מחקרי אליעזר – אליעזר בשן


מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

מחקרי אליעזר ספרמבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

אליעזר בשן – שטרנברג – נולד בבודפשט בשנת 1925, הוא עלה לארץ עם משפחתו אשר התיישבה בחיפה בשנת 1935. הוא בוגר בית ספר " יבנה " בעיר. היה חבר בהגנה ובבני עקיבא, וריכז את סניף הכרמל עד להצטרפותו לקבוצות משואות יצחק בגוש עציון בשנת תש"ו.

במלחמת העצמאות נפל בשבי הירדני יחד עם מגיני גוש עציון. לאחר שחרורו מהשבי הקים את ביתו עם רעייתו דבורה לבית גור אריה במושב השיתופי משואות יצחק באזור שפיר. אליעזר היה מראשוני הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן במחלקה לתולדות ישראל ולספרות עברית, ועשה את לימודיו בהתמדה ושקדנות בלא שיזניח את תפקידו ומשימותיו כחבר משק.

בשנת 1963 סיים את לימודיו לתואר ראשון בתולדות ישראל וספרות עברית פלוס תעודת הוראה לבתי ספר תיכוניים. בשנת 1964 סיים את התואר השני בתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן, ובשנת 1967 סיים את בית הספר לספרנות שעל יד האוניברסיטה העברית.

בשנת 1972 סיים את התואר השלישי במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן. בהנחייתו של מורו ורבו הנערץ פרופסור חיים זאב הירשברג ז"ל, כתב עבודה מרתקת על פדיון שבויים בחברה היהודית החל בימי הביניים ועד שנת 1830. תחום התמחותו : חיי החברה והכלכלה של היהודים במזרח התיכון ובצפון אפריקה מגירוש ספרד עד המאה ה-19 .

אליעזר בשן כיהן באזור מגוריו בתפקידי מנהל וחינוך. בשנים תשי"ח – תש"כ היה מורה בבית התיכון האזורי " שפיר " ובישיבת " אור עציון ". בשנים תשכ"א – תשכ"ג יסד את הספריה האזורית במרכז שפירא וניהל אותה. בתשל"ב ניהל את רשת הספריות שק"ל – שפיר, קירית גת, לכיש. בשנים תשל"ב – תשל"ג שימש יועץ משרד החינוך לספריות ציבוריות ולמגמת ספרנות בבתי ספר תיכוניים.

משנת תשכ"ד ועד לפרישתו לגמלאות בשנת תשס"ב, עסק פרופסור בשן בהוראה ובמחקר במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן ונמנה על מוריה הבכירים והוותיקים. בד ובד הרצה לפרקים גם במוסדות אחרים : במכללה האזורית אשקלון, בבית המדרש הגבוה לתורה – מכון הרי פישל אשר בירושלים, במכללת ירוחם ובמוסדות אחרים. כמו כן הוא מרצה מבוקש בימי עיון לחוקרים, למורים ועובדי הוראה, בכינוסים ובימי עיון ארציים ובכנסים בינלאומיים.

נוסף על עבודתו בהוראה ובמחקר, תרם פרופסור בשן מזמנו לעריכה ולפעילות ציבורית : חבר במערכת " פעמים " מספר 1-2 תשל"ט, חבר מערכת " ממזרח וממערב א', ב', . ערך את הספר " יהודי המזרח בדורות האחרונים " לבית הספר העל יסודי הדתי, משרד החינוך תשמ"ג. חבר מערכת " הגיגים על העם התורה והמדינה- מבחר כתביו של צבי ירון, חבר מערכת ספר אסופת מאמריו של אהרן נחלון " בעט, ובטוריה, הלכה, ציונות קיבוץ "

כמו כן כיהן בתפקידים ציבוריים שונים : בתשכ"ד היה חבר המועצה לתרבות תורנית. בתשל"ז היה חבר הוועדה לתוכניות הלימודים בהיסטוריה לחטיבה העליונה בבית הספר העל יסודי הדתי; הוא מונה על ידי שר החינוך אהרן ידלין לחבר המועצה לשילוב מורשת יהדות המזרח.

ושימש חבר ועדת הפרסומים ולתוכניות הלימודים של משרד החינוך בנושא ההיסטוריה של היהודים בארצות המזרח. בשנת תשל"ט כיהן כחבר הוועדה האקדמית לחקר יהדות צפון אפריקה, מכון בן צבי; חבר המועצה המדעית מרכז מורשת בבל; חבר הנהלת המכון לחקר היהדות במזרח – בית ספר לחינוך.

בשנת תשס"א חבר ההנהלה האקדמית – ויו"ר ועד הביקורת של המכללה האקדמית אשקלון. בשנת תשס"ד היה חבר הוועדה המלווה לתוכנית הוראת מקרא וספרות חכמים לתואר שני – במכללה האקדמית " אורות ישראל "

פרופסור אליעזר בשן נמנה על תלמידיו המובהקים של הרב פרופסור חיים זאב הירשברג ז"ל, שהיה מהחלוצים הראשונים של חקר תולדות הפזורה היהודית בארצות המזרח. פרופסור הירשברג היה ממוריה הראשונים של המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן, וכיהן כראש המחלקה בשנות השישים של המאה העשרים.

בשנת תשכ"ח – 1968, הוא הקים את המכון לחקר היהדות במזרח, שהיה המכון הראשון בישראל ששם לו למטרה לעודד ולהדריך חוקרים צעירים לעסוק בתולדות היהודים בארצות המזרח. בגלל מדיניות של קיצוצים החליטה הנהלת האוניברסיטה בשנת תשס"ד לסגור את רוב מכוני המחקר, אולם בין המכונים היחידים שנסגרו באוניברסיטה בשנת תשס"ה היה המכון לחקר הקהילות היהודיות במזרח.

פרופסור הירשברג הרעיף אהבה וחיבה על תלמידיו החוקרים, והם גמלו לו כפלי כפליים באהבה ובמסירות. הכבוד וההוקרה שרחש אליעזר לרבו, הם נדירים בעולם האקדמי. פרופסור אליעזר בשן פעל רבות להנצחת רבו, לקח על עצמו את מלאכת הוצאת המהדורה האנגלית של חיבורו על יהודי צפון אפריקה, יחד עם אברהם הטל. וכן הקדיש לו כמה מאמרים.

אם מתבוננים באישיותו של פרופסור אליעזר בשן ובתרומתו המדעית אנו רואים שהרבה מתכונות רבו דבקו בו.

שיטתו המחקרית

עבודתו האקדמית של פרופסור בשן בהוראה ובמחקר שהחלו לפני יותר מארבעים שנה מקיפה תחומים רבים בהיסטוריה של הפזורה היהודית במזרח ובמגרב לדורותיה. מחקריו מתמקדים בנושאי חברה וכלכלה, יחסי יהודים ונוכרים, הקהילה היהודית – מנהגיה ותקנותיה, מנהיגות קהילתית, עליות לארץ ישראל, האישה העבריה במגרב, וכיוצא בזה.

עבודתו האקדמית הניבה יבול רב – כמאה וחמישים מאמרים שפורסמו בכתבי עת שונים בעברית ובלועזית ותשעה ספרים שפורסמו בכמויות מכובדות. ופרסומים נוספים עומדים להתפרסם.

במחקריו הרבים באים לידי ביטוי סגולותיו של אליעזר כחוקר רב אנפין, חלוץ ומחדש, אשר מחקריו מהווים אבני דרך בהיסטוגרפיה של עם ישראל. הוא מתחקה אחר מקורות ראשונים : יהודיים ולא יהודיים ומפיק מהם חומר רב ערך.

עינו הבוחנת יורדת לעיקרם של ספרי שאלות ותשובות, דרשות, הסכמות ופרוטוקולים של קהילות, ומקורות חיצוניים, ובעיקר ארכיונים, דוגמת ארכיון בלוואנט ובמגרב, ועל ספרות מחקר מקיפה. מתוך אלה הוא משחזר רקמת חיים תוססת של החברה והכלכלה במציאות המדינית הכלכלית.

חותמו של אליעזר ניכר במיוחד בשימוש הרב שהשכיל לעשות בתיעוד של משרד החוץ ומשרד המשובות הבריטי\ וכן במסמכי הארכיון הלאומי של ארצות הברית. הוא בדק תיעוד הנוגע ליהודים ברחבי האימפריה העות'מאנית ובארצות צפון אפריקה.

החידוש שבפנייה שיטתית למקורות אלו מהווה פריצת דרך במחקה ההיסטורי של הפזורה היהודית במזרח ובמגרב. באשר הוא ענן את אוצר המקורות השופעים אור יקרות על קורות עמנו בזמן החדש. ויש לשבחו על תרומתו לחשיפת העבר והורשת של יהודי ארצות האסלאם, בהם היבטים שלא נידונו כלל במחקר ההיסטורי, והיעדרם גרם לא אחת לזלזול בלתי מוצדק כלפי החברה היהודית שחיה בארצות אלו.

פרופסור בשן תיקן במידה מרובה עוולות אלו בלי שהוא נוקט בשיטה של היסטוריה מגויסת, אלא על ידי דיבוב המקורות הרבים וסיכומם. היכולת להתבסס על מקורות כה עשירים ומגוונים למחקריו של פרופסור בשן עוצמה וסמכות היסטורית.

המקורות הקבים עליהם נסמכים מחקריו וכן התעודות הרבות המצורפות למאמריו ולספריו, הם בעלי ערך מוסף לחוקרים של תחומים רבים מהיבט אחר : מדיני, סוציולוגי ותרבותי. כדברי האימרה התלמודית : " אי לאו דדלאי לך תספא מי משכחת מרגניתא תותיה " ( אם לא אני שהרמתי לך את החרס, האם היית מוצא את המרגלית שהייתה ( קבורה ) תחתיו ! יבמות צב.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמארמחקרי אליעזר

ולולא תרומתו הגדולה של אליעזר בחשיפת תעודות וחשיפת ספרות רחבה מארכיונים ובהוספת פרקים חדשים להיסטוריה של יהודי המזרח והמגרב, רובם של החוקרים לא היו יודעים על קיומם של מקורות אלו ולא היו משתמשים בהם במחקריהם.

נושאי מחקריו.

את רוב מחקריו הקדיש פרופסור בשן לתולדות היהודים במזרח התיכון ובאפריקה הצפונית מפרעות קנ"א עד המאה העשרים. להלן מגוון הנושאים בהם עוסקים המחקרים, מקוצר המצע לא נוכל לסקור את החידוש שבכל מאמר ומאמר, ונסתפק בשמות המאמרים והם ידברו בעד עצמם.

במחקריו בחן רעיונות יסוד במסורת ישראל ואת יישומן במציאות חייהן של קהילות הפזורה היהודית, בהנהגות ובתפיסות עולם, והקשרים שטיפחו אלה עם אלה לדוגמא :

ארץ ישראל.

מקומה של ארץ ישראל בתודעה היהודית והכמיהה לציון וביטוייה כפי שתוארו במאמריו : " על יחסם של חכמי מרוקו במאה הי"ח – הי"ט לחובת העלייה לארץ ישראל ". " זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי הנוצרים בין המאות הי"ז – כ".

" הקשרים המסורתיים בין יהודי המזרח ליישוב היהודי בארץ ישראל ". " חוזים על שכירת אוניות להעלאת יהודים לארץ ישראל משנת תקל"ה . " מגבלות כלכליות כגורם מונע לקיום מצוות העלייה לארץ ".

" העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – י"ח. " שמות ערי ארץ ישראל ככינויים לערים בחו"ל בספרות השאלות ותשובות של בתקופה העות'מאנית.

פדיון שבויים.

קיומן של מצוות יסוד בתחום שבין אדם לחברו דוגמת פדיון שבויים; " מעמדם המיוחד של תלמידי חכמים לגבי פדיונם משבי – הלכה ומציאות ". " תעודות על עזרתה של קהילת ורונה לפדיון שבויים " .

" שבויים ופדיון שבויים "

פרופסור בשן הרחיב את היריעה בחיבוריו : שבייה ופדות בחברה היהודית בארצות הים התיכון 1391 – 1830 ( ספר מספר אחד ) בו תיאר ביד אומן את הביטוי העליון לשותפות הגורל ותחושת האחווה והערבות ההדדית המאפיינים את עמנו כפי שהם משתקפים בפעולות של יחידים וקהילות, למען פדיונם של שבויים שנפלו בשביים של ליסטים נוצרים ומוסלמים, כי ישראל ערבים זה לזה.

בספר תיאור מקיף של הנושא על היבטיו השונים : הדתי, החברתי, הכלכלי, על רקע ההתרחשויות המדיניות והצבאיות במהלך תקופה הנמשכת כארבע מאות שנה. הספר זכה בפרס של עיריית רמת גן, והוא נחשב ספר יסוד בנושא חשוב זה.

הקהילה היהודית .

פרופסור אליעזר בשן הקדיש כמה מאמרים לתיאור קהילות ישראל במזרח ובמגרב; " עדויות של תיירים אירופיים על היהודים בבבל ובכורדיסטאן מסוף המאה ה-16 עד המאה ה-19. " תעודות על יהודי סקופיה לאחר כיבושה בידי האוסטרים בשנת 1688.

" מקור גרמני על הקהילה האשכנזית בירושלים בשנות השלושים של המאה השמונה עשרה. " מקורות חיצוניים על יהודי צפרו מן המאה ה-19. " קהילת גיברלטר – חכמיה, יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו ".

" המאבק על שמירת ייחודה שלקהילת מוגדור ( אצווירא ) . " קהילת סאפי במהלך הדורות לפי מקורות עבריים ולועזיים. " קהילת וואזאן ועברה  

כמו כן הקדיש פרופסור בשן מחקרים לנושאי חברה וקבילה כגון : " בתי הדין ומועצת הרבנים במרוקו תש"ז – תשט"ו. " חברת ביקור חולים בקהילות המזרח התיכון. " תקנות להגבלת מותרות : הרקע החברתי וההלכתי.

" הלבשת ערומים " המצווה והמעשה. " תורת חיים ואהבת חסד ", " מצוות הכנסת אורחים על ידי היחיד והציבור ". " אנוסים חוזרים ליהדות בתורכיה לפי דיווחי שגריר בריטניה בקושטא בשנת 1784.

ההנהגה הרוחנית והכללית.

ההתעניינות בפרט שבקהילה הפיחה חיים במחקר של סוגיות חברתיות בחיי היהודים, ושל מצוקות יום יומיות ופורענויות שהיו מנת חלקן של קהילות אלה. עיונו מהמעמיק של פרופסור בשן במקורות ההלכתיים, הניב הסתכלות מרתקת בפועלם של החכמים מנהיגי הציבור היהודי, והבליטה את ייחודם של חכמי המזרח והמגרב.

חכמים אלו בהיותם קרובים לחיי צאן מרעיתם, ובגלותם אוזן קשבת לצרכיהם ומצוקותיהם, לא השתעבדו לפסיקה היבשה והשרירותית, אלא שבבואם לפרש את ההלכה, היה השיקול המוסרי וכן הצדק החברתי נר לרגליהם.

כפי שהוכיח במאמרים : " לפנים משורת הדין בספרות ההלכה ". " התמודדות חכמי הספרדים להשגת צדק חברתי מדור גירוש ספרד ואילך ". " דרכיה דרכי נועם ", עיון בתשובותיהם של חכמי המזרח והמגרב משנת קנ"א עד המאה הי"ח, בעימות על רקע משקלו של מיעוט עשירים בהכרעות ציבוריות.

פרופסור בשן הקדיש מספר מחקרים להארת דמותם ופעלם של מנהיגים רוחניים וציבוריים בפזורה המזרחית, כגון, : " רבי אליהו חזן רבן של טריפולי ואלכסנדריה ויחסו להשכלה ". " אלמנת רבי שלום שרעבי – תעודות חדשות.

רבי יוסף אלמליח – דיין, סוחר, דיפלומט ואיש ציבור במוגדור. ראובן אלמליח – נשיא קהילת מוגדור ופעילותו הציבורית. רבי מרדכי בן ג'ו 1825 – 1917, רבה של טנג'יר – בין שמרנות לקדמה. רבי יוסף בן משה כנאפו 1823 – 1901, ממוגדור – הרקע המדיני והחברתי לתקופתו. חלקם של עמרם אלמליח ושל הרב יוסף אלמליח בסיוע ליהודי מוגדור בשנת 1845.

תרבות וחינוך.

פרופסור אליעזר בשן כאיש חינוך, התעניין בחינוך היהודי בפזורה זו, במבנהו הארגוני וברמת החינוך. לכן הקדיש מספר מאמרים ומחקרים, כגון : החינוך היהודי בארצות האסלאם מגירוש ספרד עד אמצע המאה הי"ט.

החינוך היהודי בארצות האסלאם מאמצע המאה הי"ט עד 1914. עמדותיהם של חכמים להשכלה בעקבות גירוד ספרד. שבייתם ופדיונם של ספרים בהלכה ובמציאות ההיסטורית. ספרים כנכסים וזכותם של לומדי תורה על ירושת ספרים. מכירת ספרי תורה וכלי קודש בשעת הדחק. סטלה קורקוס מחנכת דגולה ופעילה בחיי הציבור במוגדור. חברת אם הבנים במרוקו.

פרנסות היהודים.

פרופסור בשן הקדיש מחקרים ומאמרים לנושאים כלכליים, לפרנסת היהודים ולמלחמת הקיום וההישרדות בתוך חברה שלא תמיד האירה להם פנים, כגון : המשבר המדיני והכלכלי באימפריה העות'מנית החל בשליש האחרון של המאה הט"ז לאור ספרות שאלות ותשובות.

עדויות של תיירים אירופאיים כמקור לתולדות הכלכלה של יהודי המזרח התיכון בתקופה העות'מנית. פעילותם הכלכלית של יהודי איזמיר במאות ה-17 וה-18 מלפי ארכיונים של חברת הלוואנט הבריטית. גילדה יהודית באיזמיר בתחילת המאה הי"ח.

פרנסות היהודים 

ראשית השתלבותם של יהודים ספרדים בקושטא במערכת המסחר של הבריטים. עלית כלכלית יהודית בשלוניקי במאה השמונה עשרה – תעודות חדשות של בני הבורלה 1763 – 1793. חופש הסחר והטלת המסים ומכסים על סוחרי מהחוץ יהודיים באימפריה העות'מנית במאות הט"ז – הי"ז באספקלריה של ספרות שאלות ותשובות.

חיי הכלכלה של יהודי מצרים במאות ה-16, ה-18. יהודי המגרב כגורם יצרני ומצליח לפי תיאוריהם של נוסעים אירופאים בין המאות הי"ז – הי"ט. אומנים יהודים במרוקו במאות הי"ח – י"ט על פי תיאורי נוסעים ומקורות יהודיים.

חלקה של האישה היהודייה בחיי הכלכלה של יהודי צפון אפריקה. שמירת שבת על ידי יהודי המגרב והשלכותיה הכלכליות בעיניהם של נוסעים נותרים.

גם חיבתו של פרופסור בשן לקהילות אותן חוקר לא מנעה ממנו לחשוף את הממצאים כמות שהם ולא גרמה לו להסוות את האמת ההיסטורית. מחקריו חושפים גם יהודים שעסקו בעיסוקים המצויים על גבול הדמדומים של החוקה והמוסר הכללי והיהודי בפרט.

הם מגלים סוחרים יהודים הסוחרים בשללם של פיראטים, סחר אשר נחשב חוקי באזור מחייתם, אבל מן הסתם עור גם נקיפת לב ומוסר, ותרם לחיזוק שנאת ישראל. כפי שתיאר במאמריו : " הקורסארים הברברים וקשריהם עם היהודים באגן המערבי של הים התיכון במאות הט"ז – הי"ח; אחריותם של יהודי אלג'יר ולונדון בשביית בריטים בידי פיראטים האלג'יראיים במאה ה-17.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמארמחקרי אליעזר

יחסי יהודים ונוכרים.

פרופסור אליעזר בשן רגיש לסבלם של בני עמו בגולה ולמעמדם התלוי על בלימה, מעמד המותנה חסדיהם של השליטים, מהם היו עריצים או שהיו אדישים למצבם של אנשי החסות. הוא בחן סוגיה זו של יחסי יהודים ונוכרים הן מההיביטים ההלכתיים והחוקיים והן לאור המציאות של חיים היומיום.

במספר מאמרים שכתב הוא התייחס גם למערכת היחסים הכלכלית, ובעיקר לשותפות שבין היהודים והנוכרים, כגון : המעמד המשפטי של היהודים בארצות האסלאם. יחס היהדות לנוכרים על פי מקורות ההלכה מימי הביניים ואילך.

תעודה משנת שפ"ד על הוויכוח בדבר הלוואה לנוצרים בירושלים. שותפות כלכלית עם נוכרים, ההלכה והביצוע. יחס האסלאם לשבויים ולפדיונם.

כמו כן תיאר פרוטפסור בשן במאמריו גם עלילות, אפליות, גזירות ורדיפות מהם סבלו היהודים, כגון : שריפות ורעידות אדמה באיזמיר המאות הי"ז – י"ט ותעודה על האשמת יהודים בהצתה. על גורל היהודים במרד היוונים 1821 – 1822.

תעודה על לעילת דם בירושלים בשנת 1870. שנאת המוסלמים ליהודי מרוקו במאה ה- 19. עלית על יהודי באנתיפה שבמרוקו 1880 – 1881. חיוב יהודים במרוקו לחלוץ נעליהם בצאתם מהמללאח ובעוברם ליד מסגד. תעודה על דרישה לקבלת מזון לעניים יהודים כמו למוסלמים במוגדור.

פעילות מדינית.

מחקריו של פרופסור אליעזר בשן מגלים תמונה של ציבור יהודי תוסס, אשר תמורות הזמן וחילופי השלטון פותחים בפניו תחומי עשייה חדשים, וציבור זה מגלה יכולת הסתגלות מהירה ולומד במהירות וביסודיות כל ידוש שעשוי לקדם את חייו.

הוא מגלה יוזמה מופלאה בחיים הכלכליים והמדיניים, ומצליח למצוא לעצמו מקום בפעילות דיפלומטית בין לאומית. בארצות האסלאם יהודים  שירתו כדיפלומטים אצל ח'ליפים וסולטאנים במשך כל ימי הביניים ובעת החדשה, ורבים מהם הגיעו להישגים מדיניים מרשימים.

יהודים אלה סייעו לא אחת לבני עמם בשתדלנות, ולעתים רחוקות אף נקטו בדיפלומטיה יהודית. הם נבחרו בשל הבנתם את הפוליטיקה הבינלאומית, בשל השכלתם ושליטתם בלשונות, וכמובן, בשל נאמנותם המוחלטת למעסיקיהם. אך חרף מאמנותם לא אחת היה גורלם טרגי.

במחקריו חשף לראשונה פרופסור בשן מידע על יהודים במזרח ובמגרב שעסקו בעבודות ובשליחות דיפלומטית. כמו : " תורגמנים יהודים בשירות הקונסולרי הבריטי במזרח התיכון בשנים 1581 – 1825 ". " יהודים בתפקידים דיפלומטיים ביחסי מרוקו ובריטניה בימי הסולטאן מוחמד אבן עבד אללאה 1757 – 1790.

והגדיל לעשות בספרו " משפחת טאראגאנו – דיפלומטים יהודים בדרדנלים 1699 – 1817. בספר זה האיר לראשונה מידע רב על ערך משפחת דיפלומטים יהודים – שכיהנה במשך כארבעה דורות בתור תורגמנים וסגני קונסולים בשירותה של בריטניה ושל אזרחיה בפני רשויות הסולטאן העותמאני, ובעיקר לפני " השער העליון " באיסטנבול.

דיפלומטים אלה ישבו בעיר צ'נקלה ( מגדלים ) והושיטו שירותים לנתיני בריטניה המפליגים בים ואישים בני ארצות אחרות שבריטניה הייתה מעוניינת בקשרים טובים עמם, וכן לצי הסוחר וצי המלחמה. נוסף לכך הם מסרו למשרד החוץ הבריטי מידע כלכלי ומדיני על רקע התחרות הכלכלית והעוינות בין בריטניה לצרפת בתקופה הנידונה במחקר.

המחבר ביסס את מחקרו על כ-200 תעודות מארכיון משרד החוץ הבריטי וחברת הלוואנט הבריטית, שעצם נוכחות סוכניה ברחבי המזרח הייתה אחד הגורמים המכריעים בכלכלה של האימפריה הבריטית. כמו כן שאב המחבר מידע נוסף מארכיונים וכתבי יד אחרים, ממקורות זרים נוספים כגון מסע נוצרים, וממקורות עבריים העוסקים בבני שמפחה זו. במחקר זה אותר מידע רב ערך על משפחה זו.

קובעי המדיניות של בריטניה דאז התנגדו לשירותים של יהודים כמתורגמנים, קרוב לוודאי מתוך חשש מפני כוחם של היהודים וכישוריהם כמתחרים לאינטרסים של הסוכנים האנגלים. ברם, בפועל העסיק במשך דורות השלטון הבריטי יהודי בתור תורגמנים וסגני קונסולים, תוך כדי איזכור חוזר של היותם יהודים. הדוגמה הבולטת להעסקת יהודים בתפקידים אלה, היא משפחת טאראגאנו.

בני משפחת טאראגאנו היו " פראנקוס " – יוצאי אירופה ממוצא ספרדי שנהנו מחסות זרה, הם דיברו על פי רוב איטלקית ומעט אנגלית. האימפריה העותמאנית שנחשבה בתקופה זו " האדם החולה של שפת ים הבוספורוס " הסכימה למינויים אלה של בריטניה, בתנאי שממלאי התפקידים הקונסולאריים לא יהיו נתינים עותמאניים.

המחבר הקדיש לכל אחד מהדיפלומטים הללו פרק נפרד שבו העלה על הכתב את מכלול פעילותו וקורותיו. הקורא בין ימינו מתרשם שלא תמיד זכו אישים אלה לתגמול הולם, אף העדיפו למלא את תפקידם בנאמנות בגלל שלא קל היה לקבל תפקיד דומה במדינות אחרות, וכן גם בגלל טובות הנאה נלוות שהיו כרוכות בתפקיד זה.

תרומת ספר זה היא לא רק במישור היהודי, אלא אף במישור במדיני שהרי זירת הפעילות הייתה במיצרי הדרדנלים המבוצרים, זירה זו היא נקודה אסטרטגית מרכזית באימפריה העות'מאנית. מן הדיווחים של בני טאראגאנו עולה מידע כלכלי ומדיני רב ערך על אוניות מסחר ואוניות מלחמה שהפליגו בהם, ועל ביקורי דיפלומטים בדרדנלים, מרוסיה, מרוקו, ונציה וכו….

בחיבור זה תיאר המחבר לראשונה גם את הקהילה היהודית בדרדנלים. לחיבור נלוו ארבעים תעודות מארכיון משרד החוץ הבריטי ולצידן תרגום עברי.

בעיות השעה.

למרות שכל מעייניו של פרופסור אליעזר בשן מקודשים לחקר של הפזורה היהודית, הוא חש בבעיות המטרידות את החברה היהודית במדינתנו, ובעיקר את אובדן הערכים החברתיים, המוסריים והיהודיים שליוו את עמנו במשך אלפיים שנות גלותו.

הוא הגיב על תופעה זו במאמרים המבוססים על אוצרות הידע שלו במקורותינו. להלן מאמרים אחדים לדוגמה : " הציפיה לגאולה בתשובות הגאונים ". בעיות דתיות בשירות העבודה של יהודי הונגריה במלחמת העולם השנייה ".

" האם מאבק צבאי מדיני תואם את מסורת היהדות ?. " היחס לחילוניים בארץ ישראל על פי שתובות הרב יעקב טולידאנו. " אספקטים הלכתיים היסטוריים וציבוריים של בעיית הגיוס בני הישיבה. " הביסוס הדתי והציבורי לחיוב שירותן של בנות בצ.ה.ל.

" היחס למלאכה אצל חכמי התלמוד והפוסקים. " יחסם של חכמים לאלימות הבעל כלפי אשתו. עם התפשטות התופעה של האדרתם של קדושים חיים בקרב הקהילות הספרדיות מעין חיקוי לאדמו"ר בתנועת החסידות, והתפשטתן של אמונות עממיות אחרות, פרסם פרופסור בשן מאמר על " היחס של חכמי מרוקו לאמונות עממיות " 

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמארמחקרי אליעזר

יהדות מרוקו.

בעשרים השנים האחרונות מתרכז פרופסור בשן בחקר יהדות מרוקו, הוא פרסם מאמרים בהם חשף פרשיות שלא היו ידועות עד כה, וכתב חמישה ספרים בנושא. הספר הראשון :

יהדות מרוקו עברה ותרבותה.

הספר מציג פרקים חשובים בחקר ההיסטוריה של יהודי מרוקו וחקר התרבות והרוח של יהדות מרוקו. הספר מכיל שלושה חלקים המחולקים לפרקי משנה, ובכל אחד מהם סעיפים רבים. החלק הראשון עוסק בהיסטוריה פוליטית חברתית מהזמן הקדום ועד שנת 1912.

בחלק זה ניתנה סקירה היסטורית כרונולוגית וקהילות מרוקו מוצגות בו לפי אזורים. המחבר מדגיש את ההיסטוריה של יהודי מרוקו החל בשנת רנ"ד – 1494, עת נקלטו במרוקו מגורשי ספרד, ובפירוט יתר את מעמדם הפוליטי של יהודי מרוקו במאתיים השנים האחרונות.

בחלק השני סוקר המחבר סקירה תימטית פרקים מרכזיים בחקר יהדות מרוקו ועיקרם : מעמדם המשפטי והחברתי, חיי הקהילה, החינוך המסורתי והישיבות, עולמם של חכמים, מנהגים ואמונות עממיות, חיי הכלכלה, המשפחה ומעמד האישה, הקשרים עם ארץ ישראל והעליות, ההתמערבות וחינוך מודרני, השכלה עברית ועיתונות.

כל פרק מרכז בתוכו מידע רב, בעיקר מימי גירוש ספרד ואילך, ודגש מיוחד ניתן לשוש מאות השנים האחרונות.

בספר מודגשים תנאי ההפליה שבהם חיו היהודים במרוקו, ולותם בחסות הסולטאנים וביציבות השלטון, ועם זאת מלמד הספר שהייתה ליהודים הצלחה כלכלית ודימוי של עשירים בעיני המוסלמים. המוסלמים והיהודים אמנם בזו זה לזה, אך היו זקוקים זה לזה. 

בפרק על הקהילה ותקנותיה, הוא מבאר את המבנה הקהילתי, ההנהגה החברתית והרוחנית, האוטונומיה הניהולית והמשפטית ממנה נהנו יהודי מרוקו. ודן בבית הדין הרבני בפאס ששימש בפועל כבית דין גדול לערעורים.

מקום ניכר מוקדש בספר לתקנות פאס, דרכי קבלתן וביצוען במרבית הקהילות במרוקו. וכן הוא דן בהרחבה בנושה המסים ודרכי ההערכה והגבייה, פטור ממסים שהוענק לתמידי חכמים. הוא מקדיש מקום לדאגה לעניים וארגונים הסוציאליים בקהילות.

בפרק נפרד בחלק ג' הוא דן בשינויים במערכת הקהילתית, ובעיקר בבתי הדין הרבניים מתחילת המאה העשרים. מפסיקות בתי הדין במרוקו ניתן ללמוד על תופעות הנובעות ממודרנה והחילון, ומגיע למסקנה שניכרת החרדה לאופייה הדתי של החברה.

ומצד אחר, ניכרת גם הסתגלות הממסד הרבני לתפישה מודרנית, בעיקר אלו הנוגעות לחיי המשפחה ולמעמד האיה, בין היתר התנגד הממסד הרבני לנישואי בוסר וביגמיה.

בפרקים הדנים בחינוך ובחיי הרוח מוכיח המחבר כי הקהילות דאגו שגם ילדי עניים יקבלו חינוך יסודי עד גיל 12 – 13. מגיל זה ואילך רק נערים שהוריהם היו מבוססים, רו שהיו בעלי כישרונות מיוחדים, וכן בניהם של תלמידי חכמים המשיכות את לימודיהם בישיבות.

מהישיבות יצחו תלמידי חכמים, דיינים ופוסקים נודעים וכן כלי קודש רבים. רבי מחכמי הארץ גם פרנסו עצמם ממלאכה. הוא מבליט את העובדה שהמוסלמים העריצו את חכמי היהודים. וציין שמרבית חכמי מרוקו בפסיקותיהם התחשבו גם בהיגיון ובצדק, בניגוד לפורמליזם משפטי.

במאה ה-19 הושפעו חכמי מרוקו מהפסיקה האשכנזית ומהספרות החסידית שהגיעה אליהם, ולאור בדיקה של נושאים אלה הגיע פרופסור בשן למסקנה שקיים הרבה מן המשותף בתרבות, במנהגים ובאמונה בין ארצות המגרב וארצות אירופה, למרות המרחק במקומות משובם של החכמים.

הוא מפרט בהרחבה את העושר הרוחני של יהדות מרוקו ואת מגוון היצירה של חכמיה. כן מקדיש המחקר מקום להווי, לפולקלור ולאמונות העממיות שבקרב יהודי מרוקו. החלק השלישי העוסק במאה העשרים דן המחבר בהשפעות לרתות המערב ובחינוך המודרני, בהשכלה עברית ובעיתונות.

בפרק על חיי הכלכלה דן המחבר בריבוד המעמדי ובפער בין עשירים ועניים, באומנויות ובעסקי כספים. הוא מדגיש את המתח שהתקיים בין המעמדות בחברה היהודית. לאור בחינת תעודות ארכיוניות הוא מצביע על יהודים שכבר במאה ה-16 החזיקו במונופול על ייצור סוכר ושיווקו לאנגליה.

יהודים עסקו גם במתן הלוואות בריבית גבוהה, ובמאה ה-19 נתפרסמו בנקים משפחתיים של יהודים, כגון הבנקים של משפחת פריינטה ומשפחת נהון. היהודים מילאו מקום חשוב גם בסחר הבינלאומי, ומקורות רבים דנים על כך למן המאה ה-16 ואילך.

בסוף המאה ה-18 ובעיקר במטה ה-19 בלטו " סוחרי המלך " היהודים –(  תאג'ר אל-סולטאן ) שניהלו את כספיו ועסקיו של הסולטאן וקיבלו מונופול על ענפי יבוא ויצוא, או שהיו שותפים עם משפחת המלוכה. גם במאות האחרונות מילאו היהודים תפקידים דיפלומטיים בשירות הסולטאנים והנציגויות הזרות.

ייחודי הוא הפרק על המשפחה ומעמד האישה, והחידושים שבו. נושא שהיה זניח לחלוטין במחק ההיסטורי, המחבר הקדיש פרטים מעניינים על אורח החיים של המשפחה היהודית, דרכי הקידושין והנישואין, גיל הנישואין, נישואי בוסר, נישואי זקן עם קטינה, נישואין בתוך המשפחה, ריבוי נשים, מגורים, והיבטים רבים של המשפחה כיחידה כלכלית.

בין היתר עוסק הספר גם בעקרות, הריון ולידה, חשיבות בן זכר, תמותת התינוקות, אלימות במשפחה, גירושין וסיבותיהן, ירושת הבת, פריצות מינית, והשכלת האישה. בסוגיות אלו הרחיב פרופסור בשן את הדיון בשני ספרים שהקדיש לאישה היהודית במרוקו, ספרים אלו יתוארו להלן.

בפרק נפרד דן המחבק בקשרים של יהודי מרוקו עם ארץ ישראל וכן בעליות, וכאן מבליט המחבר את הזיקה עתיקת היומין בין יהדות מרוקו לארץ ישראל, זיקה זו שביטוייה העיקרים : ביקורי שד"רים ותמיכה ביהודי הארץ, עליה של חכמים ארצה וכן של המון העם, תפילות ופיוטים לכבודה של ארץ ישראל ותושביה.

גם בחלק השלישי העוסק במאה העשרים הוא דן בהרחבה בפעילות הציונית במרוקו עד ימינו ועל העליות לארץ ישראל.

בחלק השלישי, כאמור לעיל דן ביהודי מרוקו בין השנים 1912 – 1999, והוא כולל סקירה היסטורית כרונולוגית, והוא מדגיש בעיקר את השינויים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים בתקופה זו. כך למשל בתקופה זו השתפר מאוד מצבם הכלכלי של היהודים, והתרחבה עם השכלתם.

פרק בפני עצמו דן במשטר וישי בהשלטת חוקי הגזע על היהודים בידי הסולטאן ובכללם החזרתם למללאח ( הרובע היהודי ). ניתן ללמוד כי פלישת צבא ארצות הברית לקזבלנקה בנובמבר 1947 אמנם שיפרה תחילה את מצב היהודים, אך מנגד גרמה להגברת העוינות וההתנכלות כלפיהם מצד המוסלמים והצרפתים, וגם לאחר ביטול חוקי הגזע במרס 1943 נמשכו הפגיעות בהם.

המחבר דן בגישות של החוקרים על יחסו ליהודים של מוחמד החמישי ששלט בין השנים 1927 – 1961. ודן במצבה העדין של הקהילה היהודית במרוקו לאחר הקמת מדינת ישראל, ומציין את השינויים הדמוגראפיים באוכלוסייה היהודים בין השנים 1951 – 1960.

הספר מעודכן עד התקופה האחרונה, וכולל מידע על יחסו של מלך מרוקו חסן השני – 1961 – 1999 ליהודים, על החינוך הציוני הדתי, על הישיבות ועל הפעילות החינוכית למרכיביה עד ימינו.

לסיכום : ביסוד החיבור מונחת תפיסת יסוד ברורה, לפיה גדולתה של יהדותך מרוקו הוא בריבוי פניה וביכולתה חרף ההתנכלויות ומעמד הפוליטי רופף כמעט לכל אורך הדורות, שלמור על עצמאות רוחנית ודתית, ואף לשמור על מסגרת קהילתית מסורתית.

במסגרת זו מאופיינת יהדות מרוקו בהערצה גדולה לחכמיה, חיבה לארץ ישראל ותמיכה בתושביה, וכן ביכולתה לנהל חיי כלכלה ערים, תוך הדגשת תפיסה סוציאלית וערבות הדדית. בספר ניכרת תפיסתו הציונית של המחבר, בהדגשת מוטיבים לאומיים במורשתה של יהדות זו.

כללו של דבר, הספר פותח אופקים לכל המתעניין ביהדות מרוקו, התפוצה הגדולה ביותר בארצות צפון אפריקה, וחושף מידע על עושרה התרבותי וחוסנה הרוחני

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

הספר השני : היהודים במרוקו במאה ה-19 והמיסיון האנגליקני.מחקרי אליעזר

בספרו זה חושף לראשונה פרופסור אליעזר בשן את פעילותם של שליחי הכנסיה האנגליקנית במרוקו במאה ה-19. בפרק הראשון תיאר את הקהילה היהודית במרוקו בתקופה זו. פעילות מיסיונרית במרוקו החלה בראשית המאה אך גברה ברבע האחרון שלה.

בתקופה זו פעלו במרוקו עשר אגודות מסיוניריות של הפרוטסטנטים. החזקה שבהם והפעילה הייתה האגודה הלונדונית London Society for Promoting Christianity amongst the Jews אשר נוסדה בשנת 1809.

היא הקימה מרכז קבוע במוגדור בשנת 1875 ומכאן יצאו שליחיה לפעילות בערים אחרות במרוקו. מוגדור נבחרה למרכז משום שבתקופה זו הייתה בה אוכלוסייה אירופית גדולה, ושיעור האנגלים בהם היה גבוה.

המחבר מקדיש בספרו מקום נרחב למיסיונרים שפעלו במרוקו, תוך ציון פרטים על דרכי עבודתם ; השיטות בהם נקטו כדי להכניס יהודים תחת כנפי הנצרות. כגון פתיחת בתי ספר לבנים ולבנות, מתן הכשרה מקצועית לגברים ונשים, חלוקת תרופות ומצרכי מזין בעיתות של רעב ומגפות.

למיסיונרים ג'מס ברנט גינזבורג ואלי זרביב מוקדש בספר זה פרק שלם המתאר את פעילותו של כל אחד מהם.

המחבר עומד על דרכי המאבק של המנהיגות היהודית ושל ההנהגה הרוחנית בראשם למיגור הפעילות המיסיונרית. היהודים נעזרו בשלטונות ובדיפלומטים הזרים שפעילות זו הדאיגה גם אותם מחשש שמא תפגע באינטרסים הכלכליים שלהם.

מחקרו של פרופסור בשן מגלה שפעילותם הנמרצת של המיסיונרים והממון הרב שפיזרו היו תוצאות מעטות, וכי רק יהודים בודדים התנצרו, וגם אלה רובם עשו זאת ממניעים כלכליים למראית עין בלבד.

פעילותם של המיסיונרים הניבה שינויים בתוך הקהילה היהודית ומעז יצא מתוק, כי סיועם החומרי של המיסיונרים לחסרי היכולת יצר לחץ על המנהיגות היהודית לתת דעתה על טיפוח השכבות החלשות בקהילה כדי שלא יזדקקו לסיועם של הנוצרים. כמו החינוך המיסיונרי לבנות האיץ מתן חינוך יהודי ממוסד לבנות.

ספר זה מבוסס על תיעוד ארכיוני ממקורות שונים. כנספח לספר פורסמו לראשונה עשרים תעודות בצירוף מבואות והערות. 

הספר השלישי :

יהודי פאס תרל"ג – תר"ס 1873 – 1900 על פי תעודות חדשות.

הספר מבוסס על תעודות רבות, מהן פורסמו בנספח ארבעים ושש תעודות מוארות. בספר אצור מידע רב על יהודי פאס, מידע שסרק עשרים ושבע שנים, בתקופה רבת תמורות. עד סמוך לזמננו הייתה קהילת פאס הקהילה העתיקה והחשובה שבקהילות מרוקו, ובה שכן במרכז הרוחני של יהודי המגרב.

הספר מתאר את הקהילה ואת מעמדם המשפטי של יהודי פאס. הוא מביא מידע אודות התנכלויות ליהודים, ועל מאמצי האירגונים היהודיים במערב אירופה לשפר את מעמדם ולהביא לשוויון זכויות בינם לבין האוכלוסייה המוסלמית.

התעודות חושפות את פעילותה העניפה של השדולה היהודית במערב אירופה בשנים אלו, ובמיוחד את פעילותם של משה מונטיפיורי, חברת " כל ישראל חברים " בפאריס ו " אגודת אחים " בלונדון, שדרשו לא רק שיפור במעמד הפוליטי והחברתי של היהודים, אלא הוסיפו ופעלו גם לשיפור רמת ההשכלה של היהודים.

מעמדם המשפטי של יהודי פאס היה מבוסס על " תנאי עומר " ותנאי השפלה אחרים. גם כאשר באימפריה העות'מאנית מערכו רפורמות וניתן שוויון זכויות לכל הנתינים, במרוקו שררו " תנאי עומר ". יהודי פאס אמנם השלימו בעל כורחם עם רוב ההגבלות, אך מהמקורות שלפנינו ניתן ללמוד על פעילותם לביטול גזירה שאינה כלולה ב " תנאי עומר ", אך התקיימה במרוקו, כגון החוב לחלוץ נעליים ברובע המוסלמי.

הוראה זו הורחבה בפועל גם לשווקים מחוץ לעיר והיוותה טרדה קשה ליהודים, חובה זו נכפתה גם על בעלי חסות זרה. המקורות חושפים גם את תקופת האיסור שחל על היהודים לרחוץ במרחץ ציבורי. התנכלויות רווחות אחרות משתקפות בתיעוד, כגון מכות בעת תשלום מסים, הגבלות כלכליות שונות, כמו איסור מסחר מחוץ לרובע היהודי ( המללאח ).

הדבר הגביל את הסוחרים ואת בעלי המלאכה היהודים. החיבור מלמד כי יהודי פאס סבלו יותר מאשר קהילות אחרות מהתנפלויות על המללאח לשם שוד ורצח. כמו כן מתאר הספר את מעמדם הבלתי יציב של יהודי מרוקו התלוי בחסדי השליטים ובגורמי חוץ.

הפקעת שטח בית הקברות היהודי בפאס על ידי המלך בשנים 1884 – 1887, נמשכה שנים אחדות. הדבר הכאיב לקהילה היהודית וגרם לה צער רב. כי לכל משפחה היו קרובים קבורים במקום. וכמו כן היו קבורים במקום אישים וחכמים נודעים מדורות עברו.

בניסיונם לבטל את רוע הגזירה, פנו ראשי הקהילה וחכמיה לראשי הקהילות היהודיות באירופה ולארגונים יהודיים בבקשה לפרסם את העניין בעיתונות העולמית, ולפעול אצל ממשלותיהם ללחוץ על מלך מרוקו לבטל את הגזירה.

אולם התערבותם לא הועילה, והיהודים נדרשו לפנות את בית הקברות תוך זמן קצר, ומשום כך נאלצו להשאיר קברים רבים במקום. הפעילות הדיפלומטית אילצה את הסולטאן להעניק ליהודים שט חדש לבית העלמין בשנת 1889.

מעמדם הבלתי יציב של היהודים בפאס בא לידי ביטוי בהרבה מקרי רצח, מתוך מאות רבות של נרצחים ברחבי המדינה. רק בודדים מבין הרוצחים נאסרו ואף אלה רובם שוחררו לאחר תקופה קצרה. לעתים נדירות הוטל קנס על תושבי הסביבה בה אירע הרצח, או כופר דם ששולם למשפחות הנרצחים.

גם ענישה זו הושגה בעקבות לחץ שהופעל על ידי מנהיגי הקהילה והדיפלומטים. כך חושף המחבר פרשה ארוכה של פעילות ארגונית ודיפלומטית בעקבות רצח יהודי זקן בשנת 1880 על ידי המון מוסלמי בפאס, פעילות שהביאה לדיון בפרלמנט הבריטי.

בספר מובאות הפעולות שנקט בהן הקונסול הבריטי שאף פנה לווזיר הראשי ( ראש הממשלה ) במרוקו בנידון.

אירוע זה קיבל מימד ציבורי, ונוצל בסופו של דבר על ידי המצדדים בהענקת חסות זרה ליהודים, לשם שמירה טובה יותר על חייהם ורכושם. המקרה הביא לתודעה של יהדות העולם, שהממשל במרוקו אדיש לחיי יהודים ונוצרים.

עם זאת, בסופה של הפרשה ציווה הסולטאן להעמיד לדין את הרוצחים, רבים מהם נאסרו, מפקד הצבא סולק, ומשפחת הנרצח קיבלה כופר.

עיקר תרומתו של הספר הינה במישור היהודי – בהצגת תולדות יהודי פאס במחציתה השנייה של המאה ה-19  ובהצגת הסולידריות היהודית. אך כמובן שגם חוקריה של מרוקו עצמה, ימצאו בספר מידע מאלף על התנהלות הפוליטית של השלטון בתקופה זו של חדירה מסיבית של אירופאים לצפון אפריקה

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

 

מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמארמחקרי אליעזר

האישה היהודייה במזרח ובמגרב.

אוזנו הקשובה של פרופסור אליעזר בשן לקורות עמנו וגישתו הבלתי משוחדת למקורות ההיסטוריים, חשפה רבדים בחברה אשר לא זכו לתשומת לבם של החוקרים. כאלה הם נחקריו על מעמדה של האישה במזרח ובמגרב.

כבר חז"ל הבחינו באפיון המיוחד של הנשים באומרם : נשים עם בפני עצמן ( שבת ס ע"א ). פרופסור בשן היה בין הראשונים שהקדישו עצמם לחקר הנושא לפני שתחומי המגדר עלו בתנופה על הבמה הציבורית והמחקרית, כגון מאמריו על " התמורות במעמדה החברתי וההשכלתי של האישה היהודייה במזרח התיכון ".

" חלקה של האישה היהודייה בחיי הכלכלה של יהודי צפון אפריקה. והגדיל לעשות בשני ספריו המוקדשים לאישה היהודייה במרוקו, הספר הראשון :

" נשות חיל יהודיות במרוקו מגירוש ספרד עד המאה העשרים "

ספר זה פורסם בהוצאת אשקלון, ובו חשף המחבר לראשונה וריכז מידע רב על נערות ונשים יהודיות במרוקו במהלך הדורות עד המאה העשרים, מגוון פעילויות שלהן בכלכלה, בחינוך ובדאגה לזולת.

ובספר השני : " נשים יהודיות במרוקו – דמותן בראי מכתבים מן השנים 1733 – 1905.

בספר פורסמו לראשונה מאה מכתבים ותעודות מארכיוני משרד החוץ, משרד המושבות הבריטי והארכיון הלאומי של ארצות הברית. המכתבים מוצגים בלשון המקור בצירוף תמצית של כל התעודות בעברית, ובתוספת רקע והערות עשירות.

ממכתבים אלה עולה מידע על תחומי החיים השונים שנשים היו מעורבות בהם באופן פעיל או סביל, ומתוכם משתקפת גם ההוויה היהודית במרוקו בכללותה. לראשונה נחשף ריכוז גדול של מקורות דיפלומטיים ונעשה בהם שימוש לתיאור מעמד האישה היהודייה במרוקו.

בציבור הרחב מקובלת ההנחה כי האישה היהודייה שהייתה במרוקו עד ראשית המאה העשרים הייתה סגורה בביתה, עוסקת במשק הבית וחסרת כל ידיעה בתורה ובחוכמה. מעמדה זה נתפס בעיקר כתוצאה ממעמד האישה בארצות האסלאם, ורבים חשבו שחוסר השוויון בין המינים בהלכה המסולמית ובחברה המוסלמית הקרין על החברה היהודית.

פרופסור בשן בשני ספריו קורה תיגר על תפיסה סטריאוטיפית מיושנת זו. גם הוא אמנם סבור שהדגם של המשפחה הפטריארכאלית שלט בקרב יהודי מרוקו, אך הוא מבליט במחקריו מידע מאלף על עשרות נשים במרוקו שהיו " נשות חיך " :

נשים המעורבות בכל תחומי החיים, אומניות וסוחרות, למדניות וצדקניות, נשים שעסקו בפעילות ציבורית וחינוך, נשות חסד ונשים שבחרו למות על קידוש השם, כפי שיפורט להלן.

פרופסור הוא הראשון שדן בנושא זה בשיטתיות כרונולוגית וגיאוגרפית ומחקריו משתרעים על פני מרוקו כולה, ערים וכפרים. מתוך מטרה כפי שהוא עצמו כותב " אני רואה בחיבור ניסיון להזים את הדעה במקובלת של האישה האדישה ולהציב יד לנשים טובות וצדיקות " 

הספר הראשון דן בנשים יהודיות במרוקו מעת בואם של מגורשי ספרד למרוקו ועד ראשית במאה העשרים – והספר השני, סוקר את הנשים היהודיות במרוקו בשנים 1733 – 1905. כדרכו של פרופסור בשן דבריו מבוססים על מקורות רבים יהודיים וזרים, מהם דלה כאמור לעיל מידע מאלף על נשותיה היהודיות של מרוקו, נשות עילית ופשוטות עם כאחת.

נשים יחודיות עסקו בפעילות חינוכית, והיו נשים שהחזיקו בחברת " אם הבנים " שהבטיחה חינוך נאות לילדים. נשים אחרות עסקו במסחר ובאומנויות ותרמו בנדיבות לצדקה ולצורכי ציבור. המחבר אף מבליט בפריו ידיעות אודות נשים שסירבו להתאסלם עם בעליהן וכן ידיעות על נשים צדקניות שקידשו במותן את שם ה'.

פרק מפורט הקדיש בספרו " נשות חיל " לסוליכה הקדושה, נערה יהודיה שהעלילות עליה כי המירה דתה וחזרה בה, שלמרות כל הפיתויים החומריים עמדה בניסיון והעדיפה את המוות על התכחשות לדת היהודית.

פרקי הספר " נשות חיל " מעניקים לקורא שלל עובדות מרתק על נשות מרוקו שלא היכרנון. להלן דוגמאות לנושאים הנידונים בפרקים השונים; נשים שדאגו לחינוך מקצועי של בנים, נשים אלמנות שכתבו מכתבים לדיפלומטים כדי להגן על זכויותיהן. ואכן, בקשות אלו לא תמיד חזרו ריקם.

המחבר מפרסם מסמכים מעניינים על הסולטאן שהחזיר כספי מס גולגולת ליהודיות עניות בעיר מוגדור בשנת 1894נשים אחרות דאגו לשחרור אסירים. בפרק ה הוא מביא מידע אודות נשים העוסקות באומנויות ובמלאכות שונות, בעיקר בתפירה ובצורפות ( עשיית תכשיטים , וכמובן שנשים שימשו כמיילדות ומרפאות.

והמחבר גם מביא מקורות אודות נשים שעבדו לפרנסת הבעלים והמשפחה. מסתבר שהיו במרוקו במרוצת כל הדורות נשים שדאגו להשאיר את ההכנסות לעצמן, והיו שרכשו רכוש ממעשי ידיהן, והוסיפו תנאי בכתובה שההכנסות מעבודתה שייכות רק לה ולא לבעלה. 

מכאן ניתן להגיע למסקנה שלצד דמות האישה המסורתית המצייתת לבעלה בכל, בולטת במרוקו גם דמותה של האישה הדואגת לרכושה, ומתנגדת לכך שבעלה יעשה ברכושה כרצונו. המחבר מלמד על עלייה במספר הנשים העובדות מחוץ לבתיהן במאה העשרים.

לנשים אמידות במרוקו הייתה יכולת לייסד בתי כנסת, לגמול חסדים, ולתרום למטרות ציבוריות שונות, כגון לטובת תלמידי חכמים, לרכישת ספרי תורה וספרי קודש, לרכישת שמן למאור לבתי כנסת, להדפסת ספרים, וצדקה לעניים מקומיים ולעניי ארץ ישראל.

נשים צדקניות זכו לסיפורים על נסים שהתרחשו בגינן. ידוע על שערים וחמש נשים קדושות שקבריהן פזורים במקומות שונים ברחבי מרוקו.

המחבר דן בהרחבה גם בנשים שהיו פעילות בחינוך ובמיוחד מקדיש מידע נרחב לשתי דמויות מעניינות : סטלה קורקוס, ילידת ניו יורק, 1858, נפטרה בקזבלנקה בשנת 1948, שהייתה מנהלת בית ספר וכן הייתה פעילה בחיי הציבור במרוקו משנות ה-80 של המאה ה-19 ואילך, והלן קאזס בן עטר שהייתה עורכת הדין היהודיה הראשונה במרוקו.

היא נודלה בטאנג'יר בשנת 1900 וחיה בקזבלנקה ובה עסקה בפעילות ציבורית מגוונת משנת 1939 ואילך. בעיקר ידועה בציבור פעילותה בתקופת מלחמת העולם השנייה. פעילותן הנמרצת של נשות החיל במרוקו, נבעה מרצונן לקיים חובה חברתית, מוסרית ודתית.

התרומה והנתינה שיפרו את מעמדה החברתי של האישה. הפעילות הנשית תרמה למידה של תחרות והכרה בערך עצמן. בתי הספר לבנות של כל ישראל חברים שפעלו במרוקו החל משלהי המאה ה-19, הגבירו בחברה היהודית את ההכרה בחשיבותה של השכלה מודרנית לנשים.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמארמחקרי אליעזר

האישה נתפסת כמקדמת שליחות לאומית, ומי שאמורה ליצור דור חדש ומתקדם כאם מחנכת בעלת השכלה מערבית. בתי הספר האלה לא הכשירו את התלמידות להשתלב בפעילות ציבורית קהילתית, אף הם סיפקו פרנסה חדשה לנשים והטיפו לשוויון זכויות לנשים. החינוך שהוענק לנשים שיפר את מעמדן, אם כי השינוי התרחש בהדרגה.

מידע מאלף מצוי בספר " נשים יהודיות במרוקו ", המספר אודות תוקפנות ואלימות כלפי נערות ונשים יהודיות במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. המחבר פרסם שישים תעודות אודות פגיעה והתעללות בנשים יהודיות, אונס נערות וחילול כבודן, והלקאת נשים.

הוא מייחד מקום לסיפור על הכאתה של יהודיה חפה מפשע בטנג'יר, ודן בניסיונות לכפות את האסלאם על נשים יהודיות, על שבייתן של יהודיות ופדיונן ואף מביא מידע על מקרים של רצח נשים יהודיות.

מקרים אלה טופלו על ידי שגרירי בריטניה במרוקו, והתיעוד מוסיף מידע חשוב על מצבם הפוליטי והמשפטי המעורער של יהודי מרוקו, ועל אלימות והתאכזרות מצד השלטונות והחברה המוסלמית כלפיהם.

אכן " נשות חיל " הרבות בספריו של פרופסור בשן, חריגות בחברה היהודית ובחברה הסובבת , אך חריגתן בדרך כלל נתפסת כמקור של עוצמה נשית, ועל פי רוב אף החברה הגברית העריכה נשים – אלו. 

ספריו של בשן ישמשו מעתה מקור בלתי נדלה לידיעות על הנשים היהודיות במרוקו, והם ישמשו נקודת מוצא להעמקת יתר ולהרחבה לכל מי שיעסוק בעתיד בנושא נכבד זה.

בימים אלה ראה אור ספר נוסף של פרופסור אליעזר בשן : הורים וילדים בהגותם של חכמי צפון אפריקה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

הספר מתאר את חיי המשפחה של היודי צפון אפריקה כפי שהם משתקפים בספרותם של חכמי מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה כולל ג'רבה ולוב מן המאה ה-15 עד ימינו. זו כוללת את ספרות ההלכה לגווניה, התקנות והמנהגים, הדרוש והשירה. רוב המקורות שאובים מספרות השאלות והתשובות והמנהגים.

בשמונה עשרה פרקי הספר סוקר המחבר את הנושאים הרבים הקשורים לחיי משפחה וביניהם : מטרת הנישואין – השאיפה להמשכיות, נישואי בוסר ונישואי צעירה לזקן, עקרה וריבוי נשים, עקרות הבעל, לידה בן אות בת בלבד, תחליפים לצאצאים, האם בהריון.

 הפלות, הלידה, שמירת היולדת והתינוק, פטירת היולדת בעת לידה או אחריה, תמותת תינוקות וילדים, מספר הילדים במשפחה, הנקה, ברית מילה וזבד הבת, בר מצווה ובת מצווה, הכשרה מקצועית ובנות עובדות, ילדים של זוגות גרושים, ילדים יתומים ומקומם במשפחה. בנספח מופיעים שמות של מאה וארבעה חכמים שדבריהם מצוטטים, עם שנות חייהם ומקומות מגוריהם.

ספרים בשלבי הוצאה לאור.

" משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו על פי תעודות חדשות 1845 – 1885 ספר זה נמצא בשלבי עריכה, והוא מבוסס על מאה ועשרים ושלוש תעודות מארכיון משרד החוץ הבריטי ושבע תעודות שטרם פורסמו. ( הספר בינתיים יצא לאור – הערה אישית שלי – אלי פילו )

תעודות אלו מעידות על הפעילות של מה מונטיפיורי, בשם יהודי בריטניה, למען אחיו במרוקו. עד עתה הייתה ידועה רק שליחותו של מונטיפיורי למרוקו בשנת 1864. בחיבור זה מתברר שמונטיפיורי ויהודי בריטניה פעלו למען יהודי מרוקו החל משנת 1845.

בימים אלה עמל פרופסור אליעזר בשן על ספר נוסף : " פגיעות בחיי הדת והתאסלמות כפויה במרוקו במאה ה-19, שנוסף למקורות עבריים ולועזיים מבוסס על 38 תעודות בין השנים 1829 – 1908 שטרם פורסמו, שתמציתו מסר בהרצאה בכנס הבינלאומי " הגשר בין יהדות לאסלאם.

דומה שבטיפולו האינטנסיבי ביהדות מרוקו, רצה פרופסור אליעזר בשן להשלים את מפעלו של רבו פרופסור חיים זאב הירשברג ז"ל, אשר חיבורו " תולדות היהודים באפריקה הצפונית " על שני כרכיו, אינו מכסה כראוי את המאות האחרונות לגבי יהדות מרוקו, משום שעדיין לא היו מחקרים זמינים המבוססים על תיעוד, ומשום כך הסתפק פרופסור הירשברג בסיכום דברי הכרוניקות היהודיות של תקופות שלמות. 

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמארמחקרי אליעזר

פרופסור בשן כאדם.

חשיבות של פרופסור אליעזר בשן בעני היא במידותיו הנעלות, כי מעשיו מרובים. ביחסו האנושי לכל מי שנברא בצלם, קטון וגדול, חכם ומדען, עשיר ועני, לכולם מאיר פנים במידה שווה. הכבוד הרב הרוחש הוא לחבריו גם הקטנים ממנו בשנים ובחוכמה ולתלמידיו הרבים, בא לידי ביטוי גם בעזרה שמגיש הוא לכל אחד הן בהקדשת זמן לקריאת מאמרים לפני מסירתם לפרסום ובהערות ענייניות שמאיר בהם את עיני הכותב, והן במסירת מידע על מקורות ונושאים.

הוא תמיד שמח בשמחת חבריו ותלמידיו. חיבורים שהם זוכים לפרסם זוכים לתגובה מצדו, במתן עידוד, וביוזמתו הוא מפרסם מאמרי ביקורת בכתבי עת או בעיתונות היומית, בהם הוא מדגיש את מעלותיו של המחבר והחידושים שבספרו.מאמרים קבים הקדיש לביקורת בונה על פרסומי חבריו ותלמידיו.

כמורה וכמחנך.

השילוב הפורה שבין מחקריו לבין ההוראה אופייני לדרכו של פרופסור בשן. הוא לימד באוניברסיטת בר-אילן כארבעים שנה והקים דורות של תלמידים וחוקרים אותם קירב באהבה אבהית להבנת המקורות ההיסטוריים, המתודות ההיסטוגרפיות ואמות המידה המדעיות החמורות

בד ובד לימדם להבין את ערכי היסוד של ארגון החברה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה בארצות הים התיכון ובארצות האסלאם : ההנהגה, הארגון הקהילתי ותקנות הקהל, חיי הכלכלה, המשפחה היהודית, והקשרים בין יהודי המזרח והמגרב לארץ ישראל.

הוא הקדיש פרסומים אחדים בהם ריכז מקורות ומפתחות ומחבר ביבליוגרפי כדי שישמשו כלי עזר ביד החוקר הצעיר והוותיק, כגון בפרסומים : " פדיון שבויים : מקורות והדרכה לשיחה ולעיון בכיתה ובקבוצה בבעיות השעה.

מבחר ביבליוגרפי על ראשות הגולה, הנשיאות והנגידות במזרח. מפתח לספר התקנות של חכמי המערב, כרם חמר, ב, לרבי אברהם אנקוואה.

פרופסור בשן פעל רבות להחדרת פרק מפואר בתולדות עם ישראל של מורשת יהדות המזרח והפזורה הספרדית לבתי ספר ולמוסדות חינוך, בהרצאות בפני מחנכים ותלמידים. הוא התמנה על ידי שר החינוך אהרן ידלין כחבר המועצה לשילוב מורשת הידות במזרח במערכת החינוך, ופעל במסגרת זו רבות. כמו כן הוא מקדיש מזמנו להרצות בפני הציבור הרחב לחיזוק שורשיו עם תרבותו ומורשת אבותיו.

כאן המקום להודות לידידי ועמיתי פרופסור אליעזר בשן באופן אישי על העזרה הגדולה שהעניק לי שעה שהגעתי לאוניברסיטה כאברך ובעל משפחה הרחוק מן העולם האקדמי, הוא בטובו אחז בידי והנחני לאורך כל הדרך עד שהכניסני ברזי המחקר.

במשך כל התקופה עודד וחיזק את ידי ופעל כדי שאוכל להקדיש עצמי למחקר. את הכל עשה באהבה גדולה ומיוזמתו " קטונתי מכל החסדים " וברכתי לידידי ומו"ר אליעזר, יתן לך ה' כלבבך לטובה ולברכה, אמן כן יהי רצון. 

פרופסור בשן, כאנוס על פי הדיבור סיים את מלאכת ההוראה למרות שכוחו עדיין במותניו, אולם פעילותו המחקרית התברכה מכך בגלל הזמן הרב המוקדש לה, כפי שיעידו פרסומיו התכופים רבי ההיקף שפורסמו לאחרונה ואלה אשא מצויים עדיין תחת מכבש בדפוס.

עם הגיעו לגבורות חשבנו אנו חבריו, תלמידיו ובני שפחתו להוציא קובץ מאמרים לכבודו בנושאים שבהם עסק עשרות בשנים, מפרי עטם של עמיתים. אולם ביודענו את הסחבת המקובלת בפרוייקט מעין זה, החלטנו שעדיף לרכז בקובץ מבחר מאמריו של פרופסור בשן, אשר יישא את השם " מחקרי אליעזר ", והדבר עדיף יותר לכבודו, כי אין ברכה גדולה יותר מזו של בור המתמלא מחולייתו.

ריכוז זה יקל גם על כל מי שירצה להכיר את הנושא ולעסוק בו. גם לפני עשר שנים בהגיעו לימי השיבה הגענו לאותה מסקנה ופרסמנו לכבודו מבחר מאמריו בספר " ממזרח שמ עד מבואו : פרקים בתולדות יהודי המזרח והמגרב : חברה וכלכלה ", אורות יהדות המגרב, לוד תשנ"ו. הספר התקבל בברכה והייתה לו דרישה גדולה בציבור והוא זכה לפרס עמינוח בשנת תשנ"ז.

נחתום בשם החברים, בני המשפחה והתלמידים, באיחולים לבביים לחברנו מו"ר פרופסור אליעזר בשן בברכת הנביא " וקו ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ירֻצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו " ( ישעיה מ, לא )

כה לחי

ע"ה משה עמאר.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-תעודות על עלילת דם בירושלים בשנת 1870.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן

תעודות על עלילת דם בירושלים בשנת 1870.מחקרי אליעזר

במאה התשע עשרה אירעו בירושלים מספר מקרים של עלילות דם. הראשונה בשנת 1838' השנייה השנת 1874, שהעלילו היוונים; אחריהם – בסוף 1870 – שבקשר אליה אנו מביאים כאן תעודה שעוררה הדים בארץ ובגולה. כ-4 חודשים לאחר מכן שוב עלילת דם – הפעם בזממם של אמנים ; האחרונה אירעה בירושלים בשנת 1896.

המעליל, יווני בשם ג'וריאס אברהם, גר בקרבת מאה שערים והפיץ שמועה, שהיהודים רצחו ילדה ערביה. התעודה המתפרסמת כאן נמצאת באוסף התיקים משרידי הארכיון של הקונסוליה הגרמנית בירושלים 1838 – 1939.

בעקבות עלילת דם הנגר חיים יעקב איש ירושלים ב-22 בדצמבר שנת 1870, פונה הוועד בכולל של העדות האשכנזיות לקונסול גרמניה בירושלים, בארון פון אלטן, בקשה, שיתערב אצל השלטונות התורכיים ויפעל להענשת מפיצי שמועות זדוניות.

הפרסום הראשון למקרה שלנו ניתן ב " איזראעליט " שיצא במינץ ( גרמניה ) בגליון מיום 1 בפברואר 1871, כלומר, למעלה מחודש לאחר המעשה, ובו נדפס נוסח המכתב ששלח על ידי העדות האשנזיות לקונסולים של גרמניה, אנגליה, רוסיה ואוסטריה ;

אולם הנוסח שם משובש ושונה בכמה פרטים מן המקור. לכן מן הראוי לפרסם את המקור, כפי שנשמר בארכיון.

המכתב לקונסוליה הבריטית שונה מזה שלפנינו ; כך יוצא מדבריו של שמעון בערמאן, שנתבקש על ידי נציגי כוללות ירושלים לכתוב באנגלית את המכתב אך הקונסול הנ"ל. ממקור זה אנו למדים פרטים על השתלשלות העניינים, החסרים במכתב לקונסול הגרמני.

בתוספת לסיפור העובדות מוסיף הכותב לקונסול הבריטי, כי ידועים סבלות בני עמנו בגלל עלילות הדם. רבים יאמרו כי עתה, במאה ה-  י"ט, האנושות יותר נאורה מאשר לפני 200 – 300 שנה; אבל למרות שהממשלה התורכית פרסמה פירמאן לאחר עלילת דמשק כי כל מעליל – דמו בראשו, בכל זאת היכה שופט תורכי אדם חולה מכות נמרצות, על סמך עדות של שני ילדים קטנים.

הדבר עור תסיסה בקרב האכלוסים הזרים, אשר עלולה הייתה לגרום בקלות לתוצאות איומות. בסיום המכתב נאמר, כי חיים הנגר שוחרר ממאסרו, אבל מהמכות שספג אין לשחררו.

א.ר מלאכי מספר, שהרקע לעלילה הייתה קנאת הנוצרים בעושרו, באשר הוא היה היהודי הראשון, שעסק במלאכת מזכורות מעצי זית בירושלים, דבר שגם הנוצרים עסקו בו. הם התנכלו להרע לו ואף פרצו לחנותו, שדדוה ושרפוה.

הוא תבע את הפורצים לדין, ולאחר שהפסיד, ערער. הנוצרים רצו לנצח עתה על ידי עלילה. תשובת הקונסול הגרמני פורסמה ב " איזראעליט ", בגיליון הנ"ל, ותורגמה העברי – בחורב ו' על ידי מלאכי. הקונסול הזדרז לענות. מכתבו נושא את התאריך 29/12/1870, כלומר שלושה ימים לאחר כתיבת המכתב של יהודי ירושלים.

דבר זה עצמו מעיד על תשומת לב וטיפול מיידי בנושא. מובן כי ה " יזראעליט " הגרמני משבח את הקונסול של ארצו ואת סגנו ד"ר קרסטן על טיפולם המיידי והמסור, לעומת נציגי שאר המדינות, שלא גילו עניין ותשומת לב לנידון.

גם " המגיד " והשבועון האנגלי מדגישים עובדה זו. שני העיתונים מסתמכים בפרטי הידיעה על ה " יזראעליט ".

כיצד מוסברת דאגתו המיוחדת של הקונסול הגרמני ?

מבחינה פורמלית חייב היה לדאוג לזכויותיה ולשלומה של אזרחית פרוסית, אלמנתו של רבי יהוסף שווארץ, אשר לביתה התפרצו השוטרים וערכו בו חיפוש. אולם יש לראות כאן גם את הצד המדיני. גרמניה הייתה מעוניינת לתפוש עמדה ולהתבסס במזרח התיכון. בהגנה על היהודים ראתה אחד האמצעים להשגת מטרה זו.

גם בעלילה שאירעה בירושלים כ-4 חודשים לאחר מקרה זה, כשפרצו שמונה ארמנים מזוינים לחצר עקיבא להרן, ודרשו להשיב ילד " שנגנב " על ידי היהודים כדי " לשחטו ". נקט שוב הקונסול הגרמני ביוזמה ופקד על סגנו ד"ר קרסטן לאחוז באמצעים נגד הארמנים.

אכן דאג הנ"ל למאסר האשמים – וזאת על אף העובדה, שהיהודים שנפגעו היו נתינים אנגלים ואוסטרים. הקונסולים של מדינות אלה לא נקפו אצבע.

יצויין כי במקרה של העלילה בשנת 1847 גילה הקונסול הבריטי ג'. פין יוזמה מיידית להגנת היהודים. הוא ביקר אצל מושל ירושלים מוחמד פאשה והזכיר לו, שחובתו לא רק להגן על היהודים נתיני בריטניה, אלא עליו למחות על כל פגיעה ביהודים אזרחי הסולטאן. הלורד פאלמרסטון הסכים לעמדתו של הקונסול.

סוף הפרק תעודות על עלילות דם בירושלים

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-תעודות בשנת שפ"ד על הוויכוח בדבר הלוואה לנוצרים בירושלים

 

מחקרי אליעזר – אליעזר בשןמחקרי אליעזר

ג. תעודות בשנת שפ"ד על הוויכוח בדבר הלוואה לנוצרים בירושלים

אחת הפרנסות העיקריות של יהודי ארץ ישראל בכלל ויושבי ירושלים בפרט, בתקופה העות'מאנית הייתה הלוואה בריבית ללא יהודים, ובין השאר גם למוסדות דת נוצריים. מצויות על כך עדויות משני מקורות עיקריים. א. ספרות השאלות ותשובות של בתקופה. ב. תעודות ועדויות של תיירים נוצרים.

הכומר הפרנציסקאני אבגניוס רוג'ה, שביקר בארץ ישראל, כנראה היה בין השנים 1629 – 1634, מוסר, כי היהודים קיבלו עשרה אחוזים ריבית תמורת כספים. הוא מספר על רבה של ירושלים שבדרשתו בחג הפסח של שנת 1634 אמר כי חטא הוא להעלות את שער הריבית מעל לעשרה אחוזים והטיל חרם על המלווים לנוצרים.

לדברי רוג'ה, עשה הרב כן, כי ידע על מצוקתם הכספית של הנוצרים וקיווה שייאלצו לעזוב את המקומות הקדושים להם אם לא ישיגו את הכסף הדרוש לקיומם, אך בעלי הממון היהודים לא נענו לו, והביאו כספם בסתר לממונה על המנזר.

דבריו של רוג'ה נראים מהימנים. ידוע פסק הלכה ( הסכמה ) של כמה חכמים מארץ ישראל, האוסר הלוואה בריבית לכמרים. הוא מוזכר בתשובתו של רבי מאיר גאויזון, מחכמי מצרים, שלפניו ערערו על פסק הלכה זה.

מדברי רוג'ה ומתשובות רבי מאיר גוויזון נראה, שהעניין גרם למתיחות בין שתי קבוצות בירושלים. אלה שנהנו מן ההכנסה שבאה מהלוואות בריבית, ביקשו להתיר את ההלוואה לנוצרים. לרבים מיהודי העיר, שלא התפרנסו מיגיע כפיהם, הייתה ההלוואה בריבית לנוצרים מטה לחמם היחיד, והיא שאפשרה המשך קיומם בירושלים.

הללו טענו לפני רבי מאיר שאם לא ימצא להם היתר ייאלצו לעזוב את הארץ. אך מאידך גיסא, טענו חכמים אחרים, כי ההלוואות הללו  תורמות לביסוסם של המנזרים ושל העדה הנוצרית בירושלים.

בפסק דינו טען רבי מאיר כי ההלוואה בריבית לנוצרים מבטיחה את קיומו של היישוב היהודי בירושלים, ועל כך יש להתירה " וראוי וחובה עלינו לחפש את ירושלים בנרות נר מצווה ותורה אור, כל שהוא ברור שיש מצווה וקיום תורה והעמדה ויישוב לכל היושבים בה, ואין בדבר איסור מדינא "

באוסף תשובות של רבי אישתרוק בן דוד שאנג'י, בכתב יד גינצבורג, מצאתי תשובה של רבי אהרן בן חיים – יליד פאס -, אשר דנה בנושא זה באריכות. בגוף התשובה לא צויין כל תאריך, אולם רבי אברהם ביתון, מחכמי ירושלים, מאשר העתקת פסק דינו של הנ"ל, ובסיומה נרשם התאריך " אחד בשבת, חמשה עשר לחודש זיון, שנת חמשת אלפים ושלוש מאות ושמונים וארבע ליצירה, פה ירושלים " יש לשער שלא עבר זמן בין פסק הדין ובין העתקתו.

רבי אברהם ביתון או ביטון מחכמי ירושלים. רבי אברהם יצא בשנת ש"ץ – 1630 יחד עם רבי שמואל רימון כשלוחה של ירושלים למרוקו, כלומר כשש שנים לאחר שאישר העתקת פסק דין זה.

רבי אהרן עלה לארץ ישראל בסוף ימיו. אך נראה, כי את התשובה, כתב עוד בזמן היותו בחוץ לארץ, שכן הוא כותב : " אך כי אני לא ראיתי ירושלים, צעקת בני ישראל, בני ירושלים באה אלי ". יש להניח, שהשאלה הופנתה אליו בזמן היותו במצרים, כשם שרבי מאיר גאוויזון קיבל פניה בשאלה זו במצרים.

בתשובתו מתפלמס רבי אהרן עם " הרב הפוסק ", שאסר להלוות בריבית לנוצרים בירושלים. מחוץ לנימוקים ההלכתיים המובאים כטיעוני האוסר, והפרכתם על ידי רבי אהרן, יש קטעים בעלי אופי היסטורי חברתי, השופכים אור על כמה פרטים על חיי היהודים בירושלים, ומציגים את עמדותיהם הסובייקטיביות של האישים שפעלו שם.

עמדתם המקלה של חכמי אשכנז הראשונים ובראשם רבנו תם ( תוספות בבא מציעא ) שלפיה יש להתיר להלוות לגויים " לפי שיש עלינו משא מלך ושרים, והכל הוא כדי חיינו ", נדחית על ידי הרב האוסר להלוות לנוצרים בירושלים, " באומרו כי בירושלים הם יודעים כמה יצטרכו שם מהמסים והארנוניות כי המשקל עליהם והגדול שבהם אינו נותן החצי ממה שהיה נותן אילו היה חוצה לה ".

כלומר הוא מבחין בין זמנו של רבנו תם, כשהיהודים סבלו מעול מסים כבד, לבין זמנו בירושלים, כשהמס היה קצוב וקבוע לכל אדם, ונמוך מזה שבמקומות אחרים. לכן אין הכרח כלכלי, לפי הנחתו, להלוות בריבית לנוצרים.

הדברים אומרים דרשני. זהותו של החכם שאתו מתווכח רבי אהרן בן חיים, אינה ידועה לנו, אך ברור כי הוא חי בירושלים. חכם זה היה שובר את מטה לחמם של אחיו יושבי ירושלים. נאמנה עלינו יותר הערכתו של חכם, תושב ירושלים, משל אלה החיים בחוץ לארץ וניזונים ממכתביהם של תושבי ירושלים, שפני אליהם בבקשת עזרה וכדי לעורר רחמי אחיהם בגולה והפריזו בתיאור עול המסים והקשיים הכלכליים.

בל נשכח, כי מדובר בשנים שלפני גזירות בן פרוק, כשלחץ המסים בירושלים לא היה עדיין אכזרי כפי שהיה בארצות נוצריות, והיהודים לא הוגבלו בבחירת מקצועות לקיומם. יש הצדקה אפה להבחנה בין זמנו של רבינו תם, שישב במערב אירופה, לבין מצבו של היישוב היהודי בירושלים במאה הי"ז תחת שלטון העות'מאנים, כשהיהודים עסקו במגוון של מלאכות וענפי מסחר.

כפי שרשום בפנקסי מס הגולגולות התורכיים מן השנים 1690 – 1961, היו ארבעים מקצועות וענפי מסחר שיהודים עסקו בהם בירושלים. אין להניח, שהמצב היה שונה בהרבה בשנים שקדמו לשנת 1690. אמנם, במקורות היהודיים, בעיקר באגרות לנדבנים בחוץ לארץ, מתוארים הצרות, כובד המסים וחוסר האפשרות להתפרנס מעבודה וממסחר.

אך כבר העלה א' הד המנוח את ההשערה שלאור הנתונים הנ"ל, יש לתקן את התמונה העגומה של מצב הקהילה היהודית בירושלים. עדות דומה על מצבם הנוח – באופן יחסי – של יהודי ירושלים מביא גם הצרפתי ז'ון דובדאן, שביקר בארץ ישראל בשנת 1652.

הוא מציים מקצועות רבים שיהודי ירושלים עוסקים בהם. כגון אופים, טבחים, רוכלים, חייטים, ספרים וסנדלרים.  רבי אהרן בן חיים מתעלם מן הנתונים הכלכליים הריאליים בירושלים, ולדידו, יותר משכנעות צעקותיהם של בני ירושלים המבקשים תרומות מתפוצות הגולה.

ולפי דברו : " צעקת בני ישראל, בני ירושלים בא אלי שתמיד הם צועקים מר על ריבוי המסים וההוצאות אשר בה ושואלים בכל מקום אשר יושבים ישראל בכל גלילות חוצה לארץ עזר וסיוע ולא יספיק להם הנשלח כפי מה שהם אומרים " 

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-תעודות בשנת שפ"ד על הוויכוח בדבר הלוואה לנוצרים בירושלים

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן

ג. תעודות בשנת שפ"ד על הוויכוח בדבר הלוואה לנוצרים בירושלים

רבי אהרן מתעלם מן התמורותמחקרי אליעזר ספר הכלכליות והמדיניות, ורואה את המצב בכל מקומות הגלות כיחידה אחת " כי בוודאי בכל מקום בעוונותינו ישראל מדוכים  ומעונים מריבוי המסים " להצדקת טיעוניו מרחיב הוא את המושג " משא מלך ושרים " המכוון בדרך כלל למסים, " על כל המקרים אשר יולדו לנו מפאת הגלות " ואף המושג " כדי חייו " זוכה להרחבה ולהכללה : " אין חייו של אדם בזמן הזה קצובים משום ריבוי מסים וארנוניות ".

רבי אהרן קובע בדבריו כי קדמונינו התירו להלוות בריבית, כי בגלות " אין להם שדות וכרמים להחיות עצמם ולהתפרנס מהם וכל שכן בירושלים שהפרנסה בדוחק. פרנסה מעבודת שדה באה לבטא תנאי כלכלה נורמליים, שבהם אין נזקקים לעסקי ריבית.

נראה אפוא, כי רבי אהרן לא יכול היה להשתחרר מן הרושם, שבירושלים אין אפשרות לפרנסה אחרת זולת הלוואה בריבית, והוא משווה את מצבם של יהודי ירושלים למצב אחיהם במערב אירופה בתקופת בעלי התוספות, כאשר נקבעו ההיתרים למלווה בריבית בגלל התנאים הכלכליים המיוחדים.

בתלמוד יש נטייה לאסור לקיחת ריבית מנוכרי. נטייה זו הולכת ומתחזקת בספרות הגאונים, כנראה בהשפעת האסלאם, שכידוע אוסר על הלוואות בריבית. אולם בימי הביניים, כשיהודי מערב אירופה, באשכנז, בצרפת, באנגליה ובספרד, נאלצו לעסוק בפרנסה זו לקיומם, התירו חכמי ארצות אלה להלוות בריבית לנוכרים.

הרמב"ם אף כותב שמצווה להלוותם, ובעקבותיו הולכים גם הרשב"ץ ןהמבי"ט וכן מתירים להלוות בריבית לנוכרים הפרשנים והפוסקים הראשונים, הרי"ף, הרמב"ן, הטור והשולחן ערוך. בתשובותיהם של חכמי ספרד, איטליה וחכמי המזרח בתקופה העות'מאנית מצויה התופעה של הלוואה בריבית לנוצרים ולשאר נוכרים כעבודה רגילה שיהודים עוסקים בה וללא כל הסתייגות.

היו אמנם חכמים שדעתם לא הייתה נוחה מהלוואה בריבית לנוצרים, ועל רקע הוויכוחים עם הנוצרים היה עליהם להתגונן על היותם עוסקים בפרנסה זו. אולם במאה הי"ז שוב לא עמד נושא זה על הפרק בירושלים, חכמי ירושלים, שהתנגדו להלוואה לנוצרים, לא עשו זאת, ככל הנראה, מתוך התגוננות בפני האשמות הנוצרים ואף לא מתוך שיקול הלכתי, אף כי נאחזים הם בדברי התלמוד ובדעתו של רבי חננאל, כדעת יחיד, האוסר הלוואה בריבית.

אלא מגמתם הייתה, לדעתי, אחרת : הם לא רצו לסייע לביסוסם הכלכלי של המנזרים הנוצרים בירושלים, וחזק מעמדם של מוסדות אלה בעיר. הוויכוח נסב על השאלה, האם אומנם קיומם של המנזרים תלוי בהלוואות מיהודי העיר, לדעת האוסרים, התשובה חיובית.

ואילו רבי אהרן חלק על הנחה זו. מה שאמר, הרב האוסר, שאנו מעלים אותם במעות שאנו נותנים להם, כי בזה אנו נותנים להם החיים, אינו נכון לדעתו. הוא טוען, שאם לא יתנו היהודים את ההלוואות, יימצאו מקורות אחרים 

" אם נמנע מליתן אותם להם, לא מפני זה ימותו, שיש להם מקומות רבים אשר יתנו להם…כי לא יעזבו עצמם למות ברעב….אם כן אין אנו מחיים אותם במעותינו, וגם לא נסיר חיותם כאשר לא נלווה אותם. אך על אף שכל הטענות משכנעות, קשה להניח שחכם לא חי בארץ, היה בקי בתנאי החיים בירושלים יותר מאלה שחיו בה.

נדון עתה בשאלה, האם מותר או אסור להלוות לגוי בריבית, כפי שעולה מדברי הפולמוס של רבי אהרן בן חיים.

קיימות שתי מסורות בתלמוד לעניין הלוואה
בריבית לגוי, האחת אוסרת ואחרת מתירה. שתי גישות אלה משמשות אסמכתות לפרשנים ולפוסקים האוסרים והמתירים הלוואה בריבית לגויים. דברי המשנה " ולוין מהם ומלוין אותן ברבית ", ניתנים לפירושים שונים.

רבינא מסביר שהדבר חל רק על תלמיד חכם. נשאלת השאלה, האם לעם הארץ אסור כלל להלוות ? רבי אהרן טוען, כי רבינא סובר שלעם הארץ מותר להלוות, אך רק " בכדי חייו ", ואילו תלמיד חכם רשאי להלוות מעבר לזה, אף עד שיתעשר מהריבית, שהרי אין חשש שימד ממעשיו של הנוכרי, עקרונית מותר אפוא לשניהם להלוות.

כל מפרשים ופוסקים רוב הראשונים, לעומת זאת, רבי חננאל טוען שלתלמיד חכם מותר להלוות עד " כדי חייו ", ולעם הארץ אסור להלוות כלל. רבי אהרן מתפלמס עם רבי חננאל שהוא דעת יחיד, המתעלמת מן המציאות הכלכלית ומן הנוהג שישראל נוהגים להלוות.

רוב הפוסקים העניקו גושפנקה הלכתית לנוהג זה : " ואחר כך באו הגאונים ז"ל ( הראשונים ולא גאוני בבל ) וראן שנתפשט המנהג בכל גלילות ישראל להלוות לגויים בריבית, ולא ראו לבטל המנהג, כיוון דמדינא דגמרא הותר לתלמיד חכם בלי קצבה.

אכן אסמכתא זו חלשה היא שהרי רוב בני אדם אינם תלמידי חכמים. אולם הייתה מגמה לטשטש את ההבחנה בין עם הארץ לתלמיד חכם, כפי שהרמב"ן כותב : " ועכשיו בארצותינו עשו להם על אדם עצמם כתלמידי חכמים ".

בהמשך הוא מסביר, כי משמעו של דבר, שעתה אין סכנה שילמדו ממעשיהם של הגויים. וכיוון שזה עיקר טעמו של התלמוד, להבחין בין תלמיד חכם לעפ הארץ, הרי בזמנו שגורם זה אינו קיים, ממילא מותר לכל אדם להלוות בריבית.

מהאמור לעיל נראה לי, שיש לראות את המאמצים למצוא היתר לכל אדם להלוות לגוי בריבית כנובעים מהמציאות הכלכלית של חיי היהודים. 

חשש למגע חברתי.

רבי אהרן דחה את הטיעון שיש לאסור הלוואה בריבית לגוי מחשש שעסקי ההלוואה עשויים להביא למגח תכוף מדי בין הגוי והיהודי. הרי משא ומתן עם הגויים מותר הוא : " דבר ידוע הוא שהמשא ומתן יוליד יותר אהבה בחברה עמהם ממה שיוליד הלוואה להם בריבית, כי זה אדרבה יוליד שנאה ומיעוט חברה "

התלות הכספית של הגוי ביהודי והריבית הגבוהה שנאלצו לשלם בגלל הסיכון גרמו לשנאה. אם כן אין בהלוואה בריבית חשח " אהבה " מאידך גיסא, במשא ומתן יש סיכון גדול יותר שיהודי ילמד ממעשי הגויים.

אכן בתקופת שמשנה שהיו ישראל רבים ומרוכזים בארץ ישראל, התפרנסו זה מזה ולא נזקקו למשא ומתן עם הגויים אלא במקרים חריגים, לא גזרו חכמים על משא אמו שהרי מדובר רק במקרים בודדים. מאידך גיסא, עסקי הלוואה בריבית באותו זמן מערכו רק בין יהודים לגויים, כי ליהודים נאסר להלוות לאחיהם.

וכיוון שעסקי ההלוואה לגויים חייבו מגע תכוף עם הגויים, חששו חכמים להשפעת הגויים על היהודים ואסרו הלוואה לנוכרים. אבל מאז שהיהודים התפזרו בגלות וחיים הם בין הגויים ופרנסתם תלויה בהם, אין להבחין בין משא ומתן מסחרי לבין הלוואה בריבית.

בשני התחומים קיים מגע עם הנוכרים, אך מלחמת הקיום מחייבת להתיר הלוואה בריבית בדומה לעסקים אחרים. וכשם שחכמי אשכנז וצרפת הראשונים התירו משא ומתן אפילו ביום אידם ( בניגוד לדעת המשנה ) כי פרנסתם הייתה חייבת זאת, וכפי שכותב בעל ספר התרומה : " האידנא אין העולם נזהרין מלשאת ולתת עמהם אפילו ביום אידם ) , צריכים הרחבה זו של ההיתר לחול גל על הלוואה בריבית. 

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח

 

אליעזר בשן – שטרנברג – נולד בבודפשט בשנת 1925, הוא עלה לארץ עם משפחתו אשר התיישבה בחיפה בשנת 1935. הוא בוגר בית ספר " יבנה " בעיר. היה חבר בהגנה ובבני עקיבא, וריכז את סניף הכרמל עד להצטרפותו לקבוצות משואות יצחק בגוש עציון בשנת תש"ו.

ד. העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז  – הי"ח

בפרסומים על תולדותיהם של יהודי שלוניקי פרקים לא מעטים דנים בזיקתם של הללו לארץ ישראל, בתרומותיהם לטובת היישוב בה ובעליותיהם אליה בדורות שונים. עם זאת, אין בידינו חיבור מקיף המוקדש לכל ההיבטים של הנושא, ועדיין לא זכו אף שמות כל האישים שעלו ארצה משלוניקי בזמן מן הזמנים, לרבות חכמים, לתיעוד ולרישום.

המקורות לחקר סוגייתנו הם, בראש וראשונה הספרות הרבנית – בעיקר ספרות השאלות והתשובות, אך גם דרשות, ספרי מוסר, אגרות ויומני דרכים. נוסך לכך, ניתן למצוא הדים לעליות גם במקורות חיצוניים, אירופיים ותורכיים כאחד.

גורמים רבים – פוליטיים, דתיים וכלכליים – חברו יחדיו ליצירת התנאים לעליות בדורות שאחרי כיבושה של ארץ ישראל על ידי העותמאנים : היחס הליברלי של השלטון אל היהודים ; הציפייה לגאולה ; והתחושה שחבלי משיח הנה באו.

זו ניזונה ממאורעות התקופה. כיבושה של קושטא בידי העותמאנים בשנת 1453, שהביא קץ על מלכות הרשע, היא ביזנטין ; גירוש ספרד ; והמאבק בין המעצמה המוסלמית לבין המדינות הנוצריות, וספרד הקתולית בראשם – כל אלה נתפשו כמלחמה גוג ומגוג, שאחריה יבוא המשיח.

אכן, אין זה מקרה שרבים מן העולים בחרו לשבת בצפת שבגליל, שלפי המסורת יתגלה בה המשיח. על אלה יש להוסיף את השיפור שחל הן במצב הביטחון בים, בדרך שבין הבלקן וארץ ישראל, והן בביטחון הפנים, לאמר, בהגנה מפני בידואים מתנפלים.

גם האפשרויות הכלכליות בארץ ישראל הלכו והשתפרו בימי סלים הראשון – 1512 – 1520, ויותר מזה שלטונו של סלימאן המפואר 1520 – 1566, שיזם פעולות בנייה ושיקום בארץ, בייחדו בירושלים. ואמנם שנות העשרים עד השבעים של המאה הט"ז נחשבות שנות פריחה ושגשוג ליישוב היהודי בארץ ישראל, שעיקרו מרוכז בשתי ערים : צפת וירושלים.

יהודי שלוניקי ממגורשי ספרד, בעלי יוזמה במסחר מקומי ובינלאומי ומיומנים באומנויות ומלאכות, כגון ייצור אריגים, מצאו בקעה להתגדר בה. 

העליה משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח

אליעזר בשן – שטרנברג – נולד בבודפשט בשנת 1925, הוא עלה לארץ עם משפחתו אשר התיישבה בחיפה בשנת 1935. הוא בוגר בית ספר " יבנה " בעיר. היה חבר בהגנה ובבני עקיבא, וריכז את סניף הכרמל עד להצטרפותו לקבוצות משואות יצחק בגוש עציון בשנת תש"ו.סלוניקי

במלחמת העצמאות נפל בשבי הירדני יחד עם מגיני גוש עציון. לאחר שחרורו מהשבי הקים את ביתו עם רעייתו דבורה לבית גור אריה במושב השיתופי משואות יצחק באזור שפיר. אליעזר היה מראשוני הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן במחלקה לתולדות ישראל ולספרות עברית, ועשה את לימודיו בהתמדה ושקדנות בלא שיזניח את תפקידו ומשימותיו כחבר משק.

עידוד לעלייה.

חכמי שלוניקי עודדו את העלייה לארץ בתקופה ההיא. עדות לכך אתה מוצא בתשובותיהם לשאלות על רקע רצונו של אחד מבני הזוג לעלות ארצה לעומת סירובו של השני – בדרך כלל, הסירוב בא מצד האישה.

כך, למשל, כותב רבי שמואל די מדינה – הרשד"ם, מחשובי חכמי שלוניקי במאה הט"ז – רס"ו – חשון ש"נ – 1506 – 1589, בהקשר למקרה זה :

"איש הירא וחרד אל דבר ה' נדבה רוחו…לעלות לארץ ישראל ואשתו מוחה….פשיטא שגורעין במי שמוחה לבעל שלא יעלה, אחר שאמרו ז"ל שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות. עוד אמרו, המהלך ד' אמות בארץ ישראל עוונותיו נמחלין.

וכל שכן בזמן הזה אנו רואים רבים והולכים לארץ ישראל, ואחר שהכל תחת ממשלת אדוננו המלך תוגרמה, הסכנה אינה על כך "

ברוח דומה כותב רבי משה בן יוסף מטראני ( המבי"ט ר"ס – ש"ס 1500 – 1580 ) שעלה משלוניקי לארץ ישראל והתיישב הצפת.

מתוך כתביהם של חכמי שלוניקי ושל חכמים אחרים ניתן ללמוד, כי במאה הט"ז, כמו בדורות הבאים, רבים עלו או ניסו לעלות ארצה גם ממקומות אחרים בבלקן : ממונסטיר, מלאריסה ומטריקלה, מלפנטו ומסופיה, מוולונה ומן האי כיוס, וכיוצא באלה.

סיבוכים אישיים שהתעוררו ביישובים אלה בהקשר לעלייה, כגון הצורך בהתרת נדר או בכפיית אישה לעלות עם בעלה אם היא מסרבת, וכדומה, הופנו אל חכמי שלוניקי. יש ואיזכורי העליות לארץ מופיעים ללא ציון שם המקום שממנו מבקשים לעלות, ויתכן שגם באלה הכוונה לשלוניקי.

צפת.

המרכז הרוחני והכלכלי בצפת במאה הט"ז ביבנה במידה רבה הודות לעלייתם של יהודים משלוניקי. רבים ממגורשי ספרד שהתיישבו בצפת היו ילידי שלוניקי או עברו דרכה, מהם שלמדו או לימדו בישיבותיה, והמשיכו את חיי התורה בגליל.

בין העולים, חכמים שהורישו יצירות חשובות בהלכה, בפרשנות המקרא והתלמוד, בקבלה ובשירה, שמממימיהם אנו שותים עד היום הזה : רבי יוסף קארו, מחבר ה " בית יוסף " וה " שולחן ערוך ", שבא לצפת בשנת רצ"ז בקירוב – 1537.

חברו לבית דין רבי משה בן יוסף מטראני שהוזכר לעיל ושעלה ארצה בגיל י"ח, בשת רע"ח לערך – 1518, ופעל בה עד פטירתו בשנים ש"ס – 1580. תלמידו רבי יוסף טאיטאצאק, וביניהם רבי אברהם שלום, רבי שלמה בן משה אלקבץ, שהתפרסם בפיוטו " לכה דודי " וחיבר פירושים למגילות.

רבי אליעזר אשכנזי, ורבי שמואל עתיה, מחבק פירוש לתהלים. מבין גורי האר"י ז"ל בצפת יש להזכיר את העולה משלוניקי, רבי יוסף בן משה בנבנישתי די שיגוביא.

כמה וכמה קווים משותפים להן לצפת ולשלוניקי, בשתיהן מצויים היו מרכזי התורה החשובים של אותה תקופה ; בשתיהן הייתה תעשיית האריגים הבסיס העיקרי של חיי הכלכלה ;  בשתיהן התחילה ירידה הדרגתית כשפגע המשבר בתעשייה זו. שני במרכזים ניזונו זה מזה ובשניהם ישבו חכמים שהיו גם אנשי מעשה ועסקו ברפואה, המלאכות ובמסחר.

בין העולים לצפת היו גם בני קהל האשכנזים בשלוניקי. אחד מהם היה הגביר יהודה אבירלין, שעלה בשנת שכ"ד – 1564. הוא נודע מחמת הפולמוס שנתעורר סיבו, כשרצה להטיל מסים על תלמידי חכמים, שהיו בדרך כלל פטורים מתשלום מס, וזאת על מנת להקל על האמידים.

מקורותינו דנים על פי רוב בעליית בודדים, משפחות, או נשים, אף מפשוטי העם ולא רק מקרב תלמידי כחמים ואמידים. לעומת זה, נדירות הידיעות על קבוצות גדולות שעלו משלוניקי. ידיעה אחת מספרת על שמונים מיהודי שלוניקי שמגמת פניהם לצפת, אלא נישבו בידי אבירי מלטה בשנת שי"ד – 1554. 

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח

העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז  – הי"ח

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

אחת הפרנסות העיקריות של יהודי ארץ ישראל בכלל ויושבי ירושלים בפרט, בתקופה העות'מאנית הייתה הלוואה בריבית ללא יהודים, ובין השאר גם למוסדות דת נוצריים. מצויות על כך עדויות משני מקורות עיקריים. א. ספרות השאלות ותשובות של בתקופה. ב. תעודות ועדויות של תיירים נוצרים. 

מידע זה, המובא בכרוניקה " שלשלת הקבלה " לרבי יחייא גדליה בן יוסף רע"ה – שמ"ח, 1515 – 1588, אינו מופיע במהדורות המודפסות ומצוי רק בנוסח שבכתב יד, והנה הדברים במקורם :

" הפרשים מרודוס הדרים במאלטה לכדו ספינה בים, הייתה הולכת משאלוניקי לצפת גליל העליון והיו בה שמונים נפשות, מלבד ערלים, וילחמו עליה וילכדוה ויבוזו כל היהודים ושללם אשר היה בתוכה.

ואחר כן הוליכום למאלטה וישומו ערך פדיונם עשרת אלפים צקיני, ונפדו תוך ימים מועטים, כי רבו המתנדבים מאיטאליאה ותורגמה ומארץ הצבי, ובתוכם נפדו גם שבויים אחרים שהיו שם בראשונה ( שלשלת הקבלה, כתב יד מוסקווה, אוסף גינזבורג 652, דף 214.

לא ידוע מה עלה בגורלם של היהודים הנזכרים לאחר ששוחררו ואן עלו ארצה לאחר פדייתם. מכל מקום, חשיבות מיוחדת מועדה לעדות זו בשל פירוטה את המספר הגדול של יהודים שהפליגו יחדיו, תופעה שלא הייתה ידועה קודם.

עוד יש להעיר, שהדבר אירע בשנות הפריחה של שלוניקי וצפת כאחת. אמנם מצויה עדות חיצונית על מאה יהודים, נשים וטף, לא ברור אם הכוונה למאה משפחות או סך הכול מאה נפשות, שהפליגו בשנת 1579 משלוניקי לצפת, אך אלה היו כבר שנים הראשונות של המשבר הכלכלי ושל הזעזועים הפוליטיים, שפגעו הן בשלוניקי והן – ואף ביתר שאת – בצפת.

מתעודה שפירסם א' הד מתברר, כי הקבוצה עגנה בנמל פמגוסטה שבקפריסין בדרכה לארץ, והמושל התורכי של קפריסין ביקש מהסולטאן מוראד השלישי 1574 – 1595, רשות לעכבם וליישבם באי – זאת לאחר שהניסיונות להעביר יהודים מצפת לקפריסין בשנת 1567 ובשנה שלאחריה לא עלו יפה.

ואמנם, הסולטאן הסכים עם רצונו של המושל לפתח את האי באמצעות היהודים, שנחשבו לגורם יצרני, ואישר את בקשתו. אין בידינו עדות מסייעת של המעשה או על סופו, וספק אם אםמנם יצאנ התיישבותם של היהודים הנזכרים בקפריסין אל הפועל.

לצורך עניינינו חשיבות הסיפור היא בכך, שהוא מלמדנו על עליות של קבוצות, ולא רק של יחידים, משלוניקי. יש לשער, שקבוצות נוספות יצאו אף הן בדרכן לארץ, אלא שלא נותרו עליהן עדויות.

גם בדורות שלאחר מכן עלו יהודים משלוניקי לצפת, למרות הקשיים הכלכליים ומרות ההידרדרות במתב הביטחון : התנפלות הדרוזים, עושק השלטונות המקומיים, סחטנות במסים, ושאר מרעין בישין. אמנם, היו עולים שלאחר תקופה מסויימת של שהות בצפת עברו לירושלים.

מעניין, למשל, הוא מקרהו של האנוס רבי יעקב בן חיים צמח, שנולד בח' סוון בשנת ש"ל או של"ג – 1570 או 1573, בתחילת המאה הט"ז בא רבי יעקב לשלוניקי, חזר ליהדות, ועלה לצפת בשנת שע"ט – 1619. כאן התפרנס מרפואה.

אלא שלאחר מכן נדד לדמשק, למד בישיבתו של רבי שמואל ויטאל, ובשובו עבר לכהן כחכם בירושלים. אף ידועים מקרים אחרים, בהם עברו העולים, אחר ישיבתם בצפת, לחברון. 

Recent Posts

  • דברי הימים של פאס-מאיר בניהו-כולל תרגום ליהודית מגרבית

    שט"ו – 1554 -1555 ואחר כך בא מולאי מחמד אשייך אשריף הנזכר למעלה ונלחם על תאפיללאלת ולכדה ולקח אחיו מולאי אחמד וכל בניו והוליכם עד לנהר תאדלא ושחט ארבעה בנים, אחיו מולאי זידאן ושלשה אחיו, ובא להלחם על פאס מולאי עבדאללאה בן מולאי מחמד אשייך ונשבר וברח ועזב פה את הנוודים מסוס, ומשבט רחמאנא ואלודאייא ( שבטי נוודים של עמק הסוס, הרי רחמאנא והואדיות ), עם גדול מאד שלא יספיק לו מים לשתות ולא לחם לאכול ונשארו מושלכים מחזרים על פתחי הבתים של היהודים, ומתו מהם הרבה שלא יסופר. אחר כך יצא להלחם על פאס מולאי מחמד אשייך הנזכר ויצא

  • Le Pogrome des Fes ou Tritel-1912-Paul B.Fenton

    Le samedi 27 avril, l’événement se résuma en un simple entrefilet en première page du Matin annonçant que: «Fez est calme» et qu’une «commission formée de notables arabes, européens et israélites va se charger de l’assainissement de la capitale. Des sommes importantes ont été réunies pour secourir les israélites affamés. Le sultan a donné 10 000 francs, Mr Régnault 5 000 francs et diverses personnalités marocaines 10 000 francs.» Enfin un reportage anonyme sur le sort des Juifs, paru dans l’hebdomadaire L’Illustration en date du 11 mai, fit le tour du monde grâce aux photographies fort impressionnantes, prises par le

  • הפרעות בפאס או התריתל-התרע"ב-יוסף ינון פנטון-סיכום

    סיכום מאה שנה לאחר אירועים מטלטלים אלו, מה תוכל להיות המסקנה בעניין הפרק הטרגי הזה בקורותיהם של יהודי מרוקו? במבט לאחור, דעותיהם של המשתתפים הראשיים בתקופה ההיא מן הצד האירופי מפתיעות בתמימותן המדומה ומעוררות רושם של העמדת פנים: דיפלומטים ואנשי צבא מאשימים זה את זה בעיוורון על שלא חזו את הסימנים המקדימים לתנועת המרד. לנוכח כך עולות שאלות אחדות: איך ייתכן שהסמכות הצבאית הצרפתית בחרה להעלים עין מאותות אלו בתואנה של היעדר ׳ראיות מוצקות להישען עליהן׳? ומדוע היא הניחה לרוב הגדודים לעזוב את העיר, בעוד שאנשי המודיעין ידעו היטב שהידיעה על עזיבתם הקרובה הופצה לשבטים העוינים סביב העיר? רייניו, ציר

  • Il était une fois le Maroc-David Bebsoussan-Qu'en fut-il de la presse spécifiquement juive?

    Il y avait cependant une grande influence britannique au Maroc… Le Times ofMorocco fut fondé par l'écrivain Edward Meakin. Il dévoila la corruption tangéroise. Son fils Budgett Meakin fut l'auteur de livres importants sur le Maroc dont The Moorish Empire publié en 1899 et The land ofthe Moors paru en 1901. Le style critique de Meakin père et fils finit par les faire comparaître par-devant le Tribunal consulaire. Le journal fut racheté en 1893 par le Gibraltarien G.T. Abrines, propriétaire de Moghreb al Aksa, et se fit le défenseur de la politique britannique. Avant d'être racheté, le Times of Morocco

  • גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא-עם המשמ"ח אליקים חלק ב'

    כל אותה תקופה בעוד הר׳ אזולאי מקנטר בלשונו את הגאון המשמ״ח ברמה האישית, הגאון המשמ״ח בחר להימנות מכת הנעלבים ואינם עולבים, ואחז בפלך השתיקה, אולם חכמי ורבני העיר החליטו למחות על כבודו ולפרסם כנגד הר׳ אזולאי קונטרס בשם ״מלחמת המגן״. בראש הקונטרס חתום הגאון רבי אברהם אביחצירא. ככל הנראה ע״מ לחזק דבריו הוסיף בחתימתו וכתב ״ממשפחת הרה״ג המפורסם המקובל האלקי בוצינא דנהורא כקש״ת יעקב ביחצירא זצוק״ל״. בקונטרס הנז׳ שולחים הגאונים רבי אברהם ועמו הגאון רבי דוד אדהן חבר ביה״ד, מכתב המשתרע על פני כמה עמודים להגאון רבי משה שתרוג ומביעים תמיהה על הסכמתו על דברי הר׳ אזולאי עיי״ש. מלבד זאת

  • גאוני משפחת אביחצירא-עם המשמ״ח אליקים-חלק א'-ר-יוסף-אביחצירא-

    עם המשמ״ח אליקים מגדולי הגאונים שידעה יהדות המזרח, היה זה הגאון המופלג, המושלם והמוכתר בכל מידה טובה, רבי משה מאיר חי אליקים זצ׳׳ל(המשמ׳׳ח), לימים ראב״ד בעיר קזבלנקה. הרב המשמ״ח זצ״ל, נולד ביום ט״ו טבת תרל׳׳ב בעיר טבריה, לאביו הגאון רבי ניסים אליקים(יליד העיר טבריה בשנת תר"י 1850 ) הרב היה בן יחיד והתייתם מאביו בעודנו ילד קטן, כפי שמתאר בתו״ד שכתב על גבי שער הספר ׳חדד נא״ה׳ שחברו אביו, ז״ל: לקטתי מכתיבותיו של עט״ר ישעי ומשגבי משארית הנמצאה מעט מהרבה כי שטף הזמן גרפם והעש האכזר והריקבון חגרו כוחם לכלות מחמדי עין והיו לאין… הרב המובהק העניו המדוכא ביסורין גדולים,

  • תהלה לדוד –הוצ' אורות המגרב- לוד – מעמד המשורר בקהילה.

    מעמד המשורר בקהילה. עבור בני זמנו היה דו בן חסין לא רק משורר אלא תלמיד חכם המקדיש מזמנו ללימוד תורה. פיוטים שנכתבו לסיום שישה סדרי משנה ולסיום מסכת או כדי להלל את מעלותיהם של נדיבים המחזיקים בידי לומד התורה מלמדים כי הוא היה חלק מחבורת לומדים קבועים שחבריה קיבלו תמיכה צנועה. בין 1773 ל – 1781 הוא למד יחד עם רבנים אחרים במכנאס וביניהם  זכרי בן משאש, בנו מרדכי ומרדכי אצבאן, בשיעורים שקיים הרב השליח הידוע מחברון, רבי עמרם בן דיוואן הנערץ ( במיוחד עלי – הערה אישית שלי אלי פילו ) , שנאלץ לשהות בעיר בעקבות מלחמות הבלתי פוסקות

  • עקיבא אזולאי-איש ירושלים – ״אבו דאוד״, "אבן אל ערב״

    ״אבו דאוד״, "אבן אל ערב״ מדברי עקיבא ״מאז ומתמיד אהבתי לרקום יחסים כנים בין חברים, ללא הבדל חברה, עדה ועם. בזכות יחסים אלה קיבלתי בשובי ארצה תפקיד פיקטיבי של הממונה על השרברבים היוצאים לעבודות חוץ. הייתי משוטט בכפרים, קונה נשק ממבריחים בדואים. תחום עבודתי היה מיריחו עד שכם, ובמקביל עסקתי בריכוז מידע מודיעיני על הכפרים הערביים. בשנת 1936 התגייסתי לנוטרות, והייתי בין הגפירים הראשונים בירושלים. מתוך 500 מועמדים נבחרו 34 נוטרים. רוב פעילותי התרכזה סביב ערביי ירושלים, אשר כינוני ״אבו דאוד״, ״אבן אל ערב״. קיבלנו רובים, והופקדתי לשמור על שתי תחנות חצץ בבית וגן. נשארתי מופקד על תחנות אלה עד

  • סיפור וקמע-תופעות בעולם הרז והנסתר-כתב עוזיאל חזן-צייר רפאל אבוקסיס

    הקמעות, צורותיהם ומבנ״הם: ישנם קמעות חומריים, הזרים בדרך כלל ליהדות, וקמעות שבכתובים, קמעות שכוחם המאגי בטיב החומר ממנו הם עשויים ובמקורו של חומר זה. אחרים כוחם בכתוב בהם. הקמעות החומריים עשויים מאברי בעלי חיים, מצמחים ומפירות, מתכשיטים, פיסות קלף, שיער, שרידי אדם שניספה באסון ועוד. הקמעות נועדו לתליה על הקיר, לענידה על הצוואר או לצרירה בכים. צורותיהם וציוריהם הם: מגן דוד, מנורה ושבעת הקנים, דמויות של מלאכים, צורת ה״חמסה״, אותיות וחותמות מאגיות, מטבעות עתיקים ועוד. החומרים: נחושת, כסף, זהב, קלף, נייר, חרס וכדומה. הקמעות החומריים, בעיקר אלה מהתקופות הקדומות, שייכים יותר לתחום עבודת האלילים והאמונות התפלות מאשר לתחום האמונה וכוח

  • עם ר"ם-שושלת רבני משפחת מאמאן לבית הרמב"ם-ק"ק צפרו מאת הרב ד"ר רפאל עמרם ממן

    Ainsi les valeurs morales et les principes sociaux et humains se transmettent de père en fils. L'essentiel se situe lors de la plus tendre enfance et dès les premiers jours dans la maison paternelle. Se transmettent alors les concepts éternels de la reconnaissance d'autrui. Et c'est par la force parentale qu'apparaît pour la première fois l'image divine retranscrite grossièrement dans le matériel de ce bas monde.»Ecoute les principes moraux de ton père et n'abandonne pas la Torah de ta mère», ceci est une règle importante dans la théorie du devoir culturel de l'homme. Et ainsi que l'écrit le Rav Ben-Tsion


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930