שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי


שלוחי ארץ ישראל- אברהם יערי

בקצת קהילות היו קיימות חברות מיוחדות שחבריהן תרמו תרומות קבועות לארץ ישראל. חברה ראשונה מעין זו, לטובת ישיבת טבריה נוסדה בקושטא בשליש האחרון למען של המאה השש־עשרה, כמסופר בתשובה אחת! ״אנשים מבני ישראל יראי ה׳ וחושבי שמו מק״ק בני רומאנים ובכללם קצת מק״ק ספרד יצ״ו, נדבה רוחם אותם להתעסק בעסק מצות קיום והעמדת ישיבת טבריא וסדרו ביניהם הסכמות באופני הנהגתם, ונכתבו בספר. ובכלל הסכמותיהם הסכמה אחת והיא זאת! הסכמנו שכל מי שהוא חתום בהסכמה הזאת לא יוכל לפרוק עול המצוה הזאת מעליו, כל עוד יש בו כח לשרת לשום סיבה ועילה, ולא יוכל לצאת מן החבורה, ואפילו יגזרו עליו בני קהילתו או כל מי שיהיה מכל מקום, בה יהוי ובה יסיב ויבלה לאורך ימים ושנות־חיים… ״ אחר־כך התקינו הקהילות הספרדיות בקושטא סידור מיוחד לטובת הישיבה בטבריה, ודרשו מהספרדים שבחברה הנ"ל לצאת מהחברה, ואז נשאלה שאלה בהלכה אם רשאים הם לעשות כן.» ברומא היתה קיימת בשנת שעי׳ז (1617) חברה כזו בשם ״חברת ארץ ישראל״.» בשנת תל״ג (1673) היתה קיימת שם חברה דומה בשם '״חברת ירושלים״.בהמבורג נוסדה ביום י״א תשרי ת״כ (1659) חברה מיוחדת לעזרת ירושלים בשםirmandade para soccoro de Jerusalym 

בזמנים של ירידת המצב הכלכלי בקהילות, נעשו נסיונות שונים מצד מנהיגי הקהילות  להשתמש במקצת מכספי א״י לצרכים מקומיים — כי אפילו בימים קשים, ולפעמים דוקא  בימים קשים, נתנו בני הקהילה יותר לעזרת א״י מאשר לצרכי הקהילה, ואת רגש־ההתנדבות הזה רצו מנהיגי הקהילה לנצל לצרכי הקהילה. אולם תמיד נתקלו בהתנגדות נמרצת לא רק מצד שלוחי א״י אלא גם מצד אגודי הקהילות ורבני הקהילות. ועד מדינת ליטא מתקין בשנת תש״ו(1655) ״שאין להממונים ליתן מעות א״י, אם מעט ואם רב, לשום צורך קהילה בעולם״.» באספת ועד ארבע ארצות בשנת תק״ב (1742) הוסכם! ״שמעות א״י שיש בעין מעָבָר, ואין צריך לומר להבא… אסור באיסור גמור… לשנותן לצדקה אחרת אף למצוה, כי'אם דווקא לפרנסת עניי א״י… ולא יועיל שום היתר, אפילו כבוד ה״ה הקהל עם כבוד הגבאי צדקה דמתא בצרוף הרב אב״ד וה״ה חב״ד…״״ בפאס שבמרוקו הותקן בשנת תל״ח (1678), ״מפני שרבו כמו רבו עניי עירנו״, שבבוא שליח א״י ותיערך מגבית מיוחדת לטובתו, יטול השליח רק סכום מסוים מתוך הנגבה, והשאר יוקדש לעניי המקום. אולם התקנה עוררה התנגדות, ובשנת תפ״ח (1728) ביטלו תקנה זו והחזירו את המנהג הקודם, והוסכם כי ״אין לנו לפסוק עם שום שליח שום פסקא בשום אופן בעולם״.»

ברבע הראשון של המאה התשע־עשרה נתעוררו רבני פולין ורוסיה להכריז ברבים על האיסור להשתמש במעות א״י (קופת ר׳ מאיר בעל הנס, שהיתה מוקדשת בארצות אלו לאשכנזים היושבים בכל ערי א״י) לאיזה צורך אחר בקהילה, או לאיזו צדקה אחרת. כרוזים ואיסורים אלה נדפסו בקונטרס מיוחד בורשה בשנת תקצ״ז(1837). בראש הקונטרס נדפס הכרוז ביהודית־אשכנזית, שהוכרז בבריסק דליטא בפקודת רבה ר׳ אריה ליב קאצינעלבויגין, שבו נאמר! ״על כן איז איין איסור גמור לשנות המעות של ר״מ בעל הנם לשום דבר אחר שבקדושה… אפילו ווען איינער זאגט בפירוש! המעות אני מתנדב לצורך הדלקת נרות, איז אויך איין איסור צו ברענין דער פון ליכט…״ אחרי הכרוז נדפסו שם איסורים והסכמות ברוח דומה מאת רבנים שונים, חסידים ומתנגדים, משנות תקפ״א—תקצ״ז. קונטרס זה חזר ונדפס ע״י ר׳ חיים נתן דעמביצער בשם ״מגיני ארץ ישראל״ בלבוב בשנת תרי״ב (1852) בצרוף הסכמות חדשות שניתנו בשנות תרי״א—תרי״ב ע״י רבני הדור.

שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי-ה.מרכזי תרומות ארץ־ישראל

ה.מרכזי תרומות ארץ־ישראל

התרומות לא״י שנאספו בקהילות, ובמדה רבה גם הכספים שנמסרו לשלוחים, הועברו לארץ־ישראל דרך מרכזים ארציים, על פי רוב ערי הנמל ומרכזים פיננסיים שהיו להם קשרים תדירים עם המזרח. מרכזים כאלה בזמנים שונים היו: ויניציאה, ליוורנו, קושטא, אמשטרדם, לבוב והחל מראשית המאה התשע־עשרה גם וילנא.

כשפנו רבני ויניציאה בראשית שנת שס״א (1600) אל קהילות אשכנז ופולין ודרשו מהן לבוא לעזרת א״י, הוסיפו וביקשו להעביר את הכסף דרך ויניציאה, ״כי היא לחוף ימים תשכון והאניות נוסעות ממנה״.! הממונים על כספי א״י בויניציאה אז היו ר׳ אביגדור ציודאל, ר׳ בן־ציון צרפתי, ור׳ ליב סרוואל. ממשפחת סרוואל היו ממונים על כספי א״י בויניציאה במשך שלשה דורות. בשנת תכ״ו(1666), שנת הופעתו של שבתי צבי כמשיח, היה ״פקיד ירושלים״ (כלומר, הממונה על התרומות למען ירושלים) בויניציאה ר׳ שלמה חי סרוואל. באותם הימים היה אחד הממונים על כספי א״י בויניציאה הרב ר׳ שמואל אבואב, ולידו העבירה קהילת המבורג את תרומותיה לא״י, וגם מה שנתנו באמצעות השלו­חים, לא מסרו לידי השלוחים אלא אישרו להם בפנקסם שהעבירו את התרומות לויניציאה, וציינו במפורש שהכספים יימסרו לא לשם א״י אלא לשם המטרה שלשמה בא השליח.

בסוף המאה השבע־עשרה שימשה גם ליוורנו אחד המרכזים החשובים לכספי א״י, ור׳ משה חאגיז מונה את ליוורנו, כאחד משלשת המרכזים באירופה למשלוח תרומות לא״י. (שני המרכזים האחרים הם ויניציאה ואמשטרדם). ליוורנו שימשה מרכז לא רק לאירופה אלא גם לארצות צפון אפריקה. כשנתחדש הישוב בטבריה בשנת ת״ק (1740) ע״י ר׳ חיים אבואלעפיה, וחתנו ר׳ חיים וינטורה נשלח לאיטליה כדי לקבוע שם קופות מיוחדות לשם טבריה, קבע את מרכז הכספים בליוורנו ול״פקיד״ נתמנה ר׳ יעקב ב״ר ראובן זכותו, וקהילות איטליה נתבקשו להעביר את התרומות לידו. בשנת תקס״ט (1809) היה ר׳ משה חיים מנחם די מילו ״פקיד טבריה״ בליוורנו.

בפולין והגלילות הסמוכים לה נשלחו כספי א״י מהקהילות לאספת ועד ארבע ארצות לבוב בירידים הקבועים בלובלין ובירוסלב, ונמסרו ע״י הועד לגבאי א״י בלבוב, והוא העבירם לא״י דרך קושטא. בראשית המאה השמונה־עשרה נשלחו כספי התרומות מגלילות פולין וליטא לטובת עדת האשכנזים בירושלים משיירת ר׳ יהודה חסיד, דרך ברעסלא, והממונה על הכספים היה הגביר הנדיב ר׳ אליעזר, שהיה מוכתר בתואר ״גזבר בירושלים״.

הכספים מקהילות אשכנז לטובת עדת האשכנזים בירושלים נשלחו דרך פראנקפורט.

המרכז באמשטרדם שימש בעיקר את ארצות מערב אירופה, החל מהמאה השבע־עשרה, והיו בה ממונים מיוחדים גם לכסף המיועד לערים מסוימות בא״י, ובמיוחד חברון, שמצאה לה באמשטרדם אוהדים רבים. בסוף המאה השבע־עשרה ובמאה השמונה־עשרה היו הממונים על כספי חברון באמשטרדם הנדיבים ממשפחת פירירא, שיסדו גם ישיבה גדולה בחברון. בשנת תפ״ט (1729) היה ר׳ אברהם פירירא ״נאמן ופקיד של חברון״ באמשטרדם, ולידו העבירו, למשל, את התרומות לטובת חברון מברלין.

בשנת תקפ״ד (1824) נוסד באמשטרדם מרכז חדש לכספי כל תרומות א״י מכל ארצות מערב־אירופה. מרכז זה, שהיה ידוע בשם ״פקידים ואמרכלים״ של ערי־הקודש בא״י, נודעה לו השפעה עצומה אל התפתחות הישוב בא״י באמצע המאה התשע־עשרה, אולם מאחר שהקמתו וקיומו של מוסד זה היו כרוכים בביטול השליחות מא״י, ולא שימש מרכז לשלוחי א״י כשאר המרכזים, ידובר עליו להלן בפרק מיוחד.

המרכז החשוב ביותר לכספי א״י היתה קושטא, בהיותה קרובה לא״י ובירת השלטון המרכזי בא״י ובהיות חכמיה קרובים קרבת־רוח לחכמי א״י. היא שימשה מרכז לכל קהילות תורכיה האסיאטית והאירופית, ודרכה גם הועברו הכספים מאירופה המזרחית. קושטא היתה לא רק מרכז פסיבי, המשמש מתווך בין הקהילות ובין א״י, אלא מרכז של יזמה והתעוררות. משם העידו על השלוחים ועל שליחותם, בה אישרו את אגרות השלוחים והמליצו עליהם, משם פנו לקהילות, וברבע הראשון של המאה השמונה־עשרה, כשקיבל המרכז בקושטא על עצמו לפדות את יהודי ירושלים מחובותיהם, והטיל לשם כך מם מיוחד על הקהילות (עיין בפרק הקודם), השתלטו ״פקידי״ ירושלים שבקושטא למעשה גם על עצם השליחות ועל סדרי־הקהילה בירושלים ע״י נציג מיוחד משלה וע״י התקנת תקנות־צבור חשובות. ולא לירושלים בלבד, אלא גם לשאר ערי הקודש בא״י שימשה קושטא מרכז, והיו בה גם ״פקידי חברון״, ״פקידי צפת״ ו״פקידי טבריה״ (לאחר חידוש הישוב בה בשנת ת״ק), ששימשו משען לשלוחים בדרכם ואליהם הביאו השלוחים את פרי שליחותם. ה״פקידים״ הללו דאגו גם לאירגון העליה לא״י, והתפשרו עם עולים עשירים בשם א״י בענין תשלום מסיהם בא״י.

מלבד המרכזים הנזכרים ששימשו ארצות רבות היו גם מרכזים ארציים בקהילות ישראל הגדולות, כגון ווין, פראג או פראנקפורט־דמיין, והרבנים או הנדיבים שעמדו בראשן והתמסרו לפעולת־עזרה למען א״י ושימשו נאמנים לכספי־התרומות היו מכונים בתואד־כבוד ״נשיא ארץ ישראל״ או ״נשיא בארץ ישראל״. בתואר זה כינו את ר׳ ישעיה הורוויץ בעל השל״ה שעלה אח״כ בעצמו לא״י מפראג, ר׳ דוד אופנהיים אב״ד ניקולשבורג ואב״ד פראג, ר׳ יעקב יושע מקראקא, בעל ״פני יהושע״, אב״ד פראנקפורט־דמיין, הגביר ר׳ שמשון ורטהים. הרופא ר׳ שמחה מנחם ב״ר יוחנן ברוך מיונה נקרא ״גבאי צדקה ומרא דאתרא ירושלים״ ותואר זה נחרת על מצבת־קבורתו בלבוב. ר׳ אברהם שרענציל בעל ״איתן האזרחי״, שנפטר בלבוב בשנת תי״א(1651), נקרא במצבתו: ״נשיא וגבאי דארץ ישראל״.»

באמצע המאה השבע־ עשרה היו קהילות מורביה שולחות לווין את תרומותיהן למען ירושלים. בתקנות קהילות מורביה משנת תי״א(1651) נאמר! ״קבלנו על עצמנו ועל זרענו ועל זרע־זרענו עד ביאת הגואל, לשלם כל שנה 50 תאלר מורביים לעניי ירושלים, כל שנה בחודש אדר, ליד הממונים על קופת עניי ירושלים בווין״. הגבאי בווין היה ר׳ אהרן ב״ר יוסף יעקב הלוי בראד, שנפטר בווין ביום י״ד חשון ת״ך (1659) ועל מצבתו הוא נקרא ״גזבר ירושלים״.

שלוחי ארץ ישראל חלק א'-אברהם יערי-אמצעי תעמולה של שלוחי ארץ ישראל-1997

אמצעי התעמולה של שלוחי ארץ־ישראל

א. פתיחה

בפרקים הקודמים כבר הזכרנו מקצת מאמצעי־התעמולה שהשתמשו בהם שלוחי ארץ־ישראל, והחשובים שבהם אגרות־השליחות, דרושי־השלוחים והקשרים האישיים. האגרת הכוללת שבידי השליח והאגרות שהביא מא״י לנדיבים,’ לרבנים ולקהילות, שימשו לו אמצעי־תעמולה עיקרי, כי מהן נשמעה השוועה לעזרה ותיאור המצוקה מפי הסובלים עצמם, ועליהן חתומים גדולי הישוב שבני הגולה רואים זכות לעצמם להביט בחתימת־ידם. ומה שהחסירה האגדת שבכתב השלים השליח בעל־פה בדרושים אל העם ובשיחות עם חשובי הקהילה, והללו היו לו אחר־כך לפה בפני העדה כולה. אולם השליח השתמש גם באמצעי­ תעמולה מיוחדים, ואותם נשתדל לסכם כאן ולתאר בפרוטרוט בפרקים הבאים.

השליח לא החמיץ שום שעת־כושר כדי להעלות את ארץ־ישראל בזכרונם של שומעיו בשיחות, בפגישות ובסעודות. דבר זה גם נדרש ממנו, שהרי הוא היה עדות חיה למציאות ישוב יהודי בא״י ומפיו רצו לשמוע לא רק על מצוקתם הכספית של היושבים בארץ, אלא גם על הארץ עצמה, טיבה וטבעה, קדושתה ופלאותיה, תושביה וישוביה, חכמיה וקדושיה, דרכיה והליכותיה, קברי צדיקיה ושרידי תפארתה מימי קדם. ואת התשוקה הזאת השתדל השליח לספק בשיחות שבעל־פה ובפרסומים שבכתב. ולא זה בלבד אלא שלכל שליח היה אוצר של ספורי־מעשיות על קדושת הארץ ומעלותיה ומנהגיה, על נסים שנתרחשו במקומות קדושים וקברי־צדיקים, על סימני־גאולה שנראו בהר הבית, על עשרת השבטים השוכנים במדבריות הסמוכים לא״י, על זכות היושבים בה והתומכים בהם, פיוטים ומזמורים מארץ־ישראל, וכיוצא בדברים האלה המלהיבים לב ׳השומע ומעוררים בו אהבה לארץ הנכספת.

השליח נדרש ע׳׳י העם לא רק להשמיע באזניו דברים על ארץ־ישראל, אלא גם להראות לעיניו משהו ממשי מארץ־ישראל, וגם את התשוקה הזאת למראה־עינים ולמישוש־ידים השתדל השליח למלא בהביאו אתו עפר ארץ־ישראל, ספרים וכתבי־יד מארץ־ישראל, קמיעות וסגולות מארץ־ישראל, תפלות מיוחדות שנתחברו בארץ־ישראל וציורי מקומות קדושים וקברי־צדיקים בארץ־ישראל.

ב. עפר ארץ־ישראל

אחד הדברים שבהם נתחבב שליח ארץ־ישראל על בני הגולה היה עפר א״י שהביא אתו, אף שלעולם לא היה יכול למלא לגמרי את תשוקתם לכך, כי לא יכול היה לסחוב אתו בנדודיו המרובים שקים מלאי עפר, וכל מה שהביא אתו לא הספיק לו. השליח לא מכר עפר א״י אלא כיבד בו את הנדיבים, וכמובן שבשכר זה זכה לקבל תרומות בעין יפה. עוד במאה השבע־עשרה היו שלוחי א״י נוהגים להביא אתם מעפרה של א״י. פרידריך אלברט כריסטיאני מספר בספרו על מנהגי היהודים, ששלוחי א״י מביאים ליהודי אירופה עפר א״י ומוכרים אותו במחיר רב, וביחוד רבו הקופצים על עפר מקברי הנביאים, התנאים והצדיקים, וכשהביא יהודי ירושלמי עפר מקבר ר׳ שמעון בן יוחאי, צבר כסף כעפר מידי יהודי אשכנז ופולין.

כריסטיאני, שלא היה בקי בטיב שליחות א״י, לא דייק כאן בדבריו, כי לא היה עפר א״י ענין למיקח וממכר בידי השלוחים, אלא ניתן כמזכרת וסגולת לנדיבים. ויותר דייק בזה בן־דורו יוהאן יעקב שוּדט, המספר שהיהודים התורמים מקבלים בשכר זה עפר א״י למתנה, וביחוד הם מחשיבים עפרות צפת.»

ר׳ עובדיה ב״ר ישכר בער, שליח עדת האשכנזים שבירושלים בארצות אירופה, בשנת ת״ס (1700) חילק לנדיבים עפר א״י, ואחד מהם, ר׳ יוסף לייפניק בהונגרן, שמר על קומץ העפר ובצוואתו כתב! ״גם מונח בתוך הפאפיר [נייר] אצל התכריכים, וכתוב עליו! אדמה מארץ הקדושה, מה שהביא לי הרב מוהר״ר עובדיה והבטיח לי שהוא מהר הזיתים מירושלם, ואותו ארץ יפזר עלי בקברי בקדקדי ובכל גופי ועד רגלי ועד בכלל, בכדי לקיים וכפר אדמתו עמו״.» כשבא ר׳ חיים ברוך מאיסטרו בשליחות חברון לקהילות אשכנז בשנות תקע״ד—תקע״ו(1814—1816), סירבו גבאי חברא קדישא בווירמיישא ובדרקהיים ליתן לו תרומה, משום שלא הביא אתו עפר א״י, כפי שהתנו בשעתו עם השליח הקודם מחברון. בכמה קהילות אחרות נתנו לו תרומה אבל התנו אתו תנאי שהשליח מחברון שיבוא אחריו יביא להם עפר א״י.»

על ר׳ מנחם ב״ר אברהם ממדינת זאמוט, שליח עדת הפרושים בא״י לרוסיה לפני שנת ת״ר (1840) ספרו, כי ״בבואו לארץ רוסיא והביא עמו עפר מאה״ק שקלו זהב כנגדו״.

את התשוקה העזה הזאת לעפר א״י מצד קהילות הגולה ניצלו לפעמים אנשים רמאים שהיו משימים עצמם שלוחי א״י ומכרו כיסי עפר א״י. ד״ר דוד הוניגמן, יועץ משפטי של קהילת ברסלוי(חי בשנות 1821—1885), שתיאר בסיפורו ״ברל גרנדיר״ את חיי היהודים בברסלוי באמצע המאה השמונה־עשרה, שם בפי גבאי־צדקה את הדברים האלה שאמר בשעה שנתגלה שליח ספרדי מדומה כזה: ״אין אנו זקוקים לאורחים ירושלמיים… שלעתים קרובות הם מתגלים בדמותם האמתית כקבצנים נודדים אנשי תוך ומרמה, אשר מעולם לא דרכה כף רגלם על אדמת הקודש, שבעפרה הם עושים עסק טוב, במכרם בכסף תועפות כיסי־עפר קטנים מארץ־הקודש, כביכול, לשלומי אמוני ישראל, המשתוקקים לשים את עפר הקודש בקברם״. ובין אם הדברים מתאימים למאה השמונה־עשרה המתוארת ובין אם הם מכוונים לזמנו של הכותב באמצע המאה התשע־עשרה, על כל פנים יש כאן עדות נוספת לגוף המנהג.

במאה התשע־עשרה התחילו שלוחי א״י מביאים אתם גם חפצי־מזכרת מא״י וגם מתנובת הארץ. כך הביא אתו ר׳ משה סוזי, שליח טבריה באמריקה בשנת תר״ח (1848), ארבעים ושתים חביות יין א״י למכירה, והודיע שההכנסה מיועדת למטרת השליחות. נסיונו נכשל, כנראה משום שהשליח עצמו לא עורר אמון מיוחד.

ג. סגולות וקמיעות מארץ־ישראל

רבים משלוחי ארץ־ישראל הביאו אתם סגולות וקמיעות מארץ־ישראל והפיצו אותם בדרך שליחותם בין מיטיבים ונדיבים. והיו ביניהם אנשים שעסקו בעצמם בענינים אלה, ובדרכם נעתרו לבקשת הנצרכים וכתבו סגולות וקמיעות. והנה קמיעות ובעלי קמיעות, סגולות ובעלי־סגולות לא חסרו גם בארצות הגולה, אלא שלאותן הסגולות והקמיעות שבאו מארץ־ישראל היה קסם מיוחד על שום מקום מוצאם. קדושת הארץ נלותה אליהם. לא הסגולה עצמה היתה העיקר אלא מוצאה מארץ־הקודש, ולפיכך רבו הקופצים על סגולות וקמיעות שמקורם בארץ־ישראל, ואת השלוחים שהביאו אותם עיטרו בזהובים. תכונה של ״בעל סגולות״ הועילה לו לשליח בשליחותו, ויש ששולחיו בחרו בו בעיקר בגלל תכונה זו.

במרוקו קמיעות שהובאו מארץ־ישדאל עברו מיד ליד כחפץ יקר, וסגולות שהובאו מארץ־ישראל נעתקו וחזרו ונעתקו. כך אנו מוצאים את ר׳ יעקב ן׳ צור מחכמי פאס במחצית השניה של המאה השבע־עשרה, מעתיק לו סגולה שהביא ר׳ חייא דיין שליח חברון וירושלים, והסגולה חזרה ונעתקה אח״כ ע״י סופר אחר בתוך כ״י של קובץ פיוטים.! אותו ר׳ יעקב ן׳ צור העתיק לו בתוך קובץ־סגולות שליקט גם ״קונדריס שהביא רבי יעקב ד,לוי מירושלים״.

שלוחי ארץ ישראל חלק א'-אברהם יערי-אמצעי תעמולה של שלוחי ארץ ישראל-1997 –עמ'71-68

שלוחי ארץ ישראל חלק א'-אברהם יערי-סגולות וקמעות מארץ ישראל-1997

ג. סגולות וקמיעות מארץ־ישראל

רבים משלוחי ארץ־ישראל הביאו אתם סגולות וקמיעות מארץ־ישראל והפיצו אותם בדרך שליחותם בין מיטיבים ונדיבים. והיו ביניהם אנשים שעסקו בעצמם בענינים אלה, ובדרכם נעתרו לבקשת הנצרכים וכתבו סגולות וקמיעות. והנה קמיעות ובעלי קמיעות, סגולות ובעלי־סגולות לא חסרו גם בארצות הגולה, אלא שלאותן הסגולות והקמיעות שבאו מארץ־ישראל היה קסם מיוחד על שום מקום מוצאם. קדושת הארץ נלותה אליהם. לא הסגולה עצמה היתה העיקר אלא מוצאה מארץ־הקודש, ולפיכך רבו הקופצים על סגולות וקמיעות שמקורם בארץ־ישראל, ואת השלוחים שהביאו אותם עיטרו בזהובים. תכונה של ״בעל סגולות״ הועילה לו לשליח בשליחותו, ויש ששולחיו בחרו בו בעיקר בגלל תכונה זו.

במרוקו קמיעות שהובאו מארץ־ישדאל עברו מיד ליד כחפץ יקר, וסגולות שהובאו מארץ־ישראל נעתקו וחזרו ונעתקו. כך אנו מוצאים את ר׳ יעקב ן׳ צור מחכמי פאס במחצית השניה של המאה השבע־עשרה, מעתיק לו סגולה שהביא ר׳ חייא דיין שליח חברון וירושלים, והסגולה חזרה ונעתקה אח״כ ע״י סופר אחר בתוך כ״י של קובץ פיוטים.! אותו ר׳ יעקב ן׳ צור העתיק לו בתוך קובץ־סגולות שליקט גם ״קונדריס שהביא רבי יעקב ד,לוי מירושלים״.

 ר׳ שלמה ב״ר חיים הלוי, משיירת העולים שבאו עם ר׳ יהודה חסיד, שליח עדת האשכנזים בפולין בירושלים בפולין ובאשכנז בראשית המאה השמונה־עשרה, הביא אתו מירושלים קונטרס שלם של סגולות שונות, ונתן העתק ממנו במתנה לר׳ יעקב ב״ר משה הכהן מיאנוב, איש שהיטיב עמו בדרך שליחותו והציל אותו מידי שודדים, ואף מסר בידו מכתב־אישור על הדבר הזה ובו גם התיר לו להדפיס את הקונטרס, וכה יאמר במכתבו: ״ומעיד אנכי בעצמי שהציל אותי ואת מאודי מן האורבים ורוצחים שהיו אורבים לנפשי ימים כמה… כי שלח אותי ואחזת מרעי… בעגלה ונתן לי עבד לרוץ לפני ואף בעצמו הלך עמנו עד כי באנו לכלל ישוב הארץ מקום הליכות הבי־דואר לתת מרגוע לנפשינו שלום מן האורבים אשר לקחת נפשנו זממו, והננו מחזיקים לו טובה וה׳ ישלם לו, ואף גם זאת הנני נותן לו במתנת בריא מהני מילין דמטמרין ואינם גלויים לכל והמה מסורין בידי מאבות הקדושים אשר בחברון, והמה מלוקטים מקבלה מעשיות, צירוף לזאת שמר סגולות מובחרים ונפלאים מאד. וכבר עלתה הי׳ בדעתי בשעת הכינוס לפזר אותם בבל תפוצות ישראל… כי ת״ל המה מופ­לאים לעשות כידוע לי, ומעתה לו המה נתונים במתנה חלף עבודתו עם אלקים ואנשים… כ״ד הקטון שלמה במוהר״ר חיים מקרתא ירושלים״. ומקבל המתנה, לאחר שירד מנכסיו, הדפים את הקונטרס ביחד עם המכתב, בידעו שיש קופצים על קונטרס כזה הבא מירושלים.

באיטליה

ר׳ שמואל ב״ר עובדיה הלוי, שליח צפת באיטליה בשנות תע״ד—תע״ה (1714—1715), מחלק בדרכו קמיעות, ור׳ יצחק לאמפרונטי בעל ״פחד יצחק״ שהעריץ את השליח הערצה רבה, פנה אליו במכתב ומבקש הימנו קמיע לזוג צעיר שאין ביניהם שלום־בית, והשליח נענה לו מיד ושלח את הקמיע.

גם ר׳ יצחק זאבי, שליח חברון באירופה בשנות תקכ״ג—תקל״א (1763—1771) הפיץ בדרכו סגולות, ובכתב־יד שנכתב באיטליה אנו מוצאים סגולה למחלות אבעבועות, ״נמסר מהחכם השלם וכו' כמה״ר יצחק זאבי שלוחא דרחמנא מעה״ק חברון, שנמסר לו מהרב הגדול בעל מעשה חייא [ר׳ חייא רופא] זצוק״ל״.

 שמעון די גילדיר, דודו זקנו של הינריך הינה, שלא היה שליח א״י, אלא ״שליח לעצמו״, ולאחר שעזב את צפת מחמת דחק בשנת תקי״ב (1752) הסתובב במשך שמונה שנים בארצות אירופה,וידע לנצל את שמה של א״י ולעורר רושם של שליח־א״י ממש, ידע להשתמש גם בתשוקתם זו של בני הגולה לקמיעות מא״י, ובהיותו באמשטרדם בשנת תק״ך (1760) הדפים שם קמיע של ר׳ שמשון מאוסטרופולי, ובראשו הדגיש: ״הובא מארץ הקדושה על ידי החכם המרומם כמהר״ר שמעון די גילדיר שי׳ חד מתושבי עיר הקדושה צפת תוב״ב״.

בתוניס

ר׳ אפרים ב״ר משה מאנשי בית־המדרש של המקובלים ״בית אל״ בירושלים, שהיה שליח ירושלים בארצות אפריקה הצפונית באמצע המאה התשע־עשרה, הפיץ בדרך־שליחותו סגולות למחלות שונות, ושתים מהן הדפיס באחד הספרים שהביא לבית־הדפום בירושלים, ובהקדמתו הוא אומר שהכליל בספר ״גם סגולות… שעל ידן נתרפאו כמה בני אדם… בהיותי שד״ר מעה״ק ירושת״ו… בעיר טוניס… ואגפיה״.

 ומאחר שהסגולות והקמיעות שהובאו בידי שלוחי א״י שימשו להם אמצעי תעמולה מובהק לשליחותם, עמדו השולחים על כך, שהם לא רק ייהנו מריבוי השפעתו של השליח הבא לו מכח הקמיעות, אלא שיהא להם גם חלק בשכר שמקבל השליח במחיר הקמיעות והסגולות, כלומר, שהכנסה זו תיחשב כהכנסה לשליחות, כנדרים ונדבות ממש, ושגם ממנה יקבלו השול­חים את הרוב, והשליח יקבל רק את האחוזים הנהוגים. ר׳ יונה שושנה אשכנזי, שליח צפת בארצות ערב בסוף המאה השמונה־עשרה, שנפטר בדרך־שליחותו בארם־צובה, סיפר לפני מותו לנדיב שבביתו התאכסן וכה אמר: ״יוודע לאדוני כי כשהייתי רוצה ללכת בשליחות צפת תו״ב עבר ביני ובין הפקידים [ממוני צפת] דין ודברים, והוא, שהפקידים המה ראו לשלוח אותי בשליחות הנז׳ על מנת שכל שיתנו לי מתנות לי לשמי בדרך אשר אנכי בשלי­חות, הן מענין מתנות שנותנין בפרטות לי לשמי שאין לציבור חלק בו, הן לענין מה שאני עוסק בדבר הרפואות והקמיעין והלחישות וכיוצא, הכל יכנס לאמצע השותפות, השני הלקים לכולל וחלק אחד לעצמי״. השליח לא נתרצה לזה, ודרש שההכנסה מקמיעות תהיה לו לבדו, ואף שהשולחים ויתרו במקרה זה, לא הסכימו לכתוב את הדבר בפירוש בשטר תנאי־השליחות, כדי שלא ישמש הדבר תקדים כלפי שלוחים אחרים. שליח א״י באמצע המאה התשע־עשרה ששולחיו התנו אתו, שכל הכנסותיו לרבות מתנות פרטיות ייכללו בסכום הכספים שקיבץ, פנה אח״כ לחכם בשאלה אם בכלל זה הוא גם השכר שקיבל בעד ״איזה קמיעין, ותהלה לאל יתברך אתמחי גברא ואתמחי קמיעא והועילו מעשיו, ותרויח איזה דבר בשביל זה״.»

שלוחי ארץ ישראל חלק א'-אברהם יערי-סגולות וקמעות מארץ ישראל-1997 עמ'73

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

יוני 2019
א ב ג ד ה ו ש
« מאי    
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר