מורשת יהדות מרוקו

קצידה — סי׳ אני חיים למוהר׳׳ח פינטו זצ״ל

בשקל ״אן לבאגם בלגראם״

א–לִי, תִּפְרַח בַּת / עַמִּי, וְשַׂכֵּל אִישׁ זָר, רָם שָׁלַט בְּכָל–הַדּוֹר
עַל הַכֹּל .יָד–זָר גָּבְרָה. / שׁוּבָה, נֶחְשַׁךְ אוֹר עֵינִי, סַף אֲנִי:

 

נְצֹר כְּבָבָת / בִּנְךָ אֲשֶׁר תָּמִיד נִזְנַח, וּפִרְצוֹתָיו תִּגְרֹר
אֵלֶיךָ הַשֵּׁ"ם, אֶקְרָא / בְּכָל–צָרָה, אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי:

יָסִיר דַּאֲבַת / מִלִּבֵּנוּ א–לֵהִים חַי, וּבְקִרְבֵּנוּ יָדוּר
יֹאמַר לְשִׁפְחַת שָׂרָה / שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי:

חַי, מִתּוֹךְ לַבַּת / הוֹצֵא אֶת בֶּן–אֲהוּבְךָ — אַבְרָהָם הֶהָדוּר
וְאִם לֹא עַכְשָׁו, מָתַי / יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי?

יְבֻטַּל, יֻשְׁבַּת / וְיִמַּח שֵׁם אֱדוֹם וְגַם בֶּן–קֵדָר מִדּוֹר דּוֹר
וְאֶשְׂמַח כָּל–עִתּוֹתַי / אֲרוֹמִמְךָ, יָ-הּ– כִּי דְּלִיתַנִי:

יַחְפֹּץ יָ–הּ קִרְבַת / בְּנוֹ, אֲשֶׁר יָצָא לַחוּץ וְרָחַק מִמְּדוֹר
קָדְשׁוֹ, וְעִם אַנְשֵׁי שָׁוְא /שֶׁכֵּן הוּא הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי:

מַלְכִּי, תֵּן לְבַת / צִיּוֹן הַנָּחָה וְשִׂמְחָה, וְקָרְבָּן הַנָּדוּר —
וְקָרְבְנוֹת חוֹבוֹתַי / נַקְרִיב לָךְ, קֶרֶן יִשְׁעִי מָגִנִי:

כנפי שחר

הנושא: כמיהה לגאולה.

תפרח — תשגשג. ושכל — השמד. רם — אשר גבה. סף אני — אבוד. נצור כבבת — שמור כבת עין. נזנח — עזוב. ופרצותיו תגדור — הריסותיו תקומם. ידור — ישכון. מתוך לבת — שלהבת. ישוב אפך — ישוך כעסך, ינוח. דליתני — העליתני. הגבר — כאן: עם ישראל. מגני… — מגן בעדי ומעוז ישועתי.

 

קצידה — סי׳ אני דוד קאים חזק

בשקל ״לא תלומוני פי דלחאל, ית נסהד ונוודּי״

 

אִישׁ הָאֱ–לֹהִים וַאֲדוֹנִי יִצְחָק מַחְמַדִּי
הֵן רַעְיָתְךָ אֲהוּבָה, לָךְ צוּר יַעֲדָהּ:
שָׂמֵחַ בָּחוּר בִּנְוָתְךָ, וַאֲנִי לְבַדִּי
אֶשָּׁבַע לָךְ, כִּי צְנוּעָה הִיא וּכְבֻדָּה:

 

כנפי שחר

 הנושא: מתוך פר^, חיי שרה— תולדות.

איש הא-להים… — דברי העבד. יעדה — הוכיחה. בנותך — באשתך. שמח ושש….יצחק

 

תָּאִיר אָהָלְךָ כְּבַתְּחִלָּה' יְדִידִי
נֹחַם וְשִׂמְחָה, כִּי הִיא מִבְצָר וּמְצוּדָה:
שָׂמַח וְשָׂשׂ וְאָמַר, זֶה חֶלְקֵי בְּחֶלְדִּי,
יוֹנָתִי תַּמָּתִי, טוּר אֹדֶם וּפִטְדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

נִזְרִי גַּאֲוָתִי חָלְפוּ, וַיָּבוֹא אֵידִי
הוֹרַי מֵתוּ, וְלָבַשְׁתִּי סוּת חֲרָדָה:
הֶאָח! הֶאָח! אָז שַׂק תָּפַרְתִּי לְגִלְדִּי
רַק כִּי בְּשֵׂיבָה טוֹבָה נַפְשָׁם נִפְקְדָה:
תַּעֲנוּגַי חָלְפוּ, .נֶהֱפַךְ הוֹדִי, לְשַׁדִּי,
חֹן עַל אֲמָתְךָ, טֶרֶם יוֹם הַפְּקֻדָּה:
הָרְתָה, נִפְעֲמָה רוּחָהּ. יָ-הּ– צָרַת מִצְעָדִי
שִׂמְחַת לִבִּי נֶהֶפְכָה, בָּא עֵת קְפָדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

יָצְקָה נַפְשָׁהּ בּוֹא בְּסוֹד אֵ–ל בְּבֵית מוֹעֲדִי
חָקְרָה וְדָרְישָׁה, הַזֶּה צַעַר הַלֵּדָה?
בֻּשְּׂרָה אוֹר זָרוּעַ לָהּ בִּשְׁנֵי עַמּוּדַי
הָעוֹלָם, אַךְ זֶה מִזֶּה דַּרְכּוֹ נִפְרְדָה:
יָצָא רִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כְּמַלְבִּישׁ בְּבִגְדֵי
שֵׂעָר, וְאָחִיו עַקָּבוֹ, יָדוֹ הָדָה:
עֵשָׂו מֵעוֹדוֹ נִכָּר צָד בַּפֶּה אִישׁ חַסְדִּי
יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּתְעוּדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

כנפי שחר

נתנו… — דברי המשורר. מוני — אויבי. נוחל — מחלה. נזרי גאותי… — דברי יצחק אחרי מות הוריו. אידי — שברי. האח! האח!… — קריאת נחמה והתפרקות, שהוריו נפטרו בשיבה טובה, שאם־לא־כן היה תופר שק לעורו. תענוגי חלפו… — שוב פקדה אותו צרת העקרות. אמתך — רבקה. נפעמה… — נבהלה מצער הלידה. צרת מצעדי — כשצעדה ליד בתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, וכשצעדה לצד בתי ע״ז עשו מפרכס לצאת (בר״ר סג, ו). קפדה — מיתה. יצקה נפשה — שפכה נפשה. עקבו — אחז בעקבו. הדה — הושיט. איש חסדי — יצחק.

 

דַּר–מָרוֹם הִפְלִיא חַסְדּוֹ וִיכוֹנֵן מִסְעָדִי
הֶרְאַנִי עֵשָׂו בָּז בְּכוֹרָה, אִבְּדָהּ:
נָם הִלְעִיטַנִי אָדָם מִסִּירֵי וּדְוָדִי
לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים אֲרוּחָה נֶחְמָדָה:
עָנָה, מִכְּרָה לִי כַּיּוֹם בְּכוֹרָה, אֶל תַּעְדֶּה
סוּר מִדְרָכָה וְעָבוֹר, מִמָּךְ נִכְחָדָה:
אֶפֶס עִדַּן עֲדָנִים, בָּאָה עֵת לִנְדוֹדִי
רָעָב פִּזַּר רַגְלָם, חֲסִידָה נְחְשָׁדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

ובְיָשְּׁבוֹ בִּגְרָר וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ בִּגְדוּדֵי
שָׁאֲלוּ עַל רִבְקָה וְהִתְעָם וְזָדָה:
אֲחוֹתִי רֵעָתִי הִיא וְחָבְרָה לְפִידִי
מָגֵן הָיְתָה לְחַיָּיו, אֶת נַפְשׁוֹ פָּדָה:
מֶלֶךְ רָם הִשְׁקִיף, אָמַר, חֹק זֶה לֹא לִכְבוֹדִי
כִּמְעַט שָׁכַב חַד הָעָם אֲשֶׁר לֹא צָדָה:
קִנֵּא בְּבִרְכָתוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה
לֵךְ, כִּי עָצַמְתָּיבְּמִקְנֶה וַעֲבֻדָּה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

דַּרְכּוֹ הֻצְלְחָה, לֹא שָׁת לֵב לְמַחֲרִידֵי —
רִבְצוּ וּנְאוֹתוֹ, וּלְכָל–מְרִיבֵי בִגְדָּה:
בְּזִקְנָתוֹ קָרָא, עָשׂוּ בְּנִי מְאוֹדִי
חֲפֵצָה נַפְשִׁי לִמְסֹר לָךְ בִּרְכַּת פְּרֵדָה:
קוּם צוּדָה בְּקַשְׁתְּךָ, וּטְעַם לְמִסְעָדִי
בַּעֲבוּר בִּרְכַּת אָבִי בְּפִי עֻתָּדָה:

 

כנפי שחר

ויכונן מסעדי — תמך בי. נם — נאם, אמר. מסירי ודוודי — קדרות. ארוחה — סעודה. נכחדה — עברה, נסתלקה. אפס… — שוב עברה עת השלוה ופקדה אותו הגלות. חסידה — רבקה. נחשדה — שמא יהרגוהו בגללה. בגדודי — בהמוניהם. וזדה — שיקר בתשובתו שהיא אחותו. וחברה לפידי — השתתפה בצערי לנדוד אתי. מלך רם — אבימלך. חד — אחד. לא צדה — לא בזדון. ועבודה — עבדים ושפחות. למחרידי… — למרגיזי מנוחתו ונאות דשאו. מריבי בגדה — מריבים ובוגדים. וטעם למסעדי — והכן מטעמים לסעודתי. ברכת אבי… — הברכה שמסר לי אבי מזומנת ומוכנה בפי למוסרה.

 

רִבְקָה, בְּדַבֵּר יִצְחָק, אָזְרָה וְתְּרַדֶּה
קָרְאָה בְּנָהּ הַקָּטָן, כָּל לוֹ–הִגִּידָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

קוּם, בְּנִי, שְׁמַע קוֹלִי וְזוֹן לִמְפַקְּדִי
קַח נָא מִן הַצֹּאן, הֵבִיאָה לִי מִנֵּדָה:
אָנָּא, אִם רַחְמָנִיָּה, אוֹתִי כַבְּדִי —
בְּעֵינֵי אָבִי, הַאַתְעֵהוּ בַּמְּרִידָה?
יָסְפָה לְהַזְהִירֵהוּ אַל תִּירָא וְלָדִי
עֲלֵי כָּל–זְדוֹנְךָ עָלֵהוּ אֶתְוַדָּה:
מְאֻזָּר אֱמוּנַת–אֵם הִלְבִּישַׁתּוּ בִּגְדֵי–
עֵשָׂו, וּבְעוֹרוֹת עִזִּים יָדָיו גִּלְּדָה:
חֲזַק, אָבִי, וְקוּם נָא וְאָכְלָה מִצֵּידִי
בָּרְכֵנִי בִּרְכָתְךָ מֵאֵ–ל הִיא מֻסָּדָה:
מָה–זֶה מִהַרְתָּ לִמְצֹא לִי, בְּנִי, בַּעֲדִי?
עָנָהוּ, כִּי הִקְרָה לִי א–ל צֵידָה וּמְצוּדָה:
יַד יְיָ עָשְׂתָה זֹּאת לְאָשְׁרִי וְחֶלְדִּי
בֵּרְכוֹ מִבְּרֵכָה מֻשְׁפָּעָה וּגְדוּדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

כנפי שחר

אזרה ותרדה — הזדרזה והכריחה את יעקב לשמוע בקולה. הביאה לי מנידה — ממוהר ומתן, שכך כתב לה בכתובתה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום (בר״ר סה, י). ידיו גלדה — כסתה בגלדים, עורות. צידה ומצודה — תבשיל של ציד. וחלדי — מזלי. מבריכה… — ממקור הברכות במרום, ברכה של שפע ומזל. וגדורה — לי בא גד (בראי ל, יא).

תולדות / פיוטים

קנב

אסתכבאר — בייתאיין

— פיוט — סי׳ שלמה חזק, ע״מ יב״ת יב״ת י״ת

שְׂחִי לָאֵ–ל יְחִידָה הַחֲכָמָה / וְרוֹּצִי לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּאֵימָה
לְעוֹלָמֵךְ פְּנִי יוֹמֵךְ וְלֵילֵךְ / וְלָמֶה תִּרְדְּפִי הֶבֶל וְלָמָּה ?
מְשׁוּלָה אֶת בְּחַיָּתֵךְ לְאֵ–ל חַי / וְכַאְשֶׁר נֶעֱלָם אַת נֶעֱלָמָה
הֲלוֹא אִם יוֹצְרֵךְ טָהוֹר וְנָקִי / דְּעִי, כִּי כֵן טְהוֹרָה אַתְּ וְתַמָּה
חָסִין נוֹשֵׂא שְׁחָקִים עַל זְרוֹעוֹ / כְּמוֹ תִּשְׁאִי גְּוִיָּה נֶאֱלָמָה
זְמִירוֹת קַדְּמִי נַפְשִׁי לְיוֹצְרֵךְ / אֲשֶׁר לֹא שָׂם דְּמוּתֵךְ בָּאֲדָמָה
קְרָבַי, בָּרְכוּ תָּמִיד לְצוּרְכֶם / אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ תְּהַלֵּל כָּל–נְשָׁמָה:

כנפי שחר

(133) הנושא: מעלות הנפש, רשות ל״נשמת.

שחי – השתחוי. הבל ולמה — שמות נרדפים, ולמה — לא־מאומה. משולה את — בחמשה דברים לא-ל חי: א) בחייתך — שאין לפניו שינה, גם את כן. ב) וכאשר נעלם… — רואה ואינו נראה, גם את כן. ג) יוצרך טהור — בעולמו, ואת בגוף. ר) נושא… — סובל את עולמו, ואת את הגוף. לא שם דמותך… — שאת יחידה כמו שהקב״ה יחיד בעולמו וע״פ דב״ר ב, בו).

שבת ויצא

דודי ירד לגנו — רמל-מאיא או צביהאן

ידיד נפש — נועם ״מזולזלת״ בקשה — אעיר כנשר, או: זכור שבת לשמרה

(156) — בקשה — סי׳ אני סעדיה שוראקי חזק

 

אָעִיר כַּנֶּשֶׁר / קִנִּי מֵאֹשֶׁר / לֵאמֹר מִזְמוֹר שִׁיר / לְיוֹם הַשַׁבָּת:
נוֹדֶה שִׁיר מִזְמוֹר / בְּמָּרָה אָמוּר / זָכֹר וְשָׁמוֹר / אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:
יוֹם קָדּוֹשׁ סֶלָה / בְּמַחְשֵׁב עָלָה / בּוֹ מַעְשָׂיו כִּלָּה / וְגַם בּוֹ שַׁבָּת:
סוּת יְפִי סוּתָן / וּבְגִנַּת בִּיתָן
כִּי הַשֵּׁ"ם נָתַן / לָכֶם הַשַּׁבָּת:

 

עַל עַרְסוֹתֵיכֶם / שִׂימוּ לְבַבְכֶם / בְּמוֹשְׁבוֹתֵיכֶם / בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
דּוֹדִים לוֹ דִּרְשׁוּ / צֳרִי צוּף דִּבְשׁוּ / חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ / וּמִדֵּי שַׁבָּת:
יוֹם תַּעֲנוּגִים הוּא / יַיִן מִשְׁתֵּהוּ / לֶחֶם אִכְלֻהוּ / הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת:
הַצָּרִים קָמִים / שׁוֹאֲלִים לִפְעָמִים
מָה יוֹם מִיָּמִים ? / תָּשִׁיב: מִשַּׁבָּת:

 

שִׂמְחַת רַעְיוֹנַי / עִם סוֹד חֶזְיוֹנַי / דִּבֶּר יְיָ / שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת:
וְאָדָם בָּרָא / בִּדְמוּת וְצוּרָה / לְהַלֵּל נִבְרָא / כָּל–יוֹם הַשַּׁבָּת:
רִקְמָה הִלְבִּישׁוּ / וּבְפַז שִׁבְּצוּ / תַּעֲנוּג עָשׂוֹ / כָּל–יוֹם הַשַּׁבָּת:
אוֹרוֹ גַּם הוֹדוּ / נָתַן בְּיָדוֹ
לִשְׁמֹר וּלְעָבְדוֹ / חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת:

 

קָרָא בְּשֵׁמוֹת / חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת / לְיוֹצֵר יְמוֹת / מוֹעֵד וְשַׁבָּת:
יוֹצֵר–כָּל בָּרָא / מִצַּלְעוֹ עֶזְרָה / לִהְיוֹת לוֹ חֶבְרָה / לִפְנֵי הַשַּׁבָּת:
חָזָק חַי נֶעְלָם / אֶת עַמּוֹ כֻּלָּם / יִזְכּוּ אֵל עוֹלָם / שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:

 

כנפי שחר

(56ו) הנושא: קימה ל״בקשות״ בלילי שבת.

קני — בני ביתי או קהלתי. במרה אמור — שמירת שבת היא אחת מעשר מצוות שנצטוו במרה (סנה׳ נו:). במחשב עלה — והיא אחת מעשרה דברים שעלו במחשבה (פדר״א ג). סות יופי… — מלבוש מפואר. ובגנת ביתן — בבית הכנסת. ערסותיכם — מטותיכם. דודים — חביבים. לו דרשו… — דרשו ברבים מתיקות יום השבת. שמחת רעיוני… — שלוות הנפש בעוה"ז וסוד הטובה לעוה״ב רמוזים בכפל ״שבתון שבת״. ואדם ברא — וברא אדם. תענוג עשו — עשה אותו, את יום השבת, תענוג. אורו… — מסר לו התורה לעסוק בה (פדר־א יב). ליוצר… — שגם להקב״ה קרא שם

(178) — קצידה — סי׳ מזמור לדוד קים

בחוזר ובסיום (דרידכה)-ויצא

בשקל ״בסאלי אסתפכּר יא חפפאצ'י

וולא בסאלו ענד ללי עארפין ג׳ולאן״

 

מְיַחֵל וּמְצַפֶּה יוֹם אָבִיו בּוֹ יֻקְטָב
יָשִׁישׁ הוֹדַע לוֹ, כִּי בְּאָמְנָה / בִּרְכָתוֹ מְזֻמָּנָה / לוֹ נִתְּנָה לְמָנָה

 (781) הנושא: מתוך הפרשיות תולדות-ויצא. (כז, לז— לא, כט).

 מיחל — עשו. יוקטב — יוקטף, ימות. ישיש… — יצחק הודיע לעשו כי בא יעקב ולקח ברכתו

קְרָאוֹ, צִוָּהוּ, הִדְרִיכוּ וַיֵּיטֶב
טָרְפֵי צִמְחִי הָרָיו מִבִּרְכוֹתָיו הִרְטִיב
אֹרַח מְסִלָּתוֹ עֵת עָזַב / שָׁנָה שִׁלֵּשׁ בִּרְכָתוֹ בְּיוֹם עֲזָבוֹ —
מַחֲמַת אַדְמוֹנִי / אָזוּר נְקָמָה חָגוּר חֶרֶב וְשִׁרְיָן:

 

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

 

זָקֵן צִוָּהוּ, כִּי אַחֲרִיתוֹ יוּטָב
מִבְּנוֹת לָבָן קַח לָךְ אִשָּׁה / בַּת כְּנַעַן לֹא תִּשָּׂא / עֵינִי עֲשָׁנָם עָשְׁשָׁה
עֵשָׂו שָׁוְא נִתְעָה וְקַו מִשְׁטָר שָׁם הִקְטִיב
לְבַת יִשְׁמָעֵאל אֲחִי אָבִיו שַׂם נָתִיב
יַעֲקֹב לִבְאֵר שֶׁבַע נֶעְצַב / פָּגַע בְּהַר מוֹר, סֻלָּם חָלַם מַצָּבוֹ —
בָּאָרֶץ, וְהִנֵּה / יְיָ נִצָּב עָלָיו, בֵּרְכוֹ מִמַּעְיָן:

 

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

 

מֵאֵ–ל שָׁמַע כִּי לְאַרְצוֹ עָתִיד יוּשַׁב
חָזָק הִתְחַזֵּק נָשָׂא רַגְלָיו / נִגְלָה מִמֶּרְחָק אֵלָיו / בְּאֵר וְאֶבֶן עָלָיו
וּשְׁלֹשֶׁת ;עֲדָרִים זֶה רוֹבֵץ זֶה יוֹשֵׁב
שָׁאַל עַל לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וַיַּקְשֵׁב —
הֵן רָחֵל עִמָּנוּ תִּתְחַשָּׁב / יְעָצָם הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, שַׁאֲבוּ,
לֹא עֵת אֱסוֹף מִקְנֶה / הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּרְעוּ כָּל–מִקְנֶה וְקִנְיָן:

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

 

וְהִנֵּה רָחֵל בָּאָה, הוֹד זִיוָה תָּאָב
כֹּחוֹ הִרְאָה, הָאֶבֶן גָּלָל / הִשְׁקָה הַצֹּאן בְּמִכְלָל / רָאֲתָה וַתִּתְהַלָּל
הִגִּיד לָהּ, כִּי בֶּן–דּוֹדָתָהּ הוּא עֹז הִרְהִיב
כִּשְׁמוֹעַ לָבָן שָׁמְעוּ בָּא בְלֵב מַלְהִיב

כנפי שחר

קראו — יצחק ליעקב. טרפי… — שעלי וצמחי אדמותיו יהיו רעננים. אורח מסלתו… — בעת שעמד ללכת לחרן שוב ברכו אביו פעם שניה ושלישית. מחמת… — מחמתו וחרון אפו של עשו. ושריין — מגן. ימי חלדי — קורות ימי אבותי. מתי… — מתי אחסה גם אני בצל ה' מפגעי הזמן? עיני… — מעשן תקרובת ע״ז של נשי עשו החתיות כהתה עיני. עשו שוא נתעה… — טעה בשפיטתו ובדרך בה אחז, שחשב לתקן מעוותו בכך, שישא בת ישמעאל. יעצם — נתן להם עצה. גלל — גלגל. במכלל — השקה הצאן כולם. עוז הרהיב — התאזר. פניו צהבו — האיר לו פנים

 

בא אל ביתו ואותו אהב / לקץ חדש ימים לו פניו צהבו

חנם תעבדני ? / הגידה שכרך לי, לא אהיה נשין:

 

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

 

רָמָה קַרְנִי, עָנָהוּ, אִם אֵ–לִי רֹב רַב
אִם אֶמְצָא לִי בָּךְ עֵת חֶנְנָה / אֶעְבָדְךָ בֶּאֱמוּנָה / בְּרָחֵל הַקְּטַנָּה
שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפִים בֹּקֶר עַד עֶרֶב
עָנָה, טוֹב תִּתִּי לְךָ מֵאִישׁ רַב–עֶרֶב
עָבְרוּ שָׁנִים עֵת רוֹדִים קָרַב / קָרָא, הֵן שֻׁלַּם נִשְׁיִי, הָבָה וְאָבוֹא —
אֶל אִשְׁתִּי אוֹר עֵינִי / זֵעַת עֲבוֹדַת שֶׁבַע שָׁנִים וּפִרְיָן:

 

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

 

לְעֵת עֶרֶב שָׁאַב רַעֲיוֹנוֹ מֵי אַכְזָב
מִרְמָה וְעָרְמָה בּוֹ נִמְצְאָה / בְּעֵת חֹשֶׁךְ הוּבְאָה / בֹּקֶר וְהִנֵּה לֵאָה
אָמַר, מַה–זֹאת רִמִּיתַנִי וַתְּכַזֵּב ? !
הַלֹּא בְּרָחֵל עָבַדְתִּי בְּאֵין מַכְזִיב!
עָנָה, הֵן רָחַקְתִּי מִכָּזָב / רַק בִּמְקוֹמֵנוּ הָעוֹשִׂים כֵּן יֻתְעָבוּ
אֱזוֹן, אַל תִּתְאַנֶּה / קְנֵה לָךְ גַּם אֶת רָחֵל וּבְנֵה לָךְ בִּנְיָן:

 

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

דַּע, כִּי שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲבֹד  בְּמַחְשָׁב
עָבְרוּ לוֹ כְיָמִים אֲחָדִים / וְעִמָּהּ הִרְוָה דּוֹדִים / תּוֹךְ אֹהֲלִים רְבוּדִים
צוּר רָאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיַּקְשֵׁב —
עֶלְבּוֹנָהּ, פָּתַח רַחְמָהּ, וּלְרָחֵל הֶעְצִיב
אָמְרָה, כִּי הָאֵ–ל רָפָא וָשָׁב / יָלְדָה בֵּן בְּכוֹר, פְּנֵי רָחֵל צֹרָבוּ
אָמְרָה, חֹן אֲדוֹנִי / אִם אֵין בָּנִים לִי מֵתָה מֵרֹב רִיב מִדְיָן:

כנפי שחר

נשיין — לא אהיה חייב טובה למישהו. רמה קרני… — אם ה׳ יוסיף כבעבר לריב ריבי, לעמוד לימיני, הרי הוא יתנני לחן בעיניך לתת לי את רחל. רב־ערב — בן ערב־רב. שולם נשיי — נפרע חובי. שאב רעיונו… — דלה מבור מחשבתו מי מרמות, מים המאכזבים את הצמא להם. מאין מכזיב — אין מי שיכחיש זאת. אזון… — הט אזנך ואל תחשוב שהוניתיך. במחשב — בכנות, בלי רמאות. רבודים — מרופדים. צורבו — נכוו מקנאה. מרוב ריב… — מתה אני מן הריב־ומדון הרב. נקב — אמר בפירוש, בחוסר עדינות.

 

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

 

וַיִּחַר אַפּוֹ, וּדְבָרִים קָשִׁים נָקָב
הָא–ל הוּא אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ / פְּרִי בִּטְנֵךְ וְרַחְמֵךְ / זֶה חֶלְקֵךְ בְּעוֹלָמֵךְ
אָמְרָה, בּוֹא אֶל אֲמָתִי בִּלְהָה אַל תַּעְקִיב
בִּי אֲדוֹנִי, וְאֶל תִּדְרוֹךְ בִּי כְיֶקֱב
הֲיָבוֹא בְּעַצְמוֹתַי רָקָב ? / שָׂרָה הֵבִיאָה לְאַבְרָהָם בִּמְסִבּוֹ —
הָגָר ,פֶּן תִּבָּנֶה,/ גַּם אָנִי , יְיָ יִהְיֶה לִי לְדַיָּן:

 

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

 

דָּוֶה לִבּוֹ מִדִּמְעַת נְוַת בֵּית חוֹבָב
בָּא אֶל בִּלְהָה, רְצוֹנָהּ מִלֵּא / שָׂמְחָה כְמַר מִדְּלִי / יָלְדָה דָּן וְנַפְתָּלִי
לֵאָה עָמְדָה מִלֶּדֶת, נָתְנָה קוֹל יַבֵּב
נָתְנָה שִׁפְחָה צְעִירָה לוֹ וַתְּלַבֵּב
גָּד וְאָשֵׁר יַלְדָה וּבִלְבַב / יַעֲקֹב הִרְבְּתָה לוֹ שִׂמְחָה בִּסְבִיבוֹ
בְּנוֹת אִשְּׁרוּנִי / רָאָה יְיָ עָנְיִי, הֵן לִי רֹב מִנְיָן:

 

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

 

קַיָּם זָכַר אֶת רָחֵל, דִּמְעָתָהּ קָשָׁב —
הָרְתָה, אָמְרָה, אוֹדֶה וְאוֹסִיף / יַלְדָּה בֵּן, יָפְיוֹ כוֹסֵף / וְתִקְרָא שְׁמוֹ יוֹסֵף
יוֹסִיף יְיָ לִי בֵּן אַחֵר, אָז אָשִׁיב —
לִמְחָרְפֵי נַפְשִׁי, אוֹמְרִים, לְעוֹלָם תֵּשֵׁב
בֵּין נָשִׁים עֲקָרוֹת אֶתְחַשָּׁב  /.יַעֲקֹב רָאָה פְּנֵי לָבָן עָצֵבוּ
בִּקֵּשׁ, תֵּן קִנְיָנִי / יְלָדַי וְאֶת נָשַׁי וְאַעְדֶּה עֶדְיָן:

 

בְּשִׁירֵי אַזְכִּיר יְמֵי חֶלְדִּי
מָתַי עֵת בְּצֵל שַׁ–דַּי אֶתְלוֹנָן?

כנפי שחר

אל תעקיב — אל תרמה, או: אל תעכב. ואל תדרוך בי… — לי נקיה, כלומר אין לי הנאה מתשמיש בלי פריון. כיקב — גת לדריכת ענבים. במסיבו — אל חדרו. דוה לבו… — דמעותיה הציקו לו. נות… — עקרת ביתו של יעקב החביב. כמר מדלי — שמחה מועטת כטיפת מים. קול יבב — יללה. ותלבב — מושכת לב. רוב מנין — רוב מספר הבנים. יופיו כוסף — כל רואהו חומד להיות לו בן כמוהו. ואעדה עדיין — אתפאר ואתענג בהם. נחשתי בחלדי — על זמני וראיתי שנשתנה לטובה בגללך.

 

דרידכה

עָנָהוּ, נִחַשְׁתִּי בְּחֶלְדִּי / וַיבָרְכֵנִי בִּגְלָלְךָ אֵ-ל חָנָן

נָקְבָה שְׂכָרְךָ, בְּמַעַבְּדֵי/ יָדֶיךָ, מָה אֶתֵּן ? אַל תִּתְאוֹנָן
הֱשִׁיבוֹ, אַל תִּתֵּן בְּיָדִי / אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶתְבּוֹנָן
עֶשֶׂר פְּעָמִים בּוֹ מְרַדֶּה / לוּלֵא נִגְלָה לוֹ הָאֵ–ל בֶּעָנָן
קָרְאוּ נָשָׁיו בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה / אָבִינוּ מְכָרָנוּ בְּאֶתְנָן

הָעוֹד לָנוּ חֵלֶק בִּלְעֲדֵי / א–לַהִנּוֹ וְאֵלָיו נִתְחַנָּן
קוּם וּסְעָה מִקְנֵנוּ תְּדַדֶּה / וִילָדִים בְּמִרְכֶּבֶת שַׁאֲנָן
בָּרַח עָבַר כְּאִישׁ מְשַּׂדֶּה / לָבָן שָׁמַע, בָּא בְּלֵב מִשְׁתּוֹנָן

הִשִּׂיגוּ בְּהַר הֲגִלְעָדִי / הִרְעִים בְּקוֹלוֹ דִּבְרוֹת אוֹנָן
הַזֶּה הוּא גְּמוּלְךָ עִמָּדִי ? / מָה–זֹּאת עָשִׂיתָ לִבְנוֹת רַעֲנָן ?
לוּלֵא הָאֵ–ל גָּדַר בַּעֲדִי / שְׁמוֹ יִתְגַּדַּל בְּבַיִת מְכוֹנָן:

כנפי שחר

נקבה… — ברר לי כמה יהיה שכר מעשי ידיך. אל תתאונן — אין לך מה לדאוג ולהתרעם. מרדה — משעבד. באתנן — במחיר עבודת י״ד שנים. תדדה — תוליך לאס. במרכבת שאגן — ברכיבה נוחה, על הגמלים. משדה — כאיש שודד. משתונן — בלב חרוץ, בזריזות. הרעים — צעק בקולו. דברות אונן — דברי התמרמרות. לבנות רענן — לבנות העידון והפינוק. גדר בעדי — הגן עלי. בבית מכונן — בנוי על תלו.

אוֹדֶה לֹא–ל בְּשִׁירָה / בְּקוֹל נָעִים וְזִמְרָה
אֲשֶׁר נָתַן הַתּוֹרָה / לָאֻמָּה הַטְּהוֹרָה:

לִבַּבְתִּינִי יַעֲלָה, עָפְרָה / נַפְשִׁי עִם נַפְשְׁךָ קְשׁוּרָה
עַד אָן תִּהְיִי גּוֹלָה וְסוּרָה, / יָפִית בְּקוֹמָה וְצוּרָה?

טָוִיתָ חוּט שָׁנִי בִּשְׂפָתֵךְ / וּכְפֶלַח רִמּוֹן רַקָּתֵךְ
בָּא דּוֹדֵךְ הִנּוֹ לִקְרָאתֵךְ / יַחֲזִיר לְיָשְׁנָהּ עֲטָרָה:

יִמְחֶה דִּמְעָה מֵעַל פָּנַיִךְ / יֵבוֹשׁוּ כָּל אוֹיְבַיִךְ
לִבְשִׁי עֻזֵּךְ וַעֲדִי תֻּפַּיִךְ / הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ:

מִשְׁכְּנוֹת יְרִיעוֹתַיִךְ / אָקִים לְאֻמָּה נִפְזָרָה
יִמְחֶה דִּמְעָה מֵעַל פָּנַיִךְ / יַחְזִיר לְיָשְׁנָהּ עֲטָרָה:

כנפי שחר

הנושא: נחמה.

לבבתיני — שבית את לבי. יעלה עפרה — איילה, צביה. וסורה — שבניה סרו ממנה. יחזיר ליושנה עטרה — לכבודך הראשון.

(201) — קצידה — סי׳ אני דוד קיים חזק

בשקל ״קלבי בשמם כדדךּ נארו תדרם״

מתוך פר' ויצא-וישלח

 

אַמִּיץ-לֵב בֵּיתוֹ חַיִל אֲזָרָם / הֵעֵז פָּנָיו רַב בְּיָד רָמָה

הָרֹב פִּשְׁעִי וְחֶטְאִי גָּרַם / כִּי דָּלַקְתָּ אָדָם וּבְהֵמָה?

זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה בַּעֲבוּרָם / עָבַדְתִּי צֹאנְךָ בְּלִי מִרְמָה

אִם פֻּקָּדוּ נָתַתִּי כָּפְרָם / יוֹם וְלַיְלָה נַפְשִׁי אֲשֵׁמָה:

מֵחֹרֶב קֶרַח גֵּוִי הׇחְרַם / נָדְדָה שְׁנָתִי לִבִּי הָמָה

עוֹד מְעַט נֵעְלַבְתִּי מִסַּחְרָם / עָנְיִי רָאָה שׁוֹכֵן שָׁמַיְמָה:

 

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

ערובי

הָאֵ-ל צִוְּךָ, / אַלּוּף עֶרְכִּי, הִתְוָךְ

אִם טוֹב הִרְוָךְ / אַל תִּמְנַע מֵהֲלֹךְ:

 

כנפי שחר

'201) הנושא: מתוך פר' ויצא-וישלח (ברא• לא, לו — לה, ז).

אמיץ לב — יעקב. חיל אזרם — רעדה אחזתם. רב — התקוטט. דלקת — רדפת. פוקדו — חסרו. גוי הוחרם — גופי נחלש. לבי המה — לא שקט. נעלבתי מסחרם — התאכזבתי מהתעסקותי בהם, בצאן. אהימה — אצעק. אלוף ערכי — אתה החביב עלי כגופי. התווך — הא-ל הדריכך. אם טוב… — אם השפיע לך טובו אל תבעט. והט גווך… — קבל עול מלכותו.

 

וְהַט גֵּוָךְ / בֵּית-אֵ-ל וּבְזֵה זִיוָךְ

וְאִם עִוָךְ / יִצְרָךְ, עֵצָה תִּמְלֹךְ

דַּע כִּי עַל הַכֹּל יְיָ יִמְלוֹךְ:

 

סוירחא

מִדַּרְכֵי לָבָן תִּבְרַח / בָּם מִרְמָה תָּפֵל טַחֵי

פֶּן כָּל-חָכְמָתְךָ תִּסְרַח / וְתִטְבַּע בְּבוֹר סְחִי

בְּחַר דַּרְכֵי תָּם וּפְרַח / וּקְנֵה לָךְ עֹנֶג נִצְחִי:

 

נִשְׁבַּע בְּאֵ-ל חַי מֶלֶךְ עוֹלָם / הֵקִים גַּל כְּחוֹתָם נֶחְתָּמָה

הִשְׁכִּים לָלֶכֶת מִגְּבוּלָם / בֵּרַךְ אוֹתָם כְּאֵם רֻחָמָה:

לְיַעֲקֹב נִגְלוּ אֶרְאֶלָּם / קָרָא לַמָּקוֹם מַחֲנָיְמָה

שָׁלַח מַלְאָכִים בַּהֲמֻלָּם / לִקְרַאת עֵשָׂו, חָת רוּחוֹ הָמָה:

שָׁבוּ וַיְסַפְּרוּ בְמֻשְׁלָם / הֵן בָּא לִקְרָאתְךָ עָטוּי אֵימָה

צָר לוֹ עַל בָּנָיו, לְהַצִּילָם / בְּמִנְחָה אוֹ אִם בְּמִלְחָמָה:

 

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

ערובי

עָבוֹר וּסְלַח / לֹא תִּקּוֹם, אֶל תִּדְלַח —

גַּם אִם שֶׁלַח / עַל צַוָּאַר נִדּוֹחַ:

 

כִּי כִבְדֹלַח / וּקְטֹרֶת מְמֻלָּח

לָךְ אֵ-ל יַצְלַח / אִם תִּסְבֹּל וּבְטוֹחַ

בַּהֲפוֹךְ זְמַן תִּמְצָא מָנוֹחַ:

 

סוירחא

תּוֹךְ לִבּוֹ חֵץ יְפַלַּח / הֲיִלָּחֵם אוֹ שִׂיחָה ?

אֶשְׁכָּר וּתְשׁוּרָה שָׁלַח / עֵדֶר עֵדֶר בִּרְוָחָה

חָשׁ וַיֵּדֶא כִמְשֻׁלָּח / עַד עָפָר נַפְשׁוֹ שָׂחָה:

 

כנפי שחר

ובזה זיוך — הוי שפל רוח. ואס עיון… — ואזאםיפתך יצרך תמצא עצה לדחותו. תמלוך — ל׳ עצה, ונמלכין בסנהדרין (ברכות ג:). תפל טחי — טחי תפל, טיח גרוע. תסרח — תתקלקל. סחי — רפש וטיט. נשבע… — יעקב, והקים גל אבנים כחתימה על השבועה. אראלם — מלאכים. בהמולם — בהמוניהם. חת — התיירא. עטוי אימה — מפיל פחד. אל תדלה… — אל תעבור רוחך, אל תדאג גם אם חרב מונחת על הצואר. בהפוך… — ואז גם אם יתהפך הגלגל לרעה לא תתעצב. או שיחה — תפלה. וידא כמשולח — עף כשליח דחוף, במו רץ.

 

יִתְרוֹן רַב לְעֵשָׂו אָחִיו שָׂם / מִנְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה

זֶה לָזֶה נָשְׁקוּ בְּפַגְּשָׁם / הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בֶּן וְעַלְמָה:

שָׁאַל, מִי אֵלֶּה בְּיִחוּסָם ? / עָנָה, שֶׁחָנַן לִי א-ל שַׁמָּה —

בְּבֵית לָבָן אֲחִי, גַּרְתִּי שָׁם / עֶשְׂרִים שָׁנָה חֹרֶב וְשָׂמָה:

שָׁאַל עוֹד, פָּגַשְׁתִּי בְּרָגְּשָׁם / מַחֲנוֹת סְדוּרוֹת בְּחָכְמָה?

עָנָה, אָדוֹן, קַבַּל אַל תֶּאְשַׁם / נַפְשִׁי, כִּי מֵחֵטְא לֹא אָשֵׁמָה:

 

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

 

ערובי

אֶל תִּתְגָּאַל / בְּעֹשֶׁר מִגֹּאַל

וְאַל תִּשְׁאַל / וּזְמַנְּךָ תְּבַלֶּה:

כִּי אִם נִבְהָל / אַתָּה וּלְהוֹן תִּצְהַל

לָךְ יִקְהַל / כָּל-פָּנִים מְחַלֶּה

אַךְ בְּקַו אֶמְצָעִי רָצוֹן מָלֵא:

 

סוירחא

הֵן עָשׂוּ שָׂנֵא בָּחַל / בְּמִנְחַת לֵב מַחֲלָה

עַד יַעֲקֹב בָּא וַיְחַל / פְּנֵי אֶחָיו בְּחִילָה

הִפְצִיר בּוֹ, אוּלַי זַחַל, / לְהַצִּיג אַנְשֵׁי חֵילָה:

 

דִּבֵּר לְפָנָיו דִּבְרִי טַעַם / לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בִּמְהוּמָה

יְלָדִים רַכִּים תַּרְבּוּת נֹעַם / צֹאן וּבָקָר וְשֶׂה נֶאֱלָמָה:

לָכֵן אֶתְנַהֵל בְּמַסָּעָם / וַאֲדוֹנִי יַעֲבֹר בִּנְעִימָה

כִּי אִם יִדְפְּקוּם בְּנִיב זַעַם / וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן עַד חָרְמָה:

עֵשָׂו בָּא שְׂעִירָה עִם הָעָם / וְיַעֲקֹב נַפְשׁוֹ זָמָמָה —

יִסַּע סֻכֹּתָה לְהַרְגִּיעָם / וּמִשָּׁם יָבוֹא עִיר שְׁכֶמָה:

 

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

כנפי שחר

יתרון רב — כבוד גדול. ברגשם… — מחנות ברגשם, צועדים בשאון והמולה. אל תאשם נפשי… — בקבלן מנחתי אדע כי נפשי לא נשארה אשמה כלפיך. לך יקהל… — יתאספו עליך בל הזקוקים לעזרה ויטרידוך. בחל — מאס. במנחת לב מחלה… — בגלל המנחה שהזדנבה היה מתוח לראות את הסוף. ויחל..בחילה — התחנן במורא, בחלחלה. הפציר — עשו. זחל — מתירא מסכנת דרכים. אנשי חילה — אנשי חיל. במהומה — בדחיפות. תרבות נועם — דבק גם אל צאן ובקר. בי אם ידפקום… — ילחצום בקריאות זירוז. זממה — חשבה. להרגיעם — שינוחו.

 

ערובי

מְתֵי מִסְפָּר / צָרָתָם תְּסֻפַּר

אִם בַּסְּפָר / בְּמוֹ עֵט עופרה:

 

שְׁכֶם כָּפַר / חַטָּאת לֹא תְּכֻפַּר

וְלֹא נֶחְפַּר / הִרְבָּה לוֹ תִּפְאָרָה

דִינָה עִנָּה וְעִפַּר בְּעָפְרָה:

 

סוירחא

חֲמוֹר בָּא בְּלֵב הוֹמֶה / לִשְׁאוֹל אֶת בַּת נַעֲמָה

הִרְבּוּ עָלַי שִׁלּוּמִי / אַךְ תְּנוּ לִי הָעַלְמָה

שָׁמְעוּ בָּנִים כִּי טִמֵּא / אֲחוֹתָם, עָנוּ מִרְמָה:

 

וַיַּעֲנוּ בָּנִים בְּזַעַם / לֹא נוּכַל הִתְחַתֵּן בְּזִמָּה

חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ בְּשֶׁמֵּעֵם / כָּרְתוּ עֲרֵלַת בְּשַׂר חוֹתָמָהּ:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְנַגְּעָם / שִׁמְעוֹן לֵוִי חָגְרוּ נְקָמָה

הָרְגוּ כָּל-זָכָר כְּהָךְ סַלְעָם / שֶׁבּוֹ בָּזוּ עִיר עַד שְׁלֵמָה:

דָּאֲבָה נֶפֶשׁ זָקֵן, נִפְעָם, / עַל בָּנָיו הוֹרְגֵי כָּל-נְשָׁמָה

קָרָא: מָה עֲשִׂיתֶם ?! וְרַעַם / הִבְאַשְׁתֶּם רֵיחִי בְּכָל-אֻמָּה:

קַיָּם הִפִּיל חִתָּתוֹ-רַעַם / בִּפְנֵיהֶם כָּל-רוּחַ לֹא קָמָה

חָזָק בִּגְבוּרָתוֹ לֹא הִתְעָם / עַד נָסְעָם עִיר יְיָ שַׁמָּה:

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

כנפי שחר

מתי מספר... — שיעורו: צרתם תסופר במו עט עופרה; אם בספר… — והנה סיפור צרה שאירעה להם בספר, בגבולה של עיר שכם. ל• ערי הספר. היינו: שכם כפר… — שכם בן חמור בגד באורחיו ולא התבייש לאנוס ולהשפיל עד עפר כבודה של דינה, העופרה, הצביה, ועוד התפאר בכך. לנגעם — בהיותם כואבים. כהך סלעם — כמו הכות חרגול. חגב. עד שלמה — העיר בולה, בשלמות. נפעם…קרא… — מתוך חרדה ודאגה על.מניו קרא: מה עשיתם?! ורעם… — וקרא בקול כרעם: הבאשתם וכה. עשיתוני שנאוי. קיים — הקב״ה. חיתתו רעם — הפיל חיתת רעמו, פחדו הנורא. לא התעם — הוליכם בדרך ישר. עיר הי שמה — כנוי ל׳יבית א-ל״.

פרשת וישב

(227) — קצידה — סי^, מזמור לדוד קים חזק

הגאים בבתים ז-ז — באזור (סוירחא)

בשקל ״מן־לא יעדר יסיר ליה בחאלי״

 

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אִישׁ אָהֳלִי / יוֹסֵף נַעַר־עוֹלֶה —

עִם בְּנֵי נְשֵׁי אָבִיו, אֲבָל / קֵץ שַׁעֲשׁוּעָיו לֹא גָּבַל —

בֵּין הֲרֵי יְבוּל:

אַהֲבַת אָבִיו־לוֹ הָיְתָה פֶּלֶא / בֵּין אַחִים תְּפַלֵּא

עַל כֵּן קִנְאָתָם רָבְּתָה וּלְבַל / יִשְׁמַע הַזָּקֵן יֶאְבַל

 חִבְּלוּ חָבוֹל:

יִתְרוֹן עַל אֶחָיו יׇקְרׇתוֹ מִלֵּא / בַּפָּז לֹא תְּסֻלֶּה —

כְּתֹנֶת פַּסִּים בָּהּ מְכֻרְבָּל / בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל יוּבַל

וַיֵט מִגְּבוּל:

חֲלוֹם חָלַם, אָחִי, שִׁמְעוּ נָא לִי / בְּתוֹכְכֶם רָם דִּגְלִי

בַּשָּׂדֶה רָאָה הֲבֵל הֲבׇל- / יִם אֲלֻמַּתְכֶם תִּבַּל

יִשְׂחוּ מֵהִבּוֹל:

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

 

סוירחא

זַעַף בּוֹ אָבִיו, סִלָּה / רַעְיוֹן מִלֵּב בֵּן עוֹלֵל

גָּעַר בּוֹ בְּעֵין חֶמְלָה / רַק לְמוּל אֶחָיו מִלֵּל

חָלַם עוֹד חֲלוֹם נִפְלָא / סִפֵּר וּכְבוֹדָם חִלֵּל:

 

כנפי שחר

הנושא: מתוך פרי וישב (ברא' לז).

יובל – יוגש. איש אהולי — יושב אוהלים. נער עולה עם… — גדל עם בני בלהה וזלפה ורגיל אעלם. כתרגומו: מרבי. לא גבל… — לא נשאר בתחום השגשוג. לא ארכו ימי השלוה. תפלא — תפריד. חבלו חבול — יזמו תחבולות. יתרון… — היחס המועדף מילא והשלים את יוקרתו. שגם הפז לא יערכנה. מכורבל — עטוף. יובל — מתהלך. ויט מגבול — הפריז על המידה. חלום חלם… — שיעורו: נטה מגבול המציאות עד שחלם וראה הבלים, כלומר דברים רחוקים מן הדעת. תיבל — נובלת עליה. שחו מהבול – התכופפו מרוב חולשה. סילה — עקר וטשטש. בן עולל —תינוק

 

מִשְּׁמֵי שַׁחַק שָׂחָה לְמוּלִי / שֶׁמֶשׁ יוֹרֵד עוֹלֶה

וְיָרֵחַ כַּמַּיִם יִגַּל / וְכוֹכָבִים תּוֹךְ גַּלְגַּל —

יִשְׂחוּ כְּחַרְגּוֹל:

תַּכְלִית שִׂנְאָה שָׂנְאוּ, וּבְלֵב מָלֵא / נִקְמַת שַׁחַת בְּלִי

קִנְאָה וְשִׂנְאָה רָמוּ כַגַּל / רַק אָבִיו שָׁמַר לֹא גַּל —

דִּבְרֵי בֵן דָּגוּל:

קְרָאוֹ וּשְׁלָחוֹ, רוּץ בִּשְׁבִילִי / אַחֶיךָ, הָשֵׁב לִי —

שְׁלוֹמָם וּשְׁלוֹם הַצֹּאן תְּגַל / דִּבָּתָם לֹא עוֹד תִּגָּל

חַפִּים מִפִּגּוּל:

רָץ לְמַהוּתוֹ אָרַח בַּשֶּׁלִי / וּבְדַרְכֵי נַפְתּוּלֵי

בָּא אִישׁ הוֹרָהוּ, נָט מִמַּעְגָּל / מִדֶּרֶךְ בָּהּ לֹא תֻּרְגַּל־

-תָּה, דּוֹתָן תעגול:

מֵרָחוֹק עִלְלוּ לוֹ עִלוּלֵי / עַל נַעַר עֲוִילִי

הֵן בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת נִדְגָּל / שִׁלְחוּ אַחֲרָיו מַגָּל!

מַלְכוּתוֹ תִּגוֹל:

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

 

סוירחא

וְעַתָּה חֵמָה גָּדְלָה / לַהֲרוֹג אֶת בֵּן זוֹלֵל

אֵין אֶחָד בָּנוּ חָמְלָה / נַפְשׁוֹ עַל בֵּן מִתְגּוֹלֵל

נַשְׁלִיכוֹ בַבּוֹר, נָפְלָה / צַמֶּרֶת בֵּן מִסְתּוֹלֵל:

 

כנפי שחר

כמים יגל –  ישתטח. בחרגול — מין חגב, אולי בתנועותיו נראה במשתחוה. נקמת שחת בלי — נקמת מות. שחת בלי — כנוי לקבר המבלה הגוף. רמו כגל — גבהו כמו תל, הר. שמר לא גל — לא הסיר הדבר מלבו. בשבילי אחיך — בדרכים ששם אחיך. שלומם…תגל — תגלה, תגיר. דבתם… — לא תתגלה. חפים מפיגול — נקיים מכל דופי. ארח בשלי — הלך בשלוה, בלב שקט. נפתולי – אורחות עקלקלות. הורהו נט ממעגל — שנטה מן הדרך אשר לא הורגל בה. דותן תעגול — ואמר לו: לך במעגל המוביל לדותן. תעגול — פועל נגזר מן השם 'מעגלי׳. עיללו… — חיפשו לו תואנות ועלילות. עוילי — צעיר. נדגל — הולך בזקיפת קומה כדגל. שלחו אחריו מגל! — חסלו אותו! כשהקמה במלוא זקיפתה יש לקצור אותה. מלכותו תגול — תתגלגל ותרד מעל הפרק. בן זולל — מזלזל בכבוד אחים. מתגולל — מתנפל לפניהם ומתחנן. נשליכו בבור… — ובכך תפול כותרת ענף מתרומם זה

 

רְאוּבֵן סִכֵּל עֵצָה וַיְחַלֶּה / פָּנִים, וַיִּכָּלֵא —

מֵהָפֵק זְמָמָם, אַךְ בָּלַל / דִּבְרֵיהֶם, הוֹלִיךְ שׁוֹלָל

כְּמוֹ שַׁבְּלוּל:

אַחַי, רֶצַח — זֶה נוֹרָא אֱוִילִי / וְעָוֹן פְּלִילִי

הֶאֱחִינוּ נַהֲרֹג חָלָל, / בִּבְשָׂרֵנוּ נִתְעַלַּל,

אבינו נשלול ?!

חוּסוּ לִדְמִי יָמָיו כִּי אֲצִילִי / מִגֶּזַע אֶרְאֵלִי

אֲבוֹתֵינוּ שְׁמָם מְהֻלָּל / אֵין דָּן דִּינָם לִמְחֻלָּל

וְלֹא בְּחִלּוּל:

חוּסוּ לְשֵׂיבַת אַב וּבִגְלָלִי, / פִּשְׁעֲכֶם בִּי יִתְלֶה

אִם בָּאֲדָמָה דָּמוֹ יֻצְלַל / קוֹל פִּשְׁעֲכֶם יְצוֹלָל —

עֲלֵי הַר תָּלוּל:

חוּסוּ לְמַעַן הַשֵּ"ם הַחוּלִי / גֵּו וּגְוִיָּה עֲלֵי —

הָאָרֶץ, אִם כֶּחָלָל נִפְלַל / רוּחוֹ מִגּוּפוֹ תֻּשְׁלַל

מָה רַע הַתַּעְלוּל!

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

 

סוירחא

לִדְבָרָיו אַזְּנָם עָרְלָה / הֵשִׁיב אוֹתָם בְּעָלִיל

הִשְׁלִיכוּ כְּבֶן עַוְלָה / הַבּוֹרָה שָׁם יְמוֹלֵל

נַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ חָבְלָה ד/ לַהֲשִׁבֵהוּ כָּלִיל:

 

דׇּרַךְ וָבָא הִפְשִׁיטוּ כְטָלֶה / וּכְמוֹ עֶבֶד נִקְלֶה

לְבוֹר הִשְׁלִיכוּהוּ בְּלֵב מָלֵ- / -א נְקָמָה כִּי גְמָל¬-

-וּהוּ רַב תַּגְמוּל:

 

כנפי שחר

סיכל — הפיר עצתם. ויכלא… — נמנע זממם, מחשבתם, מלצאת לפועל. הוליך שולל — כיסה מהם מה שבלבו. כמו שבלול — שרץ רך הגדל בתוך נרתיק, כך היה ראובן רך בלשונו, ומסתיר כוונתו. אבינו נשלול ?! — ל׳ מלקוח ושלל. לדמי ימיו — לכריתת ימיו בעצם פריחתם. אצילי — מיוחס. אראלי — קדוש ובגללי… — חוסו גם עלי שאני נתפס עליו. יוצלל — ישקע, יכוסה. יצולל — יצלצל. תלול — גבוה. החולי — הבורא. נפלל — יהיה נפלל, יפול. תושלל — תושלף, תצא. התעלול — המעשה, עלילה שפלה. ערלה — היתה אטומה. בעליל — בשקר, רק לפנים. ימולל — ייבש, ימות. חבלה — חשבה תחבולה. כליל — שלם לגמרי. נקלה — בזוי. צעק… — בלב שרוף ובכאב. קופד ציצי וימל — נכרת פרח־חיי, יבש ונבל

 

צָעַק בְּלֵב חֲמַרְמַר וּבְחֶבְלֵי / כִּי זֶה הוּא גְּמוּלִי

צַדִּיק יְיָ אִם לֹא חָמַל / קֻפַּד צִיצִי וַיִּמָּל

כְּהִמּוֹל נִמּוֹל:

אָנָּא, אַחַי, חָטָאתִי, סִלְחוּ לִי / יָעִיד עָלַי אֵ-לִי

לֹא אָשׁוּב לְכִסְלִי, עֵדִים מַל- / -אָכָיו רוּחוֹתָיו חַשְׁמַלּ-

-יִם יָמִין וּשְׂמֹאל:

חָנוּנִי, אַחַי, הַזֶּה גּוֹרָלִי? / הַפֹּה אֵשֵׁב לִילִי ?

לְנֶפֶשׁ נַעְנָה קִרְאוּ מַחְמָל / עַל מֻכֶּה בַּחֲנָמַל

וְחִמְלוּ חָמוֹל:

חַם לְבָבִי עַל אָבִי עוֹלְלִי / בְּחַסְדּוֹ לִי הִפְלִיא

הֵן בָּאוּ לוֹ יָמִים רַב עָמָל / תִּקְפְּדוּ יָמָיו וּמָלְ-

-אוּ לוֹ כְאֶתְמוֹל:

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

 

סוירחא

וּבְעֵת שֶׁמֵּעִם כִּי צָלְלָה / תְּחִנָּתוֹ וַיֵּילִיל

אָז רָעַת לִבָּם חָדְלָה / לֹא יוֹסִיפוּ לְעוֹלֵל

וְרוּחַ נֹחַם פָּעֲלָה / בָּם בְּקִרְבָּם תְּחוֹלֵל:

 

דִּמְיוֹן דְּמוּ לַהֲשִׁבֵהוּ לְ־ / -בֵית אָבִיו אַךְ לוּלֵי —

 יָעַץ יְהוּדָה עֲצַת סָכָל / מַה בֶּצַע כִּי אִם תֹּאכַל —

חֶרֶב בֵּן שָׁכוּל ?

קוּמוּ וּרְאוּ הֵן עַם יִשְׁמְעֵאלִי / נִמְכֹּר כַּעֲוִילֵי —

הַצֹּאן, וּתְלֻנׇּתֵנוּ תְּכַל / גַּם אִם נַפְשֵׁנוּ תִּשְׁכַּל

מִצּוֹק אָב שַׁכּוּל:

 

כנפי שחר

כהמול נמול — ככריתת מילה מהתינוק, כלומר בלא נקיפת מצפון. לכסלי — לאוולתי. לנפש נענה — נדכאה ושחוחה. מוכה בחנמל — נפחד ורועד כמוכה ברד. אבי עוללי — אשר טיפח אותי. תקפדו — תקצרו ימיו. כאתמול — שעבר ולא ישוב. צללה תחינתו — הדהדה. לעולל — לעשות. ורוח נוחם — החרטה. בקרבם תחולל… — התחילה לפעמם, וכבר היו משחררים אותו אלמלא יהודה שיעץ למכרו לישמעאלים. סכל — חסר דעת. מה בצע… — מה נתהנה במיתתו ? בן שכול — בעל שכל. כעוילי… — כבני צאן. גם אם נפשנו… — למרות שנפשנו תדאב למראה צרתו של אבינו השכול שאיבד את בנו.

 

יִשְׁעוֹ, דִּמָּה, בָּא, עֵת שָׁלְחו חַבְלִי / בַּד תַּחַת אַצִּילֵי־

יָדָיו וְהֶעֱלוּהוּ, וְכָל / עַצְמוֹתָיו בְּגִיל תְּכַל-

-נָה יָכוֹל־עַל־כָּל:

מִן הַשִּׂמְחָה קָרָא בְּקוֹל קוֹלִי / הֶאָח שִׂמְחַת גִּילִי!

חֵן לִידִידִי וְאֶחָי! הֵן כָּל- / -תָה נַפְשִׁי לוּ אִם כֹּל כָּל

פְּשָׁעַי מִכֹּל:

חָזָק צוּרִי, רְאֵה נָא עֲמָלִי / לֹא אֵשׁוּב לְמַעֲלִי —

חָטָאתִי עֲוֹנִי, לֹא אוּכַל / הָרֵם רֹאשׁ, וּכְמֵי מִיכַל —

אֶתְהַלֵּךְ עִם כֹּל:

קַיֵּם נא מִקְדָּשִׁי וְהֵיכָלִי / מִשְׁכַּן הַכְּלִילִי

וּבְנָהּ מִקְדַּשׁ מִפִּשְׁעִי אֻכַּל / וּלְבָבִי מָצוֹק לֹא כָל

נִלְאֵתִי כַלְכֹּל:

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

כנפי שחר

אצילי ידיו — זרועותיו. תכלנה… — מקוות לה׳ היכול על בל. בקול קולי — בקולי קולות. כלתה נפשי לו אם… — תמיד קויתי לישועת ה׳, אפילו אם מדוד מדד כל פשעי, באופן שאינני ראוי לנס, בכל זאת לא נתיאשתי מרחמיו. ע״כ מענין יוסף. מכאן ואילך דברי סיום מפי המשורר. ובמי מיכל… — כמו המים של הפלג ההולכים לאט, סמל לענוה וסבלנות, כן אתנהג עם הכל. הכלילי — הכלול והמושלם. מפשעי אוכל — אשר נשרף בגלל פשעי. מצוק לא כל — לא הכיל, לבבי קטון מהכיל הצר והמצוק אשר מצאוהו. נלאיתי כלכול — צורת מקור מן ״כלכל״, עייפתי לסבול. ל׳ רוח איש יכלכל מחלהו (משי יח, יד).

 (223) — פיוט לפרשת וישב — סי׳ ישראל

ע״מ ה-ה-ה-ה הגאים בבתים החורזים

יַעְלָם שָׁבַנִי / נֶעֱלַם זְמַנִּי / מָתַי שָׁב אֲנִי / אֶל מוֹשַׁב עִירָם

שׁוּר, צוּר יִשְׂרָאֵל / בִּנְךָ עֶבֶד אֶל / אַלּוּף מַגְדִּיאֵל / וְאַלּוּף עִירָם

רְאֵה לְחוּצִים / בְּיָד לוֹחֲצִים / יִהְיוּ נִקְבָּצִים / מַהֵר אֶל עִירָם

אֶל צִיּוֹן הוֹשַׁע / וּלְשָׁבֵי פֶּשַׁע / צַדִּיק וְנוֹשַׁע / רוֹכֵב עַל עִירָם

 

אָנָּא, אֵ-לִי, / נָא לִי / הַאֲזֵן (דּוֹד)

גִּילָה גִּילָה תַּגְדִּיל לִי / וּתְנֵנִי אֶצְלְךָ חוֹנָה

אֵ-ל חַי, תֵּן לִי חֹסֶן / חָנֵּנִי, חוֹנֵן דַּל

אַדִּיר, תֵּן לָאוֹנֵן / עֲטָרָה וּגְדֻלָּה

שׁוּב, חוֹנֵן / אֵ-ל מִבֶּטֶן גּוֹחִי, אֵ-ל אָמֵן

בֶּן־דָּוִד שְׁלַח / א-ל טוֹב וְסַלָּח / לְעַם נֶאְלָח / יִקְבֹּץ פְּזוּרָם:

 

כנפי שחר

(223) הנושא: צפיה לישועה.

יעלם שבני — בן עשו (בראי לו, ה) לקחני בשבי. נעלם זמני — לא נתפרש קץ גלותי. אל מושב עירם — במקום עירין, לצוה״ח. ופי׳ מלאכים. לי בגזרת עירין פתגמא (דגי׳ ד, יד), והוא ביהמ״ק ע״ש והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו(בראי כת, יב). מגדיאל— עירם — מאלופי עשו (שם לו, מג;. צדיק ונושע — משיח. רוכב על עירם — במקום עייר, לצוה״ח, במ״ש (זבר׳ ט. ט) עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות. חוסן — אומץ ועוז. לאונן — מתאבל. מבטן גוחי — מוציאי מבטן אמי. נאלח — מתנוון בגולה.

(228) — קצידה —סי' אני דוד קים חזק

מתוך פרי וישב-מקץ

במחרוזות בשקל

״לומני יא מן־לא דאק להווא ולא תזיאחו גיר פאגדני באס ננוואח״

 

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ-ל מִבְטָחוֹ / פִּתְאוֹם שִׁמְשׁוֹ לִזְרֹחַ

כּוֹכָב יִשְׁעוֹ יְנוֹצֵץ חֶלְדּוֹ יִזְרָחוֹ / כְּחָרוּת עַל הַלּוּחַ

יִתְנַעֵר מֵעֲפָרוֹ, רֵישׁוֹ יִזְנָחוֹ / עֶזְרוֹ בָּא מִכָּל־רוּחַ

 

228) הנושא: מתוך פר' וישב-מקץ (בראי לט. כ — מא, יד).

כנפי שחר

שמשו לזרוח – כנוי לריוח והצלה. ינוצץ — יזהיר. חלדו יזרחו — יזרח לו חלדו, זמן קיומו. בחרות על הלוח — כלומר היעוד הנז' אמת ויציב כדבר חרות שאין מי שיכחישו, יתנער מעפרו — יתרומם משפלותו. רישו יזנחו — יזנח אותו רישו, תעזבהו דלותו.

 

כְּעוֹף סָגוּר בַּכְּלוּב חָפְּשׂוֹּ יִרְוָחוֹ / יִרְחַב לִבּוֹ לִפְסֹחַ

כֹּל־אֵיד וְצוֹק וָעֹנִי מֶנְהוּ נִשְׁכָּחוּ / אוֹצַר טוּבוֹ לִפְתֹּחַ

יָשִׁישׁ יָגִיל וְיִשְׂמַח יַרְבֶּה בִּשְׁבָחוֹ / עֻזּוֹ נֶאְדָּר בַּכֹּחַ

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

נוֹאָשִׁים מִתִּקְוָה צוּר נְאָצָם

רֹב צָרוֹתָם, יִרְבּוּ אַךְ לִלְחֹם / כָּל־יוֹם, יֶהְגּוּם יְפְצְּחוּם —

נֶגֶד הַכֹּל יִשְׁטְחוּם / מוּל רַחוּם / אִם יְשִׂיחוּם

יִרְאוּ יִשְׂמְחוּ / סוֹף הַצָּרָה לִשְׁכֹּחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

 

יוֹסֵף רַבּוּ צָרוֹתָיו וְרָצָם

בְּבֵית אָבִיו יָקָר וְאַלּוּף / עַתָּה כְּכֶבֶשׂ אַלוּף

גֶּשֶׁם גִּזְרָתוֹ יִדְלוֹף / בֶּן־חֲלוֹף / עָלָיו יִשְׁלוֹף —

חַרְבּוֹ וְשִׁלחוֹ / חֶרֶב עִתּוֹ לִרְצוֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

 

דַּלְתֵי מִשְׁמָרוֹ יִשְׁעוֹ פָּרַח שָׁם

עִם שְׁנֵי הַסָּרִיסִים שָׂמוֹ / בְּלַיְלָה אֶחָד חָלְמוּ

בֹּקֶר פָּנִים רָעֲמוּ / זָעֲמוּ / לֹא חָכְמוּ —

מַשְׂכִּיל אָרָחוּ / נָחָה עָלָיו הָרוּחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

 

כנפי שחר

חפשו ירווחו — אשר ירווח לו חפשו, שחרורו. ירחב לבו לפסוח — יתרגש משמחה לצאת. כל איד… — כל היסורין יישכחו ובמקומם יפתח לו ה׳ את אוצרו הטוב. ירבה בשבחו… — ועוזו של ה' בעל הכוח האדיר. אף אם ידכה — ויגיע לשפל המדרגה — ישוח — סוף שיהיה כאחד השיחים והעצים הרעננים (עיי מעשה חרש). דמיו ירתחו… — מהתמרמרות, וחייו כיקוד אש. נואשים מתקוה… — חלקם הרע הוא: נמאסים לפני המקום, צרותיהם רבות וימיהם ריב ומדון. יהגום… — מספרים הם ומתנים צרותיהם לבני־אדם אשר לא יועילו ולא יצילו, במקום שהיו שופכים שיחם וצערם לפני ה^; ויראו שסוף הצרה לחלוף, והנה יוסף לדוגמה. ורצם — קבלם ברצון. יקר ואלוף — נכבד. ככבש אלוף — כבש בית מאולף. גשם גזרתו… — אשר גופו דולף ונוטף שומן, ובשביל כך מגיעה עתו לשחיטה, רמז ליוסף שטובתו היתה בעוכריו. בן־חלוף — כנוי לאדם ע״ש שחולף ועובר מן העולם. ושלחו — כלי זינו, נשקו. דלתי משמרו… — מתון כלאו צמחה ישועתו. משכיל ארחו — לא ידעו שיש עמם בחברתם איש משכיל.

 

וְיִשְׁאַל לִשְׁלוֹמָם וּבִקְּשָׁם

מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם לֹא אוֹרוּ ? / עָנוּ, חֲלוֹם תָּאֳרוֹ

שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שַׁחְרוֹ / דַּבְּרוּ / לִי סַפְּרוּ

וְאַל תְּאַנְחוּ / עָנָם, בָּאֵ-ל לִבְטֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

 

דִּבְּרוּ חֲלוֹמָם כִּרְצוֹן נַפְשָׁם

סִפֵּר שַׂר הַמַּשְּׁקִים כִּרְצוֹנוֹ / עָנָה לוֹ, זֶה פִּתְרוֹנוֹ

אוֹתוֹ יָשִׁיב עַל כַּנּוֹ / הֱבִינוֹ / גָּלָה אַזְּנוּ

הִרְבָּה מִשְׁטָחוֹ / הַמְצֵא נָא לִי מִשְׁלוֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

 

קֹצֶר רוּחַ קִנְאָה שָׂמוּ רִבְצָם —

תּוֹךְ לֵב שַׂר הָאוֹפִים. לְמַלֹּאת / רְצוֹנוֹ עֵינָיו כָּלוֹת

אַךְ פָּתַר לוֹ בְּאָלוֹת / זֶה לַעְלוֹת / וְזֶה לִתְלוֹת

גֵּווֹ יִרְצָחוּ / מִנִּי חֶלְדּוֹ נָדוּח:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

 

יָמִים שְׁנָתַיִם יָסָף, אָשַׁם

בָּטַח בְּשַׂר אַדַּרְתּוֹ גָּלוּם / שְׁכָחוֹ הָלַךְ הֲלוֹם

עַד פַּרְעֹה חָלַם חֲלוֹם / אֵ-ל עֵילוֹם / קָרָא בִשְׁלוֹם —

אָסִיר מִנִּדְחוֹ / דַּעַת פַּרְעֹה תִּזוֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

 

כנפי שחר

ענו… — ראינו מין חלום שאין לו פתרון. דברו… — ענם, דברו וכר. הבינו… — יוסף ספר קורותיו לשר המשקים ובקש ממנו למצוא לו מפלט. משטחו — ל׳ שטחתי אליך כפי (תהי פח, י). קיצר רוח… — חוסר סבלנות וקנאת איש מרעהו מצאו מקומם בלב שר האופים. כלות — מצפות. מני חלדו נדוח — נטרד מן העולם. ימים שנתים יסף… — נתווספו לו שתי שנים מאסר, כי אשם בכך, ששם בטחונו בבשר־ודם על כי עתיד להיות עטוף אדרת שרים. א-ל עילום — א-להי עולם. מנדחו — מגלותו וצרתו. דעת פרעה תיזוח — זזה ונפעמה. חכמה השם — שיבח מהם.

 

מִשָּׁמַיִם, הָאֵ-ל, חָכְמַה הִשָּׁם

כֹּל־חַרְטֻמֵּי פַּרְעֹה נִכְלְמוּ / שַׂר הַמַּשְׁקִים קִדְּמוּ

וְיַזְכִּיר חֵטְא אֲשָׁמוֹ / בִּנְאוּמוֹ / גִּלָּה טַעְמוֹ

 מוּמוֹ וְסִרְחוֹ / בִּרְצוֹן פַּרְעֹה לָנוּחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

 

חַי זַךְ קַיָּם לִירֵאָיו מוֹרִישָׁם

סוֹבְלֵי עֵת זַעַם עַד יַעֲבוֹר / יוֹסֵף צֵרְפוֹ כַבּוֹר

וַיְרִיצוּהוּ מִן הַבּוֹר / וּבְדִבּוּר / כְּהַר תָּבוֹר —

הוּרַם מִשִּׁלְּחוֹ / קֶרֶן יִשְׁעוֹ לִצְמֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

 

כנפי שחר

בנאומו… — בתוך דבריו הזכיר את יוסף בלשון בזיון ״נער עברי עבד״. וסרחו — סרחונו, פגמו. ברצון פרעה לנוח — הזכיר את יוסף רק לגרום נחת לפרעה. ליראיו מורישם – מנחיל כבוד לסובלי זעמו כמו יוסף. צרפו כבור — כבבור. חומר ניקוי. ובדבור… במאמרו יתב הורם משפלותו. משלחו הורם מהפשטו, ל׳ איש ישלחו המים נחםמ׳ ד, יז: שהפשיטוהו את כתנתו. ומן הסתם גם בבית הסוהר הופשט ולבש בגדי אסיר

 

242- פיוט — סי׳ יעקב

תִּשְׁבִּי צֳרִי לְבָבִי / זִכְרוֹ כצוּף וָמָן —

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

 

יֶלֶד אֲשֶׁר בְּתֹךְ יָם / גָּלוּת יִהוֹדְךָ —

הוֹצִיא שְׁטָר מְקֻיָּם / חָתוּם בְּיָדְךָ

שָׁרִיר מְאד וְקַיָּם / לִפְדּוֹת יְחִידְךָ:

 

יֹאמַר, רְאֵה כְּתָבִי / חָזָק וְנֶאֱמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

 

עֵדִים מְאֹד כְּשֵׁרִים / חַגַּי וְיִרְמְיָה

חָתְמוּ בְּתוֹךְ סְפָרִים / יוֹאֵל וִישַׁעְיָה

קוֹמָה רְפָא שְׁבוּרִים / הַנִּקְרָאִים בְּיָ-הּ:

 

חָלְיָם רְפָא כְּנָבִיא / רִפָּא לְנַעֲמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

 

קוֹל אֶשְׁמְעָה בְּאָזְנִי / מָה לָךְ, בְּנֵי, וּמָה?

הוֹצֵא כְּתַב יְמִינִי / זֶה — וַאֲקַיֵּמָה

לֹא יַעֲבֹר זְמַנִּי / עַד חוֹב אֲשַׁלְּמָה:

 

אַחִישׁ זְמַן וְאָבִיא / רוֹעֶה וְנֶאֱמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

 

בִּנְיַן דְּבִיר עֲדָתְךָ, / צוּר, מַהֲרָה. וְחִישׁ־

יֶשַׁע לְבֶן אֲמָתְךָ / בַּעֲבוּר יִצְחָק, וְאִישׁ־

תָם, בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ / הַנֶּאֱבָק בְּאִישׁ:

 

שַׁ-דַּי, נְחַם לְבָבִי / הָאֵ-ל הַנֶּאֱמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

 

בּוֹרְאִי, זְכוֹר בְּרִיתְךָ / מֵאָז לְאַב הָמוֹן

וּלְמַחֲזִיק בְּדָתְךָ / מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן

וּכְאָז בְּתוֹךְ נְוָתְךָ/ מִרְעֶה תְנָה לְצֹאן:

 

פֶּן יֶחֱזַק כְּאֵבַי / וֶהְיֵה לְרַחְמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

 

הַבֵּן, אֲשֶׁר מְגֹרָשׁ / מֵחֵטְא הִדִּיחֲךָ —

שׁוּבָה לְאָב, וְתִירַשׁ / בָּתֵּי מְנוֹחֲךָ

עִיר הַיְּקָר וּמִגְרָשׁ / כִּי בָּא מְשִׁיחֲךָ:

 

וּלְיוֹשְׁבִים בְּשֶׁבִי / יִהְיֶה לְרַחֲמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

 

 

242) הנושא: עתירה לגאולה, מיועד ל״הבדלה״.

תשבי… — אליהו התשבי, אשר הוא רפואת לבבי, ואשר זכרו מתוק לחכי, אתה צורי, שלח נא אותו, ואל יעכב חובי זמן הגאולה. ילד… — כנוי לישראל, ע״ש הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמי לא, כ) — המודה לך גם כשהוא שקוע בתוך ים הגלות, הנה הוציא שטר בו התחייבת לו לפדותו. יאמר — הנושא: ילד. כנביא ריפא לנעמן — אלישע (מי־ב ה, יד). קול אשמעה… — דברי הי. לא יעבור זמני… — אני הי בעתה אחישנה (ישעי ס, כב), זכו — אחישנה, לא זכו — בעתה (סנה' צח.). הנאבק באיש — ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו (ברא׳ לב, כה). לאב המון — אברהם אע״ה. הבן…שובה לאב — אתה הבן המגורש מארצו, שובה בתשובה מן החטאים אשר גרמו את גלותך. ותירש…כי בא משיחך — באשר יבוא משיחך. יהיה — הנושא: אב.

https://www.youtube.com/watch?v=3tNcEf-dm84

https://www.youtube.com/watch?v=8C2dkrzs8kE

(260) — קצידה — סי׳ אני דוד קים חזק

דרידכה — סי׳ כנ״ל

בשקל ״אה ענני מן צהד ג׳מארי״

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

אַךְ מִזֹּהַר כֵּס יָ־הּ לֹא יְבַצֵּר / — אָחוֹר וָקֶדֶם בּוֹ יְדֻבַּר

יָמִין וּשְׂמֹאל יְחֻבַּר / יָם וּנְהָרוֹת וּמִדְבָּר

מַטָּה מַעֲלֶה בְּקוֹל קוֹרֵא

שׁוֹמְעִים וּמְקַבְּלִים כֻּלָּם אֶת דְּבָרוֹ / בְּרֹב תִּפְאָרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

כנפי שחר

 (260) הנושא: מתוך פרימקץ .

אך מזוהר… — דרכיו אכן נעלמו מעין כל נברא ונמנעי ההישג, אך מזוהר בסאו יתב׳ ומיכלתו לא יימנע דבר. זה מתבטא ביוסף, העבד העברי, שמבית האסורים יצא למלוך על ארץ זרה. אחור וקדם… — מערב ומזרח בו יתב׳ ידובר, ר׳׳ל כל סדרי הבריאה מכריזים על גדולת יוצרם, ע״ד השמים מספרים כבוד א-ל וכוי(תהי יט). ימין ושמאל… — דרום וצפון וכוי חוברו להם יחדיו בקול קורא שהם עושי דברו יתבי. אחרי הקדמה זו ניגש המשורר אל הנושא.

 

נֹעַם יְמֵי יוֹסֵף גָּז בְּעֹצֶר / — רָעָה וְיָגֹן לוֹ כְנָהָר

מִשְׁפָּטוֹ כְּהֹר הָהָר / כְּיָרֵחַ עֵת יוּאָר

עַל כִּי הוּרַם וַיִתְעָרֶה

עַל אֶחָיו כְּאָדוֹן, כְּעֶבֶד מִמְכָּרוֹ / אַחְוָה הוּפָרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

יוֹסֵף נִטְרַד מִבֵּית אֵ-ל הַיּוֹצֵר / — קִבֵּל גְּזֵרַת אֵ-ל, וְחָגַר —

מָתְנָיו, וּלְזֶרַע הָגָר / דִּמְעָתוֹ כְּנַחַל־גָּר

הַבֶּן פּוֹרָת כְּבֶן מַמְרֶה ?!

אָנָּא, יְיָ, הֵן אָחִי בִּי נָחֲרוּ / רוּחָם בִּי כָּפְרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

דּוֹרֵשׁ דָּמִים, לָךְ אֶקְרָא בְּהָצֵר / — לִי, יָדַעְתָּ כִּי דַּרְכִּי נִגְדָּר —

מִבַּיִת סוֹחֶרֶת וָדַר / אֶל תֹּךְ אָהֳלֵי קֵדָר

מוּסָרְךָ מָזוֹר לִבְשָׂרִי

וּבְגָלוּתִי עֵינִי לְךָ יְשַׂבְּרוּ / חָכְמָתְךָ גָּזְרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

ואַל תָּבוֹא בְּמִשְׁפָּט, אֵ-ל נוֹצֵר / — חֶסֶד לָאֲלָפִים, אַל תִּגְזַר —

עַל בְּנֵי זָקֵן נֶעְזַר / מֵאִתְּךָ לֹא מוּזָר

כִּי נַחֲמוּ מִמִּמְכָּרִי

אָנָּא, בֶּעָנָן שְׁמֵיהֶם אַל יֻקְדָּרוּ / אֲבוֹתָם זָכְרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

כנפי שחר

נועם…גז בעוצר רעה… — עף וחלף בשלטון הצרות שהציפוהו כנהר. משפטו… — גזר דינו מצד אחיו היה גלוי כהר וצפוי כאור, הוא התחזה כ״אדון״, הם מכרוהו כ״עבד״. התערה — הכה שרשים, ראה עצמו שהוא עיקר והשאר טפל. מבית א-ל… — כנוי כבוד לבית אביו, וכן להלן ״סוחרת ודר״. וחגר מתניו — לעבוד עבודת עבד. ולזרע הגר — ישמעאלים, מדנים ומדעים. דמעתו… — ניגרה כנחל. בי ניחרו — כעסו עלי. דרכי נגדר… — נחסמה דרכי מחזור לבית אבא. דורש דמים — תובע דם נקי. מוסרך… — יסורין שהבאת עלי ארוכה ומרפא הם לחטאי. אל תגזר — אל תרגז. לא מוזר — לא נעלם. אנא, בענן… — מעשה המכירה החשוך אל יעיב שמי צדקתם. דאו ימיו… — עפו ונגוזו כחציר גגות המתיבש מהר.

 

דָּאוּ יָמָיו וְחָלְפוּ כְּחָצִיר / — הוּרַד מִצְרַיְמָה קִנְיַן נִבְחָר

שַׂר הַטַּבָּחִים שָׁחַר / לִקְנוֹתוֹ, וְלֹא אַחֵר

נִתְבָּרֵךְ מא־ל אַדִּירִי

כֹּל נָתַן בְּיָדוֹ, כִּי חָפֵץ בִּיקָרוֹ, / כֹּל־שַׁי וּמִשְׂרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

קוֹץ מַכְאִיב צָמַח וְחֻפְשׁוֹ קִצֵּר / — אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו קִרְבָּהּ נִתַּר

יָפְיוֹ בְּלִבָּהּ חָתַר / לִשְׁאֵלָתָהּ לֹא נֶעְתַּר

בּוֹא נָא, יְדִידִי יַקִּירִי

הִתְעַלֵּס אִתִּי יַחַד מִטּוֹת מָה יָקְרוּ / גִּילָה אָעִירָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

יָקַרְתָּ לִי מִבֵּן יוֹרֵשׁ עֶצֶר / — נֶחְמָד אַתָּה, לֹא־עָבַד מִמְכָּר

מֵהוֹד יָפְיָךְ לֹא נִכַּר / בֵּן־מְלָכִים לְאִכָּר

כָּל נֶגְדָּךְ כְּמוֹץ יְזֹרֶה

אָנָּא, אוֹר עֵינַי, אַל פָּנַי יֶחֱוָרוּ / חָקְךָ אֶצּוֹרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

מִמֵּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶל תָּשֶׁת בֶּצֶר / — עַל עֲפָרִי, עָנָה בְּלֵב מַר

אִם יָפְיִי לָךְ כְּמִכְמָר / דְּעִי, כִּי לִבִּי סָמַר —

מִפַּחַד־דִּין אֵ־ל יוֹצְרִי

אֵיךְ אֶעֱשֶׂה רָעָה לַאֲדוֹנִי בִבְשָׂרוֹ ? / צָרָה שְׁמוּרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

כנפי שחר

שחר — השכים בשחר, או: הזדרז, לי שוחר טוב יבקש רצון(משלי יא, בז). כל שי… — כל מנחה מובאת ושליטה בקנייניו נתן ביד יוסף. קוץ מכאיב… — ענין רע שם קץ לשלוותו. קרבה ניתר — קפץ. בלבה חתר — חדר. לא נעתר — לא הסכים. התעלס — התענג. יורש עצר — המעותד למלוכה. מהוד יופיך… — גם בן מלכים נראה כמו אכר. כמוץ יזורה — בקש נידף. יחוורו — ילבינו מבושה. אל תשת בצר… — זהב, בלומר אל תקשטי גוש עפר כגופי בזהב דיבורך. במכמר — במלכודת. סמר — מזועזע. בבשרו — באשתו. צרה שמורה — עונש.

 

חֶמְדַּת־יָפְיוֹ בְּלִבָּהּ תָּקְעָה צִיר / — חָלְתָה בִּיגוֹנָהּ, אָסְרָה אִסָּר —

עַל נַפְשָׁהּ, הוֹדָהּ נֶחְסָר / וִיהִי הַיּוֹם וַיָּסַר —

לִמְלַאכְתּוֹ חָרֵד וְיָרֵא

הֵעֵזָה פָּנִים תָּפְשָׂה בֶּגֶד הֲדָרוֹ / רַב־כֹּחַ אָזְרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

זָעֲקָה בְּמַר לְיוֹשְׁבֵי חָצֵר / — רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ בָּעַר

לְצַחֵק בִּי בְּמַעַר / לוּלֵא כִּמְעַט קָט מִזְעָר —

קָרָאתִי מִיגוֹן לֵב שִׁבְרִי —

כִּי אָז שִׁחֵת כַּרְמִי וּפָרַץ גְּדֵרוֹ / חִלֵּל גְּבִירָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

קוֹלָהּ חִנְּנָה וּבְרוּחַ קֹצֶר / — בָּכְתָה לִפְנֵי אִישָׁהּ פּוֹטִיפַר

 קַרְנִי עוֹלֵל בֶּעָפָר / חַטָּאת הִיא לֹא־תְּכֻפָּר

אָנָּא, בְּמִשְׁמָר יִיָּרֶה

בִּמְקוֹם אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ שָׁם הִסְגִּירוֹ / מִשָּׁם בְּאֵרָה:

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

קַּיָּם חַי־לָעַד חוֹמָתוֹ בִּצֵּר / — שַׂר בֵּית הַסֹּהַר שָׂמוֹ מֶלְצָר

לֹא שָׂם לְרוּחוֹ מַעְצָר / בְּכָל צָרָתוֹ לֹא צָר

צָרַת הַזְּמַן הַמִּקְרֶה —    

נָטָה שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, שָׂמֵחַ בְּמוּסָרוֹ / כָּל־עִתּוֹת צָרָה:

 

דרידכּה

שׁוֹפֵט צֶדֶק אֵ-ל נֶאְדָּרִי

רָמוּ דְּרָכָיו נֶעֶלְמוּ וְנִסְתְּרוּ / מֵעֵין כֹּל־נִבְרָא

 

כנפי שחר

ציר — יתד. אסרה אסר… — התנזרה מתענוגים. במער — בגילוי עריות. לולא… — כמעט שהתעלל בי אילו לא קראתי. שחת כרמי… — לשון נקיה, כלומר אנס אותי. וברוח קוצר — ובקוצר רוח, בדיכאון. קרני… — השפיל כבודי. במשמר יירה — בכלא יושלך. משם בארה — אל הבור. חומתו בצר — הגין עליו מסביב. מלצר — מגיש. לא שם לרוחו מעצר — כאן: רק הגוף היה במעצר אבל לא הרוח, ולכן צרתו לא היתה צרה של ממש, אלא צרה רגילה של מקרי הזמן. ע״ב בנושא הפר׳, להלן צרות המשורר עצמו.

 

אֵ־ל, עוֹנֶה בַּצַּר, חֹן זִמְרִי

שׁוּב שְׁבוּת עַבְדָּךְ בְּעֻזּוֹ וַהֲדָרוֹ / וְהָיָה לוֹ עֶזְרָה:

נִשְׂקַד מִנִּי־עֹל צַוָּארִי

נָקְטָה נַפְשִׁי בּוֹ, אוֹיְבֵי בִּי הִצְטַיְּרוּ / עָבְרוּ מְשׂוּרָה:

יְדוֹתָם יִדְלוּ מִבּוֹרִי —

יָד שׂוטְנַי, צָרַי בְּבוּזִי יִתְאַמְּרוּ / בְּשַׁעֲרוּרָה:

דָּלוּ פִּשְׁעִי לְהַעְכִּירִי

רַק חוֹבִי מָצְאוּ וַעֲוֹנִי יַזְכִּירוּ / .רִשְׁתָּם מְזֹרָה:

וַאֲנִי לֹא אֲתַחֲרֶה —

דִּין עִם מִי שֶׁתַּקִּיף וְיָדָיו גָּבָרוּ / כִּי יָדִי קָצְרָה:

דָּבַקְתִּי בָאֵ-ל הַמּוֹרֶה

יַרְאֶה נִפְלָאוֹת וְנִסָיו יִתְבָּרְרוּ / כִּשְׁלֹמֹה בָרָה:

קוֹל יוֹשְׁבֵי חֶלֶד, מְגּוֹרֵי —

לִבָּם יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם יִרְאָה, יִבְחֲרוּ / דֶּרֶךְ יְשָׁרָה:

יוּחַק עַל לוּחַ לֵב, מָרֵי —

נֶפֶשׁ וָרוּחַ בִּתְרוּעָה יְבֻשָּׂרוּ / יוֹם הַבְּשׂוֹרָה:

מָלֵא רַחֲמִים, שִׂים צֳרִי —

לְצִירֵי עַמִּי, וּבְנֵה עֵדֶן מִדְבָּרוֹ / וּקְבוֹץ פְּזוּרָה:

קַיֵּם אֶת דִּגְלֵי פְּזוּרֵי —

עַמִּי, וְהָרֵם מִקְדָּשׁוֹ מֵעֲפָרוֹ / צוּר עוֹטֶה אוֹרָה:

 

כנפי שחר

חון זמרי — קבל שירי. נשקר… — נכפף צוארי מעול היסורין. נקטה — מאסה. בי הצטיירו — מחקים אותי בהתכופפם כמוני דרך לעג. עברו משורה — עברו כל גבול בלעגם. ידותם… — ידיהם מעלות יד מתנגדי מתוך בורי, כלומר מעוררים עלי חמת שוטני גם כי הדבר נשכח. צרי בבוזי… — מספרים בגנותי באופן נתעב. להעבירי — למרר חיי. מזורה — פרושה. לא אתחרה דין… — לא אתמודד עם חזקים ממני; דבקתי… — אבל עיני תלויות אל ה׳ שהוא יורה ויברר האמת. קול יושבי חלד… — בניגוד לאלה שלא יראו א-להים, ישנם המפחדים מעונש, אלה בוחרים דרך ישרה. מגורי לבם… — פחד לבם ויראתם מעונש תמיד על לשונם. יוחק על לוח לב… — כלומר יש לזכור תמיד, שמרי רוח ונפש הנ״ל יבואו על שכרם לבסוף; או; מרי בארמית, אנשי רוח ונפש, ההולכים בדרך ה׳. שים צרי לצירי עמי — העלה ארוכה ומרפא למכאובי עמי. ובנה… — שים מדברו כעדן. קיים… — הקם, הרם דגלי עמי הפזורים.

קצידה — סי׳ אני דוד קים חזק-פרשת מקץ-אעירה שחר לרבי חיים רפאל שושנה זצוק"ל

 (5) — בקשה — ע׳׳ס א״ב

אַדִּיר לֹא יָנוּם, בָּרוּךְ לֹא יִישָׁן, גָּדוֹל לֹא יָנוּם,

דָּגוּל לֹא יִישָׁן / ; הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן.

 

הָדוּר לֹא יָנוּם, וָתִיק לֹא יִישָׁן, זַכַּאי לֹא יָנוּם,

חָנוּן לֹא יִישָׁן, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן.

 

טָהוֹר לֹא יָנוּם, יָחִיד לֹא יִישָׁן, כַּבִּיר לֹא יָנוּם,

לָעַד לֹא יִישַׁן, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן.

 

מֶלֶךְ לֹא יָנוּם, נוֹרָא לֹא יִישָׁן, סוֹמֵךְ לֹא יָנוּם,

עוֹזֵר לֹא יִישַׁן, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן.

 

פּוֹדֶה לֹא יָנוּם, צַדִּיק לֹא יִישָׁן, קָדוֹשׁ לֹא יָנוּם,

רַחוּם לֹא יִישָׁן, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן.

שַׁדַּי לֹא יָנוּם, שׁוֹמֵר לֹא יִישָׁן, תָּמִים לֹא יָנוּם,

תּוֹמֵךְ לֹא יִישָׁן, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן.

כנפי שחר

עניו — מתיחס לברואיו בחביבות וענוה. פודה — מציל מצר. צדיקיו — יראיו ומקיימי מצותיו, ״ישראל״. קדוש — נעלה, נשגב. רחום — רחמן, מלא רחמים. שנאניו — שנונים, או: נאים ושאננים, ״מלאכים״. תמים — תמים רעים, סמל השלמות. תומך — סומך, עוזר. תמימיו — הולכים בתמים, ישרים ונאמנים, ״ישראל״.

אדיר… — כל מלות התואר בוארו לעיל מס־ 4. לא ינום — אף תנומה קלה. גם לא יישן — וכל־שכן שלא יישן שינה עמוקה.