ארכיון יומי: 12 בספטמבר 2018

עמוד 1 מתוך 11

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין-רבי רפאל אהרן בן שמעון

בי יכתירו צדיקים

רבי יוי׳ט ישראל זלה״ה, אשר הכיר היטב את רבי רפאל אהרן, ראה בו האיש המתאים ביותר לממלא מקומו. הוא לא הירפה מרבי רפאל אהרן, והיה שולח אליו מכתבים ושליחים כדי לשכנעו לקבל עליו את המשרה הזאת, עד כי לא היה יכול רבי רפאל אהרן לסרב יותר להפצרות הרבות והסכים לבוא למצרים להתמנות כרבה הראשי. כך מתאר הוא עצמו:

״…ועל ידי חליפת מכתבים מהתם להכא נתאחר הדבר עד שבט התרנ״א.

ואם ה׳ יעץ מי יפר, ובאתי הנה בט״ו שבט וביום כ״ה לחודש שבט נתמניתי למשרת בקדש פה העירה בבית הכנסת הגדולה והעתיקה הנקראת בהכ״נ ״אל מצריין, בהתאסף ראשי עם רוב מנין ורוב בנין ה׳ עליהם יחיו אמן, והרב המנוח כמוהרי״ט ז״ל הושיבני על כסא ההוראה בחייו, והיה הרב שמח מאוד, וכה אמר בדרושו שדרש בקהל עם באותו היום (קודם דרושי אשר דרשתי ביום מנויי כנהוג), שזכייתו אין חזונה נפרץ בדורנו זה למסור כסא רבנותו בחייו לאיש אשר יחפץ בו ובחירו רצתה נפשו. ובחדש אדר חזר הרב (מוהרי״ט) לעיה״ק ירושלם ת״ו. ואחרי חג הפסח היתה כבוד מנוחתו בעיה״ק ירושלים ת״ו. יבוא שלום ינוח על משכבו אמן״. ע״כ.

במשא העם

עם כניסתו של רבי רפאל אהרן לתפקיד הרב הראשי ״חכם באשי״, נחלץ בכל מרצו ומאודו לעבודת הקודש. כאיש גבור חיל ורב פעלים, אזר כגבר חלציו והטיל על כתפיו את משא העם במלוא כובד המשקל. בגאון ובעוז החל לטפל בכל עניני הקהילה, ובזריזות נפלאה וביגיעה עצומה עמל ויגע עד כי נשגבה מלאכתו ומסירותו מן השכל האנושי. הוא לא נח בימים ולא שקט בלילות, כאשר כל מאויו ומטרתו היו להעלות את ק״ק מצרים במסילה העולה בית ה׳.

פעולותיו למען הקהילה חבקו זרועות עולם. לא היה דבר קטון או גדול בקהילה שרבי רפאל אהרן לא היה מעורה בו. הוא היה המורה, הפוסק, המנהיג, האב הרוחני והגשמי, המדריך, והרועה הנאמן לצאן מרעיתו. הוא היה נושא יחיד במשא העם, כי תקנה קדומה היתה במצרים שהרב המורה צדק בכתפו נשא את כל עול הציבור מקטן ועד גדול. כך כותב הוא ז״ל בהקדמה לספרו שער המפקד:

״…וכל חכם לב בכם אשר ראו עיניו מלכות מצרים ועבודת רבניה, יודה לי כי צדקתי. הן על רבנות מצרים יאמרו המושלים בהלצתם ״ורב כמו שנאמר״, רוצה לומר, כי רק באמירה לבד יקרא רב, ואולם באמת הוא עבד עברי העובד ביום ובלילה. ונקל למשכיל להבין זאת כאשר יצייר בשכלו שרב היושב על כסא ההוראה במצרים, הוא הנושא עליו את כל מקצועות עבודת העיר וכפריה הנלוים לה, והוא באחד, כחק תקנה קדומה אשר במצרים, שרק דיין אחד הוא המטפל בצרכי הצבור מקטן ועד גדול, בלי עתות מנוחה ומרגוע, רק בתנומות עלי משכב, יתעלה ויתרומם שמו יתברך הנותן כח לעשות חיל…״.

נוסף לעמלו ועבודתו הרבה בתוך הקהילה לצרכיה המרובים, עוד נטל רב היה לו להגר״א בן שמעון מעוברי אורח שבאו למצרים, מהם עניים שבאו למצוא מקום מחיה, רבנים ותלמידי חכמים שבאו לקבץ נדבות לטובת א״י, חוקרים והסטוריונים שהגיעו למצרים לחקור את עתיקותיה ולתהות אחר הגניזה הקהירית. אחד החוקרים אשר קיבל סיוע רב להוציא מן הגניזה בקהיר העתיקה כתבי יד רבים, הוא הפרופ, המפורסם שכטר שהיה נמנה על סגל ההוראה של אוניברסיטת קמברידג׳, ושהה במצרים כשנה (1897 — 1896). הגר״א בן שמעון וראש הקהילה בקהיר יוסף קטאווי, סייעו בידו להוציא כמאה אלף דפים מן הגניזה בקהיר העתיקה.

למרות העבודה הקשה והמפרכת מעול הציבור והיחיד, שרבה היתה על שכמו, לא התאונן רבי רפאל אהרן על מנת חלקו וגורלו, כי את עבודתו עשה במסירות נפש עילאית ובאהבת ישראל אשר מלאה את כל חדרי לבבו. אולי זה היה סוד ההצלחה בעבודתו הפוריה והמשגשגת. רבי רפאל אהרן ראה בכל צעדיו את יד ההשגחה הפרטית, המנחה אותו בכל דרכיו, ועל כן תמיד היה שמח בחלקו. ״ועם לבבי אשיחה, אולי כי לכך נוצרתי לשום את כל משא העם הזה עלי, ואם ה׳ יעץ מי יפר, ומי יעמוד בסודו, ואהיה תמים עמו ואתנהלה לרגל עבודתי לצבור בכל כחי ובטוב לבבי, בישע אלקים״.

לאחר שמתאר רבי רפאל אהרן את כובד המשא אשר נטל על שכמו, הוא כותב: ״אל נא תדמה בדעתך בהקשיבך אמרי אלה שהנני מתאונן על גורלי, שאם כן הלא תשימני לכפוי טובה ליוצרי חלילה, לא כי, כי הנני שמח בחלקי. כי האלקים הגביר עלי מדות חסדיו, והמתיק לי גזרתו בעבודתי להצבור ברחמים גדולים, כי הפיל חבלי בנעימים והביאני המלך חדריו, לרעות ביעקב בקריה עליזה, עוב״י ק״ק מצרים יע״א, אשר אנשיה ישרי לב, תושביה תמימי דרך, יראת הי היא אוצרם, חונני דלים, ומרחמי אביונים, אוהבי צדקות, מכבדי התורה ולומדיה, ושריה ונשיאיה ונכבדיה כולם אנשי חמודות, מדובר בם נכבדות, אנשי היחס והמעלה, והתפארת והתהלה…׳׳.

בנועם שיח שרפי קודש

רבי רפאל אהרן נהג נשיאותו ברמה בגאון ובעוז. יחד עם זאת ידע אף להרכין ולהמעיט את עצמו גם אל פשוטי העם. הוא הנהיג את צאן מרעיתו בחכמה ובתבונה נפלאה. בענותנותו הגדולה, ביושרו ובנועם אצילותו ומידותיו הנאורות, מצא מסילות בלבבם והדריכם על מבועי התורה והדת. דרשותיו אשר הושמעו תכופות לפני קהל ועדה, כדי ללמדם את חוקי האלקים ואת תורותיו, נאמרו בנועם שיח שרפי קודש, במתק שפתים, במשל ובמליצה ובמוסר השכל. דבריו היו יורדים חדרי בטן, וכל השומע, אם אבן הוא נימוח, ורבים השיב מעוון.

חוכמה מקדם- סיפורי חכמים מקהילות הספרדים ועדות המזרח

הרב ציון כהן יהונתן

הרב ציון כהן יהונתן(1872־1931) היה רבה של העיר זוהרא. בגיל עשרים וחמש נתמנה הרב ציון לדיין בג׳רבה, ואחר כך לראש אב בית הדין. הרב ציון תואר כגאון שמעלותיו עיון מעמיק, סברה ישרה, פיקחות וענווה. סופר עליו שלמד את כל הש״ס שלוש פעמים בעיון, ובכל רגע פנוי למד גמרא. כתב כמה ספרים, ביניהם ״שערי ציון״ ו״ציון במשפט תפדה״.

קניות לשבת

ערב שבת אחד ראתה כלתו הטרייה של הרב ציון כהן יהונתן את חותנה שב מבית המדרש ובידו עגבניות. הניחן הרב בביתו ויצא לדרכו. לאחר זמן־מה שב והפעם מלפפונים באמתחתו, וגם אותם הניחם בבית ויצא לדרכו. וכך אירע שוב ושוב ובכל פעם הוא מביא עמו ירק או פרי אחר. הלכה הכלה לחמותה ושאלה מדוע אין הוא עורך את כל הקניות בבת אחת. השיבה לה הרבנית, ״הרב כל כך אוהב את השבת, וכה חביבות עליו ההכנות לקראתה, שהוא שמח להאריך ולהרבות בהן ככל האפשר.״

עוד קניות לשבת

כאמור, הרב ציון כהן יהונתן נהנה לצאת אל השוק בעצמו ולרכוש את המוצרים לכבוד השבת. הסוחרים שהכירו בגדולתו התרגשו בכל פעם למראהו. הם שירתו אותו ואף הוזילו עבורו את המחירים עד לכדי הפסד, וזאת משום שייחסו לקנייתו אצלם סגולה להצלחת עסקיהם. הרב ציון, שלא רצה ליהנות ממתנות חינם, הפציר בהם לנקוב במחיר המלא, אך הם סירבו. בצער רב נאלץ הרב להימנע מלקנות אצלם את צורכי השבת.

מתן בסתר

כשהתמנה רבי כלפון הכהן לדיין בג׳רבה היה מצבו הכלכלי בכי רע, אולם הוא הסתפק במשכורת הזעומה ששילמה הקהילה. ראה זאת הרב ציון כהן יהונתן וביקש לסייע לו. מה עשה? פנה אל חברי הקהילה וביקש העלאה בשכרו שלו, וכך, מפני השוויון, העלו גם את משכורתו של הרב כלפון. במשך שנים ריננו על רבי ציון הכהן שביקש להעלות את שכרו ושיבחו את הרב כלפון שלא ביקש תוספת. במשך שנים היתה יד נעלמת מניחה בערב ראש השנה ובערב פסח סכום כסף נכבד במשרדי הקהילה, ומשמת הרב ציון כהן יהונתן, נפסק מתן הכסף.

גאונות פשוטה

פעם הגיע אל הרב ציון כהן יהונתן חכם יעקב הכהן(מחבר הספר ״מעיל יעקב״) ובידו צרור דפים שבהם כתב פירוש לרש״י שרבים התקשו בהבנתו ורבים מן הפרשנים ניסו להסבירו ללא הצלחה. עיין הרב ציון כהן יהונתן בדברים ואמר לו להוסיף שתי נקודות בפירושו של רש״י וכך תיפתר הבעיה. שמע זאת רבי יעקב ולאחר שעשה כדברו, הלך ומחק את כל מה שכתב.

הרבנית מזאלה כהן

תלמידת חכמים, חיה בראשית המאה העשרים. בתו של הרב סאסי הכהן, ראש אב בית דין בג׳רבה

(בעל ״ברכת ה׳״, ״זרע דוד״ ו״זכות יצחק״), ורעייתו של הרב יעקב בן ג׳אתו הכהן, מחבר ״זרע שלום״, תלמיד חכם, פייטן וגומל חסדים. אף שבתקופתה לא זכו ילדות ונערות לחינוך תורני, הרבנית מזאלה למדה והעמיקה בזכות אביה שלימד אותה בבית, וכשבגרה המשיכה ללמוד בחברת בעלה.

