עליית הנוער ותנועת ש.נטר-י.ש


עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

התברר כי מגרש זה נתון במחלוקת משפטית של סוכנויות ביטוח. דאגו לבנות בתוכו צריפים יחד עם תלמידי אורט, והוחלט כי ברגע שיידרש המגרש ייפנו אותו באופן מיידי. בתוך גדרות המגרש, שנשתמרו היטב, הותקנו גינה, ברזיות, וכלוב ציפורים לבנות יענה, ובתווך בית מדרש ובית כנסת שהתקיימו בו תפילות.

מועדונים אלה אף קלטו תלמידים שנפלטו מבית הספר של אליאנס כיוון שלא הצליחו בלימודיהם. גדג' ראה במפעל זה מפעל הצלת דור העתיד, שכן הממסד הבית ספרי הרשמי שלא יכול היה לתהליכים חברתיים חינוכיים אלה.

אחד עשר מחנכים של שרל נטר נרתמו למפעל זה : הם מיסדו מסגרת חינוכית הקצרה בשתי שעות לימוד מתוכנית הלימודים הרשמית. אלא שכאן שמו את הדגש בעיקר בשיקום הרגשי ובדימוי העצמי של הנערים.

עסקו במלאכה, בספורט ובלימודים יהודיים וכלליים. כל ישראל חברים ואורט סייעו מאוד למפעל חינוכי זה. גדג' ביקש מהם לראות במפעל זה בשר מבשרם, ובכך לקדמו ולהכירו. בכל שנה הגיעו ללמוד במגרת זו כ-150 חניכים בני אחת עשרה.

השלב השלישי : אותרו נערים ובוגרים בני 17-25, בעלי מלאכה ופועלים, ועבורם הוקמו בקזבלנקה שבעה עשר מועדונים ייחודיים להם – Foyers juifs Ouvries. שולבו בהם פעילויות חינוכיות, כמו לימוד קרוא וכתוב, ופעילויות ההולמות תנועת נוער, והודגשו לימודי ספורט, מלאכה ויצירה. כמו כן הוקמו שבעה מרכזים קהילתיים, שנוהלו באופן עצמאי עם הקאדרים של שרל נטר.

השלב הרביעי : עם כינון העצמאות של מרוקו המירו את תנועת הצופים מ- E.I.F    ל- E.I.M  על מנת שזו תקבל הגנה ואף הכרה של שלטונות מרוקו, אם כי נשמרה הזיקה ל – E.I.F    אדגר גדג' עשו כמיטב יכולתם שלא להיכנע למגמתו של בן ברקה, לאחד כל תנועות הנוער במרוקו תחת קורת גג אחת ואחידה.

קבריניטי הצופים, – אדגר גדג' ואמיל סבן – סברו שישי לשמור על ייחודיות. הם נפגשו עם בן ברקה והוא קיבל את עמדתם, לפיה התנועה תשמור על ייחודה ולא תיבלע אל תוך אנונימיות של מונח כמו " הנוער המרוקאי ".

הם הצליחו לשוות לתנועה הנוער שרל נטר מעמד שווה ערך לתנועות הנוער וזכו להכרה של השלטונות. כדי לציין זאת באופן רשמי ארגנו תהלוכה מרשימה של כארבעת אלפים בני נוער, במעמד הנסיך חסן השני – בנו של המלך מוחמד החמישי, הרב שלום משאש – אב בית דין של קזבלנקה, והרב אפרים חזן. 

אדגר גדג'.

התהלוכה התקיימה בשבת, 1 במאי 1957. בכל אופן, יש פעיל ות רבה מצד הערבים לשיתוף פעולה מלא, אשר מגמתה אולי לא כל כך לחסל את הארגונים היהודיים אלא ללמוד מהיהודים ולהיבנות מהם. – כך מנתח אשר אוחיון את פני הדברים בראשית עצמאותה שלמרוקו.

בני הנוער היהודי גם נטלו חלק בסלילת כבישים של המדינה החדשה והצעירה ( Chantiers de la jeunesse), תוך שמירה על כשרות והוויה יהודית בצוותא.

מכל מקום זה שלב החורג מעט מהסקירה הנוכחית, שכן מעתה ואילך – דהיינו לאחר כינון עצמאות מרוקו – עברה תנועת שרל נטר, תהליכי התפרקות, תוך עלייה לישראל והגירה לצרפת.

השלב החמישי : למעשה היה זה המשך טבעי של החיים בתנועת הנוער – כינונה של רשת חשאית בת כ- 700 נפש שפעלה ברחבי מרוקו, בעיקר לטובת ההגנה העצמית והעלייה החשאית ממרוקו לארץ ישראל. חלקם הוכשרו בארץ

פעילות ספורטיבית, תמיכה הדדית, יחסי גומלין בין אישיים, סודיות אינטימיות – המאפיינים תנועת נוער – היו המסר הטבעי לפעילות חשאית מסורה עבור הקהילה : זיוף מסמכים ( על ידי הצייר המחונן קלוד סולטן ) בתוך דירה עם שתי כניסות לשני רחובות שונים, מלווים, מעברים חשאיים בגבול הסמוך לאוג'דה, למחוז אוראן באלג'יריה ;

השבתת הנמל שממנו יוצאת אנייה ; הסחת הדעת של המכס ; דאגה לרכוש העולים ; ארגון כוח אדם איכותי שמקורו, בין היתר, בתנועת שרל נטר, ששיתפה פעולה עם שליחי ארץ ישראל. הפעילים היו ניגשים ומחכים למוצא פי השליחים והנחיותיהם.  

מאחורי פעילות חשאית זו רחשה פעילות דיפלומטית של הקונגרס העולמי היהודי, בזיקה לכתר המלכות המורקאי, המוכרת לאדגר גדג'. הייתה הנחת יסוד, לפיה לא מן הנמנע שמדינת ישראל הצעירה תכונן יחסים דיפלומטיים עם מרוקו ובכך תהווה מרקו את החלוץ לפני המחנה בקרב מדינות ערב. על כן הוסכם שאין " לשבור את הכלים " עם מרוקו, גם בקשר לעלייה ב'.

אדגר גדג' מדגיש לטובה את עמדתם הרגישה מאוד של השליחים הארץ ישראלים לסיטואציה שיש בה אמביוולנטיות רבה: מצד אחד, הכל ידוע כי יהודים המוכרים את רכושם עולים ארצה, ומצד שני היה מובן מאליו שאין לדבר על כך.

עם זאת, בשלב מאוחר יותר 1958 – 1960, הסתייג אדגר גדג' משליחי ארץ ישראלי שנקט עמדה אחרת, והעדיף דווקא לחולל מהומה גדולה ולחשוף יותר מנהיגים יהודים למעצרים של כוחות הביטחון המרוקאיים, שהנחה שהסכסוך עם מרוקו ייטב עם העלייה החפוזה.

גדג' סבר כי את אנשי הכפרים מדרום מרוקו, שהיו חקלאים ברובם, יש להעלות לארץ ליישובים חקלאיים – מושבים מיוחדים – ולא למרכזים עירוניים. ביחס לילדים ולנוער ממרקו מחה נגד תופעה שזיהה כתהליך יצירת מנגנון בית ספרי פריפריאלי מ " סוג ב', והציע פתרונות להתמודדות. מבחינה זו נכזבה תוחלתו.

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.

כששמע זאת העשיר, לא התמהמה, ובעודו תחת הרושם העז של דברי הרי׳׳ן* והגילוי הנורא על העושר שהתעשר מעבודה זרה, רץ בזריזות והעלה אש ב נכסיו, בביתו וברכושו ובכל אשר לו, וחזר לעיסוקו הקודם בסחר גרוטאות ובלויי סחבות.

אנשי העיר ששמעו את המעשה, וראו איך שמיודעם העני – העשיר – העני ל>. היסס לרגע לשלוח אש בכל נכסיו, לא פסקו מלשוחח על שאר רוחו, איך שבכל ידיו הביא עליו את עניו בחזרה, העיקר שלא להנות מכספי עבודה זרה. ומכיוון שזכרו את התנהגותו הרחבה עמם בימי עושרו, השיבו לו כגמולו ודאגו לכי מחסורו.

*תשמע חלום לפתור אותו

סיפור מעניין נוסף עובר במסורת המשפחה מדור לדור:

בעיר סלוניקי, גרה נערה בת עשירים, שהתייתמה מהוריה בילדותה. נאה וצנוער נבונה וחכמה היתה, ואת כל העושר שהיה לאביה ירשה. בהגיעה לפרקה, חפצי רבים מאנשי העיר להשתדך עמה, אולם למרבית הפלא השיבה לכולם בסירו: מוחלט. כאשר חזר הדבר על עצמו פעמים רבות, ניסו קרוביה לדבר על ליב־ שתגלה להם את טעמה, אך היא סירבה, והעדיפה לנצור את טעמה בליבה.

השנים נקפו ועברו בזו אחר זו, והיא הלכה והתבגרה, והגיעה כבר לסביבות גיד ארבעים. כמובן שעם חלוף הזמן הלכו ופחתו בני העיר אשר חפצו לשאתה, אולם הדבר לא ערער את החלטתה, ולכל הצעה השיבה בשלילה.

באותו זמן התאלמן יהודי יקר, נכבד ונשוא פנים, ר׳ אברהם שאמוט שמו, ירא שמים וישר דרך, היה האיש. ר׳ אברהם שעבר כבר את שנת הארבעים, חפץ לשאת אשה בת גילו, שיוכל להקים עמה בית מפואר, מיוסד על אדני התורה. לאחר שחכך בדעתו, החליט, כי השידוך המתאים ביותר עבורו הוא, אותה יתומה בוגרת. בלבו סבר כי מאחר והתבגרה כל כך, בודאי הבדידות וחוסר התקוה מעיקים עליה. ואין ספק כי תיאות להינשא לו.

סמך האיש מעשה למחשבה, ותיכף ומיד שלח אליה שליחים שידברו עמר. משעמדה בסירובה, הפצירו בה שליחיו, בתארם את טוב לבו ומעלותיו הרבות, אך היא בעקשנות בלתי מובנת עמדה בסירובה.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתעליית הנוער 6י – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.

המגמה החינוכית הייתה לעצב נוער פתוח המעורה בחברה המודרנית מבלי שיתכחש לזהותו היהודית אלא יהיה גאה בה. הם פעלו בשני אפיקים : חינוך פורמאלי בית ספרי, יחד עם כל ישראל חברים, וחינוך בלתי רשמי, יחד עם שרל נטר.

קברניטי שרל נטר, ובראשם אלפונסו צבע וג'ו לסרי, קיבלו את פניהם של רבנים ומחנכים אלה. הם ביקשו מצוות רבנים ומחנכים מרשים זה להתגייס למען הנוער של שרל נטר, והללו כמובן, ניאותו. התנועה בפגשו הייתה מבוססת על קבוצות צופיות בנות עשרה חברים כל אחת, עם זיקה לצופיות ולציונות דתית.

נוסף למחנאות הצופית הקלאסית, נערכו במסגרת התנועה, בקיץ ובחורף, חוגי לימוד ועונג שבת, תפילות רוויות שירה וזמרה בציבור, שהקרינו עד מאוד על הנוער. אף טקס ההבדלה הותיר רושם עז על הנוער, והשמחה העוטפת אותו והריקודים בהמשך עשו את השבת כולה מכניסתה ועד צאתה לאירוע חברתי חם. אמיל סבן מעיד על עצמו כי הכיר את אשתו ב " הבדלה " במוצאי שבת.

ואכל זאת באקלים מיליטנטי, של ישיבות עד לשעות הקטנות של הלילה. החגים היהודיים היו הזדמנויות נוספות למפגש. באותם מפגשים עלו שתי השאלות הבוערות ביותר הקשורות בקיום היהודי לאחר השואה והתנועה הציונית לקראת הקמת המדינה.

ראשי התנועה האמינו כי יש ממש בכוחות הרוע שהביאו לשואה ולשכול. לפיכך נרתם הצוות להוראת השפה העברית והתרבות היהודית. הם חשו כי עליהם " להמציא " פדגוגיה חדשה, בעלת חזון ומעוף, ולא להסתפק במה שהיה עד כה.

אמיל סבן ויוסף מדיוני תרמו לשרל נטר תרומה מכרעת. נוסף לכל הפעילויות שהיו מעורבים בהן, הם היו העורכים הראשיים של מה שעתיד להיות השופר המובהק של תנועת שרל נטר : " נוער – NOAR ", עיתון שיתואר בהמשך.

עיתון זה עסק בכל השאלות הבוערות, אבל יותר מכל בבעיית המללאח – הבעיה החברתית. מתוך כמאה אלף יהודים בקזבלנקה שכנו כחמישים אלף במללאח. המללאח חסר כל תנאים סניטריים הולמים, הרחובות צרים ואפלים.

בני המללאח היו נתונים המצוקות חברתיות לימודיות קשות. " מגן דוד ", שטיפל במישור החינוכיו " אוז'א " שפעל במישור הרפואי, ניסו לחלץ אותם מהן ; אולם להבנתו של אמיל סבן, לא היה זבה די. ילדי המללאח, לטעמו, לא שיחקו, לא חייכו, לא שרו – לא היו חיי ילדות – חייהם לא היו חיים ".

בדצמבר 1947, פנה רוג'ה עבו, בן קזבלנקה, לאמיל סבן, שכיהן מאז 1946 כראש תנועת הצופים במחוז מרוקו, להירתם לעמן ילדי המללאח, כדי להעניק להם שמחת חיים ואופקים חדשים.

לוח הזמנים שלהם היה כולו קדוש לקהילה היהודית במרוקו. במרוצת היון היו אנשי ה – E.N.H עסוקים בהוראת הלשון והתרבות העבריים ; בערבים ובשבתות היו עסוקים בפעילות בלתי פרומלית בשרל נטר ובצופים. בימי א' נסעו ברחבי מרוקו

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

היה זה המשך טבעי לפעילות הציבורית בקהילה היהודית, שהייתה כרוכה באפיקים שונים ומגוונים. תפיסתם הייתה רבת פנים והסתעפויות, ושילבה חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, מסורת ומודרנה. אנשי ה – E.N.H, בהיותם רבנים, היו קרובים יותר לרב המסורתי המרוקאי והכירו בערכו הסגולי, ולפיכך המפגש עם עולם המסורת היה פחות טעון מאשר עם הממסד של כל ישראל חברים.

אחת המטלות הראשונות שהטילו אלפונסו צבע וג'ו לסרי על אמיל סבן הייתה לארגן את מחנות הקיץ באטלס התיכון, בבן סמין, במרחק כ-300 ק"מ מקזבלנקה. במחנה הראשון שעמד בראשו בשנת 1946 נסב סביב נושא " שנים עשר השבטים " ה – Service de la Jeunesse et des sports נתן את חסותו לאותו מחנה, כדרך שניתנה חסות לכל פעילויות הנוער המוכרות על ידי הפרוטקטורט הצרפתי.

החינוך הבלתי פורמלי היה במיטבו – בוראת תנ"ך וזיקה לארץ ישראל תחת כיפת השמים ברוח הצופיות. מחנה ראשון זה נחל הצלחה כבירה. הגיעו אליו מכל קצות מרוטקו – מכנאס, פאס, אוג'דה, קזבלנקה, מראכש, מזאגאן, אגאדיר.

הדבר מצביע על תפוצת הפעילות של שרל נטר ברחבי מרוקו. בוגרי בית הספר של כל ישראל חברים שימשו בדרך כלל " אנטנות " והתשתית של פעילות שרל נטר ברחבי מרוקו – הן בהקמת סעיפים והן בהכנה למחנות. מכל מקום, קזבלנקה נותרה ללא ספק ה " מטרופולין " של שרל נטר.

אמיל סבן, בעל עבר צופי באוראן, יחד עם הרב ליאון יהודה אשכנזי – מנטינו, היה בין הפעילים להסדרת הכרת הצופים במרוקו על ידי הפרוטקטורט. היות שב-1946 עדיין לא ניתנה הכרה לצופים היהודים – זאת כדי לא להכיר בצופיות מרוקאיטת של נוער מוסלמי – כונה מחנה זה " מחנה סבן ".

הקריאה " המדינה היהודית בדרך " הייתה מקור להשראה ולתסיסה אידאולוגית רבות עוצמה : קונגרסים והתכנסויות ציוניות היו בבחינת קריאת תיגר כנגד כל הכוחות שביקשו שלמנוע הקמת המדינה. רוח זו שרתה על שרל נטר.

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.

הרב אלברט אברהם חזן.עליית הנוער 6

דמותו של הרב אלברט אברהם חזן, יליד טיארת 1920 שגדל בשרשל, אלג'יריה – מוכרת מאוד בציבור הרבני החינוכי בקרב יהדות מרוקו שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא שימש רב צבאי במלחמה העולמית השנייה ועד סוף שנת 1960, לבסוף גורש מאלג'יריה לאחר שנכלא לשלושה ימים בשל פעילות ציונית מחתרתית.

בהמשף פעל רבות ב E.N.H כאחד ממייסדיו. הוא כיהן במרוקו כמפקח חינוכי להוראת השפה העברית, ופעל באגודת " חובבי השפה " שדניאל לוי היה הרוח החיה שלה. שליח הסוכנות היהודית מהחלקה לתרבות תורנית, עקיבא קשת ושלמה גולדשמידט, סייעו רבות למפעל ה- E.N.H.

 עם עלות הרב חזן ארצה התמנה לרב הראשי של המשטרה ושירות בתי הסוהר בארץ. עם פרישתו הקים את " קרן התשובה " שנועדה לשקם אסירים לשעבר לניהול חיים אזרחיים מתוקנים.

הבחירה בשם שרל נטר לתנועת הנוער אינה נראית לו מקרית, שכן דמותו של שרל נטר רשורה בעבותות ביהודת צרפת ובארץ ישראל. בהקימו את בית הספר " מקוה ישראל " בשנת 1870, סמוך ליפו, כרך שרל נטר את מפעלו וחזונו בתקווה שקיננה בארץ ישראל דווקא.

לדידו, בתנועת שרל נטר, ביקשו ליצור תשתית חינוכית הזורעת תקווה כשהאוריינטציה היא ללא ספק ארץ ישראל בזיקה ליהדות צרפת .

בהשראתו של הרב רוש התוודע הרב חזו לטמיעתו של האינדיווידום היהודי ( לא של הקהילה המרוקאית בכללה ) בקרב התרבות הצרפתית תוך היווצרות פער עמוק בין הזהות היהודית לבין הזהות האירופאית הנחשקת.

המימד העברי יהודי נדחק לקרן זווית, והעילית הרבנית דתית לא היוותה מוקד משיכה לבני הקהילה ; בית הספר היווה " מעבד להתבוללות ולזהות במשבר ". הרב אברהם חזן וחבריו החליטו להירתם לפעולה חינוכית שתמלא את הפער האמור, תוך מאבק בתסביך נחיתות מסוים שנרקם אל מול התרבות האירופאית.

ההנחה הייתה כי יש כאן מה להציל, לאחר השואה האיומה – הן בכמות והן באיכות : " שהילות כמו מכנאס, פאס , מראכש, בכל פינה ובכל רחוב וסמטה – הייתה מונחת יהדות דתית בוטחת ללא סימני שאלה, שלא כבערים הגדולות שבהן כבר נסללו נתיבי התבוללות, כמו בקזבלנקה ".

יתר על כן, השפה העברית הייתה שגורה בפיהם של בני קהילת מרוקו, דבר שעשעה רושם עז על באי הקהילה, לרבות שד"רי ארץ ישראל ולרבות הרב חזן. זה היה בבחינת חידוש רב משמעות.

הרב חזן, כעמיתיו, רואה ב " מגן דוד ", מייסודו של המנהיג הציוני ש"ד לוי, את הגרעין שממנו נבנה ה- E.N.H נדבך על גבי נדבך. מה שהחל כדבר ספונטני, עדיין במדים צרפתיים, המשיך ונתמסד " תכנית לימודים, צוות, כיתות, עמוד שדרה ארגוני, תקציב, גיבוי ותמיכה של כל ישראל חברים – כל אלה היו ביסוד הקמת בית המדרש,  שהיה חדור שליחות  היסטורית לחבר בין היהדות הקהילתית, השורשית, האותנטית – לבין עידן התמורות והמודרנה.

מטבע הדינאמיקה האמורה, גילו הרב חזן ועמיתיו את אלפונסו צבע, דניאל לוי וג'ו לסרי כפעילים מובהקים בקהילה. האחרונים גילמו בעיני הראשונים את הסינתזה המושלמת של המודרנות והמסורת, שהביטוי המעשי שלה היה שרל נטר.

התנועה הזו עוררה חידוש : מעתה אין להפריד בין פעילויות נוער כחינוך גופני לצד התפילה, ואין סתירה בין השניים. הדיכוטומיה שנסתמנה בחיים המדורניים, לפיה חיי מודרנה ומסורת אינם דרים לכאורה בכפיפה אחת, פינתה את מקומה לסינתזה המיוחדת " נפש בריאה בגוף בריא ".

הזיקה של צוות בית המדרש העברי לשרל נטר הייתה בעיקר לפעילות הוראת השפה העברית והתרבות היהודית ברוח הציונות הדתית ( במסגרת אגודת " חובבי השפה " ) לנוער ולמבוגרים, בתמיכת הג'וינט ובהשראת סמינרים שהיו מקיימים בקיץ באורסאי, בפרברי פאריס, יחד עם הרב ליאון יהודא אשכנזי ( " מניטו " ) בסטרס בורג – יחד עם הרב אברהם אפשטיין ופרופסור אנדרה נהר, ובאירופה – עם המחלקה לתרבות תורנית ובראשה הרב זאב גולד, ועם השליחים מהמחלקה – חמיאל, גולדשמידט ובן ארי.

יתר על כן, מרצים מהשורה הראשונה מצרפת מילאו אולמות ברחבי מרוקו. אחד המרצים הזכורים לתהילה היה לאון מייס, יו"ר הקהילה היהודית בצרפת ; אפיק נוסף קשור לפעילות הספורטיבית ( כדור יד, כדורגל, כדורסל ואגרוף ), במיוחד בימי שישי, סיימו חניכי שרל נטר מחק כדורסל ובאו להתקלח, ונכנס דניאל לוי ובישר על טקס הכרזת המדינה העברית המתקיים זה עתה. לשמע הבשורה אחזה בבני הנוער התרגשות עזה.

" מפעח זה על טהרת הדיסקרטיות מטבע ברייתו ". השלטון הצרפתי מזה והאוכלוסייה המוסלמית מזה חייבו פעולה שאינה הפגנתית אלא חינוכית במובן הצנוע והעמוק של המילה. מעבר לגישה החינוכית המהותית, נדרשת זהירות.

הייתה התאמה במטרות ובדרך של E.N.H   לזו של שרל נטר. בנקודות משיקות אלה פעלו בהרמוניה רבה. פעילות זו לא נשאה אופי קרייריסטי אלא הייתה כולה על טהרת הרצון הטוב וההתנדבות, שכן בד בבד שימש חזן כרב בצבא הצרפתי. 

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

 

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.עליית הנוער 6

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי

אשר אוחיון.

יליד קזבלנקה – 1930. בוגר תנועת הצופים. עלה לארץ בסוף שנת 1948 עם גרעין הצופים שהתיישב בקיבוץ שדה אליהו, וחזר למרוקו כשליח חינוכי של התנועה הציונית, מטעם מחלקת הנוער והחלוץ, במסגרת תנועת שרל נטר – D.E.J.J .

מבחינה זאת גילם אשר אוחיון את ההגשמה המיטבית של תנועת הנוער, באשר שב לחיק התנועה ולחיק הפעילות שהצמיחה אותו, על אדמת מרוקו. הוא שב חדור שליחות לשוות לתנועה אוריינטציה ארץ ישראלית מובהקת.

אשר אוחיון היה מבין עשרים החברים של קבוצת ביל"ו, שהוקמה כאמור על ידי ז'אק לוי ( " מיסטרל " ) בשנת 1942. תנועת שרל נטר, כארגון גג המעניק תמיכה רוחנית, כספית וארגונית, קלטה אל חיקה את בילו"ו, שהפכה לתנועת הצופים.

אשר אויחיון מדגיש את הפסיפס החי של שרל נטר : מאות בני נוער זרמו לסניף שרל נטר, וכל אחד מצא את מקומו בפסיפס אנושי זה. כמו כן הוא מדגיש את ההשפעה של שרל נטר בכל רחבי מרוקו, כשהמרכז ללא ספק בקזבלנקה.

בשנת 1944 הקימה שרל נטר קבוצות של בוגרים שפעלו במתכונת של בוגרים של תנועה ציונית – הקבוצות " ז'בוטינסקי, " בן יהודה ", " טרומפלדור " . " ביאליק " ואחרות. כל קבוצה הייתה עצמאית והיה לה מרכז קבוצה. ויקטור אביטבול, אחיו של סם אביטבול, ריכז את הפעילות הזאת.

אשר אוחיון מבהיר וקובע ללא כחל וסרק כי כל הקשור במרקו לתחיית הנוער ולפעילות ציונית בקהילה, יסודו בשרל נטר : " לא חשוב מה היה השם של הארגון – אם זה ג'וינט, אם זה עלייה ב', אם זה תנועת  " מגן " – בצורה כל שהיא כל החוטים הובילו לשרל נטר 

אשר אוחיון פעל כישראלי יחד עם ז'אק לוי, שהיה בעל דרכון אנגלי, בעלייה ב', במיוחד בהבאת קבוצות עולים ממרוקו למרסיי ( דרך אלג'יריה, ל " הכשרה " פיקטיבית ומשם ארצה.

בשליחותו הראשונה בת חצי שנה פעל בעיקר בארגון מחנות הקיץ לבני נוער. כאלפיים בני נוער הגיעו לאותם מחנות, בשלושה מחזורים של עשרים ואחד יום. הארגון והטיפול בהדרכה, באוכל ובלינה היה בהיקף רחב ביותר.

ההיבט של חינוך יוצר פעיל, של חינוך צופי הטבע – היה לשם דבר. בהשראתו של אלפונסו צבע טיפח אשר אוחיון את המימד היהודי ארץ ישראלי ציוני, אשר לטעמו של צבע היה קודם לכן חסר למדי. לאחר המחנות ארגן אשר אוחיון סמינרים ליהדות, למדריכים במראכש, בקזבלנקה, במכנאס ובפאס.

בשליחות השנייה, בשנת 1954, שב למרוקו על פי בקשתו האישית של אלפונסו צבע, כשליח מחלקת הנוער והחלוץ ב – D.E.J.J והצופים, בחסות שרל נטר, כאמור פעילותו הציונית נועדה לארגן גרעין עלייה שהצטרף לגרעין הצופים בארץ ישראל, בניר עציון

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – אהנוער בעלייהרוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.

במסגרתה נפגשו בני נוער משכבות סוציו אקונומיות שונות, המטרה העקרית הייתה להעלות את רמתו המוסרית, האינטלקטואלית והפיסית של הנוער המקומי, תוך מהלך אינטגרטיבי, באמצעות פעילות רוחנית, תרבותית וספורטיבית. 

שליחות נסתיימה במרס שנת 1956, בשל כינון עצמאות מרוקו, ושיבתו של מלך מרוקו מגלותו. מהארץ נתקבלה הנחיה לסגור את כל המשרדים. בהמשך יורחב הדיבור על שליחויותיו, שהיו מכריעות מבחינת האוריינטציה הארץ ישראלית של שרל נטר.

עקיבא קשת, ראש המחלקה לחינוך תורני, איש " הפועל המזרחי ", מוזכר על ידי אשר אוחיון כשליח בולט מבין השליחים המחלקה התורנית, שיצר קשר הדוק עם תנועת שרל נטר. הוא הרצה רבות במסגרת התנועה ששימשה גשר לציונות דתית. הוא ארגן סמינרים למורים ומדריכים ולחניכי ה. E.N.H.

אשר אוחיון מדגיש כי נשמרה הניטרליות של שרל נטר ביחס למדינת ישראל, הגם שמתחת לפני השטח וברמה האישית הובילו כל החוטים לציונות הדתית. כך ביחס לתנועה החלוצית, לרבות תנועת " בני עקיבא ", ששכנה ברחוב נפרד – Rue Mouret, וכך ביחס לגילוי תמיכה במדינת ישראל כמו הפגנות הזדהות למען מדינת ישראל ביום העצמאות.

אשר אוחיון חב תודה רבה ומכיר טובה לשרל נטר, ולציונות הדתית בכלל, אשר עיצבו את אישיותו הדתית ציונית. הוא חש כי לולא הן היה נותר יהודי בעל זהות יהודית רדודה.

האוריינטציה הארץ ישראלית המובהקת של אשר אוחיון, שפירושה המעשי עלייה ארצה, עוררה את התנגדותם של אדגר גדג' ואמיל סבן, כמרומז לעיל. כעין " ניגוד אינטרסים " נצטייר במהלכיהם. האחר ראה בפעילותו החינוכית זרז חד שמשעי לעלייה, ותמיכתן המוסרית בארץ באה מ " שאמו.

האחר סבר כי יש לבנות פעילות חינוכית יציבה ומוצקה במרוקו גופא. אין פירושו כי אדגר גדג' התנגד לעלייה ארצה, אלא שתפיסותיהם החינוכיות טמנו בחובן מתיחות. גדג' אף הצהיר באוזני אוחיון, לא פעם, כי יעלו באורח מאורגן ארצה כגרעין צופי מגובש, בן חמישים חברים, שיקים לו מוסדות ויישוב בארץ.

לשם כך אף הועמד לרשות אדגר גדג' מסוק על ידי ראש מחלקת " הנוער והחלוץ ". מרדכי בר-און, כדי לאתר בגליל שטח נאות להקמת מושב בארץ. המתיחות החריפה לנוכח העובדה שאישיותו של גדג' הייתה כאריזמטית ודומיננטית מאוד, והכל נהו אחר הפוטנציאל העצום שהיה גלום בו.

אשר אוחיון מוקיר את אדגר גדג' כאדם מחונן בכישרונות מיוחדים, כאיש חינוך דגול, ועל כן המחלוקת הרעיונית הייתה מהולה ברגשות מעורבים. זה גם ההסבר ליכולתו המיוחדת של אלפונסו צבע, שידע להוביל תנועה עם מגמות מורכבות מעין אלה ברגישות ובנועם.

אשר אוחיון כיהן ועדיין מכהן בתפקידים ציבוריים רמי מעלה, בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ( הקהילות הספרדיות, בפדרציה הספרדית, ובמרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה בירושלים. 

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.

סם אביטל ( אביטבול ).עליית הנוער 6

סם אביטל ואלי אוחיון, מדריכי שרל נטר, הפכו מכוח חינוכם מכוח אישיותם לסמל העוז והתושייה, לסמל חירוף הנפש וההקרבה האישית במפעל המגן במרוקו ובעלייה ב' ממרוקו לארץ ישראל, בזיקה לשליחי ההגנה, עלייה ב' והמוסד.

סם אביטל ואלי אוחיון היו קשורים לשלב הראשון של ההעפלה ממרוקו, ממאי 1945 עד 1949, באמצעות האניות " יהודה הלוי " ( מאי 1947 ), " שיבת ציון " ( יולי 1947 ), ו " הפורצים " ( נובמבר 1947 ).

רק אוניות אלה הפליגו היישר לארץ ישראל. אניות אחרות עשו את דרכן אל ארץ ישראל דרך מרסי בצרפת. ההערכה כי כשמונה עשר אלף מעפילים עלו ארצה בדרך לא דרך זו ( שמונה אחוז מכלל יהדות מרוקו, שמנתה באותה העת מאתיים אלף נפש ). אלה מספרים גדולים, ואין ספק כי היוצאים סללו את הדרך לבאים אחריהם.

סם אביטל מדבר על תנועת שרל נטר בלא מעט נוסטלגיה, כתנועה מעצבת : " האווירה בשרל נטר הייתה יוצאת מן הכלל. רוח של חברות שררה בה, ללא אינטריגות, חילוניים ודתיים חיו יחדיו. הנוער נמשך לתנועה על כל גווניו – מכל המעמדות "

את סלומון סיסקו, מיסדה של שרל נטר בשנות השלושים, הוא מזכיר כ " תיאוסוף ומרצה מרתק, שעלה לקיבוץ צאלים, שם הצטרף לבתו ". דמותו של אלפונסו צבע זכורה לו משנות התחדשות התנועה, בשלהי מלחמת העולם השנייה כ " אדם צנוע ובעל שקט נפשי "

תאוסופיה היא דוקטרינה הגורסת כי כל הדתות הן ניסיונות של ההיררכיה הרוחנית לעזור לבני האדם להתפתח לשלמות, ולכל דת יש חלק באמת. מייסדיה, הלנה בלבצקי, הנרי סטיל אולקוט וויליאם קוואן ג'אדג', ייסדו את האגודה התאוסופית בשנת 1875.

מקור השם "תאוסופיה" הוא במילים היווניות "תיאו" שפירושה אל, ו"סופיה" שפירושה חכמה. מושג זה כבר מופיע כבר בכתבי נאופלאטוניזם. פורפיריוס מזכיר את "התיאוסופיה היוונית והכשדית".

סם אביטבול מדגיש את מקומו של הספורט בתנועה, כבונה אישיות ספורטיבית ובעלת ביטחון עצמי. לא בכדי הפך למנהיג שטיפח את המרכיב הזה הן בכוחות המגן על אדמת מרוקו והן במבצעי עלייה מחתרתיים נועזיים. היאבקות, אגרוף, שחייה וכדורגל היו ענפי הספורט הבולטים בתנועה.

סם סבור שהספורט היה תחום שהיה בו כדי לגבש מבחינה חברתית את כל בני הנוער מכל השכבות הסוציו-אקונומיות, דתיים כחילוניים, בני המללאח כבני השכבות בעלות אמצעים. חוגי דרמה, תיאטרון ושירה היו נדבכים נוספים ללכידות החברתית של אוכלוסייה רב גונית זו.

" המזנון הקטן ", שנמכרו בו בזול קפה, תה, מיץ ועוגות, הוסיף לתחושה ביתית. קיומו של בית כנסת שהתפילות מושרות בו – היה גורם בעל משיכה חברתית תרומה מכרעת ; היא יצרה פתיחות, עצמאות, " ראש גדול ".

מבחינה דתית לא הייתה כפייה אם כי היה לתנועה צביון דתי : ההווי, החוויה הדתית, התפילות, השירים, ה " ביחד " – השפיעו לשנים רבות, כיום ישנם געגועים לאותו הווי גם מצד אלה שאינם שומרי תורה ומצוות.

סם אביטבול נטל באופן טבעי חלק מרכזי בפעילות הצופית, במחנות הקיץ ובהוראת השפה העברית ב שרל נטר. הוא שב ומדגיש דבר שחשוב לו מאוד : קיומן של צעידות לחווה של משפחת אמסלם. במרחק עשרים קילומטר מקזבלנקה. 

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.   

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.פול דהאן

קבוצה בת כשלושים חברים הייתה צועדת בכל יום ראשון לעבר חווה זו. בחווה זו היו חווים בני הנוער את חוויות העבודה והחקלאית.

סם אביטבול, שעמד בראש קבוצת " טרומפלדור ", פעל בעיקר במללאח, ושאף " לתת ביטוי ליכולות ולרגשות של ילדי המללאח, ולפתח את הכוחות הגנוזים בהם. ונמצאה סוף סוף לנוער עזוב ומיואש זה מסגרת ".

בתום כשנתיים החלו בני " טרומפלדור " לפקוד את הסניף של שרל נטר, תוך תחושת שייכות. ההישג החשוב שזוקף סם אביטבול לשרל נטר הוא ההתקרבות של ההורים לתנועה, כך שעשייה חינוכית זו לא הייתה כרוכה במשבר בין דורי, אלא התקיימה תוך אווירה של אמון הדדי.

אין צורך לומר כי הודגשה ההכנה לקראת עלייה ארצה, לרבות הכשרה מקצועית. קבוצה של חברי " טרומפלדור " נשלחה למרסיי ללמוד ימאות. כל חברי הקבוצה הזו עלו לימים ארצה, התתגייסו לחיל הים וחלקם אף הגיעו לקצונה.

בתחום ההעפלה פעל סם אביטבול בעיקר בשלב הראשון של ההעפלה לארץ ישראל, בשנים 1945 – 1948, כמפקד מקומי.

הקשר הראשון עם הארץ נוצר למעשה כשהגיעו למרוקו שליחי המוסד, וגאל כהן ואפרים בן חיים בשנת 1943. עם זאת סובר סם אביטבול כי " הנוער היהודי בצפון אפריקה היה מוכן נפשית ורוחנית לעלייה לארץ עוד בטרם בוא השליחים.

בצפון אפריקה היו קיימים ארגונים שונים בעלי נטיות שונות, דוגמת תנועת הנוער העברית שרל נטר, שמטרתה הייתה הכנת הנוער לעלייה ; " מגן דוד " שהיה עליה להכין מורים להפצת השפה העברית ברחבי מרוקו : תנועת " הצופים " העברית " ביל"ו ".תנועת בוגרי בית הספר התיכוניים – אליאנס – ; התנועות " חובבי ציון ", " אם הבנים ", " בן יהודה ", קבוצת " טרומפלדור ", " מקס נורדאו " ואחרות.

בתקופה זו פעלה הפדרציה הציונית במרוקו תחת חסותה של הפדרציה הציונית בצרפת, בוראשה עמדו פול קלאמארו ואלפונסו צבע, עו"ד שלמה כגן, עו"ד פרוספר כהן, דניאל לוי וש"ד לוי. האחרון היה אישיות בולטת במפעלים רבים. הוא הקים את החוגים ללימודי עברית " מגן דוד " בקזבלנקה, והיה נשיא אגודות שונות ציוניות ויהודיות.

אפרים בן חיים ויגאל כהן הגיען לצפון אפריקה בכסות של קצינים צרפתים, ועמלו על הכנת תשתית כוחות מקומיים. ב – 13.1.1947 הקים אפרים בן חיים מחנה הכשרה ברוויגו אשר באלג'יראיה. לשם הגיעו סם אביטבול ואלי אוחיון.

במשך חודש הם התאמנו בשימוש בנשק ובמקל ונערכו להדריך אחרים. בתום האימונים חזרו לקזבלנקה, סם אביטבול כמפקד מרוקו לענייני הגנה ועלייה ואלי אוחיון כסגנו. משימתם הייתה לארגן קבוצות הגנה בכל מרוקו ולהכין גרעינים להעפלה.

עוד באותה שנה נקרא סם אביטבול לליון סאטוניי בצרפת, לקורס הגנה מתקדם. הקורס התקיים באחת הטירות העתיקות והיפות ביותר ובחסותו של אברהם פולונסקי ( פול ), ראש ההגנה באירופה ובצפון אפריקה.

מפקד הקורס היה עמנואל נשרי, והוא קיים מערך אימונים מפרך מהבוקר עד לשעות המאוחרות של הלילה. האימונים הודרכו על ידי חברי ההגנה שבאו מהארץ במסגרת פעילות ההגנה באירופה, וכללו אימוני כושר, הליכה של 30-40 קילומטרים ביום, ג'ודו, אומגה וכמובן אימוני נשק. 

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

 

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכותהנוער בעלייה

סם אביטל מעיר כי " במחנה זה נוצר המגע הראשון בינינו – נוער צפון אפריקאי – לבין נוער יהודי מאירופה שלאחר המלחמה, וזה היה מרגש ". בסיום הקורס, לפני חזרתם לארצות המוצא, היה עליהם להישבע אמונים על ספר תנ"ך ואקדח. " המשימה שהוטלה עלי הייתה להיערך לקראת ההעפלה לארץ, אך איש לו יודע איך יתרחש הפלא.

בעוד סם אביטל עושה את דרכו מליון שבצרפת לביתו, קיבל אפרים בן חיים באלג'יר פקדוה משאול אביגור להכין את המעפילים הראשונים. ברגע שיהיו 500 איש מוכנים לעלות – הוא ישלח אונייה. הידיעה תפסה את סם אביטל בשדה התעופה בקזבלנקה לגמרי לא מוכן.

" אכן עם שלם ישב על מזוודות, אלפיים שנה מחכה לגאולה, אבל את המועמדים הראשונים צריך היה לחפש ברחבי מרוקו, עריה וכפריה. ממרוקו תמיד היו עליות ספורות של בודדים או משפחות קטנות שנסעו באופן פרטי בכוחות עצמם לארץ הקודש, אך כאן לראשונה עמדה לפעול מערכת עלייה מתוכננת על ידי מנגנון לאומי 

אפרים בן חיים פתח מחנה עלייה ראשון באלג'יר ב – 29/4/1947 בלי שיהיה לו שום עולה. את אלה היו אמורים סם אביטל ואלי אוחיון לספק. מספר סם אביטל : " אחת החוויות הגדולות ביותר בחיי הייתה ארגונה של קבצת  המעפילים הראשונה.

זה היה בחול המועד פסח תש"ז – 1947. התחלתי לארגן את הבריחה הראשונה ממרוקו כאשר היעד הוא אלג'יר. ארגנתי קבוצה של 43 בחורים ובחורות. זה לא היה קל בתקופה ההיא ללכת ולבקש את הבנות להצטרף למסע הרפתקני מסוג זה.

אין צורך לפרט את הקשר המשפחתי ההדוק שקיים במפחת צפון אפריקאית., שבה כיבוד הורים הוא ערך עליון שיש לקיימו. קשה היה ללכת ולבקש מההורים להרשות לבתם או לבנם לעלות ארצה כשאיש לא ידע לקראת מה הם הולכים.

להפתעתי, למרות זאת זכיתי לקבלת פנים חמה אצל המשפחות שבהן דיברתי על עלייה לארץ ישראל. לא הייתה משפחה אחת שסירבה או אמרה " נחשוב ,. רק שאלו מתי גם אנחנו ההורים נעלה ארצה ונצטרף לבנים. לתומי סיפרתי להם שהדבר יקרה תוך מספר חודשים.

" בליל המימונה שנת 1947 עלו קומץ בחורים ובחורות מתנועת " טרומפלדור " ברכבת מקזבלנקה לאוז'דה. בתחנות ברבאט, במכנאס ובפאס עלו הקבוצות האחרות. כסימן הזיהוי והקשר שלהם ברכבת הייתה שריקת התקווה.

עם שחר הגיעו לאוג'דה. על הרציף עשו היכרות משותפת והתפקדו, ומנו כאמור ארבעים ושלושה. הם הסתדרו בשלשות, לבושים בגדי צופים ותרמילים על הגב. כל הקבוצה צעדה אל עבר הגבול מרוקו-אלג'יריה ללא דרכונם וויזות.

בנקודת הגבול הם הסבירו כי יוצאים למרנייה לפעולת צופים עם חברים מאלג'יר ויחזרו לעת ערב. ואכן דאגו לכך שקבוצת " צופים " חזרה ממרנייה דרך אותה נקודה.

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.העלייה ממרוקו

סם אביטל ( אביטבול ).

ממרנייה נסענו ברכבת לאלג'יר דרך אוראן. בינתיים, באופן לא ברור פשטה שמועה בין היהודים בדרך שאנו נמצאים ברכבת לארץ ישראל. כשעצרו ליד הרציף באוראן חיכו לנו עשרות עצירים יהודים עם תרמילים על הגב, מוכנים להצטרף אלינו.

הרכבת הייתה עמוסה ולא היה מקום לנוסע נוסף, אבל לא הייתי מוכן לוותר עליהם. בעוד אנחנו מותחים את עצמותינו על הרציף נכנסו הם על פי הנחיותי לקרון ותפסו את מקומנו. אנחנו נותרנו בחוץ כשהסדרנים מסרבים לאפשר לנו לעלות ומורים לרכבת לנסוע.

בהחלטה מהירה הוריתי לבחורים להתיישב על הפסים. למנהל שהגיע מיד הסברתי שלא ייתכן שעם כרטיסים ביד אנחנו נישאר בחוץ. בפאריס נערך אז הג'מבורי – כנס " הצופים " הצרפתיים, ואנחנו – כך הסברתי – נציגי מרוקו לכנס. המטוס מחכה באלג'יר ואנחנו עלולים לאחר את הטיסה. לא הייתה לו ברירה והוא הוסיף קרון מיוחד עבורנו.  

בתחנת הרכבת בעיר אלג'יר קיבל אפרים בן חיים את פניהם בהתלהבות עצומה. מיד יצאו ל " מחנה העלייה " סמוך לעיר טנס, הנמצאת במרחק של 170 קילומטר מאלג'יר. מחנה זה יה ערוך להמתנה של ימים אחדים עד בוא האונייה.

מהמחנה ניתן היה לצפות על מקום הגעת האונייה המתוכנן. כל שהציע המחנה היה מספר אוהלים ומרק אפונה פעם ביום, לארוחת ערב. תנאי הניתוק והעדר אמצעי קנייה ( שנבע מהאיסור להצטייד בכסף מהבית ) יצרו מצב קשה, שהלך והחמיר עוד יותר עם הגעת משפחות עם ילדים, במיוחד מאחר שלא קיבלו שום אזהרה מוקדמת על כך שאין חלב וירקות ואין נוכחות רופא.

הכול ציפו לאונייה הממאנת להופיע. שירים וריקודים ביקשו להיות תחליף למזון, אבל בתום כשלושה שבועות השיר נדם :

" יום אחד אספתי כל תושבי המחנה והתנצלתי. הודיתי להם על סבלנותם. אמרתי שזה חלק מייסורי הגאולה. קשרתי את הדברים בייסורים של יהדות אירופה וסיכמתי : מי שרוצה לחזור לא נראה בו בוגד. נעזור לו לחזור למקום מגוריו. היה רגע ארוך של דממה. לפתע פרץ מישהו בשירת " התקווה ", כולם הצטרפו. חלק פרצו בבכי, כולם חזרו לאוהלים, אף אחד לא עזב את המחנה ".

אט אט הצטרפו עוד מעפילים, לכדי 700 איש במחנה. המבצע היה כמובן ללא ידיעת השלטונות, ולכן לשם כיסוי שיוו למחנה אופי של מחנה נופש. ערב ערב היו יוצאים כחמישה עשר בחורים לסיור בסביבה כדי להרגיל את הערבים לנוכחותם, כדי שבזמן היציאה האנייה לא יעוררו תשומת לב מיוחדת.

למפקד משטרה מקומי הוסבר שמחנה נופש זה הוא מעשה הומניטארי עבור משפחות צעירות העובדות קשה כל ימות השנה. " ואז, לילה אחד , במוצאי שבת, הגיעה האנייה. ראינו את איתותי האור שלה מהים. ההתלהבות במחנה הייתה עצומה וקשה לתיאור.

געגועים של אלפיים שנה ושל מאות דורות עמדו להתממש על ידי אנשים אלה באנייה הזאת, וכל אחד מהם רצה להבטיח את מקומו בתוכה. קשה היה להשתלט על האנשים. ביקשנו לעשות סדר, אך איך ייתכן סדר בשעת הגאולה ? 

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.יהודה הלוי אונייה

כמו סכר נפל, וההמונים זרמו בחוסר מעצורים מראש ההר אל החוף למטה כשכל אחד מנסה להקדים את רעהו. ילדים וזקנים נדחפו ונגררו במדרון, והגברים סוחבים את מטענם, נשותיהם וילדיהם על הגב. למטה ליד קו המים עמדנו יאני אבידוב, אפרים בן חיים, נדיה כהן ואנוכי, ובקושי רב הספקנו לעצור בעדם ".

האנייה הייתה קטנה ומיושנת. היא נבנתה בסוף המאה ה-19 כמעבורת להובלת סחורות ואנשים בין איי הצפון. " המוסד , קנה ושיפץ אותה, " אבל שום שיפוץ לא יכול היה להפוך אותה מאנייה שנועדה ל-20-30 נוסעים במרחקים קצרים לאנייה שתסיע מאות בני אדם לאורך הים התיכון.

איך ייכנסו 700 האנשים לכלי המיושן והקן הזה ? האם יגיעו ? האם תעמוד הקליפה הזאת מול הים הגדול ? עומק ההעזה שלנו יכול להתחרות רק עם גודל הנכונות להקרבה ".

זרקורי ענק מעל ההר הגיחו עליהם לפתע, וזוהר ענק הציף את האנייה, את הים ואת המעפילים. בזמן ששחררו את המעפילים מסירות ההצלה האחרונות שהשיטו את המעפילים לאנייה, נותרו כ-250 מעפילים על החוף, ביניהם בעלים ונשים שבני זוגם או ילדיהם הקדימו לעלות לבד על האנייה.

מפח הנפש היה ללא ערוך. כל מאתיים וחמישים המעפילים נעצרו והובלו במשאיות לבית הסוהר במחנה צבאי בטנס. הראש המבצע עמד אותו קצין משטרה נדיב שפגשו ימים מספר קודם לכן.

" הלילה הארוך ביותר בחיי נגמר בבית הסוהר , – מספר סם. " אחרי 24 שעות פעלו אפרים וחבריו עם הכוחות הצרפתיים בפאריס להחזירנו למחנה. עתה הגענו למחנה והתחלנו לשיר את התקווה. למעשה העוז היה הד בעיתונות הצרפתית – אלג'יראית. יהדות אלג'יר הייתה גאה באחיה ממרוקו והמזאב ( גארדאיה.

סם אביטל מסיים את סיפורו על האנייה " יהודה הלוי " בתיאור מרגש : " אבל האנייה שטה. אניית המעפילים הראשונה מצפון אפריקה עושה את דרכה לארץ ישראל. ואנחנו פרצנו דרך חדשה להיסטוריה של יהדות צפון אפריקה.

השם שהנוסעים יתנו לאנייה בלב ים יהיה " יהודה הלוי ", על שמו של משורר תור הזהב בספרד ששר את " ציון הלא תשאלי ". המחזאי גבריאל בן שמחון, שהגיע כילד על סיפון " יהודה הלוי ,, מספר על המסע המופלא של האנייה הזאת במחזהו " הדרך לירושלים ", שיצא לאור ארבעים שנה מאותו ליל פלאות "

האנייה " יהודה הלוי " יצאה ללב ים. לאחר כעשרים ימי הפלגה במרחבי הים התיכון נתפסה סמוך לחופי הארץ, ומעפיליה נשלחו לקפריסין. כאן נפגשו לראשונה עם מעפילים מאירופה, ביניהם ניצולי שואה. 

עליית הנוער ותנועת ש.נטר-י.ש

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.עליית הנוער 6

הפלגת " שיבת ציון " הייתה קצרה מהפלגת " יהודה הלוי ". לאחר שנים עשר ימי הפלגה בים התיכון נתפסה האוניה והובאה לנמל חיפה ב " מוסד " בפאריס היו ערים לאפשרות זו ולסכנה הגדולה של החזרת האוניה לנמל המוצא, קרי אלג'יריה.

אנשי " המוסד " מיהרו להעביר הנחיות ברורות לצוות להשמיד את כל תעודות האוניה. בסופו של דבר לא הצליחו הבריטים לגלות מהו נמל המוצא שלה, ולכן נאלצו לשלוח את המעפילים לקפריסין.

אוניית " הפורצים " הצליחה להעלות את המעפילים לחופי הארץ ב – 14.12.1947 מבלי שתיתפס על ידי האנגלים. סם אביטל ואשתו עלו ארצה ונשלחו למעברת בת גלים ומעברת פרדס חנה. לבסוף הם התיישבו בקיבוץ בית אורן, קיבוצו של אפרים בן חיים.

שנים רבות עבד סם אביטל במשרד הביטחון, תוך שהוא מכהן בתפקידים ציבוריים הקשורים ביהדות צפון אפריקה.

אלי אוחיון.

יליד מרוקו – 1924. בוגר " שרל נטר ", פעיל בעלייה ב'. שימש מזכיר הפדרציה הציונית במרוקו עד לעלייתו ארצה, לאחר פעילות ציבורית ענפה, התמנה לנציג כל ישראל חברים בארץ. אלי אוחיון משקיף על עברו בהרבה ענווה :

" אם תרצה ללמוד על שרל נטר, עליך לפנות לאחד והיחיד, הנשמה של התנועה, הלא הוא אלפונסו צבע " – כך הוא פותח את דבריו.

אלי אוחיון רואה בפעילותו בשנים 1945 – 1948 פעילות שהכינה את התשתית למה שהפך להיות בשנות החמישים הארגון להגנה עצמית ולעלייה בחסותה מוסד וביוזמת איסר הראל ראש המוסד. ארגון זה, שפעל על אדמת צפון אפריקה בפיקודו של שלמה חביליו, נקרא בשם " המסגרת ".

" המסגרת " פעלה בשיתוף פעולה עם מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, בראשות שלמה זלמן שרגאי. יחד החלו את אחד המבצעים המופלאים ורבי התושייה, שנמשך שבע שנים 1956 – 1963 והניב פרי הילולים – כדברי איסר הראל – פינוים של שלמעה ממאה אלף איש ואישה, זקן וטף, והעלאתם לישראל.

העלאתם הייתה דרך טנג'יר, שהיה לה מעבר בין לאומי, ושתי מובלעות ספרדיות – סיאוטה, מול ג'יברלטר הבריטית, והעיר הספרדית אלחסיראס ; ומלילה, מול העיר מלגה שבספרד – מובלעת ספרדית זעירה על חופי האוקיאנוס האטלנטי. 

התוכנית האסטרטגית הייתה להבריח את העולים ממרוקו העצמאית אל המובלעות ומשם להעבירם לספרד ולגיברלטר. במבצע " יכין ", בשנת 1961, יצאו את מרוקו כשבעים וחמשה אלף יהודים, ועד למבצע יכין, משנת 1956, יצאו לארץ ישראל בפעולות מיוחדות של " המסגרת " כעשרים וחמישה אלף יהודים.

איסר הראך, ראש המוסד, הודה בדבריו לאלפונסו צבע כי הנוער היהודי המרוקאי עמד מעל כל הציפיות ואין מופלא ממנו, כשמדובר במבצעים אלה.

ב – 1958 ביקר איסר הראל בכל המרכזים היהודיים הגדולים במרוקו – קזבלנקה, רבאט, מראכש, פאס ומכנאס. וכך הוא מספר : " ביקוריי במללאח, ברובע היהודי בערים אלה, היו עבורי חוויה עמוקה ביותר. לבית הכנסת של קזבלנקה הגעתי לתפילת ליל שבת.

בית הכנסת היה מלא מפה לפה, ילדים רבים עם הוריהם. כולם היו לבושים והסדר היה מופתי. התפילה הייתה מלווה שירה של הקהל וקולות הילדים בלטו ביופיים. האירוע הזה עשה עלי רושם כביר, בהדרו ובסדר המופתי שלו.

לאחר התפילה הקיף הקהל את הפמליה הקטנה שלי. כלפי חוץ היינו יהודים מן העולם הגדול, אל לא היה בקהל אדם שלא ידע כי אנו ישראלים ולאיזו מטרה באנו לבקרם. רבים מאוד עמדו בתור כדי ללחוץ את ידינו.

אנשיי זירזו אותי לעזוב את המקום מחשש שתגיע משטרה ; אותו זמן נתרבו הרדיפות נגד אנשי " המסגרת " פעילי העלייה. אך אנוכי השתהיתי, ראיתי את עיניהם של מארחיי וידעתי כי איש מהם לא יסגיר אותנו "

אלי אוחיון עמד בראש קבוצת " ז'בוטינסקי , בתנועת שרל נטר. קבוצתו שמה את הדגש החינוכי על הציונות ומאורעותיה. הוא זוכר היטב את הפעילות התוססת בתנועה, בסניף רוחשת פעילות ציונית, דתית, אומנותית וספורטיבית .

עקרון הברזל היה כי בהתכנס עשרה בני נוער, שרל נטר היה מעניק חדר פעילות לאותה קבוצה, איש איש לפי נטיות לבו.

זכורים לאלי אוחיון המפגשים המרתקים עם אפרים בן חיים ויגאל כהן, עד לשעות הקטנות של הלילה, כשהתוודעו לראשונה ל " ארץ ישראל " הממשית, מעבר לאגדות ולסיפורים שסופרו בתנועה.

למחרת מלחמת העולם השנייה התחדש הקשר עם אפרים בן חיים באלג'יר, כשאלי אוחיון כבר היה מזכיר הפדרציה הציונית במרוקו. בשלב זה החל לגייס עולים ולהעבירם בדרך לא דרך לאלג'יר דרך אוג'דה. בהדרגה נוצרה חלוקת תפקידים בינו לבין סם אביטל : הוא הופקד על ענייני " ההגנה " וסם אביטל על העלייה, בשיתוף פעולה מלא. 

עליית הנוער ותנועת ש.נטר-י.ש

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.עליית הנוער 6

המאגר האנושי של בוגרי שרל נטר בלט בקרב הפעילים שגויסו על ידי סם אביטל ואלי אוחיון. המפקדים הישירים היו השליחים, ואלפונסו צבע פעל כדרכו מאחורי הקלעים. " זה אינו איש שפחד להסתכן, הוא איש טהור ", כדברי אלי אוחיון.

השראתו של פול קלאמארו, נישא הפדרציה הציונית במרוקו, לא נעדרה אף היא. אלי אוחיון נהג לעדכנם באשר לפעילותו החשאית.

עדותו הבלתי אמצעית מאיירת את מפעלו החשאי רב השנים, שדרש לא מעט אומץ ותושייה – אודיסאה של ממש, כדבריו : " הייתי מכין אנשים בקזבלנקה המועמדים לעלייה. בקבוצות של חמישה עד שבעה אנשים היינו עולים לרכבת מקזבלנקה לאוג'דה.

היינו דואגים לפזר אותם בתוך הקרונות השונים כדי לא למשוך תשומת לב, ויורדים מהרכבת שוב באופן שמסיח את הדעת. היינו מסתתרים בבית העלמין של אוג'דה, עד הלילה. היינו מתאמים עם מורה דרך שהיה מעביר אותנו את הגבול לאלג'יריה ומשם היינו מתחברים לרכבת אלג'יראית אל עבר מחנה טנס.

" לא מעט הרפתקאות היו מנת חלקו : פעם, תוך כדי שהתקרבנו לגבול האלג'יראי בשעה חמש בבוקר, פגשנו שוטרים מרוקאים, שהסתבר כי הם מחפשים אחר רוצח שקרבנו נרצח סמוך לגבול. נעצרנו והובלנו המעצר לשלושה ימים. בתום המעצר נשלחנו חזרה לקזבלנקה.

הקבוצות היו קטנות בכוונת מכוון, שלולא כן מבצעים אלה היו נועדים לכישלון. המשטרה החלה להרגיש בתנועה הזו בשלב מסוים הייתה מחפשת אנשים בין פאס לאוג'דה.

נתפסנו גם באלג'יריה, במחנה טנס. אני, סם ומאות עולים, נעצרנו. אפרים הספיק לברוח ולהגיע לאלג'יר. יאני אבידוב נעצר אף הוא. שלא כאפרים, שידע שבע שפות, יאני לא ידע צרפתית. הוא התגורר במלון ג'ורג', החמישי באלג'יר.

כשנשאל על ידי שוטר צרפתי לשמו השיב ג'ורג' החמישי. ובתוך כל ההמולה הזו גם צחקנו. אפרים בן חיים הספיק להרעיש עולמות באלג'יר אצל הרשויות הצרפתיות ולהביא לשחרורנו ".

בפעילות ציונית כנציג הקק"ל במרוקו. מארבעה סניפים בהיכנסו לתפקיד התרחבה הפעילות לכדי מאות סניפים ברחבי מרוקו בשנת 1956. יפה הייתה הזהירות בפעילות זו. עם עצמאות מרוקו נסתיימה כל פעילות ציונית שם.

בשנה זו פתח אוחיון ספרייה יהודית, שפעלה עד שנהרסה ונשרפה במהומות בשנת 1965. " הקאדרים של שנות 1945 – 1948 שפעלו בעלייה ב' היו כבר שרופים, וזה מסביר מדוע אנשי ה " מסגרת " כלל לא יצרו עמנו קשר, כמובן מטעמים ביטחוניים. אחותו של אפרים בן חיים, יהודית נסיהו, פעלה " במסגרת ".

ארגון שרל נטר העניק לי את המסגרת לפעילות ציונית ואת ההשראה לפעילותה חשאית. " שרל נטר " היה מפעל נוער מפואר. הורי היו גאים בי ולא מעט מודאגים מהיעדרויותיי הממושכות והרבות. פעילות זו העשירה את חיי והסיפוק היה רב. הייתה זו אפופיאה כמעט משיחית ".

אֶפּוֹפֵאָהל, אֶפּוֹפֵּיָהל (נ') [מיוונית: epopoiie יצירה אפּית] אֶפּוֹס, יְצִירָה פִּיּוּטִית גְּדוֹלָה הַמְּתָאֶרֶת עֲלִילוֹת גְּבוּרָה וּמְאֹרָעוֹת. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

יולי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« יונ    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר