חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

עמוד 1 מתוך 3123

חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

רבי יעקב אבן צור – רקע היסטורי וחברתי ופיוטים.

בנימין בר תקוה

הרקע ההיסטורי והחברתי לצמיחת הפיוט במרוקו

הפיוט הוא בן לווייתה הנאמן של ההיסטוריה היהודית. קביעה חשובה זו של אחד מגדולי החוקרים שקמו לפיוט מהעברי הלא הוא י"ל צונץ. מתאשרת גם מתוך עיון בפיוט העברי בארצות המזרח במאות האחרונות. ואולם כדי להבין קביעה זו לאשורה עלינו לשרטט מעט את הרקע ההיסטורי של גולת מרוקו.

את המבנה החברתי שלה, שעל גביו צמחה השירה העברית בכלל, ושירת רבי יעקב אבן צור בפרט. הבא נזכור את הכלל, כי כל ספרות באשר היא, אינה נכתבת בחלל ריק, וצכאן שלכל עיון בספרות חיית להתלוות הידיעה הכללית של הרקע עליו צומחת ספרות זו. להלן הרקע הכללי של התקופה.חנוכיה ממרוקו

לחנוכה.

אשיר בזמירים ליוצר הרים

הסוג : רשות לקדישחנוכיה במרוקו 2

העת : חנוכה

החתימה : אני יעקב אבן צור

אשיר בזמירים / ליוצר הרים / מסר גיבורים / ביד חלשים

נלכדו שוטני / ביד כהני / בני חשמונאי / גזע ישישים.חנוכיה במרקו 3

ישע ופורקן / לעמי נתקן / כי לא נתרוקן / פך החרשים

יסדו תורות / חכמי הדורות / להדליק נרות / שישה ושלושים

עומדים כסדרם / בפאר הדרם / אכן לאורם / אין משתמשים

קול שיר במזמור / ההלל נגמור / לצור ממכמור / התיר חבושים

 חנוכיה במורקו 1

בעת תפילה / גם עת אכילה / נודה בגילה / בטוב רחשים

אל נסים עשה / לעם בו חסה / ואותם פצה / מפח יקושים

בעוזך יוצרי / תאיר עוד אורי / ותהל נרי / כעין תרשישים

נוצר חסדים / שור רעים דודים / בם זדים רודים / אדונים קשים

צור ישע צוה / וטובך רוה / לעם בקצוי / ארץ נטושים

ולדל נאלח / פדותך תשלח / וחיש תשַלַח / רצוצים חפשים

רומם עם הודש / ובנה בית מקדש / תגדל ותתקדש / בסוד קדושים

חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

הסברים על מנהגי חנוכה במרוקו מפי לאזאר מכלוף ממרוקו

חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

שירו של רבי דוד בן אהרן חסין לכבוד חנוכה

207 – מי זה ימלל – נסי

 

פיוט לחנוכה – סימן אנכי דוד בן אהרן חסין חזק ואמיץ

 

מי זה ימלל נסי אל יתבונן

 בימי מתתיהו בן יוחנןחנוכיה במרקו 3

 

אנכי אשמח אשיש בה'

הגדיל חעשות עם בני חשמונאי

רם הוא על כל רמים נגלה בסיני

רכבו רבותים אלפי שאנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

דור ודור רבים קמים עלינו                  חנוכיה במורקו 1

לכלות זכר שאריתנו

לולא ה' צבאות מלכנו

מרום לארץ השפיל קרנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

ויהי בימי יון בני עולה

הערימו סוד עצה ותחבולה

גזרו על שבת ראש חדש ומילה

יחד שלשתם יעברו מינן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

דרכו את קשתם אויבים עזי פנים

אלישה תרשיש כתים ודודנים

על גוי קדוש ממלכת כהנים

באו טמאו מקדש המכונן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

בן יוחנן כהן אל עליון הוא

שמו נאה לו מתתיהו

אחיו הכהנים יסובבוהו

נגד אויביהם הוריקו זינן

 

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

אהרן יגל בניו ירנו

ואל ה' קראו ונענו

בכ"ה בכסלו שכנו וחנו

בבית אלהים כזית רענן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

בימים ההם בזה הזמן

זרע חשמונאי טהרו עצמן

מצאו מעט שמן חתום מסמן

לילות שמונה הספיק שמנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

נודעה יד ה' את עבדיו

וזעם את אויביו ואת מורדיו

לכן להזכיר את רב חסדיו

נרות להדליק תקנו רבנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

חובה עלינו כל שנה ושנה

לכבד באורים שוכן מעונה

אנו מדליקין עד ימים שמונה

אכן לאורם לא משמשינן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

סלו סלו לרוכב בערבות

האל הגומל לחיבים טובות

אלף אלפים ורבי רבבות

תמיד בצלו נחסה נתלונן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

ימי חנכה בהם הוראה

דלא למספד ולהתענאה

לבד ההלל גמור ובהודאה

לפני האלהים אשר חנן

 

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

נדבות פי רצה שוכן מעוני

באורך האר אפלת אישוני

תמיד כל היום אליך ה'

אקרא ואל אלהי אתחנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

חזק ואמיץ יוסיף שנית ידו

לקנות את שאר עמו יחידו

צמח יצמיח לדוד עבדו

מכל עקתין בישין ישבזבינן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

 

עם נאמני

 

שיר — לחנוכה

לחן — שיגה מצריה — או מוואל זידאן

 מילים — ר׳ דוד בוזגלו

 

פזמון

עם נאמני, זרע אמוני

 הודו לה׳, כי גבר חסדו,

 חנוכיה במורקו 1

בימי מתחיה, זקן ידידיה.

 רב עלילתה, פקד צאן ידו,

 

בניו חניכיו, יוצא יריכיו,

 הלכו בדרכיו, לבשו את מדו.

 

עם יון תקיף, את ציון התקיף,

 וה׳ השקִף, משמי הודו.

 

גבורים נפלו, וּטמאים חדלו,רבי דוד בוזגלו

 וגאים שפלו, הרב עם עבדו.

 

חלשים נָצחו, צדיקים צלחו,

וטהורים שימחו, איש ומחמדו.

 

 באו למקדש, עזרו שיר חדש,

לאל הנקדש, גדול כבודו.

 

 וּטהור שמנים טמאו יונים,

וקהל כהנים, חש להִפָקְדו.

 

ובחפוש יחד, מצאו פך נכחד,

 רק לילה אחד, סִפק לבדו.

 

עוד שבעה משכה, מדתו ארכה

כי הברכה, שרתה על ידו.

 

ימים שמונה, גמרו רננה,

 לאל אמונה, אין מבלעדו.

 

חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

 

שירים לכבוד חנוכה נר לרגלי דברך

פסוקים שאומרים כשמונת ימי חנוכה בעת פתיחת ארון הקודש

לחן — כקריאת משלי שלמה

נר לרגלי דבריך, ואור לנתיבתי.

נר ה׳ נשמת אדם, חופשי כל חדרי־בטן.חנוכיה ממרוקו

 כי נר מצוה ותורה אור. ודדך ,חיים תוכחות מוסר,

 כי אתה תאיר נרי, יי אלהי יגיה חשכי.

 אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה.

 ואורח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום.

לדוד ה׳ אודי וישעי ממי אירא, ה׳ מעוז חיי ממי אפחד

 קומי אורי כי בא אורך, וכבוד יי עליך זרח,

 מאין כמוך, ה׳ גדול אתה, וגדול שמך בגבורה.

 

אשירה לצור נורא

 

שיר — לכבוד חג האורים

לחן — חגאז׳

נועם — ימינך תסעדני

סימן – אני שלמה (ברדוגו) חזק.

 

 

אשירה לצור נורא קדוש עושה פלאים.

בכוח ובגבורה הרס מבצרי גאים

 קוני־שוטני־מוני, הכוני פצעוני

 

ארוממך ה׳ כי דליתני

 

נסים גדולים עשה, צור מצמיח ישועה,

 נתן צריו למשסה, מלכות יון הרשעה,

אמרו־ערו־גזרו דת להעבירני

 

ארוממך ה׳ כי דליתני

 

יעצו על עמנו, במרמה ותחבולה,

להפר בריתנו, שבת ראש חידש מילה.

צורי, נרי אורי, לאורה הוציאני

 

ארוממך ה׳ כי דליתני

 

שַלֵם גמולם להם, על יד בני חשמונאי,

 נפלו על חלליהם, ביד עדת כֹּהֲנַי,

 שחו־ארחו־ברחו מרעים הקיפוני

 

ארוממך ה׳ כי דליתני

 

לא נמצא שמן זית, כי נטמאה העזרה,

 וזאת תורת הבית, להדליק בו מנורה,

באו־ראו־מצאו, פך שמן בדוכני

 

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

מצאו בו שיעור לילה לנרות מערכה,

גזר נורא עלילה, לשרות בו הברכה.

חזקו־ספקו־דלקו עד בוא יום השמיני

 

ארוממך ה׳ כי דליתני

 

הם קִבלו עליהם, את הנרות הללו,

 וזרעם אחריהם את הימים הללו,

קבעו־זעו־כךעו לאל בצרות עזדני

 

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

חסד אל כל הימים לדור ודור הִגִידו,

 הפודה מיד קמים, זרע אברהם עבדו,

גילו־סֹלו־חלו פני אל צור מגני

 

ארוממך ה׳ כי דליתני

 

זמרו צוּר צבאות, גבר עלינו חסדו,

 נסים וגם נפלאות, גדולות לו לבדו,

 שירה־זמרה־אומרה לאל בפי ולשוני

 

ארוממך ה׳ כי דליתני

 

קומה נא וגאלנו, גאֻלה העתידה,

וקבץ פזורינו, ישראל ויהודה,

 שָׂא נֵס־שנס־כנס לביתך עדר צאני

אז בשירה לה׳, ורומם תחת לשוני

 

ארוממך ה׳, כי דליתני

חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

נר מצוה

על ענין חנוכה, שבת דרשות שונות ושאלות ותשובות

מאת :
הרה"ג רבי יוסף משאש זצוק"ל

הוצאת : מכון בני יששכר ירושלים

תש"ס – 1999

 

הקדמת המו"נר מצוהל

אנו שמחים להגיש לציבור הרחב, אוהבי התורה, עוד ספר של מו״ר רבי יוסף משאש זצוק״ל נר מצוה.

ספר זה הודפס בפעם הראשונה בפאס (מרוקו) בשנת תרצ״ט (1939), הודפס שוב בירושלים בשנת תשב״ט (1969) לאחר 30 שנה עם כמה תוספות. כיום, לאחר עוד 30 שנה, אנו זוכים להדפיס אותו שוב להנאת הציבור הרחב שנקשר לסגנונו העשיר, בקיאותו וישרותו של המחבר ז״ל. י

ספר נר מצוה בלול מכמה עניני ניסים שקרו לעם ישראל: חג החנוכה בעיקר בהלכה ובמנהג, שירים לחנוכה, מעשה יהודית, נס פורים של מעגאז שאירע בשנת תרכ״ב (1862) במרוקו וניצלו בו היהודים. וכמה דרשות ומכתבים שונים.

נר מצוה מתוסף על ספריו החשובים של הרב יוסף משאש זצ״ל:

אוצר המכתבים, גרש ירחים ובגדי ישע שכולם יצאו לאור על ידינו.

תפלתנו לאדון העולם, שיזכה אותנו להוציא לאור עולם את שאר כתביו שלא זכו עדיין לראות אור עולם, וכן להפיץ את אלו שאזלו מן השוק.

זכותו תעמוד לבנו ר׳ אליהו הי״ו להתברך בבריאות איתנה ונהורא מעליא שיראה בשמחת בניו ובנותיו שיחי׳, אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לו אמן.

הרב מאיר אביטבול

מייסד ומנהל הקרן אוצרות המגרב

 

מי כמרד לחנוכה

 

מי כמוך              ואין כמוך

מי דומה לד         ואין דומה לך

 

א  אלהים מה יקר חסדד.

 על שה פזורה באפסי חלדה

למען שלשת עבדיה

האתנים מסדי ארץ:          מיכה ו'

 

ב  בכל דור פדיתם ממכמור.

 על כן נקדמה פניד לאמר

 למנצח שיר מזמור.

הריעו לאלהים כל הארץ:   תהלים פ״ו

 

ג  גלי התלאות עליהם עברו.

 וכסאם לארץ מגרו.

וברב עזר נשארו.

ברכה בקרב הארץ :         ישעיה י״ט

 

ד  דעי אשא למרחוק.

 אז ימלא פי שחק.

ולפעלי אתן צדק בלי חק.

פעל ישועות נקרב הארץ: תהלים ע"ד

 

ה  הוא עשה פלא ותשועה.

לכנה אשר ימינו נטעה.

בימי מלכות יון הרשעה.

 מודעת זאת בכל הארץ :   ישעיה י״ב

 

ו  ויהי בימי אנטיוכוס האכזר.

מארץ חיים הייתי נגזר.

לולי ה, עז התאזר.

כמעט כלתי בארץ:            תחליט קי״ט

 

ז זד יהיר בגדי נקם לבש.

 ועטרת גאות לראשו חבש.

ובזרוע עזו הוא כבש.

כל ממלכות הארץ :          עזרא א׳

 

ח חבר היה לאיש משחית ועריץ.

משנהו הרשע בגריץ.

אכזרי פריץ בן פריץ.

 אשר שם שמות בארץ:     תחליט מ״י

 

מ טמאים בנו שתי ערים רמות.

קראו בשמותם להם שמות.

 וכל יום יגורו מלחמות.

 עד קצה הארץ:   שם

 

י יום מלאו למלכו כא״ב שנים.

 היא שנת גר"י בית אדון אדונים.

 שם פניו אל עיר ששונים.

 יפה נוף משוש כל הארץ:  שם מ״ח

 

כ כגובה אפו אמר אריק חרבי.

על היהודים לטרפם כלביא.

 לחלל גאון כל צבי.

להקל כל נכבדי ארץ:        ישעיה כ״ג

 

ל לשריו ועבדיו אמר

. לבו תמיד יתמרמר.

על אומה תפרח כתמר. ־

ותשרש שרשיה ותמלא ארץ: תחלים פ׳

 

מ מאום וסחי נגדם כל מלכיות.

ולשברם עיניהם צופיות.

 ומיחלים תמיד הם להיות.

שרים וכל שפטי ארץ:       שם קמ״ח

 

נאה למלך גדול כמותו.

להכות עם זה עד כלותו.

 וגם את עיר תפארתו.

ישפילנה ישפילה עד ארץ: ישעיה כ״י

 

סמכוני להסיר מהר את עדים.

פן יגדל עד מאד מרים.

 וירד מים עד ים.

ומנהר עד אפסי ארץ:        תהלים ע״כ

 

עצתי לבטל מהם תחלה.

 שבת וראש חדש ומילה.

 ואז כל היהודים כלה.

 יבאו בתחתיות הארץ:       תהלים פ״ג

 

פה אחד ענו יהירים זדים.

 הנם כאחד צמודים.

 להיות חיש שומדים.

לקדושים אשר בארץ:       שם ט״ז

 

צידה הכינו דבר לא נכחד.

וגם ברזל בברזל יחד.

 ונקנור שמו להם ראש אחד.

 ועלו מן הארץ:    תחלים ע״ד

 

קלים כנשרי שמים.

דאו כלם לירושלים.

 ואותה שמו לעיים.

שרפו כל מועדי אל בארץ: תהלים ע״ד•

 

רצחו ושפכו דמם כמים.

ונבלת ברים ונקיי כפים.

נתנו מאכל לעוף השמים.

בשר חסידיו לחיתו ארץ: תהליט ע״ט

 

 שממה המקדש אויב החזיר.

 ואבני קדש בחוצות הפזיר.

והמזבח טמא בדם חזיר.

ובכל הרמש הרמש על הארץ: בראשית ח׳

 

ת תלה זר פסלו בהיכל.

ולו השתחוה כל רע וסכל.

 ועל השלחן הטהור חזיר אכל.

 וכל השרץ השורץ על הארץ: ויקרא י"א

 

א אז דם יוחנן רתח כסיר.

ובקש ראש נקנור להסיר.

וחרפת עמו יסיר.

 מעל כל הארץ: ישעיה כ"ה

 

המשך…………….

חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

 

 נס חנוכה במרוקו

לפני שנים רבות חי במרוקו מלך חנוכיה במורקו 1אכזר ורשע, ועינו היתה צרה ביהודים. בא, חודש כסלו קרבו ימי החנוכה והיהודים התכוננו לחג: נקו את החנוכיות השחילו בהן פתיליות חדשות ויצקו שמן. ובבית הכנסת הכין השמש את החנוכיה הגדולה, מרק וצחצח אותה לקראת ההדלקה. היתה זו חנוכית נחושת יפיפיה עשויה בידי אמן, מעוטרת ציפורים, פרחים ופסוקי קודש. התבונן השמש בחנוכיה כשהוא מפזם לעצמו "על הניסים ועל הנפלאות", וכבר התחילו היהודים נוהרים לבית הכנסת. הכל היה מוכן ומזומן לחג. לפתע בקעו מבעד לחלון קולותיהם של כרוזי המלך: "בפקודת המלך נאסר על היהודים להדליק את מנורת החנוכה. בית הכנסת יהיה סגור ומסוגר ואיש לא יעבור על מפתנו"! לשמוע הגזרה הפכה השמחה לאבל. היהודים התפזרו לבתיהם והתפללו לישועה, ומלך מרוקו הרשע ציווה להציב שומרים בפתח בית הכנסת לבל יכנס אליו, איש להדליק את החנוכיה. אך הפלא ופלא מתוך בית הכנסת המסוגר, החשוך, הריק מאדם, בקע לפתע אור גדול, אורה של חנוכיה. בהלה גדולה נפלה על השומרים למראה החנוכיה הדולקת. מהרו אל המלך ונשבעו לפניו: "אדונינו ומלכנו חי ראשנו, כי שמרנו נאמנה. בית הכנסת היה סגור איש לא נכנס ואיש לא יצא". אבל המלך הנרגז לא האמין לדבריהם וציווה ברוב חימה : "יוצאו השומרים להורג ויוצבו תחתיהם שומרים אחרים!" 

בערב השני הוכפל מספר השומרים ובית הכנסת נשמר מכל עבריו. והנה שוב פלא! לפתע בקע אור החנוכיה באורח מיסתורי והחלונות זהרו כפלים. השומרים, אחוזי חרדה, נשבעו כי לא ראו איש יוצא ואיש בא. אך חימתו של המלך עלתה, מיד ציווה להוציא אף אותם להורג ושלח תחתיהם משמר כפול ומכופל.

ערב נר שלישי הגיע. בית הכנסת היה מוקף משמרות כחומה, אך ללא הועיל. על אף השומרים הרבים בקע גם הפעם אורם הזוהר של נרות החג. גורלם של השומרים באותו לילה לא שפר עליהם משל קודמיהם. 

כך נמשך הנס בכל שמונת ימי החג. מדי ערב מגביר המלך את השמירה ומדי ערב הולך ורב האור עם כל נר נוסף.

בערב השמיני בקע מבית הכנסת אור גדול ורב של שמונת נרות החג. והנה נפתחה הדלת ויצא מבית הכנסת בצעדים תשושים וכושלים נער קטן. היה זה בנו של השמש. אך ראוהו השומרים, מיד אחזו בו והובילוהו אל מלכם הרשע. "אדוננו המלך", אמרו השומרים  "הנה תפסנו את הנער הזה בצאתו מבית הכנסת המואר".

הביט המלך בנער הקט שעמד לפניו חיוור וחלוש והרעים עליו בקולו: "האם לא שמעת את פקודותי? איך העזת להפר את מצוות המלך?!" הנער הרים מבטו אל המלך והשיב בקול חלוש: "אדוני המלך, רציתי רק להדליק נרות לחג החנוכה…". "הן אסרתי על היהודים להדליק את מנורת החג"! רעם המלך
"לא נוכל לחוג בחושך", לחש הנער, "עצוב בחנוכה בלי נרות ובלי אור" . כל שנה דולקת החנוכיה ובית הכנסת מלא אורה ושמחה. כל שנה מאירים. הנרות ואבא מספר על הניסים ועל הנפלאות…"
"ואיך נכנסת לבית הכנסת הסגור"!? זעם המלך. "שמעתי את הכרוזים מודיעים שבית הכנסת יסגר והחנוכיה לא תאיר נשארתי בתוכו והתחבאתי כדי שאוכל להדליק את הנרות. כל ימי החג התחבאתי שם". "ומה אכלת כל אותם ימים"? חקרו המלך, "לא אכלתי", השיב הנער, "שמונה ימים לא בא אוכל אל פי".

הביט המלך בפני הנער החיוורים, תמה על רוב גבורתו, וחמתו שככה. לפתע הפנה מבטו אל השומרים ופקד: "הרפו מן הנער ושלחו אותו לביתו"בן השמש נתקבל בביתו בשמחה גדולה, ומן היום ההוא הרשה מלך מרוקו ליהודים לחוג את חג החנוכה באורה ובשמחה, ומדי שנה דלקה חנוכית הנחושת באור יקרות.

חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

שירים לכבוד חנוכה נר לרגלי דברך

פסוקים שאומרים כשמונת ימי חנוכה בעת פתיחת ארון הקודש

לחן — כקריאת משלי שלמה

נר לרגלי דבריך, ואור לנתיבתי.

נר ה׳ נשמת אדם, חופשי כל חדרי־בטן.

 כי נר מצוה ותורה אור. ודדך ,חיים תוכחות מוסר,

 כי אתה תאיר נרי, יי אלהי יגיה חשכי.

 אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה.

 ואורח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום.נר מצוה

לדוד ה׳ אודי וישעי ממי אירא, ה׳ מעוז חיי ממי אפחד

 קומי אורי כי בא אורך, וכבוד יי עליך זרח,

 מאין כמוך, ה׳ גדול אתה, וגדול שמך בגבורה.

 

אשירה לצור נורא

 

שיר — לכבוד חג האורים

לחן — חגאז׳

נועם — ימינך תסעדני

סימן – אני שלמה (ברדוגו) חזק.

 

 

אשירה לצור נורא קדוש עושה פלאים.

בכוח ובגבורה הרס מבצרי גאים

 קוני־שוטני־מוני, הכוני פצעוני

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

נסים גדולים עשה, צור מצמיח ישועה,

 נתן צריו למשסה, מלכות יון הרשעה,

אמרו־ערו־גזרו דת להעבירני

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

יעצו על עמנו, במרמה ותחבולה,

להפר בריתנו, שבת ראש חידש מילה.

צורי, נרי אורי, לאורה הוציאני

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

שַלֵם גמולם להם, על יד בני חשמונאי,

 נפלו על חלליהם, ביד עדת כֹּהֲנַי,

 שחו־ארחו־ברחו מרעים הקיפוני

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

לא נמצא שמן זית, כי נטמאה העזרה,

 וזאת תורת הבית, להדליק בו מנורה,

באו־ראו־מצאו, פך שמן בדוכני

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

מצאו בו שיעור לילה לנרות מערכה,

גזר נורא עלילה, לשרות בו הברכה.

חזקו־ספקו־דלקו עד בוא יום השמיני

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

הם קִבלו עליהם, את הנרות הללו,

 וזרעם אחריהם את הימים הללו,

קבעו־זעו־כךעו לאל בצרות עזדני

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

חסד אל כל הימים לדור ודור הִגִידו,

 הפודה מיד קמים, זרע אברהם עבדו,

גילו־סֹלו־חלו פני אל צור מגני

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

זמרו צוּר צבאות, גבר עלינו חסדו,

 נסים וגם נפלאות, גדולות לו לבדו,

 שירה־זמרה־אומרה לאל בפי ולשוני

ארוממך ה׳ פי דליתני

 

קומה נא וגאלנו, גאֻלה העתידה,

וקבץ פזורינו, ישראל ויהודה,

 שָׂא נֵס־שנס־כנס לביתך עדר צאני

אז בשירה לה׳, ורומם תחת לשוני

ארוממך ה׳, כי דליתני

הלכה ודינים של חנוכה לפי מנהגי יהדות מרוקו

נר מצוה

על עניין חנוכה, שבת דרשות שונות ושאלות ותשובות

הוצאת – אוצרות המגרב – מכון בני יששכר ירושליםנר מצוה

בהנהלתו של הרב מאיר אביטבול

מייסד ומנהל הקרן

אוצרות המגרב

ספר נר מצוה בלול מכמה ענייני נסים שקרו לעם ישראל ; חג החנוכה בעיקר בהלכה ובמנהג, שירים לחנוכה, מעשה יהודית, נס פורים של מעגאז שאירע בשנת תרכ"ב – 1862 – במרוקו וניצלו בו היהודים, וכמה דרשות ומכתבים שונים.

הקדמת המוי׳ל

אנו שמחים להגיש לציבור הרחב, אוהבי התורה, עוד ספר של מו״ר רבי יוסף משאש זצוק״ל נר מצוה.

ספר זה הודפס בפעם הראשונה בפאס (מרוקו) בשנת תרצ״ט (1939), הודפס שוב בירושלים בשנת תשב״ט (1969) לאחר 30 שנה עם כמה תוספות. כיום, לאחר עוד 30 שנה, אנו זוכים להדפיס אותו שוב להנאת הציבור הרחב שנקשר לסגנונו העשיר, בקיאותו וישרותו של המחבר ז״ל. י

ספר נר מצוה בלול מכמה עניני ניסים שקרו לעם ישראל: חג החנוכה בעיקר בהלכה ובמנהג, שירים לחנוכה, מעשה יהודית, נס פורים של מעגאז שאירע בשנת תרכ״ב (1862) במרוקו וניצלו בו היהודים. וכמה דרשות ומכתבים שונים.

נר מצוה מתוסף על ספריו החשובים של הרב יוסף משאש זצ״ל:

אוצר המכתבים, גרש ירחים ובגדי ישע שכולם יצאו לאור על ידינו.

תפלתנו לאדון העולם, שיזכה אותנו להוציא לאור עולם את שאר כתביו שלא זכו עדיין לראות אור עולם, וכן להפיץ את אלו שאזלו מן השוק.

זכותו תעמוד לבנו ר׳ אליהו הי״ו להתברך בבריאות איתנה ונהורא מעליא שיראה בשמחת בניו ובנותיו שיחי׳, אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לו אמן.

הרב מאיר אביטבול

מייסד ומנהל הקרן אוצרות המגרב

חנוכה :

דיני חנוכה

א – בכ"ה בכסלו מתחילין ח׳ ימי חנוכה.

ב – יש מקומות שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל ח׳ הימים, ויש שנהגו רק בלילות בעוד שהנרות דולקות, ויש מקומות, שגם האנשים ממעטים בעסק ביום א׳ ויום ח', ומרבים קצת במשתה ושמחה ושירות ותשבחות, והכל כמנהג המדינה. זולת בטול הנשים כל שמנה, ראוי לבטלו, כי כבודן, הוא מעשה ידן.

 ג –  יזהר כל אדם, שיהיה לו נר יפה של נחשת, ויהיו נרותיו עמוקים ואם תשיג ידו יעשה של כסף, כי הרבה הוצאות מוציא בתכשיטי אשתו ובניו ושלו, שאין בהם מצוה, רק לכבוד בעלמא, וקו״ח לכבודו יתברך.

 ד –  יזהר בשמן זית זך ופתילות יפות, כי האידנא הכל מצוי ובזול.

 ה –  זמן ההדלקה, המנהג פשוט עכשיו, להדליק אחר תפלת ערבית ויש מאחרים עוד זמן מה לגמור עסקם, כדי שלא יצטרכו לצאת מביתם אחר ההדלקה, רק ישארו יושבים נוכח הנרות בעודם דולקות, דאיכא בזה פרסומי ניסא טפי, ויש להם על מה שיסמוכו.

ספר נר מצוה בלול מכמה ענייני נסים שקרו לעם ישראל ; חג החנוכה בעיקר בהלכה ובמנהג, שירים לחנוכה, מעשה יהודית, נס פורים של מעגאז שאירע בשנת תרכ"ב – 1862 – במרוקו וניצלו בו היהודים, וכמה דרשות ומכתבים שונים. 

ז – אסור להשתמש לאורה, אפי׳ תשמיש של מצוה.

 ז אכסנאי האוכל על שלחן בעה״ב, הרי הוא כבני ביתו, ואין צריך להשתתף עמו בפרוטה בשביל השמן, גם אין צריך להדליק במקום שישן בו, כן פשט המנהג, ואכסנאים הלנים במלונות שאין בהם נ״ח, נהגו לבוא לביהכ״נ, אףמי שדרכו להתפלל יחיד

בביתו בשאר ימים, ויוצאים יד״ח בנרות ביהכ״נ.

ח-  בליל שבת, נ״ח תחלה, ואח״כ נר של שבת, ואם שכח והקדים של שבת, יתן לאחר להדליק, ובליל מוצאי שבת, מדליקין, ואח״כ מבדילין על הכום, שכבר הבדלנו בתפלה.

ט – ראיתי אנשי מעשה, שנהגו לרחוץ פניהם ידיהם ורגליהם, ולובשים הכובע והמנעלים והמעיל העליון של שבת, ואז הולכים לביהכ״נ להתפלל ערבית בחנוכה, ומנהג יפה הוא.

 י –  מנהג יפה ראיתי פה עוב״י תלמסאן יע״א, דכשמגיע זמן תפלת ערבית, ובית הכנסת מלא מהקהל, עומדים הרבה ילדים צפופים לפני נרות חנוכה, ומברכים כלם בקול רם במיתון ובנעימה, ואחד מהם מדליק, ואח״ב אומרים כלם עם כל הקהל, הנרות הללו וכו' ומזמור שיר חנוכת וכוי, בקול נעים ויפה, ומתפללים ערבית בנגון כל הקדישים והשכיבנו, ובזה יש שמחה וצהלה והארה גדולה.

יא –  אחר ערבית ילך כל אחד לביתו להדליק, וקודם שידליק יאמר תפלה זו בכוונת הלב: רבש״ הנה אנכי בא לקיים .מצות הדלקת נר חנוכה לתקן את שרשה כמקום עליון, ויהר״מ יאו״א, שיהיה עתה עת רצון לפניך, להיות עולה מצות הדלקת נ״ח לרצון לפני כסא ככודך, להאיר פני קדשך אלינו ואל עמך צאן מרעיתך, הנפוצים בארבע כנפות הארץ, להסיר לכ האבן מבשרנו, ורוח נכון חדש בקרבנו, לעשות רצונך כרצונך תמיד כל ימי חיינו, והשפיע עלינו אורה ושמחה לאור באור החיים, כי אתה תאיר נרי ה׳ אלהי יגיה השכי, שלח אורך ואמתך המה ינחוני ליראה ולאהבה את שמך, ובכח סגולת הדלקת מאורות נ״ח, תחכמנו באור תורתך אנחנו וזרענו וזרע זרענו כדבר האמור מפי כבודך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה ועד עולם, בזכות מתתיהו כהן גדול ובניו, בכנצח הודך הראנו נפלאות ובאורך נראה אור, והאר פניך על מקדשך השמם, והיה לעת ערב יהיה אור, ותחזינה עינינו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרותיה עליה, שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר ראשה, ומלך ביפיו תחזינה עינינו, אכי״ר. ויהי נועם וכו' יהו לרצון אמרי פי וכו' ואני תפלתי וכו'.

ואח״ב יברך בכוונה ובנעימה

ברור אתה ה, אמ׳׳ה אשר קדשנו במצותיו וצונו

להדליק נר של חנכה. ברור אתה ה, אמ״ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

בליל א׳ מוסיף! ברכת שהחיינו, ואם שכח, יאמרנה בכל לילה שיזכור

ברור אתה ה, אמ׳׳ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה

דיני חנוכה לפי רבי יוסף משאש זצוק"ל

נר מצוה

על עניין חנוכה, שבת דרשות שונות ושאלות ותשובות

הוצאת – אוצרות המגרב – מכון בני יששכר ירושלים

בהנהלתו של הרב מאיר אביטבול

מייסד ומנהל הקרן

אוצרות המגרבחנוכיה במורקו 1

ואח״כ מדליק בליל א׳ נר א׳ מצד ימין. ובכל לילה מתחיל בנוסף:

ואח״ב אומר

הנרות הללו אנו מדליקין, על הנסים ועל הפיקה ועל הגבורות, ועל התשועות ועל הנפלאות, ועל הנחמות, שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה על ידי כהניך הקדושים, וכל שמנת ימי חנוכה הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד כדי להודות לשמר על נסיר ועל נפלאותיו ועל ישועתיר.

ואח״ב אומר מקראי קדש אלה, שהם ר״ת יאהדוני

 ה, צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה.

 אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת.

 הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך.

 דמינו אלהיט חסדיך בקרב היבלך.

ואתה ה׳ אלהיט צבאות אלהי ישראל, הקיצה לפקוד כל הגויים

אל תחון כל בוגדי און סלה.

נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון.

 הושיענו ה׳ אלהינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך

ה׳ אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה.

 יהיו לרצון אמרי פי והגיון לכי לפניך ה׳ צורי וגואלי.

ואח״כ אומר מזמור שיר חנוכת וכו'

ואחריו אומר ז״פ פסוק ויהי נועם

 ואח״כ יושב על שלחנו אל מול פני המנורה, ואוכל ושותה ושמח ונוהגים לעשות ב׳ תבשילין בכל סעודות ח׳ ימי חנוכה, ומספר לבני ביתו את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה לאבותינו ולנו בימים ההם בזמן הזה.

בשחר משכימים לביהכ״נ, ומנהג יפה אף נעים ראיתי עוד פה עוב״י תלמסאן יע״א שמסדרים התפלות של כל ח׳ הימים כמו ביו״ט, ואומרים ה׳ מלך וכו', ושירת הים, וקדישים ויוצר וקדושה והלל, הכל בנגון ובנעימה כמו ביו״ט, וכל ח׳ הימים, אומרים זל״ז בפגישתם, חנוכה מבורכת, וכל זה מוסיף אורה ושמחה בעבודת ה׳.

קודם הוצאת ם״ת בימי חנוכה נוהגים לומר ח׳ פסוקים אלו, על זה הסדר

נר לרגלי דבריד ואור לנתיבתי.

 נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.

כי נר מצוה ותורה אור ודרר חיים תוכחות מוסר.

כי אתה תאיר נרי ה׳ אלהי יגיה חשכי.

אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך

ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום

קומי אורי כי בא אורד וכבוד ה, עליך זרח.

אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

וראיתי בם׳ תקון חנוכה כתי׳, שכתב, שאין זה סדר נכון, שמקדימין הכתובים על הנביאים, גם מהפכים סדר הכתובים, ולכן כתב הסדר:

קומי, כי אתה, אור זרוע, נר לרגלי, ואורח צדיקים, כי נר, אור צדיקים, נר ה,. עכ״ל

ואף שהוא סדר נכון, מ״מ אין לשנות מהסדר הנ״ל מפני המחלוקת, דגדול השלום, שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום.

י־גל ו-ישמח לבי בפרדס שתיליו.

 ס-נסני פ־ארותיו ופירות יבוליו.

 מ־ן ש־מים הוריד את אגליו.

 א-ל ש־די בלבי והגביר חיליו.

חזק־הו בעבודתך טרם ינוסון צלליו.

ובזה ובבא תן מהודר עליו. אמ־ן.

סוף פרק דיני חנוכה, מתוך הספר " נר מצוה " לרבנו, רבי יוסף משאש זצוק"ל

חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו

207 – מי זה ימלל – נג

פיוט לחנוכה – סימן אנכי דוד בן אהרן חסין חזק ואמיץ

מי זה ימלל נסי אל יתבונןר דוד חסין תהלה לדוד

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

אנכי אשמח אשיש בה'

הגדיל חעשות עם בני חשמונאי

רם הוא על כל רמים נגלה בסיני

רכבו רבותים אלפי שאנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

דור ודור רבים קמים עלינו

לכלות זכר שאריתנו

לולא ה' צבאות מלכנו

מרום לארץ השפיל קרנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

ויהי בימי יון בני עולה

הערימו סוד עצה ותחבולה

גזרו על שבת ראש חדש ומילה

יחד שלשתם יעברו מינן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

דרכו את קשתם אויבים עזי פנים

אלישה תרשיש כתים ודודנים

על גוי קדוש ממלכת כהנים

באו טמאו מקדש המכונן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

בן יוחנן כהן אל עליון הוא

שמו נאה לו מתתיהו

אחיו הכהנים יסובבוהו

נגד אויביהם הוריקו זינן

 

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

אהרן יגל בניו ירנו

ואל ה' קראו ונענו

בכ"ה בכסלו שכנו וחנו

בבית אלהים כזית רענן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

בימים ההם בזה הזמן

זרע חשמונאי טהרו עצמן

מצאו מעט שמן חתום מסמן

לילות שמונה הספיק שמנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

נודעה יד ה' את עבדיו

וזעם את אויביו ואת מורדיו

לכן להזכיר את רב חסדיו

נרות להדליק תקנו רבנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

חובה עלינו כל שנה ושנה

לכבד באורים שוכן מעונה

אנו מדליקין עד ימים שמונה

אכן לאורם לא משמשינן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

סלו סלו לרוכב בערבות

האל הגומל לחיבים טובות

אלף אלפים ורבי רבבות

תמיד בצלו נחסה נתלונן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

ימי חנכה בהם הוראה

דלא למספד ולהתענאה

לבד ההלל גמור ובהודאה

לפני האלהים אשר חנן

 

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

נדבות פי רצה שוכן מעוני

באורך האר אפלת אישוני

תמיד כל היום אליך ה'

אקרא ואל אלהי אתחנן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

 

חזק ואמיץ יוסיף שנית ידו

לקנות את שאר עמו יחידו

צמח יצמיח לדוד עבדו

מכל עקתין בישין ישבזבינן

 

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

קונטרס "תורת אמך" "פסקי ומנהגי המערב" לימי חנוכה, ט"ו בשבט.

קונטרס "תורת אמך" "פסקי ומנהגי המערב" לימי חנוכה, ט"ו בשבט.

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

אשר נהגו בק"ק מרוקו, אלג'יר, לוב, תוניס.

מאמר בעניין "חינוך הילדים" כסליו תשע"ד

כל זאת מאת החונן לאדם דעת הצב"י אברהם אסולין ס"ט החונה כאן אלעד תובב"א

הקדמה

ישמחו הלומדים ויגילו התלמידים. ראשית כל אברך ליוצר כל החונן לאדם דעת, אשר בחסדו הגדול חנני ועד הלום הביאני, חסד גדול עשה עמדי, באשר חזק את ידי, יד כהה וחלושה, לעסוק בדברים שבקדושה, אבן הראשה, תשואות חן חן לה, ידעתי ביני ידעתי כי לא מחכמה עשיתי, מי אני ומי ביתי, מה מנתי, ומה תהיה תשובתי, מדוע לפני גדולים התיצבתי, מה חדשתי ומה הוספתי, מה שמועה השמעתי, ובאתי, ויפה היתה שתיקתי. אמנם זאת תהיה תשובתי, ובה אודיע כוונתי, כי לא להתפאר עשיתי, כי אם תורת אמך שמרתי. באשר מרבותינו לא נעלם, דברי גדולי עולם, אשר ליבם רחב כאולם, על הפסוק שאמר החכם מכל אדם "כי האלוקים יביא במשפט על כל נעלם". (קהלת יב' יד).

וכה דיבר בקודשו, בתקופת בית שני גזרו יוון גזרות על ישראל, וביטלו אותם מדתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצות, ולחצום לחץ גדול, ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות, והיה צר מאד לישראל מפניהם, עד שריחם ה' אלהי אבותינו והצילם מידם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה המלכות לישראל, ונמשכה יותר ממאתיים שנה עד חורבן הבית השני, וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, היה זה ביום כ"ה בכסלו. נכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור להדליק המנורה שבבית המקדש, אלא פך אחד של שמן שלא היה בו אלא יום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו רבותינו שבדור ההוא שיהיו שמונה ימים אלו, החל מיום כ"ה בכסלו והלאה, ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות לפרסם הנס ולגלותו, וימים אלו נקראים חנוכה.

והם אסורים בהספד ובתענית ואין מספידים בחנוכה אלא לחכם בפניו. בשבח והודאה לחי עולמים יתעלה שמו לעד, שזיכנו ברחמיו הרבים, להוציא את קונטרס "תורת אמך" על המועדים, פסח, שבועות, סוכות, תעניות, בין המצרים, תשעה באב, ומנהגי אבלות. ועתה בס"ד זוכים להוציא קונטרס "תורת אמך" לימי החנוכה ט"ו בשבט ופורים. יזכנו ה' להוציא את הספר "תורת אמך השלם" על כל מנהגי ק"ק יהדות צפון אפריקה בעזרתו יתברך אכי"ר. ובצאתי מן הקודש, אצרף ברכתי לחבריי וידידיי העוזרים והמסייעים עימי, בכללם יתברכו כל המאירים והמעירים על הנכתב ועל כולם לומדי כולל ערב לבעלי בתים "תפארת מיכאל אלעד" וכן השעורים שאנו מוסרים בס"ד במספר בתי כניסות בעיר אלעד ת"ו, שעל ידם זכינו לברר שמעתתא אליבא דהלכתא.

ופעמים רבות פנינו לתלמידי חכמים להכרעת הסוגיא. כאן המקום להודות לגאון עוזינו ותפארתינו מורינו ורבינו משיירי כנסת הגדולה הרה"ג ר' יהושע מאמאן שליט"א בעל העמק יהושע ז"ח, זקן רבני מרוקו ומלפנים רב וראב"ד במרוקו, ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך אכי"ר, לבנו הרה"ג ר' רפאל עמרם מאמאן שליט"א. להרה"ג ר' משה אוחנונא שליט"א )אב"ד פ"ת(, הרה"ג הרב ציון באורון שליט"א (חבר ב"ד הגבוה לערעורים). וידידי הרה"ג רבי מאיר אסולין שליט"א רב ק"ק תפלה לעני קרית גת. הרה"ג ר' יחיאל בוחבוט שליט"א מלפנים רב ק"ק חסד לאברהם קזבלנקה ובארץ רב העיר קרית שמונה, ואחרון החביב לידידי רבי ברוך סבאג הי"ו שעבר על כל הקונטרס וסילק כל מכשול והעיר את עיניי במספר סוגיות חשובות, ואף ערך את כל הקונטרס והוסיף נופך משל תורתם של חכמי מרוקו זיע"א אשר לא הוזכרו.

ישלם ה' שכרו ויתברכו כל ב"ב. ולידידי היקר הדורש שלומם של חכמי מרוקו ולא מניח ידו מתורתם, ה"ה ר' ניסים עמר הי"ו שעבר על כל הקונטרס העיר והוסיף, ישלם ה' שכרו ויזמין לו בת זוגתו השנה אמן. וכאן המקום לברך להצלחת ידידי, רבי דוד אלמליח שליט"א וב"ב – מפריז, אביעד בן שלוש הי"ו וב"ב מלוס אנג'לס, ה"ה שמואל סמי חי הי"ו וב"ב, ה"ה אליהו חזוט וב"ב, אשר עוזרים להפצת הקונטרס, ימלא ה' כל משאלות ליבם לטובה אמן.

למפיצי השיעורים די בכל אתר ואתר, אשר פרץ הי"ו עורך ומפיק השיעורים וב"ב, מנהל אתר דרכי אבותינו מן המערב. נפתלי אזולאי וב"ב, מנהל אתר "מורשת מרוקו". אליהו (אלי) פילו הי"ו וב"ב מנהל האתר "מורשת יהדות מרוקו" וידידי אברהם מקייס הי"ו וב"ב, מנהל אתרנו "אור חדש". המצפה לביאת משיחנו שיחוננו, ובבואו תחזינה עינינו הצב"י אברהם אסולין ס"ט כסליו תשע"ד אלעד ת"ו

קונטרס "תורת אמך" "פסקי ומנהגי המערב" לימי חנוכה, ט"ו בשבט.

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

וזאת למודעי דהוי ידוע שכל חפצינו הוא אך ורק לשם שמים, ולא באנו ח"ו לחלוק על שום גדול בישראל, אלא רק שמירת המנהגים גרידא לפנינו, כמאמר הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך". אין כוונתנו בקונטרס זה לפסוק להלכה על דעת עצמינו לבד כי את מיעוט ערכנו ידענו, וכל הפסקים שכתבנו עד היום הם דברים ששמענו מרבותינו שהמה כמלאכים ועל אריות שכמותם מסתמכים אנחנו, מנהגי צפ"א שחלקם לא הוזכרו בספרים הכותבים על מנהגים אלו. לא הזכרנו את כל המנהגים שידועים ומפורשים בכתובים, אלא רק תמצית הדברים שמחודשים, אשר ירוץ בהם הקורא, ובעז"ה יובאו הדברים בשלמותם בספר "תורת אמך השלם". אין לסמוך לצורך ידיעת ההלכות והמנהגים, אלא להשתדל לעיין בתוך המקורות שהזכרנו מתחת לכל הלכה. לפני שיעלה על דעת הקורא מחשבת פסול המנהגים, יערער ראשית במחשבתו על גדלות אותם חכמים גדולי עולם בנגלה ובנסתר. ויהי רצון שלא תצא שום תקלה תחת ידינו אכי"ר.

שימור והמשך מגהגי מרוקו

על המנהג שנהגו הרבה קהילות במרוקו לאכול חגבים ־ ורבנו הק׳ בעל ״אור החיים״ זצ״ל יצא כנגד המתירים ואסרם בכל התוקף, כמובא בספרו פרי תואר סי׳ פ״ה. הרב פתחיה בירדוגו זצ״ל בספרו נופת צופים, סי׳ י״ג וז״ל: ״כל שכן הוא על קהילות עצומות אשר יש בהם כמה צדיקים וחסידים ואנשי מעשה וכד, חלילה חלילה מלהאמין זה בדבריו יתברך לסתום מסלות שכלם דליספו שקצים ורמשים בר מינן, תה מלבד כי היו אנשי מדע ואנשי חכמה ויראה ודאי הוא דמוקמינן להו אהמנותייהו דכל יקר דאתה עינם ועמדו על שרשי הענין וחקרוהו במחקר שכלם ובטהרת עיונם ועלה בידם להתיר, עכ״ל, עיי״ש בדבריו שדוחה כל ראיות מהר״ח בן עטר זצ״ל.

כף החיים בסימן תס״ח ס״ק נ״ט, מביא ממרן הבית יוסף ז״ל בהקדמתו לטור אורח חיים, וז״ל: ״ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אעפ״י שאנו נכריע בהפך, יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפי מקום שנהגו עכ״ל.

וכ״כ בתשו׳ חיים שאל ח״ב סי׳ ל״ה, בענין כמה פרטים שנוהגים בא״י דלא כדברי מק ז״ל משום דהם מנהגים קדומים, וכ״כ השולחן גבוה בכללים סי׳ ט״ו, וז״ל: לא קבלנו עלינו הוראת מרן ז״ל אלא בדבר שאינו מצוי בקבע ולא נהגו כבר, אבל בדבר שהוא מנהג קדמץ לאסור או להתיר אע״פ שנתפשטו אח״כ הוראת מק ז״ל המנהג לא זז ממקומו, עכ״ל. וכ״כ ברב פעלים דבעיר בגדאד בתר מק גררינן וכד חח מאותם דברים הידועים לנו שפשט המנהג כדעת רמ״א בהגה או כדעת שאר פוסקים היפך דעת מרן ז״ל דאז אזלינן בתר המנהג הן להקל בן להחמיר עכ״ל.

וכח חוזק המנהג עיץ בחו״מ סי׳ רל״ב סעיף י״ט שכתב דמנהג מבטל הלכה וכ״כ מו״ר בסי׳ מ״ו סעי׳ ד׳ בהגה ־ וכן אס האשכנזים נהגו איזה קולא היפך מור״ם ז״ל כדברי מרן או כדברי איזה פוסק אין למחות ויחזיקו במנהג ההוא כנז/ ע״כ.

לאור הנ״ל יוצא לנו דבר גדול ונפלא:

א) שאסור לנו לבטל מנהגי הקהלות יוצאי מרוקו, אפילו בדבר שיש בו נדנוד איסור, וכדברי הרב יאשיה פינטו זצ״ל, ובזה מיושבים מנהגינו, שיסודתם בהררי קודש, והם: עניית ב״ה וב״ש בברכות שהציבור יוצא בהם ידי חובתם, וכפי שביאר בתבונה ידידנו רבי שלמה דיין הי״ו (ולולי אותו בחור ספרדי שלמד בישיבה אשכנזית, היה מעיץ בדברי חכמינו הספרדים היה מונע עצמו ממחלוקת וכר׳). וכן הפיוטים שאמרנום באמצע פסוקי דזמרה הן בימים טובים ונוראים, פיוטים לכבוד חתן וכלה, ברית מילה ובר מצוה: פייטו מדורי דורות בפני חכמים 

במרוקו ועד היום ממשיכים כן במרוקו. גס בענין סירכות שנהגו הרבה קולות במרוקו, נגד מרן ז״ל שלא קיבלנו בזה הוראותיו, וכפי שהביא במלכי רבנן (לא מדובר בר׳ יצחק דילויה ז״ל רבו של רבי אברהם אזולאיז״ל שחי בשנת תצ״ח בזמן ר״ח בן עטר זצ״ל אלא ר׳ יצחק קדמון) שר׳ יצחק דילויה זצ״ל התראה עם מרן במראקש וחלק עליו בזה, ובמרוקו ידוע הדבר שכל שוחט היה כותב לעצמו מנהגי הטריפות. גם בעניני נידה, ויולדת שממתינה 40 יום לזכר, ו 80 יום לנקבה, ואז טובלת, ולא לפני כן, ויש שעוררו על המנהג הזה ויש שביטלוהו, אבל לכולי עלמא אי אפשר לדחותו כלאחר יד, מאחר ונהגו בו בפני חכמי וגאוני מרוקו במשך מאות בשנים.

ב) התמיהה הגדולה בעיני: למה קהילותינו החשובות יוצאי מרוקו, שמיום בואם ארצה עזבו מנהגי אבותיהם ורבותיהם נ״ע, וגם סידור התפילה ״תפילת החודש״, וסללו להם דרך לא דרך של מנהגים ונוסח תפילה שלא היו מקובלים עלינו בארץ מוצאנו? נכון שמרן הראשל״צ הגאון רבי עובדיה יוסף שליט״א כותב בספריו, ואומר בכל הזדמנות שאנו אין לנו אלא דברי מרן הבית יוסף ז״ל, וכמאמר השגור בפינו ״לכו אל יוסף אשר יאמר לכם יוסף תעשר״, וממילא אסר והתיר כפי פסקו של מרן ז״ל, דאתכא דמרן קסמכינן, אבל במחכ״ת ולא לסתור דבריו ח״ו, אבל הרי מרן ז״ל בעצמו בהקדמתו לבית יוסף ועוד הרבה פוסקים, כמובא לעיל מהרב ״כף החיים״ סי׳ תס״ח ס״ק כ״ט, שאם בקצת ארצות נהגו איסור (או היתר) בקצת דברים אעפ״י שאנו נכריע בהיפך, יחזיקו במנהגם כי כבר קיבלו עליהם דברי החכם האוסר, עכ״ל. מרן בית יוסף בהקדמתו, א״כ גם אנחנו במרוקו נהגנו וקיבלנו עלינו מדורי דורות, בפני חכמים גדולים בחכמה ובמנין, לא כדעת מרן ז״ל, וחייבים אנחנו להחזיק במנהגינו ולא לשנותו, כמפ׳ בגמרא פסחים. בשלמא מנהג של בורות ושנהגו שלא בפני חכמים ראוי לקרוא לו מנהג טעות וכוי, אבל לא מנהג שהונהג בפני גאוני וצדיקי עולם במשך מאות בשנים. וכאן יש לציין, להזכיר מי שלא יודע, מקצת חכמי מרוקו רק של התקופה האחרונה של 200-300 שנה, שהם הם היו עיני העדה, ואף דבר קטון וגדול לא נעשה מבלי רשותם והוראתם, ואיש לא יהין למרות פיו של הדיין או רב הכפר: מרקיש: ר׳ מרדכי בן עטר ז״ל, ר׳ משה רוזיליו ז״ל, ר׳ אברהם אזולאי ז״ל, ר׳ שלמה עמאר ז״ל (הובא בברכי יוסף יו״ד ם״ט) חכמי משפחת פינטו ז״ל וכוד ועוד… פאס, מקנאס, מוגדור, צפרו, טיטואן, טנז׳יר, מאלי, גרסיף, תאפיללת, בני מלאל, דמנאת, סטאת, דרעא, וארזאזת, דרא, אגאדיר ואזור סוס וכוי… בכל אלה המקומות חיו קהלות קדושות על פי התורה ובהנהגת חכמיהם ורבותיהם, ומי ממנו לא זוכר או שמע מאבותיו וזקניו, חכמים וגאוני עולם. אזכיר לדוגמא, מה שסיפרה לי אישה מעיר נטיפה, שעדיין גרה היום במראקיש, שכשבדקו החיטים למצות פסח, הנשים צמו באותו יום, וכל אחת סגרה פיה עם מטפחת, כדי שלא יותז רוק על החיטים, מי היום נוהג חומרה

עמוד 1 מתוך 3123

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

ספטמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30