מורשת יהדות מרוקו

וכה דבריו מילה במילה:

חלום חלמתי

ליל ה' ח' לתמוז שנת כסא כבוד לפייק ה"ה מהאלף הו' ואני בחלומי הנני עומד בבקעה אחת, מתבודד בענייניה ופעולותיה, והנה איש אחד בא ויאמר אלי: הלא ידעת אם לא שמעת כי מן העפר הזה יהיה מים. ואען ואוסר למה זו תמיה, מקרא מלא הוא: ״ויך את הסלע ויצאו מים רבים", ושנוי בכתובים: ״הן הכה צור ויזובו מים". ויאמר אלי אחרי אשר הודיע אלקים אותך את כל זאת, ואם ידעת כי מן המים

הערותיו כפי שנכתבו על ידו בצירי הגליון, וקראם: ״ופותר הן אתי״.

[1]             כי מן העפר הזה: יצאו מים, צא ולמד ממלאכת הבורית.

[1]             כי מן המים ההנז יהיה עפר.• פי' ע"י בישול.

ההם יהיה עפר, ואומר זו לא שמעתי ואני מאמין שיהיה, ואם ככה את עושה, אין נבון וחכם כמוך. ויאמר אלי: אתה הוא פלוני, שאומרים עליך ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו, ועדיין לא הגעת אפילו לרועה בקר, והלא משנה ערוכה: הסתכל מאין באת, מטיפה סרוחה, אני בתוך המראה והנה המים היו לעפר עז כשלג, ואשתומם על המראה. ויאמר אלי: איש חמודות, הבן בדברים אשר אנכי דובר אליך, כי עתה שולחתי אליך, ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד, ויביא ידו בחיקו ויוציאה, והנה אבן הזוחלת  שרופה בידו ופניה כצורת נחש, ואברח מפניו, ויאמר אלי: שלח ידך ואחוז בזנבו, ואשלח ידי ואגע בזנבו ויהי לאבן הזוחלת בידי, ויאמר אלי: קח לך אבן הזוחלת הזאת, ומן העפר אשר ראו עיניך ותנם אל תיבה ארוכה ובא במשפט אתם בתנור עשן ולפיד אש תחתם שש שעות רצופות כי כן משפטם נחתם. ואתנה אותם אל התיבה כאשר אמר אלי, ויאמר אלי: הלא ידעת אם לא שמעת מה משפט צורת הנחש אשר ראית ומעשהו כבר ידעת כי נחש עפר לחמו ועל דרך הרמז צא ולמד מאיילה שרחמה צר וכשכורעת לילד צועקת והקב"ה מרחם עליה ומזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם ורחמה נפתח. ויהי כאשר שלמו ימי פקודת משפטם ואפתח את חלון התיבה ואמצא והנה הכל נמס והיה למים חיים. ויאמר אלי: קח לך צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן העפר אשר ראו עיניך, וכן המים החיים, ובנה עליה בירה גדולה זכה וברה, ואעשה כן. ויאמר אלי: הט אזניך, ולבך תשים לדעתי, עוד תשוב ותראה נפלאות. ואראה והנה תנור עשן ולפיד אש⁸ מתלקחת תחת הצנצנת והבירה אשר עליה ותבער בם ימים אחדים, אשר קרשו המים אשר בתוכה ויהיו לעפר עז כשלג, ויצמח הי אלקים מן העפר עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים בתוכה גנוז ומשומר למחכה, ואקרא בקול גדול ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. ויאמר אלי האיש: הטבת לראות ואשא עיני ואראה והנה נהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לשלשה ראשים. ויאמר אלי האיש: בין בדברים והבן במראה כי רבים מן המשכילים יכשלו לצרוף ולברר וללבן. ובדברו עמי כדברים האלה, נתתי פני ארצה ונאלמתי, ויגע בי ויחזקני ויאמר אלי: אל תירא איש חמודות, שלום לך. ובדברו עמי התחזקתי ואומר: ידבר אדוני כי חזקתני, ויאמר אלי: קח לך אמר אלי ואתנם אל תוך הצנצנת ותנור אש בוער תחתיה וימס האילן ויהי למים.

וירע בעיני מאד ואבכה ואתמרמר על איבוד האילן. ויאמר אלי האיש: אל ירע בעיניך, עוד ישוב ויפרח כבראשונה. ויעברו ימי בכיתו, ויגדל האילן הלוך וגדל כאשר אמר אלי. ויאמר אלי האיש: שוב קח לך מלא העומר מים מן הראש השני ושליש העומר עפר מן העפר אשר ראו עיניך ותנם בצנצנת ועשה לה כמשפט הראשון אשר הראית, ואוסר: אהה אדוני, ייכתב לשוב ממחשבתו, כי איככה אוכל וראיתי באובדן מולדתו, פרחיו וציציו. ויאמר: לא, כי כן תעשה. ואעשה כן. וימס האילן ויגדל כבראשונה. ויוסף דבר אלי עוד האיש לאמר: קח לך מלא העומר מים מן הראש השלישי, ושליש העומר עפר אשר ראו עיניך, ותן בצנצנת ועשה לה כמשפט הראשון, כי כן משפסו נחוץ פעמיים שלוש עם גבר, ואעשה כן וימס האילן. ויהי אחרי כן ויגדל, וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד יותר סכל אשר לפניו, ויהי האילן נחמד למראה, ותמה הוא לעיניים, ואשמח מאד על המראה. אני טרם אכלה לספר מעוצם האילן ותוקפו ויופיו והנה חכם אחד פילוסוף ארכו אמה וזקנו אמה ופרמשתו אמה, בא ויאמר אלי: הלא ידעת אם לא שמעת כי ביצת בר יוכני נפלה על האילן, ותשחיתהו ותפילהו ארצה ואלך ואגידה אל האיש אשר נראה בראשונה במראה, ויאמר אלי: אל תירא, כי אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו, מריח מים יפריח, ועשה קציר כסו נטע, אך חזק ואמץ, ולך קח לי משם מן האילן חלק מחלקיו והביאהו אלי והשאר הניחהו שם בתוך הצנצנת ושב ורפא לו.

 כשומעי הדבר הזה ואעוף בעולם בטיסה אחת, מיכאל באחת, ואלכה אל האילן חלק מחלקיו הבאתי אליו והשאר הנחתיהו שם בתוך הצנצנת כאשר אמר אלי. ויאמר אלי: הנבא בן אדם על האילן אשר בצנצנת ואמרת אליו: הנני אליך האילן הגדול הרובץ בתוך הצנצנת, הנה שברתי את גאון עוזך ורום לבבך, ולא נכנעת ספני, לכן הנני מביא עליך מבול לשחת ושחתך, ונבאתי כאשר צוויתי ויהי המבול על האילן ששה ימים, וימח את האילן ויהי לסים, ויוסף עוד האילן הכבד את לבו, ויהי ביום השלישי השישי" ויאמר אלי האיש: הנבא בן אדם ואמרת אליו: הנני נשפט אותו בתנור עשן ולפיד אש מתלקחת. ונבאתי כאשר צוויתי, והנה תנור אש מתלקחת תחת הצנצנת, וירתחו המים אשר בצנצנת עד עלתה רתיחתם השמימה, כי נכנסה בהם אש רותחת, וישרפו את האילן ויצרפו את עפרו כצרוף כסף הטוב, והיא הנשמה שבו, והביאו עמהם והעלוהו עסהם, וחילק עץ הדעת טוב ורע, שהוא הגוף והנפש, הורידו אותו לתחתיות ארץ, וישכב וירדם. ויהי אך יצא יצאתי לטייל בבקעה, ויסתר האיש מנגד עיני, ואבקשהו ולא נמצא, ואעתר אל הי ואוסר: אהה הי אלקים, איש האלקים אשר שלחת יבא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לפגר המת הזה להחיותו, וישמע הי בקולי, ויבא איש האלקים ואני יושב בבקעה ואומר אליו עתה יבא דבריך, מה יהיה משפט הנער הזה ומעשהו, ויאמר: הגישה לי כלי ואגישה לו את הכלי ויער את המים הרוחניים שבצנצנת אשר הנשמה בהם אל תוך הכלי וישכן מקדם לכלי את להט החרב המתהפכת לשמור את מים החיים , וישאר הגוף והנפש בתוך הצנצנת, ויאסר אלי:

בן אדם, הנה שני דייני גזירות אלו שניהם אוחזים בטלית, זה אוסר: אני לא פעלתי און, כי הנפש החיונית היא הפועלת אם טוב אם רע, והנפש אוסרת: כי הגוף החומר העכור הוא הפועל, כי הנפש לבדה טובה היא, ומן הטוב לא יצא כי אם טוב, לכן כה תעשה להם לטהרם, קח נא את שתיהם, הגוף והנפש, דוגמת החיגר והסומא, ובא במשפט אותם בתנור אש תחתם עד אשר תפריד ערובתם, ואעשה כן, ואתנם בתנור אש ויקבלו עליהם את הדין, ואביט אל תוך הצנצנת, ואראה והנה הנפש מבצבצת ועולה מתוך הגוף, ותעל ותשב על גבי הגוף, כמלכת שבא במלכותה, זכה ונקיה, לבנה ברה מאירה כישפה בעייש זוהרת, והגוף חשך משחור תארו עמד כעב שחורה תחתיה מושחרת ואליו קרא משורר בכתר מלכות ועטרת, ותחתיה תעמוד הבהרת. ויאמר אלי האיש: הנה הראיתיך בעיניך יום הדין הגדול ותחיית המתים, ועתה בא ואראך עולם הבא, הארץ החדשה אשר אני עושה, צדיקים יושבים בה ועטרותיהם בראשיהם, נהנים מזיוה ואורה כאוכלי המן במנוחה, ונסו יגון ואנחה. ואומרה: אמצא חן בעיני אדוני, ויאמר אלי: קח את הגוף השחור ונטה את ידך עליו והשליכהו באחד הגאיות ובאחד הפחתים כי הוא שאור שבעיסה המעכב, וקרא עליו את הקריאה בקול גדול ובפה מלא, ואקח אותו ואשליכהו ואקרא עליו את הקריאה, כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה, ויקח האיש את הנפש הזכה הברה המאירה, ואת חלק האילן אשר הבאתי אליו בטיסה אחת אחר נפילת ביצת בר יוכני ההדורה, וישימם בכף מאזנים, ויהי משקלם בין שניהם משקל כוכב אחד עדי עדיים, ואתן אל הצנצנת אל תוך הנפש ותהי לו לארץ קדושה וטהורה, ואת חלק האילן אשר הבאתי אליו בטיסה אחת, זרע בתוכה לברכה, ערוכה בכל ושמורה, וישא עיניו וירא את הכלי אשר בו המים החיים אשר הגשתי אליו, וימצא בו זי כוכבי לכת עם ראש התלי, וזנבו קבועים בו, ויקח מהם את שבתאי ואת צדק ואת כוכב, ויחברם שלושתם כאחים בהתאחדם, ודמות פניהם פני אדם, וישק בהם את האילן השקאה רבה בלב שמח ובקול ערב.

 וימח האילן וכל אשר בתוכו חזר שחור כעורב. בראותי זאת צעקתי בקול צירים וצרה, עד נתפקקו כל חוליות שבשדרה, קראן לי מרה, סבור הייתי לראות האילן בעליזות, ועתה בשל מי הרעה הגדולה הזאת. ויאמר אלי האיש: הקשית לשאול דבר הנפלא מעין כל הדורות, אין לך עסק בנסתרות. ואומר: דבר אדוני, כי שיח וכי שיג יש לי, וכל רז לא אניס לי. וישיבני, אם ידעת, אומרם האי שחור אדום הוא אלא שלקה, אז תבין הסוד דקה מן הדקה. כשמעי דבריו, פתחתי פי בשיר וחדוה, שחורה אני ונאוה. אני הרם אכלה לדבר, ושירים לחבר, וחילים אגבר, והנה האילן גדל, וסכל אילנות האדמה נבדל. ויצעק, בו תהיה לעשיר כל דל. נשאתי עיני למאיר לארץ ולדרים וברכתי בשמחה, בחירות ודרורים, ברוך משפיל ומרים. בנשאי עיני, ראיתי הלבנה במילואה, מאירה כאראלים ותרשישים, וברכתי ברוך מחדש חדשים, וחשבתי לראות השמש בתקופתה, ובראיה אחת אגיע אל תכליתה, ואבוא עד מגמתה, ואומרה אנסה נא באחת הכוכבים הנשארים, ואקח את מאדים ערץ הגבוהים, ואשליכהו על האילן בשמחה ובשירים, ובהגיעו אל האילן, מחה את האילן, והחזירהו מי רוש, ואתפללה עליו ויקרוש, ואתן עליו את חמשה כוכבים הנשארים, אחת בכל פעם במספרים ספורים, בגזירת יוצר הרים, ובכל פעם היה נמס וחוזר למי רוש, ואתפללה עליו ויקרוש, ובכל פעם ופעם כשנקרש, היה מתהפך לגוון מחודש, בגזירת שוכן שמים, ויהי לזהב פדויים, ואתן שבח והודאה אל המרומים, על כל ברכה ותהילה, אשר הביאני אל המנוחה ואל הנחלה, אסרתי: אעבוד הי באוני והוני וחילי, והי אלקים יעזור לי, ואעבוד את הי ביראה ובכוסף, כי בצל החכמה בצל הכסף, כי במה עבד כמוני אל אדוניו יתרצה, הלא ברצי, ויש לי אח נחמד, שמו רמוז בלבנה האיומה, יאיר כאור החמה, יעקב מלא מאור נוצץ, וסלעים מפוצץ, ולבנה לשמש מהפך, ומחלים, הקטן יהיה לאלף, הוא החלימני, ועד כה הביאני, וברוך השם אשר בדרך אמת הנחני.