מורשת יהדות מרוקו

הרב משה כלפון הכהן

הרב כלפון הכהן(1950-1874) מחכמי תוניסיה, רבה הראשי של ג׳רבה ודיין. עד לימיו עסקו תלמידי החכמים בעיקר בלימוד מעמיק של התלמוד(ה״עיון התוניסאי״) והוא דחף ללימוד נרחב של פסיקת הלכה. בכל שבת לימד את כללי הפסיקה בצורה שיטתית ויסודית. היה מציג בעיה הלכתית שעליה עמלו תלמידיו במהלך השבוע ואף ניסחו תשובה הלכתית. בשבת שלאחריה היו דנים בסוגיה תוך שהוא בוחן את התשובות שכתבו. כך העמיד שדרה של פוסקים בהלכה. הרב כלפון היה מן המתנגדים התקיפים להכנסת לימודי חול ומקצוע ומנע את הקמת בית הספר של כי״ח בג׳רבה. הרב כלפון היה ציוני נלהב. לאחר ועידת סאן רמו ואשרור הצהרת בלפור בידי חבר הלאומים קבע שמדובר ב״ניצוצות הגאולה״. הרב כלפון הכהן היה בעל תפיסה הומאניסטית, וניסח מספר רעיונות הנוגעים לשלום העולם. בחיבוריו תמך בהקמת חבר הלאומים ובית דין בינלאומי שמקום מושבו בירושלים. הרב כלפון הכהן חיבר ספרים רבים בכל ענפי היהדות.

לשון נקייה

הרב כלפון הכהן הקפיד בכל מאודו על לשון נקייה. פעם רדף אחד מנכדיו אחר תרנגול בחצר הבית ולא הצליח לתפסו. התרגז הנער והחל לקלל את העוף. כששמע זאת הרב כלפון קרא לו וגער בו. השתומם הילד, ״אבל זה רק עוף! האם הוא מבין את דברי?!״ השיב לו הרב כלפון, ״ומה בכך?! אתה מרגיל את עצמך לדבר בלשון גסה.״ ואז הוסיף ואמר, ״כשאדם מוציא מפיו קללה, הוא חושב שהיא יצאה מפיו ועברה למקום אחר, אך למעשה הוא מכניס את המילים הקשות האלו אל תוככי לבו.״

למען הכלל

במלחמת העולם השנייה נכנסו הגרמנים ביום הכיפורים לבית הכנסת שברובע הגדול של ג׳רבה ודרשו לקבל חמישים ק״ג זהב, ולא, יפוצצו את הרובע היהודי למחרת. מיד החל מבצע התרמה בין אנשי הרובע הגדול, והרב כלפון הכהן ביקש מהגרמנים שימתינו עד שיפנה גם לרובע הקטן לבקש את עזרתם. הגרמנים הסכימו והזהירו אותו שאם לא ישולם הסכום במלואו מיד, מרה תהיה אחריתם. בעצם יום הכיפורים פנה הרב כלפון הכהן אל הרובע הקטן. דממה נפלה על הקהל המופתע כשהרב כלפון סיפר על דרישת הגרמנים וביקש מהקהל כסף וזהב על מנת להעביר את רוע הגזירה. התפילה הופסקה וכולם הלכו לבתיהם ושבו עם כסף, זהב ותכשיטים. הזהב נשקל והנה נמצא שנאספו רק שלושים וחמישה ק״ג.

הרב כלפון חזר אל הגרמנים בלב כבד, אך למרבה הפלא הם הסכימו לתת לו ארכה של יום והלכו לדרכם. למחרת נודע כי כוחות הצבא הבריטי מתקרבים לאי, והגרמנים ברחו מג׳רבה. כששאלו את הרב כלפון אם לא פחד, ענה, ״ברגעים כאלה שכחתי מגופי ונפשי, ורק אחי היהודים עמדו לנגד עיני. הצלת הכלל משכיחה ממך את עצמך!"

איש אמת

רבי כלפון הכהן שימש כדיין בג׳רבה. יושרו והגינותו הלכו לפניו עד שגם מוסלמים העדיפו לפנות אליו. פעם אחת עמדו שני מוסלמים במשפט אצל הקאדי אך הוא התקשה לפסוק את דינם ושלח אותם אל הרב כלפון. התובע התנגד להישפט בפני יהודי אך הקאדי גער בו והוא נאלץ לעשות כדבריו. הרב כלפון קיבל את המתדיינים בסבר פנים יפות, התעמק בפרטי הפרשה עד שהגיע לחקר האמת, והצדיק את התובע. התובע שמח כל כך עד שביקש לתת לרב כלפון מתנה, אך הרב כלפון גער בו, ״תורתנו אסרה לקחת שוחד, וכי רוצה אתה שאעבור על איסור חמור?" רק אז הבין התובע לפני מי הוא עומד.

מענה רך

איש אחד ניגש אל הרב כלפון הכהן והתלונן, ״הירח עוקב אחרי. בכל פעם שאני מפנה מבטי אליו אני מגלה שהוא מביט בי." הרב כלפון, אשר הכיר את האיש וידע כי בור ותם הוא, הבין שהוא מוטרד באמת מן העניין והשיב לו, ״אני מזמין אותך ואת הירח לדין תורה ביום ט״ו בחודש.״ ביום המיועד הגיעו שניהם, האדם והלבנה, לדין תורה. פתח המתלונן והרצה את טענותיו ומיד אחר כך הניח הרב כלפון את ידו על אוזנו ועשה עצמו מאזין לדברי הירח. המתין קמעה ואמר, ״אתה טוען שהירח עוקב אחריך, ואילו הירח טוען שאתה זה העוקב אחריו. לפיכך אני פוסק ששניכם תחדלו מלהסתכל זה על זה.״ אז פנה אל האיש והזהיר, ״אם בכל זאת תפנה מבטך אל הלבנה, אזי באותו רגע ממש רשאית הלבנה להביט עליך.״ מאותו הלילה הפסיק האיש להסתכל על הירח, והבעיה נפתרה.

הרב רחמים חי חויתא הכהן

רבה הראשי של ג׳רבה (1959-1901), תלמידו המובהק של הרב משה כלפון הכהן וממשיך שיטתו בלימוד ההלכה. עם עלייתו לארץ התמנה לרב מושב ברכיה שבנגב ונחשב לרבם של יוצאי תוניסיה בישראל ובתפוצות. גדולי הרבנים, ספרדים ואשכנזים כאחד, נהרו אליו והוא הותיר עליהם רושם רב עד שזכה לכינוי ״האדמו״ר מג׳רבה״. בג׳רבה עמד בראש הישיבה שבבית המדרש ״רבי אליעזר״, נודע כבעל כישרון הוראה יוצא דופן ונהג ללוות את תלמידיו בלימודם עד שהפכו לפוסקים. הרב רחמים חויתא הכהן סייע לתלמידי חכמים עניים ופעל רבות בקרב העשירים כדי לגייס כספים למימון לימודם. כמחנך, גילה רגישות כלפי תלמידיו והקפיד, בין היתר, שמספר התלמידים בכיתה אחת לא יעלה על עשרים וחמישה. הרב חויתא הכהן כתב ספרים רבים ובין תלמידיו הבכירים נמנים הרב רפאל כדיר צבאן, הרב מצליח מאזוז והרב ינון חורי.

בשכבך ובקומך

כשהיה הרב רחמים חויתא הכהן צעיר לימים, היה מתמיד גדול ושונה בלילות עד מאוחר. פעם אחת כששב לביתו ראה שאביו לא הלך לישון מרוב דאגה. משהבחין בכך, שינה הרב חויתא מדרכו והחל לחזור מן הישיבה מוקדם יותר. כך, בכל ערב היו האב ובנו משוחחים קמעה והולכים לישון באותה שעה. משנרדם האב, היה הרב חויתא שב ללימודו.

תן תודה

אדם אחד בא לבקר אצל הרב חויתא הכהן. כשהשיחה התמשכה הגישה בת הרב כוס מים לאורח. הודה האיש לנערה אך לא בירך לפני ששתה. שאל אותו הרב, ״על מה הודית לבתי?״ השיב לו האורח, "על שנתנה לי מים ורוויתי מצימאוני.״ נענה הרב כנגדו, ״על פעולה קטנה של העברת מים ממקום למקום הודית לבתי, ולמי שברא את המים לא תאמר תודה?!״

כל ישראל ערבים זה לזה

ליל שבת אחד, קרוב לחצות, נשמעו דפיקות חלושות על דלת ביתו של הרב חויתא הכהן. הדפיקות הלכו והתחזקו ובני הבית ניעורו משנתם. בדלת עמד יהודי שבא ברכבת בשבת. אשת הרב היתה המומה כיצד מעז יהודי שחילל שבת לבוא אל הרב וביקשה שלא להכניסו, אך הרב רחמים חויתא עצר בעדה ואמר לה, ״אדם זה הוא יהודי מאחינו. צריך לעזור לו מבלי לבדוק בציציותיו."

חוכמה מקדם- סיפורי חכמים מקהילות הספרדים ועדות המזרח-חזי כהן- 2016 עמ' 57-54