המקובלים במרוקו


המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

נגאון הגדול ראב"ד מקודש רבי שלמה אבן דנאן זצ"ל - אמצע - מימין - הגאון רבי אהרן בוטבול משמאל - הגאון רבי מתתיהו סירירו אוסף אברהם אביחצירא, פריז

נגאון הגדול ראב"ד מקודש רבי שלמה אבן דנאן זצ"ל – אמצע –
מימין – הגאון רבי אהרן בוטבול
משמאל – הגאון רבי מתתיהו סירירו
אוסף אברהם אביחצירא, פריז

תורתו של הצורף.

את רוב תורתו למד רבי יעקב אצל הרמב"ם אלבאז, מחבר " היכל הקודש " על התפילה, על דרך הסוד ו " פרח שושן "  – פירוש הגדת פסח ( כתב יד ) על דרך הסוד. שמועות רבות וכן ציטוטים הוא מביא מדודו רבי יהודה חנין מחבר " עץ חיים " ו " מנחת יהודה ". כמו כן מצטט הוא את " גינת ביתן " לרבו – חברו – רבי יצחק כהן אשר נשתייך לאותו חוג מקובלים בתארודנת.

רבי יעקב לא הכיר את תורת האר"י ז"ל שצמחה בתקופתו וכנראה גם לא את תורת הרמ"ק שקדמה לה. עיקר לימודו כדבריו, מסופרים ומספרים, היה מרבותיו שצויינו לעיל ומהמכתבים הבאים הנכרים רבות בחיבוריו " " היכל הקודש " – ביאור התפילה לימי החול, שבת וימים טובים לרבו הרמב"ם אלבאז. פירוש הרקאנטי לתורה " אבני זיכרון " לרבי אברהם אדרוטיאל ממגורשי ספרד.

" תולעת יעקב " לרבי מאיר אבן גבאי וכן חיבורו " דרך האמונה ", רבי מאיר בן גבאי, מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד, חיבר גם את " עבודת הקודש ".

נכתב וסודר ע"י הגאון האלוהי, המקובל הנורא עיר וקדיש, מבאר "סוד היחוד" הרב המופלא המפואר והמפורסם הרב מאיר אבן גבאי זצוק"ל מחבר "תולעת יעקב" וכן "דרך אמונה" "אשר היה רב גדול ספרדי מפורסם בחכמה ובחסידות וספריו נתפשטו בכל הארץ" (שות חכם צבי, סי' י"ח) ודבריו הובאו בספר של"ה כמאה וארבעים פעמים השלים ספר קדוש זה בשנת רצ"א כארבעים שנה לפני עליית האריז"ל לארץ הקודש וכעת בעזרת ה' החונן לאדם דעת הספר יו"ל באותיות מאירות עיניים, מנוקה ממאות שגיאות דפוס בתוספת מבוא מקיף ומפתחות לאישים וספרים, ולביאורי פסוקים ומאמרי חז"ל וכן מפתחות ענינים מרובים ע"י הרב משה צוריאל.

" שערי אורה " לרבי יוסף ג'יקאטיליה מענקי המקובלים מספרד, תלמידו המובהק של רבי אברהם אבולעפיה. "

רבי אברהם אבולעפיה נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד בשנת 1240. לאחר זמן מה עברה משפחתו לטודלה בקרבת נהר האברו. עד פטירתו של אביו ב-1258 למד תורה מפיו.

ב-1260 החל במסע לארץ ישראל כדי לחפש את נהר הסמבטיון. ייתכן שהמניע לכך היה פלישת המונגולים לארץ ישראל באותה עת, פלישה שגרמה לאבולעפיה לשער שהם מצאצאי עשרת השבטים האבודים. אבולעפיה הצליח להגיע עד עכו, אך בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לקטוע את מסעו ולחזור לאירופה.

שערי אורה "  הוא אחד הספרים היחידים העוסקים בקבלה שהותיר האר"י ז"ל ללמוד בהם בנוסף לכתביו. פירוש רבנו בחיי על התורה, םירוש הרמב"ן על התורה – פירוש חשוב להבנת הפשט בעיון, האר"י ז"ל אמר שקבלת הרמב"ן היא אמיתית ופירושו לתורה סתום.

אכן רבי יצחק דמן עכו, מגדולי תלמידיו, שישיב בסוף ימיו בעמק הדרעא הסמוך חעמק הסוס, כתב את הספר " מאירת עיניים " לבאר את פירוש הרמב"ן על דרך הסוד. פירוש רבי מנחם ציוני לתורה גם הוא נזכר רבות בחיבוריו.

בחיבורו " פרח שושן " מצטט הוא פעמים מספר, מספר " מנחה חדשה " לרבי יחיאל מיכל מארפטשיק, עם כל זאת עיקר ציטוטיו, בשני חיבוריו, הם מהזוהר הקדוש ותיקוני הזוהר לרשב"י וספר הבהיר מתורת רבנו נחוניה בן הקנה. ניתן לומר שעיקר תורתו ינק מתורת רשב"י ועל אדניה העמיד את פירושיו וחידושיו.

מחידושיו.

בחיבוריו, מרבה רבי יעקב להשתמש בחכמת הצירוף. חכמה קדומה בה נברא העולם כדברי הגמרא : " ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום " שהייתה מונחת התורה בחיקו של הש"י, תתקע"ד דורות ( במדרש אלפים שנה )ובה היה בורא את העולם. על פסוק זה בנה רבי דוד דרעא הלוי את ספרו " המלכות ", בו הראה כיצד חכמת הצירוף בנויה על השמות אהו"י ו אמו"ן הרמוזים בפסוק זה.

רבי יעקב הכיר ספר זה והזכירו. חכמת המירוף נתפרשה לראשונה בספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו, במעין החכמה שנמסר למשה רבינו ובדורות התנאים, בתורת הקנה, במשנת רבי עקיבא, בספר התמונה לרבי ישמעאל כהן גדול ורבי נחוניה ובתורת רשב"י. חכמי מרוקו ובפרט חכמי עמק הדרעא, הגדילו עשות בתחום זה.

ב " מנחה חדשה " בפרשת בראשית, כותב רבי יעקב, כי סופי התיבות של תיבת בראשית הם בגימטריה תשפנד"ו. בראשית במילואה : בית ריש אלף שין יוד תיו, סופי התיבות המודגשים הם : תשפנד"ו כנ"ל. והוא הוי בגימטריה תור"ה קדמ"ה לכ"ל, זוהי התורה שהייתה מוחת בחיקו של הקב"ה אלפיים שנה לפני בריאת העולם ובה היה משתשע תתקע"ד דורות ( זבחים קטז ).

ובה הסתכל וברא את העולם. כך גם ישראל הנקרא כמו התורה – ראשית, עלה ראשית במחשב וסמך לדבר מצר רבי יעקב בתיבת ישרא"ל הועלה בימטריה תקמ"א, כמניין ראשי התיבות של עשר הספירות. כתר, חכמה, בינה, גדולה ( חסד ), גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות.

בחיבורו " פרח שושן – פירוש לפרקי אבות על פי השפט ועל דרך הסוד, כותב רבי יעקב :

" דע לך כי סוד המחלוקת שהיא לשם שמים, הנה יש לה שורש פנימי למעלה בסוד קשר המרכבה העליונה הטהורה והקדושה…והכוונה במחלוקת שהיא לשם שמים ולכבוד היוצר העליון יתעלה ויתברך, היא סוד המחלוקת והמרכבה שנפלה בסוד בחינת מים עליונים ומים תחתונים, שמקורם שנברא העולם, היה מים במים וזה קודם ההבדלה והפרישות, אמנם כנשברה העולם כתוב :

יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין ימים למים והנה באותה שעה, היו המים התחתונים במחלוקת ומריבה לאמר, מה ועל מה זה הובדלו והופרשו להיות תחתונים והעליונים ישארו במעלתם והיו בוכים על מאורע זה וחלקו והעיזו פניהם לבקע התהום ורצו לעלות וכוונתם היא לשם שמים, להתקרב לפני האל חתברך וליתעלה שעתה נתרחקו עד שגער בהם האל יתברך וחזרו למקומם.

 ומפני שהייתה כוונתם לשם שמים ולכבוד היוצר עליון, שיהיו קרובים אליו, קבלו שכרם וסוף אותה המחלוקת ו7המריבה נתקיימה, שיהיו נקרבים על גבי המזבח במלח ובנסוך המים " 

המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

ספר הזוהר היה נפוץ בחוגים רחבים – אף הועמד הזוהר בדרגה שווה לתורה. כל , למשל, הונח בארון הקודש ליד ספר התורה. אף יש פיוט לשבועות שכותרתו " שיר למתן תורה ולסיום הזוהר הקדוש.

רבים היו קוראים בו לעתים מזומנות במסגרת של חבורות, בהזדמנויות של שמחה ואבל וכיוצא באלה.

יעקב בירדוגו.

 המאה ה-18. בשירתו ישנה השפעה קבלית, אך לא בספרו " מים עמוקים "

אנציקלופיה ארזי הלבנון 1116

יעקב בן מארגי.

1700בערך. מקובל נודע, חברם של רבי אברהם בן מוסא, ורבי אברהם ישראל אזולאי. נראית השערתו של בניהו " שהחשוב בחבורות המקובלים שהגו אך ורק בקבלת האר"יט ז\,ל היה חוגו של רבי יעקב בן מארגי בתיטואן. ממנו יצאה השפעה של המקובלים בסאלי.

רבי יעקב הפלא והרבה לכתוב פירושים על הזוהר הקדוש. ואני הצעיר ראיתי פירוש האדרות מהרב ז"ל בכתב יד ( חיד"א )בסוף ספר " הדרת זקנים ", פירושו על "אידרא זוטא קדישא ". הפירוש נוטה יותר לפשט, אם כי יש בו מקבלת נאר"י ז"ל.

הגהותיו נדפסו ב " שערי בינה " לרבי יצחק צבע. קונטרס קבלי לוריני מובהק, ששלח לרבי רפאל אבן צור, הועתק לספר " סובר הרזים ". עוד מובא מאמר קצר בשמו ב " מערת שדה המכפלה ".

ארזי הלבנון 1148

יעקב בן צור בן ראובן.

 יליד פאס, יום שבת כ"ז באייר תל"ג – ליל שבת א' בטבת תקי"ג . פוסק, משורר, דרשן ומקובל. הוא וחבירו רבי יהודה בן עטרהיו מן הבולטים ביותר שבחכמי מרוקו. תלמיד חכם שידיו רב לו במקצועות שונים, אם כי עיקר חיבוריו הם בהלכה, ואף אלה לא נדפסו לבד  משאלותותשובות " משפט וצדקה ביעקב ".

ידוע שהיגה כתב יד של ספר " ירח יקר ", פירושו של רבי אברהם בן רבי מרדכי גלאנטי ל " זוהר ". הגהותיו ל "אוצרות חיים " נזכרות הרבה ב " סובר הרזים " בכתב יד ניו יורק. באו הגהותיו ל " ספר הכוונות " החיד"א מציין כי " היה לו יד בקבלה מעשית ".

 

יעקב נסים בן שבת .

 נפטר י"א בתשרי תרי"ח. מחכמי גיברלטאר. ספר פיוטיו " יגל יעקב ". משתמש בו במונחים קבליים. בדף טז מובא סיפור הנס המפורסם שנעשה בשבת לרבי יעקב בן שבת הראשון. אריה החזיר עם צאת השבת את רבי יעקב לשיירה, שממנה פרש בערב שבת בשל קדושת היום.

" והוא קבור במערת איפראן קרוב למוגאדור ( כנראה מערת אופראן ) וכמה רבנים נקברים במערה …חמשים צדיקים…והאחרון…הרב יהודה בן הרב נפתלי אפרייאט.

יעקב מלכא.

 נפטר תקל"א בתיטואן. מורה צדק בפאס. בהקדמת שאלות ותשובות " זרע יעקב " שם, תואר כמקובל האלוהי.

יעקב נחמאס. מחכמי דמנאת. תואר ביחסי כבוד מרובים " הרב הקדוש המקובל " וכיוצא באלה.

יעקב פינטו בן ראובן.

 מחכמי מראכש. ומתלמידי רבי אברהם אזולאי בן ישראל, חברו של רבי ישעיה הכהן. וכנראה שחיברו שלושה כרכים פירושים על הזוהר. הגהותיו ל " ספר הכוונות " נדפסו ב " שערי בינה "

יעקב ששפורטאש.

 1610 – 1698. מראשי הלוחמים בשבתאות. יליד אוראן שבאלג'יר. היה רב ראשי בתלמסן, אחר כך בפאס ובסאלי. " נכנס לפרדס בימי שבתו שם במרוקו ונשאר מקובל אדוק כל שנותיו.

ספרו " ציצת נובל צבי " יצא במהדורה מדעית בידי י תשבי. חשובה היא הקדמתו הארוכה של ששפורטאש ל " הילכ הקודש " לרבי משה בן אלבאז המוכיחה על זיקתו הנפשית לעולם קבלת רבי משה קורדובירו דווקא.

המקובלים במרוקו

 

ארזי הלבנון 1199

יצחק כהן בן אברהם.

 נפטר לפני שע"ט מחבר " גנת ביתן " מבוא לתורת מקובלהספירות. כן כתב פירוש לעשר הספירות, היה תלמידו של רבי משה אלבאז.

יצחק סוויסא.

1800 בערך, מקובל מתאמראת אשר בסוס, עלה לארץ ישראל, בהשתדלותו נדפס " מערות שדה המכפלה " של רבי משה אבן צור.

מכפר תמאמנארת בחבל סוס במאה השישית לאלף השישי – 1800 בערך. רב ומקובל שעלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה הדפיס את סדר " מערת שדה המכפלה " לרבי משה אבן צור. חיב רספר " ויזרע יצחק ", חידושים ורמזים ומאמרים.

רבי יצחק צבע,השני

 בן יהודה, מצאצאי רבי אברהם סבע, לפי עדות עצמו. בן נאיים מונה רשימת חיבורים ארוכה. ספרו " שערי בינה " הוא פירושים לקבלת האר"י. יסודתו בהררי קדש רבנן קדישי לעיונין תקיפי ארעא וגאוני רבני המערב קמאי ובתראי ובר אבהן החכם השלם…הרב העצום כבוד הרב יצחק צבע נר"ו.

הספר,שנדפס אלוניקי, בשנת תקע"א. קיבל את הסכמות רבני תוניס, אבי יצחק טייב ורבי יהודה נגאר. הספר מכיל הגהותיהם של רבי יעקב פינטו, רבי יעקב בן מארגי, ורבי אברהם פינטו. וכן : לקוטי הרב הגדול כבוד הרב משה זכות זלה"ה על סדר אלפא ביתא, ונקרא בשם ספר אם לבינה.

ברם, חלקו הראשון של " שערי בינה " נקרא בשם " מקום בינה ", ומכיל הגהות ע"ח, אוצ"ח, מבו"ש. הספר נדיר מאוד.

ארזי הלבנון 1325

יצחק קורייאט.

 הראשון " רב במראכש סביב לשנות ש"מ, חיבר כנראה ספרים אחדים והוא היה גם מקובל ". כך מוכח משאלות ותשובות " זכות אבות ", העתקתי מכתב יד ישן נושם מהרב המפורסם האלוהי איש אלקים קדוש הוא מר וקינינו אבי היחס כבוד הרב יצחק קורייאט ז"ל.

ארזי הלבנון 1328

יצחק קורייאט.

 השני, בן יהודה הראשון. נפטר י"ז בכסלו תקס"ה. ארחי תק"ן התיישב בירושלים, והוכרח לנדוד משם.בהסכמות לחיבורו התלמודי " מעשה רק"ם " הוא מכונה אספקלריא המאירה הרב הכולל חין ערכו מי ימלל במקובל האלוהי כבוד הרב יצחק קורייאט ז"ל.

ארזי הלבנון 1328

ישועה שמעון חיים עובדיה.

מכונה : " ישמח ". בהקדמה לספר " אבני שיש " של רבי שלמה אביטבול, שנכתבה בצפרו בשנת תר"ץ, הוא מתואר כסוה"ר. בקונטרסו " חסד ואמת " ענייני חברה קדישא, של חברת אליהו בצפרו, ג'רבה, יש כמה טעמים קבליים.

ישעיהו בקיש.

 המחצית השנייה של המאה ה-16. רב ומורה צדק ומקובל גדול. תלמידו של רבי יהודה עוזיאל, רבו של יוסף בן שמואל, מי שהביא לראשונה את " ספר הישר " לדפוס בונציה.

יוער, כי בן נאיים כותב במקום אחד " הוא היה מקובל גדול ונמצא ממנו כתב ידי בעניין זה " ואילו במקום אחר , " כבוד מלכים " הוא כותב : " גם חיבר איזה עניינים בקבלה ולא נשאר זכר למו.

המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

ישעיה הכהן

. תחילת המאה ה-18. מחכמי מראכש, ומתלמידי רבי אברהם אזולאי. נמנה עם רבותיו של רבי שלום בוזאגלו, בהקדמה ל " מקדש מלך ". שם נזכר בברכת המתים משמי, נפטר לפני התק"י.

כליפא בן מלכא.

 בערך המאה ה-17. בספר " מאור ושמש " כתוב : " וכבר נתעורר בזה מור זקינינו ריש מתא וריש מתיבתא, פטיש החזק, עמוד הימני, הרב המובהק הדר חסידים, כבוד הרב רבי כליפא בן מלכא זצ"ל בספרו הבהיר " כף נקי " עדיין בכתב יד. ושם האריך חמעניתו.

לפי בן נאיים, ספר זה הוא פירוש על התפילה, החיד"א כתב בעניין הלכי מסויים : " וראיתי בכתבי החכם החשוב החסיד המלומד בנסים כבוד הרב כליפא בן מלכא ז"ל מעיר אגאדיר, הוא אבי אמו של ידידי המשכיל כבוד הרב שמואל הכהן נר"ו.

מאיר די אבילה.

 1700 בערך. מחכמי צפרו, תלמידו של רבי משה בן חמו, חיבורו " קבוץ גלויות " שהוא פירוש למאמרים ופסוקים, מכיל גם דברי קבלה. הספר נדפס בפאס. רבי מאיר הריץ שאלה אל רבי יעקב אבן צור, כדי לברר מנהגי קבלת שבת של אביו.

מנחם עטיאה בן רבי יצחק

, בערך 1700. לפי בן נאיים, תואר כ " שר בית הזוהר ", וחיבר פירוש על התורה. ראיתי ספר דרושים שנדפס בירושלים בשם " נר המערב " חלק ג', והוא מכיל מעט דברי קבלה, המחבר מכונה " ראש על ארץ תיטואן "

לפי הקדמת רבי יעקב בן יוסף כלפון, נדפס הספר לפי העתקה שנעשתה בשנת תר"ו. מתוך כתב יד מטושטש.

מסעוד אלחדאד.

 בן דוד הכהן. מרוקו. נמנה עם גדולי החכמים בירושלים, ואף זכה לעמוד בראש ישיבת " בית אל " חיבורו הקבלי : " שמחת כהן, ירושלים, שאלות ותשובות בקבלת האר"י. בראשו נדפס לראשונה " דרוש חפצי בה' " של רבי יוסף טבול, שהיה תלמידו של האר"י, יש המייחסים את הספר לרבי חיים ויטאל, והרחבה על כך בספרו של רבי חיים " ספר החזיונות ".

כן נדפס ספר דרושים שלו בשני חלקים. חלק ראשון נקרא " כח מעשיו הגיד לעמו " וחלק שני " בן מכבד את אב " . הספר מכיל גם שאלות ותשובות אינו קבלי. ברם מובאות שאלות שנשאלו בבית המדרש " בית אל " ועניינן קבלי.

מסעוד בן בוזיד.

 ב " מאור ושמש " כתוב …" קדמון מצוחצח צח, והם הם שרמז המשורר מסעוד בן בוזיד ז"ל בבקשתו " נראה אפוא שמשורר זה היה מקובל, לפחות בעל ידיעות קבליות. אכן דוד קורקוס כותב עליו שהיה מקובל, שחי כנראה בסאפי.

מסעוד בן טביב.

 ראה " מאור ושמש "

מסעוד בן מרדכי ביטון

. ראה " מאור ושמש " 

המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.חוברת 5

מסעוד כהן

. חכם זה נזכר פעם אחת ב " ספר החזיונות " לרבי חיים ויטאל, שם כתוב, כי בשנת של"ד " בא הרב מסעוד כהן מן דרעא אל צפת " רבי מסעוד היה מורו של רבי שלומיל מדרזניץ בקבלת האר"י, וזה האחרון מכנה אותו " מורי כבוד הרב מסעוד מערבי ".

אמנם, ייתכן מאוד שמקום מוצאו של רבי מסעוד הוא בפאס, שכן באגרת אחרת כותב רבי שלומיל : " והנה רבי ומורי אשר אני יושב לפניו ולומד ממנו תורה ובפרט חכמת הקבלה הוא החכם השלם והעניו הגדול כבוד הרב מסעוד סגי נהור מפי"ס נר"ו, ומפורסם הוא…ברוב קדושתו ובקיאותו בכל התורה ".

ארזי הלבנון.

בין מקובלי וגדולי צפת היה רבי מסעוד, מעיר פאס שבמרוקו, באגרות ארץ ישראל ( יערי, עמוד ר"ג ) הביר רבי שלמה שלמל, שהיה חתן רבי ישראל סרוק על רבי מסעוד " החכם השלם והעניו הגדול כבוד הרב מסעוד סגי נהור, ופורסם הוא לעיני כל ישראל ברוב קדושתו ועוצם ידיעתו ובקיאותו בכל התורה "

כמו כן הביא שם שרבי אברה ם גלאנטי, בעל קול בוכים על איכב, כשראה את רבי מסעוד מרחוק היה צועק שלום עליך, שלום עליך, כך צעק עד שקרב אליטו ונשק אותו ואמר לו " הלוואי שאהיה מצע מתחתיך בעולם הבא "

רבי מסעוד נזכר ב " ספר החזיונות לרבי חיים ויטאל ושם כתוב כי בשנת של"ד – 1574 " בא הרב מסעוד כהן מדרעא אל צפת . וכו'

מסעוד נחמיאס.

 ( נחמייאש ) בן יעקב. מרבני דמנאת. " המלומד בנסים אשר כול ערי המיערב נודרים נדרים וקופות לזכותו. בהסכמת רבני אספי לספר " ויעמש שאול " של נכדו, רבי שאול.

מסעוד שלום רווח.

 בן יוסף. חותם " המסבי"ר " חי בגאבץ, בערך 1800, ספר דרשותיו בכתב יד נקרא " מרחיב גד ". ראה גרשם שלום " כתבי היד בקבלה ".

מסעוד סריקי.

 בן יוסף. עורך " חצות לילה אקום " על תיקון חצות, כמקובל אצל מראכיש ( מראכש ) וצווירא ורבאט. עמו נכרך גם " שפר סליחות " לאשמורת אלול.

מרדכי.

 ממקובליה החשובים של דרעא. באוסף כתב יד ששון 921, מצוי פירוש על התפילות, ששמות המחבר וחיבורו נעלמו. בתחילתו כתוב : " מודעת זאת בכל הארץ מודעה רבא להודיע ולהודע איך ספר זה הוא לאחד קדוש מדבר ממקובלי דרעא הקדמונים זצ"ל " שמא הכוונה לחיבורו של רבי מרדכי מדרעא הנקרא בשם " מעינות החכמה " . הערה אישית. גם האר"י וגם רבי חיים ויטאל בספרו " ספר החזיונות מזכיר את המקובל הזה, ובעיקר את ספרו " מעינות החכמה ".

מרדכי אצבאן בן יצחק.

 מכנאס. " מקובל וחסיד. נולד במרוקו ושימש ברבנות ליוורנו ובארם צובא. עלה לירושלים כנראה בשנת תצ"ג – 1703 " לעשות זיירא, וזכיתי לראות פניו, והייתי קטן שהגיע לחינוך " החיד"א .היה תחמידו של רבי משה בירדוגו , " המשבי"ר ".

תלמידו הוא ראובן בן צור. החיד"א בזובח תודה כותב " היה מקובל ובקי בחכמת האמת, וראיתי קצת הגהות מכתיבת ידו בספר הכוונות להאר"י ז"לץ חיבורו " זובח תודה, מניין המצוות בדרך וידוי, וממשיך החיד"א וכותב " מיסוד על אברי האדם…והוא בנוי על בדר החרדים " אם כי – צריך להוסיף – בהסתייגות מסוימת.

מרדכי בושקילא

. 1700 בערך. מחכמי פאס, מקובל גדול. מתלמידיו היה רבי משה בן אברהם בן מוסא.

מדכי לושקי בן ברוך.

 1700 בערך. מראכש.

ארזי הלבנון.

אחד מחכמי מראקש. הוא חתום בשנת וישרא"ל פ"ק – 1887 בענייני טריפות בצירוף עם עוד כמה חכמים. כתב פסקי דינים בענייני טריפות.

משה אדרעי בן יצחק.

 יום ה, ג' בתשרי תקל"ה – אחרי תר"ב. יליד אגאדיר, משם נדד לאצווירא. אחרי נדודים רבים הגיע לארץ ישראל בתר"ב. לא צדק יערי בכתבו, כי " בספריו אין זכר לדברי קבלה ". המעיין בספרו " יד משה ", בדיונו בתורת הנפש, מגלה את המקורות הלקוחים מ " חכמי האמת ", רבו הדעות בנגלה ובנסתר, " ספרי הסוד " וכיוצא באלה. כן נזכר הזוהר בספר בכמה מקומות. ולעיל אף הזכרנו את ספרו " תורת חיים ".

המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.מקובל

משה אלבאז בר מימון.

 בשנת של"ה החל לחבר את ספרו, פירוש על התפילות על פי ראשוני המקובלים. בהקדמת המחבר כתוב : " והתחלתי לחברו בשנת השל"ה ליצירה במתא תארודאנת יע"ה….עד השנה הזאת שנת זה קרבן ליצירה, שחרה אף ה' בעולם בשנת משי"ח ובאה המגפה בתארודאנת יום ראשון של פסח…

ואני וקצת מהקהל יצ"ו ברחנו לכפר אקא…ובהיותנו גולים באקא יע"ה עמדו שם בעזרת ה' בגיבורים גיבורי כוח עושי דברו חבירים מקשיבים לקול ה' וביקשו ממני לגמור הספר הנכבד הזה., ועזרוני בכוסם ובכיסם עד שגמרתי הספר הזה…

והם יעצוני לקרוא שמו " היכל הקדש ". כאשר יעקב ששפורטאש לימד באמשטרדם בישיבה " אור החיים ", הוא הביא לראשונה ספר ז\ה אל בית הדפוס בשנת תי"ג. וכך נאמר בשער הספר, " הביאו אל הדפוס לזכות את הרבים החכם השלם החסיד המקובל כבוד הרב יעקב ששפורטאש נר"ו, נוסך עליו כמה הגהות מן החכם השלם החסיד המקובל כבוד הרב אהרן הסבעוני נר"ו תושב במתא סאלי יע"א.

אני מבקש להפנות את תשומת הלב להערתו הנכונה של ששפורטאש, שהמחבר לא חידש, אלא ליקט מהמקובלים, וזאת קודם שנתפשטו ספרי הרמ"ק והאר"י. מאמר נוסף המיוחס לרבי משה אלבאז מצוי בתוספת לאחד מכתבי היד של ספר " אבני זכרון " המתחיל " סוד כ"ב אותיות כמו שפירש אותם רבי משה בר מימון אלבאז תנצב"ה, הוא המחבר ספר " היכל הקדש ". מתלמידיו ייזכרו, רבי יצחק הכהן בעל " גנת ביתן " ורבי יעקב אפרגאן בעל " מנחה חדשה "

משה בן סמחון.

נפטר בשנת תרכ|ח. תואר כ " הרב הכולל בישראל להלל המקובל חסידא קדישא " " חכם תלמודי ומעיין גדול " ומקובל. מחכמי פאס, עלה לירושלים חזר כשד"ר לפאס, והיה לדיין במוגאדור. רמ"ש גירונדי ( מחצית הראשונה של המאה ה-19 ), שנפגש עמו בפאדובה מפליג בשבחו :

" וזכיתי לקבל םניו פה פאדובה, וליהנות מאור תורתו שלושה שבועות, ולמדתי ממנו כמה דברים בתורה ובתלמוד דרך פרד"ס. והאיש משה ענו מאוד ולא הדפיס שום אחד מחיבוריו. אמנם מצאתיו מלא תורה כאחד האמוראים וכו….

משה בן צור

בן יצחק בן משה בן שמואל בן משה ממגורשי קהילת קודש קאשטילייא. תחילת המאה ה-18. חי בסאלי, ואחר כך הלך לפאס או למכנאס ( נר המערב עמוד 157 ) חיבר " מערת שדה המכפלה ", והוא קיצור " אוצרות חיים " בצורת שיר, בתוספת שני פירושים :

" דברי קבלה " ו " הלכה למשה ". ספר זה הועתק בשנת תפ"ו בתאמאנרת שבדרום מרוקו בידי רבי שלמה בן רבי אברהם שבת. העתקה זו הובאה לירושלים בידי יצחק סוייסא ונדפס בירושלים בשנת תר"ע  בשתי מהדורות, אחת עם שני פירושים הנ"ל, ואחת בפורמאט קטן – בלעדיהם.

בשנת תע"ב חיבר ספר " צלצלי שמע ", המכיל שירים וקינות, ונדפס באלכסנדריה. בדך ע"ב הוא כותב " " אם יהיה אלוהים עמדי ויעזרני על דבר כבוד שמו לפרש ולחתום שני השירים, הראשון על הפרדס ושיר אחר על מעין חכמה, כמו שעזרני לגמור ולפרוש השיר של האוצרות בצביונו ובקומתו, וגם יעזרני לעשות חרוזים אחרים על הדינים.

ואכן בידינו עדות מאוחרת יותר, כי כוונתו עלתה בידו וחיבר קיצור ל " פרדס רימונים " של רמ"ק. כך לפי דבריו בהקדמת " משכיל שיר הידידות " עדיין בכתב יד, ובאשר לקיצור החיבור השני, הרי דברי החיד"א ערך מעין חכמה : " מעין חכמה להרב אברהם קלמנקש אשכנזי, הקדמות האר"י ז"ל, והרב משה אבן צור עשאה בשיר וקראו מבוא שער השמים, ושני פירושים על דרך הקבלה.

הראשון דברי אמת, והשני קרא משה, והכל עדיין בכתב יד יפה שראיתי, ניו יורק מופיע החיבור " מבא שער השמים " כתב יד נוסף נכתב בתוניס ולא ראיתיו.

משה הכהן בן נחמיה, ז' באדר תמ"ג – נהרג בו' באלול תע"ד. מקובל גדול, כפי שניכר מתוך רינתו של רבי יעקב אבן צור ( " עת לכל חפץ " דף פד.

מתתיהו סירירו בן חיים דוד.

 כ"ד בשבט תקס"ו – כ"ד בתמוז תר"ן ( ראה " עת לכל חפץ " )

סולימן אוחנה.

 יליד פאס. עלה לארץ ישראל וזכה בה לכבוד ולהילה. המקובל המפורסם, רבי אברהם אזולאי, מכנה אותו " חסיד ", כדבריו : " גם כתבתי קצת פשטים על התורה שהחסיד האלקי כבוד הרב  סולימאן אוחנה זללה"ה אשר מצאתיו בגנזיו…להקים לו שם אחריו, טוב מבנים ומבנות ".

המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

רבי סלימאן אוחנה – אנציקלופדית חוברת 5ארזי הלבנון.

נולד בפאס שבמרוקו, כן כתבו רוב מסדרי תולדותיו בשאלות ותשובות " ויאמר יצחק " כתב שהיה במכנאס, ומשם נסע לפאס. ועוד בצעירותו שם לדרך פעמיו ועלה לארץ ישראל והתיישב בעיר הקודש צפת ת"ו בימי תפארתה. כשעדיין הזהיר בה אורם של גדולי מאורי האומה מרבותינו בעלי ההוראה ובעלי הקבלה.

בספריהם של רבני התקופה אנו מוצאים רבנו מוזכר בכמה כינויים שונים. בספר שבחי האר"י ז"ל, כינוהו " רבי סולימאן מערבי ממדינת פאס ", או : רבי שלמון מערבי ". הגאון רבנו אברהם אזולאי ז"ל בספרו " בעלי ברית אברם " מכנהו " רבי סולמאן ותנא " ר"ת הרס"ו המופיע לרוב בספר הנזכר.

רבי סלימאן נודע בשערים באחד ומיוחד מרבני דורו, הן בתורת הנגלה והן בתורת הקבלה. והיה נחשב בעל הסמכות העליונה בכל הנוגע להלכות ומנהגי מלאכת הספרות סת"ם.

רבי סלימאן אוחנה הפוסק.

גדולי רבני דורו מאוד החשיבו דעתו של רבי סלימאן ומרבים להזכיר בחיבוריהם. תשובותיו והוראותיו, פירושין וחידושיו. וכן קבלוהו כש"ר המסכי"ם לפסקיהם, וכמכריע בפלוגתיהם ונביא כאן כמה דוגמאות לזה. הגאון המוסמך רבנו יום טוב צהלון הרבה להתכתב ולפלפל עם רבנו בהלכה ותכופות מזכירו בתשובותיו. וכה כתב עליו.

שאול שאל האיש החכם השלם והחסיד כמוהר"ר סולימאן אוחנה נר"ו וכו…שם. לקדוש ה' מכובד החכם השלם כמה"ר סולימאן נר"ו. ובשאלות ותשובות חדשות כותב : שאלה זו נשאלתי מאת החכם השלם כמוהר"ר סולימאן לפרש דבריו הרמב"ם והראב"ד ז"ל. וזאת תשובתו וכו….עיש"ב. תשובתו של רבנו הרס"א, ותשובת מריט"ץ אליו, ומה שהשיב עליה שוב הרס"א, ועוד שם.

היה הרס"א ז"ר שר המסכים להוראת הריט"ץ  ושם, חתם ביחד עם חו"ר צפת הגדולים בעניין הסמיכה שנהגו בה רבני אשכנז. גם נשא ונתן בהלכה עם הגאון מהרימ"ט ועם הגאון המוסמך רבני ישעיה פינטו ז"ל עיין שאלות ותשובות " נבחר מכסף "

גם הגאון רבי שלמה עדני מחבר " מלאכת לשמה " פירוש להמשניות מרבה להזכיר חידושים משם רבנו אשר ליקט מתוך פירושו על המשניות כתב יד. וכמעשה הגאון רבנו אברהם אזולאי שליקט מתוך פירושי וחידושי הרס"א על התורה ואספם לספרו " בעלי ברית אברם "

וכה כותב הרב יששכר בער בהקדמת ספרו " באר שבע " : ואחר כך שלחתי הכל לארץ ישראל ביד חכמי צפת תוב"ב כי נכספה וגם כלתה נפשי שגם המה יבחנו ויצרפו את דברי. דאווירא דארץ ישראל מחכים וכו'…וזה היום שכיבינוהו, נמצאנו ראינו שבא לידי הסכמת חכמי צפת המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם, היושבים ראשונה במלכות שמים וכו….

ובראשם חתימת ידו של הגאון רבנו סלמאן אוחנה ז"ל. גם בפנים הספר בחידושי מסכת כריתות כתב : אחר שכתבתי את זה בא אלי אגרת מארץ ישראל מקהילת קודש צפת תוב"ב, אני הקשיתי קושיא זו בשם מעכ"ת אל הרב הגדול ראש המדברים בכל מקום דכל רז ולא אניס מיניה החסיד מוהר"ר שולמא יצ"ו וכו…עד כאן לשונו.

כתב הגאון עוזנו החיד"א ב " שם הגדולים " בערך רבי סלימאן אוחנה שהיה מגורי האר"י ז"ל. וכן בספרו " מעגל טוב " כתב שהיה תלמיד האר"י ז"ל. וכן כתבו בהסכמת רבני צפת לספר " בעלי ברית אברם " שהיה מגורי האר"י.

אמנם ברשימת התלמידים שערך מהרח"ן בסוף שער הגלגולים בפרטי פרטות כיעויין שם לא מצאתי שם שמו של סולימאן גם בספר שבחי האר"ח כתב וזה לשונו : ועתה כעת קיימים עוד שלושה מתלמידיו החשובים יאריך ה' ימיהם ןשנותם, מהרח"ו נר"ו ומו"ה יוסף מערבי נר"ו ומו"ה גדליה נ"ו, והם גדולי ישראל וכו….

בפרט רבי חיים ויטאל נר"ו כל העולם מעידים עליו שטין שני לו בכל העולם כולו וכו… עד כאן לשונו עיש"ב. הרי שלא הזכיר בין תלמידי האר"י ז"ל סלימאן. ואפשר שהיה תלמיד תלמידיו וברוך היודע.

באינצקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישאל כתב על רבנו הרס"א שעלה לארץ ישראל והשתקע מתחילה בטבריה. ובשנת שס"ג אחרי חורבנה של טבריה עבר לצפת, ונמנה בשנת שס"ה על חכמיה. גם ממכתבי הרב שלמה שלומיל שעלה לצפת בשנת השס"ג וכתב מכתביו בשנות שס"ו שס"ט מתבאר שבאותן שנים היה הרס"א ז"ל בצפת. ואם כן לפי ידיעות שלו נראה שלא היה הרס"א ז"ל בצפת בשנות השל"א של"ג בזמן שחי ופעל שם האר"י.

איך שיהיה הדבר ברור על פי עדותם של רבני דורו שהיה רבנו רבי סלימאן נחשב כאחד הגדולים והמוסמכים ביותר מכל מקובלי צפת בתורת האר"י ז"ל, כאשר נעתיק לפנינו אי"ה מלשונותיהם.

באגרת הרב שלמה שלומיל ז"ל שבקונטרס הנודע בשם " שבחי האר"י ז"ל הזכיר שמו של רבי סלימאן בסלודים כמה פעמים. וזה לשונו שם : וביום השבת הולכים כל העם לשמוע הדרשה מפי החכמים, ובכל יום ה' מהשבוע מתקבצים כל ישראל אחת תפלת שחרית לבית הכנסת א' גדולה ומתפללים שם תפלה נוראה עד מאוד כל ישראל וחורבן בית אלהינו וכו….

וכל התפלה עושים אותה כל ישראל בכיה גדולה וכו…וקודם שמתחילים להתפלל עולה הרב הגדול מהר"ם גלאנטי יצ"ו על הבימה ודורש דברי כבושים ומעורר ישראל ליראת ה' וכו….ואחר כך עולים הראשי ישיבות חכמים וחסידים גדולים ובעלי עבודה על הבימה שם הראשון הוא החכמם מוהר"ר מסעוד סגי נהור וכו… וידוע לכל רוב קדושתו ובקיאותו, ושם השני מו"ה שלמון מערבי, מפורסם בישראל בחכמה וענוה יתירה, ובחזידות מופלאה, ומתחילים להתפלל באימה ובפחד וביראה גדולה, ושתי עיניהם זולגות דמעות כשני מעיינות מים, מי ראה כאותן תפילות וזעקות הגדולות וכו….

ושם כתב זה לשונו : והנה היותר מופלאות בחכמת האמת בכל ארץ הצבי מלבד הרב הגדול הקדוש כמוהרר"ר חיים ויטאל נר"ו שאין כמותו בכל המון ישראל והוא עתה בעת הזאת בדמשק. אבל אחריו הם שני המאורות הגדולים אשר הטיבו לכת וכו…שם הראשון מוהר"ר סולימאן נר"ו ממדינת פאס ושם החכם השני הוא מורי ורבי כמוהר"ר מסעד סגי נהור וכו…עד כאן לשונו.

עוד כתב שם, לאחר שסיפר מכ=עניין גילוי גתב האר"י ז"ל בין חו"ר ארץ ישראל. וזה לשונו : ןמאותו יום והלאה נתפשטו הספרים בין יחידי סגולה בארץ ישראל בלבד. ומורי כמוהר"ר מסעוד סגי נהור ומורי כמוהרר"ר סלימאן המערבי נר"ו הם סיימו אותם הספרים שלוש פעמים, והם בקיאים בהם כמו ברל"ף בי"ת, וכן הם בקיאים בכל הזוהר ובתיקונים, ומאירה לפניהם השמש וכו…עד כאן שלונו.

המקובלים במרוקו-רבי סלימאן אוחנה הסופר.

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

בית כנסת אבוהב בצפת

בית כנסת אבוהב בצפת

רבי סלימאן אוחנה הסופר.

סופר סתם מופחלא בדורו היה וכה מעיד עליו גאון עוזינו החיד"א בשם הגדולים : כותב תפלין בקדושה. וכמ"ש " מגיד מראשית " בריש תשובה מהר"י עד כאן לשונו.

וכן כתב עליו הרב השואל בשאלות ותשובות גדול חכמי דורו הרב משה גאלאנטי ז"ל בהיותו בדין מדיני הספרות :

והנה כתב החכם השלם החסיד, דרבה ענותנותיה שהוא דן לכל אדם לכף זכות. ואפילו שביזוהו אינו מחרף ולא מגדף, חכם מופלג בזקנה ובשיבה שלא דיבר עליו מטוב עד רע. שהו החכם השלם החסיד הסופר המובהק כותב תפלין בכוונות אלוהיות בקדושה, זורח אורו במחניכם הקדוש וז"ל וכו…

ואתם הגיבורים כהני ה' אליכם משפט הגאולה ללמדני. כי תורה היא וצריך אני ללמוד. על מי לסמוך על הגאון יוסף קארו ז"ל שהוא מריה דאתא ומפיו אנו כולנו חיים. אנו נסמוך על אותו חכם החסיד ענוותן כהלל אין גומרים עליו את ההלל סופר מהיר כותב תפילין בכוונות אלוהיות זה כמה שנים שיצאו מתחת ידיו יותר מאלף זוגות תפילין לארץ מרחקים וכו…

וזאת כתב עליו הגאון רבי חיים אלפאנדארי ז"ל בספר " מגיד מראשית " שהזכיר הגאון החיד"א ז"ל : ומה שהביאני לידי מידה זו להכשיר ולראול היש משכיל באשר הראני ידי נפש בנן של קדושים סופר מהיר בתורת האלוהים בתפילין דבדיקי אתוותא, כתובים באצבע אלוהים הרבה האלוהי מה"ר סלימאן זלה"ה אשר כל רואיהם יכירום ויאמרו כי לאלוהים קרובים, והן בקדושיו לו יאמין, ושם נמצא כתוב וכו   עד כאן לשונו.

הגאון חיד"א היה ברשותו זוג תפילין כתובים באצבע רבי סלימאן והחשיב אותם מאוד כאשר נראה בעליל מתוך רשימותיו שבפנקס יומן נסיעותיו " מעגל טוב "

אאיר כ"ג, יום ד. מפדובה נסענו. ובאמצע הדרך ביקשתי תיק התפילין ואיננו ונצטערתי מאוד כי מלבד שהייתה מלאה ספרים יקרי הערך, עוד בה תפילין של רש"י ז"ל כתובים באצבע הרבהגדול תלמיד האר"י ז"ל מוהר"ר סולימאן ז"ל.

ומהר"רחיים אלפאנדרי ז"ל בספר " מגיד מראשית " הוא היה מונה שבחן. וברוך השם כבודו אשר לא עזב חסדו. ורוח לבשה הוי טורינו. וירכב על סוס אחד, ורץ אליו לאחוריו יותר ממיל, ושואל כל עוברי דרך, ושם נאמר כי ראו צייד אחד כאשר ירים כיס גדול והביא הכל בשלמות עד כאן לשונו.

ועד שמננו היה נמצא בצפת ספר תורה עתיק שנכתב על ידי רבינו הרס"א, וכמסופר עליו בספר " חבת ירושלים " פ"ה במאמר |" גלות עליות " משם ספר אה"ץ. שהעמידוהו לסופר סתם שכתב מהר"י אבוהב עם ספר תורה של הגאון שלמה אוחנה, ואין מוציאין הספר תורה של ר"י אבוהב לקרות בו שלוש פעמים בשנה , בראש השנה, ביום הכיפורים ושבועות, וספר תורה של רבי שלמה אבוחנה מוציאין אז למפטיר.

ובספר " שמות הגיטין " כתב אודות רבנו הרס"א וזה לשונו : היה לפנינו בצפת גדול אחד שהיה סופר מובהק של תפילין וכותבפ בקדושה ובטהרה, ותפילין שלו מפורסמים אתנו פה בעזה, שמו היה סולימאן בן אוחנה.

הרס"א המחבר.

רבי סלימאן עשה פירושים לתנ"ך כדמוכח מסוף הקדמת רבי אברהם אזולאי לספר " בעל ברית אברם ", שהיה כתב ידי של רבי סלימאן לפניו וכן עשה הגהות ופירושים להמשנה ולפירושים של הרמב"ם ורע"ב, ובספר " מלאכת שלמה " להר"ש עדני ז"ל מביר מחידושי רבנו אלו שכנראה מהקדמתו שהיה לפניו הכתב יד של פירושו על המשניות וכן למדרשי הלכה וספרי. ומכילתא.

גאון עוזינו החיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים, הזכיר הגהותיו על הספרי, וגם הזכיר פירושי הרס"א לחיבורים הנזכרים גם הרב דוד פארדו בחיבורו " ספרי דבי רב " והרב יהודה נגאר בחיבורו " שבות יהודה " מרבים להזכיר מחידושי הרס"א על הספרי והמכילתא בספר " זרע אברהם " עד הספרי הדפיס הגהות אלו בשם כתב ידי קדמון לחכם ירושלמי לא נודע שמו. וכן בסוף הספרי נדפסו ללא ציון שמם המחבר.

בספר " נאדר בקודש " נדפז נוסח ספר יצירה מנגד מפי הרב המופלא במקובל האלוהי שלוימאן בן ואחנה זלה"ה. ובספר הזוהר נדפס בווילנא בשנת תרכ"ו עם הגהות הגר"א, הובאו הגהותיו של רבי סלימאן ז"ל בסופו.

פטירתו.

נראש שרב בלימאן נךב"ע לפני שנת ש"פ – 1620. כי באייר שע"ז עדיין היה נמנה בין החיים כדמוכת בתשובות מהר"י פינטו ומתשובת מהרי"ץ שם, ומתשובתו של רבי סלימאן שם ובהקמת הר"ש עדני לפירושו על המשניות " מלאכת שלמה " כתב וזה לשונו : ואלה הם התועלות בספר הזהוכו…ששית שנזדמן לידי גם דברי החכם השלם הר"ר סולימאן אוחנה ז"ל אשר נודע בשערים שמו אשר היה ישר ותם וכו..עד כאן לשונו.

וההקדמה הנזכרת נכתבה בשנת שע"ט, גם בספרנו זה אשר השלמתו הייתה בראש חודש טבת שנת ש"פ ככתוב בשער הספר כתב מהר"א אזולאי ז"ל בסוף הקדמתו וזה לשונו : גם כתבי קצת פשטים על התורה מהחסיד האלוהי כמוהר"ר סולמאן וחנא זלה"ה אשר מצאתי הגנזיו וכו.. עד כאן לשונו. דנראה ברור מכל שנפטר לערך בשנת שע"ח תנצב"ה וזיע"א. 

בית  הכנסת אבוהב

המסורת העממית קושרת את בית הכנסת לדמותו של רבי יצחק אבוהב, מחבר ספר המוסר 'מנורת המאור', אולם סביר יותר שבית הכנסת נקרא על שם רבי יצחק אבוהב, בן המאה ה-15, שנחשב לאחרון גאוני קסטיליה. ידוע שרב זה שימש ברבנות בטולדו ועמד שם בראש ישיבה שתלמידיה התעמקו במחשבת ישראל ובקבלה. בין תלמידיו היה רבי יעקב בירב, שלימים עלה לצפת והיה מראשי חכמיה. 
ייתכן כי רבי יעקב בירב הוא שהביא לצפת את ספר התורה המיוחס לרבי יצחק אבוהב, ספר שמעניק לבית הכנסת משנה חשיבות. ספר התורה הזה נחשב לעתיק שבספרי התורה המצויים בצפת וסביבו צמחו מסורות ואגדות רבות. מסופר שרבי יצחק אבוהב טבל את גופו במקוה הטהרה 26 פעמים בכל פעם לפני שכתב את שם ה' בספר התורה (הגימטריה של שם ה' היא 26). הספר ספון כל השנה בארון הקודש ומוצא לקריאה רק שלוש פעמים בשנה: ביום כיפור, בשבועות ובראש השנה (ראשי תיבות 'כשר'). ספר תורה אחר שנמצא בבית הכנסת אבוהב הוא ספרו של רבי סולימאן אוחנה, רב ומקובל מפס שבמרוקו, שעלה לצפת והתחבר לתלמידי האר"י. ספרי תורה אלה העניקו משנה חשיבות לבית הכנסת ועל כן נהגו יהודי צפת במשך הדורות להתכנס בו ולחוג בהילולה רבתי את ליל חג השבועות – ליל מתן תורה. בבית הכנסת נהוג היה לערוך בימי שישי טקסי כלולות. לאחר תפילת מנחה, בהשתתפות החתן וברוב עם, נהגו להוביל את הכלה בתהלוכה שבראשה צעדו כליזמרים ואחריהם רקדו ושרו בני הקהילה. 
בית הכנסת נבנה במאה ה-16. בכותל הדרומי, הפונה לירושלים, יש שלושה ארונות קודש. בימת בית הכנסת מוגבהת במרכז, כשהקהל יושב מסביב ופונה אליה, כמנהג בתי הכנסת הקדומים. על כיפת בית הכנסת יש עיטורים וסמלים, המתארים כלי נגינה ששימשו בבית המקדש, סמלי השבטים וארבעה כתרים: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, ואליהם נוסף כתר ייחודי לצפת 'כתר קרובה הישועה', לציון הציפייה למשיח. כיאה לאווירה של צפת, גם נתנו בהם סימנים ומספרים: במה אחת, שתי מעלות אליה ושלושה ארונות קודש, ארבעה עמודים, וכו'.

המקובלים במרוקו-סעדיה אזאווי.

 

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם מקובל ממרוקורוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

סעדיה אזאווי.

 נזכר ב " מאור ושמש "

סעדיה בן רבוח בן משה.

 נפטר לפני שס"ז. חסיד גדול, מרבני פאס. כתב כרך גדול של דרשות " מכיל כשלוש מאות דפים, ויש בו גם כן חידושים ועניינים בקבלה.

סעדיה בן ברוך ביטון.

ראה " מאור ושמש "

ראובן בן צור.

 נפטר ד' באלול תמ"ד, " חכם גדול מקובל וחסיד גדול. הוא אבי הרב המפורסם כבוד הרב יעקב בן צור, היה תלמיד מהרב מרדכי אצבאן הזקן. והיה מתנהג הרב ראובן בחסידות מאוד ומחמיר על עצמו חומרות גדולות בעניין המאכל, וידענו עניין נפלא שאירע לו ( החיד"א )

רפאל משה אלבאז בן שמואל בן יהודה. 

תקפ"ג – כ"ב בתמוז תרנ"ו רב ומורה צדק בצפרו, " חכם מדעי בכל החוכמות ומקובל " שיריו השגורים בפי יהודי המערב קובצו, מהם נדפסו ב " היטיבו נגן ", לרבי רפאל אדרעי בעיר פאס, וב "ישיר ישראל ", פאס, בספרו " שיר חדש וקול בוכים ", ירושלים.

ספרו הקבלי החשוב הוא " עדן מקדם " פאס, ת"ש. אנתולוגיה קבלית, מעין " מדרש תלפיות " של רבי אליהו הכהן. וכן קוטרסו " מיני מתיקה " ובמיוחד הקונטרס " עטרת פז " – שניהם נסחפו ל " עדן מקדם " – העוסק כולו בצירופי השמות.

רפאל יעקב בן סמחון בן מכלוף.

נפטר בשנת תרי"ז מחכמי פאס. " חכם גדול דיין מובהק, פסקן ודרשן " ( הכסמת רבני פאס לספר " בת רבים ). ( הערה אישית שלי : החכם הנ"ל הינו ממשפחתה של יפה בנוז, המכונה אצלנו " בנט ספרו " ). תלמידו של רבי חיים דוד סירירו.

חיבוריו הקבליים " בת רבים ", מעין אנציקלופדיה הלכית וגם פירושים על התנ"ך והתלמוד, ג'רבה. " סוד הרזים " ג'רבה, והוא פירוש ל " אוצרות חיים " של רבי חיים ויטאל בעל " ספר החזיונות ". בראשו : קונטרס " כלל חכמת הקבלה " והא לקט משלושה מקובלים.

דבריו בהקדמת הספר עושים רושם של תעמולה לקבלה. לפי בן נאיים נחשב מומחה בקמיעות.

שאול הסבעוני.

נזכר ב " מאור ושמש "

שאול ישועה אביטבול.

1740 – 1809 בערך. מחכמי צפרו. מכונה : רב שיש"א

שאול נחמיאס ( נחמייאש ).בן דוד בן מסעוד.

המאה ה-19. מרבני מראכש. בהסכמות הוא מכונה : " צדיק המפורסם בכול ערי המערב חסידא קדישא ופרישה, המקובל האלקי המלומד בנסים ". בנו, שלמה, מביא ב " מעשה נסים " בראשי הספרים שההדיר. חיבוריו הקבליים הם : " וישמע שאול ", הערות הלכיות לשולחן ערוך או"ח בשילוב עניינים קבליים. " ויאמר שאול " פירוש קצר לפרשת בראשית, " בית שול " על כמה פסוקי נ"ך.

רבי שאול – ארזי הלבנון.

רב מופלא, מלומד בנסים, סיני עוקר הרים הנשר הגדול, חסידא קדישא ופרישא, מקובל עצום, מרבני מרוקו " חסיד בעל מעשים ומקובל " הניח אחריו חיבורים רבים בכתב יד.

ואלה הם חיבוריו :

1 – " ויאמר שאול " על הנ"ך

2 – " בית שאול " – על התורה.

3 – " גבעת שאול " – על חמש המגילות

4 – " וישמע שאול "  על ארבע טורים.

5 – " קדש הילולים " – על כמה מסכתות והרא"ם ופירוש רש"י.

6 – " ויגד לשאול " – שאלות ותשובות. ועוד ספרים על הזוהר הקדוש.

7 – " קדש הילולים ".

המקובלים במרוקו

 

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבימקובל והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

שאול סירירו הראשון בן רבי דוד.

1566 1655 בערך. בעל פירוש " חנוך לנער " על משלי, ובסופו איזה עניינים בקבלה. אני הכותב יש אתי הספר הנזכר בכתב יד ממש.

 ארזי הלבנון.

רבי שאול סירירו הראשון.

הגאון המופלא חד מן קמיא עיר וקדיש נר המערב מרהא ורבנא הגדול בענקים יחיד בדורו רבי שאול סירירו ז"ל, מגדולי רבני יהדות מרוקו והנודעים ביותר בה מאז בואם של מגורשי ספרד אליה. חכם מופלא היה, חובר חיבורים בחכמות ובלימודים, יושב בדין ומנהיג את בני קהילתו, מתקן תקנות וגודר פרצות, ידיו רבי לו בנגלה וגם בנסתר, ועל הכל רב כוחו בחכמת הדרוש.

שמו נזכר בסילודין, וכתרים יקשרו לראשו, וגדות וסיפורים ידברו בקדושתו ושזכה לגילוי אליהו.

רבי שאול סירירו היה מהדור השני למגורשי קאשטילייא שבאו להתיישב במרוקו, וקבע מושבו בעיר פאס המעטירה. הוא נולד בשנת שכ"ו – 1560, לאביו רבי דוד סירירו זצ"ל, שתואר " האדם הגדול בענקים, בעל נסים ובעל מעשים ".

רבותיו היו גדולי חכמי ורבני פאס, רבי משה בן טשטיאל זצ"ל, רבי שלמה עוזיאל זצ"ל ורבי יהודה עוזיאל זצ"ל.

בהיות בן י"ט שנה השלים את חיבורו הגדול " חנוך לנער " ביאור על כל ספרי משלי, ומתוכות ניכרת גדולתו וחכמתו בידיעת התלמוד והמדרשים בבקיאות מדהימה, וביותר בלשונו הקדמונית המיוחדת הדומה ללשון ראשוני פרשני התנ"ך.

להיות טרוד בפרנסה, כתב את ספרו רק שעה אחת בלילה, ושאר הזמן קודש היה לתורתו ולמלאכתו. בזמן מסוים נוסף לשמו שם " שמואל ".

בן ל"ג שנים נתמנה לראש ישיבה בפאס, ושנתיים אחר כך נתקבל כחבר בבית דינו של רבי וידאל הצרפתי ז"ל ורבי שמואל בן חביב זצ"ל, ובמשרה זו החזיק עד שנת שפ"ב, לאחר פטירת רבי שמואל אבן דנאן בשנה ההיא, נחשב רבי שאול סירירו לראש החכמים בעירו.

במסגרת תפקידו בדיינות העיר, מצוע וידוע היה רבי שאול סירירקו בכל ענייני העיר החמורים, ונפגש במעשים אשר לא ייעשו כגון גזל וכדומה. רבי שאול סירירו התריע ביותר בדרשותיו לתקן הקהילות, ותיקן תקנות וגזרות לגדור מעשים אלו, וכולם בהיגיון ובשכל ישר, כדי להציל עשוק מיד עשקו ולהרבות האחדות והשלום.

רבי שאול סירירו היה פוסק גדול, ופסקיו נתקבלו כדבר אורים בכל ארצות המערב, ומי לנו גדול מרבי שלמה צרור זצ"ל רבה של אלג'יר, שכתב עליו בשאלות ותשובות התשב"ץ חלק ד' סימן ח' : הדיין המצויין יחיד בדורו כבוד הרב שאול סירירו נר"ו אשר נודע שמו בשערים המצויינין בהלכה, דבריו הלכה בכל מקום ומי כמוהו מורה בזמן הזה בכל גלילות המערב, ומי הוא זה אשר מלאו לבו לבוא אחרי המלך את אשר כבר עשה. והביא דבריו החיד"א בשם הגדולים בערכו של רבי שאול סירירו.

רבי שאול סירירו האריך ימים קרוב לתשעים שנה, ונפטר באלול תט"ו. כל ימיו קודש ללימוד התורה, להורות הדיינים, ולכתוב חיבורים. מהם נדע על :

1 – דרשות, נדפסו בשני כרכים עמוסים על ידי רבי דוד עובדיה שליט"א בירושלים ת"ו תשמ"ט – תשנ"א, בשם " דרושי רבי שאול סירירו ".

2 – " אורים ותומים " – אסיפת דינים על סדר ארבע חלקח שלחן ערוך, בכתב יד.

3 – " חנוך לנוער ", פירוש הגיוני על משלי, יצא לאור על ידי רבי דוד עובדיה הנ"ל בירושלים תשנ"ז.

4 – " דברי הימים של פאס ", יצא לאור במהדורה מוערת על ידי מאיר בניהו, תל אביב תשנ"א

5 – " שיעורי חז"ל ומדיתוהן ", נדפס בסוף ספר זכות אבות למהר"א קורייאט.

6 – שאלות ותשובות, רובם אבדו ברבות הימים, וחלקם נדפס במפוזק בספרי הדורות.

גולת הכותרת של חיבוריו, הם דרושים המרובים שדרש בימיו בקהילתו בעיר פאס, ורשמם לדורות בכרכים אחדים מלאים וגדושים. דרושים מלאים וגדושים בעשרות פסוקים ומאמרי חז"ל, שהוא מבארם ודורשים כמין חומר, בהסברה נפלאה ובלשון צח ובהיר.

למעשה ניכר בחיבורו זה, גם בחיבורו על משלי, שיטת מסורת הדרוש של רבני ספרד הקדמונים, שאביו נמנה בין גוליה.

בדרשותיו הרבה לבאר הגזרות שניתכו על עירו וסיבתם, ובכך חיזק את האמונה הישראלית, וניגד אמונת הנוצרים והמוסלמים. ידיעותיו הרחבות היו גם בפילוסופיה ומחשבת ישראל וגם בקבלה. לצד זה ברום קומתו ירד ללמוד חכמת העמים וספריהם, והשתמש בידיעותיו אלו הרבה בביסוס האמונה הצרופה, על ידי ביטול וסתירת תיאוריות ומסקנות הגויים.

גודל חכמתו ורוחב שכלו באים לידי ביטוי בדרושיו, עד שכל הקורא בו משתאה ומשתומם על מחברו, היאך ומתי הספיק להגות במכלול החכמות והלשונות והלימודים שיכתוב בהם.

אכן זאת נדע שמורם מעם הוא, מיחידי דורו דור דעה, וכעדות רבי שלמה צרור זצ"ל כנ"ל, וספריו המה ילודיו ובני טיפוחיו שבהם עמל ושיקע הגיגיו וחידושיו, וראויים הם לבא לרום קומתם הנוכחי.

המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

שאול סירירותפילה בכותל

המאה ה-17. בקובץ ליקוטים קבליים, שנכתב בצפון אםפריקה במאה ה-18, נמצא : " כתב בספר התפוח לכבו הרב שאול סירירו זצ"ל וזה לשונו : דע בני כי המקובלים ידועים….יע"ש, עד כאן מצאתי כתוב בפירוש ישן, נמצאות סגולות וקמיעות ממנו.

שלום בוזאגלו בן משה בן שלום.

מגדולי הקבלה במזרח, יליד מראכש. בערך בשנת 1745 היגר ללונדון, ונפטר בה בשנת 1780. רבותיו בקבלה היו : רבי אברהם אזולאי, רבי יעקב פינטו, רבי ישעיה הכהן ורבי יעקב גדליה. כן הוא מזכיר את רבי חיים בן עטר הזקן, שנפטר בשנת תפ"א כמי ש " בסוף ימיו למדתי ממנו כמה דברי חכמה. פירושו לזוהר, שדרך אגב, הוא הפירוש המלא לזוהר שראה ראשונה אור הדפוס, " מקדש מלך " אמשטרדם, נוטה מצד אחד לפשט, ומצד שני לקבלת האר"י.

הספר נפוץ מאוד בחוגי המקובלים ונדפס תשע פעמים. א' יערי מוסיף, כי ספר זה הוא " הפירוש על הזוהר הנפוץ ביותר בחוגי החסידים, ואף אלה מבין החסידים שפסלו את דברי " חמדת ימים " לא פסלו בגללו את " מקדש מלך ", המביא את דברי " חמדת ימים " פעמים הרבה.

אף ייזכר כאן, כי במהדורת זאלקוויא, תקנ"ג  של " מקדש מלך " באו הסכמות של רבי לוי יצחק מברדישטב ורבי ישכר דב מזלאטשוב. חיבוריו הקבליים האחרים הם : " הדרת מלך ", פירוש לורייאני על מאמרי זוהר עמוקים.

" פני מלך, הוד מלך, כבוד מלך ", פירוש על ה " אידרות " ועל " ספרא דצניעותא " , " כסא מלך " פירוש על " תיקוני הזוהר.

גרשם שלום, באנציקלופדיה עברית, כרך כ"ט : כדוגמא ליחס ההערצה אליו מבן שמנו אביא דווקא מפי אדם שאינו שייך לעולם הקבלה. רבי אברהם בן רבי שלמה מהאג, ערך דיון הלכתי בנושא רפואי, והוא כותב בין היתר : " ועוד אני כותב ראיה זו על הספר, בא החכם מן המערב ה"ה ידידי האח נפשי החכם השלם המקובל האלוף כבוד הרב שלום בוזאגלו נר"ו, בעל המחבר מקדש מלך…והגיד לי שבארצות מערב וכו…..

רבי שלום בוזאגלו כותב בהקדמת למקדש מלך : " ותורה מחזרת על אכסניא שלה ובעיר מארואיקוס מצאה בית וקן לה אשר שם שתה אפרוחיה הלומדים מתוך דוחק וחמס…ובראשם הרב הגדול המפורסם חסידא דקדישא המקובל האלדי כבוד הרב אברהם אזולאי זלה"ה.

לרב לי עשיתי ממנו זאת החכמה למדתי, ובספר הזה בשם מורינו לו הזכרתי. כי לכבוד הרב זלה"ה בשם הרב סתם קראתי. ומתלמידיו הרבניים לחברים לי קניתי, וגם מהם סתרי תורה למדתי. מהם אשר המה חיים עדנה…ה"ה מעלת החכם השלם המקובל האלוהי כבוד הרב יעקב פינטו…ומהם נוחי נפש…ה"ה מעלת החכם השלם כבוד הרב ישעה כהן.

וארי דבי עילאי דיתיב בתוואי לבאי הנמנה תמיד לכל דבר מצווה, ויחדיו ימתיקו סוד תורה באהבה ואחוה, הוא אחד המיוחד מבני עליה, מעלת החכם השלם הדיין המצוין כבור הרב יעקב גדליה זלה"ה

המקובלים במרוקו

 

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מתוך אנציקלופדית " ארזי הלבנון " על רבי שלום בוזאגלו.מקובל

גברא רבא יקירא. דמגליא כל טמירא. עמיה שרי נהורא. כל מלתא רבתא לגבי דידיה זעירא. בדרישה ובחקירה. מפלפל בסברא. בקי בכל סתרי התורה. נכנס בעובי התקרה וליה יש ברירה. לברור אוכל מתוך הפסולת כחמה ברה. תקן אזנים לתורה. והגיד ספר הזוהר שחיבר הרשב"י בוצינא דנהורא. על הגהות האר"י שבחבורה. שמסר לכבור הרב חיים ויטאל ערוכה בכל ושמורה. לחסיד המכשלה מתוך עם יפה וברה. ולהעמיד הדת על תלה כדמעיקרא. ה"ה הרב המובהק החכם השלם המקובל האלוקי כבו הרב שלום בוזאגלו נר"ו – לשון ההקדמה להקדמתו לזוהר שנדפסה שמהדורות רבות.

רבי שלום בוזאגלו היה אחד המקובלים הפוריים ביותר שקמו לעם ישראל. ספרים רבים חיבר בשטח הקבלה ולמרות זאת פרטים מעטים ידועים לנו אודות תולדותיו. שנת לידתו אינה ידועה אבל בערך בשנת ת"ע – 1710, כך גם עיר הולדתו.

אולם ניתן לשער שנולד בעיר מראכש אשר במרוקו, משום שאת רבותיו בקבלה הוא מציין בהקדמתו לפירושיו והללו " רבי אברהם אזולאי, רבי יעקב פינטו, רבי ישעיה הכהן ורבי יעקב גדליה – היו מהעיר הנ"ל – מראכש. כמו כן למד אצל הגאון הקדוש רבי חיים בן עטר הזקן זקנו של האור החיים.

עוד ידענו לו ששימש כאב בית דין במראכש ומשום רדיפות שנרדף על ידי מלך מולאי איסמעיל ושר צבא חילו עבר ללונדון. כאן נפגש עם הדרי"ם מארץ ישראל וממרוקו ויחד המתיקו סוד בבית ה'\ כפי שכותב הוא " החכם השלם כבוד הרב שלמה עמאר נר"ו שלוחא קדישא שארץ ישראל תוב"ב בעוברו דרך פה לונדריס, אמר לי קבלה בידם וכו…..

וכן כתב הוא " נשאלתי מגבר עמיתי בתורה, החכם השלם הדיין המצויין ר"מ מתיבתא דאגאדיר יע"א בעוברו מחנהו לכאן לונדון יע"א ה"ה אחד מבני עליה כבוד הרב יעקב גדליה זל"הה טעם לכוונות שבע שמות וכו….

בהיותו בלונדון נתקבל בתור דיין. הגאון רבי שלמה שלם אב בית דין אמסטרדם מתארו : " איש אלוקים קדוש " ואמר לו. גם גיסו הגאון בעל " בנין אריאל " כתב עליו תואר נדיר בזמנו " המקובל האלוקי " והגאון חיד"א בפירושו ניצוצי אורות על הזוהר הקדוש מביאו יותר משלוש מאות פעמים.

באחד הימים נזדמן רבי שלום בוזאגלו להעיר המבורג ושם נפגש עם אב בית דין הגאון רבי יהונתן אייבשיץ. היה זה באותם ימים בהם בערה אש המחלוקת בינו לבין רבי יעקב עמדין – היעב"ץ אודות הקמעות שהראשון כתב.

רבי יהונתן אייבשיץ הראה את אחד הקמעים לרבי שלום בוזאגלו ושיכנעו בדבר אמיתות הקמיע ובכך ביקשו לפרסם את צדקתו ברבים. וכן אכן נעשה. אולם בשוב רבי שלום בוזאגלו ללונדון הוא שינה את דעתו וכתב לרבי יהונתן אייבשיץ מכתב ובו מבקש ממנו שיסביר את פשר הקמיעים, שכן קלא אית ליה שהמה מכת הש"צ ימ"ש.

באחרית ימיו עלה והשתקע בצפת, ונמנה בין אדירי וארזי הלבנון דשם, הוא נודע כתור איש קדוש וטהור אשר מורם מעם, ולא נודע מקום קבורתו.

המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקומקובל

שלמה אבודרהם.

  המאה ה-18. מחכמי תיטואן. בהקדמת " מעשה רק"ם ", מיום י"א בחשון תקס"ו, נזכר אברהם בן " החכם השלם הדיין המצוין הרב הכולל המקובל האלוהי חסיד ועניו כבוד הרב שלמה אבודרהם זצ"ל. ובהקמת שאלות ותשובות " זכות אבות " מחודש תמוז תקנ"א, נזכר יצחק אבודרהם נר"ו בן לאותו צדיק החכם השלם הדיין המצוין הרב הכולל המקובל האלוהי עץ החיים כבו הרב שלמה זצ"ל. 

שלמה בן שבת בן רבי אברהם.

מהעיר תאמאנרת מנוף סוס, העתיק את " מערת שדה המכפלה " של רבי משה בן צור באדר ב' תפ"ו. אף צירף הקמה בשם " הלל גמור "

שלמה ווענונו.

1800בערך. חיבר ספר " הלולא רבא ", והא סדר הלימוד לליל ל"ג לעומר, ליוורנו. בהסכמת רבני ליוורנו כתוב : " ….ובא אחד חכם מתושבי המערב, החשוב המעולה החכם השלם והכולל כבוד הרב שלמה ווענונו נר"ו, הקריב את קרבנו בהננו ואנו להדפיס מחדש בתוספת מרובה הוד לטובה חידושי תורה שפתיה נאוה " וכו….

שמואל עמאר 

רב ומורה צדק בעיר מראכש והיה מקובל. מדבריו הביא רבי שלום בוזאגלו בחיבורו " מקדש מלך ", כנרשם בלוח ראשי התיבות, בסוף חלק ראשון.

שמעון בן לביא.

מקובל גדול, ממגורשי ספרד. חי בפאס. בערך בשנת ש"ט עבר לטריפולי בדרכו לארץ ישראל, אלא שהחליט להשתקע בטריפולי מאחר שמצא לפניו שדה פעולה נרחב. חלק נכבד בין השנים רנ"ב – ש"ט, הוא פעל בפאס, ובמשך תקופה זו עסק בחיבור ספר , כתם פז " למקובל שמעון לביא בפאס – הפירוש היחיד לזוהר שלא הושפע מקבלת צפת. אף חיבר ביאור מלים זרות שבספר הזוהר. מפורסם ביותר הוא שירו " בר יוחאי

אברהם אביחצירא.

תאפילאלת.

אברהם בן עטר בן יעקב.

החכם השלם בחכמת האלוהות.

אברהם בן עטר בן עובד בן יהודה.

מרבני פאס מקובל וחסיד

אברהם אצבאן.

מכנאס. בתוספת למכתב שכתב אל " הדיין כבוד הרב יהושע " הוא מבקש לקבל בהשאלה את הספרים " עשרת מאמרות של הרמ"ע מפאנו ו " ספר רזיאל "

אברהם בלולו.

מחכמי דמנאת. בכתובה תואר כ חביד טהעניו מקובל אלוהי

אברהם חליווא.

המאה ה-ה18. מחכמי מכנאס. נכדו מעיד שהיה חכם בנגלה ובנסתר

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר