מורשת יהדות מרוקו

בראשית 1924 הגיע הלפרין לקזבלנקה, נפגש עם טורס והושג תיאום בין שני האישים, לגבי הפעילות הציונית. בקזבלנקה נאם בחודש הארגון שנקבע לאייר תרפ״ו, במועדון של בוגרי בתי הספר של כי״ח בקזבלנקה, מקום שמשך אוהדי הציונות. סיפר על החלוצים בארץ, העמלים לפיתוחה, ודיבר על החשיבות של חינוך מקצועי. תבע כי הנוער היהודי במרוקו יעסוק בעבודה יצרנית, וילמד חקלאות. הוא נאשם במיליטנטיות ציונית. אמר כי כולנו מודעים לחשיבות החינוך המקצועי. באפריל 1926 הוציא לאור את הפרסום הרשמי הראשון של הארגון הציוני במרוקו. לפני שנת 1936 לא היתה הצלחה בתביעותיו, לא הסתפק בפעילותו בקזבלנקה, ועבר מעיר לעיר במרוקו. הועד הפועל בקזבלנקה הציע להרחיב את מסגרתו ע״י צירופם של נציגים נוספים מערים אחרות במרוקו.

בין האישים שתמכו בציונות בקזבלנקה היה הרב דוד דהאן, חבר בבית הדין בקזבלנקה, יוסף המון ראש חברת ׳גמילות חסדים׳ בעיר זו, דוד אזאגורי בתפקיד הנ״ל, ועוד ארבעה שמות של יהודים בקזבלנקה. כאשר הצליח שליח קרן היסוד נתן הלפרין לקבל רשות מהממשל הצרפתי לערוך מגבית לקרן, חל שינוי גם מצדו של זאגורי, לטובת הפעילות הציונית. הוא שיתף פעולה עם הלפרין, ונלווה אליו במסעותיו בקהילות מרוקו, ואף עזר לו באיסוף תרומות לקרן היסוד. בדברי פתיחה שנשא זאגורי ב-15 במרס 1927 באסיפה להתרמה לקרן היסוד, בה השתתף עו״ד פ׳ קורקוס, אמר בין השאר: ׳אני מבטיחך עו״ד קורקוס, כי מעולם לא שכחנו, כי יהודי קזבלנקה מודעים לחובותיהם לאחיהם, ובשמחה של אמת יתרמו את תרומתם הצנועה לבנין הבית הלאומי בארץ ישראל׳, כך כתב יחיא זאגורי ללשכת קרן היסוד ב-15 במארס.1927

תביעה לרפורמות בחינוך למען הציונות

המוסדות המרכזיים של התנועה הציונית ביקשו לחזק את הפעילות הציונית במרוקו, וגילו נכונות להיענות לדרישותיהם של ציוני מרוקו באמצעות שליחים, גם אז לא גדלה הפעילות הציונית. הדבר הניע את הפעילים הציוניים לצאת למאבק, על מנת להביא לרפורמות בחינוך היהודי, ולמודרניזציה בחיי הקהילה. לדעתם, היה זה צעד ראשון והכרחי להכשרתם של יהודי מרוקו לקבל את הציונות כתנועה לאומית מדינית, ולהשתתפות פעילה בתנועה הציונית. מר בן אסאראף מקזבלנקה, כתב על כך ללשכת ׳קרן היסוד׳ בלונדון ב־7 באפריל 1926. גם הרב יעקב משה טולידאנו, כתב על כך בי״ד אייר תרפ״ז, 4 במאי 1927 מטנג׳יר, למנחם אוסישקין, בו הוא מציע לייסד במרוקו עיתון עברי שיכלול תעמולה על ארץ ישראל והקק״ל.

תחרות בין עיתונים

עיתונם של חסידי צרפת וכי״ח במרוקו בשם L'Union Marocaine פרסם ידיעות על ארץ ישראל, ועל התנועה הציונית. הויכוחים עם עיתונה של הקבוצה הציונית בקזבלנקה Illustre L'Avenir תרמו להפצת הציונות בקרב אינטלקטואלים בקזבלנקה, ובמרוקו בכלל. את נהייתם של הצעירים היהודים במרוקו לרעיון הציוני תיאר ש״ד לוי, האיש המרכזי בארגון הציוני במרוקו בין השנים 1945-1925. במכתב שיצוטט להלן.

שמואל דניאל לוי פעיל ציוני במרוקו

שמואל דניאל לוי, יליד תיטואן בדצמבר שנת 1874, קיבל חינוך צרפתי ושלט בספרדית. הוא היה בעל נתינות זרה. בין השנים 1902-1900 ניהל את בית הספר של כי״ח בקזבלנקה, עסק עשר שנים בהוראה. בשנת 1903 הצטרף ל- Jewish Colonization Association שנוסד ב-1901, כדי לעודד עיסוק בחקלאות על ידי יהודים. נשלח על ידי ארגון זה למושבה חקלאית בארגנטינה, שעובדה על ידי פליטים יהודים מרוסיה. שם היה מנהל בית ספר במשך עשר שנים. לאחר שחזר למרוקו ב-1913 בחר לגור בקזבלנקה, וכאן שקע בפעילות יהודית וציונית. מאז 1913 היה חבר בתאים ציוניים קטנים שפעלו במרוקו. הוא קיבל על עצמו ב-1921 להדריך את השליח של ׳קרן היסוד׳, ולסייע באיסוף תרומות. היה ממונה על איסוף תרומות לקק״ל, חילק את קופות התכלת-לבן, התכתב עם הארגון הציוני העולמי בלונדון, ולאחר מכן בירושלים.

בשנת 1927 נבחר לכהונת נשיא הקרן הקימת לישראל. מאז שנות ה-30 של המאה הכ׳, ניהל את אגודת ״מגן דוד״ בקזבלנקה. במועדון של אגודה זו למדו עברית, וקטעים מהספרות העברית החדשה. והושמעו הרצאות על המצב בארץ ישראל, מפיהם של שליחים שבאו לקזבלנקה. ב-1930 נבחר כנשיא הסקציה המרוקאית של התנועה הציונית בצרפת. אחרי ביקורו בארץ ישראל, ואחרי שהיטלר כבר שלט בגרמניה, הצהיר בקזבלנקה בשנת 1935, כי על היהודים לא להטמין ראשיהם בספרים הקדושים עד יעבור זעם. הצירוף בין הרגשות הלאומיים היהודיים, ובין חוקי הגזע האנטישמיים בגרמניה חיזקו את הכרתו הציונית. הוא היה האיש המרכזי בפעילות הציונית במרוקו בין השנים 1945-1925. כתב במרס 1944 אל המחלקה לארגון של ההסתדרות הציונית, כי ׳בכל ערי מרוקו בקזבלנקה, בפאס, במכנאס, במראכש ובקהילות אחרות קיימת התעוררות לרעיון תקומתה של ארץ ישראל. הדבר מתבטא בין השאר ברצון להשתתף בקורסים לשפה העברית ובהרצאות על ארץ ישראל׳.

שמואל דוד לוי היה חבר במשלחת יהודי מרוקו בועידת הקונגרס היהודי העולמי שנערך ב30-29 בנובמבר 1944 בארצות הברית, בה דנו במצבם של יהודי צפון אפריקה, וגם בזיקה לארץ ישראל. הוא כיהן בראשית שנות ה-40 כנשיא הארגון הציוני בקזבלנקה, ונשיא ׳מגן דוד׳. הוא נפטר בקזבלנקה במאי 1978.

זיידה שולמן יליד צפת שהשתקע בקזבלנקה לפני מלחמת העולם הראשונה, התחיל בשנות ה-30 של המאה הכ׳ בפעילות ציונית, ואחר כך ייצג את מפלגת הציונים הכלליים במרוקו. עזר לשליחי המוסד לעלייה ב׳ בארגון העליה הבלתי חוקית לישראל בשנים -1947 1949.

פאול קלמרו סוחר ירושלמי ספרדי, שבשנות ה-20 של המאה הכ׳ עבר למרוקו, וכיהן בתור מזכ״ל הפדרציה הציונית בשנות ה-40 וה-50 של המאה הכ^׳.

שלמה כגן יליד רוסיה שרכש את השכלתו המשפטית בצרפת, הגיע לקזבלנקה בשנות ה-20 של הכ^׳, פעל בפעילות ציונית מטעם הפדרציה הציונית של יהודי צרפת. הוא היה חבר בועד הפועל של הפדרציה הציונית של צרפת. עודד את הציונים להבעת סולידריות עם יהודי גרמניה ומזרח אירופה, אחרי עליית היטלר לשלטון ב- 1933. גם עשה מאמצים לגיים כספים לקק״ל ולקרן היסוד.

אברהם אלמאליח (1967-1885) יליד ירושלים, שמשפחתו עלתה ממרוקו. עתונאי שמילא תפקיד חשוב בחיים האינטלקטואליים בארץ ישראל בשנים 1915-1910. הוא ובן טובי נשלחו מטעם התנועה הציונית למרוקו, הדבר מתברר מהמכתב ששלח יחיא זאגורי ראש קהילת קזבלנקה ב-24 באפריל 1923 לשלטונות הצרפתיים במרוקו, בו נאמר, כי ב-1921 הגיע מהארץ פובליציסט ארץ ישראלי.

