ארכיון יומי: 13 במאי 2018


בס"ד ליקוטים לפרשת במדבר מאת יצחק פריאנטה

וידבר ה" אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים [א/א] אומר מדרש תנחומה. ששה דברים נקראו לו,הר אלוהים, הר בשן, הר גבנונים, ההר חמד, הר חורב, הר סיניהר האלוהים, הר שישב בו אלוהים בדין, שנאמר: ואלה המשפטים [שמות כא/א]. הר בשן, הר בא שם הקב"ה. הרגבנונים, הר שפסל את כל ההרים, ההר חמד, הר שחמד ליישב בו, שנאמר: ההר חמד אלוהים לשבתו [תהילים סח/טז] הר חורב, שבו נמשכה חרב, מות יומת הנואף והנואפת [ויקרא כ/י] מות יומת הרוצח [במדבר לה/טז] הר סיני, שבו נשנאן עובדי עבודה זרה להקב"ה, ונתן להם אפופסין, שנאמר: כי הגויים חרוב יחרבו [ישעיה ס/יב]. אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן, חרוב יחרבו שנטלו שם אפופסין.

וידבר ה" אל משה במדבר סיני [א/א] אומר שמנה לחמו למה נזכר מקום המדבר, אך לפי ששם באותו המדבר זכו לניסים גדולים ונוראים הרבה, וגם שם זכו לקבל את התורה עם רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, ו 13 מדות של רחמים שידעו איך להתפלל לפניו יתברך ולעורר 13 מדות הרחמים, ו 13 מדו שהתורה נדרשת בהם, לכן מזכיר את שם המדבר הזה, וגם שם הספר הרביעי הזה של התורה, והפרשה נקראת על שמו במדבר, לפי ששם במדבר ההוא זכו לכל הכבוד הזה, וכל זה מרומז ב 2 תיבות אלו, [במדבר] בגי" [רמ"ח]. במדבר סיני בגי" [שס"ה י"ג] ובגי" [בנסים הנפלאים]. במדבר סיני אותיות [בדברי נסים].

וידבר ה" אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בצאתם מארץ מצרים לאמור אומר אהבת חיים אמרו חז"ל שפסוק זה מרמז לאדם שכל מי שרוצה להיות כמושה רבינו יכול להיות אימתי? בזמן שישים עצמו כמדבר שכולם דורכים עליו וגם כסיני שיהיה עניו מאוד, וגם כאוהל מועד שכמו לאוהל אין יסוד בקרקע והוא עומד רק על גבי חבלים ויתדות כך חיי האדם בעולם הזה עראי, ואם האדם יחשוב זאת, ממילא יהיה כל משאו ומתנו באמונה ואפילו שמבזים אותו אינו רב עם הבריות וגם אינו שונא לאף אחד וגם אינו מדבר לשון הרע וגם יש לו זמן ללמוד תורה לשמה, ויקבל שכר כמשה .

וידבר ה" אל משה במדבר סיני [א\א] אומר הרב אליהו אדלר בספרו ליקוטי אליהו אומרים חז"ל: בשלושה דברים ניתנה תורה, באש, במים, ובמדבר. על פי זה אנו מקיימים את התורה בכל תנאי ובכל מצב, בין במסירות נפש פרטית או ציבורית, ובין כשהתנאים קשים לאורך זמן. ובשלושה דברים ניתנה תורה : באש,- אברהם אבינו קפץ לכבשן האש, וזו מסירות נפש פרטית במים– שבט יהודה ובראשם נחשון בן עמינדב נכנסו ראשונים למים, וזו היתה מסירות נפש ציבורית. במדבר– עם ישראל נדד במדבר ארבעים שנה בתנאים קשים, ושמר את התורה במסירות נפש לאורך זמן.

שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לג ולגלותם [א/ב] אומר הזוהר הנגלה  אמר רבי יצחק: בוא וראה, כבר בארו: אין הברכה העליונה שורה על דבר המנוי. ואם תומר: ישראל, איך נמנו?- אלא, כופר נטלו מהם, וכבר בארוהו. והחשבון לא נעשה עד שנאסף כל הכופר ועלה לחשבון. ובתחילה ברכו את ישראל, ולאחר מכן מנו את הכופר, ואחר כך חזרו וברכו את ישראל. נמצא שישראל נתברכו בתחילה ובסוף, ולא שלטה בהם מיתה. ולמה שולטת המיתה בדבר המנוי? אלא, משום שהברכה אינה שורה במניין, וכיון שנסתלקה הברכה, סטרא אחרא שורה עליו ויכול להינזק. לכן נוטלים כופר ופדיון במניין, לסלק מיתה עליהם בוא וראה: לא היה מניין בישראל שנתברכו בו כמניין זה: שמניין זה, על מנת להתברך היה [להשרות השכינה בישראל] ולהשלים שלמות העולמות היה ונמנו במקום שהברכות יוצאות [מדת יסוד] שנאמר: באחד לחודש השני [שהיסוד שני למלכות], שהוא זיו ברכות העולם. שממנו יוצא זיו לעולם, ולכן נקרא חודש זי"ו, כי זיו הכול יוצא ממנו. ולפיכך נאמר: יברכך ה" מציון [ומידת יסוד נקראת ציון] והכול עניין אחד ונאמר: כי שם ציווה ה" את הברכה.

מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרון [א/ג] אומר אהבת חיים יובן בסיעתא דשמיא שמרמז על מי שקורא קריאת שמע על מיטתו כאילו אוחז חרב בידו ואין המזיקים ומלאכי חבלה יכולים להזיק לו ואינו חולם חלומות רעים, שנשמתו עולה למעלה ושורפת בהבל פיה כל המשחיתים וערבה לו שנתו, וזהו הרמז מבן עשרים שנה ראשי תיבות [שמע], אל תקרי שנ"ה בקמ"ץ אלא שנה בציר"ה ומעלה כל יוצא צבא שנשמתו יוצאת ממנו והולכת לעולם העליון וכותב וחותם בידו כל מה שעשה ביום הן טוב הן רע כדכתיב וביד כל אדם יחתום תפקדו אותם לשון רבים, כל מלאכי חבלה ושדין ומזיקין שורף אותם בהבל פיו בזכות רמ"ח תיבות קריאת שמע, תפקוד אותיות [ ת"ף-קו"ד] שורף מחנה לילי"ת ולא יבא לידי עוון וזרע לבטלה. עו"ן במלא עי"ן-ו"ו-נו"ן גימ" [רמ"ח] שאם עשה עוון יתכפר ברמ"ח תיבות קריאת שמע שקורא בכוונה וכתיב ברוגז ר"ח"ם" תזכור וזוכרים אותו לטובה. תפקוד מלשון פקדנו בו לטובה ואומרים אחר קריאת שמע פסוק בידך א-פ-ק-יד רוחי מלשון ת-פ-ק-ד-ו  א-ת-ם לצבאותם אתה ואהרון בזכות אהרון שאומר גם כן פסוקי ברכת כוהנים כמו שכתוב מבן עשרים שנה למעלה כל יוצא צבא, יצ"א גימ" [מיכאל ]שהוא כהן ושר צבא בישראל כותב לו זכויות ויחתום לו לטובה אתה ואהרון.

איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו [ב\ב]אומר רבינו בחיי ודע והבן כי כשם שהיה סדור ארבע דגלים שבמדבר דוגמת ארבע מחנות שכינה כן הסדר בעצמו בארבע חיות הקודש, וכך הוא הסידור לכל, חיה ששמה אריה ומחנה גבריאל ודגל מחנה יהודה למזרח, חיה ששמה שור ומחנה רפאל ודגל מחנה אפרים למערב, חיה ששמה אדם ומחנה מיכאל ודגל מחנה ראובן לדרום ,חיה ששמה נשר ומחנה אוריאל ודגל מחנה דן לצפון. והבן היטיב מה שהזכרתי ותבין כח תורתנו הקדושה ואיך הם צבאות ישראל למטה נקשרים ונאחזים עם צבאות מלאכי השרת למעלה, ואז יתגלו לך תעלומות חכמה.

ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים [ג\יב] אומר שמנה לחמו  רוצה לומר מתוך בני יעקב ששמו ישראל, לקחתי את הלוים לחלקי בתורת מעשר, לכן מבני ישראל והיו לי הלוים ראשי תיבות [הלוים], וסופי תבות [לוים] כסדר, שעוד למפרע היו לי הלוים מבני יעקב ששמו ישראל בתורת מעשר, שכן נדר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך [בראשית כח\כב], גם בניו במשמע, והיו לו ארבע בכורות מארבע נשיו, ואין קודש מוציא קודש, ואינם בחשבון המעשר, וזהו תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל, רוצה לומר אחר כל בכור מבני יעקב, נשארו לו [ח] בנים, והתחיל למנות עוד הפעם, והיה שמעון גם התשיעי ולוי היה המעשר, על כןישראל והיו לו, ראשי תבות [לוי] למפרע, וסופי תבות [לוי] כסדר, כי הוצרך להיות נמנה מראש ומסוף כסדר ולמפרע, והוא היה המעשר מבני יעקב, לכן זכה בו הקב"ה שיהיה לחלקו ולשומרי משמרתו יתברך.

 קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלויים אני ה"[ג\מה] אומר הרב אליהו אדלר חתימת הפסוק [ אני ה" ], לומר, הגם שאמרו רבותינו עתידה עבודה שתחזור לבכורות, עם כל זה לא ירדו הלויים מהיות קודש לקב"ה. ולכן רמזה תורה והיו לי הלויים אני ה", כלומר כשם ששמי לעולם ועד, כמו כן יהיו לי הלויים לעולם ועד.

בני נפתלי תולדותם למשפחותם לבית אבותם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא [א\מב] אומר הרב אליהו אדלר לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים, לכן בירכו יעקב בלשון אשה: נפתלי אילה שלוחה הנותן ראשי תיבות [אשה]. לכן כתוב בני נפתלי ולא לבני נפתלי כבכולם, כי נתרבו בנות יותר מבנים.

ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים [א\מו] אומר שמנה לחמו ויהיו כל הפקודים שש מאות סופי תבות [תשלום], שלא היו יכולים לקבל את התורה עד שנתמלא תשלום המנין שש מאות אלף, והוא ששים רבוא, וכאשר נתמלא תשלום ששים רבוא במנינים, אז יצאו ממצרים וקבלו את התורה ונעשו גם כן דגלים.

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו [ב/ב] אומר ילקוט מעם לועז בשעה שהקב"ה ירד על הר סיני ליתן תורה לישראל, ירדו עמו מחנה גדול של מלאכים בלי מספר, וסביב הקב"ה הו 22 אלף מלאכים כמספר שבט לוי. וגם זה היה סימן ששבט לוי הוא השבט החשוב בישראל. ונעשו המלאכים דגלים סביב כיסא הכבוד. שכן אומר הכתוב: דגול מרבבה וכשראו ישראל אותם המלאכים הערוכים דגלים דגלים, נכנס חשק בלבם ואמרו : הלוואי שגם אנו נהיה ערוכים דגלים דגלים כסדר המלאכים החונים סביב השכינה וזהו הנאמר בשיר השירים [פב]: הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה ר"ל כשהביאני הקב"ה לבית היין שהוא הר סיני שעליו ניתנה התורה נמשלה ליין אמר להם הקב"ה כשם שהמלאכים ערוכים דגלים דגלים. אף אתם תהיו ערוכים כך. שנאמר בתהילים: נרננה בישועתך ובשם אלוהינו נדגול ימלא ה" כל משאלותיך ובשעה שאמר הקב"ה למשה לערוך את ישראל דגלים דגלים, נצטער משה ואמר: עכשיו אכניס מריבה בין השבטים. שאם אומר ליהודה שיהיה במזרח יאמר אני רוצה בדרום, ושבט אחר יאמר שרוצה בצד אחר. אמר לו הקב"ה למשה אל תצטער, ואין אתה צריך לומר לכל אחד באיזה רוח יחנה, שכן הם יודעים מעצמם לי הסדר שערך אותם יעקב אביהם שבשעה שנפטר עשה להם צוואה ואמר להם בסדר הזה תהיו כשתישאו את מיטתי ובסדר הזה תהיו כשתישאו את מיטתי יהודה/יששכר/וזבולון לצד מזרח, ראובן/שמעון/גד לצד דרום, אפרים /מנשה /ובנימין לצד מערב, דן/אשר/נפתלי לצד צפון. יוסף ולוי לא יישאו את המיטה וזהו שאומר הכתוב איש על דגל באותות לבית אבותם. שכן אמר הקב"ה למשה אין אתה צריך לחשוב כיצד תשים סדר הדגלים, לפי שהם עצמם יודעים הדגלים כפי שקבע להם יעקב אבינו.

יחנו ישראל מנגד אומר אור החמה כתב רבינו בחי רחוק [מיל] מנגד- מרחק מיל, ואשפר לומר שזה גם כן רמז מה שכתוב בסוף הפסוק: לאוהל מועד יחנו ראשי תיבות [מיל]

ואלו היו סימני הדגלים של השבטים אמור ילקוט מעם לועז: ראובן ששמו היה חרות על אודם שהוא [רובין] היה צבע דגלו אדום. ועליו היו מצוירים הדודאים שהביא לאמו. היו גם אותיות [בצע]ושמעון ששמו היה חרות על [הפטדה], שהוא האיזמרגד , צבע דגלו היה ירוק, והייתה מצוירת עליו העיר שכם בגלל המעשה שעשה בשכם. וליו שהיה חרות על [ברקת] שהוא הקריסטל שיש בו הרבה צבעים, היו בדגלו שלשה מיני צבעים: שליש הדגל היה אדום ושליש לבן ושליש שחור. והיו מצוירים על הדגל האורים והתומים. הוא הבגד שלבש כהן גדול שהיה משבט לוי. ויהודה שהיה חרות על [הנופך] שהוא הקרבונאקל, צבע דגלו היה של הרקיע, ועליו היה מצויר אריה כפי שכתוב גור אריה יהודה. על הדגל אותיות [איי] ויששכר ששמו היה חרות על [הספיר] שהוא סאפירה צבע דגלו כספיר שהוא שחור קצת. והיה מצויר השמש והירח. כי בני יששכר היו בקיאים בתקופות ומזלות כמו שנאמר: ובני יששכר יודעי בינה לעתים. וזבולון שהיה חרות על [יהלום] שהוא דיאמאנטי, ויש אומרים שהוא פירלה צבע דגלו היה לבן, והייתה מצוירת ספינה . ודן שהיה חרות על [הלשם] שהוא טופאשיו היה צבע דגלו כצבע הסאפירו והיה מצויר על הדגל דמות נחש כי דן נמשל לנחש. גם אותיות [מקב] וגד שהיה שמו חרות על [השבו] שהוא הטורקיזה היה צבע דגלו שחור ביותר ולבן, והיה מצויר על הדגל דמות מחנה כלומר צבא של אנשים מזוינים  כפי שנאמר: גד גדוד יגודינו והוא יגוד עקב. ונפתלי ששמו היה חרות על [האחלמה]היה דגלו בצבע יין אדום והיה מצויר על דגלו דמות של אילה ואשר ששמו היה חרות על [התרשיש] צבע דגלו היה של תרשיש והיה מצויר על דגלו אילן. ויוסף ששמו חרות על [השוהם] היה דמות דגלו צבע השוהם שהיה שחור ביותר והיו מצוירים עליו שני הנשיאים שהם אפרים ומנשה. וכן הייתה מצוירת עליו העיר מצרים כדי לרמוז שהם נולדו במצרים, ועל דגלו של אפרים היה מצויר שור כדי לרמוז שיהושע יצא ממנו שעליו נאמר בכור שורו הדר לו,  היו גם אותיות [רחק] על דגלו של מנשה היה דמות ראם לרמוז על גדעון שעתיד היה לצאת ממנו שעליו נאמר: וקרני ראם קרניו. ובנימין ששמו היה חרות על [הישפה] היה דגלו רב גוונים בדומה לכל י"ב הצבעים של כל הדגלים והיה מצויר עליו זאב לפי שנמשל לזאב כמו שנאמר: בנימין זאב יטרוף.

דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה [ב\יח] אומר הרב אליהו אדלר לא נזכר שמו של יוסף בין הדגלים, שנאמר: דגל מחנה אפרים, ולא דגל מחנה יוסף, לפי שהתגאה על אחיו.

ואלה שמות בני אהרון נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר[ג/ב] אומר הזוהר הנגלה ואלעזר ואיתמר היה לו לומר, מהו אלעזר ואיתמר?- אלא שקול היה אביהוא כשני אחיו, ונדב- ככולם. ויש ששונים: הבכור נדב, בפני עצמו, ואביהוא בפני עצמו, וכל אחד לבדו נחשב כשנהם, כאלעזר ואיתמר. אבל נדב ואביהוא, שניהם לבדם שקולים היו כנגד 70 סנהדרין שהיו משמשים לפני משה. לפיכך מיתתם מכפרת על ישראל. ולפיכך נאמר: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. ואמר רבי שמעון: הבכור נדב- כלומר, זה שכול השבח והכבוד שלו. נדב ואביהוא- על אחת כמה וכמה, כי שני אלה, לא נמצאו כמותם בישראל.

וימת נדב ואביהוא לפני ה" בהקריבם אש זרה לפני ה" במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרון אביהם [ג/ד] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי אבא: מה עניין זה לזה ? מה עניין ובנים  לא היו להם אצל ויכהן אלעזר ואיתמר? אלא סוד הדבר: זה שאמרתי ש- וימותו הוא שלא היו להם בנים , כך הוא ודאי. אבל אינם כשאר בני העולם [ שמתו בלא בנים] ואף על פי שלא נשאו נשים. [ ואינם יכולים להתקן בייבום]. שנדב ואביהוא לא מתו אלא מיתת גופם, אבל מיתת נפשם לא מתו. מניין? – שנאמר: ואלעזר בן אהרון לקח לו מבנות פוטיאל לו לאישה ותלד לו את פינחס. אלה ראשי אבות הלווים למשפחותם . אלה ראשי. והרי פינחס לבדו היה, ונאמר: ראשי אבות הלווים [בלשון רבים]? לפיכך נאמר, שמיתת גופם מתו, מיתת נפשותם לא מתו [שנדב ואביהוא נתגלגלו בפינחס, ולכן נאמר לא היו להם ויכהן אלעזר לרמז שנתקנו על ידי אלעזר שהוליד את פינחס]

כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה" [ג\יג] אומר שמנה לחמו ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים סופי תבות [למצרים], שהבכורים הכו למצרים ביום, אמרו במדרש [שוחר טוב] כיון ששמעו הבכורים שאמר משה ומת כל בכור עמדו הבכורים והכו את המצריים, וזהו שנאמר [תהילים קלו\י] למכה מצרים בבכוריהם, וזה היה ביום, לכן אמר כאן ביום הכותי, וסופי תבות [למצרים], אבל מכת בכורות היתה בלילה, רק ביום נגזר עליהם שימותו, ומאותו יום הקדשתי לי כל בכור בישראל.

ויפקוד אותם משה על פי ה" כאשר צווה [ג/טז] אומר אור החמה פירש רש"י שהייתה בת קול יוצאת ואומרת כל בית ובית כמה תינוקות יש בו. ונראה לרמוז לדבריו " ויפקוד אותם משה על פי" עולים בגי" [בת קול יוצאת מן האוהל] לרמוז לדברי רש"י.

זאת עבודת בני קהת באוהל מועד קודש קדשים [ד/ד] אומר הזוהר הנגלה רבי אלעזר אמר: בשעה שבני קהת נטלו את כלי המקדש, בא כהן וכיסה את כל הכלים לפני שקרבו לטול אותם, ולעולם לא היו רואים מה שהם נוטלים, אלא הכול היה מכוסה מהם, כמו שנאמר: ובא אהרון ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך ורוב כיסוי כלי המקדש תכלת היה, מפני שתכלת, כבר בארו ואמרו [שהיא מרחיקה את אחיזת החיצונים]. לאחר שנכסה הכול, קרבו בני קהת נושאי הכלים, ולא קרבו אלא אל הבדים שבלטו החוצה, זהו שאמר הכתוב: וכלה אהרון ובניו לכסות את הקודש ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת.

ולא יבאו לראות כבלע את הקודש ומתו [ד/כ] אומר אור החמה יש לפרש מה שאמרו חז"ל שהעשיר שהחזיק בידי לומדי תורה בעוה"ב אותו תורה שלא יהיה  לו צער ועלבון בעולם הבא שכולם לומדים תורה והוא אינו מבין כלום, וזהו שאמר: ולא יבואו כבלע את הקודש- שמלמדים אותם תורה כדי שלא יראו איך הם חסרים בתורה שנקראת קודש ומתו- שיהיה להם צער ועלבון גדול עד מות כמו שכתובו חז"ל בגמרא [בבא מציעה נח] שהמבייש את חברו כאלו הרגו יש לרמוז מה שמובא [במסכת שבת ל] על דוד המלך שהודיעו לו שיפטר ביום שבת, לכן בכל שבת היה לומד בלי הפסק לפי שאין רשות למלאך המוות להתקרב ללומדי תורה, מה שנאמר: וזאת עשו להם וחיו [זאת] רמז לתורה שעל ידי לימוד התורה וחיו. אולם כשהגיע זמנו להפטר בא מלאך המוות ליטול נשמתו של דוד וכיוון שהיה לומד תורה לא יכול להתקרב אליו, מה עשה? טלטל והניע את העצים שהיו בבוסתן בחזקה, וכששמע דוד את הרעש יצא לראות מהו הרעש הגדול הזה, וכשירד מהמדרגות נפלה מדרגה מתחתיו ונפטר, וזהו שרמז לנו הפסוק: ולא יבואו לראות- על תיבת יבואו יש טעם [דרגא] ועל תיבת לראות יש טעם [תביר], ופירוש דרגא בארמית הוא סולם , ותביר היינו שבר, לרמוז שכשבא לראות מהו הרעש בבוסתן, אזי נשברה המדרגה מתחתיו ונפטר, ועוד רמז לנו הפסוק שלא היה צריך לראות מה הרעש, וזה שכתוב: ולא יבוא לראות- שלא יהא בחינת כבלע את הקודש ומתו.

הפטרה של פרשת במדבר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי [הושע ב-א/כא] אומר אהבת חיים ההפטרה מסיימת וארשתיך לי לעולם זה כנגד גאולת מצרים שלא הייתה גאולה שלמה שהרי גלו עוד פעם אבל הפעם יתקיימו האירוסין שנתן לנו הקב"ה ותהיה גאולה לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט זה כנגד גאולת בבל, כשעלו מבבל היו מעשים רעים בידם כגון בניהם מחללי שבת כמו שכתוב לקחו נשים נוכריות , והיו כובשים אחיהם לעבדים ושדותיהם כי לא היה בהם צדק ומשפט והפעם תהיה בצדק ובמשפט יען שכלם יהיו בעלי תשובה וארשתיך לי באמונה כנגד הגאולה האחרונה אז כל ישראל יהיו אגודה אחת ויעבדו את השם באמונה כמו שנאמר כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולים יראו עינינו וישמח לבנו בקרוב אמן .

                                    י  צ  ח  ק      פ  ר  י  א  נ  ט  ה

Recent Posts

  • Belicha-Belido-Belilty-Benabbas-Benabrekh

    BELICHA Nom patronymique d'origne hébraïque, arabisation du prénom biblique Elicha qui a pour sens "Dieu délivre", précédé de l'indication de filiation hébraïco-arabe Ben. Ce prénom masculin était encore fréquemment donné au Maroc au XXème siècle, et se prononçait lissa, licha. Toutefois, selon la tradition fidèlement transmise dans la branche marocaine de Mogador de cette illustre famille de génération en génération, ce patronyme n'aurait été accolé que relativement tardivement à cette famille de Lévy d’origine espagnole – qui, à la suite de ses pérégrinations en Europe de l'Est, avait adopté une forme yidich de ce patronyme: Loeb – à la suite

  • יהודי פאס תרל"ג-תר"ס- 1900-1873 –אליעזר בשן

    מעורבות הדיפלומטים. ב-10 ביוני 1886 כתב דרומונד האי לשר החוץ על התפרצות קנאים בפאס, שבקושי דוכאה על ידי השלטונות, והיהודים חיים בפחד ובחשש מפני שחיטה המונית.  הוא העביר לשר החוץ העתק מכתבו של הסולטאן שנשלח לוזיר הראשי סיד אמפדל גרניט על האירוע, ונאמר בין השאר שהסולטאן מבקש למנוע כל מעשה שאינו מועיל לטובת הכלל. הוזיר הנ"ל תיאר במכתבו ב-21 ביוני את הרקע להתפרצות הקנאית נגד היהודים, כפי שדווח לו מפאס. יהודי ניסה ב-10 ( צ"ל 23 ) במאי להיכנס לבניין ממשלתי בפאס אלג'דידה ( החדשה ) ושומר הניצב בשער מטעם המושל מנע זאת ממנו. כתגובה תקפו היהודי וחבריו את השומר

  • להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא" – מאת הרב שמיר-אסולין

    להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא". דברי התורה מוקדשים – לעילוי נשמת אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה, שעלה לגנזי מרומים ביום א' בשבת יב' כסלו, לסדר: "ויצא יעקב {יוסף} מבאר שבע… והנה יהוה – ניצב עליו". וכן, להצלחת חיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהנו. "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה" (בר' כח, י). "יציאת צדיק מן המקום, עושה רושם.  שבזמן שהצדיק בעיר – הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם – פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה" (רש"י בר' כח י). מבוא: פרשת "ויצא", מספרת לנו על יעקב אבינו היוצא לגלות חרן בגיל 63 לאחר

  • דברי הימים של פאס-מאיר בניהו-כולל תרגום ליהודית מגרבית

    שט"ו – 1554 -1555 ואחר כך בא מולאי מחמד אשייך אשריף הנזכר למעלה ונלחם על תאפיללאלת ולכדה ולקח אחיו מולאי אחמד וכל בניו והוליכם עד לנהר תאדלא ושחט ארבעה בנים, אחיו מולאי זידאן ושלשה אחיו, ובא להלחם על פאס מולאי עבדאללאה בן מולאי מחמד אשייך ונשבר וברח ועזב פה את הנוודים מסוס, ומשבט רחמאנא ואלודאייא ( שבטי נוודים של עמק הסוס, הרי רחמאנא והואדיות ), עם גדול מאד שלא יספיק לו מים לשתות ולא לחם לאכול ונשארו מושלכים מחזרים על פתחי הבתים של היהודים, ומתו מהם הרבה שלא יסופר. אחר כך יצא להלחם על פאס מולאי מחמד אשייך הנזכר ויצא

  • Le Pogrome des Fes ou Tritel-1912-Paul B.Fenton

    Le samedi 27 avril, l’événement se résuma en un simple entrefilet en première page du Matin annonçant que: «Fez est calme» et qu’une «commission formée de notables arabes, européens et israélites va se charger de l’assainissement de la capitale. Des sommes importantes ont été réunies pour secourir les israélites affamés. Le sultan a donné 10 000 francs, Mr Régnault 5 000 francs et diverses personnalités marocaines 10 000 francs.» Enfin un reportage anonyme sur le sort des Juifs, paru dans l’hebdomadaire L’Illustration en date du 11 mai, fit le tour du monde grâce aux photographies fort impressionnantes, prises par le

  • הפרעות בפאס או התריתל-התרע"ב-יוסף ינון פנטון-סיכום

    סיכום מאה שנה לאחר אירועים מטלטלים אלו, מה תוכל להיות המסקנה בעניין הפרק הטרגי הזה בקורותיהם של יהודי מרוקו? במבט לאחור, דעותיהם של המשתתפים הראשיים בתקופה ההיא מן הצד האירופי מפתיעות בתמימותן המדומה ומעוררות רושם של העמדת פנים: דיפלומטים ואנשי צבא מאשימים זה את זה בעיוורון על שלא חזו את הסימנים המקדימים לתנועת המרד. לנוכח כך עולות שאלות אחדות: איך ייתכן שהסמכות הצבאית הצרפתית בחרה להעלים עין מאותות אלו בתואנה של היעדר ׳ראיות מוצקות להישען עליהן׳? ומדוע היא הניחה לרוב הגדודים לעזוב את העיר, בעוד שאנשי המודיעין ידעו היטב שהידיעה על עזיבתם הקרובה הופצה לשבטים העוינים סביב העיר? רייניו, ציר

  • Il était une fois le Maroc-David Bebsoussan-Qu'en fut-il de la presse spécifiquement juive?

    Il y avait cependant une grande influence britannique au Maroc… Le Times ofMorocco fut fondé par l'écrivain Edward Meakin. Il dévoila la corruption tangéroise. Son fils Budgett Meakin fut l'auteur de livres importants sur le Maroc dont The Moorish Empire publié en 1899 et The land ofthe Moors paru en 1901. Le style critique de Meakin père et fils finit par les faire comparaître par-devant le Tribunal consulaire. Le journal fut racheté en 1893 par le Gibraltarien G.T. Abrines, propriétaire de Moghreb al Aksa, et se fit le défenseur de la politique britannique. Avant d'être racheté, le Times of Morocco

  • גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא-עם המשמ"ח אליקים חלק ב'

    כל אותה תקופה בעוד הר׳ אזולאי מקנטר בלשונו את הגאון המשמ״ח ברמה האישית, הגאון המשמ״ח בחר להימנות מכת הנעלבים ואינם עולבים, ואחז בפלך השתיקה, אולם חכמי ורבני העיר החליטו למחות על כבודו ולפרסם כנגד הר׳ אזולאי קונטרס בשם ״מלחמת המגן״. בראש הקונטרס חתום הגאון רבי אברהם אביחצירא. ככל הנראה ע״מ לחזק דבריו הוסיף בחתימתו וכתב ״ממשפחת הרה״ג המפורסם המקובל האלקי בוצינא דנהורא כקש״ת יעקב ביחצירא זצוק״ל״. בקונטרס הנז׳ שולחים הגאונים רבי אברהם ועמו הגאון רבי דוד אדהן חבר ביה״ד, מכתב המשתרע על פני כמה עמודים להגאון רבי משה שתרוג ומביעים תמיהה על הסכמתו על דברי הר׳ אזולאי עיי״ש. מלבד זאת

  • גאוני משפחת אביחצירא-עם המשמ״ח אליקים-חלק א'-ר-יוסף-אביחצירא-

    עם המשמ״ח אליקים מגדולי הגאונים שידעה יהדות המזרח, היה זה הגאון המופלג, המושלם והמוכתר בכל מידה טובה, רבי משה מאיר חי אליקים זצ׳׳ל(המשמ׳׳ח), לימים ראב״ד בעיר קזבלנקה. הרב המשמ״ח זצ״ל, נולד ביום ט״ו טבת תרל׳׳ב בעיר טבריה, לאביו הגאון רבי ניסים אליקים(יליד העיר טבריה בשנת תר"י 1850 ) הרב היה בן יחיד והתייתם מאביו בעודנו ילד קטן, כפי שמתאר בתו״ד שכתב על גבי שער הספר ׳חדד נא״ה׳ שחברו אביו, ז״ל: לקטתי מכתיבותיו של עט״ר ישעי ומשגבי משארית הנמצאה מעט מהרבה כי שטף הזמן גרפם והעש האכזר והריקבון חגרו כוחם לכלות מחמדי עין והיו לאין… הרב המובהק העניו המדוכא ביסורין גדולים,

  • תהלה לדוד –הוצ' אורות המגרב- לוד – מעמד המשורר בקהילה.

    מעמד המשורר בקהילה. עבור בני זמנו היה דו בן חסין לא רק משורר אלא תלמיד חכם המקדיש מזמנו ללימוד תורה. פיוטים שנכתבו לסיום שישה סדרי משנה ולסיום מסכת או כדי להלל את מעלותיהם של נדיבים המחזיקים בידי לומד התורה מלמדים כי הוא היה חלק מחבורת לומדים קבועים שחבריה קיבלו תמיכה צנועה. בין 1773 ל – 1781 הוא למד יחד עם רבנים אחרים במכנאס וביניהם  זכרי בן משאש, בנו מרדכי ומרדכי אצבאן, בשיעורים שקיים הרב השליח הידוע מחברון, רבי עמרם בן דיוואן הנערץ ( במיוחד עלי – הערה אישית שלי אלי פילו ) , שנאלץ לשהות בעיר בעקבות מלחמות הבלתי פוסקות


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

מאי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031