ממזרח וממערב-כרך ב'- מאמרים

עמוד 1 מתוך 3123

ממזרח וממערב

סדרת ספרים בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, הינם ספרים אודות יהדות המזרח כולל צפון אפריקה.

בספרים אלו, בינתיים תשעה במספר, ישנם מאמרים מאלפים על נושאים שונים ומגוונים, מאת חוקרים ומלומדים שונים. 

הכרך הראשון יצא לאור בשנת תשל"ד – 1974 ונערך על ידי ח"ז הירשברג, מייסד הקתדרה לחקר יהדות המזרח באוניברסיטת בר-אילן.

כל כרך הינו ספר מרתק בפני עצמו ובו גילויים חדשים גם ישנים, מפי טובי החוקרים בארץ. 

בשירשור אביא בפניכם, נושאים שונים כל פעם מכרך אחר ואציין גם את מספר הכרך ושנת הוצאתו.

אני תקווה שתהנו מן הקריאה ותפיקו ממנה את התועלת המירבית. 

 

על הדפוס העברי במגרב – מתוך הספר " ממזרח וממערב " כרך שני – אברהם הטל. תש"מ

חקר תולדותיהם וספרותם של קהילות ישראל בארצות המזרח אך נכנס לשלבו ההתחלתי, והפרסומים שהופיעו לאחרונה הן בארץ והן מחוצה לה, מותירים מקום למחקרים נוספים. למעשה, דברי ימי ישראל, כפי שמוצגים בפנינו בספרים הקלאסיים, לוקים בחסר, ולשווא נחפש תמונה סינתטית של המאורעות ההיסטוריים או של יחסי החברה של הקהילות היהודיות שחיו בארצות האסלאם.

תרומתנו הצנועה בשטח זה מתכוונת לעסוק כאן במקורות הדפוס העברי בצפון אפריקה ובהתפתחותו. עוד לפני שלבש את צורתו הסופית כפי שמוכרת היום, ידע הדפוס העברי בצפון אפריקה תקופות של נסיונות ספורים ולאחריהן תקופות ארוכות של הפסקה.

ניתן לחלק תקופות אלו לשלושה שלבים : השלב הראשון הוא שלב נסיוני ובודד : בשלב השני מסתמנים צעדיו הראשונים של הדפוס : ולבסוף, השלב השלישי, שהעניק תנופה להתפתחות הדפוס העברי בצפון אפריקה.

פאס ותוניס הן שתי הערים הראשונות במגרב בהן הודפסו לראשונה ספרים עבריים. שמואל ב"ר יצחק המכונה " נדיבות " ובנו יצחק, שניהם גולים מפורטוגל, ייסדו בפאס בשנת רע"ז – 1516 – את בית הדפוס הראשון בצפון אפריקה והדפיסו בו חמישה או שישה ספרים, הראשון מביניהם הוא ספר " ספר אבודרהם ".

מאתיים וחמישים שנה לאחר מכן, בשנת תקכ"ח – 1768 -, הדפיס ישועה כהן טנוג'י מתוניס בביתו את " זרע יצחק ", חידושים על התלמוד לרבי יצחק לומברוזו מתוניס, וזאת, כך נאמר, לאחר התנכלויות לכתב יד של המחבר.

חקר תולדותיהם וספרותם של קהילות ישראל בארצות המזרח אך נכנס לשלבו ההתחלתי, והפרסומים שהופיעו לאחרונה הן בארץ והן מחוצה לה, מותירים מקום למחקרים נוספים. למעשה, דברי ימי ישראל, כפי שמוצגים בפנינו בספרים הקלאסיים, לוקים בחסר, ולשווא נחפש תמונה סינתטית של המאורעות ההיסטוריים או של יחסי החברה של הקהילות היהודיות שחיו בארצות האסלאם.

תרומתנו הצנועה בשטח זה מתכוונת לעסוק כאן במקורות הדפוס העברי בצפון אפריקה ובהתפתחותו. עוד לפני שלבש את צורתו הסופית כפי שמוכרת היום, ידע הדפוס העברי בצפון אפריקה תקופות של נסיונות ספורים ולאחריהן תקופות ארוכות של הפסקה.

ניתן לחלק תקופות אלו לשלושה שלבים : השלב הראשון הוא שלב נסיוני ובודד : בשלב השני מסתמנים צעדיו הראשונים של הדפוס : ולבסוף, השלב השלישי, שהעניק תנופה להתפתחות הדפוס העברי בצפון אפריקה.

פאס ותוניס הן שתי הערים הראשונות במגרב בהן הודפסו לראשונה ספרים עבריים. שמואל ב"ר יצחק המכונה " נדיבות " ובנו יצחק, שניהם גולים מפורטוגל, ייסדו בפאס בשנת רע"ז – 1516 – את בית הדפוס הראשון בצפון אפריקה והדפיסו בו חמישה או שישה ספרים, הראשון מביניהם הוא ספר " ספר אבודרהם ".

כהן טנוג'י, שעמד בכל מחיר שהספר יצא לאור, הזמין מאיזמיר את כל ציוד הדפוס ואף שכר פועלים. אך אלה היו מחוסרי נסיון במידה כ רבה עד שהמגיה, דוד בן מנחם בלעייש, התלונן על קשיים בקריאת ההגהות והתנצל על טעויות הדפוס המרובות, הנובעות לדבריו מן העובדה שמלאכת הדפוס הייתה דבר חדש בתוניס.

דוגמאות אלה מפאס ומתוניס נותרו בגדר נסיונות בודדים ולא היה להם המשך. בזאת מסתכם השלב הראשון.

שמו של שד"ר מירושלים, חיים זאב אשכנזי, קשור בתחילתו של השלב השני של הדפוס העברי בצפון אפריקה. שליח זה מדפיס במקצועו, היה בשליחות במגרב בשנים תר"י – תרכ"ב, והא חידש באזור זה את מלאכת הדפוס העברי. באלג'יר הוא מסדר את הספר העברי הראשון שנדפס בעיר זו. " ידי דוד ", פירושים למסכת נזיר לרבי דוד ב"ר שמואל מועטי מאלג'יר, ומדפיס אותו בשנת תרי"ג בבית דפוסו של מדפיס יהודי מאלג'יר. 

שלוש שנים לאחר מכן סידר אשכנזי את ספר " שבחי אלוהים ", קובץ שירים, בקשות ופיוטים, שקיבץ נסים קרסינטי והדפסו אצל מדפיס לא יהודי בווהראן. זהו הספר העברי הראשון שנדפס בעיר זו. שני ספרים אחרים בשם " שובע שמחות " על המן ובניו, והשני בשם " לחם שיעורים ", על דינים ומצוות, נדפסו בווהראן אצל A.d Perrier על ידי המדפיס חיים זאב אשכנזי באותה שנה, ואין לדעת באמת איזה משלושתם קדם.

בשנת תרכ"א ניתן למצוא את אשכנזי עוסק בהדפסת תרגום ביהודית ערבית לחוקת היסוד של תוניס, הידועה בשם " עאהאד אלאמאן ", שנתפרסמה ב – 10 בספטמבר 1857 על ידי הבאי מחמד באשא, בתרגומו של משה בן יעקב שמאמא.

אשכנזי הדפיס את הספר אצל מסיונר אנגלי מתוניס. ספר זה נקרא " כתאב קאאנון אלדאולא אלתוניסיה " . מסתבר אם כן, שחיים זאב אשכנזי מירושלים, נדד מאלג'יר לווהראן, ולאחר מכן הגיע לתוניס עם אוסף אותיות דפוס עבריות וידיעות מושלמות במלאכה.

אלא שלא היו בידו הכסף הדרוש והאישור החוקי כדי להקים בכוחות עצמו בית דפוס ראוי לשמו. המשיכו לעסוק בדפוס במשך שנים מספר באלג'יר חיים ויעקב הכהן שולאל, לאחר שנכנסו בסודות המלאכה בעזרתו של הרב השליח, ולאחר שרכשו מידיו מאותיות הדפוס.

במרוצת הזמן שיכללו האחים שולאל את בתי המלאכה שלהם וצירפו לעצמם שותפים.חיים ויעקב שולאל שקיבלו רשיון לפתוח ב – 20 ביולי 1853, הדפיסו  באלג'יר בשנת תרי"ד – 1854 – את הספר " ניסעת ישראל " על עשרת השבטים, והוא הספר הראשון שנדפס בבית דפוסם.

בשער הם מזכירים את חיים זאב אשכנזי כ " מחוקק אותיות ". באותה שנה הדפיסו חיים ויעקב הכהן שולאל שני ספרים נוספים, : יוסף חן ", סיפורים ומעשיות על יוסף הצדיק בערבית, וספר " שי למורא " חלק א, ביאורים על התורה בערבית לרבי שלום זרקא ורבי יהודה צ'רמון.

ציון שמו של חיים זאב אשכנזי מצוי בספרים אלה בסוף הספר או בסוף ההקדמה. לאחר מכן שוב אין שמו של זה מופיע, ככל הנראה מפני שהאחים למדו היטב את המקצוע ואף רכשו את אותיות הדפוס מאשכנזי.

במשך הזמן שיכללו האחים שולאל את בית המלאכה שלהם וצירפו לעצמם שותפים. עוד באלג'יר פותחים אברהם בוכ'בזא ושלום בכ'אש בשנת תרמ"ו בית דפוס עברי, שבו הודפסו ספרים מספר בערבית של יהודי אלג'יר, שהראשון מביניהם הוא " מעשה בוסתנאי ".

לאחר ארבע שנים, כלומר בשנת תר"ו, פותח יעקב גיג', בנו של הרב אליהו גיג', בית דפוס עברי צנוע באלג'יר. עם הפיכת תוניסיה לארץ חסות צרפתית פוקדת תנופה חזקה את המקצוע, ולמעלה משלושים בתי דפוס עבריים נוסדו כמעט בכל הערים הגדולות בצפון אפריקה. כך התחיל השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הענף.

ב – 4 במאי 1880, משיג ויטוריו פינסי, כורך במקצועו, בנו של גולה פוליטי מליוורנו, אישור חוקי להקמת בית הדפוס היהודי הראשון בתוניס. בשנת תרמ"ב מפרסם צמח הלוי, סופר ופובליציסט רב השראה בערבית יהודית, חוברת שירים אצל פינסי בשם " ירון ושמח ".

צמח בן נתן לוי, סופר בערבית יהודית, נולד בתוניס בשנת תרכ"ח. בקיאותו בשפות עברית, ערבית, צרפתית ואיטלקית אפשרו לו ליצור יצירה עשירה ומכובדת בתחום הספרות העממית של יהודי תוניס, וכתביו היו מהמשובחים ביותר. הוא היה גם מדפיס ומוכר ספרים. נפטר בתוניס בשנת תרפ"ב.

בשנת תרנ"א פותח ציון וזאן בתוניס בית דפוס גדול, שהתפתח בצורה ניכרת לאחר שהצטרף לשותפות עם בעלי דפוס אחרים, והמשיך בפעילותו עם בניו עד תשי"ח, השנה שבה פסק בית דפוס זה מפעילותו. מבין כל בתי הדפוס העבריים בצפון אפריקה היה בית דפוס זה החשוב והמטופח ביותר, והמוניטין שלו עלו בהרבה על הדרישות המקומיות, מכיוון שעליו היה לספק הזמנות מרובות שבאו למן לוב ועד מרוקו.

בתחילת שנת תרנ"א מופיע בטנג'יר שבועון ביהודית ערבית בשם " קול ישראל " שמנהלו הוא שלמה בן צחיון. נראה שבן חיון זה הוא גם המדפיס, כי שמו המלא מופיע בחוברת בעברית ובלאדינו של משה טולידאנו. הנקראת " ירח למועדים " ושיצאה לאור בטנג'יר, בדפוס החדש של שלמה בן חיון בשנת תרנ"ג.

אותו בן חיון הדפיס בשנת תרס"ה את הספר " גבעת שאול ", פירוש על חמש המגילות, לרבי שאול בן דוד נחמיאש. ספר זה נחשב בטעות לספר העברי הראשון שיצא לאור בטנג'יר. בשנת תרס"ה פותח צמח הלוי בתוניס בית דפוס קטן. עשר שנים לאחר מכן העביר יעקב גיג' את בית דפוסו מאלג'יר לתוניס, והוא החזיק במקצוע עד שנות השלושים של המאה הנוכחית. 

על הדפוס העברי במגרב – מתוך הספר " ממזרח וממערב " כרך שני – אברהם הטל. תש"מ

על הדפוס העברי במגרב – מתוך הספר " ממזרח וממערב " כרך שני – אברהם הטל. תש"מ

אולם התפתחותם של שני בתי הדפוס אלה הייתה מוגבלת למדי והם הסתפקו אך ורק בחיבורים בעלי היקף מצומצם. מאוחר יותר הוקמו בתוניס בתי דפוס נוספים – פרחי, ואריוס, בראמי, כאסטרו ועוד -, אולם גם פעילותם של אלה הייתה צנועה למדי.

הרב דוד עידאן, שעסק בג'רבה במסחר בבדים ובסחורות מן המושבות, החליט זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה לייבא לאי מכבש דפוס ואותיות דפוס עבריות. מבתי דפוסו יצא בשנת תרע"ב הבספר העברי הראשון שנדפס בג'רבה, ושמו " מעיל יעקב ", פירושים לתלמוד, לרב יצחק הכהן מג'רבה.

לעידאן, שקרא לבית דפוסו " הדפוס הציוני ", לא היה כל נסיון במלאכת הדפוס. משום כך הוא הזמין פועל בשם יוסף בן נתנאל הלוי מדמשק, שעבר לתוניס, והיה למעשה למדפיס והמעמד היחידי בבית המלאכה של עידאן. אולם יהודי ג'רבה דבקו באמונה חזקה, שלפיה כל צאצא משבט לוי לא יימלט מן הקללה שקילל עזרא הנביא את יהודי ג'רבה, דהיינו שבן לוי לא יוותר בחיים לאחר שישב שנה שלמה באי.

עידאן חשב לעקוף גורל זה על ידי כך ששלח מדי שנה את הפועל הלוי לארץ מולדתו לחופשה בת חודש, שלאחריה היה שב ומעסיק אותו. ואמנם הוא נהג כל במשך שנים מספר, כפי הנראה. לאחר שלימד את עידאן ואת עוזריו את מלאכת הדפוס ולאחר שהכשיר פועלים המסוגלים להמשיך במלאכה, עזב יוסף בן נתנאל הלוי את ג'רבה לבלי שוב.

בשנת תרפ"ה ניתן למצוא את בן נתנאל כמדפיס ראשי בבתי דפוס רבים בירושלים. עידאן מצטרף לשותפות עם אחרים, ושלושה או ארבעה בתי דפוס מתחילים לפעול באי, כאשר הצעותיהם במחירים עומדת מעל לכל תחרות.

מבתי דפוס של ג'רבה יצאו כ – 700 ספרים בקירוב, שנתחברו לא רק בידי רבנים מקומיים אלא גם בידי רבנים מאלג'יריה וממרוקו. כיום, נותרה ג'רבה המעוז האחרון של הדפוס העברי בצפון אפריקה. כל בתי הדפוס האחרים פסקו מפעילותם, ואילו בג'רבה מוסיפים להדפיס מדי שנה חיבור אחד או שניים בתחום הספרות הרבנית, וכן ספרי קודש אחדים.

בתוניס העמיד צמח הלוי את בית דפוסו למכירה. מכ'לוף נג'אר מסוסה רכש אותו ובשנת תרע"ז הוציא לאור את ספרו האשון העברי הראשון. מכ'לוף נג'אר, סופר, מדפיס ומוכר ספרים נולד בעיר מוקנין אשר בצוניסיה בשנת תרמ"ח. בשנת תרע"ז הוא פותח בית דפוס גדול בעיר סוסה ומחזיקו עד שנת תשכ"ב בקירוב, נג'אר נפטר בסוסה בנשת תשכ"ב. הדפיס גם את הספר " טעם דעת ", על טעמי המקרא לרבי אליהו ג'אנם. ספר זה נשלם בשנת תרע"ח.

חוברת דקה בת שמונים עמודים שכללה שירים ציוניים מאת המשורר אליהו ג'נאם מסוסה. שם החוברת " שיר ציון " והיא כללה שלושה שירים מנוגנים, הראשון מביניהם על פי נעימת " התקוה ", והשני על פי נעימת " המרסלייז ". נג'אר הרחיב בכוחות עצמו את בית הדפוס שלו שגדל בצורה ניכרת. הוא יסד שבועון בשפה ערבית יהודית " אלנג'מה " – הכוכב , שהופיע במשך ארבעים שנה, והפיץ מספר גדול של חיבורים בערבית יהודית, שאותם ערך והדפיס בבית המלאכה שלו. בעקבות המאורעות בביזרתה בשנת תשכ"א, פסק בית הדפוס של נג'אר מפעילותו.

בתחילת המאה היה למכ'לוף עתאלי בית דפוס בעין אלביצ'א אשר באלג'יריה, וכנרה לא הודפס בו שום ספר עברי. בשנת תרע"ב העביר עתאלי את בית הדפוס לקונסטונטין. עתאלי נפטר בשנת תרצ"ח. ועד שנות החמישים לערך הוציא לאור דפוס מספר רב של ספרים וחוברות, וכן את עיקר יצירותיו של הרב יוסף ג'נאסייא מקונסטוטין, שנכתבו בערבית יהודית.

אולם מרבית הספרים הראשונים שיצאו מבית הדפוס של עתאלי לא נשאו תאריך. אחדים אף הודפסו בתוניס או בג'רבה, ורק עמוד השער והמבוא הודפו בקונסטוטין. לפיכך נבצר מאתנו לקבוע את תאריך הופעתו של הספר העברי הראשון בקונסטונטין.

גם המידע שמספקים לנו ביבליוגרפים לא סייע בידינו, שהרי לקביעותיהם נתגלו לעתים קרובות כבלתי מדוייקות. במשך כשלושים שנה הוציא לאור צמח צרפתי, בבית דפוסו של מכ'לוף עתאלי לוח שנה בערבית יהודית ובצרפתית. שם הלוח : " שם יוסף " וההכנסות ממכירתו היו קודש לעניים. יש לראות בלוח זה את אחד הספרים העבריים הראשונים שנדפסו בקונסטונטין, אם לא הראשון ממש.

בקזבלנקה הצטרפו משה בן שמעון עמאר ואדם בשם אלבאז לשותפות, כדי להקים בעיר זו את בית הדפוס העברי הראשון במרוקו הקולוניאלית. ספרם הראשון הופיע בשנת תרע"ט. הייתה זו חוברת של האגודה הפילונטרופית " מגן דוד ", שנוסדה בקזבלנקה על ידי יעקב בן מכ'לוף לכ'רייף בשנת תרע"ז.

חוברת זו, אשר כללה את טעמי הדת בעברית וביהודית ערבית מרוקאית, נקראה בשם " חמד בחורים ". בשנת תרפ"ט פתח מסעוד בן מרדכי אדהאן בית דפוס נוסף בקזבלנקה והוציא לאור את " תועפות ראם ", שו"ת לרב לרפאל אלנקאווה.

באותה שנה פתחו האחים אלבאז בית דפוס משלהם בעיר זו וספרם הראשון שיצא לאור היה " ויאמר שמואל ", פירושים על התלמוד, לרב שמואל אלבאז.

בית דפוס רביעי נפתח בקזבלנקה על ידי יהודה רזון מאיזמיר, שהוציא לאור שנית בשנת תרצ"א את " תהילה לדוד " לרבי דוד בן אהרן חסין, פייטנה של מרוקו, קובץ שירים שהופיע באמסטרדם בשנת תקפ"ז.

בית דפוס חמישי נפתח בעיר זו בשנת תשי"א, על ידי שמעון אדהאן ומרדכי חיות. הספר הראשון שיצא לאור מבית דפוס זה היה " ויזרע יצחק ", פירושים לתורה, לרבי יצחק בן משה סויסה. הספרים שהודפסו בקזבלנקה היו, בדרך כלל, מטופחים יותר, והמדפיסים התרכזו אך ורק בהוצאתן לאור של יצירות רבנים מקומיים.

במראכש פותח אפרים אלכסלסי בשנת תרפ"א בית דפוס עברי, ולבקשת חיים עטר וידידיו הוא מוציא לאור מבית מלאכתו את " שיר ידידות " , קובץ שירים. ספר זה יצא בצורת חוברת בהמשכים.

על הדפוס העברי במגרב " מאת אברהם הטל בספר " ממזרח וממערב " כרך ב'.

על הדפוס העברי במגרב " מאת אברהם הטל בספר " ממזרח וממערב " כרך ב'.

ההדפסה בינונית ביותר והעימוד אף הוא איננו מקצועי. על כן נותר נסיון זה בבחינת נסיון בודד שהצטמצם בחיבור אחד. בשנת תרפ"ה פתח שלמה חדידא בית דפוס עברי במוגאדור, והוציא לאור ספר אחד בשם " ספר בן מאיר ", תרגום לערבית יהודית מרוקאית של ההגדה של פסח. נסיונו של חדידא לא נשנה.

בשנת תר"צ פתח חיים זריהן מטלמסאן בית דפוס עברי קטן בעירו. החיבור הראשון שפירסם היה חוברת דקה בת שמונה עמודים ושמה " בן אדמה ", בתרגום לערבית יהודית על ידי יהושע בן חמו, מורה בבית הספר של כי"ח בסידי בל עבס, זאת הוא טרח לציין בשער.

למרות העובדה, שחישוב התאריך העברי על גבי חוברת זו היא תרפ"ח נוטים אנו לחשוב על שנת 1930, תאריך שנרשם במפורט בשער הספר, זאת מתוך הנחה, שאם מצוינים שני התאריכים, העברי והלועזי, הטעויות בחישוב הזמן העברי תדירות יותר, והתאריך שנקבע בעמוד השער בידי המדפיס הוא התאריך הנכון.

בשנת תרצ"א, כלומר 400 שנה לאחר הנסיון של גולי ליסבון בפאס, התחדש הדפוס העברי בעיר זו ועמרם חזאן ומסעוד שרביט פותחים בית דפוס העתיד לפעול עד שנת תש"ך. הספר הראשון שיצא תחת ידם הוא " חוק ומשפט ", שאלות ותשובותעל חושן משפט, לרבי חיים טולידאנו.

בשנת תרצ"ט נפתח בית דפוס עברי נוסף במגרב. הוא הוקם במכנאס בידדי האחים פנחס ויצחק צאייג', שלמדו את מלאכת הדפוס אצל אדם בשם בואזיז, מדפיס ממוצא אלג'ירי.

החיבור העברי הראשון שהדפיסו הוא " תורת אמת ", פירושים לשולחן ערוך, מאת הרב רפאל בירדוגו ממכנאס. הן בפאס הן במכנאס מצטיינת ההוצאה לאור העברית בטיפוח רב, וניכר בה השכלול שהושג בענף הדפוס בכללותו. 

ולבסוף משה חלואה פותח בעיר אוג'דה בשנת תשי"א בית דפוס עברי, האחרון כנראה בכל המגרב. מבית דפוס צנוע זה יצאה באותה שנה חוברת בעברית ובצרפתית בשם " נוסח פיוט מי כמוך ".

בשמך מאה שנה פעלו ב – 14 ערים בצפון אפריקה – שלוש בתוניסיה, ארבע באלג'יריה ושבע במרוקו, למעלה משלושים בתי דפוס עבריים, שהוציאו לאור כמות עצומה של ספרים, חוברות, עיתונים, קונטרסים, סיפורים ושירים בעברית ובערבית יהודית מתוניס, מאלג'יר וממרוקו.

בעלי מלאכה ופועלי דפוס זכו להציל מן השיכחה מאות כתבי יד, בזאת לא זו בלבד, שאיפשרו את הנחלתה של חכמת הרבנים המקומיים מדור לדור, אלא אף זו שפובליציסטים, מחרי שירים ומתרגמים ירחיבו אופקים של ההמונים הצמאים לדעת.

עם ההתפתחות המהירה שזוכה לה התרבות הצרפתית בקרב ההמונים, תופסת האות הלטינית את מקומה של האות העברית. במהרה הופכת העברית לנחלתו של קומץ משכילים, והשפה הערבית יהודית אינה עומדת בתחרות מול נחשולי השפה הצרפתית, ההופכת באופן בולט ללשון האינטלקטואלית בקרב יהודי המגרב.

אולם תמורה זו מתרחשת בכל מקום באותה העוצמה. למעש, בעוד המעבר לצרפתית מהיר בערי החוף מתוניס ועד לקזבלנקה, לרבות אלג'יר, ווהראן וטנג'יר, הרי שבערים הפנימיות ובדרום שומרות העברית והערבית יהודית על עליונותן.

הן בג'רבה, הן במראכש והן בגרדאיא, צעירים כזקנים היטיבו לקרוא עברית, והיו לקוחותיהם הנאמנים של בתי הדפוס העבריים ערב מלחמת העלם השנייה. אולם יש לציין, שהתחדשות העברית המודרנית החלה בתוניס ובעיקר במרוקו זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה.

התעוררות זו עודדה פרסום סוג שחדש של ספרים ספרי העזר ללימוד העברית המודרנית. על מנת לסכם סקירה זו, הבא נזכור שבהתאם להערכות ראשוניות יצאו לאור קרוב ל – 3000 חיבורים באותיות עבריות במגרב, עריכת רשימה מדויקת של יצירה ספרותית ענפה זו היא משימה שמן הראוי שיוחל בה.

סוף הפרק " על הדפוס העברי במגרב " מאת אברהם הטל בספר " ממזרח וממערב " כרך ב'.

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

במאמר זה ייעשה נסיון לשרטט דמותה של משפחת לוי אבן יולי, שמילאה תפקיד נכבד בתולדות היישוב היהודי ברוקו בתקופה ממושכת, ואחר כך כמעט נשכחה.

משפחה זו נכבד זו, שעמידה מקרבה סוחרים גדולים מפורסמים בסחר החוץ של מרוקו, חצרני מלכים, נגידים ורבנים בעלי שם, אין לנו עליה מידע רב במקורותינו. אחד הגרומים לכך הוא הקושי לזהות את יוצאיה, מפני שבמקורות ובמסמכים, הושמט לעתים שם המשפחה " אבן יולי ", ובדורות האחרונים נעלם כמעט לגמרי, נראה שהיו בין המגורשים מספרד שנקלטו במרוקו.

אליהו לוי, מבני המשפחה, סיפר לשמואל רומאנילי " קורותיו בלשון ספרדית צחה….והוסיף ….כי מיני קדם ציר בספרד שלח במצות המלך ( משא בערב ). לשון ספרדית שגורה הייתה בדורות ההם רק בפיהם של המגורשים וצאצאיהם.

משמעות השם " אבן יולי " אינה ידועה לנו לעת עתה. מסורת היא, אמנם, שנקראים כך על פי ראשי תיבות הפסוק " יבואו וישתחוו לפני ה' ". אך וודאי אין זה אלא דרשת שם בלבד, שתכליתה להבליט את ייחוסם, מעלתם וכשרותם הדתית ואינה המשמעות האמיתית של השם.

משפחות הלווים במרוקו נשאו כיוונים שונים : בן צפת, בן טובו, בן חסדאי, בן שטון, בן שושן ועוד  כנראה, כדי להבחין ולהבדיל בין המשפחות השונות. אבן יולי הוא כינוי מעין אלה, ומן הצורך לחקור את משמעותם. בדורות האחרונים הולכים כינויים אלה ונעלמים, ולא נשאר בידם אלא הכינוי הכללי – לוי.

הראשונים ממשפחה זו שאנו יכולים להצביע עליהם בבירור, הם האחים אהרן ומשה הלוי, אבי שמואל שנייחד עליו את הדיבור להלן. זכרם בא בתשובה של רבי יעקב אבן צור " הוציא אהרן הלוי נגד יורשי משה הלוי אחיו, כתב יד אביהם בלי קנין…שהודה שיש בידו משל אהרן הנזכר סך כך וכך…ותבע אהרן מכח פתקא והנאמנות אשר בה, שיפרע הרב שמואל בר משה הנזכר מה שנשאר לו , יען ממון אביו הרב משה, נכנס בידו "

אף על פי שאין הכינוי – בן יולי – נזכר, ברור ששהם מדובר, וכל הסימנים מעידים על כך . שם הבן, שמואל הלוי, וכך מאזכר יעב"ץ את הנגיד שמואל הלוי בפסקיו, ללא תוספת אבן יולי. מדובר בה עסקים עם גויים, נוצרים וערבים על יצוא שעווה ועל נסיעות לסאפי, עיר נמל בדרום מרוקו.

אהרן שול אגרת למכנאס, עיר הבירה, למשה הנמצא בסאלי, אלו הן הנמלים שבהם פעלו סוחרי היצוא והיבוא הגדולים, והולמים הדברים את הידוע לנו אחר כך על בני " אבן יולי ". מתשובה זו נמצאנו למדים, שרבי משה הלוי, אביו של שמואל, נפטר לפני שנת ת"ס. כבר אז היה שמואל סוחר גדול ועם פטירת אביו נכנס כל ממונו בידו. קרוב הדבר שהיה אז שמואל כבן שלושים.

משה ואהרן הם מנכבדי הקהל. על אהרן אומר יעב"ץ בתשובתו " הייתי נשמט ממנו לסיבה ידועה לי, עד שהרב עלי רעים, ושלוח שרים רבים ונכבדים לחלות פני. מתי מת אהרן זה ומי היו בניו, איננו יודעים. בכל אפן, נראה שביתו היה במכנאס, כי משם שולח הוא אגרת לשמואל. ודומה שאהרן הלוי, החתום על הסיפור המתפרסם ללן, הוא מזריו, כי הוא נשא את שמו.

הנגיד שמואל הלוי אבן יולי.

את שמעו אנו שומעים בדורות שאחריו, אך חייו ופעולותיו ידוע לנו רק מעט. לפיכך, כל פרט שנוכל לאסוף ביחס לאישיותו הוא חשוב. בשנת ת"ס היה שמואל בין הסוחרים הגדולים. אמנם, בכל תקופת מלכות מולאי אסמאעיל 1672 – 1727לא מילא שמואל, כנראה, שום תפקיד ציבורי.

בשנת ת"פ – 1720 – אנו שומעים עליו, שקנה את חלק של שמואל מימראן בעזר הבשר במכנאס. באותה שנה ניתן פסק דין בתביעה שהייתה לבאי כוחו ושליחיו של הגביר משה בן עטר הנגיד, נגד שמואל הלוי וחברו מרדכי דילוייה.

כל שאנו יכולים לומר עליו הוא, שהיה סוחר מצליח, בשנים תפ"ח – ת"צ, שנות מלכותם של מוחמד אדהבי, ומולאי עבד אלמליך וקצת ממלכות עבדאללאה, שימש כנגיד מימון בן אפרים ולא שמואל הוי אבן יולי.

מתי נתמנה לנגיד ?

מתוך רשימה בכתב יד, שהעתיק הרב יוסף משאש, נצאנו למדים, כי בשנת תצ"ב כבר היה שמואל נגיד, הממלא תפקידו במסירות נפש וז"ל הרשימה :

בשנתינו זאת התצ"ב לבריאת העולם בחודש אדר ב' בו עבר על נפשנו םחד נורא ואיום משרי המלך ויועציו אשר אמרו לשלול אותנו ולהניחנו ערומים מכל, ובחסד אל עמד הנגיד הצדיק והחסיד כמוהר"ר שמואל הלוי אבן יולי יהי אלקיו עמו ונכנס בסכנה עצומה, ובחכמתן ותבונתו הפיר עצתם וקלקל מחשבותם בחמלת ה' על עמו ויהי לנס.

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

הנגיד שמואל הלוי אבן יולי.

ועוד מוסיף הרב הגאון רבי יסף משאש בספרו " אוצר המכתבים " כרך א' אודות משפחת הלוי בסימן " הלוי "

הרה"ג יהודה הלוי ז"ל, כל נזכר בטופס מטופס פסק דין בדיני יבום, זמן התורף שנת ש"ס. ועוד הרב יהודה הלוי ז"ל, נמצא חתום על פסק דין בדיני מצרנות בשנת תע"ט. עוד הרב מוסא הלוי בן הרב אברהם ז"ל, נזכר בשטר שכירות משנת תקי"ז, עוד הרב יוסף הלוי בן הרב אהרן ז"ל, נזכר בשטר זכיה משנת תצ"ח.

עוד הרב יצחק הלוי בן הרב חיים ז"ל, נזכר בשטר אחד משנת תקס"ד, עוד הרב יעקב בן הרב יוסף ז"ל, כך נזכר בשטר שכירות משנת תקפ"ג. עוד הרב שלמה בן הרב יהודה ז"ל, כך נמצא בשטר עדות משנת תקמ"ד. עוד נמצא בכתב יד ישן נושן, וזאת לאמור בשנתינו זאת התצ"ב לבריאת העולם, בחודש אדר בז' בו, עבר על נפשנו פחד נורא ואיום משרי המלך ויועציו אשר אמרו לשלול אותנו ולהניחנו ערומים מכל.

ובחסד אל עמד הנגיד הצדיק והחסיד הרב שמואל הלוי אבן יולי יהי אלהיו עמו, ונכנס בסכנה עצומה, ובחכמתו ותבונתו הפיר עצתם וקלקל מחשבותם בחמלת האל על עמו, ויהי לנס, ועוד נמצאו דברים אחרים אשר לא יכולתי להכיר, כי נמחק הכתב מיושן, ושמעתי מרב אחד, כי תוספת " יולי " הוא נוטריקון, " יבואו וישתחוו לפניך ה' " .

והיה סימן על טהרת משפחתם שראויים לעמוד לשרת לפני ה'. עוד מתוך כתב יד כבוד הרב שלום משאש ז"ל, וז"ל : נתבש"ם החכם החשוב והכולל, הרב שמואל הלוי אבן יולי ז"ל, ליל ששי בשבת כ"ו לאלול הרג"ת. הרב חביב הלוי אבן יולי ז"ל, אחי הרב שמואל ז"ל, נתבש"ם ליל שמחת תורה אחר תפלת ערבית, שנת תרי"ג.

עוד הרב יוסף הלוי אבן יולי ז"ל נזכר בטופס פסק דין על עניין ירושה בשנת תרכ"ט, עוד החכם השד"ר, הרב צבי הלוי ז"ל מירושלים עיק הקודש תובב"א, נסכר בסימן תהלה לדוד דף מ"ג , בשיר ששר עליו, עוד כתב, פיוט זה יסדתי לכבוד גביר עלי חסדו בשנת הרעב לתפ"ץ, הל"ה הנבון והחשוב הרב אליעזר הלוי בן צפת והרבה לספר בשבחו.

שירו של רבי דוד חסין : פיוט זה יסדתי לגביר, גבר עלי חסדו, בשנת הרעב לא תקום פעמיים צרה. ושוררתי לכבודו, הלט הוא הנבון וחשוב כבוד הרב הגדול רבי, אלעזר הלוי בן צפת. נועם נורא אל נדרש.

דבר טוב ונעים לבבי רחש / גביר מאש נעלה

לוי מיחס שלשלת יחס / שפ"ת אמת תכון לו סלה

חכם לבב וגם נבון לחש / נודע הוא לשם ולתהלה

אשלם תודות משאת ארוחה / גמולו אשיב עז אתאזר

למי המנחה הזאת שלוחה / ונתתם אותה אל אלעזר

 

ולמי כל חמדת ישראל תאות / אל ידי נטע נעמנים

ידיו קב לו הן לחַלק יוצאות / לפניהם ברכה טעונים

כפות זהב קטרת מלאות / בשמים וראשית שמנים

לחמו ומימיו הם נאמנים / לאביונים נתן ופזר                למי…………….

 

יהי ה' אלהיו עמו / ותרועת מלך בו יתאמר

אלך עולות יעלה שלומו / ועל אויב לו יהי נִזמָר

ירבה גבולו בבנים כמו / פרץ אשר ילדה תמר

ואמר העם : אמן כן יאמר / אל אדיר בגבורה נאזר        למי……………

 

דגלו עלי אהבה מרבה / אהבת אמת ואמונה

במה אברך אותו בחבה / אשאל מאל שוכן מעונה

בעיני מלך ושרי צבא / ימצא חסד רחמי חִנא               

יעטרהו רצון כצנה / יען אשר לא יקרב איש זר           למי…………

 

חן וכבוד ועֹשר נכסים / האלהים אותו יחנַן

זרע טוב כשר שרע אנשים / וגם חַתנוָתָא רבנן  – שיהיו חתניו לוקחי בנותיו תלמידי חכמים

קון בן לוי בשירים חדשים / ישיר בבַית המכונָן

בתוך עיר שלם נָוה שאנן / בהקבץ שם עם מפוזר

בבוא מבשר אזור עוד אזר / יוביש ויחפיר עובדי אל זר.

 

זוהי תעודה ראשונה שבה נזכר שמואל עם הכינוי " אבן יולי ". מהתארים המשבחים אותו ניתן ללמוד, שלא היה חדש בנגידות והספיק להראות יכולתו ולהיות נערץ על אנשי הקהילה. שנת תצ"ב – 1732, היא משנות מלכותו הראשונה של מולאי עבד אללאה 1729 – 1735. 

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

 

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

לא נטעה אפוא אם נניח, ששמואל היה מקורב עוד בחיי מולאי איסמעאיל, לבנו מולאי מולאי עבד אללאה, וכשמלך הלה, מינהו לנגיד כנראה בשנת ת"צ – תצ"א. עבד אללאה, בשנותיו הראשונות כמלך, מסוכסך היה עם תושבי פאס, הפסיק להם את אספקת המים והפגיז את העיר.

גם במכנאס הסתכסך עם אודאייא " וציווה עליהם להרוס את שכונתם " מדינת ארייאד " הסמוכה למללאח של היהודים. שרי המלך, שזממו לשלול את המללאח, כנזכר בתעודה הנ"ל, ייחסו כנראה ליהודים כוונות מרידה כמו האודאייא שכניהם.

טיב הסכנה שהכניס עצמו שמואל בה, לא נודעה לנו. שמא הצליח להפריך את חשדותיהם לפני המלך, ושכנעו כי היהודים נאמניו. בכל אופן, הקהילה הכירה לו תודה על כך והוסיפה להעריצו.

על דרך התמנותו של שמואל לנגיד מספר לנו הרב אליעזר די אבילה : " לא הביא עצמו לידי מדה זו אלא כשהלך עם הקהל לפני המלך על ענייני הציבור ציווהו לנגיד עליהם ", לאמור, לא ביזמת הקהל ולא על פי הצעתם נתמנה, אלא מלמעלה במצוות המלך. דבר זה מחזק את השערתנו, כי מוכר היה למלך מלפני כן. כשנתמנה לנגיד , נעשה מיועצי המלך ופעל כאחד מחצרניו.

מתעודה שבספר " באר מים חיים " המובאת להלן, אנו עומדים אף על מידת מעורבותו של אחיו יהודה, הבא מכוחו, בענייני החצר. האירוע הוא בתשרי תצ"ה, שלהי שנת 1734, על סף סילוקו של המלך עבד אללאה מן המלוכה בפאס ובצפון הארץ.

יעב"ץ מספר לנו, כי בשנים תצ"ה וחצי שנת התצ"ו נתחלקה הארץ לשתי מלכויות : בצפון ומכלל זה הערים תיטואן וסאלי היו פורעים את המס למולאי עלי ( אלערז ) שהוכרז כמלך על ידי ה " עביד ", ואילו בדרום ומכלל זה אגאדיר, היו פורעים את המס למולאי עבד אללאה, שישב אז בעיר תרודאנת, אשר במחוז סוס.

נראה שאף בהעדר המלך עבד אללאה הוסיף שמואל למלא את תפקיד הנגיד תחת המלכים מולאי עלי, מוחמד בן ערבייא ואל מוסטדי, שמלכו בין השנים תצ"ה – ת"ק – 1735 – 1740. שנים אלו היו שנים קשות ליהודי מרוקו. בהן חל הרעב הגדול של שנת תצ"ז – תצ"ח, שכליה חלק גדול מהקהילות לדלדול היישוב היהודי במרוקו.

שמואל הוא מהנגידים המועטים, שהקהילה העריכה והעריצה אותם. איננו שומעים מישהו מטיל בו שמץ דופי, וכולם מציינים אותו לשבח. אף יעב"ץ, שיחסו לנגידים שבזמנו היה שלילי ביותר, אומר על שמואל, בשנת תצ"ד " דהניחא כל עוד שהנגיד שמואל הלוי עומד על משמרתו הנה הוא עושה שלום ואמת ".

בשנת תצ"ה חיבר לכבודו הפייטן רבי יצחק בן אברהם אסאבאג, שיר ידידות במתכונת אזהרות רבי יצחק בן ראובן, וכולו שבח ותהילה לשמואל. בהקמתו לשיר זה, מספר הכותב על חלום שהיה לו, בערב שבת וראש חודש זיו משנת התצ"ה, שהניעו לחבר את השיר.

" עקרן של דברים כמו שגלוי לפני אדיר אדירים שאדוננו הרב….יהודה בן עטר זצוק"ל היה דורש בתוך הקהל….והיו יושבים סביבו הנגיד המעולה נר"ו וסיים הרב ז"ל….ואמר קדיש…והוציא ספר תורה וקרא כהן ראשון ואמר ויעמוד לנגיד המעולה, והייתי מפייט לכבודו כמנהגי …והנה אדם אחד קדוש ונורא …בא ואמר לי בזו הלשון " ואס בהאד לפיוט כא תחב תכון יוצא ידי חובה מעא סיד שמואל……למעלה דייאלו ענד הקב"ה מא תקדרסי תסמעהו, ונתין קום כתב ואחד שיר עלא תרחיב לאזהרות

תרגום : האם בזה הפיוט אתה רוצה לצאת ידי חובה עם הנגיד שמואל…המעלה שלו אצל הקב"ה לא תוכל לשמעה ואתה קום חבר שיר אחד במתכונת האזהרות.

אמרתי לו : למען ה' מה שמך ? אמר לי רבי יוסף בן זכרי צאחב צדיק למדפון פאזרו

תרגום : חבר הצדיק הקבור באזרו – בכפר אזרו קבור צדיק, שהיו הולכים להשתטח על קברו גם חכמים גדולים. רבי יעקב בירדוגו בספר " קול יעקב " שיר יב, שר לכבודו, ושם הוא אומר כי מקובל בידינו שהצדיק הנזכר נפטר בחור. רבי יוסף בן זכרי – לא מצאתי זכרו במקום אחר. על הצדיק באזרו השתטח וחיבר שיר גם רבי יוסף הלוי בן יולי, שנדבר בו להלן.

מחלום זה נוכל אנו לדמות לעצמנו כמה חשוב היה הנגיד שמואל ומתאר מקצת מדרכי התנהגותו, אהבתו הגדולה לתורה וללומדיה, כיצד היה מחלק צדקה בעצמו בכל יום שישי, ועוד. ערכו האמנותי של השיר אולי אינו גדול, ולא יהא אלא כתעודה המבליטה את פועלו של שמואל.

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

הנגיד שמואל הלוי אבן יולי.

סיפור אחר עליו, המבליט את ראיית בני דורו אותו כצדיק שנעשו לו נסים, נמצא בכתב יד הנ"ל על גיליון " שיר ידידות " ונעתק להלן בנספח ב   יש להעתיק את הנספח כאן

גיליון בדף של כתב יד מיץ' 1273 בספריית הסמינר התיאולוגי, בניו יורק.

" גם אנכי איש צעיר לא אחשוך פי מלספר רב גדולה ותהלות ראש נשיא נשיאים כבוד הרב שמואל אבי זצוק"ל. מעשה נורא אשר אירע לו כפי מה ששמעתי מפי מגידי אמת לא פעם ולא שתים. והוא כי אמרו עליו ז"ל שבוודאי היה בו ניצוץ פינחס הכהן והיה כל ימיו מתקנא קנאת ה' צבאות שלא לחלל ברית קודש.

והוא שהנשיא זלה"ה היה נשיא עם כל מלכות מסר"א והיה עושה משנים על ידו בכל מדינה ומדינה. ובכל אגרותיו שהיה מעלה למשנים שלו שבכל עיר, היה מזרזם שיבדקו חיפוש מחיפוש שלא להתחלל ברית קודש

אף אם לא נקבל את הסיפור כפשוטו, ונראה בו סיפור שנתהווה לאחר זמן, כשהילה אגדית הספיקה לעטר את דמותו של הנגיד, הרי ודאי שגרעין ואף יותר מגרעין של אמת נמצא בו. בסיפור, בוצע גזר דין מוות ביהודי שחילל ברית קודש, ללא העמדה בבית משפט, וללא פנייה לשלטונות ובקשת רשותם. שמואל סיכן את נפשו ואת מעמדו וניצל רק בדרך נס. ספר אם זה היה יכול לקרות כך, אך בשנים אלו במצב של תוהו ובוהו בממלכה, הכל אפשרי.

ממנו נלמד על השתדלותו של שמואל לעמוד בפרץ ולגדור את הפרצות, ובכל זה הפריצות שהלכה והתפשטה בעיקר בחוגי העשירים בשנים הללו, שנים של תוהו ובוהו ומלחמות על המלכות. הוא נהג בעניין זה ביד תקיפה וחזקה, והעניש את עוברי העבירה עונשים קשים.

הוא עצמו נהג בפרישות, בצניעות ובטהרה. בפעולותיו אלו שאב בוודאי עידוד וברכה מן חכמי הדור והמון העם שדבק בדתו, והם הוסיפו להעריכו ולהעריצו. דומה שמעשה זה אירע אחר שנת תצ"ה, כיוון שבשיר ידידות, אין שום רמז למאורע, ואילו אירע הדבר לפני כן לא יתכן שלא ימצא ביטוי להד לכך בשיר זה.

על פועלו של שמואל בשנים הקשות תצ"ז – תצ"ח, שנות הרעב הגדול, איננו יודעים מאומה. אנו יודעים רק שבסוף שנות הרעב, כשהיו בתים רבים שנהרסו ונחרבו, קנה אז שמואל כמה חורבות של חנויות וחצרות ובתים בזול.

ודווקא בשים קשות אלו היינו מעוניינים לדעת כיצד באה לידי ביטוי גמילות החסדים שלו ועזרתו לבני עדתו. ועוד מעניינן לדעת, למשל מה תפקיד מילא שמואל באותן רדיפות שנרדף רבי חיים בן עטר בעל " אור החיים ". הרי בין שנת תצ"ב, שבה יצר לאור ספרו הראשון " חפץ ה' " לשנת תצ"ט, שבה ברח בן עטר ממרוקו, שמואל היה נגיד.

ורבי חיים בן עטר, מספר בהקדמתו ל " אור החיים " " נרדף דלקוני בתפיסה במסירה ועלילה ונגידה בידי שר צר אכזרי….ולא שבו הרודפים קיוויתי לשלום והנה מלחמה, רץ אחרי רץ לצר ולצורר, וצרה נוגעת בחברתה עד צואר הגיעה " 

ובמיוחד מה שמתלונן בן עטר על גובה המס שהטילו עליו, והרי הנגיד – אחד הקובעים בדבר, שהרי המס הוא עניין שהקהל אחראי לו. ובן עטר אומר " ולא שבת נוגש ומדהבה, ובאֶת שדרכו למדוד בגסה דנוני וקול הב הב לא פסק אף כי תם הכסך והמקנה, והעמידו גברא אחזקתיה ( כלומר העמידוהו בחזקת עשיר ), ואין חונן, וסוגרו דלתי תורה, כי האיש הבליעל הולך וחזק ויוסיף לחטוא איש ישראל ח"ו ".

במיוחד מעניין לדעת למי כיוון בן עטר במשט האחרון בכינוי " איש הבליעל ", " איש ישראל " החוטא, שנראה ברור כי מתכוון הוא ליהודי בעל עמדה שהיה מעורב ברדיפתו וצרותיו. ומי הוא זה ? קשה לומר שזה היה שמואל. אם דבריו מתייחסים לשנים שלפני שנת ת"ץ אפשר היה לומר שמכוונים למימון בן אפרים הנגיד, שהיו דעות שליליות עליו. אך בשנות התצ"א – תצ"ח הוא לא היה נגיד ואולי מתכוון לאיזה נגיד מקומי זוטר שהיה בסאלי או ברבאט.

עם חזרתו של מולאי עבד אללאה למלכות בשנת בשנת ת" ק – 1740, עדיין שמואל משרת כנגיד. הוא מוזכר בשטר מודעה שנעשה באייר תק"א כנגיד. אך באלול תק"ג כבר ניתן פסק דין אחר בתביעת אחיו נגד יעקב בן קיקי, על נזק שגרם לו בתפיסה, שתפס לו שמואל.

נראה שהדבר קרה בשנת תק"ג או בתק"ב. בזמן התפיסה היה הנגיד דוד בן קיקי, ולא שמואל. איננו יודעים כמה זמן היה נגיד דוד זה. כנראה תקופה קצרה ביותר. ונראה שתביעת יהודה לפיצויים לא הייתה אלא כשבני קיקי לא היו עוד בנגידות.

דומה שמיד אחר התפיסה, ואחרי תשלום החוב שהיה מוטל עליהם, חזרו שמואל ואתו עמו יהודה אחיו, למעמדם הראשון כנגידים. ודמות ראיה יש לדבר. בשנת תק"ח עדיין יהודה תובע פיצויים מידי יעקב. אך אין יעקב מוציא את קבלת הידות שבידו מן כסלו תצ"ח, על נזק שגרם יהודה לאביו.

ופסק הדין של חכמי מכנאס, םאס, סאלי, ועוד, ניתן רק על סמך העדויות שהציג יהודה. ואילו בשנת תקי"ו כשיהודה הלוי כבר נפטר לבית עולמו, והדיון בתביעתו נמשך על ידי בנו הצעיר אליהו, אז מציגים בני קיקי מספמכים לפסילת העדויות הקודמות, ובין היתר גם קבלת העדות משנת תצ"ה, המוכיחה שיהודה גרם נזק לראובן בן קיקי אביו.

פוטר ר"א דיאבילה את יעקב בן קיקי מתשלום הפיצויים. נראה שבחיי יהודה חששו להציג עדויות אלה, מפני שמעמדו היה אין כנגיד, ורק אחרי פטירתו – ובוודאי שגם שמואל לא היה אז בחיים – יכלו למצות את הדין ולטעון כל הטענות שבידם. נראה אפוא ששמואל הוחזר לנגידות אחר התפיסה עד מותו.

שמואל היה תפוס בידי השר מוחמד נגארי. עילת התפיסה של שמואל הייתה על רקע צודק פחות או יותר. חייב היה למלך חוב על " גפרית " שמכר לו, והמלך דרש את תשלום החוב. אוצר המלך עבד אללאה בשנת תק"ב – לאחר שחזר למלכותו – היה מדולדל. 

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

המלכים שלפניו רוקנו את קופת המלך, ועבד אללאה זקוק היה שלקם מחדש את אוצרותיו. ושמואל נדרש לשלם את החוב. משלא יכול, נתפס הוא ואחיו. אך כאמור, נראה שנשתחרר מתפיסה זו, וחזר לכהונתו כנגיד. בכל אופן, בין השנים תק"ח – תקי"ו נפטרו לעולמם שמואל ויהודה אחיו.

מי מילא את מקום שמואל בנגידות לא נדע בבירור. נראה שעד שלא שקעה שמשו של שמואל עלתה שמשו של רבי משה בן מאמאן ( הנגדי רמב"ם ). בשנת תצ"ו הייתה לו תפיסה אך ניצל ממנה. ומשנת תק"ב נראה שהיה בין מנהיגי הקהל, כי עם תפיסת חחים בן אמוזיג קרא הכרוז מטעם המלך " כל מי שיש לו משהו מנכסיו יבוא ויראהו ( לרבי משה בן מאמאן ) משמע שמילא תפקיד ציבורי מטעם המלך כבר אז.

אחיו של שמואל.

אנו יודעים על שני אחים שהיו לו : מרדכי ויהודה. על מרדכי אין בידינו אלא ידעה קצרה אחת " שמואל שלח לאחיו לתפוס את דנאל טולידאנו, וכן היה, שבאו אחי שמואל ותפסו לדניאל, ויהי היום הוציא אחד מהאחים שטר חוב לזכותו נגד דניאל, וטוען דניאל שניכה מהשטר חוב הסך ממנו באונס.

שם האח בעל השטר הוא כפי שמפורש בהמשך התשובה – מרדכי. מתשובה סתומה זו אנו למדים, שגם מרדכי אחיו היה כנראה סוחר אמיד בנכסי, אם כי לא מצאנו שתפס שם עמדות ציבוריות. הוא גר כנראה במכנאס, כיוון שהתביעה שלו נגד דניאל נדונה במכנאס לפני רבי חיים טולידאנו.

יהודה, אחיו השני, דר דירת קבע בעיר רבאט הסמוכה לסאלי. ביתו ברבאט היה כנראה כארמון עם גינה גדולה מסביב. היה נגיד בקהילת רבאט סאלי, ונקרא שיך יהודה. כנראה מונה למשרה זו על ידי אחיו או בהשתדלותו. וכך אומר ר"א דיאבילה " רבי יהודה בן לוי…ונהג שררה ורבנות על הקהל מצד אחיו "

היה לו נכסים במכנאס, שעיקר קרקעות וחזקות. קרוב לוודאי שגר שם לפרקים. כשנתפס אחיו שמואל בשנת תק"ב, נתפס אף הוא ברבאט על ידי יעקב, אחיו של הנגיד דאז, דוד בן קיקי. תביעתו לפיצויי נזיקין שנגרמו לו באותה תפיסה נדונה בהרחבה בספר " באר מים חיין ", ונמשכה משנת תק"ג עד תקי"ו.

שאז נחתם גזר הדין, ויהודה כבר לא היה בחיים. ודאי שיהודה אף הוא התמסר למסחר, עם אחיו, וסביר להניח שניהל את עסקי המשפח ברבאט סאלי, ושימש כמקשר עם אזור החוף הדרומי ונמליו.

בני שמואל אבן יולי הנגיד.

שמואל גר רוב ימיו במכנאס. איננו יודעים את זהות אשתו הראשונה אם הייתה ממכנאס או מעיר אחרת. כך או כך היו לו ממנה כנראה שני בנים, יצחק ושלמה. יצחק כנראה עסק גם הוא בסמחר, באופן עצמאי. מצויים היו שטרות לחובתו ולסכות העשיר הידוע יעקב בן מימון.

במכנאס יש בית על שמו. רכושו זה כנראה סיגל הוא בעצמו. איננו יודעים אם מילא תפקיד ציבור כל שהוא. יצחק השאיר בן, יוסף – שיר שאותו. יוסף זה מתגלה כבעל יוזמה, בונה חנויות, ופעיל מאוד בהשגת פשרה בין יורשי שמואל מצד אחד, לבין קבוצת נושים התובעת תשלום חובותיו של שמואל. דומה שבנו הוא רבי יצחק, שהיה מחכמי ונכבדי הקהל בשנת תקע"ח.

שלמה, הבן השני, אין לנו ידיעות על פעילותו. לעומת זאת אנו יודעים על משפחתו. עם אשתו – לידיסייא. הייתה לו רק בת אחת שהייתה קטנה, כשנפטר בשנת תקמ"ב – 1782. בת זו – קלארה שמה, נישאה כשהיא קטנה עם החכם הצעיר והמיוחס, רבי חיים מאימראן בן הרב משה מאימראן. בן בתו של הרב הדיין יעקב טולידאנו ( מהרי"ט 

הכניסה לו ממון רב, דבר המראה ששלמה היה עשיר. רבי חיים מת כשאשתו עדיין קטנה, בתשרי תקמ"ו. לפי מנהג החלוקה צריכה הייתה לחלוק את ממונה – ממון אביה – עם יורשי הבעל. כדי לעקוף חלוקה זו לימדוה למאן בבעלה לאחר פטירתו, כיוון שעדיין קטנה הייתה.

פרשה זו עוררה סערה בין רבני העיר. כעבור שנתיים נישאה בשנית עם שלמה בוסידאן מנכבדי העיר, הולידה לו בנים ונפטרה בשנת תקע"ט. שלמה בוסידאן זה הוא כנראה נכדו של הצדיק הנודע, שהכל משתטחים על קברו, והוא מפורסם בנסים, רבי דוד בוסידאן.

אף הוא אפוא מיוחס היה, כבתה כן האם, אשתו של שלמה לוי, לידיסייא נישאה בשנית בשנת תקמ"ח, שש שנים לאחר מות בעלה.

לאחר מות אשתו הראשונה, נשא שמואל הנגיד את אשתו השנייה, ריינא. וילדה לו את חביב ויעקב.

על חביב איננו יודעים כמעט ולא כלום. הייתה לו רק בת שנישאה בחייו למסעוד טובי, וילדה לו שתי בנות, ונפטרה בחיי אביה חביב. שתי הילדות ירשו את סבם חביב, ונישאו לגברים, האחת לרבי אהרן בן עלו והשנייה למשה אזראד.

גם על יעקב, הבן השני של שמואל איננו יודעים כלום. הוא האריך ימים אחרי כל אחיו. בשנת תק"ע, לפחות היה עדיין בחיים. יעקב היה עשיר וקנה מכמה  מיורשי אביו את חלקם בחנויות ואחר כך מכר את הכל, כולל חלקו הוא ליוסף הלוי, בן אחיו יצחק.

כנראה שהניח אחריו בן ושמו שלמה. ריינה אשתו של הנגיד, נישאה שנית אחרי מות שמואל בעלה, למשה מאימראן, וילדה לו את בנה אברהם מאימראן, שהיה אח מן האם לחביב ויעקב לוי בני שמואל, וירש אתם את מחצית נכסי שמואל שהגיעו בחלק אמו.

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

בניו של יהודה הלוי אבן יולי.

ליהודה היו שני בנים : אליהו ואברהם.

אליהו הלוי אבן יולי המשיך בעסקי אביו, ועד מהרה היה חצרנו של המלך סידי מומחד בן עבד אללאה. בשנת תקי"ו, כשתבע את פיצויי אביו לאחר מותו, היה עדיין בחור. יש עליו חומר רב, ותיאור דמותו ניתן בהרחבה בספר " משא בערב " לשמואל רומאנילי.

רומאנילי עבד אצלו תקופה מסוימת כמנהל חשבונות; ותחת עטו של רומאנילי יצאה דמותו של אליהו מקופחת ומסולפת ביותר. וכאן המקום להעיר הערה כוללת על ספא " משא בערב ". ספרו של רומאנילי ודאי שיש לו ערך ספרותי. אך דומה שהוא עצמו לא נתכוון לכתוב תעודה היסטורית.

ולכן כל הבא לנצל את ספר " משא בערב " כמקור היסטורי, עליו להשתמש בו בזהירות. ודאי העלה על הכתב הרבה ממה שראו עיניו, אך גם הרבה מהרהורי לבו, וממילא לעתים החטיא את האמת ההיסטורית.

על כל פנים בעניין אחד ניתן לעמוד על סיפור מעשים שהם פרי דמיונו של רמאנילי בלבד. בדברו על סופו של אליהו, אחרי דיאלוג " מרתק " בין אליהו ואל יזיד, כותב רומאנילי : " ויסלח לו ויצוהו ללכת לפאס להתלמד ולהתקדש, אבל המון מצוקותיו ותועבותיו הנאספות בתוך לבו בעתוהו וישסעוהו וימת אחרי ימים מועטים בצר רוחו ומר נפשו מתגולל בדם קארדוזו ומגואל בשיקוצי מעלליו, כחייו כמותו ".

ובדברו על חזאן באכא שקידש את השם, הוא מדגיש : " לא כאליהו אשר השחית את גופו והתעיב את נפשו ונכרתו שניהם ". אם כן, לפיו מת אליהו כגוי זמן קצר אחר התאסלמותו. אך המקורות שלנו אומרים אחרת. אמנם גם הם מספרים על אליהו שהמיר, אך הם יודעים שאחר כך הוא יצא למדינת הים עם אשתו.

תופעת ההמרה בשעת מצוקה לא נראתה כל כך שלילית אף בעיני החכמים, בידעם שזה היה זמני ועש יעבור זעם, ובשעת הכושר הראשונה, חזרו ה " גוי " ליהדות ואם יצא למדינת הים היה זה בוודאי כדי שיוכל לחזור ליהדותו שם.

הידיעה על המרתו של אליהו ועל הפלגתו למדינת הים באה בספרותנו אגב דיון בתביעת אשתו ריינה למזונות ולכתובה : " האישה ריינה אשתו הראשונה של היקר אליהו לוי, תובעת כתובתה מנכסי בעלה…וראני שטענתה מכונה מכמה פנים.

א,  מצד שהמיר . ב. מספר כתובתה נלמד שכתב שלא ישא אחרת עליה…וזה הדבר ידוע ומפורסם שנשא עליה שתי נשים שלא כין ושלא כשורה…ולפי שהבעל רחוק יותר ויותר מזמן שקצבו הפוסקים לכן לא נתנו לה זמן – וחתום פה אב משבי"ר ( תקנ"ב ) .

בפסק זה ניתן לה הרשות לגבות את כתובתה אף שלא קיבלה גט, כתוצאה מכך מכרה לאחר שידול את חזקת הבית הנקרא " דאר לכבירא " הידוע לאליהו בעלה, לחכם רבי בנימין לכרייף בסך מועט, חכמי פאס ובראשם רבי אליהו צרפתי, שכנראה ריינה הייתה קרובתו, פסקו לבטל את המכר.

רבי בנימין כתב פסק דין לזכותו וכך כותב : " אליהו הלו אבן יולי לך למדינת הים זה כמה שנים ולו שתי נשים הראשונה נשארה בכאן והאישה השנייה הלכה עמו לשם וכשנדחקה…למזונות עמדה ומכרה לראובן הוא רבי בנימין לכרייף.

פסק דינו לא נתקבל, והמכר בוטל כפסקם של חכמי פאס ומכנאס. אחר כך בשנת תקנ"ח מכרה את החזקה חיעקב בן שמואל מפאס, בהטבה, נכדה יוסף בן יהודה בנה, ניצל את זכות ההטבה ופדה את החזקה לעצמו, וכן כותב רבי פתחיה בירדוגו "

" ריינה אשת אליהו הלוי הגבו לה בית דין בכתובתה שלושת רבעי חזקת החצר הנקרא " דאר לכבירא " ( הבית הגדול ), ונקראת על שם אליהו ועמדה ריינה ומכרה החלקים הנזכרים להר"ר יעבקב בן שמואל….הן היום המציא לפנינו הבחור יוסף בר יהודה בר אליהו שטר הטבה שזה עניינו….

וכשתביא לו ריינה הנזכרת היא או זרעה דמי החוב, שעל יעקב הנזכר להחזיר לה הקרקע הנזכרת. החכם הדיין פסק הדין לטובת יוסף, והחזקה על הבית הוחזרה לו, אם כי כנראה היו שתי כיתות פוסקים הנדון זה. אם כן ברור הוא שאליהו לא מת, כפי שמספר רמטנילי, אלא נסע עם אחת מנשותיו למדינת הים, כנראה לאנגליה, וקרוב לוודאי ששם חזר ליהדותו.

שם באנגליה היו קרוביו ממשפחת בן יולי. נסעה עמו, כנראה, אשתו מטאנג'א עליה מדבר רומאנילי, ריינה היא האישה שעליה אומר רומאנילי : " הגדולה ילדה לו בנים ובנות. מי הם בניו של אליהו . בן אחד הוא יהודה, בנה של ריינה, יצא בשנת תקע"א לווהראן ומשם כתב הרשאה לאשתו למכור מנכסיו לצורך מזונותיה.

אשתו הייתה ממראכש. בשנת תק"פ באה הידיעה שהגיע עד עיר תוניס ונשא שם אישה. חכמי מראכש כתבו ושלחו מעשה בית דין לעיר תוניס, לחייבו לגרש את אשתו ממראכש ולתת לה כתובתה.

נראה שיהודה השתקע בתוניס, מכל מקום בנו יוסף נשאר במכנאס וראינו שהו תבע את החזרת בית סבו אליהו. על בנים אחרים של אליהו, לא ידוע לנו ולא כלום.

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

 

ממזרח וממערב כרך ב'

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במערב ובמגרב

בעריכת

אליעזר בשןף אברהם רובינשטיין, שמעון שורצפוקס

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

רמת גן, תש"מ

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

אברהם אחי אליהו.

אברהם אחיו היה אף הוא איש עסקים. שטר חוב לסכותו נגד אלעזר הלוי בן שטון מסך 156 דורוס די ספנייא ( סכום גדול ) לפרוע לזכות המלך, נדון בבית דין במכנאס. השטר נעשה בוודאי בתקופת המלך סידי מוחמד לפני תק"ן, ואילו תביעת גבייתו היא לאחר מולאי אליזיד.

חוב זה נבע " מפאת שנתן הרב אליהו הלוי אחיו של אברהם לכבוד הרב סעדיה עמיאל שותפו של אלעזר כדי לקנות למעדן ( מתכת ) ולשולחו לעיר טאנג'יר ". הדיין רבי פתחיה בירדוגו מניח : " שאליהו אחיו היה שלוחו של אברהם דווקא לתת הממון ביד הלוואה "

לאברהם לא היו ילדים מאשתו הראשונה, ונשא אישה שנייה, אחותו של יעקב בן עולו, שהכניסה לו כנדוניה חצר אחת. אשתו מתה בחייו, ואחיה יורשה תבע מאברהם שיתן לו שלושים אחוז מעזבונו כמנהג. אברהם טען שרובצים עליו הרבה חובות שעולים יותר מכל העיזבון, ונראה שלא היה בזה על האמת אלא רצה לפטור עצמו מחלוקה זו.

כל כנראה חשבו הדיינים. בנדון זה כתבו פסקים שונים. אברהם עמד ופנקס כל חובותיו וכל העזבון ונשבע עליהם, ובכך פטר את עצמו, בתמיכת כת דיינים שצידדו בזכותו. גם אשתו הראשונה מתה בחייו, ולא השאיר זרע אחריו.

מתעודה המתפרסמת להלן בנספח ג אנו למדים, שהיו לאברהם שני ספרי תורה : אחד עשה למנוחת אשתן שנפטרה, ואחד קנה בזמן הבולשת, כלומר בתק"ן, כאשר הגויים שדדו ספרי תורה ומכרו אותם. ספר התורה הזה היה מיוחד : " הוא היותר חשוב בכתיבתו ובגויל שלו דבר נאה ומפואר משנים קדמוניות….דבר נאה ומפואר שאומרים עליו אין כמוהו.

רבי אברהם לא רצה למוכרו " ובעת דוחקו נתרצה למוכרו בדבר מועט בתנאי שלא יוציא אותו הקונה מבית הכנסת שהוא מתפלל בו שהוא בית הכנסת הידועה לכמהר"ר מימון אדהאן " אין יודע היום לאן התגלגל ספר תורה זה.

בית הכנסת על שם רבי מימון אדהאן היה ידוע במכנאס. וייתכן שאלה שהתפללו שם עד לחיסולו של בית הכנסת – היום אין כבר בתי כנסת בעיר מכנאס, במללאח, וכולם עברו לדידי הגויים, ספרי התורה שבהם נמכרו או נלקחו על ידי בעלי בית הכנסת – ימסרו מידע שיביא לאיתורו של ספר התורה הנ"ל, שבוודאי ערכו גדול.

לפני מותו ציווה אברהם כל נכסיו לכהר"ר יהודה הלוי וכבוד הרב יצחק הלוי. יהודה זה הוא, כנראה, בן אליהו אחיו, שדובר בו לעיל ; יצחק הוא, כנראה, רבי יצחק הלוי בן רבי יוסף בן יצחק בן שמואל, שהיה בין מנהיגי הקהל.

יצחק נזכר גם בהקשר אחר : כשאשת יהודה הנ"ל רצתה מזונו, מישכנה קרקעות בעלה יהודה בידי יצחק, שהיה כנראה מקורב למשפחת אליהו. ושמא נשוי היה עם אחת מבנותיו ? הוא חתום בתקנת הבחירה בין יתר נכבדי ורבני העיר, בשנת תקע"ח ועליו אומר בנו רבי יוסף הלוי : " איש חיל רב פעלים נשיאי הלוי "

כשנפטר אברהם הנ"ל לא מתוך עושר נפטר, הנושים עטו על ירושתו, וליורשים כנראה לא נותר הרבה. היורש יהודה נאלץ לצאת למרחקים ולנסות בנכר את מזלו. דומה שעם מותו של אברהם לוי אפסו משרתי המלכים וחצרניו ממשפחת בן יולי.

בניהם כנראה לא הצטיינו ביוזמה מסחרית יתירה ולא עסקו יותר בסחר חוץ. מדיניותו של מולאי סלימאן גרמה אף היא לכך. פרישותו והסתגרותו של המלך מפני השפעות זרות הביאה לפרישתם של סוחרים בין לאומיים בכוח.

מעתה צאצאי בן יולי במכנאס ואף ברבאט הם עשירים מקומיים בעלי קרקעות  וחזקות קרקעות שהשאירו להם אבותיהם בירושה. מכאן ואילך הם מתכנסים בתוך עצמם, מפנים את תבונתם ומרצם לאוהלה של תורה, ועלתה בידם. 

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

ממזרח וממערב כרך ב'

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במערב ובמגרב

בעריכת

אליעזר בשןף אברהם רובינשטיין, שמעוןשורצקופ

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

רמת גן, תש"מ

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

רבי ברוך הלוי אבן יולי.

אביהם של רבי שמואל ורבי חביב. אין אנו יודעים עליו ולא כלום. הוא נזכר שהקדמות לספר " ראש משב"יר ", שהוציא לאור בנו רבי שמואל. בהקדמות רבי יעקב בירדוגו שם תואר : " החכם הוותיק צניע ומעלי, ענוותן ושפל ברך כבוד הרב ברוך "

ואילו בהקדמת בנו תואר : " החכם השלם והוותיק כבוד הרב ברוך " בגלל שמו ברוך, שאינו מוכר במשפחת אבן יולי , קרוב אני לשער שאביו נשא לאישה בת ממשפחת טולידאנו, בה השם נפוץ עד היום, שמא בתו של הדיין רבי ברוך טולידאנו בן מהרי"ט.

רבי שמואל הלוי אבן יולי.

שנו של רבי ברוך, חותם לעתים קרובות – שמא"י – שמואל אבן יולי .רבי יעקב בירדוגו כותב עליו בהקדמה הנ"ל " נצר מטעינו, משעה ידינו להתפאר, כי מנעוריו גדל בבית מדרשינו שותה בצמא את דברנו ויוצא פרח ויצץ ציץ ועשה פרי למעלה, תנא כרוכלא, שלם הוא ושלמה משנתו, במדרשנו יכולתו, ובגמרא ופוסקים רקחתו, בבקיאות שם ביתו "

מדבריו אלה עולה דמותו של רבי שמואל אבן יולי, כחכם גדול הבקיא בכל ענפי גפ"ת. הקדמה זו נכתבה בסוף ימיו של רבי שמואל, שכנראה נפטר צעיר. מאחוריו הייתה פעילות ענפה, תורנית וציבורית כאחת. הוא היה מחכמיה הרשומים של העיר, סופר בית הדין ושוקד על לימודיו.

חוד מקורביו : חברו הוא, הרב הידוע רבי יוסף בירדוגו. כשנשאל רבי שמואל מרבה של צפרו, רבי עמור אביטבול, כתב את חוות דעתו ולא שלחה לשואל, עד ששלח את השאלה לרבי יוסף והיה בניהם משא ומתן של הלכה.

רק כאשר נקבעו העמדות השונות שלח דעתו ודעת חברו לשואל, עם ההערה : " ואתה תבחר לתקרב ". ומכאן אתה למד על ענוותו וזהירותו היתירה בפסיקת דין.

רבי שמואל נשא לאישה את בתו של רבי יוסף בהלול אחי אמו, שהיה מחכמיה הבולטים של מכנאס וסופר בית הדין, ובשנת ת"ר היה עדיין בחיים. גיסו אח אישתו, היה רבי משה בהלול. בהקדמה " ראש משבי"ר " הנ"ל מתואר : החכם החשוב הוותיק חמר חיוור עתיק, כבוד הרב משה בהלול.

רבי משה עלה לארץ ישראל והתיישב בטבריה.  בשנת תרל"ג נשלח כשד"ר טבריה למצרים. במכון בן צבי נמצא ממנו קובץ דרשות וחידושים בכתב יד.

רבי יעקב הכהן : נמנה עם ידידיו של רבי שמואל. בהקדמה ראש המשבי"ר מתארו : " אח הוא לי בחירי רצתה נפשי ". גם הוא מרבניה הרשומים של העיר מכנאס. חתום עם הרב שמואל הלוי בשנת תקצ"ד, במכתב המתפרסם להלן בנספח ד, משה הלוי בן יולי, קרובו של שמואל, דורש בשלום רבי יעקב הכהן.

נראה שקשוק הזה בקשרי חיתון עם משפחת בן יולי. שמא היה נשוי לאחותו של רבי שמואל. אביו, רבי יוסף הכהן, חתום עם רבי רפאל בירדוגו בשנת תקנ"ט, בשטר המכר של ספר התורה של אברהם הלוי, כמו כן חתום הוא בין חכמי מכנאס על תקנת הבחירה בשנת תקע"ח. גם רבי שמואל שימש כסופר בית הדין, וחתום על תעודות רבות.

רבי שלום דרעי : בהקדמת ראש המשבי"ר הוא מברך את " זה דודו וזה רעי, כבוד הרב שלום אדרעי " היה מעשיריה של מכנאס ; משגיח על קופת רבי מאיר בעל הנס של טבריה יחד עם רבי שמואל. הוא קנה בית כנסת בעיר מכנאס מידי משפחת מממראן ונקרא על שמו. 

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

 

ממזרח וממערב כרך ב'

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במערב ובמגרב

בעריכת

אליעזר בשןף אברהם רובינשטיין, שמעוןשורצקופ

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

רמת גן, תש"מ

קסאר אולאד אסולטאן

קסאר אולאד אסולטאן

משה הלוי אבן יולי.

משה הלוי אבן יולי, כתב יד הנמצא בספרייה הלאומית, מוצאו מספרייתו של רבי שמואל, והוא ספר פירוש המלים הלטיניות שבספרי הרפואה. בסופו נמצא מכתב, המתפרסם להלן בנספח ד, והמיועד ללא ספק לרבי שמואל שלנו.

הכותב מכיר את כל בני המשפחה ומקורביו של רבי שמואל. הוא דורש בשלום אמו של רבי שמואל, בשלום נחלא וזהרא, כנראה אחיותיו או בנותיו של רבי שמואל ; בשלום אשתו, מכאן שנכתב לאחר חתונתו ; בשלום אחיו " תפארת בחורים " רבי חביב, מכאן שהיה אז עדיין בחור ; ובשלום רבי יעקב הכהן הנזכר למעלה.

הכותב הוא קרובו של רבי שמואל ונמצא ברבאט או אצווירא, הוא משבח לאל על החלמתו ורפואתו של רבי שמואל, ומבשר לו שהאהובים שלו כולם דורשים בשלומו ומאחלים לו רפואה שלמה.

לרבי שמואל היא אפוא ידידים אוהבים ומכרים גם בערים אחרות. משה הלוי אבן יולי הכותב הוא ודאי אחד מהמשפחה, שגר אולי באחת מערי החוף, ויש לו עסקים גם במכנאס. הוא מבקש ממנו שיעשה במהרה את העניין שביקש ממנו לעשות.

זיקתו לארץ ישראל : בני חוג זה, ששמואל כנראה הוא צירו המרכזי, מגלה זיקה עמוקה וחזקה לארץ ישראל. בחלקם עלו לארץ והשתקעו בה והגשימו שאיפתם, כמו רבי משה בהלול בחלקם מטפלים ומטפחים את הקשרים עם ארץ ישראל. הם משגיחים על קופות הכוללים, כגון קופת רבי מאיר בעל הנס בטבריה. שלום אדרעי הנ"ל, שמואל הלוי דילן, ואברהם בן איטאח ( בנו של הנגיד יצחק ) מתמנים כגבאיה על ידי השד"ר רפאל ארזי הכהן.

רבי יצחק בן גיגי : שהיה ממונה לפניהם על הקופה הנ"ל עוד בחיי אביו רבי מסעוד, אף הוא מחוד מקורביו של רבי שמואל. לאחר מותו של יצחק, נתמנה רבי שמואל אפוטרופוס על בניו הקטנים, מסעוד ויעקב, וכנראה נתגדלו בביתו.

מאהבתו לארץ ישראל הוא דבק באלה שבאו משם. את רבי יהושע מרדכי אשכנזי מצפת, שבא לאסוף נדבה לעצמו, הכיר היטב ויכול היה למסור עדות על מנהגיו והתנהגותו לאחר הריגתו. נראה שהוא עצמו עזב את מרוקו כדי לעלות ארצה אלא דלא אסעתייעא מילתא, שהרי רבי יעקב בירדוגו בהקדמה הנ"ל, אומר עליו " חד מינן דסליק להתם " – מליצה הנאמרת על העולים לארץ ישראל בלבד.

זיקתו לספרים ולכתבי יד : בספרייתו של רבי שמואל נמצאו כתבי יד קדומים רבים ; כנראה חלקם באולךו בירושה, דומה שהנגיד אהב כתבי יד וקנה מה שנזדמן לידו. על כל פנים, לרבי שמואל היה אוסף נכבד של ספרים וכתבי יד.

באוסף זה היה מצוי ספר " הדר נקנים ", פירוש על התורה לבעלי התוספות והרא"ש, שהוציא לאור רבי שמואל בליוורנו בשנת ת"ר.

בהקדמה לספר זה הוא מתפלל שיזכה להדפיס ספר הראשונים אשר נמצאו תחת ידי מרבנן קשישא, ואת ספרו שלו " קול כלה ", פירוש על הגמרא מסכת כלה, וממשיך : " והגמרא הנכרת נמצאת אתי בכתב יד ישן נושן וחמתי עלה רבנן באשרתייהו.

מאוסף הספרים שלו נמצאים היום כתבי יד בספריות שונות. בספריה הלאומית יש שישה כתבי יד משלו : ספר הצרורות לרבי דוד תלמיד הרשב"א ; פירוש אבות לרבי יצחק ישראל ; פירוש אבות לרבי יוסף אלאשקר ; פירוש הגדה לרבי יהודה חאדיא ; פירוש המלים הלטיניות שבספרי הרפואה ; אלפא ביתא דבן סירא וסיפורי ישו ועוד.

כתב יד מספר 921 באוסף ששון הוא משלו. ביד רבי יעקב משה טולידאנו היה " ספר התמיד " לרבי ראובן בר חיים, רבו של המאירי, בהעתקתו. בספר " מלכי רבנן " מביא את קובץ דרשות רבי יהודה הכהן משנת השמ"ט שהיה ברשות רבי שמואל.

את זיקתו לכתבי יד רואים גם בהערתו שנדפסה בספר " ראש משבי"ר " בסוף עירובין : " אמר שמא"י הלוי זכורני שראיתי בכתבי החכם כמה"ר יעקב עטייא ז"ל כי בעיר פאס יע"א הובא לידו ספר אחיה השילוני וכתוב בו פסוק זה וזה לשונו " ויאמר שלמה אל כל העם שפטו איש את אחיו בצדק איש מכם בצר אל יורה…וזאת תהיה לעדה כי הן בעון עול הגלות ומגרשים בערים היו בעוכרינו לאבד ממנו כל הון יקר ונעים תורתן של ראשונים במלאכים ואף גם זאת דברי הנביאים פה אחד "

בני משפחתו : בנו, שלמה ברוך : הוא מזכיר אותו ב " ראש משבי"ר " ומברכו : " גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל והיה כעץ שתול על פלגי מים על התורה ועל העבודה " בכתיבת ההקדמה בשנת ת"ר היה עדיין צעיר לימים.

אחיו, רבי חביב הלוי אבן יולי, גם הוא מוזכר בהקדמה הנ"ל בתואר " החכם הוותיק , וכנראה שהיה אז נשוי. לא ידוע לנו עליו ולא כלום. רק זאת אנו יודעים שרבי חביב נפטר בשנת תרי"ג, בליל שמחת תורה אחר תפילת ערבית.

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

ממזרח וממערב כרך ב'

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במערב ובמגרבבית העלמין במוגאדור 8

בעריכת

אליעזר בשןף אברהם רובינשטיין, שמעוןשורצקופ

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

רמת גן, תש"מ

יהודה הלוי אבן יולי.

ממשפחתו בעיר אצאווירא מזכיר הוא בהקדמה הנ"ל את " קרוב לנו האיש ממשפחתי ומבית אבי, הנבון, החשוב כבוד הרב יהודה הלוי אבן יולי ". יהודה זה הוא כנראה אותו נתין אנגליה המוזכר בתעודה משנת תרל"א, שחי במוגאדור.

בהקדמה הנ"ל הוא מזכיר גם את שמואל הלוי אבן יולי מווהראן, וגם עליו הוא כותב " קרוב לנו האיש ". שמואל זה היה חתנו של רבי מסעוד צ'רמון, רבה של ווהראן בשנת תר"ך, וכנראה היה הוא עצמו בן תורה. כאמור, רבי שמואל יצא לליוורנו והדפיס שם את " ראש משבי"ר ", ואת " הדר זקנים ".

הסיבה ליציאתו ממכנאס לליורנו עדיין נעלמה מאתנו. בהקדמה ל " ראש משבי"ר ", מרמז למחלה שעברה עליו : " הוא גופא קשיא, אנחה שוברת, עיני נגרה ולא תדמה אש להבת שלהבת אשא דגרמי ". מחלה זו היא כנראה אותה ששמענו עליה מהאיגרת שנשלחה עליו לאחר החלמתו.

הוא מרמז גם על רדיפות : " צרות רבות סבבוני, מצער לצער….וילחמוני מאריות גברו…כי זרים קמו עלי ועריצים ביקשו נפשי הללו בעלי מארה מוליכי רכיל ובעלי לשון הרע אכלי קורצי בי מלכא מלך שךם רב נהוראי אור תורה, טפלו עלי שקר זדים היא גופה גזירה, אשר לא דמיתי ולא עלתה על לבי אדהכי והכי זאת אשיב אל לבי אקומה נא ואסובבה…לדחות את השעה עד יעבור זעם….היום גלותי כדגלו אינשי…."

ובחתימתו הוא כותב : " עמוס התלאות רבות צררוני את כל עולב למינו כי רבים לוחמים לי על כן עמד טעמי בי ויצאתי בגולה, בריש גלי קצוי ארץ וים רחוקים אגב מטלטלי אוחילה לאל אותי ישיב על כני "

בדברים אלה מסתתרים גופי עובדות שאינני מכירים. מי הרודפים אותו ולוחמים בו ? מי הו המלך " מלך שלם רב נהוראי אור תורה " שדברו לפניו לשון הרע עליו ? לפי שעה הדברים סתומים וחתומים.

לפי רשימה שבכתב יד והועתקה בידי רבי יוסף משאש, נפטר רבי שמואל באלול תרי"ג. כנראה חזר למכנאס עירו ושם נפטר, ולא זכה להגשים את תוכניתו לעלות לארץ ישראל. 

רבי יוסף הלוי אבן יולי.

חכם גדול שני ממשפחה זו הוא רבי יוסף הלוי אבן יולי, ואשר חי כדור אחד אחרי רבי שמואל קרובו. מהות הקירבה שביניהם לא מדע.  אביו רבי יצחק, שהוא מתאר אותו " איש חיל רב פעלים נשיא נשיאי הלוי " הוא כנראה רבי יצחק הלוי החתום על תקנת הבחירה הנ"ל. לרבי יוסף היה בן ושמו שלמה.

רבי יוסף היה מחכמיה הרשומים של מכנאס, ואף שימש בה כדיין, דומה שהיה תלמידם של רבי רפאל בירדוגו ושל רבי יעקב בירדוגו, המכונה " החכם ", תחילה היה סופר בית דין, ובשנת תקצ"ד חתם עם רבי יוסף בהלול הנ"ל, לימים נתמנה כדיין בבית דינו של הרב המפורסם רבי יוסף בירדוגו, בעל " כתונת יוסף " ו " ספר השרשים ".

משנפטר רבי יוסף בירדוגו בשנת תרט"ו נשאר רבי יוסף מבין זקני הדיינים. לידו שימשו כדיינים חכמים צעירים כגון : רבי יעקב בירדוגו, רבי שמואל עמאר, רבי שלם משאש, מפיו היומבררים מנהגים שונים וכן פסקים שכתבו.

רבי יוסף הדיין היה רגיש מאו מבחינה מוסרית. פסקיו הושפעו מאוד מכך, באחד מספקיו הוא כותב : " וידוע ליהו לכו שלא כתבתי זה ….רק מפני שראיתי מדין יתום ואלמנה כי גואלם חזק, הרוכב בערבות ביה שמו " בשנת תרי"ח בהיותו בטנג'יר בדרכו ארצה, הסכים על פסק דין של חכמי תיטואן וכותב :

" ולפי שאני גולה חוץ ממקומי ולבי וספרי בל עמי ועוד שאני נחוץ לדרכי לכן בא הכתוב בקצור האומר ולראיה חתום פה בטנג'יר יע"א באלול המרוצה ברית"ו לפ"ק ( תרי"ח ).

בעלותו ארצה התיישב תחילה בטבריה. בשנת תרכ"ג, בסכסוך שהיה בין השד"ר רבי מנשה ארזי הכהן לבין חכמי מכנאס, שטענו כי מקפחים בחלוקה את חכמי המערב ומשום כך עיכבו נדבתם עד שתינתן הבטחה נאותה בנדון מצביע השד"ר על המכתב של רבי יוסף הלוי אבן יולי, שמסר בידיהם ובו מפריך רבי יוסף את הטענות בדבר קיפוח חכמי המערב.

רבי יוסף הלוי עצמו לא נשאר בטבריה ועבר לגור לצפת, בשנת תרכ"ז אנו מוצאים אותו חותם עם רבני צפת על קול קורא של טבריה.

זיקתו לכתבי יד : לרבי יוסף הייתה זיקה חזקה לכתבי יד. הרב החוקר רי"ם טולידאנו מעיד עליו : " שהיה אחד מראשי החכמים המערבים ההם בטבריה ואחר כך גר בצפת היה לו אוסף גדול של כתבי יד שהביא אתו ממרוקו…כתבי יד אלה היו למקורות נאמנים בחיבור ספרי " נר המערב ".

נראה שבין כתבי היד שלו נמצאו נימוקי רבי רפאל בירדוגו, שנדפסו אחר כך בספר בשם " תורות אמת ", מתוך כתב יד שלו והוא מלא בהערות בחתימתו  " יה"ל ". כתב יד ספר " שיר ידידות " הנ"ל, שיר שבח לכבוד הנגיד שמואל הלוי אבו יולי, נשתמר אצלו, והביאו בין יתר כתבי היד לארץ.

בצפת התגלגל הספר לידי מוכר ספרים נסים עבו, שחותמתו נמצאת על כתב היד היום, ונרכש אחר כך על ידי ספריית הסמינר לרבנים בניו יורק. תאריך פטירתו של הרב לא נודע. כן לא ידוע אם בנו שלמה עלה אתו או נשאר במרוקו; ודברים אלה יש לבדוק ולחקור בגנזי צפת העיר.

רבי יוסף היה גם משורר וידועים ממנו כמה פיוטים : הפיוט הנמצא בכתב יד ניו יורק, שחיבר כשהשתטח על קבר רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל. ונראה לייחס לו גם הפיוט ליום השביעי של פסח, המועתק בכתב היד הנ"ל אך נדפס גם בספרים אחרים המתחיל :

" אפצחה פי, אברך צור ישעי שם דרך בים יום שביעי. ודאי כתב פיוטים אחרים, אלא שטרם הגיעו לידינו או טרם אותרו. ידועים בספרי מרוקו פיוטים רבים, סימנם הלוי : ויש להסתפק שאולי חלקם משלו הם. 

עמוד 1 מתוך 3123

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יונ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031