ArabicEnglishFrenchHebrewPortugueseSpanish

חתונה במוגדור -א.כנפו וד. בן סוסאן

עמוד 1 מתוך 3123

חתונה במוגדור

החתונה במוגדור –פואמה -  אשר כנפו – דוד בן שושן

 

אצווירא, קריה של אומנויות.

פרופסור חיים זפרני

אצווירא היא מטרופולין צעירה השוכנת בדרום מרוקו לחוף הים, צעירה מאחיותיה הצפוניות (פאס, מכנס, טטואן, רבאט, סלה), ובת שנייה של חבל הסוס (Souss) ושל הקריה-האם מראכש.

למרות ההיסטוריה הצעירה שלה, אצווירא הרוגשת והרועשת בפעילויות רבות ושונות, נטלה חלק בייעוד הגדול של יהדות מרוקו ושל האימפריה השריפית, זאת בשל התפקיד הרם שהיה לה בפתיחת המדינה כולה בפני העולם החיצוני, ובשל השפעתה הכלכלית והתרבותית באמצעות"תוזאר אס סולטן" הלא הם סוחרי הסולטאן שישבו בה.

״תוזאר אס סולטן״ לא היו רק סוחרים, קרי, מייבאים ומייצאים סחורות מקומיות ומוצרים של בעלי-המלאכה במרוקו, כי אם אנשים שהשתייכו לקטגוריה זו של"האדם החכם", איש העסקים המלומד( בעל מלאכה מלומד גם הוא שייך לקטגוריה זו ), המבקש כל חייו להשיג לא רק את העושר אלא גם את החכמה.

המלומד־איש העסקים מאצווירא, זה שנודע בשתי המאות האחרונות, גם לו אותו פרופיל אינטלקטואלי ואותו גורל ספיריטואלי כמו לעמיתיו הוותיקים יותר, בני דורו מפאס, מכנס, תטואן או מראכש. לעתים קרובות הוא היה תלמידם היוצק מים על ידם ולפעמים מורם ורבם בתחומים וענפים שונים כמו בשירה העברית או ביצירה הלירית בערבית המדוברת או בעיסוק במוסיקה האנדלוסית הקלאסית והעממית.

ברצוני להזכיר כאן כמה דמויות מהוללות שהכרתי בעצמי בילדותי, ואשר שמרתי מהן זיכרון נפלא ומרגש. אלו דמויותיהם של מוריי לתלמוד ולמדרש, רבי דוד עטר ורבי פנחס אביצרור. אלו של רבי אברהם בן שושן ורבי דוד כנאפו.

אלו של הסבים שלי, רבי מאיר זפתי ורבי אברהם בן דוד-ויוסף, גם הם מוריי וגם הם בקיאים בתלמוד ומקובלים. אלו של הפייטנים־המשוררים הגדולים, רבי דוד אלקיים ורבי דוד יפלח. שני פייטנים אלה וכן אחרים ידעו לשמר להעשיר וללמד את הפיוט ואת השירה ולהעבירם כירושה מוסיקאלית שהיא אמנם בת אלף שנים, אבל עדיין נוכחת בזיכרון ובלב היהודי-מגרבי.

רבי דוד יפלח, ׳ שיך דוד ׳ ה״ממונה״ על הקהילה, היה האמן הגדול של המוסיקה האנדלוסית. עמיתיו היהודים והמוסלמים הכירו וקבלו את מומחיותו. רבי דוד אלקיים היה בעל מלאכה ואמן, נגר במקצועו, רוקע, שרטט וצייר.

כתבי היד הרבים, השירים, הכתובות והיצירה הלירית שלו המכונסת בדיוואן ״שירי דודים״, הם יצירות מופת בגלל הקליגראפיה הנהדרת והאיורים הרבים שהוסיף להם לעתים קרובות.

אוסף הכתובות המוצג בקובץ זה בצורה מעוררת כבוד מסייע לנו להכיר יותר עולם שנעלם ואיננו, ויחד עם זה תורם הוא להתעוררות מודעות של חיפוש אחרי הזיכרון והזהות הקשורים בעולם זה. המפעל ראוי לשבחים ואני מייחל לכך שגם אחרים יוציאו אל הפועל מפעלים דומים שיחשפו בפני העולם את העושר והגיוון של פני המורשת התרבותית של יהדות המגרב בכלל ושל מוגדור אצווירא בפרט.

פאריס, 24 לינואר 2002

חתונה במוגדור

כמו בכל קהילות ישראל, החתונה בקהילה היהודית של מוגדור-אצאוירה, הייתה מאורע חשוב ומרכזי. חגיגות החתונה ארכו זמן רב וריכזו את תשומת לב כל הקהילה. ספר זה, שהוא שיר הלל לעבר המפואר של יהדות מוגדור, עבר שאיננו עוד, מאגד בתוכו את חתונה במוגדור, יצירה לירית על החתונה בקהילה היהודית בעיר זו – ומה יותר מתאים משירה,כדי להעלות על נס, לא רק את מהלך החתונה ושלביה השונים, אלא גם את האווירה המיוחדת, ההתרגשות,הצחוק והדמע שאפיינו את החתונות של קהילת יהודי מוגדור – והקובץ הכתובה המאויירת אוסף נרחב של כתובות ממוגדור שהן בבואה נאמנה למסורת הנפלאה של איור הכתובה כפי שבאה לביטוי ביצירותיהם של אמנים כמו רבי דוד אלקיים, יצחק קנפו, יוסף שרף ורבים אחרים.

הפואמה ״חתונה במוגדור" נכתבה ברוח הפיוטים של יהודי מרוקו, על פי נתונים ומידע שנתקבלו מפי ר׳ שלמה-חי כנאפו ז״ל ומאשתו אסתר שתבל׳׳ח. הפואמה נכתבה לכבוד חתונתם של דניאלה ומשה נבו. בכנס הדו-שנתי של יהדות ספרד במונטריאל, Quinzaine sépharade (שנת 2000) בראשותו של דוד בן שושן, התקיימה בספריה הלאומית של קוויבק תערוכה של כתובות ממרוקו, רובן ככולן ממוגדור.

אשר כנפו, בעצמו מאייר כתובות, הציג בכנס זה כמה מיצירותיו הספרותיות וביניהן הפואימה ״חתונה במוגדור״. המפגש הזה בין שני יוצרים על העבר המפואר של מוגדור, יצר מיד רצון לשתוף פעולה. דוד בן-שושן ואשר כנפו החליטו להוציא לאור, יחדיו, ספר-אלבום על החתונה במוגדור, ספר אשר יעלה על נס את אורח החיים המוגדוריני ואת האמנות המופלאה של איור הכתובות שבני עיר זאת הצטיינו בה במיוחד.

זאת הייתה התחלת הרפתקה מרתקת. החיפוש אחר כתובות מאויירות הביא את שני המחברים אצל משפחות אשר הוציאו עבורם, מתוך ארגזים מאובקים, כתובות מרהיבות שהיו שמורות אצלם עשרות שנים, לפעמים למעלה ממאה שנה. הקריאה בכתובות איפשרה להם להתוודע אל דמויות שיצאו מעולם הנשייה וכאילו שבו לחיים חדשים.

המשורר וצייר הכתובות יצחק קנפו כתב מאמרים על אמנות הכתובה ועל גדול ציירי הכתובות, רבי דוד אלקיים. מצאנו לנכון לשלב את מאמריו בספר זה.

התודה והברכה מגיעות לכל אלה שסייעו לספר זה לראות אור. בראש וראשונה לכל אלה שהואילו להעמיד לרשות המחברים את הכתובות המאמירות שלהם. אנו רוצים להודות גם לספרייה הלאומית של קוויבק, לקרן הקהילתית היהודית של מונטריאל, לקרן לתרבות ספרדית, למרכז הקהילתי הספרדי של מונטריאל, למפעל הפיס, לבית הספרים הלאומי-ירושלים, למוזיאון ישראל, למכון בן-צבי, למר ברנרד בן שושן מ״גלריה ברנרד״ בתל אביב ולמר ביל גרוס.

כמו-כן יבואו על הברכה הרבנים ישראל מימרן, דוד סבח ומשה עמאר שעזרו בפענוח כתובות, עמי אוחנה, יפה שילה ושלמה ורטה עבור עזרתם, לז׳ניס רוזן שתרגמה לאנגלית ולאיימה בן שושן שלקח על עצמו את המלאכה הקשה של גיוס תמיכה להוצאת הספר.

קריאת הכתובה שהיא אחד הרגעים המרגשים של החתונה, התחילה תמיד בשתי המלים: ״בסימנא סבא״. מי יתן וגם עיון בספר זה יהיה לאור הברכה: בסימנא טובא ובשעת רצון והצלחה.

חתונה במוגדור

החתונה במוגדור – אשר כנפו – פואמה

שמעו נא רבותי והאזינו

ושהסיפר הזה לא ישאר בינינו

איך חגגו חתנה מדור דור,

אצלנו בעיר היפה – מוגדור

ואתם יקירי הסכיתו

פתחו עין והביטו

וראיתם שלמרות שזה היה מסבך

בעצם זה פשוט כל כך !

חתנה במוגדור ידידי

זה דבר יפה בלי די

מה אני אומר ? זאת אמנות

ולספר עליה הנה הזדמנות

איך התחיל הקשר בינו לבינה ?

איך הגיעו לחתנה ?

בשידוך ? מה פתאום !

בפגישה ? במכתב ? בחלום ?

ובכן, ביום כפור בין תפלה לתפלה

יצאו הבחורים בהליכה קלילה

לרחובות של העיר, למלאח או למדינה

ולקראתם מי בא בהליכה עדינה ?

כמובן, בנות העיר היפות

לבושות כלן בגדי חמודות

והביטו הבנים בעיילות – איילות, במובן בנות

והן, אף הן מבטים מישרות

חתונה במוגדור

 

אצווירא, מרוקו תר"ח – 1848

החתן – יוסף בן הדיין רבי אהרן בן רבי אלעזר אלמאליח

הכלה – שמחה בת עמרם בן המקובל רבי יוסף בן רבי עיוש אלמאליח

מנהג – מגורשים

עדים – אברהם בן יעקב בן עטר

באדיבות – מוזיאון ישראל

חתונה במוגדור

ונקשרה עין בעין

ובחורה הסמיקה עד אזנים

והבחור משיל עיניו

ומבטי הבחורה אחריו

 

ובחג הסכות רבותי

האזינו היטב לאמרותי

בא שליח מיחד לבית הנערה

ואמר " פלוני שלחני

תנו לו בתכם הבָּרָה ! "

 

והיה – אם תוציאו הכבוד תחלה

אז רבותי השליחים – מחילה !

אות הוא כי הקשה לא מתקבלת,

אמרו לבחור שיחפש לו אחרת…

 

ואם יאחרו בהגשת הכבוד

וידברו עם השליח ביחד ולחוד

זימן הוא כי החלה ההמתנה

לימי משתה וליום החתנה

 

ואתם היו בטוחים שכך יאה

וכך בסדר

כך לִמְּדֻנוּ האבות

בימי רבקה ו…אליעזר

 

ומכיון שנתקבלה הבקשה

מתחילים במו"מ

פגישה ועוד פגישה

וקובעים התנאים

ומחליטים על זמנים

ומי ידאג לו ולה

ועל מי תהיה הכלכלה.

 

והיכן תהיה הדירה

ומה היא תביא לו סורה – נדוניה

 

אלה ימי האירוסין

ולהם כללי נימוסין

החתן יוצא ונכנס לבית הכלה

אך הכלה אל החתן ? חלילה !

 

בבית הכלה רבה התכונה

הכל עומד בסמן החתנה

בעלי מקצוע נכנסים ויוצאים

אלה גומרים ואלה באים

חתונה במוגדור

הנהו הרפד

האחד והמיחד

בידו המחט הכפופה

כחרב השלופה

לטקס עשית המזרן

לבית הכלה הֻזְמָן

 

הבד כבר מוכן

גם הצמר למלוי המזרן

ונועץ הרפד מחטו

ותופר המזרן לאטו

ומכניסים " קָאלְבְ " סכר – גוש סוכר

ליד הראש במקום הכר

ובני המשפחה יריעו

ורמזים דקים ישמיעו

אז תקרא מישהי : " הא לגרמה " !

משמע שימו על המזרן תרומה " !

 

שלושה שבעות לפני הזמן

כבר יודעים מי מֻזְמָן

שולחים בידי שליחים ערגאדת – הזמנות

ואת זאת רבותי יש לדעת

את ההזמנה אומרים בחרוזים

במליצות בחידות וברזים !  

 

וכך העראד הייה מחריז – האיש שתפקידו היה להזמין

מכעכע בגרונו ומכריז :

 

" שמעו נא אולאד סוירה

אמר סניור פלאן וסניורה

ענדנא לפרחה כבירה

באס נעארדו עליכּום

ועלא אולאדכום

באס תכּונו מעאנא

פלערס די אולאדנא

ובזהד לה – מולנא

נרדו לכּום פלפרח יא כואנה !

אולהּ, יקטר כירכּום בלא קיאס

אונקולו טנקיו מרסי וגראסיאס

 

כלומר :

שמעו נא בני סוירא

אמר האדון פלוני וגבירתו

לנו שמחה גדולה

להזמינכם

עם בניכם

להיות עמנו

בשמחת בננו

ובערת ה'

נחזיר לכם בשמחות אחים

ואלוהים יגדיל חסדו עמכם ללא שיעור ונגיד

Merci, Thank you, gracias

חתונה במוגדור

הגיעה שבת שלפני החתנה,

שבת אל-בדיאן הנה הנה

בשבת זו יבואו הכל לתפלה

והכל יהי על חשבון הורי הכלה.

 

פייטנים מעל הדוכן י]יטו

והנשים בעזרה יזג'רטו . ישמיעו זג'אריט קולו של שמחה

ולאחר התפלה היפה

יתנשקו כלם על פנים ועל שפה

ויבואו לביטת הכלה לאפרטיף

ויאכלו דברי מתיקה עם משקה חריף

ולסכינה ישארו בני המשפחה – חמין

ולא יזוזו מהשולחן עד מנחה.

 

ובמוצאי שבת היא לילת תכמיר – ליל השימורים

האמינו לי, זה מאורע כביר !

תזמורת מנגנת שיר וחרוז

פיוטים לאלה ונגילה אנדאלוז ! פיוט אנדלוסי

 

יביאו החדרה קערה

וימלאו אותה קמח וכמירה – שמרים

ובאה הכלה וטמנה ידה

וגם החתן יכניס ידו לצדה

 

ובחשו יחדיו

אצבע באצבע נגעה

התזמורת לחנים רבים משמיעה

ופרצו הזג'אריט

ימלאו כל הבית

והקישו כוסית

עד כי רוקנו החבית !

 

ובא אורח אחר אורח

ובמבט שובב וחיוך שמח

ישים מכספו בקערה

לשמח לב נער ונערה

 

הכמירה תחזית לבאות

והיתה היא זימן ואות

שיבנו בית ויגדלו הטף

והוא – בכל יהיה לה שותף !

 

וביום ראשון יתחילו בהכנות

יביאו מהשכנים כסאות ושולחנות

המשרתים ימרקו בשצף קצף

את כלי הנחושת וגביעי הכסף

 

וביום השני לפני החתנה ביומיים

יפגשו ההורים של השנים

ויבואו רבנים לאכול צהרים

בבית הכלה יפת העינים :

ילחצו ידים

ויכתבו התנאים

יתפללו מנין

ויעשו " קנין "

וכך יאמר החתן לאבי הבחורה !

" אני נשבע בקנין ובשבועה חמורה ! "

ואכן השבועה היא שבועה גדולה

שלא ישנה ויפר התנאים חלילה !

 

יום שלישי הוא לילת לחִנָה

והוא הלילה שלפני החתונה

כלם מתרוצצים הנה וָהֵנה

ומגישים מנה אחר מנה

והמסמעין מנגנים ברננה

והגישו האורחים מתנה

ומרחו על כף היד החנה

 

אז יודיע מאן-דהוא :

" רבותי, אחרי באו

וראיתם בעיניכם

ומששתם בידיכם

וספרתם לנכדיכם

כיצד ובאיזה צורה

הכינו לכלה " סורה ".

ובקול תרועה ובשאון

יכנסו כלם לסלון

ושם תצוגה מרהיבה

איזה יופי ! " להיבא ! "

פמוטות וקערות

ושמלות מהודרות,

שטיחים וגביעים

ומגשים מרוקעים

מפות בטרז ורקמה – רקמה אמנותית

ומצעים – מי ימנה כמה ?

 

ומישהו יקרא שוב :

" באו רבותי נשוב

נקבל בשמחה ובדיצה

פני כלה השבה מהרחצה ! "

חתונה במוגדור

והכלה

רכה ומקסימה

קצת מבהלה

שבה מן הטבילה

ואמהּ

תחבקהּ בזרועותיה

ותזכיר לה נעוריה

דמעות עצב – או גיל

מעיניה תזיל

ומחתה האם הדמעה

ונטלה בידיה המראה

היא תגיש לבתה הראי

ותאמר בקול רם דק ורחימאי :

" בתי בתי

בראי הביטי

התבונני מאד

פנים אלה לא תראי עוד ! "

 

ובעוד עננת עצב קלה

תעיב על פני הכלה

תבאנה חברותיה

תאחזנה בידיה

אִתָּהּ תצאנה במחולות

בשירה וברגלים קלות

 

אחר, יביאו את הקערה

אל הכלה – הנערה

וכשבת-צחוק שובבה בעיניה

תושיט הכלה כפות ידיה ורגליה

ימרחו אותן הבנות בחנה

ויעטפו אותן במטפחת לבנה

כך תעלה הכלה על מטתה

הס יֻשלך

שלא להפריע לה בשנתה….

 

יום רביעי הנה הגיע

הבה נשיר ונריע

לחתננו ולבחירת לבו

שהגיעו ליום שכּה רצו בו

 

בשעת צהרים

יגיעו האורחים

מגונדרים ומצוחצחים

בידם ה " גראמות " מתנות כספיות שמודיעים עליהן בפומבי

הדורונים והתרומות

ובאו לבית הורי החתן

והניחו שם המתן

ונשאו אותה ואותו על כתפים

ובאו לבית הראחה – שם יגורו השנים

וכך, נישאים על כתף

עם רעדה קלה בלב

הכלה והחתן

יעברו את המפתן

ותזמורת המסמעין

מפציעה בניגונים

הבחורים יצאו במחולות

והנשים תשמענה קולות

 

ובאמצע החדר

תעמד בהֶדֶר

כעין אפיריון

הבמה היא הטלמון.

ושקט יֻ

שלך

וישמעו אַךְ

ברכת הרב

בעברית ושפת ערב

ואמר הבחור " הרי את "

 

וזגארית יפציעו עד

יגיעו אל כסא הכבוד

ויפצירו בפני ההוד :

" רבונו של עולם,

ברכם !

ראה כמה יפים הם !

קמה משפחה חדשה

קדש ערוס וערוסה ! "

 

אז יגיש מישהו לחתן

מפתח חזק גדול ואיתן

ואחז בו בידו האחת

ובשניה יקח הכוס מעל הצלחת

והכה במפתח הערוס

וכך ישברו אצלנו את הכוס

הכוס הנשברת

-         זכר לבית שחרב

המפתח,

- סמל לבית חדש

יהיה בו האושר רב

 

ולאחר האוכל והשתיה

 והנגינה והגראמה

והתה והגרגע – אגוזים

שלא נפסקים אף לרגע

ילעו כלם לבתיהם

וישאירו קר את שניהם !

 

רק את שניהם ?

לא תמיד, כי לפעמים

הם כה צעירים

ובישנים ולא יודעים !

 

אז נשארת אתם אישה טובה

שתסביר להם למה ואיך,

ומה מותר ומה חובה "?

בקצור הדרכה מתוקה

ועלי חלה חובת השתיקה ! 

חתונה במוגדור

ולמחרת : הסבאח – בוקר. כאן במשמעות הבוקר שאחרי ליל הכלולות

בוקר חדש ושמח

ובאו בני המשפחות

עשרים ושלושה איש לפחות !

והציגו בפני כולם הסימנים

שהכל בסדק – " לערוסה על אכיר ! הכלה בריאה ושלמה. רמז שמצא אותה החתן טהורה

יודיע החתן ויצהיר,

אז יקחו את הכתובה

וקראו שוב מה כתוב בה,

והוסיף החתן סכום נוסף

בגוף הכתובה – על הקלף

ושוב שמחה וזגריטאת

ושוב השתיה כדת !

 

ובשעת הצהרים

בסביבות השעה שתים

באות נשות המשפחה

ומשמיעות יללות של שמחה

יושבות על הַקָנָפֶה – ספה

ושותו תה עם פָאלֶבֶּה – עוגה תפוחה

ומדברות הן ומספרות

ומברכות וגם עוקצות

הכל בטוב טעם

לא יחרגו אף פעם !

 

ולפנות ערב כאשר מגישים עוד אָתָאי – תה

והשמחה מרקיעה שחקים עד בלי די

קוראים לשליחים ואומרים להם : רבותי,

לכו לבית פלאן ופלאן – פלוני אלמוני

ואמרו לו שיבוא לברך כלה וחתן ! "

 

אז יצטרפו הגברים לנשותיהם

ויביאו את הסבאח בידיהם – בוקר.כאן במשמעות של המתנה שמביאים לזוג למחרת ליל כלולותיהם

וכך ימשכו העניינים עד מאוחר

את זה הרי ניחשתם כבר !

 

והחתן לא יצא מביתו

ישאר נא וישמח כלתו

אמנם לבד לא ישאירו אותו יבואו חברים ואחיו ואחותו

ומי לא ?

 

באה שבת – שבת החתן

מתלבש הוא זוכא אולכפתאן – פרטי לבוש

ובאו ידידים והוציאום מביתם

לבית הכנסת ילוו אותו.

ושם יחכה להם קהל רב

 המשפחה המכובדים והרב

יושיבו הכלה באמצע העזרה

ואת החתן ליד ארון התורה

וסלסלו בקולם החזנים

יתחרו ביניהם הפיטנים :

יפתח הראשון פיו בשירה רמה :

 

בסימן טוב והצלחה

תהיה לעדתנו

וקול ששון וקול שמחה

ישמע בארצנו

ואזי תהיה הרוחה

בביאת משיחנו

בן ישי ומנוסי ומגושי

יורה דרך לאנשי

חתן שמו מה טוב טעמו

ונאומו, יבואו ילחמו

כל גויים על עמו

יבטח בשם ה'

ויפק רצון מה'

 

אזי פיטן שני ישיר אחריו בחדוה :

 

דר שמים נערץ בקדושה

אשר ברא ששון ושמחה

חתן וכלה רנה ודיצה

אהבה ואחוה ומנוחה

שלום ורעות מהר יחישה

ונסו יגון ואנחה

בסימנא טבא והצלחה

לשמועות טובות ולבשורות

אלהים מושיב יחידים ביתה

ומוציא אסירים בכושרות

חתונה במוגדור

 

יסלסל אז השלישי בקול מהנה :

 

גזר א-ל שוכן סנה

בת פלוני לפלוני

ארבעים יום מלפני

 יום עשות ה'

לכבוד חתן וכלה.

 

ברוכים הם לה'

ראו כמה גדולה

מצות חתן וכלה

קימו בתחילה המלך ה'

לכבוד חתן וכלה

ברוכים הם לה'

 

וכאשר יפתחו הארון

יפציע בקול כל גרון

ויוציאו שני ספרי תורה, כן !

אחד לפרשה ואחד ל " ואברהם זקן " !

 

יקָראו לתורה המכובדים

ולפני כל עליה ישמיעו פיוטים אחדים

ובמקום שיעלו שבעה

יעלו עשרה, חמישים, מאה !

אז יגיד מישהו – " מספיק, כלאס " !

ובבי הכנסת יֻשלך הס !

 

וקרב החתן ועולה לבמה

והרב ישמיע לכבודו דברי חוכמה,

ושם למעלה בעזרת הנשים

תביט בו כלתו ובלי משים

תמחה מעיניה

דמעה שנגרה מאליה

וכאשר יברך בקול בוח

" ברכו את ה' המבורך "

יֻשלכו עליו דברי מתיקה

אותם יאספו הילדים בשקיקה

 

וכמובן אחת התפילה

כולם ילכו עם חתן וכלה

ופיטו ושתו ואכלו

דגים, נבעאר וקישואים – מעיים ממולאים

דזאז אולפראך ממולאים – תרנגולות ואפרוחים

כל מה שלחיך ינעם

כי עשוי הוא בטוב טעם !

 

ולפנות ערב יוצא החתן

ועומד הוא על סף המפתן

וקורא הוא לחבריו

ומבקשם להצטרף אליו

למסיבה מיוחדת

עד שעה מאוחרת !

 

וכך רבותי, משמחה לשמחה

כולם יחד, אחים, רעים, משפחה

עובר לו שבוע של חגיגות

ירבו בישראל השמחות !

 

ושוב יום רביעי, לילת תקסיר לחוט – ליל ניקיון הדגים

וזהו סיפור כמעט לחוד !

החתן הטרי יוצא השוקה

לא לבד, חברים, תופים, מוסיקה !

 

הנה על יד הכדר עוברים

בסתר, נכנס אליו אחד החברים

וקונה אצלו קסקָאס מחורר – מסננת

אותו יסתיר אצל הגנן יותר מאוחר

אל הגנן את החתן מושכים

שם הוא מקבל זר פרחים,

וכאשר איש אינו שם לב

את הקסקאס בלאט הוא גונב…

וכך עם המסננת הגנובה

חוזר הוא אל אשתו האהובה

 

והנה בדרכו נצבים

חברים ותיקים ואהובים

וכל אחד לכיסו דוחף

שטרות ומטבעות כסף.

 

וכך הביתה הם באים

ושם הכוסות כבר מלאים

והשולחן ערוך, יין, מחייא – מין ערק המיוצר על ידי יהודי מרוקו

והכלה מחכה ועל ראשה הֵסְּבְּנִיָא – צעיף לכיסוי ראש

 

והנה מגישים את הקסקאס מחרס

ובתוכות דג טרי – עב כרס

וניקו החתן והכלה את הדג

כשכולם מעודדים – אווירת חג !

 

הדג – סמל לפריון,

שיהיה מהר לכלה הריון

וגניבת המסננת

מסמלת

שהחתן מוכן

להיות גנב ולא מהוגן

ובלבד לפרנס את כלתו

שמעתה נקראת אשתו

 

וכך רבותי חלפו שבועיים

של משתה ומנות אפים

של חגיגות ושמחות

ושל איחוד משפחות

ככתוב :

" ועז איש את אביו ואמו

ודבק באשתו "

ונתן לה מהונו ואונו,

 " שהשמחה במעונו ".

 

סוף הפואמה 

חתונה במוגדור

תולדות הכתובה המאויירת

אני קרוב לודאי, אחרון השומרים על מסורת בת אלף שנים ההולכת ונעלמת: הכתובה המאויירת.

באופן תיאורטי החתונה היהודית היא פשוטה להפליא: מדובר, לגבי הגבר, במסירה לאישה שאינה נשואה ואשר מסכימה לכך, חפץ ממתכת יקרה תוך כדי הצהרה בפני עדים: ״את מקודשת לי בחפץ זה כדת משה וישראל."

למעשה, אם קיום מעשה פורמאלי זה מספיק כדי שהאישה תהיה מקודשת ולא תוכל להשתחרר, אלא בהליך מקובל של גט, הוא אינו מאפשר עדיין לבני הזוג להחשב כנשואים הלכה למעשה. צריך, לפי הלכה היהודית, שיתקיימו מעשים פורמאליים אחרים, כגון: קיום טכס שבע הברכות וקריאת הכתובה. ובל נשכח את העמדת החופה ושבירת הכוס.

הכתובה היא החוזה שעל פיו החתן מתחייב למלא את חובתו כבעל, לספק את הצרכים השונים של אשתו, להבטיח לה דמי מחיה אחרי מותו ולשלם לאשתו, במקרה של גירושין, תשלום שנקבע מראש, בדרך כלל בהתאם לגובה הנדוניא שהביאה עמה. חובות אחרות יכולות להיות מצויינות וכל הפרטים שהוסכמו בין הורי האישה (או האפוטרופסים שלה) לבין החתן: התחייבות שלא יקחנה לעיר אחרת או לארצות שמעבר לים (להוציא עלייה לארץ ישראל, שאין לאוסרה על יהודי כלשהו), התחייבות שלא יקח אישה אחרת על פניה (בארצות שהפוליגמיה הייתה מותרת), על פי איזה חוקים תהיה הירושה, ובאיזו מטבע ישולם התשלום של הגט וכו׳ וכוי.

החובה לכתוב כתובה היא כללית בכל הקהילות היהודיות ונראית עתיקה מאד. יש להניח שהייתה נכתבת על קלף או על שליל (כפי שמתחייב בגט עד היום) אבל אין יודעים מתי החלו לאייר אותן. נראה כי מסורת זאת בת יותר מאלף שנים, ואם אנו יודעים שהכתובה המאויירת הקדומה ביותר היא משנת 1010, ניתן להניח שאחרות קדמו לה.

מקום מציאתה של הכתובה הזאת (קהיר), הסגנון האיסלאמי של העיטורים כאשר הכתב עצמו מהווה את עיקר הקישוט, הקרבה למולדת היהדות ולמרכזים התלמודיים הראשונים שלה, מאפשרים לנו להניח שמנהג עטור הכתובה נולד במזרח התיכון, משם הוא מקרין קודם כל על הקהילות הספרדיות ואחר כך על קהילות אירופי הקשורות לנוסח הגרמני(האשכנזי), שהרי הכתובה העתיקה ביותר הידועה, אחרי זאת של קהיר, היא משנת 1391 (אוסטריה).

חתונה במוגדור

ברור הוא כי לארכיונים המשפחתיים היה סיכוי מועט לשרוד אחרי מעשי הטבח, הגירושים,  השוד, האילוץ לשמד, העינויים וזוועות אחרות שנעשו בעיקר על ידי עמי אירופהצריך איפוא, לחכות עד למאה השבע עשרה ובעיקר למאה השמונה עשרה ולהבהובים הראשונים של הסובלנות, כדי שתצוץ מחדש הכתובה המקושטת לעתים באופן עשיר ביותר, בסגנון הרנסאנס, הבארוק, הקלאסי או הרוקוקו, הכל לפי המקום והתקופה.

על מנת להבהיר עד כמה הרחיקו לכת בפאר של הכתובה, די אם אזכיר כתובה פדואנית משנת 1670 שהאיורים בה תופסים מקום גדול פי ארבעה מהטקסט.

ואיזה איורים! בשליש העליון, חצי עיגול, בו הגפן מציגה לראווה את עליה, אשכולותיה ושריגיה מסביב למדליון אובאלי שבתוכו מצויירת ירושלים האידילית. ששה מדליונים אחרים, קטנים יותר אך מעובדים יותר מפארים את האישה – אשת החיל: תריסר ציפורים שוכנות על הגפן המושקית על ידי שתי מזרקות מונומנטליות שהמים פורצים מהן משלושה כיוונים שונים.

בתוך הפינות העליונות, מעל לחצי העיגול, שני מדליונים ריקים שהיו ככל הנראה מיועדים להכיל את ראשי התיבות של שמות החתן והכלה.

בשני השלישים התחתוניים של שטח הכתובה, עשרים וארבעה מדליונים מציגים בצורת שתי וערב, את שנים עשר השבטים ושנים עשר המזלות, כל זה מסביב לריבוע שנוצר משני עמודים קלועים הנושאים, מעל למפתן מרוצף, קורה ועליה המלים : בסימנא טבא ובמזלא מעליא.

עמוד 1 מתוך 3123

רשימת הנושאים באתר

אפריל 2014
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 40 מנויים נוספים