אלמאליח ביקר בקיץ 1923 בפאס, ברבאט, ובסוף בקזבלנקה ב-25 ביולי. יחסו של זאגורי לציונות היה שלילי, והביע חשש שהדבר יגרום לפגיעות של מוסלמים ביהודי מרוקו. הוא נזכר בדו״ח של משרד הקק״ל מה-15 במרס 1924. במכתב נכתב, כי השלטונות הצרפתיים מדכאים את הפעילות הציונית, ואין סיכוי לשינוי. בהסברה הציונית יש להתחשב בעובדה, כי יהודי מרוקו הם דתיים מאד. הקרן הקיימת זכתה לתרומות זעומות בפאם ובקזבלנקה. בזו האחרונה היתה זמן מה אגודה ציונית שחבריה היו מהגרים מאירופה.

הרב פינחס כהן, פעיל ציוני היה אחד הפעילים הציוניים בדרומה של מרוקו בשנים 1923-1919, שבשנת 1920 ביקר בקזבלנקה, וגילה את הכתובת של ארגון ציוני בלונדון. הוא ניהל התכתבות עם הארגון הנ״ל, בין יולי 1920 לינואר 1923. גילה יוזמה ומכר שקלים, שנחשבו כדמי חבר שנתיים לארגון הציוני. ד״ר חיים ויצמן נשיא ההסתדרות הציונית, כתב לו מכתב הערכה אישי.

היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן אורות המגרב תשע"ח- יחס יהודי קזבלנקה לתמיכה בארץ ישראל ולציונות-עמ'239-242

שליחי התנועה הקיבוצית למרוקו אחרי מלחמת העולם השניה

אחד המניעים ליוזמת התנועה הקיבוצית [בראשן הקיבוץ המאוחד] לפעילות בקרב יהדות צפון אפריקה היתה, הטראומה של השואה. צמיחת האגודות הציוניות במרוקו אחרי השואה, היא תוצאה של התעוררות עצמית של הנוער היהודי, לפני שהגיעו השליחים של התנועות הציוניות מהארץ למרוקו. אבל יש גם להוסיף את השפעת המאבק של הישוב בארץ להקמת מדינה יהודית. גורמים נוספים היו: האכזבה משלטון וישי במרוקו, ועליית הלאומנות הערבית.

השליחים הראשונים לצפון אפריקה בינואר 1945 היו אפרים בן חיים ויגאל כהן מקיבוץ בית אורן, וחבר מגבעת ברנר בשם קסטל, שהגיע במדי צבאו של דה־גול. בהגיעם לקזבלנקה, התחילו לפעול בשיתוף פעולה עם ראשי הציונות במרוקו, במועדון ׳שרל נטר׳ בקזבלנקה, ונפגשו אתם מדי ערב. בשלב הבא הגיעה השליחה רחל כהן. התוצאה של שליחותם, עליית שתי קבוצות לארץ. הקבוצה השניה בת עשרים חברים הצטרפה לקיבוץ דתי. השליחים שפעלו בתיאום עם מנהיגי הציונות ידעו, שמולם עומדת יהדות מסורתית שומרת מצוות ושורשית, ושאין להבליט את הצד הציוני המהפכני והמרכסיסטי. רובו של הנוער המשכיל לא הצטרף לתנועות הנוער החלוציות. חברות באיגוד כמו הצופים, המסונפת לתנועת שרל נטר, הפיצו עתונים בעברית, אבל לא חייבו הגשמה עצמית. שליחי הקיבוץ המאוחד בהגיעם לקזבלנקה הופתעו למצוא נוער יהודי מאורגן באגודות ציוניות, אבל מנותק מהישוב בארץ. השליחים החלו לפעול במועדון של אגודת ׳שרל נטר׳ בקזבלנקה. במשך חודש ששהו שם, קיימו סמינר ציוני, נפגשו עם חברי האגודה הנ״ל מדי ערב. האגודה שתחילתה לא היתה ציונית, הושפעה מהשליחים. אגודות הנוער שנוסדו בתמיכתם של מנהיגי הציונות, מטרתם היתה למשוך את הנוער היהודי המשכיל בקזבלנקה, שהחל להתעניין ברעיונות קומוניסטיים. המפלגה הקומוניסטית הפנתה כרוז ליהודי מרוקו ב-18 בנובמבר 1951.

במרס 1946 נוסד בקזבלנקה סניף של המפלגה הסוציאליסטית ׳פועלי ציון׳, על ידי שלמה כגן, יליד רוסיה שהיגר למרוקו. בין חבריה היו יהודים לא ציונים – חברים בסניף המקומי של המפלגה הסוציאליסטית. כבר לפני מלחמת העולם השניה היו צעירים משכילים בקזבלנקה, שחיפשו את דרכם מחוץ למסגרת היהודית, ומצאו את דרכם במפלגה הקומוניסטית, בהשראת יהודי משכיל מקזבלנקה בשם ליאון שולט. הקומוניסטים הגיעו למעמד מכובד בקרב הפועלים היהודים. הקהילה היהודית בקזבלנקה לחמה נגד נטייה זו, אך לשוא ככל שהנוער השתייך למעמד המשכיל, התרחק מהיהדות.

ועידת הפדרציה הציונית בקזבלנקה

ביוני 1946 התקיימה ועידת הפדרציה הציונית המרוקאית בקזבלנקה. אליה הוזמנו שני מנהיגי תנועת ׳צעירי ציון׳ מתוניס, תנועה שהפכה ב-1947 לתנועת ׳דרור'. בועידה של תנועת ׳דרור׳ בינואר 1947, השתתפו נציגים מכל ארצות צפון אפריקה, ביניהם שני משקיפים מקזבלנקה, שסיפרו על הנוער בעירם, ולהיטותם להצטרף לתנועת נוער ציונית חלוצית. וביקשו לשלוח מדריך לקזבלנקה. במשך שנת 1947 החלה להתגבש קבוצה של מייסדי תנועת ״דרור״ בקזבלנקה, שקראה לעצמה ׳פלוגת דרור׳. הם גייסו לשורותיהם חברים מאגודת ״שרל נטר״. הדבר עורר התנגדות, ובעיקר ע״י אלפונסו סבאח. ראשי אגודת ׳קרל נטר׳ התנגדו לפעילות פוליטית, והשאירו בידיהם של חברי האגודה את החופש לפעול בהתאם למצפונם והשקפתם האישית. הדבר התבטא בהצטרפות בודדים לתנועת הציונות הדתית, וכן ל׳ביתר׳ וארגוני נוער של תנועת העבודה.

הפועל המזרחי

צעירים מהנהגת אגורת הנוער ׳קרל נטר׳, יסדו סניף ל׳הפועל המזרחי׳ שהקשרים עם תנועה זו החלו ב-1945.

כבר בשנת 1947 היה בקזבלנקה סניף של תנועת ׳דרור׳ ואחר כך של ׳הבונים׳ וה׳שומר הצעיר׳. על מנת לפרסם את התנועה בקזבלנקה, ארגן הנוער הציוני עונג שבת ב־8 בדצמבר 1951, בהשתתפות אישים חשובים מקומיים. תנועת ׳הנוער הציוני׳ מנתה בקזבלנקה ב-9 במאי 1956 כמאתיים חברים.

׳השומר הצעיר^,

לאחר תום מלחמת העולם השניה, נעשו גישושים ראשונים לשליחת שליחים של ׳השומר הצעיר׳ למרוקו, אבל הסוכנות היהודית סירבה. בשנת 1949 לאחר שיעקב זרובבל נבחר כחבר הנהלת הסוכנות היהודית, מטעם מפ״ם, התמנה לראש המחלקה ליהודי המזרח התיכון. ומנהל המחלקה היה חבר קיבוץ עין שמר. אחר הקמת המדינה, הקימה הסוכנות היהודית בקזבלנקה מרכז סוציאלי במלאח של העיר. נאספו שם ילדים בגילים 10 עד 15 ואורגנו ללימודים ולחינוך. במרכז עבדו מרים מיוחס ואברהם בן דוד. מרים גם לימדה עברית בבית הספר של כי״ח. היא הדריכה ולימדה שירים ישראליים. אברהם העביר שיחות על נושאים ציוניים. השליח הוזמן להרצות על ישראל בבית הכנסת בהנהלתו של הרב נאוי.

ב-17 בפברואר 1953 התקיים בקזבלנקה כינוס של שליחי התנועות הציוניות: ׳הבונים/ ׳דרור/ ׳השומר הצעיר׳ ׳הנוער הציוני/ ומנהל המרכז הסוציאלי בקזבלנקה. הוחלט להקים ברית של כל הארגונים החלוציים, כמו בארצות המערב. לתנועות הנוער הציוניות היו השגים, שהתבטאו בסיוע לארגון העלייה לארץ. ב־25 במרס 1955 נמסר על ידי יצחק כהן מקזבלנקה, שהקן הראשון של ׳הנוער הציוני׳ בקזבלנקה, נמצא כבר בהכשרה בעין השלושה בישראל. קן שני עומד לצאת בפסח לארץ. בקזבלנקה נוסדה גם קבוצה ימית.

הנשים בפעילות הציונית בקזבלנקה

הגברת בן עטר ־ נשיאת ויצ״ו, לא הכירה ועדים מעורבים בהם יושבים גברים עם נשים יחדיו. הגברים אולי חששו שהנשים יצליחו יותר מהם בפעילות הציונית, שכללה הפצת הקופות של הקרן הקימת לישראל. הצלחת הנשים עלולה לחשוף את החולשה של הגברים. הפעילה הציונית הראשונה בויצ״ו היתה הגברת פאני וייל משטרסבורג, שפעלה בשנים שבין שתי מלחמות העולם. בקזבלנקה הוקם ועד של נשים חברות ויצ״ו ביוזמתה של פאני וייל. היא כתבה בשנת 1935 שהגברים בקזבלנקה אינם רואים בעין יפה את צירופן של נשים לוועד המקומי של הקק״ל. הועד שפעל בשנים בין שתי מלחמות העולם. הוא היה מורכב מ-12 נשים, שהקדישו את רוב זמנן לקק״ל, ותוך ארבעה חודשים הצליחו למכור מחצית מכמות הכרטיסים שעמדו לרשותן לסרט תעמולה של הקק״ל. נשות ויצ״ו בקזבלנקה עברו עם פאני וייל על רשימת המשפחות שקיבלו קופות קק״ל, והתברר שרוב המשפחות האמידות לא החזיקו קופות אלה בבתיהן. עבדה קשה כדי לשנות את יחסם העוין של המנהיגים הציוניים לשילובן של נשים בועדים המקומיים של הקק״ל. ההתקדמות היתה איטית, אך תוצאותיה הורגשו בימי מלחמת העולם השניה ואחריה. כאשר ניתן היה לראות נשים רבות, ממלאות תפקידים אחראיים בארגונים שעודדו הגירה לישראל. פאני וייל רצתה לנפץ את ההרגל לתחום את פעילות הנשים למפעלי צדקה של הקהילה בלבד, ולא למטרות אחרות. היא כתבה מקזבלנקה את הדברים הבאים: ׳אהיה מאושרת לחרוג מהמסגרת הצרה של פעילות צדקה מקומית. אני מנסה לחנך את הנשים במידת האפשר ובהגבלת הזמן המצומצם העומד לרשותי. חינוך זה פירושו לנטוע בהן את ההכרה הלאומית היהודית, להעביר להן את התחושה של המהפכה האמיתית בנפש היהודי החי בארץ ישראל.

היא מתארת את פגישתה עם נשים יהודיות בקזבלקה, החברות בארגון צדקה, בלשון זו: ׳הגעתי לפגישה אליה הוזמנתי. היתה זו אספה מכוננת של ארגון מקומי, ששם לו למטרה לספק כביסה נקייה לילדים אומללים. ביקשו ממני ליטול את רשות הדיבור, תוך שאני משבחת את היוזמות לפגישה. עשיתי הקבלה בין המפעל המקומי לבין המפעל היהודי בכללותו. מצוקת הגיטו לא תיפסק כמו זו של המלאה, אלא רק כאשר חלקה הגדול של ארץ ישראל תהיה שלנו. האם אתן מעדיפות עם של קבצנים עלובים, על פני חקלאים בריאים ומאושרים! היא נבחרה לנשיאה החדשה של ויצ״ו בקזבלנקה. סייעה לשליחי העלייה בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה.

הגברת בן עטר, עורכת דין, אשה אינטליגנטית הנמנית עם חוג חברתי מצויץ ובעלת רמה תרבותית, העולה על זו של האשה המרוקנית הרגילה, היתה פלשתינופולית, והפכה להיות ציונית.

היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן אורות המגרב תשע"ח- יחס יהודי קזבלנקה לתמיכה בארץ ישראל ולציונות-עמ' 253

ב-20 ביוני 1947 פרסם העתון Le Jeune Moghrebin מאמר תחת הכותרת ׳הרעל הציוני במרוקו׳, כי יש במרוקו ארגונים הפועלים למען פלישתין יהודית, ואוספים כסף להילחם בערבים. אנו יודעים שיהודים בארץ זו, עוזרים לתנועה הציונית. הם מארגנים הפגנות, פגישות, ותומכים ביהודי ארץ ישראל. העובדה התמוהה ביותר של תנועה זו המשרד המרכזי בקזבלנקה בכתובת זו: 37 Boulevard de la Liberte וסניפים בכל ערי מרוקו. וכן יש להם כתב עת בשם Noar שהוא עוין לערבים.

אחרי החלטת האו״ם ב-29 בנובמבר 1947, על הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל, ויצ״ו יזמה נשף ריקודים בקזבלנקה. הגברות המארגנות הוזמנו על ידי המשטרה ויעצו להן לדחות את הנשף, מחשש שמא יגרום הדבר לתקריות. ואמנם הנשף בוטל, והופצה שמועה האומרת כי הפעילות הציונית אסורה. כחודש לאחר מכן היה האירוע הבא: גזבר של ועדת ׳קרן היסוד׳ בקזבלנקה, עבד כפקיד באחד הבנקים הצרפתים. מוסלמים מלקוחות הבנק הודיעו למנהל הבנק שהם יקחו את פקדונותיהם מהבנק, אם הפקיד לא יעזוב את תפקידו ב׳קרן היסוד׳. למרות ש-90 אחוז מלקוחות הבנק היו יהודים, הוא נאלץ להתפטר מתפקידו ב׳קרן היסוד׳, ואף פרסם מכתב כפירה בציונות.

הסיבות להתקרבות הדור הצעיר לציונות, ועדי הקהילות לא יכלו לייצג ולהנהיג את יהודי הקהילה בפני השלטונות. ועדים אלה גם לא היו מוקד משיכה לדור הצעיר, שחיפש מסגרת אחרת להתפתחותו, לקראת מודרניזציה. כמו שהמוסלמים שאפו לעצמאות, היתה שאיפה דומה אצל הנוער היהודי במרוקו, ולכן נמשכו לתנועות נוער ציוניות. התנועה הלאומית הערבית ה׳אסתקלאל׳, ניהלה הסתה לא רק נגד הצרפתים, אלא גם נגד היהודים. הציונים במרוקו הואשמו בהתבדלות מהתנועה הלאומית המרוקאית, שהיא מוסלמית. ובהעברת עושרה הלאומי של מרוקו ליהודי ארץ ישראל – אויבי הערבים.

במלאת שנה להקמת מדינת ישראל במאי 1949 נערכה בקזבלנקה תערוכה ביוזמת השליחים אלי מויאל, שלמה כהן אברבנאל וחניכי תנועת ׳הבונים׳.

ב-1956 הגבלה על פעילות ציונית והשפעתה על תנועות הנוער הציוניות. תנועות הנוער הציוניות פעלו במחתרת, וגיל הנערים שהתקבלו לפעילות ציונית היה מ־17 ומעלה, מחשש שנערים צעירים יותר עלולים להסגיר למשטרה את חבריהם. המפגשים נערכו בדירות פרטיות, מהן סולקו ספרים בעברית, ולא במקומות ציבוריים, מחשש של גילוי הפעילות ע״י השלטונות. בסוף 1959 נודע ל׳מסגרת׳ כי משפחה בקזבלנקה שבביתה נערכו מפגשים של ארגון נוער ציוני, נמצאת במעקב משטרתי, כנראה בעקבות הלשנה של עוזרת בית ערביה. המשפחה הוברחה לג׳יברלטר, ומשם לארץ. למרות זאת, פעלו תנועות נוער ציוניות במרוקו.

תנועת ׳דרור׳ בקזבלנקה

בתנועת הנוער ״דרור״ בקזבלנקה היו במאי 1957, 40 מדריכים. בסוף 1959 בעקבות עלייתם לארץ של מדריכים רבים מקזבלנקה ומערים אחרות במרוקו, פחת מספר המדריכים. במועצה של תנועת הנוער ״דרור״ שהתקימה בקזבלנקה ב-1960, הוחלט לחזק את המשמעת, ולשפר את הופעת החניכים, והתקבלו הסעיפים האלה: אסור לעשן במפגשים, להמנע מלענוב עניבה במועדון, להתלבש בצניעות. החברות התבקשו להימנע מלהתאפר, ומנעילת נעלי עקב גבוהים. הסניף בקזבלנקה מנה מתחילת פעילותו במחתרת בסוף שנת 1956 עד סוף 1959, מאה חברים. אבל לאחר עלייתם של המדריכים לארץ, חלה ירידה במספר החניכים. הגרעין הראשון שעלה לארץ הצטרף לקיבוץ בית אורן במאי 1960, והגרעין השני – שנה לאחר מכן.

עבודת ד״ר נכתבה ב-1985 על ידי דליה בנג׳ו על הנושא: ׳קורות התנועה החלוצית ׳דרור׳ במרוקו 1960-1945׳, התנועה נוסדה ברוסיה בימי המהפכה של שנת 1917. חבריה הגיעו לפולין, ופעלו בתנועת ׳החלוץ׳ וב׳החלוץ הצעיר׳. בין המקורות שעליהם מסתמכת המחברת, הם דוחו״ת של השליחים שפעלו במרוקו בין השנים 1960-1956. חברי ׳דרור׳ חרתו על דגלם את הסיסמה ׳אקטיביזם ציוני׳ מטרותיהם היו חיזוק ההסתדרות הציונית, נורמות מיוחדות בחיי החברים בחיי יום יום, לשם הגשמת הציונות. גיבוש של הנוער הלומד והמשכיל, שיהיה מוכן לנטוש את תכניותיו הפרטיות, למען שירות העם, ויחנך את עצמו להגשמה אישית, עד שהתנועה הציונית תהיה תנועה עממית. הנוער המסורתי במלאח של קזבלנקה נמשך לתנועה זו. בסמינרים ובמחנות קיץ קיבלו החניכים מידע על סוציאליזם, יחד עם ידיעת הארץ והיסטוריה של עם ישראל.

המועדונים מצויים במלאח של קזבלנקה

המועדונים היו ממוקמים במלאח של קזבלנקה, ובשכונות סמוכות למלאח. הצטרפו אליהם צעירים שלא התחייבו לכל מסגרת אחרת. בשנות ה-50 של המאה הכ^׳, נעשו מאמצים לטפח קבוצת מדריכים מבין הנוער המשכיל, אך התוצאות היו דלות. לפי דו״ח לשנת 1951 הסניף הגדול ביותר היה בקזבלנקה והוא מנה מאה חברים, מתוך 320 חברים ב-12 ערים.

המספר הקטן של החברים בתנועת ׳דרור' מוסבר על רקע העובדה, שרוב היהודים במרוקו היו שומרי מצוות, ותנועה זו נחשבה אנטי דתית. קן התנועה בקזבלנקה כונה על ידי צעירים מתנועות אחרות ׳קן הגיהנום של האפיקורסים' חניכי התנועה גרמו לדימוי השלילי, והם עשו מעשים פרובוקטיביים, כמו עישון בשבת, ושיחות על הקומוניזם נערכו בבתי הכנסת. המדריכים ניהלו מאבקים עם פקידי הסוכנות שהיו חברי מפא״י, מאבק שהחריף עם הפילוג בקיבוץ המאוחד בתחילת שנות ה-50 של המאה הכ^׳. זו נחשבה התנועה החזקה ביותר במרוקו. לפי דו״ח שנמסר ביוני 1951 היו לה שני סניפים בקזבלנקה, שלושים בוגרים ומאה צעירים. במאי 1957 היו לה 88 מדריכים, בארבעה סניפים, בקזבלנקה, רבאט, מכנאם ופאס.

תנועת הנוער ׳הבונים׳ בשנת 1949 היה לתנועה זו סניף בקזבלנקה, בה מעל 150 חניכים, ובעוד חמש ערים אחרות במרוקו. חבריה ערכו בקזבלנקה תערוכה, בה היתה תלויה מפה של ארץ ישראל מתקופת התנ״ך עד 29 בנובמבר 1947. וכן תמונות על הצהרתו של בן גוריון על המדינה ב-1948 בתל אביב, קיבוצים וחיילי צה״ל, ערי ישראל והנגב. לא היתה התנגדות לתערוכה מצד הממשל הצרפתי, ולא מצד המלוכה המרוקאית.

׳השומר הצעיר׳ פעל אף הוא באמצעות שליחים שנשלחו מהארץ, ומרכז הפעילות היה בקזבלנקה. המפגשים היו בסתר במועדונים סגורים, או בבתים פרטיים, מחשש התגלות ע״י המשטרה המרוקאית.

אחרי מלחמת העולם השניה, היתה הפדרציה הציונית המרוקאית ארגון גג של כל האגודות הציוניות שפעלו במרוקו: פועלי ציון – מפא״י, מפ״ם, הציונים הכלליים, ׳חרות/ ׳המזרחי/ ׳הפועל־המזרחי/ בתקופה בה נאסרה הפעילות הציונית. חל שיפור ביחסים בין תנועות הנוער החלוציות – ׳דרור׳ הקשורה לקיבוץ המאוחד, ׳הבונים׳ -לאיחוד הקבוצות והקיבוצים, ׳השומר הצעיר' ׳הנוער הציוני׳, ׳ביתר׳ ו'בני עקיבא' הפעילות הציונית התרכזה סביב בתי הכנסת. נציגי תנועות הנוער הציוניות הגבירו את מספר השליחים ששיאם הגיע בשנים 1956-1955. מספר החניכים הגיע לאלף.

הסיוע הכספי לתנועות הנוער

הסיוע הכספי ממחלקת הנוער והחלוץ בשנת 1954 לתנועת הבונים, ׳דרור' ׳הנוער הציוני׳, ו׳השומר הצעיר׳ הסתכם ב-896. 700 פראנק. שתי התנועות הראשונות קיבלו את הסכומים הגבוהים – 313 אלף פראנקים. ה־ DMO-Department of Middle Eastern Jewry היתה זו המחלקה הראשונה בסוכנות היהודית שפעלה במלאח בקזבלנקה בהצלחה. היא שיתפה פעולה עם OSE שטיפלה בריפויים של צעירים ממחלת הטראכומה, ועם ״אורט״ לחינוך מקצועי. המוסד שלהם בקזבלנקה, הפך גם למוסד חינוכי לילדים עזובים.

על מצבם של יהודי מרוקו – והציונות תשי׳׳ד

מר אלפונסו סבאח מקזבלנקה עסקן יהודי וציוני הגיע לארץ בשנת תשי״ד, וסיפר ב׳קול ישראל׳ וב׳קול ציון לגולה׳ על מצבם של היהודים במרוקו. לדבריו, הארגון הציוני במרוקו סובל ממשבר שנובע מפיצול למפלגות. הוא מנה את מוסדות החינוך בהם מלמדים יהדות, כמו ׳אוצר התורה' ׳אם הבנים׳, ומוסדות ׳אורט׳ להכשרה מקצועית. המחלקה לתרבות תורנית פועלת ומארגנת שיעורים, סמינרים למורים ומדריכים לנוער. תנועות הנוער ׳הצופים' ׳צ׳רלס נטר׳ באמצעות 300 מדריכים, מחנכים כחמשת אלפים בני נוער. מארגנים קבוצות לספורט. בעבר נעזרו תנועות הנוער ע״י הממשלה, צעירים מבקרים בישראל. יש חשיבות לכך שהנוער הדתי מתפלל לשלום מדינת ישראל. מצב היהודים במרוקו עתה: בכל מקום רואים את דגלי צרפת, והיהודים שותפים לזיקה זו, באשר הם נהנים משויון זכויות הודות לצרפת. למרות זאת, חלק גדול מיהודי מרוקו רוצים לחזור לציון, ויש להבטיח את קיומם של היהודים שנשארים במרוקו. צריך למצוא פתרון לעולים שגרים במעברות, ולדאוג לנזקקים מבין העולים. במרס 1956 כאשר מרוקו זכתה לעצמאותה, הופסקה כל פעילות ציונית.

נספחים

ארגונים יהודיים הנזכרים בחיבור

Anglo Jewish Association ־ ׳אגודת אחים׳ יהודית של קהילות בריטניה

 American Jewish Committee נוסד בשנת 1906

– Hifsverein der Deutschen Juden ארגון העזרה של יהודי גרמניה נוסד בשנת 1901

הסולטאנים ושנות מלכותם לפי סדר כרונולוגי

סלימאן השני(המשקם) מ-11 במרס 1792 עד 8 בנובמבר 1822

עבד ארחמאן השני מ-30 בנובמבר 1822 עד 28 באוגוסט 1859

מוחמד הרביעי בן השאם מאוגוסט 1859 עד 12 בספטמבר 1873

חסן הראשון מ-12 בספטמבר 1873 עד 9 ביוני 1894

עבד אלעזיז הרביעי [נער] 1894-1908*

עבד אלחאפט׳ – 1908 עד 11 באוגוסט 1912

מולאי יוסוף 1912 עד 18 בנובמבר 1927

מוחמד החמישי – מלך מ-1927 עד 1961

חסן השני 1961 – 23 ביולי 1999

מוחמד השישי הוכתר ב-1999

*בין המקורות יש הבדלים בקשר לתאריך לידתו. יש הכותבים כי נולד בשנת 1878 ואחרים ב-1881. הוכתר כסולטאן בהיותו בן 14 לאחר שאביו נהרג בקרב ב-9 ביוני 1894. למעשה שלט איש החצר אחמד בן מוסה המכונה בו אחמד, שהיה ממונה על החינוך בממלכה, וזכה לתפקיד של הוזיר הראשי עד פטירתו ב-13 במאי 1900. הסולטאן היה בעל אורינטציה אירופאית, ואדיש לדת. בתקופת שלטונו גדלה ההשפעה והמעורבות הזרה בעניני הממלכה. ביניהם היה סיר הרי מקלין, שהיה ממונה על הדרכת הצבא של מרוקו. האנרכיה הגבירה את מעורבותן של מדינות אירופה, וביחוד של צרפת, ואלה לחצו על הממשל המרוקאי, כדי להבטיח שההלואות שניתנו למרוקו – יוחזרו. החוב של מרוקו לצרפת בלבד הגיע ל-190 מיליון פראנקים.

היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן אורות המגרב תשע"ח- יחס יהודי קזבלנקה לתמיכה בארץ ישראל ולציונות-סיום המאמר- עמ' 257