רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א.ע.


רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 

 

 אל מעין העדן – רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 

הרב מאיר אלעזר עטיה בהשתתפות משה דהאן יליד וואזן

רב, עמרם בן דיוואן

ידועה ברבים הערצת הצדיקים וחשיבותם בחיי היום יום של יהדות מרוקו.

רבי עמרם בן דיוואן שליח כולל מא״י לערי המגרב הינו הדמות הדומיננטית של צדיק אשר זכה למשוך אליו הרבה מאמינים.

עקב ניסים ונפלאות אשר התרחשו בזכותו, רבבות יהודים ונכרים עלו להשתטח על קברו בל ימות השנה.

וואואן, עיירה בצפון מרוקו, הפכה ביום ההילולא לציר מרכזי המקשרת כל יהדות מרוקו מכל רחבי תבל.

אל מעין העדן מגלה לנו את חיי הקהילה היהודית הקשורה לשורשים שלה ולמעשיו של האיש הקדוש רבי עמרם בן דיוואן זצוק״ל שרבים חבים לו את חייהם בריאותם ופרנסתם.

בעזרת השם

אל מעי"ן העד"ן

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

מבוא

ישועות השם ונפלאותיו הגדולים אשר מתגלים לנו דרך עובד השם וחסידיו אשר במשך כל הדורות שימשו צדיקי ורבני העם 'היהודי עמודי האש לפני המחנה, לאורם התחנכנו ומדרכיהם למדנו. חייהם ואורחותיהם הפכו לחלק מחיינו.

גם אחרי מותם לא נותק הקשר העמוק איתם, המשכנו לבקר במקום קבורתם ומקום מנוחתם, מביקור זה הבאנו שמחת נפש המלווה ברגשי רוח קדושה ממרום עמוקה תוך חדרי לבנו. עוררה בנו גם רגש התעלות בשעת הזדהותנו עם צדיקים נערצים קדושי עליון.

אנו המאמינים בשם ובמשה עבדו (עפ״י המובא בדברי חז"ל שכל צדיק נקרא בשם משה) שאפנו בשעות מצוקה לישועות ונפלאות על טבעיות על ידי תפילותינו לבורא עולם בזכות הצדיקים שוכני מערה.

ואכן, ברוך השם השומע תפילת עמו ישראל ברחמים שמע לקול תפילותינו ונעשו המון נסים ונפלאות עד אין ספור בפרט למי שהתפלל בקרבת מקום ציונו הקדוש של גדול אדונינו המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן זצ״ל. אישיות מרכזית היה בין חכמי דורו, גדול היה בתורה הן בנגלה הן בנסתר, בקי וחריף ובעל סגולות נפש וכוחות רוח נדירים ביותר כפי שיתבאר לקמן בספר.

ממעט ידיעותי אודות נסיו ונפלאותיו למען כלל ישראל, קיבלתי מרץ לצרף ולחבר מעשה למעשה אחת לאחת למען זיכוי הרבים, הלא המה מרוכזים לפי נושאים ומובאים לקמן. הרבה קושי ועמל וטורח עברו עלי כדי לרכזם לחברם ולסדרם בספר חשוב זה. הקושי אשר עמד בפני הוא:

א. השתדלתי מאוד לשמור את הסגנון המקורי אשר הובא אלי בכתב או כפי שסופר לי מפי בעל דבר כדי שלא ינום ליחו ויפוג טעמו.      

מאידך להוסיף ולגרוע ולשמור על שפה רפה ונוחה כדי שהסיפור יובן למעיינים הצעירים והמבוגרים גם יחד.

ב. השתדלתי להכניס תוך הסיפור עצמו מילי דאורייתא, כדי לקבל אופי תורני מסורתי.

כ״כ בין הסיפורים הכנסתי מאמרים מדברי חז״ל לחיזוק האמונה והנסים האמתיים המתחוללים ע״י צדיקים אהובי השם, בפרט אחרי ולפני הסיפורים הנראים מוזרים ומרחיקי לכת.

כל אלה חברו יחד הקשו עלי את המלאכה, ובחסד אל יתברך וזכות הצדיק עמדה לימיני עד שהגעתי לגומרה של המלאכה.

וזאת להודיע נאמנה, כי לולא אוסף המאמרים והמחקרים שערך ידידי הטוב אציל הרוח ועדין הנפש מר משה דהן נ״י. לא יכולתי להתחיל במלאכה זו, ולא היה חלילה נשאר זכר לקהילת קודש וואזן וכן לא היינו זוכים לדעת הרבה מהנסים אשר התחוללו בקרבת מקום ציונו של הצדיק. לכן כל בני קהילת וואזן חייבים לזוכרו לטובה ולברכה ולברכו בחיים ארוכים דשנים ורעננים ביחד עם אשתו הכבודה מרת פָני ובניו ובנותיו היקרים.

 כאן אברך את עזרתי בקודש מרת אשתי קטיה מב״ת עם בני דוד חיים עד העולם ובני אליהו זכור לטוב גם לרבות בנותי לימור, ימימה, אסתר, בת שבע, ובראשם בני בכורי החכם השלם המופלג כה״ר אשריאל מסעוד היו׳ עם מרת אשתו אסתר מב״ת. יה״ר שנרווה מהם נחת באושר כבוד וכל טוב ואין טוב אלא תורה אכי״ר.

משימתינו בספר זה היא לבקוע חיץ שבין מורשת האבות להוויתנו אנו, שהאמונה המושרשת בנו תאיר גם חיי היום יום, ותכוון את כל אורחותינו, במטרה:

למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם.

(תהלים ע״ח)

 בברכת התורה ע״ה מאיר אלעזר עטיה

דברי פתיחה

דברי פתיחה ממנכ״ל העמותהמד משה דהאן נ״יחוקר, בנושא עיר מולדתו וואזן והצדיק רבי עמרם בן דיוואן.

בעזרת האל הגדול הגיבור והנורא החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, אני העני והדל בחוכמה מביא לפני הקורא מאמרים אלה שהעתקתי מספריהם של רבנים ומשוררים גאונים וכמו כן מכתבי עת של סופרים, כגון מאמרי היסטוריונים וכתבות של עיתונאים שהצלחתי למצוא בספריה של בית הספרים הלאומי שע״י האוניברסיטה העברית בירושלים, ביוזמתו של ידידי היקר הפייטן רבי מאיר אלעזר עטיה שליט״א.

הצדיק .רבי עמרם בן ו־יוואן נשלח פעמיים כשד״ר למרוקו ונשאר שמה בפעם הראשונה כשנתיים, על מנת לאסוף כסף לקיום ישיבת המקובלים הספרדית בחברון ולחלוקה האישית

בין הלומדים בה הזקוקים לקיומם.             

*ביוגרפי׳ה – ידידנו הדגול מר משה דהאן הי״ו יליד העיר וואזן, מזקני העיר ומחשוביה, אציל הרוח ועדין הנפש, מצעירותו נקשר למנהגי עדתו ולחני קהילתו הנחשבות לנעימות היפות ביותר בחזנות הספרדית המרוקאית. מילדותו נקשר קשר עמוק לקדושת הצדיק הקדוש רבי עמרם בן דיוואן כמו כל ילדי העיר. וכידוע שכל יליד עיר וואזן מחשיב את עצמו כילד אהוב של הצדיק.

מר משה דהאן עלה לארץ בראשית צמיחת א״י בשנות החמשים, שימש כסגן

למזכיר הראשי של משרד הפני ם בנפת חדרה, הספיק ביוזמתו הברוכה להקים לראשונה בא״י ביכנ״ס מפואר ע״ש הצדיק רבי עמרם בן דיוואן בשכונת העולים בגבעת אולגה, אשר רוב יהודי וואזן השתכנו שם, איגד ואיחד את בני קהילתו כשכל המסורתיות היפות בביכנ״ס זה.

לאחרונה, כאשר ראה שכל זקני  הקהילה הולכים ומתמעטים וכל הידיעות ומעשי הצדיק העיר המקובלות מדור לדור עומדים להשתכח, בהתייעצות  אתי סוכם שהוא יעלה על הכתב כל מה שידוע לו אישית על הצדיק ובייחד נתחקר זקני העיר אשר עודנם בחיים, וכן קטעי הסטוריה בנושא קהילת יהודי וואזן.

אח״ב אני העבד אערוך ואסדר אותם בשפה פשוטה ורגילה כפי שיסופרו מפיהם בצירוף קטעי חיזוק מדברי חז"ל ואעלם על ספר חוקה למען יעמדו לימים הבאים כגלעד וזכרון נצח לזכרם של בני הקהילה ולזכרו של גדול אדונינו הצדיק המלוב״ן והנערץ עלינו. רבי עמרם בן דיוואן זיע׳׳א.

קראתי לספר אל מעי"ן העד״ן הנושא ר״ת שמי ור״ת שם הצדיק באופן זה: אל מע:״ן ר״ת אלעזר מאיר עטיה יאיר נר״ו, העד״ן ר״ת הרב עמרם דיוואן כי הצדיק היה חותם שמו בר״ת עד"ן כמבואר לקמן בא״ם למסרת עמי 18. וחפץ ה׳ בידינו יצלח אכי״ר.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 

קצידא אודות רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

בישיבת חברון תובב״א למדו הרבה תלמידים ספרדים את תורת הנסתר (קבלה) והתפרנסו מכספי החלוקה שהיו מקבלים מהיהודים מחו״ל: ממרוקו, ממצרים, מתורכיה ומארצות שהיו בהן יהודים ספרדים כמו ארצות הבלקן.

הנסיבות שקדמו לשליחותו בפעם השנייה של רבי עמרם בן ז־יוואן זצ״ל שנקרא בפי מעריציו המלוב״ן (המלומד בניסים) מחולל הרבה נסים למתפללים על קברו והרבה חולים ונכים מצאו מזור בנסים שלג

כאמור, ראוי שאני אציין שהרב מ. עטיה היה מאמין אמונה שלימה בנסים ובנפלאות שהצדיק הפליא לעשות לכל הבאים להשתטח על קברו ולבקש ממנו ישועתו שיעשה עימהם וירפא מחלותיהם. קיבלתי עלי מרצון את הרעיון הנשגב שלו שנוציא לאור ספר על שם רבי עמרם זצ״ל שבו נרכז את הסיפורים הרבים על הנסים והנפלאות שאנחנו שמענו עליהם ושסופרו מפרי עיתם של רבנים, סופרים, היסטוריונים ובעיקר מבני קהילת וואזן, אשר ראו וחזו במו עיניהם את נסיו ונפלאותיו וסופרו מפה לפה בדחילו ורחימו באמת ובתמים, כולם אמתיים ונכונים בלי שום כחל וסרק, רובם סופרו מפי זקני העיר אנשים יראי השם ושומרי מצוותיו יראים ושלמים.

