ארכיון יומי: 3 באפריל 2018

עמוד 1 מתוך 11

ז'ילייט מגירה – מעשה בצדיק ר' חיים פינטו

ז׳ילייט מגירה מספרת

ז׳ילייט מגירה

נולדה לפני ב־45 שנה בספי שבמרוקו לאביה מאיר אלקסלסי ולאמה פרחה. למדה בבית־ ספר אליאנס במרוקו, נישאה בשנת 1952 ועלתה אדעה ב־1955.

תחילה נשלחה המשפחה לשומרה, שבה היו ב־20 משפחות ואף לא אחת מהן ממרוקו, וכן לא היו במקום חשמל ומים. ז׳ילייט ובעלה, שהיו עירוניים, סירבו להפוך לאנשי מושב ולבסוף התיישבו בשלומי, כיוון שכאן נמצאה משפחה אחרת מבני־עירם. בעלה של ז׳ילייט עבד כ־16 שנה כפקיד במועצה המקומית ואחר כך כמנהל בעמידר. ז׳ילייט היא עקרת־בית, אם לאחד־עשר ילדים וסבתא לשבעה נכדים; כמה מילדיה משרתים בצה״ל.

ז'ילייט שמעה במקום הולדתה סיפורים מפי בני־משפחה, וגם כיום היא שומעת סיפורים בבית וכן בחגים ובטקסים. בהזדמנויות אלה נוהגת גם היא לספר סיפורים, וכן תוך כדי נסיעה, ״כדי שהזמן יחלוף מהר״. לדבריה, הנאספים מעוניינים תמיד בסיפוריה.

הספר נדפס בשנת 1982

המספרת שמעה את הסיפור מאמה והיא נוהגת לחזור ולספר אותו. באחרונה סיפרה את הסיפור בביתה בשבת, אך היא נוהגת לספרו בהזדמנויות שונות גם בימי חול. היא יודעת כי קברו של ר׳ חיים פינטו (״הגדול״) נמצא במוגדור, וההילולא לזכרו נערכת אחרי סוכות. כן היא מציינת שקיים קשר בן ר׳ חיים פינטו לר׳ דוד בן־ברוך מסוס.

ואכן, ר׳ חיים פינטו, שנפטר בשנת תר׳יה (1845), קבור במוגדור, אולם ההילולא לזכרו נערכת מדי שנה בשנה בכ״ו באלול. הוא מצטייר בסיפורת העממית של יהודי מרוקו כמקובל וכמלומד בנסים, ואף יצא ספר אסופת סיפורי־עם הקשורים בו ובבני־משפחתו (וכן גם סיפורים על דמויות מקודשות אחרות). ככל הידוע לנו, נכדו, ר׳ חיים פינטו הקטן, שנקרא כך כדי להבדילו מסבו, נפטר ב־1937 והוא קבור בקזבלנקה (יש סוברים, כי תמונתו היא המקשטת את שער ״שבחי־חיים״). דברים אלה אינם מתיישבים כמובן עם העדות של סיפורנו.

בס"ד ליקוטים לפרשת שמיני מאת יצחק פריאנטה

בס"ד

ליקוטים לפרשת שמיני מאת יצחק פריאנטה

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל [ט/א] אומר הזוהר הנגלה מדוע עגל? שנאמר: עגל בן בקר לחטאת- לכפר על החטא שעשה בעבר [ והוא חטא העגל]. ואיל לעולה. מפני מה איל? כנגד אילו של יצחק, שהוא עולה תמימה, [הרומז לגבורה ולדינים], והוא ראוי לקרב להשלים הכול, [שעל  ידו יומתקו הדינים ]. כי הדינים נובעים מצדו של יצחק, ואיל זה קרב לעולה כנגד אילו של יצחק, [להמתיק את הדינים] לפי שקרבן עולה למעלה כדי לעטר את המלכות בשלמות. עגל, לתקן את המלכות נפגם חטא העגל, ואיל להשלימה בשלמות יצחק כראוי [ על ידי המתקת הדינים]. אבל אהרון שלא נענש , בזכות תפילת משה, שנאמר: ובאהרון התאנף ה" ונאמר: ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא. ועדין חטאו היה תלוי ועומד- נאמר עגל בן בקר לחטאת. לחטאת ממש, כדי שיתכפר חטאו ויטהר ויגיע לשלמות בכול .ובאותו יום הושלמו עליונים ותחתונים, יהי שלום בכול, בשמחה שלמעלה ושלמטה, אלא שגרם חטאם של בני אהרון באותו יום וערבב הכול. מן היום שעברו ישראל בים סוף, לא הייתה שמחה עליונים ותחתונים כאותו יום. באותו יום התבטל חטא העגל מן העולם, והיו הכוהן הגדול וישראל נקיים ממנו, באותו יום הסתלקו כל אותם המקטרגים שלמעלה, והיו הולכים ומשוטטים סביב מחנה ישראל , ולא היו ביניהם בעת ההיא- עד שגרמה השעה וקמו נדב ואביהוא וערבבו שמחת הכול, ונהיה רוגז בעולם. זהו שאמר הכתוב: וירא  כבוד ה" אל כל העם, מיד וייקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו.

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון אומר רבינו בחיי זאת התורה שבנתה כל העולמות חצבה עמודיה שבעה, שנחצבה משבעה רקיעים זכה אדם והתעסק בה נוחלשבעה ארצות ואם לאו מסתלק משבעה ארצות. באור שבעה ארצות העולם הזה שהוא נחלק לשבעה אקלימים, וכאלו אמר ונוחל העולם הזה ומסתלק מן העולם הבא. והמדרש הזה עשה חשבון שבעה דווקא לפי שהוא החשבון המכוון הכולל העליונים והשפלים והוא החשבון הנמצא בהרבה מצוות שבתורה שהן סובבות על חשבון שבעה במצות השבת והשמיטה והיובל, כי השביעי מקודש בימים שהוא השבת, ובשנים והיא השמיטה ובשמיטות והוא היובל, גם ימי הפסח שבעה וימי הסוכות שבעה, וארבעה מינים שבלולב חוזרים לשבעה, גם ימי האבלות שבעה כימי השמחה, והכל עניין אחד , ירמוז לשבעת ימי בראשית. גם בלעם הקריב בשבעה מזבחות ואמר [במדבר כג] את שבעת המזבחות ערכתי, גם ימי המילואים שבעה, כי כן נתפרש בכתוב [ויקרא ח] כי שבעת ימים ימלא את ידכם. וכל הדברים האלה הסובבים על שבעה עקרן ושורשן ממקום אחד ומוצאן ממעין אחד. ומה שלא נתחנך אהרון בכהונה גדולה ביום שביעי עצמו כי אם למחרת  ביום שמיני, לפי שהכוהן הגדול מיוחד בבית המקדש לעבודת אל אחד, וחשבון שמונה אחר השבעה הנה הוא במעלה האחד, על כן ציווה הכתוב להיות תחילה כהונתו של אהרון הכוהן וחינוך עבודתו ביום השמיני, וזהו שכתוב. ביום שמיני כולל עוד טעם אחר, והוא שמצאנו שרוב עניני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה, שהרי בגדי כהן גדול היו שמונה ואלו הם ציץ/וחושן/ואפוד/ומעיל/וכתונת תשבץ/מצנפת/ואבנט/ומכנסי בד. בשמי שמן המשחה והקטורת היו גם כן שמונה בשמן המשחה ארבעה מור/וקינמון/וקנה/וקידה. ובקטורת ארבעה : נטף/ושחלת/וחלבנה/ולבונה. גם הבדים היו שמונה שני בדי הארון/ושנים לשולחן/ושנים למזבח הזהב/ושנים למזבח העולה. גם הקורבנות שהיו מקריבים לא הוכשרו לקרב כי אם אחר שמונה ימים, הוא שכתוב [ויקרא כב] ומיום השמיני והלאה ירצה, גם השיר שהיו הלויים אומרים על הקורבנות היו שמונה לחנים [שמונה מיני כלי זמר] למנצח על נגינות/על מחלת/על עלמות/על הנחילות/על השושנים/על הגיתית/על השמינית. היום השמיני הזה ראש חודש ניסן היה שהו הוקם המשכן, ונטל עשרה עטרות, כלומר עשר מיני כבוד ומעלה נתקבצו באותו יום היה ראשון לשנת צאתם ממצרים, ראשון לכהונת אהרון שבו נתחנך ובו היה תחילת כהונתו ,ראשון לקורבנות, ראשון שהתברכו ישראל ברכת כוהנים, ראשון לירידת אש מן השמים על המזבח הנחושת, ראשון לשעיר ראש חודש, ראשון לשחוטי חוץ שבו נאסרו הקורבנות להקריב אלא אם כן הביאום תחילה אל פתח אוהל מועד. ראשון להשארת שכינה, ראשון לקרבנות הנשיאים שבו הקריב נחשון בן עמינדב, ראשון לשלוח טמאים ממחנה ישראל.

ויישא אהרון את ידיו אל העם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים [ט/כב] אומר אור החמה ;ידו כתיב, לרמוז שיגביה הימין על השמאל. וזהו גם כן רמז ישא- נוטריקון ימין שמאל אמצע] והוא כמו שאנחנו עושים בברכת כוהנים. ידו כתיב- רמז למה שפסק שהכוהן בדוכן ידביק את 10 אצבעותיו ויחלקם לחמישה אוויריים כמספר אצבעות יד אחת. ויברכם- פירש רש"י שברכם ברכת כוהנים: יברכך, יאר, ישא, והקשה הגאון רבי יעקב חי גיז בספרו אבי הנחל מניין לרש"י שאהרון ברכם בברכת כוהנים? אולי ברכם בברכה אחרת, ועל מה שתירץ, ובדרך רמז יש לומר שמרומז בפסוק ברכת הכוהנים והוא במה שכתוב ויברכם קרי ו"י- ברכם כלומר בירך אותם בברכות  שמתחילות [ביוד] וסופם [וא"ו ] והם ברכת כוהנים יברכך ה" וישמרך  יאר ה" פניו אליך ויחונך, ישא ה" פניו אליך וישם לך שלום.

וייקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה" אש זרה אשר לא ציווה אותם [י/א] אומר שמנה לחמואי אפשר לומר שמשה לא ציווה לתת אש זרה מן ההדיוט, והלא אמר לעיל ונתנו בני אהרון הכהן אש על המזבח. ואמרו חז"ל שאף על פי שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, ולמה נענשו על מה שהקריבו אש זרה, ואיך אמר הכתוב אשר לא צווה אותם. ונראה לפענ"ד לפרש, לפי שהיום התחיל אהרון עבודתו עבודת הקודש, כמו שפירש רש"י שמשה אמר אהרון אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם. עבודתו דייקא. לכן רצה הקב"ה שכל עבודת היום ההוא לא יהא אלא בו באהרון לבדו, כמו עבודת יום הכפורים שהוא על ידי כהן גדול לבד, כן צווה משה שכול עבודת יום הזה יהיה הכול רק על ידי אהרון ולא על ידי בניו, והיה אהרון בעצמו צריך לתת אש מן ההדיוט, ולא בניו, וזה שאמר בדיוק ויקריבו אש זרה אשר לא צווה אותם, פירוש אותם לא צווה היום, אף אל פי שאמר לעיל ונתנו בני אהרון אש, זהו לדורות, ולא היום שהיה ביום הראשון לעבודה והיה צריך להיות הכול על ידי אהרון לבדו, לכן אמר אשר לא צווה אותם .גם במדרש דרשו ומנו שם כמה חטאים שמתו בני אהרון עליהם וכולם נרמזו בשמם, נכנסו לפני ולפנים , דחסרו [מעיל] מבגדי כהונה, בלא רחוץ ידיים ורגלים, אש זרה, בנים לא היו להם, יין שתו ונכנסו למקדש, הורו הלכה בפני משה רבם, ואינן נוהגים את הדור, איש מחתתו, שלא נטלו עצה זה מזה ראשי תיבות נדב אביהוא[ א ש – ז  ר  ה] ראשי תיבות  אישה /שתו יין  זרע לא היה להם/רחיצת ידיים/הורו הלכה בפני רבם.

ויאמר משה אל אהרון הוא אשר דבר ה" לאמור בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד ויידום אהרון [י/ג] אמור המהר"ל מפראג בספרו גור אריהוקבל שכר על שתיקתו דשאם לא כן ויידום אהרון למה לי, כי אחר שלא כתב שדיבר אהרון בוודאי שתק ולמה צריך לומר  ויידום אהרון, אלא לכך נכתב שקבל שכר על שתיקתו שנתייחד עמו הדבור מדה כנגד מדה הוא שתק מן הדבור ונתייחד בו הדבור, ומה שהפך רש"י הפרוש היינו כדי לפרש לך משום כך ויידום אהרון כאשר שמע שבניו יראה שמים, וכן יש בפירוש במדרש רבות [ויקרא יב/ב] אבל לא בשביל זה שאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, שזה אין טעם לדמימה, רק מה שאמר משה שהם גדולים וחשובים ממני וממך ואם כן צדיקים הם לכך שתק. שנתייחד עמו הדיבור, פירוש שהדבר שדיבר הקב"ה לא דיבר רק לאהרון בכל הדברות שנאמרו למשה ולאהרון שלא נאמרו למשה ולאהרון ביחד אלא למשה שיאמר לאהרון ולא נתייחד הדבור לאהרן, נראה לי שלא שמע הדבור אהרון רק משה בלבד, ונתייחד אל אהרון רצה לומר שהיה הקב"ה מדבר כאילו היה אהרון נגדו, ואף על פי שלא שמע אהרון נקרא נתייחד לאהרון כאילו הקב"ה מדבר עם אהרון, ומשה היה שליח לומר הדברים לאהרון מה שצווה לו המקום, ומכול מקום כיוון שדיבר אל משה ואהרון לנוכח להם כאילו אהרון עמו זהו חשיבות יותר, וכך פירש רש"י בפרשת קרח אצל ויאמר ה אל אהרון [במדבר יח/א].

חידוש לפסוק מצאתי בספרו של המהר"ל מפראג בספרו חומש גור אריה האומר שנדב ואביהוא מתו בשביל עונש אהרון שהקב"ה משלם חטא האבות לבנים, יש לומר דכמו שאצל הרשע כשאוחזים מעשה אבותם משלם להם הקב"ה מעשה אבותם כך בצדיק גמור אם בנו עשה שום חטא משלם לו מעשה אביו, אם הקב"ה רוצה שיביא חטא הצדיק על בנו, ואם לא חטא הבן כלל אין מביא על בנו חטא הצדיק לכן צריך גם כן שיהיה חטא לבנים, וכאשר יש חטא לבנים או יתוסף על זה חטא האבות ונענשו הבנים, ולפיכך חטא האבות וחטא הבנים גרם זה בוודאי ביחד, וזה נכון.

יין ושכר אל תשת אתה ובניך יתך בבואכם אל אוהל מועד ולא תמותו חוקת עולם לדורותיכם [י/ט] אומר ילקוט מעם לועז שיעור השתייה שיהיו חייבים מיתה על כך ושתהיה העבודה פסולה, כדי רביעית. שהם כ"ז דראמים ושיהיה בלא מים. ויהיה בבת אחת. אבל אם היה פחות מרביעית או שלא שתה בבת אחת, אלא לסירוגין, או ששתו מזוג במים, אינו חייב מיתה על כך ואין עבודתו פסולה, וזה שאמרנו שאם  שותהו ממוזג.   ולסירוגין אינו חייב מיתה, דווקא כששתה רביעית בצמצום. אבל אם שתה יותר מרביעית. חייב בכול אופן וגם עבודתו פסולה, ואם לא שתה יין אלא שאר משקאות המשכרים. ונכנס ועבד עבודה הוא חייב מלקות על כך אבל אין עבודתו נפסלת. וכדין העבודה, כך דין התפילה, שהתפילה במקום קרבן, ואם הוא שכור  אסור לו להתפלל, לפי שאין דעתו נכונה. ואם התפלל תפילתו תועבה ונחשב כאילו עובד עבודה זרה וצריך לחזור ולהתפלל כשפגה שכרותו. ואפילו אם עובר זמן תפילה אסור לו להתפלל בעודו שיכור, אלא יתפלל אחר כך בתורת תשלומים למשל אם היה שכור בשעת תפילת ערבית ולא פג יינו עד למחרת פורע חובו בתפילת שחרית. שיאמר ב פעמים שמו"ע. ובראשונה יתכוון לתפילת הבוקר והשנייה לשם ערבית. וכן על זה הדרך בשאר התפילות. שאם היה שכור אלא שתוי, אף הוא אסור לו להתפלל, אבל אם התפלל תפילתו תפילה ואינו צריך לחזור להתפלל כשיפוג יינו. ושיכור הוא שאינו יכול לדבר לפני המלך. ושתוי כל שיכול לדבר לפני המלך ואינו טועה בדיבורו. והרמז לכול זה הוא הכתוב: יין ושכר אל תשת כי  ראשי התיבות של ושכר אל תשת הם: ושתה כדי רביעית אסור להתפלל [תשת ] תפילתשיכור תועבה. וכול מי שאסור לו להתפלל והמתין עד שיפוג יינו, ניצול מכול מיני צער. אבל אם לא המתין והתפלל בשכרותו, הדבר להיפך. לכן יזהר אדם בזה מאוד מאוד.

ותצא אש מלפני ה" ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם [י/כד] אומר בזוהר הנגלה כבר נאמר במזבח עלה ונראה [אוריא"ל] כדמות אריה תקיף רובץ על טרפו, והיו כוהנים וישראל רואים ושמחים, שידעו שהקרבן נתקבל ברצון לפני המלך הקדוש. ואש נוספת, עליונה וקדושה ירדה כנגד האש שבמזבח. אז נפל פחד על האדם והזדעזע לפני קונו, ושב בתשובה שלמה. כך אמר הקב"ה לאוריא"ל: לך וקבל דורון שבני מקריבים לפני. כמה שמחה הייתה בכול, כמה נתבשם הכול, כאשר כוהן ולוי ומקריב הקרבן מכוונים להקריב קרבן כראוי ביחוד שלם. בוא וראה- נאמר : ותצא אש מלפני ה" ותאכל על המזבח את העולה זה אוריא"ל שירד במראה שלהבת אש, עד שירד למזבח לקבל הדורון, ונראה כאריה גדול רובץ על הקרבן. וכאשר ישראל לא היו זכאים, או שמקריב הקרבן לא הקריבו כראוי ולא התקבל קרבנו. ראו שאין העשן עולה באופן ישר, ועמדה רוח ונשבה מהנקב שבצפון[מקום החיצונים והקליפות] ובאה למזבח, וראו דמות כלב חצוף רובץ על הקרבן: אז היו יודעים שלא נתקבל ברצון אותו קרבן. כך בשעה שהקרבן הוקרב ולא נתקבל ברצון, הדורון נמסר לכלב, ולכן היו רואים דמות כלב על גבי המזבח בוא אוראה – נאמר: ותצא אש מלפני ה" ותאכל על הזבח את העולה. אמר רבי יהודה: זה אוריא"ל שנראה בשלהבת אש על המזבח. כמו שאמרנו רובץ על הקרבן, ואז הייתה שמחה בכול, שהרי נתקבל הקרבן ברצון , כמו שנאמר: ויאר כבוד ה" אל כל העם, ואילו לא הייתה הערבוביה של בני אהרון, לא היה רצון כזה למעלה ולמטה מיום שיצאו ממצרים.

דברו אל בני ישראל לאמור זאת החיה אשר תאכלו מכול הבהמה אשר על הארץ [יא/ב]אומר מדרש תנחומה שהקב"ה מבקש שיזהיר את ישראל על הטהרות ועל הטומאות, אתה תמה שהראה לו הקב"ה כן שכתוב, וזאת החיה אשר תאכלו וזה אשר לא תאכלו, שאמר לו: הזהר את ישראל שלא לאכול דברים טמאים. שלא יטעך יצרך לומר, שכול דברים טובים אסר הקב"ה לישראל, אמר הקב"ה, כל מה שאסרתי לך, התרתי לך כנגדו. כיצד, אסרתי לך דם נידה, התרתי לך דם בתולים. אסרתי לך את הדם, התרתי לך את הכבד שכולו דם. אסרתי לך את החזיר, התרתי לך את הדג ששמו שבוטא, שהוא דומה לחזיר. אסרתי לך אשת איש.  התרתי לך גרושת איש. אסרתי לך נכרית, התרתי לך אשת יפת תואר. אסרתי לך אשת אח, התרתי לך יבמה לאחר מיתתו בלא בנים. אסרתי לך כלאים, התרתי לך סדין בציצית. אסרתי לך חלב בהמה, התרתי לך חלב חייה. אמר רבי ביסנא בשם רבי חיא, כל מה שאסר הקב"ה בבהמה, התיר בחייה. וכל מה שאסר בחייה, התיר בעוף . ואת שאסר בעוף היתיר בדג . כיצד, אסר חלב בבהמה, התיר חלב חייה, אסר גיד הנשה בחיה, התיר אותה בעוף. אסר בעוף הדם, התיר אותו בדג, וכל כך למה. כדי שייתן שכר טוב לישראל שמשמרים את המצות, לכך נאמר : האל תמים דרכו[תהילים יח/לא] שכל דרכיו של הקב"ה תמימות הן. וכי מה אכפת לו הקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל. כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו. או מה ייכפת לו, בין אוכל טהורות לאוכל נבלות. אמר שלמה אם חכמת חכמת לך [משלי ט/יב]הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות וישראל שנאמר: אמרת השם צרופה [תהילים יח/לא] למה, שיהא מגן עליך, שנאמר : מגן הוא לכל החוסים בו הרי אומר זאת החייה.

כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו [יא/ג] אומר ילקוט מעם לועז הסימן טהרה הוא: מפרסת פרסה, היינו שכל הרגל חלוקה לשני חלקים שהטלפיים פתוחים והפתיחה היא שוסעת שסע, היינו שפחותה עד למטה, וכמו שהיא פתוחה למעלה היא פתוחה למטה ברגל. וסימן הטהרה השני : שהואמעלה גרה. כלומר אחרי שהאוכל שהיא אוכלת יורד עד לקיבה, היא מעלה אותו שוב פעם לפיה ולועסת, אלו הם שני בסימנים של הבהמה והחיה הטהורים. אם יש בהם הסימנים האלו מותר לאוכלם בוודאי. אבל אם חסר אחד הסימנים האלו, כגון שהיא מפרסת פרסה אבל לא מעלה גרה, או להיפך בוודאי טמאה.

את זה תאכלו מכול אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו: וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכול שרץ המים ומכול נפש החייה אשר במים שקץ הם לכם: ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו: כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם [יא/ט/יב] אומר ילקוט מעם לועז כאן הודיע לנו כתוב מכל אשר במים מי הם טהורים ומי הם טמאים. כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים אתם תאכלו . סנפיר הם הכנפיים ששט בהם, וקשקשת הם הקליפות הקבועות על גבי גופם. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים שקץ הוא לכם. וזה שכול אשר במים צריך ב הסימנים האלו. דווקא אם נמצאים במי ים או נהרות וכדומה, שהם מים נובעים שבאים ממקום אחר והולכים למקום אחר. ואפילו אם אינם הולכים למקום אחר אבל יש להם מעיין שממנו הם נובעים. בהם אסורים הברואים החיים הנוצרים באותם המים שאין להם ב הסימנים, אבל מים המכונסים במקום אחר ואינם נובעים ולא מושכים, שאין להם מקום כניסה ויציאה כמו המים הנמצאים בבריכות או בורות או אגמים, וגדלים באותם המים מיני יצורים חיים, אינם צריכים להיות בעלי ב סימני הטהרה, ואפשר לאוכלם וזהו שאומר הכתוב: את זה תאכלו מכול אשר במים כל אשר יש לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים. כלומר זה שאסרתי עליך כל אשר במים שאין לו סנפיר וקשקשת דווקא אם הם גדלים במים נובעים וזורמים. בדומה לימים ונחלים, אבל אלו שגדלים במים שקטים שאין להם מקום כניסה ויציאה, מותרים אפילו אין בהם שני הסימנים האלה.

זאת החייה אשר תאכלו אומר שמנה לחמו ראשי תיבות [ את זה] וסופי תיבות [ תורה] שהראה להם כל מין ומים מן המותרים ומן האסורים בתורה, ואמר להם את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, ומסר להם כל סימני טהרה וטומאה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, ואותם הטמאים שיש להם רק סימן אחד של טהרה כתב בתורה, וכול העופות הטמאים כתב בתורה שבכתב, וסימניהם מסר להם בתורה שבעל פה, וכן כל דיני שרצים ושרצי המים הראה להם כל דבר ודבר, ולמד אותם את דיניהם בתורה שבכתב ושבעל פה.

כי אני ה" אלוהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכול השרץ הרומש על הארץ [יא/מד] אומר שמנה לחמוסופי תיבות [משמים] שלא תטמאו את נפשותיכם הניתן לכם משמים, ואם תקדשו עצמכם מלמטה בעולם הזה, אז גם אני אקדש אתכם משמים לעולם הבא, וגם אסייע אתכם משמים שתהיו קדושים וטהורים כמו שאמרו חז"ל הבא לטהר מסייעים לו מן השמים.

להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החייה הנאכלת ובין החייה אשר לא תאכל [יא/מז] אומר שמנה לחמו הפסוק מתחיל [בל"מד] ומסיים [ בל"מד], שצריך ללמד ולדעת ולהיות בקי בהן לידע הסימנים בין הטהורים ובין הטמאים, ובדיני שחיטה איזה שחיטה כשרה ואיזהו שחיטה פסולה, איזה סימני טריפה כשרה ואיזה סימני טרפה פסולה , וכול זה צריך ללמוד ולדעת ולהבין, וכן כתב הרמב"ם ריש הלכות מאכלות אסורות וז"ל מצות עשה לידע הסימנים שמבדילים בהם בין בהמה וחייה ועוף ודגים שמותר לאוכלן ובין שאין מותר לאוכלן.

י  צ  ח  ק    פ  ר  י  א  נ  ט  ה

הספרייה הפרטית של אלי פילו-La Saga des Juifs de Marrakech-Joseph Dadia et Coll

J'ai enrichi ma bibliothèque par l'aide de Joseph Dadia qui m'a envoye ce livre
Merci Joseph

La Saga des Juifs de Marrakech

(premier volume)
Le Souffle Vesperal
Joseph Dadia et Coll

«Simon le Juste avait l'habitude de dire : "le monde est construit sur trois fondements : sur la science divine (Torah), sur le service divin (Avodah), et sur la bienfaisance (Guémilout Hassadim)»

(Maximes de nos Pères, Chapitre I, 2).

Hillel l'Ancien avait l'habitude de dire : «Ne te sépare pas de la Commu­nauté (Tsibour). Jusqu' au jour de ta mort, ne sois pas sûr de toi. Ne juge pas ton prochain avant d'avoir été toi-même à sa place  »

«… Beaucoup de Torah, beau­coup de vie ; beaucoup d'enseignement, beaucoup de passé, beaucoup de con­seils, beaucoup de raison ; beaucoup de justice, beaucoup de paix. Celui qui s'est acquis un bon renom, se l'est acquis par lui-même ….»

(Maximes de nos Pères, Chapitre II, 4 et 7).

«Ce sera un jour unique – Dieu seul le connait – où il ne fera ni jour, ni nuit ; ET C'EST AU MOMENT DU SOIR QUE PARAÎTRA LA LU­MIERE»

(Zacharie XIV, 7)

L'été, malgré la chaleur, nous dis­putions tous les jours des matchs de football, du côté du cimetière.

Lorsque le soleil disparaissait, en fin de journée, l'air devenait respirable.

Une certaine douceur enveloppait le Mellah. Une vache et 2 brebis, sous l'œil vigilant d'un gamin, passaient avec nonchalance BAB GHMAT et s'en al­laient rejoindre leur enclos, quelque part dans le quartier musulman voisin. Les bêtes et l'enfant, pendant les heures clai­res, se réfugiaient à l'ombre de JNAN- EL-AFIA. Leur passage, chaque soir, signalait la fin du match et l'approche de la nuit. Leur déambulation lente, pe­sante, paisible nous apportait calme et fraîcheur, l'air du dehors qui nous man­quait à l'intérieur des murs, un morceau de la campagne berbère, avec son pitto­resque, ses senteurs, sa verdure, ses ryth­mes.

Je m'arrêtais de jouer à leur pas­sage et les regardais, envieux, cherchant dans leur SOUFFLE vespéral la douceur de la vie.

■ Joseph DADIA

Haftara du 8e jour de pessah הפטרת יום שמיני של פסח :בלשון הקודש ותרגום לערבית יהודית

הפטרה יום שמיני של פסח, בניגון מרוקאי, ותרגום לערבית יהודית, גם הוא בניגון המסורתי של יהודי מרוקו
Haftara du 8e jour de pessah הפטרת יום שמיני של פסח :

 

עמוד 1 מתוך 11

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 114 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אפריל 2018
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930