רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים


קטעי עיתונות – רבי שלום משאש

רבי שלום משאש

%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%90%d7%a9-%d7%a7%d7%98%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-2

%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%90%d7%a9-%d7%a7%d7%98%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa

רבי שלום משאש ז"ל-אורה של ירושלים

קטעים מתוך העיתונותרבי שלום משאש

ו) הג׳׳ר עובדיה יוסף ביקש מהגר״ש משאש להציג את מועמדותו, והודיע הוא

לכל המועמדים שהוא יתמוך במנהיג הרוחני של הקהילה היהודית של מרוקו, ואשר הוא הסמכות הרבנים העליונה במרוקו ממדרגה ראשונה, ושהוא המנהיג העולמי של יהודי מרוקו בכל מקום שהם.

  • ישנם שעוררו פולמוס על ההחלטה לתמוך ברב משאש ולא לתמוך ברב שהוא מכבר תושב הארץ, אולם עצה זו של מרן הרב עובדיה נתקבלה על עוד רבנים רבים אחרים ואכן רבנים ועסקני ציבור שטובת ירושלים עמדה מול עיניהם השפיעו על רבנו להציג את מועמדותו.

תוך זמן קצר הספיק מרן הרב עובדיה יוסף לאחד מסביבו את רוב גופי הבוחר, לרבות גם את גופי הבוחרים האשכנזים. 4) אנשים הקשורים לקהילות ישראל בחו״ל החלו לדאוג מה יעלה בגורלה של הקהילה היהודית במרוקו. 5) כבר ברגעים הראשונים שהגיע רבנו לארץ כתבו העיתונאים שמתוך סגנון דיבורו והליכותיו ניכר כי גדל במשפחה שהעמידה רבנים ומנהיגים, ושממעט הוא מלדבר, אוהב להקשיב, דיבורו שקט ואיטי ושדובר הוא עברית רהוטה

6) בין היתר מתואר רבנו בעיתונות דאז: שהוא משכמו ומעלה הוא מכל אותם שהגישו מועמדות, ושיודע לפלס דרך לשכבות העממיות, ובכך גדולתו. 7) יודעי דבר אמרו כי לא היה טורח להתחרות על הכהונה לולי היה בטוח בסיכויו. 8) כמה ימים לאחר הודעתו של הרב משאש שמוכן הוא להציג את מועמדותו, יודעי דבר ידעו שעל אף שישנם כמה מועמדים חשובים אך מירב הסיכויים הם לרה״ג הרב משאש, אשר משמש כהרה״ר למרוקו ועומד בראש בית הדין הרבני שם. 9) הרב משאש זוכה לתמיכתו הנלהבת של הראשון לציון בתקוה שעל ידו יעמוד כבוד הרבנות בירושלים על תילה, ולהתקין תקנות חשובות, 10) גם הרה״צ הרב ישראל אביחצירא (זצוק״ל) מנתיבות שיגר מכתב ברכה ותמיכה במועמדות של הרב משאש, בו הוא מביע את הערכתו הרבה לרב משאש, ושתפקיד הרבנות בירושלים מתאים ביותר מכולם לרב משאש. וזה לשונו הקדוש ׳והריני מכירו אישית שהוא גדול וגאון בתורה ויראת שמים ואין המועמדים האחרים שמגיע לשיעור קומתו׳. 11) גם כל רבני השכונות שבירושלים תמכו במועמדותו של רבנו.

המשך מתוך העיתונים: 12) יתכן שהציבור הרחב בעיר לא חש בחסרונם של רבנים ראשיים, אך מי שנזקק לשירותים דתיים ולפתרון בעיות הלכתיות בעיר, מעדיף כי בראש החיים הדתיים בירושלים יעמדו רבנים בעלי סמכות תורנית ובעלי שיעור קומה מוסרי ורוחני, כמתחייב מיוקרתה של בירת ישראל.

  • מאות אנשים השתתפו בכנס שנערך לכבודו בבית כנסת ׳אהבה ואחוה׳ בכנס אמר הרב עובדיה יוסף: שהוא מכיר את הרב משאש כענק בתורה הבקי במכמני התורה וכסמכות תורנית הן בשל כתביו המרובים והן בשל נסיונו העשיר, ושלדעתו גבוה הוא מכל העם והוא בלבד ראוי לכהונה הזאת, תוך כדי שהוא דורש את הפסוק ״שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבייך" שכשם שאוהבי ירושלים שואלים על שלום ירושלים, כן מבקשים הם שרבי שלום יכהן רבה של ירושלים.

הרב משאש הודה נרגשות לקהל שבא לכבודו וקרא לציבור הרחב לקבוע עיתים לתורה ולחנך הבנים בחינוך חרדי טהור בישיבות הקדושות, ולחזק את הישיבות הן מבחינה כמותית של התלמידים והן בחיזוק מצבן הכלכלי, ואם הוא יבחר יפעל הוא בכל זה. מדבריו הראשונים שאמר הרב משאש לאותם שראיינו אותו בהגיעו לארץ היו: שברצונו להטיל שלום ברבנות הראשית לישראל, ובכלל להשכין שלום בקרב כל הארץ.

בסופו של דבר התמיכה היתה 40 לטובת רבנו מול 19 לרבי דוד שלוש – הרה״ר לנתניה. הציבור בירושלים יצא נשכר מבחירת הרבנים הראשיים. הבחירות היו בבית כנסת ע״ש ריב״ז והם הבחירות הראשונות בהסטוריה מאז כינון הרבנות הממלכתית בא׳׳י. שר הדתות אהרן אביחצירא הכריז ואמר היום זכתה ירושלים בשני רבנים גדולים בתורה. 15) במסיבת הודיה וקבלת פנים שנערכה בביתו של מרן הרב עובדיה יוסף מיד לאחר תוצאות הבחירות, הביע הרב משאש בדברי תקווה לשיתוף פעולה עם עמיתו הרב זולטי, הוא הודה לכל אותם שתמכו בו ובראשם הראשל׳׳צ הרב עובדיה יוסף. מרן הרב עובדיה יוסף אמר בכינוס: ׳כמה עמלנו עד שהגענו ליום הזה, הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, וסוף האמת לנצח׳

בין הנואמים הדגישו ששמחה היא לירושלים ששולשלת הרבנים הממשיכים לכהן הם רבנים גדולים כפי שהיו קודמיהם.

הרב מנחם פורוש שיחי׳ הגדיל לומר: שפעולותיו של הרב גדליה שרייבר להבאת הרב משאש לארץ, ולהצלחת בחירת הרבנים, ירשמו לזכותו למשך דורות רבים.

מרן הרב עובדיה יוסף שידע את עבודתו בבית הדין במרוקו שלושים שנה, וראה את כתביו, סמך עליו ועטרו גם במשרת ראש אבות בתי הדין שבירושלים

כ"ב שבט תרס"ט – י' ניסן תשס"ג 2003-1909

מתוך הדף החכם היומי

חכם שלום משאש

מקצת שבחו

חכם שלום משאש, לימים רבה הראשי של ירושלים, נולד בכ"ב בשבט תרס"ט (1909) בעיר מקנס במרוקו, לאמו רחל לבית סודרי, ולאביו הרב מימון משאש, מחבר הספר: 'אוצרות שמיים'. את שמו ירש מסבו, שכיהן כרב ודיין במקנס אף הוא, וכתב את ספר השו"ת: 'דברי שלום'. 
חכם שלום משאש החל ללמוד תורה בעודו רך בשנים, ורבו המובהק היה רבי יצחק אסבאג. 
בשנת תרפ"ח (1928), והוא בן 17, כתב את ספרו ההלכתי הראשון – ממזרח שמ"ש. בהקדמה לספר מעיד המחבר על עצמו: "כל ימי נעורי לא ידעתי כיצד נראה מטבע כסף, וכל כסף תועפות נחשב בעיני לאין – נגד חשק תאוות לימוד התורה הקדושה". לימים נשא את ג'אמילה, בתו של הרב משה אלכרייף, ולזוג נולדו שני בנים – דוד ואברהם. 
בשנת תש"ד (1944) הקים את ישיבת 'כתר תורה' במקנס, ועמד בראשה. בשנת תש"ט (1949) עבר לקזבלנקה וכיהן כדיין. בשנת תשכ"ב (1962) נבחר לכהן כראש אב בתי הדין בקזבלנקה, ולאחר מכן כיהן גם כרבה הראשי של מרוקו כולה.
ידועה במיוחד הייתה חיבתו העזה של חסן השני, מלך מרוקו, כלפי הרב. באירועים בארמון המלוכה, כשחכם שלום משאש היה מברכו, היה המלך כופף קומתו. 
בשנת תשל"ח (1978) חכם שלום משאש עלה לישראל וכיהן כרבה הראשי של ירושלים. 
בי' ניסן תשס"ג (2003), נלקח לבית עולמו, ונטמן בהר המנוחות בירושלים. 
במהלך חייו כתב חיבורים רבים ובתוכם 'מזרח שמ"ש' – הלכות איסור והיתר, 'תבואות שמ"ש' – פסקים על ארבעת חלקי השולחן ערוך, 'שמ"ש ומגן' – שאלות ותשובות בענייני דיומא, 'בית שמ"ש' – על הי"ד החזקה לרמב"ם, ו'חם השמ"ש' – דרשות על התורה.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מרמז 'שפוך חמתך' על העשיר שאכל ושבע ודשן, והעני חסר.
מן המצוות היקרות של חג הפסח הקדוש הזה, היא מצוות הצדקה שאין ראוי לאדם לעשות כל צרכיו לעצמו ובני ביתו, ולא ישגיח על העניים האומללים – וצרכי הפסח מרובים.
וכמו שראינו שחז"ל התקינו לאסוף קמחי דפסחא, וכן מתחילים בהגדה – כל דכפין ייתי וייכול.
וידוע מה שנאמר בזוהר הקדוש – שבלילי יום טוב הקב"ה מבקר את אנשי העולם, וכשרואה שהם חסרים – רוצה להחריב עולמו. ומידת הדין מקטרגת על העשיר לומר לפניו יתברך – לעשיר נתת עד שאכל ושבע ודשן, ולעני לא נתת כלום, איה רחמנותך?
וה' מצטער מזה, ורוצה לשפוך חמתו עליהם. מי גרם לו? – זה שלא נתן צדקה, ועל ידי הצדקה שנותן עושה שלום בפמליה של מעלה, ועליו נאמר: 'אז יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום'.
וחם השמ"ש, חלק ב', פרשת צו, עמ' שע"ד, הוצאת המחבר, ירושלים, תשס"ג (2003)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מורה שהאב ילמד את בנו 'שמע', ואחר ילמדוהו מדעים וחכמה.
כשתינוק יודע לדבר – אביו מלמדו 'שמע ישראל': אז היראה היא באה בראשונה, ואז גם החכמה, שבאה אחריה – גם היא מקודשת, ואף שישתלם בשאר מדעים וחכמה, עם כל זאת, היראה, שרכש בראשונה – תהיה לו למגן, שיעמוד על משמרתו.
וחם השמ"ש, חלק ב', פרשת שמיני, עמ' שפא', הוצאת המחבר, ירושלים, תשס"ג (2003)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאפילו תלמיד חכם, אם אין בו ענווה, אינו אהוב למקום
קבעו חז"ל להתחיל ללמד לתינוקות של בית רבן – ספר ויקרא דווקא, כדי ללמדו ולהתחיל לו, בעניין הענווה – שזהו נחוץ לתורה, שאפילו יהיה חכם גדול בתורה – אם לא תהיה בו ענווה, לא יהיה אהוב למקום, ולכן עשו ב'ויקרא' – אלף זעירה, כדי שישאל התלמיד הטעם, והמורה יבאר לו הדברים הנ"ל, על עניין משה וענוותנותו, וזה יכנס ללב הילד. וזה יסוד גדול בתורה.
וחם השמ"ש, חלק ב', פרשת ויקרא, עמ' שנ"ח, הוצאת המחבר, ירושלים, תשס"ג (2003)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מורה איך יתפללו יחד כמה עדות במקום אחד.
מושב חדש, שיש בו אנשים מעדות שונות – אשכנז, מרוקו, מצרים, טוניס, ואין רוב מוחלט מעדה אחת כדי ללכת אחר הרוב …כיוון שאין אפשרות לתת מקום לכל עדה – אזי יתפללו יחד, וכל אחד יתפלל בספרו המיוחד, בנוסח השייך לו – אשכנז או ספרד, ובתפילת לחש יתפלל כמנהגו, ובשליחות ציבור יעשו תור ביניהם, והשליח ציבור יקרא החזרה וכיוצא בנוסח שלו…
בעניין המנגינות כולם כשרים וראויים, וגם בכל עדה משנים הניגונים, ובכל שבת עושים דבר חדש, ולכן השליח ציבור יעשה המנגינה שלו ושל עדתו, ואין לאחרים לערער, ולמחר יבוא הצד השני, ויעשה מנגינתו, ודי בזה.
שמ"ש ומגן חלק א, סימן מה, עמ' קי"ז, ירושלים, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבית הכנסת הוא גורם לאחדות לכלל ישראל.
ידוע שבית המקדש, וגם בית הכנסת, היום בזמן הגלות, היא המקבצת כללות ישראל, ושם נעשים כל המשפחות – לאהובים וריעים ולמשפחה אחת ממש, ומזה נולד האחדות בין ישראל לאביהם שבשמיים, וגם ביניהם, ולולי בתי כנסיות, אחד לא יראה חברו אפשר כל ימיו, ובפרט עני ועשיר מעולם לא יתקבצו, לא כן בית הכנסת – גורם לאחדות כמו בית המקדש.
וחם השמ"ש, פרשת תרומה, דרוש ב', עמ' רפ"ח, ירושלים, תשס"ג (2003)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מדבר על שנאת חינם שהביאה לרציחתו אמיל גרינצוויג.
אל הקהל הקדוש, על כל חלקיו ועדותיו, אנוכי מבקש ופונה אליהם, בלב נרגש ומחריד, לרגל המאורע המעציב, שאירע בימים אלה של 'שנאת אחים', ושנגמר בשפיכות דמים – שהוא דבר המזעזע ומחריד הלבבות. ועל כיוצא בזה נחרב בית קדשינו ותפארתנו וגלינו מארצנו לא תקום פעמיים צרה.
וזאת הייתה טענת המן הרשע, באומרו – 'ישנו עם אחד' – שחזר להיות מפוזר ומפורד. וכנגד זה אמרה אסתר המלכה למרדכי – 'לך כנוס את כל היהודים', שיהיו באחדות ובליכוד השבטים לעם אחד. ובזה נתבטלה הגזירה.
אני פונה אל הקהל הקדוש. הסירו כל גורמי הפירוד, סלקו המחיצות המבדילות, וגרשו שנאת חינם מתוככם. נכבד איש את רעהו, נהיה מתונים זה לזה, נשמור ונקפיד על מוסר האדם וחייו.
שמ"ש ומגן חלק ב', עניינים שונים, סימן ה', עמ' שכ"ה, ירושלים, תשמ"ה (1958).

אורה של ירושלים – רבי שלום משאש זצוק"ל

עין במר בוכה ולב שמחאורה של ירושלים

התרגשות ושמחה עצומה אפפה את הציבור כאן בארץ הקודש בהיודע שרבנו נבחר ברוב גדול, אסיפות ומסיבות ערכו לכבודו בכמה וכמה מקומות כאן בארץ הקודש, ביודעם את הזכות שנפלה בחלקם שרבנו יעלה ארצה ויכהן פאר בעיר שכולם מתפללים לשלומה ולבנינה.

כשנשמע הקול בקזבלנקא ניסו לשכנעו ולשדלו שישאר עימהם כי מאוד נקשרו עימו, כי היה נושאם כאומן אשר ישא את התינוק בהיותו מכהן בתפקיד. הרב הראשי למרוקו והיה ראב״ד, דרשן, מגיד שיעור, שליח ציבור, וכל עניני הדת היו תחת שבט ביקורתו, והתקשר מאד עם בני הקהילה בהיותו משתתף כמעט בכל אירוע, עריכת קידושין, אזכרות, דרשות, גם היה המקשר בינם לבין המלכות, אך כיון שראו שרבנו איתן בדעתו שמחו בשמחתו על הזכות שנפלה בחלקו של רבם לחונן את עפרה של ארץ הקודש מתוך כבוד והדר. וכפי שמעיד רבנו על עצמו, שאף שזו היתה משאת נפשו אך לפי מצבו שכולם אהבוהו יהודים וגויים והיה מבונה מכל טוב, אפשר שלולי בקשת הרבנים, לא היה עולה לארץ ישראל. במכתב שכתב לכל בתי הכנסת להיפרד מהם ולברכם, הביע בו רבנו את רגשותיו כי באמת קשה עליו פרידתו מהם.

אמר לי ברכני

גם בבית המלכות של מרוקו נשמע הקול כי רבם של היהודים עולה לארץ ישראל לכהן כרבה הראשי של ירושלים, ושמח המלך על הכבוד שתושבי ארצם חשובים אף בארץ ישראל, עד כי מוכנים לתת להם את המשרה הנעלה הזו להיות רבה של העיר שהיא משוש כל העולם, וכשחזר רבנו להיפרד מקהילתו במרוקו בא למלך חסן להיפרד גם ממנו. ״מה אומר לך״, אמר מלך מרוקו לרבנו ״אני יודע כי להיות הרב של ׳אל קודס׳(עיר הקודש) היא משרה שכל הרבנים מחכים לה, לך לשלום, רק אני מבקש ממך שתזכור אותי וכפי שאתה מברך אותי כאן כך תברך אותי בכותל המערבי שריד בית המקדש של היהודים״ ואכן רבנו הבטיח לברכו, וקיים.

(גם לאחר עשרות שנים שעזב רבנו את מרוקו, שרים ואנשי ציבור ורבנים שביקרו בבית המלכות במרוקו, היה המלך מבקש מהם שיבקשו מהרב משאש שיתפלל עליו בכותל המערבי)

 

כוח התורה

ובעיני רבים מהעולם שרואים את הרבנות כמשרה מכובדת, ובכל זאת רבנו לא הציע את עצמו ואף סרב בתחילה. זכה רבנו בזה לקדש שם שמים שראו שהנה ישנו אדם שיש לו את מירב הסיכויים לזכות במשרה המושכת כבוד, ובכל זאת בורח הוא ממנה. כשכולם אומרים שאין מי שיכול לעשות דבר כזה אלא התורה, ואכן זכה שהכבוד יהיה נחלתו שכיבדוהו בכל מקום, ובכל מקום אשר שמעו מגיע מזכירים אותו לשבח.

הכבוד רודף אחריו

גם תחילת דרכו של רבנו בדיינות, וכן כל התפקידים שנתמנה להם בחייו היה על ידי בקשת מכיריו, ונהג כפי שכתב הרמב״ם שכך דרכם של החכמים שבורחין מלהתמנות עד שמכבידין עליהם העם והזקנים. כידוע שבתחילה היה זה בסיבת פטירת הראב״ד דקזבלנקא הוא הגאון רבי מאיר חי אליקים זצ״ל, ובקשו למלאות את החסר, ואז מינו את רבנו עם ידידו הגאון רבי יעקב בירדוגו, לכהן כדיינים בקזבלנקא. וגם שנתמנה לראב״ד דקזבלנקא ־ היה זה ממילא לאחר פטירת הראב״ד הגאון רבי חיים אבן סוסאן זצ״ל, וגם התמנותו לכהן כרבה הראשי למרוקו היה זה לאחר פטירתו של הרה״ר למרוקו הגאון רבי מיכאל אנקווה זצ׳׳ל שראו ברבנו כממשיך ומינוהו. וגם לאחר שנבחר רבנו לרבה של ירושלים והיה תושב ישראל, ורצה לחזור לחסל כל עיניניו שבמרוקו, ומצד החוק היה אסור לו להיכנס חזרה למרוקו, ואף לסכנה היה נחשב הדבר, כיון שהערביים כשרואים יהודי שהולך להשתקע בארץ ישראל מחשיבים אותו לאיש מקבוצת היהודים הציוניים שמתעללים ביהודים. (זה לא האמת, אך כך מספרים להם בתקשורת שלהם) אך ההפך הוא הנכון וקבלוהו בכבוד גדול. והרבה מפסקי בתי הדין שהיו מונחים בארכיון בתי הדין בקזבלנקא מקודמיו והיו נחשבים לנכסי אוצר המלוכה, ניתנו לו מהמלך כשעלה ארצה. ומהניסיון של רבנו היה תמיד מייעץ לאברכים שלא לדחוק את השעה, וסוף הכבוד לבוא שבמקומם יושיבום, והיה אומר שהכבוד אם תראה לו שאתה שונא אותו, הוא יחפש למה אתה שונאו ונמצא שהוא רודף אחריך, ובכך תזכה לכבוד.

ומה שהדפיס רבנו בראשי ספריו מכתבי תהילה שקיבל מגדולי ישראל?! עשה זאת כדי להראות לבני התורה שסוף הכבוד לבוא. וכפי שב׳ רבנו זאת בהקדמתו לספרו ׳מזרת שמש׳ שמה שסיפר על עצמו הוא מכיון שיש בו צורך לצעירים ממנו, שיראו וכן יעשו. ובכגון זה אומר רבנו ׳מצוה לספר׳. ב) וגם מכיון שרבנו היה בורח מן הפרסום, ואותם שהכירוהו היו רק אותם תלמידי חכמים שבא עימהם במשא ומתן, לכך פרסם מכתבי תהילה כדי שידעו את ערכו ויעיינו בספריו, ושאם חושבים לחלוק שידעו שהם חולקים על ת״ח שהעידו עליו שיש לו דעת תורה והלכה נכונה.

סיפר אחד מן הרבנים שהתמודד בבחירות מול רבנו, שנפגש הוא עם רבנו לפני הבחירות, ואז אמר לו רבנו: ׳אני מתפלל על כבודו שתזכה אתה בבחירות ולא אני, לא חסר לי מאומה בקזאבלנקא.׳ ולא פלא שאף הרבנים שהתמודדו מולו, התיידדו עמו מיד לאחר בחירתו לידידי אמת לאורך ימים ושנים.

תשית לראשו עטרת פז

כשהגיע רבנו לכהן פאר בעיה״ק ירושלים, אמרו לו שנהוג ברושלים, שרבה של העיר הספרדי לבושו הוא גלימה ולראשו מצנפת, וכפי שנהג קודמו הרה״ג הרב פרדס זצ״ל, אך רבנו ויתר על הכבוד הזה באומרו שמספיק שהרבנים הראשיים לבושים כך, זה אומר כבר את הכבוד הראוי לרבנים.

כמו כן הודיעו לרבנו על כנס ההכתרה המיועד להתקיים, לרגל תחילת תפקידו לרבה של ירושלים, אך רבנו הודיע חד משמעית שאין הוא חפץ בשום כינוס, וכך היה.

וכבר לאחר כמה חודשים שיצא ספרו הראשון מסדרת תבואות שמש, זכה רבנו בספר המצטיין שיצא באותה השנה מטעם פרס על שם הרב יעקב משה טולידאנו זצ״ל. רבה הראשון של העיר ת״א.

אורה של ירושלים-פרקים ממסכת חייו המופלאה של שר התורה והיראה מרן הרב שלום משאש זצוק"ל

ובר לבב

סיפר אחד מעובדי מחלקת הכשרות בירושלים שנולד לו בן בשעה טובה, והיה צריך לבחור סנדק לנמול, והוא החליט לכבד בסנדקאות את הרב הגאון הרב יצחק קוליץ זצ״ל שהוא הרב הראשי האשכנזי שהיה בירושלים, ולא התעוררו לו ספיקות בכלל – האם רבנו יקפיד על כך וכדו', והאם בכדי למנוע אי נעימות וכן מתיחות ובושה מרבנו, כדאי לתת למשהו אחר ולא מהרבנות! לא התעוררו לו ספיקות כלל, כי רבנו לא היה משגר שהוא נעלב מזה שלא חולקים לו כבוד, כלל וכלל לא.

וכן זכה רבנו לכבוד חכמים ינחלו, שמרן הראש׳׳ל הגאון רבי עובדיה יוסף שליט״א כשהיה צריך עזרה בפתירת תיקים בעניני אישות, לא מצא אלא את רבנו, ושלח לו כמאה תיקים בענינים אלו, כגון: בעניני עגונות פסולי חיתון, וככל היוצא מפיו נעשה, מתוך סמיכה על פסיקותיו של רבנו, ללא עוררין. ורבים שהיו מתייעצים עם רבנו בענינים אלו, אחר שהיה הראש״ל מעיין בדברי רבנו, היה מורה להם שיעשו כאשר פסק להם הרב משאש ולא ישאלו רבנים אחרים.

וכ״כ עליו רבי מאיר אביטבול ראש מכון אוצרות המגרב בראש חוברת שהוציא לאור לקראת יום עיון במשנת רבנו שארגן במלאת יב׳ חודש לפטירת רבנו ״כנס זה הוא לכבודו של אדם גדול שברח מהפרסום והכבוד כבורח מן האש״. רבי חיים אמסלם שליט״א בהספד שנשא עליו בישיבת כסא רחמים, המליץ על רבנו את הגמ׳ במס׳ מגילה כח. שאלו תלמידיו את רבי זירא במה הארכת ימים? אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני. שגם רבנו שום משרה לא השיג על ידי התנצחות.

 

מתוך נימוקי ועדת הפרס ע״ש הגר״י טולידאנו זצ׳׳ל.

על הספר תבואות שמ״ש חאו׳׳ח שזכה לפרס ע׳׳ש הגר״י טולידאנו זצ״ל. …לאחר עיון בספרים הוחלט פה אחד לתת את הפרס לכבוד הרב הגאון שלום משאש שליט״א, ראש אבות בתי דין והרב הראשי לירושלים ובעבר הרב הראשי וראב״ד קזבלנקא.

… בספרו זה מתגלה לנו המחבר במלוא קומתו כגדול בתורה ובפסיקה בחריפות רבה ובבקיאות יסודית ומעמיקה, הדן בכל בעיא ומקיפה לכל רוחותיה לכל פרט מהענין הנדון, הוא מביא מקורות מראשונים ואחרונים, עושר רב של ידיעות ושל מקורות הוא מוסר לצבור התורני עדי הגיעו למסקנה ברורה ולפסק ההלכה, יופי מיוחד הוא יופי המליצה וענות החן הנסוכה על פני על שורה ושורה בספרו כדרכם של רבני המערב שהמחבר מגדולי גדוליהם. ענין מיוחד יש בהקדמה לספרו בו הוא מביע המחבר רגשותיו ובה הוא מגלה אוצר כ״י באמתחתו המחכים להדפסתם.

מתוך הסכמת הראשון לציון על ספרו, ומתוך שאר מכתבי רבני המערב נוכחנו לדעת כי המחבר תפס עמדה נכבדה מאד בארצות מרוקו, כי רבני הערים כפפו קומתם בפני גדולתו של המחבר דנן. לא פלא הדבר ששמו הוזכר המועמד המתאים ביותר לכהן כרבה של עיה״ק והמקדש, ושאר המועמדים הסירו את מועמדותם בהכירם בגדולת המחבר דבר שנדיר בימינו. ראוי הוא המחבר וראוי ספרו זה להוקרה ולהכרה בדמות פרס עירית תל־אביב ע״ש הרב טולידאנו זצ׳׳ל, ברכותינו להרב המחבר שיזכה לפרסם במהרה את שאר חיבוריו בהלכה ובאגדה בין אלו שישנם בכתובים אצלו ובין אלו שעתיד לחבר.

על החתום, נציג הרבנים הראשיים לת״א-יפו ראש המועצה הדתית הרב פנחס שינמן שליט׳׳א

גם בשנת תשד״מ זכה הרב בפרס הרב מימון על ד׳ חלקי ספריו תבואות שמש.

מתוך נימוקי ועדת השופטים בירושלים על הספרים תבואות שמ״ש ארבעה חלקים, שזכה לפרס ע״ש הרב י.ל. הכהן מימון זצ״ל. … אחרי עיון ודיון מקיף מכמה וכמה הבטים ובחינות, הוחלט פה אחד להעניק את פרס לכבוד הגאון הרב שלום משאש שליט״א, הרב הראשי וראש אבות בתי הדין לירושלים בירת הנצח, על ארבעת חלקי ספרו תבואות שמ״ש.

… כבוד הרב הראשי לשונו עט סופר מהיר, וידיו רב לו בכתיבה, סגנונו ברור ובהיר, ומשפטי תשובותיו בנוים מעשה אומן, בשנת תשכ״ב הוציא לאור ספרו ״מזרח שמ״ש״ בשנת תשל׳׳ט נדפס חאו׳׳ח מספרו הגדול ״תבואות שמ״ש״ בשנת תש״מ יצא חלק יורה דעה ובשנת תשמ׳׳א חאה״ע, ועוד באותה שנה יצא לאור עולם גם חלק רביעי הוא חלק חשן המשפט. תשובותיו של הרב כאמור ערוכות ובנויות בטוב טעם ודעת, כל נושא מקיפו המחבר מכל עבריו, אינו מניח בו שום פנה וזוית שאינו נוגע בה ואינה באה על פתרונה המלא, המחבר מעלה במצודתו דברי מרבית גדולי הפוסקים שדנו או נגעו באותו נושא, מתפלפל בדבריהם, מדייק ומדקדק בהם לרוחב ולעומק, מקשה ומתרץ, חולק ומסכים… תשובותיו של הרב שלום בנויות ועשויות כפי שיטת חכמי ספרד הראשונים, שאינם פונים לדרך הפלפול, אינם יוצרים דין מכח קושיא והכרח תירוץ, אלא כל כולם מיוסדים ומאוששים על קרקע איתנה, על דברי הפוס׳ ראשונים ואחרונים. כל תשובותיו שבארבעה חלקי ״תבואות שמ״ש״ הם הלכה למעשה שנשאל הרב והשיב לשואליו… על שני חלקי ספרו כלומר אבן העזר וחושן משפט נוסף נופך חן וכמעט רוב המקרים הנדונים בשני החלקים הללו אינם בירורים מופשטים. וכו׳ אלא הם עניינים שנדונו בפני כבוד הרב בשבתו כאב בית הדין, אם בדרגא ראשונה והסכימו עמו חבריו וכו׳ ובמקרים שהוגש נגדו ערעור אושר ע״י ביה״ד לערעורים שם, לשבחו יאמר שהוא נוהג כבית הלל שעליהם אמרו חז״ל שענותנום היא שהם שונים גם דברי שכנגדם], ולא עוד אלא ששונים דברי ב״ש תחלה, וכך נהג כבוד הרב, מביא הוא דברי החולק תחלה ואח״כ מנתח את דבריו, פורט אותם לפרטים מגלה ומצביע על מקום אי הדיוק שבהם לדעתו, ומסיק את מסקנותיו.

… אין כבוד הרב משאש פותח תקופה בתורת חכמי המערב, תורת המערב, תורת חכמי המערב שרשים עמוקים לה במעבה הדורות, מהרי״ף והר״י מיגאש בסוף ימיו, הרי״ף והתשב׳׳ץ, ומאות רבות של גדולי עולם, ואנו תקווה שלא יהא הרב חותם תקופה, אלא תמשיך ותתפתח תורת חכמי המערב גם כאן בארץ ישראל, בעקבות הראשונים, ובאותו מסלול ודרך שהתוו הראשונים.

כבוד הרב הציב לו יד בפרק שירה, בכמה מספריו נדפסו כמה שירים פרי רוחו של הרב, הם בנויים במיטב החן והרגש, מלאי כמיהה וערגה לתשועת ה׳, וראויים הם להשתבץ כאבני יקר בתוך שורות נדבכי שירת ספרד אשר מעולם. אנו מברכים את כבוד הרב שכשם שזכה לזכותינו בספריו ״מזרח שמ״ש״ וארבעת חלקי כרכי תבואות שמ״ש, כן יזכה לזכותינו ביתר חמשת ספריו הנמצאים עדיין בבית גנזיו, והם ״בית שמ״ש״, ״אוצרות שמים״, ״וחם השמ״ש, ״שמ״ש ידע״, "שמ״ש ומגן״. לפיכך הוחלט פה אחד להמליץ לפני הנהלת יד הרב מימון להעניק השנה את הפרס על שם הגרי׳׳ל הכהן מימון זצ״ל, לכבוד הרב הראשי לירושלים הרב הגאון שלום משאש שליט״א.

וע״ז באנו על החתום היום ח׳ תמוז תשד״מ

      הרב יוסף קאפח                              שמואל הכהן וינגרטן                                הרב שילה רפאל

חבר ביה״ד הגדול לערעורים                                                                          חבר ביה״ד האיזורי ירושלים

אורה של ירושלים-פרקים ממסכת חייו המופלאה של שר הדתות והיראה-הרב שלום משאש זצוק"ל

ב״ה, ירושלים י׳ בתמוז תשד״מ

לכבוד הגאון האדיר הרב שלום משאש שליט״א

הרב הראשי לירושלים וראש אבות בתי הדין

רחוב איתמר בן אבי 5, ירושלים.

מורי ורבי.

הנני בא בזה לברך את מעכ״ת לרגל הכתרתו כחתן הפרס ע״ש הרב י.ל. הכהן מימון ז׳׳ל שניתן לו ע״י מוסד הרב קוק ו״יד הרב מימון״ כאות הוקרה והערכה על ספריו התורניים המשמשים את הדור הזה והדורות שיבואו הנלמדים ע׳׳י ת״ח, תופסי בית המדרש, ואברכים המצויינים בהלכה.

ספריו הקנו לו שם עולם כאחד מפוסקי הדור המשיב באומץ ובבירור על כל שאלה ומקיים את הצו ״לא תגורו מפני איש".

אני גאה על כך שהיתה לי הזכות להביא מגלות מרוקו את כבוד הרב ובני משפחתו לכהן פאר כרבה הראשי של ירושלים. עיר המקדש והאלוקים, בירת ישראל נצחית, שהשכינה לא זזה משם מעולם. במשך השנים שכבוד הרב מכהן בתפקידו הרב ובנשיאותו האצילה, זכתה ירושלים וכל הארץ למנהיג רוחני שבאישיותו מתגלמים כל הערכים הנפלאים שעם ישראל מצפה ממנהיגיו.

כשמו כן הוא • אוהב שלום ורודף שלום, מקרב הבריות לתורה ולחסד, מפיל מחיצות ׳עושה למען אחדות ישראל על כל שבטיו ועדותיו.

בתקופה קצרה מאז התחיל כהונתו רכש כבוד הרב ידידים ומעריצים במאותיהם יבאלפיהם ללא הבדל מפלגה או תנועה, והכל חפצים בקרבתו ושוחרים לפתחו. יהי רצון שבורא עולם יזכה אותו ואת בני משפחתו לראות בבנין ירושלים ובנחמת ציון ויזכו לשבת בטח בארצנו עד לביאת גואל צדק אמן.

יתן לו הקב״ה כח ובריאות להמשיך כהונתו ברוב פאר והדר, להשכין שלום ואהבה בציבור ויפיץ מעיינותיו חוצה עוד שנים רבות לתפארת התורה ולומדיה. יזכה לאיחוד ?משפחה בתוככי ירושלים ויחד עם הרבנית יראו דור ישרים יבורך.

תלמידו ומעריצו גדליה שרייבר

ראש המועצה הדתית בירושלים ומנכ״ל משרד הדתות, מלפנים.

ורצוי לכל אחיו

הכנסים הרבים שהרבו להזמינו, וביתו ומשרדו שנהפכו למרכז ולתל תלפיו־ת, ועשרות מכתבי תהילה וידידות ששיגרו לו גדולי הרבנים על ספריו שיצאו לאי־ כשנה לאחר שהגיע לירושלים, יוכיחו שרבנו היה רצוי לכל אחיו.

זקנה של ת״ח בארץ ישראל

ברבנו ראינו את מה שאמרו חז״ל במסכת שבת דף קנב. ״תלמידי חכמים ככל שמזקנים דעתם מתיישבת עליהם״ בנוהג שבעולם אנשים מסיימים התפקידים הרמים בהם הם מוחזקים בהיותם בגיל 65 – 70, אמנם רבנו בגיל 70-65 החל בתפקיד הרם רבה של ירושלים, ומילא אותו בהצלחה ביותר מן המשוער.

ירושלים של זהב

היה מרבה לשבח את ה׳ שזיכהו לכהן כרב בירושלים דדהבא וקרתא דשופרייא, שלא חלם ולא פילל שיזכה לדבר כזה. ושעי״כ יכל להגשים את שאיפותיו ולהתעלות בתורה גם לעת זקנה ושיבה, רבנו הרגיש במוחש את קדושת הארץ במיוחד, (ומקובל בידינו, שהרגשה זו רק אנשים זכים וטהורים מרגישים אותה.) וכפי שהיה אומר שתורת א״י אין לדמותה לתורת חו״ל, ושבארץ יש יותר ישוב הדעת, ופעמים אף הפליג לומר ׳בארץ ישראל יש ישוב הדעת בחו״ל אין ישוב הדעת׳. בהקדמתו לספרו שמש ומגן ח״א ביטא זאת ברגשותיו הנובעות מלב טהור, וז״ל: וגם לעת זקנתי לא הסיר תפילתי וחסדו מאיתי, עזרני וזיכני עוד לחבר ספרי זה ׳שמש ומגן׳ כולו תורת ארץ ישראל, אוירא דא״י מחכים, אין תורה כתורת א״י, זה בית אלקים וזה שער השמים להוריד שפע הדעת והחכמה והתבונה לדבקים בה, המוח מתפתח, והיה כל העקוב למישור.

מלך בכיפה

וזה לשונו של רבנו במאמר לחג הפסח: חייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה בשמחה, כי אין רע יורד מן השמים, בגשמיות וברוחניות, וכל דעבדי מן שמיא, לסב עבדי. ומבשרי אחזה אל וה, בעלייתי ארצה, בזמן שהייתי במרוקו, מלך בכיפה. ובאתי בסגירת עיניים לארץ, בלי לחשוב להיכן אני בא. וכמעט קרוב לחודש לא שכבתי היטב, אבל דברי חז״ל הנ׳׳ל הם היו תנחומי ליבי, ונתקיים בי הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, כי אוירא דא״י מחכים, ונתקיים בי ״למען ירבו ימיכם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם… כן יגמור בעדי לטובה ויחזקני ויאמצני להפיק זממי בתורה ובעבודה. (מתוך החוברת כצאת השמ״ש)

פעמים רבות היה משוכנע שרק בזכות קדושת ארץ ישראל זכה למצוא פתרון לשאלות שנתקשה בהן בחו״ל. רבנו זצ״ל הזכיר כמה פעמים שהזכות שזיכהו ה׳ לישב בירושלים, ודאי לו שאין זה מזכויותיו אלא בזכות אבותיו שאהבתם לארץ ישראל היה גדולה, עד שהיו מוכנים למסור את נפשם עליה, וכפי שהזכרנו שאבי סביו לפני יותר מ – 160 שנה (שנת תר״א) מכר את כל רכושו והחל לעלות לא״י, אלא שמחמת שהיתה מלחמה בדרך הוכרחו לחזור לעירם.

להורות לפניו גושנה

בהקדמה לספרו תבואות שמש ח״א עמוד 24 כותב רבנו: וטפלתי בהוצאת ספרי זה בבואי לארץ קודם שאטפל בדירתי, שעד עתה (שנה לאחר בחירתו) לא זכיתי עדיין לדירה קבועה בארץ, ומטלטליי וספריי אין איתי, וכן מצינו במדרש ואת יהודה שלח אל יוסף להורות לפניו גושנה – לבנות לו בית תלמוד. עכ״ד. כתב זה רבנו, כדי ללמדנו שהדבר הראשון שיעשה האדם הוא שיטפל בצרכי שמים ואח״כ יטפל בצרכי עצמו.

 

נקודת אושר

כפי שסופר לעיל, שאחד הפעילים הנמרצים שפעלו לבחירתו של רבנו, היה ראש המועצה הדתית ירושלים מר גדליה שרייבר שיחי, ואף זכה לשהות במחיצתו של רבנו זצ״ל במשך שלוש שנים, שנים של פעילות פוריה ומבורכת, ומה גדולה היתה הערצתו לרבנו, אשר ראה בו דמות רבנית אצילית במיוחד, ומידי יום היתה שמחה מציפה אותו בזוכרו שהוא היה מהגורמים שרבנו יטול העטרה לראשו, וזאת נוכל לראות במכתב פרידה שכתב מר שרייבר לרבנו כשסיים את תפקידו במועצה הדתית. וזה לשון המכתב:

ב״ה, כו׳ תשרי תשמ״א

כבוד הרב הראשי לירושלים וראב״ד הרב שלום משאש שליט״א

עם פרישתי מכהונתי כראש המועצה הדתית, אני מנצל הזדמנות זו כדי להודות לך מקרב לב על אותן השעות היפות ששהיתי במחיצתך.

היתה לי תקופה זו לחויה ולהתרגשות, שאבתי בכל רגע השראה ורוחניות,

והתבשמתי מדבריך.

אם יש מושג של אושר בחיים, הרי בחירתך, היתה לי נקודת אושר וסיפוק.

 אולם לשיא אושרי הגעתי בתקופה שלאחר בחירתך, כשנוכחתי לדעת שהתקוות לבואך מומשו מעבר לכל ציפיותי, וכי הבאת ברכה וקרן אור

לירושלים.

חזק ואמץ בהנהגת העם והצלח לראות בהגשמת כל ציפיותך.

החותם בברכת ירושלים גדליה שרייבר המנהל הכללי של משרד הדתות

אורה של ירושלים-מרן הרב שלום משא' זצוק"ל-תשס"ו- עמ'151-147

פרק תשיעי:

על חומותייך ירושלים

גם בירושלים לא ידע רבנו מנוחה בעבודת הקודש. עם כניסתו לתפקיד הראב״ד העבירו לעיונו את כל התיקים הסבוכים שחיכו כמה שנים להכרעה, ותוך תקופה קצרה הכריע בכל הבעיות וכתב פסק לכל תיק, שמו התפרסם כאחד מגדולי הפוסקים, רבנים ודיינים מכל קצוי תבל פנו אליו בשאלות שהתלבטו בהם, ובקשו את הכרעתו. כשהגיע רבנו לארץ, אמר: שתפלתו ותקותו היא, שגם בארץ ישראל יזכה לענות לכולם באותה מידה שענה בהיותו במרוקו. ובאמת כך היה.

אלפי תשובות השיב רבנו בחצי יובל בהם כיהן רבנו ראב״ד ורבה של ירושלים, חלק מהם נדפסו בספריו שו"ת שמש ומגן. וחלקם הגדול עדיין בכתב ידו, היה תל תלפיות גם מהרה״ר לישראל, וגם ממחלקת הנישואין של הרבנות ירושלים, להכריע בענייני עגונות, גיטין חליצה ויבום, ירושות, גרים, פסולי חיתון, ספרות, מקואות, ובשאר חלקי התורה.

הכתובת לכל שאלה

תקנות רבות תיקן רבנו בירושלים וספריו הן הן עדיו, תיקן וחיזק בענינים הקשורים גם לתפילות, שבת, פסח פורים, וכו׳ צניעות וטהרה, הגדרת השכונות בירושלים לענין קריאת המגילה, הוראות למורי ההלכה בכללים שפרסם מידי פעם, וכל הדבר הקשה הביאו אליו.

בחצי יובל בה כהן רבנו כרבה של ירושלים התגבר כוח התורה הן בכמות והן באיכות, נקיי הדעת בירושלים טובי הלומדים עלו ובאו ללמוד תורה מפיו. כשהיה נפגש עם הלומדים היה מזרזם לדעת את הנלמד הדק היטב, ולהמשיך ללמוד גם לאחר שמקבלים תעודות סמיכה. חיזק את מעמד הדיינים בישראל, לימד דיינים דרך בפסיקה ובכתיבת שאלות ותשובות, כמו כן לימד להיות מתונים בדין, ולהיות מוגנים מכל קושיה, לימד להיות בטוחים בפסק ובפלפול, ולהמשיך בכתיבה גם לאחר שיבה דשיבה .

אני חומה

מלחמות לא קלות ניהל רבנו עם בעלי האולמות. אחד מן הפעמים הופיע מנהל אולם במשרדו של רבנו, ובפיו בקשה להחליף את המשגיח, כי המשגיח שיש לו הוא מקפיד עמו יתר על המידה, וכתוצאה מכך מטריף לו בישולים רבים. רבנו ביודעו שדבריו אין להם בסיס של אמת, גער עליו ואמר לו: שבעלי האולמות לא יכתיבו לרבנות את כללי העבודה, ואם אתה לא מוכן להשגחה של אותו משגיח, אין אני מוכן לשלוח לך משגיח אחר.

דבריו עושים פירות

במקרה אחר נודע לרבנו שבאחד האולמות מתכננים מופע עם רקודים פרוצים, מיד הוציא רבנו פסק שאולם שיעשה כדבר הזה תוסר תעודת ההכשר שלו, ואף שהבג״ץ הזמינוהו לדין כיון שהמשיך לצאת חוצץ נגד פסק הבג״ץ ולא הסכים לתת הכשר לאותו האולם, בכל זאת ־ הזמנה זו לא הזיזה אותו מדעתו, באומרו: שכל גוף שאינו מכבד את התורה אין לו שום תוקף. ואף שהבג״ץ בטל את הפסק של רבנו שום בעל אולם לא העז להפר את הוראתו של רבנו.

חיזוק בחומת הכשרות

פעם אחת נתפס אחד מן האיטליזים במכירת בשר טריפה ורבנו הסיר לו את תעודת הכשרות, ולא עזר שום ערבון שהיה מוכן לתת, והיה מוכרח לסגור את האיטליז, ונעשה מזה קדוש ה׳ וחיזוק גדול בחומת הכשרות לבל יעיז קצב וכל מפעל אחר לחרוג מדיני הכשרות. (שמש ומגן ח״ב/קצג) רבנו היה מתמחה בכל תהליכי היצור, במפעלים שהיה צריך לתת להם כשרות, ואודות לתקיפותו זכתה מערכת כשרות הרבנות ירושלים להתפרסם ולהתחזק כמערכת כשרות של בד״ץ מפורסם ודקדקן שלא מתפשר, כמו כן דרש לחזק הפרסום בעניין בשולי גויים במלונות, גם הכשר ליינות לא נתן אא״כ נודע לו מהמשגיח שרובו של היין הוא מיץ ענבים. (שמש ומגן ח״ב/קיד).

בשולי עכו״ם

פעמים רבות נתבטא בחריפות שלא לסמוך באולמות ובמסעדות על תעודת הכשר, אא״כ הוא בעצמו ילך ויבחון את המטבח לפני שאוכל, ולא יסמוך על חזותו של בעל האולם, וטעמו ונימוקו עימו, והוא ־ משום שנותני ההכשר אינם יודעים שבני ספרד מחמירים יותר מבני אשכנז בעניני בישול שלא יהיה הבישול בישול שבישלו גוי, שהרי לפי מרן השו״ע צריך שהישראל יתן הקדירה על האש או בתוך התנור, מה שאין כן לפי הרמ״א מספיק שהישראל ידליק את האש בתחילת היום והגוי יכול לשים הקדירות על גבי האש. והיה מוסיף ואומר שבפרט אם ההכשר מפרסם שהוא למהדרין ודאי שגם אותם שנוהגים כהרמ״א ברצונם לאכול על צד ההידור המושלם ולהחמיר גם כדעת השו״ע, והוסיף ואמר שמי שאינו רוצה להחמיר כהב״י, שיכתוב בשלט מאיר עיניים בכניסה לאולם שלו וכדו׳ למהדרין לא לנוהגים בשיטת הבית יוסף. (שם ח׳׳ב/ קנח׳)

בעניני הכשרות בירושלים לא היה לו קשר ישיר עם בעלי העסקים כפי שהיה לו במרוקו, אלא היה אחראי למנות ממונים ולהדריכם, אמנם מידי פעם היה יוצא לעשות ביקורי פתע בבתי עסק ובמפעלים (רבנו ניהל את מחלקת הכשרות :עשר שנים, ולאחר מכן החליט להעביר את הפיקוח לרה׳׳ג הרב קוליץ זצ״ל)

והם תוכו לרגליך

סמוך ונראה לביאתו של רבנו לכהן פאר כרב ראשי וראב״ד לעיה״ק ירושלים ת"ו, ומציון מזרח שמ״ש החל להופיע לשעורי תורה בכל חלקי הארץ, כשבכל מקום, התקבצו מאות יהודים מכל העדות לשתות בצמא את דבריו. ומספר רבנו בהקדמתו לספרו ׳תבואות שמש׳ שבארבעים שבתות הראשונות ששהה  בארץ והוא קרוב לשנתו ה ־ 70, כל שבת היה מתבקש לבוא לעיר אחרת, ובכל שבת היה דורש לכל הפחות ג׳ דרשות, בתוך דרשותיו עודד רבות על הקמת תלמודי תורה, כוללים, מקואות, ושעורי תורה. היה כמו כן דורש מידי מוצש״ק באמצע שירת הבקשות שהיו נערכים בבתי הכנסת בירושלים. גם יוצאי אירופה היו כמהים ומרותקים למוצא שפתיו של רבנו, כפי שיעידו על כך מאות המשתתפים ב׳ירחי כלה׳ הנערכים מידי שנה בחודשי הקיץ בקרית נוער בירושלים. (כל שנה מעל שש מאות משתתפים)

ואסף איש טהור

עם הגעתו לארץ ישראל, שמע על ישוב שאין תושביו שומרים תורה ומצוות, ומתוך תחושת האחריות שהיתה לו לכל יהודי בכל מקום שהוא, ביקש להתארח בישוב כדי לדרוש שם לחזקם ביראת ה׳. וכך היה. (רבי אליהו אדרעי שליט״א)

מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות

פעמים רבות היה אפשר למצוא את רבנו נוכח באירועים, ודורש בדברי אגדה ידועים לכל בר בי רב, לפני אנשים שאין שמירת התורה בראש מעינם, וכשהיה נשאל מדוע יורד הוא ממדרגתו הגבוהה, שהרי בו בזמן יכול הוא לדבר לפני רבנים בסוגיות עיוניות, ועוד מדוע לא מפחד הוא מלהדבק מהם? ועל זאת ענה רבנו באומרו שמרגיש הוא שהוא ׳רופא׳ ורופא נכנס גם למקום חולים, ולא חשש שיושפע באומרו שמי שהוא טופח על מנת להטפיח בתורה ויראת שמים, אין סיבה שיושפע מאחרים, ואדרבה יש יותר סיכוי שהוא יצליח להשפיע על החולים ברוחניות.

והוסיף לומר שכל עבד ה׳ מצווה לנהוג כך, וכל אשר בידו לעשות יעשה, מי שיוכל להלהיב אברכים להתמדה בתורה על ידי שיעור עיוני, או על ידי שיחה תורנית, ולסייע להם בממונו יעשה. מי שיכול ללמד בשיעור בדברי אגדה – יראה למצוא מקום בו יוכל למסור שיעור, במקום בו צריך לדבר על אי חילול שבת ידרוש, במקום בו דרושה דרשה לבני הנעורים, ידרוש. (עיין וחם השמש/שמז) כי אין לוותר על שום יהודי. כל יהודי באשר הוא, הינו בן לאברהם אורה של ירושלים יצחק ויעקב, בכל יהודי פועמת נפש יהודית, אשר לעיתים יש לגלותה ועלינו רק ללבות את האש, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. ואם אין גדיים אין תיישים. (ועי׳ ב״מ עא. שאין למשפיע לחשוש שיושפע).

אורה של ירושלים-מרן הרב שלום משא' זצוק"ל-תשס"ו- עמ'151-147

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

יוני 2019
א ב ג ד ה ו ש
« מאי    
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר