בזו ונטיפה – מקורות שונים
מחברת יב – 25/11/1998 עד 04/01/1999
נסים קריספיל הוא חוקר ואוטודידקט ישראלי.
קריספיל נולד ב-1947 בעיירה מוגדור שבמרוקו. עלה לישראל ב-1954. ילדותו עברה עליו במגדל העמק. למד בביה"ס הממ"ד האר"י ובבית הספר החקלאי " כפר הנוער הדתי " בכפר חסידים.
מפה אזורית
שירת בחטיבת גולני ובחיל הקשר (1967 – 1970) וסיים את שירותו הצבאי במילואים בדרגת סרן. ב־1971 ייסד עם קבוצת חברים את מושב חמרה שבבקעת הירדן.
ההיכרות שלי עם נסים היא דרך אהבתנו המשותפת למורשת יהדות מרוקו, שימורה והפצתה…..נסים ערך מסעות רבים למרוקו על מנת להתחקות אחר שורשיה העמוקים של יהדות מרוקו והיהודים…נסים עשה זאת דרך הרגליים ולא כחוקר אשר יושב ליד מקלדת או נובר בארכיונים, הוא נבר באדמה, טעם את ריחה, תשאל, הקליט ופגש אנשים אם יהודים אם ערבים בני המקום שמהם דלה את אשר העלה על כתב במחברות רגילות – 19 במספר – מקוטלגות לפי תאריך, בכתב יד בעברית קריאה, בערבית ספרותית וערבית יהודית מוגרבית.
ביקשתי וקיבלתי ממנו את הרשות להתחיל בהקלדת המחברות ובהעלאתן לאתר " מורשת מרוקו " . מזלי שכתב ידו של נסים קריא ונוח . כאן המקום שמלבד הערות בודדות שאוסיף אני בכל השפות, הזכויות שמורות רק לנסים קריספיל והקרדיט מגיע לו ורק לו.
אשתדל מאוד להצמד לכתב היד המקורי, אם כי הדברים לא יופיעו בהכרח בסדר שנסים הביאם לכתב…..זה אינו גורע מן המקוריות של דבריו המאלפים ודרך כתיבתו נתוודע כולו למקומות שספק אם מאן דהו יגיע אליהם למטרה זו…ואם לא נעלה אותם על הכתב ולאוויר….חבל על דאבדין…..
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לנסים אישית על האמון שנתן בי ומסר לי את החוברת הראשונה להתחיל במלאכה…לא פשוט למסור דבר ערך לזר שלא היה לו חלק בכתיבת הדברים ועל כך אני מודה לו….
בנימה אישית אלי פילו : כאן המקום להזכיר שדודתי ז"ל אחות אמי שתחיה, הייתה תושבת בזו….דודתי ז"ל נולדה באנטיפה, כעשרים קילומטרים מבזו והתחתנה עם דוד זגורי ז"ל…לפני העליה לארץ הלכנו לבקר את העיירה אנטיפה וגם את בזו….מדובר בשנות השישים המוקדמות של המאה העשרים…העייירה דמתה יןותר למחנה פליטים עם בתים מחימר, ללא ריהוט מיני מלעבר בזו.לי וכמובן ללא חשמל או מים זורמים.
https://www.youtube.com/watch?v=GmVhcudCT-4
https://www.youtube.com/watch?v=9rICZ9ySSOY
יומנו של חוקר – ניסים קריספיל
הנסיעה לבזו
כל הזכויות שמורות לניסים קריספיל
הדבר הבולט בהתקרב למללאח בבזו הוא המסגד שמבצבץ מתוכו למרחוק, ומעליו קו ההר המתקרה.
בבזו מצויים היו שני מלאחים :
1 – אל מֶלָאח אָסְגִ'יר – המלאח הקטן
2 – אל מלאח אָלְכְּבִיר – המלאח הגדול זה שנמצא בו המסגד המדובר
איך מגיעים לבזו :
מהקילומטר ה-67 לבני מלאל – כביש מראקש – בני מלאל פונים ימינה, נוסעים עד למרכז הכפר כ-8 קילומטר על לצומת ומשם ממשיכים שמאלה במעלה הדרך אל עבר מלאח היהודים כ-1.5 קילומטר מהצומת.
שני המלאחים ממוקמים מעל ואדי סֶנְסִיף הנשפך אל ואדי אֶל עְבִיד.
האזור בו נמצא המללאח הגדול של בזו נקרא תגוניט – tagounite
Music Nomadic Children ,Tagounite, Morocco
https://www.youtube.com/watch?v=hL5Eqr14OIQ
השכונה המקומית שלפני המללאח הגדול במבוא אליו נקראת אֶל מֶדְרָאָסה
הייתה כאן גם זאוויה ZAOUIAבשם סידי סְעיִר
הערות שלי :
זאווייה (מערבית: زاوية, מילולית: פינה (זווית)), תא תפילה והתבודדות לדרווישים צופים. במובן רחב יותר, הנפוץ בארצות צפון אפריקה) מגרבׂ משמש המושג לתיאור מדרסה – בית מדרש ללימודי דת האסלאם, משולבת לרוב במבנה תפילה.
Une zaouïa, également orthographiée zaouiya, zawiya ou zawiyah (arabe : زاوية), est un édifice religieux musulman. En turc, il est appelé zaviye.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%94-
בזו ונטיפה – מקורות שונים
יומנו של חוקר – נסים קריספיל
הנסיעה לבזו – מחברת יב 25/11/1998 – 04/01/1999
כל הזכויות שמורות לנסים קריספיל
במללאח סג'יר גרו :
חיים, דוד, משה שמעון זגורי – גרים כיום במגדל העמק – בני איית עישו ביִהִי – סנדלר נעליים
תָיְקֶרְטֶן – עושה נעליים
דוד בן חיים – סנדלר נעליים
אידאן אוחנה – תָסְמָארְט – נעליים
מסעודה רובֶן אביטבול – תופרת במכונה
איחייא בני איית מרדסי – מחראז נעליים – מוכר נעליים
1 – סלאם בל אלעטבי ואליהו מור יוסף – מגדל העמק
2 – איחייא בל אלעטאבי – יש לו חנות למכירת סיגריות
1 ו – 2 הם שלושה אחים
סלימאן משאש – צאן, בקר……
במללאח אל כְּבִיר – המללאח הגדול – גרו
סלימאן משאש – נכון זה אותו סלימאן שהיה לו גם בית במללאח הסג'יר….הוא עסק בבקר ובצאן …עשיר מאוד
מכלוך חיראת בן חיים ….חראז…בתו גרה בבאר שבי….נפטר כאן….
סלאם ביל אלעטאבי…חראז….
דוד אלמזוט אביטבול – בנו מכלוף אביטבול עדיין גר……חראז
אלמעלם שלמה ביטון…..ברדאעי
תאמו …..קונה כתאן
דוח'ו….היה מתיך חלות דבורים …בנו משה בן חיים בנתיבות
עָזאר ….סוחר בחנות
אליהו מויאל בן דָא משה ….שייך המקום של " בישורון "
שמעון מויאל בן דא משה – חנות בבאר שבע עדיין חי
ברהאם בן יעקוב….שליח ציבור בבית הכנסת וסְכֳּאת…כיום מוכר ספרים בבאר שבע
בן גריבי יצחק …….ח'ראז
סימי מור יוסף….גרה לבד….חִֹיָאטָהץץץתופרת
אלפרייאטי….שמעון הרוש…בורסקאי…מעבד עורות
אלחזאן דוד מלול….הרב והשייך של המללאח
עְכָּאן בו תָדָאוויִט…..חְ'רָאז
בא אידאן ווילד מסעודה אזולאי….חראז נעליים
זו רשימת התושבים של המללאח הגדול …..
בזו ונטיפה – מקורות שונים
יומנו של חוקר – נסים קריספיל
הנסיעה לבזו – מחברת יב 25/11/1998 – 04/01/1999
כל הזכויות שמורות לנסים קריספיל
סידי מול ברז
לעבר בית הקברות
האזור של בית הקברות נקרא גְ'נָאנָאת סִיֶיד – סמוך לשטח תִגְדְמִין שבו נטועים הזיתים
ומעליה אֶלְמַדְרָסָה.
השטח של בית הקברות ( דרך אגב הוא חדש ) מוקף חומה – חומת חול.
כוונים – המדרסה לצד מערב
תגדמין לצד צפון מזרח מעל שטח הזיתים, מערבה המללאח החדש, וג'נאנאת נמצא לצד מזרח
שטח בית הקברות מבותר.על מדרון וכו…שיחי שיזף וקוצים צעירים.
השטח שבו נמצאים הקברים הוא לפאתי מערב, דהיינו בצד של שכונת אל מדראסה.
בשתיים שלוש שורות של קברים בשני מציבות שתי שורות
מאלה שכתובים
1 – מצבת קבורת האישה החסודה
זוהרא אמסלם
נלב"ע יום ? חשון
שנת 5718 תנצ"ב – נובמבר 1957
ימיה 75 שנה
שני קברים נחפרו ועצמותיהם נלקחו לארץ
בנו של סלימאן מסעוד לקח את עצמות אביו ואחיו
אחיו נקרא בשם נהוראי
http://www.360cities.net/image/bzou-cemetery-pano-01-morocco#179.40,6.30,70.0
סיור וירטואלי בבית העלמין של בזו – BZOU
בתו של ח'ירָאן חסיבה בנתה מצבה חדשה על קבר אביה ובה כתוב :
פ"נאבן חיים מכלוף בן עיישה
נפ' כ' בסיוון תנצ"ב
מתוך שחפרו והוציאו את העצמות נתגלו גזעי עצים שבהם קרו את חלל הקבר
לאלה פאטימה – אחותו של מכלוף בן חיים חיה כאן בתָאגונְט על יד המללאח הגדול של בזו.
אם הקבר של זוהרא אמסלם הוא בן 41 שנה לערך הרי שבית הקברות הנוכחי הוא בערך בן 70 או80 שנה…חדש יחסית.
לפי המקומיים בית הקברות העתיק היה באזור המדרסה. הזאווייה של סיד יסעיר ומשם עברו לקרקע בשטח החדש. השטח גדול כ 100/100 מטר לערך מוקף חומה כפי שנאמר.
זוויתנה דייאל ליהוד.
עץ הזית הנמצא היום בבית הקברות החדש, היה מצב דרך. בדרכם של המלווים את המת, שם היו מניחים את המת – מתחתיו – ואולי דורשים עליו בשעה שהובילוהו מביתו שבמללאח אל בית הקברות העתיק שבמדרסה.
משיחה חטופה שניהלתי עם זקנים בשכונת אל מדראסה עולי כי שהקבורה בבית הקברות החדש החלה כנראה בסוף שנות ה-40 תחילת שנות החמישים, ולא כפי שסברתי לפני כן. זק שהשתחרר משירותו הצבאי בשנת 1946 אמר לי שרק אחרי שחרורו הוא זוכר את שהשטח של בית הקברות החדש נקרא – מֶבְזְעָדי- מבוג'עא…..
