וארא


מפטיר והפטרה פרשת וארא בנוסח יהודי מרוקו

מפטיר והפטרה פרשת וארא בנוסח יהודי מרוקו

פרשת וארא. מאת: הרב משה שמיר להאיר באור החיים – לערב שבת קודש.

פרשת וארא.

מאת: הרב משה שמיר

להאיר באור החיים – לערב שבת קודש.

"וידבר אלהים אל משה, ויאמר אליו: אני יהוה".

"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל  שדי" (ו' ב-ג)

"וידבר אלהים אל משה:  אהיה אשר אהיה" (שמ' ג, יד)

דרכה של גאולת עם ישראל ממצרים וגאולתנו אנו,

ע"פ שמות ה': אלוקים, הוי-ה, אל שד-י, אהי-ה.

          "אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו" (תהלים צא, יד – ט"ו).

המבין בשמות ה' – "יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא, וסוד השגחתו".

 (השל"ה הק'. "שני לוחות הברית". בעשרה מאמרות. מאמר ראשון).

"וארא"שמה של פרשתנו, משקף את האורות והמראות האלוקיים, דרכם מתגלה הקב"ה בעולמו, ע"פ שמותיו הקדושים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשני הפס' הראשונים בפרשת וארא. הקב"ה מתגלה למשה רבנו מתוך שמותיו, ע"פ הסדר הבא: "וידבר אלוקים, אל משה ויאמר אליו אני יהו-הוארא אל אברהם… בא-ל שדי…". בפרשה  הקודמת 'שמות', הקב"ה התגלה למשה בשם "אהיה", וכן "אהיה אשר אהיה".

השל"ה הק' מסביר לנו את חשיבות ידיעת שמותיו של הקב"ה. על הפסוק "…אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו, עמו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו" (תהילים צא' י"ד-ט"ו') אומר רבנו: "הוא סוד לימוד חכמת הקבלה המחכימה פתי כי אז יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא, וסוד השגחתו" (של"ה. בעשרה מאמרות, מאמר ראשון).

כלומר, הרוצה שהקב"ה "ישגב" אותו ויקיים בו את המשך הפסוק הנ"ל "יקראני ואענהו… ", מן הראוי שידע את מהות שמותיו של הקב"ה. להלן, ננסה לפרט במקצת את מהות השמות, ברבדים היותר גלויים.

  רבנו-אור-החיים-הק' מסביר את המהלך:

בתחילת הפרשה, הקב"ה מדבר עם משה רבנו בשם "אלוקים" המסמל את מידת הדין, היות ובפרשה הקודמת משה טען כלפי שמיא: "למה הרעתה לעם הזה… ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך – הרע לעם הזה, והצל לא הצלת" (שמות ה, כב – כג). " וכלשון קודשו: אכן, להיות שדיבר משה לפני ה' אל נורא ואיום, דברים שאינם מהמוסר, ובפרט לפני מלך גדול… לזה הראהו ה' פנים של מורא שהם בבחינת הדין הרשומים בשם אלוקים".

הקב"ה עונה לו: "אני יהו-ה" = ומידתי מידת החסד והרחמים, וטוב אני לכל.

 הנביא ירמיה אומר: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג, לח). וכן "תייסרך רעתך" (ירמיה ב, יט). כלומר, הרע הניתן לאדם, הוא פועל יוצא ממעשיו הרעים. לעומת זאת מעשי ה' – הם חסד ורחמים. לכן, ה' הסביר למשה שהעיכוב בגאולה ממצרים, נובע מכך שהזקנים שבאו עם משה ואהרון לפרעה, נשמטו מפחד שנבע ממיעוט אמונה, ולכן הקפיד עליהם הקב"ה.

  בהמשך אומר רבנו: "עוד ירצה על זה הדרך 'וידבר אלהים אל משה – ישב עליו בדין". הכתוב משתמש בשם "אלוקים" שהוא מידת הדין, וגם בביטוי "וידבר" שהוא לשון קשה. כלומר, דיבר אתו קשות.

 בהמשך הפס', אומר ה' למשה: "אני יהו-ה" – מידת הרחמים.

רבנו-אוה"ח-הק' מסביר מדוע ה' מחל למשה: "וידוע הוא כי משה עניו מאוד ומעביר על מידותיו יותר מכל הנבראים – לזה נהג ה' עמו במידה זו ונשא את עוונו, שהיה ראוי לבוא עמו במשפט עליו, והוא אומרו 'אני ה", ורמז למידת 'נושא עוון – ואין כאן משפט אליו" (שמות ו' ב).

ע"פ ההסבר הנ"ל, רבנו מסביר בהמשך את סוד הביטוי "יהוה הוא האלהים" אצל אליהו הנביא בהר הכרמל (מלכים א, יח לט). ההנהגה האלוקית פועלת ע"פ מידת הדין, וגם ע"פ מידת הרחמים. כל זאת, בהתאם לנסיבות כמו במקרה הנ"ל אצל משה, וכן כאשר נגזר הדין על הרשע, ושב בתשובה, הקב"ה נוהג בו במידת הרחמים.

רבנו מסביר שאותו עיקרון, תואם את החלק הראשון בפס' הראשון בקריאת שמע: "שמע ישראל, יהוה אלהינו…". ה' – חסד ורחמים. אלוקינו – מידת הדין. תלוי במעשי האדם.

"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל  שדי" (שמ' ו, ג).

"וארא" –  כל אחד מהאבות זכה להארה אלוקית,

לכן נאמר "אל"- לכל אחד מג' האבות,

 כמו "אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב".

"וארא אל אברהם" – סופי תיבות א-ל-ם.

שעשו עצמם אילמים, ולא הרהרו אחרי מדותי" (בעל הטורים שמ' ו, ג)

 רבנו-אור-החיים-הק' מסביר מדוע התורה מציינת את האבות 'בפרטות' – "אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב", ולא נאמר: "אל אברהם, יצחק ויעקב", או "וארא אל האבות" כדברי רש"י.

רבנו אומר, שרצה הקב"ה לרמוז לנו "שכל אחד {מהאבות} יש בו בחינה מעולה".

אברהם – "שנתעלה לצד שהוא אשר הכיר את בוראו תחילה – מבלי שיקדים אליו דבר ממנו יתברך".

יצחק – "שפשט את צווארו על גבי המזבח".

יעקב – "שהיה שלם שלא יצאה ממנו טיפה מאוסה כישמעאל ועשיו… ולזה הפסיק ביניהם… וזה יגיד שבח כל אחד בפני עצמו, {והתגלה להם} 'באל שדי' – היא חיבת גילוי שכינה. ואומרו "ושמי יהוה לא נודעתי להם" – פירוש, עדיין לא הודעתי מידת רחמי להם. שכל ההבטחות שהבטחתים עדיין לא הבאתי עליהם, ואני חפץ להודיע להם מידת רחמי, כי להם יאותו. ונתכוון ה' בזה להודיע – גודל חיבתם בעיניו", כדברי קודשו.

כלומר, הקב"ה לא התגלה לאבות בסוד שילוב שני השמות הנ"ל – אלוקים והוי-ה, אלא ב"אל שדי".

גם בתפילת שמונה עשרה בברכת אבות, אנו מציינים את כל אחד מהאבות בנפרד: "אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב", כדי להראות שכל אחד מהאבות נבחר בזכות עצמו.

המשפט "אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב" – כולל כ"ו אותיות כנגד הוי-ה, לכן אומרים 'אלהי יעקב' ולא 'אלהי ישראל', בבחינת הכתוב בישעיה: "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל – נסתרה דרכי מ-יהוה" (ישעיה מ, כז). אם היינו אומרים 'ישראל', היה יוצא לנו כ"ז אותיות במקום כו' = הוי-ה, ו"דרכי מה' הייתה נסתרת חלילה.

"וארא אל אברהם , אל יצחק, ואל יעקב – באל שדי" (שמות ו, ג). השימוש במילה "וארא" כלפי האבות, מבטאת הארא אלוקית, בניגוד לשימוש בביטוי "וידבר אל משה, ויאמר אליו".

הקב"ה אומר למשה רבנו, שהוא מתגעגע לאבות הקדושים שהבטיח להם הבטחות לעתיד כדברי הרמב"ן האומר: "כי נראה ה' לאבות בשם "שדי" לעשות עמהם נסים גדולים בהם לא נתבטל נוהג העולם, והם נסים נסתרים", ובכל זאת האמינו בו אמונה מוחלטת.

"בעל הטורים": "וארא אל אברהם" – {סופי תיבות} א-ל-ם. שעשו עצמם אילמים, ולא הרהרו אחר מדותי" (שמות ו, ג).

רבנו-אוה"ח-הק' אומר: "טעם שם שדי – שאמר לעולם די… שהוא הדרגה למטה מדרגת הוי-ה".

לפי זה יוצא, שהגילוי לאבות היה לעתיד, ובכל זאת האמינו בו והיוו מרכבה לשכינה, ואילו למשה מתגלה  בשם "הוי-ה" = "היה הווה ויהי-ה". כלומר, הקב"ה מממש הבטחותיו, ושולט בזמן.

לפי דברי רבנו, הגילוי החדש למשה רבנו, הוא "איחוד ב' שמות יחד, והוא סוד אומרו: "יהוה הוא האלהים… פירוש, ב' שמות יחד: הוי-ה ואלוקים – שהדין יעשה רחמים, ורחמים יעשה משפט". וכך יש לכוון בפסוק "שמע ישראל, יהוה אלהינו, יהוה אחד". היות ומצות קריאת שמע מדאורייתא, יש לכוון את הנאמר לעיל.

גדולת האבות באה לידי ביטוי, בכך שלמרות שהקב"ה הבטיח להם הבטחות שעדיין לא קוימו, בכל זאת הם האמינו ולא התלוננו, בבחינת – "שדי – די להם שהבטיחם". כדוגמא, נציין את אברהם אבינו לו הובטחה א"י, והנה כאשר הוא מגיע, מקבל את פניו "רעב בארץ". אברהם לא התלונן על כך. כנ"ל בשאר הניסיונות, ובפרט בעקידה.

הביטוי 'אל' מופיע ג' פעמים אצל האבות: "אל – אברהם, אל – יצחק ואל – יעקב".

א-ל = 31 * 3 = 93 = מ-ג-ן = "מגן אברהם". מ-ג-ן – ראשי תיבות המלאכים = מיכאל, גבריאל, נוריאל, דבר הרומז לכך שהאבות מהווים מרכבה לשכינה (תולדות יצחק). כמו שהרכב נוסע ע"פ רצון נהגו, כך האבות האמינו ב- ה' מנהיגו ונהגו של עולם.

המסר האמוני: במקום בו מסתיים השכל, שם מתחילה האמונה התמימה בה' – בדרכם של האבות.

"אהיה אשר אהיה" (שמ' ג' יד').

           "ושם זה יתייחד למידת הרחמים… המוציא מעבדות לחרות" (רבנו-אוה"ח-הק').

"חותמו של הקב"ה – אמת" (רבנו יעקב אביחצירא).

בזכות מה ניגאל? "היום – אם בקולו תשמעו" (תהלים צה, ז).

רבנו-אור-החיים-הק' כותב על המפגש הראשון בין הקב"ה למשה, ובו מתגלה אליו במראה הסנה בשם הק' "אהיה אשר אהיה", וכך דברי קודשו: "ושם זה יתייחד למידת הרחמים, אשר הוא בחינת המוציא מעבדות לחרות".

 הוא מסתמך על המדרש: "שם שכולו רחמים גמורים, ויכולים להינצל אפילו שלא על פי זכויותיהם" (שמ' רבה ג, ו).

 רבנו יעקב אביחצירא כותב בספרו "פיתוחי חותם" לפרשת שמות כך: "וזהו המובן – אהיה אשר אהיה – דהיינו "אהיה" עם האדם ברעה, ואם חזר בתשובה – "אשר אהיה" – עמו בטובה, והוא הדין בהיפך … ולפיכך אמר לו "אהיה אשר אהיה" – לרמוז לו ש- אהיה * אהיה = אמת = 441", וזה חותמו של הקב"ה אמת.

משה הרי שאל את הקב"ה איך יתכן להיגאל עכשיו, הרי חלפו רק 210 שנות שיעבוד, ואמורים להשתעבד 400 שנה כפי שנגזר בברית בין הבתרים? הקב"ה ענה לו: "בני ישראל עמדו באמונתם ושמרו ברית קודש, ולפיכך נהפך להם ה', מדין לרחמים". ולא חס וחלילה שכאילו ה' חזר בדיבורו, אלא פעל בהתאם למצב עמ"י, היות וחותמו אמת.

השם 'אהיה' – מתייחס לעתיד כדברי רבי שמעון בר יוחאי: "בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו, שכינה עמהם … ואף לעתיד כשעתידים להיגאל, שכינה עמהם" (מגילה כט' ע"א). כלומר, השם הזה יצר עבורנו תקדים ותקווה שלא נתייאש בגלותנו הארוכה. בגאולת מצרים ה' הבטיח למשה במראה הסנה לגאול את בני ישראל. למרות זאת, הגאולה התעכבה במשך 6 חודשים בהם עם ישראל סבל קשות כאשר נדרשו לקושש תבן, ומשה נאלץ לחזור למדין עם אשתו ובניו למשך 6 חודשים נוספים.

העיכוב בגאולה, נבע מהשתמטות הזקנים מהמפגש עם פרעה מתוך חוסר אמונה ופחד, כך שהעיכוב בגאולה נבע מהם, אבל לעולם, חותמו של הקב"ה אמת.

לצערנו, גם גאולתנו מתעכבת בגלל מיעוט אמונתנו בגאולה.

 רבי יהודה הלוי כותב בספר הכוזרי (מאמר שני, כד): "אמר החבר… וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ "הִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ", וְ"הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדוֹם רַגְלָיו", וְ"הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן", וְזוּלַת זֶה, – אֶלָּא כְּצִפְצוּף הַזַּרְזִיר וְהַתֻּכִּי, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בָּזֶה וּבְזוּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ נְגִיד כּוּזָר."

כלומר, עלינו להתפלל לגאולה בכוונה מעומקא דליבא.

הרד"ק אומר שהגאולה מתעכבת בגלל ההשלמה של עם ישראל עם הגלות. בשביל להיגאל, צריך לרצות להיגאל, והוא הבסיס לגאולה גם בימינו.

 הגר"א אומר על הפסוק: "אני יהוה בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב), גם כשמגיע זמן הגאולה של "בעתה", יש להחיש אותה.

בעצם, ה' התגלה למשה בפרשת שמות בשם אהיה המדבר על העתיד, לעומת זאת בפרשתנו, ה' מתגלה אליו בשם הוי-ה שהוא מידת החסד, בה פרץ ה' את כל מסגרות הטבע והיכה במצרים 10 מכות, ע"י ניסים מעל הטבע.

הגאולה תלויה בנו, בבחינת הכתוב בתהילים: "היום – אם בקולו תשמעו", דבר הבא לידי ביטוי בסיפור המפורסם על רבי יהושע בן לוי שפגש את המשיח בשערי רומי. לשאלתו "מתי אתי מר", המשיח ענה לו: "היום". כאשר נשאל למחרת מדוע לא בא? הוא ענה שהוא מוכן ומזומן לבוא בכל יום, רק שישנה בעיה קטנה אותה עלינו לפתור והיא, לשוב אל צור מחצבתנו, ולהאמין בגאולה בבחינת, "היום – אם בקולו תשמעו" (תהלים צה, ז).

 על הפסוק: "אתה הוראת לדעת כי יהוה הוא האלהים – אין עוד" (דב' ד לה), אומרים חכמים: נסים מעל הטבע דוגמת הניסים  במצרים, לא יחזרו שנית בבחינת = "אין עוד" אלא, העולם יתנהל על פי נסים בתוך הטבע, בבחינת השם "אל שדי", כפי שהוסבר לעיל.

לעתיד לבוא בימות המשיח, יחזרו שוב הניסים הגלויים, ואת השם הויה שמו של הקב"ה, יהיה מותר להשמיע ולא רק לכתוב כפי שקיים כיום, כדברי הגמרא (פסחים נ ע"א): שואל  רבינא: "כתיב התם (שמות ג) "זה שמי לעלם", וכתיב "וזה זכרי לדר דר" – זה שם שאומרים אותו בפה, או שרק זוכרים אותו במחשבה?

על שאלת רבינא עונה רב אבהו: "אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא, אני ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת {אדני}. שם הוי-ה מותר בזכירה ובמחשבה בלבד. מותר לכתוב אותו, לראות אותו ולהרהר בו, אבל אסור להשמיעו בפה. את זאת לומדים מאופן כתיבת המילה "לעלם" בפס': "זה שמי – לעלם" בלי האות ו', דבר הרומז על העלם לעיתים.

לעתיד לבוא, בימות המשיח עליהם נאמר: "ימלוך יהוה לעולם אלוהיך ציון – לדור ודור הללויה (תהלים קמו י), וכן על פי הנביא זכריה בפרק האחרון המתאר את מלחמת אחרית הימים וגאולת עם ישראל, כאשר בסיומה, כל העולם יכיר במלכות שדי, בבחינת: "והיה יהוה למלך על כל הארץ – ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט).

 אז, גם יכתב שם השם ביו"ד ה"א, ויקרא ביו"ד ה"א.

להתענג באור החיים – ליום שבת קודש.

"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים.

והצלתי אתכם מעבודתם.

וגאלתיאתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים.

 ולקחתי אתכם לי לעם. והייתי לכם לאלהים.

וידעתם כי אני ה אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה

לאברהם, ליצחק וליעקב – ונתתי אותה לכם מורשה, אני יהוה" (שמ' ו, ו-ח)

ארבע לשונות הגאולה – ומשמעותם.

"והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי".

התנאי לגאולה וירושת ארץ ישראל – ידיעת ה',

בבחינת ו-י-ד-ע-ת-ם כי אני יהוה אלהיכם".

 כך היה בגאולת מצרים – וכך יהיה בגאולתנו (רבנו-אור-החיים-הק').

הקב"ה פורס בפני משה רבנו את תכנית הגאולה הכוללת יציאה משעבוד מצרים: "בזרוע נטויה ובשפטים גדולים", דרך קבלת התורה – "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים", וכלה בעליה לארץ ישראל – "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה… לכם מורשה אני יהוה".

משה מעביר את הבשורה לעם ישראל – "וידבר משה כן אל בני ישראל", אבל המסר אינו מחלחל לעם ישראל – "מקוצר רוח ומעבודה קשה".

הסיבה לכך, הם ידעו שהשעבוד חייב להימשך 430 = {גימטריה} "מ-ק-צ-ר, כפי שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים, וחלפו רק רד"ו = 210 שנים.

רבנו-אוה"ח-הק' מבדיל בין "קוצר רוח" ל"עבודה קשה". כלומר, לחץ העבודה הקשה והמפרכת, יצר אצלם קוצר רוח וחוסר סבלנות להקשיב לבשורת הגאולה על מרכיביה העתידיים והענקיים – קבלת התורה וכניסה לא"י.

וכלשון קודשו: "מקוצר רוחאולי כי לצד שלא היו בני תורה, לא שמעו… כי התורה מרחבת לבו של אדם.

ומעבודה קשה – זה יגיד כי מלבד צער העבודה עוד היה להם קוצר רוח. והטעם, בראותם כמה כבדה עליהם המלאכה – קצרה נפשם…".

רבנו כותב בהמשך, שישנה השפעת הנפש על הגוף כדברי הרמב"ם בנושא הרפואה ההוליסטית {השלמה}, המשלבת בין רפואת הנפש לרפואת הגוף, וכדברי הרמב"ם: "ובעבור זה ציוו הרופאים להשגיח בתנועות הנפשיות ולהסתכל בהן תמיד", בנוסף למחלות הגופניות אותן מזהה הרופא (רמב"ם. הנהגת הבריאות. ערך ז עמ' 60).

מדברי רבנו-אוה"ח-הק': "מקוצר רוחאולי כי לצד שלא היו בני תורה, לא שמעו...", ניתן להבין שרק אדם שיש לו אידאלים של התורה = כתורת חיים המרחיבה דעת, מסוגל לצלוח דרך ארוכה ורבת מכשולים כפי שקורה לעמ"י בימינו, החוזר לארצו ומאמין בגאולתו, למרות 2000 שנות גלות. בני ישראל האמינו בהתחלה למשה, אבל כאשר פרעה הכביד עליהם את העבודה עם התבן, הפסיקו להאמין.

בימינו, אנו מבינים שהגאולה באה קמעא קמעא כדברי רבי חייא הגדול לרבי שמעון בן חלפתא: "אדם גדול! כך היא גאולתם של ישראל, תחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת – היא רבה והולכת…" (ירו' ברכות א', הלכה א').

ניתן להוסיף, שרק כאשר לאדם יש משמעות בחיים,  הוא יוכל לצלוח את ה"תיקונים" להשגת המטרה.

לאור הנאמר לעיל, איך הקב"ה הוציא את העם ממצרים? על כך עונה רבנו-אוה"ח-הק':

"וידבר יהוה אל משה ואל אהרן, ויצום אל בנ"י ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בנ"י מארץ מצרים" (שמ' ו יג).

רבנו-אוה"ח-הק' מסביר את הביטוי "ויצום" – המליכם על בנ"י ועל פרעה. על דרך אומרם 'ויצוהו ה' לנגיד' (שמואל ל"א יג, יד). ומעתה, הנה מוראם על ישראל… לבל ימאנו לצאת, ועל פרעה לבל יעקב על ידם". כלומר, הוצאת בנ"י ממצרים, אינה תלויה ברצונם של בנ"י ושל פרעה.

הקב"ה מתגלה בעולמו בשלושה ממדים

  1. הממד הראשון האלוקי המתבטא ע"י התגלות ה' כבעל הכוחות שברא שמים וארץ – "בראשית ברא אלהים".
  2. הממד השני, גנוז בשם ש-די המשקף התגלות ה' בעולם, המזינה אותו כמו אימא המניקה את בנה. לכן, השם

 ש-די מלשון שד אישה המניקה את תינוקה בטפטוף איטי, אבל בטוח. כך הקב"ה מפרנס אותנו ודואג לנו.

 על כך, עלינו להודות לבורא עולם מידי רגע ורגע, על שגמלנו כל טוב. ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים.

  1. הממד השלישי גנוז בשם הוי-ה, כמנהיג השולט בממד הזמן – היה, הווה, ויהי-ה.

רבנו-אוה"ח-הק' קושר בין  ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי,  לא רק לגאולת מצרים, אלא גם לגאולות העתידיות: בבל, יוון, פרס, אדום. וכל אחת מהן, כנגד אחת מ-4 אותיות שם הוי-ה, כפי שרמוז בתחילת הפסוק "לכן, אמור לבני ישראל, אני יהוה {הוי-ה}". וכך הוא מתאר את שלבי הגאולה מן הקל אל הכבד:

"והוצאתיאתכם מתחת סבלות מצרים": הקלה בשעבוד לאחר מכת הדם.

"והצלתיאתכם מעבודתם": התנתקות לגמרי מהשעבוד.

"וגאלתי אתכם בזרוע נטויה": יציאת מצרים, קריעת ים סוף, והטבעת המצרים.

"ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים, וידעתם כי אני יהוה אלהיכם…": קבלת התורה בהר סיני.

רבנו-אוה"ח-הק' שואל: הרי הקב"ה הבטיח להביא את בני ישראל יוצאי מצרים לארץ ישראל ככתוב בהמשך: "והבאתי אתכם אל הארץ" (שמ' ו, ח).. בכל זאת, רואים אנו שכל הדור נהרג במדבר, ורק בניהם זכו להיכנס לארץ.

 תשובת רבנו: המילה "לכן" הפותחת את לשונות הגאולה, היא לשון שבועה. כלומר, הקב"ה נשבע בכך שרק אם  "נדע" את ה' בבחינת הכתוב "ו-י-ד-ע-ת-ם כי אני יהוה אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", אז יקיים בנו את הפסוק הסמוך "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי {לשון שבועה} לתת אותה לאברהם … ונתתי אותה לכם מורשה".

וכלשון קדשו: "אין לכן אלא לשון שבועה (שמואל רבה ו, ד). ונראה כי מקור החכמה נתחכם על קושיא זו, וקודם אומרו 'והבאתי אתכם וגו', פירוש – תנאי הוא הדבר, ובזה והבאתי וגו'. וזולת זה, אם תנאצו ה', אין כאן הבטחה זו. ואשר על כן, כתב פרט זה של ידיעת ה' {וידעתם כי אני יהוה אלהיכם"} וגומר באמצע הבטחות הטובות, ולא איחר ולא הקדים, לומר עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי. אבל פרט זה של הבאתם לארץ – תנאי הוא הדבר – 'וידעתם כי אני יהוה אלהיכם', אז 'והבאתי אתכם אל הארץ …'. וזולת זה – יהיה מה שיהיה" (שמות ו, ח).  

שלוש הגאולות הראשונות "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, הן גאולה חומרית.

הגאולה הרביעית "ולקחתי אתכם לעם", היא גאולה רוחנית ע"י קבלת התורה,

רק אחרי קבלת התורה, נוכל לזכות בארץ ישראל ככתוב בהמשך: "ונתתי אותה לכם מורשה".

מסר חשוב לדורנו:

רק אם "נדע" את האלוקים ונהיה עם ה', נוכל לרשת באמת את ארץ ישראל,

ואומות העולם יכירו בכך, ולא יריעו לנו, כפי שקורה כיום.

"ונתתי אותה לכם – מורשה אני יהוה" (שמות ו, ח).

 "תורה ציוה לנו משה – מורשה, קהילת יעקב" (דב' לג, ד).

ירושת ארץ ישראל, מול ירושת התורה.

בשני מקומות בתורה נכתבה המילה "מורשה". לגבי התורה נאמר: "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דב' לג, ד), ולגבי ארץ ישראל, נאמר בפרשתנו: "ונתת אותה לכם מורשה אני יהוה" (שמות ו, ח).

בשני הפס' הנ"ל, התרגום אונקלוס מתרגם את המילה "מורשה": "ירותא" = ירושה.

יוצא שהתורה וארץ ישראל, הן ירושה לכל אחד ואחד מעם ישראל

בנוסף לשני המקורות הנ"ל, המילה "מורשה" מופיעה עוד שבע פעמים בספר יחזקאל, בעיקר בהקשר לא"י.

רב יהודה בשם רב אומר: "כל המונע הלכה מפי תלמיד, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר: "תורה ציוה לנו משה – מורשה קהילת יעקב" – מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית" (סנהדרין צא ע"א).

הרמב"ם פסק: "בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן… כתר מלכות זכה בו בן דוד… כתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר: "תורה ציוה לנו משה ,מורשה קהלת יעקב"… לעולם יעסוק אדם בתורה, בין לשמה ובין שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" (רמב"ם ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ג, הלכות א, ה).

השאלה המתבקשת מההשוואה בין שני המקורות הנ"ל המדברים על ירושת התורה וירושת ארץ ישראל היא:

מדוע התורה מלווה את עם ישראל בארץ ישראל וגם בגלויות השונות והמשונות, כאשר עם ישראל נמצא בגלות  2000 שנה, יותר מאשר הזמן  ששהה בארץ ישראל? הרי את שניהם קיבלנו בירושה?

התשובה לכך היא: את התורה קיבלנו "כאיש אחד ובלב אחד" מתוך אהבה ואחדות, ואילו את ארץ ישראל קיבלנו מתוך בכי והתמרמרות, כמסופר בפרשת חטא המרגלים.

גם כיום, עדיין לא הפנמנו שא"י היא נחלתנו הבלעדית, וישנם כאלה המוכנים למסור חלקים ממנה, לאויבינו.

 רבנו-אוה"ח-הק' אומר על כך: "וישבתם לבטח בארצכםפירוש, שכל העולם יכירו וידעו כי היא ארצכם – ואין לזרים אתכם בה, ובזה לא יהיה לכם אפילו מיחוש, ותשבו בטח" (ויקרא כו, ה). רבנו אומר שנוכל לשבת "בטח" ולזכות בהכרה בינלאומית, ברגע שנפנים ונכריז מעל כל במה שזו "ארצכם" = ארצנו – שלנו, ולא נמשיך לטעון טיעונים מצטדקים ודמוגרפיים, שלא לדבר על וויתר על חלקי א"י משיקולים ביטחוניים, כאשר א"י היא: "ארץ אשר יהוה אלוהיך דורש אתה תמיד – עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דב' יא, יב).

רבנו-אוה"ח-הק' כותב על ביאתו לארץ: "באתי אל הארץ אשר נשבע יהוה לתת לנו, פירוש – הארץ אשר נשבע ה' שיתן לנו לדירתנו, למעט שאר הארצות" (דב' ג, יג). כך צריכים אנו להרגיש ולהצהיר, כלפי ארצנו.

תהליך הגאולה מכיל אורות וצללים.

למרות הצללים המלווים את גאולתנו,

 אורות הגאולה – זורחים ומאירים במנהרת הגאולה.

 "רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא שהיו מהלכים בתוך בקעת ארבל בהשכמת הבוקר קודם שהאיר היום, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא הגדול לרבי שמעון בן חלפתא: אדם גדול! "כך היא גאולתם של ישראל: תחילה קמעא קמעא. כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מה הטעם? "כי אשב בחושך, יהוה אור לי".

(וכן אנו מוצאים בנס פורים): תחילה "ומרדכי יושב בשער המלך", ואח"כ "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואח"כ: "וישב מרדכי אל שער המלך" ואח"כ: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואח"כ "ליהודים היתה אורה ושמחה, וששון ויקר"(ירו' ברכות פ"א א')

רואים אנו מפה, שהגאולה תבוא בהדרגתיות.

רעיון דומה שהגאולה תתגלה בשלבים, מופיע בזוהר הק' פרשת וישלח: "רבי יהודה פתח ואמר: "מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה, ברה כחמה, איומה כנדגלות" (שיר השירים ו, י).

מי זאת הנשקפה? אלו הם ישראל. בזמן שהקב"ה יעמידם ויוציאם מן הגלות, תחילה יפתח להם פתח של אור – דק מן הדק וקטן {כמו השחר}, ואח"כ יעמידם ויוציאם מן הגלות, וכך {בעתיד}, עד שהקב"ה יפתח להם שערים עליונים, פתוחים לארבע רוחות העולם…".

המלבי"ם אומר: 'מי זאת הנשקפה כמו שחר', שהשחר הוא המחבר יום ולילה, שאז רואים שקיעת הלבנה ויפיה, וזריחת השמש בהדרה, והיא דומה כשני המאורות הנראים בעת איילת השחר, שהיא יפה כלבנה וברה כחמה, וגם היא איומה כנדגלות, כהמון כוכבים וצבא השמים המתנוצצים בעת השחר". כך תהיה הגאולה.

"כה אמר יהוה אלהי העברים:

שלח את עמי ויעבדוני…

ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שמ' ט, יג-טז).

מטרת מכות מצרים – חיזוק האמונה בה'.

"כל העולם יספרו את גודלו אשר עשה ה' – לממאן בדברי" (רבנו-אוה"ח-הק' ט, טז).

"לחזק האותות שהם עיקר האמונה – בלב ישראל"

 כהכנה לקבלת התורה (רבנו-אוה"ח-הק'. י, ב).

לאחר המראה בסנה, הקב"ה מתגלה שוב למשה, ומצווה אותו ללכת לפרעה, כדי לשחרר את עמ"י.

במפגש הראשון עם פרעה, משה אומר לו: "כה אמר יהוה אלהי ישראל: שלח את עמי ויחוגו לי במדבר". פרעה עונה לו: "מי ה' אשר אשמע בקולו… לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח" (שמ' ה א-ב). כפירה גמורה.

במכת הברד, החותמת את שבע המכות בפרשתנו, משה אומר לפרעה: "כה אמר יהוה אלהי העברים: שלח את עמי ויעבדוני… ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שמ' ט, יג-טז).  לאחר המכה, פרעה כבר נכנע ואומר: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק, ואני ועמי הרשעים" (בר' ט כז). מעבר הדרגתי מכפירה גמורה להכרה בה', ככל שהמכות מתעצמות.

רוב הפרשנים שואלים: למה היה צורך בעשר מכות? התשובה מופיעה לאורך עשר המכות: "וידעו מצרים כי אני יהוה, בנטותי את ידי על מצרים" (שמ' ז, ה). בהמשך נאמר: "למען תדע – כי ליהוה הארץ" (שמ' ט, כט).

רבנו-אוה"ח-הק' מתמצת את מטרת המכות כך: "ירצה, בעבור הראותך את כוחי, אתה שאמרת מי ה'. ולמען ספר שמי באמצעותך בכל הארץ. פירוש: כל העולם יספרו את גודלו אשר עשה ה' לממאן בדברי" (שמות ט, טז).

אכן, בשביל להגיע למטרה הנ"ל, היה צורך בעשר מכות מדורגות, כאשר בכל שלב, פרעה וחרטומיו מפנימים את מלכות ה' בעולם, אם כי לא לאורך זמן, כדברי רבנו אוה"ח הק' בהמשך.

רבנו-אוה"ח-הק' אומר: גם במכת הברד, דברי האמונה מצד פרעה, הם רק מהשפה ולחוץ, וכדברי קודשו: "ואתה ועבדיך – ידעתי כי טרם תראון מפני ה' אלוקים' – פירוש: יודע אני כי קודם שתסתלק המכה – אתם יראים את ה' ואומרים ה' הצדיק וגו'. אבל אחר כלות המכה ותראו הרווחה – תוסיפו למרוד כבתחילה. וכבר נהגת כן עמי שתסכים על שילוח העם קודם כלות המכה, ואחר כלות – תכביד לבך" (שמ' ט, ל).

לכן יש צורך בשלוש המכות הנוספות בפרשת "בא".

 פרשת "וארא", מתארת את שבע המכות הראשונות במצרים, ופרשת "בא" את ג' המכות האחרונות.

מהלך מכות מצרים נמשך שנה כדברי המדרש: "מכות מצרים – י"ב חודשים, שנאמר: 'ויפץ העם' וגו' (שמ' ה, י"ב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן. לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חודש" (סדר עולם רבה פרק ג').

התהליך החל מהמראה בסנה שנמשך שבעה ימים: טו – כא בניסן, בהם ניסה הקב"ה להשפיע על משה רבנו לבצע את השליחות. בכל חודש הייתה מכה אחת, החל מחודש תמוז בו החלה מכת הדם. בחודש אב – מכת הצפרדע, וכן על זה הדרך, כאשר בליל ט"ו בניסן, הייתה מכת בכורות, שחתמה את עשר המכות. למחרת, יציאת מצרים.

רבנו-אוה"ח-הק' מסביר את ההדרגתיות בעשר המכות (שמ' ח, ד).

א. דם: הפכה את מימי מצרים לדם, והרגה את הדגה, דבר שגרם לסירחון היאור. פרעה לא פנה אל משה להתפלל, היות ויכל להשיג מים בסביבת היאור, או לקנותם מישראל.

ב. צפרדע: גרמה לרעש מחריד, ואף נכנסה במעיהם. לכן, פרעה ביקש שיעתירו לה' להסרתה, ואף היה מוכן לשלוח את עמ"י לזבוח לה': "העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני {ממעי} ואשלחה את העם ויזבחו לה'" (ח, ד).

ג. כינים: המכה נעשתה ללא התראה. הכינים פגעו באדם ובבהמה. החרטומים הודו: "אצבע אלהים היא". לא היה בה סכנת מוות, לכן 'ויחזק לב פרעה'.

ד. ערוב: תערובת של חיות רעות שטרפו במצריים. הקב"ה מפלה בין עמ"י למצרים: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר שם עמי… למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ" (ח, יח). גם פה פרעה אומר למשה: "לכו זבחו לאלהיכם בארץ" (ח, כא). כלומר, בארץ מצרים, דבר שמשה רבנו מתנגד אליו. בעקבות כך, פרעה מאשר לצאת לזבוח במדבר. – "אנוכי אשלח אתכם… רק הרחק לא תרחיקו ללכת, העתירו בעדי" (ח, כד).

ה. דבר: מכת הדבר, חיסלה את כל המקנה. גם פה, הקב"ה הפלה בין עמ"י למצרים. בגלל שהייתה רק במקנה, הוא לא ביקש רחמים.

ו. שחין: שחין פורח הגורם לאבעבועות באדם ובבהמה. לא הייתה בו סכנה, לכן לא ביקש ממשה להתפלל.

ז. ברד: ברד עם אש בתוכו, דבר שחיסל את האדם והבהמה בחוץ, ושבר את העצים. גם פה הקב"ה הפלה בין עמ"י למצרים. פרעה מתקפל ואומר: "חטאתי הפעם, יהוה הצדיק, ואני ועמי הרשעים" (בר' ט כז).

ח. מכת הארבה – "פיו ענה בו כי מה שנתרגש הוא לצד שירא יראת מות, דכתיב: 'ויסר מעלי רק את המוות הזה".

ט. מכת החושך – "לא ראינו לו שביקש ממשה להתפלל, כי בג' ימים ראשונים, היה מדליק עששיות… ובג' ימים שניים שהיה חושך ממושש ולא קמו איש מתחתיו – לא היה מציאות לו שילך אדם לקרוא למשה" כדברי קדשו.

י. מכת בכורות – החותמת את עשר המכות. בעקבותיה, פרעה שולח את עמ"י מארצו.

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב (ההגדה של פסח).

להלן, חלוקת עשר המכות לשלוש קבוצות, היא חלוקה מהותית ופסיכולוגית שמטרתה, לחנך את המצריים ועמ"י.

הקבוצה הראשונה: דם, צפרדע, כינים: המשותף להן עפ"י "הנתיבות שלום", שהן עולות מלמטה למעלה.

 הן גם מסמלות "מידה כנגד מידה". במה שהם פגמו – הם נענשים.

 דם: המצרים הרגישו עליונות, בגלל היאור שסיפק להם מים ללא הגבלה. הם אף הפכו אותו לאליל – "לי יאורי ואני עשיתני" (שמ' י, כ"א). ע"י מכת הדם, הנילוס הפך לנהר של דם, כאשר עמ"י יכל להמשיך לשתות מים בניגוד למצרים, דבר הבא לבטא, שהיאור שייך לקב"ה. זה גם עונש על הדם הרב של ילדי ישראל שהוטבעו ביאור.

צפרדע: המצרים בקשו למחוק את הזהות היהודית, והקב"ה שלח להם צפרדעים חסרי זהות, היות וכולן דומות.

כינים: המצרים השפילו את עמ"י בכך שנתנו עבודות נשים על גברים ולהיפך וכו', לכן, גם הם הושפלו ע"י יצורים קטנים וחסרי זהות, בהם עשו שפטים.

את ג' המכות הנ"ל עשה אהרן ולא משה, כדי ללמדנו את חשיבות הכרת הטוב גם לדומם. מי היאור הצילו את משה, וגם הצפרדעים קשורות למים. הכינים קשורות לעפר בו טמן משה רבנו את המצרי.

הקבוצה השניה: ערוב, דבר, שחין:  עפ"י ה"נתיבות שלום", המשותף למכות הנ"ל, שהן על האדמה, בגובה העולם.

ערוב: הקב"ה מוכיח להם שהם אינם אדוני הארץ, והם כחיות המדבר חסרי הבית.

דבר: מכת מוות לבהמות ששימשו כלי תחבורה וכו', דרכן יצרו את שעבוד עמ"י.

שחין: פצעי עור מגרדים ומכאיבים – כנגד עינוי הגוף של עמ"י.

הקבוצה השלישית: ברד, ארבה, חושך, בכורות: עפ"י ה"נתיבות שלום", המשותף להן, שהן באות מלמעלה למטה.

ברד: מכת הברד שילבה בין מים ואש, דבר המשקף את חוסר השליטה בה התגאו המצרים על עמ"י.

ארבה: החגבים שכיסו את עין הארץ, נראו כשטיח אחד ענק של יצורים חסרי זהות, כפי שהתנהגו כלפי עמ"י.

חושך: היה להם חושך ממשי ככתוב "וימש חושך" (שמ' י, כא), דבר שגרם להם חוסר תנועה, וחוסר אונים.

בכורות: מכת המחץ הזו, חתמה את עשר המכות. הבכור מסמל את מעמד ההנהגה בעולם בו התגאו המצרים, ולכן שעבדו אחרים. זה מסביר מדוע הבכורים המצריים שימשו ככמרים לעבודה זרה.

המכה הנ"ל מוכיחה, שרק הקב"ה מנהיג את העולם, ורק הוא יכל לדעת מי בכור ומי לא, כאשר הרג את הבכורים.

המסר האמוני והחינוכי של מכות מצרים:

הקב"ה מנהיג את עולמו, ואין בלתו. לכן, אין לשעבד איש, היות וכולנו בניו של הקב"ה.

 הגמרא: "חייב כל אדם לראות את עצמו – כאילו הוא יצא ממצרים". להפנים את המסר האמוני של יציאת מצרים.

מסר נוסף: פרעה מבטיח לשחרר את עמ"י עקב לחץ המכות, כדברי רבנו-אוה"ח-הק', ומתחרט כאשר המצב רווח לו.

התופעה הנ"ל יכולה לקרות לכל אחד מאתנו. כאשר אנו במצוקה, אנו מתפללים מעומקא דליבא,

וכאשר הקב"ה משפיע עלינו מטובו, שוכחים אנו מהר, את מטיבנו.

"טוב להודות ליהוה ולזמר לשמך עליון. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהלים צב, ב-ג).

"ביום ההוא – אצמיח קרן לבית ישראל…"

(יחזקאל כט, כא. הפס' החותם את הפטרת "וארא" – בה החלה גאולת מצרים).

"מצמיח קרן ישועה".

רבנו-אור-החיים-הק' עבר בדרכו לירושלים דרך אלג'יר, שם זיכו אותו

 הרבנים הגאונים יהודה עייאש ויצחק שורקי ע"ה, בהסכמה לספרו "אור החיים" וכך כתבו:
 "החותמים לכבוד התורה,

חמישה ימים לחודש אייר שנת אצמי"ח קר"ן = {תצ"ט} לבית ישראל"{1739}.

אכן, הקב"ה השרה עליהם את רוח קודשו – לרמוז לדורנו את נבואת אתחלתא דגאולה (יחזקאל כט, כא):

"ביום ההוא – ה' אייר – אצמיח קרן לבית ישראל".

יום העצמאות של מדינת ישראל

 (ע"פ עטרת חכמים לרבנו-אוה"ח-הק' מאת הרה"ג אליהו רפאל מרציאנו שליט"א רב ביכנ"ס "זהר מיכל" בחומת שמואל)

להתבשם באור החיים – למוצש"ק.

"אור זרוע לצדיק"

לזקן המקובלים – הרה"צ רבי יצחק כדורי ע"ה.

יום ההילולה שלו – כט' טבת

"הצדיק גוזר – והקב"ה מקיים"(מ"ק טז ע"ב. ושבת סג ע"א).

הרב יצחק כדורי ע"ה – המכונה "זקן המקובלים", נולד ביום ט"ז בתשרי תרנ"ט (1898) בבגדד שבעירק, ונפטר ביום כ"ט בטבת תשס"ו, ערב ר"ח שבט  (28/1/2006), בגיל 106. הוא נחשב לגדול המקובלים בדורו, וזכה בשנותיו האחרונות לתואר "זקן המקובלים". לידתו הייתה, ביום האושפיזין של יצחק אבינו, ולכן נקרא בשם יצחק.

אביו שהיה סוחר בשמים, שלח אותו ללמוד ב"מדרש בית זלכה" – בית המדרש של חכמי העיר. כילד, הוא פגש את גדול המקובלים רבנו "הבן איש חי" שבירך אותו שיהיה גדול בתורה. מגיל צעיר, הוא נחשב לעילוי בתורה.  

בשנת 1922 בימי העלייה הרביעית, הוא עלה לארץ ולמד בישיבת "שושנים לדוד", וכן בישיבת "פורת יוסף" שבעיר העתיקה בירושלים אצל המקובל הרה"צ אפרים כהן ע"ה, אביו של ר"י "פורת יוסף" הרה"ג שלום כהן שליט"א.

 בין חבריו ורבותיו ללימוד הקבלה, ניתן למנות את הרה"ג רבי עזרא עטיה ר"י פורת יוסף, חכם ששון מזרחי ע"ה מחבר "באתי לגני" ה' חלקים, חכם סלמאן אליהו ע"ה – האבא של הרבנים מרדכי ונעים אליהו ע"ה, חכם יעקב מונסה ע"ה, חכם אברהם בראזני ע"ה, חכם יהושע שרבאני ע"ה וכו'.

בין תלמידיו בקבלה, ניתן למנות את המקובלים: הרב יעקב עדס הנחשב כיום לאחד מגדולי המקובלים, הרב שמואל דרזי, הרב שלמה ועקין, הרב בניהו שמואלי – ר"י המקובלים "נהר שלום", הרב יוסף בראל וכו'.

הרב התפרנס מעבודתו ככורך ספרים בשכונת הבוכרים בירושלים, שם התגורר. בהמשך, הוא ייסד את ישיבת המקובלים "נחלת יצחק", בראשה עמד בנו חכם דוד כדורי ע"ה.

בחודש אייר תשמ"ט 1989 נפטרה אשתו, ובשנת 1993 כשהוא בן למעלה מתשעים, נישא לדורית בן יהודה, חוזרת בתשובה שהייתה אז בת 42 לערך. לרב כדורי נולדו מרעייתו הראשונה שני ילדים: רחל ודוד ע"ה.

חמש שנים לאחר פטירתו, התפרסמה "המחברת הסודית" של הרב כדורי ע"ה, העוסקת בקמיעות, סגולות ותורת הקבלה בכלל. את "המחברת", ההדיר תלמידו המקובל הרה"ג הרב יעקב עדס שליט"א, והוציא אותה לאור בשישה כרכים, תחת השם "קדושת יצחק".

כאשר ביקר הרב כדורי ע"ה אצל האדמו"ר רבי מנחם מנדל מליובאוויטש ע"ה בניו – יורק, האדמו"ר אמר לרב שהשם "כדורי" רומז לכך, שעקב גדולת נשמתו, הוא משפיע על כדור הארץ.

הרב כדורי ע"ה, התפרסם כעושה נסים ונפלאות,

סיפורי מופתים על אנשים שנושעו מברכותיו.

הרב כדורי ע"ה עשה לילות כימים כדי לעזור לכל יהודי באשר הוא, והכל מתוך סבר פנים ומאירות, כשחיוך נסוך על שפתיו.  אני זכיתי להתברך על ידו מספר פעמים, ואף לקבל ממנו עצות מחכימות.

כאשר בקרתי אצלו בפעם הראשונה בשכונת הבוכרים, הוא יעץ לי כהאי לישנא: "הייעוד שלך בחיים הוא להפיץ תורה בעמ"י, ואל תתעסק בדברים אחרים, ובירך אותי שאצליח בלימוד תורה והפצתה".

בשנותיו האחרונות, חלמתי שאני עומד מולו בישיבתו הרמתה "נחלת יצחק", כשהוא יושב בשולחן הנשיאות עם עוד רבנים. הוא סימן לי לגשת אליו, ונתן לי בקבוק יין.

שבוע אח"כ, הזדמן לי להתפלל מנחה של שבת בבית המדרש של הרב. בתפילה, יצא לי לשבת ליד בנו של הרב, חכם דוד ע"ה. היות והכרתי אותו משנים עברו, סיפרתי לו על החלום. חכם דוד הזמין אותי לבוא לרב במוצ"ש לברכה, וגם לקבל ממנו בקבוק יין עם ברכתו, כפי שהיה בחלום.

במוצש"ק, הגעתי לרב שישב ולמד בספר ה"בן איש חי". חכם דוד סיפר למו"ר אביו על החלום, והרב לקח בקבוק יין אותו בירך, ומסר לי אותו. הוא גם בירך אותי שאמשיך ללמוד וללמד תורת אלוקים חיים של רבנו-אור-החיים-הק', וכן להפיץ את תורתו.

בשו"ת "דברי יצחק" על הרב כדורי ע"ה, הובאו פסקי הלכה של הרב, וכן סיפורים של אנשים שזכו להיוושע בזכותו. שווה לעיין בספר המשקף מעט מגדולתו של רבנו הגדול חכם יצחק ע"ה, בתורת הנגלה ותורת הנסתר.

אחרי פטירתו של האדמו"ר רבי מאיר אביחצירא ע"ה בנו של "בבא סאלי" ע"ה, אמר הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך ע"ה לידידיו המקובלים, שהכוחות הרוחניים של רבי מאיר, עברו לכורך.

תחילה לא הבינו מזה הכורך, אבל שבוע לפני פטירתו, אמר לרבי א"י שליט"א: מעתה, אל תבוא אלי להתברך, אלא לך לרבי יצחק הכורך, ותדע לך שמהשמים העבירו את כוחו של הצדיק רבי מאיר אביחצירא לרבי יצחק כדורי.

רבי י"ק הגבאי של הרב כדורי מספר, שהרב קיבל את הקהל בסבר פנים יפות. כאשר הרב בירך ברכה קצרה, סימן שלא יהיה נס. אבל אם בירך ברכה ארוכה, או כתב קמיע – סימן שיהיה נס, והבעיה תיפתר.

אדם חשוך בנים, הגיע לרב וביקש ברכה להיפקד בזרע של קיימא. הרב שאל אותו אם הוא מניח תפילין. האיש ענה שאין לו כסף לקנות תפילין. הרב ביקש שיכתבו לו המחאה בנקאית לקניית תפילין, אבל כהלוואה לשנה. האיש קיבל על עצמו להניח תפילין. אחרי שנה, האיש נפקד בבן זכר. את ההלוואה החזיר, אבל התפילין ובנו – נשארו אתו.

הרב החליט יום אחד לנסוע לאילת, היות וראה ברוח קודשו שעלולה להתרחש רעידת אדמה בעיר. הרב טס לאילת, שם עשה תיקון גדול. לאחר גמר התיקון , הרב הודיע להם שרעידת האדמה תהיה בירדן, במקום באילת, וכך היה.

הרב כדורי ע"ה, זכה לתהילת עולם עקב גדלותו בתורת הנגלה ותורת הנסתר.

 ועוד יותר, עקב מידת הענווה בה היה מעטר,

ומאור פניו המאירות, בהם קיבל כל אחד שבא להתברך,

 החל מהאדם הפשוט, וכלה בראשי ממשלה.

בברכת תורת אלוקים חיים – וגאולה קרובה מתוך חסד ורחמים.

 משה אסולין שמיר.

לע"נ מו"ר אבי הצדיק רבי יוסף בר עליה ע"ה. סבא קדישא הרב הכולל חכם אברהם בר אסתר ע"ה. זקני הרה"צ המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה.

א"מ הצדקת זוהרה בת חנה ע"ה. סבתי הצדקת חנה בת מרים ע"ה. סבתי הצדקת עליה בת מרים ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה.

הרב המלוב"ן רבי יחייא חיים אסולין ע"ה, אחיינו הרב הכולל רבי לוי אסולין ע"ה. הרב הכולל רבי מסעוד אסולין ע"ה – חתנו של הרה"צ רבי שלום אביחצירא ע"ה. רבי חיים אסולין בן מרים ע"ה. הרה"צ חיים מלכה בר רחל, הרה"צ שלמה שושן ע"ה, הרה"צ משה שושן ע"ה. צדיקי איית כלילא בתינג'יר ע"ה, צדיקי איית שמעון באספאלו ע"ה.

לבריאות איתנה למשה בר זוהרה נ"י, לאילנה בת בתיה. לקרן, ענבל, לירז חנה בנות אילנה וב"ב. לאחי ואחיותיו וב"ב.

לברכה והצלחה בעזהי"ת להוצאת הספר "להתהלך באור החיים", מתוך הידור בעיצוב ובעימוד, ללא שגיאות בתוכן, בסגנון, בתחביר ובלשון. וכן מתוך עיטור בהסכמות טובות ומפרגנות.

 

 

 

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

ינואר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר