מסורות-ולשונות-של-יהודי-צפון-אפריקה-


מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה-משה בר-אשר

מסורת ולשונות

התהוותו של השרח

לטעמי הזיקות של השרח לתרגום רס״ג ולת״א, השונות בהיקפן ובאופיין, תלויות בתולדות עלייתו של השרח ובדרך בואו לעולם. אפרש דבריי על דרך הקיצור. עוד בתקופת חז״ל נהגו תרגומים ארמיים, והדברים ידועים לכל בר בירב. תרגומים אלו היו בהם תרגומי פשט מן הטיפוס של ת״א לתורה ויונתן לנביאים, והיו בהם תרגומי דְרָש מובהקים מן הסוג המיוצג בתרגום ירושלמי לתורה. בחינוך הבסיסי נראה שתפסו מקום ראשון תרגומי הפשט. מציאות זו המשיכה להתקיים גם בתקופת הגאונים, עם שהתרגומים עברו עיבודים שהתאימום למקום ולזמן(דבר זה ניכר, למשל, בתרגום אונקלוס גופו, שמשוקעות בו שלוש שכבות לפחות). מסורת תרגום אונקלוס כפי שנתגבשה בתקופת הגאונים בבבל עמדה בעינה בקוויה העיקריים בתימן עד לדור האחרון ממש. ועדיין בבתי כנסת רבים של יוצאי תימן ממשיכים לתרגם את התורה מתוך תרגום אונקלוס בשעת הקריאה. אולם בקיבוצים אחרים, משהמירו היהודים את לשונות הדיבור שלהם, נתגבשו תרגומים בלשונות המקום. זהו הנוהג הרווח במאות השנים האחרונות, והוא מיוצג בתרגומי הלדינו ובשרחים במזרח ובמערב. מציאות מגוונת זו מתוארת בחלקה כרווחת בפי יוצאי הגלויות השונות שנמצאו בצפת (ולא רק בצפת) של המאה ה־16, כעדותו של רבי יששכר בן־סוסאן. התרגומים המקומיים הללו היו מיועדים בעיקר לדרדקים ולהדיוטות, שידיעותיהם בעברית ובארמית לא הגיעו לדרגה של קריאת מקורות. הנוהג הזה, שרווח במאות השנים האחרונות, ניצני גיבושיו חוזרים בכל תפוצה לזמן אחר, וקשורים בהינתקות היהודים מן הארמית ובעליית לשונות הדיבור השונות.

רס״ג איש המאה התשיעית והעשירית פעל בתוך המציאות ההיסטורית הזאת, ועל רקעה צמח תפסירו לערבית. אך תרגומו עשוי ליודעי הערבית שהוא השתמש בה. לשון זו לא הייתה ידועה לא רק להדיוטות אלא גם לתלמידי חכמים בארצות האסלאם, בתקופה שנותקו היהודים מן היניקה הישירה ממקורות האסלאם בערבית. במאה ה־16 בצפת חכמים אינם בקיאים עוד בתרגום רס״ג, כפי שמספר בן־סוסאן. (עם זאת ניכרת בשרה שלו זיקה ללשונו של רס״ג.) ההיחלשות בידיעת הערבית הספרותית ואפילו הבינונית הולידה צורך ביצירת תרגום או תרגומים בלשונות המקום. אף דרכי ההוראה, פסוק עברי כנגד פסוק תרגום או אפילו מילה כנגד מילה, חסמו את השימוש בתרגום רס״ג, שנתפס יותר פירוש ופחות תרגום. כנגד זה השימוש באונקלוס – שהיה רווח בכל העתים, לפחות בכתב, ובוודאי עסקו בו תלמידי חכמים רבים (וגם לשונו הייתה מובנת יותר למי שמצוי היה בספרות חז״ל ובשאר מקורות היהדות) – עשוי היה לשמש לבעלי התרגומים המקומיים בניין־אב. כלומר, גם אב לכל התרגומים שבאו אחריו וגם בניין־דגם לתרגומים החדשים.

זהו הרקע שבו החלו צומחים תרגומים שהצורך בהם נעשה דחוף, כדי להבטיח חינוך בסיסי לתינוקות של בית רבן ולציבור הרחב שלא ידע עברית וארמית. והם הם

הדברים לגבי השרח במרוקו. את התבנית וחלק מן החומר סיפק תרגום אונקלוס (ותרגומים הדומים לו, כגון ת״י לנביאים). חלק מאוצר המילים ומן הצורות סיפק תפסיר רס״ג, אך החלק הגדול של אוצר המילים נתגבש גיבוש מקומי; חלקו נשאב מלשון הדיבור של אחד הדיאלקטים באחד ממרכזי התורה (לעת הואת אין בידינו כלים כדי לקבוע, באיזה מקום ובאיזה ניב נעשה רובדו הראשון של השרח), וחלקו של אוצר המילים והדקדוק נשאב מן הערבית היהודית הבינונית שהלכה בכתב במשך השנים במזרח ובמערב המוסלמי. בדרך זו נתהוותה לשון הביניים הספרותית של יהודי המערב. לטעמי נתרחש הדבר קודם שנת 1500, לפני שהערבית המקומית נתגוונה (במיוחד במרכזי התורה החשובים) בשפע של יסודות ספרדיים שהביאו אתם המגורשים. רק כך ניתן להבין את העדרן המוחלט כמעט של מילים ממוצא ספרדי בשרחים הידועים לנו במערב. ואף זאת, ראוי להדגיש שהדבר נעשה במקום שלא היו בו כיבושים של הברברית. בדרך זו ניתן להסביר את ניקיונו המוחלט כמעט של השרח מיסודות מן הברברית.

הווי אומר, מצד הערבית יש בו בשרח רובד קדום המשקף את לשונו של רס״ג במאה העשירית. רובד אחר מייצג את המאה ה־15 או זמן הסמוך לה מעט מלפניה או מעט לאחריה, עת נתגבש השרח. על הרובד הזה באו ונתרבדו שכבות נוספות. וכבר אמרתי, שדבר זה ניתן לחוש בו במובהק בהבדל שבין המסורות השונות שהילכו בתאפילאלת. יש מהן שהייתה פתוחה יותר להשפעות נוספות של לשון ־דיבור הן במרכיב הדקדוקי הן במרכיב הסגנוני הן באוצר המילים, ויש מהן שהייתה שמרנית יותר. דבר זה אינו מוגבל למסורות תאפילאלת; גם מסורות אחרות ־ש מהן שמרניות יותר ויש מהן פתוחות יותר לשינויים, והפתיחות הזאת נמשכה עד ־־ור האחרון ממש. גם מפגשם של מסרנים של קהילה אחת עם מסורות אחרות היה ב־ פתח למיזוג של מסורות, פתח לשינויים. יש מסרנים שלמדו מסורת אחת שנהגה לתרגם שלום (ל)עאפייא ומשהכירו מסורת אחרת, שתרגמה (ל)מעאפייא, הפכה נ:ורתם שלהם למסורת ממוזגת שיש בה מזה ומזה.

מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה-משה בר-אשר-עמ' 31-29

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר