ארכיון יומי: 2 בפברואר 2018

עמוד 1 מתוך 11

הספרייה הפרטית של אלי פילו- Evolution du Judaisme marocain-Doris Bensimon-Donath

Les communautés juives de l'Afrique du Nord, qui furent parmi les plus anciennes de la diaspora, sont aujourd'hui en voie de disparition. En 1952 encore, 220 000 Juifs, représentant 2,3 % de la population globale, vivaient au Maroc. Ils n'étaient plus que 160 000 en 1960. Depuis, l'émigration a con­tinué et on évalue aujourd'hui à 60 000 le nombre d'Israélites restés au Maroc. Parmi les communautés juives du Maghreb, la communauté marocaine est aujourd'hui encore la communauté la plus importante.

Cette publication est la première d'une série de recherches consacrées aux problèmes d'évolution et d'adaptation des Juifs nord-africains en France et en Israël. La présente étude se propose d'analyser, pour le judaïsme marocain, le processus d'acculturation à une civilisation occidentale, en l'occurrence celle de la France. Le Protectorat français n'a duré au Maroc que quarante- quatre ans, de 1912 à 1956 : l'évolution vers l'Occident était donc extrêmement rapide, pour ainsi dire télescopée. Les vestiges et les réminiscences de la société traditionnelle qui persistaient encore à une époque récente, simultanément avec les comportements et les attentes d'une société en transition, permettent d'étudier, dans des conditions particulièrement favorables, le passage de l'une à l'autre.

Le processus de modernisation et d'acculturation qui a joué pour le judaïsme marocain est semblable à celui qu'on peut observer chez d'autres peuples d'Afrique et d'Asie au contact avec la civilisation occidentale par le truche­ment d'une colonisation. De ce point de vue, cette monographie peut appor­ter des éléments pour une étude plus générale des mécanismes d'acculturation dont elle éclaire certains aspects. Toutefois, il faudrait se méfier de générali­sations hâtives : les conditions sociales et politiques dans lesquelles le judaïsme marocain a vécu en minorité dans un pays d'Islam sont à l'origine de certains comportements et réactions spécifiques.

ספריהם של חכמי פאס שיצאו לאור מחוץ למרוקו-יוסף תדגי

ראשית, עלינו לציין כאן את ר׳ אברהם ב״ר מרדכי אזולאי. ר׳ אברהם נולי בפאס בשנת 1570 ונאלץ לעזוב את עיר מולדתו בראשית המאה השבע־עשרה בגלל פרוץ מלחמת האזרחים במרוקו, בעקבות גירוש המאורים מספרד. הוא עלה לארץ והתיישב בחברון, אך גם בעיר האבות לא מצא מנוח. בעקבות המגפה שפרצה בעיר, עזב את חברון והתיישב בירושלים; וכשהתפשטה המגפה גם בירושלים, ברח לעזה ובה חיבר את ספר הקבלה ׳חסד לאברהם בהקדמתו לספר זה שנדפס ארבעים ואחת שנה לאחר מותו, בשנת תמ״ה (1685), הוא מספר על עיר מולדתו פאס, על עלייתו לארץ ועל כל התלאות שפקדו אותו. ר׳ אברהם חיבר ספרים רבים בקבלה ונפטר בחברון בשני ת״ד(1643).

בשנת 1825 פקד רעב גדול את העיר מכנאס. בעקבותיו נשלח ר׳ אברהב ב״ר יוסף חליואה לגייס כספים בקהילות אירופה, ובהגיעו ללונדון מינתה אותו הקהילה הספרדית ל׳מורה צדק ומרביץ תורה׳ בבית המדרש 'עץ חיים׳. בהזדמניות כאלה היו השליחים לוקחים באמתחותיהם כתבי־יד, בתקווה להדפיסם באירופה. כך, למשל, בעקבות הכולרה שפקדה את מרוקו ב־1855, נשלח ר׳ אברהם אלמאליח ממוגאדור לאירופה כדי לאסוף כספים. הוא ניצל את ביקורו בליוורנו והדפיס שם את קובץ הפיוטים ׳שובע שמחות' הכולל גם תשעה מפיוטיו. באותה שנה הוא הוציא לאור בעיר זו את הספר 'תוקפו של יוסף', שאלות ותשובות לר׳ יוסף אלמאליח. לעומת זאת, הוא לא הצליח להדפיס את השאלות ותשובות לר׳ יהודה אבן עטר מפאס, שאותן העתיק בעת ביקורו בצפרו אצל ר׳ עמור אביטבול, לפני צאתו את מרוקו.

כדוגמה אחרונה לעניין זה נזכיר את ר׳ אברהם ב״ר ראובן אבוזאגלו ממשפחת אזולאי ממראקש, שנשלח בשנת 1604 על־־ידי הנגיד של הקהילה, ר׳ אברהם בן וואעיש, לרכוש חפצים יקרים עבור מלך מרוקו. במסעו זה הגיע ר׳ אברהם עד לוונציה, שם נאלץ לשהות יותר משנה וחצי בגלל מאורעות ופרעות שהיו במרוקו, ורעב שהשתרר בעקבותיהם. בעת שהותו בוונציה הוציא לאור, בשנת שס״ו(1601) , מהדורה של ׳המשניות עם פירוש רמב״ם וברטנורא בהגהה מדויקת ובאותיות מרובעות להקל על הקורא׳.

הערת המחבר: בשער הספר כתוב: ׳משניות עם פי' הרע״ב ורמב״ם בדפוס ואותיות מרובעות הפנים והפירוש, הביאו לדפוס החכם השלם מוהר״ר אברהם בר הר״ר ראובן בנחמן ז״ל ממרויקוש, עיר ואם בברבריא, י״ג ניסן שנת משו״ך חסדך לפ״ק [שס׳׳ו]. ובהקדמה כתב: 'אמר הצעיר אברהם בלא״א הר׳ ראובן בנחמן המכונה אבוזאגלו ממשפחת בית אזולאי מעיר מרוויקוש… שלו הייתי בביתי והזמן טלטלני פה ווינציאה כי שלחני פה הנגיד המעולה הר׳ אברהם בן וואעיש קרובי ממשפחתי הנזכרת, לקנות למלך כלים יקרים. ואשב פה מצפה חרד שנה וחצי, אולי תבוא האניה אשר בה ישלח אלי הממון לעניו הנז׳. והנה בעונות, בארצנו, כל משפטיו הרעים חרב ורעב, כי המלך נלחם עם אחיו [מולאי זידאן ומולאי עבדאלה] ואין יוצא ואין בא. וגם פה לא שקטתי ולא נחתי, כי יש לי ריב ומדון עם סוחר אחד, ועשיתי הוצאה גדולה בארץ הזאת, ואשתומם על עניו הרע הזה, ואשים על לבי דבר טוב לעשות המשניות הגדולות בדפוס…׳. וראה טולידאנו, נר המערב, עמי קנד.

 

למרות הדוגמאות שהבאנו לחיבורים של חכמי מרוקו שהצליחו להגיע למכבשי הדפוס באירופה במאות השש־עשרה-התשע־עשרה, הרי יש להודות שמקרים אלה היו בודדים, וכי רק מספר קטן של רבנים זכו לראות את חיבוריהם מודפסים. רבים הם המקורות המעידים על כך, המבכים את החיבורים הרבים מספור שאבדו ואת העדר הדפוס במרוקו.

מצב נואש זה התחיל להשתפר מהמאה התשע־עשרה, בה נדפסו יותר חיבורים של חכמי מרוקו. באותה עת שימש בית־הדפוס של הרב אלי אמוזיג בליוורנו כתובת להדפסת ספרים עבריים. ר׳ אליהו נולד במוגאדור למשפחה שמוצאה בפאס. ממוגאדור נסע לליוורנו בשנת 1850, בה ה וייסד בית־־דפוס עברי, שהוציא לאור רבים מחיבוריהם של חכמי אפריקה בכלל ומרוקו בפרט.

אישיות אחרת שיש להזכירה כאן היא ר׳ שמואל אלעלוף מירושלים [ 1933], שעזר לחכמי מרוקו ועודדם לשלוח את חיבוריהם להדפסה בירשלים ר׳ שמואל עצמו היה יליד פאס, שעלה לארץ עם הוריו בגיל חמש־־עשרה. בגיל צעיר נמשך אל העיסוק במוסדות הקהילה והקדיש את רוב זמנו לצורכי הציבור. הוא נמנה לאחר־מכן עם חברי ועד העדה המערבית בירושלים וטיפח הרבה מוסדות חינוכיים. בהיותו מודע להעדר הדפוס במרוקו, שימש מעין מתווך לחכמים מחוץ־לארץ ודירבן אותם לשלוח לירושלים את חיבוריהם כדי שיוציאם לאור. הודות לעזרתו, זכו כמה חיבורים לצאת לאור בירושלים – כגון הספר ׳תיקון כרת', שנערך בידי ר׳ שמואל אבן דנאן מפאס, ויצא לאור בירושלים בשנת,1903 וספר 'אשר לשלמה', שאלות ותשובות לר׳ שלמה א דנאן, שיצא בירושלים בשנת תרס״ה.

הערות המחבר: הספר ' תיקון כרת' כלל חלקים מן המשנה, משנה תורה, להרמב״ם, אידרא רבא, איי״ זוטא, סליחות ותהילים. תיקון זה קבע החיד״א, אך לראשונה קובצו כל הקטעים הא לספר על־ידי הרב שמואל אבן דנאן מפאס [1962-1874], קהילת פאס שלחה את הס להדפסה בירושלים, שמומנה על־ידי ר׳ רפאל אהרן בן צולטאן. ראה ההקדמה לס ־ וההסכמה של ר׳ שלמה אבן דנאן.

[1]    ראה, למשל, בן נאיים,

[1]    הספר 'תיקון כרת׳ כולל חלקים מן

[1]      באוסף שלי יש כתובה מודפסת באותיות־זהב, שכנראה הזמין בית־הדין בפאס מבית־דפוס ירושלמי. בשורות הראשונות ניתן לקרוא: ׳למנין שאנו מנין בו כאן במתא פאס יע"א החתונה עליה מדובר נערכה בפאס בשנת 1897 על־ידי הרבנים שלמה ששון ושלמה אבן צור. שם בית הדפום לא מופיע על הכתובה, אך ד"ר יצחק יודלוב, ספרן מבית הספר הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, הצליח לזהות את שם המדפיס הודות להשוואות עם דפוסים אחרים בני אותה תקופה. מסתבר, שהכתובה הזו יצאה לאור בדפוס 'ליליינטאל' ־ שכן האותיות והמסגרות דומות לספר 'שמן ששון', שנדפס בירושלים בשנת 1889 בבית הדפוס הזה. תודתי נתונה לד״ר יצחק יודלוב על עזרתו.

עמוד 1 מתוך 11

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

פברואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728