מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים

עמוד 3 מתוך 512345

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאבמאחורי הקוראן

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

כשמוחמד מתחנן ממורו שיתיר לו לומר לערביי מכה דברי מוסר רכים יותר, כדי שייפלו

על אזניים קשובות. מורו מסרב:

״אין לשנות את דברי אלוקים, וכבר הגיעוך קורות השליחים״(שם).

[1] במקורות מאוחרים יותר מספרים על נסים ונפלאות שעשה מוחמד. הקוראן לא מזכיר מהניסים האלה כלום: להפך, הוא מכחיש אותם (קוראן י, כ! יג, ז! יג, בז: כ, קלג: כא, ה: כח, מח; כו, קפז: כח, נ: יז, צ-צה). הקוראן מזכיר רק שלושה סוגי אותות ומופתים: הטבע הנפלא שמעיד על בורא עולם (ו, צה-צט ועוד כהנה הרבה); האותות שעשה משה במצרים, בים סוף ובמדבר: האותות שעשו שאר הנביאים.

כדי לחזק את דבריו מספר המורה למוחמד איך אברהם הושלך לכבשן האש ויצא בשלום: ״הוא [אברהם] אמר לבני עמו: עבדו את אלוקים והיו יראים אותו… בני עמו לא השיבו דבר, ורק זאת אמרו: הרגוהו או שרפוהו. ואולם אלוקים הצילו מן האש, ובזאת צפונים אותות לאשר יאמינו״.120

הוא גם מספר לו את הסיפור הנפלא הכתוב בספר דניאל, שקרה למעלה מאלף שנה לפני מוחמד:

״מוות לבעלי תעלת-האש רבת הדלק בעודם יושבים סביבה, הזינו עיניהם באשר עוללו למאמינים. הם נטרו להם איבה רק על כי האמינו באלוקים האדיר והמהולל, אשר לו מלכות השמים והארץ״(פה, ד-ט).

בספר דניאל אכן מסופר איך שלושה יהודים הושלכו לכבשן האש לאחר שלא רצו להשתחוות לצלמו של המלך נבוכדנצר. נס נעשה להם ויצאו ללא פגע, ואלה שהשליכו אותם לאש נשרפו בעצמם. סיפור זה היה מפורסם מאוד במזרח התיכון, שהרי הוא רשום בתנ״ך; ונבוכדנצר גם פרסם את הפלא על־ידי שילוח מכתבים לכל האומות.

מוחמד מזביר רק את נביאי ישראל

הקוראן חוזר רבות על כך, ששליחות מוחמד נועדה רק להביא את המסר של משה ושאר נביאי ישראל:

״לא צוותי [ממורי] לעבוד כי אם את ריבון העיר הזאת [מכה]… ולהשמיע את הקוראן… תגיד: רק מן המזהירים אני״; ״גילינו לך [דברי נבואה] כשם שגילינו לנח ולנביאים אחריו. וגילינו לאברהם ולישמעאל וליצחק וליעקב ולשבטים ולישו. ולאיוב וליונה ולאהרן ולשלמה. לדוד נתנו את ה׳זַבּוּר׳ [ספר תהלים]. מלבדם שלחנו שליחים אשר כבר סיפרנו לך עליהם ושליחים אשר לא סיפרנו לך עליהם. ועם משה דיבר אלוקים פנים אל פנים.אלה שליחים אשר נשלחו להיות מבשרים ומזהירים, למען לא תהיה לאנשים טענה כנגד אלוקים לאחר בוא השליחים״

הערת המחבר : אם מורו הראשון היה יהודי כמו שהסברנו, נוספה תוספת זו – לקרוא את ישו הנוצרי בין הנביאים – כעבור זמן על־ידי לבלרי עות׳מאן

מוחמר אומר, שציוו לו להשתייך למוסלמים: ״צווויתי להיות במוסלמים״(כז, צא).

באומרו ׳מוסלמים׳ כוונתו לאלה, שחיים בכל כוחם ולבם באמונה בבורא עולם ומתנהגים לפי רצונו. ביטוי זה הוא קרוב לביטוי ״האנשים האלה שלמים הם אתנו״. כיוון שמוחמד לא מכיר מוסר אחר מלבד זה של היהדות ־ לפחות כל זמן שהותו במכה – יש על כן לפרש את דבריו כי צווה להתנהג על־פי מוסרם של היהודים.

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאב

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " מאחורי הקוראן

מיהו ה׳קול׳ המצווה את מוחמדו

בקוראן שבים ונשנים פעמים רבות פועלי ציווי: אמור, הזהר, ענה וכדומה. מהם משתמע, כי מאן דהו פוקד על מוחמד לדרוש לאנשים או לענות להם כהנה וכהנה. הבה נשאל: מי עומד מאחוריו ומשנן לו את הדיבורים הללו? המסורת המוסלמית גורסת שהמצווה הוא המלאך גבריאל. לדבריה, בחלום או בהקיץ, בלילה או ביום, באמצע ויכוח עם אנשים, מוחמד רואה או שומע מלאך, המתגלה אליו ומצווהו לומר את אשר אמר. כל הכתוב בקוראן מצחף עות׳מאן הורד מן השמים בצורה כזאת כדברי אלוקים חיים.

המסורת הזאת מפתיעה. אין הרבה כתבים בעולם שמובא בהם שמלאך בא ומצווה לקרוא, לכתוב או לדרוש. אם אומנם נכונה המסורת המוסלמית בעניין זה, מדוע לא ציין הקוראן בפירוש כי מלאך בא ומצווהו? כאשר החומש מביא את דברי ה׳ אל משה – למעלה ממאה פעמים – היא כותבת בפירוש: ״ויאמר ה׳ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל…״; כשדיבר השם אל יהושע, מוזכר הדבר בצורה ברורה: ״ויהי אחרי מות משה עבד השם ויאמר השם אל יהושע בן נון״; אל הנביא שמואל: ״ויאמר השם אל שמואל…״; אל הנביא גד: ״ודבר השם היה אל גד הנביא חוזה דוד לאמור״. וכך לשון התנ״ך מאות פעמים. לעומת זאת לא מוצאים בקוראן ביטוי כמו ״אללה, או המלאך גבריאל, אומר למוחמד: דבר אל הערבים, בני ישמעאל…״ וכדומה. סביר יותר לומר שהדובר הוא אדם בשר ודם, ואדם זה, או חבר שלו, כותבים את הדברים לזיכרון.

הורדת הקוראן ומסע הלילה

המסורת המוסלמית מספרת, שבאחד מלילות חודש הרמדאן שנת 610, בהיות מוחמד במערה ליד מכה, בא אליו המלאך גבריאל והראה לו אריג שעליו היו כתובים פסוקים. יש הגורסים כי באותה ההזדמנות הראה המלאך את כל תוכן הקוראן ואת כל מה שאמר וציווה עד יום מותו. לפי המסורת, הותירה הסוסה את עקבות פרסותיה…….

עוד מספרת המסורת המוסלמית, שבאחד הלילות לאחר ההתגלות הראשונה טס מוחמד ־ במציאות או בחלום – ממכה לירושלים רכוב על גבי סוסה מעופפת, אל־בוראק, בליווי המלאך גבריאל אל הר הבית בירושלים. משם המשיכה הסוסה את מעופה לשבעת הרקיעים השמימיים. שם פגש מוחמד את אברהם, את משה ונביאים נוספים, וגם את ישו הנוצרי; ואז קיבל מוחמד את האסלאם – הדת החדשה, האחרונה והמושלמת אחרי היהדות, שהביא משה, ואחרי הנצרות, שהביא ישו. לדעת חלק מן המוסלמים, מאותו ליל מסעו של מוחמד לשמים בטלה היהדות. יהודים, שלא מכירים במוחמד כנביא ובאסלאם כדת שמימית, איבדו את זכותם על ארץ אבותיהם, ארץ־ישראל. שני הסיפורים הללו – מפגשו של מוחמד עם המלאך גבריאל ומסעו הלילי לירושלים ולשמים ־ משמשים אבני יסוד במסורת המוסלמית. הילדים המוסלמים גדלים על ברכיהם, ובמידה רבה מעצבים את הרקע הדתי שלהם ליצירת זיקה עצומה לדת המוסלמית.

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

 

 

מאחורי הקוראןמאחורי הקוראן

חי בר-זאב

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

המסע הלילי בערבית נקרא….אל – אסראא….. الإسراء

העלייה השמימה בערבית……מעראג'…… المعراج

 

המסע הלילי של מוחמד (בערבית: الإسراء والمعراج, תעתיק מדויק: אלאסראא' ואלמעראג') הוא מסע עלייתו של הנביא מוחמד השמיימה. מאורע זה התרחש, על פי אמונת מרבית המוסלמים כיום, ב-27 ברג'ב(رجب), החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי. בהתאם למסורת המקובלת היום על רובם של המוסלמים, במסעו הלילי נסע הנביא מוחמד ממכה ל"מסגד הקיצון", על גבי בהמה פלאית ששמה אל-בוראק (البراق) ובלוויית המלאך גבריאל, ומשם עלה לרקיע השביעי. בשמים הוא קיבל את מצוות התפילה (צלאה) – אותה מצווים המוסלמים לערוך חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה – לכיוון מכה.

 

טקסט מלא

הטקסט מובא מתוך הצחיח אל-בכרי, ומיוחס לאנאס אבן מאלכ

 

"על סיפור העלייה השמימה (אלמעראג') מספרים מפיו של הנביא שאמר : הביאו לי את אלבוראק,    והוא בהמה לבנה וארוכה, גבוהה מחמור ונמוכה מפרד, רכבתי עליה עד שבאתי לירושלים, לבית אלמקדיס ושם קשרתי בטבעת.

אמר (הנביא) עליו התפילה והשלום: אחר כך פגשתי את המלאך גבריאל. הוא הביא לי כד של יין וכד של חלב ואני בחרתי בחלב. אמר גבריאל: בחרת נכון. אחר כך העלה אותי עמו השמימה וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח. פתחו לנו, והנה לפנינו אדם (הראשון) עליו השלום וידרוש כשלומי ויברכני בטוב.

אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע השני וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך?' אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא?' אמר: אכן נשלח. פתחו לנו, והנה לפנינו עסא (ישו) בן מרים ועמו יחיא (יוחנן המטביל) בן זכריה עליהם השלום, וידרשו שניהם בשלומי ויברכוני שניהם בטוב.

אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע השלישי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפילת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח. פתחו לנו והנה לפנינו יוסף עליו השלום, והנה תשעה קבין של יופי ניתנו לו. וידרוש בשלומי ויברכני בטוב.

אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע הרביעי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה?' אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך?' אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא?' אמר: אכן נשלח. פתחו לנו והנה לפנינו אידריס (חנוך) עליו השלום, וידרוש בשלומי ויברכני בטוב.

אחר כד העלה אותי עמו אל הרקיע החמישי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח. פתחו לנו והנה לפנינו הארון (אהרון) עליו השלום, וידרוש בשלומי ויברכני בטוב.

אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע הששי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח, פתחו לנו והנה לפנינו מוסא (משה) עליו השלום, וידרוש בשלומי ויברכני בטוב.

אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע השביעי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח. פתחו לנו והנה לפנינו אברהים (אברהם) עליו השלום, מסמיך גבו אל הכעבה של מעלה והנה בכל יום מקיפים אותה שבעים אלף מלאכים שאינם חוזרים אליה, אחר כך הוביל אותי אל עץ הלוטוס, והנה עליו כאוזני פילים ופרותיו כמו כדי חרס.

והנה כיסה כבוד האלוהים את עץ הלוטוס, והעץ השתנה עד כי אין איש מברואי העולם יכול לתאר את גודל יופיו. ויגלה לו אלוהים אשר גילה, וציווה עליו להתפלל חמישים תפילות בכל יממה.

ירדתי אל משה. אמר לי: מה ציווה האל עליך ועל עמך לעשות? אמרתי: חמישים תפילות. אמר: חזור אל ריבונך ובקש ממנו להקל מעליהם. בני עמך לא יעמדו בכך. אני כבר ניסיתי את בני ישראל ועמדו בשלוש בלבד. חזרתי אל ריבוני ואמרתי: ריבוני, הקל מעל עמי והפחת מעליי חמש תפילות. חזרתי אל משה ואמרתי: הפחית מעליי חמש. אמר: בני עמך לא יעמדו בכך, חזור אל ריבונך ובקש אותו להקל. לא חדלתי להלך בין ריבוני יתעלה ובין משה עד אשר הגענו לחמש תפילות ביממה.

חזרתי אל משה וסיפרתי לו. אמר: חזור אל ריבונך ובקש ממנו להקל עוד. אמרתי: כבר חזרתי אל ריבוני עד כדי בושה. הוי משה, הנה באמת בושתי מפני ריבוני על שאני חוזר אליו שוב ושוב. אמר: בשם אלוהים, אם כן, רד אל הארץ.

נשא אותי גבריאל עד שהוריד אותי אל הבית (בית הקיצון), והנה אלבוראק עומד במקומו. ואקרא בשם אלוהים ואשב על גבו והנה אני בפתחה של מכה וגבריאל עמדי.

אמר (הנביא) עליו התפילה והשלום: כאשר האיר הבוקר אחרי העלייה לשמים השכמתי במכה אחוז מבוכה. ידעתי שאם אספר מה שאירע לי יאמרו האנשים: שקרן אתה. ישבתי בודד ועצוב באחת מפינות המסגד. עבר על פניי אבו ג'אהל, התיישב לידי ואמר בלגלוג: האם קרה דבר, מוחמד?' אמרתי: כן. אמר: ומה הוא הדבר?' אמרתי: הסיעוני הלילה.

אמר: להיכן? אמרתי: למסגד הקיצון אמר: ואחר כך השכמת קום בינינו? אמרתי: כן. אמר אבו ג'אהל: הוי, בני קוריש בואו והתקבצו. ובאו וישבו אצלי. אמר אבו ג'אהל: הוי, מוחמד! ספר לבני שבטך את מה שספרת לי. אמר שליח האלהים עליו התפלה והשלום: הסיעוני הלילה. אמרו: לאן?' אמר: למסגד הקיצון. אמרו: ואחר כך השכמת קום בינינו? אמר: כן. והיה ביניהם מי שהתפלא ומי שספק כפים ומי ששם ידו על קדקודו.

אחר כך אמרו: האם תוכל לתאר לנו את המסגד הקיצון?' אמרתי: כן. התחלתי לתאר אותה, עד שנעשה התאור קשה עליי, משום שנכנסתי לתוכה בלילה. והנה הופיע לנגד עיני רוחי המסגד הקיצון. הבטתי בו ונתתי את סימניו.

וילכו האנשים אל אבו בכר ויאמרו: מה דעתך, אבו בכר, על חברך הטוען כי בא הלילה למסגד הקיצון והתפלל בה ולפנות בוקר חזר למכה. אמר אבו בכר, ברכת האל עליו: באלהים, אם אמנם אמר לכם כזאת – אמת הדבר. והרי ספר לנו שהיה בשמים ושמע דברי אלהים וחזר לארץ והאמנו לו, והרי זה רחוק יותר מהדבר שאתם מתפלאים עליו.

אחר כך הלך אבו בכר למוחמד שליח האלהים, תפלת האל עליו ושלומו, ואמר: הוי, נביא האלהים, האם ספרת לאנשים אלה שבאת למסגד הקיצון הלילה? אמר: כן. אמר: אמת דברת. תיאר לי אותה. הו נביא האלהים, שהרי אני הייתי בה. והנה הופיע שוב המסגד הקיצון לנגד עיני ואחל לתאר את סימניה לפני אבו בכר. אמר אבו בכר: אמת דברת. מעיד אני שאתה שליח האלהים. אמר שליח האלהים: ואתה אבו בכר "אל-צדיק". ויקרא אבו בכר מאותו היום אל-צדיק "    

 

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאבמאחורי הקוראן

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

מסורות ופרשנויות לגבי המקום שאליו נסע מוחמד

כיום מקובל כמעט על כל המוסלמים כי המקום המכונה בקוראן אל-מסג'ד אל-אקצא ("המסגד הקיצון"), ואשר אליו נסע מוחמד, הוא הר הבית בירושלים. אף על-פי-כן, בעבר היו גם מסורות ופרשנויות אחרות בנושא זה. בימי הביניים המוקדמים היו חילוקי דעות רבים בין חכמי הדת על המסע הלילי. זרמים פוליטיים שניסו לתת הילה דתית לעיר אל-מדינה טענו שהמסע הלילי היה לעיר מדינה ולא לירושלים. זרמים שיעים טענו כי המסע הלילי היה לכופה, בירתו של עלי בן אבו טאלב בניסיון להפוך את העיר כמקום מתחרה לירושלים שזוהתה עם השלטון הסוני של בית אומיה. מנגד, זרמים רציונליים שלא האמינו בנסים באסלאם, במיוחד זרם המועתזילה טענו כי המסע הלילי לא התרחש מעולם. על מנת לבסס את קביעתם הם טענו שהמסע המוזכר בקוראן (1:17) היה קשור לחלום אשר חלם הנביא בשנתו (ראו לעיל, 17:60. גם בתיאור המסע המובא בחדית לעיל, הנביא אינו יודע לומר אם מדובר בחלום או במציאות, ולמעשה אבו בכר הוא שהכריע שהמסע התרחש במציאות.

 סורה 17 – המסע הלילי.

سُبْحَانَ الَّذِي أَسْرَى بِعَبْدِهِ لَيْلاً مِّنَ الْمَسْجِدِ الْحَرَامِ إِلَى الْمَسْجِدِ الأَقْصَى الَّذِي بَارَكْنَا حَوْلَهُ لِنُرِيَهُ مِنْ آيَاتِنَا إِنَّهُ هُوَ السَّمِيعُ البَصِير1

בשם אלוהים הרחמן והרחום.

ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נתנו ברכתנו על סביבותיו, למען נראה לו את אותותינו. הוא שומע ומבחין.

המסגד הקדוש : ראה גם סורה 2 פסוק 144.

הפרשנים המוסלמים גורסים כי הפסוק מרמז למסורת המספרת כי המלאך גבריאל הסיע בלילה את מוחמד ממֶכָּה לירושלים על גבה של בהמת רכיבה מופלאה – אלבוראָק.

המסגד הקיצון :

בערבית " אלמסג'ד אלאקצא : מרבית הפרשנים גורסים כי הכוונה לעיר ירושלים, שאותה הם מכנים " בֵּיִת אלמַקְדִס – בית המקדש – מכאן שהביטוי " המסגד הקיצון " הוא כינוי שמעניק הקוראן להר הבית בירושלים, על שם בית המקדש שניצב עליו לפני החורבן.

הצגת המקדש כ " מסגד " היא אות להכרת הקוראן בקדושתו. גם בספוק 7 להלן מכונה בית המקדש " מסגד " הוא מכונה קיצון על שום ריחוקו נערב ועל שום שלא היה ידוע מקום קדוש רחוק ממנו. המסגד הידוע בשם " אלמסג'ד אלאקצא שהוקם על הר הבית לאחר הכיבוש המוסלמי של ארץ שיראל הוא אות להשתמרות התפיסה שהפסוק אכן עוסק בבית המקדש.

מאידך, כמה מסורות אסלאמיות קדומות, המבקשות להפחית ממעמדה של ירושלים, גורסות כי " המסגד הקיצון " מצוי בשמים ולא בירושלים, ומכאן שמסעו הלילי של הנביא היה השמימה ולא לעבר ירושלים. ואולם יש הגורסים כי עלה השמימה רק לאחר שהגיע לירושלים.

ברכתנו : הדובר הוא האלוהים.

אותותינו : מפרשים שמדובר במאות שראה הנביא בדרכו לירושלים, ובשבעת הרקיעים שלאליהם עלה בלוויי גבריאל לאחר שהגיעו לירושלים. 

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאבמאחורי הקוראן

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

הניסיון לפרש את הפסוק בקוראן כמסע לילי לירושלים החל בתקופת השליט האומיי, עבד אל-מלכ בן מרואן. באותה תקופה השתלטו מורדים שהתנגדו לשלטון המרכזי על העיר מכה. לפי הגאוגרף המוסלמי מהמאה ה-9 אחמד אל-יעקובי, ניסה עבד אל-מלכ למנוע מתושבי סוריה לבקר במכה בתקופה זו בעקבות חששו שהם יושפעו מהרעיונות של המורדים. על כן הוא בנה את המסגד בהר הבית, וטען כי הוא המסגד הקיצון (מסגד אל-אקצא) שנזכר במסע הלילי של הנביא כדי לתת למסגד שבנה הילה דתית, כך שירושלים תשמש כתחליף למכה בתקופה הזאת.

לדעתו של היסטוריון מוסלמי אחר, מוקדסי, שחי בירושלים במאה העשירית, נבנה המסגד הקיצון כמקום קדוש למוסלמים בירושלים בעקבות התחרות הדתית שהייתה בין הנוצרים לבין המוסלמים בעיר. על פי דעה זו, בניית המסגד הקיצון וייחוסו לפסוק מהקוראן, נועדה להגביל את ביקורי המוסלמים בכנסיות הנוצריות ובמטרה לשכנע את הנוצרים להתאסלם. מאחר שבתקופה זו האמינו הנוצרים כי חורבן בית המקדש היה נס אלוהי שאותו ייחסו לישו, האמינו המוסלמים כי בנייתו מחדש על ידי המוסלמים תגרום להחלשת הטענה הזאת, ותוכיח כי הדת המוסלמית היא הדת האמיתית.

באנציקלופדיית האסלאם אין אזכור לכותל המערבי כקשור לאסלאם וגם בספרי תיירות של הוקף עד 1990 אין אזכור לעניין זה. הדבר מעלה השערות, כי הניסיון לקשור את אמונת האסלאם לכותל המערבי נבע, למעשה, ממניעים פוליטיים.

הערה : מרבית החוקרים המוסלמים מייחסים למכה את "המסגד הקדוש".

 הערה : מרבית הפרשנים סבורים כי מדובר בהתייחסות זו לבית המקדש שבירושלים. עם זאת, פרשנויות עתיקות יותר טוענות כי "המסגד הקיצוני " (מסגד אל-אקצה) נמצא בשמים. עמנואל סיוון – " מיתוסים פוליטיים ערביים "

פינתו הדרומית של הכותל המערבי מכונה "קיר אל-בוראק" על שם הבהמה ששימשה את מוחמד במסע הפלאי, וזהו מקומה של רחבת הכותל כיום. עד מלחמת ששת הימים הייתה צמודה לכותל רחבה קטנה ומצומצמת ביותר, שנשמרה ללא בינוי, ככל הנראה בשל קדושתה לאסלאם. מאורעות 1929 נפתחו בסכסוך סביב זכותם של יהודים להציב מחיצה בין גברים ונשים ברחבת הכותל, ומכונות בערבית "מרד אל-בוראק" או "אינתיפאדת אל-בוראק".

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאבמאחורי הקוראן

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

ה׳מלאכים׳ מורידים את ׳הכתב הברור׳

המסורת המוסלמית טוענת, שיש פסוקים בקוראן שבהם מרומזים שני הסיפורים האלה. הנה הפסוקים שכביכול רומזים על הסיפור הראשון:

״[אשבע] ב׳כתב הברור׳! הורדנוהו ב׳לילה מבורך׳ ־ מאז ומתמיד נהגנו להזהיר״; ״הורדנוהו עם בוא ׳ליל אלקךר ' הליל הגורלי –  מה תדע על ליל אלקדר? ליל אלקדר טוב מאלף חודשים: ׳המלאכים והרוח׳ מורידים בו על ׳דבר שנגזר׳ ברשות ריבונם. ישרור השלום בו עד עלות השחר״; ״הוי המאמינים, נכתב בספר כי מצווה עליכם לצום כשם שנכתב על אלה שהיו לפניכם, – יהודים ונוצרים –  למען תהיה בכם יראה. צומו ימים ספורים­, [ב]חודש ׳רמדאן׳ הוא אשר הורד בו ׳הקוראן׳ למען יביא לאנשים הדרכה ואותות [או אותיות] נהירים המעידים על דרך הישר ועל הישועה״.

ננסה להבין: לאיזה כתב כיוון באומרו ׳הכתב הברוד? לאיזה לילה כיוון באומרו ב׳לילה מבורך? מהו ׳ליל אלקדר׳? מי הם המלאכים והרוח? מהו " דבר שנגזר׳? איזה הוא חודש ׳רמדאן׳ שבו ירד ׳הקוראן׳?

הנה פירוש המסורת המוסלמית: הלילה שבחודש הרמדאן הוא ליל ההתגלות הראשונה, שבו הראה המלאך למוחמד לוח והורה לו לקוראו; הדבר שנגזר הן המצוות הכתובות בקוראן הזה, וכן אלה שנמצאות בחדית׳, כלומר כל הסונה הקדושה: המלאכים שירדו לארץ – הכוונה למלאך גבריאל. אך אם אומנם כל מצוות הקוראן והסונה ירדו באותו לילה, כיצד נפרש את העובדה שדרשותיו של מוחמד נמשכו לאורך 22 השנים שלאחר מכן, משנת 610 עד מותו בשנת 632? המוסלמים מתרצים שמוחמד שכח את הדברים, או שמדובר בהתגלות הדרגתית, והמלאך הוצרך להמשיך ולגלותם לו. המוסלמים מציינים את ליל אלקדר ביום כ״ז של חודש הרמדאן.

ההסבר שמציעה המסורת המוסלמית קלוש ומתמיה. כפי שהוכח לעיל, לא עלה כלל על דעת מוחמד, בהיותו במכה לברוא דת חדשה. במשך כל שהותו במכה הוא היה תלמיד נאמן למורו, שלימדו לאט־לאט את היסודות של היהדות. מוחמד נואם לערביי הסביבה ומלמדם רק תכנים יהודיים, הרווחים במסורת היהודית זה 1,900 שנה.

לכן נראה להציע לפסוקים סתומים אלו הסבר אחר לגמרי: ׳הכתב הברור׳ הוא התורה של עם ישראל. הליל הגורלי הוא ליל שישה בסיוון של שנת 2448 לבריאת העולם לפי הלוח היהודי; המאורע לא מתרחש על הר בסביבות מכה, אלא בהר סיני; הוא שנגזר הם המצוות שנמצאות בתורה, והקוראן הוא התורה. המלאכים שירדו לארץ הם המלאכים שליוו את השכינה, כמרומז בחומש וכמפורש במדרש.

ומדוע ירדה התורה בחודש הרמדאן? ומדוע מזכיר בעניינו את המצווה להתענות? הפירוש נראה כך: יהודים רבים נוהגים להתענות במשך חודש אלול, זכר לתענית שהתענה משה בתקופה המקבילה לפני אלפי שנים בבואו לקבל את התורה מיד השם ולתיתה לישראל. בשובו הביא אתו את הלוחות השניים. ארבעים יום אלה התחילו בראש חודש אלול והסתיימו ביום הכיפורים. מטבע הדברים, יש שנים, בהן חודש הרמדאן נופל בחודש אלול: כך אכן קרה בשנת 608 וכן בשנת.609  ככל כנראה לימד המורה את מוחמד אודות התענית של חודש אלול באחת משתי השנים הללו, ועל־כן הסביר לו שבחודש רמדאן-אלול יש להתענות, כי אז ירד הקוראן-התורה לעולם על־ ידי משה בהביאו בשנית את לוחות הברית.

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאבמאחורי הקוראן

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

" העבד "  , שנסע ל׳מסגד הקיצון וראה את ה׳אותות׳

הבה נפנה לפסוק הקוראני, שלדברי המסורת המוסלמית מרמז למסעו הלילי של מוחמד לירושלים והעלייה לשמים:

״ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן ׳המסגד הקדוש׳ אל ׳המסגד הקיצון׳ אשר נתנו ברכתנו על סביבתו, למען נראה לו את אותותינו״ (יז, א). – אל מסג'ד אל חראם, אל מסג'ד אל אקצא

כעת נברר: מי הוא עבדו של אללה הנוסע בלילה? היכן נמצא המסגד הקדוש, או נכון יותר ה׳אסור׳ והיכן נמצא ׳המסגד הקיצוץ/ או ה׳רחוק׳? לפי הפרשנות המקובלת באסלאם, העבד המוזכר בפסוק זה הוא מוחמד; המסגד ה׳אסור׳ הוא המסגד בעיר מכה – הכעבה; המסגד ה׳רחוק׳ הוא מקום הר הבית בירושלים; ׳האותות׳ הם המחזות שראה מוחמד בדרכו לירושלים, בהר הבית ובעלייתו השמימה, הפגישה עם הנביאים הגדולים וקבלת המשימה האלוהית לבשר את דת האסלאם.

גם פירוש זה של המוסלמים, בדומה לפירושם בעניין מפגשו של מוחמד עם המלאך גבריאל, אינו מתקבל על הדעת. כפי שכבר הבאנו לעיל, מוכח מהקוראן עצמו, שבהיותו במכה לא התכוון מוחמד לברוא דת חדשה. יתר על כן; אם אומנם עוסק הפסוק בהיווצרות דת חדשה, הלוא מדובר במאורע הרה-גורל בעל תמורות והשלכות מרחיקות לכת על כלל האנושות ! ואם כן, כיצד בעניין כה חשוב מקמץ הקוראן במילותיו וסותם את כוונתו? זאת ועוד, אם נכון ההסבר שמדובר במוחמד העולה לשמים להביא דת חדשה, אין שום קשר בין עניין המסע להמשך הפסוק ולפסוק שלאחריו:

״הוא [בורא העולם] שומע ומבחין. נתנו למשה את הכתב ועשינו אותו מקור הדרכה לבני ישראל; אל תסמכו על אחרים זולתי״(יז, א-ב).

על־כן נראה פירוש הפסוק הזה כמו שביארו חנא זאכריאס. לא מדובר כאן במוחמד ובמכה, אלא זהו תיאור נוסף של מתן תורה לעם ישראל על־ידי משה בהר סיני. הבה ונסביר אותו, ונשתמש בידיעת השתלשלות הדברים כפי שעולה מפסוקי התורה. בזמן שעם ישראל קיבל את התורה, היה הר סיני בוער באש וענן כבד מסבבו, ובכל האזור שלט חושך. משה עלה לבדו, ולבני ישראל נאסר להתקרב להר:

״והגבלת את העם סביב לאמר השמת לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע מות ימות״(שמות יח, יב)

העם עמד מרחוק ושם השתחווה:

״וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק״; ״ויעמוד העם מרחוק״; ״והשתחויתם מרחוק״; ״ותקרבון ותעמדון תחת ההר, וההר בוער באש עד לב השמים חושך ענן וערפל״; ״ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם״ (שמות כ, סו; שם כ, יח; שם כד, א; דברים ד, יא; דברים ה, ב).

 

משה מבקש לראות את בורא עולם; ה׳ לא נעתר לכך, אבל הוא מסכים שמשה ייכנס

למערה וה׳ יעבור לפניו. משה רואה מחזה נפלא ונורא. הוא שומע את 13 מידות

הרחמים ומשתחווה שם על ההר:

״ויאמר: הראני נא את כבודך. ויאמר: אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם השם לפניך, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. ויאמר: לא תוכל לראת את פני… ויאמר הי: הנה מקום אתי ונצבת על הצור… וראית את אחורי… וימהר משה, ויקוד ארצה וישתחו״(שמות לג, יח-לד, ח).

טרם רדתו מן ההר מצווהו ה׳ שיצווה את בני ישראל כי לא יעבדו אלוה אחר מבלעדיו: ״ויאמר השם אל משה: כה תאמר אל בני ישראל: אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם״(שמות כ, יט-כ).

אחר כך ה׳ נותן לו את הלוחות:

״ויאמר ה׳ אל משה: עלה אלי ההרה והיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם״.147

תמצית הדברים מובאת באופן דומה גם בקוראן:

״כאשר בא משה במועד שקבענו, וריבונו דיבר עמו, אמר: ריבוני, הראני ואתבונן בך. אמר: לא תוכל לראותני, ואולם הבט אל ההר. אם ייוותר שלם במקומו, כי אז תראני. כאשר הופיע ריבונו לנגד ההר, כתשו עד דק, ומשה נפל מתעלף״.

ולפי כל זה יתחוור היטב פירוש הפסוק בקוראן:

״ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נתנו ברכתנו על סביבתו, למען נראה לו את אותותינו״(יז, א).

העבד המוזכר כאן הוא משה, כפי שהוא מכונה בחומש: ״לא כן עבדי משה״; ״וימת

שם משה עבד ה״. משה היה במסגד – מקום בו סוגדים לה׳ ־ על הר סיני, ושם

השתחווה לו. הקוראן קורא למקום הזה ׳אל-חראם׳, כיוון שהיה חרם – איסור – לבני ישראל להתקרב אליו. אחר כך חזר משה למסגד הקיצוץ, הוא המקום שבו השתחוו בני ישראל, והוא נקרא ׳אל-אקצא׳, רחוק, כיוון שהעם עמד והשתחווה מרחוק. הדבר התרחש בלילה, כיוון שהכול היה חשוך. משה ראה אז נפלאות גדולות ומחזה נהדר – ה׳ עבר לפניו והוא השמיע את 13 מידות הרחמים. ומעתה יובן עניינו של המשך התיאור: ״הוא [בורא העולם] שומע ומבחין. נתנו למשה את הספר ועשינו אותו מקור הדרכה לבני ישראל; אל תסמכו על אחרים זולתי״(יז, א־ב).

משה חוזר ממסעו בהר, מביא לעם ישראל את הלוחות ומצווה להזהיר את בני ישראל לבל ייקחו אלוה מבלעדי הי. לפי הפירוש הזה מובן למה שני הפסוקים קצרים כל כך, כי הלא אץ בהם חידוש שמהפך עולמות. מדובר רק בעוד פרטים שבסיפור קבלת התורה בהר סיני.

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראןמאחורי הקוראן

חי בר-זאב

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

החבר והעבד

פרשנות הקוראן המוסלמית טוענת, כי הקוראן מוסיף ומזכיר את מסע הלילה של מוחמד: ״זה דברו של שליח נכבד, רב כוח אצל בעל הכס ואיתן על מכונו. שם יישמעו לו והוא נאמן. לא אחוז שד [מג׳נון] חברכם, ואכן ראהו אל-נכון באופק הברור״; ״לא תעה חברכם ולא סטה, ואין הוא דובר מתוך משוגת לבו. אין זו אלא התגלות שנגלתה. לימד אותה נורא-הכוח, הנחוש, אשר התייצב באופק העליון… אז גילה לעבדו את אשר גילה. לא כיחד הלב, באשר למראה שראה … הן ראהו בפעם אחרת, אצל סִדְרֵת אל-מנתהא׳, שם הוא גן המסתור״.

הוזכרו כאן שלושה תארים: עבד, שליח וחבר. האחרון מנסה להשפיע על שומעיו ששליח חשוב קיבל גילוי נפלא משמים ליד ׳סדרת אל-מֻנְתַהַא׳ וגן המסתור. כיוון ששומעיו ספקניים ולא נוטים להאמין לו, הוא מבטיחם שאיננו טועה ושלא הטעו אותו. מי הוא האיש המכונה ׳חברכם׳? מי הוא השליח הנאמן החשוב אצל כיסא הכבוד? ומי הוא העבד? ומה המאורע שהמספר רוצה לשכנע בו את שומעיו? לדעת המוסלמים, השליח הוא המלאך גבריאל, והעבד והחבר הוא מוחמד, שביקש לשכנע את אנשי מכה שראה מלאך בשמים מימינו של כס הכבוד.

הערת המחבר : לפי חלק מהמפרשים, מסמל יסךרת אל-מנתהא׳ את גבול הידע האנושי סוגיה הזאת הטרידה רבות .את פרשני הקוראן אשר ניסו לתת פירושים שונים להימצאותו ליד כס הכבוד השמימי Sidrat al-Muntaha

פירוש זה לא ניכר מן הפסוק עצמו. מלבד זאת כבר נכתב לעיל, כי מעולם לא הציג מוחמד את עצמו לפני ערביי מכה בתור נביא וכמי שרואה מלאכים ושאר נפלאות ונוראות. על־כן נראה להציע את ההסבר הבא: החבר הוא כמובן מוחמד. השליח והעבד שהקוראן מספר עליו כי זכה לנבואה וראה נפלאות, הוא משה; מוחמד מנסה לשכנע את ערביי מכה להאמין שמשה קיבל תורה בסיני. אם מדובר בעץ שנגלה למשה בגן העדן, יש להביא בחשבון ש׳סידרת׳ הוא השם הארמי לעץ האתרוג(Cedrat). לפי דעה אחת המובאת במדרש רבה, עץ החיים שנמצא בגן עדן הוא עץ האתרוג, ממנו ציוותה התורה לקחת את פריו למצווה בחג הסוכות (ויקרא כג, מ).

מי הם ׳הסופרים הטהורים׳ שנוגעים ב׳קוראן׳

כאמור, אמר מוחמד שקיבל את הקוראן מחכם. לדבריו, נמצא הקוראן ביד סופרים טהורים:

״זהו קוראן נכבד, בכתב חבוי. רק המטוהרים יגעו בו״; ״רשום בגווילים נאצלים, נישאים וטהורים, בידי סופרים נכבדים וברי לב״ (נו, עז-עט; פ, יג-טז).

מתוך סורה 56 " המאורע "

إِنَّهُ لَقُرْآنٌ كَرِيمٌ 77

זהו קוראן נכבד

 فِي كِتَابٍ مَّكْنُونٍ 78

בכתב שמור

 لَّا يَمَسُّهُ إِلَّا الْمُطَهَّرُونَ 79

רק המטוהרים יגעו בו

הערת המחבר : על־פי פסוק זה אוסרת השריעה על כל מי שאינו מוסלמי לעסוק (ויש האומרים: גם לגעת) בקוראן, כי רק טהורים ראויים להתעסק בו.

מה הכוונה שרק טהורים נוגעים בקוראן ? מי הם הסופרים ברי הלב אשר אינם מעוניינים כי ייגעו בו טמאים? המוסלמים מפרשים שהקוראן הנכבד הוא הקוראן ׳מצחף עות׳מאן׳; הסופרים הם מלאכים, והם מראים את הספר הזה למוחמד, אבל לא מתירים לו לגעת בו. הסיפור קרה בלילה הראשון לפני שנת 610. לאחר מכן שכח מוחמד את הכול והמלאך בא והזכיר לו את הדברים במשך כעשרים שנות דרשותיו.

לפי פירושנו הקוראן שעליו דיבר מוחמד הוא התורה של משה, וה׳סופרים׳ אינם מלאכים, אלא יהודים הכותבים את ספר התורה על גוויל במצב של קדושה וטוהרה.

ערביי מכה ביקשו ממוחמד שיראה להם את הספר הזה, שבו נרשמו הדברים שהוא מוסר להם. מוהמד נענה להם וביקש מיהודי מכה שימציאו לו איזה ספר תורה להראותו לערביי המקום: אבל יהודי מכה לא נענו לבקשתו, בטענה שהערבים לא יודעים לנהוג בספר התורה בטוהרה כנדרש. אלה הדברים שהשיב מוחמד לערבים.

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאבמאחורי הקוראן

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

ביד מי נמצא הקוראן: ביד מלאכים או ביד היהודים ?

לפי המסורת המוסלמית מספר הקוראן על שני גילויים: הראשון למשה בהר סיני לפני למעלה מ־3,000 שנה, והשני למוחמד בשנת 609. הגילויים היו על שני הרים: הראשון על הר סיני, והשני על הר בשם הירא באזור מכה. שתי דתות ירדו ברוח הקודש: הראשונה למשה, והיא ניתנה לעם ישראל; השנייה על־ידי מלאך, שהוריד דת חדשה, היא האסלאם, אשר תוכנה וצורתה הם כפי שביטא אותם מוחמד בסוף חייו; וכן שני סוגי לוחות: הראשונים ניתנו למשה בידו, והם היו עוד מצויים אצל עם ישראל בזמן שאול המלך; ולוחות אחרים נראו למוחמד, אבל הם נשארו בשמים בידי מלאכים.

נבהיר את הדברים. יש שהקוראן מזכיר את שמו של מי שקיבל לוחות וגווילים – משה. ויש שהקוראן כותב בצורה סתומה: ׳הקוראן׳ חקוק על ׳לוח גנוז׳; אללה שומר אצלו את ׳אם הכתבים׳:

הקוראן – פרופ' אורי רובין

סורה 53 הכוכב פסוק 36 – " האם לא סיפרו לו על הכתוב בגוויליו של משה

הערת המתרגם את הקוראן : גוויליו של משה – התורה. ואולם יש הגורסים שכבר לפני התורה נגלו למשה מגילות ובהן משלי מוסר

סורה 87 העליון פסוק 19

גווילי אברהם ומשה….

גווילי אברהם ומשה : מפרשים שהיו אלה מגילות שכללו משלי מוסר, וכן את פסוקי הקוראן החותמים סורה זו.מגילות משה נגלו לו לפני התורה

״הקוראן רשום בגווילים נאצלים, נישאים וטהורים, בידי סופרים נכבדים וברי לב״; ״זה הקוראן חשוב בכתב שמור שרק טהורים נוגעים בו״(פה, כב; יג, לט; פ, יב-טז; נו, עח).

על סמך כל אלה גורסים המוסלמים, כי מדובר בשני לוחות ובשני ספרים שונים: תורת משה מצד אחד, וספר מצחף עות׳מאן מצד שני; יש לוחות שקיבל משה בהר סיני, ויש לוח חקוק בשמים.

אבל קיצור או חסרון מילה בקוראן עדיין לא מחייבים להמציא הסבר מהפכני כזה. דרך הקוראן לכפול סיפורים, פעם שנייה ושלישית ועד שמונה פעמים; פעם הדבר בא באריכות, ופעם בקצרה. כשהקוראן מציין שם של מקום גבוה, ממנו ניתנה דת, לא מוזכר אלא הר סיני; וכשהוא מזכיר שם של אדם שקיבל ספר ולוחות, מופיע רק שמו של משה. גם לא מובא בו שהקוראן נמצא ביד מלאכים, אלא רק בידי סופרים, וסופרים הם בני אדם, בשר ודם שכותבים ספרי תורה.

המסורת המוסלמית משנה את דמותו של מוחמד מזו המצטיירת בסורות המכאיות. שם נראה שהוא רק מתחיל ללמוד יהדות אצל חכם יהודי. הוא אף פעם לא מציג מלאך שיעיד בזכות בשורתו, והעדים לאמיתות דבריו הם עם ישראל. אנשי מכה יודעים שבשר-ודם מלמדו, והוא עצמו לא מנסה להתכחש לכך. הוא לא מעיד שספרו הערבי דומה לספר שראה בשמים, אלא לכזה הנמצא בידי היהודים. נרשה לומר שהמסורות שבעל־פה על עניינים אלו, שהביאו הביוגרפים של מוחמד ונכתבו לפחות כ-150 שנה אחרי מותו, אינן בנות-סמכא. בבחינה פשוטה של הדברים שבספרו של אבן אסחאק, הביוגרף הראשון ובר־הסמכא העיקרי לתולדות חיי מוחמד, ניכר שרובם אגדות חסרות אחיזה במציאות. ואכן, היסטוריונים ערבים קדומים גינו את נטייתו לזייף את ההיסטוריה. מאלכ בן אנס, מייסד האסכולה השרעית הקרויה על שמו, ומי שנחשב ראש וראשון לחכמי העיר מדינה, העיד כי דאג לסלק את אבן אסחאק מעירו בשל בורותו, שקריו, חוסר אמונתו ושורה של חטאים בהם לקה, שהחשוב ביניהם ־ העדר יושר ויושרה בכל הקשור לכתיבה היסטורית. כללו של דבר, אין אפשרות להבין קצת מה שקרה אלא על־ידי השוואת הדברים האמורים בקוראן, בתנ״ך ובתלמוד, ועל־ידי ההיגיון הבריא. וכבר העלו מזרחנים רבים ספק אם מוחמד רצה ליצור דת חדשה בהיותו במכה, ולא בכדי.

רוב הנחותיו והסבריו של חנא זכריאס במה שכתב על תקופת מכה נראים לנו קרובים להגיון ולאמת יותר משאר מחברי הספרים בנושא. הללו הושפעו, מי פחות ומי יותר, מן המסורות והאגדות העממיות המוסלמיות. האמת נראה שלעולם שלא נדע מה בדיוק אירע בתקופה ההיא, ופסוקים רבים בקוראן יישארו סתומים וחתומים.

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאבמאחורי הקוראן

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

מיהו מורו של מוחמר ?

עכשיו, שגמרנו לספר מה קרה למוחמד בעיר מכה, נשאר לנו לנסות ולברר מי הוא שעומד מאחוריו ומצווה לו לדרוש, וכמו שמובא בקוראן פעמים רבות: ״אמור כך וכך״ או: ״השב כך וכך״. בעוד המסורת האסלאמית מאמינה שאלה הם דברי המלאך גבריאל, שוררת הסכמה כמעט מלאה במחקר המערבי, כי שאב את ידיעותיו ממפגשים עם יהודים ונוצרים תושבי חצי האי ערב.אבל לנו מסתבר שהיה לו מורה, והוא שמצווהו לדבר. הבה ונחקור: מי היה האיש הזה? והאם היה יהודי או נוצרי? כדי לזהותו נחקור אישים שפגש מוחמד בצעירותו, וכן את משפחתו.

אבן אסחאק כתב, כי סבו של מוחמד, עבד אל-מוטַלִב, נולד לאם יהודייה משבט בני נג׳אר שהזדווגה עם ערבי. עוד הוא מספר, כי אמו של מוחמד ביקרה עם בנה הקטן בן השש במדינה אצל משפחתה, בית-האב נג׳אר. – לאחר נסיעה זו מתה אם מוחמד –  לדבריו, שכשהגיע מוחמד בשנת 622 לעיר מדינה, הוא קבע את ביתו אצל בני נג׳אר. בהזדמנות אחרת מציין אבן אסחאק שחיו במדינה יהודים שנקראו בני נגא׳ר.

בחדית׳ ובסירה מוזכרת פגישה בין מוחמד ובין כומר נוצרי בשם בחירא. מנגד ההיסטוריון תיאופנס, בן דורו של אבן הישאם, מספר כי למוחמד היו עשרה חברים יהודים, והם לימדו אותו את יסודות היהדות, ובייחוד ׳דברי חטאי נגד נוצרים. דבריו של תיאופנס עולים בקנה אחד עם קטעי גניזה יהודיים שמקורם במאה העשירית לספירת הנוצרים,המספרים על עשרה מורים יהודיים למוחמד, אשר חיברו קטעים מהקוראן. 166 אבל נמשיך ונחפש. ההיסטוריון הקדום ביותר של האסלאם הוא אבן אסחאק. – נפטר למעלה ממאה שנה אחר מות מוחמד – כתביו אבדו, וחלק מדבריו מובאים בספרים מאוחרים יותר, כגון בספרו של אבן השאם. – נפטר בשנת 830 –  אבן אסחאק מספר: אבי מוחמד מת לפני לידת בנו, וכשנולד מוחמד, נמסר התינוק למינקת, בקטנותו ברח מוחמד מן הבית, ואיש אחד ששמו ורקח אבן נופל, מצאו בשוק והכניסו לבית. אבן אסחאק גם כותב, שורקה כינה את מוחמד: ׳אחייני,; כנראה היה באיזה צד ה׳דוד׳ של מוחמד. הוא גם כותב שהיה חכם בתורה, וכתב את התורה בעברית ובערבית, ועודד את מוחמד לדרוש בפני הערבים. הוא גם מספר שאשתו הראשונה, חדיג׳ה, אותה משבחת המסורת על מידותיה הנעלות, ואשר היתה הראשונה להאמין בשליחות החשובה של בעלה ולחזק את רוחו בזמנים הקשים במכה, היתה בת דודתו של ורקה. אם כן מסתבר, כי ורקה היה המורה הראשון של מוחמד.

 

הערת המחבר : מ׳ שובה, ״עשרת חבריו היהודים של מוהמד״, תרביץ, ב (תרצ״א), עמי 89-75; ד׳׳צ בנעט, ״על עשרת חבריו היהודים של מוחמד״, תרביץ, ג (תרצ״ב), עמי 116-112. בגירסאות אחרות של מסורת זו הצטרפו החברים למוהמד בכדי לסכל עצה של הנזיר הנוצרי בחירא, שהשפיע על מוחמד לגזור שמד על היהודים ראו ש׳ שטובר, ״ראשית האסלאם באקספלריה יהודית״, פעמים, 61 (תשנ״ה), עמי 100; מ. גיל, ״מעשה בחירא וגירסאותיו היהודיות״, בתוך: ח׳ בן-שמאי(עורך), חקרי עבר וערב מוגשים ליהושע בלאו, תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, תשנ״ג, עמי 210-193. למעשה עוברת דמות מסתורית זו של בחירא כחוט השני במסורות מוסלמיות, יהודיות ונוצריות, כמי שזיהה סממנים של נבואה אצל מוחמד, טיפח אותו ועודד אותו להפיץ את בשורתו. בספרות הפולמוס הופכת דמותו לאמצעי ניגוח פולמוסי בידי כל אחת משלוש הדתות כנגד רעותה. ראו ש׳ שטובר, ״הנזיר בחירא, איש סודו של מוחמד, והיהודים: בין פולמוס להיסטוריוגרפיה״, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 10 (תש״ן), חטיבה בי, כרך 1, עמי 76-69.

 ברם, היסטוריונים מוסלמים מימי הביניים וחוקרים מערבים, שהשילו רבדים פולמוסיים אלה וביקשו לגעת בדמותו ההיסטורית של אותו בחירא, הגיעו למסקנות שונות בתכלית: יש הגורסים כי מדובר בכלל בדמות יהודית טיפוסית. 699-708 .Noeldeke, "Hatte Muhammad christliche Lehrer?", pp; גיל, ״מעשה בחירא וגירסאותיו היהודיות״, עמי 195-194, הערה 1. המומר היהודי-מוסלמי סמואל אל-מגךבי(1175-1125) מציין, כי היהודים מייחסים את הקוראן ולשונו הצחה לחכם יהודי, עבדאללה בן סלאם. כ-300 שנה לאחר סמואל מזכיר עניין זה אליהו קפישאלי בספרו סדר אליהו זוטא. וראו גם ש׳ שטובר, ראשית האסלאם באספקלריה יהודית, עמי 97 ואילך. הדיון הממצה ביותר בסוגיית חבריו היהודים של מוחמד היה בחיבור שכתב יוסף סמברי, בן המאה השבע־עשרה, ובו הוא מתאר את התקבצותם של המורים היהודים סביב מוחמד, השפעותיהם המכריעות על בשורתו המונותאיסטית ועלילותיהם לאחר מותו. ראו שוב בשטובר, ראשית האסלאם באספקלריה יהודית, עמי 102.

מתוך האינטרנט : מבוא לאסלאם: סיפור בחירא – זיהוי מוחמד כנביא

מתוך: מבוא לאסלאם : חייו של מוחמד

ממכה יצאו שיירות חורף ושיירות קיץ עם סחורות רבות. בנעוריו של הנביא מוחמד, דודו, אבו טאלב, הציע לו להצטרף אל אחת משיירות המסחר. מוחמד שלנו יוצא עם שיירת המסחר צפונה, לסוריה. כמובן, שלא הייתה זו הפעם הראשונה שהסוחרים הגיעו לסוריה, ולכן הם הכירו את המקומיים. בין אנשי המקום, היה אדם בשם בחירא, נזיר נוצרי סורי. המסורת מספרת, שבכל פעם שהסוחרים פגשו את בחירא, הוא לא הראה כלפיהם שום יחס. אולם, הפעם, בחירא קידם את פניהם בפנים נוהרות ושמחות. זאת אף זאת, הסוחרים קיבלו את הזמנתו למשתה מפואר בערב. להזמנה זו היה תנאי, נוכחות כל אנשי השיירה במשתה. בחירא עומד לפני הקהל, מתבונן בהם ואומר “בקשתי שכולכם תגיעו”. הסוחרים עונים לו שכולם נוכחים, מלבד נער אחד, שנשאר לשמור על הציוד. בחירא מבקש שיביאו גם את הנער (מוחמד). כשמוחמד מגיע, בחירא מעלה אותו על הדוכן, וחושף את גבו. על גבו של מוחמד ישנו כתם, ממש בין כתפיו. בחריא אומר לנוכחים: “זהו כתם הנבואה. הנער הזה, עומד להיות הנביא שהוזכר בברית החדשה ובברית הישנה, הנביא שלו ציפינו.” בחירא פונה לאבו טאלב ומספר לו שאותו נביא יהיה מקור לצרות רבות, ולכן הוא צריך לשמור עליו היטב.

האם היה ורקה נוצרי או יהודי?

מאחורי הקוראןמאחורי הקוראן

חי בר-זאב

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

האם היה ורקה נוצרי או יהודי? במקורות החשובים ביותר של המסורת המוסלמית – אבן אסחאק, בוח׳ארי, מוסלם, ואבן כתייר – עולה כי ורקה כתב גם את הברית החדשה בערבית. אם כן היה אפשר להסיק, כמו שכותב גם אבן אסחאק:

״ורקה השתייך לדת משה לפני שהשתייך לדת ישו, כלומר היה יהודי ונעשה נוצרי ".

הערת המחבר : מוהמד בן איסמאעיל אל-בוח'ארי (נ׳ 870) ומוסלם בן אלהג׳אג׳ אל-ניסאבורי (נ׳ 875) נחשבים למלקטי המסורות שבעל-פה (חדית׳) החשובים והאמינים ביותר באסלאס. על בוח׳ארי נאמר, כי בחר לכלול בכתביו, על בסיס מהימנות, רק 3,000 מתוך 300,000 מסורות; אבן כתייר (1373-1301) נחשב למקבץ המסורות החשוב של ימי הביניים המאוחרים, והותיר אחריו פירוש מונומנטלי לקוראן וביוגרפיה של מוחמד.

אבל כפי שכבר צוין לעיל, דרשותיו של מוחמד בעיר מכה – התופסות למעלה מחמישים פרקים בקוראן – נשאו אופי יהודי מובהק, ללא עירוב של סממנים נוצריים, ואין בהן שום אזכור ורמז לישו, לבשורתו ולברית החדשה. היות ומעולם לא ראינו נוצרי מאמין המטיף לענייני דת ואמונה מבלי להזכיר את ישו, אפשר להסיק מכך שורקה היה יהודי שלא האמין בישו, וזו הסיבה שהוא טרח לתרגם רק את התורה, ולא את הברית החדשה.

הערת המחבר : אם הדברים שנאמרו במדינה המוזכרים בקוראן יצאו מפיו של מוחמד, מן הסתם היה לו שם מורה חדש, נוצרי הבקי בברית החדשה.

השערה זו שהעלינו כאן – לפיה היה למוחמד מורה יהודי שנטע בו את מושגי היהדות בלבד – זהה אף לדעתו של האב הדומיניקני הצרפתי טרי גבריאל (שבחר בשם העט חנא זכריאס). לפני כשישים שנה פרסם טרי גבריאל מחקר שהתייחס לסוגיה זו בספר שכתב אסלאם – ממשה עד מוחמד – יוזמה יהודית.

לפי אבן אסחאק, היה ורקה זקן בימים כאשר עודד את מוהמד. אבן אסהאק גם רומז שורקה נפטר לפני שמוחמד החל לדרוש בפני הערבים. אבל ייתכן שחי עד שנת 619 ועודד את מוחמד גם בשעה שכבר התחיל מוחמד לדרוש. אפשר גם שורקה הוא שכתב את מה שמכונה ׳הקוראן בלשון ערבית׳, וכן את החלק הראשון של ה׳יומן. בהמשך יובן מדוע לא ביאר אבן אסחאק מפורש עניין זה.

כדי לסיים את הפרק נוסיף, שכל הנכתב בפרק הזה אינו בעל חשיבות מיוחדת ליהודים. להם יש ספרים ומסורת משלהם, שעליהם נסמכים בכל דבר הקשור לדת. מהפרק השלישי ואילך נציג את גישת היהדות לקוראן ולאסלאם.

סוף הפרק

מוחמד במדינה, תלמידו של כומר

מאחורי הקוראן

מאחורי הקוראן

חי בר-זאב

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

״והר סיני עשן כולו מפנגי אשר ירד עליו השם באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד. ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול״ (שמות יט, יח).

פרק ג: מוחמד במדינה, תלמידו של כומר

השינויים והתמורות שהתחוללו אצל מוחמד במדינה מוחמד מחקה את מעשיהם של יהודי מדינה יהודי מדינה חוששים מהתקרבות מוחמד ליהדות מוחמד טוען שישו הנוצרי התיר כמה איסורי אכילה מוחמד מטיף למען ישו

מוחמד חושב שלהיהודים נאסרו מאכלים מפני שהיו רשעים הקוראן מעתיק מדברי האוונגליון ישו הנוצרי

ישו לפי התלמוד וישו לפי הקוראן ישו ומוסרו

שאול, פאולוס מתרשיש

הקוראן מעתיק מן האוונגליון דברי קטרוג נגד היהדות טענת מוחמד: יהודים ונוצרים מבקשים את גן העדן רק לעצמם האם היהודים לא רוצים שהאומות ייכנסו לגן עדן? התייחסות הקוראן לפרשת ישמעאל ויצחק

פרק ג

מוחמד !מדינה – תלמידו של כומד

השינויים והתמורות שהתחוללו אצל מוחמד במדינה

כמובא בקוראן, בהיות מוחמר במכה עומד ודורש בתקיפות, הציקו לו אנשי עירו הערבים על שהוכיחם קשות וביזה את אליליהם. לפי המסורת ח׳דיג׳ה, אשתו הראשונה והנחשבה צדקת ומאמינה, מתה עליו בשנת 619 לספירת הנוצרים; לפיה נפטר גם דודו אבו טאלב, שגם אם לא האמין בו, הגן עליו מפני רודפיו. ייתכן שבאותה תקופה נפטר גם מורו הראשון וַּרְקה, ירא השמים, הפדגוג והאידיאליסט. גם אין זה מן הנמנע שנרצח או שעזב את מוחמד, כשהכיר בתלמידו שינויים של ממש.

מוחמד נקלע למשבר אישי ופוליטי. קהילת מאמיניו מנתה כמה עשרות בתי-אב, אולם אף אחד מראשיהם לא היה תקיף או בעל מעמד להגן עליו לנוכח התנגדות נכבדי הערבים משבט קורייש. בעקבות זאת ביקש מוחמד לחזק את הקשרים בתוך קהילתו, בעקבות דיכאון בו לקה – ואולי גם את מעמדו. הוא החל לשאת כמה נשים במקביל דבר שנמנע ממנו כל עוד היתה ח׳דיג׳ה בחיים. לפי המסורת, בשנת 622 התבקש על-ידי שני השבטים הערביים של העיר מדינה, שנהגו עד אז להתכתש ביניהם, לבוא לעיר ולשמש כבורר. מוחמד ניצל הזמנה זו בכדי לעקור אליה בלוויית כמאה איש מקהל חסידיו. ההגירה, הִיגְ'רה, מסמלת את תחילת הספירה בלוח המוסלמי. בעיר זו ישב עשר שנים, עד מותו בשנת 632. מוחמר עבר אז לא רק שינוי במקום מגוריו; במדינה התחולל שינוי קיצוני, מהפך של ממש, באישיותו של האיש, באמונתו, בדתו, במידותיו ובהתנהגותו האישית.

מוהמד מחקה את מעשיהם של יהודי מדינה

מאחורי הקוראן

מאחורי הקוראן

חי בר-זאב

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

אם כל מה שנכתב בקוראן יצא מפיו של מוחמד, ברור שהמורה בעיר מדינה היה או כומר או יהודי מומר לנצרות, המכיר במקצת את היהדות ובקי בוויכוחים הדתיים הקלאסיים בין יהודים לנוצרים. אפשר שהיה זה אותו מורה שבמכה, אך כאמור בפרקים הראשונים, מסתבר יותר שזה מת או עזב את מוהמד, ובמקומו בא מורה אחר. אין זה מן הנמנע שהויכוחים במדינה לא יצאו מפיו של מוחמד, אלא נוצרים קנאים לדתו של ישו או יהודים מומרים הוסיפו את הדברים לאחר מותו.

הקוראן מביא את הויכוחים אלה בצורה לא ברורה. אנו נוסיף הסבר משלנו בהסתמך על מקורות יהודיים, התנ״ך והתלמוד. הסבר זה יבהיר היטב את הדברים ויציג תמונה ברורה של העניין.

מוהמד מחקה את מעשיהם של יהודי מדינה

כשהגיע מוחמד למדינה, מצא בה אוכלוסייה של ערבים וגם קהילה גדולה של יהודים שהיו מאמינים ואדוקים בדתם היהודית. ייתכן שהיו ביניהם כאלה שלא היו מדקדקים בכל המצוות, ולא היו מקפידים על תפילות סדירות בכל יום וכדומה.

בהיות מוחמד ממאמיני התורה, התחיל לחקות את מעשיהם ומנהגיהם של יהודי מדינה. עוד בהיותו במכה נהג להתפלל ולקיים אי־אלו מצוות יהודיות כצדקה, אבל במדינה הוסיף עליהן מצוות נוספות. בתפילתו כיוון את השתחוויותיו לכיוון ירושלים כמנהג היהודים.

מוחמד ניסה לשכנע את הערבים, שכשיבואו להתפלל ביום השישי, יפסיקו להתעסק במיקח וממכר:

״הוי המאמינים! בהישמע הקריאה לתפילה ביום ההתוועדות, מהרו אל (מקום) הזכרת שם אלוקים, והניחו את המיקח והממכר״, (סב, ט).

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا إِذَا نُودِي لِلصَّلَاةِ مِن يَوْمِ الْجُمُعَةِ فَاسْعَوْا إِلَى ذِكْرِ اللَّهِ وَذَرُوا الْبَيْعَ ذَلِكُمْ خَيْرٌ لَّكُمْ إِن كُنتُمْ تَعْلَمُونَ 9

הוי המאמינים, בהישמע הקריאה לתפילה ביום השישי, מהרו אל ( מקום ) הזכרת שם אלוהים, והניחו את המיקח והממכר, בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם

כנראה רצה שיחקו את היהודים; הלא, שכשמגיע סוף יום הששי,178 הם מפסיקים להתעסק במסחר ובאים לבית הכנסת להתפלל. לצערו לא מעוניינים הערבים לשמור שבת. מורו מצווהו שיאמר להם ששכר עולם הבא הוא יותר גדול מרווח בעולם הזה: ״בראותם [הערבים] אורחת סוחרים או הצגה של שעשוע, נפוצו ופנו לעברם, והשאיר אותך עומד. אמור: כל השמור אצל אלוקים [בעולם הבא] טוב מן השעשוע ומן הסחר. אלוקים הוא הטוב שבמכלכלים״ (סב, יא).

בין אם שמר מוחמד את שבת ובין אם לאו, מכל מקום אחרי הניתוק מן היהודיםהוא מסכים שמצות השבת לא ניתנה אלא רק לבני ישראל: ״השבת לא ניתן אלא לאלה שנחלקו בדבר״.

עמוד 3 מתוך 512345

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 100 מנויים נוספים

Translate:

רשימת הנושאים באתר

ינואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

Translate: