ArabicEnglishFrenchHebrewPortugueseSpanish

מרכז זלמן שזר


הפזורה היהודית ספרדית אחרי הגירוש

הן בשל קרבתה הגיאוגרפית והן בשל הזיקה הפוליטית והתרבותית שהתקיימה במשך מאות בשנים בין ארצות המגרב לבין ספרד, צפון אפריקה שימשה בכל הזמנים ארץ מקלט ליהודי חצי האי האיברי, שנאלצו בשל תהפוכות ההיסטוריה לעקור מארצם.

המקרה של יהודי קטלוניה ומיורקה, שגורשו ב 1391 ובאו להתיישב בהמוניהם באלג'יריה, ידוע היטב. וכן ידועה שהותו של הרמב"ם בפאס באמצע המאה ה – 12, לאחר שנאלץ להימלט מפני הרדיפות של המייחדים בספרד ועבר למרוקו לפני שהתיישב במצרים.

כמו כל נתיב ראוי לשמו, הציר ספרד-מגרב לא היה חד סטרי, מאז הימים הראשונים של הכיבוש הערבי במאה השביעית עברו דרכו יהודים רבים מצפון אפריקה, בני כל המעמדות :  בעלי מלאכה, קבצנים ורוכלים, שחיפשו אופקים חדשים לחייהם. שליחים ושגרירים מטעם שליטי ארצות המגרב, וכן רבנים ותלמידי חכמים, שביקשו להרוות את צימאונם בישיבות הספרדיות או שרצו להפיץ בקרב אחיהם מן הצפון את ידיעותיהם שרכשו אצל מורים בפס, בדרעה, בסיג'למאסה, בתאהרת , במהדיה ובקאירואן.

הפזורה היהודית ספרדית אחרי הגירוש

מסורת זו של קשר הדדי בין הקהיליות היהודיות משני עברי בים התיכון נמשכה חרף כל הקשיים עד סמוך מאוד לגירוש ספרד ב 1492. הרבנים חיים גאגין וסעדיה אבן דאנאן, שניהם יוצאי פאס חיו בספרד עד לגירוש. משעזבו הראשון, רבי חיים גאגין, את קסטיליה והשני, רבי סעדיה אבן דנאן, את גרנדה, שבו שניהם לפאס שבה הייתה להם השפעה עצומה על האוכלוסייה בעיר, הן על המגורשים והן על התושבים.

רבי חיים גאגין – אחת המשפחות המפוארות ביותר בתולדות ישראל בצפון אפריקה ובספרד היא משפחת גאגין שהעמידה רבנים רבים ואישי ציבור. ראשון למשפחה זו הידוע לנו בשמו הוא רבי חיים גאגין, יליד פאס אשר במרוקו בשנת ר"י . בגיל צעיר נדד מצפון אפריקה לספרד ושם למד תורה אצל רבי יצחק אבוהב, גאונה האחרון של קסטיליה ואצל רבי יוסף עוזיאל. מסתבר שברח מפאס בפרעות של שנת רכ"ה שבהן, לפי עדות אחת, נרצחה כמעט כל האוכלוסייה היהודית בפאס.  

זיקה הדדית בין שני עברי מיצרי ג'יברלטאר לא הייתה כמובן מוגבלת ליהודים בלבד, ואין להפרידה מן הקונטקסט הגיאופוליטי שלה : אחרי הכול, אנדלוסיה והמגרב היוו במשך זמן רב יחידה פוליטית ותרבותית אחת. ובשיאה של הרקונקיסטה – כיבוש מחדש של ספרד על ידי הנוצרים מידי המוסלמים – שבמהלכה איימו הנוצרים להשליך את המוסלמים של ספרד אל מעבר לים, אלה הפנו את בקשותיהם לעזרה למלכויות פאס, תלמסן ותוניס.

טבעי אפוא שהמלך האומלל בועבדיל, אחרון שליטי גרנדה הנאציים, רצה להגיע לתלמסן לאחר נפילת גרנדה. יתרה מזו, לא רק ספרדים מוסלמים פגשו המגורשים היהודים בצפון אפריקה, אלא אף את ספרד עצמה, שכן לא עבר זמן רב אחרי שהניחו רגליהם על אדמת המגרב, ומלכי ספרד שלחו את צבאם לכבוש כמה מערי החוץ של אלג'יריה, תוניסיה ולוב, כאשר בכל מקום שבו נחתו הם רדפו את הקהילות היהודיות שנקרו על דרכם וטבחו בהן באכזריות רבה. כך זה היה באוראן, בבוג'י ובטריפולי בין 1501 ל 1510, וכך יקרה ב 1535 ליהודי תוניס, ב 1541 ליהודי תלמסן וב 1550 ליהודי מהדיה – עיר חוף דרומה לעיר תוניס אשר בתוניסיה.

הפזורה היהודית ספרדית אחרי הגירוש

אלקאסר – alcazar

או בשמו המלא, ארמון המלכים הנוצריים, נבנה בשנת 1328 על ידי אלפונסו ה-11 על בסיס מבצר אמיי עתיק. המלכים פרננדו ואיזבל השתכנו בו ותכננו את מהלכיהם הצבאיים לקראת כיבוש גרנאדה מידי המורים ב-1492. בועבדיל המלך, "אל ריי ציקו", שליטה המורי האחרון של גרנאדה נכנע ומסר את מפתחות העיר לידי המלכים פרננדו ואיזבל ונכלא בארמון

. קולומבוס המפורסם ביקר בארמון, כדי לדווח לאיזבל על התקדמות הכנותיו לקראת הפלגתו מערבה. במשך 300 שנים שימש הארמון את ראשי האינקוויזיציה. המבצר מאופיין בחומותיו העבות ובשלושת מגדליו, שהמפואר בהם הוא מגדל האריות, המשקיף על העיר ובו משובץ גם שער האריות, שהוא הכניסה לארמון. כדאי ליעד את מרבית הזמן לביקור בגני הארמון – גנים מרהיבים בסגנון ערבי משובצים בבריכות, במזרקות, מרחצאות מוריים, סרקופג רומי משלהי המאה ה-2, פסיפסים רומיים וחצרות בסגנון מוסלמי.

 

               1 –   גולי ספרד במגרב – דיוקנה של הגירה.  הפזורה היהודית

בשעה שאין תמימות דעים בין החוקרים באשר למספר הכולל של היהודים שעזבו את ספרד, אין כל אפשרות סבירה לדעת את מספרם המדויק של המגורשים שבאו להתיישב במגרב. עם זאת ביון אם מספרם 20.000, 30.000 או 40.000 ( מתוך בך הכול כולל של 160.000 עד 250.000 ) על פי ההערכות הרווחות ביותר, ניתן לקבוע את שלוש הקביעות שלהלן.

1 – מספר המגורשים שהגיעו למגרב, הגם שהוא עולה על מספר הגולים שהגיעו לאיטליה, קטן במידה רבה מזה של היהודים הספרדים שעברו לפורטוגל – כ 80.000 – ומזה אלה שהלכו להתיישב בטורקיה ובשטחים שבשליטה עות'מאנית, כולל מצרים וארץ ישראל כ – 40.000.

2 – משולש ארצות המגרב – מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה – מרוקו היא זו שקלטה את המספר הגדול ביותר של מגורשי ספרד ב- 1492, ובכך מילאה תפקיד דומה לזה של אלג'יריה בזמן " בגירוש הקטן " של 1391 ( קנ"א ).אמנם לא כל המגורשים נשארו במרוקו, אבל בכך אין לגרוע מן העובדה, שמשולש קהילות צפון אפריקה, הקהילה המרוקאית הייתה זו שהושפעה ביותר מן המפגש עם מגורשי ספרד.

3 – המגורשים הגיעו לצפון אפריקה החל מחודש יוני 1492 – בהתאם לפקודת הגירוש. הם באו טיפין טיפין ולא בגל אחד, והגירתם נמשכה ללא הפסק עד לאמצע המאה ה- 16 , עם תקופות שיא אחדות בקיץ ובסתיו 1492, ואחר כך לאחר שמד פורטוגל ב 1497, ואחרי כינון האינקוויזיציה בליסבון ב – 1536.

רשימת הנושאים באתר

אפריל 2014
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 40 מנויים נוספים