מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת – דורון חכימי
בפסוק 39-40 בספר הקוראן בסורת היונה כתוב מצטט :
מקורו של קוראן זה רק באללה והוא אישור לספר התורה של ריבון העולמים שקדם לו ואין בו כל ספקות, אם יאמרו, הקוראן הוא המצאתו של השליח, ענה הביאו גילוי דומה לו וקראו כעדים את כל מי שתוכלו. סוף ציטוט
وَمَا كَانَ هَـذَا الْقُرْآنُ أَن يُفْتَرَى مِن دُونِ اللّهِ وَلَـكِن تَصْدِيقَ الَّذِي بَيْنَ يَدَيْهِ وَتَفْصِيلَ الْكِتَابِ لاَ رَيْبَ فِيهِ مِن رَّبِّ الْعَالَمِينَ 37
ולא ניתן לבדות את הקוראן הזה ללא אלוהים, ואין הוא אלא מאשא את אשר לפניו, ומציג אחד אחד את דברי הספר, און ספק בו; מעם רבון העולמים הוא
أَمْ يَقُولُونَ افْتَرَاهُ قُلْ فَأْتُواْ بِسُورَةٍ مِّثْلِهِ وَادْعُواْ مَنِ اسْتَطَعْتُم مِّن دُونِ اللّهِ إِن كُنتُمْ صَا
دِقِينَ 38
האם ספר הספרים זקוק לאישורו של הכתוב בספר הקוראן הבנוי רובו ככולו מחיקויים ומכפילויות ומדברי הסתה דווקא נגד העם היהודי?
איך אפשר להעיז ולומר ש״מקורו של קוראן זה רק באללה״?
האם אלוהים אימץ ביודעין את כל החוקים והאמונות הפגניות ואת כל מנהגי עובדי האלילים אשר הועתקו בשלמותם ונכללו בקוראן מתקופת הג׳הליה?
האם ספר זה יכול להוות אישור לספר התורה של ריבון עולם? פרקי הקוראן מהווים בסיס איתן להנצחת תורתם ומסורתם של עובדי אלילים וכל יתר כתביו הם חיקויים מעוותים, טעויות ושקרים ותו לא.
השאלה המוצגת למאמינים בקוראן, מצטט: אם יאמרו שהקוראן המצאתו של השליח ענה הביאו גילוי דומה לו. סוף ציטוט.
איזה גילוי נבואי יש בקוראן שלא היה ידוע לרבים עוד לפני אלפי שנים? הקוראן איננו מהווה תגלית תיאולוגית בכל שלביו ואף איננו המצאתו של השליח אלא שנכתב ביוזמתו של עותמאן החליפה השלישית בהירארכיה המוסלמית כעשרים וארבע שנים לאחר מותו של מוחמד.
בפסוק 5 בספר הקוראן בסורת יוסף, מצתטט :
כאשר סיפר יוסף לאביו, חלמתי חלום כי השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי, היתרה בו אביו, בני אל תספר על חלומך לאחיך לבל יחרשו עליך רעוץ לפי עצת השטן האוייב הגלוי לבני האדם……סוף ציטוט.
إِذْ قَالَ يُوسُفُ لِأَبِيهِ يَا أَبتِ إِنِّي رَأَيْتُ أَحَدَ عَشَرَ كَوْكَبًا وَالشَّمْسَ وَالْقَمَرَ رَأَيْتُهُمْ لِي سَاجِدِينَ 4
4 יוסף אמר לאביו, אבא, ראיתי אחד־עשר כוכבים ואת השמש ואת הירח; ראיתים, והנה הם משתחווים לי.
יוסף אמר לאביו: ר׳ בראשית לז 9 ואילך.
قَالَ يَا بُنَيَّ لاَ تَقْصُصْ رُؤْيَاكَ عَلَى إِخْوَتِكَ فَيَكِيدُواْ لَكَ كَيْدًا إِنَّ الشَّيْطَانَ لِلإِنسَانِ عَدُوٌّ مُّبِينٌ 5
5 אמר, בני, אל תספר את חלומך לאחיך פן יחרשו עליך רעה. הן השטן אויב מושבע הוא לאדם
ובהמשך בפסוק 10 בסורת יוסף , מצטט:
قَالُواْ يَا أَبَانَا مَا لَكَ لاَ تَأْمَنَّا عَلَى يُوسُفَ وَإِنَّا لَهُ لَنَاصِحُونَ 11
11 אמרו, אבינו, מדוע לא תבטח בנו כי נשמור על יוסף? הן רק את טובתו נבקש!
أَرْسِلْهُ مَعَنَا غَدًا يَرْتَعْ وَيَلْعَبْ وَإِنَّا لَهُ لَحَافِظُونَ 12
12 שלחהו עמנו מחר למען ישתובב וישחק, ואנו נשמרהו מכל משמר.
ואז פנו אל אביהם ואמרו: מה לך כי אינך בוטח בנו בכל הנוגע ליוסף, שלח אותו עמנו מחר למען יתענג וישחק ואנו נשמור עליו, ויאמר אביהם מצטער אני שאתם רוצים לקחתו עמכם כי חושב אני שזאב יטרוף אותו כשלא תשימו לב אליו, אך הם ענו, אם יוכל זאב לטרוף אותו כשהוא בחברתנו הרי נהיה גם אנו אבודים.
סוף ציטוט
כל הפסוקים בפרק המתאר את תולדות יוסף בקוראן אינם משקפים נכונה את המקור, לא רק שאינם משקפים נכונה את המקור אלא שאף ישנם שינויים בתכלית בניסוח ששינו לחלוטין את מובנו ואת משמעותו של הכתוב.
ראה פרק לז׳ בספר בראשית פסוקים ט – יא, מצטט:
ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי ויספר אל אביו ואל אחיו. ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת? הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר.
סוף ציטוט
האם יש דמיון בתיאור או בתוכן בין הכתוב בסורה 5 בשורת יוסף בספר הקוראן לבין הכתוב בספר בראשית פרק לז׳ פסוקים ט – יא' ראה בספר בראשית פרק לז׳ פסוקים יא – טו כתוב, מצטט:
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיביני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבוא שכמה.
סוף ציטוט
האם יש כל דמיון בתוכן או בתיאור ההתרחשויות בין הכתוב בסורה 10 שבבשורת יוסף בספר הקוראן לבין המתואר בספר בראשית פרק לז׳ פסוקים יא – טו?
תרגום לעברים לפסוקים מהקוראן מאת פרופ' רובין
השפעת ההתנגדות והרדיפות על התפתחותה של תורת מוחמד
השפעת ההתנגדות והרדיפות על התפתחותה של תורת מוחמד
במה השפיעה ההתנגשות הזאת עם אנשי מכה על התפתחות תורתו של מוחמד ? קודם כל, היא הביאה אותו להבחנה ברורה בין האלילות והמונותאיזם, באמונה באל אחד. אמנם, לבם של אנשי מכה לא היה קשור ביותר אל אליליהם, וכאשר רדפו את מוחמד על שפגע בהם — רדפוהו בעיקר על שגינה את מנהגי אבותיהם.
כפי שאמרתי, נכלל המונותאיזם המוחלט בתפיסתו הדתית המקורית של מוחמד עתה נגלה הדבר בכל כוח ובכל עוז מתוך הוויכוח הזה על אלילות מכה. הנוסח ״אין אלוה מבלעדי אללה״ — אין אל מבלעדי אלהים (זו צורה יהודית, ראה שמואל ב׳, כב, לב, – כִּי מִי-אֵל, מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה; {ס} וּמִי צוּר, מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ. תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון במהלך המאה ה-13 לפנה"ס בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך. או תהילים י״ח, לב)» – לב כִּי מִי אֱלוֹהַּ, מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה; וּמִי צוּר, זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ.— נשנה וחוזר עתה כמה פעמים ובכוונה פולמוסית. סיפורי הנביאים והמלחמה בעבודה זרה, כגון מעשי אברהם והפסילים של אביו תרח, או קנאתו של אליהו נגד הבעל — הם עכשיו הנושאים החביבים על מוחמד. על ־ידי הוויכוח מתרחק מוחמד גם מן הפולחן של עירו, מן העבודה של מקדשה. כך כתוב בסורה 20, 132 :
צוה על בני ביתך להתפלל
אין אנו שואלים ממך מזון.
כלומר, אין אתה צריך להביא עוד קרבנות. לעומת מה שקראנו בסורה 108, 2: ״התפלל אל ריבונך וזבח״, הוא אומר עכשיו: צווה אותם להתפלל, אבל קרבנות אין אנו רוצים.
אנשי מכה ראו סכנה בכך, שהטפה חדשה זו יכולה אולי להמעיט מקדושתה של עירם ועל־ידי כך גם מהכנסותיהם. – יש הרואים חשש זה (הן במסורת המוסלמית והן במחקר) כגורם עיקרי להתנגדותם של
בני מכה לבשורת מוחמד.
״ אך על זה חוזר מוחמד ואומר שאין חשש כזה (סורר. 28, 57):
הם אומרים: אם נלד אחרי הדרכתך נשודד מארצנו.
אמור להם : האם לא הכינונו להם ״חרם״ בטוח
אשר פירות כל דבר יובאו אליו.
כפי שראינו היו הטחותיהם של אנשי מכה מכוונות נגד אמיתות שליחותו של מוחמד. עכשיו מתחיל סעיף זה של שליחות מוחמד לקבל חשיבות יתירה. כל ההיסטוריה העולמית היא עתה בימה אחת של מעמדות הבאים בתכיפות זה אחר זה, שגיבורם הוא שליח אללה, שהוא ללעג ולקלס לעמו, אך סופו לראות באובדן רשעים. האידיאה של אובדן רשעים כבר בעולם הזה מודגשת ביותר, וכמעט דוחקת את הדרשות על יום הדין האחרון. יותר ויותר סובב הוויכוח על אישיותו של מוחמד, והסיפורים על הנביאים תופסים את מרבית המקום בסודות. לעומת זאת מודיע מוחמד שוב ושוב שאין ביכולתו לעשות ניסים, שאינו אלא בשר ודם, שאין בכוחו להועיל ולהזיק, שאינו יודע יותר משאר בני־אדם ורק בנבואה ייבדל מהם. היא הנס שלו והיא החסד שבו ציינו אלהים מיתר הבריות.
עלי לייחד כאן את הדיבור על מה שנקרא ה״בסמלה״, הנוסחה ״בשם האלהים הרחמן והרחום״. מלים אלו נמצאות מעל כל סורה בקוראן, חוץ מסורה 9, והן שגורות ביותר בפיו של כל מוסלם. המוסלם יאמר את הנוסחה הזאת לפני כל מעשה חשוב שהוא צריך לעשות: לפני תפילה, לפני לימוד, הוא יכתוב אותה בראש כל מכתב וכל דבר שבכתב, כמו חוזה או ספר.
בסוף התקופה המכית הראשונה התחיל מוחמד להשתמש בשם חדש של אלהים. נוסף על השם ״אללה״ בא עכשיו השם ״רחמן״ בתור שם עצם פרטי של אלהים.- התעתיק המדויק הוא " אלרחמאן " הדבר התחיל לכאורה בסורה 55 הנקראת ״סורת אלרחמן״. נראה שהדבר עורר תמיהה, שכן אנו קוראים בסורה 25, 60—61
וכאשר נאמר להם: השתחוו לרחמן,
הם אומרים : מה זה הרחמן ?
הנשתחווה למי שתצווה אותנו ?
מה טיבו של שם זה ומה החשיבות של התחלת השימוש בו ? השם ״הרחמן״ הוא השם הרשמי של האלהים המונותאיסטי בכתובות שבא העתיקה. ״רחמנא״ בתלמוד הוא שם עצם פרטי של אלהים. מאחר שצורת ״הרחמן״ אינה נמצאת כמעט בסורית יש להניח, ששם זה בא אל הערבים מן היהודים. אם אני אומר ל״ערבים״ אני מתכוון לא רק לכתובות השבאיות — ויש לנו עכשיו לפחות עשר כתובות שבאיות עם השם ״הרחמן״ — אלא גם אל הערבים הצפוניים. אותו נביא השקר מסַילִימַה, שקם בזמנו של מוחמד בשבט חניפה במזרח ערב, קרא לאלהיו ״רחמן״. גם נביא השקר שקם בתימן קרא לאלהיו ״רחמן״, והערבים קראו לנביאים אלה עצמם ״רחמן״. עלי להעיר שגם הפילולוגים המוסלמים, חכמי הלשון העתיקה, הודו כי זו מלה עברית.
האידיאה של טובו וחסדו של אלהים לא היתה זרה למוחמד גם בראשית דרכו. אדרבא, היא היתה יסוד מוצק בדתיותו. אולם עצם המלה, השורש ר ח מ ן — לרחם, והמלים רחמנא — רחמים, אינם מופיעים בקוראן אלא מן התקופה השניה במכה, התקופה בה הנהיג מוחמד את השם ״רחמן״ בתור שם עצם פרטי של אלהים. מאוחר יותר חדל מוחמד להשתמש בשם זה בתור שם עצם פרטי של אלהים, אך השימוש במלים הנגזרות מן השורש ר ח מ י ם — שימוש זה נתרבה והוא נכנס אל תוך תוכה של התודעה הדתית המוסלמית על־ידי ה״בסמלה״, על־ידי נוסחה זאת ״בשם א ל ה י ם הרחמן ו ה ר ח ו ם ״. מן הראוי איפוא לייחד עליה את הדיבור.
הנוסחה נמצאת בתוך הטכסט של הקוראן רק פעם אחת, בסורה 27, 30, בראש מכתבו של שלמה המלך אל מלכת שבא. מה מקורה ? בתקופת ה״ג׳אהליה״ נהגו לשים בראש כל חוזה את המלים ״בשמך האל״. היתה זו קריאה חגיגית אל האל השומר על החוזים, ועל כן גם בחוזים של מוחמד ובאגרותיו אל השבטים מופיעה תמיד ה״בסמלה״. בכתובות השבאיות אנו מוצאים בסוף כל כתובת: בשם האל פלוני ופלוני. לקרוא בשם ה׳ הוא גם מנהג עתיק, הנזכר בתנ״ך במקומות רבים. ומציגו בקוראן, למשל בסורה 1,96 : ״קרא בשם ריבונך״. כן תמצאו מעל כל פיוט: ״בשמך רחמנא״. ובמכתבים יהודיים (נשארו רק מתקופה יותר מאוחרת, החל מהמאה העשירית) כתוב בתחילה ״בשמך רחמנא״. אם כן, כשאנו רואים את הנוסחה ״בשם אלהים הרחמן והרחום״ אנו יכולים לומר, כי מצד אחד יש כאן המשך של מה שהיה מקובל אצל הקדמונים ומצד שני מה שהיה בספרות הפיוטית הדתית, בפיוטים היהודיים (״בשמך הרחמן״) וגם בספרות המנדעים העתיקה.״
מנדעים — כת של מטבילים, המצויה עד היום בעיראק, אם כי מספר מאמיניה קטן מאוד. זו ה״צאבאה״ הנזכרת בקוראן.
מנין בא כפל לשון זה: הרחמן הרחום ? אנו מבינים את הצירוף, ואנו מניחים כי הנוסחה נוצרה באותה תקופה אשר בה אנו דנים. למלה ״הרחמן״, שהיתה שם עצם פרטי, נוסף עוד כינוי שני ״רחום״, שכן כפי שראינו ״הרחמן״ היה שם פרטי של אלהים, שהיה יכול להתקשר גם עם אידיאה של יסורים. משום כך התוספת ׳׳הרחום״ מהווה מעין הד של צירוף מידת הדין של אלהים עם מידת הרחמיב בהבלטת מידת הרחמים. על כן היא חשובה כל כך, מפני שהיא קובעת בתודעה הדתית של האסלאם את מידת הרחמים כעיקר.