הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

◆41' מס ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת עקב ◆ תורת אמך
המלקט: הרב אברהם אסולין

והיה עקב תשמעון את המשפטים וכו' ושמר ה' אלוהיך לך וכו')ז, יב(.
כתב הגאון רבי ברוך אברהם טולידאנו זיע"א מו"ץ בעיר מכנאס ממרוקו בספרו
"אמרי ברוך" על התורה.
צריך ביאור מדוע נקט מלת "עקב" ולא אמר והיה אם תשמרון.
ואמרו חז"ל והיה עקב אלו מצוות שאדם דש בעקביו. ונאמר על הפסוק " –
כקטון כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש )א, יז(. ואת דברי דוד המלך ע"ה
בתהלים )מט, ו(, "למה אירא בימי רע עוון עקבי יסובני" רוצה לומר אין אני
מתיירא שמא עברתי על שום מצווה מהחמורות, אך אני מתירא רק מהקלות פן
דשתי עליהם ולא חששתי. ולכאורה כיון שקלות הם ודאי עונשם מועט, ומה
פחד דוד המלך כל כך? ויש להסביר ע"פ דברי התנא )אבות ב' א'(, והוי זהיר
במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, ורצונו לומר
שבאמת כלפי הקב"ה אין מצוות קלות וחמורות מצד עצמם ועל כולם יבוא
אלהים במשפט, ולכן אף מה שנראה בעיניך כקל, בעיני הבורא יתברך
חמור הוא ואפ' שאין אתה מבין, בדרך משל אם יש לאדם קטטה עם חברו,
יכול לומר בלבו מה בכך אם אשנא אותו בלבי דוקא אבל לא אעשה שום רע
בפועל, אבל טעותו מרה וגדולה שהר אמרו ז"ל )יומא ט' ב'(, לא נחרבה ירושלים
כי אם בעוון שנאת חינם, ובזה יובן שלכן דוד המלך דוקא מעבירות קלות,
שמכיוון שהיו בעיניו קלות זלזל בהן, אך באמת בעיני ה' חמורות היו. וכן מובא
ברמב"ם )פ"ד מהל' תשובה הל' ד' ה(, חמישה דברים העושה אותם אין חזקתו לשוב
מהם לפי שהם קלים בעיניו, ואלו הם: רכילות, לשון הרע מחשבות רעות, שנאת
בלב, ומתחבר לרשע. ומבואר שמפני שקלות הן לא שב האדם עליהם בתשובה
שלמה כמו על החמורות.
והיה עקב תשמעון את המשפטים וכו')ז, יב(.
אפשר לפרש אומרו "והיה עקב תשמעון", שבא ללמדנו שיהיה האדם עניו ושפל
ברך, שאין חושב עצמו כלום רק הוא השפל בעולם, וכעקב הזה שהוא האיבר
הכי תחתון בכל האיברים. וזהו אומרו "והיה עקב", ר"ל אם האדם ישפיל עצמו
כעקב, "תשמעון את כל המשפטים" ר"ל מעשה אני עליו כאילו קיים את כל
המשפטים ועשאם. ועוד איתא בגמרא )ברכות הע"א(, אם ראה אדם שיצרו מתגבר
עליו יזכיר לו יום המיתה, ואין הכוונה יזכיר להיצר הרע, שהרי יצר הרע הוא
מלאך המוות )ב"ב טז, ע"א(, אלא יזכיר לעצמו ולנפשו כי מעותד הוא למות ויתכסה
בעפר ותאכל אותו הרימה, ובזוכרו זה ודאי יחלש כוחו יצרו. וזה אומרו "והיה
עקב" ר"ל אם יזכר האדם בסופו ובאחריתו ודאי ישמור כל מצוות ה' ומשפטיו.
"והיה עקב תשמעון"
ביאר הגאון החסיד רבי יצחק אברז"ל זלה"ה ממרביצי התורה בעיר מרכאש,
בספר כפר ליצחק. "והיה עקב תשמעון" פירוש "והיה" פירוש שמחה ותשחק
הנשמה ליום אחרון שיש לך שכר לחלוק עם החכם כי "בצל החכמה בצל הכסף"
בשביל ש"תשמעון" לשון הבנה פירוש תבינו "את המשפטים האלה" פירוש כי
המצוה הזאת להחזיק ביד לומדי התורה השכל מחייבה על דרך "אם כסף תלוה
את העני עמך" "ושמרתם" כמו ואביו שמר מחשב אני עליך כאלו "ועשיתם
אתם" פירוש כאלו למדתו אתם התורה כי המחזיק נעשה חכם לעולם הבא
"ושמר ה' אלהיך" השכר "את הברית" שהיא התורה משום "ואת החסד" גמילות
חסדים שהחזקת ביד החכם ושמא תאמר דבר שאין לו קצבה לא משתעבד
ושכר עולם הבא הוא ארוך על דרך "מה רב טובך" לזה אמר "ושמר ה' אלהיך
לך" ולגבי הקב"ה הוי דהר שיש לו קצבה ועוד "אשר נשבע לאבותיך" ואם נשבע
משתעבד כי שבועה חמור.
והסיר ה' ממך כ חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך
ונתנם בכל שנאך)ז, טו(.
כתב הגאון החסיד רבי יחייא שניאור זצ"ל מרבני תאפילאלת ובארץ רב שכונת
מוסרה בי"ם, בספרו יש מאין ח"ג.
קשה מהו אשר ידעת? וגם למה לא כללם ביחד ויאמר כל חולי ומדוה מצרים
הרעים? ונראה לפי רבותינו ז"ל )דברים רבה, עקב(, כי עשר מכות שבאו על
המצרים, מקודם היו מסתלקים מהם תיכף באיים על המצרים, והנה חוץ ממכות
מצרים יש עוד כל מיני מחלות, ולכן מבטיח כאן השי"ת, שאם ישראל יעשו רצונו
ינצלו מן הכל. וזה שאמר "והסיר ה' ממך כל חולי", דהיינו כל מיני מחלות, וגם
"וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת", וטעמת מהם במצרים, גם כן "לא ישימם
בך", אפילו בהעברה בעלמא, כמו שהיה במצרים שבאים עליכם ותיכף
מסתלקים, אפילו כך, לא ישימם בך, אלא ונתן הכל על אויביך ועל שונאיך.
שמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה זה ארבעים שנה )ח, ד(.
כתב הגאון רבי שמואל עמאר זצ"ל בספרו שמע שמואל.
על פי הזוהר הקדוש )פרשת נח, סו(, ובמדרשים: כי מהמצות ומעשים טובים שאדם
עושה, נעשה לו מלבוש רוחני, והוא הנקרא חלוקא דרבנן, ובכל יום ויום נעשה
מעט עד שנגמר, ובגמרא אמרו, שיש מן הצדיקים שביקשו לראותו והראו להם
חלוק חסר, והוזקקו להשלימו בתיקון מעשיהם, וידוע גם שצריך להיזהר
מעבירות שאדם דש בעקביו, שאם לא כן בר מינן עבירה גוררת עבירה. ואם
יזכה למלבוש לנשמה שהוא חלוקא דרבנן, כדי שיוכל להסתכל באור החיים,
אשרי חלקו ואשרי הצדיקים.
ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש )ח, ח(.
ביאר הגאון החסיד רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה.
מה שנאמר "ארץ חטה ושעורה וגפן" וכו' בלשון יחיד. אפשר לפרש, שפירות
שנשתבחה בהם ארץ ישראל משונים הם בגדלם מפירות של ארץ ארצות, כמו
שמצינו במרגלים שנאמר )במדבר יג, כג(, ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד,
שהביאו אשכול ענבים אחד ונטלוהו שמונה מהם, ואחד נטל רימון אחד, ואחד
נטל תאנה אחת. לכך אמר "חטה" בלשון יחיד, לפי שחיטה אחת בארץ ישראל,
חשובה כחיטים רבות של שאר ארצות , וכן שעורה.
וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל )ח, יח(.
ביאר הגאון החסיד רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחמי סאלי במרוקו.
יש לפרש שצריך לתת לבו על טובתו כי מה' היתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד
להכיר בוראו והשגחתו עליו. ותחילת תחבולות יצר האדם היא להשכיחו דבר זה
ודרך זה יכנס לאבדו. הא למדת, שזכירה זו גדר לעבודת השם יתברך,
ומחסרונה ידיחנו השטן ממדרגה למדרגה למטה ממנה.
ולמען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה )יא, כא(.
איתא בגמרא )ברכות ח' ע"א(, אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבל פירוש
יש אנשים באים בימים בבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה
כתיב )דברים יא כא(, אבל בחוץ לארץ לא, כיון דאמרו לו שהם מקדימים
ומערבים לבתי כנסיות אמר האי דאהנייא להו, והתמיה מבוארת והרי
סוף סוף על האדמה כתיב ומה הועיל שמשכימים ומערבין לבית
הכנסת לעניין זה.
ופירש הגאון ז"ל ע"פ מה שאמרו )מגילה כט ע"א(, עתידין כל בתי כנסיות
שבבבל להשתרבב ויקבעו בארץ ישראל. ולפי אתי שפיר שברגע
שהם בבית הכנסת שעתיד להקבע בארץ ישראל, שייך לקרוא בהם
על האדמה, וזוכים ע"י כן לאריכות ימים.
\
מעשה רב: אריכות ימים / רפואה שלימה. מהקונטרס "פניני המידות".
שהיתי בבית הרב הגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א, שאלתי את הרב במה
הארכת ימים, הרב בראשית דבריו ציין שהכל בזכות התורה, שרציתי לשמוע
עוד, אז הרב סיפר שבאותה תקופה עם עליית הרבה יהודים ממרוקו לארץ,
אימי ע"ה, עלתה לארץ מרוב כיסופיה לארץ הקודש, וכאשר הרב קבל מכתב
שאין מי שידאג לאמו, הרב בתוך זמן קצר עזב את עולם הדיינות והרבנות,
למרות שהרב נועד עוד לגדולה, והרב עלה לטפל באמו, והוסיף הרב, ממש
שהצלתי את אימי ממוות לחיים, ועוד סיבה שהרב מקפיד מצעירותו על אמירת
ברכת אשר יצר בכוונה גדולה.
שבת שלום הרב אברהם אסולין

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

 

בסייעתא דשמיא

קונטרס

דובב שפתי ישנים

בו יבואו ברינה, בעזרת שוכן מעונה,

מקום ציוני הצדיקים, בארץ המה קדושים,

אשר זה ברחוק היו פזורים, ועתה נקבצו מפוזרים,

והעתקו מקום קדשם לארעא קדישא,

לעשות נח"ר לכל חסידא וקדישא,

ונקבצו כאן לתועלת הרבים, וזכותם נהיה מזכירים

לוקט ונערך בסייעתא דשמיא בזכות הצדיקים ע"י

אברהם בלאמו"ר דוד אסולין

יוצא לאור עולם על ידי מכון תורת אמך.

כל הזכויות שמורות

כתובת להערות והארות:

מכון תורת אמך שע"י מוסדות תפארת מיכאל

ת. ד. בעלי התוס' 9/9 אלעד

ת"ד אלקטרוני:

a0527145147@gmail.com

טלפון : 0527145147

אל תמנע טוב מבעליו

כאן המקום לבקש מכל מי שיכול לתרום מידע שאינו כתוב בקובץ זה

שיצור עימנו קשר בכתב או בע"פ ויבורך מן השמים

דבר המכון

הן ידועה מעלת השטתחות על קברי צדיקים, וכבר מצינו זאת בכלב בן יפונה ע"ה, שהשתטח על קברי אברהם יצחק ויעקב בכדי לינצל מעצת המרגלים )סוטה לד:(, וכן איתא בבבא מציעא )פה:( "אמר רב חביבא,אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה, דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא, אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע, אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה. מאי סימנייהו, בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית. לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה, אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה. למחר אזלי אשתטחי אמערתיה, אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי".

 וכן איתא בתענית )כג:(: "רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה\ אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה".

והענין הוא, שע"י ההליכה וההשתטחות על קברי הצדיקים, אזי גורם לנפש דעשיה של הצדיק הטמון באותו מקום תסייעו בעבודת ה', וכנודע )ועי' בזה בזוה"ק שלח ק"ע ע"א(.

וביותר ע"פ מאמר חז"ל הקדושים בכמה מקומות, שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו כפשוטו ממש, וכדאיתא בזוה"ק )פ' אחרי מות עא ע"ב( דשכיחי צדיקיא בהאי עלמא בתא אסתלוקתייהו יתיר

מבחיוהי שהצדיקים נמצאים בעוה"ז אחרי פטירתם יותר ממה שהיו מצויים מבחייהם, וביאור הענין כיון שכל צדיק וצדיק אף שהוא מושלם בכל מידה נכונה וזיכך גופו וכו', הרי סוף סוף עדיין הנפש אזוקה וכבולה

בחבלי הגוף הגשמי ואינה יכולה לפעול כמו אחרי הפטירה כאשר הנפש תשוב אל האלוקים וממילא אין כבר מחיצות גופניות וחומריות, ועי"כ גדולים מעשיהם יותר מבעלמא הדין בחיים חיותם.

וכבר כתבו הפוסקים שאין בזה חשש דורש אל המתים חלילה, כיון שמתפלל להשי"ת רק בכוח וזכות הצדיקים, ולא מתפלל אליהם דייקא,ואכמ"ל.

לפיכך אמרנו מהיות טוב, לאשר רבים וטובים מייחלים בכל ליבם לעלות על קברי אבותיהם ורבותיהם הקדושים אדירי הלבנון וגדולי התורה אשר חיו במרוקו, ונמנעים מחמת טומאת ארץ העמים וכדו' כל או"א טעמו ונימוקו עימו.

לכן קיבצנו כאן כעמיר גורנה את צדיקי וגדולי מרוקו אשר זכו והועלו עצמותיהם הקדושות לארעא קדישא הדין, וכבר נתבאר בדברי חסידות דמקום ציון צדיק בארץ העמים הרי הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל

ממש*(, ואם כן הרי על אחת כמה וכמה כשזכו ומקום קבורתם הועתק אחר כבוד לאר"י ממש.

התודה והברכה לכבוד הגאון הגדול ראב"ד מקודש כמוהר"ר משה אוחנונא שליט"א, ראש ואב בית הדין בעיר פתח תקוה, אשר עזרנו ועודדנו במאוד לחשיבות הדברים.

ויה"ר שנזכה לראות במהרה בביאת משיחנו, ובתחיית המתים, ותחזינה עינינו בשובו יתברך לציון בחסד וברחמים, אמן.

בברכת התורה,

מכון תורת אמך

  • נ"ב. ואגב אורחיה מצאנו לזה מקור ע"ד אפשר, דהנה במקומות רבים מוזכר צדיק בתואר "נר המערבי", וביאר בעל הנועם אלימלך זי"ע שהוא מכיון שבלול ו"מעורב" הוא בכל מיני טובות, וא"כ הרי שלפ"ז נראה לבאר הא דבכל מקום שמוזכרת ארץ ישראל בתלמוד קרי ליה "מערבא", שמלבד הא דקאי למערבה של בבל, הרי שי"ל דקרי לה הכי מחמת שמעורבת בכל מיני טובות, ודו"ק, וא"כ מצינו קשר מסויים בין קדושת ציון צדיק לקדושת אר"י.

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

בסייעתא דשמיא – המאמר במלואו……..

קונטרס

דובב שפתי ישנים

בו יבואו ברינה, בעזרת שוכן מעונה,

מקום ציוני הצדיקים, בארץ המה קדושים,

אשר זה ברחוק היו פזורים, ועתה נקבצו מפוזרים,

והעתקו מקום קדשם לארעא קדישא,

לעשות נח"ר לכל חסידא וקדישא,

ונקבצו כאן לתועלת הרבים, וזכותם נהיה מזכירים

לוקט ונערך בסייעתא דשמיא בזכות הצדיקים ע"י

אברהם בלאמו"ר דוד אסולין

יוצא לאור עולם על ידי מכון תורת אמך.

כל הזכויות שמורות

כתובת להערות והארות:

מכון תורת אמך שע"י מוסדות תפארת מיכאל

ת. ד. בעלי התוס' 9/9 אלעד

ת"ד אלקטרוני:

a0527145147@gmail.com

טלפון : 0527145147

אל תמנע טוב מבעליו

כאן המקום לבקש מכל מי שיכול לתרום מידע שאינו כתוב בקובץ זה

שיצור עימנו קשר בכתב או בע"פ ויבורך מן השמים

דבר המכון

הן ידועה מעלת השטתחות על קברי צדיקים, וכבר מצינו זאת בכלב בן יפונה ע"ה, שהשתטח על קברי אברהם יצחק ויעקב בכדי לינצל מעצת המרגלים )סוטה לד:(, וכן איתא בבבא מציעא )פה:( "אמר רב חביבא,אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה, דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא, אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע, אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה. מאי סימנייהו, בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית. לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה, אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה. למחר אזלי אשתטחי אמערתיה, אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי".

 וכן איתא בתענית )כג:(: "רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה\ אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה".

 

והענין הוא, שע"י ההליכה וההשתטחות על קברי הצדיקים, אזי גורם לנפש דעשיה של הצדיק הטמון באותו מקום תסייעו בעבודת ה', וכנודע )ועי' בזה בזוה"ק שלח ק"ע ע"א(.

וביותר ע"פ מאמר חז"ל הקדושים בכמה מקומות, שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו כפשוטו ממש, וכדאיתא בזוה"ק )פ' אחרי מות עא ע"ב( דשכיחי צדיקיא בהאי עלמא בתא אסתלוקתייהו יתיר

מבחיוהי שהצדיקים נמצאים בעוה"ז אחרי פטירתם יותר ממה שהיו מצויים מבחייהם, וביאור הענין כיון שכל צדיק וצדיק אף שהוא מושלם בכל מידה נכונה וזיכך גופו וכו', הרי סוף סוף עדיין הנפש אזוקה וכבולה

בחבלי הגוף הגשמי ואינה יכולה לפעול כמו אחרי הפטירה כאשר הנפש תשוב אל האלוקים וממילא אין כבר מחיצות גופניות וחומריות, ועי"כ גדולים מעשיהם יותר מבעלמא הדין בחיים חיותם.

וכבר כתבו הפוסקים שאין בזה חשש דורש אל המתים חלילה, כיון שמתפלל להשי"ת רק בכוח וזכות הצדיקים, ולא מתפלל אליהם דייקא,ואכמ"ל.

לפיכך אמרנו מהיות טוב, לאשר רבים וטובים מייחלים בכל ליבם לעלות על קברי אבותיהם ורבותיהם הקדושים אדירי הלבנון וגדולי התורה אשר חיו במרוקו, ונמנעים מחמת טומאת ארץ העמים וכדו' כל או"א טעמו ונימוקו עימו.

 

לכן קיבצנו כאן כעמיר גורנה את צדיקי וגדולי מרוקו אשר זכו והועלו עצמותיהם הקדושות לארעא קדישא הדין, וכבר נתבאר בדברי חסידות דמקום ציון צדיק בארץ העמים הרי הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל

ממש*(, ואם כן הרי על אחת כמה וכמה כשזכו ומקום קבורתם הועתק אחר כבוד לאר"י ממש.

התודה והברכה לכבוד הגאון הגדול ראב"ד מקודש כמוהר"ר משה אוחנונא שליט"א, ראש ואב בית הדין בעיר פתח תקוה, אשר עזרנו ועודדנו במאוד לחשיבות הדברים.

ויה"ר שנזכה לראות במהרה בביאת משיחנו, ובתחיית המתים, ותחזינה עינינו בשובו יתברך לציון בחסד וברחמים, אמן.

בברכת התורה,

מכון תורת אמך

  • נ"ב. ואגב אורחיה מצאנו לזה מקור ע"ד אפשר, דהנה במקומות רבים מוזכר צדיק בתואר "נר המערבי", וביאר בעל הנועם אלימלך זי"ע שהוא מכיון שבלול ו"מעורב" הוא בכל מיני טובות, וא"כ הרי שלפ"ז נראה לבאר הא דבכל מקום שמוזכרת ארץ ישראל בתלמוד קרי ליה "מערבא", שמלבד הא דקאי למערבה של בבל, הרי שי"ל דקרי לה הכי מחמת שמעורבת בכל מיני טובות, ודו"ק, וא"כ מצינו קשר מסויים בין קדושת ציון צדיק לקדושת אר"י.

פתיחה – מעשיות והנהגות בקברי הצדיקים

קבר

ביום פטירת הצדיק רבי שלום הלוי זצ"ל, כשבאו הח"ק לחפור לו קבר, כל מקום שניסו לחפור, האדמה הראתה שהיא קשה ולא הצליחו, עד שאמרו אולי ננסה לקברו ליד אביו, ומיד שהחלו לחפור הרגישו בקלילות גדולה כשהקבר הולך ונחפר לפניהם בלא קושי, למרבית הפלא, בכל השנים מיום פטירתו של רבי דוד, ניסו הח"ק מספר פעמים לקבור לצידו איזה חכמים ובכל פעם שהיו מנסים היו החופרים טוענים שהאדמה קשה כסלע…וכך עזבו את אותה החלקה, ורק עתה כשהיו צריכים את המקום לרבנו שהיה קשור

בעבותות האהבה, הסכימה הקרקע להתרכך. בשעת פטירתוהיו מחייכות. וכבר אמרו בגמרא )כתובות קג, א(, מת מתוך שחוק סימן יפה לו )הקדמה לספר נתיבות שלום הלוי(.

קברי צדיקים

מעשה בזקנתי מאמא רחל אוחנונא ע"ה, שהיתה נוהגת לצאת עם בני ביתה לעלות לציוני הצדיקים למשך שבוע ימים, באחד הפעמים התכוננה לצאת לציונו של רבי דניאל השומר זצ"ל, ולקחה בסלה מספר בקבוקים ריקים, שאלה בנה יבדל"ח הגאון רבי משה: אמא לדרך צריכים בקבוקים רק עם מים, למה את לוקחת בקבוקים ריקים, אמרה לו בני תבא לציון הצדיק ותראה מה אני ראיתי אל אבותיו.

בתום ביקורם בציון הצדיק יצאו מים מהקבר ואמא ממלאה מים בבקבוקים הריקים, ואותם נותנות לבני המשפחה לשתות, מים אלו ראו בהם סגולה לרפואה והצלחה )פניני המידות(.

 

עצירת גשמים

שנה אחת הייתה שנת בצורת קשה, הערבים לא ידעו את נפשם, בצער להם פנו ליהודים שיתפללו, היהודים בכפר בקשו פר חשוב, שישחטו לסעודת מצוה לכבוד הצדיקים השוכנים באלכהוניא, יהודי הכפר בראשות הרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א לעבר אלכהניא, שהגיעו למערה קשרו לילדים את ידיהם מחוברים אחד לשני, ואז פרצו הילדים בבכי, ואז פנו המבוגרים לילדים תבכו על שאין לנו מים לשתות. בעודם מדברים בנתים שחטו את הפר לכבוד הצדיק לקיים במקום סעודה הודיה, בביטחונם שתפלתם לא תשוב ריקם, ומיד בשחיטת הפר, התקדרו השמים בעבים וארובות השמים נפתחו והתחיל ליפול על המתפללים, גשם עז, כל

המתפללים נסו על נפשם, ומשאירים את הפר השחוט על הארץ. מעשה זה גרם לקדוש השם על כל הגויים בכפר ]מפי חנינה כהן שהיה מהילדים שנוכח במעשה )קונטרס אולדמנצור וחכמיה([.

מנהגנו בימים מיוחדים ללכת לבית החיים:

א. נהגו ללכת על קברי צדיקים ערב ר"ה ויוה"כ. וכתב הרמ"א סימן תקפא ה"ד(, ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחינות ונותנים שם צדקה לעניים. ובבאר היטיב כתב דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה נתקבלה ביותר.והמתפלל על קברי הצדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר. כתב האריז"ל בשער רוח הקודש שהזמן המסוגל ביותר לפקוד בקברי הצדיקים או ביום ההילולא הצדיקים או בכל

ערב ראש חודש או טו' לחודש. ובזוהר הקדוש ואיתא במסכת סוטה )לד.(, כלב הלך להשתטח על קברי אבות, ואמר אבותי בקשו עלי רחמים )תורת אמך אלול(.

ב. ביום תשעה באב, אחר חצות היום, הולכים להתפלל על הקברים ומבקשים מהצדיקים לפעול להחשת הגאולה. כדאיתא במסכת תענית )דף טז(, שאלו למה יוצאין לבית הקברות ר"ל בעצירת הגשמים, כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו. וכתבו התוספות מכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות בתשעה באב שהרי ט"ב הוי תענית ציבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים. ולכן מנהגנו לילך ל"בית החיים" לבקש

מהצדיקים לפעול להחשת הגאולה, וכתב בספר מהרי"ל )עמוד רמז(, מנהג יפה לילך על קברי מתים בט' באב, כי גם הצדיקים בקברם מתאבלים על חורבן ירושלים, כדאיתא באיכה רבתי. כמובא ברמ"א )סימן תקנט ס"י(, וז"ל: והולכים על הקברות מיד שהולכים מבית הכנסת )ב"י ע"פ התוספתא פ"ב דתענית טז, ד"ה יוצאין(. ובספר נתיבות המערב, מוזכר טעם המנהג, כדי לבקש רחמים, ולשבור ליבו של האדם.

)תורת אמך פרק תשעה באב סעיף כא(.

הנהגות בקברי הצדיקים

הליכת נשים לבית העלמין. כתב הזוהר הקדוש )פרשת ויקהל דף קצו ע"א(, דיש למנוע הנשים מלצאת לבית הקברות מפני שאם יוצאות גורמות רעה לעולם. וכן כתב הגר"א באגרת ותשמור שלא תלך לבית קברות כלל וכלל, ששם מתדבקין הקליפות מאד וכל שכן בנשים, וכל הצרות והעוונות באים מזה. וידועה ההנהגה שבצפון אפריקא שום אשה בטומאתה אינה נכנסת לבית העלמין.

ומנהג המערב שאין הנשים נדות נכנסות לבית עלמין. ומקורו, כתב בפתחי תשובה )סימן תקצה סק"יט(, בשם החמודי דניאל שלא לילך לבית עלמין בימי נדתן, ובספר אבני שהם )ח"א עמוד תרכב(, הביא בשם הספר כנסת יחזקאל )מערכת הנו"ן עמוד פט( שמנהג בגדאד שאפילו על קברי הצדיקים אין הנדות משתטחות עד שיטבלו. מנהג הנשים שללא לילך לבית הקברות בימי נדתן, עד שיטבלו, ראה בספר נוהג בחכמה )עמוד קעד אות טז(.

 כתב מרן הגר"י משאש זצ"ל בספר אוצר המכתבים  )ח"א מכתב של"ה(: נמנעו הנשים בימי נדתם מללכת לבית הקברות, וכן נהגו גם בעירנו )מכנאס(, ומשמים אותו הנשים לאסור חמור, וזכורני שראיתי כתוב בכתבי האריז"ל הקדוש זיע"א, ויש נשים שאחר שפסק הוסת, למרות שעדין לא טבלו, נכנסות לבית עלמין )הרב שלמה אבן דאנן והרב מאיר אסולין( ]-תורת אמך אבלות סעיף כח[.

ג. יש שנהגו בהנחת אבנים על המצבה ויש שלא נהגו. כתב בספר נהגו ברינה )עמוד ריג(, בביאור מקור ברוך הערה ב', כשירצה לילך מלפני הקבר, יניח עשב או צרור על קברו להראות שהוא היה שם על הקבר, וזה משום כבוד המת.

ומרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל אמר שמנהג מכנאס שאין מניחים, בהנחת אבנים ע"ג המצבות )מפי הגר"א אברז'ל(. ושמעתי ממרן הגר"י מאמאן שליט"א שבעירם צפרו נהגו להניח אבנים על המצבה, והוסיף הרב שבקטנותו שמע מפי רבו הגאון הגדול רבי דוד עטר זצ"ל שהטעם שאם הנשמה לא נמצאת, ששבה וראוה אבן, היא יודעת מי היה ומה בקשתו.

במוגאדור לא הניחו אבנים )ר' חיים אסרף(. ובכפרי הדרום גם לא הניחו אבנים )ר' שלמה שקורי(.

ג. כתב בספר פלא יועץ )ערך טהרה(, וז"ל: אזהרה שמענו כשהולך לבית הקברות לקבורת מת וכדומה, כדי שלא יתאחזו בו הקליפות ורוח הטומאה, שאם הוא טמא מצא מין את מינו ונעור, וכן ביותר צריך להיזהר כשחוזר מבית הקברות, תכף יטבול להעביר רוח הטומאה מעליו.

רשימת קברי הצדיקים שהועלו עצמותיהם ארצה

בית החיים הר המנוחות:

א. הגאונים הצדיקים רבי אברהם ורבי שלמה לבית

משפחת טאנז'י זלה"ה, קבורים בהר המנוחות.

ב. הגאון הצדיק רבי ראובן אג'ייני זלה"ה מחכמי

צפרו, מחבר הספר "שפתי רננות".

ג. הגאון הצדיק רבי יעקב נחמני זלה"ה מחכמי

מראכש, מחבר הספרים "מעט דבש ובית יעקב"

ולקח יעקב.

ד. רבי חביב טולידאנו זלה"ה מחכמי מכנאס, קבור

בהר המנוחות סמוך לצדיקי טאנז'י.

 

ה. המשורר הנודע הגאון הצדיק רבי רפאל דרעי

זלה"ה מהעיר מכנאס, בעל כנף רננות – פיוטים.

ו. הגאון הצדיק רבי יעקב ביטון זלה"ה רב ודיין באזור

תיפנות תלמיד הגאון רבי אלעזר הלוי ממרכאש

ומנוחתו כבוד בהר המנוחות.

ז. הגה"ק רבי מסעוד בן שבת זלה"ה רב ומורה צדק

באזור תארודאנת, מחבר הספר עונג שבת על

התורה. ומנוחתו כבוד בהר המנוחות.

ח. הגה"ק רבי מכלוף שטרית זלה"ה תלמיד כ"ק מרן

הגה"ק רבי דוד אבוחצירא זלה"ה הי"ד. מחכמי

העיר גורמא ונפטר באגדיר, ומנוחתו כבוד בהר

המנוחות. בנו הוא הגאון הרב יהודה שטרית זלה"ה

רב העיר עפולה ומחבר שו"ת מנחת יהודה ב"ח וכן

קול יהודה על התורה.

 

ט. ברחבה הראשית של בית העלמין הר המנוחות צד

ימין טמונים:

א. מרן פוסק הדור הגאון הגדול הרב שלום

משאש זלה"ה רבה של ירושלים מגדולי

הפוסקים בדורנו ורב העדה בארץ ובחו"ל,

מחבר השו"ת שמש ומגן ד"ח תבואות שמש

ד"ח, חם השמש על התורה ב"ח.

 

ב. מרן הגאון הגדול הרב דוד עובדיה זלה"ה

רב העיר צפרו וחבר לשכת הרבנות ירושלים,

ההדיר כתבי יד מחכמי המערב, התפרסם

בספרו נהגו העם מנהגי מרוקו, נקבר בסמוך

להגאון רבינו שלום משאש.

ג. בסמיכות לציון הראש"ל הגה"צ רבי מרדכי

אליהו זלה"ה, קבור הגאון הצדיק הרב משה

בן טוב זלה"ה שקירב אלפים למצות, וכן

הקים מכון להכשרת מדרכות טהרה למאות.

 

בית החיים – קרית מלאכי

א. הגה"ק המקובל האלקי רבינו שלום בוזאגלו

זצוק"ל מגדולי מקובלי מרוקו מהעיר מרכאש,

מלפני מאתים שנה. מחבר הספרים, מקדש מלך,

הוד מלך, כסא מלך, פני מלך. נפטר בלונדון, עם

השנים רצו השלטונות להרוס את שטח בית

העלמין, והעלו את עצמותיו לארץ לעיר קרית

מלאכי.

 

ב. וכן טמון בבית העלמין רבינו אברהם בן מלכא

זיע"א בן להגה"ק המלוב"ן רבי כליפה בן מלכא

זלה"ה )בעל כף נקי(, המכונה "הנזיר".

 

ג. על ידו טמון הגאון הקדוש רבי שלמה פינטו זלה"ה

ראש שושלת משפחת פינטו.

 

בית החיים– נתיבות

א. הגאון הצדיק רבי שלום אביסרור זלה"ה מהעיר

אקא שבחבל הסוס. מחברה הספר נתיבות שלום

על התורה, ומנוחתו כבוד בעיר נתיבות.

 

ב. אהל צדיקי בית משפחת מלול: הגה"צ רבי יוסף

מלול זלה"ה, רב בכפרי דרום מרוקו, ובנו הגה"צ רבי

דוד מלול זלה"ה רבה הראשי של ירוחם, בנו הגה"צ

רבי מנשה מלול זלה"ה רבה של אור עקיבא, וחותנו

הגה"צ רבי רפאל אבירז'ל זלה"ה.

ג. הגאון הצדיק רבי שלמה אצרראף זלה"ה רב דק"ק

אולד ברחיל שבמרוקו.

ד. כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק רבי ישראל אביחצירא

זלה"ה, מנהיג יהדות מרוקו בארה"ק וראב"ד

תאפילאלת וארפוד ואגפיהן.

ה. אדמו"ר הגה"ק כמוהר"ר שלום איפרגאן זלה"ה.

ו. הגאון הצדיק רבי יעקב דדון זלה"ה.

בית החיים– אשדוד

א. הגה"ק רבינו וידאל הצרפתי זלה"ה מחכמי פאס בן

רבי יצחק ונין ונכד לרבינו וידאל הראשון זיע"א,

מנוחתו כבוד בארץ בבית החיים אשדוד.

 

ב. הגאון הצדיק רבי משה הכהן זלה"ה מרבני מאזגאן,

ג. בשני ציונים טמונים הגאון הצדיק רבי עיוש פרץ

זלה"ה והגאון הצדיק השד"ר רבי אלעזר תורי זהב

זלה"ה מהכפר תאמערופת.

ד. אדמו"ר הגה"צ רבי משה אהרן פינטו זלה"ה בן כ"ק

מרן רבי חיים פינטו זלה"ה.

בית החיים– שדרות

א. הגאון הצדיק רבי שלום בר חנין זלה"ה רב ודיין

בעיר נטיפא ומנוחתו כבוד בעיר שדרות.

ב. הגאון הצדיק רבי יעקב שיטרית זלה"ה רב העיר

ריס' שבמחוז תאפילאלת, מחבר ספר זבחי יעקב

ב"ח, ומנוחתו כבוד בעיר שדרות, הוקם במקום

אהל.

 

בית החיים – מושב תירוש

הגאון הצדיק רבי משה זאגורי זלה"ה רב דיין וראש

ישיבה במחוז תלוואת בהרי האטלס, ומנוחתו כבוד

בישוב תירוש שבדרום.

בית החיים– עוצם

הגאון הצדיק רבי שלמה אבן חמו זלה"ה, רב הרי

האטלס למעלה ממאה שנה, קבור בארץ בדרום

ישוב עוצם. אהל במקום.

 

בית החיים– קרית גת

הגאון הצדיק רבי יהודה שטרית זלה"ה רב

תאמעופת )יהוקרן(, ומנוחתו כבוד בבית החיים

קרית גת.

בית החיים – פתח תקוה

הועלו עצמותיו של הגאון הצדיק רבי יצחק חזיזה

זלה"ה ראב"ד בעיר דמנאת במרוקו, יחד עם

אשתו. קבורים בכניסה לבית העלמין סגולה, וכן

טמון שם רבה של פתח תקוה הגאון הגדול רבי

משה מלכה זלה"ה אשר כיהן במספר מקומות

המרוקו, חיבר שו"ת מקוה המים "ו"ח והשיב משה

על התורה, נטיפי מים ועוד.

בית החיים – חיפה

א. הגאון הקדוש רבי משה זריהן זלה"ה אב"ד בעיר

מרכאש, ומנוחתו כבוד בבית החיים חיפה.

ב. מרן הגאון הגדול רבי יוסף משאש זלה"ה, ראב"ד

תלמסאן וחיפה.

 

בית החיים – צפת ת

א. הגה"ק המקובל האלקי רבינו יוסף אוחיון זלה"ה

מהעיר תיזנית )אית זראר(, מחבר הספר אבקת

רוכל על התורה, פטירתו ערב ראש חודש אלול.

מנוחתו כבוד בארץ בשיפולי בית העלמין בעיר

צפת סמוך ונראה לציונו של רבי פנחס בן יאיר.

 

ב. הגאון הקדוש רבי אברהם אלקבץ זלה"ה מחכמי

העיר מוגאדור, העלו עצמותיו ארצה, ומנוחתו

כבוד בבית החיים צפת ת"ו.

בית החיים – טבריא ת

מור זקני הגאון הצדיק רבי שלמה אוחנונא זלה"ה,

יליד הכפר סידי רחאל, ומחכמי מראכש.

בית החיים– יבנה

א. הגאון הצדיק רבי רחמים מלול זלה"ה דיין ורב העיר ל'קצר

שבצפון מרוקו.

ב. הגאון הצדיק רבי מכלוף הלוי זלה"ה רב העיר גורמא

שבחבל תאפילאלת, בשו"ת מנחת יהודה נכתב אודות

החכם, בין הדברים צויין המלומד בניסים, מנוחתו כבוד

ביבנה.

 

ג. הגאונים הצדיקים רבי דוד רבי שלום הלוי זלה"ה רבני העיר

טהלה שבמרוקו.

 

ד. הגאון הצדיק רבי יוסף ב"ר מכלוף אבוחצירא, רב העיר.

לסיום ארדוף אצ'יג'ה נא מכתב שהתקבל מאת הרה"ג רבי פנחס בן

שמעון שליט"א בענין זה, וזה לשונו:

 

לכבוד הרה"ג המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"א אסולין יחשל"א

הנה אנא כהנא זעירא, גר באשדוד העירה, ובאמת ענין הזיארה,

גדלה ומאירה, להציל מצוקה וצרה, ומכל רוח סועה מסערה, אין יודע

שכרה, משופרא דשופרא, תהי עלינו סתרה, היכא דליכא דררא,

דממונא וביטול תורה, או הפסד תפילה ומצוות וטהרה, וכן כשרות

המאכל והעינים בשמירה, מה גם דאיכא טירחא דאורחא וצערא,

ועתה רחש לבו לחונן שוכני עפרה, של ארצנו הבהירה, לקדושים

אשר באו ממערב לאוירא, דישראל מחכים ושפירא, ואם יחפוץ כי

הברר, שמות הטמונים באשדוד הברר, יודיעני נא מהרה, ואחישה

מפלט לחקורה, ולהשיבו דבר פשרא, בעגלא ובזמן קריב אמן

נאמרה.

בברכה, הרב פנחס בן שמעון החונה פה אשדוד

תם ולא נשלם, שבח לא בורא העולם:__

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

 

◆ שמירת עינים סגולה להצלחה וזכירת הלימוד ◆

 

המלקט: הרב אברהם אסולין

א. צריכים התעוררות לשמירת העיניים. בפרט אנו בדורו שלעקבתא דמשיחא. וגם חשוב שנדע הניסיון הקיים, אשר מטרתו למנף את האדם במתנות הבורא כאהבה לתורה ודבקות בהקב"ה, ע"י שאדם שומר על עיניו שהם המפתח להאיר אתה

נשמה.לכן, רבני מרוקו מניחים סודר על ראשם ויורד בשני צידי הלחיים בכדישלא לראות מימין ומשמאל. 

ב. מעשה בסידנא בבא מאיר זצ"ל אשר הגיע לנתב"ג בכדי

לקבל את אביו סידנא בבא סאלי, שהגיע מחו"ל לארץ ישראל, והנה מכריז הכרוז על טיסה

פלונית שמאחרת.., ופשוט שהצדיק שמר על עיניו, וכן היה מוקף בתלמידים סביבו, ואחר

מספר שנים התבטא הצדיק שעדין הוא מתקן את שמירת העינים בדבר שהותו בנתב"ג… ולכן

ע"י שמירת עינים זכה לראות ממקומו ועד סוף העולם ללא גוזמא, ידוע המעשה שנחטפה ילדהע"י הגוים, ובאו להתברך ולהתייעץ עם הצדיק, והנה שירטט להם הצדיק את כל רחובות אותו

מקום וציין בפרטות את מקומה של הילדה. 

ג. מעשה בצדיק הרב אברהם אמזאלג זצ"לאשר התגורר בתיזנית, והיה מלומד בניסים. מחבר הספר ויאמר אברהם על התורה. שמעתי

מאחות חמתי שהסבתא שלה, היתה מילדת בכפר, וכאשר הייתה אשה מקשה ללדת היתה הסבתא

ניגשת לרב שיכתוב קמיע, לא אחת שמעה מהרב שאת תיגשי לבתי (היות שהיתה מבוגרת), אבל

שהצעירות לא יבאו לביתי, ועוד שמעתי כאשר היה הולך בסימטאות תיזנית והיו עוברות לידו מגודל קדושתו היה טומן ראשו בתוך זרעו לבל יראה מראה אסור, עד כדי שבנות הכפר

ידעו שהצדיק עובר היו נכנסות הנשים לחצר לבל יראה אותם. 

ד. לימוד אבות ומשלי – והוא הטעם שלומדים עם ישראל ביום השבת פרקי אבות , ויהודי מרוקו לומדים בנוסף אתה

ספר משלי בגלל ניסיונות הקיץ. 

ה. ולכן צריך להתפלל וללמוד על שמירת

עינים. 

ו. וכן אדם יתחיל להסתגל לשמירת עיניים, לדוגמא אדם יחליט שמפת ביתוועד לכנסת בית הכנסת ישמור עיניו, עד שיזכה שהרגיל שני יהא אצו כטבע..

ז.אמרו רבותינו במסכת קידושין (דף ל ע"ב), אלמלא הקדוש ברוך עוזרו – נופל בידו , שנאמר "ה' לא יעזבנו בידו" וכתב בספר זך ונקי כנפו (עמוד קפג), האדם צריך לעשותהתעוררות למטה , פירוש – התחזקות אפילו במעט בתורה ובמצות ואז השי"ת יערה עליוקדושה וטהרה. ועל כך אמרו חז"ל – פיתחו לי כחוטו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו שלעולם, ועל ידי התורה זוכה לקיים מאמר רבותינו – בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין – לימוד תורה.יהי רצון שנזכה להתעלות בימים מרוממים אלו .

 

לתגובות:a0527145147@gmail.com
אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

א.     מנהגנו לערך התרת נדרים ביום י"ט באב, ארבעים יום קודם ראש השנה ויש

שנוהגים לעשות התרת נדרים ערב ר"ח אלול שהם ארבעים יום קודם יום כיפור. מי שח"ו בנידוי תפלתו אינה מתקבלת ארבעים יום ושמא אדם עבר על אחד מהדברים שאדם חייב נידוי, לכן ארבעים יום קודם יוה"כ לאחר תפלת שחרית עושים התרת נדרים, ואף הנשים משתתפות בהתרת נדרים. ראה בספר קרבן מנחה (פרק לח סעיף יב). וענין התרת נדרים ארבעים יום קודם יום כיפור כמובא בספר מעשה בראשית (ח"ב  מצוה שי עמ' 514).

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

קריאה נואשת מאת מורי ורבי רבי אברהם אסולין הי"ו…….

 

משפחות
קורסות ואנו
שותקים
"בר מצוה"
מאת: הרב אברהם אסולין מחבר תורת אמך ורב האתר אור חדש
ידועה הגמרא שהיוקר יאמיר, ידוע לכולנו מהם הגזרות
הכלכליות שנכפו עלינו, בשנים האחרונות, יש שמגיעים לבית
הוראה ושואלים על צמצום ההולדה, בעקבות הגזרות
הכלכליות, כעת מתכננים שבעוד מספר חודשים יפסק
השלמת הכנסה שבביטוח לאומי, והגזרות נמשכות,
בכל הדורות תקנו תקנות, במרוקו מפורסמות תקנות מרכאש
או תקנות מכנאס וכו'
הפעם התייחס לעלויות לכבוד החתן בר מצוה, מאחר
שלאחרונה קימתי שיחות עם מספר הורים שהכניסו את
בניהם לעול המצות, ובמקום לראות שמחים וששים מצאתי
אותם עצובים מעול החובות שנפל עליהם ונכפה עליהם, בגלל
'לא נעים מה יאמרו'
יש שמקימים את הבר מצוה באולם, ויש מוסיפים גם בקידוש
בבית הכנסת לכבוד כל המתפללים, ויש מהדרים גם בעליה
לכותל המערבי.
רבותי היום העול הכספי קשה גם למשפחות ששני ההורים
עובדים כל שכן למשפחות האברכים או משפחות ברכות
ילדים, הגיע הזמן לחזור קצת אחורה למרוקו או תוניס, אליג'ר או
תימן, האירוע היה סעודת מצוה לכבוד הכניסה לעול המצות.
כמובן שיש שני צדדים למטבע בין לא לבזבז כספים למצוא חן
בעיני העולם, לבין שהחתן בר מצוה ירגיש תחושה טובה ולבל
יפגע.
בעירנו אלעד יש משפחות שכבר החליפו את האירועים
המפורסמים, לאירוע בלי זמר אלא תקליטן, באמת אני תוהה
למה צריך להדר בצוות צלמים, היום כל מצלמה שעולה מאות
שקלים באיכות טובה ביותר, למה להשקיע הרבה,
ויש שני קהילות בעירנו שהתקבל אצלם שמי שעושה בר מצוה
באולם אינו מקיים קדוש בבית הכנסת, וכעת יש מספר
משפחות שבטלו את האולמות, ועושים בשבת קודש עליה
לספר תורה עם סוכריות, ואחר התפלה קדוש לכל המתפללים
עם דרשת החתן בר מצוה, ודרשות קצרות מפי הרבנים.
מפורסמת הברכה בהגיע הנער לעול המצות שאביו מברך
'שפטרנו מעונשו של זה'. יש הורים שהשמיעו לאוזני שיש שני
משמעיות לברכה זאת, ואף הוסיפו לא רק שלא כיסנו את
הוצאות האולם אלא עלינו לקנות ספריה לכל הספרים
המרובים.

לתגובות: a0527145147@gmail.com

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך ◆ חודש אלול והלכות סליחות.לאור חכמי מרוקו וצפ"א

 

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

א.     הקדמה בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר בכל המחנה. משה עלה להר לקבל הלוחות כדי שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה. והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלהים ה' בקול שופר לפיכך תיקנו חכמינו ז"ל שיהיו תוקעין בשופר בחודש אלול בכל שנה. ימי אלול עד יום הכיפורים ימי רחמים, אלו ימים שמשה רבינו עלה אל הר סיני להביא את לוחות הברית השניות בראש חודש אלול, מתפלל ומתחנן לפני ה' למחול לישראל על מעשה העגל ונתקבלה תפלתו ומחל להם והיו אלה הארבעים יום ברצון שנאמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון  

אמור מעתה אמצעים היו בכעס וכיון שאלו הארבעים היו ימי תפלה ותחנונים למשה הוקבעו בישראל לסליחות ותחנונים. ה"ה וירד עם הלוחות ביום הכיפורים, וכל ארבעים יום הללו היו ימי רחמים ורצון לכל עם ישראל, וביום הכיפורים נתרצה הקב"ה לישראל, שנאמר "סלחתי כדבריך" ולכן יום הכיפורים הוקבע לדורות ליום מחילה וכפרה וטעם נוסף כדי לתקן מ' יום שקלקלו בהם המרגלים, ויום הארבעים שעשו את העגל. ועוד מפני שימי ראש השנה ועשרת ימי תשובה שהם ימי הדין קרובים לזה אנו מפחדים מיום הדין ומקדימים סליחות ותחנונים שלושים יום קודם יום הדין כי אריה ישאג מי לא ירא, מי לא ירא מיום הדין, לכן נהגו גם כן להתענות בהם היחידים וכל הירא את דבר ה' יהיה מתענה בהם שני וחמישי לפני יום ה' הגדול. ראה בספר היכל הקודש אלבאז (הלכות ראש השנה).

 ראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם. ביום זה אדם נידון על מעשיו וכל קורותיו ומאורעותיו שיארעו לו בשנה הבאה, שנאמר "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" מראש השנה נידון מה יהא בסופה (ראש השנה ח ע"א). ואמרו חכמינו (ר"ה טז), בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום, שעוברים לפניו אחד אחד, בזה אחר זה. אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה. אחד של רשעים גמורים, אחד של צדיקים גמורים אחד של בנונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בנונים תלוים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים זכו (עשו תשובה), נכתבים לחיים. לא זכו נכתבים למיתה.

ב.      בשבתות חודש אלול מידי שבת ממשיכים, לומדים בספר דניאל עד שבת לפני ראש השנה. (התחלת לימוד דינאל משבת אחר תשעה באב).

ג.       מנהגנו לערך התרת נדרים ביום י"ט באב, ארבעים יום קודם ראש השנה ויש שנוהגים לעשות התרת נדרים ערב ר"ח אלול שהם ארבעים יום קודם יום כיפור. מי שח"ו בנידוי תפלתו אינה מתקבלת ארבעים יום ושמא אדם עבר על אחד מהדברים שאדם חייב נידוי, לכן ארבעים יום קודם יוה"כ לאחר תפלת שחרית עושים התרת נדרים, ואף הנשים משתתפות בהתרת נדרים. ראה בספר קרבן מנחה (פרק לח סעיף יב). וענין התרת נדרים ארבעים יום קודם יום כיפור כמובא בספר מעשה בראשית (ח"ב  מצוה שי עמ' 514).

ד.        ערב ר"ח אלול שהם ארבעים יום קודם כיפור, רבים עושים תיקון כרת. וכן נהגו בק"ק באולדמנצור עושים יום תענית והרה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל היה עורך עם הציבור תיקון כרת, ואף אנשי מלאכה עוזבים את מלאכתם ומשתפים בתיקון. וכתב בספר יד ידידיה טולידאנו (עמ' 44), ער"ח אלול יעשה תקון כרת כידוע, ויתענה ואע"פ שאינו זהיר בתענית בשאר ערבי ר"ח, יזהר בזה שהוא זמן מסוגל לתשובה. ובספר בנהגו העם (הלכות ימים נוראים אות ד), כתב נהגו לעשות תיקון כרת כל ימי אלול.

ה.       ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, אנשי מעשה לא אכלו ביום אלא מדי ערב, וכן נהגו לעשות תענית דיבור כהכנה ליום הכיפורים. וכן היו נשים צדקניות שנהגו כן כמו הרבנית פריחה ע"ה אשת חבר לצדיק סדנא בבא סאלי. (אגב הרבנית פרחה ע"ה, בעיר תאפילאלת דאגה לתלמידי הישיבה לכל מחסורם, החל מאוכל ועד כביסות, וכן כאשר נולד כל תינוק לרב אברהם מוגרבי היתה מתארחת בביתו, שלש חודשים לעזור בגידול התינוק, העיקר שהרב מוגרבי לא יתבטל מתלמודו).

ו.         נהגו אנשי מעשה בארבעים יום עד יום הכיפור לחלק לעצמם את כל ספר תיקוני הזוהר, שעל ידי לימוד התיקונים וזכות רשב"י יזכו לתשובה שלימה ראה בספר לזכר עולם (עמ' קע),

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

 

תורת אמך ◆ פרשת כי תצא ◆ לאור חכמי מרוקו ◆

 

מוסדות תפארת מיכאל.  המלקט: הרב אברהם אסולין

 

כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו מקוה המים: הכתוב בא לבאר, "כי תצא" להלחם ביצר הרע, הקב"ה עוזרך ונותנו בידך. ויש רמז ליצר הרע וחיילותיו, לפי מאמר רז"ל (יומא פו:),  מר ואהלות כל בגדותיך (תהלים מה, ט), שעבירות נעשות זכויות לבעל תשובה. וזהו "כי תצא" להלחם מלחמת מצוה "על אויביך", שהוא היצר הרע וחבריו, הקב"ה מפילו לפניך, וממילא נופלים סייעתו. ומלבד שתוכל להלחם בו וגרשתיו, אלא אפילו במוחזק שבידו עבירות, תשבה אותם לך לעשות זכויות, וזהו "ושבית שביו", ואמר כי תצא ולא כי תלחם, לרמוז מה שאמרו רז"ל (שבת קד.), הבא להטהר מסייעין אותו, זהו ממש כי תצא להלחם, הקב"ה עוזרך ונותנו בידיך.

 כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלהיך וכו'

כתב הגאון רבי משה חליוה זצ"ל בספרו פני חמה. יש לפרש בדרך רמז, שענין זה מדבר על בעלי תשובה, דהיינו כשאדם עושה תשובה מלב ומנפש, הוא מצילו מעצת יצה"ר, כמו שכתוב (משלי טז, ז), ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.

וזהו שאמר "כי תצא למלחמה על אויביך" שהוא יצה"ר, כדי לעשות תשובה ותתגבר על יצרך, שאין לך מלחמה גדולה יותר

ממלחמת יצה"ר, אז בודאי "ונתנו ה' אלהיך בידך" בתורת ודאי, כי הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים. באותה שעה "ושבית שביו", דהינו אותם המצוות והתורה ששבה ממך כבר, על ידי תשובה מעולה אתה תחזור ותטלם ממנו ותחזירם למקום הקדושה. לזה אמר "ושבית שביו" כי בתחילה שבה אותם יצה"ר ממך קודם תשובה, ואחר שחזרת בתשובה "ושבית שביו", תחזור ותיטול אותם ממנו בתורת שבי, ואז תחזירם למקום הקדושה.

לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך (כב, א),

כתב הצדיק רבי שלום אביצרור זצ"ל בספר נתיבות שלום, התורה באה להזהיר את הצדיק, להוכיח את חברו אשר הולך חשכים ברשעו עד שיחזור בתשובה. שעל ידי זה מקיים מצות השבת אבדת חברו, שמחזיר לו תורתו ומצוותיו שנאבדו ממנו בעונו. "או את שיו" שהיא נשמתו, כי תיבת שי"ו במילוי שי"ן יו"ד וא"ו עם הכולל והתיבה גימטריא "נשמה". "נדחים", שנדחו בעונו והלכו לסיטרא אחרא, "והתעלמת מהם", לא תעלים עיניך ממנו מלהחזירו למוטב, כי "אחיך" הוא, אלא צריך להוכיחו כמה פעמים עד שיחזור מרשעו. וע"י "השב תשיבם לאחיך", פירושו של דבר, תורתו ומצוותיו שנאבדו ממנו "תשיבם לו.

ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אותו והשבו לו(כב, ב).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי, וראש ישיבה כנסת ישראל, בספרו אור החיים, "ואם לא קרוב אחיך". בזה העיר הכתוב כי הוא מדב על זמן הגלות האחרון, כי "לא קרוב", ככתוב (במדבר כד, יז), אשורנו ולא קרוב {אראנו, לא בעתיד הקרוב}. עוד לו "ולא  ידעתו", שנסתם הקץ, ואין יודע מתי יהיה קץ הפלאות (דניאל יב, ו-ט), וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה ונטויי רגל, כאשר עינינו רואות בצרות הללו. עם כל זה, יצוה ה' "ואספתו אל תוך ביתך", זה בית המדרש. ולימדהו אורחות חיים ודרך ישכון אור, לבל יטה מני אורח ולא ימצאהו אויבו במחשבות וטענות כוזבות, כי אור תורה תצילהו, וזה יהיה עד שיתרצה ה' וידרשהו. "והשבותיו לו", פירוש, שמעלה עליו הכתוב כאילו הוא משיבו מני אובד.

שלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים"(כב, ז),

כתב הגאון רבי רפאל משה אלבז זצ"ל בספרו עדן מקדם, איתא במדרש  שלוח הקן שכרו שיהיו לו בנים (תנחומא כי תצא), וזהו הרמז "ואת הבנים תקח לך", דהיינו שתזכה לבנים. ובתקוני הזהר ובכתבי האר"י ז"ל איתא בקיום מצוה זו מקרבים את הגאולה ונראה שגם רמוז בפרשה "ואת הבנים תקח לך", "את הבנים" שהם ישראל שנקראו בנים למקום, "תקח לך" מבין האומות.

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך כי יפול הנפל ממנו(כב, ח).

כתב החסיד רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה, אפשר בדרך רמז, "בית" רומז לאשה, כמו שאמרו בגמרא (יומא, ב.), ביתו זו אשתו. וכיון שנשא אשה נעשה "חדש,, כמן שאמרו בגמרא (יבמות, סג:), כיון שנשא אדם אשה עוונותיו מתפקקים. לכך צוותה התורה "ועשית מעקה לגגך", כלומר שיקפיד האדם מיום נישואיו, לאחר שזכה ל"בית חדש" מעבירות, צריך שיעשה "מעקה", לגגו, היינו שיגדור את עצמו בגדרים ובסייגים כדי שלא יעבור עבירות. ובשעה שאדם הולך לבקש אשה, צריך לחפש אשה יראת ה', שתסייע לו להקים מעקה לגגו ותשמרהו מלעבור על מצוות ה' יתברך.

והזהיר הכתוב "ולא תשים דמים בביתך", היינו שלא תבקש אשה לשם "דמים", שהוא הממון, כדקיימא לן בגמרא (קידושין ע.), כל הנושא אשה לשם ממון, הווין לו בנים שאינם מהוגנים, כדי שלא "יפול הנופל ממנו", הינו, דגורם שיצאו ממנו בנים שאינם מהוגנים, ויעשו מעשים רעים.

כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע(כג, י).

כתב הצדיק רבי משה חליוה זצ"ל בספרו פני חמה, המדרש (תנחומא מצורע ב), שהזהירונו על ענין לשון הרע שהוא חמור מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גם אמרו בעלי המוסר, האדם בהיותו רשע אין יצה"ר רודף אחריו כל כך כי נשתרש בעבירות, ואם שב בתשובה שלמה, יצה"ר תיכף מתגרה בו ורודף אחריו שיחזור לסורו הראשון, והזהירו רז"ל לבעל תשובה, לעשות סייגים, גדרים… כדי להינצל מיצר הרע, ומעצותיו הרעים. וזהו שאמר הכתוב, "כי תצא מחנה על אויביך", אפילו לפי הפשט שהוא על המלחמה לפי המתרגם. ובזוהר הקדוש דרשו, על הגוף שיש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים. גם "מחנה" במילוי כזה, מ"ם חי"ת נו"ן ה"ה, גימטריא תרי"ג שהם רמ"ח איברים ושס"ה גידים. וזהו שאמרה תורה "כי תצא מחנה" שהם רמ"ח איברים ושס"ה גידים. "על איביך" שהוא יצר הרע ומתגבר עליו – הישמר מכל דיבור רע, שלא תוציא מפיך, הן לשון הרע הן רכילות והן נבלות הפה.

והיה מחנה קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך (כג, טו).

כתב הגאון רבי וידאל הצרפתי זצ"ל בספרו צוף דבש, הצווי הוא כללי מאד, ונאמר במצות עשה שצריך לנהוג קדושה אף במחנה ישראל, ולכן אמר "מחניך", ביו"ד ברבים, להורות גם על מחנה ישראל. "ושב מאחריך", חז"ל אמרו (סוטה ג(, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, השכינה שרויה עם כל אדם ואדם והיא המדריכה אותו. ועוד שהיה הענן סובב ושב מהיותו שומר מאחריך. ומה שהיה קודם לפניך, עתה ישוב מאחריך מתעצל, טומן יד, השיב אחור ימינו (איכה ב, ג), שעשה עצמו כמשיב ימינו אחור, שלא להגן על עצמך.

מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך(כג, כד).

כתב הרב אברהם חי ביטון זצ"ל בספרו בן לאברהם. מובא בספר שערי קדושה לרבי חיים ויטאל זצ"ל, הובא בשם הזוהר, מי ששומר את פיו ולשונו, היא מעלה גדולה. ואפשר זה רומז באומרו "מוצא שפתיך" דיקא, "תשמור" – רצה לומר שמור פתחי פיך, טרם שיצא הדבר מפיך, חשוב בהשכל אם תוציאנו מפיך אם לאו, אני מבטיחך "ועשית" כל מעשיך בצדק ובמשפט, "כאשר נדרת לה' אלהיך", כמאמר  חכמינו (נדה ל:), משביעין את התינוק הוי צדיק וכו', והנה בזה האיבר, היינו ברית הלשון, תלוי כל עצמות האדם כנודע, ואם פיו מתוקן כראוי, ודאי יכשיר מעשיו היטיב הדק, כמו שנאמר (משלי י', יט), וחושך שפתיו משכיל. ומפרש מהראוי לעשות כן לשמור אדם פיו ולשונו, כי עיקר הפה נברא להלל י"ה, ומה שהתירה התורה לדבר בפי אדם ההכרחי לצורך גופו, הוא בתורת נדבה. וזה אומרו "נדבה" הוא "אשר דברת" אתה הגוף, "בפיך" אשר נברא אודות הנשמה, כמו שכתוב (בראשית ב, ז), ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה, מתרגמינן לרוח ממללא, פירוש המילול והדיבור יהא רק "לרוח" ולא לגוף, ודיבורי הגוף אשר הכרח הוא, אין ניתן לאדם רק בתורת נדבה. ואם כן איפה מהראוי שתשמור מוצא שפתיך היטיב, ועל כן "ועשית" וכו' כל המצוות, "כאשר נדרת" טרם הוולדך.

לא תעשוק שכיר עני ואביון. ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו(כד, יד – טו).

כתב המגיד הרב אברהם סבע זצ"ל ממגורשי ספרד, במרוקו. בספרו צרור המור. "לא תעשוק שכיר עני ואביון" – כי זה אכזריות גדולה, שטורח כל היוםם ואח"כ תשלחנו בפחי נפש. "ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש"- כלומר שאם לא תתן לו שכרו, תהיה סיבה שיבא שמשך ותמות בלא עתך (זהר ח"ג פד:), ואין לו מה יאכל ויש לו בנים ובנות שממתנים המזונות. וכשהולך לעת ערב בלא שכירות ובלא מזונות, כמעט פרחה נשמתם מהם מתים ברעב, ואז "יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא (דברים כד, טו), וכבר ידעת, כי במדה שאדם מודד בה מודדים לו (מגילה יב:), וכמו שאתה גרמת לו כי ימותו בניו, כן ימותו בניך, כי גלגל הוא שחוזר בעולם. וזה סמך הכתוב לכאן "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות (דברים כד, טו), ולכן תהיה סיבה שימותו בניך בעוונך.

  "כי תצא" כתב הצדיק רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה במרכאש במרוקו. נוטריקון תסלק צדיק אחד בשביל מעיקרא הייתה למלחמה על אויביך שהוא יצר הרע עכשיו "ונתנו ה' אלהיך בידיך" על דרך ושם ינוחו יגיעי כח או יאמר "ונתנו ה'" לשכר עולם הבא מעיקרא בתורת מתנה עכשיו בידיך מובטח לך שאתה בן עולם הבא "ושבית שביו" פירוש מה ששבה יצר הרע מעיקרא או הרשע אתה נוטל אותם כי זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן:

"השב תשיב לו" להקב"ה "את העבוט" שהיא הנשמה שנתמשכנת בעוניהם של ישראל "כבוא השמש" בעונתה ושכב הצדיק "בשלמתו" שהיא חלוקאה דרבנן "וברכך" הקב"ה זורען ועושין פירות ופירי פירות אבל מעיקרא "ולך תהיה צדקה" היה נותן לך בתורת צדקה וגם כן עכשיו "לפני ה' אלהיך" פנים כפנים מן הדין:

זהירות לשון הרעהיה מעשה בצדיק רבי יעקב הלוי זצ"ל מעיירה טהלה, לפרנסתו היה קונה מכל העירה מיני שקדים ואגוזי המלך שהיו גדלים בשפע, אחר אריזתם בשקים, היה לוקח אותם ע"ג פרדתו לגבול ספרד בעיר הנמל טנגי'ר, ובכדי לצאת לדרך רחוקה זאת היוצאים שיירה המלוות בשומר חמוש, רבי יעקב נסע עם השירה, וראה שיש מדברים בדרך לשון הרע, החליט בליבו יותר לא היסע איתם, מוטב לנסוע לבד מאשר להסתכן בלשמוע לשון הרע, וכך קרה שהיה נוסע מגבול ספרד לבתו זכה לסייעתא דשמיא והיה מגיע לפני כל השירה למחוז חפצו, דבר שהיה פלא בעיניהם…
"אשרי השומר את פיו שזוכה לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער גודל מעלתו".

באחרית ימיו הרב קנה דירה???          

הרב רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל ראב"ד מכנאס

במשך השנים התגורר בדירה שכירות ונימוקו עימו אין בית המקדש ביתו של הקב"ה ולי יהיה דירה משלי, אך הרב בשנותיו האחרונות החל להתעניין ברכישת דירה, בני ביתו נדהמו לשמוע על כך, ושאלו את הרב במשך שנים לא בער לרב לרכוש דירה, ובמה בוער לרב לקנות דירה באחרית ימיו, ענה להם הרב כל עוד שאחריות מעבר הדירה מונח על כתפי בסדר, אבל אם אסתלק אז הרבנית

תצטרך להיטלטל מדירה לדירה, לכך לא הסכים, וכך היה מיד בסמוך הרב רכש דירה ולא עברו ימים רבים והרב הסתלק. 

מנהג מהפרשה – מצות מעקה

נהגו בעיר פאס בעת חנוכת הבית לברך בשם ומלכות על מעקה, ואחריה ברכת שהחיינו על רכישת הבית  (הרב שלמה אבן דאנן). ובשו"ת מים חיים להגר"י משאש זצ"ל (ח"א סימן סד). שמברכים על המעקה, וכתב הרב שהורה הלכה למעשה שאם גוי מתקין את המעקה, היהודי אינו יכול לברך על המעקה, לפי שאין דין שליחות בגוי כמובא בשולחן ערוך  (ח"מ סימן קפח), ומה דאיתא בגמרא (ב"מ דף י'), יד פועל כיד בעל הבית לא נאמר אלא בפועל יהודי ע"כ. ופשוט שאם הגוי מתקין את המעקה, שהיהודי יכניס הבורג הראשון והשני שבודאי המעקה יושב על מקומו ובכך נחשב שהיהודי קבע את המעקה, ואז יברך בשם ומלכות. (מתוך הספר תורת אמך כת"י).

לתגובות  a0527145147@gmail.com

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך ◆ חודש אלול והלכות סליחות.לאור חכמי מרוקו וצפ"א◆ מוסדות תפארת מיכאל

 

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

א.     הקדמה בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר בכל המחנה. משה עלה להר לקבל הלוחות כדי שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה. והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלהים ה' בקול שופר לפיכך תיקנו חכמינו ז"ל שיהיו תוקעין בשופר בחודש אלול בכל שנה. ימי אלול עד יום הכיפורים ימי רחמים, אלו ימים שמשה רבינו עלה אל הר סיני להביא את לוחות הברית השניות בראש חודש אלול, מתפלל ומתחנן לפני ה' למחול לישראל על מעשה העגל ונתקבלה תפלתו ומחל להם והיו אלה הארבעים יום ברצון שנאמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון  

אמור מעתה אמצעים היו בכעס וכיון שאלו הארבעים היו ימי תפלה ותחנונים למשה הוקבעו בישראל לסליחות ותחנונים. ה"ה וירד עם הלוחות ביום הכיפורים, וכל ארבעים יום הללו היו ימי רחמים ורצון לכל עם ישראל, וביום הכיפורים נתרצה הקב"ה לישראל, שנאמר "סלחתי כדבריך" ולכן יום הכיפורים הוקבע לדורות ליום מחילה וכפרה וטעם נוסף כדי לתקן מ' יום שקלקלו בהם המרגלים, ויום הארבעים שעשו את העגל. ועוד מפני שימי ראש השנה ועשרת ימי תשובה שהם ימי הדין קרובים לזה אנו מפחדים מיום הדין ומקדימים סליחות ותחנונים שלושים יום קודם יום הדין כי אריה ישאג מי לא ירא, מי לא ירא מיום הדין, לכן נהגו גם כן להתענות בהם היחידים וכל הירא את דבר ה' יהיה מתענה בהם שני וחמישי לפני יום ה' הגדול. ראה בספר היכל הקודש אלבאז (הלכות ראש השנה).

 ראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם. ביום זה אדם נידון על מעשיו וכל קורותיו ומאורעותיו שיארעו לו בשנה הבאה, שנאמר "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" מראש השנה נידון מה יהא בסופה (ראש השנה ח ע"א). ואמרו חכמינו (ר"ה טז), בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום, שעוברים לפניו אחד אחד, בזה אחר זה. אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה. אחד של רשעים גמורים, אחד של צדיקים גמורים אחד של בנונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בנונים תלוים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים זכו (עשו תשובה), נכתבים לחיים. לא זכו נכתבים למיתה.

ב.      בשבתות חודש אלול מידי שבת ממשיכים, לומדים בספר דניאל עד שבת לפני ראש השנה. (התחלת לימוד דינאל משבת אחר תשעה באב).

ג.       מנהגנו לערך התרת נדרים ביום י"ט באב, ארבעים יום קודם ראש השנה ויש שנוהגים לעשות התרת נדרים ערב ר"ח אלול שהם ארבעים יום קודם יום כיפור. מי שח"ו בנידוי תפלתו אינה מתקבלת ארבעים יום ושמא אדם עבר על אחד מהדברים שאדם חייב נידוי, לכן ארבעים יום קודם יוה"כ לאחר תפלת שחרית עושים התרת נדרים, ואף הנשים משתתפות בהתרת נדרים. ראה בספר קרבן מנחה (פרק לח סעיף יב). וענין התרת נדרים ארבעים יום קודם יום כיפור כמובא בספר מעשה בראשית (ח"ב  מצוה שי עמ' 514).

ד.        ערב ר"ח אלול שהם ארבעים יום קודם כיפור, רבים עושים תיקון כרת. וכן נהגו בק"ק באולדמנצור עושים יום תענית והרה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל היה עורך עם הציבור תיקון כרת, ואף אנשי מלאכה עוזבים את מלאכתם ומשתפים בתיקון. וכתב בספר יד ידידיה טולידאנו (עמ' 44), ער"ח אלול יעשה תקון כרת כידוע, ויתענה ואע"פ שאינו זהיר בתענית בשאר ערבי ר"ח, יזהר בזה שהוא זמן מסוגל לתשובה. ובספר בנהגו העם (הלכות ימים נוראים אות ד), כתב נהגו לעשות תיקון כרת כל ימי אלול.

ה.       ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, אנשי מעשה לא אכלו ביום אלא מדי ערב, וכן נהגו לעשות תענית דיבור כהכנה ליום הכיפורים. וכן היו נשים צדקניות שנהגו כן כמו הרבנית פריחה ע"ה אשת חבר לצדיק סדנא בבא סאלי. (אגב הרבנית פרחה ע"ה, בעיר תאפילאלת דאגה לתלמידי הישיבה לכל מחסורם, החל מאוכל ועד כביסות, וכן כאשר נולד כל תינוק לרב אברהם מוגרבי היתה מתארחת בביתו, שלש חודשים לעזור בגידול התינוק, העיקר שהרב מוגרבי לא יתבטל מתלמודו).

ו.         נהגו אנשי מעשה בארבעים יום עד יום הכיפור לחלק לעצמם את כל ספר תיקוני הזוהר, שעל ידי לימוד התיקונים וזכות רשב"י יזכו לתשובה שלימה ראה בספר לזכר עולם (עמ' קע),

 

ז.       משכימים בעלות השחר לאמירת סליחות ותחנונים החל מיום ב' באלול, כל הציבור ועל ראשם תלמידי חכמים באשמורת הלילה לאמירת סליחות. וכן היו המבוגרים משכימים עימהם את הילדים.(רבי שלמה פחימה). כתב בספר בן יהוידע (ברכות ו ע"ב), אלא שהסליחות שנאמרות באשמורת הבוקר אין ערוך אליהם שאז היא עת רצון והתעוררות מדות הרחמים. כתב הגר"י משאש בשו"ת מים חיים (ח"א סימן רלא), וז"ל מנהג ישראל בזה, הוא מנהג נכון ועתיק יומין מימי הגאונים זיע"א, לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים. כמ"ש רבנו בבית יוסף ובש"ע (סימן תקפא), כי הזמן ההוא מוכשר הרבה לתשובה. ואמירת הסליחות והתחנונים בנחת ובכוונה. הם מעוררים הלב לפשט העקמומיות שבו יותר משאר לימודים. כאשר שמענו וראינו כמה חסידים ואנשי מעשה. שהיו מורידים כנחל דמעה באמירת הסליחות באשמורת אלול. והניסיון הוכיח ויוכיח לכל אדם מעצמו. ובכן טוב וישר לומר בעת ההיא רק סליחות ותחנונים ולא זולתם דבר בעתו מה טוב. ומ"מ בארץ יש שאומרים סליחות בחצות לילה חשוב להדגיש שאין לומר קודם חצות, לפי שאינה זמנה. ראה בשו"ת עמק יהושע(ח"ב סימן מג), לבטל מה שנהגו בעיר נהריה לומר סליחות קודם חצות לילה.

ח.        ימי חודש אלול מרבים באמירת סליחות ותפלה. כתב החיד"א בספר ברכי יוסף (סימן תקפא אות ו), וז"ל יותר טוב בימים אלו להרבות בסליחות ותחנונים עם הציבור מללמוד תורה טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שהיו עסוקים תמיד בגופי הלכות ובחיבורים, ובחדש אלול היו מניחים קצת מסדרם ללמוד גרסא ותחנונים. מי שרגיל לקום באשמורת הבוקר ללמוד תורה ופוסקים בחודש אלול עדיף לו שיאמר סליחות.

ט.      מנהג אנשי מעשה להרבות בלימוד ארבעה ועשרים מבראשית ועד סוף דברי הימים שהם תורה ונביאים וכתובים וכן גרסת ספר תקוני הזוהר. אשר על כן נקראו תיקונים שהם ודאי מועלים לתקן לעוסק בהם כל מה שפגם בעונותיו. ויגמור ספר התהלים. ולימוד מוסר כגון ספר הקדוש ראשית חכמה וספר הנורא שני לוחות הברית וספר שבט מוסר ראה בספר אבות ראשונים (עמ' 52).

י.         המשכימים קום לאמירת סליחות צריכים קודם לברך ברכות התורה, מפני הפסוקים הנאמרים בסליחות, כמובא בשולחן ערוך (א"ח סימן מו ס"ט), ז"ל לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אע"פ שהוא אומרם דרך תחנונים. וכ"כ הגר"י משאש בשו"ת מים חיים (ח"א סימן רלא). המשכמים קום יזהרו שלא יגרמו בהשכמתם לגזל שינה של אחרים, בפרט שיש בתי כנסת שיש ציבור רב באמירת הסליחות יזהרו לבל יפריעו את מנוחת השכנים, שלא יהא בגדר טובל ושרץ בידו.

יא.    כשאין עשרה למנין מנהגנו שאומרים הקטעים בארמית, וטעמנו שאפילו שאין המלאכים מבינים ארמית, יש לאומרם, שנשתבחו ישראל ששואלים צרכיהם מהקב"ה ללא שום אמצעי, חוץ מי"ג מדות שאין היחיד אומרם אלא בנגינתם וטעמם כקורא בתורה. כמובא באורך בשו"ת ידי עלמא עבדלק (סימן לג), וכן בספר עטרת אבות (פ"טז אות ב בהערה), הביא בשו"ת תורה לשמה (סימן מט), כתב שהיחיד אינו צריך לדלג נוסח רחמנא, מפני שכל הסליחות הם בלשון הקודש, וקודם זה ואחר זה הוא אומר הרבה בקשות בלשון הקודש, על כן לא אכפת בזה ולא יתקנאו בו המלאכים. כף החיים (אות כו). כתב הגאון הרב מאיר מאזוז בירחון אור תורה (אלול תשנ"ד סימן קלג), שמעתי מזקני מרוקו שאמרו כל הסליחות גם כשאין מנין בבית הכנסת, חוץ מי"ג מדות שאמרו אותם הטעמים, וכן מנהג אבי מורי זצ"ל בתוניס. וכן היה מנהג הפשוט שם. וכן כתב בקיצור ש"ע טולידאנו. וכן נהגו יהודי תימן כמו שכתב בש"ע המקוצר (ח"ג סימן קט אות ה), וכן נהגו יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (מנהגי הסליחות אות כ), וכתב בספר דברי שלום ואמת (ח"א עמוד 108), הביא מנהגנו ושכן פסק מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל וסיים יש להעיר  כי מנהג מרוקו חשוב מאד בימנו בארץ, כדי לחזק מנינים קטנים.

יב.       מנהגנו בכל עת שהציבור אומרים י"ג מידות, הש"ץ תוקע בשופר כסדר הזה תשר"ת תש"ת תר"ת להמשיך רחמים. וכתב בספר כתר שם טוב (ח"ו אות ה), בעשרת ימי תשובה רבים מהציבור היו תוקעים בשופר בעת אמירת ויעבור (מפי רבי שלמה פחימה). וכתב בספר היכל הקודש אלבאז (הלכות ראש השנה). "והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלהים ה' בקול שופר לפיכך תיקנו חכמינו ז"ל שיהיו תוקעין בשופר בחודש אלול בכל שנה". וכתב בשו"ת דרכי דוד(או"ח סימן לח), שכן מנהג יהודי אלג'יר.

יג.      באמירת עננו אין לומר, אלהא דרבי מאיר עננו אלא הנוסח הנכון, אלהא דמאיר עננו, והוא כנוסח המובא בגמרא עבודה זרה (עמוד יח),שהלך רבי מאיר לשחרר את אחות אשתו שהושיבוה הרומאים בקובה של זונות, ושיחד את שומר המקום שישחררה, שאל השומר לרבי מאיר וכשיתום הכסף מה אעשה, אמר לו רבי מאיר תאמר 'אלהא דמאיר ענני' ומכן המקור לנוסח זה באמירת הסליחות שמסוגלות להצלחה. ראה שו"ת מים חיים (ח"א סימן רלב).

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת כי תבא ◆ לאור חכמי מרוקו ◆מס'20

מוסדות תפארת מיכאל.

"אור חדש"

אתר העולמי ליהודי צפון אפריקה.

המלקט: הרב אברהם אסולין

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה (כו, א).

כתב הגאון החסיד רבי יעיש קריספין זצ"ל (התרס"ה). בספרו פרח שושנה, ידוע כי "והיה" לשון שמחה, והוא שאמר הכתוב (משלי טו, כג), שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. יובן על פי המדרש (בר"ר א, ד), לא נברא העולם אלא בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר (במשלי א, כב), ה' קנני ראשית דרכו. והנה עיקר ביאת האדם האדם לזה העולם, הוא על לימוד התורה כדי לדמות צורה ליוצרה, כמו שהשם יתברך בצרוף אותיות התורה ברא כל העולמות וכל אשר בהם (ברכות נה), והווה כל הוי"ה, וכמו שאמרו הכתוב (שם ח, ל), ואהיה אצלו אמון, ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא בראשית א), אל תקרי אמון אלא אומן, כן האדם על ידי לימוד התורה מקיים כל העולמות ושמים וארץ, כדכתיב (ירמיה לג כה), אם לא בריתי יומם ולילה  חוקות שמים וארץ לא שמתי, הרי כי על ידי לימוד התורה מקיים כל העולמות.. וזה כוונת "והיה"

לשון שמחה, ונתן טעם "כי תבא אל הארץ" הזאת, ארץ חפץ זו עולם הזה שבו זכינו לקבלת התורה שנקראת אור, מה שלא זכו המלאכים העליונים, וזה אומרו "אשר", אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו לזכיה זו, "ה' אלהיך נתן לך" תמיד, כי בכל דור מתחדשים רזין עלאין בתורה. "נחלה", כמו שאמר הכתוב (דברים לג, ד), תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא לאומות העולם (סנהדרין נט). "וירשת וישבת בה" תשתדל להיותה לך ירושה אמיתית, כדי לפנות מכל העסקים ולהיות כל חפצך וחשקך בה. "וישבת בה", תקבע לך לישיבה כדי להתיישב בה ולהבין ולהורות מה יעשה ישראל, כי עיקר ביאתך לעולם הזה הוא כדי ללמוד תורה, כי שלושה מעידים זה על זה: הקב"ה והתורה וישראל, והם חוט המשולש אשר לא ינתק לעולמי עד.

אבל צריך אתה להשתדל כדי לחדש חידושי תורה להשוות צורה ליוצרה, כי זה עיר ביאתך לעולם הזה.

והיה כי תבוא אל הארץ אשרה' אלהיך נתן לך נחלה…  

                      

כתב מרן רבנו יעקב אבוחצירא זצ"ל בספרו מחשוף הלבן, רמז דהבאת הביכורים שציוה הקב"ה, הוא לתקנת רפ"ח ניצוצות לבררם ולהעלותם מעמקי הקליפות. דידוע מה שכתה רבנו האר"י ז"ל, דהניצוצות  נתפזרו בכל מה שברא הקב"ה בעולמו באדם ובבהמות ובפירות וירקות, ואנו מלקטים ומבררים אותם ע"י אכילה שאנו אוכלים ומברכים עליהם. והנה דהביכורים הוא בירור גדול בהבאתם לכהן… ומכאן תוכחת כאשר יש לפני מיני מאכל, ואינם יודעים מה ברכתו, אז אומרים שברכת שהכל פוטר הכל, ובמקום שיכול לברר, בודאי שיברר. והיה מעה במאן דהו שהגיע למקובל הרב יהודה פתיה זצ"ל, הרב ראה במצחו שאינו תיקן ענין המאכל, שאלו הרב לפשר הדבר, ואז סיפר שפגש פרי ולא ידע האם ברכתו אדמה או עץ? ואז בירך האדמה, שגם על הצד שהפרי היינו עץ, הוא נפטר בברכת אדמה, שהרי העץ גדל מהאדמה, ואז הרב אמר לו אומנם כך נפסק בהלכה, אך הניצוצות המגולגלות בפרי לא באו לתיקונם, שצריך את הברכה שלה דיקא, וכוונת המברך, ולכן ראש הישיבה  הרב יהודה צדקה זצ"ל היה אומר כל ברכה צריך לחלקה לשלוש חלקים, לדוגמא ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, בורא פרי האדמה.

ולחיבת מילי דברכות הוסיף ברכת שהחיינו אין מברכים על פירות וירקות בשימורים, ולא על פירות יבשים, ולא על פירות רגילים או על ירקות קפואים, היות ולא ניכר שהם גידול מהשנה, מלבד למי שמגדלם בחצירו, או תפוח עץ הנקרא ענה שנמצא זמן מועט בשוק ואין דרך לאחסנו בקירור, וכן שעועית ירוקה וכדומה. {להסיר מכשול, ברכת אננס בורא פרי האדמה}.

ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמר גדל ובמרא ובאותות ובמופתים (כו, ח).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספרו אור החיים הקדוש, מחכמי העיר סאלי במרוקו וראש הישיבה כנסת הגדולה, והיה די לכתוב ויוציאנו ממצרים ביד חזקה, אלא "ויוציאנו ה' ממצרים", זו הצלה שמצילנו מיצר הרע וכוחותיו המצרים אותנו, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נב:), לולי ה' עוזר לאדם כנגד יצר הרע אין אדם שליט להינצל ממנו, דכתיב (תהלים לז, לב),צופה רשע – זה יצר הרע, לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו בידו.  "ביד חזקה" זו תורה שניתנה מימינו של הקב"ה, דכתיב (דברים לג, ב), מימינו אש דת למו, וגם ניתנה בגבורות מתוך האש. ועל ידי התורה ניצול האדם מיצר הרע, כדברי חז"ל (קידושין ל:), אמר הקב"ה בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. ואח"כ רמז לג' דברים שבאמצעותם ניצול האדם מיצה"ר, כמאמר חז"ל (מנחות מג:), כל שישלו תפילין בראשו ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, לא במהרה הוא חוטא. "בזרוע נטויה", כנגד תפילין של יד. "ובמורא גדול" כנגד תפילין של ראש (שנותנים מורא על רואיהם), שנאמר (דברים כח, י), וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ואמרו חז"ל (ברכות ו), אלו תפילין שבראש "ובאותות" אלו הציצית, כי הם סימן לנו ואות שאנו עובדי ה', "ובמופתים", כנגד המזוזה כמשמעה, וגם תקרא המזוזה מופת להיותה מופת לזוז מות ישראל, כאומרם בספר הזוהר הקדוש, שכמה כתות הקליפות נרתעות בראותם שם שד"י על פתח בית ישראל.  

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך (כו, יא).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספרו אור החיים הקדוש, מחכמי העיר סאלי במרוקו וראש הישיבה כנסת הגדולה, ירמוז "בכל הטוב", אל התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה), אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד, ב), "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו – שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם. "ולביתך", כי לא לנשמה לבד יגיע הטוב, אלא גם  לבית הנשמה, שהיא רוח ונפש,  שהם משכן הנשמה, כל אחד יתעדן כפי יכולתו.

ואמרת לפני ה' לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי (כו, יג).

כתב הגאון הדין הרב אברהם ברוך טולידאנו זצ"ל, בספרו אמרי ברוך, אפשר לבאר בדרך רמז, ע"פ מאמר חז"ל שמי שאינו מעשר מתבואתו באים העכברים, ואוכלים מתבואתו, עוד מצינו שאמרו חז"ל שהאוכל מאוכל שאכלו ממנו עכברים שוכח תלמודו. והזה שרמזה התורה בנוסח הוידוי, לא עברתי ממצותיך דהיינו שלא לתת מעשר אלא נתתי, ועל כן לא באו עכברים לאכול מתבואתי, ודין גרמא שלא שכחתי תלמודי.

וה' האמירך היום להיות לו לעם כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו (כו, יח).

כתב הגאון רבי מימון בן עטר זצ"ל  (התרכ"ז – התשי"ח). בספרו טעמי המקרא, אפשר לומר, כי כל המיוחד בעם ישראל שהוא עם סגולה, תלוי בשמירת מצוותיו. ואמנם עינינו ראו, שאלו שעזבו את מצוות התורה התערבו בגויים ולמדו מעשיהם, במשך שנות הנדודים הארוכות של עם ישראל, היו מבניו שנמשכו אחר תורות והשקפות שהמציאות אומות העולם ואשר חשבו לתקן בהם את העולם. אולם ברבות הימים נחלו אותם יהודים אכזבות מרות, בראותם את התנהגותם של בעלי התורות הנאורות כלפיהם בעבותות הפרעות והשמד. רק דרך התורה היא הדרך שיבור לו האדם, שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.  ואומנם כך ממשיך הכתוב ואומר (דברים כו, יט), ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה, לתהילה לשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך, כאשר דיבר.

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם (כז, כו).

כתב הגאון רבי אברהם אנקווא זצ"ל בספרו מלל אברהם (התק"ז – התקפ"ב), נאמר בכתוב יקים ולא יקיים לומר, שצריך כל אחד מישראל להחזיק ביד לומדי תורה. ומשמעות "יקים", יחזיק ביד אחרים. וזו תשובה לדור הזה, מלבד שאינן מחזיקים ביד לומדי תורה, אדרבא שונאים אותם שנאה עצמית ובזוים בעיניהם. ולפני כן, החשובים שבהם היו רודפים בגופם וממונם ללמד תורה לבניהם, שיזכו לבנים תלמידי חכמים. ובזמן הזה מוציאים אותם לחוץ, ומלמדים אותם חכמות חיצוניות ללמוד מלאכה לעשות משא ומתן. ונמשך מזה הרבה תקלות, עד שיוצאים לתרבות רעה ויתערבו בגויים עד שיצאו מן הכלל.

הגר  אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה (כח, מג).

כתב החסיד רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה (התרמ"ו – התשל"ו), יובן בהקדים מה שכתב הזוהר (זו"ח שיה"ש כד:), שיש בתורה שישים ריבוא אותיות, כנגד שישים ריבוא שבישראל, שכל אחד אוחז באות אחת, והתגין שעל האותיות רומזים לגרים. ולפי זה קשה, כיצד יתכן שיהיו ישראל למטה והגרים עומדים עליהם מלמעלה, וכי יתכן שיהיו ישראל יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא,

ויש לומר, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, נאחזים הגרים בישראל ובטלים בהם כמו התג שאוחז באות ובטל בו, ואז ישראל הם העיקריים. אבל אם ח"ו אין ישראל עושים רצונו של מקום, אז הגרים עומדים מישראל כדרך התג העומד מעל האות. ומעתה אתי שפיר כוונת הפסוק "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה", לפי דקאי הכא באל מקום. והזהיר ה' יתברך את ישראל שאם לא יעשו רצונו של מקום, אז תהיה מעלת הגר למעלה ממעלת ישראל, וממילא ישראל "תרד מטה מטה" ח"ו.

מילי דמנהג: מנהגנו בכל מילי דברכות לענות ברוך הוא וברוך שמו, גם על ברכות שיוצאים בהם ידי חובה.

וכתב הרא"ש המקור לכך במסכת יומא (עמוד לז), תניא רבי אומר "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהנו" (דברים לב, ג), אמר להם משה לישראל – בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל. חנניה בן אחי ר' יהושע אומר. "זכר צדיק לברכה" (משלי י, ז), אמר להם נביא לישראל. בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה. ובשו"ת יפה שעה (או"ח סימן יט), כתב שהוא מנהג תאפילאלת הם ואבותיהם, ואבות אבותיהם ורבותיהם זצ"ל וזיע"א. וכך כתב סבא דמשפטים הגאון הרב יעקב אביחצירא בספרו שערי ארוכה (אות כג). וכ"כ בשו"ת מעט מים עטיה שמנהגנו לענות ב"ה וב"ש, גם בברכות שיוצאים ידי חובה. וכ"כ בשו"ת מקוה המים (ח"ו או"ח סימן יד), וכן בספרו השיב משה (סימן י עמוד 64), וז"ל שהעיקר כדעת מרן (או"ח סימן קכד ס"ה), וז"ל על ברכה שאדם שומע בכל מקום, אומר ברוך הוא וברוך שמו.

והם דברי הטור בשם אביו יעו"ש, ודלא כדברי המגן אברהם, שכתב שדוקא ברכה שאינו יוצא בה ידי חובה. אלא על כל ברכה שאדם שומע חייב לענות ב"ה וב"ש, שכן מורה דיוק דבריו ז"ל שהאריך לכתוב. על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ב"ה וב"ש ולא היה מספיק לומר על ברכה עונה ב"ה וב"ש, אלא הוסיף להדגיש שאדם שומע בכל מקום וכו'. ובספר נתיבי עם (סימן קסז), וז"ל ואנן בדידן מנהגנו בירושלים לענות על כל ברכה גם על המוציא, וקידוש, גם על שופר ומגילה, כיון שמרן פסק להלכה שצריך לענות בהוב"ש בכל ברכה. 

וידוע המעשה

שסיפרו מרן הראש"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהוזמן לחתן את נכד הצדיק בבא סאלי, קודם החופה הרב אליהו ביקש מהחתן שלא יענה ברוך הוא וברוך שמו, והנה הרב החל בסידור חופה וקידושין, והצדיק בבא סאלי ראה שהחתן דנן לא עונה ב"ה וב"ש, והבבא סאלי החליט לצאת מהחופה, הרב אליהו הבין את הרמז וסימן לחתן לענות ב"ה וב"ש, לאחר החופה שאל הרב אליהו את בבא סאלי, והלא ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם ענית זו הפסק ולכאורה שב ואל תעשה עדיף, ענה לו בבא סאלי סבי כך פסק וכתב בספרו לענות ובודאי שאינו חשיב הפסק, שאלו הרב אליהו, הסבא באיזה ספר כתב פסק זה, אמר הבבא סאלי כבודו יחפש וימצא, לאחר תקופה נפגשו הצדיקים הרב אליהו שח לבבא סאלי שלא מצא פסק זה בספרי מרן אביר יעקב, בבא סאלי אמר לרב אליהו, כבודו יחפש וימצא, במפגש הבא סיפר הרב אליהו לבבא סאלי שמצא, ענה בבא סאלי, ברוך המשיב אבידה לבעליה.

מנהגנו שעונים אמן גם אחר התינוקות.

 ושמעתי מהרה"ג אברהם מוגרבי מחה"ס מעשה ניסים, שראה את סידנא בבא סאלי, נתן לקטן לברך על מאכל ועונה ב"ה וב"ש, ובסיומה עונה אמן, וכך פסק השו"ע (סימן רטו סעיף ג), תינוקות בשעה שהם מברכין לפטור עצמם עונים אחריהם אמן, כיון דבני חינוך הם. והמשנה ברורה (ס"ק טז), משמע דעל ברכה שמברך על אכילה וכהאי גוונא קודם שהגיע לחינוך, אין לענות אמן (פרי מגדים בחידושיו על מסכת ברכות), וכתב הרב בן איש חי (מסעי אות טז), וז"ל ילמד בניו הקטנים שיענו אמן, דמיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא, ותינוקות אשר מברכים חייב האדם לענות אחריהם אמן.  והליכות עולם (ח"ב מסעי עמוד קלב הערה ח'), כתב בשו"ת לבושי מרדכי מח"ה (ס"ס קפד), לצדד אם מותר לענות אמן אחר ברכת קטן שאינו נקי, ובשו"ת מת ידי מה"ת (סימן ט), העלה להתיר לענות אמן אחר ברכת קטן שאינו נקי או שערותו מגולה, שעכ"פ יש בו משום חינוך. ולכן הנראה לענ"ד יש שתי ענית אמן, חדא דחיוב, וענית אמן מדין חינוך כמנהגנו.

בברכת שבת שלום

הרב אברהם אסולין

לתגובות: a0527145147@gmail.com

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

אורי ישעי – חודש אלול

חודש אלול

ערב ר״ח אלול הכנה לחודש אלול

מנהגו של רבי יוסף טולידאנו ע״ה (בנו של רבי רפאל ברוך בעל קיצוש״ע) היה בכל ערב ר״ח להיות בתענית ולגמור את התהלים ג״פ ולעשות כל סדר 'תענית דיבור' המתוקן ע"י רבי יצחק אלפיה ע״ה. מנהג זה נהג עוד בהיותו במרוקו והמשיכו גם כאן בא"י עשרות בשנים עד סוף ימיו. אך בערב ר׳׳ח אלול יותר משאר ערבי ר׳׳ח הקפיד רבי יוסף ע׳ה שגם אנשי קהילתו ישתתפו עמו בתיקון זה לעשותו בכנופיא ולהכין את עצמם לקראת הימים הנוראים העומדים בפתח. דרשותיו על חובת ההתעוררות וההתחזקות בימים נוראים היו עושים מסילות בלב השומעים אינו דומה ר׳׳ה ויוה׳׳כ אצל מי ששמע דרשותיו של רבינו – לימים אלו, לזה שלא שמע… אשרי מי ששמע דבריו היוצאים מן הלב של האי חסידא ופרישא רבי יוסף צדיקא ע"ה.

כבר משבת מברכין, בה מכריזין את חודש אלול היה רבי יוסף מתייפח ורועד מאימת הימים הנוראים הממשמשים ובאים, היה מקפיד מאד על דרשת התעוררות אחר סדר ״ותשליך במצולות ים כל חטאותם״.

רבי מכלוף עמאר, עדות אישית באוזני העורך

תענית תיקון כרת והדיון בערב ר״ח אלול

ליל ערב ריח אלול (כצ"ל) יעשה תיקון כרת ויתענה למחר ואע"פ שאינו זהיר בתענית שאר ערבי ראשי חדשים יזהר בזה שהוא זמן מסוגל לתשובה ויעשה פדיון לנפשו ולאנשי ביתו כפי כחו ויתן הפדיון ביד הגזבר שהיא המעלה

איורי חודש אלול אורי וישעי עי

המשובחת שבצדקה – שהנותן לא ידע למי נותן, והמקבל לא ידע ממי מקבל, ואחר הפדיון יתפלל מנחה בכוונה גדולה.

רבי ידידיה טולידאנו, יד ידידיה עמי 46

התרת נדרים ארבעים יום לפני יוה״כ

כאן בעיר אספי נהגו לעשות התרת נדרים בי״ט באב, ארבעים יום לפני יום הכיפורים, כיון שכתב בזוהר הקדוש, מי שנתחייב נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה, זמן הנידוי הוא ארבעים יום, ומי שמנודה אין תפלתו נשמעת, לכן עושים התרה ארבעים יום קודם יום הכיפורים. ומכאן והלאה נזהרים לא לעשות שום דבר החייב עליו נידוי.

רבי ברוך אסבאג, קרבן מנחה פרק לח אות י•

בחודש אלול יתבודד האדם עם קונו ויפשפש במעשיו

יאות לאדם בימים אלו ימי הרחמים והסליחות שלא יתן שנה לעיניו ולעפעפיו תנומה ודורשי רשומות אמרו אני לדודי ודודי לי, ר״ת אלול, שבחודש זה יתבודד האדם עם קונו ויפשפש במעשיו, וכאשר בחודש ניסן – יכין צורכי גופו כי הוא חדש האביב. כן בחודש אלול – יכין צורכי נשמתו.

ונראה לרמוז זה בתיבת 'לי' שעולה בגימטריא ארבעים, הם מ' יום שמר״ח אלול עד יוה״כ, ולזה חלקם שלשים לבדם (ל), ועשרה לבדם (י), יען כי העשרה ימים שמר״ה עד יוה״כ יש להם יתר שאת על השלושים.

והלילה מסוגל יותר לקבול תפילה שעל כן אמר (איכה ב יט) ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נכח פני ה׳״ ואמרו חז״ל (ע״ז ג:) שבאשמורת שט הקב״ה בעוה״ז על כן קמים באשמורת דווקא לסליחות הרי מצד הימים הם מסוגלים ביותר ״קראוהו בהיותו קרוב״. וגם בימים הזמן המובחר

אורי  חודש אלול ווי טעי
ג

"אשמורת הבוקר". הרי שלך לפניך תרתי לטיבותא, ומי זה יתן שינה לעיניו בזמן הנבחר שבימים המובחרים…

רבי רפאל ברדוגו, מי מנוחות פ׳ האזינו

לימוד הזוהר, התנ״ך, וסהרי מוסר בחודש אלול ועשי״ת

אזהרת חכמים ללמוד ספר התיקונים (תיקוני הזוהר) ארבעים יום מריח אלול ועד יוה"כ. והסגולה בקריאה זו שעוזרת לאדם לחזור בתשובה שלימה וגם זכותו של רשב"י עיה עומדת לו ביום הדין.

רבי שלמה מלול, לזכר עולם מע׳ תיקונים

בימי הסליחות היה מרבה רבינו (רבי ישראל אביחצירא – בבא סאלי ע"ה) לעסוק בתורת הסוד, היה לומד את תיקוני הזוהר ואת ספר אוצרות חיים.

ספר ישראל סבא עמי 260

ובימים אלו של חודש אלול רוב לימודם בספר תיקוני הזוהר אשר על כן נקרא 'תיקונים' שהוא ודאי מועיל לתקן פגמים שפגם בעוונותיו במידות העליונים

רבי ידידיה טולידאנו, יד ידידיה עמי 45

מנהג עירנו 'צפרו' ללמוד בספר התיקונים בחודש אלול.

רבי דוד עובדיה, נהגו העם עמי קכ

זה כמה כשהייתי לומד בספר התיקונים על הסדר בחדש אלול ראיתי בתיקון חד ועשרין…

רבי דוד הכהן סקלי, קרית חנה דוד ח״ב עמי קנה.

הנך רואה שלתקון התשובה לא מצא עזר כנגדו בשום לימוד כי אם בלימוד הזוהר אף אין מבין קריאתו לפי שהן הן הדברים הנקנים באמירה ומכניע הקליפה בל יראה ובל ימצא ועל כן כתב הרב זכרונו לברכה (חמ"י) שעיקר הלימוד בימים האלה מראש השנה ועד יוה"כ הוא בספר הזוהר הקודש, וביותר

 
אורי  חודש אלול ווי טעי

בספרי התיקונים שסגולתם רבה היא מאד בימים האלה לתקן הנפש ושמם מוכיח עליהם כי המה שפר התיקונים משופרי שופרי.

רבי יוסף כנאפו, זך ונקי עמי קעג

בימים אלו יותר טוב להרבות בסליחות ותחנונים מללמוד וכמה רבנים העוסקים במשך השנה בגופי הלכות ובחבורים אבל בחודש אלול היו מניחים קצת מלימודם הרגיל כדי לומר סליחות ותחנונים (א״ה עיין מים חיים – משאש א רלא). ויש נוהגים ללמוד התיקונים בימים אלו להתחיל מר״ח ולסיים ביוה״כ.

רבי רפאל ברוך טולידאנו, קיצוש״ע ח״ב עמי רעח

יחידי סגולה נהגו בחודש אלול לעשות תיקון, על ידי שלומדים קריאת כל הזוהר הקדוש או קריאת תיקוני הזוהר.

רבי שמואל בן עמרם, ילקוט שבע ח״ה עמי קפ״א

נהגו ברוב תפוצות ישראל להרבות בעסק התורה בימים האלו שמר״ח אלול ועד יום כפור, ולקרות כל הכ״ד ספרים מבראשית ועד סוף דברי הימים. שהם תורה נביאים כתובים. וללמוד ששה סדרי משנה וספרי הזוהר ולהגהות בספרי מוסר כגון ראשית חכמה, של״ה, שבט מוסר. ובפרט בספר תיקוני הזוהר שעל כן נקראו תיקונים כי ודאי מועילים לעוסק בהם לתקן פגמיו ואם יש לו פנאי יעסוק ג״כ בס׳ זוהר חדש. ויגמור ספר תהלים לפחות פעם אחת בחודש אלול כולו, כי התורה מגנא ומצלא ועיקר התשובה עסק התורה וכמ״ש רז״ל: ״בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה״.

רבי אליעזר טולידאנו (ב״ר חביב), בתוך ספר אבות ראשונים עמי 52

מסע חיזוק בחודש אלול

בהגיע חודש אלול, יצא רבינו רבי משה אזאגורי זלה״ה, למסע התעוררות בכל כפרי מחוז תלוואת, ונשא דרשות חוצבות להבות, מתובלות בדברי תורה ומשלים, בהן קרא ועורר את הציבור לפשפש במעשיהם ולהתקרב אל הקב״ה בתשובה שלימה.

אורי  חודש אלול ווי טעי

חלק מן הדרשות הללו נדפסו בספרו "ירים משה".

כמו כן דירבן ועודד מאד את הציבור להתאמץ ולצום ברציפות ששה ימים וששה לילות. ואכן היו בעלי מדרגה גברים וגם נשים שקיבלו על עצמם לקיים הנהגה זו.

במסע קדוש זה היה לרבינו עוזר נאמן המשמשו במסירות רבה ושמו ר' שאול ביטון פעם בעת ששהו בכפר תמסינת שליד ווארזאזת הבטיח רבי משה לר' שאול בהבטחה מפורשת עם התחייבות שבזכות שימוש תלמידי חכמים במסירות כה רבה יזכה לגן עדן העליון ואכן כעבור שנים ור' שאול עלה לארץ ישראל והתיישב בחצור הגלילית הגיע יומו והתבקש בישיבה של מעלה, לפני פטירתו וחברא קדישא קוראים עמו ק׳׳ש התעורר ר' שאול וסיפר לסובבים כי הנה רבי משה בא לקראתו ובידו שטר התחייבות העומד להיפרע כעת…

ירים משה לרבי משה אזאגורי, בהקדמה – עמודים ח, יט

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו – אורי וישעי

להתנזר מן המותרות בהרט בחודש אלול ועשי״ת

דרכו של רבינו שלום הלוי מהכפר טהלה היתה להתרחק מן המותרות עד תכלית, מסלק היה מעצמו כל סממן הקשור בתענוגות העולם הזה החולף, בפרט בימי חודש אלול ועשרת ימי תשובה היה מרבה בהם בתעניות ובסיגופים והכל בהסתר גמור

ובצניעות יתירה!

רבי אברהם אסולין, הקדמה לספר נתיבות שלום עמי 18

ריבוי החומריות אם כל חטאת

'תשובה' רית תענית שק ואפר בכיה הכנעה, שאלו דברים הנצרכים להטהר בחודש אלול ימי התשובה, וכמ"ש לפני ה' תטהרו. וגם 'תטהרו' רית תשובה

 

 
אורי  חודש אלול ווי טעי

טבילה ה׳ עינויים רחיצה (רחץ וטהר מעונים) וידוי. ובחודש הקדוש הזה צריך לחזק בעצמנו את הרוחניות ולסור מריבוי החומריות כי ריבוי החומריות אם כל חטאת וגם גורם לאדם לעוונות חמורים בסוג של בין אדם לחבירו לכן צריך להישמר מריבוי החומריות.

רבי מכלוף ועקנין, אמרי צוף עמי 362

יחידי סגולה נהגו לצום מר״ח אלול עד יוה׳׳כ

שנים רבות היה מנהגו של עטרו״ת הצדיק כמוהר״ר יעקב שריקי ע״ה להתענות בכל ימי הרחמים והסליחות החל מר״ח אלול ועד יוה״כ רק בלילות היה שובר את הצום לתת לנפשו כח ליום חדש של עבודת ה׳. על אביו הצדיק רבי שלמה מסופר שהיה צם בכל שנה ושנה שני פעמים ״סתייא״ (תענית הפסקה משבת לשבת) אחד בימים נוראים. ואחד בימי השובבי״ם. שנה אחת ויוה״כ אז חל בשבת צם רבי שלמה ממוצאי שבת תשובה ועד מוצאי יוה״כ שבעה ימים רצופים…

רבי אליהו שריקי, עדות באוזני אחי רבי יוסף חיים דבדה הי״ו

תענית כל חודש אלול ועשי׳׳ת (כל תפילות יוה"כ על רגל אחת, לימוד בליל יוה"כ)

על הרה״צ קדוש יאמר לו רבי צבי הרוש זיע״א* (מנוחתו כבוד ביבנה) מסופר: עוד מצעירותו בישיבה במראקש בהיותו בחור בן 17

* בנו של הרה״ק רבי יהודה הרוש זיע״א (דיין במחוז בני מילאל תאדלא בוזאד במרוקו) לרבי יהודה נולדו 11 ילדים ונפטרו בקטנותם בהמלצת שד״ר קרא לבנו הי״ב בשם צבי ע״ש ארץ ישראל – ארץ הצבי, וזה שרד בחיים וזכה למשפחה ברוכה כ״י.

 

אורי  חודש אלול ווי טעי

שנים בלבד קראוהו ׳׳ר' צבי החסיד". כבר אז החל להתענות ולסגף עצמו. מר״ה ועד יוה״כ היה בתענית בימים, היה מתענה תעניות בה״ב שלאחר החגים. וכן כל שני וחמישי שבימי השובבי״ם. כל ער״ח וכל יום שישי היה בתענית. ואעפ״כ לימוד תורתו ועבודת ה' שלו לא נגרעו, ואדרבה, ככל שסיגף את עצמו, למד בלי הפסקה והתעלה בקדושתו.

הנהגות מיוחדות במינן היו לו שרק יחידים בדור יכולים לעמוד בהם מבלי שעבודת ה' שלהם תיפגע ותיחלש.

מעודו לא שח שיחה בטילה ומעולם לא דיבר בבית הכנסת, כל הרואהו ראה ירא״ש נסוכה על פניו.

בחודש אלול אחזתהו חיל ורעדה בנוסף על שאר ימות השנה, וכל הנמצא בקרבתו יראה ופחד הרגיש בנפשו.

מספר בנו, זכורני שהבאתיו מספר שנים בימים הנוראים בהיותי שליח ציבור על מנת שיעמוד לצידי, וזה היה גורם לי להרגשת קדושה ויראה מיוחדת שאפילו לב אטום היה נשבר בקרבו, וזה חוץ מדמעותיו שהיה מוזיל בתפילותיו שגרמו להתעוררות גדולה וללב נשבר ונדכה.

בצעירותו התפלל את כל תפילות יום הכיפורים כאשר הוא עומד על אחת מרגליו וכך גם היה לומד כל הלילה עם עוד תלמידי חכמים את הלימוד שמסודר לליל יוה״כ עד הבוקר, והסיבה לכך אמר, שקבלת היסורין הללו יהיו כפרה על אותם עוונות שחייב עליהם יסורין!

מבוא לספר קול יהודה, לאביו רביודה הדוש

 

        אורי  חודש אלול ווי טעי

תענית ביום ראשון ואחרון של סליחות

מנהגו של אדמו״ר הגה״צ רבי אליהו שריקי זיע״א להתענות ביום ראשון ואחרון של סליחות, דהיינו יום ב׳ באלול ויום ח׳ בתשרי.

ביום הכיפורים היה לובש בגדי לבן והיה דומה למלאך ה׳.

קונטרס מראש צורים, עמי לח

מבט של גדול – חודש אלול בין כותלי הישיבה!

מספר הגאון רבי עמרם אלחדד שליט״א בתחילת חודש אלול תשכ״א בא רבי רפאל ברוך טולידאנו ע״ה מעירו מקנס אל ישיבתנו ישיבת נוה-שלום בקזבלנקה. מטעם הישיבה הקצו לו חדר ללון ואת עבודת הקודש שלו עשה בין כותלי הישיבה.

במשך חודש אלול כולו זכיתי לראות מקרוב את עבודת הקודש של הצדיק הנשגב הזה, התמדתו המופלאה, תפלותיו וברכותיו שנאמרו ברתת ושימת לב לכל מילה, וכמובן גם תיקון חצות שנאמר בבכיות נוראות בכל לילה.

רבי ברוך מסר לנו במשך חודש אלול שיעורים במסכת שלמדנו, וכמו״כ מסר לנו שיעורים בהלכה ובפרשת השבוע, ועל כולנה דברי התעוררות ומוסר היוצאים מן הלב ואי אפשר שלא יכנסו ללב. הוא היה מתפלל אתנו ומחזק את האוירה כל העת, עובר בין השורות וטופח על כתפי התלמידים באהבה, כאב רחום, כדי לעוררם לתוספת חיזוק והתעלות בימי אלול הגורליים. שלושה ימים לפני ראש השנה החליט הרב לשוב לעירו מקנס חסרונו בין כותלי הישיבה ניכר היה בכל זוית ופינה.

