ארכיון יומי: 16 ביוני 2018

עמוד 1 מתוך 11

קהלות צפרו – מקורות ותעודות ר' ד.עובדיה-,תעודה מספר 15-16

תעודות אלה אותן, רבי דוד עובדיה ז"ל מביאן בשני כרכים, " קהלת צפרו" כרך א' וב'. 691 תעודות במספר, אינן התכתבות סתמית בין אנשים משועממים, אלא, תיאור מצבם של יהודי צפרו בעיקר תחת שלטוטן האסלאם…ובעיק תחת שליט , עוין ועוכר את היהודים, ומתנכל להם בהטלת מסים כבדים מנשוא, וכמובן שליהודים לא הייתה ברירה אחרת אלא למלא את בקשתו עד תום, עד כדי משכון בגדיהם הפריים, כפי שאנו נוכחים בתעודה מספר 15…

בתעודה מספר 16, אנו למדים, על סדרי השלטון הפנימי של הקהילה, כאשר ישנו גוף שמקבל החלטות ומיישמן על ידי הנגיד שנבחר…גם לנגיד יש גבולות, והוא חייב בהתייעצות עם הגוף הנבחר, ואין כאן שלטון יחיד….במסגרת זו, התנהלות הפנימית של הקהילה, הינה פסק דין אשר מקובל על כולם, בשיתוף פעולה עם הנגיד הממונה מטעם הגוף הבוחר, גוף זה לא היסס לעתים, להטיל קנסות כבדים, על "מתמרד" ואפילו מסירתו לשלטונות המקומיים…וזה היה בסמכותו הבלעדית של הנגיד….

תעודה מספר 15

התקפ״ט-1829

ידי״ן אחי ואור עיני רוחי ונשמתי עצמי ובשרי המו״ן ה״ר אברהם מאמאן נר״ו ישמרהו השוא״ל אכי״ר.

אחר נשיקת פניך הנעמים ישמרך מלא רחמים ויתנך לחן לחסד ולרחמים ובוי י״ץ יסייע ורו״ש ל ידי״ן רחימא דנפשאי ה״ר אלישע אסודרי ור״ש לכל דורש ושואל בשלומינו, סבאב לסטור אוצלנא עז בראתיך ופהמנא סאיין פיהא ועלא דמת לפלוס אידא תרא אס כא יודי בינא האד לגוי עלא דמת לפלוס ולדאבא מא עדרו באיין מא זברנא חד ולדאבא עלא דמת כליפא אידא הדאה אלה רגבו יאר יעטיך דך סך —תתקם— נסיבו עאווד חתא באס נסדולו פמו בין אשעא וכתהא חתא יפרז אלאה רדוד לחוויזאת די סיפדנאלך יאך תחרס תביעהום וזלטיטא וזוז דלקמאייז די כתי מ… יאך תזביר למען תרהנהום ויוצלוך מעא ישועה בן ברוך ברנוץ דייאלי וקמזא די כא יסאל עליהום סך —קקם—נ— יאך תביע לקמזזא מעא דוך אדקאדיק לוכרין… ולחווזאת די בקאוו ווידא מא כמלולוס… וואחד לחאזא מן דוך אזוז… לאיין תערף אילא מא בקא חתא באב גיר באב אלאה ומא עמלנא פתארא ויום ד׳ בע״ה ראהום יכלטו עליך הדוך בחרא יאך יכמלו לפלוס די כליפא אוו יקרבולהום… זאת ליום ומא חבסי יקבדהא וראה אוצלנא אטוואל ותבדיל ומסעוד גבאי קאלך כאן… עלא דמת למסייא די קולת קאליך בוי י״ץ ליום מא תרומליך מסייא ליום… עלא די פאס… וכליה די תמא כא נערפוה באיין ראך גאלס כתר… די כא ימסי יומאיין אוו תלאתא כא יקנט וואעסאך תלת סהור… באין מאווסי גיר בני סאדין ליכון סיבת תטיר מעא טיור אשמא… מליח והקב״ה יחסבו מן כפרת עון עליך ולילנא לאיין תעלם באיין… בראתך עלא בוי י״ץ כא יבכי עליהא קד מא פיהא מן כלמאת… כא יחתאז בנאדם יקבלו בלעקל וסבר כתר מן כולסי… אנתין מן יעבי חת לכבאר ווזיבו ומן יוקף ומן יזרי…מא כא תנסיד באב מן גיר באב אלאה ודייאליך תדור חתא האגדא והאגדא וואלאבוד אידא כאנסי לכתיר יכון לקליל ולא תקנטוסי דאבא יפאזי הקב״ה מא נסדת באב חתא נחלת די כא… אנוויווה אוו כא נכממוה גיר הקב״ה כא יפתח עלא… די וואער גיר נכמלו האדשי דלקאייד וליכון כמלנא האדסי פאזאהא אלאה… מן די יקדם וואחד פינא לאענדיך וליכון זברנא באס נכמלו סך —דוו—… פלאה לכיר באיין סי מא נזידו ולא תקנטסי לא קנטא מן רחמת אלאה… גיר לתאמארא ודאבא יפאזי הקב״ה גאזו לבחור וואעסא אסוואקי…

תרגום

ידיד נפשי אחי ואור עיני רוחי ונשמתי עצמי ובשרי המשכיל ונבון הרי אברהם מאמאן נטריה רחמנא וישזיבניה ישמרהו השומר אמת לעולם אמן כן יהי רצון.

אחר נשיקת פניך הנעימים, ישמרך מלא רחמים, ויתנך לחן לחסד ולרחמים ואבי דורש בשלומך ורב שלום לידיד נפשי רחימא דנפשאי הר׳ אלישע אסודרי ור״ש לכל דורש ושואל בשלומינו, סיבת שורות הללו, שהגיע לידינו יקרת מכתבך והבננו מה שכתוב בה. ועל דבר הכסף, אם תראה הצרות שגורם לנו הגוי על הכסף, לא מצאנו שום אחד שידאג עבורנו, ומפאת כליפא אם ירצהו הא־ל הפצר בו שיתן אותו סך — תתקם — שיהיה בידינו במה להשתיק את פיו בין שעה לשעה אחרת עד שיאיר ה׳ פניו אלינו ואותם הבגדים ששלחנו תשתדל למוכרם והצעיף ושתי החולצות של אחותי… תראה למצוא מי שימשכן אותם. ויגיע לידך עם ישועה בן ברוך מעיל שלי וחולצה שהם ממושכנים בידו על סך —קקם— נ — אם תמצא למי למכור את החולצה עם שאר פכים קטנים האחרים… ושאר הדברים שנשארו. ואם לא יספיקו לו אחת מן השנים… יען שתדע שלא מצאנו שום דלת לדפוק עליה זולת דלתו יתברך, והוא לא נתן לנו מנוחה. ויום ד׳ בעזרת ה׳ יגיעו לידך אותם הדברים. אולי ישיגו תשלום הכסף של כליפא. או יהיו קרובים אליהם… באה היום ולא רצה לקבלה. וכבר הגיע לידינו החבל והבגדים המכובסים, ומסעוד גבאי אמר ש… ועל דברת הנסיעה שאמרת, אבי אומר לך שכעת לא תתאים שום נסיעה… הגם שאנו יודעים שאתה יושב על גחלים. מי שהולך שם יומים או שלשה משתעמים, מה יהיה אם ישאר שם שלשה חדשים … ולא רק אצל בני מאדן אם היה, איפשר תעוף עם עוף השמים מה טוב. והכל יהיה כפרת עון עליך ועלינו, והנני מודיע לך… שהקריתי מכתבך על אבי ישמרהו צור והיה בוכה על כל מלה ומלה… צריך לקבל את הכל מתוך ישוב הדעת, והסבלנות יותר מהכל… ולולי אתה מי יכול להוליד ולהביא את מה שמתרחש ומי יעמוד ומי יתרוצץ, ולא נסגרת דלת עד שנפתחה אחרת על יד השם ועל ידך שאתה מסתובב הנה והנה ואם לא תועיל לכל תועיל למקצת, ואל תתייאשו, כי רחמי שמים מרובים. ומאת ה׳ מתרחשים גם דברים שלא חשבנו עליהם, מה שקשה עלינו כעת הוא מה שחייבים למסור לשר, ואלו גמרנו אתו היתה לנו הדוחה. אם היה באפשרות שאחד ממנו היה בא אצלך ואם היה באפשרות להשלים הסך — דוו — יהיה טוב. ולא היינו צריכים להוסיף, ואל תייאש מרחמי שמים, ובן אדם לעמל יולד. וה' ירחם, עברנו ימים וכל שכן נחלים [עברו כבר הצרות הגדולות ועמדנו בהם ולפנינו נשארו רק הקטנות ובודאי נעמוד גם בהם].

תעודה מספר 16

התרכ׳׳א בע״ה – 1861

כאשר גברו רחמי שמים עלינו והוסר השר הצורר, ועמד על כנו סי׳ לקאייד אלחאז, חמאד ן׳ וואעזיז עז״א, ונתמנה לנגיד בעמו הנבון וחשוב ומעולה הר׳ יצחק בה״ר נסים משה ה״ן שקרון נר״ו, נועדו יחדיו יחידי קהלינו יש״ץ ה״ה ה״ר אברהם בה״ר ישועה ה״ן עולייל והר׳ אהרן בהר׳ מרדכי ה״ן אלבאז וה״ר רפאל בהר׳ ברוך ה״ן עמרם והר׳ ישועה אחיו והנגיד המעולה הר׳ יצחק בן שקרון הנז׳ והר׳ משה בהר׳ אהרן הן׳ אזולאי והר׳ שלם בהי׳ משה ה״ן שטרית וה״ר משה ברי׳ יששכר ה״ן אדהאן וה״ר רפאל בהר׳ דניאל ה״ן זכרי והר׳ משה בהר יעקב הכהן והי׳ יונה בהי׳ משה ה״ן גבאי והי׳ יהודה בהי׳ אברהם ה״ן סיסו ועלתה הסכמתם שמהיום הזה והלאה יהיו מתנהגים על דרך זה שכל ענין קטון וגדול של צורכי צבור ויחיד יהיה נחתך עפ״י האנשים הנז׳ יובן שכל הדבר הקשה יתיעץ הנגיד הנז׳ עם האנשים הנז׳ וכאשר יגזרו כן יקום ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע נוכל איש אשר ימרה את פיהם לבלתי שמוע אל גזירתם ועקימת שפתותיהם הרשות נתונה ביד הנגיד והאנשים הנז׳ לקונסו ולהענישו עונש הגוף ועונש ממון וכל הדבר הקטון יהיה נחתך על פי חמשה אנשים אשר בחרו להם מתוך האנשים הנז׳ ה"ה הר׳ אברהם הן׳ עולייל והר׳ ישועה הן׳ עמרם והר׳ שלום הן׳ שטרית והר׳ אהרן אלבאז וה״ר משה הכהן הגז׳ באופן שרוב צורכי צבור יהיו נחתכים עפ״י החמשה האנשים הנז׳ במעמד הנגיד הנז׳ וכל איש אשר ימרה את פיהם הרשות נתונה בידם להענישו כפי ראות עיניהם, זולת איזה דבר גדול שיהיה במעמד כל יחידי הקהל הנז׳ ובכן העי׳ ע״ע בקש״מ בדל״ב ושח״ך כ״א למש״י יחידי קהלינו הנז׳ ובכח הקוש״ח הודו בהו״ג לקיים ולאשר ההסכמה הנז׳ בל תמוט עולם ועד, והואילו לבאר שכל דבר אשר יסכימו עליו יחידי הקהל הנז׳ ולימטי ליהו שום הפסד ודררא דממונא שלא יבוא ולא יהיה ב״מ הסכימו בכח הקו״שח שעל כללות הצבור ליהדר דלא לימטי ליהו כ״א ריוח והצמ״ר ונ״ה בקוש״ח – בקניין שלם ושבועה חמורה – כ״א למש״י מיד יחידי קהלינו יש״ץ ומיד הנגיד הנז׳ י״א באו״ה – באופן המועיל –  ולראיה ע״ה ח״פ והיה זה בשנים ועשרים יום לחודש סיון המוכתר בכש״ת חמשת אלפים ושש מאות ועשרים ואחת ליצי׳ וקיים אצ״ל שנקוש״ח ה״ר חיים בהי׳ כליפא ה״ן הרוש והסכים על כל האמור לעיל וק״ש

רפאל משה אלבאז ס״ט     ישועה בלא״א משה אגייני נר״ו י״ץ סי״ט

נקוש״ח כ״א למש״י כה״ר ישועה בה״ר אהרן ה״ן אלבאז והר׳ אליהו בהי׳ אהרן ה״ן שלוש ובכח הקוש״ח הוהו״ג והסכימו על כל האמור ומפו״ל הסכמה גמורה באו״ה, אצ״ל שאעפ״י שכתוב לעיל שכל דבר קטון יהיה נחתך עפ״י חמשה האנשים שהובררו כנז״ל עוד הוסיפו עליהם אליהו שלוש הגז׳ שגם הוא יהיה נמנה עמהם ונ״ה בקוש״ח באו״ה ולראיה עה״כ ה״פ והיה זה בזמן הגז״ל מע״ל וקיים,

ישועה אגייני סי״ט            יוסף מרדכי אלגאז סי׳׳ט

עוד נקושח כ׳׳א למשי׳ הר׳ אברהם בה׳׳ר יצחק ה״ן אלבאז ובכח הקוש״ח הוהו״ג והסכים על כל האמור ומפו״ל הסכמה גמורה באו׳׳ה וג״ה בקוש״ח מיד אברהם הנז׳ ולראיה עה״כ ח״פ והיה זה בזמן הנז׳ מע״ל ושו״ב ואמת ויציב ונכון וקיים

ישועה אגייני סי״ט            יוסף מרדכי אלבאז סי״ט

Robert Assaraf Le Judaïsme Meknassi après la mort de Moulay Ismaïl : Un siècle de troubles. (1727-1822

Brit

Revue des juifs du Maroc

Redacteur: Asher Knafo

Un autre notable juif, rabbi Shmouel Danino, fut sauvé in extremis de la pendaison par ses élèves. Déguisés en soldats, ceux-ci pénétrèrent dans la prison et expliquèrent aux gardes que le sultan avait émis le désir de s'entretenir avec le prisonnier. Leur ruse réussit et rabbi Shmouel Danino en fut quitte pour se cacher durant plusieurs mois à Ouezzane. Cet héroïque épisode fitdire à ses contemporains que ce rabbin n'a eu que cinq disciples alors qu'il en avait formé des centaines – ceux-là même qui avaient risqué leur vie pour lui à l'heure de l'épreuve

Le traumatisme ressenti par les communautés juives du Maroc devant ces persécutions barbares a été immortalisé dans les vers du plus grand poète meknassi de l'époque, rabbi David Hassine, qui mourut quelques mois après la fin de ce règne dévastateur.

Qui jamais entendit parler d'un pareil forfait ?

Qui a vu semblable ignominie ?

Les brigands furent autorisés par les autorités

A agir à leur guise. Ils se livrèrent à tous les excès.

Ils se livrèrent au pillage jour et nuit,

Dévorèrent Israël à pleine bouche

Dans les rues ; fuyaient toutes dévêtues,

Des femmes chéries… terrorisées par l'ennemi en furie.

Les mères furent écrasées avec leurs enfants

Ils nous battaient à mort,

Avec mépris ; de façon délibérée

Les chefs de la communauté ont été chargés de chaînes

Livrés au mépris et à l'humiliation

La colère du sultan s'est enflammée

Il a pendu plusieurs hommes aux portes du mellah..

Une mort atroce, si cruelle.

Les malheurs et l'affliction ont frappé (les juifs du Maroc)

Si bien que nombre d'entre eux ont abjuré leur foi.

D'autres sont morts en martyrs

Pour sanctifier le nom du Tout-Puissant

Souviens-toi mon Dieu. N'oublie pas ton Alliance !

Sauve, sauve Ton peuple

Traduction d'Andre Elbaz

Les exactions de Moulay Yazid ne visaient pas simplement les Juifs. Il s'en prit aussi aux Musulmans fortunés. Il n'en fallait pas plus pour qu'une opposition se déclare. Début février 1792, son frère, Moulay Hicham, souleva le Sud contre lui. Moulay Yazid se porta à sa rencontre ; plus décidé que jamais à en finir avec les juifs comme le rapportent la Chronique de Fès :

"En effet, lorsqu'il partit pour Marrakech, il dit à ses officiers durant le voyage : vous savez qu'au mois d'Adar, les Juifs célèbrent leur Pourim à cause de Haman qui avait voulu les exterminer et qui fut tué lui-même. Il avait juré qu'à son retour de Marrakech, il ferait ce que Haman avait projeté de leur faire" 

La manière dont il se conduisit avec la population, juive et musulmane, de Marrakech conquise par surprise, ne laissa aucun doute sur la réalité de ses desseins sanguinaires. La ville livrée au pillage ; il fit massacrer tous les partisans de son frère qui avaient réussi à s'enfuir. Sans prendre de répit ; il ordonna de nouvelles exactions contre les notables de Fès ; de Meknès et de Mogador. S'étant comparé à Haman, il s'attira le même sort. Alors qu'il conduisait ses troupes à la victoire contre son frère, un tireur isolé le blessa d'un coup de fusil au bas-ventre. La blessure parut au départ légère mais, le lendemain, Moulay Yazid succomba dans d'atroces souffrances. Dès l'annonce de la mort du tyran, des contre-ordres furent envoyés pour annuler ses derniers décrets. Dans tout le pays, ce fut un cri de soulagement car ses exactions avaient été loin de se limiter à la population juive. Ses habitudes de banditisme, ses fantasmes sanguinaires ; sa cruauté sans bornes l'avaient rendu odieux à l'ensemble des Marocains. Pour la communauté juive, plus particulièrement celle de la capitale déchue, c'était la fin du cauchemar. Elle eut la chance de trouver en son successeur un souverain assez sage et assez avisé pour lui permettre de reprendre son souffle et de panser ses blessures.

Le règne de Moulay Slimane (1792-1822) commença sous de heureux auspices pour la communauté juive marocaine. Les Juifs fassis furent ainsi autorisés à revenir dans le mellah qu'ils avaient dû quitter à contrecœur.

 La mosquée édifiée au cœur du quartier juif fut détruite, une mesure exceptionnelle, justifiée par le fait qu'elle avait été construite sur un terrain acquis illégalement. De même, en contradiction avec la loi, les Juifs qui avaient été contraints de se convertir pour échapper à la mort furent autorisés à revenir à la religion de leurs ancêtres.

Les Juifs meknassis furent aussi l'objet des sollicitudes du nouveau monarque. Ils se plaignaient depuis longtemps de ce que le gouverneur de la ville leur ait refusé l'autorisation de reconstruire un pan de la muraille entourant le mellah qui s'était écroulé à la suite de très fortes pluies. Ils avaient tout au plus obtenu la permission de placer près de cette brèche des gardiens juifs vêtus comme des Musulmans afin de décourager d'éventuels agresseurs. Non seulement Moulay Slimane ordonna la reconstruction, aux frais du Makhzen, de la muraille mais, en attendant, il ordonna à des soldats de se garde de prendre la place des gardiens appontés par la communauté. Cet acte de générosité suscita une légende rapportée par rabbi Yossef Messas. Selon la rumeur populaire, alors qu'il s'apprêtait à partir en guerre contre la tribu rebelle des Zemmour, Moulay Slimane aurait croisé, très tôt le matin, un Juif accompagné de son fils âgé de 4 ans. Interrogeant le passant juif sur les raisons de sa présence si matinale dans les rues, le souverain apprit que le père avait voulu, en lui achetant des beignets, récompenser son fils qui avait appris par cœur la péricope de la semaine.

Celle-ci était la péricope Ki Tétsé dont l’enfant récita et traduisit au monarque les premiers versets : «Quand tu sortiras en guerre contre tes ennemis, l’Etemel les livrera en ton pouvoir et tu feras de nombreux prisonniers ».

Moulay Slimane y aurait vu un heureux présage et, de fait, le sort des armes lui fut favorable. Ce serait par gratitude envers cette prédiction qu’il aurait pris à sa charge les frais de reconstruction de la muraille. Authentique ou non, l’histoire illustre la bienveillance dont le monarque fit preuve envers les Juifs, une bienveillance qui lui valut le titre de « Juste parmi les nations ».

Plusieurs princes contestèrent l’autorité de Moulay Slimane, tel Moulay Salama qui fit alliance avec les Amhaous et mit le siège devant Meknès avant d’être défait. Ayant assis son pouvoir, Moulay Slimane s’efforça de protéger son pays contre les influences extérieures. S’il rétablit dans leurs prérogatives les marchands juifs de Mogador, ce fut essentiellement pour se débarrasser des négociants chrétiens dont il jugeait la présence dangereuse. Bien informé de la situation internationale, il avait vu dans la Révolution française un phénomène particulièrement inquiétant dont il voulait préserver son pays. Il est d’ailleurs significatif que certains échos des événements survenus en France arrivèrent auprès des Juifs marocains et suscitèrent chez eux un début de ferveur messianique vite dissipée ainsi que le montrait ce passage d’une chronique juive de l’époque :

En 1798 et 1799, nous avons attendu la lumière et elle n'apparut point. Nous avons pensé que c'était la fin de notre espoir, qu'à Dieu ne plaise ! Car, d'après une lettre que nous avait envoyée un rabbin de France, il était écrit, entre autres, qu'en 1788, lors de fouilles à Paris, une grande pierre avait été trouvée. Il était inscrit sur elle que, cette même année, éclaterait une guerre entre trois royaumes la Turquie, la Russie et Rome. En 1790, une autre guerre devait éclater entre Rome la France et l'Afrique. La pierre annonçait que le pape mourrait en 1791, qu’en 1792, il y aurait des guerres dans le monde entier et qu'en 1793, tout le genre humain y sera mêlé. Enfin, en 1794, un grand tremblement de terre et une éclipse se produiraient dans le monde entier. En 1795, trois pays seraient enfeu et l'eau deviendrait du sang : En 1796, apparaîtraient Gog et Magog. En 1797, tous les hommes reconnaîtraient la royauté de Dieu et en 1798 et 1799 Dieu rassemblerait tous les dispersés de son peuple

Pendant toutes ces années, nous sont parvenus des échos des guerres qui se déroulaient en Europe. Nous nous sommes dit que les prophéties avaient commencé à se réaliser et nous nous sommes préparés. Mais, par nos péchés qui se sont multipliés, ne se sont réalisés que la faim et les épidémies et les guerres entre les Philistins, nos méchants voisins .Que Dieu nous prenne en pitié et nous envoie rapidement notre Messie..

Ce texte est un assez bon révélateur de la fièvre messianique suscitée dans le monde juif par la Révolution française. Tout comme les monarques européens du temps, Moulay Slimane jugea préférable d’établir un «cordon sanitaire » entre son pays et les nouvelles idées. Il n’était pas question de changer quoi que ce soit à la situation des Juifs même si ces derniers, en France, étaient désormais considérés comme des citoyens à part entière. L’attachement de Moulay Slimane à une vision traditionnaliste et conservatrice de l’islam l’amena d’ailleurs à généraliser l’habitat séparé des Juifs et des Musulmans dans la quasi-totalité des villes marocaines, à l’exception de Safi et de Tanger. C’est sous son règne que furent ainsi créés les mellahs de Rabat, Salé, Tétouan et Mogador.

Ces mesures ne suscitèrent pratiquement aucune opposition au sein des communautés juives concernées. Elles liaient leur sort à celui du souverain. En 1820, une fausse rumeur annonça la mort du sultan à Marrakech, où il guerroyait contre un de ses frères entré en dissidence. Les Oudaya, qui n'avaient pas pardonné aux juifs, de les avoir délogés du mellah de Fès, en profitèrent pour attaquer celui-ci : A Meknès ; l’affaire suscita des scènes de panique comme le rapporta un témoin, rabbi David Messas : « dès l'annonce de cette nouvelle ; le mellah devait rester fermé 40 jours à l'égal des 40 punitions prévues dans la Torah ». Quand, deux ans plus tard ; la mort du sultan fut cette fois confirmée ; le même témoin ajoute que « les portes du Mellah ont été fermées sur ordre des rabbins. Tous les juifs ont pris leurs biens et se sont réfugiés avec femmes et enfants chez leurs amis musulmans. Il n'est resté en ville que très peu de personnes – que Dieu nous prenne en pitié et nous envoie son sauveur ! ».

Le souverain défunt fut pleuré par ses sujets juifs comme le notait rabbi Yéhouda Obed Ben Attar dans la Chronique de Fès :

Bien que la coutume ne soit pas de prier pour le souverain ; ainsi qu'il est écrit dans les livres liturgiques, pour celui-ci, nous prions à la synagogue ; le shabbat et les jours de fête, car il mérite la bénédiction du Maître de la Royauté….

Dans sa farouche volonté de préserver le Maroc traditionnel ; Moulay Slimane s’efforça de l'isoler complètement et de retarder sa rencontre avec le monde moderne. S'il ne put totalement y réussir dans les villes du littoral, il préserva plus longuement les villes de l'intérieur, dont Meknès, de toute influence extérieure.

Fin de l'article

עמוד 1 מתוך 11

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יוני 2018
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930