חלוואה-מכנאס-חסין-משוררים


שירתו האישית והחברתית של ר' שלמה חלואה-מכנאס המאה ה-18

שירה ופיוט אצל יהודי מרוקו

כאמור, פרט לכתבי־היד של רש״ח ולשיריו אין אנו יודעים דבר על חייו של המשורר. מתוך הפרטים המפוזרים בכתובות ובהקדמות של אחדים משיריו אנו רשאים להניח, שהוא נולד בשנות השלושים או הארבעים של המאה ה־18, היינו שהיה צעיר מהמשורר הידוע ממכנאס ר׳ דוד בן אהרן חסין (להלן רדבא״ח), ששירתו שימשה לו דגם ברור לחיקוי, ושלרגל פטירתו ב־1792 הוא חיבר ארבע קינות. בדיוואן הראשון שלו, שהתחיל לערוך בשנת תקמ״א, חתם רש״ח באחד משיריו הלימודיים ״אני עבד השם שלמה בן ההרוג על קדוש השם יששכר נוחו עדן״;ובראש שיר אחר על צעירה יהודייה שעסקה בזנות בת לאם זונה שהמירה את דתה הוא רשם את החתימה ״הצעיר שלמה חלואה סי״ט [=סיפה טב]״.  

  • הערת המחבר : בספרו הביו־ביבליוגרפי מלכי רבנן, דף קטז, ב ודף קיז, ב, הקדיש ר׳ יוסף בן נאיים שני ערכים שונים וקצרים ביותר לשני חכמים שונים כביכול הנושאים את השם שלמה חלואה, אולם הפרטים שהוא מוסר לגבי שניהם מתייחסים כולם למעשה לרש״ח, שכן הוא שכתב את הפיוט לכבוד ר׳ אליהו הצרפתי, והוא אותו שלמה חלואה שחיבר את הקינות על מאורעות שנת תק"ן

גם אוצר הפיוט והשירה (ד, עמי 474) מביא רק פיוט אחד מסומן בשם משוררנו. זהו פיוט לפסח ״אל אל פצחי בחג פסח״ וסימנו שם א, א 3380. השירים שמנגינותיהם משמשות לחנים בשיריו של רש״ח והמופיעים באוצר הפיוט והשירה יסומנו כאן בסימון דומה, שיובא להלן בתוך סוגריים מרובעים. האות הראשונה מציינת את הכרך, והשנייה את האות התחילית של השיר.

  • שלוש מתוך ארבע הקינות האלה מופיעות בדיוואן השני שלו., ובראשן הכתובת ״קינות אשר יסדתי בפטירת החכם השלם הותיק נעים זמירות ישראל כהה״ר [=כבוד הרב הגדול רבי] דוד בן חסין תנצב״ה [=תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים]״. לאחר התלבטויות רבות וחקירות מאומצות לגבי שנת מותו של רדבא״ח נודע לי מפי ר׳ משה עמאר מאוניברסיטת בר־אילן, שרש״ח ורדבא״ח חתומים עם רבנים רבים וראשי הקהל במכנאס על תקנה משבט תקנ״ב על איסור פתיחת בתי כנסת חדשים בקהילה, ואני מודה לו על מידע זה. התקנה נתקבלה כנראה לפני שנודע במכנאס על מותו של המלך מולאי יזיד בסוף שבט של אותה שנה (ראה על כך זכרון לבני ישראל, עמי 72-71). רדבא״ח נפטר כנראה שבועות או חודשים מעטים לאחר שחתם בראש החותמים על תקנה זו, שכן בקינות אלה רש״ח מכנה את קהילתו בכינוי ״דורו העגומים״(דף 148א) או ״עגומים״(דף 149ב), מחמת המצוקות שבהן היו נתונים היהודים תחת מלכותו של מולאי יזיד. על כל פנים הקינות על רדבא״ח מופיעות בדיוואן לפני הקינה על פטירתו של ר׳ יהודה אנהורי מסאלי, שמת גם הוא בשנת תקנ״ב (ראה על כך מלכי רבנן, דף מה, א).

, את שיר ה״התנצלות״ שלו בסוף שירו הדידקטי הארוך ״תורת הזבח״ על הלכות שחיטה ובדיקה. כך הוא כותב בסטרופה הראשונה של השיר: ״שופט צדק, מלך על רמים, / שלח נא משיח רוכב על עב קל לסורה וגלמודה, // ופתח לנו שערי רחמים, / מלך על הכל ידו הדה: / בשנת תקמ״א [ההדגשה שלי, י״ש] קץ ניחומים / קרב לבת מלך כבודה, // כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה״. עד כאן הערות המחבר

אולם אין לדעת אם זו הצטנעות גרידא או ציון גילו בזמן כתיבת השיר, שכן זאת הפעם האחת והיחידה שהוא השתמש בתואר זה. לעומת זאת בסופו של פיוט ה״מדבר על ביאת הנשמה מתחת כסא הכבוד״ רשם רש״ח את המחרוזת שלקמן, שבה הוא מכנה את עצמו בתואר ״זקן וכסיל״:

שתים שאלתי / גאה רם, ממך:

 קומה לעזרתי / חשוף זרועך;

 לאמיר לאיש זקן / וכסיל, בכחך:

כנדוד צפור מקן, / ברח אל מקומף.

הוא היה כנראה מבוגר מר׳ רפאל ברדוגו (תק״ז-תקפ״ב / 1821-1746) ממכנאס, שלכבודו הוא חיבר שלושה פיוטים ואולי אף יותר, ומר׳ דוד חיים סרירו (תק״י-תקפ״ו / 1826-1749) מפאס, שלכבודו הוא חיבר שיר שבח, ובכתובתו הוא מכנה אותו ״ידי״ן [=ידיד נפשי] החכם השלם הותיק חסיד ועניו […]״.קרוב לוודאי שהיה בן גילו של ר׳ יקותיאל ברדוגו, שלכבודו הוא חיבר שיר שבח והלל ובכתובתו כינה אותו ״ידי״ן החכם השלם הדיין המצויין והכולל […]׳׳, ולכבוד בנו ר׳ מרדכי פתחיה הוא כתב פיוט לרגל חתונתו.

[1]          לא בכתביו של רש״ח הידועים לנו ולא בכל מקור אחר לא מצאנו פרטים על מותו של ר׳ יששכר חלואה, אביו של המשורר. רש״ח מזכיר בכתובות של אחדים משיריו הארוכים או בחתימה המציינת את האקרוסטיכון שלהם את שם אביו, ולפעמים אף את שם אביו זקנו, שלמה. השווה 1 דף 13א: ׳׳אני הדל שבאלפי ישראל בן לא״א [=לאדוני אבי] יששכר בר שלמה חלואה נ״ע [=נוחו עדן]״ ז דף 75א: ״וסימנו אני שלמה בר יששכר חלואה בר שלמה נוחו עדן״; דף 87א: ״וסימנו אני שלמה חלואה בר יששכר חזק״; דף 117א: ״סי׳ [=סימן] אנכי שלמה בר יששכר ההרוג על ק״ה [=קידוש ה׳] מנוחתו ועוד בתים נוספים״ – בראש פיוט שהוא שיר שבח ארוך לכבוד ארץ ישראל וקדושיה: דף 84א: ״סי׳ אני שלמה בר יששכר חלואה״. יש לציין כאן שר׳ דוד חסין כתב קינה בשנת תקמ״ג(סימן ״בישראל״) [=1783] ״אל הרג שבעה אנשים ומהם מיחידי קהלינו״(תהלה לדוד2, דף פז, א), וייתכן שאביו של רש״ח היה ביניהם. כמו כן באנתולוגיה שיר ידידות מצוי פיוט שסימנו יששכר, אולם קשה לדעת אם מחברו הוא אביו של רש״ח. ראה את הפיוט בתוך אעירה שחר, כרך א, עמי קפו, מס׳ 67. ולבסוף, בניגוד למה שרשמתי בפרק ד לעיל, הערה 8, מלכי רבנן אינו מביא ערך על שם יששכר חלואה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר