הערצת הקדו.-יהודי מרוקו-י.בן עמי


Le Musulman Lahcen qui entretient les tombes juives

LE MUSULMAN LAHCEN QUI ENTRETIENT LES TOMBES JUIVES.

Publié le 19/06/2016 à 18:01 par rol-benzaken

LA PROMESSE DE LAHCEN À MOSHÉ

Lien de l'article

Il y a plus de 60 ans que Lahcen a fait à son ami Moshé la promesse d'entretenir les tombes de ses ancêtres. Et cela fait plus de 60 ans qu'il honore, sans faillir, sa promesse à son ami.

Il y a longtemps, au début des années 1950,  Lahcen a vu, le cœur serré, partir son ami Moshé pour Israël. Obligé de quitter, avec sa famille, sa belle terre du sud qui veille sur ses aïeux, Moshé, Marocain de confession juive, a alors demandé à Lahcen, dont l’amitié s’avérera indéfectible, de s’occuper des tombes de ses ancêtres. Lahcen s’en souvient comme si c’était hier. Les deux hommes se sont dit adieu un jour d’hiver, et Moshé s’en est allé l’âme un peu moins lourde, rassuré par la promesse que lui a faite son ami de s’occuper de ses ancêtres comme il s’occuperait des siens.
Cette promesse, Lahcen l’honore depuis bientôt 70 ans. Voûté aujourd’hui sous le poids du temps, cet homme d’une infinie noblesse, un Amazigh musulman du village d’Arazan, dans la région de Taroudant, n’a en effet jamais failli à sa parole. Et, en chaque début d’année, immanquablement, il se rend sur les tombes de la famille de son ami Moshé pour les nettoyer, allant jusqu’à, malgré ses bien modestes moyens, se pourvoir de pots de peinture pour en rafraîchir les épitaphes. Des épitaphes en hébreu qu’il prendra soin de réécrire minutieusement, lui qui n’a jamais écrit une lettre de sa vie pour n’avoir jamais mis les pieds à l’école.
Et ne vous avisez surtout pas de lui dire, rapporte Omar Louzi, président du Rabat Business Club,  qu’ «il est vieux, à présent, et qu’il en a bien assez fait» car il vous répondra, immanquablement qu’ «une promesse est une promesse“: et “je continuerai à faire ce que j’ai à faire jusqu’au retour de mon ami Moshé… ou à ma mort.”

357

קסידה על מולאי איגגי שרה הגב׳ מסעודה בךשושן. הוקלט בקרית מלאכי ביוני 1973. יששכר בן עמי

  • %d7%9e%d7%95%d7%9c%d7%90%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%92%d7%99

מולאי יגגי הווא סידנא (פעמיים)

הווא עזנא ועארנה

 

פזמון: זכותו תכון מעאנא

חנא וישראל כוואנא

קולו הודו לה׳ כי טוב ה׳

 

אדוננו ה׳ אדוננו

 לקח טוב נתן לנו

על ידי משה רבנו

 קולו לה׳ כי טוב

תרגום:

מולאי איגגי הוא אדוננו(פעמיים) הוא יקרנו וכבודנו

פזמון: זכותו תעמוד לנו לנו ולישראל אחינו אמרו הודו לה׳ כי טוב

 

  • קסידה
    • מר שמעון ועקנין. ההקלטה נעשתה בסמינר לקשישי מרוקו שאורגן על־ידי המרכז לחקר הפולקלור ביוני 1973 בשיתוף עם ועד העדה המערבית ועיריית ירושלים.

 

חית טלאענא לטריק אביאד – אביאד הוא הר ליד מולאי איגי

 באנו אל חזאיין כיף אלקיאד

כא איפארחו פשבות או לעיאד

וזכות מוואלין דאד

 

חית רגבאת מן אביאד

סופת לחזאיין כיף אלקיאד

פלוס ליהוד מסאו פשבות או לעיאד

עלא זכות מוואלין דאד

פזמון: זכותו…

 

מן זרקתאן ואנא עלא רזלייא

אלחאקת מולאי ימי אול חאזה מקדייא

אביאד הוא הר ליד מולאי איגגי.

פזמון: זכותו…

 

סידי בועיסא דמרה אוא איתמא סלסנא

 בזאו איתסופלה

אוי רצלזיד אמולאנא

 בלאג דלמק סוד אמולאנא

 

תרגום:

כאשר הלכנו בדרך לאביאד

 נראו החזנים כמו נגידים

שמחים בשבתות ובחגים

בזכות מוואלין דאד

 

כאשר השקפתי מן אביאד

 ראיתי חזנים כמו נגידים

כספי היהודים מוצאים לשבתות ולחגים

לזכות מוואלין דאד

פזמון: זכותו…

 

מזרקתאן ואני הולך

 הגעתי למולאי איגגי

 והדבר נעשה

פזמון: זכותו…

 

סידי בועיסא ושבעת האחים

 תעזור לכל מי שבא אליך במה שהוא רוצה

 מביא אנשים טובים מלא בקשתנו הו אדוננו,

פיוט על ר׳ יחייא לחלו – הערצת הקדושים – יששכר בן-עמי

  1.  פיוט על ר׳ יחייא לחלוtagra

 

[1]          פיוט זה הוקלט מפי ר׳ אברהם לעסרי ב־28.11.76. לפי דברי האינפורמנט המחבר הוא ר׳ יצחק אביטאן מאיזור דרע, ואכן לפי טורי השיר יוצא ״אני יצחק״.

 

אספר בקדוש ונורא

אספר בקדוש ונורא

 ייקרא בשם רבי יחייא לחלו

הקבור בחיק עיר מתאגרא (פעמיים)

נעים ודורש בחדרי  תורה (פעמיים)

דברו וחן שפתיו ברור למולו

בקיא בעיון וסברה (פעמיים)

 יוב ביאו לתוך ארץ מתאגרא (פעמיים)

 שני אנשים עוברים באים למולו

למשפט ודיני התורה (פעמיים)

יצא האחד חייב כשורה

קם מחרף ומגדף ויאמר לו(פעמיים)

צדיק ענהו ביני בגמרא (פעמיים)

 בעת מחר ימות

אורתא למעבד עיקורה (פעמיים)

חסיד בראותו המשפט הנוראי

 קם ולבש בגדיו

אשר היו לו

יצאה נשמתו בטהרה (פעמיים)

קדוש נתעלה בתוך אוירה

ועיני כולם רואים

שבים שבים לו

עין ונקי כנורא (פעמיים)

 באו הזרים לחפור קבורה (פעמיים)

ומצאו דמות גמל סביב סביב לו

ברחו ונסו במורא (פעמיים)

 טמונים בבור והם בצרה (פעמיים)

כולם נודרים תשורה לו

אחרי למעבד עקירה (פעמיים)

אני אשיר בשיר ואוסיף

נבחר מזהב וכסף

לכבוד בן מכלוף בן־יוסף

משפחת אביחצירא

פיוט לכבוד ר׳ יעקב אביחצירא-מימון רווח

. פיוט לכבוד ר׳ יעקב אביחציראאביר יעקב

  • פיוט זה נמסר לי בכתב־יד מידי המחבר מימון רווח. בהתחלת הדף כתוב: בס״ד [בסייעתא דשמייא] י״ח בטבת תש״מ. חיברתי את השיר הזה לכבוד ראש ועטרה ר׳ יעקב אביחצירא זיע׳׳א שהלילה מלאו לו מאה שנה להסתלקותו ״מאת עבדכם מימון רווח״. פיוטים וקסידות רבים נכתבו לכבוד ר׳ יעקב אביחצירא. הפיוט והקסידה שיובאו להלן חוברו לכבוד ההילולה לקדוש, שנערכה ברמלה ביום שני, י״ח בטבת, תש״מ. ההילולה היתה צריכה להתקיים בעצם ביום שלישי, י׳׳ט בטבת, אבל עקב נסיעתם של בני משפחת אביחצירא, וביניהם השר אהרון אביחצירא, ביום שלישי למצרים, הוקדמה ההילולה המשפחתית ברמלה והתקיימה כדברי ההזמנה ״ברוב פאר והדר״ באולמי דולפין שכרמלה. להילולה באו אלפים רבים מכל הארץ. הוועדה הציבורית לציון שנת המאה להסתלקותו של המלוב״ן רבינו יעקב אביחצירא זצוקלל״ה זיע״א ברשותו של י׳ כנפו, סגן ראש עיריית לוד, ארגנה תערוכה מיוחדת שכללה ספרים וכתבי־יד של הרב הקדוש וכן תשמישי קדושה ממרוקו ומבית משפחת אביחצירא. הוועדה חלקה לבאי החגיגה דפדפת שכללה תמונה של הקדוש, קורות חייו, שני פיוטים של הקדוש שהופיעו בספרו ״יגל יעקב״, פסק דין בכתב־ידו של הקלוש עם חתימתו, תמונת מקום קבורתו, תמונת הקבר וכן הכתובת שעל מצבת קברו. במעמד זה נכחו שרים ואנשי ציבור רבים. כמה להקות מרוקניות ופייטנים הנעימו את הערב. בביקורי הראשון בדמנהור, שנערך ב־26.10.1979 יחד עם משלחת של הפדרציה הספרדית העולמית בראשות נשיאה ניסים גאון, נוכחתי לדעת שהמצרים לא נגעו לרעה בקבר הקדוש. בדרכנו לשם לא היה ערבי, כולל ילדים, שלא ידעו היכן קברו של ״שייך אביחצירא״. רשמי הביקור הזה הועלו על־ידי חבר המשלחת דוד סיטון, יו׳׳ר ועד עדת הספרדים בירושלים, בשתי רשימות שהתפרסמו בגליונות 227 ו־228 של ״במערכה״ (נובמבר 1979 ודצמבר 1979). מאז קיום היחסים בין ישראל למצרים מתקיימת כל שנה בכי בטבת הילולה בדמנהור בנוכחות קהל רב מהארץ, צרפת, מרוקו, ארה״ב וקנדה. בכי בטבת תשמ״ג נסעתי עם תלמידיי מהסמינר ״פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו״ של החטיבה לפולקלור של האוניברסיטה העברית, ירושלים, לדמנהור, ותיעדנו את הטקס.
  • אפצחה פי בשירה ובזמרה
  • בתוך עדה הטהורה

לכבוד צדיק ונורא

רבי יעקב אביחצירא

 

פזמון: הרב נודע בניסים לאנשים ונשים

 אשר המה מבקשים

רבי יעקב אבוחצירא"

 

טרח יגע בתורה

מקרא משנה וגמרא

 חכמה ודרך ישרה

רבי יעקב אבוחצירא

 

פזמון: הרב נודע בניסים…

 

הודו לאל שבח לאל

יחי לנו – איעשלנא – רבי ישראל

אשר זיכה את נתיבות

וגם את ארץ ישראל

  • פזמון: הרב נודע בניסים…
  • נאה בכל מידותיו בחוקיו ובתורותיו גם גברו מעלותיו רבי ישראל אבוחצירא
  • פזמון: הרב נודע בניסים…
  • ישר הצדיק ועניו חוט של חסד על פניו כל רואיו אמרו אשריו רבי ישראל אבוחצירא
  • פזמון: הרב נודע בניסים…
  • לאלא שמי היקרה. חייה בצנעה־ ובטהרה. כך ה׳ אותה ברא תינצל מכל צרה: תתברך מבעלה רבי ישראל אבוחצירא
  • פזמון: הרב נודע בניסים…
  • אל אדיר נאזר בגבורה יוציאנו לאורה בזכות הצדיק הנורא אבי יעקב אביחצירא
  • פזמון: הרב נודע בניסים…
  • בזכות רבן גמליאל יחי לנו רבי יחיאל אשר זיכה את רמלה ואת כל המושבים
  • פזמון: הרב נודע בניסים…
  • ונזמר לעליון על כל אודות ב׳׳ה יש לנו שר הדתות בזכות אביו בעל המידות בן הצדיק רבי יצחק אבוחצירא
  • פזמון: הרב נודע בניסים…

אהרון נקרא שמו ללא מרים נקראת אימו אשריו ואשרי חילקו75 רבי יצחק אבוחצירא

פזמון: הרב נודע בניסים…

כל יודעיו אומרים אשריו כי מלא את מקום הוריו רבי יחיאל הרב עכשיו רוב ברכות יטה אליו

פזמון: הרב נודע בניסים…

בעיר יבנה היקרה היה להם לאורה הרב הראשי גדול נקרא רבי אברהם אבוחצירא

פזמון: הרב נודע בניסים…

צדיק ועניו כל ימי חייו שכינה תמיד לפניו אשרי בניו ובני בניו של רבי יעקב אבוחצירא

פזמון: הרב נודע בניסים…

ימי קדם עת אזכרה עץ חיים כתר ועטרה ישב ועסק בתורה רבי יעקב אבוחצירא

פזמון: הרב נודע בניסים…

רבי ישראל הצנוע ושבחיו אשמיע אני שרגיל אצלו קבוע ברכתו ככמיע

פזמון: הרב נודע בניסים…

זכות הצדיק תגן עלינו ועל כל ישראל אחינו לראות בבנין מקדשינו

זכות ר׳ יעקב אבוחצירא אבינו

פזמון: הרב נודע בניסים…

אפצחה פי בשירה ובזמרה מפי רווח ביראה ובאהבה לכבוד הצדיק הנורא ולכבוד משפחת אבוחצירא.

קסידה על ר׳ יעקב אביחצירא-ממני עבד ה׳ רווח מימון מבית דגון.

  1. קסידה על ר׳ יעקב אביחציראאביר יעקב

קסידה זו נמסרה לי בכתב־יד מידי המחבר מימון רווח. כותרת השיר: ״האד לקסידא לעזיזא עלא סידנא צדיק אבוחצירא זיע״א. מנענדי אנא ע״ה רווח מימון מבית דגוך. תרגום: קסידה יקרה זו על אדוננו הצדיק אבוחצירא זיע״א. ממני עבד ה׳ רווח מימון מבית דגון.

 

כזר פינה בעין אררדא ועפינא

פינהאר אדדיק ולחסירא

קדמנא ליק דאק לעזיז עלינא

סידנא אררב אבוחצירא

 

תרגום.

התרגום נעשה בהתייעצות עם המחבר

הבט עלינו בהבנה וסלח לנו

בים הלחץ והמחסור

שליחינו אליך הוא אהובנו

 אדוננו רבי אבוחצירא

 

ראה חנה זינא בלקלב מקסור

בשפאוות לקלב ווניא

מזאווגין פימנבע אנור

אביחצירא זין סמיא

פזמון: וונעישו ונפרחו כאמלין

בזכות הקדוש רבי

בזכות הקדוש רבי

 בזכות הקדוש רבי יעקב אביחצירא

 

תרגום : הנה באנו עם לב שבור עם טוהר הלב והתום מתחננים לאור הפורץ אביחצירא פאר השמים

פזמון: נחיה ונשמח כולנו בזכות הקדוש רבי בזכות הקדוש רבי בזכות הקדוש רבי יעקב אביחצירא

 

יאחבאבי לוכאן ריתו

אעזאיב צדיק פיחיאתו

כלא לעזב לפאמילתו

פניתיבות ורמלה מישפחתו

פזמון: וונעישו ונפרחו…

יקירי לו ראיתם פלאי הצדיק בעודו חי כושר הנס הוריש למשפחתו בנתיבות ורמלה משפחתו

פזמון: נחיה ונשמח…

 

תאפילאלת אסלנא

פארפוד כברנא

פישראל תזזמענא

מישפחת אביחצירא

פזמון: וונעישו ונפרחו…

 

תאפיללת היא מוצאנו בארפוד גדלנו בישראל התקבצנו משפחת אביחצירא

פזמון: נחיה ונשמח …

 

סרב האד לכאס מאתכפסי מן אלחירא

תברא ותמסי מננק זמיע אדרורא

זכות סידנא צדיק

רבי יעקב אביחצירא

פזמון: וונעישו ונפרחו…

 

שתה מהכוס הזו ואל תפחד מהמרירות

תבריא ויסתלקו ממך כל הכאבים

זכות סידנא צדיק

רבי יעקב אביחצירא

פזמון: נחיה ונשמח …

 

 

וולי זא בקלבו סאפי

 וויסיב חזתו מקדייא

וונתי יא צדיק מנדמנהור

רחמנא ועפינא

פזמון: וונעישו ונפרחו…

 

מי שבא ולבו טהור תימלא משאלתו

ואתה הצדיק מדמנהור רחם עלינו וסלח לנו

פזמון: נחיה ונשמח …

 

בסחאל דערב מרדו ווהבלו

מסאוו לצדיק ותארו

כל מא טלבולו. כל וואחד

רזע סחיח וופרחאן לדארו

פזמון: וונעישו ונפרהו…

 

כמה ערבים חלו והשתגעו הלכו לצדיק לבקרו כל מה שביקשו כל אחד חזר בריא ושמח לביתו

פזמון: נחיה ונשמח …

 

לילא נסרבו כיסאאן מאחיא

מעא לעזיז די רבי יחיא

 יטלב עלינא וועליכום בלחיא

סידנא רבי יעקב אביחצירא

פזמון: וונעישו ונפרחו…

 

היום נשתה כוסות מחייא עם היקר ר׳ יחייא יבקש עבורנו ועבורכם חיים אדוננו ר׳ יעקב אביחצירא.

פזמון: נחיה ונשמח …

 

 

וולי כאן עזיז ענד אנאס ווסאבו מא ענדו קיאם רבי יצחק מול תאז זכותו תכון מעאנא

פזמון: וונעישו ונפרחו…

מי שהיה יקר בעיני האנשים והלכותיו הטובים ללא גבול רבי יצחק בעל הכתר זכותו תעמוד לנו

פזמון: נחיה ונשמח …

 

וולי מערוף מין סחרא חסיד וותבת זמיע תורה עזאיבו פידוניא מסהורא רבי יעקב אביחצירא

פזמון: וונעישו ונפרחו…

וזה הידוע מסהרה חסיד שהשלים את לימוד התורה פלאיו בעולם ידועים רבי יעקב אביחצירא

פזמון: נחיה ונשמח …

 

חנה למארוקאן כאמלין כנמותו על צדיקים ובלאבאס מא יכד לגאייבין וויעישלנה רבי ישראל מול לחסד ולחן

פזמון: וונעישו ונפרחו…

אנחנו המרוקאים כולם מתים על הצדיקים בל ייפקד מושבם של הנעדרים יחיה לנו ר׳ ישראל בעל החסד והחן

פזמון: נחיה ונשמח …

 

נטלבו יא רבי מולאי אנתי תקבלנה האד ראיי בזהדק נמשיו לעאם זאי לצדיק בוחצירא יא כאי

פזמון: וונעישו ונפרחו…

נבקש הו רבי אדוני אתה תקבל את משאלתנו

בזכותך נלך בשנה הבאה לצדיק אביחצירא, הו אחי

פזמון: נחיה ונשמח …

 

יא כוואני למארוקאן כאמלין פלוסנא מסאוו פצדיקים יהי רצון תבקאוו עאישין וובזכות צדיק פלוסכום מכלופין

פזמון: וונעישו ונפרחו…

הו אחי כל המרוקאים כספנו הלך עבור הצדיקים יהי רצון תמשיכו לחיות ובזכות הצדיק כספכם יוכפל

פזמון: נחיה ונשמח …

 

יא כואני שמחו פיכולסי ראה דניא מאדומסי מורו צדיק פמאצר ונטללבו על גאייב וולחדר

פזמון: וונעישו ונפרחו…

הו אנשים שימחו בכל כי העולם אינו נצחי נבקר את הצדיק במצרים ונבקש גם עבור הנעדר והנוכח

פזמון: נחיה ונשמח …

 

פררח קלבי לאתכלה מקהיר מתכלינס פיהאד למחאיין מדרור וונתי יא רבי יעקב אביחצירא לי סבאן פידמנהור

פזמון: וונעישו ונפרחו…

שמח את לבי אל תשאירו עצוב אל תניחנו מדוכאים בצרות אתה הו רבי יעקב אביחצירא השוכן בדמנהור

פזמון: נחיה ונשמח …

 

לי מאשאב אוולאד פיאמו ימשי יזור ווחל חזאמו כיף תחל טריק קדאמו לרבי יעקב אביחצירא

פזמון: וונעישו ונפרחו…

מי שלא ראה ילדים בימיו ילך ויבקר ויפתח את כיסו כאשר תיפתח לו הדרך לרבי יעקב אביחצירא

פזמון: נחיה ונשמח …

 

פישראל ענדנא לבטחון לעסא עליק פאיין מאתקון יחדינא ויחדיכום רבי שמעון מול האד לקסידא רווח מימון מבית דגון.

בישראל יש לנו בטחון שמירה יש בכל מקום ר׳ שמעון ישמור אותנו ואתכם בעל הקסידה, רווח מימון מבית דגון

הערצת הקדושים-יששכר בן עמי-הארגון הקהילתי סביב המקומות הקדושים׳

הארגון הקהילתי סביב המקומות הקדושים׳

קיומם של מאות קברי קדושים והפעילות הדתית והחברתית הקשורה בהם מחייבים לכאורה ארגון קהילתי הדואג להפעלה סדירה של מקומות אלה. נשאלת איפוא השאלה, אם אכן יצרה מציאות זו דפוסים מוסדייס־ארגוניים ומה היתה התפתחותם. מקורות שבכתב באו אלינו החל משנות העשרים של המאה הנוכחית, ומה שקדם לתקופה זו ניתן לשחזר על סמך עדויות ומסורות עממיות וכן על סמך ידיעות חלקיות, המופיעות במקורות יהודיים ולא־יהודיים.

אין ספק שהמציאות הגיאוגרפית, החברתית והכלכלית קבעה במידה לא קטנה את הסדרים שהיו קיימים במשך תקופה ממושכת. מן הראוי לציין ששנות השלושים, ובעיקר שנות הארבעים של המאה הנוכחית, היו תקופות השיא מבחינת פיתוח התשתית הפיזית של סביבת קבר הקדוש והגישה אליו, שכלל הקמת בנינים, שרותים וכבישי גישה. באותה תקופה חלה הגדלה ניכרת במספר החוגגים ובהיקפן של הילולות מסוימות.

עד לבואם של הצרפתים למרוקו והפיכתה של מרוקו לארץ חסות, פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו היה לרוב עניין אישי ומקומי. הרבה מאוד קדושים היו קבורים ליד כפרים קטנים והיו מוכרים רק לתושבי הכפר הקרוב. מספר קטן של קדושים פרצו מחסום אזורי זה וזכו לביקורים של יהודים ממקומות אחרים. קשיי התחבורה בתור ובין ״בלאד אל סיבא״ ו׳׳בלאד אל,מכזן״, ומצבם הכלכלי הירוד של יהודי האטלס באיזור שבו נמצא הריכוז הגדול ביותר של קברי קדושים, לא איפשרו את קיומם של מרכזים גדולים לזיארה כמו אלה הידועים במאה העשרים. תנאים אלה השתנו באופן קיצוני מאז שנות השלושים. ר׳ דניאל השומר, קדוש אלמוני שהפך בן־יום לקדוש מפורסם בכל מרוקו, הוא דוגמא מצוינת של התפתחות מעין זו. הגורמים הצנטריפטליים הידועים לנו ממודל זה מסבירים היטב את התופעה. היה כאן ללא ספק רקע דתי־חברתי מתאים, שהיה מוכן לקלוט את המסר אודות אותו נער, שניצל על־ידי הקדוש ונדר להיטיב עמו. התנסות אותו נער מאוחר יותר במבחני מלחמה כאשר הקדוש מגן עליו, חלומותיו עם הקדוש, רווחתו הכלכלית והחלטתו הנחושה ל״בנות״ את הקדוש מבחינת התשתית הפיזית במקום קבורתו, תוך שימוש בפרסום ובהפצה מרוכזת של ניסי הקדוש — כל אלה הביאו לשינוי משמעותי בפעילות הקשורה לקבר הקדוש. מודל זה, בשינויים מסוימים שב והופיע במקומות רבים. פיתוח המקומות הקדושים וריבוי המבקרים בהם הביאו להכנסות גדולות כתוצאה מתרומות וממכירת מצוות. בעקבות כך נוצר הצורך לנהל עניינים אלה בצורה מסודרת. כמעט בכל מקום היתה יוזמה אישית6 שהביאה לפיתוח המקום, ושכתוצאה ממנה הוקם לאחר מכן ועד ליד הקבר הקדוש.7 עם הזמן הוקמו ועדים כאלה ליד כל קבר קדוש. הועד היה מורכב מנשיא, פקידים וגזבר והיו לו תפקידים שונים.

 

הערות המחבר: ב־31.5.1936 הגיש יצחק אלמליח בקשה לשלטונות הצרפתיים להתיר לו להכשיר על חשבונו שביל שיוביל מסוק אל־ארבע שליד דמנאת עד לקברו של ר׳ דוד הלוי דראע. כתוצאה מפנייה זו נערכו פגישות רבות בין הפונה ובין הנציגים הצרפתיים והמוסלמים באיזור. ב־28.8.1936 ביקש יצחק אלמליח מהמושל הצבאי באיזור, הסרן גוטייה, עשרה ק״ג של חומר נפץ, שהיו דרושים לשם הכשרת אותה דרך. כל הפרק הזה מבוסס על מאות מכתבים ומסמכים שבארכיון הפרטי שלנו.

״בלאד אל מכזן נקרא האיזור שהיה כפוף לשלטון השריפים וקיבל את מרותו. לעומתו, ״בלאד אל סיבא״ — ארץ החופש, היה איזור עצמאי למעשה, שנשלט על־ידי ראשי השבטים הברבריים וכן המראבוטים. עיין: ח״ז הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית, כרך ב', ירושלים תשכ״ה, עמי 207 ואילך: מ׳ אביטבול, משפחת קורקוס וההיסטוריה של מארוקו בזמננו, ירושלים תשל״ח, עמי טז; 1888 Charles de Foucauld, Reconnaissance au Maroc 1883-1884, Paris מחלק את היהודים בפרק המוקדש להם לשתי קבוצות: היהודים בבלאד אל מכזן והיהודים בבלאד אסיבא.

 

הועד המקומי דאג לארגון ההילולות. בדרך כלל נתקיימו שתי הילולות: אחת בל״ג בעומר והשנייה לאחר סוכות. נבנו חדרים שהוזמנו על־ידי בעל־אמצעים, ולשאר החוגגים הוקמו אוהלים רבים, שחלקם הועמדו בחינם לרשות הבאים וחלקם הושכרו. לפעמים דאג הועד גם לבניית כביש גישה למקום ולסדרי התחבורה. מדי שנה הוא הפיץ מודעות וחוברות כדי להזמין אנשים להשתתף בהילולה. בשבוע ההילולה היה הועד אחראי לסדר. הוא ניהל מכירת מצוות, נרות וכוסות ודאג לחלוקת כסף לעניים ולנושאי תפקידים, כגון רבנים, חזן, פייטנים, שוחט, שומרים בשכר וכר. הועדים היו צריכים לעמוד בפני ביקורת ציבורית ופקידים אחראים נהגו כל שנה לחלק לבאים דף מודפס, שפירט את ההכנסות וההוצאות של השנה שעברה.

דפים אלה הם יקרי־מציאות ואינם כמעט בנמצא. הם נכתבו תמיד בערבית באותיות עבריות.

הערות המחבר:   לגבי קברו של ר׳ דניאל השומר באה היוזמה מצד מר משה עמאר(ראה סיפור מס׳ 5.149), לגבי ר׳ דוד ומשה ובר׳ דוד הלוי דראע ממר יצחק אלמליח.

   תופעה בעלת אופי שונה ועל רקע דתי גרידא היתה הקמת חברות על שם הקדוש בערים שונות, כדוגמת קצר אל־סוק, שם פעלה חברה על שם ר׳ יחייא לחלו. חבריה היו לומדים תהילים כל מוצאי שבת. בשושן פורים, ביום ההילולה של הקרוש, היו עושים מסיבה גדולה בהשתתפות כל אנשי העיר ולמחרת היו עולים להשתטח על הקבר של ר׳ יחייא (ראה סיפור מס׳ 7.250).

    מן הראוי לציין את השוויוניות הסוציאלית המציינת את החוגגים והמארגנים. החדרים שנבנו עכור העשירים עמדו לרשותם בזמן ההילולה או בכל ביקור שערכו במקום, אך כאשר נתפנו חדרים אלה, הועמדו לרשות כל חוגג. בר׳ דוד ומשה נבנו למעלה משבעים חדרים ובר׳ דוד הלוי דראע נבנו כתשעים חדרים.

         הכוונה לעניים שבאו להשתתף בהילולה כדי להנות מחלוקה זו וכן לעניים שהיו גרים בכפרים שבסביבת הקדוש. החלוקה היתה מסודרת והעניים היו מתאספים לפי מוצא עירם. לפעמים היו אנשים לא־עניים מנסים להנות מחלוקה זו(ראה סיפור מס׳ 5.149 מפי מר מ׳ עמאר). במסמך־פטיציה, שאושר בבית־המשפט ונעשה בקזבלנקה ב־9 ביוני 1963, אנו שומעים בפעם הראשונה שלא רק עניים יהודיים מקבלים עזרה אלא גם עניים מוסלמים. והרי תוכן המסמך: ״אנו הח״מ, חוגגים מהעיר קזבלנקה שמבקרים מדי שנה בקבר של ר׳ דור הלוי רראע, מבקשים שהאדון יצחק אלמליח יטפל באופן בלעדי בקבר. אנו מכירים את מר יצחק אלמליח מלפני הרבה זמן. זהו אדם בעל מוסר, ישר ונאמן. אנו יודעים איזה עבודות הוא עשה במקום הקרוש וכן מה שעשה למען עניי האיזור, הן מוסלמים והן יהודים בהילולה האחרונה שבה הגיש מר אלמליח סעד לעניי האיזור, היו הן המוסלמים והן היהודים מרוצים והם הלכו מלאי סיפוק לביתם. כל אחד קיבל את חלקו בכסף ובמזון. מזמן לא קיבלו עניים אלה את חלקם״(במסמך מופיעות כחמש־עשרה חתימות וביניהן וו של נשיא הקהילה היהודית בקזבנלקה וזו של הנשיא ברבאט [מסמך זה שייך לאוסף הפרטי של המחבר).

הערצת הצדיקים-יששכר בן עמי- תשמ"ד- 1984 הארגון הקהילתי סביב מקומות הקדושים

בתקופה שבה פולחן הקדושים וביקור בקבר הקדוש היה עניין אישי ומקומי, לא היה כנראה צורך בגוף מיוחד שינהל מקומות אלה. בראשית המאה הנוכחית היו רוב קברי הקדושים במצב ירוד מאוד. קברו של ר׳ דוד הלוי דראע, למשל, היה — לפי עדויות מסוף שנות העשרים — חרב, לא היה מקום לישיבה וערימה גדולה של זבל כיסתה את הקבר. מעדותו של אותו אדם אנו למדים על פיתוח המקום על־ידי יהודי עשיר, שחלם עם הקדוש וניצל על־ידו. זה בנה שם כתשעים חדרים, בית־כנסת יפה שקושט בסגנון ערבי, ישיבה לתשעים תלמידים, כביש גישה למקום ואף הפיץ מכתבים אודות הקדוש לכל בתי־ הכנסת.

הועד דאג בדרך כלל למים וגם לצרכי המזון עבור החוגגים בימי ההילולה, ולשם כך בא בדברים עם המוסלמים באיזור, כדי שאלה יסייעו במכירת מצרכים לחוגגים. בשנות מלחמת העולם השנייה ולאחריה, כאשר המזון חולק לפי הקצבה, דאג הועד לפנות לשלטונות הצרפתיים כדי לקבל הקצבות מזון מיוחדות לצריכה בהילולה. הועד ריכז את ההכנסות של ההילולה, שבאו מתרומות המשתתפים, קיום נדרים, מכירת נרות, כוסות ומצוות, גביית מסים על שחיטה, השכרת אוהלים וחדרים וכד. כאשר היה, למשל, בית־ כנסת על שם הקדוש בעיר אחרת, מקובל היה שחלק מההכנסות של אותו בית־כנסת יועבר לועד שניהל את קבר הקדוש. כל הכספים האלה הועברו בדרך כלל לועד בימי ההילולה או לפעמים ישירות לנשיא הועד בביתו.

כל ועד שליד קבר קדוש דאג להסכם, ששונה מדי פעם, לגבי חלוקת ההכנסות מאותו הקבר. הכנסות אלה כללו הכנסות מן ההילולות, תרומות של אנשים שביקרו כל ימות השנה במקום, נדרים בבתי־כנסת, הכנסות מקופות על שם הצדיק, שהיו פזורות בכל מרוקו וכו'. הצדדים שהיו מעורבים בהסכם (כולם או מקצתם) היו: ועד הקבר הקדוש, ועד הקהילה של העיר הגדולה הקרובה לקבר, ועדי הכפרים שבסביבת הקבר, הועדה המרכזית למקומות הקדושים, המפקח על המוסדות היהודיים מטעם השלטונות הצרפתיים, נציגי הממשל המוסלמי ואנשים שפעלו מיוזמתם ליד הקבר הקדוש והיו בעלי השפעה. בימי ההילולה היו אנשי הועד מחלקים לבאים דפים בודדים, ששימשו כעין עיתון ובהם, למשל, הודעות על מינויים חדשים ועל סדרים שנקבעו. צינור מידע זה היה משמש גם למלחמות בין הצדדים המעורבים בסכסוכים שהיו קשורים לענייני קברי הקדושים.

  • הערת המחבר: להלן תוכן מסמך מאוספי הפרטי: ״הסכם [המונח המקורי הוא: [convention בין הח״מ, חברי ועד הקהילה במראכש, מצד אחד ובין ה״ה יצחק אלמליח, שלום אלמליח, דוד ביטון, ר׳ חיים סויסה ושלום חביב מצד שני. סוכם והוחלט, שבהתאם לישיבה מיום 19.1.1947 מקבל ועד הקהילה היהודית במראכש את האחריות על קבר הקדוש ר׳ דוד ומשה שבאיזור תלואת־קאיד בראהים אל גלאווי, איזור מראכש, וזה בהתאם לתועלתם של היהודים הנזקקים כאיזור, ולפיכך ממנה את הועד המנהל של אותו קבר קדוש: ה״ה חיים לעסרי, יצחק אלמליח, שלום אלמליח, דוד אלקיים, דוד ביטון, ר׳ חיים סויסה, שלום חביב. ה״ה שלום אלמליח ויצחק אלמליח יהיו. לפי סדר זה. נשיא הועד והגזבר. הכסף המצוי עכשו בקופה בסך 600,000 פרנקים יוקדש כולו לשיפוצים בסביבת הקבר. ההכנסות הבאות תחולקנה להבא לפי הפרופורציות הבאות: 40% לנזקקים הגרים בכפרים שבסביבת הקדוש, 25% לנזקקים במראכש שמוצאם מאותם הכפרים, 35% יישארו כרזרבה להפעלת המקום ולתיקונים. הסכם זה התקבל על־ידי שני הצדדים ויהיה בתוקף שלוש שנים מיום זה. ההוצאות האישיות של כל אחד מחברי הועד תהיינה על חשבונו הפרטי ובשום אופן לא על חשבון הקופה הכללית. נעשה בשלושה העתקים. מראכש 19.1.1947 [6 חתימות]. בעמוד השני של המסמך כתוב: נבדק ואושר. החשבונות המפורטים שיוגשו על־ידי הועד של הקבר הקדוש בתאריך 31 בדצמבר כל שנה יימסרו: ע"כ
  • הערת המחבר: להלן תוכן של מודעה: (תרגום שלי מערבית): ״ק״ק ונבחר ברוכים תהיו [הכותרת בעברית], אנו מודיעים לכם שהפקידים של הרב הקדוש כמוהר״ה ר׳ דוד ומשה זיעא, שמונו ברבאט על־ידי נשיא הקהילה הישראלית מר בוטבול הי״ו, הם מר יצחק אלמליח ומר שלמה אוחאנא. הם המטפלים בקבר הצדיק, בבנייה ובהכנסות והוצאות. הכל יירשם על־ידי מר אלמליח ומר אוחאנא כמו שהוא [מר י״א] בצדיק ר׳ דוד אדרע הלוי זיע״א, הכל לפי סדרו. אנו מבקשים מאחינו היקרים שמי שיש לו קופה או נדר או הדלקת כוס של הצדיק ר׳ דוד ומשה זיע״א יעביר את ההכנסות למר יצחק אלמליח, שהוא נשיא הצדיק. או ליד הפקיד מר שלמה אוחאנא ויקבל קבלה כמו שמקובל.
  • כמו כן אנו מבקשים מכם להעביר את כסף הקופות לידי האדון החשוב ר׳ חיים סויסא הי״ו. הוא יסתובב, ולמי שיש כסף בקופה, או נדר, או הדלקת כוס, ימסור לו ויקבל קבלה חתומה בשם הנשיא [במקור המודפס יש תוספת: ״ובשם הפקיד״. תוספת זו נמחקה] כמו שמקובל ותז״ל [= ותזכו לשנים רבות] אכי״ר.
  • כמו כן אנו מבקשים מכם שתמסרו את כסף הקופות ללא דיחוי מפני שאנו עומדים לקנות חיטה עבור העניים שבכפרים שליד הצדיק, מפני שהם גוועים מרעב רח״ל [רחמנא ליצלן] וכמו שעשה הנשיא מר יצחק אלמליח בצדיק ר׳ דוד אדרע הלוי זיע״א וברבי שלמה בן לחנש זיע״א הכל על־ידו במדויק ולפי החוק. מר יצחק הוא האחראי על הקופה.
  • הנשיא: מר יצחק אלמליח הי״ו גר רחוב שרה ברנארד מס׳ 6.
  • הפקיד: מר שלמה אוחאנא הי״ו גר ר׳ כאפיתאן הירבי מס׳ 162. ע"כ
  • בדף בודד, המודפס משני צדדיו, מופיע בצד אחד מכתב של יצחק אלמליח ומצד שני פנייה של ועד הקהילה ברבאט לרב שאול אבן תאן, הרב הראשי. צד א: קהל קדוש ברוכים תהיו! [חוץ מכותרת זו כל 'הטקסט הוא ביהודית־מרוקאית].

אחי היקרים! אני מודיע לכם ש־ססס,1,267 פרנקים נותרו לאחר הוצאות מהצדיק ר׳ דוד ומשה זיע״א, ממני ומחברי במשך שלוש שנים שאני פקיד. בתאריך 11 באפריל חילקנו באגויס ובאיזור ר׳ דוד ומשה לעניים. והנה הפירוט — כסף: 500,000 פרנקים, 1000 מטר בדים, 177 שמיכות מצמר, 352 מלבושים. התקנו מקוואות בקלעא, המאדנא, אוריכא ואולאד זנאגייא. עדיין נותרו בקופה של ועד הקהילה במראכש בחשבון סגור 281,000 שנחלק בזמן אחר בעז׳׳ה.

מקוואות שהקמתי מכספי שלי הם בנטיפה, אמזרו, תידילי ותאמזרת. אינני יכול לתאר בפניכם את הטירחה.ואבדן הזמן והכסף שאיבדתי כדי שהעניים יוכלו לקבל אותם. החלוקה היתה על דעת הועדה המרכזית ברבאט ועלי־ידי ועד הקהילה של מראכש. מי שירצה לראות איך היתה בדיוק החלוקה ומי קיבל, יבוא אלי ואראה לו את הכל על כל הפרטים. ברצוני להודיע לכם שהגשתי את התפטרותי מכל תפקידי בקדושים, חוץ מאשר בועדה המרכזית ברבאט. הסכום שחייבים לי בדמנאת מהקבר שבדראע הוא 563,000, סכום שאושר ע״י הממשלה המקומית ושצריכים לשלם לי כמשך חמש שנים. לאחר ינואר 1951 ויתרתי על כסף זה והיגשתי התפטרות מרוב צער שיש לי. ואל תחשבו, ידידים יקרים, שעייפתי מעבודה זו או מן הכסף (הטירהה לאסוף), השי״ת (השם יתברך) יודע למה התפטרתי.

אני מאוד מודה לידידי היקרים שתמיד עזרו לי. השי״ת יתן להם פרנסה טובה ואריכות חיים, ישמור על ילדיהם, לעולם לא אשכח את השרות שעשו לי ידידי ממראכש ומדמנאת. ע״ה [עבד ה׳] יצחק למאליח.

ועדת הביקורת של הצדיקים [זוהי הועדה המרכזית שברבאט].

צד ב: זהו העתק ממכתב ששלחנו לדיין ר׳ שאול אבן דנאןכדי שיבקש שלא יתפטר ולא יקבל. ודרי המכתב:

אנחנו ועד הקהילה בדמנאת, הגזברים והרבנים של העיר, בא אלינו היום מר יצחק אלמליח ונשבע שלא יטפל יותר בצדיק ר׳ דוד הלוי זיע״א. אתה יודע שאם יילך יצחק אלמליח, לא תהיינה יותר הכנסות בחכם ויינזקו היתומים, העניים והחכמים. איש מאיתנו אינו יכול לעשות את העבודה שלו. בהילולה הוא מביא איתו הרבה אנשים שחוגגים ותורמים כסף. אף פעם הוא לא הגיש חשבון הוצאות או חשבון על נסיעות, ואילו בא לעשות את זה לא היה נשאר כלום בקופה. וכן הוא המוציא מכספו ומממן חגיגות בר מצוה לעניים. הוא עוזר לעניים הרוצים להתחתן או רוצים לעשות ברית מילה, והוא הקים ישיבת ״אוצר תורה״ בדראע ואסף שם שמונים ילדים שהיו עזובים ללא לימוד, רעבים וערומים. היום ש״ל [שבח לאל] התקדמו הרבה עד שהצליחו לדעת תלמוד בעל־פה, קוראים עברית ודקדוק, דואגים להם לאוכל, לבוש, לינה ותרופות. לאחר שלומדים לקרוא היטב מעבירים אותם לקזבלנקה כדי שימשיכו את לימודם ואז הוא מביא ילדים אחרים במקומם. הוא בא לבקרם פעמיים בחודש כדי שיראה מה חסר להם והוא מביא להם. וגם בדמנאת ובכפרים שמסביב לה ייסד ישיבות של אוצר התורה. ואנחנו חו״מ [חתומים מטה] מעידים בעדות גמורה שכל שנה הוא הגיש לנו חשבונות וכל שנה ערכנו פרטיכל ושלחנו לביקורת לרבאט. ואנחנו מקבלים את ההכנסות מהקדוש ולכן אנו מבקשים ממך שלא תניח לו ללכת. הסיבה שבגללה הוא רוצה להתפטר היא ששני אנשים רעים הגרים במלאח של דראע מקללים אותו והוא אינו חייב להם כלום. אדרבה הוא שהיטיב להם ולילדיהם בזמן היוקר. הוא חילק להם ולהרבה אנשים קמח כאשר המלאח היה תחת אחריותו. ונראה לנו שאנשים אלה הם מוסתים כדי לגרום למהומות במשרדי הממשל. אנו מבקשים ממך שתעשה ככל יכולתך לעצור בעדו כדי שלא יתפטר וזו מצווה גדולה. ואנשי הועד החותמים על מכתב זה הם:

ר׳ מסעוד דהאן, ה״ה שלום אוחיון, פריזידאן [כך בטקסט!]; מכלוף לחייאני — גובר; מכלוף סבאג־

ויס פריזידאן [כך!]; מכלוף ועקנין — מזכיר; ה״ה משה מלול נשיא [כך!], יעקב עמאר, דוד סבאן,

שמעון אוחנונא, יוסף תויזר. ע"כ

הערצת הצדיקים-יששכר בן עמי- תשמ"ד- 1984 – 150-148

הערצת הצדיקים-יששכר בן עמי- תשמ"ד- 1984-הארגון הקהילתי סביב המקומות הקדושים

החומר העומד לרשותנו מלמד, שהצדדים המסוכסכים ניהלו את מלחמתם בצורה יסודית. אפילו אדם כמו עמאר משה, שהשקיע כסף רב ומאמצים בפיתוח קבר ר׳ דניאל השומר, הועמד עוד בראשית דרכו בפני הצורך לבסס את נשיאותו בועד המקומי. במשך הזמן, החלו הקהילות הגדולות שבסביבתן היה קבר של קדוש(מראכש, דמנאת, וזאן וכו') להתערב בנעשה ליד הקבר הקדוש ולתבוע מהועד המקומי חלק מן ההכנסות. זה היה מקור נוסף לסכסוכים שהיו מגיעים להתדיינות בין הצדדים, כמו בתביעות של אנשי דראע נגד הועד של ר׳ דוד דראע הלוי.

סכסוכים מספר, קשים במיוחד, דרשו את התערבותם של השלטונות הצרפתים והמוסלמים כדי להשכין שלום בין העסקנים היהודיים המעורבים בסכסוך, דבר שלא הוסיף להם כבוד.

ריבוי ועדים מקומיים והתעצמות פעילותם הביאו להקמת ועדה מרכזית למקומות הקדושים ולהילולות  בהתאם לתקנה ממשלתית מיום 23 באפריל 1947. מתפקידה היה לפקח על הועדים המקומיים ולקבוע סדרים, שיהיה בהם משום פתרון לסכסוכים שהתעוררו סביב חלוקת הכספים. המינוי היה לשנתיים ויצא מטעם היועץ של הממשלה השריפית. בראש הועדה הראשונה שבה היו ששה חברים, עמד הרב הראשי למרוקו, הרב שאול אבן דנאן. החלטות הועדה, כמו כל תקנות מועצת הרבנות, היו טעונות אישור ממשלתי.

למרות שמונתה באפריל 1947, קיימה הועדה המרכזית את ישיבתה הראשונה רק ב־8 במרץ 1949, וישיבה שנייה למחרת היום. כאשר פרץ סכסוך סביב חלוקת הכספים לא הצליחה הועדה, ובראשה הרב הראשי, לכפות את רצונה על הצדדים הניצים. מאוחר יותר נבחרה מטעם הועדה המרכזית ועדת ביקורת.

הערת המחבר: בין המסמכים הרבים הקשורים לסכסוכים אלה יש ברשותי שניים המאושרים על־ידי בית־משפט. הרי תוכן אחד מהם: ״אני הח״מ, אוחיון נסים, סוחר הגר ברחוב שטרסבורג בקזבלנקה, מאשר בזה שמנהגי הוא ללכת לקבר של ר׳ דוד דראע הלוי בכל חג שבועות. בשנה זו רציתי ללכת והכנתי הכל, ואז טילפן אלי מר ש״א וביקש ממני לא ללכת ואמר שהכביש גרוע מאוד ויהיו לי בעיות.לא נסעתי והצטערתי כי אלה שהיו סיפרו לי שחג השבועות עבר יפה מאוד וכן פגשתי בחברים אחרים שאמרו לי שנסעו לקדוש על אף ההזהרה הטלפונית של ש״א״.

בידי מסמך וזה תוכנו: ״האדונים החברים בועד של הקדוש ר׳ דניאל השומר והמעוניינים שמר משה עמר, הנשיא הנוכחי, ימשיך בתפקידו בקרב הועד, מתבקשים לחתום על מסמך זה. קזבלנקה, 7 במאי 1946 ; מאיר ביטון, שמעון יפרח, יוסף לוי, סעדיה בוהדנה, שלמה חיות, שלמה מדינה, דוד בן זגנים, חנניה אדראי, דוד דיין, מאיר אבגי, אשכנזי״. על מסמך זה חתמו חמישה מתוך אחד־עשר חברי הועד.

בידינו עדות שנרשמה מפי ר׳ מ״ג שהיה טוען רבני במרוקו והופיע מספר פעמים כטוען מטעם אנשי דראע נגד אנשי הועד.

מכתב מדמנאת (מתאריך 10.5.1951) הועבר על־ידי נשיא הקהילה שם למפקח על המוסדות היהודים באמצעות המושל האזרחי באיזור, ושם נאמר: "… מר י״א בא הרבה לדמנאת. ללא רשות. בעיקר בשבת בה האנשים משולהבים(במקור הצרפתי: surexcites). הוא מכנס את היהודים בבית־הכנסתכדי לנאום ולגרום למבוכה בקרב האנשים. פעם הוא מתקיף את הציונים, שהוא מאשימם שהם שייכים לתנועת ״דרור״, ופעם את חברת כי״ח ובתי־הספר שלה, כאשר הוא מבקש מהם לא לשלוח ילדיהם לבית־ הספר… פונה לאנשי הקהילה בעזרת שקרים מתועבים… פונה לאלה הרגילים לנסוע לקדוש כדי שלא יבואו יותר להילולה, כדי להוריד מההכנסות שלנו… ״יש בידי כמה מכתבים מן הקצינים והמושלים הצרפתים, שעליהם חותמת ”confidentiel“ (סודי ביותר), ובהם הם מתייחסים בלעג לסכסוכים אלה.

הועדה נקראה בצרפתית: ”La Commission des Sanctuaires et Pèlerinages israelites du Maroc“. ובמינוי לחברים שיצא מטעם היועץ היא קרויה: La Commission de Contrôle des Sanctuaires et“ ”Pèlerinages israelites du Maroc. בתעודות אחרות מופיעה הועדה בשמות שונים במקצת.

ואלה שמות החברים הנוספים בועדה הראשונה: מר יצחק אלמליח — תעשיין מקזבלנקה; מר לעסרי — נשיא הקהילה היהודית במראכש; מר אל־חדד — נשיא הקהילה היהודית בווזאן; מר ברדוגו —

נשיא הקהילה היהודית ברבאט; מר בן אודיס — נשיא הקהילה היהודית בסאלי; מזכיר הועדה — מר יוסף אלמליח. סופר בבית־הדין העליון הרבני. מינוים של כל חברי הועדה חודש לשנים 1953-1951 ונוספו להם עוד שניים: הרב מיכאל אנקאווה — סגן נשיא בית־הדין העליון הרבני; מר יצחק דהאן — המזכיר הכללי של מועצת הקהילות היהודיות.

  • בנוסח תקנות שנת תש״י(האסיפה השלישית) מופיע: Ces ‘Takanot’ ont e'te'soumises à la Direction des Affaires Che'rifiennes et ont reçu l’accord de Monsieur le Conseiller  du Gouvernment  Che'rifien suivant sa lettre no. 2301 du10.12.1951

הערצת הצדיקים-יששכר בן עמי- תשמ"ד- 1984-הארגון הקהילתי סביב המקומות הקדושים-עמ' 152

הערצת הצדיקים-יששכר בן עמי- תשמ"ד- 1984-הארגון הקהילתי סביב המקומות הקדושים

בישיבה הראשונה, שבה נכחו כל החברים, נידון בעיקר נושא ההכנסות מההילולות במקומות הקדושים. הרב הראשי דנאן הציע שלאחר ניכוי ההוצאות תנוצל היתרה לבניית מקוואות ולאחזקתם. לאחר דיון ממצה נקבעו ההחלטות הבאות:

  • בהתאם לתקנות של מועצת הרבנים מ־947 1 תתקיימנה ההילולות רק באישור בית־ הדין המקומי ואישור בית־הדין הגבוה הרבני;
  • ההחלטות האלה תושמענה בכל בתי־הכנסת;
  • הרבנות מתבקשת לסייע בחינוך החוגגים ביחס להתנהגותם בזמן הזיארה. לפני ההילולות יושמעו עצות של חכמה והוראות משמעת כדי להפסיק מנהגים בלתי רצויים (כגון דריסת הקברים וכד);
  • סוכם שלא ייבנה אף בניין חדש על־ידי הועדים האחראים לזיארה מסביב או בתוך גבולות הקבר, אלא אם בנייתם תמומן במלואה על־ידי אנשים פרטיים. רק התיקונים של הבניינים הקיימים מותרים על חשבון הועדים;
  • תודפס חוברת למען החוגגים ושם תינתנה עצות בהתאם לסעיף 3. כדי לעודדם לתרום יוסבר להם הייעוד המועיל של התרומות;
  • ייעשה פרסום בכל הקהילות המזהיר את העניים לבל יעברו מעיר לעיר כדי לבקר בקברים הקדושים, וכי אם יעשו כן, לא יקבלו שום עזרה — במזון או במימון חזרתם — מטעם הועדים של הקברים הקדושים; [העניים נהגו ללכת מהילולה להילולה באותם הימים כדי לזכות במזון וכן בעזרה כספית.]
  • מחודש חשוון הקרוב ייעשה ריכוז של כל ההכנסות של ההילולות, לאחר ניכוי ההוצאות, ובישיבה הבאה של הועדה יוחלט על החלוקה בין הערים השונות ביחס לבניית המקוואות.
  • לגבי החלק שיש להפריש למקוואות מהכנסות ההילולות באיזור מראכש, הסכימו מר אלמליח ומר לעסרי על 40% מההכנסה ברוטו, כשהיתרה תחולק לעניים המקומיים, כמו בעבר. היות שההכנסות מההילולה בסאלי מפרנסות במידה רבה את תקציב ועד הקהילה היהודית, הוחלט לאחר ויכוח, ולפי הצעתו של מר בן אודיס, שיופרשו 10% מן ההכנסות למקוואות.

אלה הן התקנות הנקראות כעת לקיים:

בכל ערי מארוק, אין לעשות שום הילולא בפרסום רק ברשיון הב״ד המחוזי ובאשור הב״ד הגבוה;

 גם ההילולות הנוכחיות בכלל זה, וצריכות רשיון;

יזהרו הרבנים ברשיונם זה רק בדבר מוכשר ומועיל להנאת הציבור, ומובטח בשמירת הדת.

וזה סדר ההילולא:

קברי הצדיקים יוגבלו ובל יבואו בגבולם רבים יחד, ור״ש אנשים על הנשים רק א׳, א׳, או ב׳, ב׳,

ייכנסו להשתטח ויצאו להם דרך אחרת;

שומרים יעמדו לפני הגבול לשמור משמרת;

אין להקים שום אוהל בבית החיים רק ברשות הרב הדיין של העיר, ורשותו תינתן רק בדבר הכרחי;

כל הבאים יתקעו אהליהם חוצה מבית־החיים;

אין מכירת שום דבר של אכילה ושתייה בבית־החיים כלל;

חוצה מב״ה יעשו החונים כרצונם, לאכול ולשתות ולשמוח, גם למכור בדברים הצריכים להם;

כל המחנה החונה חוצה יהיה נקי מכל לכלוך וצחנה;

בב״ה יסודר שם ישיבת למוד מת״ת שילמדו אותו היום בזה״ק ומשניות בקבלת פרס;

גם ועד הקהילה הרשות בידם לסדר שם הכנת סעודה, משתה, תה וכו׳ לקרואים ושרי הממשלה;

אם חל יום ההילולה בא׳ בשבת, אין להם רשות להכנס לב״ה רק אחר הערב שמש של יום השבת. אם עברו ראשי הקהילה של אותו מקום על אחד מהתנאים הנז׳ יוסר להם הרשיון של ההילולה.

כל וה נתקבל בהסכמה.

הערת המחבר: כדאי לציין שבהחלטות האסיפה הראשונה של מועצת הרבנים במרוקו בשנת תש״ז, הופיע (בעמ׳ יז) נאומו של הרב שאול אבן דנאן על ההילולות, ובו החלטות בדבר ההילולה, כפי שהתקבלו באסיפה.

להלן נוסח דבריו [המקור בעברית]: ״רבותי! חגי נדבה ומועדי קודש הלולים היו למקרא לכל עם הארץ. המה עצמם אומרים מקודש והם עונים מקודש.

באמת ההתעוררות ברוח חזקה מפעמת אנשים רבים לקדש מועדי חול אלה בכל מחוז ובכל עיר ובכל כפר. ממציאים צדיק יסוד בארץ אשר יהיה למו למרכז ועליו יסובבו עיר.

תוצאות המפעל הזה, טוב ורע, טוב גמור ורע מוחלט.

בראשית התהוות המוסדות האלה פה מארוק, היו למוסדי פתאום וגם לתמימי דרך. אכן עתה, קיבל הענין צורה אחרת. גם ניתן ביד הציבור, ויהי לעסק תחבולי של מו״מ להביא כסף למוצא לעניינים שונים, דברים חשובים באמת. עזרת דלים, ת״ת וכדומה. גם להוצאות מופרזות על המידה לסלול מסילות ולהישיר דרך הר וגבעה, ולבניין בתים, להכשרת המקום להרבות הבאים והנאספים. והתוצאות המופרזות האלה עולות בחשבון על ההוצאות העקריות. זה צד הטוב. ומצד אחר הרע המוחלט בכל עקרי הדת; כבוד האלוהים הסתר דבר, אין רצון לבארם. באמת, ראוי לאומר על זה המשל שאומרים לצרעה: ״לא מעוקצך ולא מדובשך״ וגם אל תקרי הלולים אלא חלולים, אבל, מה נעשה כבר הרגש הזה נסתפח בלב ההמון, ונעשה להם כיסוד האמונה.

גם הדת נתנה ביד תועלת הממון וקשה לעצור הדבר מכל וכל. ובכן, אין לנו רק לצמצם העניין ולקבוע בו נדרים ומשמרות מבלי יוסיף לקדוש, ויהיה לשחוק והתול לפני חרדי הדת ולפני בעלי השכל והמדע. עד כאן

בדיקת החלטות אלה מראה עד כמה הן היו תלושות מן המציאות. חלוקת יתרת ההכנסות מקבר קדוש מסוים למקום אחר לא יכלה להתבצע באופן מעשי. אולי משום שההצעה באה מן הרב הראשי לא העזו החברים, מפאת כבוד המציע, להתנגד לה, אבל היא לא היתה אפקטיבית. אף הכוונה לחנך את הקהל ולהכתיב לו התנהגות מסוימת בהילולה, לא היתה מציאותית. כל מי שנכח בהילולה כזאת ידע שלא ניתן היה לפקח על ההמונים. אי־אפשר היה להעמיד מנגנון, שיכול היה לשלוט על המונים אלה. מגמה זו של תלישות מן המציאות הופגנה גם בישיבה השנייה שהתקיימה ב־9 במרץ 1949. מר עמרם יוסף, נשיא הועד שליד קברו של ר׳ עמרם בן־דיוואן בואזאן, הציע תחילה לבטל ועד זה, שבראשו עמד, תוך העברת סמכותו לועד הקהילה. לאחר מכן חזר בו והתנגד שחלק מן ההכנסות של ההילולה יועברו למקום אחר, דהיינו למקוואות. לאחר שהוסבר לו, שעד כה ניתנו לועד הקהילה למען העניים 20% מן ההכנסות של ההילולה, ושעם ההחלטה לבטל את הבנייה ישתחרר כסף רב, הסכים מר עמרם יוסף לנסות לשכנע את חבריו כדי שיפרישו עד 25% למען בניית המקוואות. באותה ישיבה ניסו להשכין שלום בין מר י׳ אלמליח ובין מר אוחיון, נשיא ועד הקהילה בדמנאת. לפי הפרוטוקול השלימו הצדדים ביניהם, אבל למעשה הסכסוך בין מר אלמליח ומר אוחיון עתיד היה להימשך שנים רבות, עד אמצע שנות הששים.

אף אחת מהחלטות אלה לא בוצעה. הטיפול בבעיות הקשורות להילולות חייב התארגנות ופעילות יומיומית רצופה, דבר שלא היה כנראה בכוחה של הועדה המרכזית, ולכן אין אנו שומעים עליה לאחר מכן.

על הפעילות הכלכלית הענפה שנוהלה ליד קבריהם של הקדושים הגדולים ועל מורכבותה ניתן ללמוד מהמסמכים שניהלו הועדים המתאימים. כמידגם מייצג לפעילות זו בחרנו במסמכים הכלכליים הקשורים לר׳ דוד הלוי דראע בין השנים 1928 ל־1946. מבחינה טכנית אמורה היתה כל הכנסה וכל הוצאה להירשם במחברת בכתב־יד. עיון במחברות אלה מראה, שהרבה פעמים נרשמו התרומות תוך כדי הכרזתן, ולפעמים הן רוכזו בדפים בודדים, שהועברו אחר־כך על־ידי הרושם למחברת. מדי שנה סיכמו את ההוצאות וההכנסות. זריזים מבין הפקידים, שניהלו את הקבר הקדוש, פירסמו תוצאות אלה על דפים בודדים שחולקו בהילולה, כדי להגביר את אמון החוגגים בועד ולהגביר על־ידי כך את התרומות. גם העובדה שבהרבה מקרים קמה אופוזיציה לועד המנהל זירזה אותם לנהוג כך.

במסמך שהוגש על־ידי תובע רבני, הרב מנחם גבאי, בשם תושבי הכפרים דראע ותידילי, ואושר בבית־ המשפט, נאמר: ״… שולחי המסכנים תמהו על פסק־הדין, כי הם יודעים בוודאות, כמו שכל יהודי מרוקאי יודע, שזה למעלה מעשר שנים שהועדה העליונה למקומות הקדושים אינה קיימת יותר… (בפסק הדין נטען כאילו ועדה עליונה זו מינתה את מר ד״א לעמוד בראשה…) המסמך נכתב באפריל 1961.

עיון בתקציב הקשור לפעילות ליד קברו של ר׳ דוד הלוי דראע בשנים 1928 עד סוף 1946 מצביע על הוצאות בסך 2,075,538.95 פרנקים צרפתיים ועל הכנסות בסך 1,511,940.95. סכומים אלה מגלים את היקף הפעילות הכלכלית החשובה שהיתה קשורה באותו מקום. תופעה זו מסבירה את ההתעניינות הגדולה של אנשים ומוסדות בפעילות זו וכן את העובדה, שאלה שנטלו בה חלק זכו לעוצמה כלכלית וגם ליוקרה רבה.

מן הראוי לציין שחוץ משנת 1946, שבה סכומי ההכנסה וההוצאה היו זהים, המאזן התקציבי היה שלילי. חוץ מכמה שנים בודדות (1929, 1935, 1940) שבהן סכום ההוצאה היה נמוך מזה של ההכנסה, בשאר השנים הגרעון היה תמידי. אם נמדוד את המאזן באחוזים, נגלה כי פעמים היתה ההוצאה גדולה פי שמונה מן ההכנסה. לא התעוררו בעיות של תפעול המקום, כי אפשר היה לרכז הוצאות שלא נועדו לעניין לקראת סוף השנה התקציבית, ולפעול בעזרת ההכנסות של אותה שנה. יש ותקציב ההוצאה נופח בצורה מלאכותית, בגלל סיבות אישיות, כמו בשנת 1945, שבה חייב הפקיד אלמליח את התקציב בסכום של 128,000 פרנקים עבור הוצאות נסיעה שהיו לו ולאחיו במשך 16 שנה, שכללו 64 נסיעות בסך הכל. הצגת תקציב גרעוני היתה, מן הסתם, אינטרס של מגיש התקציב, היינו להוכיח לקהל שתפעול המקום כרוך בהוצאות גדולות מאוד, ושעל הפקידים הוטל תפקיד לא קל שהיה יכול לסבך אותם באופן אישי.

עד שנות השלושים היתה הכנסה יחסית גבוהה, ומ־1932 עד 1939 היתה ירידה ניכרת ואילו החל משנת 1940 ההכנסות הן שוב כקו עלייה מתמיד. הקפיצה הגדולה היא בין 1941 (27,865) לבין 1942 (152,204), וכן בין 1945 (102,004) לבין 1946 (560,588). בשנות החמישים והשישים הגיעו ההכנסות למיליונים רבים.

השוואה בין ההכנסות וההוצאות בשנים 1946-1928 מצביעה על גרעון של 563,598 פרנקים. הנתונים, כפי שהם מוצגים במסמך, מצביעים על כך שאץ לפנינו תעודה מפורטת, המסתמכת על נתונים שנתיים מלאים, אלא על סכום כוללני שהוכן באופן פזיז ולמטרות פולמוסיות.

הערצת הצדיקים-יששכר בן עמי- תשמ"ד- 1984-הארגון הקהילתי סביב המקומות הקדושים-עמ' 165

סיום הפרק מתוך הספר של יששכר בן-עמי "הערצת הקדושים"

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר