מורשת יהדות מרוקו

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על מנת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או אנשים זרים. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה.

חמי

אשריכם ישראל.

הַאדַאךּ לְכּבִיר שְמַע לְכְּלַאם דְלקַּאיִיד וּסִיפְד עְלַה לחכם בַאס יזי לבלאד פילעון יע׳יא וציפד האדאך לכביר עשרין דלמכאזנייה – المخزنيه – מילה בערבית–  בַאס יזיבו לְחַכַם וּצַצאהום וקַאלהום אילה צקצאכּום לאס חְבּני לכּביר דלבלאד קולולו חתה חנה מה תה נעארפוס לאס חבךּ, והאדוךּ למכאזנייה מה תה יעארפוס אְלְבַלוֹר – מילה בצרפתית שפירושה, ערך, אם אנושי או חומרי, la valeur דלחכם ז״ל בלחק כיף אוצלו לבלאד דלחכם ע״ה וזאדו אוצלו לטריבונאל – שוב מילה בצרפתית שהושאלה לדיאלקט היומי tribunal שפירושה בית משפט – פאס תה יעטי שרע ארב .

 תכלתהום ואחד רעדה כבירה ולכוף כתיר ומה קְּדרוּס חתה ינזלו מן לכיל דייאלהום ופהאדיךּ סאעה תכלו שלוחי בית דין וקאלולו לחכם באיין סי מכאזנייה ואקפין פם טריבונל ואזבהום הווא וקאלום נְחְבּכּוּם תמסיו ותצקציוהום אס חבבו ועלאס זאוו. מן די מסאוו וצקצאוהום צאבוהום סאכּתין ומחיירין וצצה לחכם מררה אוּכְרַה לשלוחים דייאלו באס יקבדו לעצה דייאלו פידיהום ויצקציוהום אס חבבו ועלאס זאוו להינה פהאדיךּ סאעה, ואזבהום לכּבִיר דיאלהום באיין הומה זאוו בלוצאייה דלכּביר דלמכזן די בלאדהום באס יעביולו לחכם לענדו.

 וּמסה שליח –מילה בעברית- דלחכם וקאלו לכּלאם די קאלולו האדוךּ למכאזנייה קאלהום לחכם נחבכּום תמסיו ותקולולהוּם באיין לחכם מה יקדרס יִמְסִי מעַאהום וזיד קואלולהום באס יקולו למכאזנייה ללכּביר דיאלהום באס יחדי ראצו מן ואחד לחאזה קביחה די זאייאה רח״ל – רחמנא ליצלן (הרחמן יצילנו( – וכבר איאמו תכון קביחה ויעטיוה האד לימארה מן ענדי ויקולולו באיין האד לימארה מן ענדי.

 ויקולולו באיין האד זמעה ציפד הווא זוז בראואת מעה רְקַּקאץ – מילה בערבית שפירושה – שליח – דייאלו וחדה לפראנצה ותאנייה לוארשא יע״א ותבדלולו לבראואת לברה די וארשא ציפדהא לפראנצה ולברה די פראנצה ציפדהא לוארשא וכיף זאווה למכאזנייה מן ענד לחכם ועאודולו אס קאלהום לחכם וחתה לימארה דלבראואת.

 וכיף שמע האד לכּלאם האדאךּ לכּביר תפכּר באיין חק תבדלולו לבראואת – מכתבים – לאיין פהאדוךּ לייאם כאנו ידארבו פראנצה ורוסיא והאדאך לכביר די בלאד פילעון יע״א פלברה די ציפד לוארשא נווה פולונייא באס תקום תעאוון פראנצה ופבראתו די ציפד לפראנצה ציפד תה יקול פיהא באיין הווא תה יחב רוסייה. ודג'ייה פהם באיין אילה אוצלו האדוף לבראואת למואליהום תוקעלו הווא חאזה קביחה. פי האדיך סאעה דג'ייה ציפד באס ירזזעו רקקאץ דלבראואת דג'ייה ומן האדאךּ נהאר תְכְלְתְלוּ כוּפַה כּבירה להאדאךּ לכּביר מן לחכם וכּאן עזיז ענדו בזאף וחדאז לכּביר ברוחו ימסי ויטלב למחילה מן לחכם עליו השלום : ויהי רצון תכּון מעאנה זכות הצדיקים דימה אכי״ר :

הערה: כל המילים המודגשות הן תוספת שלי א.פ

אוסף מעשיות  זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים, חמי זצוק"ל, שהיה לי כאב,  איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על מנת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או תרומות. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה לשמה.

התרגום לעברית הוא שלי, ואינו תרגום מילולי.

מעשה פי בלאד סטאמבול יע״א כאן ואחד עשיר כביר בזאף וכאן ענדו ולד ואחד.  ואחד אנהאר תכטף האדאך אלוד ודגייא תעמה מן עיניה רח״ל וזאוו טבבה כּאמלין באס ידאויוהּ ועמלו בזאף דרהאת דדואייאת וחתה דוה מה קדלו סי.

מעשה שהיה בעיר איסטנבול יע"א.היה עשיר מופלג ולו בן אחד. יום אחד נבהל הילד הזה, ומיד התעוור רח"ל. באו מאיטב הרופים לרפאו והשמשו בתרופות שונות, ודבר לא הועיל.
המושג "תכטף" אצל יהודי מרוקו, פירושו הוא , אדם שנבהל בצורה מוזרה, ותמיד היההזה קשור במחלה קשה , שבאה עקב "לכטאף"

 ובו האדאךּ לוולד מעה אומו רפדו קנעהום וקאלו באיין בנהום מה בקאלו חתה דוה לעיניה .דאזו סי נהאראת ורב בעל שם טוב זה להאדיךּ לבלאד ושמע האד לחאזה די טראט – יש אזורים מסויימים במרוקו, שמחליפים, בין האות ז' לאות ט', ולכן יש שאומרים, די זראט ולא די טראט– להאדאךּ לולד דלעשיר מסה רב בעל שם טוב ז״ל לענד בו לולד וקאלו אנה נדאוילךּ בנךּ בעז״ה.

אביו ואימו שך הילד התייאשו, והגיעו לנסקנה שלבנם אין תרופה לעיניו. כעבור ימים מספר, הגיע לעיירה הבעל שם טוב, ושמע על אודות המקרה שאירע לילד של העשיר. הלך הרב שם טוב ז"ל אצל אביו של הילד ואמר לו שיש בכוחו לרפא את ילדיך בעז"ה.

 כיף שמע בו לולד האגּדאךּ פרח פרחה כּבירה ודג'ייה עבאהּ לדארו בואחד לכּבוד כּביר בזאף וכּיף תכל רבעש״ט לדאר לעשיר שאפתו מראת לעשיר וחגּרתו בזאף ועמלתלו בזיון כביר לאיין מה כּאנס לאבם מליח כסאוי נקיין מן סבבה די זה מן למצאפרה וחואיזו תוסכו פטריק .

כאשר שמע אביו של הילד, שמח שמחה גדולה, ולקח את הרב לביתו, ועשה לו כבוד גדול. כאשר ראתה אשתו של העשיר את הרב הבעל שם טוב נכנס לביתה, החמיצה פניה וביזתה אותו, כיווון שלא היה לבוש בצורה נאותה וגם בגדיו מלוכלכים היו עקב הנסיעה הארוכה.

 דיךּ סאעה קאמת מראת לעשיר ותקלקת עלה ראזלהא וקאלתלו עלאס תזיבו ואס טבבה למכיירין מה קדרוםס ידאויוה בדואייאת כּאמלין ונתי זיבתי האדה ידאוי בני בשמות וחלת פמהא ותה תהדר קביח פשימות הקדש.

אשתו של העשיר, התאכזבה ממנו ואמרה לו, מדוע הבאת אותו, הרי גם הרופאים הטובים לא היה בכוחם לרפא את הילד, וגם התרופות הרבות לא הועילו, וניבלה היא את פיה בשמות הקדוש.

 דיך שאעה עזביה לחאל לרבעשיט ז״ל עלה די מה אמנתס פשימות הקדש וקאלהא פאיין הווא לולד די מריד בעיניה נחבךּ תזיבהולי ונדאויה ודאבה נית תסופו בעיניךּ תה יקרה מן אוצט למצחאף. הווא קאלהא האד לכּלאם והייא תזאזעת מן מודעהא וקאלת ואחד די תה יחב יגּדב תה יבעד מסהודו בלחק האדה קאללי דאבה נסופו תה יקרה.

הבעל שם טוב נעלב הוא על כך שלא האמינה בשמות הקדוש, שאל אותה היכן הילד חולה העיניים. רוצה אני שתביאי אותו וארפאאותו , ואפילו תראו אותו במו עיניכם קורא מאמצע הספר. הוא אמר לה את הדברים הללו נזעזעה האישה ממקומה ואמרה , אחד שרוצה לשקר ירחק מ….כיוון שהנ"ל אמר לי שנראה אותו(את הילד) קורא בספר

 פי האד סאעה יקדר יכון ידאויהּ דיךּ סאעה מסאת וזראת וזאבתלו בנהא וקּבּד רבעש״ט ואחד תגבירה ועמלאלהו פעינו דלוולד ודג'ייה קאלהום נחבכּום תמסיו ותזיבולי ואחד למצחאף דלגמרה וכיף זאבולו למצחאף קאלו רבעש״ט להאדאךּ לוולד נחבךּ תקרה דאבה מן אוצט האד למצחאף ודג'ייה קרה האדאךּ לוולד פחאל די כאן פלוול .

ואולי, יכול להיות שהוא ירפא אותו, רצה אצה להביא את ילדה, לקח הבעל שם טוב, אבקה ומרח אותה על עיניו של הילד. ווביקש שיביאו לו מיד ספר גמרא, ואיך שהביאו לו את הספר, אמר הבעל שם טוב לילד , מבקש אני שתקרא עכשיו מאמצע הספר , ומיד קרא הילד כפי שקרא לפני מחלתו.

 פהאדיך שאעה פרחו פרחה כבירה בוה ואומו. דיךּ שאעה רזע רבעש״ט' ודווז ידיה עלה עינין האדאךּ לוולד ותעמאוו פחאל די כּאן קבל מה יזי רבעש״ט. ודיךּ סאעה תעמאל ואחד נכּאד כביר פדאר וכאנו ידדאררעו מעה לחכם באס יעטיוה לפלוס די יטלב באס ידאוילהום בנהום מררה אוכרה.

אביו ואימו שמחו שמחה גדולה. באותה שעה חזר הבעל שם טוב והעביר את את ידו על עיני הילד, והתעוור, כפי שהיה לפני בואו של הבעל שם טוב. ובאותה שעה נעשה … גדול בבית והחלו להתווכח עם החכם על מנת לשלם לו כל סכום שיבקש על מנת שירפה את בנם בשנית.

ואזב לחכם למראת לעשיר וקאלהא יא רשעה הייא די כאנת תטנז עלה שימות הקודש ותקול חס ושלום מה פיהום ממש דאבה חראם עליךּ באס תנפע מנהום לאיין אנא מן לוול מה חבתם נעמל האדסי באס תעמלולי לכבוד ח״ו אוו באס עטיוני בזאף דלממון אנה חבת נעמל האדסי ג'יר באס תסוף קדדאש נהווא זהד דלקדושה באס נתי תסופהא בעיניךּ ותשוף קדדאש נהווא לכוח דשי״ת ודאבה מה תקדרסי תנפע מנהום וכרז לחכם ומסה. פחאלו לשלום:

ענה החכם לאשת העשיר ואמר לה, הוי רשעה את שזיךזלת בשמות הקדוש, ואמר שאים בהם ממש חס ושלום, כעת אסור לך ליהנות מהם, כיוון שאני מלכתחילה לא עשיתי זאת על מנת שאזכה בכבוד ח"ו או שתתנו לי ממון רב, אני רציתי לעשות כך, על מנת שתיווכחו מה כוחה של הקדושה ושתראי את זה במו עיניך את כוחו של השם יתברך , וכעת לא תוכלי ליהנות מהם, יצא לו החכם לשלום.

רפדנה מן האד למעשה באיין בנאדם חראם יכון יחגּר בלואחד סוא יכּון מוסמך סוא יכּון עווז מן סי חאזה לאיין קאלו חכמים ז"ל אל תשתכל בקנקן אלא במה שיש בו:

ונית באס בנאדם מה ירפד ארזא דייאלו מן שי״ת ויעמלהא פייד טביב לאיין טביב ג'יר שליח די הקב״ה . וברוך רופא חנם :

מוסר השכל מהמעשה שאסור לו לאדם לזלזל באחר, אם יהיה מוסמך או אפילו עקום ( דהיינו אינו יודע דבר), כפי שאמרו חכמינו, אל תסתכל בקנקנן אלא במה שיש בו.

וכמו כן שבן האדם שלא יסיר את תקוותו ואמונתו בשם יתברך, וישים את יהבו רק ברופאים, כיוון שהרופא הוא שליחו של הקב"ה. וברוך רופא חנם

שבחי צדיקים- מעשה מספר יב

לעילוי נשמתו של חמי ז"ל, רבי יצחק בנאיים, מספר שהיה ברשותו
התרגום שלי ולא מילולי, השתדלתי להצמד לטקסט מהספר…

מעשה כביר ומעזזב די טרא פייאם המהרש״א [רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס] ז"ל פי בלאד אוסטרא יע״א פי האד לבלאד כאנו זוז דסרכאן וכאן ביעהום וסראהום פדהב וכאנו יתחאבבו בינאתהום האדה מעה האדה טול אייאמהום.

מעשה גדול שארע בזמנו של המהרש"א ז"ל במדינת אוסטריה. במדינה זו היו שני שותפים אשר סחרו בזהב, והיו מיודדים בינהם, ואחד אוהב את השני.

ואחד למררא סמעו ביין ואחד למרה נצראנייה חבת תביע סי דהב רכיץ לאיין זאתהא ואחד ליראתה כבירה די אלף טרף דדהב מליח והייא מא כאנת תעארף אס נהווא תאמאן די תא יסוא פסוק פהאדיך סאעא.

פעם אחת שמען שאישה אחת מנוצרייה מעוניינת למכור זהב במחיר מוזל, כיוון שקיבלה היא ירושה של אלך יחידות זהב באיכות טובה, והיא אינה יודעת מה מחירו כיום בשוק באותו זמן.

קאלולהא צמצארא דייאלהא חנא נזיבולך זוז דליהוד תזאר די יסריו מן ענדך די ענדך דדהב ובלפלוס מוזודין, בלחק האדיך רה מה עממרהא שאפת פלעולם תצוירה דליהודי לאיין תא תסכן פי ואחד למודע די מא תא ידוזו מננו לחס דליהוד והייא עממרהא מא באעת וסראת והאדיך סאעה קטעת תאמאן לצמצאר ומסא האדאף צמצאר ותצווב פתאמאן האדוך זוז דסרכאן ותפעו לפלוס פייד צמצאר באס יזבדלהום סלעה מן ענדהא לאיין הייא מה כאנתסי תחב תשוף ליהודי בחתא רהט.

אמרו לה המתווכים שלה, נביא לך שני יהודים עשירים שיקנו ממך את הזהב בכסף טוב, אך האישה הזו מעולם לא ראתה היא צורה של יהודי, כיוון שהיר גרה במקום שלא עברו בו יהודים ולעולם לא סחרה מעולם. היא הורידה את המחיר למתווך שקבע עם שני היהודים ששילמו למתווך על מנת שיביא להם את הסחורה ממנה, כיוון שלא רצתה לראות את פני יהודי בשום אופן

 ומן די זאבולהא לפלוס גלסת תסקסיהום עלא ליהוד וקאלתלהום באיין זדודהא עאוודולהא באיין ליהוד מאסי חאזא פינו וקטלו לנצארא למשיח דיאלהום ועלא האד לחאזא מא תא נחב נסופהום וצקצאת האדאך צמצאר וקאלתלו נחבך תקוללי ואס האד ליהוד די סראוו סלעתי חתה הומה פחאל רהט דליהוד די עאודולי זדודי.

כאשר מסרו לידיה את הכסף שאלה על אודות היהודים ואמרה להם שאבותיה סיפרו לה שיהדוים אינם דבר טוב כיוון שהרגו את המשיח שלהם ובשל כך היא אינה אוהבת אותם ושאלה את המתווך האם היהודים שקנו את הסחורה הם מאותו זן אשר סיפרו לי אבותיי.

 והאדאף צמצאר תה יטחך עליהא וקאלהא האדסי די קאלולך זדודך כולסי גדוב.  תערף באיין ליהוד הומה פחאל לכלאייק כאמלין והומה צאפיין פלביע וסרה דייאלהום ותה יתוצאבו פיהום צדיקים ולחסידים ותה יתוצאב פיהום חתה לקבאח.

המתווך החל לצחוק ואמר לה הדברים שסיפרו לך אבתייך, שקר ביסודם המה. דעי לך שיהודים הם כל בריאה אחרת, ישרים בסחר מכר ויש ביניהם צדיקים וחסידים אך גם רשעים יש ביניהם.

 וזאד קאלהא צמצאר תעארף באיין ואכה די מה מלאחס מה מנקוצלהום מן לחלק דייאלהום חתה חאזה גיר האד זלייה די מזליין ליהוד בינאתנה. וכיף סמעת האד לכלאם האדיך נצראנייה תסתהאת באס תסוף ליהוד וקאלהא האדאך צמצאר האהומה זוז דליהוד פם אדאר אילה תחב תסופהום.

הוסיף עוד המתווך, אפילו הם לא אנשים טובים, לא נפחית מחלקם דבר, כיוון שהם חיים בתוכינו. וכששמעה את הדברים הללו הנוצרייה, הביעה רצונה לראות יהודי. אמר לה המתווך הנה הם על פי הבית אם רצונך לראותם.

 האדיך סאעה כרזת לבאב דאר וסאפת האדוך זוז דסרכאן וכאן ואחד פיהום מזיאן בזאף די כאן אוזהו גיר ינור כיף סאפתו האדיך נצראנייה ותעזבת בזאף עלה זינו ודגייה צאפדת עליה וברחתלו ודואתלו והווא כאן יעאררף יהדר מליח בלהדרא די פולונייא. וכאן ענדהא ואחד לגוסטו מננו ותסעלת לעאפייה פי זופהא בכתרת למחבבה דייאלו די תכלתהא חתה די טאחט מרידה מן מחבתו.

יצאה לפתח הבית וראתה את שני השותפים והיה ביניהם אחד יפה תואר שפנין כפני האור, ראה הנוצרייה והתפעלה מאוד מיופיו ומיד קראה לו והוא בקיא בשפה הפולנית . חשקה בו עד למאוד ואש האהבה אחזה בה מרוב אהבתה אליו עד שנפלה למשכב מכאבי האהבה.

 והאדוך סרכאן תעטלו תמה פדאר סי איאמאת חתה די עברו סלעה ורפדוהא וקבל מה ירפדו סלעה וימסיו מן האדאך לכפאר סאפו באיין לכררוסה מה קדתהומס פאס ירפדו סלעה ומסה ואחד מן הארדוך סרכאן לואחד לכפאר די קריבלהום באס יזיב עלאס יכממל רפוד סלעה והאדאך תאני למזיאן בקה פדאר.

השותפים התמהמהו שם בבית כמה ימים עד ששקלו את הסחורה ולרחו אותה, ולפני כן הלכו לכפר חיפשו אחר כרכרה, אך היא אינה מספיקה לשאת את כל הסחורה, ואחד מהשותפים נסע לכפר קרוב להם על מנת חהביא כרכרה והשני יפה התואר נשאר בבית.

 פהאדיך סאעה מסאת לענדו ועאודתלו סודהא כאמל די באס מרדת הייא והאדאך אראזל מה חבסי יתרגבלהא, זאת הייא רדתלו פלוסו די עטאהא פסלעה וקאלתלו האני תה נעטיך האד סלעה באטל בלחק יעמלהא כאטרהא. ותקוה יצר הרע דלפלוס ודסהווא עלא האדאך אראזל ומה קדרס יגלב עלה יצר הרע ועמלהא כאטרהא להאריך נצראנייה וקבד מנהא האדוך לפלוס.

ואז באה אליו(הנוצרייה) וסיפרה לו את כל אעשר קורה לה , שהיא חלתה מרוב אהבתה אליו, אך לא רצה חהיענות לחיזוריה. החזירה לו את כספו שמסר עבור הסחורה וןאמרה לו אתן לך את הסחורה בחינם אין כסף אך רצוני שתרצה אותי. ויצר הרע התגבר והאיש הזה, לא יכל לעמוד בפיתוי ונעתר לה לנוצרייה ולקח את הכסף.

 וכיף צבח צבאח מסה לקדאם סלעתו סוייס וצאחבו זה בלכררוםה באם ירפדו סלעה ורפדו סלעתהום ומסאו לטריקהום פרחאנין, הומה אוצלו נץ פטריק והאדאך אראזל למזיאן די עמל לעבירה תפפכר כול מה עמל ונדם בזאף ותגבבן ותנהד תנהידאת כבאר. קאם האדאך צאחבו תאני קאלו עלאס מעזביך האד סלעה סרינאהא רכיסה קל מן תאמאן די כממנה נעטיו פיהא ובעז"ה נרבחו פיהא ועלאס תה תגבבן נחבך תעאודלי אם ענדך ובקה האדאך מול לעבירה יקוללו סי כלאם דלגדוב ומה תכלוס פי ראצ צאחבו וקאללו ננחבך תקוללי לכלאם דצח לאיין האדסי תה נפהם מנו באיין ענדך סי חאזה ומאסי עלה באטל תה תעמל האדסי :

השכם בבוקר הלך לעבר הסחורה וחברו הגיע בכירכרה, העמיסו את הסחורהוצאו לדרך שמחים וטובי לב. הגיעו למחצית הדרך והגבר, יפה התואר אשר עבר את העבירה ההיא, נזכר על מעשיו והתחרט מאוד והתעצב ונאנח אנחה גדולה. חברו שאל אותו ומדוע נפלו פניך ואתה עצוב כל כך, לא מצאה חן בעיניך הסחורה שקנינו במחיר נמוך, זול יותר מכפי שסברנו ובעז"ה נרוויח טוב ממכירתה ומדוע התעבת, רוצה אני שתספר לי מה קורה אתך, אך חברו שעבר את העברה שח לו דברי שקר וכמובן שחברו לא האמין לדבריו וביקש ממנו שתספר לי את האמת כיוון שלא הבין ממנו דבר, כיוון שיש לך דבר מסוים ולא על לא דבר העצבון הזה.

שבחי צדיקים בערבית יהודית