ארכיון יומי: 20 בינואר 2018

עמוד 1 מתוך 11

Epreuves et liberation. Joseph Toledano-Le choc de la défaite

Le choc de la défaite

En fervents admirateurs de la France qu'ils pensaient à l'abri de toute invasion derrière l'imprenable ligne Maginot, les Juifs du Maroc ne doutaient pas que son armée, considérée comme la plus forte du monde et encore auréolée de la victoire de 1918, viendrait rapidement à bout de l'ennemi commun ? l'Allemagne nazie d'Hitler. Pour l'heure, ils se sentaient d'autant plus rassurés qu'ils pouvaient se croire à l'unisson du reste des Marocains, sans parler de la colonie française, la première à être directement impliquée. En effet, dès la déclaration de guerre de la France à l'Allemagne, le 3 septembre 1939, le sultan, comblant les attentes de la communauté juive, se plaça sans hésiter dans le camp de la civilisation contre la barbarie nazie, identifiant son destin avec celui de la France — même si son appel à la mobilisation ne s'adressait nommément qu'à ses sujets musulmans :

Le croyant est celui qui reste toujours fidèle à ses engagements. C'est aujourd'hui, alors que la France prend les armes pour défendre son sol, son honneur, sa dignité, son avenir et le nôtre, que nous devons être nous-mêmes, fidèles aux principes de l'honneur de notre race, de notre histoire, de notre religion… partir de ce jour et jusqu 'à ce que l'étendard de la France et des alliés soit couronné de gloire, nous lui devons un concours sans réserve ; il nous faut ne lui marchander aucune de nos ressources et ne reculer devant aucun sacrifice… Nous ne doutons pas que la victoire finale sera pour le droit et la vraie civilisation… »

De son côté, le Résident assurait :

« Fa France n'oubliera jamais avec quel élan généreux le souverain du Maroc et tout son peuple se sont dressés à ses côtés pour la défense de la justice et du droit. »

Le journal de la bourgeoisie juive, L'Union Marocaine, hostile au sionisme et militant en faveur d'une plus grande intégration dans la colonie française, titrait ainsi son éditorial du 8 septembre 1939 : " Notre devoir : servir ! " et affirmait :

Dans ces heures d'angoisse, la France reçoit la récompense de son œuvre civilisatrice. .Autour d'elle, aux côtés de ses fils fervents et résolus, se groupent les populations de son immense Empire. Au Maroc, la préface de cette entière collaboration a été la lettre de Sa Majesté le sultan, adressée à ses sujets. Elle place cette coopération sous le signe de la reconnaissance qui est le plus fécond des sentiments.

Nos coreligionnaires n'ont pas été les derniers à répondre à l'appel du sultan. C'est avec une émotion mêlée de fierté que nous avons vu, dans toutes les couches de la population Israélite, se manifester un élan profond, enthousiaste, vers la France, gardienne suprême des libertés du monde. Cet élan se traduit par des centaines, et demain sans doute, par des milliers d'engagements volontaires. A l'heure où nous sommes, l'Association des Anciens Élèves de l'Alliance, en collaboration avec l'association Charles Netter, a déjà recueilli 1250 demandes d'engagement, les trois quarts pour le service armé… »

Aussitôt en effet, dans les grandes villes, les Juifs aisés se mobilisèrent pour apporter leur contribution financière, comme le signalait le quotidien le plus diffusé, La Vigie Marocaine, dans sa livraison du 19 septembre 1939 : Le Contrôleur Civil de la Région de Casablanca a reçu d'un groupe d'Israélites casablançais׳, une somme de 600.000francs, représentant une première contribution de la colonie d'Israélites de Casablanca à la Caisse Autonome de la Défense nationale. Cette liste comprend les noms de ? MM Tolédano Brothers 100.000 francs ; Tolédano et Pinto 100.000 francs ; Isaac Attias, J.K Benazeraf Moses Bendahan, Albert Bendahan 100.000 ; J. Bonan 30.000 ; Sté Benchaya 20.000 ;José et Salomon Ettedgui 20.000 ; Mordekhay Cohen 20.00 ; Isaac Benarosh 20.000 ; Elie N. Lasri 20.000 ;Haïm M Cohen 20.000 ;Jacob S. Knafou 20.000 ;Jack Cansino 20.000 ;David Hatchuel 15.000 ;A. J". Benazeraf 15.000 ; Elias A. Ettedgui 10.000 ; Tolédano et Levy 10.000 ; Salomon Benaroch 10.000 ; Alphonso Benmergui 10.000 ; Amram Siboni 10.000 ;Albert Fargeon 10.000; Yomtob Attias 10.000… »

Volontaires pour le service militaire

Sortant, sans y être appelée, de sa réserve séculaire, la communauté juive marocaine, voulait pour la première fois prendre une part active au combat et, au-delà d'un soutien financier fourni déjà en 1914-18, mêler son sang à celui des autres défenseurs de la civilisation, alors que de tout temps, les Juifs avaient été dispensés de service militaire. Dans ses rapports à Paris, le Résident général Noguès soulignait l'importance des dons de la communauté juive pour soutenir les efforts de la Défense nationale mais restait discret sur la volonté d'engagement militaire.

Sans attendre de consignes de ses dirigeants timorés, effrayés comme nous l'avons vu par toute perspective d'intrusion dans la vie publique, la jeunesse juive offrait ses services. Sous le titre : " La jeunesse israélite se met à la disposition de la France ", le quotidien indépendant L'Echo du Maroc écrivait le 28 août 1939, avant même le déclenchement de la guerre : « Une délégation de 1'Association des Anciens Élèves des Écoles de l'Alliance Israélite Universelle, composée de son Président d'honneur Samuel D. Lévy, de sa Présidente, Maître Hélène Cazes-Benattar et de l'homme d'affaires Raphaël Benazeraf a rendu visite au Contrôleur Civil de Casablanca. " Nous avons l'honneur de vous rappeler la démarche que nous avons faite, au mois de septembre de l'année dernière, au cours de laquelle nous vous avons informé que la jeunesse israélite de notre ville se tenait à la disposition des autorités supérieures, pour servir la France au cas où elle se trouverait engagée dans un conflit armé. Etant donné les graves circonstances actuelles, nous ressentons comme le moindre de nos devoirs de venir vous confirmer que la même jeunesse se tient, aujourd'hui plus que jamais, et de la façon la plus inconditionnelle, à la disposition de la France. Notre groupement serait heureux de pouvoir organiser et coordonner les concours isolés, suivant les directives que vous voudrez bien nous donner. »

אשרי האיש -תולדות הרבנים ואישים לשושלת מויאל והעיר בזו-ר' יוסף מויאל – סוחר מצליח מבוני הארץ

ר' יוסף מויאל – סוחר פצליח מבוני הארץאשרי האיש 1

ר' יוסף בן ר' אהרן מויאל ז"ל, נולד בשנת תר״ג (1843) בעיר רבאט שבמרוקו, לאביו שהיה סוחר עשיר ומוצלח (ראה אודותיו לעיל), ולאמו מרת סעדה לבית עמיאל.

הוריו של יוסף העניקו לו חינוך יהודי מסורתי טהור, והוא למד והתחנך בתלמוד התורה ובישיבה המקומיים, כשבד בבד ללימודיו התורניים השתלם גם ברכישת ידע בשפות זרות ועוד.

בשנת 1860 מכר אבי המשפחה את כל רכושו הרב, ועלה יחד עם משפחתו לארץ הקודש, שם התיישבו תחילה שלוש שנים בחיפה, ולאחר מכן קבעו את משכנם בעיר יפו, כמסופר לעיל בארוכה. כאשר הגיע יוסף לפרקו, נשא לאישה את שמחה, בתו של הרה״ג רבי משה פרדו זצ״ל – רבה הראשי של אלכסנדריה שבמצרים.

לאחר פטירת אביו ירש יוסף את נכסי אביו, וניהל אותם בתבונה יתירה, כשבמקביל לעסקיו השתלב בראש מנהיגי עדת המערביים (-כינוי ליהודים יוצאי המגרב), והיה לאחד מהבולטים מהם. במסגרת פעליו הרבים הוא גאל אדמות רבות בסביבת תל-אביב של ימינו, בהם אזור שכונת מחנה יוסף – שמכונה כך על שמו, וכן שכונות נוה צדק, נווה שלום, מחנה ישראל וחלק משכונת כרם התימנים.

במהלך פעילותו הבלתי נלאית לטובת יהודי העיר טווה יוסף קשרים אדוקים עם השלטונות העות'מאניים ועם נציגי המעצמות הזרות כאן בארץ. בשנת תרל׳׳ד – 1874 – הוא מונה לסגן קונסול ספרד ביפו, ובכך הפך לאחד מהיהודים הראשונים ששימשו במשרה נכבדה כזו מטעם ממשלת ספרד – מאז שנות גירוש ספרד. בממשלת ספרד העריכו מאוד את עבודתו ואת צורת תפקודו במשרה שהוטלה על שכמו, אותה מילא בנאמנות ובמסירות, ואף העניקו לו אותות של כבוד על כך (אות ״קארלוס השלישי״, ואות ״איזבלה קתוליקה״).

לאחר שסיים את משרתו עבור ממשלת ספרד שימש נתמנה כקונסול פרס ביפו, והממשל העות׳מאני נתן לו את התואר ״ביי״, ואת ״אות הכבוד׳ מסדר המג׳ידיה דרגה ג׳.

את קשריו הרבים וכישוריו הטובים ניצל יוסף כדי לעזור ולסייע למען העלייה היהודית לארץ ישראל, שהתחזקה בתקופה ההיא. כמו כן הקים בית כנסת ויזם הקמת מבנים שונים ביפו, שהבולטים בהם העם מגדל השעון וכיכר השעון שבתל־אביב, שהוקמו ביזמתו.השעון ביפו

ר יוסף נפטר ביום ט״ו אב תרע״ד (7 באוגוסט 1914), כשהוא מותיר אחריו את תשעת ילדיו שנולדו לו משתי נשותיו, ואת פעליו הרבים שפעל במשך ימות חייו ללא ליאות, לטובת אחיו היהודים. יהי זכרו ברוך.

מתוך ויקיפדיה

יוסף ביי מויאל

יוסף "ביי" מויאל (1843תר"ג – 7 באוגוסט 1914ט"ו באב תרע"ד) היה סוחר מצליח וממנהיגי עדת המערביים ביישוב היהודי ביפו, האחראי לגאולת אדמות רבות באזור תל אביב של ימינו, בהם באזור שכונת מחנה יוסף הקרויה על שמו. היה היזם העיקרי של מגדל השעון וכיכר השעון ביפו.

יוסף מויאל נולד ברבאט שבמרוקו בשנת 1843. אביו היה אהרן מויאל, סוחר עשיר ממנהיגי קהילת יהודי רבאט, ואמו הייתה סעדה לבית עמיאל. יוסף קיבל חינוך מסורתי בתלמוד תורה ובישיבהברבאט, וכמו כן השתלם בשפות זרות. בשנת 1860 מכרה המשפחה את רכושה במרוקו ועלתה לארץ ישראל. לאחר שלוש שנות מגורים בחיפה, המשפחה התיישבה סופית ביפו ורכשה בה מספר  חנויות ובתי מגורים.

יוסף נשא לאישה את שמחה, בתו של הרב משה פרדוהרב הראשי של יהודי אלכסנדריה.

לאחר פטירתו של אביו ירש וניהל בהצלחה את הון המשפחה, ועסק במסחר בשמן ותבואות. הוא היה הבולט שבמנהיגי עדת המערביים (כינוי ליהודים יוצאי המגרב) ביפו, שבתקופה זאת נמנו עמה רוב יהודי העיר, וכן היה בין האישים הבולטים ביפו בקרב יהודים ולא-יהודים כאחד. הוא ניהל קשרים טובים עם השלטונות העות'מאניים ועם נציגי המעצמות הזרות. בשנת תרל"ד הוא מונה לסגן קונסול ספרד ביפו, והיה כנראה בין היהודים הראשונים במשרה מסוג זה עבור ממשלת ספרד מאז גירוש ספרד. הוא קיבל מממשלת ספרד את אותות הכבוד "קארלוס השלישי" ו"איזבלה קתוליקה", וכנראה היה גם ראשון היהודים בקבלת אותות אלה.

לאחר שהתפטר משירות ספרד נתמנה לקונסול פרס ביפו, והממשל העות'מאני נתן לו את התואר "ביי" ואת אות הכבוד "מסדר המג'ידיה" דרגה ג'.

הוא ניצל את קשריו הטובים עם השלטון כדי להתערב לטובת עלייה יהודית לארץ ישראל. הוא הקים בית כנסת ויזם הקמת מבנים ומוסדות שונים ביפו, כולל כיכר השעון ומגדל השעון המפורסמים של יפו. ביחד עם אהרון שלוש וחיים אמזלג, הוא היה אחראי לגאולת אדמות רבות באזור תל אביב של ימינו, כולל השכונות נווה צדקנווה שלום, חלק ממחנה יהודה ושכונת אהרן. הוא לבדו היה אחראי לרכישת האדמות של שכונות מחנה ישראל ומחנה יוסף (הקרויה על שמו) וכן חלק משכונת כרם התימנים.

הוא נפטר ביפו ב-7 באוגוסט 1914.

היו לו ארבעה ילדים מאשתו הראשונה, בהם ד"ר שמעון מויאל ועו"ד דוד מויאל, מסעודה וסולטנה. לאחר פטירתה הוא נשא לאישה את רחל לבית רג ונס, ולהם חמישה ילדים נוספים: נסים, אברהם, אהרן, משה ואסתר. היו לו שלושה אחים, בהם אברהם מויאל, נציג תנועת "חובבי ציון" בארץ ישראל

עמוד 1 מתוך 11

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

ינואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031