הקסידה אצל יהודי ספרד והמזרח

עמוד 1 מתוך 212

קצידות בערבית מוגרבית

המחסור והשיגשוג

1-א נפאד נרגבכום – די כונת גאייב עליכום
השיגשוג: אבקשכם בכל לשון- על שהות העדרותי מקירביכם,
anfad an garbkoum-di kount gayib alikoum

2-ליום הני זיתכום – ונכלפלכום די דאעלכום.
היום אליכם באתי – ואפצה אתכם על ההפסד
alyoum hani zitkoum-ounchalfikoum di daalkoum

3-ביע וסרא זיבתלכום – גיר ווזדו סלעתכום
מסחר הבאתי לכם – רק הכינו סחורותכם
biik ou sra zibeltakoum-g'ir ouzdou selaatkoum


4-עממרו חוואנתכום – או סי כיר מא יכסכום

מלאו חנויותיכם – ושפע לא יחסר לכם
aamrou houanoutkoum-osih'ir ma ih'skoum

5-סאר ראני דחיתו – סמעו למעיאר די עטיתו
לך הינה גירשתיו – שימעו את מילות הגנאי אשר הטחתי בפניו
ser rani thitou-semoou el meyaar di aiitou


אע ביר טייאחתו – עממרו מא יכון מן טאלעין

לתחתית הבאר הפלתיו – בכל שנות חייו לא יוכל היות מין העולים מהמצולות

יוו תסמעו יא עבאד – מדארבת לכסאר מעא נפאד
יוו שימעו העבדים – התנצחות המחסור עם השיגשוג

ביע וסרא יא סייאד – פרחו אלבלדאן כאמלין
מכור וקנה אדון נכבד – שמחו הערים בכללן

האדו למעאייראת – די עאייר נפאר לכסאר.
אלה מילות הגנאי  – אשר גינה/הרעיף השיגשוג את המחסור

אוזא נפאד בל מעייאר – פל כסאר בלימאייר.
ובא השגשוג עם גינויים – על המחסור עם הוכחות

"כוויתי לנאס סכאייר – יהוד או נסארא ומסלמין".
רוקנת לאנשים את התיקים – יהודים ,נוצרים ומוסלמים.

"מא נערפו לכסאר בנייא – גיר ווקת לבאכורייא".
הן לא נתוודע למחסור ברצינות – אלה עם הוולד יום/פצירתו של בוקר

ראה ליום מתנייא – ווי וולי מן להארבין.
הן היום כפול ומכופל – אוי אוי לי מהבורחים /מרימי הידיים

כסאר די מא ווזהו סליב – מא ענדו חתא חביב.
המחסור שפניו אינן גלויות – אין לו אוהבים

. קסידה על ר׳ דוד ומשה.

רבי דוד ומשה

הערת המחבר : קסידה זו הוקלטה מפי דניאל פרץ מארבע טוגאנה בהילולה של רבי דוד ומשה שנערכה ב-19/12/1973 במושב זנוח

אביאד ר׳ דוד ומשה ואביאד מן זארו / עממאר אל מאל מא יכטא דארו

אשרי ר׳ דוד ומשה ואשרי כל מי שהשתטה על קברו מעולם הכסף לא יחדל מביתו

 

אביאד ר׳ דוד ומשה ואביאד מן זאר / סמאעא כאדרא חמרא פי דארו

אשרי ר׳ דוד ומשה ואשרי כל מי שהשתטח על קברו נר ירוק ונר אדום בביתו.

 

אביאד ר׳ דוד ומשה ואביאד מן זארו /  עממאר אל עזארא מא כטאו דארו

אשרי ר׳ דוד ומשה ואשרי כל מי שהשתטה על קברו מעולם הבחורים לא יחדלו מלהיות בביתו

 

אביאד ר׳ דוד ומשה ואביאד מן זארו /  עממאר צדיקים אלכבאר מא כטאו דארו

אשרי ר׳ דוד ומשה ואשרי כל מי שהשתטה על קברו מעולם צדיקים גדולים לא יחדלו מביתו

 

אביאד ד׳ דוד ומשה ואביאד מן זאדו /  עממאר כול מחלה מא תרטא דארו

אשרי ר׳ דוד ומשה ואשרי כל מי שהשתטח על קברו מעולם לא תבקר מחלה בביתו

La Qsida chez les Juifs narocains Issachar Ben-Ami

יהדות מרוקו - פרקים בחקר תרבותםLA QSIDA CHEZ LES JUIFS MAROCAINS

ISSACHAR BEN-AMI

Quand Krenkow affirmait que la qçida avait survécu aux temps modernes et qu'il détenait quelques qçaïd écrites par des auteurs modernes, il ne se doutait certainement pas que ce genre littéraire était encore très répandu chez les juifs marocains. Il serait intéressant de comparer le cadre de la qçida tel qu'il s'est développé en Arabie  à celui de la qsida telle qu'elle est connue chez les juifs marocains. Notons de suite qùe chez ces derniers le nasîb  ainsi que le rahil  ont disparu et que seul le 'ird  subsiste. La quête  demeure également un élément important dans la qçida moderne. La faveur dont jouit la qçida qui est toujours chantée  chez les juifs marocains est commune à la masse et aux lettrés  et a permis la publication de plusi­eurs d'entre-elles.

La plupart des qçaïd sont d'auteur anonyme bien qu'il ne fasse aucun doute qu'elles soient dues chacune à un auteur unique. Sur les vingt-trois qçaïd qui font l'objet de notre présente étude, treize sont anonymes, les autres sont signées soit explicitement, soit par des initiales, acrostiches etc.. (Voir Tableau) Il semble que les auteurs réputés ne prenaient pas la peine de signer leurs qçaïd. La première ici citée, "la qçida de la shina" est attribuée d'après la tradition au célèbre Rabbi David Iflah. Des auteurs moins célèbres ont, par occasion, écrits certaines qsaïd et ont signé. Ils utilisent soit l'acrostiche (voir "la qsida de la Mort") soit des données à la fin- de la qsida qui permettent de reconstituer le mot.

  • En effet il existe des centaines de "qsaïd" dont plusieurs se sont conservées dans la littérature orale des juifs marocains. Plusieurs qaïd ont paru tant sur feuilles volantes que dans des recueils manuscrits ou imprimés. En fait plusieurs auteurs ont publié des qçaîd dans des ouvrages divers. Voir "Kinot… qsaîd" de Mimoun ben David Ghighi, Ms à la Bibliothèque de l'Université Hébraïque de Jérusalem, No. 4286; "Kessat Iyov", du 19e siècle à l'Université Hébraïque, No. 4288; Manuscrit Zini (appartenant à Mr. Chaul Ziv de Jérusalem) ; Manuscrit Obadia (appartenant au Rabbin David Obadia de Jérusalem); Ismah Tsadik, H. M. Suissa, 1945, (sans lieu d'édition) pp. 20-22, 2-4. Dans le Manuscrit No. 3 de ma collection privée qui comporte entre autres la Haggada de Pessah avec une traduction en judéo-arabe, des chants divers, des descriptions de coutumes etc.. figurent cinq qsaïd. Nous possédons l'enregistrement sur bande magnétique d'une qsida qui fut composée lors d'une famine. C'est une femme juive aujourd'hui âgée de 90 ans, originaire de Demnate qui a bien voulu nous chanter cette qsida intitulée "la qsida dsl ghla" (la qsida de la chèreté de vie) et qui parle de la chèreté de la vie et de la rareté des denrées consécutives aux si nombreuses famines qui ont sévit au Maroc. Voir à ce sujet G. Vajda, Un recueil de textes historiques judéo-marocains, in Collection Hespéris, Vol 12, 1951 (Index: sécheresse et famines).

3 – La littérature concernant la qçida est abondante. Citons ici seulement R. Blachère, Histoire de la littérature arabe des origines à la fin du 15e siècle de J. C., 3 Vol., Paris, 1952-1966, voir Index qsida; G. Richter, Zur Entstehungsgeschichte des altarabischen Qsida, in Z.D.M.G, XCII, 1938; Gaudefroy-Demombynes, Introduction au livre de la poésie et des poètes, Paris, 1947; A.R. Nykl, Hispano-arabic poetry and its relation with the old provençal troubadours, Baltimore 1946; H. Pérès, La poésie andalouse en arabe classique au Xle siecle, Paris 1937 ; Ch. Pellat, Langue et littérature arabes, Paris 1952.

4 –nasib –        C'est le prologue érotique que le poète consacre à une femme qu'il a aimée.

Rahil –         C'est la partie de la qsida qui décrit le voyage du poète. Généralement il décrit la route, les déserts, la monture etc…

6 – Ird –              Ici est décrit l'éloge ou la sottise d'un personnage ou d'un groupement.

 7 – La quete –           C'est la traduction de la qsida donnée par R. Blachère, op. cit., p. 375. Ce terme souligne surtout l'élément de la recherche : celui de l'aimée, des lieux etc.

8 –       Voir "la qsida du Harraz" recueillie à Fès par Mohammed el Fassi et Emile Dermengheim, in H. Ducaire, Anthologie de la littérature marocaine, arabe et berbère, Paris 1943(?), pp. 189-196.

9 –         Toutes les qsaïd sont chantées. Les auteurs signalent toujours sur quel air la qçida doit être chantée. Le plus souvent on adapte l'air de la qçida à une chanson déjà connue et répandue.

10 –        "La qeçça est très en faveur dans le milieu des lettrés comme dans les masses populaires et ses thèmes sont divers : versions adaptées et rimées de récits bibliques ou de poèmes liturgiques, chants de joie ou complaintes (qînît), hymnes à la gloire de saints palestiniens (Rabbi Shimeon Bar Yohai et Rabbi Meïr Ba'al Hannes) ou de santons locaux (Moulay Ighi, Rabbi Ih'ya Lakhdar…), homélies paranétiques ou pièces satiriques". H. Zafrani, Les langues juives au Maroc, in Revue de l'Occident musulman de la Méditerranée, Numéro 4, Aix en Provence 1967, p. 181.

11 –          En effet le Maroc-juif connaît peu de recueils imprimés de littérature populaire relativement, par exemple, aux nombreuses publications dans ce domaine chez les juifs tunisiens. Voir R. Attal, Aperçu sur la littérature populaire des juifs tunisiens, in Studies and Reports, III, Jerusalem 1960, pp. 50-54. H. Zafrani a analysé une qossa (histoire, conte. Le même mot est employé pour qasida) "une histoire de Job en judéo-arabe du Maroc", in R.E.I. 1968, pp. 279-315.

קצידא די סידי רבּי אברהם בעלּ הנס

קצידא  די סידי רבּי  אברהם
בעלּ הנס

قصيدا  دي سيدي ربي  ابرهم
بعلּ هنس

Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

אזיו תשמעו יא נאס  ּ האד לקצידא פרראץ  ּקצידה רבי אברהם בעל הנס
מא ענדהא חדד ואלא קיאץ  ּ קראהא מן
ללי תטלע תנעש:
אזיו תשמעו כּלמי  ּ עלא זכות מול נניס מא
ענדהא תאני  ּ  זמיע ללי ימשילו יכּון
מהנני  ּ וללי צרפהא ירבחהא בלמתני:
ויזיב צחחתו ומאלו עלא מול נניס מא
כאיין פחאלו:
זמיע ללי כא ימסי יזור  ּ  לא פצבאח ואלא
פדהור  ּ  מא יכצצו לא עשא ואלא פטור  ּ  עלא    
זכות מול נניס למשכור:
שמעו כלאמי מפהום  ּ  כלמא בכּלמא מנדום  ּ
במחבת מול נניס אנא מגרום  ּ זכותו תכון
מעאנא ומעאכום:
פסוק נומירו שיש  ּ עלא זכות מול נניס  ּ     
זמיע ללי זארו יכון ריש  ּ בצחחא ולמאל
באש יעיש:
פסוק נומירו שבעא  ּ  במחבת מול נניס תכון    
טאעא לא ללחבלא ואלא לרדדאעא  ּדי
טליבתו כא תואזב פי שאעא:
פסוק נומירו תמניא  ּ  טליבּתו דימא מתנייא  ּ
לא פצבאח ואלא פלעשייא  ּ  עלא זכות מול    
נניס לקוייא:
פסוק נומירו תשעוד  ּ  עלא מול נניס למוזוד  ּ

מול לכברא וזדוד  ּ  טלבוה יא כואננא יא ליהוד:
פסוק נומירו עשרא  ּ  עלא מול נניס מול לכּברא  ּ
זמיע ללי זארו מא ירא דררא  ּ  די טליבתו
כא תואזב פי מררא:

שמעו כלאמי למשהור  ּ עלא מול נניס למשכור  ּ
זמיע ללי כא ימשי יזור יזי בוזהו גיר כא ינור:
מול נניס וזיכותו  ּ אביאד אוממו ללי ולדיתו
זמיע ללי זארו יתקדא חאזתו  ּ  פי שאעא
כא תואזב טליבתו;

מול נניס הווא מול צאחב שדדא  ּ ללי משאלו
ליום יתפאזא עליה ללא גדדא  ּ וללי צרפהא מא    
יעדדהא  ּ יתכלפלו בלמתני ולמתללת פי גמדא:
מול נניס יא לחבאב  ּ הווא צאחב כביר ושבאב  ּ    
תמא ינאל ללי כא יחאב  ּ ואכא תכֹון בין
שמא וצחאב:

לכּתרא כא ימשיו פתזיבש  ּ  פחאל תאזר  ּ
פחאל דרויש  ּ  ואכא פשתא ואכא פלגיש  ּ  עלא
זכות מול נניס:

ילא משיתלו מא תמשילוש גשמאן  ּ  למול נניס
למחנאן כא יקבל טליבת סגאר ושבאן  ּ  זכותו
משמועא פי כול מכאן:

לכּתרא דתזזאר כא ימשיו פתזיבשאת לכבאר  ּ
כא יעבביו ולאדהום בכאר וסגאר  ּ למול נניס
למכטאר לעזיז לזבבאר:

אנא ישמי מסעוד למכייס  ּ מן לוחדא חתתא
לררבעא  דצבאח ואנא כא נתכייץ  ּ חתתא
כתבת האד שכּראך  ּ  די סידי רבי אברהם
בעל הנס;
סוף

قصيدا  دي سيدي ربي  ابرهم
بعلּ هنس

ازيو تسمعو يا ناس  ּ هاد لقصيدا فرراص  ּ
ما عندها حدد والا قياص  ּ قراها من
للي تطلع تنعس:
ازيو تسمعو كلمي  ּ علا زكوت مول ننيس ما
عندها تاني  ּ  زميع للي يمسيلو يكون
مهنني  ּ وللي صرفها يربحها بلمتني:
ويزيب صححتو ومالو علا مول ننيس ما
كايين فحالو:
زميع للي كا يمسي يزور  ּ  لا فصباح والا
فدهور  ּ  ما يكصصو لا عسا والا فطور  ּ  علا    
زكوت مول ننيس لمسكور:
سمعو كلامي مفهوم  ּ  كلما بكلما مندوم  ּ
بمحبت مول ننيس انا مغروم  ּ زكوتو تكون
معانا ومعاكوم:
فسوق نوميرو سيس  ּ علا زكوت مول ننيس  ּ     
زميع للي زارو يكون ريس  ּ بصححا ولمال
باس يعيس:
فسوق نوميرو سبعا  ּ  بمحبت مول ننيس تكون    
طاعا لا للحبلا والا لردداعا  ּدي
طليبتو كا توازب في ساعا:
فسوق نوميرو تمنيا  ּ  طليبتو ديما متنييا  ּ
لا فصناح والا فلعسييا  ּ  علا زكوت مول    
ننيس لقوييا:
فسوق نوميرو تسعود  ּ  علا مول ننيس لموزود  ּ

مول لكبرا وزدود  ּ  طلبوه يا كواننا يا ليهود:
فسوق نوميرو عسرا  ּ  علا مول ننيس مول لكبرا  ּ
زميع للي زارو ما يرا دررا  ּ  دي طليبتو
كا تواتب في مررا:

سمعو كلامي لمسهور  ּ علا مول ننيس لمسكور  ּ
زميع للي كا يمسي يزور يزي بوزهو غير كا ينور:
مول ننيس وزيكوتو  ּ ابياد اوممو للي ولديتو
زميع للي زارو يتقدا حازتو  ּ  في ساعا
كا توازب طليبتو;

مول ننيس هووا مول صاحب سددا  ּ للي مسالو
ليوم يتفازا عليه للا غددا  ּ وللي صرفها ما    
يعددها  ּ يتكلفلو بلمتني ولمتللت في غمدا:
مول ننيس يا لحباب  ּ هووا صاحب كبير وسباب  ּ    
تما ينال للي كا يحاب  ּ واكا تكoːون بين
سما وصحاب:

لكترا كا يمسيو فتزيبس  ּ  فحال تازر  ּ
فحال درويس  ּ  واكا فستا واكا فلغيس  ּ  علا
زكوت مول ننيس:

يلا معيتلو ما تمسيلوس غسمان  ּ  لمول ننيس
لمحنان كا يقبل طليبت سغار وسبان  ּ  زكوتو
مسموعا في كول مكان:

لكترا دتززار كا يمسيو فتزيبسات لكبار  ּ
كا يعببيو ولادهوم بكار وسغار  ּ لمول ننيس
لمكطار لعزيز لزببار:

انا يسمي مسعود لمكييس  ּ من لوحدا حتتا
لرربعا  دصباح وانا كا نتكييص  ּ حتتا
كتبت هاد سكراك  ּ  دي سيدي ربي ابرهم
بعل هنس;
سوف

 

ENGLISH TRANSLATION [Translator(s): Oren Kosansky]

(See Scrivener)

Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

Come listen oh people • To this Qasidah from the beginning
It has no limit and is beyond measure • Read it the one
who is arising and is going to sleep:

Come listen to my words • About the merit of the master of the miracles who
has no second • All who go to him are
at ease and those spend something profit even more:

All who go to him • If they have lost their coins he returns them to you And brings his health and wealth to the master of miracles The is none like him All who come and visit • Whether in the morning or at the noon time prayer • They lack neither dinner nor breakfast • [Provided] by the merit of the master of the miracles — Listen to my words of understanding • word by word in order By the love of the Master of Miracles I have my restitution (bride price) • May his merit be with us and with you Section number six • By the merit of the Master of Miracles All who visit him are — • With health and wealth In order to live Section number seven • With the love the Master of Miracles is obedient to the pregnant and the suckling • Your supplications are answered immediately Section number eight • your supplications are always given Whether in the morning or in the night • By the merit the Master of the Miracles the powerful. Section number nine • About the Master of Miracles, the present one COLUMN Master of greatness and increase • Make your supplications to him oh brother, oh Jews: Section number ten • about Master of Miracles Master of greatness All who visit him [—] • Whatever you ask of him He responds at once Listen to my words or renown • about Mast of the Miracles [—] All who go to visit come with their face glowing Mast of the Miracles and his merit • Happy is his mother who gave birth to him[?] All who visit him, it is if they are shopping for what they need • At that moment He answers their prayers Master of Miracles he master and friend those faced with problems • Those who go to him he comforts them today not tomorrow • Those who spend [exchange] something he adds to it master of miracles oh dear ones • he is a friend of the old and the young there he achieves that which you want • even if it is between sky and [—] Most go to [—] • Whether rich or whether poor • In rain and in mud • By tha merit of the Master of Miracles IF you to him you won't disappointed [?] • To the Master of Miracles the compassionate accepts supplications from the children and young His merit is heard [?] everywhere Most who make pilgrimage go to him and bring The take with them their children old and young • To the Master of Miracles The select one the dear one the healer [?] My name in Messoud Lemkhias • From one to four in the morning I [—] • until I wrote this thanks • of Siddi Rebbi Abraham Ba'al Haness End

קצידא די סידי רבּי אברהם בעלּ הנס-قصيدا دي سيدي ربي ابرهم بعلּ هنس-Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

 

קצידא  די סידי רבּי  אברהםקצידה רבי אברהם בעל הנס
בעלּ הנס

قصيدا  دي سيدي ربي  ابرهم
بعلּ هنس

Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

אזיו תשמעו יא נאס  ּ האד לקצידא פרראץ  ּ
מא ענדהא חדד ואלא קיאץ  ּ קראהא מן
ללי תטלע תנעש

قصيدا  دي سيدي ربي  ابرهم
بعلּ هنس

ازيو تسمعو يا ناس  ּ هاد لقصيدا فرراص  ּ
ما عندها حدد والا قياص  ּ قراها من
للي تطلع تنعس

ENGLISH TRANSLATION [Translator(s): Oren Kosansky]

(See Scrivener)

Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

Come listen oh people • To this Qasidah from the beginning
It has no limit and is beyond measure • Read it the one 
who is arising and is going to sleep:

:
אזיו תשמעו כּלמי  ּ עלא זכות מול נניס מא 
ענדהא תאני  ּ  זמיע ללי ימשילו יכּון
מהנני  ּ וללי צרפהא ירבחהא בלמתני:
ויזיב צחחתו ומאלו עלא מול נניס מא
כאיין פחאלו

ازيو تسمعو كلمي  ּ علا زكوت مول ننيس ما 
عندها تاني  ּ  زميع للي يمسيلو يكون
مهنني  ּ وللي صرفها يربحها بلمتني:
ويزيب صححتو ومالو علا مول ننيس ما
كايين فحالو

Come listen to my words • About the merit of the master of the miracles who has no second • All who go to him are
at ease and those spend something profit even more:

All who go to him • If they have lost their coins he returns them to you And brings his health and wealth to the master of miracles The is none like him

:
זמיע ללי כא ימסי יזור  ּ  לא פצבאח ואלא
פדהור  ּ  מא יכצצו לא עשא ואלא פטור  ּ  עלא    
זכות מול נניס למשכור

زميع للي كا يمسي يزور  ּ  لا فصباح والا
فدهور  ּ  ما يكصصو لا عسا والا فطور  ּ  علا    
زكوت مول ننيس لمسكور

All who come and visit • Whether in the morning or at the noon time prayer • They lack neither dinner nor breakfast • [Provided] by the merit of the master of the miracles

:
שמעו כלאמי מפהום  ּ  כלמא בכּלמא מנדום  ּ
במחבת מול נניס אנא מגרום  ּ זכותו תכון
מעאנא ומעאכום

: سمعو كلامي مفهوم  ּ  كلما بكلما مندوم  ּ
بمحبت مول ننيس انا مغروم  ּ زكوتو تكون
معانا ومعاكوم

 

Listen to my words of understanding • word by word in order By the love of the Master of Miracles I have my restitution (bride price) • May his merit be with us and with you

פסוק נומירו שיש  ּ עלא זכות מול נניס  ּ     
זמיע ללי זארו יכון ריש  ּ בצחחא ולמאל
באש יעיש
فسوق نوميرو سيس  ּ علا زكوت مول ننيس  ּ     
زميع للي زارو يكون ريس  ּ بصححا ولمال
باس يعيس

Section number six • By the merit of the Master of Miracles All who visit him are — • With health and wealth In order to live

:
פסוק נומירו שבעא  ּ  במחבת מול נניס תכון    
טאעא לא ללחבלא ואלא לרדדאעא  ּדי
טליבתו כא תואזב פי שאעא

فسوق نوميرو سبعا  ּ  بمحبت مول ننيس تكون    
طاعا لا للحبلا والا لردداعا  ּدي
طليبتو كا توازب في ساعا

 

: Section number seven • With the love the Master of Miracles is obedient to the pregnant and the suckling • Your supplications are answered immediately

פסוק נומירו תמניא  ּ  טליבּתו דימא מתנייא  ּ
לא פצבאח ואלא פלעשייא  ּ  עלא זכות מול    
נניס לקוייא

فسوق نوميرو تمنيا  ּ  طليبتو ديما متنييا  ּ
لا فصناح والا فلعسييا  ּ  علا زكوت مول    
ننيس لقوييا

 

Section number eight • your supplications are always given Whether in the morning or in the night • By the merit the Master of the Miracles the powerful.

:
פסוק נומירו תשעוד  ּ  עלא מול נניס למוזוד  ּ

فسوق نوميرو تسعود  ּ  علا مول ننيس لموزود  ּ

 

Section number nine • About the Master of Miracles,

 

מול לכברא וזדוד  ּ  טלבוה יא כואננא יא ליהוד:
פסוק נומירו עשרא  ּ  עלא מול נניס מול לכּברא  ּ
זמיע ללי זארו מא ירא דררא  ּ  די טליבתו
כא תואזב פי מררא: 

مول لكبرا وزدود  ּ  طلبوه يا كواننا يا ليهود:
فسوق نوميرو عسرا  ּ  علا مول ننيس مول لكبرا  ּ
زميع للي زارو ما يرا دررا  ּ  دي طليبتو
كا تواتب في مررا: 

 

the present one COLUMN Master of greatness and increase • Make your supplications to him oh brother, oh Jews: Section number ten • about Master of Miracles Master of greatness All who visit him [—] • Whatever you ask of him He responds at once

שמעו כלאמי למשהור  ּ עלא מול נניס למשכור  ּ
זמיע ללי כא ימשי יזור יזי בוזהו גיר כא ינור: 
מול נניס וזיכותו  ּ אביאד אוממו ללי ולדיתו
זמיע ללי זארו יתקדא חאזתו  ּ  פי שאעא
כא תואזב טליבתו;

سمعو كلامي لمسهور  ּ علا مول ننيس لمسكور  ּ
زميع للي كا يمسي يزور يزي بوزهو غير كا ينور: 
مول ننيس وزيكوتو  ּ ابياد اوممو للي ولديتو
زميع للي زارو يتقدا حازتو  ּ  في ساعا
كا توازب طليبتو;

Listen to my words or renown • about Mast of the Miracles [—][—] All who go to visit come with their face glowing Mast of the Miracles and his merit • Happy is his mother who gave birth to him[?] All who visit him, it is if they are shopping for what they need •

מול נניס הווא מול צאחב שדדא  ּ ללי משאלו
ליום יתפאזא עליה ללא גדדא  ּ וללי צרפהא מא    
יעדדהא  ּ יתכלפלו בלמתני ולמתללת פי גמדא:
מול נניס יא לחבאב  ּ הווא צאחב כביר ושבאב  ּ    
תמא ינאל ללי כא יחאב  ּ ואכא תכֹון בין
שמא וצחאב:

مول ننيس هووا مول صاحب سددا  ּ للي مسالو
ليوم يتفازا عليه للا غددا  ּ وللي صرفها ما    
يعددها  ּ يتكلفلو بلمتني ولمتللت في غمدا:
مول ننيس يا لحباب  ּ هووا صاحب كبير وسباب  ּ    
تما ينال للي كا يحاب  ּ واكا تكːون بين
سما وصحاب:

 

At that moment He answers their prayers Master of Miracles he master and friend those faced with problems • Those who go to him he comforts them today not tomorrow • Those who spend [exchange] something he adds to it master of miracles oh dear ones • he is a friend of the old and the young there he achieves that which you want • even if it is between sky and [—]

לכּתרא כא ימשיו פתזיבש  ּ  פחאל תאזר  ּ
פחאל דרויש  ּ  ואכא פשתא ואכא פלגיש  ּ  עלא 
זכות מול נניס:

لكترا كا يمسيو فتزيبس  ּ  فحال تازر  ּ
فحال درويس  ּ  واكا فستا واكا فلغيس  ּ  علا 
زكوت مول ننيس:

 

Most go to [—] • Whether rich or whether poor • In rain and in mud • By tha merit of the Master of Miracles

ילא משיתלו מא תמשילוש גשמאן  ּ  למול נניס
למחנאן כא יקבל טליבת סגאר ושבאן  ּ  זכותו
משמועא פי כול מכאן:

يلا معيتلو ما تمسيلوس غسمان  ּ  لمول ننيس
لمحنان كا يقبل طليبت سغار وسبان  ּ  زكوتو
مسموعا في كول مكان:

IF you to him you won't disappointed [?] • To the Master of Miracles the compassionate accepts supplications from the children and young His merit is heard [?] everywhere

לכּתרא דתזזאר כא ימשיו פתזיבשאת לכבאר  ּ
כא יעבביו ולאדהום בכאר וסגאר  ּ למול נניס
למכטאר לעזיז לזבבאר:

لكترا دتززار كا يمسيو فتزيبسات لكبار  ּ
كا يعببيو ولادهوم بكار وسغار  ּ لمول ننيس
لمكطار لعزيز لزببار:

 

Most who make pilgrimage go to him and bring The take with them their children old and young • To the Master of Miracles The select one the dear one the healer [?]

אנא ישמי מסעוד למכייס  ּ מן לוחדא חתתא 
לררבעא  דצבאח ואנא כא נתכייץ  ּ חתתא 
כתבת האד שכּראך  ּ  די סידי רבי אברהם
בעל הנס;
סוף

انا يسمي مسعود لمكييس  ּ من لوحدا حتتا 
لرربعا  دصباح وانا كا نتكييص  ּ حتتا 
كتبت هاد سكراك  ּ  دي سيدي ربي ابرهم
بعل هنس;
سوف

 

My name in Messoud Lemkhias • From one to four in the morning I [—] • until I wrote this thanks • of Siddi Rebbi Abraham Ba'al Haness End

הקסידה אצל יהודי ספרד והמזרח

TEXTES

  • qsida image"al-qsida del shina" 

Cette qsida comprend vingt-trois strophes de trois vers avec toujours la même rime aba, aba etc.. L'auteur n'est pas cité mais selon la tradition il s'agit ici de Rabbi David Iflah.(14) L'éditeur est Hadida(15) de Casablanca. La même qsida (l.a dans notre collection) ne signale pas d'éditeur.

  1. 13- – La shina est un mets traditionnel chez les juifs marocains que l'on envoie au four public le vendredi et que l'on consomme chaud le samedi à midi. Voir I. Ben-Ami, Le mariage traditionnel chez les juifs marocains, Thèse de doctorat présentée à la Faculté de Philosophie de Georg-August-Universität zu Göttingen, 1967, 70 (bibliographie).
  2. 14 – Quoi qu'il en soit tous les informants interrogés affirment que cette qçida est ancienne. Une analyse linguistique sommaire renforce par ailleurs cette hypothèse.

          15 –   Joseph Lugassy de Casablanca est avec Hadida le principal éditeur des qçaïd. Il est le seul à avoir repris à Jérusalem l'édition de plusieurs qçaïd.

Les huit premières strophes décrivent les différents ingrédients qui entrent dans la préparation de ce mets. Les indications qui concernent la cuisine juive marocaine sont précieuses. La neuvième strophe décrit l'ustensile spécial dans lequel on transporte la shina au four. Cet ustensile nous dit l'auteur était joliment décoré. Les couplets suivant reprennent des louanges enthousiastes au fameux mets. L'allusion aux boissons qui accompagnent la dégustation du plat, telles que l'absynthe, le Brandy et le Cognac, la description de la marmite en émail, autant d'articles importés respectivement d'Angleterre et d'Allemagne qui étaient répandus au Maroc, surtout dans les villes côtières.

La qçida comporte une dritka (refrain chanté à une allure accélérée et figurant à la fin de la qçida) relatif au thé. Il est possible que nous soyons en présence d'une dritka qui appartient à une "qsida du thé" et non à celle de la shina.

  • "Qsida del kawi" (la qsida du souffrant)

Elle contient six couplets à rime constante aab et un refrain de même rime. L'auteur décrit sa souffrance causée par un amour violent et demande à ses auditeurs de le plaindre. La qçida est probablement ancienne. Sa fin est classique. L'auteur salue ou prie pour ses amis et exhale sa hargne à l'égard de ses ennemis.

Nous pouvons identifier l'auteur grâce à ces vers : "Mon nom est facile par les lettres.. .deux et soixante-dix et ajoute sept…" qui donnent par reconstitution le mot "Boas" qui est le nom (ou prénom) de l'auteur.

  • "Qsida delqra"' (la qsida du teigneux)

Elle est composée de quarante-huit quatrains à rime aaaB, bbbB, cccB etc. Sans nom d'auteur ni d'éditeur.

Elle relate l'histoire d'un père qui avait trois enfants. L'un était étudiant, l'autre commerçant et le troisième affligé de la teigne s'adonnait à la boisson et au Kif (poudre de chanvre indien qu'on mélange au tabac). Avant de mourrir le père partagea entre eux son bien mais leur ordonna de ne pas ouvrir une des chambres de la maison. Le teigneux dilapida très vite sa part d'héritage et ayant décidé d'ouvrir la fameuse chambre, obligea ses frères à assister à son ouverture. A sa grande surprise il ne trouva qu'une vieille "chachia", un vieux tapis et un narguilé. Il remit le chapeau et le tapis aux frères et se réserva le narguilé. Quand il commença à fumer, le narguilé lui rendit chaque fois une boule d'or. La fille du Sultan qui vit la chose réussit à le déposséder du narguilé. Il alla chez son frère qui lui remit la "chachia". Il s'aperçut qu'en mettant ce chapeau il voyait et devenait invisible pour les autres. Par ruse, la fille du Sultan s'appropria le chapeau. Il reçut du troisième frère le tapis. Quand il s'y assit, un géant apparut et se déclara prêt à remplir tous ses désirs. Cette fois ci encore, la princesse lui déroba le tapis et partant l'obéissance du géant. Sur l'ordre de la fille du Sultan le géant le jeta dans un lieu désert, bien loin de son pays. La morale de l'histoire est ici bien claire : malheureux est celui qui désobéit aux prescrip­tions des parents.

  • " Qsida di Hitler" (la qsida d'Hitler)

La qsida comprend deux feuilles dont la première page nous donne certains renseignements précieux : "cette qçida a été créée par moi, Matitiahu ben Simhon,16 sur Hitler je l'ai écrite, sur ce qu'il a fait aux juifs. Je l'ai commencée et terminée et par l'entremise du Makhzen (le gouvernement local) je l'ai publiée ; Je l'ai faite en souvenir du miracle que nous a fait le Dieu béni ainsi qu'à tout le Maroc ; Je vous prie ô lecteurs, faites attention de ne pas l'oublier". L'auteur souligne aussi, détail qui paraît dans presque toutes les qsaïd, sur quel air elle doit être chantée. Suivent ensuite quatre couplets en hébreu qui sont une louange à Dieu. La qçida proprement dite comprend trente-six quatrains à rime aaaB, bbbB, cccB etc.. Les premiers relatent l'épisode russo-allemand que l'auteur considère comme le début de la défaite des nazis. La qçida retrace la biographie d'Hitler dans des termes généraux et naïfs. Le quatrième couplet: "Son métier était seulement peintre en bâtiment, toute la journée il quémandait du travail, jusqu'à ce qu'un jour il eut l'idée de s'engager dans l'armée allemande". Ensuite suit une description assez superficielle de l'histoire de la guerre. Le trentième couplet prouve que la guerre se déroulait encore lors de la rédaction de cette qsida: "Rooswelt, Churchill et Staline, et tous leurs amis, aide les ô Dieu afin qu'ils puissent vaincre tous leurs ennemis. Un des couplets les plus intéressants a trait à la Palestine et au nationalisme juif :

Nous supplions Dieu miséricordieux

Qu'il rassemble tout Israël

Dans leur pays la Palestine

Et que nous fassions partie des affranchis.

[16] Matitiahu ben Simhon est originaire de Mogador et est actuellement en Israël. D'après le témoignage du Rabbin Meir Levy de Jérusalem, il doit être âgé de près de 65 ans.

הקסידה אצל יהודי ספרד והמזרח

  1. qsida image"M'awda falhan mi kamoha 'la Hitler17 (histoire sur l'air de mi kamoha sur Hitler)

Ici aussi l'auteur qui ne donne que ses initiales Y. P. confie à ses lecteurs que son récit est de "l'histoire véridique".

L'auteur de cette qsida fait montre de connaissances plus étendues sur le sujet que celui de la précédente. Il cite plus de dates et de noms et il souligne la part de la Société des Nations ainsi que du Traité de Versailles dans le déclenchement de la guerre. La raison qui a poussé l'auteur à écrire la qsida, ainsi que d'autres sans aucun doute, fut l'apparition au Maroc de l'armée américaine le 8 Novembre 1942. Au début de la guerre certains bruits couraient que les juifs du Maroc allaient partager le sort de leurs frères de Tunisie, d'Algérie et d'Europe. Les amis du Régime de Vichy étaient nombreux au Maroc et leurs tendances antisémites n'étaient un secret pour personne.

L'auteur suit l'ordre chronologique des événements. Il fait allusion à "Mein Kampf" et au séjour d'Hitler en prison.

[1] La qsida qui s'étend sur trois feuilles comprend un préambule de quatre quatrains en hébreu, ensuite le texte qui comprend 52 quatrains à rime aaaB, bbbB, cccB etc. . Les quatrains du préambule sont semblablement rimés. L'éditeur est Hadida de Casablanca. Dans l'avertissement au lecteur, l'auteur souligne qu'il ne s'attardera pas sur les mauvais traitements infligés aux juifs, fait qui est généralement connu, mais seulement sur l'histoire générale de la guerre. L’emploi du présent dans cet avertissement laisse supposer que la qçida est composée avant la fin de la guerre, à un moment où les atrocités nazies n'étaient pas encore connues dans toute leur horreur.

  1. "Qsida desselhat"

L'apparition des américains au Maroc a certes donné lieu à de profonds sentiments de joie et de reconnaissance mais aussi a provoqué des remous dans la vie juive. Les juifs marocains, grâce à leur connaissance des langues, ont pu nourrir les rapports les plus francs avec les américains. C'est ainsi qu'ils ont pu fournir à ces derniers une précieuse main-d'oeuvre surtout dans le domaine des services. Cette franche collaboration a du reste profité aux uns comme aux autres. C'est ainsi que bien des juives ont trouvé un mari parmi les soldat américains et ont quitté le Maroc pour les Etats-Unis d'Amérique. L'auteur de la qçida se plaint ici de la mauvaise conduite de certaines femmes originaires de l'Atlas.

Méfie toi de la femme chleuh. ..

Elle est arrivée nu-pieds de sa ville

Elle a commencé à travailler à la semaine,

Vite elle est devenue patronne,

Elle a volé à son employeuse son mari. ..

La femme chleuh mariée et avec des enfants Vite elle s'est découvert la tête Elle a mis de la poudre à son visage Du vernis à ses ongles…

Dans les hôtels elle guette l'américain,

 Elle lui cligne de l'oeil et lui dit "come on"19

Et lui fixe le prix. ..

Elle s'est vite montée une garde-robe

Et possède plus de dix robes

Qu'elle a achetées à crédit.

Elle les paye avec des enlacements et des baisers

Et même aussi par des coucheries

Tu ne comprendras pas leur français

Quand elles le parlent,

 Même si tu es savant et fqih,

Mais elles se comprennent entre elles

18            La qsida traite des femmes originaires de l'Atlas marocain. Elle comprend onze quatrains à rime aaaa,       bbbb, etc. . Ici comme partout ailleurs dans cet article nous donnons une traduction la plus littérale possible.

19             Dans l'original: "caman".

  • "Qsida delmot"20

Cette qsida lue principalement dans le mois d'Eloul et jusqu'au jour de Kippour est destinée à ramener au droit chemin les juifs. L'auteur relate les souffrances que subit le mort qui a péché. En effet, l'ange demande au mort :

… As-tu étudié la Tora?

Ou t'es-tu occupé uniquement de commerce,

Et t'es-tu empêtré dans le péché…

Ils condamneront celui qui court les femmes…

La liste des péchés cités est grande : celui qui n'étudie pas la Tora, ne fait pas la charité, celui qui ment, tue, ne respecte pas les fêtes et le chabbat, ne lie pas le "chema"' etc.. L'auteur signale à la jeunesse que le retour à la bonne voie et aux bonnes actions des fils assurera le salut des parents et les mènera au Paradis.

20            "La qsida de la mort". Pour la première fois apparaît un titre en français : la chanson de la mort est donné par l'auteur, Chlomo Meir bar Eliyahu Sabah, dont nous retrouvons le nom grâce à l'acrostiche. L'éditeur est inconnu. L'air de la qsida est: "lekha Eli techukati" qu'on lit à Kippour.

  • "Qsida delbidawyat uselhat ulfassiyat felhan del qra'"21

Cette qçida est une violente critique contre la femme juive casablancaise, fassie et originaire de l'Atlas. Elles consomment du haschich, mangent du porc… et même fument. L'auteur use de beaucoup de mots français (mode, nylon, foulard, diplôme etc..)

2[1] "La qsida des casablancaises, des chleuses et des fassies sur l'air du teigneux". L'auteur est Moché Der'i qui pousse le souci jusqu'à donner son adresse personnelle. L'éditeur est Joseph Lugassy de Casablanca.

  • " Qsida 'la srab umahya"22

L'auteur décrit les méfaits du vin et de la mahia en avertissant ses auditeurs de tous les maux que subissent ceux qui abusent de l'alcool. Avec l'aide de détails historiques Mas'ud Chabbat donne l'exemple de Noé et de sa mésa­venture avec Ham alors qu'il était ivre. Il rapelle aussi l'histoire de Loth et de ses filles dont l'union, car il était ivre, eut pour résultat de créer la branche moabite et ammonite. A part les tares physiques que provoque la boisson, l'auteur s'attarde sur les conséquences du point de vue religieux et social.

La prière de l'ivrogne n'est pas exaucée

Son témoignage n'est pas valable.

Il ne reconnaît ni ses enfants ni son épouse…

La porte de l'enfer lui ouverte. ..

22             "La qçida du vin et de la mahia". L'auteur est Mas'ud Chabbat. Elle comprend 23 quatrains à rime aaaB, bbbB, cccB etc..

  1. "Qsida di ben-chochan'23

Elle relate un crime passionnel, l'histoire de la passion violente du nommé Ben-Chochan (l'auteur de la qçida?) pour une espagnole dite Maria Molena.24 Après que la femme ait abandonné son amant, ce dernier l'assas­sina. L'histoire a du faire grand bruit dans le temps. Plus tard elle a été tellement célébré que la qsida qu'elle a inspiré, longtemps à la mode, fut enregistré sur disque. D'après les témoignages recueillis, ce drame s'est déroulé en Algérie, au dix-neuvième siècle.

23  "La qsida de Ben Chochan". Ni l'auteur ni l'éditeur ne sont cités bien qu'il soit possible que le héros de l'histoire, Ben Chochan soit l'auteur de la qsida (la qsida est contée à la première personne). Elle se compose de 23 strophes avec un nombre de vers inégal. La rime est généralement croisée (ab, ab..).

24  Dans le texte "molena" au lieu de "morena" (brune).

Qsssat sidna Yossef'25

Cette qçida qui retrace l'histoire de Joseph et ses frères existe en plusieurs versions et est une des plus populaires au Maroc. A part les faits essentiels qui sont relatés plus ou moins suivant l'ordre chronologique, l'auteur anonyme présente de nombreux nouveaux détails dont certains sont pour le moins étranges. Par exemple, les frères de Joseph le battirent quand il les rejoignit aux pâturages. De l'initiative de Reuven et de celle de Juda aucune trace. Seul Naphtali est cité come celui qui a proposé de remettre la tunique à Jacob. Les Ismaélites sont ici des Arabes. L'amour violent ressenti pour Joseph par Zuleica et les détails concernant ses efforts pour se rapprocher de lui sont décrits abondamment. L'histoire se termine avec l'explication des rêves de Pharaon. Le dernier couplet se termine par cette prière :

ô Dieu ! rassemble nous dans notre pays.

 Rebâtis nous bientôt le Temple

 Et nous retrouverons notre liberté,

Nous, ainsi que tout Israël.

25  "L'histoire de notre seigneur Joseph". Dans la présente version ni l'auteur ni l'éditeur ne sont mentionnés. Le début de la qsida : bism allah (au nom de Dieu) rappelle le début de la Fatiha. Il serait intéressant de faire une étude comparée des différentes versions de cette fameuse qsida qui existe aussi en disque. Je possède personnellement deux versions orales différentes l'une de l'autre (l'une de Settat et l'autre de Boujad).

  1. " Qsida di bnat lyom 26

Elle fait partie du cycle des problèmes quotidiens qui préoccupent tant de moralistes et de censeurs de moeurs au Mellah. En effet la "vie moderne" a bouleversé les moeurs. L'auteur déplore "l'émancipation" des femmes et les met en garde contre les dangers qui les menacent.

.. . Cheveux coupés, mode européenne

Et du rouge aux lèvres et du khol…

Rendez-vous au Parc Lyautey elles ont fixé,

Là se réunissent les mauvaises filles et font des folies…

Elles ne se sont aperçues de leur grossesse Qu'après trois mois…

L'auteur s'efforce de raisonner les filles. Il termine sur une prière à Dieu pour obtenir leur retour au droit chemin.

26             "La qsida des filles d'aujourd'hui", d'auteur anonyme. Comprend 16 distiques à rime aa, bb, cc, etc. .

  • "Qsida di Agadir"27

Viens écouter cette histoire

d'Agadir que l'on n'oubliera jamais.

 Un malheur s'est abattu sur nos frères…

La terre a tremblé alors qu'ils dormaient…

Juifs, Chrétiens et Musulmans…

L'auteur décrit l'aide offerte par les Nations et insiste particulièrement sur celle des Etats Unis d'Amérique. Israël, souligne t-il, a envoyé des médicaments et des dollars aux sinistrés. L'avant dernier couplet se rapporte à la prière traditionnelle consacrée à Dieu. Le dernier couplet vante les mérites d'Israël :

En Israël nous avons la sécurité.

On y guérit l'aveugle, le boiteux et le malade.

On y prend soin de l'orphelin et du malheureux.

L'auteur de la qçida est Hanania Cohen de Tivon.

27  "La qsida d'Agadir". On se souvient du terrible tremblement de terre qui détruisit la ville d'Agadir en 1960 et qui fit plus de 10.000 victimes. C'est ce séisme qui a inspiré cette qsida à Hanania Cohen, israélien d'origine marocaine installé à Tivon, près de Haifa. Cette qsida s'est vite répandue parmi la population israélienne d'origine marocaine; 14 quatrains à rime aaaa, bbbb, cccc etc..

  • "Mdarbat Pessah u-Sukka"28

La qsida relate la dispute entre la fête de Pâque et celle des Cabanes. Pessah arrive et veut détruire la Cabane (la sukka). Celle-ci, représentée par une femme, essaye de l'amadouer : ô oncle Pessah ! frappe moi de tes mains et non avec du fer". Pessah, tout en s'accoudant sur elle, l'invite au Procès qui doit avoir lieu le 15 du mois de Tischri. Pessah vante ses avan­tages : "… des foulards de soie garnissent la table… le vin, la mahia et la viande grasse… les enfants lisent la Haggada, et formulent le voeu : l'année prochaine à Jérusalem. :. "Chavouoth (la Pentecôte), cousin de Pâque, essaye d'intervenir mais Sukka ne se laisse pas faire pour autant : "… Tu es un homme et moi une femme, crois-tu que j'aie à te craindre? .. J'ai un fils qui me défendra … "Sukka rappelle quelques inconvénients qui se rattachent à la fête de Pâque : "Une vieille et pauvre femme acheta pour Pessah une poule grasse. Après l'abattage elle trouva dans le gésier de la volaille quelques grains.29 Et elle donna la poule aux chiens. Et elle se mit à pleurer… Les gens disent : notre bouche (les dents) s'est gâtée.30 Les bébés disent : notre lait a tourné. Les enfants se plaignent d'être constipés… Et moi, ta maîtresse Sukka, mes plats ne font de tort à personne…"

La qsida se termine par la prière traditionnelle sans rapport avec le sujet :

Bientôt, avec l'aide de Dieu, le Temple sera construit. Le Messie viendra…

Et nous rassemblera dans Sion…

28             "Querelle entre Pâque et Sukkoth", d'auteur inconnu et éditée par Hadida. La qsida comprend 30 quatrains à rime aaaB, bbbB, cccB etc…

29 Les grains de blé ne sont évidemment pas "cacher".

30  Allusion aux pains azimes qui sont parfois assez durs.

הקסידה אצל יהודי ספרד והמזרח


  1. qsida image Qdssat. sidna Moulay Ighi"

La qsida débute par deux vers en hébreu :

Frères, je veux conter une histoire

Ce qui est arrivée au vénéré Moulay Ighi…

L'auteur relate l'histoire légendaire du célèbre Rabbin et rapporte ainsi certains motifs très intéressants inconnus jusqu'ici :

Jeudi il (le Rabbin) arriva à Telouet…

Jeudi soir vint l'annonciateur (le Maghid) dans le rêve

Et lui annonca sa fin

Et lui annonça sa fin…

L'annonciateur l'avertit que là où s'arrêterait la "colonne de feu", c'est là qu'il serait enterré. C'est alors qu'accompagné de vingt personnes le Rabbin alla dans la montagne à la recherche de sa tombe :

Le Rabbin allair devant,

La colonne de feu le devançait

Le Rabbin se tourna vers les gens et les questionna..

Ils lui dirent : où est la colonne de feu? . .

Il leur parla amicalement.

Il leur dit : allez enterrer quelqu'un en bas. . .

Ils lui dirent : seigneur, nous voulons parler,

Il ne reste plus de temps afin de retourner. . .

Il leur dit : le soleil restera là jusqu'à votre retour

Quand ils arrivèrent le Rabbin prit un bain rituel

Le linceul descendit du ciel et il s'en revêtit avec joie. ..

Il leur demanda de creuser une tombe,

Il entra dans la tombe seul, redoutable.

Au même instant, la tombe se referma.

Ils revinrent et retrouvèrent le soleil au même endroit…

             "La qsida de Moulay Ighi", comporte 13 couplets dont la rime est aaaB, bbbB, cccB etc. . . Sur Moulay Ighi voir L. Voinot, Pèlerinages judéo-musulmans du Maroc, Paris 1948, pp. 64-65.

  1. " Qdssat lhadem ulhurra"

"L'histoire de l'esclave et de la femme" est probablement une qsida ancienne qui relate une dispute entre une esclave et sa maîtresse. Intéressante est la façon dont l'auteur nous laisse deviner son nom : ". . . Comptez avec les lettres et tu le liras (nom) fidèlement, Aleph, u־veit u-teth doublé, Nun temman(?) fermera les portes. .." Ce qui donne Abttan (Marrakech?).

  1. "Qsida di sdt jwâr"

"La qsida des six concubines" est signée Sheikh Mekki. C'est la seule qsida dans notre collection qui soit l'oeuvre d'un Musulman célèbre par ailleurs pour ses qsaïd. Il est remarquable que cela ainsi que le fait que la qsida parle du "prophète" et des chorfa, n'ont pas gêné les auditeurs juifs.

  1. rada di 'ros Haman m'a Zerech

Le texte de la parodie est arrangé comme une vraie carte d'invitation à un mariage. Elle était lue à Purim33 ainsi que dans la période qui précède la fête. L'auteur non cité donne libre cours à sa fantaisie et le langage grivois et burlesque de la parodie se rattache à la joie traditionnelle à Purim, fête à laquelle il est prescrit de s'enivrer au point de ne plus pouvoir distinguer entre Haman et Mardochée: "Mademoiselle (en français dans le texte) Zerech, pour cause qu'elle n'a ni père ni mère qui puissent inviter, car elle fut trouvée jetée dans la rue, a l'honneur de vous inviter à assister à la honte qu'on va lui faire à l'occasion de son mariage avec Haman .. . Madame Hamidata, femme du Chef des joueurs, a la joie de vous inviter … Mardi vous assisterez à la fièvre qui va les saisir (pas de musiciens) et parce que les musiciens sont occupés on va leur réciter près de trois cents élégies. . . Les gens les accompagneront et les feront asseoir au W. C. . .  Mercredi 9 Av.

32 "Invitation au mariage de Haman et Zerech". L'éditeur, Hadida, frères.

33             Sur les parodies juives de Purim dont une marocaine, voir I. Davidson, Parody in Jewish literature, New York 1907, p. 121.

  1. "Ktouba di Haman"34

Seul le début de la qçida rappelle la ketouba en question. L'auteur relate en fait l'épisode de la chute de Haman et de son exécution dans un langage très vif et avec un usage renouvelé de mots grivois. Elle se termine par les voeux traditionnels :

Tous les juifs doivent lire tous les ans la Meguila…

Et doivent faire l'aumône aux pauvres, aux orphelins et aux veuves

Délivre-nous, ô Dieu…

Envoie-nous le Messie…

Rebâtis-nous le Temple afin que nous puissions t'offrir nos sacrifices… Ecoutez ma qçida, ô frères…

34  Après l'invitation au mariage vient le contrat de mariage dit Ketouba qui comporte 27 tiercets à rime aaa, bbb, ccc etc.. L'auteur est Mas'ud ben Itshak ben Avraham Chabbat. Voir aussi: H. Zafrani, la parodie dans la literature Judéo-arabe et le folklore de Purim au Maroc, R.E.J., 1969, pp. 377-393.

35 il est de tradition chez les juifs marocains le jour de Purim de faire des aumônes généreuses. Ce jour là, les pauvres et des membres d'institutions diverses font le t our des Synagogues pour recevoir les dons des juifs.

  1. HaSkava di Haman

Elle fait suite, en fait, à la "kétouba de Haman", et bien qu'elle ne soit guère signée, il est permis de supposer que l'auteur est le même Mes'ud Chabbat, qui se sert de la même technique. En effet, l’emploi de termes qui paraissent dans la prière originale (comme aussi dans la kétouba) et l'usage de mots grossiers sont communs aux deux qçaïd.

  La HaSkava est une prière pour le repos de l'âme des défunts.

  1. " Qessat ghder nsa,'37( l,histoire de la trahison des femmes)

Celui qui n'a pas connu la trahison des femmes ne peut comprendre. Heureux et calme

Il n'a pas souffert, n'a pas goûté aux chagrins.

Et celui qui n'a pas subi la vengeance des femmes, n'a pas goûté au malheur.

La qçida toute entière traite du thème de l'homme qui autrefois était riche et qui, ayant perdu sa fortune, se trouve abandonné, en fait, non seulement par les femmes, qui sont le symbole de la trahison, mais également par tous ses amis.

             La construction de cette qçida diffère des précédentes: Mowal: ababb, hruz: cdcdcdcdcd, mowal : cccd, etc..

  1. Bar Yohai bal 'arbiya moghrabiyà

La qçida accompagne deux Piyoutim sur Bar Yohai en hébreu. La qçida fait l'éloge du fameux rabbin et termine par une prière concernant le salut des juifs et leur rassemblement en Terre Sainte.

            "Bar Yohai en arabe marocain" comporte 15 quatrains à rime aaaa, bbbb, cccc… L'éditeur est Hadida. Cette histoire diffère de celle rapportée par H. Zafrani, Une qassa de Tingir, Hymne à Bar Yohay, in R.E.J., Vol. CXXVII Paris 1968.

  1.  Qsida min Tetuan

Cette qsida a été imprimée avant l'été 1965 en Israël.40 Elle prouve que la politique sait faire flèche de tout bois car cette qsida n'est pas autre chose qu'un texte de propagande électorale. C'est lors des élections municipales à Beit Chemech, petite ville des environs de Jérusalem et à forte proportion d'habitants originaires du Maroc qu'elle fut composée. L'auteur y dénonce avec force proverbes et force jeux de mots les défauts et la mauvaise admi­nistration du maire en place et chante les qualités du candidat auquel il voudrait concilier la faveur des électeurs. Fait remarquable et assez excep­tionnel, la qcida est accompagnée d'une traduction. Cette traduction hébraïque est probablement destinée aussi bien à faciliter la compréhension du texte original en judéo-arabe aux marocains (surtout de la jeune géné­ration) qui comprennent moins bien ce dialecte qu'à élargir le cercle des lecteurs de la qsida et en permettre la lecture aux autres habitants de la ville (polonais, roumains, etc… ).

 Le titre complet: Gozlan Abraham 'la Amram Louk. Qsida de Tetuan.

  • Sans auteur ni éditeur.

CONCLUSION

Il est incontestable que le genre de la qsida a joui d'un prestige remarquable chez les juifs marocains. Le choix présenté dans cette étude est loin d'être complet et il ne fait aucun doute qu'il existe des dizaines, sinon des centaines de qçaïd orales qu'il faudrait enregistrer d'urgence.41 L'usage de la qçida est tellement répandu que même en Israël les juifs marocains continuent à en rédiger et s'en servent pour diverses occasions. Celles que nous avons citées sur le tremblement de terre à Agadir ou la campagne électorale à Beit Chemech en 1965 ne sont que des exemples parmi d'autres. Il en existe plusieurs sur l'arrivée des juifs marocains en Israël, leurs difficultés dans le processus d'absorption dans le pays, leur joie de retrouver leur ancienne patrie, leur nostalgie pour les Saints inhumés au Maroc, etc . .. Il semble que la qsida dont les juifs étaient tous épris était un moule commode dont se servaient les poètes populaires•. La qçida est presque toujours découpée en quatrains. La rime la plus courante est aaab ou aaaa.

La qsida, comme nous l'avons souligné, est toujours chantée et le refrain est repris le plus souvent par le public. Toutes les occasions sont bonnes pour l'entendre. A l'occasion du mariage, des fêtes familiales, etc…, le chanteur chante sa qçida à la demande des auditeurs qui accompagnent leur voeu d'un don matériel. Très souvent, au cours des soirées d'été, le chanteur de la qçida arrive. Tout de suite un groupe se forme autour de lui et il commence à chanter. La qçida répond de ce fait à *des nombreux besoins tant sociaux que culturels. Les commentaires des événements politiques,42 la propagation de certaines nouvelles favorables à un certain groupe, tout autant que l'exposition des motifs merveilleux et imaginaires, des récits bibliques, etc… sont des éléments importants dans la récitation de la qçida.

L'absence d'une littérature populaire écrite chez les juifs marocains ne nous permet que difficilement de nous faire une idée sur les problèmes qui pré­occupaient le peuple.43 De par sa nature, la qçida est une oeuvre de circons­tance qui ne fait que souligner un fait qui a impressioné le peuple. L'analyse thématique de quelques qçaïd que nous avons décrites est, donc, importante en elle-même.

Un rapide coup-d'oeil sur les différents sujets et problèmes qui occupent l'esprit populaire suffit pour montrer la variété des problèmes soulevés par la qçida. Sans aucun doute, ce sont d'abord les problèmes quotidiens, les besoins journaliers qui accaparent le peuple ; mais nous voyons toutefois l'intérêt qu'il nourrit pour ses coreligionnaires éparpillés dans le monde (le sort des juifs sous le régime nazi) et aussi pour l'histoire mondiale (souhait de victoire pour les Alliés et prière pour un monde meilleur). Remarquable aussi est le voeu pathétique qui termine presque toutes les qçaïd pour la venue du Messie, la réunion des juifs dans leur pays, la reconstruction du Temple à Jérusalem.

  "Au Maroc, il ne se publie pas de journaux susceptibles d'imprimer aux foules la direction officielle . .. Dans ces conditions on jugea que la poésie serait de nature à influer sur l'opinion citadine et l'on commanda à un poète renommé, El Hadj Ahmed ei-Gherabbli, une qacida de circonstance. .. E. Aubin, Le Maroc d'aujourd'hui, Paris 1904, p. 407.

            Les contes publiés par D. Noy, Contes populaires racontés par des Juifs du Maroc, Jérusalem 1965, et notre étude "Mille et un proverbes juifs du Maroc" in Folklore Research Center Studies, Edited by D. Noy — I. Ben-Ami, Jerusalem 1970, sont loin de combler cette lacune.

הקצידה ב 'שיר ידידות' — המקורות הטקסט והמוסיקה / אברהם אמזלג

הקצידה ב'שיר ידידות'שיר-ידידות

 המקורות הטקסט והמוסיקה

אברהם אמזלג

פעמים מס' 19 – עמוד 88-112

פרק מספר 1 מתוך המאמר

׳שיר ידידות׳, קובץ שירת הבקשות של יהודי מארוקו,' כולל כ־550 פיוטים המחולקים על פני עשרים פרשיות־השבוע שבין פרשת בראשית לשבת זכור (שלפני פורים). הפיוטים מושרים באחד ממודוסי הנובה האנדאלוסית: ואת השלב האחרון המסיים כל אחת מסדרות הפיוטים חותם ביצוע של קצידה אחת לפחות מתוך מבחר הקצידות- הבאות בסוף כל פרשה. ׳שיר ידידות׳ כולל 84 קצידות, לפי הפירוט הבא:

מספר הקצידות המודוס הפרשה
שלוש רמל־מאיא 1. בראשית
שלוש צביהאן 2. נח
שלוש רמל־מאיא 3 לו־לך
שמונה חגאז־משרקי 4. וירא
שלוש רצד 5. חיי־שרה
חמש רמל־מאיא אוו(=או) צביהאן 6. תולדות
שש רמל־מאיא אוו צביהאן 7. ויצא
שלוש חגאז־כביר 8. וישלח
ארבע מאיא 9. וישב
שש חגאז־כביר 10. מקץ
שש חגאז־כביר 11. ויגש
ארבע רצד־דיל אוו אסתהלאל 12. ויחי
חמש אסתהלאל אוו מאיא 13. שמות
ארבע עושק 14. וארא
חמש חגאז־כביר אוו חיסר 15. בא
אחת חגאז־משרקי 16. בשלח
חמש ג׳ריבת־לחסין 17. יתרו
חמש חגאז־כביר או. משפטים
שתיים ערק־עג׳ם אוו מזמום 19. תרומה
שלוש רצד 20. שבת זכור


פירוט ההפניות הביבליוגראפיות — ראה בסוף המאמר.

הערת המחבר :  הקובץ הופיע בעריכתם של דוד יפלח, חיים אפריאט, חיים בן־עטר ודוד קיים(או קאים, אלקאים. אלקיים, ונדפס במראכש בשנת תרפ״א. שיר ידידות הינו מהדורה משופרת של 'רני ושמחי׳, שהופיע בעריכת יצחק בן יעיס, מוגאדור תרפ״א. 'שיר ידידות׳ גם יצא לאור בארץ. מספרי העמודים המצויינים במאמר זה מתייחסים למהדורת ירושלים תשכ״א.

בעוד שפיוטי ׳שיר ידידות׳ לוקטו ממבחר הפיוט העברי מהמאה ה־9 עד המאה ה־ 19 (תוך מתן עדיפות למשוררי ספרד) הרי הקצידות נכתבו כולן בידי משוררים עבריים במארוקו. משוררים אלה היו אמונים על הקצידה המקומית ודרכי חיבורה, וכדוגמת המשוררים הערביים, הם הרכיבו לחן קיים של קצידה ערבית לטקסט עברי, תוך ציון שם הקצידה הערבית והוראה במגרבית־יהודית: ׳קץ׳ (= במידת, על־פי), ׳קיאץ׳ (= במידת), כלומר, בלחן.

מאמר זה דן בקצידה בתרבות יהודי מארוקו, בתפקידיה, בצורותיה, במוסיקה שלה ובצורת ביצועה בפי זמרים מגרביים ובפי פייטני שירת הבקשות כפי שהיא בישיר ידידותי.

א. הקצידה בקרב יהודי מארוקו

הקצידה היא שיר מגמתי בעל תכלית, ארוך ושקול, עם פתיחה. באשר ל׳תכליתיות׳ יש עניין מיוחד בדברי ר׳ דוד קיים, המובאים בספרו ׳שירי־דודים׳. בראש הקצידה ׳דר מרום ואיום׳, שהוא מכנה אותו ׳פיוט׳, כותב ר׳ דוד:

שירים אלה על נגוני פיוטי הערבים ונקראים לקצאייד מפני שמספרים בהם ענין אחד בכל אחת ואחת. ענין שבחים, או גנות, או חשק וכו׳ ולכן יש בהם שהוא בעל ששה או שבעה או עשרה בתים ר״ל ארוכים. אבל רק על ענין אחד מדבר המשורר גם אנחנו צריכים לחבר רק על ענין אחד בכל פיוט.

כל טורי הקצידה חרוזים בחרוז אחיד ושקולים במשקל אחד. הקצידה הקלאסית," שמקורה בשירה הערבית הג׳אהילית הקדם־אסלאמית, בנויה משני חלקים: חלק ראשון הוא הפתיחה וחלק שני מהווה את עיקר השיר." השם קצידה או ׳קצא׳ (= סיפור) משמש בפי יהודי מארוקו כשם לשירים אירועיים שונים, טראגיים או משמחים.," המשוררים היהודים במארוקו הכירוה ודאי בצורתה בשירה העברית בספרד," אבל כפי שיתברר להלן, הדוגמה שעמדה לנגד עיניהם היתה הקצידה הברברית הצפון־אפריקאית. תפוצת הקצירה המגרבית בקרב יהודי מארוקו היתה רבה מאוד, מעמדה היה נכבד והיא שימשה כאמצעי־ביטוי לצרכים חילוניים ודתיים כאחד.

האסכולה הצרפתית של חוקרי המוסיקה הערבית בצפון־אפריקה לא פסחה על הקצידה. שוטן (Chottin) תיאר בפרוטרוט את הקצירה במארוקו, גם ארלאנג׳ה (R.D Erlanger)" ( ורואנה   (J. Rouanet  עסקו בקצירה, ולממצאיהם יש השלכה על הקצידה בקרב היהודים. בתוניסיה בוצעה הקצירה כסולו מאולתר על נושאים מלודיים, השאולים מן הנובה שבמסגרתה היא בוצעה. אם לא אולתרה על אותם נושאים מלודיים ממש, הרי לפחות הושרה במודוס של אותה נובה. באלג׳יריה הקצידה היא חלק מן המוסיקה הדתית יותר מאשר החילונית, אם כי היא נפוצה למדי גם בצורתה החילונית. הקצירה כפי ששוטן מתאר אותה על נושאיה, מבניה ולחניה היא המקובלת בקרב יהודי מארוקו.

לדברי שוטן, הקצירה המארוקאית מושפעת מהבֶּרְבֶּרִים, מוּשֶרֶת בערבית המדוברת ומבוססת באופן בלעדי על המשקל הכמותי. במבניה, היא שיר עם פזמון, הנקרא ׳חרבא׳ (=רומח, חנית), ואילו הבית נקרא ׳קסם׳ (= חלק), והוא בנוי מחמש עד ארבע שורות, החרוז נקרא ׳שטר׳, שני החרוזים הראשונים נקראים ׳פראס׳ (= מצע) והשלישי נקרא ׳ג׳טא׳ (= כיסוי). הבית האחרון יש לו שתי סגולות, ספרותית ומוסיקאלית: הוא מסכם את הנושא ומכיל את שם המשורר והוא מהווה שיא מוסיקאלי על־ידי ה׳תצריף׳. לא לשוא זכה הבית האחרון לשמות שונים:(1) ׳אזרב׳ (=החשה), כאשר הקצירה פולמוסית סאטירית; (2) ׳סרחא׳ (־׳המפורשת׳, נושא האהבה) או בהקטנה ׳סוירחא׳, כאשר האהבה היא מושא הקצירה: (3) ׳דרידכא׳ הוא שמו של הבית האחרון בכמה אזורים (כמו תפילאלת וסקורה).

מתוך סוגי הקצידות המוכרים נמנה שישה:

  • – ׳מקצור אזנאח׳ (= שבור הכנפיים) — קצידת אהבה הפותחת בדרך־כלל במילים ׳והווא יא וודי׳ (= ובכן ידידי).
  • – ׳משלוך׳ (=שרוט, פשוט־עור) — קצידה סאטירית.

3 – ׳סוסי׳ מאזור הסוס במארוקו.

4 – ׳משרגי׳ (= מזרחי) — קצירה בעלת התכוונויות דתיות.

5 – ׳בורג׳ל׳ (=בעל הרגל) — קצידה בעלת איפיונים מלודיים מיוחדים.

6 – ׳גומחי׳ (= סואן, נמרץ) — במשקל 5/8

אחדים משמות מחברי הקצידות שמזכיר שוטן עודם נישאים בפי פייטנים יוצאי מארוקו, בהם: מפאס — שיח׳ אלגראבלי, אל חאג׳ אידריס בן־עלי, המכונה ׳אל חנס׳ (הנחש) אולי בשל הסאטירה שבקצידות שלו: מהעיר סלא — שלוח וחמדוק. שוטן גם מזכיר מחברים אחרים שפעלו בשנות ה־20 עד ה־40, בהם: סי (מר) אלמדרבי (הרפד), שחיבר למעלה מעשרים קצידות אהבה, סי מוחמד בן־עלי, עבד אלקדור אלעלאמי, הנודע בקרב יהודי מארוקו, מוחמד בן־סלימן ואחמד אלגראבלי." אולם רוב הקצידות הן אנונימיות. גם קצידות רבות מאת משוררים ומלחינים בני המאות הקודמות נעשו לנחלת הכלל, וכבר אין זוכרים את ה׳שיח׳ים׳,׳ שחיברו אותן.

הערות המחבר – אחת הקצידות הידועות ביותר של אחמד אלגראבלי, היא ׳אל־ח'אדם ולחורייא׳ (השפחה והמשוחררת), עוסקת במריבה בין שתי נשים, גבירה (לבנה) ושפחתה (כושית). הקלטה של הקצירה הזאת מצויה בארכיון ההקלטות שלי.

גם ׳מואיזו׳ — משה עטייא, אמן הקצירה המגרבית (איש קריית אתא), שהפיץ עשרות קאסטות של קצידות מגרביות. מכנה עצמו ׳שיך מואיזו׳, ר׳ חיים שושנה מביא ב׳אעירה שחר׳ 12 תמונות של פייטנים. וביניהן תמונת ר׳ דוד יפלח. ומתחתה כתוב: ׳שיך דוד יפלח ז"ל׳. כתב־היד המכיל את הקצידות של ר׳ דוד יפלח נמצא ברשותו של מר עיוש מויאל מנתניה.

הקצידות היהודיות נכתבו במגרבית־יהודית באותיות עבריות, הופצו במארוקו בחוברות דקות, בהוצאת האחים חדידא ובהוצאת ר׳ יוסף לוגאסי שהעתיק את עיסוקו כמו״ל מקאזאבלאנקה לירושלים.

 

 

 

הקצידה ב 'שיר ידידות' המקורות הטקסט והמוסיקה – אברהם אמזלג

הקצידה ב'שיר ידידות'שיר-ידידות

 המקורות הטקסט והמוסיקה

אברהם אמזלג

פעמים מס' 19 – עמוד 88-112

פרק מספר 2 מתוך המאמר

הקצידה לסוגיה השונים היתה מקובלת בקרב יהודי מארוקו ומבוצעת בפי נשים ובפי גברים כאחד. בקצידה בצורתה החילונית, בלשון המגרבית־יהודית, לא חוללו היהודים שינוי כלשהו. הם עשו שימוש בכוח־הביטוי העז שלה וביכולתה להגיע לתפוצה רבה. הקצידה סיפקה את הצורך העז במידע, בסיפור מן החיים ואף בקצת רכילות. הקצידה בוצעה בדבקות ובהזדהות עם המושא שלה, תוך גאווה לא מוסתרת של המבצע על כוח זכרונו לשיר את הבתים הרבים ולרמוז בהטעמה מיוחדת על הרגש המקופל בכל שורה ושורה. מר סמי אסולין (כיום איש תל־אביב) מספר על סי למדרבי לבציר (=הרפד הסגי־נהור), שהיה מוזמן לחבוט במזרנים ולתקנם, אך בטרם החל במלאכתו היה שר כמה קצידות תמורת כמה ריאל. הסובבים אותו, נשים וגברים, היו זונחים את עיסוקיהם ומאזינים בהתרגשות רבה לקצידות, לעיתים תוך כדי מחיית דמעה מעיניהם. מבצעי קצידות בשכר נהגו לעצור את שירתם ברגעים הקריטיים ביותר בעלילה, ולתבוע מהמאזינים תשלום נוסף, מהם שהודיעו אחרי ששילשלו לכיסם את הכסף, כי הם ימשיכו למחרת היום. תענוג לשוני מיוחד חשים המבצעים בעצם ביצוע המילים, בהטעמתן בחוזקה, במתן ביטוי לכל רגש המקופל ברבדים הלשוניים של השפה , בהיגוי האותיות השונות ובהפעלת הגרון . החך והלשון בעת הביצוע

נושאי הקצידות מגוונים ביותר ולקוחים מחיי הפרט והכלל . הקצידה מילאה את מקומם של העיתון , הרדיו והטלביזיה בחברה שלנו . ברבות הימים , נעשו קצידות שונות בבחינת עדות לדברי-הימים , שכן בלעדיהן אולי לא היינו יודעים על האירועים המצוינים בהן , לרבות אירועים היסטוריים שונים בחיי הקהילות היהודיות במארוקו . כך . למשל : 'לקצידה דלכור' (= קצידת הפגזים) החתומה בשם שמעון , שנכתבה בין השנים 1825 – 1832 , מתארת את סבלם של יהודי פאס במרד שבטי האודאיה . ב 'קצת תפילאלת' מתוארת מגפת הדֶבֶר שפגעה במשפחות יהודיות רבות בשנת 1679 .

קצידות אחרות מתארות מקרים טראגיים -אישיים , שהיו לשם -דבר , כמו הקצידה של בן-שושן מראשית המאה הנוכחית . המספרת על נער יהודי מאלג'יריה שהתאהב במאריה מולינה , צעירה נוצרייה , ורצח אותה עקב בגידתה.  הקצידה בוצעה לראשונה בפי שיח ' זוזו , זמר ומוסיקאי יהודי סגי-נהור , והובאה למארוקו על ידו . היא נכתבה על רקע חברה קנאית מעורבת (ערבים . ספרדים , צרפתים ויהודים ) , שלא נטתה חסד לנער יהודי שנשא עיניו לנערה נוצרייה , אשר 'זינהא מא כן ! ' (= כיופיה לא היה) .

הערת המחבר : על היהודים ויחס החברה האלג'ירית כלפיהם – ראה : כהן . עמ ' 96 -111 : סיון . עמ ' 92 – 108. קצידה זו קיימת בשלוש הקלטות : ( א) הקלטה ראשונה . היסטורית . בביצועו של 'שיך זוזו' אמן המוסיקה ה 'דג'ירית' . (ב ) הקלטה בביצועו של סמי למגריבי . (ג) הקלטה חדשה של 'שיך מואיזו ' משנת 1982.

קצידות על אירועים טראגיים מתולדות ישראל מצויות ברפרטואר של יהודי מארוקו ומושָרות בימי בין המצרים , בכללן : הקצידה על 'חנה ושבעת בניה' , 'קצת סידנא איוב' )= קצידת אדוננו איוב ) . 'קצת עשרה הרוגי מלכות' , 'קצת ירושלים חין דכלהא נבוזראדן לחן רגלי מבשר הר הלבונה' (= קצידת ירושלים כאשר נכנס לתוכה נבוזראדן , בלחן רגלי מבשר הר הלבונה) וקצירות נוספות על ירושלים . בניגוד לקצידות אחרות , מורכבות קצידות אלו על לחנים עצובים מתוך הקינות , ויש להניח שבשל כך הם התאימו לצרכי מי שערך את פעולת המרכיב . לכך יש להוסיף , כי בימי בין המצרים אסור לשיר . לבד משירח הקינות, ועל-כן הורכבו הקצידות האלה על לחני הקינות.

 יששכר בן-עמי מביא בספרו 'יהדות מרוקו' מידע על 23 קצידות יהודיות מגרביות שונות , והרשימה מאלפת בגיוון נושאיה : החל בקצירה . המיוחסת לר' דוד יפלח , על הכנת החמין המארוקאי המכונה 'סכינא' , עד ל 'קצידה על היטלר' . סוג אחר של הקצידה במגרבית-יהודית עוסק בצורה עממית בנושאים דתיים -למחצה , כמו : דמויות ונושאים מהעולם היהודי , דמויות תנ"כיות מובהקות (למשל הקצידה על יוסף הצדיק ) , צדיקים שונים ; וכן בנושאים מהעולם היהודי , המוגשים בצורה מבדחת כמו קצידת 'המריבה בין פסח לסֻכֹּת' ."' יש להניח , כי קצידות אלה שעסקו בנושאים יהודיים בלשון מגרבית-יהודית שימשו מאיץ ליצירת קצידות בעברית.

יהודי מארוקו בישראל מוסיפים להיות נאמנים לקצידה , אם כמבצעים ואם כמאזינים . במקרים רבים היתה זו פעילות יצירתית מובהקת . דוגמה טובה לכך היא 'הקצידה על אלי כהן' ז"ל . מי שנתלה בכלא הסורי . שנכתבה ככל הנראה בידי אלברט סוימה והוא גם מבצעה . קצידות נוספות נכתבו על מלחמות ישראל בדורות האחרונים ועל אירועים לאומיים אחרים . עם זאת , רוב הקצידות הנכתבות בארץ נועדו לביצוע בהילולות לזכר רבנים , צדיקים וכיו"ב . כך , למשל , לא חלפו ימים מועטים מפטירת האדמו" ר מנתיבות , באבא סאלי זצ"ל , וכבר הופיעה קצידה המתארת את פועלו בריפוי חולים ובניסים שונים . הקצידה , שנכתבה בידי אלברט סויסה , הופיעה בעברית ובמגרבית-יהודית , בגירסות שהופצו בנפרד .

 

הקצידה ב 'שיר ידידות' — המקורות הטקסט והמוסיקה – אברהם אמזלג

הקצידה ב'שיר ידידות'שיר-ידידות

 המקורות הטקסט והמוסיקה

אברהם אמזלג

פעמים מס' 19 – עמוד 88-112

פרק מספר 3 מתוך המאמר

נשאלת השאלה , מדוע העבירו פייטני שירת הבקשות את הקצידה הנפוצה במארוקו בעיקר בצורתה החילונית לשירת הקודש ? אולי ניתן ללמוד משהו על כך מהקצירה האלג'ירית . רואנה , במחקרו על הקצידה באלג'יריה , מתאר חגיגה לכבוד נער אשר גמר ללמוד סורות אחדות מן הקוראן . והקרואים בחגיגה מאלתרים קצידות דתיות לכבודו . האם תופעות מעין אלו שימשו דגם ליהודי מארוקו ? הקשר וההשפעה . אם היו כאלה , בין ארצות צפון-אפריקה ובין עצמן לא נחקרו . עם זאת, בשאלה הזאת בדבר קשרים מוסיקאליים -סגנוניים בין ארצות אלו , ובמיוחד בין מארוקו לאלג'יריה ולתוניסיה . יש לקחת בחשבון , שהיתה השפעה הולכת וגוברת של המוסיקה התורכית על טריפולי , תוניס ואלג'יר . השפעה זו , שהיתה פועל -יוצא של התזמורות הצבאיות ושל המוסיקה הקלאסית התורכית שבאו בעקבות הצבא התורכי , לא היכתה שורש במארוקו , שבה לא ביסס הצבא התורכי מעולם את אחיזתו . מה היתה אם -כן הסיבה לצירוף הקצידה לשירת הבקשות ? על שאלה זו אנסה להשיב בדברים הבאים .

הערת המחבר : לעובדה זו יש חשיבות מרובה מבחינת ההיבט המודלי : אחיזתם של המודוסים המיקרוטונאליים המזרחיים במוסיקה המגרבית היא הרבה יותר חלשה מאשר כזו של טריפולי , תוניס או מזרח אלג'יריה . עם זאת . המוסיקה המצרית , על מלחיניה וזמריה הגדולים . המגיעה למגרב באמצעי- התקשורת המודרניים , גורמת לתמורות רבות בטעמם של המארוקאים , לרבות יהודי מארוקו החיים בארץ . על התמורה במוסיקה של יהודי-המזרח – ראה : שילוח וכהן .

ב . הקצעה ב'שיר ידידות

קובץ שירת הבקשות ' רני ושמחי' ( 1890 ) אינו כולל קצידות, ואילו בקובץ 'שיר ידידות' ( 1921 ) כלולות כבר 84 קצידות מכלל 550 הפיוטים שבו . עורכי 'שיר ידידות' ודאי לא היו כוללים בו את הקצידה , ועוד במספר כזה , אילולא היתה זו כבר מושרשת ומקובלת כחלק משירת הבקשות קודם הוצאת הקובץ שלהם לאור . קשה מאוד למצוא היום עדויות על שלביו הראשונים של תהליך זה . שהתחולל בין השנים 1890 – 1921 , וקרוב להניח שהיה זה בעשור הראשון של המאה ה -20 . עיון בספרי פיוטים , בכתבי-יד אחדים ובקצירות עצמן , נותן שלוש תשובות לשאלה , מה ראו עורכי 'שיר ידידות' לשלב בו קצידות.

1 . משיכת הקהל לבית-הכנסת

בראשית המאה ה -20 נתחוללו תמורות חברתיות חריפות בקהילת יהודי מארוקו . שעיקרן נבע מהמעבר מדפוסי-חיים מסורתיים לדפוסים עירוניים מודרניים . ההגירה הפנימית הגדולה של יהודים לקאזאבלאנקה ולערים גדולות אחרות והמפגש עם אורחות-חיים חילוניים חומרניים חוללו שינוי-ערכים קיצוני בקרב יהודים אלה ." ההשתתפות בשירת הבקשות , כמו דברים רבים הקשורים במסורת , נראתה כבר מיושנת , ונדרש מאמץ מיוחד כדי למשוך את הציבור לבית-הכנסת להשתתף בשירת הבקשות המתקיימת בלילות-השבת החורפיים . אין זה דבר של מה בכך ליהודי מ 'עמך '  העמל בימות השבוע . לקום בשעת בוקר מוקדמת מאוד בשבת . תופעה זו מצויה בכתב-יד מאת ר' שמואל כהן ) הרש" ך ( אמזאלאג ממראכש , המתאר את יגיעתו על הפיוטים , את קשיי הדור ואת צערו של הפייטן . הנה חלק מדבריו :

. . . ועכשיו בזה הדור שלנו אבן מאסו הבונים . מפני הנשים המגונים . שאינם רוצים בשירי דוד המע"ה [המלך עליו השלום] הנבונים . ובעליהם אל עצתם פונים . ואחריהם עונים ואמרים תנו למלמדים הונים . וישארו ריקנים . והמים הנידונים . שותים בלי מרה אפרוחים ויונים . בלי צער ובולי [ובלי] אנחות ויגונים . וביום שבת קדש כל העם ישנים . והוא בצער עים הקהל לעשות רצונם . שלא ישפכו עליו חרונים . ובבואו לביתו יקומו עליו השכנים . למה נתעכבת ובניך הם רעבתנים . אם יאכלו קודם שיבוא השכינה [= החמין המארוקאי] ישא אל אישתו קינה . ואם יניחו אותה צנונה . יכה אותה ולא יעשה רצונה  ואפי' בשבת אינו ברינה . זהו הריוח שנותן הפיטן בכל השנה . פחים וצינים . למטה בין חיצונים . והוא בין אי שונים . לכן מעתה שלא יעתיק שום אחד זה הספר עד שתי שנים . יזכה הסופר והכותב זה אמרו ספיר . לראות בחזרת צבי ואופיר בסדר אמור אל הכהנים ע"ה הרש"ך מעיר מראקיס יע"ה ע"ה שמואל ה' ' אמזאלאג.

 הקצידה כטיפוס שירי , עם הלחן האהוב והנפוץ ועם הטקסט המרתק , היה בכוחה למשוך קהל עממי להשתתף בשירי הבקשות. הנחה זו , המיוסדת על התפוצה העצומה שהיתה לקצידה הערבית בקרב יהודי מארוקו , נכונה בימינו כבעבר . לעיתים מבצעים הפייטנים פסוקים אחדים מן הקצידה הערבית בעברית ואחר-כך את הנוסח העברי , ודאי כדי שהמאזינים יערכו מיד את ההקבלה . הקצידה בלחניה הפשוטים והקרובים ללב מפצה את יושבי השורות האחרונות בבית-הכנסת, אלה שלחני הפיוטים של שירת הבקשות 'כבדים' באוזניהם וההתמצאות בהיבטים המלודיים והריתמיים של שירת הבקשות מהם והלאה.

הערות המחבר : הפייטן ר' דוד בוזגלו ז"ל (1902- 1975 , נפטר בישראל) ריתק ומשך קהל רב לבית-הכנסת . בימינו ידועים כפייטנים וכמבצעים מעולים של קצידות : ר' חיים לוק מבית-שמש, ר' חיים רביבו מתל- אביב , ר' נסים ואעיש כהן מירושלים ור' נסים שושן מקרית-שמונה .

הייתי עד לכך בשבת, א' באייר תשמ"ב )פרשת תזריע-מצורע) בהשתתפות הפייטן ר' נסים שושן . אשר הפליא לעשות בקצידה הערבית והעברית כאחד.

 

 

הקצידה ב'שיר ידידות' – המקורות הטקסט והמוסיקה – אברהם אמזלג

הקצידה ב'שיר ידידות'שיר-ידידות

 המקורות הטקסט והמוסיקה

אברהם אמזלג

פעמים מס' 19 – עמוד 88-112

פרק מספר 4 מתוך המאמר

חינוך ומוסר.

 הקצידה העברית עוסקת, בין היתר, בחינוך ובמוסר, וזאת בדרכי הנועם של הלחן המוכר ; לעיתים לקוח הנושא המוסרי מתוך הקצידה הערבית, שעליה נערך התרכיב , והוא מתורגם למונחים של מוסר יהודי .

הערת המחבר : הקשרים בין הקצידה המקורית לקצידה העברית המורכבת עליה אינם מוסיקאליים בלבד . אפשרות קיומם של קשרים נוספים , כגון : קשרים לשוניים , הקבלות שמקורן בטקסט הערבי , תכנים – מחייבת מחקר השוואתי נוסף .

 דוגמה טובה לכך היא הקצידה 'צמאה נפשי לאל תמים דעים' , מאת ר' רפאל משה אלבאז, לפרשת בראשית . קצידה זו מבוססת על הקצידה הערבית 'אס מן עאר עליכום ארזאל לכנאס ?' מאת המשורר והמלחין המארוקאי סי קדור אל עלאמי , המספרת על קורות איש עשיר שירד מנכסיו ובעקבות עוניו נטשוהו חבריו .

הערת המחבר : מידע על התוכן והטקסט של קצירה ערבית זו מסר לי הכנר ואמן המוסיקה האנדאלוסית, ר' ישועה אזולאי מנתיבות, בשנת 1980 . קצידה זו עודה מוכרת בקרב יהודי מארוקו . כמה ביצועים שלה מצויים בארכיון ההקלטות שלי .

 עד להופעת סי קדור התמקדה הקצידה הערבית הצפון- אפריקאית בנושאים רגשיים , שעיקרם אהבה , קנאה ועניינים הגזורים מהם . לאחר הופעתו , חלה תפנית בתוכנן של הקצירות הערביות, שכן סי קדור היה הראשון ששילב בהן נושאים מוסריים . הוא שימש בכך דוגמה לר' רפאל משה אלבאז ( 1823- 1896) שהיה בעצמו פייטן מצוין . אלבאז מציע בקצירה הנזכרת 'לא לבטוח בנדיבים בתיתם איש כמתנת ידו' ומתאר את הסכנות ואת חוסר התוחלת שבעושר . הפסוקים הבאים הלקוחים מקצירה זו מלמדים על תוכנה , ועל קשריה עם המקור הערבי , על גישת המשורר לנושא ועל השתקפות המוסר היהודי בצורתה העברית של הקצידה :

א.

צמאה נפשי לאל תמים דעים – רם נישא כסה שמים הודו

אלוהי אבטח בו . כי מה נעים – בטחי בו , אשורי לא ימעדו

אל תבטחו בנדיבים ושועים – בתיתם איש כמתנת ידו

נדמו לך כאוהבים ורעים – ובקרבים משא כבד יכבדו

נדבתם לך מעט ורעים – לשווא פשט העני את ידו

הון עשיר מדרך השכל יטעם – לשיכים ולצנינים בצידו

 הבל המה מעשה תעתועים – מגערת פניך יאבדו

ב

ראיתי אוהבי עשיר רבים – דורשי שלומו ואמרי פיהו

פניו יחלו יום יום תאבים – חושקים לראותו ואת נווהו

פתח ביתו הן יצאו ניצבים – תמיד איש לבצעו מקצהו

אך ימי עני רבים מכאובים – וגם כל אחי רש שנאוהו

לחם אכלו לחם העצבים – פת במלח יאכל כי לחמו הוא

ג

אל יתהלל עשיר בעושרו – עשיר ואביון אל עמק שווה

כי לא יתן לאלוהים כפרו – בבוא אליו חולי ומדווה

באו עדיה ויחפרו – לא יועיל הון איננו שווה

 אך טוב איש חונן ומלוה

ד

לב נבון יקנה דעת ומזימה – לצוד ציד ליום חליפתו

ישוב היום בתשובה שלמה – כי לא ידע האדם את עיתו

יבחל בהבלי הזמן עד מה – זר מעשהו ועבודתו

יבחר בתורת האל תמימה – ובלומדיה תגדל אהבתו

חילו ואונו להבל דמה – ישכיל ויבין לאחריתו .

ה

יזכור יום כל חפציו נמנעים – תמס יהלוך כעש תמודו

 יום עומדו לפני אביר הרועים – ריקם אין כל מאומה בידו

הבל המה מעשה תעתועים – מגערת פניך יאבדו .

ראה : אעירה שחר , עמ' לג-לו . קצירה זו כלולה בתקליט 'פיוטים ממסורת יהודי מרוקו – מפי הפייטן ר ' דוד בוזגלו' . תקליטי בית התפוצות.

אנו למדים כמה דברים מפסוקים אלה :

א : הקצידה 'צמאה נפשי ' משתמשת לא רק בלחן של הקצידה הערבית שהוזכרה אלא גם במוטיב המרכזי שלה : העוני והעושר והיחס הנכון אליהם .

 ב : הפייטן העברי משתמש בביטויים מלעיגים כלפי העשיר ועושרו וכלפי העני וחמדנותו .

ג: תמצית המוסר היהודי ביחסו לעושר ולעוני הוא , כי אין ערך לנכסי חומר ועל -כן יש לעסוק בתורה

הקצידה ב'שיר ידידות'-המקורות, הטקסט והמוסיקה-אברהם אמזלג

הקצידה ב'שיר ידידות'-המקורות, הטקסט והמוסיקה-אברהם אמזלג

המאמר פורסם בכתב עט " פעמים מספר 19 " בשנת 1984 בהוצאת " מכון בן צבי

פרק מספר 5 מתוך המאמר

ב. פאראפראזה על פרשת השבוע

הקצידה ב'שיר ידידות׳ עיקרה הוא פאראפראזה על תוכנה של פרשת־השבוע. מתוכה בוחר לו המחבר דמות או נושא ומתארם מנקודת ראותו. פאראפראזה זו כרוכה בפרשנות ובהסתמכות על דברי חז״ל, לרבות פוסקים ומקובלים. ר׳ דוד קיים, מעורכי ׳שיר ידידות׳, מילא תפקיד מרכזי בעניין זה, שכן הוא כתב לפחות קצידה אחת לכל פרשה, וזו גם הקצידה הראשונה המוצעת לכל פרשה.

הערת המחבר : הקצירה הראשונה לפרשת יתרו אינה ׳לי אמרה נעימה׳ מאת שלום אזולאי אלא ׳אשרי העם שראו נפלאות נישא ורם׳ לר׳ דוד קיים (שיר ידידות, עמי 430), אף שעל האחרונה לא מופיעה הכותרת ׳קצידה' ולא מצוין מקור ערבי שלה. ׳אשרי העם׳ עוסקת בפרשת השבוע. ר׳ חיים שושנה ב׳אעירה שחר  משנה את סדר הקצידות ומקדים את אלה של ר׳ רפאל משה אלבז לאלה של ר׳ דוד קיים. בשיחותי עם ר׳׳ח שושנה, הוא נימק שינוי זה בכך, שלדעתו הקצידות של רר׳׳מ אלבז טובות יותר, ׳התנ״ך מונח בכיסו׳, והן ניחנו בסגולות תוכניות ולשוניות עדיפות.

משתי עובדות אלה אפשר להסיק, כי הקצידות של ר׳ דוד קיים נכתבו במיוחד לישיר ידידות׳, וכי כאחד מעורכי הקובץ, הוא לא היה מציב את הקצידות שלו לפני אלו של פייטנים אחרים, בני דורו ובני דורות קודמים ששמם נתקדש, אילולא ראה בהבאת התוכן של פרשת־השבוע משימה עיקרית. אם נשחזר את דרך המחשבה של עורכי הקובץ נגיע לשלבים הבאים:

(א) שילוב של לחן מקצידה ערבית כאמצעי למשוך את המון היהודים לקום לשירת הבקשות.

(ב) שימוש בקצידה כאמצעי חינוכי־דידאקטי, כדי ללמד הן את ציוויי המוסר היהודי והן את העניינים שבפרשת השבוע. ולשם כך נערכה פאראפראזה על כל אחת מפרשיות־השבוע בצורת קצידה.

(ג) בצד קצידות מיוחדות אלו, שובצו בישיר ידידות׳ קצידות שהיו קיימות קודם לכן מאת פייטנים אחרים.

ממסקנות אלו בדבר הכוונות החינוכיות־מוסריות של עורכי הקובץ נגזרת ראייתנו את יחסם לדרך עריכתם: הם ראו את תפקידם לא רק כמשוררים־פייטנים, שהרכיבו לחנים ערביים לפיוטים עבריים, אלא ביזמים של יצירה עברית מקורית, שתבטיח כי הקובץ ימלא את יעודו. כדי להקל על מילוי המשימות המוסריות־חינוכיות של הקצידה העברית הבטיח את תפוצתה, היה צורך לכלול קצידות עבריות המורכבות ׳על קצידות  ערביות מאזורים שונים של מארוקו. משימה זו ממלאות הקצידות של הפייטנים הנוספים. אך אין די בכך שהפייטן מכיר את הקצירה הערבית, גם על הציבור להכירה עתה נקל להבין, מדוע לא כל פייטני הבקשות כיום מכירים את כל הקצידות ב'שיר ידידות'. בדרך־כלל הם מכירים את הקצידות של פייטנים בני סביבתם, שהורכבו על לחני קצידות ערביות המוכרות להם. במחקרי נתגלו שתי תופעות הנוגעות לעניין זה.

האחת — פייטנים מבוגרים שהקלטתי, אשר הגיעו לישראל הישר מעירם במארוקו, הכירו בדרך־כלל רק את לחני הקצידות שכתבו משוררים בני עירם או סביבתם. לעומת זאת, הם הכירו רק את הטקסט של הקצידות שכתבו פייטנים מערים רחוקות ולא הכירו את הלחן. הוא הדין בפיוטי 'שיר ידידות'. הפייטנים הכירו את הלחנים הלקוחים קודם כל מהרפרטואר המקומי.

תופעה שנייה — פייטנים ששהו בין יציאתם את עיר־הולדתם לעלייתם ארצה כמה שנים בקאזאבלאנקה וקמו לבקשות או למדו אצל פייטנים שם, היה להם ידע כל־ארצי בקצידה. הם הכירו לחנים של קצידות מעירם וקצידות עבריות אחרות מ'שיר ידידות', גם בלי להכיר את המקור הערבי שלהם, במקרים שהמקור הוא בעיר אחרת, ישן או נשכח.

הסינתזה האמיתית של 'שיר ידידות׳ והתמצאות מקיפה של הפייטנים במארוקו בקצידות שבה הושלמה עם הנהירה הרבתי של יהודים מן הכפרים אל הערים הגדולות, בעיקר אל קאזאבלאנקה. כאן החלה פעולת ר׳ דוד בוזגלו ז״ל (1975-1902): ראשית — הוא ערך מסעות רבים בערים שונות ופגש את רוב הפייטנים, כמעט ב׳כל עיר מערי המערב׳ (כדברי העורכים בהקדמה למהדורה הראשונה, הקדמה שממנה אפשר ללמוד על מקורות הפיוטים והלחנים ב'שיר ידידות׳). שנית — הוא שימש כאבן שואבת לפייטנים שהגיעו לקאזאבלאנקה והיה מורה ורב לרובם. רוב הפייטנים החשובים במארוקו החיים בארץ הזדמן להם לשמוע את ר׳ דוד ולהשמיע לאוזניו. אחד הדברים המרתקים בחקר המוסיקה של ׳שיר ידידות׳, לרבות זו של הקצידה, הוא המפגש עם פייטן מאחת הערים הקטנות שלא שהה בקאזאבלאנקה לפני עלותו ארצה ולא פגש את ר׳ דוד. פייטן זה יודע בדרך־כלל את הקצידות והפיוטים של קהילתו ממקור ראשון: ידיעותיו בישיר ידידות׳ מוגבלות לאותם פיוטים וקצידות שמקורם בקובץ הפיוטים של עירו. אם כן, לר׳ דוד בוזגלו היה תפקיד מוסיקאלי ראשון בחשיבות: הוא לימד את הפיוטים ׳החיצוניים׳ ואת הקצידות ותרם רבות להיות ׳שיר ידידות׳ קובץ הפיוטים המרכזי בחיי היהודי המארוקאי.

חקר הקצידות של הפייטנים השונים על־פי אזורי מוצאם והתחקות אחר איפיונים מלודיים ואחרים על־פי האזורים השונים של מחבריהם היו מרחיבים את היקפה של עבודה זו מעבר למסגרתה. אצטמצם אפוא בציון שמות אחדים של פייטנים על־פי אזוריהם העיקריים:

 (א) מוגאדור: ר׳ שלמה אביטבול, ר׳ חיים פינטו, ר׳ אברהם קוריאט, ר׳ דוד קיים ור׳ יעקב הכהן.

(ב) פאס: ר׳ שמואל אלבאז, ר׳ משה הכהן, ר׳ יוסף מלכא, ר׳ סעדיה רבות ור׳ משה עטייה.

(ג) צפרו: ר׳ רפאל משה אלבאז ור׳ שלום אזולאי.

(ד) מראכש: ר׳ יעקב בן־שבת.

עשרים ואחד פייטנים מוזכרים בראשי הקצידות שב׳שיר ידידות׳ בשמם המלא, ועל רובם יש בידינו ידיעות יסוד כמו אזור פעולה, שנת פטירה וכד׳. פייטנים אחרים נזכרים בשמם הפרטי בלבד. פייטן אחד נזכר בשמו הפרטי ובשם הפרטי של אביו. בגלל נטיית עורכי ׳שיר ידידות׳ לרכז בפרשה אחת קצידות מאותו משורר, אפשר להניח שהקצידות של פרשת משפטים (עמי 460, 462), החתומות בשם שלמה בלבד, הן מאת המשורר שלמה כאביסה (או קאביסה) כמו הקצידות שבעמי 458 ו־462 מאותה פרשה, שעליהן חתום המשורר בשמו המלא.

עמוד 1 מתוך 212

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יונ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031