רבי עמרם אלחדד, דורות גליון 6 עמי

אורי  חודש אלול ווי טעי

ככל שמזדרז לשוב על חטאו כך תשובתו יהה, ואם התהילה יקרה בעיניך צריך שתהיה תחנונים דווקא

משה רבינו ע״ה אומר (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, וקשה הרי בכל מקום קורא לתפילה בשם תפילה ולא תחינה כמו 'ואתפלל גם בעד אהרן', וכהנה רבות, וגם מה הלשון אומרת בעת ההיא מילתא דפשיטא הוא.

ונראה לעניות דעתי שכוון משה רבינו ע״ה ללמד לישראל דברים חשובים במהות התפילה והתשובה. בא ללמדנו אופן התפילה שתהיה בלשון תחינה ונעשה אותה תחנונים ולא קבע כמו שאמר התנא אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים, שאם אדם עושה תפילתו קבע הרי תפילתו עליו כחוב וכנושא משא כבד עליו שכל חפצו ורצונו להשליך המשא הכבד מעליו, ופשיטא שמתפלל במהירות, ותפילה כזאת היא מהשפה ולחוץ, בלי כוונת הלב, וגורם רעה שמביא על עצמו תרעומת כמ״ש ״בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני״. וגם שמבליע האותיות ואינו אומרם כתיקונם וכנקודם. שבזה משתנית משמעות המילות. ״שהנקודות לאותיות כרסן לפני הסוס״. ולפיכך ע״י המהירות יבא לזרוק ברכה מפיו, ולענות אמן קטופה וחטופה, וא״כ תפילה כזו האיך תקובל לפני אדון העולמים, משא״כ העושה תפילתו תחנונים, בנחת ובריוח האותיות, בודאי שהדברים יוצאים מעומקא דלבא ופשיטא שעושים פירות.

ולזה אמר משה רבינו ואתחנן ללמדך שאם התפילה יקרה בעיניך צריך שתהיה תחנונים דווקא.

עוד רמז במה שאמר 'בעת ההיא', מה שאמרו חכמי המוסר שאינו דומה העושה תשובה ומתוודה ומתפלל על חטאו תכף אחר חטאו, למעכב וודויו ותפלתו על חטאו, ודימו זה חכמינו ז״ל לבגד המתכבס בעודו לבן ואינו מגועל כל כך, שבמעט בורית מכבסו. משא״כ לבגד המעוכב לכבוס שהוא צריך לבורית הרבה וכולי האי ואולי יתכבס כהוגן. והוא הדין בענין החטא כך הוא, שאם האדם נתעורר תיכף לתקן עוותו, ולהתפלל על חטאו תיכף, אזי בנקל יקבל הקב״ה תפילתו וימחול לו, משא״כ המשליך חטאו אחר כתיפו ושכחו עד לאחר זמן, פשיטא שצריך תיקון גדול. וזה שאמר משה רבינו ע״ה 'בעת ההיא' רצה לומר שתכף שגזר עלי ה' שלא אכנס לארץ בעת ההיא התפללתי ובקשתי על

 

 
אורי  חודש אלול ווי טעי

חטאי שימחל, ואכנס לארץ, וכל זה לרמוז להם שכמותו יעשו לפשפש על חטאם ולהתפלל עליו בעתו בלי עיכוב.

רבי ראובן טמסטית, דודאי ראובן פי ואתחנן

לא לחכות עד עשי״ת הזמן הזה הוא למאחרים…

ביום ר״ה כל בני העולם עוברים לפני הקב״ה כבני מרון, והמשפט של היום הזה הוא יותר קשה, כי בדיני אדם אפשר להגיד שקר, אפשר לדחות את השופט שהוא בשר ודם, אבל בדיני שמים הוא היודע הוא העד וא״א לומר שקר, כי אדרבה אם האדם ישקר המשפט יהיה יותר קשה, ומודה ועוזב ירוחם, ועל כן צריכים להתכונן ליום הדין הגדול והנורא!

עוד בה, בדיני בשר ודם אם האדם עבר עבירה נגד חוקי הממשלה, לא יועילו לאדם כל מה שיתחרט על מעשיו, כי השופט לא יאמין לו וכל עון שעשה נשאר לעולם, אפילו אם יתחרט אלף פעמים הוא יקבל את עונשו, גם לאחר התשובה, אבל במשפט השמים הוא ההיפך הגמור האדם יכול להתחרט על מעשיו ולקבל על עצמו מהיום והלאה להיטיב את דרכיו ולשפר את מעשיו, וה׳ יסלח לו. ואדרבה הקב״ה יושב ומצפה לתשובת השבים, וכתובים רבים מוכיחים על זה בעליל.

ולכן הטוב הוא, שלא נחכה על עשי״ת ועל יוה״כ כי הזמן הזה הוא רק למאחרים רק נקבל עלינו עוד לפני ראש השנה לחזור בתשובה שלימה דהיינו חרטה על העבר, ותשובה על העתיד, ועוד אנו זוכין שמעלתנו יותר ממעלת צדיקים גמורים שלא חטאו כל עיקר כידוע.

ובזה יובן מ״ש דוד המלך ע״ה (תהלים פרק קיט) ״חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמתי״ כי יש ג׳ זמני תשובה. אלול, ר״ה, ויום הכיפורים. והתשובה נקראת ׳דרך׳ כמו שכתוב על כן יורה חטאים בדרך. וזה שאמר חשבתי דרכי דיש לפני ג׳ דרכי תשובה אך בחרתי בתשובה מאהבה שהקב״ה מעיד עליה (בוחן לבות וכליות) וזהו אל עדותיך לשון עדות לכן

 

איורי חודש אלול וי עי  א

חשתי ולא התמהמתי וכבר בחודש אלול נזדרזתי ושבתי וחלילה לא חיכתי ללהקת המאחרים בתשובתן.

רבי מאיר ועקנין, זכרון מאיר ח״ג דרוש א׳

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

בשעה טובה הגיעו אתרוגים מרוקו מתארונט

שימכרו במחיר עלות ללא שום רווח.
הכל בשביל להדר באתרוגי המיוחסים דור אחר דור אצל אבותינו במרוקו.
אתרוגים שויים 200 דולאר ימכרו במאה ש"ח בלבד.
ובבקשה להודיע רק למי שמעונין בדבר
סוחרים בקשו לשלם לי יותר
אך המכירה לא נועדה להם……….
המכירה רק למי שלוקח עבורו או חברו  ללא מטרות רווחלולב

ניתן לפנות לרב אברהם אסולין הי"ו לנייד

052-7145147

 

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

Recent Posts

  • אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שבת ויצא-שיר לשבת

    שבת ויצא בקשה — אעיר כנשר, או: זכור שבת לשמרה — בקשה — סי׳ אני סעדיה שוראקי חזק פרטים אחדים מתולדות חייו ושירתו של ר' סעדיה שוראקי, שחי ופעל באלג'יריה במאה ה-17 – המאה ה-18 תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה בשם "מונה מספר" וכן פירוש לספר תהלים שבראשו שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים שלו נקלטו בקובץ "שיר ידידות". פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה. דוגמאות בולטות לכך הן שירו "סדרי בראשית יוצרו" המפרט את סדר בריאת העולם, ושירו "סיני מאור עיני", המפרט את שבחי התורה ולומדיה.     אעיר כנשר

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט

    פרק רביעי הרכיבים השונים של מעמד שירת הבקשות מעמד שירת הבקשות עבר שינויים לא מעטים מאז שהובא למרוקו ע״י השדר״ים במהלך המאה ה־17. השינויים הרבים שעבר מנהג זה הם תוצאה של תנאים היסטוריים וחברתיים שהתפתחו: 1- ראשיתו של המנהג בצפת של ימי הקבלה והאר״י הקדוש ־ המחצית השניה של המאה ה־16. 2 – יהודי מרוקו, קיבלו מנהג זה מהשדר״ים שהגיעו למרוקו מאז ראשית המאה ה־17 ועד למאה ה־19. 3 – שינויים שהוכנסו במנהג זה במרוקו מראשית המאה רד20. בפרק זה יוצגו השנויים שעבר המנהג בשלושת התקופות דלעיל, כפי שהם באים לידי ביטוי בקבצים ״רני ושמחי״ ו״שיר ידידות״. המנהג בצפת הקבליסטית

  • תכשיטים אצל נשות יהודי מרוק- תערוכה מוזיאון ישראל קיץ 1973

    עגילי־תליונים – התמונה הימנית טנג׳ר ; כנראה סוף המאה הי״ח, ואולי לפני־כן לדעת הצורף היהודי שהיה בעליו זהו עדי עתיק מאוד — דוגמה נדירה של עבודתם המצוינת של צורפיה היהודים של טנג׳ר זהב, פניני־בארוק, אבני אודם ואזמרגד האורך: 22.5 ס׳׳מ אוסף פרטי, פאריס (431)   עגילי־תליונים — ׳׳עקראש״ התמונה האמצעית פאס ; כנראה המאה הי״ז או הי״ח טיפוס עתיק, שאינו עוד בשימוש ; בצד האחורי יש דגם של שריגים ופרחים מעשה חקיקה וחירור זהב, אבני אזמרגד, אמתיסט, אגרנט ופניני־בארוק האורך: 11.5 ס״מ המוזיאון לאמנויות אפריקה ואוקיאניה, פאריס ראה : אידל, מילון, עמ׳ 9 ; בזאנסנו, תלבושות, לוח מס׳ 28 ;

  • פאס וחכמיה כרך ב'- לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור- רבי דוד עובדיה-

    מכתב קסד אלעזר בן לחדב— מהמכתב הנז׳ לא נוכל לומר שהיה ת״ח. וברור שלא נוכל לזהותו עם אליעזר בן אלחדב שהזכיר הרב בן נאיים בערכו שהיה אחד מחכמי מקנאס. מכתב קסה רבי יחייא וויזמאן זצ״ל מו״ץ בעיר מארכש. ושמש ברבנות עם מו״ה יצחק דילויה ומו״ה אברהם בן מאמאן ז״ל. הרב הנז׳ היה חריף גדול ונחל נובע מקור חכמה וגוזר ים התלמוד לגזרים מרוב עיונו וחריפותו וגם דלה דלה בחכמת הקבלה. נתבש״ט ש׳ תנ״ו זיע״א. עיין מלכי רבנן דף 63. מכתב קסו הנגיד כמה״ר אברהם מימראן — במשך ימי מלכותו של מולאי ישמעאל במאה הה׳ נמנו בני משפחת מימראן ליועציו ולנגידי

  • המאה החמישית לאלף הששי-פאס וחכמיה כרך א' -רבי דוד עובדיה זצ"ל

    המאה החמישית לאלף הששי בתחילת המאה ההיא היו רבנים בפאס מהר״יר סעדיה אבן דנאן, ומוהר״ר עמנואל סירירו, והיה ויכוח ביניהם ובין מוהרר״י ששפורטאט רב בסאלי בשנת ת״ב (1642) והודפס בספר אהל יעקב, שאלה ח׳. בספר עת ספוד שייסד כמוהר״ר יעב״ץ יסד קינה וכתב בתחילתה בזה״ל, לפטירת החכם השלם ד״ומ אב״ד (דיין ומצויין, אב בית דין) דמתא פיס יע׳׳א כמוהר״ר יהודה עוזיאל זלה״ה שנתבקש בישיבה של מעלה אור ליום ששי בשבת ט״ו יום לאדר שנת התמ״ט ליצירה (1689) ע״כ, מובן מאליו שאינו מוהר״ר יהודה עוזיאל החתום בתקנות לפי סדר השנים. עוד כתוב בספר הנ״ז קינה לפטירת החכם השלם הדיין כמוהר״ר שאול

  • שמואל הלוי אבולעפיה-עמרם ב״ר שלמה אבורביע-רחמים שלמה אבושדיד-משה דוד גאון

    שמואל הלוי אבולעפיה נולד בטולידו בשנת ה״א ס. היה סוכן בית האוצר של דון פידרו האכזר מלך ספרד בקשטיליה. במשרה רמה זו כהן עשרים שנה והסדרים אשר הנהיג הביאו והצמיחו ברכה רבה לקופת המדינה. היה לו ארמון בטולידו אשר שמש כמרכז לכל עניני היהודים בעיר, הקים עוד היום. בימי גדולתו בנה כמה בתי כנסיות בקשטיליה. המפואר ביותר שבהם נהפך אח״כ לבית תפלה נוצרי. בכתבת ברורה שעדיין נראית בו נמצא רשום: ״חסדי ה׳ נזכיר תהלות ה׳ ככל אשר גמלגו והגדיל לעשות עמנו. הקים בתוכנו שופטים ושרים אשר הצילונו מיד אויבים וצרים. אם אין מלך בישראל לא השבית לנו גואל. הוא מעוז

  • Belicha-Belido-Belilty-Benabbas-Benabrekh

    BELICHA Nom patronymique d'origne hébraïque, arabisation du prénom biblique Elicha qui a pour sens "Dieu délivre", précédé de l'indication de filiation hébraïco-arabe Ben. Ce prénom masculin était encore fréquemment donné au Maroc au XXème siècle, et se prononçait lissa, licha. Toutefois, selon la tradition fidèlement transmise dans la branche marocaine de Mogador de cette illustre famille de génération en génération, ce patronyme n'aurait été accolé que relativement tardivement à cette famille de Lévy d’origine espagnole – qui, à la suite de ses pérégrinations en Europe de l'Est, avait adopté une forme yidich de ce patronyme: Loeb – à la suite

  • יהודי פאס תרל"ג-תר"ס- 1900-1873 –אליעזר בשן

    מעורבות הדיפלומטים. ב-10 ביוני 1886 כתב דרומונד האי לשר החוץ על התפרצות קנאים בפאס, שבקושי דוכאה על ידי השלטונות, והיהודים חיים בפחד ובחשש מפני שחיטה המונית.  הוא העביר לשר החוץ העתק מכתבו של הסולטאן שנשלח לוזיר הראשי סיד אמפדל גרניט על האירוע, ונאמר בין השאר שהסולטאן מבקש למנוע כל מעשה שאינו מועיל לטובת הכלל. הוזיר הנ"ל תיאר במכתבו ב-21 ביוני את הרקע להתפרצות הקנאית נגד היהודים, כפי שדווח לו מפאס. יהודי ניסה ב-10 ( צ"ל 23 ) במאי להיכנס לבניין ממשלתי בפאס אלג'דידה ( החדשה ) ושומר הניצב בשער מטעם המושל מנע זאת ממנו. כתגובה תקפו היהודי וחבריו את השומר

  • להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא" – מאת הרב שמיר-אסולין

    להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא". דברי התורה מוקדשים – לעילוי נשמת אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה, שעלה לגנזי מרומים ביום א' בשבת יב' כסלו, לסדר: "ויצא יעקב {יוסף} מבאר שבע… והנה יהוה – ניצב עליו". וכן, להצלחת חיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהנו. "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה" (בר' כח, י). "יציאת צדיק מן המקום, עושה רושם.  שבזמן שהצדיק בעיר – הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם – פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה" (רש"י בר' כח י). מבוא: פרשת "ויצא", מספרת לנו על יעקב אבינו היוצא לגלות חרן בגיל 63 לאחר

  • דברי הימים של פאס-מאיר בניהו-כולל תרגום ליהודית מגרבית

    שט"ו – 1554 -1555 ואחר כך בא מולאי מחמד אשייך אשריף הנזכר למעלה ונלחם על תאפיללאלת ולכדה ולקח אחיו מולאי אחמד וכל בניו והוליכם עד לנהר תאדלא ושחט ארבעה בנים, אחיו מולאי זידאן ושלשה אחיו, ובא להלחם על פאס מולאי עבדאללאה בן מולאי מחמד אשייך ונשבר וברח ועזב פה את הנוודים מסוס, ומשבט רחמאנא ואלודאייא ( שבטי נוודים של עמק הסוס, הרי רחמאנא והואדיות ), עם גדול מאד שלא יספיק לו מים לשתות ולא לחם לאכול ונשארו מושלכים מחזרים על פתחי הבתים של היהודים, ומתו מהם הרבה שלא יסופר. אחר כך יצא להלחם על פאס מולאי מחמד אשייך הנזכר ויצא


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930