מובטחני שב״ה הרב מאיר אלעזר עטיה הי״ו ואנוכי נצליח למלא המשימה כאשר שמענו וכן ראינו, חבל מאד שלא התעוררנו כמה שנים לפני זה כאשר זקני היהודים היקרים עדיין היו בחיים ויכולנו לשאוב ממעייניהם מידע רב שהיה יכול להיות לעזר, חבל על דאבדין ולא משתכחין, ברכתינו שלוחה ליקר באדם מר חנניה דהאן הי״ו על העצות וההדרכה שהואיל לסייע בידי, השם ישלח לו רפואה שלימה, בספר יסופר על חזיונות ונסים גלויים שהצדיק חולל למעריצים אותו. אני מקוה שע״י זה נגביר האמונה בקב״ה ובצדיקים הקדושים ואם נצליח למלאת משימה זו נוכל להגיד שמלאו משימותנו בהצלחה והיה זה שכרינו.

בדור שלפני ר׳ עמרם בו דיוואן דידן, ידוע לנו על דודו בשם רבי יהודה בן רבי עמרם דיוואן הראשון. אשר היה תושב ירושלים.

בצעירותו עבר לגור בעיה״ק צפת ונהיה לחתנו של הגאון רב יעקב הכהן. בשנת תס״ח (1708) נשלח מטעם חכמי צפת כשד״ר לפרס, בשנת תפ״ח נשלח מטעם חכמי חברון וירושלים לערי אנטוליה ותימן בשובו נתמנה כרב בעיה״ק צפת.

 יותר מאןחר נשלח לקושטא ושם הדפיס את ספריו ״זבחי שלמים״ אשר נדפס בשנת התצ״ח והספר ״חוט המשולש״ אשר נדפס בשנת התק׳׳ט. בהיותו בקושטא כמה מעשיריה ביקשוהו לייסד ישיבה בירושלים והם יממנו את הוצאותיה, וכך עשה בחזרתו לירושלים תיכף ייסד ישיבה אשר קרא לה ״נוה שלום וברית אברהם״ אשר בה למד יותר מאוחר בן אחיו המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן כפי שיבואר לקמן בפנים הספר.

בשנת תק״א התמנה כדיין בבית דינו של הראשון לציון רבי נסים חיים משה מזרחי וחתם על כמה תקנות עם חכמי ירושלים.

בשנת תק״ב חתם עם רבני ירושלים על הסכמת הספר ״צח ואדום״ לר׳ רפאל טריווש, נלב״ע בסביבות שנת תקי״ב (1752) יש הסוברים שגם לו היה בן ושמו עמרם מחכמי חברון(עיין לקמן עמוד 62).

עיין עוד פרטים בהקדמה לספרו ״חוט המשולש״ ובספר חכמי א״י ג׳ עמי ט״ז. ולא כמו שכתב מר יערי בספרו שלוחי א״י עמי -584-. בתמצית כל דברי חוקרי חכמי הזמן ההוא, יוצא, שרבי עמרם דיוואן הראשנן הוליד שני בנים, יהודה ואפרים. יהודה הנ״ל הוליד בן וקרא את שמו עמרם שגם הוא היה אחד מחכמי חברון, ור׳ אפרים הוליד את מורינו הצדיק רבי עמרס בן דיוואן הקבור בוואזן והוא הוליד את ר׳ חיים הקבור בווירגן כמבואר לקמן.

החכמים אשר למדו עמו בישיבה היו: ר׳ משה בורלא אשר עמד בראש. רבי ישראל יעקב בורלה אשר שימש אח״כ כראב״ד בירושלים, הרב אפרים נבון מחבר הספר מחנה אפרים רבי נסים ברכה חתנו של החיד״א, הר׳ אליהו פרחי ר׳ דוד פראג׳, ר׳ אברהם בן שושן ורבי דוד אשכנזי, היו משתכרים בסך שבע מאות גרוש. סדר לימודם היה, בבוקר לימוד הלכה, בצהרים חמשה דפים ראשית חכמה וב״י. (עיין גם תולדות חכמי ירושלים כרך ג׳ עמוד 43).

הצדיק המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן

חיי עמרם                                                                                      |

מהמחבר רבי מאיר אלעזר עטיה שליט״א

רבנו זצ״ל נולד בעיר הקודש ירושלים תובב״א בשנות ת״ק – 1740 בערך והוא בנו של החסיד רבי אפרים דיוואן. אשר לפי המסורת, אבותיו הראשונים נולדו בכפר ערבי דרומית לעיר טאנג׳יר הנקרא כפר ״דיוואן וכל יוצאי כפר זה כונו ״ בן דיוואן ״ כלומר בן הכפר דיוואן.

רבי עמרם למד תורת הפשט מפי גאוני ירושלים. כאשר גדל, נכנס לישיבת המקובלים ללמוד תורת הקבלה ושם התחיל ללמוד את תורת הח״ן " סוד השם ליראיו " עד שנמנה לאחד מגדולי חכמי ישיבת ״נוה שלום" אשר נתייסדה ע״י דודו רבי יהודה דיוואן, אחר כך עבר לגור בעיר הקודש חברון יע״א ונמנה שם בין גאוני ומקובלי העיר.

בשנת תקכ״ג – 1863 – שרר מצב קשה בישיבת חברון, אז נמנו כל הרבנים פה אחד לשלוח את הצדיק רבי עמרם לערוך מגבית לישיבתם במרוקו הנקרא בפי הרבנים ׳מערב הפנימי " כי שם אהבתם לארץ ישראל היתה נפלאה עד מאוד את פרוטתם  האחרונה היו מנדבים לשד״ר אשר היה מתקבל אצלם בכבוד גדול עם מתת אכסנייא נאה.

שלש סיבות הן, עבורם הוא נבחר לשליחות זו:

סיבה ראשונה ־ הצדיק הוא מצאצאי בני המקום כפי  שאמרנו. לכן נתנה לו העדיפות לעסוק במגבית. כי עבור הנדבנים והעשירים בני צפון אפריקה היה להם לכבוד גדול ועונג לראות אחד מבני עדתם נמנה עם גדולי התורה בארץ ישראל. על כן היו עורכים מגבית גדולה כדי להשביע את  רצונו ולמלאת משאלותיו.

סיבה שניה – היה דיין גאון גדול בתורה, כי ידוע שכאשר היה מגיע איזה שד״ר למרוקו היו רבני הישיבות מזמינים אותו לישיבתם ומביאים לפניו את שאלותם בהלכה וקושיות קשות אשר היו מתקשים בהם בהבנת התלמוד ומפרשיו. אם היה עונה על קושיותיהם היו גם הרבנים מצטרפים אליו למגבית ומשתדלים אתו בכל עת שבתו עמהם. גם עשירי העיר היו מזמינים אותו לארוחות ומסיבות נכבדות ביחד עם רבני ומכובדי העיר ושולחים אותו שש ושמח מהמקום.

במכתב השליחות משנת התקכ״ג תארוהו רבני הישיבה בחברון בתוארי חכמה וכבוד וזה לשונם:

" אשר על כל אלה חילינו פני החכם השלם והכולל, סיניועוקר הרים כבוד מורינו הרב עמרם דיוואן נרו' ללכת בשליחותינו למחנה תהלתו וכוי. להודיע צערינו לרבים אולי יחנן ה׳ והיתה הרווחה והאדמה לא תשם.

חתומים גאוני עיר הקודש חברון

אהרן אלפאדארי

חיים יהודה גומץ פאטו

יצחק זאבי 

חיים רחמים באג׳אייו           

אליהו בן ארחא      

פנחס מרדכי באג׳אייו           

אברהם גדלי׳ה.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 אל מעין העדן – רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

הרב מאיר אלעזר עטיה בהשתתפות משה דהאן יליד וואזן

גאוני ארץ המערב הכירו בערכו הרם ובידיעותיו הרבות בפסקי הלכות. והנה אנו רואים שבשנת התקכ׳יה אשר סימנה ואתה תענ״ה. כאשר הצדיק שהה בעיר הגדולה של חכמים ושל סופרים פס, ביקשו ממנו לעיין בפסק דין שלהם. פסק דין זה מובא בספר ״מי השלח״ דף ס״ב ע״ב של הרה״ג רבי רפאל אהרון מונסונייגו זצ״ל מעיר פס.

ולאשר אותו והוא כותב כך :

עליונים למעלה בהסכמה עלו שאין שמין את הבית הכנסת הנזכרת אלא כמות שהיא.  אף אנן נמי מודינא בהא מכל טעמי הנזכרים לעיל. ולאפושי גברא קא אתינא.  וחותם ־ הצעיר ״עמרם דיוואן. הוא הסובב שלהותייהו דרבנן קרישי ארעא.

  סיבה שלישית-  רבי עמרם התפרסם בעודו בחייו כמלומד בנסים ופועל ישועות ונפלאות בקשותיו אינם חוזרות ריקם ותפילותיו עושות רושם בשמים. עד שבכל מקום אשר שם דרכה כף רגלו ושמועתו הגיעה, מיד נהרו אליו תושבי המקום והסביבה כדי להתברך מפיו ולהיוושע על ידו.אלו הן למעשה הסיבות העיקריות אשר גרמו לשליחותו של הצדיק למרוקו.  שליחות ראשונה זו ארכה כשלש שנים במרוקו משם חזר לעירו חברון.

"חתימת שמו עמרם דיוואן ולא בן דיוואן. המילה ״בן״ מוסיפים אותה תושבי מרוקו לכל שם משפחה, כמו: אבן דנן אבן עזרא, אבן צור וכר, או אולי כפי שאמרנו לעיל שאבותיו הראשונים ילידי הכפר דיוואן לכן אומרים לו בן דיוואן דהיינו הבן של הכפר דיוואן. אבל הרב בפסקיו חותם רק עמרם דיוואן או ראשי תיבות עד״ן.

״אחרי שבע שנים בשנת התקל״ג ( 1773 ) התבקש שוב על ידי חכמי חברון לצאת לשליחות אשר התארכה כתשע שנים, עיקר מטרת שליחות זו היתה להבריחו ממקומו לאחר שהפר צו השלטונות האוסר להיכנם לתחום מערת המכפלה והוא נאלץ ״להתפלל שם לריפוי בנו רבי חיים על קברי האבות וכל זה מסופר בהרחבה לקמן בעמוד ־28-. בשליחות האחרונה, כאשר ביקר אצל חבירו המשורר הצדיק ממכנם רבי דוד חסין, שר שיר לכבודו לעורר הצבור להיענות לו באיסוף נדבות לטובת ישיבתו אשר בחברון עקב המצב הקשה בו היא נתונה.

וכך מתאר הרב חסין את חבירו הצדיק:

״ אערוך שיר מהלל/ לפני יוצרי מחוללי לככוד חכם שמחת גילי, אשכול תכופר דודי לי.

ואחר כך פונה לציבור הנדבנים ואומר:

ידידים ריעים אהובים, לדבריו היו מקשיבים עטרוהו בוהובים, אענדנו עטרות לי.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב אלעזר עטיה

להלן השיר במלואו מתוך הספר " תהלה לדוד "

85 – אערך שיר מהללי

 פיוט יסדתי לכבוד יקרת הלת שליחא דרחמנא הרב הכולל כמה"ר עמרם דיוואן יצ"ו סימן אני דוד בן חסין חזק

 

אערך שיר מהללי

לפני יוצרי מחוללי

לכבוד חכם, שמחת גילי / אשכול הכופר דודי לי

 

נפלאת אהבתך נשגבה

בוערת כאש להבה

במדבר ובערבה / מאד מאד נעמת לי

 

ידידותך חושקת

נפשי, ותמיד שוקקת

אדם פטדת וברקת / גם נזם זהב וחלי

 

דומה דודו במקהלים

לצבי ולעפר אילים

אליו אקר נעם חובלים / יקר תפארת כלילי

 

ןאני תפלה לאל

ישימך ראש בישראל

במימיך יבוא גואל / על אדום אשליך נעלי

 

ידידים, רעים, אהובים

לדבריו היו מקשיבים

עטרוהו בזהובים / אעדנו עטרות לי

 

דבש ונפת צופים

רך וטוב במענהו

מאת אשאל ישמרהו / ישמע מהיכלו קולי

 

בורא ארץ ושמים

יוסיף לך שנות חיים

טובים בעדי עדיים / ותרבי ותגדלי

 

נטע יפה, פרח רטב

אחי נעם ואחי טוב

שונאך יקטף קטוב / אלהים ה' חילי

 

חסין קדוש צור עולמים

יתן לך בנים חכמים

בתלמוד מחכמים / בירושלמי ובבבלי

 

חנוטן היה יהיה הווה

חסדיו לך יצוה

ויצילך מכל מדוה / גם מכל מכה וחלי

 

זכות משה ואהרן

תגל תשמח גם תרן

בקרית ארבע היא חברון / עם כל שיראל קהלי

 

קום בתוך עם גדול ורם

אדוני צדק אדוני רם

לקרא דת משה בן עמרם / ברך לצור גואלי

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

הרב חביב טולדאנו בן דורו כותב: שר׳ עמרם הגיע למנינס בחודש אדר תקל״ה והתעכב שם עד ר״ח כסלו תקמ״ב אשר נסע לפאס,'ושם התעכב עד חודש תמוז ונסע עם שיירה גדולה לכפר אשג'ן ונפטר שם בליל שבת קודש אשר חל בו תשעה באב. רק ביום חמישי שאחרי זה הגיעה השמועה למכנס ושם הספידוהו כראוי (עיין אוצר המכתבים א׳ עמי ם׳, ועיין מלכי רבנן ל״ה ע״ב אות חביב בן יוסף)

מתוך " אוצר המכתבים " לרבי יוסף משאש

כרך א' עמוד ס'

בן דיוואן. הרה״ג השד״ר מעיה״ק חברון תובב״א, כמוהר״ר עמרם בן דיוואן זלה״ה, בא להעיר עז לנו מכנאס״א יע״א, וכבוד גדול עשו לו, ומפני שבוש הדרכים, נתעכב אצלינו עד ר״ח כסלו, שנת תקמ״ב לפ״ק, הוא . בא באדר תקל״ה לפ״ק, ונסע לפא״ס, ומשם נסע בתמוז תקע״ב, עם שיירא גדולה, לכפר ווא״ד זא״ן, ונתבש״מ שם ליל שב״ק, ט׳ אב״ר ש׳ תקמ׳׳ב לפ״ק, וביום ה׳ הגיעה השמועה, והספדנוהו כראוי, ע״כ מ״ך, וחתום, חביב טולידאנו ס״ט. ובס׳ תהלה לדוד דף ס״ו, יש שם קינה

שקונן עליו כמוהרדב״ח זלה״ה, ע״ש

להלן הקינה מתוך הספר " תהלה לדוד " לרבי דוד בן אהרן חסין.

18 – אזיל דמעה

 קינה קוננתי אל השמועה כי באה אל הלקח החכם השלם הכולל שליחא דרחמנא כבוד הרב הגדול רבי עמרם דיוואן זכרו לחיי העולם הבא. זיע"א

 

אזיל דמעה / אל שמועה כי לא טובה

חסרא ארעא / דישראל גברא רבא

 

נהי נהיה / תאניה ואניה

בייא, בייא / תזעק ארץ צביה ( בייא, בייא  מילות קריאה של צער בארמית )

האניה / להשבר חשבה                                   חסרא

 

ימררון /  בכי עדת ישורון

יעדרון / מהם שמחות ורון

על עיר חברון / איכה בדד ישבה                      חסרא

 

דורש אין לה / קרית ארבע רב חבלה

כי סר צלה / חשך ונעתם הלה

תרים קולה / אין שלום ליוצא ולבא                  חסרא

 

והוא על נ / דיבות יקום יחנה

מאת בני / ישראל צדקות נותני

מצוות קונה / עובד האל מאהבה                      חסרא

 

דור, דור רושיו / דור, דור ופרנסיו

ואנשיו / שוקקים שומעים מדרשיו

ופירושיו / אמירה נעימה יהיבא                      חסרא

 

בשליחותו / זריז עומד על משמרתו

ותשובתו / הרמתה כי שם ביתו

חניתו / לבני הישיבה מקרבא                         חסרא

 

נקי דעת / זכה וברה נובעת

ומכרעת / תבחן אזן שומעת

וקולעת / אל השערה לא יחטיא בה                 חסרא

 

אב רחמן / כדרדע וכלכל והימן

ציר נאמן / ללומדי תורה מזֻמן

ונעמן / במדבר בערבה                                חסרא

 

היא דינא / נחית לעמקא דדינא

שם טוב קנה / שליחא דרחמנא

באמונה / ידו היד המרבה                            חסרא

 

רב טביומי / טוביינא דחכימי – מחכמי התלמוד, משמע שמו נדרש על רבי עמרם, שהוא הטוב בחכמים

חזיה יומי / לבר אלהין דמי

לית ליה טימי / כמרגניתא טבא                   חסרא

 

נפלו אימים / עלי ומעי הומים

צדיק תמים / איך נקבר בארץ העמים

צור עולמים / זו היא ביאה זו היא שיבה       חסרא

 

עמרם נבחר / נקי כצמר צחר

כבן שחר / אורו נבקע כשחר

טוב ממסחר / דכספא ודהבא                     

חולק טבא / יתרימי ליה לעולם הבא

 

זך צור, אהיה / מלך ממית ומחיה

זרעו יהיה / חיים ארכים יחיה

ואף גם י- / גדל יזכה ברא כאבא

ועד שיבה / לא תהיה לו עזיבה

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטי

למכנס הגיע הצדיק באותה שנה בחודש תמוז והתאכסן בבית הרב הקדוש רבי זכרי משאש שהוא היה בעל הבית קבוע לכל שד״ר הבא מארץ ישראל. שם קבע לו ישיבה בביתו ויום יום רבני העיר וחכמיה היו באים ללמוד עמו. הרבנים הקבועים שישבו ללמוד עמו במשך שמונה שנים היו: בעל הבית הרמ״ז ובנו הצדיק ר׳ מרדכי, הגאון המשורר רבי דוד חסין והרב מרדכי צבאן זצלה״ה.

בשבת פרשת שלח לך אנשים, דרש הצדיק רבי עמרם בבית הכנסת הגדולה של האדמו״ר המלאך רפאל ברדוגו זצ״ל דרוש ארוך ונלהב לעורר את הצבור לעלות לארץ הקודש. דרשתו השפיעה מאוד על כל בני העיר והיתה התעוררות  גדולה לעליה המונית לארץ ישראל, ההתלהבות שאחזה בקהילה הבהילה את שר העיר שקרא לצדיק לבא לפניו עם רבני העיר ונגיד הקהילה ר׳ שלמה מימראן אשר הודיע להם  על האיסור לעזוב את העיר, כי יהודי העיר אחזו במספר  מלאכות חשובות וכל צרכי העיר היו בידם.           

מחמת מצב המלחמות, רק אחרי שבע שנים יכל ר׳ עמרם לעזוב את חבריו הרבנים ולהמשיך את דרכו בגביית תרומות לצורך ישיבת הברון ולחזור לחיק משפחתו.

» ממכנם נסע לעיר פאם עם מארחו רבי זכרי משאש אשר התלווה אליו בכוונה לנסוע אתו ארצה. שם התעכבו כשנה בערן עד שבנתיים רבי זכרי ע״ה חלה את חליו אשר מת בו בערב ראש השנה שנת התקמ״ב ונקבר שם בפאם.

כמובן שהספידו חבירו הצדיק רבי עמרם מספד מר מאוד. והודיע את גודל חוכמתו וחסידות לכל בני קהילת העיר  פאס.          

רב עמרם המשיך את דרכו לעיר צפרו ומשם נסע עם שיירה  גדולה דרך ההרים לכל הכפרים אשר שם היה ישוב יהודי, עד שהגיע לכפר אשג׳ן. שם תקפתהו מחלה ממושכת של הריאה אשר מת בה ביום תשעה באב שנת התקמ׳׳ב, חכמים נתנו בה סימן מהפסוק בישעיה ל״ז פסוק ב' שנת ״באומים ע״ד משב"ר״.

ע״ד־ראשי תיבות עמרם דיוואן

משב"ר ־בגמטרי״א שנת פטירתו תקמ״ב. שנה המסמלת משבר ואבל כבד על מותו של הצדיק יסוד עולם שהלך לבית עולמו.    

ועוד סימן שפטירת הצדיק גרמה להם עת צרה, דומה לאשה היושבת על המשבר, שאין לה כח להוציא את פרי בטנה. 

כאשר הגיעה השמועה על מותו של הצדיק הקדוש אשר עוד בחייו התפרסם כמחולל נסים ונפלאות ובזכותו התרפאו אנשים ונשים וטף ממחלות וממקרים קשים הספידוהו בכל  ערים והכפרים מספד גדול ומר.

חברו ללימודים ר׳ דוד חסין קונן עליו קינה מרה ובה הוא אומר: " אזיל דמעה, אל שמועה, כי לא טובה הסרא ארעא, דישראל, גברא רבא

״חברה קדישא של כפר ״אשג׳ן״ טפלו בקבורתו לפי בקשת הצדיק. וכך האגדה אומרת:

כאשר הגיע לכפר, ראה הצדיק ברוח קודשו שהגיע עת להחזיר נשמתו לבוראו. שלח אחר חברה קדישא והודיעם, כאשר שאלו אותו איפה הוא רוצה שיקברו אותו? אמר להם בבית הקברות היהודי הקטן אשר ״באשג׳ן״ תחת העץ הזית הגדול אשר בכניסה ובלי לבנות מצבה רק אבן פשוטה תהיה מונחת על הקבורה וכך עשו.

יום הילולתו נקבעה ליום השבעה של פטירתו ביום ט״ו באב שהוא ממילא יום טוב לישראל כפי שמובא בתלמוד.

עיין תענית כ״ו ע״ב ול״א ע״א. זכותו תגן עלינו אכי״ר

אמונה בחכמים, בלי צורך בנסים ונפלאות

אל לאדם לסמוך על שכלו אף על מה שהוא רואה בחוש. כ״כ שאין לו לצפות לנסים גלויים מותאמים לרצונותיו ולתלות בהם את אמונתו או ח״ו חוסר אמונתו, זוהי מציאות שאינה ניתנת לערעור, אך האדם, לפעמים רואה אותה ולפעמים נעלמת היא מעיניו.

האדם נתון לכל מיני לחצים ולכל מיני נסיונות. אך יד ההשגחה קיימת ומובילה את העולם. האמונה בה, קודמת לשיפוט השכלי של האדם, אמנם הקב״ה ברא את העולם המתנהג לפי פיקודו בהתנהגתו בכח הטבע, אך כח עוד יותר לחסידיו ולצדיקיו, מבחינת הצדיק גוזר והקב״ה מקיים. וגם להיפך הצדיק בכוחו לבטל את גזירותיו של הקב״ה. עלינו להאמין אף בדברים הנראים לנו כהיפך מן הטבע ומן החוש השכלי.

מסופר מעין זה בגמרא, אירע שישב רבי יוחנן ודרש: עתיד הקב״ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן גדולות שלושים על שלושים אמות וחוצב בהם נקב של עשר ברום עשרים אמות, ומעמידן בשערי ירושלים. ודרש זאת מהפסוק בישעיה (נד, יב) האומר: ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח, לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: עכשיו בימינו אבנים טובות כביצת התור שהיא הקטנה במיני היונים אין אנו מוצאים כל כן, מרגליות גדולות כפי שדרשת איך אפשר אנו למצוא?

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד בים, בדרך ראה את מלאכי השרת שם, מנסרים אבנים טובות ומרגליות בגודל זה, אמר התלמיד למלאכים, אלה למי? אמרו לו: עתיד הקב״ה להעמידן בשערי ירושלים.

כאשר התלמיד חזר שוב לעירו, מצא את רבי יוחנן שיושב ודורש בענין מסוים אחר, אמר לו התלמיד: רבי, תמשיך כל הזמן לדרוש ולך נאה לדרוש, כי כפי שאמרת בדרשה  הקודמת כך אני ראיתי.

אמר לו רבי יוחנן בגערה, איש ריקני אתה וכי אם לא ראית לא היית מאמין בדברי, אם כן מלגלג על דברי חכמים אתה!נתן עיניו בו בכעם ועשאו גל של עצמות.

הנה בלי ספק, התלמיד הזה תלמידו של ר׳ יוחנן אשר זכה לראות את מלאכי השרת בעבודתם, דבר שלא כל ילוד אשה זוכה לזה, בכל זאת לא האמין בדברי נסים ונפלאות כל הזמן שלא ראה אותם בחוש, לכן סופו נעשה נל של עצמות.  

עלינו להאמין בכוחות העצומים של חכמינו ע״ה ובצדיקי עליון אהובי השם, שהם מכח תורתם וצדקותם הגיעו לדרגה גבוהה מאוד מעל החושים הגשמיים הנראים לעינים.

והנה להלן אגדה מעניינת ואמיתית אשר בין היתר סופרה גם  ע״י הגאון הצדיק רבי יוסף משאש ע״ה, של מעשה רבי עמרם הצדיק התארח אצל אבי סבו למעלה משמונה שנים ועקב כניסתו למערת המכפלה הוברח למרוקו והנה תוכן המעשה במאמר הבא:

סיפור זה סופר ע״י מר משה דהאן והוא מתאים, כפי מה שנכתב בספרים, שנסיעתם של רבי עמרם ובנו רבי חיים לא היתה מתוכננת בשליחות השניה של שנת התקל״ג, שליחות זו למעשה היתה הברחה מהמקום ובאותה הזדמנות שימשה כעריכת מגבית למען ישיבות חברון. וכך כותב המשורר הדיין רבי יעקב טולדאנו בר משה, באחד משיריו לכבוד הצדיק: ״נס חסד עשה הקב״ה עימהם וניצלו מידי אויביהם״. עיין בספר ישמח ישראל שירי הבקשות לפי נוסח יהודי מכנס. וכן עיין בסוף ספר זה בקובץ שירי רבי עמרם.

אחרי שחזר רבי עמרם מהשליחות הראשונה ממרוקו לחברון, מצב בריאותו של בנו היה הולך ומחמיר מיום ליום, אז רבי עמרם חשקה נפשו להיכנס עם בנו להתפלל לבריאותו ":מערת המכפלה, הצדיק שכנע את שומר המערה, ותמורת שוחד יעץ לו השומר שיתחפש הוא ובנו בבגדי ערבים כיאה למכובדים המוסלמים שבאים להתפלל ביום שישי בשעות אחרי הצהרים במערת המכפלה.    

ליהודים בזמנים ההם, היה מותר לעלות רק עד המדרגה השביעית, כשהשתכנע שומר המערה והסכים להעלים עין מכניסת רבי עמרם ובנו עם המון המתפללים, אמר לו שאין הוא יכול לעשות לטובתם מאומה במידה ותתגלה נוכחותם.

כמתוכנן הם התערבבו בין המתפללים וחדרו פנימה, ברור שרבי עמרם ובנו התקרבו והתחילו תפלתם מיד ע״י קברי האבות, וכשהם עדיין במקום הכיר מישהו את רבי עמרם ורץ למסור לשומר המערה שראה כמו שני יהודים מתפללים. השומר, הדבר הראשון שהוא עשה, רץ לכיון הכניסה וסגר השערים על מנת למנוע התקהלות לתוך המערה במתפללים שהכניסה בפנים לא נתאפשרה מרוב המונים הבאים לתפילת יום שישי והשומר רץ כשהוא צועק:

יהודים חדרו למערה, ההמון השתלהב וביקש למצוא היהודים על מנת לעשות בהם שפטים, הדבר מיד הובא, לידיעתו של שר העיר (הפאשה המושל) שגזר גזירה שדמם של רבי עמרם ובנו מופקר, וכל מי שיראה אותם דמם יהיה הפקר ומותר לפגוע בהם.      

ישנם שכתבו שהשומר הרשע הוא אשר סגר עליהם בכוונה שערי המערה ורץ להלשין לשר העיר, ויש אומרים שנסים ונפלאות נעשו ונפתח פתח במערה שהצדיק ובנו ראו במנוסתם.                                                                                                  

ובתלבושתם המוסלמית לא עוררו חשד עד שנמלטו והגיעו  למרחק מהמערה, היה יום ו׳ בצהרים השניים הסתתרו ובאותו יום ששי כבר נראו בנמל בעיר יפו, עלו על האוניה והגיעו משם לנמל קושטא משם הפליגו לתורקיה, ומתורקיה למרוקו.

כפי שאמרנו בנו של רבי עמרם, רבי חיים, היה נער חולני, אביו היה מוטרד תדיר מפאת מחלותיו, ובעצמו היה מטפל בו, וכך התגורר רבי עמרם עם בנו בחדר שרכש ברובע היהודי, וכאשר היה נוסע היה משאיר את בנו החולה לבדו בחדר.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

     כאן עלי לספר מה שנודע לי מפי רבי יוסף משאש ז"ל כאשר כיהן כרב ראשי ספרדי בעיר חיפה, בשנת 1964 באנו לבקר אותו בביתו ברחוב החלוץ אני ורבי יהודה מרסיאנו, ותוך שיחה כשידע שאני הייתי הגבאי של בית כנסת ע״ש רבי עמרם בגבעת אולגה, הוא סיפר לנו שברשותו היה מכתב של רבי עמרם שכתב לסבו, ובו הוא נותן לו יפוי־כח שאם יקרה לו משהו שימכור החדר וימסור התמורה לבנו רבי חיים, כאשר ביקשתי מרבי יוסף משאש שישאיל לי  המכתב להצגתו בבית כנסת הנ״ל הוא הצטער ואמר לנו שהמכתב נשאר אצל אחיו במכנס והוא עדיין לא עלה לארץ. ומסמך זה קיים עדיין.                                                           

במסמך אחר המצולם בחוברת שכתב מר צמח יום טוב המפקח הכללי של כל החינוך בבתי ספר ״אליאנס״ בכתב העת שלו נמצא מסמך ובו מופיעה גם חתימתו של רבי  עמרם, המסמך הוא פסק דין בענין ירושה, ובין יתר הרבנים מכפלה שישבו בדין ישב גם כן רבי עמרם, והמסמך הוא פסיקה שהרבנים חתמו עליו המתיר לבניו של יהודי מטטואן למכור בית כנסת שהיה רכושו, וכך יצא שרבי עמרם בישיבתו הארוכה במרוקו נהיה לאחד הרבנים החשובים שהיו במכנס.

תפילה במערת המכפלה.

"למערת המכפלה נודע מקום מיוחד במסורת ישראל ומלבד הכותל המערבי אין עוד מקום שריכז אליו את רחשי הלב והערצת הדורות כמו קברי האבות. במשך הדורות התרפק הישוב היהודי הדל על קברי האבות, בלב אוכלוסיה עויינת בסכנה ובחירוף נפש.

כי לא מלבד שיש סגולה גדולה להתפלל על קברי האבות כפי שמוזכר – בתרגום שני למגילת אסתר פרק א', ב – אמר הקב"ה לירמיהו – לאחר החורבן – לך קרא לאברהם ליצחק וליעקב…..מקבריהם שהם יודעים לבכות !

אלא המקום עצמו מקודש, כפי שאומר הזוהר הקדוש – בפרשת חיי שרה קכ"ז, עמוד ב' – שאברהם, היה מתפלל כל יום יום – בשדה – והיה יוצא עד אותו השדה שהיה מלעה ריחות עליוניים וראה אור יוצא מתוך המערה והתפלל שם, ושם דיבר עמו הקב"ה ועל כן חפץ בה, בהמערה, ותשוקתו באותו מקום תמיד – על פי תרגום הסולם. 

אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים

הרבה שואלים. מדוע הצדיק רבי עמרם הצטרך להיכנס למערת המכפלה ולבקש מהאבות הקדושים להתפלל בעד בנו רפואה וחיים. הלא רבי עמרם עצמו צדיק קדוש ובאים מכל העולם להשתטח על קברו כדי שיתפלל עליהם, וידוע לכל העולם, כמה נסים ונפלאות נעשים למשתטחים על קברו הפלא ופלא?!

על כך אומרים שכלל הוא בחיים הרוחניים, כבתחום התופעות החומריות האומר; אין האסיר מתיר עצמו מבית האסורים, אלא זקוק הוא שאדם מן החוץ אשר יתיר את כבליו.

מעין הדברים האלו מובאים הרבה בתלמוד. הגמרא מספרת על רבי יוחנן בר נפחא מגדולי האמוראים אשר דבריו מהווים אחד מן הבסיסים העיקריים הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הירושלמי. באשר היה חולה ביקר אותו חבירו רבי חנינא, איך שפשט לו את ידו העמידו רבי חנינא מחוליו. ושואלים בגמרא מדוע הוזקק ר' יוחנן לחכות עד שיבוא ר׳ חנינא וירפאנו?           

לכאורה היה צריך להיות, שיעמיד ר׳ יוחנן את עצמו בלי עזרתו ותפילתו של ר' חנינא. שהרי לפני זה מספרת הגמרא שר׳ יוחנן ריפא את תלמידו רבי חייא בר אבא ושם ראינו שגדול כחו הרוחני לרפא את תלמידו? על כך אומרים את הכלל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

ועוד מסופר בגמרא שכאשר שמע אבישי בן צרויה שדוד המלך נמצא בְּנוֹב כלוא אצל יִשְבִי אחיו של גָלְיַת, הלך לנוב על מנת להצילו. אך כאשר ראה אותו ישבי בנוב אמר: עכשיו הרי הם שנים ועלולים להתגבר עלי ולהרוג אותי. מיד זרק את דוד למעלה ונעץ את חניתו למטה בקרקע כדי שיפול עליו וימות, מיד אמר אבישי בן צרויה שֵם מן השמות הקדושים והעמיד את דוד בין השמים לארץ שלא יפול, בהיות אבישי משתומם על הנם הגדול, אמר אבישי שֵם קדוש אחר והורידו לארץ למקום יותר רחוק וברחו שניהם, וזה מה שכתוב ״ויעזר אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימתהו״ ( שמואל ב׳ ) אמר רב יהודה אמר רב: הכוונה היא שעזרו בתפלה.

ושם שואלת הגמרא, מדוע הוצרך דוד המלך ע״ה לתפילת אבישי כדי שינצל והרי דוד המלך צדיק היה ויכל הוא להתפלל על עצמו ולהנצל, ומשיבה הגמרא, מקובלים אנו כשם ״שאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים״ והוא זקוק לאחר שיוציאנו, כך הוא בדברים האלו.

לכן אנו רואים בכל הדורות שהצדיקים עליהם השלום אפילו  שהם עצמם מלאי יסורים, יש להם כח עצום להתפלל בעד אחרים. כפי שיסופר ויבואר להלן בעהי״ת.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

סגולה להולדת בנים

בהיות הצדיק רבי עמרם אורח בעיר פאם נתאכסן בביתו של הרב מנשה אבן דנן זצ״ל, אשר אשתו היתה יולדת רק בנות. כמובן שהיו בצער שעדיין לא הביאו לעולם בן זכר כדי לסיים מצוות פריה ורביה.בהיות הצדיק בביתם נולדה להם עוד בת, כנהוג אצל יהודי מרוקו כאשר נותנים שם לבת היו מבקשים מהרב לברך אותה ובזמן הברכה נותנים לה את השם אשר יקרא שמה           בישראל וכוי… מיד רבי עמרם קרא שם לילדה בשם ״פאדינא״ כלומר ׳גמרנו׳ מללדת עוד בנות, וכן היה שמשם ואילך נולדו להם רק בנים.

(עיין לקמן בעמוד -143- דברים נפלאים, עד כמה משפיעה גזירת שמים על קריאת שמו של האדם)

סיפור זה מביא אותו הרב יוסף בן נאיים בספרו מלכירבנן עמוד ק"ב ע"ב באות עמרם אלבז, כ"כ סופר גם על ידי הרב יוסף משאש בהקמה לספרו אוצר המכתבים חלק א'

תאנים מגן עדן

*בהיות הרב בעיר תאזא עם בנו רבי חיים, התאכסנו בבית איש הנקרא בן סמול. בנתיים חלה שם רבי חיים בנו של הצדיק חולי כבד מאוד ואביו ביקש עליו רחמים ויקם מחוליו. כשנתרפא מחוליו התאוה הבן לאכול תאנים, וביקש מאביו שיביא לו תאנים, וזאת לדעת שהמקרה ארע בתקופה שלא היו תאנים מצויים.                                                      

רבי עמרם הצדיק ביקש מבעל הבית אם יכול הוא לגשת לקנות לבנו תאנים, אמר לו בעל הבית בבהלה רבי, מאין אוכל לקנות לן תאנים, הרי עדיין לא הגיע זמנם, ואינן בשום מקום? אמר לו למרות זאת לך וקנה תאנים מן השוק וה׳ יצליח דרכן.

בעל הבית לא יכול היה להמרות את פי הצדיק, יצא בבל זאת לשוק ובדעתו היה שבודאי יחזור ריקם.

בהיותו מסתובב בשוק ניגש אליו גוי אחד וביקש שיקנה ממנו מעט תאנים. אמר לו שוטה מה אתה חושב להתלוצץ עלי? כי חשב בדעתו שהגוי ודאי שמע שהרב ביקש ממנו לקנות תאנים, לא אבה לשמוע דבריו, מיד הגוי הוציא מתחת בגדיו חמשה תאנים יפות וטובות שגמרו בישולם.

התפלא האיש עד מאוד והתפעם לבו מגודל הנם. קנה אותם ממנו והביאם לבן של הרב ואכלם כפי שביקש.

*ממשיכים לםפר שרבי עמרם אמר לבעל הבית: תאנים אלו הגיעו ישר מגן עדן מיוחד בשביל בני רבי חיים.

רוחני בצורה גשמית

 קורא יקר! שלא יבהלוך רעיונך לאמור, איך יתכן שמהעולמות הרוחניים ניתן להביא דברים גשמיים ובפרט מגן עדן שאין שם לא אכילה ולא שתיה אלא כדברי רז״ל, שם יושבים צדיקים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה?!

דע לך אחי, שכל מה שיש בעולמנו גשמי זה, יש כדוגמתו בצורה רוחנית בעולמות הרוחניים, ההבדל הוא כאשר הדבר הרוחני יורד לעולמנו זה הוא מיד מקבל צורה גשמית. וכך אומר הזוהר בפרשת שמות (י״ג ע״ב) וזה תמצית דבריו לפי תרגום הסולם:

כמו שהגוף נבנה בעולם הזה מקשר של ארבע יסודות, שהם, אש רוח מים עפר ומצטייר מהם בעולם הזה, כך הרוח מצטייר בגן עדן מארבע רוחות העומדים בגן, והרוח מתלבש שם ומצטייר מהם צורת דמות הגוף שנצטייר בו בעולם הזה וכו', ועוד ממשיך שם הזוהר למפר על ההוא ברנש, שהתחבר עם ר׳ אלעזר ור׳ אבא בעת שהיו בדרכם מטבריה לציפורי, וסיפר להם על אותה מערה שבה נכנס וראה שם הרבה אילנות אשר נדפו מהם ריחות ובשמים עד כדי שלא יכל לסבול. ושם ראה איש ושרביטו בידו, אשר מסר לו צרור של מכתבים מלאי פירושים של סודות עליונים וביקשו למוסרם לר׳ אלעזר אשר לאחר שעיין בהם מיד הצרור פרח מידיו. כאן מבואר שדברי הסודות באותו עולם הן בכתב רוחני, כאשר ירדו התגשמו לכתב גשמי , אר כאשר גמרו את שירותם כאן עלו בחזרה לעולם הרוחני ופרחו

פטירתו של הצדק

יום פטירת הצדיק הוא יום רצון ורחמים

לפני שעזב הצדיק את העיר צפרו, מרוב הטרדה והדאגה לבנו יחידו עמד בחצר ביתו של בעל האכסניה, נשא עיניו השמימה בתפילה ובתחנונים על רפואת בנו ממכאוביו וממחלתו ואמר: רבונו של עולם הנני כפרתו לפניך, תן חיים לבני ואותי קח במקומו, אין בי יותר הכח לטפל במכאוביו אנא הושע נא.

לאור השיפור הפתאומי שחל במצב בריאותו של בנו רבי חיים החליט להמשיך בסיורו ויצא עם שיירה גדולה דרך ההרים לכפרים לעסוק בגביית הכספים, בין יתר הכפרים בא גם לכפר אשג׳ן המרוחק תשעה קילומטר מהעיר וואזן, עם הגעתו לשם תקפה אותו מחלה קשה בראות, כעבור כמה ימים נתבקש בישיבה של מעלה ביום תשעה באב התקמ״ב ־ ־1781.

חברה קדישא המקומית של קהילת כפר אשג׳ן שמנתה כשלושים משפחות טפלה בצדיק ובקבורתו, הידיעה על פטירתו עשתה לה כנפיים ומכל רחבי מרוקו באו להתפלל ולהשתטח על קברו, הרבה מקוננים חברו עליו קינות ומשוררים שירים לכבוד הרב הצדיק מחברון עיר הקודש.

אך מכיון שיום תשעה באב הוא יום אבל גדול לכלל ישראל לא יכלו לקיים הילולת הצדיק רק עד ט״ו באב שהוא יום השבעה של הצדיק. ומאז המונים עולים להשתטח על קברו אומר הרב השל״ה הקדוש, שעצם יום הכיפורים הוא יום של רצון ורצוי לפני בורא עולם לסלוח לעמו ישראל, כן יום מותו של הצדיק הוא יום רצון אף שהוא לכאורה יום אבל על פטירתו של הצדיק, מכל מקום, בישיבה של מעלה הוא יום הילולה. (עיין בספר ״השושלת לבית פינטו״ עמוד ׳37־).

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

 

צוואת הצדיק לפני מותו ותיאור האוירה הכללית ביום הילולתו

כידוע, הקהילה היהודית הקטנה שהיתה בכפר אשג׳ן מנתה מספר לא רב של משפחות שכללו בעלי מקצועות שונים שבאו לשרת את עובדי האדמה, אלו הפלחים שהתגוררו בסביבה. והיתה בכפר קבוצת יהודים שעסקו בנפטרים שנפטרו בכפר אשג׳ן. השריף הגדול שהיה ראש השושלת הסונית של בעלי האדמות של כל הסביבה, הקצה חלקת אדמה לקבורת הנפטרים היהודים, וזהו בית הקברות היהודי של קהילת יהודי וואזן עד היום הזה.

בבית קברות נקבר הצדיק הנודע רבי עמרם חסידא, ששמו נודע ברבים, והמונים באו להשתטח על קברו. כשלושים משפחות יהודיות התיישבו בכפר, ובקצה הכפר אשג׳ן ניכר שהיה שם בעבר רובע יהודי, הריסות הבתים שנתגלו שם מעידים על קיומה של הקהילה, ניתן להבחין בצבעים השונים שבהם היהודים סיידו בתיהם, לשם בא הצדיק רבי עמרם לערוך מגביות כסף לטובת הישיבות של המקובלים בחברון, ובסוף נפטר שם מהמחלה הקשה שתקפה אותו פתאומית.

גל האבנים המכסה את קברו של הצדיק.

כשחש רבי עמרם שמיתתו קרבה קרא לראש החברה קדישא של הכפר וביקשו באופן מיוחד שלאחר פטירתו לא יקימו, לא מצבה ולא כל בנין או מונומנט כלשהו על קברו.

אולם היו שידעו לספר שרק לאחר קבורתו של רבי עמרם התגלה בחלום לראש החברה קדישא וציווהו שלא יקימו שום מצבה על קברו. כעבור כשלושים שנה מתאריך פטירת רבי עמרם נקראה הקהילה היהודית של כפר אשג׳ן לעבור לעיר וואזן ולגור בה ברובע הפונדקים, זהו המלאח. כקיבוץ יהודי יחולו עליו כל כללי תקנות הדאמי, כלומר היהודי כמיעוט המוגן תחת אחריותו של השריף.

לפני שהיהודים עזבו את הכפר, העמידו מנין יהודים שישמרו על בית הקברות משמרת קבועה. בכל יום ויום היו מתקבצים מסביב לקברו של הצדיק רבי עמרם ולומדים תהלים, אידרא ופר׳ ורק ביום שישי היו חוזרים לביתם, מאז פטירת הצדיק נקבע שחברי החברה קדישא יעסקו בהתנדבות בכל הכרוך בנפטרים וקבורתם, ומאז נשמעו ונפוצו השמועות על הימצאות קבר הצדיק בכפר אשג׳ן המרוחק תשעה ק״מ מהעיר וואזן.

הנהירה למקום החלה לגדול, והבאים לקבר הקדוש נהרו בהמוניהם, באו ברגל מהעיר או על גבי בהמות משא. אנשי החברה קדישא סיפרו שכמה יהודים אמידים שבאו להתפלל על קבר הצדיק התפלאו לראות שרק ערימת עפר מכסה ציון קברו של הצדיק, והחליטו להקים מצבה כיאה לצדיק ולכבדו.

מספרים שלמחרת הקמת המצבה התפלאו לראות שרק ערימת אבנים נמצאת שם, והסיקו את המסקנה שהיה ראוי שיכבדו רצונו של הצדיק שציווה שלא יקימו מצבה או כל ציון על קברו.

גל האבנים שכיסה את קברו של רבי עמרם הלך וגדל משנה לשנה כפי המנהג, ישנם אנשים שכאשר מבקרים קבר מניחים עליו אבן קטנה, וכן גדל והתמלא הגל שנשארו במקום הקבר עד היום הזה.

אנשים המברכים והמתפללים עבור החולים, הנכים, החרשים, העקרות והאלמים שמורשים לדרוך יחפים על האבנים, היו מספרים בהתלהבות שהצדיק עושה נםים ונפלאות לא רק ליהודים בלבד, היו גם ערביות שהאמינו ביכולתו של הקדוש היהודי לרפא אותן ואת תחלואיהן. יהודים רבים שנולדו להם ילדים אחרי כמה שנים של עקרות קראו לבניהם עמרם, על שם הצדיק רבי עמרם.

נתקלתי בתופעה מוזרה שכמה מהמתפללים שהביאו עמם בקבוקי מים לקדשם על הקבר, סיפרו לי שביום ההילולא בשעות הצהרים כשהשמש בתוקפה, לעיתים קרובות, באה יונה לבנה ונחה על אחד מענפיו של עץ הזית שמעל קברו של רבי עמרם, שעומדת ומקשיבה לצעקות היו־יו שהנשים משמיעות, האנשים מתחילים להתלהב ומתפללים בקול רם, העדות של יציאת יונה מסמל עבור מוקירי זכרו שנשמתו של הצדיק בקרבת הקבר.

בתקופת ההילולא היו נשים שתלו פיסות בד ססגוניות כאומרות: הננו מבקשים ממך להתפלל עבורנו, והאבן או פיסת הבד מסמלת כאות מעריצי הצדיק הפוקדים את הקבר. הגברים יושבים מסביב לערימת האבנים ושרים לכבוד הצדיק, היו זוג זקנים עיוורים שקראו את כל ספר האידרא בעל פה, והיו שאומרים תהלים או לימוד אחר.

לפי האגדה, שכל מי שהיה משתטח על קברו של הצדיק היה עומד על יד האבן הגדולה המרכזית של קברו, לוקה בידו אבן קטנה ומבקש את מבוקשו מהצדיק וזה כעין מכתב המיועד לצדיק, והיה אומר אם אתה פה הנה האבן שלך ואם אתה לא פה כשתבוא תראה אותה. זאת הסיבה שיש שם הרבה אבנים קטנים כי הצדיק אינו תמיד ליד קברו בוואזן, אלא בגן עדן ורק לפעמים נמצא על יד מצבתו. היות ואי אפשר לדעת אם הצדיק באותו עת נמצא או לא, לכן כשהוא בא מגן עדן מוצא האבן שם כעין מכתב ואז נותן לו תשובה בחלום ע״י שליח או הוא בעצמו מתגלה בחלום (עיין בספר תשועת צדיקים 458).

ממול לעץ הזית דולקת להבה שמגיעה גבוה ולוחכת הענפים הירוקים הגבוהים אן אינה שורפת אותם. מרחוק נראה לעין בנין מפואר והוא בית הכנסת של הצדיק ובו הרבה מתפללים. בסביבה יושבים תחת עצים גדולים המבקרים המתפללים ומקימים אוהלים מכל הגוונים והצבעים. סיפרו לי שישנם משפחות שמבלות במקום שבעה ימים, אלה הם בודדים שיש להם חולה הזקוק למזור למחלתו ויושבים שם למשך 7 ימים. צדיק באמונתו יחיה, סיפרו לי פוקדי הקבר שהיו חרשים ואלמים ששמעו ודיברו, והיתה אישה בגיל העמידה שיצאה מדעתה, אם לבנים ובנות וחזרה למצבה הנורמלי, הם היו מצביעים עליה כנם רפואי והיא היתה מחייכת ומשוחחת עם כל אחד בעדינות.

בהמשך הסיור ראיתי בכניסה לאזור בית הקברות שורות שורות של אוהלים שמתנהלים בהם ממכר מצרכים חיוניים. יינות, בירה, לחם וכל מה שנחוץ להמשך השהות החגיגית במקום, נמכרים גם פנסי תיאורה המופעלים על מצברים, וכמובן הרבה נרות. קצת רחוק נמצא בית המטבחים, פלחים מביאים למכירה כבשים לרוב, והשוחטים ידם מלאי עבודה, בגדיהם מוכתמים בדם השחיטה, ובידם סכיני שחיטה מכל הגדלים, במרחק מבית המטבחים הארעי נמצאות בתי שימוש ארעיים, ובמקום ישנו באר מים שממנו היו באים לשאוב מים לשימוש ולשתיה. תחת כרמים וברחבות הסמוכות חונים הרבה כלי רכב פרטיים ואוטובוסים ציבוריים להסעת פוקדי הקבר, במרחק מה נמצא מעין מחנה אוהלים צבאיים שבהם אוכסנו הג׳נדרמים (שוטרי תנועה) שבאו לשמור על הסדר ולנווט התנועה של כלי הרכב שהסיעו החוגגים לאתר הקדוש וממנו.                                                                                 

ההילולא הזאת מבטאת את עוצמת האמונה הנותנת כח להמשך קיומו המיוחד של העם היהודי הנמצא בעולם של שנאה ועויינות ערבית כלפי העם היהודי הרוצה לשמור על מסורתו ואחדותו. 

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

בע"ה

אל מעי"ן העד"ן

 הרב מאיר אלעזר עטיה

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

ציון קבר הצדיק

מנהג ישראל קדום להקים מצבה על קברי הנפטרים ובפרט על קברי הצדיקים, וזה מה שנקרא ״ציוך שמציינים את הקבר של המת משום היכר. מצוה זו פסק אותה הרמב״ם בהלכות אבילות (פרק ד׳ הלכה ד׳): ומציינים את כל בית הקברות ובונים על הקבר. והטעם אומר הרב יפה תואר, שזה עושה נחת רוח למת, שיהיה רישומו ניכר על שם ״זכר צדיק לברכה״ להזכיר תמיד אותו לברכה ושידעו דורותיו אחריו מקום מנוחתו שיוכלו להתפלל עליו לעת מצוא, או לבקש מחילה ממנו וכדומה.

*המשנה אמרה שמותר לציין קברים בחול המועד משום היכר להודיע שיש שם טומאה, ע״י שמסיידים את הקברות בסיד לבן לרמוז על העצמות הטמונים שם שהם לבנים כסיד, כדי שלא ילכו אוכלי תרומה לשם שהם כמובן הכהנים ובני משפחותיהם.

שואל שם בגמרא רבי שמעון בן פזי, רמז לציון קברות מן התורה מנין? עונה הגמרא מהפסוק ביחזקאל תלמוד לומר, וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון, וכתב הריטב״א כי היה נראה לחכמים שדבר מעין זה שהוא צורך הבריות ותקון  העולם לא יתכן שלא יהא לו לפחות רמז בתורה.

אם כן, אנו רואים שיש שני טעמים להקמת מצבה.             

א.משום שזה גורם נחת רוח למת ע״י שמזכירין אותו לברכה ומתפללים עליו בניו אחריו.  

ב. לשם היכר מפני טומאת עצמותיו של המת.                                                     

אך שני הטעמים אינם שייכים במיתת הצדיק.                                        

הטעם הראשון כדי להזכיר את הנפטר לברכה. הצדיק אינו צריך לזה. יען שדבריהם ומעשיהם מזכירים שמם. כמו שפסק הרמב״ם שם האומר: והצדיקים אינן בונים להם נפש על קבורתם, שדבריהם הם זכרונם"

אם משום אזהרה מפני טומאת המת. בצדיקים לא שייך טומאה. כמו שמובא במשנה, מסכת סוטה (דף מט, א) משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות. דהיינו שהצדיק טהור ופרוש ומובדל מדברים הגורמים לטומאה.

כך מובא גם בזוהר הקדוש פרשת בראשית(קסח.):

רבי אלעזר אמר, כל מי שעוסק בתורה לשמה, אין מיתתו על ידי יצר הרע שהוא מלאך המות, משום שנאחז בעץ החיים ; שהיא התורה ולא מרפה ממנה, משום זה, צדיקים העוסקים בתורה אין גופם טמא לאחר מיתתם, כי אין רוח הטומאה שורה עליהם.

אם כן, שני הטעמים הנז׳ לא שייכים גם כן בצדיק רבי עמרם בן דיוואן זצ״ל.

א.  כי לא השאיר אחריו משפחה אשר תתפלל על קברו, רק בנו רבי חיים אשר היה ערירי וחולה אנוש כפי שיסופר אחר כך, כ״כ אינם צריכים תפילה לעילוי נשמתם כמו שאמר הרמב״ם שם וכן מובא בירושלמי מסכת שקלים (פרק ב׳ הלכה ה׳) תני: רבי שמעון בן גמליאל אומר, אין עושין נפשות לצדיקים שדבריהם הן זכרונם.

ב. אזהרה מפני טומאת המת. לא שייכת בצדיק הקדוש דנן כמו שאמרנו שהצדיקים אין גופם טמא לאחר מיתתם.

לפי האמור לעיל, יהיה לנו קשה. הרי רחל אמנו עליה השלום היא צדקת ולמה בנה יעקב מצבה על קברה

כדכתיב: ״ויצב יעקב מצבה על קבורתה. היא מצבת קברת רחל עד היום? תשובה לזה אנו מוצאים ברבינו

רש״י ע״ה על הפסוק האומר יעקב ליוסף בנו ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם.

אומר רש״י כאשר יעקב אבינו אמר ליוסף ואקברה שם, התכוון לומר לו: אני יודע שיש לך תרעומת עלי שלא הולכתי אותה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, קברתי אותה רק בדרך, אבל אומר לו דע לך שעל פי הדיבור של הקב״ה קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קול ברמה נשמע וכו׳

והקב״ה משיבה יש שכר לפעולתך נאום ה׳.

בזה יתבאר היטב, מה שהציב יעקב ״מצבה״ על קבר רחל אמנו כל זה רק לטובת עם ישראל שישתטחו על קברה. כך גם מבואר במדרש רבה(פרשה פי. יא) מה ראה אבינו יעקב לקבור רחל בדרך אפרתה? אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים.

למרות זאת, יש צדיקים אשר מרוב ענוותנותם אינם רוצים בבנין במצבה על קבורתם, בפרט צדיקים כמו רבי עמרם בן דיוואן אשר בעודו בחיים היה מחולל נסים ומרפא חולים בברכותיו לקב״ה אשר אינם חוזרים ריקם, חשש שמא אחרי  מותו, האנשים התמימים יעבדוהו כמין אליל ח״ו ובפרט כאשר יראו מצבה ובניין מפואר על קבורתו תתחזק יותר האמונה בו וישכחו את העיקר שהוא סך הכל פונה להקב״ה ומבקש ממנו בתור צדיק את בקשותיו למען המשתטחים על קברו.                                 

לכן הצדיק ציוה לחברה קדישא שיציינו את קברו רק באבנים פשוטים להיכר המקום בלבד.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

 

 אל מעיין העדן – הרב א. עטיה

מכירת מעיל הצדק                         

כדי להבין איך אפשר לילוד אישה להגיע לדרגת קדושה וטהרה כזו גדולה כמו של ר׳ עמרם בן דיוואן זצ״ל, נוכל להבין מהסיפור כדלקמן, אשר שמעתי אותו מפי הרב אהרון מונסניגו שליט״א בעת ביקורי בציונו הקדוש של ר׳ עמרם  ביום הילולתו בט״ו באב התשנ״ו, והוא שמע אותו מפי

      אבותיו הקדושים תושבי העיר פאם:

       איש עני בן טובים תושב העיר פאם אשר בנו הגיע לפרקו והיה צריך לחתן אותו עם ילדה עניה ויתומה, ולא היה לאל ידו לשאת בהוצאות הרבות של החתונה ושיקומם.האיש העני לא היה לו נעים לדפוק על דלתי בני עירו ולבקש את עזרתם.

      מצא לנכון לגשת לר׳ עמרם בן דיוואן אשר היה עובר אורח בעיר פאם ולספר לו את מצוקתו הכספית אשר בו הוא נתון.     רבי עמרם הצדיק היה גם כן באותו עת במצוקה כספית ולא היה לו די כדי לעזור לעני המסכן, אך נכמרו רחמיו על העני אשר ברצונו להקים בית בישראל, מה עשה? מסר לעני את אדרתו אשר היתה מיוחדת לו לשבת, כדי למוכרה בפומבי לעשירי העיר החפצים לקנות את אדרתו הקדושה.

     וכך היה, הידיעה עשתה לה כנפיים בעיר וכל העשירים אוהבי התורה והמצוות הציעו ממון רב לקניית האדרת הקדושה של הצדיק, כל אחד לפי יכולתו. לבסוף אחד מהעשירים זכה בה, תמורת מחיר גבוה אשר הספיק לעני לערוך חתונה מכובדת לזוג המאושר כשהצדיק ר׳ עמרם עמד בראש הקרואים ושמחתו לא ידעה גבול על החסד הגדול אשר זכה בו לקיים מה שנאמר: עולם חסד יבנה. 

האדמה נפתחה כדי לקבור את רבי חיים בן דיוואן

כפי שאמרנו לעיל, שאחרי פטירת רבי עמרם בן דיוואן, בנו רבי חיים המשיך באותה שליחות של אביו בגביית כספים למען ישיבות חברון. כתוב ששנתיים אחרי פטירת אביו דהיינו בשנת התקמ״ר, קנה חצר ומכרה אחר כך באשג׳ן מקום קבורת אביו, כ״כ בא לקבל את עזבונות אביו הצדיק.

רבי חיים המשיך לנדוד מעיר לעיר ומכפר לכפר, עד שהגיע למרחקים, מצפון מרוקו לדרומו, עבר את ערי צווירא ומראקש והגיע לכפר ווירגאן שליד אינראז דרומית למראקש, כשהוא תשוש ועייף מאוד, בגדיו מרוב טלטולי הדרך היו כבר בלויים וקרועים, כשכולו מותש וללא כוחות.

הצדיק רבי חיים היה נראה בעיני יהודי הכפר כעני הנודד לפרנסתו, שם חלה את חוליו אשר נהיה חמור מיום ליום וכל עוד שהיה מתגבר על מחלתו, היה ממשיך לספר ליהודי כפרי הסביבה על ערכה של ירושלים וקדושתה וממריץ אותם להשתדל לעלות לשכון כבוד בארץ הקדושה כשאר יהודיה השוכנים בתוכה.

כ״כ היה מרביץ תורה ומסביר את חיה הכמוסים לחכמי המקום התאבים לזה כמו שהיה עושה אביו רבי עמרם זצ״ל בערים מרכזיות של מרוקו.

אחרי שישב קמעא לנוח ירדה עליו השראה גדולה ומיד הבין שבמקום זה הוא יקרא לישיבה של מעלה, והתחיל להתכונן בקדושה ובטהרה.

לא הרחק ממקום איפה שעמד הוא שמע זרימת מים אדירה כמו מפל היורדת לאפיקי הנחל, מיד קם הצדיק וירד לנחל, ולאחר שפשט בגדיו טבל, עלה ונסתפג והתכסה כולו בתכריכין שהיו עימו, ובקדושה ובטהרה החזיר נשמתו לבורא עולם כיאה לצדיקים, בל נשכח שהיה עדיין לא נשוי.

האנשים שנכחו במקום סיפרו שהאדמה נפערה וגופתו של רבי חיים שקעה עמוק בבור שנפער, הנוכחים

במקום סיפרו על באר מים שהיתה מכוסה באבן גדולה, מהבאר היו הרועים שואבים מים לשוקת וממנה השקו את צאנם, באותו זמן כשהרועים הורידו את האבן מעל פי הבאר, פתאום נשמטה מידם והתגלגלה עד למקום הנפער שבו נשקעה גופתו של הצדיק רבי חיים ונחתה עליו כאילו יד אדם הציבה אותה בדיוק במקום. עד היום האבן הזאת מסמלת את ציון קברו.

הרועים שחזו בנעשה לא ניסו אף פעם להזיז האבן ממקומה, תושבי הכפר, שלהם היתה שייכת הבאר נקרא אִינְרָאז.

לילה אחד נגלה הצדיק בחלום לראש הכפר שהיה מוכר, שמו היה מובארק, ואמר לו קום, ולן אמור ליהודים תושבי תאחננת, איסני, ואמרגאן, שכולם נמצאים דרומה למארקש, ותאמר להם כי במקום זה על הגבעה תחת האבן הגדולה קבור יהודי, ושמו רבי חיים בן דיוואן, ודע לך כי אם תעשה בנאמנות שליחות זו מעולם לא תדע מחסור ומצוקה כל ימי חייך וגם לזרעך אחריך. הערבי התעורר מיד משנתו, והתחיל לקיים שליחותו בנאמנות וסיפר חלומו בדייקנות לכל היהודים שבסביבה על חלומות ועל מה שדרש ״הסייד היהודי״ ממנו לעשות.

יהודי הסביבה התקהלו בהמוניהם והתחילו ביניהם לאסוף כסף, הם הביאו חומרים וכלי עבודה והקימו על מקום קבורתו של רבי חיים מצבה מפוארת, ואחר כך החליטו להקים במקום גם בית כנסת, הכניסו בו ספרי תורה לארון הקדוש, ממש כמו הבית כנסת באשג׳ן שמול קבורת אביו רבי עמרם. ומיד אחרי בניית הבנינים הפך המקום למקודש עד מאד, והמונים יהודים פוקדים את קבר רבי חיים פעם אחת בשנה, בין הבאים לחגוג על קברו באים גם ערביות וערבים להשתטח על קברו המבקשים גם הם ומתחננים לםייעתא רשמייא שירפא מחלותיהם, ושמרו על קברו מכל משמר אז, ומכיון שכעת כל היהודים עלו לארץ, הערבים ממשיכים עד עתה לשמור ולטפח מקום הקבר.

אותו יום שבו נפטר ונקבר רבי חיים נקבע כיום ההילולה השנתית שלו, כאות שנשמתו חוגגת גם עמנו, וכולם נהרו לעבר קבורת הצדיק ואמרו: אנא! הראה לנו אות ומופת כמו אביך הצדיק רבי עמרם.

בגלל שאין עץ על מצבת ר׳ חיים היו יונות רבות שחנו ממש מעל הבניינים בקביעות היו אפילו מקננות מעל הגגות, זה גרם לחוגגים סיפוק רב והרבו בתפילה ובשמחה.

שוררת אחדות גדולה בין הבאים והנשים כדרכן תמיד מהלהלות בלשונן, ומי כמו היהודים תושבי הדרום יודעים לשחוט כבש לכל המשפחה? כמדומני שההילולא שם נמשכה לילה ויום, ומיד התחילו להתפזר לכפריהם ולעריהם כל העולים לקברו של רבי חיים בווירגאן, שם לא היו זורקים נרות בכמויות כמו אצל הצדיק באשג׳ן ר׳ עמרם, אלא האחראים על המקום היו קונים נרות גדולים לבנים, והיו מוכרים אותם במכרז לכל המרבה במחיר, הנרות ע״ש הצדיקים המוכרים נמכרו במחיר גבוה, והיה מקום להדליק אותם, אבל שום להבה לא היתה, ולא אבנים מסביב למצבה, הכסף שנגבה שימש לטיפוח ולתחזוק המקום ולהעמדת שומר לקבר.

השמועות הלכו ונשמעו על נסים ונפלאות שנעשו שם. וכלהסביבה היו מבטאים ״רבי חיים ״האריה״ ( אשבע ) ומשנה  לשנה החוגגים היו מתרבים ובאים, המעריצים של רבי חיים בן sיוואן זצ״ל הפיצו שמו למרחקים.

זכותו וזכות אביו תגן על כל עם ישראל אמן כן יהי רצון.

Recent Posts

  • יהודי המזרח בארץ ישראל- חלק ב' מ.ד.גאון

    אברהם אביחצירא מרבני טבריה. חתום על הסכמה בספר מלחמת המגן להרב משה מאיר חי אליקים. הוציא לאור מספרי אביו הרב, ביניהם גנזי המלך ירושלים תרמ״ט, והוא פירושים בקבלה. והסכימו עליו רבני הזמן המרפ״א ויש״א, והרב יוסף ויטאל מראשי ק״ק חסידים בית אל בעת ההיא. את הקדמתו לספר הנ״ל מסיים הרב: פי המדבר בן לאדמו״ר הרב המחבר כותב וחותם פעה״ק טבריה ת״ו, בחדש תמוז התרמ״ח בסדר אתה תקום ת׳ריח׳ם' דוד אביחצירא נולד בתאפילאלת בשנת תרנ״ו. ידוע בכל ערי המערב לפרוש וצדיק גדול. בנו של הרב מסעוד אביחצידא, ונכדו של הרב יעקב אביחצירא ז״ל. ר׳ יוסף בן נאים כותב עליו: לספר קדושתו

  • הקהילה היהודית בצפאקץ במלחמת העולם השנייה-חייס סעדון-תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942

    תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942 תקופת וישי נמשכה מיוני 1940 ועד סוף 1942. בפועל לא בוטלו חוקי וישי גם בתקופת הכיבוש הגרמני, אך בשל חילופי השלטון בתוניסיה ואירועי המלחמה נתפסה התקופה הגרמנית כתקופה שונה. חוקי וישי הוחלו על צרפת ועל השטחים שהיו תחת שלטונה בצפון אפריקה, אולם יישום החוקים והצווים בתוניסיה היה בעייתי, שכן הדבר עלול היה לפגוע קשות בשירותים חיוניים כמו שירותי הבריאות, שירותים עירוניים, מכס ובנקאות, שרבים מן המועסקים בהם היו יהודים. אין לנו מידע מדויק כיצד יישמו המושלים בערי תוניסיה את הוראות החוק. מסמך שהגישה הקהילה היהודית בצפאקץ ב-4 במאי 1943 למפקח האזרחי של

  • רדיפה והצלה – יהודי מרוקו תחת שלטון וישי-יוסף טולדאנו-חרם על מוצרי גרמניה

      שבוע לאחר מכן הצטרפה הבירה למחאה. ברחובות רבאט הופץ כרוז הקורא לכל האוכלוסייה להצטרף לתנועה המחאה ולחרם על המוצרים הגרמנים: ״גרמניה של המאה ה-20 נסוגה לזמנים הברבריים, היא רודפת עכשיו את יהודיה, מיעוט חסר ישע. אנו פונים אל העמים התרבותיים! אל הצרפתים שבמרוקו! אל המוסלמים והיהודים: אל תקנו דבר מהגרמנים כל עוד היטלר והאספסוף האנטישמי שלו לא יפסיקו עם מעשי העושק שלהם״. הפגנה בממדים חסרי תקדים נערכה בקולנוע רנסנס, ובה השתתפו יותר מ-2000 איש. היומון "לקו דו מרוק״(L'Echo du Maroc}, שייצג את החוגים הקולוניאליים שאהדו את החרם מטעמיהם שלהם, העניק לה כיסוי רחב. הרב רפאל אנקאווה, ראש בית הדין

  • דפים מיומן-ג'ו גולן-תשס"ו 2005

    מתל אביב לביירות בתל אביב של 1931 היה המשבר הכלכלי בעיצומו. שפל שרר ברחבי הארץ. יאשה היה מחוסר עבודה. חברת היבוא־יצוא שהוא היה מנהלה המסחרי מאז שובו ממצרים נאלצה לסגור את שעריה. סבתא שרה, שנישאה מחדש זמן קצר אחרי שהגיעה לפלסטינה, גרה בביירות. בית המלון של בעלה השני, שלום רבינוביץ׳, ניצב על המצוק הצופה לים, ושימש מועדון למושבה הרוסית של ביירות. שרה ביקשה מיאשה להצטרף אליהם. רוב המבקרים הקבועים במלון היו מנהלים של מפעלים או חברות. היא הציגה את בנה יאשה לאורחיה. ידידות נקשרה בינו לבין אחד, מסייה בזרגי. בזרגי הציע ליאשה משרה בחברת ״זינגר״ למכונות תפירה, שהוא היה מנהלה

  • דבדו עיר הכהנים- תולדות קהילה במרוקו ממגורשי סיביליה ומורסיה שבספרד-אליהו מרציאנו

      פרק 16: פיוטים פיוט ר׳ סעדיה אדאתי ר׳ סעדיה אדתי אשרי יולדתו, פספאנייא היתה דירתו, ופנאדור היא קבורתו, ועלינו תגן זכותו. ר׳ סעדיה אור המנורה, בצרור החיים היא צרורה, נשמתו הטהורה בישיבה של מעלה שורה, נהנה מזיו השכינה. ר׳ סעדיה צ׳ווי עינייא, בזכותו רבי יחייד לבלייא, עלינא וועלא ליהוד די פדנייא, ויג׳ינא למשיח ואליה. ר׳ סעדיה צווי לאה תמשי קול אולייה, ותגי בחאג׳תהא מוקדייא, זכותו תדרג עלייא. במתיבתא דרקיעא, לכבודו שפתי אביעה, מלא משאלותי אל גדול דעה, ובטל מעלנו גזירה רעה. ר׳ סעדיה מן גירוש קשטיליא, חין גזרו על ליהוד לפניא, ווהווא מן עשרא די כרג׳ו דגייא, פלמרכב רקבו

  • Michel Knafo-Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes

    Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes Depuis que Kadima, l'organe du département d'immigration, avait été dissous sur ordre des autorités du Maroc indépendant, l'émigration des Juifs vers Israël s'est poursuivie sous diverses formes. Ils quittaient le pays de manière légale ou illégale, avec l'accord des autorités ou malgré leur interdiction, par la négociation ou l'activité clandestine. Des caravanes plus ou moins grandes d'émigrants étaient organisées – recevaient des instructions nécessaires et on les transportait, clandestinement, au-delà des frontières. Derrière toutes ces activités la main directrice de l'Etat d'Israël. La participation du département de la Alyah dans l'organisation de

  • קורות היהודים בספרד המוסלמית-א.אשתור

    כשם שהכרוניקות הישנות משאירים יותר סתום ממה שהם מפרשים בדבר הדרך שבה באו המוסלמים בדברים עם תושבי הערים הנכבשות, נוצרים ויהודים, כך ברורים ומפורשים הם סיפוריהם על הביצוע של שיתוף־הפעולה עם היהודים. כפי שאנו למדים מדבריהם ריכזו הכובשים את היהודים בכל מקום. הם העבירו את היהודים שנמצאו בסביבת עיר גדולה לתוכה ובעיר גופא ריכזו אותם בשכונה אחת. זה היה קל מאד בימים ההם, משום שבתים רבים היו ריקים מאדם לאחר בריחת האצילים והעשירים, ומצד שני היה זה הכרח צבאי. המחבר של כרוניקה עתיקה אומר: ״כאשר מצאו יהודים בגליל, ריכזו אותם בעיר הראשית שלו״ והיסטוריון ערבי אחר מספר: ״נהיתה זאת השיטה

  • אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שבת ויצא-שיר לשבת

    שבת ויצא בקשה — אעיר כנשר, או: זכור שבת לשמרה — בקשה — סי׳ אני סעדיה שוראקי חזק פרטים אחדים מתולדות חייו ושירתו של ר' סעדיה שוראקי, שחי ופעל באלג'יריה במאה ה-17 – המאה ה-18 תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה בשם "מונה מספר" וכן פירוש לספר תהלים שבראשו שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים שלו נקלטו בקובץ "שיר ידידות". פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה. דוגמאות בולטות לכך הן שירו "סדרי בראשית יוצרו" המפרט את סדר בריאת העולם, ושירו "סיני מאור עיני", המפרט את שבחי התורה ולומדיה.     אעיר כנשר

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט

    פרק רביעי הרכיבים השונים של מעמד שירת הבקשות מעמד שירת הבקשות עבר שינויים לא מעטים מאז שהובא למרוקו ע״י השדר״ים במהלך המאה ה־17. השינויים הרבים שעבר מנהג זה הם תוצאה של תנאים היסטוריים וחברתיים שהתפתחו: 1- ראשיתו של המנהג בצפת של ימי הקבלה והאר״י הקדוש ־ המחצית השניה של המאה ה־16. 2 – יהודי מרוקו, קיבלו מנהג זה מהשדר״ים שהגיעו למרוקו מאז ראשית המאה ה־17 ועד למאה ה־19. 3 – שינויים שהוכנסו במנהג זה במרוקו מראשית המאה רד20. בפרק זה יוצגו השנויים שעבר המנהג בשלושת התקופות דלעיל, כפי שהם באים לידי ביטוי בקבצים ״רני ושמחי״ ו״שיר ידידות״. המנהג בצפת הקבליסטית

  • תכשיטים אצל נשות יהודי מרוק- תערוכה מוזיאון ישראל קיץ 1973

    עגילי־תליונים – התמונה הימנית טנג׳ר ; כנראה סוף המאה הי״ח, ואולי לפני־כן לדעת הצורף היהודי שהיה בעליו זהו עדי עתיק מאוד — דוגמה נדירה של עבודתם המצוינת של צורפיה היהודים של טנג׳ר זהב, פניני־בארוק, אבני אודם ואזמרגד האורך: 22.5 ס׳׳מ אוסף פרטי, פאריס (431)   עגילי־תליונים — ׳׳עקראש״ התמונה האמצעית פאס ; כנראה המאה הי״ז או הי״ח טיפוס עתיק, שאינו עוד בשימוש ; בצד האחורי יש דגם של שריגים ופרחים מעשה חקיקה וחירור זהב, אבני אזמרגד, אמתיסט, אגרנט ופניני־בארוק האורך: 11.5 ס״מ המוזיאון לאמנויות אפריקה ואוקיאניה, פאריס ראה : אידל, מילון, עמ׳ 9 ; בזאנסנו, תלבושות, לוח מס׳ 28 ;


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930