאי מחמד אשייך אשריף הנזכר למעלה ונלחם על תאפיללאלת ולכדה ולקח אחיו מולאי אחמד וכל בניו והוליכם עד לנהר תאדלא ושחט ארבעה בנים, אחיו מולאי זידאן ושלשה אחיו, ובא להלחם על פאס מולאי עבדאללאה בן מולאי מחמד אשייך ונשבר וברח ועזב פה את הנוודים מסוס, ומשבט רחמאנא ואלודאייא ( שבטי נוודים של עמק הסוס, הרי רחמאנא והואדיות ), עם גדול מאד שלא יספיק לו מים לשתות ולא לחם לאכול ונשארו מושלכים מחזרים על פתחי הבתים של היהודים, ומתו מהם הרבה שלא יסופר. אחר כך יצא להלחם על פאס מולאי מחמד אשייך הנזכר ויצא

  • Le Pogrome des Fes ou Tritel-1912-Paul B.Fenton

    Le samedi 27 avril, l’événement se résuma en un simple entrefilet en première page du Matin annonçant que: «Fez est calme» et qu’une «commission formée de notables arabes, européens et israélites va se charger de l’assainissement de la capitale. Des sommes importantes ont été réunies pour secourir les israélites affamés. Le sultan a donné 10 000 francs, Mr Régnault 5 000 francs et diverses personnalités marocaines 10 000 francs.» Enfin un reportage anonyme sur le sort des Juifs, paru dans l’hebdomadaire L’Illustration en date du 11 mai, fit le tour du monde grâce aux photographies fort impressionnantes, prises par le

  • הפרעות בפאס או התריתל-התרע"ב-יוסף ינון פנטון-סיכום

    סיכום מאה שנה לאחר אירועים מטלטלים אלו, מה תוכל להיות המסקנה בעניין הפרק הטרגי הזה בקורותיהם של יהודי מרוקו? במבט לאחור, דעותיהם של המשתתפים הראשיים בתקופה ההיא מן הצד האירופי מפתיעות בתמימותן המדומה ומעוררות רושם של העמדת פנים: דיפלומטים ואנשי צבא מאשימים זה את זה בעיוורון על שלא חזו את הסימנים המקדימים לתנועת המרד. לנוכח כך עולות שאלות אחדות: איך ייתכן שהסמכות הצבאית הצרפתית בחרה להעלים עין מאותות אלו בתואנה של היעדר ׳ראיות מוצקות להישען עליהן׳? ומדוע היא הניחה לרוב הגדודים לעזוב את העיר, בעוד שאנשי המודיעין ידעו היטב שהידיעה על עזיבתם הקרובה הופצה לשבטים העוינים סביב העיר? רייניו, ציר


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930