משיבה כהוגן

יום אחד שבו בניה של הרבנית מזאלה מן הישיבה ובפיהם קושיה שהקשה הרב בשם ה״משמרות כהונה״(ר׳ אברהם הכהן יצחקי). הקושיה נותרה בשיעור ללא מענה. הקשיבה אמם רוב קשב ומיד העלתה תירוץ. חזרו הבנים אל הרב ותשובה בפיהם והוא שיבחם על חוכמתם. לאחר זמן־מה הגיעו בישיבה לעניין קשה והבנים ביקשו ללכת הביתה, בתואנה שהם זקוקים לנקביהם. שם שאלו את אמם וזו השיבה להם כהוגן. כשחזרו עשו עצמם מעיינים בסוגיה ולאחר זמן הציעו את תשובת אמם. כשעשו זאת בפעם השלישית, התלונן המלמד אצל אביהם, הרב יעקב בן ג׳אתו, על כך שהוא מגלה להם את התשובות, אולם הרב יעקב השיב שאינו קשור לעניין והפנה אותו להתלונן אצל אשתו, הרבנית מזאלה.

טלית ותפילין

מספרים שהיתה מתעטפת בטלית ומניחה תפילין – ולא מיחו בידה.

מתוך הספר חוכמה מקדם" חזי כהן

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי-עשרת ימי תשובה ויום כיפור

עשרת ימי תשובה ויום כיפור

עשרת ימי תשובה

  • – נוהגים כדעת הרמ״א שמי שטעה ואמר ׳מלך אוהב צדקה ומשפט׳ במקום ׳המלך המשפט׳ אינו חוזר, וכן דעת מרא דאתרא יש״א ברכה.
  • אומרים ׳אבינו מלכנו׳ לאחר חזרת הש״ץ בשחרית ומנחה. החזן קורא כל קטע והקהל עונה ׳אמן׳, חוץ מחמישה קטעים שהציבור חוזר עליהם אחרי החזן:

׳אבינו מלכנו – חטאנו לפניך/ 2. ׳אין לנו מלך אלא אתה/ 3. ׳עשה עמנו למען שמך/ 4. ׳זכור כי עפר אנחנו/ 5. ׳אל תשיבנו ריקם מלפניך/

  • אומרים ׳אבינו מלכנו׳ גם בשבת שובה, אבל מדלגים על הקטעים ׳מחול וסלח/ ׳קרע רע/ ׳מחוק ברחמיך הרבים/ ׳מחה והעבד.
  • – אומרים ׳אבינו מלכנו זכור כי עפר אנחנו׳ כנדפם במחזור, ולא זכור או זכור.
  • חסידים וכמה מהמון העם, אנשים ונשים, מתענים בכל יום של עשרת ימי תשובה וסועדים את לבם בלילה
  • יש שנוהגים לצום עוד שלושה ימים לפני עשרת ימי תשובה כדי להשלים עשרה ימים במקום שני ימי ראש השנה ושבת שובה שאין מתענים בהם.
  • בשבת לפני יום כיפור הקרויה ׳שבת שובה׳ או ׳שבת תשובה׳ נאמרת דרשה על ידי חזן בית הכנסת.
  • מנהגי הכפרות
  • – נוהגים לשחוט כפרות בלילה אור לט׳ בתשרי לכל נפש במשפחה, תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה.
  • מחצית מן המשפחות עושות כפרות אחרי ערבית, ומחציתן – באשמורת לפני הסליחות.
  • בארפוד השחיטה נעשית בחצר בית הכנסת.
  • משפחות עשירות ומיוחסות ־ השוחט היה בא לבתיהן באשמורת הבוקר לכפרה ושחיטה, ובראשן משפחות אביחצירא.
  • אדוני אבי נהג לשחוט את הכפרות למרא דאתרא יש״א ברכה ולומר עבורו את נוסח הכפרות, לאחר שר׳ ישראל הפציר בו לעשות זאת.
  • בקצר א־סוק לא הייתה שחיטה מרוכזת, ור׳ אברהם לעסרי היה מכתת את רגליו מבית לבית. מתחיל לפני מנחה וגומר רק בחצות לילה, ואחר כך משכים בעמוד השחר לשחוט למיוחסים בבתיהם.
  • – כך היה גם המנהג בבצאר. השוחט ר׳ שמעון אסולין היה הולך מבית לבית מהבוקר עד הערב לכל המשפחות לשחוט להן כפרות.
  • נוהגים בערב יום כיפור ללכת לבית החיים להשתטח על קברי ההורים.
  • ערכ יום כיפור
  • . רבים הולכים למקווה טהרה, ואחר כך עושים את הסעודה המפסקת.

2 – נהגו לאכול בערב יום כיפור כמה סעודות, ויש שנתנו למספרן סימן: ׳סבע פטאוד (=שבע ארוחות), וביניהן ארוחת בוקר: מזונות ותה; ארוחת עשר: קוסקוס; ארוחת צהריים ועוד סעודות נוספות, ואחריהן הסעודה המפסקת.

  • -בסעודה המפסקת אוכלים את העופות הצלויים, ׳לגטא׳ (מין פשטידה, מאפה תנור, העשויה ביצים ורצועות של בשר טרופות) או ׳למגינה׳(מין פשטידה שמטגנים במחבת, עשויה מתפוחי אדמה טחונים וביצים טרופות) וגם ׳לכטרא׳ (סוג של עלי סלק ירוקים גדולים), ומרק.
  • את החמין למוצאי יום כיפור הרוב נהגו להטמין, אבל יש שנהגו לא להטמין, ושני הצדדים החליפו ביניהם תבשילים.

ליל כיפור ונוסח ׳כל נדרי׳

  • . מתעטפים בטלית בליל כיפור.

2 – סדר התפילה הוא ככתוב ב׳זכור לאברהם׳: ׳לך אלי תשוקתי/ ׳שמע קולי/ ׳ענה עני/ ׳כהניך ילבשו צדק׳, הוצאת ספר תורה, ׳רבץ העולמים/ ׳ברוך המקום/

3-אומרים ׳כל נדרי׳ שלוש פעמים שלושה אנשים, כל אחד פעם אחת.

  • בארפוד החזן אומר ׳כל נדרי׳ פעם ראשונה, ואחריו – שני אנשים אחרים נכבדים.
  • – בריסאני אומרים ׳כל נדרי׳ שלושה אנשים: החזן, חתן ׳וזאת הברכה׳ וחתן ׳בראשית/
  • בקצר א־סוק החזן אומר ׳כל נדרי׳ שלוש פעמים, וכן המנהג בגיגלאן.
  • ׳כל נדרי׳ – המילה ׳כל׳ בקמץ קטן בתנועה הנשמעת כחולם (כל), משורש כל״ל, כמו ׳כל דבר׳, במובן ׳כל הנדרים' ולא בקמץ גדול משורש כל׳׳ה ובמובן ׳כלו הנדרים/20
  • בקהילות תאפילאלת אומרים נוסח ׳כל נדרי׳ ייחודי הרשום בכתבי יד.
  • המילים המודגשות נאמרות על ידי הקהל, והחזן חוזר עליהן.
  • להלן הנוסח בכל קהילות תאפילאלת:

בישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא, ועל דעת הקהל הקדוש הזה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינין.

כל נדרי ואסרי. וחרמי. ושבועי. וקונמי וקונחי וקונסי. די נדרנא. ודי אסרנא. ודי חרמנא. ודי אשתבענא על נפשתנא. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה הבא עלינו לשלום. כולהון אתחרטנא בהון יהון מופרין. שביתין.שביקין. לא שרירין ולא קיימין.

אם נדר נדרנו – אין כאן נדר. אם איסר אסרנו – אין כאן איסר. אם חרם חרמנו – אין כאן חרם. אם שבועה נשבענו – אין כאן שבועה. בטל הנדר מעיקרו. בטל האיסר מעיקרו. בטל החרם מעיקרו. בטלה השבועה מעיקרה. אין כאן לא נדר ולא אסר ולא חרם ולא שבועה, אבל יש כאן מחילה וסליחה וכפרה כדכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

שרוי לנו ומחול לנו ומותר לנו(פעם אחת החזן ופעם אחת הקהל שלוש פעמים). שרוי לכם, ומחול לכם, ומותר לכם(כנ״ל, שלוש פעמים).

שרוי לנו ולכם ולכל ישראל, ומחול לנו ולכם ולכל ישראל, ומותר לנו ולכם ולכל ישראל(כנ״ל, שלוש פעמים).

שרוי לנו מפי בית דין של מטה, ומחול לנו מפי בית דין של מעלה (כנ״ל, שלוש

פעמים).

ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכם חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו.

  • המשך תפילת ערבית: ברכת ׳שהחיינו׳ אומר החזן. אחר כך קורא את הזוהר 'קם רבי שמעון׳. ׳מי שברך׳ לקהל, ׳מי שברך׳ לחתני התורה, ׳הנותן תשועה למלכים׳, ׳ימלוך׳ שתי פעמים, החזרת ספר התורה להיכל בליווי ׳מזמור לדוד הבו לה״, סגירת ההיכל, ׳שובה למעונך׳, ׳והוא רחום׳, ׳ברכו׳, ואין אומרים קדיש לפני ׳ברכו׳.

יום כיפור

  • המשכימים קום אומרים ׳כתר מלכות׳ לר׳ שלמה בן גבירול, אבל מדלגים על כל הקטעים המתחילים ב׳מי׳: ׳מי ימלל גבורותיך׳, ׳מי יחוה גדולתיך׳ וכו׳.
  • דרוש לכיפור נאמר על ידי החזן לפני ׳ה׳ מלך.
  • גם ביום כיפור אין מעמידים סומכים ליד החזן, אלא החזן הוא המסדר את כל התפילה וקורא את כל הקטעים שבחזרה, כולל ׳ובכן נקדישך מלך׳ וכיו״ב.
  • גם במוסף ממעטים בפיוטים. מבין שלושת הפיוטים ׳אשרי עין׳ שבמוסף אומרים רק את זה של ר׳ אברהם אבן עזרא.
  • בתקופה קדומה בארפוד נהגו לכרוע בכריעה בסדר העבודה עד לרצפה, אבל בתקופה החדשה לא נהגו בכל קהילות תאפילאלת לעשות כן.
  • מבין כל הפיוטים שבין מנחה למוסף אין אומרים אלא ׳בן אדמה׳, ואם נותר זמן אומרים גם את התוכחה ׳ברכי נפשי׳, ולפני מנחה אומרים ׳עת שערי רצון׳.
  • מוצאי יום כיפור
  • מברכים את ברכות ההבדלה, כולל'מאורי האש, על נר ששבת, אבל בלי בשמים, ואחריה אומרים ׳ברכת הלבנה׳ במוצאי יום כיפור.
  • המנהג בקהילות דרום תאפילאלת אצל הרבה משפחות שאין מבעירים אש ואין מחממים ומבשלים במוצאי יום כיפור, אלא אוכלים ממה שהוטמן בערב יום כיפור.
  • בקהילות דרום תאפילאלת, בסעודה שאוכלים במוצאי יום כיפור יש שני מנהגים: יש הנוהגים לאכול ארוחה רגילה, ויש שנהגו לאכול רק תבשילים ששהו בתנור השכונתי מערב יום כיפור.
  • תפריט זה כלל חמין, חומוס, תפוחי אדמה, ביצים ותה, כל פריט בסיר נפרד, כנהוג בתאפילאלת.
  • בין שתי הקבוצות יש שנהגו לעשות חליפין. הנוהגים להשהות תבשילים בתנור הביאו מהם לקרוביהם שלא נהגו כן: ביצים, קערה של חמין וקערה של תפוחי אדמה.
  • מחרתו של יום כיפור קרוי ׳יום שמחת כהן,, וקוראים אחר שיר של יום ולפני ׳הושיענו׳ את המזמור ׳למנצח לבני קרח מזמור רצית ה׳ ארצך׳.
עמוד 1 מתוך 11

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

ספטמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30