ארכיון יומי: 4 ביולי 2018


בס"ד ליקוטים לפרשת פנחס מאת יצחק פריאנטה

בס"ד

ליקוטים לפרשת פנחס מאת יצחק פריאנטה

נעשו לפנחס 12 נסים כשהרג את זמרי וכזבי אומר ילקוט מעם לועז

1 שהוציא את שניהם יחד ולא פרשו בזמן שבא פנחס עליהם והרגם שאילו היו פורשים אסור היה לפנחס להורגם 2 שניטל הדיבור מפי כזבי וזמרי שאילו היו צועקים היו מתאספים כל שבט שמעון והיו הורגים  את פנחס  3 שלא נשמטו מן הרומח אלא נשארו כך כשהרומח דקור באבר הזכרות שלו ובנקבות שלה וכך ידעו שהיו יחד  4 שלא נשמט הברזל מן הקת ולא נשאר הקת בידי פנחס.5 כשבא להוציאם מן האוהל נתגבה האהל וכך הוציאם בעודו עומד והרומח זקוף שאם בא לכפוף הרומח היו נופלים .6 שהקב"ה נתן לו כוח בזרועו שהיה יכול  להחזיקם ולסובב עימם כל מחנה ישראל והיה זקוק לכוח רב 7. שהיה  מסובב אותם ביד ימינו לעיני כל קרוביהם ולא יכלו לעשות לו שום נזק.שנתחזק ברזל הרומח ולא נשבר מכובד המשא בקצה הרומח.9 שנתארך הברזל ששניהם נשתחלו בו ולא נשמטו.10שבא מלאך והפכם האישה למטה והאיש למעלה, כפי שהיו בשעת העבירה.11 שנשארו בחיים עד שסובב אותם בכל מחנה ישראל כדי שלא יטמא פנחס שהיה כהן. ואם היו מאהילים עליו שהיה נטמא. 12 שנקרש דמם ולא נזל למטה  ויש אומרים שבא מלאך המוות והרג את אנשי שבטו כדי שלא יהרגו את פנחס.

פינחס בן-אלעזר בן-אהרון בכהן השיב את חמתי מעל בני-ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את-בני ישראל בקנאתי  [כה/יא] אומר שמנה לחמו   חמתי אותיות [חי- מת שאותיות מת נכנס בין אותיות חי לכן נכנס  המוות בן החיים  והייתה מגיפה בעם והוא השיב את המוות מן החיים על כן יהיה שכרו גם כן מדה כנגד מדה שיצא מן הכלל בן-מוות להיות חי לעולם ולא טעם ,טעם המיתה וקבורה אלא עלה חי השמימה שפנחס זה אליהו  והוא חי לעולם. ולא ימות, כי פינחס זהו אליהו זכור לטוב, וזהו הנני נותן לו את בריתי שלום.

לכן אמר  הנני נותן לו את בריתי שלום [כה/יב] אומר הזוהר הנגלה רבי יוסי: זוכר אני שבמקום זה ראיתי את רבי פנחס בן-יאיר. יום אחד עמד במקום זה ואמר כך: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, מדוע נכתב פינחס עם יוד זעירה? לפי ששני אלף בית יש בתורה: אלף בית שאותיותיה גדולות, ואלף בית שאותיותיה קטנות. אותיות גדולות הן בבחינה עולם הבא, ואותיות קטנות הן בבחינת עולם תחתון. יוד זעירה היא בבחינת אות ברית קודש [שהיא בחינת מלכות]. כיוון שקינא פינחס לברית זו, נוספה בו יוד זעירה סוד הברית [ וקיבל הארת המלכות].

והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל [כה/יג]   אומר שמנה לחמו  לאלוהיו אותיות [לאליהו] שפנחס זה אליהו ולכן זכה ונשתנה שמו לאליהו שכאן קנא על הזנות והוא על שם יה שאיש ואשה שם[ יה] ביניהם [י ]באיש[ ה ]באישה וזמרי וכזבי בזנותם פגמו בשם [יה]

קנא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל אומר שמנה לחמו סופי תיבות [אור ליל ]שיבוא אליהו ויהפוך לנו ליל הגלות לאור גדול:  שעתה אנחנו מצפים ומחכים לשומר מה מליל [ישעיה כא/יא] ואז יקוים בנו העם היושבים בחושך ראו אור גדול כמו [ישעיה ט/א]  שכתוב קומי אורי כי בא אורך.

הנני נותן את בריתי שלום  [ כה/יב] אומר רבינו בחיי ויתכן לומר כי על שם סופו שנסתלק וחזר אלוהיי נקרא אליהו שהוא כולל שני שמות דין ורחמים אל הוא הדין והוא הברית [יוד הא ואו ]הוא הרחמים והוא השלום והינה הוא כלול מכוח הדין והרחמים  וזהו ברית שלום ולכך העניש לשר החמישים וחמשיו מכוח הדין  והחיה המת מכוח הרחמים ועוד רמז בחשבון שמו פי שנים בשם המיוחד והיה פנחס דור שביעי ליעקב אבינו כשם שהיה חנוך שביעי לאדם והם כנגד יום השביעי שהוא שבת והוא יום המנוחה והחיים וזה מבואר.

לכן הנני נותן לו את בריתי שלום אומר ילקוט שמעון מספרו של רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל שהשם מעניש לאליהו שאמר קטגוריה על ישראל  שאלו המפרשים ואדרבא הוסיף לו שכר בזה שאמר לו יהיה מצוי בכל ברית מילה ותירצו דגם זה עונש לאליהו שכל זמן שהוא מצוי בישיבה של מעלה מוסיף לשמוע חידושי תורה וסודותיה וכאשר יורד למטה מתבטל מלשמוע נמצא כי ביאתו למילה עונש הוא לו והנה פנחס הוא אליהו ועכשיו הבטיחו השם שעל ידי משה רבינו שיגלה לו סודות התורה אבל בשלימות ולכן [ו] דשלום קטיעה לומר שהתורה שעתידה להתגלות ,לו יש בה חסרון מעט והפה רמז בראשי תיבות הנני נותן לו גמ: פה.

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום אומר הזוהר הנגלה באותה שעה אמר הקב"ה מה אעשה למשה ? ברית זו ממשה היא, וכולה שלו ועיקר מציאות השכינה מלכות מצויה עמו ואף לבחינה מועטת דשכינה אין פנחס זוכה אלא  אם מסרה לו משה גנאי הוא לתתה לאחר בלי דעתו ורצונו של משה לא נאה הוא פתח השם ואמר למשה משה פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן ואמר לו משה ריבונו של עולם מה הדבר ? אמר לו אתה הוא שמסרתה נפשך על ישראל כמה פעמים שלא יאבדו מן העולם ,והוא השיב את חמתי מעל בני ישראל אמר משה : מה אתה מבקש ממני הרי השכינה שלך [ואתה משרה אותה על מי שתחפוץ ] אמר לו: הרי שלך היא כולה אמור לו: שתשרה בו שכינה אמר משה : בלב  שלם תהא לו .אמר לו אמור בפיך והרם קולך שאתה מוסר לו ברצון ובלב שלם .זהו שאמר הכתוב לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום .משה אמר הנני נותן לו שאילו אמרו הקב"ה היה לו לאומר לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום .אבל לא נאמר אלא [לכן אמור] שמא תאמר שנסתלקה ממשה לא ,אלא כנר שמדליקים ממנו ,שנותן ומהנה וממנו איין נגרע.

ושם איש המוכה אשר הוכה את-המדינית זמרי בן-סלוא נשיא בית-אב לשמעוני [כה/יד] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי יצחק: מקרא זה, כך היה לו לכתוב" ושם איש ישראל אשר היכה פנחס, ולא המוכה אשר הוכה. מדוע נאמר בלשון סתומה, שלא פרש  מי המכה? אלא כך אמר רבי אלעזר: כיוון שהעלה הקב"ה את פינחס לכהונה גדולה, לא רצה להזכיר לפינחס שהרג אדם,  שהרי אין הדבר ראוי לכהונה גדולה [שכהן שהרג נפש, פסול לכהונה] עד שלא העלהו לכהונה גדולה, הזכיר לו ואמר: וירא פינחס וכו.. וייקח רומח וכו…וידקור את שניהם וכו…כיוון שהעלהו לכהונה גדולה לא הזכיר  שמו על ההריגה שאין ראוי לו. וחס הקב"ה על כבודו שאין נאה לכוהן גדול להזכיר על הריגה. וכן הוא טעם הכתוב ושם האישה המוכה.

ליצר משפחת היצרי לשלם משפחת השלמי  [ כו/מט] אומר שמנה לחמו עמו נשלם המספר הנצרך להשראת שכינה בישראל, ולהכניסם לארץ לכם [השלמי] בג"[שכינה], שהשכינה חתום בסוף מניינם ,להעיד עליהם זרע קודש הם . [השלמי] אותיות [יה שלם] שאותיות [יה] מעיד עליהם שכולם זרע קודש המה ,כמו שכתוב [תהילים קכב/ד] שבטי יה עדות לישראל.

מחלה נעה חוגלה מלכה תרצה אומר שמנה לחמו ראשי תיבות [מנחמת] שהיו מנחמות את עצמן אחר מות אביהם, ומנחמות בזה מה שהשיב הקב"ה למשה עליהן ואמר כן בנות צלופחד דוברות נתון תיתן להם, אחוזת נחלה והעברת את נחלת אביהם להן ותעמודנה אותיות [ועמהן דתוהן- דת -עם שהיה עמהן דת שכן הסכים הקב"ה  לדבריהן ואמר כן בנות צלופחד דוברות ,ועל ידן ניתן דת לכל העם שהבנות יירשו אם לא הניח האב בנים.

הנני נותן לא את בריתי שלום [כה\יב] אומר ליקוטי אליהו מדוע אדם אומר לחבירו " שלום עליכם" בלשון רבים, ולא שלום עליך בלשון יחיד? השלום פירושו  שלימות הגוף והנשמה, שהנשמה תסכים לגוף והגוף לנשמה, ולא תהיה מחלוקת בניהם. נמצא כשאדם מברך חבירו " בשלום", מברך נפשו וגופו, ויאה לומר " שלום עליכם". קיים עוד טעם כשנפגש אדם עם חבירו, אומר לו שלום בנתינת יד, מה הכוונה בזה? כנגד ברכת כהנים שיש בה [יד] תיבות מלבד תיבת "שלום". וכן ביד אדם יש [יד] קשרים, ויד עם פיו שאומר "שלום" על ידי נתינת ידו, נותן לו בזה כל ברכת כהנים .                                                                               

צרור את המדינים והכיתם אותם [כה/יז]  אומר רבנו בחיי אחר שנתן שכרו הטוב לצדיקים ציווה להיפרע מן הרשעים ואמר לו צרור את המדיינים ולא את המואבים בשביל רות המואבייה עתיד דוד לצאת ממנה.

ובני קורח לא מתו [כו/יא]  שחזרו בתשובה ומצאנו בכתובים  שבני קורח היו משוררים בבית המקדש כפי שכתוב לבני קורח מזמור שיר מזמור לבני קורח [תהילים].

ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל  לו  במשפט האורים לפני ה" על פיו יצו ועל פיו יבואו הוא וכל-בני ישראל אתו וכל העדה [כז/כא]אומר שמנה לחמוראשי תיבות [ואליהו] כי משה ביקש אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם עתה מיד ,וגם ואשר יוצאים מהגלות לעתיד ואשר יביאם לארץ לעתיד, שהוא אליהו הנביא ומשיח והקב"ה השיבו, עתה קח לך את יהושוע בן נון ,על פיו יצאו ועל פיו יבואו עתה, ומה שתבקש ואשר יוציאם ואשר יביאם לעתיד, וזהו [ ואליהו ] אשר אתה מבקש, עוד חזון למועד ,על כן משה הכפיל את דבריו ,והקב"ה השיבו רק על אחת, ורמז לו שאליהו יהיה לעתיד לבוא המוציא והמביא את ישראל לארץ ,וא וכל בני ישראל אתו" ראשי תיבות וסופי תיבות [אליהו יבא לו] שלקבוץ גליות לעתיד בדור האחרון יבא לו אליהו והוא יקבץ כל ישראל, ואז יבוא אליהו הוא וכל בני ישראל אתו.

וחג הסוכות אומר שמנה לחמו  וחג הסוכות כנגד יעקב אבינו שהוא היה יושב אוהלים ,וכתיב בו ולמקנהו עשה סוכות .ובחג הסוכות הקריבו  [קפ"ב 182] קורבנות כמספר שמו של יעקב[182] כיצד ע פרים[70] צח כבשים [98] יד אילים [14] הרי קפ"ב  [182] כמספר יעקב. וחג השועות כנגד יצחק, שבו קבלנו את התורה, וביצחק כתיב ענין הבארות שחפר, שהוא מרמז על התורה וקרא שם הבאר האחרון " רחובות" בגי" [התורה] ראש השנה כנגד יוסף הצדיק, ובר"ה כתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו. עדות יהוסף שמו. ואמרו חז"ל שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. יום הכיפורים כנגד משה שנאמר בו [דברים ט/יח] ואתנפל לפני ה" לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי על כל חטאתכם אשר עשיתם, עד שהשיב לו הקב"ה ביום הכיפור סלחתי כדברך, על כן הוא יום סליחה וכפרה לדורות עולם. וחג של שמיני עצרת כנגד דוד המלך שנאמר בו אחר חנוכת הבית ויעשו ביום השמיני עצרת על הטובה אשר עשה ה" לדוד .ופסח כנגד אברהם ומצאנו אצל אברהם שאמר לושי ועשי עוגות אמרו חז"ל פסח היה.

ושם בת אשר שרח [כו\מז] אומר ליקוטי אליהו אפשר לרמוז למאמר חז"ל, ששרח נכנסה לגן עדן בחיים בעבור שבישרה ליעקב שיוסף חי : " ושם בת אשר  שרח " ראשי תיבות [ושםוזאת שנכנסה מחיים [בת] בעדן תגמול [אשר] אשר שיר רחשה  [שרח] שיוסף רב חי

ונסכיהם חצי ההין  יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין זאת עולת חודש בחדשו לחודשי השנה [כח/יד] אמר רבינו בחיי ששה לוגין שההין 12 לוגין. יהיה לפר כנגד אברהם ,בשש שעות מן היום כחום היום באו אליו המלאכים ורץ אל הבקר. ושלשית ההין הוא ארבע לוגין, לאיל כנגד יצחק שהוקרב בארבע שעות ביום. ורביעית ההין הוא שלושה לוגין 18 בצים, לכבש, כנגד יעקב שהתפלל 18 ברכות, שנאמר [בראשית כח] ויפגע במקום, ואין פגיעה אלא תפילה דכתיב [ירמיה ז] ואל תפגע בי.

לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות [כו/נג]אומר אור החמה אפשר לפרש תיבת [ לא-לה] נוטריקון לאבק לשון הרע .דהיינו על ידי שהוציאו המרגלים לשון הרע על הארץ, לכן תחלק הארץ בנחלת במספר שמות דהיינו שנחרב הבית א/ב , ואומות העולם באו וירשו את ארצנו פעם הייתה בנחלה בשם אומה זו, ופעם בשם אומה זו, פעם תחת היוונים, ופעם הרומיים, ופעם ביד הישמעאלים, ופעם ביד האנגלים וזהו שאמר: בנחלה במספר שמות. יהיה רצון שתסוב הנחלה לבעלים הראשונים הוא עם ישראל במהרה בימינו אמן .

ותקרבנה בנות צלופחד בן-חפר בן-גלעד בן-מכיר בן-מנשה למשפחות מנשה בו-יוסף ואלה שמות בנותיו מחלה נועה וחוגלה ומלכה ותרצה [כז/א] אומר רבינו האר"י ז"ל בספרו שער הפסוקים: דע, כי צלפח"ד הוא שורש הגבורות, ולכן יש בו אותיות צ"ל פח"ד. ו5 בנותיו, הם 5 גבורות. ואלו הם אותם ה 5 גבורות הנשארת ביסוד דז"א, ואינם הולכות אל המלכות, אבל באות גברות אחרות מחדש, וניתנים אל המלכות, כנודע. ולכן משה רבינו מסופק אם היה להם חלק ונחלה בארץ, שהיא המלכות והשיב לו הקב"ה, שכיוון שהם מאירות במלכות ראויות הם ליטול חלק בארץ. והנה 5 גבורות האלו, השלשה מהם הם נמתקות על ידי החסדים. והשנים אינם נמתקות כנודע, והנה השלושה הנמתקות, הם חוגלה מלכה תרצה. כי חוגלה פירוש [חג-לה] לפי שהיא מתוקה, גם [מלכה] שמה מורה עליה. גם תרצה מלשון [רצון וחסד] והשנים  שאינם נמתקות הם מחלה ונועה. מחלה כמו [מ"ח ל"ה] [בראשית ז/כג] ויימח את כל היקום. נועה מלשון [ישעיה כד/יז] נוע תנוע ארץ.

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום[ כה/יב]  אומר אור החמה  בריתי שלום והייתה לו סופי תיבות [היום] לרמוז שמאותו יום כבר זכה בברית שלום  והגאון עוד יוסף חי כתב שזכה לברית זו כי על ידי המעשה נעשה סנגוריה על ידו לדון את ישראל כאנוסים, ובזה נצלו מן הכליה ונמצא  שעשה בזה מלאכתו של המלאך הנקרא [ברי] שמלאכתו ללמד סנגוריה על ישראל. ומטעם זה נקרא החכם בשם [רבי ] מפני שהרבי דרכו ללמד סניגוריה תמיד שזה מלכתו [ברי /רבי אותיות שוות]  ברי נוטריקון [רבי יצחק ברדיטשוב] כידוע תמיד מלץ טוב על עם ישראל וביטל כמה וכמה גזרות.

גלגולם של זמרי וכזבי לפי ספר משנת הגלגולים שכתב הרב בועז שלום  זמרי מתגלגל באחאב מלך ישראל, וכזבי חוזרת ומתגלגלת באיזבל אשת אחאב. איזבל הייתה רודפת תמיד אחר אליהו הנביא ומבקשת להורגו, היות ופנחס הוא אליהו ופנחס הרג אותה בגלגולה הקודם כזבי בת צור, ולכן כעת רוצה לנקום בו. נרמז בפסוק כזבי בתנשיא מדין אחותם ראשי תיבות במספר קטן14 וכן איזבל במספר קטן 14 ועוד נראה לרמוז- זמרי בא על כזבי-איזבל ובעל בת אל נכר [מלאכי ב/יא] ונרמז בפסוק לא יהיה בך אלזר ראשי תיבות איזבל ולא תשתחווה לאל נכר כאמור, איזבל רודפת אחרי אליהו שהוא פנחס, לנקום בו על שהרג אותה בגלגול הקודם. ונראה שדבר זה נרמז בדברי האיום ששלחה איזבל לאליהו: " כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם" , ויש לבארו בדרך רמז- כנפש אחד מאותם שהרגתה בגלגולך הקודם-כזבי וזמרי, ורמזה לאחד שרצונה לנקום את דמה שלה בעיקר. ונוסיף שכידוע נתעברו באליהו נפש נדב ואביהוא , ולאחר מעשה אליהו בהר-הכרמל נתקנו ונסתלקו. ועל זאת כוונה איזבל מחר אשים נפשך כנפש אחד מהם [נדב ואביהוא] שמתו ומצאתי שדבר זה נרמז בפסוק [במדבר ג-ד/כו/סא] וימת נדב ואביהוא לפני ה" בהקריבם אש זרה לפני יי ראשי תיבות איזבל. כאמור גם רבי עקיבא הוא גלגול של זמרי בן סלוא [ זמרי בן סלוא] עם האותיות בג" 406 עקיבא בן יוסף 406 זמרי מת על חילול ה" ורבי עקיבא בא לתקן זאת, ולכן כל ימיו הוא מתאווה למות אל קידוש ה.

וראיתה אותה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך[כז\יג] אומר רבינו מימון בו עטר בסיפרו טעמי המקרא" " וראיתה" כתיב באות "ה" יתרה.ונראה לי לרמוז בה להקדים לי כי במעשה בראשית היו שני מיני מאורות והם אור גשמי ואור רוחני. הגשמי הוא האור הנברא מששת ימי בראשית אחר אדם הראשון, והוא נברא לטובת האדם כדי להביט ולראות בו כל צרכו. לא יכול לראות ולידע בו מה שיש באויר העולם מן השמים, לארץ, כי אין לו רשות לראות מה שיש שם כדי שלא יצטער מראיית המלאכים והשדים והרוחות הפורחות בעולם ומלאכי חבלה מינים ממינים שונים. והגם שבהמות וחיות רואות כל דבר, זה מפני שאין להם דעת לפחד וגם אינם מדברים, וכמו שמצינו באתונו של בלעם שהיא ראתה המלאך והוא לא ראה, לא כן האדם שהוא בעל דעת ומבין ופחדן מכל דבר משונה אשר הוא רואה, לא ניתן לו רשות לראות במושכלות. והאור הרוחני הוא האור הגדול והזהרורי אשר נברא בששת ימי בראשית ושהאדם הראשון לפני שחטא, היה רואה בו מסוף העולם ועד סופו, וכשראה הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה שאינם ראוים להשתמש בו, גנזו לצדיקים לעתיד לבא.[מסכת חגיגה יב\ע"א] ובכן בהקדמה זו יבא לי הטעם לומר על מה שנכתבה אות "ה" יתירה בתיבת "וראיתה" להודיענו שהראהו הקב"ה למשה באור הגנוז הרוחני הגדול, ראיה פלאית ונסית, וכן הראהו על כל דבר ודבר ומה שיעבור בארץ ישראל באורכה וברוחבה ועל כל מה שגנוז בה ומה שיעבור בה ממלחמות ומלכים דבר גדול ופלא שאין הפה יכול לדבר והעינים לראות, כל זה ראה משה. ולרמוז זה נכתבה התיבה "וראיתה" מלאה, לומר שהראיה של משה היתה כלולה ושלימה מכל דבר.

פ  ר  י  א  נ  ט  ה    י  צ  ח  ק

Le mariage traditionnel chez les juifs marocains- Issachar Ben-Ami

A Imintanout, on fait sortir la nuit même le linge maculé, que les femmes portent en dansant. On l'expose sur une table placée au milieu de la maison.

Samedi est le "sebteslksr3ân" ou "le samedi des pattes", où on sert un plat préparé avec les pattes de la vache qu'on avait abattue quelques jours auparavant.

A David Draa, jeudi matin est le "sbah srir" ou "le matin de l'alcôve". La mère de la mariée offre au couple un plateau contenant deux poulets et deux mhemmer. Si, par malheur, la preuve de la virginité de la mariée n'apparait pas, son père doit quitter la ville. La mère prend le linge sali, et, accompagnée d'une tamzwarâ qui pousse des zgarit, elle va de maison en maison le montrer. Chaque femme invitée prend du sang et met dans ses yeux, ce qui lui permettra, selon la croyance locale, d'avoir des enfants. En contrepartie, elle remet un cadeau à la mère.

Au huitième jour, quand le marié revient du marché avec les sept produits achetés pour sa femme, sa mère l'attend à l'entrée de la maison. Elle lui donne un oeuf, qu'il brise sur le mur de sa chambre, et du lait, qu'il répand afin de n'être jamais pauvre.

Dans l'Anti-Atlas. A Tamézéra, dès que la mariée est déflorée, une tamzwarâ  rentre et éveille les gens de la maison avec ses zgarit. Au matin, les parents de la mariée lui apportent un plateau avec cinq litres de lait et des beignets. On sert du berkuks à tous les invités qui viennent ce jour- là et ils offrent, en partant, une somme d'argent ou un cadeau quelconque.

Samedi matin, "sabt elhtanim", on emmène le marié à la synagogue. Pendant que les hommes prient, les tamzwarât vont chez la mère de la mariée et chez celle du marié, et leur suspendent sur le dos un vieux sac, qu'elles remplissent de figues de Barbarie et de déchets. A la sortie de la synagogue, les islan font de même au père du marié et à celui de la mariée, à la grande joie des assistants. Si le père du marié ést riche et influent, il reste chez lui afin d'éviter cette honte, mais le père de la mariée doit toujours la subir.

Au huitième jour, on conduit les mariés au ruisseau. Ils ôtent leurs habits qu'on donne à des pauvres, et revêtent des nouveaux. Au retour, ils tiennent en main de la verdure. A la maison, on sert du couscous et chaque invité dit trois fois: "salé, salé, salé! " A partir de ce jour, les mariés peuvent sortir.

Vallée du Dadès. A Imili, près de Ouarzazate, dès que la mariée est femme, une tamzwarâ et un islan entrent dans la chambre. La tamzwarâ pousse des zgarit et toute la famille s'assemble autour de la mariée. Les femmes prennent le linge sali  et se mettent à danser. Au matin, la tamzwarâ habille la jeune épouse et lui met du khôl aux yeux; elle en met aussi aux jeunes filles, afin qu'elles se marient.

Le jeune couple ne reçoit presque pas de cadeaux. La mère de la mariée présente une robe à sa fille, et les parents du marié, une djellaba ou une couverture. Les autres personnes offrent du sucre.

Samedi après-midi on installe la balançoire dans la cour. Pendant que la mariée et ses amies se balancent, le marié joue au ballon  avec les islan. Le soir, à Skoura, au cours d'une fête d'adieu, on prend congé des invités qui habitent en dehors du village.

Au huitième jour après la cérémonie nuptiale, les mariés sont emmenés au ruisseau pour le bain rituel. Au retour, on passe par des jardins, où ils prennent des légumes et des fruits. Un repas de couscous et viande clôture les fêtes de mariage.

Vallée du Draa. A Mhamid, c'est le vizir  du marié qui, de l'entrée de la chambre nuptiale que lui cache un rideau, se renseigne auprès du marié et informe ensuite la famille, qui entre pour voir la mariée. Samedi après-midi, les jeunes filles et les tamzwaràt se rassemblent autour de la mariée pour chanter et danser. Les islan leur lancent des amandes. C'est le mercredi, septième jour après le mariage, que les mariés sont emmenés en procession au ruisseau. On dépose une branche au milieu du cours d'eau. Le marié et le vizir font une course entre eux, afin d'arriver le plus vite près de la branche. Si le marié est gagnant, il est chaudement applau­di, sinon il doit offrir au vizir le prix qu'on aura fixé auparavant. Le groupe se rend ensuite chez les parents de la mariée, qui leur servent un repas et offrent un tapis ou une couverture au jeune couple.

Recent Posts

  • אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שבת ויצא-שיר לשבת

    שבת ויצא בקשה — אעיר כנשר, או: זכור שבת לשמרה — בקשה — סי׳ אני סעדיה שוראקי חזק פרטים אחדים מתולדות חייו ושירתו של ר' סעדיה שוראקי, שחי ופעל באלג'יריה במאה ה-17 – המאה ה-18 תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה בשם "מונה מספר" וכן פירוש לספר תהלים שבראשו שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים שלו נקלטו בקובץ "שיר ידידות". פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה. דוגמאות בולטות לכך הן שירו "סדרי בראשית יוצרו" המפרט את סדר בריאת העולם, ושירו "סיני מאור עיני", המפרט את שבחי התורה ולומדיה.     אעיר כנשר

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט

    פרק רביעי הרכיבים השונים של מעמד שירת הבקשות מעמד שירת הבקשות עבר שינויים לא מעטים מאז שהובא למרוקו ע״י השדר״ים במהלך המאה ה־17. השינויים הרבים שעבר מנהג זה הם תוצאה של תנאים היסטוריים וחברתיים שהתפתחו: 1- ראשיתו של המנהג בצפת של ימי הקבלה והאר״י הקדוש ־ המחצית השניה של המאה ה־16. 2 – יהודי מרוקו, קיבלו מנהג זה מהשדר״ים שהגיעו למרוקו מאז ראשית המאה ה־17 ועד למאה ה־19. 3 – שינויים שהוכנסו במנהג זה במרוקו מראשית המאה רד20. בפרק זה יוצגו השנויים שעבר המנהג בשלושת התקופות דלעיל, כפי שהם באים לידי ביטוי בקבצים ״רני ושמחי״ ו״שיר ידידות״. המנהג בצפת הקבליסטית

  • תכשיטים אצל נשות יהודי מרוק- תערוכה מוזיאון ישראל קיץ 1973

    עגילי־תליונים – התמונה הימנית טנג׳ר ; כנראה סוף המאה הי״ח, ואולי לפני־כן לדעת הצורף היהודי שהיה בעליו זהו עדי עתיק מאוד — דוגמה נדירה של עבודתם המצוינת של צורפיה היהודים של טנג׳ר זהב, פניני־בארוק, אבני אודם ואזמרגד האורך: 22.5 ס׳׳מ אוסף פרטי, פאריס (431)   עגילי־תליונים — ׳׳עקראש״ התמונה האמצעית פאס ; כנראה המאה הי״ז או הי״ח טיפוס עתיק, שאינו עוד בשימוש ; בצד האחורי יש דגם של שריגים ופרחים מעשה חקיקה וחירור זהב, אבני אזמרגד, אמתיסט, אגרנט ופניני־בארוק האורך: 11.5 ס״מ המוזיאון לאמנויות אפריקה ואוקיאניה, פאריס ראה : אידל, מילון, עמ׳ 9 ; בזאנסנו, תלבושות, לוח מס׳ 28 ;

  • פאס וחכמיה כרך ב'- לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור- רבי דוד עובדיה-

    מכתב קסד אלעזר בן לחדב— מהמכתב הנז׳ לא נוכל לומר שהיה ת״ח. וברור שלא נוכל לזהותו עם אליעזר בן אלחדב שהזכיר הרב בן נאיים בערכו שהיה אחד מחכמי מקנאס. מכתב קסה רבי יחייא וויזמאן זצ״ל מו״ץ בעיר מארכש. ושמש ברבנות עם מו״ה יצחק דילויה ומו״ה אברהם בן מאמאן ז״ל. הרב הנז׳ היה חריף גדול ונחל נובע מקור חכמה וגוזר ים התלמוד לגזרים מרוב עיונו וחריפותו וגם דלה דלה בחכמת הקבלה. נתבש״ט ש׳ תנ״ו זיע״א. עיין מלכי רבנן דף 63. מכתב קסו הנגיד כמה״ר אברהם מימראן — במשך ימי מלכותו של מולאי ישמעאל במאה הה׳ נמנו בני משפחת מימראן ליועציו ולנגידי

  • המאה החמישית לאלף הששי-פאס וחכמיה כרך א' -רבי דוד עובדיה זצ"ל

    המאה החמישית לאלף הששי בתחילת המאה ההיא היו רבנים בפאס מהר״יר סעדיה אבן דנאן, ומוהר״ר עמנואל סירירו, והיה ויכוח ביניהם ובין מוהרר״י ששפורטאט רב בסאלי בשנת ת״ב (1642) והודפס בספר אהל יעקב, שאלה ח׳. בספר עת ספוד שייסד כמוהר״ר יעב״ץ יסד קינה וכתב בתחילתה בזה״ל, לפטירת החכם השלם ד״ומ אב״ד (דיין ומצויין, אב בית דין) דמתא פיס יע׳׳א כמוהר״ר יהודה עוזיאל זלה״ה שנתבקש בישיבה של מעלה אור ליום ששי בשבת ט״ו יום לאדר שנת התמ״ט ליצירה (1689) ע״כ, מובן מאליו שאינו מוהר״ר יהודה עוזיאל החתום בתקנות לפי סדר השנים. עוד כתוב בספר הנ״ז קינה לפטירת החכם השלם הדיין כמוהר״ר שאול

  • שמואל הלוי אבולעפיה-עמרם ב״ר שלמה אבורביע-רחמים שלמה אבושדיד-משה דוד גאון

    שמואל הלוי אבולעפיה נולד בטולידו בשנת ה״א ס. היה סוכן בית האוצר של דון פידרו האכזר מלך ספרד בקשטיליה. במשרה רמה זו כהן עשרים שנה והסדרים אשר הנהיג הביאו והצמיחו ברכה רבה לקופת המדינה. היה לו ארמון בטולידו אשר שמש כמרכז לכל עניני היהודים בעיר, הקים עוד היום. בימי גדולתו בנה כמה בתי כנסיות בקשטיליה. המפואר ביותר שבהם נהפך אח״כ לבית תפלה נוצרי. בכתבת ברורה שעדיין נראית בו נמצא רשום: ״חסדי ה׳ נזכיר תהלות ה׳ ככל אשר גמלגו והגדיל לעשות עמנו. הקים בתוכנו שופטים ושרים אשר הצילונו מיד אויבים וצרים. אם אין מלך בישראל לא השבית לנו גואל. הוא מעוז

  • Belicha-Belido-Belilty-Benabbas-Benabrekh

    BELICHA Nom patronymique d'origne hébraïque, arabisation du prénom biblique Elicha qui a pour sens "Dieu délivre", précédé de l'indication de filiation hébraïco-arabe Ben. Ce prénom masculin était encore fréquemment donné au Maroc au XXème siècle, et se prononçait lissa, licha. Toutefois, selon la tradition fidèlement transmise dans la branche marocaine de Mogador de cette illustre famille de génération en génération, ce patronyme n'aurait été accolé que relativement tardivement à cette famille de Lévy d’origine espagnole – qui, à la suite de ses pérégrinations en Europe de l'Est, avait adopté une forme yidich de ce patronyme: Loeb – à la suite

  • יהודי פאס תרל"ג-תר"ס- 1900-1873 –אליעזר בשן

    מעורבות הדיפלומטים. ב-10 ביוני 1886 כתב דרומונד האי לשר החוץ על התפרצות קנאים בפאס, שבקושי דוכאה על ידי השלטונות, והיהודים חיים בפחד ובחשש מפני שחיטה המונית.  הוא העביר לשר החוץ העתק מכתבו של הסולטאן שנשלח לוזיר הראשי סיד אמפדל גרניט על האירוע, ונאמר בין השאר שהסולטאן מבקש למנוע כל מעשה שאינו מועיל לטובת הכלל. הוזיר הנ"ל תיאר במכתבו ב-21 ביוני את הרקע להתפרצות הקנאית נגד היהודים, כפי שדווח לו מפאס. יהודי ניסה ב-10 ( צ"ל 23 ) במאי להיכנס לבניין ממשלתי בפאס אלג'דידה ( החדשה ) ושומר הניצב בשער מטעם המושל מנע זאת ממנו. כתגובה תקפו היהודי וחבריו את השומר

  • להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא" – מאת הרב שמיר-אסולין

    להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא". דברי התורה מוקדשים – לעילוי נשמת אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה, שעלה לגנזי מרומים ביום א' בשבת יב' כסלו, לסדר: "ויצא יעקב {יוסף} מבאר שבע… והנה יהוה – ניצב עליו". וכן, להצלחת חיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהנו. "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה" (בר' כח, י). "יציאת צדיק מן המקום, עושה רושם.  שבזמן שהצדיק בעיר – הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם – פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה" (רש"י בר' כח י). מבוא: פרשת "ויצא", מספרת לנו על יעקב אבינו היוצא לגלות חרן בגיל 63 לאחר

  • דברי הימים של פאס-מאיר בניהו-כולל תרגום ליהודית מגרבית

    שט"ו – 1554 -1555 ואחר כך בא מולאי מחמד אשייך אשריף הנזכר למעלה ונלחם על תאפיללאלת ולכדה ולקח אחיו מולאי אחמד וכל בניו והוליכם עד לנהר תאדלא ושחט ארבעה בנים, אחיו מולאי זידאן ושלשה אחיו, ובא להלחם על פאס מולאי עבדאללאה בן מולאי מחמד אשייך ונשבר וברח ועזב פה את הנוודים מסוס, ומשבט רחמאנא ואלודאייא ( שבטי נוודים של עמק הסוס, הרי רחמאנא והואדיות ), עם גדול מאד שלא יספיק לו מים לשתות ולא לחם לאכול ונשארו מושלכים מחזרים על פתחי הבתים של היהודים, ומתו מהם הרבה שלא יסופר. אחר כך יצא להלחם על פאס מולאי מחמד אשייך הנזכר ויצא


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031