אריגת בדים לג'לאביות בבזו על ידי הנשים
כמעט בכל בית מסורתי אתה מוצא נול אנכי, שבו אורגות הנשים בשדים משובחים מאוד שילוב של חוטי צמר דקיקים מאוד שנטוו בכישור ( מכשיר אריגה, נול ) בפלך ידני המשמשים כחוטי שתי וסלילי משי הנקראים במראכש " לדברי הנשים ". דבר שיוצר כמו הבד הנארג……
שועי הארץ, שרים רוזנים וכל התהדר במרוקו בג'לאבייה יקרה, לובש ג'אלבייה שנארגה מבזו…מחיר הבד( מידה קבועה בין 3000 ל-4000 דרהאם…….
חודש הראמאדאן כעת במרוקו …מאוד נוח השנה….פעילות ועסקים מתחילים רק בשעה 10.00 – 10.30 ובשעה 17.30 מתקפלים הביתה כדי להתארגן לסעודה…..מזג האוויר נוח ביותר לצמים והיום קצר….
בדרך אל הצדיק סידי מול אלברז ואל ביתו של מח'לוף אביטבול הנמצא לא רחוק מהצדיק…..
ממרכז בזו החדש לכוון מללאח תאגונט – באמצע הדרך לערך, פנייה ימינה לדרך עפר החוצה חקלאות שלחין ובוסתנים עד בואכה הצדיק כ-400 מטר לערך……
בזו ונטיפה – מקורות שונים
הכיתוב על המצבה של רבי יוסף אבאזאיו זצוק"ל
הרב הקדוש המלומד בנסים
אדמו"ר איש אלוקים
קדוש הוא כמוהר"ר
יוסף אבאזאיו
זצוק"ל שיצא מארץ ישראל לחו"ל לדלג
על ההרים ולקבץ על הגבאות
לעניי ארץ ישראל תוב"ב ובעוה"ר
פגעה בו מדה"ד ונתבקש
בשמו ונח נפשיה ועלה לשמים
ש' תרע"ד לפ"ק עיר נטיפא
המצבה הזאת הקדישה
האישה עללו אשת
הגמון ס' מאדכי שושן הי"ו
למנוחת הרב הנ"ל
( השנה מלאו לו לפי הכיתוב , מאה שנה לפטירתו מחד ומאידף שהיא כיום בת 85 לערך, טוענת שהיא זוכרת זכרון ילדות בת כארע – חמש את פטירתו של הצדיק הנזכר )
התמונה של מבנה ציון הקבר באדיבות של עו"ד יוסף קמר, נינו של רבי יוסף אבאזאיו…
בזו ונטיפה – מקורות שונים
יומנו של חוקר – נסים קריספיל
הנסיעה לבזו – מחברת יב 25/11/1998 – 04/01/1999
כל הזכויות שמורות לנסים קריספיל
סידי מול ברז
מח'לוף ושרה אביטבול…..
שרה בת תאביה נשאה למח'לוף בן במקום בן בזו.
Tabia is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 7935 people living in 1339 households
נמוכה – טובת פנים, מטפחת מאותן שסיגלו נשות הספרדים לראשיהן לאחרונה, והעתיקו מבנות אשכנז.היא נרקאית אשכנזיה משהו. מח'לוף יצא השכם לעבוד במטע הזיתים.
יש להם בית בשכירות בקאזה 3 בנותיהם לומדות בבית חב"ד ו 6 בצרפת ביניהם שהם נשואים. סה"כ 9 ילדים.
הבית נראה מוזנח ביותר רואים שאין ידה של אישה בו דרך קבע, גדול ומוזנח.
משה ואסתר הוא אביטבול והיא דהאן מאנטיפה. הוריה של שרה עזבו לפני 28 שנה את תאביה.
כשהתחתנתי גרנו במראכש אני ומח'לוף.
שרה מספרת שכל מי שפגע לרעה בסידי מול תָימֶחְדָרת הצדיק של תאביה לא יצא חי …כולם מתו.
מי שגנב את הדלת נשרפה אתה כשהיא על גבו ועוד סיפורים. האחרון מת בטיטפון בוואדי אל עביד והאחרים בסחרה .
ישל החתול בבית שהיא קראה לו " מינוס "…" מינוש " שם מקורי מאוד.
אחיה של חְנִינָה הארון מאנטיפה חנניה קראו לו עבדאללאה, התאסלם זה שגר בדוואֶר סִרֶאעָמָה. רחל הייתה נשואה לבל קאיד והיא מתאביה.
זְהְרָה אחותו של חנניה עלתה לארץ גרה בקאזה במללאח דוד מאמאן.
יוסף בן שימול – אישו מתאביה גר באשדוד בווילה.
יש לו את המקל של רבי יוסף באזאייו ז"ל
נקרא על שמו של הצדיק רבי יוסף אבאזאייו
סיפורו של רבי יוסף אבאזאייו
אודות הצדיק הזה, אתחיל בסיפור בנימה אישית….כאן אני המחבר ולא המעתיק…..
את אזור אזילאל, במיוחד בזו ונטיפה מכיר אני אישית וביקרתי בהם פעמיים….הורי, אבי ז"ל ואמי שתחיה בבריאות טובה, אמן, נולדו בעיירה שליד בזו היא אנטיפה, וכיום נקראת פום אלג'ומעא….כיוון אני בכורה של אמי, והיחיד מבין האחים והאחיות שלי זוכר את מרוקו, הרי שיש לי דו שיח עם אמי אותה אני נוהג לבקר בכל יום שבת בבוקר ושוהה אתה שעתיים בדיוק משעה שמונה בבוקר ועד לשעה עשר….
משלל הסיפורים הרבים ששמעתי ממנה, אספר הפעם רק אודות הצדיק הזה……
רבי יוסף באזאייו או אבאזאייו,שד"ר – שליח דרבנן – מארץ ישראל הגיע למרוקו כמנהגם של שד"רים מכל העולם לאיסוף כספים עבור הקהילה שלו בארץ הקודש…..ליהודי מרוקו הייתה חיבה ויראת כבו ד גדולה לגבי שד"רים אלו, יען כי נחשבו בעיניהם כקדושים אשר את פיהם אסור להמרות……
לא פעם נקלעו שד"רים אלו לסכסוכים שונים ולמחלוקות בענייני הלכה, ירושה ודיני אישות, והם פסקו כראות עיניהם, ויהודי המקום אכן קיבלו עליהם את הפסיקה ללא עוררין. שד'רים אלו הביאו אתם את המצרך היקר ביותר מארץ הקודש או מארץ מוצאם….ספרי קודש…
.בהגיעו לנטיפה הצדיק התארח אצל סבתי מצד אמי….חקר ובדק וקיבל המלצות חמות על בית סבתי שאירחה אותו כיאה לאיש חשוב….היה זה יומיים לפני פסח, וסבתי כבר הכשירה את שולחן העץ ולא רצה להשתמש בו כיוון שהוא כבר הוכשר….
שאלה את הצדיק …אם אניח מפה על השולחן האם עלי להכשירו שוב…הצדיק ענה לה…שאין בזה צורך…רק כשמרימים את המפה, חייבים להזהר ולאחר מכן לשטוף את השולחן במים די בזה……
הצדיק נפטר בתאביה וציווה לקבור אותו בנטיפה….אנשי תאביה התעקשו לקבור אותו אצלם בניגוד לצוואה שלו…..כשניסו החברה מחברת קדישא להרים את הגופה…היא הפכה לכבדה מאוד ולא יכלו לשאיתה….עד שהתרצו והובילו את הגופה לאנטיפה וקברו את הצדיק שם……
מנהג היה בידי נשות אנטיפה שכל יום שישי, לאחר שסיימו את המלאכות לקראת השבת, לבקר בבית העלמין את קברי בני משפחתם והסוף היה שמור תמיד לרבי יוסף באאייו, שם הדליקו נרות התפללו למען קרוביהם אם על חולי, אם על נסיעה ואם על רעה חלילה שלא תבוא עליהם…..
אמי מעידה שהיה מעיין קטן נובע מצדו של הקבר ….לא מים זורמים אלא לעתים …אלה שזכו לרחוץ במימיו של המעיין הנובע מקברו של הצדיק ראו בזה אות של ברכה מאת הצדיק….אמי מעידה על עצמה שהיא רחצה את פניה מהמים האלו……
למרות שביקרתי בנטיפה פעמיים, לא זוכר את הקבר של הצדיק, מפאת גילי הצעיר בזמן הביקור, לא ייחסתי חשיבות לקברו של הצדיק….זכותו תגן ע עם ישראל….אמן ואמן…..
עד כאן הסיפור האישי אודות הצדיק רבי יוסף באזאייו מאת פילו אליהו……..
בזו ונטיפה – מקורות שונים
שלום ..
האיש המכובד בתמונה עים הזקן שמו הוא שלומו (שלאם) בן משה למשפחת בן חמו הוא אבא של משה (משאן) אליהו בן חמו הקבור צמוד לקיברו של רבי יוסף אבאזאיו לי קוראים משה (מוריס) אליהו בן חמו נכדו של משה אליהו בן חמו שהיזכרתי קודם לאבא קוראים יוסף בן חמו בן של שלאם בן משה ואחיו הוא משה אליהו בן חמו …
זה המייל שקיבלתי עקב שיחה שהייתה לי עם מוריס בן חמו נכדו של מי שקבור ליד רבי יוסף באזאיו….לפנים היה קיר חוצץ ביניהם…עד שרבי יוסף באזאיו הופיע בחלום למישהו והורה לו להרוס את הקיר המפריד בין קברו לבין זה שקבור לידו, סבו של מוריס בן חמו , יען כי הקיר מפריע לו לרבי יוסף ללימוד ביחד עם משאן משה אליהו בן חמו……זה יפור שמתהלך בין ילידי אנטיפה ושמעתיו מפי אמי שתחיה לא פעם אחת……
באדיבותו של נכדו מוריס בן חמו מאשדוד
רבי יוסף באזאיו
משה-אליהו-בן-חמו-באנטיפה.jp
ABBI YOSSEF BAZAYOU (1)
[anti-both]
התמונות באדיבות עו" יוסף קמר נינו של רבי יוסף אבאזאיו ומוריס בן חמו נכדו של משה אליהו
בן חמו הקבור לידו של הצדיק
רבי שלמה ( סלאם ) בן משה בן חמו
תמןונה של רבי שלמה ( סלאם ) בן משה אביו של משה ( משאן ) אליהו בן חמו הקבור בצמוד לקברו של רבי יוסף אבאזאיו
בזו ונטיפה – מקורות שונים
יומנו של חוקר – נסים קריספיל
הנסיעה לבזו – מחברת יב 25/11/1998 – 04/01/1999
כל הזכויות שמורות לנסים קריספיל
סיפורו של רבי יוסף אבאזאייו
מספרת שרה שהייתה שם בצורת וביקשו ממנו בתא
ABBI YOSSEF BAZAYOU (1)
ביה שיתפלל על הגשם – וידוע הוא שצדיק המבקש על הגשם מתחייב בנפשו. הוא ידע שהוא עומד למות ושכב בחדר בו נמצא בית הכנסת שצילמתי ( נסים קריספיל המחבר ) בתאביה בקומה העליונה- חצי הרוס – אמר להם כשאמות הוציאו את הכפאן שלי מהמזוודה ( צדיקים היו לוקחים אתם במטענם את הכפאן שלהם לכל מקום שהלכו אליו ) רחצו אותי והוליכו אותי לאנטיפה……
שלוש שעות ברגל עד לאנטיפה….למה באנטיפה ביקש להיקבר ? יען כי בתאביה היו לנו שני צדיקים – מול תימחדארת-ורבי מול סנדוק אלכדאר, – ובאנטיפה לא אין שום צדיק…
תוספת שלי אלי פילו: לפי ספר " צדיקי מרוקו ונפלאותיהם של יששכר בן עמי, היו בתאביה עוד כמה צדיקים :
מול תָאזְגַארט, רבי מימון פחימה, מולאית אביה, מול אזאדה
המשך חוברת המסע של ניסים קריספיל : יום שישH היה והוא ביקש מהם לשים את מקלו לתקוע אותו בין השמש לצל, ולהוציאו אחרי קבורתו, ואחרי שיכינו את השבת ויסיימו וכך היה בעה שהוציאו את המקל – קרא התאנגול את קריאתו והסתבר שאנשים לא ישנו בלילה ותכף הגיע הבוקר.
שרה מספרת שבבית בו נפטר גר הפֶקִי – איית סָלאח או חֶמֶד – כשבנו התחתן נתן לו לגור בבית בו מת הצדיק.
עם שהם ישנים בלילה הראשון הרגישו שגופם נחרך ונשרף וכל אימת שהיו מדליקים נר היה נעשה להם טוב.
בא הצדיק בחלומו של הפקי ואמר ואמר לו – הדלק נרות דרך קבע בימי שני וחמישי בשבוע בלבד והכל יהיה בסדר. וכך המשיך לגור במחיצת חצרו של הקדוש והיה מטפל גם בבית הכנסת.
אשתו של זה שנרצח ונשרף בתאביה…שמה איזה אל חָדאד…עדיין חיה בנתיבות
לו קראו מח'לוף אל חדאד – אשתו אישתו יצאה לסעוד חולה בקזה והוא נותר בבית לבד.
יצחק, חיים ומח'לוף היו שלושה אחים שנשארו אחרונים בתאביה ויצחק הלך לבית חולים ואשתו של מח'לוף הלכה לבקרו…..הזוממים הרוצחים מצאו שעת כושר לרצוח אותן כי הוא היה קצב- מוכר בהמות ובני היה שולח לו קצבה גדולה מאיטליה והרוצחים ביקשו את כספו ו……רצחוהו, שפכו עליו שמן והדליקו אותו בביתו……..
בזו ונטיפה – מקורות שונים
יומנו של חוקר – נסים קריספיל
הנסיעה לבזו – מחברת יב 25/11/1998 – 04/01/1999
כל הזכויות שמורות לנסים קריספיל
מסתבר שבבזו היו שלושה בתי קברות…….העתיק ביותר בצדיק בסידי מול אלברז……..
השני בֶאֶלְמָאדְרָאסָה
השלישי ..החדש בתיִגְ'דמין
והקדומה ביותר בתסרוט
בפום תַעְיָה …רבי שמעוןבן שמאעיל שריף לוי
נראה לי היום ממרחק רבכי היישוב העתיק ביותר שגרו בו יהודים באיזור…היה בְתָאבִיָה…לאחר מכן נטיפה ואחר כך בזו
בסידי מול בֶרְז
מכונה בפי המוסלמים סידי אל מח'פי
צילום של פרוכת במצלמה הרגילה את שרה אביטבול היהודיה האחרונה בבזו אשת מכ'לוף אביטבול מדליקה נרות….שלטים…קופת צדקה…את הציון
מצבותיו הישנת נמצאות משני צידי הקבר…בונות את צידיו
על הימנית כתוב
זאת מצבת ה"ש הכולל מלומד בנסים כמוהר"ר
סידי מול ברז
שמונה עשר לחו אייר
שנת התרצט לפ"ק
תנצבה
מנחה היא שלוחא
מאת הגמון
יהודה דראי הי"ו
( בסיום פרח קישוט )
למעלה בשחור
יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם
זאת המצבה
של הקדו המלומד בנסין
אדונינו מורינו
שידי מול ברז
זכותו תגן עאלינו אכי"ר
מרפא החולאיים כולם
מול האד למאציבה
חנניה שמואל דנינו
עיר דאר ביצ'ה יע"ה
בזו ונטיפה – מקורות שונים
יומנו של חוקר – נסים קריספיל
הנסיעה לבזו – מחברת יב 25/11/1998 – 04/01/1999
כל הזכויות שמורות לנסים קריספיל
וגם על צידה השני כתוב :
מפה אזורית
הצדיק הקדוש המבן
סידי מול אלברז ז"ל
זכותן תגן בעדנו ובעד
בניו אכי"ר ש' 5686
{ כאן בא ציור של מגן דוד
המצבה הראשונה לצד שמאל
השנייה לימין
והשחורה הקיימתֵ
צילום של דיירים הבאים מהפקיו – מכלוף אביטבול – הנוכחי
ופלקט מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה של השמיים.
יש כאם במתחם 11 חדרים למגרים לאנשים סביב חצר של הצדיק
מומד בן יָמְנַא – העֶסָאס של סידי מול אלברז, אביו מוחמד היה העסאס הראשון.
המתחם הראשון היה בנוי מלבני בוץ תָרוּט ומבנה הקבר באבן, רק חדר אחד קטן
ולכן נקרא מול אל ברז – בעל החדר הקטן…..זה מה שהיה בהתחלה ולכן הוא נקרא – ל ידוע שמו
מבנה הקבר 7 על 4 מטר לערך עטור באריחים עד לגובה 115 ס"מ…תקרת עץ יפה…פתח לצד מזרח שני אשנבים …..הקבר באמצע החדר נשען על קיר מערב. שני שולחנות אורכיים מסעדים מרוקאיים…שטיחים ……
רבי שלום בר חנין…..
סיפור אישי...
אימי שתחיה מספרת עליו כמי שהכירה אותו בהיותה ילדה….זוכרת היא איש ענו, אשר היה ספון על ספריו יומם ולילה…כאשר עברה לידו והוא יושב
בפתח ביתו, לא זז ולא נע ממקומו…..את נכדו ויקטור, ביקרנו בשדרות, וקיבל אותנו בצורה יפה….כמובן שביקרנו ציון קברו, מקום בו טמונים עצמותיו שהועלו ממרוקו…אין צורך לומר אימי התרגשה עד דמעות…והוסיפה לנו עוד ועוד סיפורים על הצדיק הזה שלפי המסורת למד תורה עם אליהו הנביא….
חסידא קדישא ופרישא, מקובל מופלא, כיהו ראש אב בית דין בנטיפה שבהרי האטלס חבל וורזאזאת שבמרוקו. יצק תורה בצוותא עם הגאון המפורסם רבי רפאל אנקוואה זלה"ה, והרה"ג רבי משה חליווה זלה"ה ממראקש. נפטר בשנת תרצ"ח – 1938 במרוקו, ולאחר זמן הועלו עצמותיו לישראל. חיבר שאלות ותשובות " ברית שלום " כתב יד, לא ידוע מקומו
בזו ונטיפה – מקורות שונים
יומנו של חוקר – נסים קריספיל
הנסיעה לבזו – מחברת יב 25/11/1998 – 04/01/1999
כל הזכויות שמורות לנסים קריספיל [anti-both]
רשימת הכפרים במחוז אזילאל – AZILAL
http://moreshet-morocco.com/%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9F-%D7%A2%D7%98%D7%A8-%D7%90%D7%92%D7%93%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95-%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%96%D7%90%D7%A0%D7%95-18/
Afourar is a town in Azilal Province, Tadla-Azilal, Morocco. According to the 2004 census it has a population of 11,898
מפה אזורית
Agoudi N'Lkhair is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 11745 people living in 1758 households
Ait Abbas is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 10391 people living in 1460 households
Ait Blal is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 6740 people living in 901 households
Ait Bou Oulli is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 9493 people living in 1168 households
Ait M'Hamed is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 21742 people living in 3190 households
Ait Majden is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 15831 people living in 2564 households
Ait Mazigh is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 3185 people living in 552 households
Ait Ouaarda is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 1786 people living in 273 households
Ait Oumdis is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 15377 people living in 2066 households
Ait Ouqabli is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 3221 people living in 587 households
Ait Taguella is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 7340 people living in 1236 households
Ait Tamlil is a mountainous village and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. It is located north by road fromToufghine. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 18720 people living in 2453 households
Anergui is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 3362 people living in 641 households
Anzou is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 13784 people living in 2021 households
Bin El Ouidane is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 5721 people living in 958 households
Bni Ayat is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 20905 people living in 3477 households
Bni Hassane is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 11579 people living in 1759 households
Bzou (بزو) is a town in the northwest corner of Morocco’s Azilal Province, just off the main road between the major cities of Beni-Mellal and Marrakesh. The sprawling commune of Bzou is composed of various Berber (a mix of Tashelhit and Tamazight) and Arabic speaking douwars tucked into the foothills of the High Atlas Mountains. Based around the main, Arabic speaking cluster of douwars (Lamdarssa, Douwar Shms, Foum Sheaba), Bzou is flanked by an assortment of smaller, generally Berberdouwars up in the surrounding mountains and cradling the banks of the river Oued el Abid.
With a population of approximately 4200 people in its center[1] and 14,505 in the commune as a whole,[2] Bzou is regionally and nationally famous for its production of the highest quality fabric used in the tailoring of a specific piece of traditional Moroccan clothing known as Djellaba. Additionally, Bzou produces a considerable amount of olives, olive oil, and honey. Economically speaking, Bzou is heavily dependent on this basic agriculture and the extremely labor-intensive, hand made fabric for which it is famous.
Foum Jamaa is a town in Azilal Province, Tadla-Azilal, Morocco. According to the 2004 census it has a population of 5,360
Imlil is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilalregion of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 9796 people living in 1753 households
Isseksi is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 2000 people living in 310 households
Moulay Aissa Ben Driss is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 12621 people living in 2109 households
Ouaouizeght is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 13940 people living in 2885 households
Ouaoula is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 22022 people living in 3040 households
Rfala is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 9730 people living in 1485 households
Sidi Boulkhalf is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 13149 people living in 1733 households
Sidi Yacoub is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 16637 people living in 2234 households
Tabant is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 1302 people living in 1898 households
Tabaroucht is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 3620 people living in 606 households
Tabia is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 7935 people living in 1339 households
Tagleft is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 12184 people living in 2213 households
Tamda Noumercid is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 11115 people living in 1629 household
Tanant is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 10007 people living in 1730 households.
Taounza is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 11610 people living in 1753 households
Tidili Fetouaka is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 11883 people living in 1824 households
Tiffert N'Ait Hamza is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 3023 people living in 546 households
Tifni is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilalregion of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 11411 people living in 1736 households
Tilougguite is a small town and rural commune in Azilal Province of theTadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 9610 people living in 1779 households
Timoulilt is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 6110 people living in 1193 households
Tisqi is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 6304 people living in 1017 households
Zaouiat Ahansal is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 10435 people living in 1554 households
הריגת יהודי על ידי מושל אנתיפה שבמרוקו בעקבות עלילה. א.בשן
וכעת התרשמותי האישית. לפני עלותנו ארצה, אמה הביעה את רצונה ללכת לבקר את קברות אבותיה הקבורים במקום. בזמן ההוא, היינו שני ילדים אנוכי הבכור, ואחותי הקטנה יותר שולמית.
נסענו מקזבלנקה לאנתיפה ב " קוצ'י " ועדיין היום חרוט בזיכרוני המאורע הזה. הגענו לאנתיפה, וזה לא היה שונה מאשר כפר די עלוב, שאין בו בתים מפוארים למעט כמה בתים של יהודים עשירים ושל המושל עצמו.
באנתיפה אין מללאח, כולם גרו אחד ליד השני ללא גבולות, מחיצות או גדרות. התקבלנו על ידי כל הקהילה בסבר פנים יפות, כיאה להכנסת האורחים של עדתנו הברוכה. כמאה מטרים מביתה של משפחתי זרם נהר, שנהגנו לרדת אליו כל יום.
מימיו צלולים וקרים גם שזה היה בעיצומו של הקיץ. הושט ידך ושתה כאוות נפשך, מים טהורים טובים יותר ממי עדן או כל מים אחרים. לצערי אין לנו תמונות מהמקום, מי חשב על זה בכלל, וכיום אמי טוענת שלמרות שהעיירה התפתחה והפכה לעיר ואם במרוקו, יכולה היא לזהות את הסביבה בנקל.
זהו, זה מה שאני יכול לספר על אנתיפה, עיירה שבה נולדו הוריי, זקניי ודודיי.
עלילה על יהודים במרוקו הייתה מצויה תדיר. לרוב טפלו על היהודי אשמת פגיעה בנביא או בדת המוסלמית ; כניסה למסגד או למקום קדוש בהם אסור לד'ימי לדרוך ; חזרה מהתאסלמות ; מגע מיני עם מוסלמית. על עבירות אלה נדון העבריין לשרפה. אבל יכול היה להציל עצמו על ידי קבלת האסלאם.
מוסלמים שהיו חייבים כסף ליהודי התחמקו מתשלום החוב באמצעות עלילה על היהודי. מושלים, או אנשי ממשל שרצו לסחוט כסף או רכוש מיהודי עשיר, היו מעלילים עליו עלילה כלשהי, וכדי שהמעליל יחזור בו או לא יביא דינו בפני הערכאות, היה היהודי משחד את המעליל. היו מקרים שמושל השתלט על רכוש של יהודי עשיר בתואנה שהוא עבר עבירה חמורה, שדינה מוות.
נושא רגיש במסורת המוסלמית הוא מגע מיני בין ד'מי ומוסלמית. יהודי או נוצרי שנתפש על מעשה זה, או העלילו עליו כי עשה זאת, גם אם המוסלמית פרוצה, אחת דינו מוות בשריפה, וגם רכושו יוחרם. אפילו נגיעה של יהודי בגופה של מוסלמית, ללא כל מגע מיני, כפי שאירע בפאס בתחילת 1880, עורר תסיסה ומהומה וכתוצאה ממנה נרצח יהודי אחר, שלא היה לו כל קשרלמקרה.
האירוע שנידון בו היה בעיירה קטנה בשם אנתיפה ( הערה שלי : אנתיפה הינה עיירת שבה נולדו הורי וכל משפחתי באה משם, כיום היא נקראת " פום אלג'מעה " והינה כבר עיר ואם במרוקו, בין דודתי מצד אבי מחזיק את בית הקברות המקומי על ידי תמישה כספית בשומר שמטפל בבית הקברות עד עצם היום הזה )
אנתיפה השוכנת בהרי האטלס בקרבת העיר מראכש. אין העיירה נזכרת במקורות עבריים ואין עליה פרסום כלשהו ( אביא מאמי שתחיה את רשימת הצדיקים שקבורים בעיירה, ביניהם רבי יוסף בזאיו זצוק"ל, אשתדל לדלות ממנה פרטים ככל האפשר לפי מיטב זכרונה )
הריגת יהודי על ידי מושל אנתיפה שבמרוקו בעקבות עלילה. א.בשן
משה-אליהו-בן-חמו-באנטיפה.jpg
קצין צרפתי בשם פוקו שסייר בשנים 1883 – 1884 במרוקו מחופש לחכם יהודי ורשם פרטים על מספר היהודים במקומות שונים, אמד את מספרם באנתיפה בכ – 200. מיסיונר מומר בשם אלי זרביב, שפעל במרוקו החל משנת 1875 עד פטירתו בשנת 1919 בתור שליח האגודה הלונדונית של הכנסייה האנגליקנית להפצת הנצרות בין היהודים, ביקר שם בשנת 1890.
הוא כותב כי במללאח שני בתי כנסיות, ומספר היהודים בין 200 ל – 350. לדבריו. השתוממו המקומיים שאדם זק מבקר במקום מבודד כזה, והוא היה האירופאי הראשון שהגיע לשם. ייתכן שדבריו נכונים, אבל דבר העלילה על יהודי מקומי, הגיע למרחקים כעשר שנים לפני ביקורו של המיסיונר.
תיאודור אלי זרביב יליד קונסטונטין ב – 1840, בעל אזרחות צרפתית, שהתנצר בשנת 1860 בהשפעת המיסיונר המומר ג'ימס גינצבורג שפעל באלג'יריה משנת 1857 עד 1875. מאותה שנה זרביב ביחד עם גינצבורג, ניהל את בית הספר של המיסיון, ומשנת 1866 עד לפטירתו בשנת 1919 עמד בראש המשלחת בעיר, פרש רשתו על רבות מערי מרוקו, וביקר גם בכפרים בהרי האטלס.
הקהילה הגדולה ששימשה ליהודי אנתיפה עורף ציבורי ודתי הייתה מראכש, והיו גם מגעים עם קהילת מוגדור ( אצוירא ) עיר הנמל החשובה, כ – 180 קילומטר מערבה ממראכש.
עיקרי המעשה שעל פרטיהם היו גרסאות שונות, הם כדלקמן :
בשנים 1887 – 1880 שררה בצורת בדרומה של מרוקו, וכתוצאה מכך סבלו המונים מרעב. יהודי אמיד בשם יעקב דהאן בן 65 סייע ליהודים ולמוסלמים, ביניהם לאישה מוסלמית ענייה ששירתה אותו. על פי " תנאי עומר " אסור שמוסלם או מוסלמית ישרתו ד'מי.
היהודי לא ידע או התעלם מאיסור זה בהסתמך על משעי החסד שלו כלפיה, וכנראה הניח שלא יבולע לו כל רע. המושל חמד את רכושו של דהאן העליל עליו שהיא הרתה לו, ציווה לתופשו והלקותו, הוא נפטר ורכושו הוחרם.
הלקאת עבריין, גבר או אישה עד 500 מלקות היא חוקית בדיני השריעה והקאנון, וענישה זו יושמה במרוקו, כמו במקומות אחרי. לעתים הולקו בני אדם מעל המלקות המותרות ומתו כתוצאה מהן. על סיבת מותו היו שתי גרסאות.
זו של היהודים ושל השגריר הבריטי במרוקו, שטענה שמת כתוצאה מהמלקות, ושל המוסלמים כי מת מיתה טבעית בביתו ללא קשר למלקות.
על הפרשה דווח במכתב בערבית על ידי שלושה יהודים ממראכש בט' תמוז תר"מ 1880, ביוני 1880 ששלחוהו באופן דחוף לדוד קורקוס במוגדור כפי שסופר להם על ידי שמונה יהודים שברחו מאנתיפה למראכש מחשש שיירצחו. מעשה העוול שאירע בראשון בחודש זה באנתיפה פורסם כך :
יעקב דהאן זקן בן 65 איש אמיד הידוע בנדיבותו פירנס בשנת הבצורת האחרונה מוסלמית ובתמורה עבדה בביתו. לאחר שהדבר נודע לעבד אללה אזנגואי המכהן בתור מושל שישה חודשים, זימן אליו את היהודי ושאלו בתקיפות :
האם מותר ליהודי להעסיק מאורית בתור משרתת שלו ? מי שעושה כך ראוי שיישרף. המושל החרים את בקרו ופרדתו של דהאן, וציווה לנעוץ את גופו בשני מסמרים לארץ, לאחר מכן הולקה עד מוות. אחר כך ציווה לגרור גופתו החוצה, ולא איפשר קבורתו בקבר ישראל.
היהודים נקטו באמצעים שונים כדי להביאו לקבורה : הקריבו שבע בהמות, כאות להכנעה, ושילמו למושל שמונים פיאסטרים – 400 פראנקים. נהוג היה שיהודים היו שוחטים פרים לפני חצר המלכות בבואם לבקש מהסולטאן בקשה כלשהי. למשל, בינואר 1877 שחט יהודי במוגדור שני פרים לפני חצר הסולטאן.
הידיעה הועברה באותו חודש לכל ישראל חברים בפריס ול Anglo Jewish Association " אגודת אחים " בלונדון, זו האגודה המקבילה באנגליה ופורסמה בדיווחים של אגודות אלה החל ביולי 1880 עד יולי 1881.
בדו"ח של כל ישראל חברים מסופר על מקרה זה בין 307 היהודים שנרצחו מאז ביקורו של מונטיפיורי במרוקו בינואר 1864. נאמר כיח המושל אילץ כמה יהודים מאנתיפה להצהיר שמעשיו בוצעו ללא אכזריות, ושנהג כלפיהם באדיבות.
מושל זה הצטיין באכזריות ובחמדת ממון. בהמשך הדו"ח של אגודת אחים על אירוע זה נאמר שיהודי בשם מנחם בן ג'ו גילה בדרכו למראכש גופת יהודי. פנה לנוטריון כדי לזהות את הגופה. נתפש על ידי שייח ששלחו למושל אנתיפה, ששחררו רק לאחר ששילם 640 דולר.