מורשת יהדות מרוקו

שמואל בן יצחק אלבאז

מרבני פאם. נולד תנ"ח. הצטיין בבקיאותו בספרים ובשכלו החריף. יסד ישיבה ועמד בראשה והעמיד תלמידים הרבה. בן ל"ו נתמנה לחבר בד״צ, וחבריו היו ר׳ יעקב אבן צוד ור׳ שלום אדרעי. הראשון חבר קינה על מותו. רוב חבוריו נמצאים עדין בכ״י. נלב״ע בשנת תק״ט.

חיבוריו: א. עוז והדר, חידושים למסכת ע״ז. ב. הנער שמואל, חי׳ למסכת שבועות ג.לכמה מסכתות הש״ס. ד. שירים ופזמונים. ה שו״ת ופסקים ודרושים.

אברהם אלב׳ו

חתום עם הרבנים וראשי הקהל בירושלים, על אגרת שנשלחה לעיר פאם בשנת ש״צ, ונתפרסמה ע״י הרי״מ טולידאנו בספר השנה של Hebrew union College שנה ד. עמ. 46

יוסף אלב׳ו

תלמיד הרב חםדאי קרשקש. חוקר ומלומד. נודע כפילוסוף דתי, ולדעת ההיסטוריון צ. גרץ היה גם רופא. חי באמצע השני של המאה הי״ד בספרד. חבר ספר חקירה גדול בשם העיקרים. כתבו וגמרו בשוריאה בשנת 1425  כפי תעודת מלכות רשמית שמש במשרת רב בעיר דרוקה. ספרו החשוב כולל ג , פרקים גדולים: א. מציאות השם. ב. תורה מן השמים ג. שכר ועונש. הוא התכוין להציע מקור כללי ומוסכם לוכוח הדת. בקש לקבוע את תחומי דת ישראל ולהטעים בעיקרי האמונה הצדדים המבדילים את תורת ישראל מתורת הנוצרים והמושלימים. ספרו זה נדפס פעמים רבות. השתתף בוכוח הדתי שנערך מטעם האפיפיור בנדיקטום הי"ג בטורטושא וסאן מטיאו בשנת 1414  התוכח עם המומר ג׳ירונימו די סנטה . פ״י (יהושע הלורקי (נלב״ע בספרד בשנת 1440  אשכל ב. עמ . 396

דוד אלבוחר

רב ומחבר. כנראה שהיה מרבני קושטא. ובישיבת ״אחד״ שנוסדה ע״י הרב שבתי אקשוטי בירושלים, ראיתי כ״י אחד גדול בשם ״נחמתי בעניי״, והוא פירוש על התודה. נשלם ע״י המחבר בשנת תקצ״ט. ובסופו מסיים: ״המצר על גאולתנו כי לא תאחר, דוד אלבוחר״.

אברהם ב״ר משה חיים אלבצראוי

נולד בבצרה שנת תק״ן. היה מטובי עסקני העדה וראשיה. בתק״ץ עלה לארץ והתישב בצפת. כאן התעסק בממכר אבני חפץ, פנינים ומרגליות. היה מידידיו הנאמנים של הגביר דוד ששון מבומבאי. בימי הרעש בשנת תקצ״ז, שהביא כליון על בני ביתו ורכושו עבר לירושלים עם שארית הפליטה, וישא בה את בת אחיו של הרב התיר יעקב הלוי ספיר בע״ס אבן ספיר לאשה. ממנה נולדו לו ששה בנים. בהשתדלותו נבנה הבית בקבר רחל בשנת התרכ״ה, כמבואר בלוח התלוי שם. נלב״ע ט״ו חשון תר״ל.

נםים אברהם אלבצראוי

יליד ירושלים בשנת תרכ״ט. קבל חנוך תורני, ובן י״ח נסמך להוראה. שנים מספרהיה מנהל חדר בשכונת רחובות, ובה בעת שמש ש״ץ בביה״כ הגדול שבאהל משה ואח״כ בימין משה. בין השנים תרס״א — תרס״ג היה שד״ר של ק״ק חסידים בית אל לערי בוכרה וכעבור חמש שנים נסע שם שנית בשליחות עדת הספרדים בירושלים. בדרך נסיעתו השניה התעכב בבוכרה שנתים ימים ויהי שם למ״ץ, ובשובו, כהן זמן מה בתור מנהל ת״ת הספרדים

בירושלים. רוב שנות חייו עסק במסחר של אבנים טובות ומזה מצא פרנסתו בשופע. נלב״ע כ״ב כסלו תרע״ז.

שלמה אלבצראוי

אחיו של ר׳ נסים אברהם הנ״ל. נודע כפייטן ומחבר. ת״ח צנוע וחתנו של הרה״ג שלום משה חי גאגין. חבר פירוש על התורה לסדר בראשית בלבד. בהסכמות לחבורו זה שנדפס אחד מותו בשם ״דבר שלמה״ יכונה ע״י הרב ב״צ עוזיאל ״החכם הנכבד דעסיק באוריתא תדירא חסיד ועניו כש״ת וכו'״. והרב חזקיה שבתי יתארהו—״כאיש רצוי לכל, מוקיר רבנן ותלמידיהון שקדן בתורה ונהנה מיגיעו״. חבורו הנ״ל הוא אוסף של חדושי תורה מחז״ל ביניהם רש״י רמב״ם, הראב״ע, אברבנאל, ואחרים, ומצטיין בסגנונו העברי הצח. הספר נדפם בהדור בתל אביב בשנת תרצ״ב. אחדים משיריו כונסו לסוף ספרו הנ״ל מהם מוקדשים לכבוד הרבנים הראשיים יעקב מאיר, חיים נחום, חזקיה שבתי וכרו'. יתרם עודם בכ״י. נלב״ע בתל אביב ביום י״ג אדר תר״צ.

אברהם אלגאזי

נולד בקושטא בשנת 1570 לערך, ונפטר בכיאו שנת 1630 . נודע בשם הרב מברוםא. נזכר בס׳ ״אגרת שמואל״ להר״ש אוזידה במלים אלה: ״האלקים אנה לידי גבר בכולא חכם שלם בחכמה ובדעות אשר תפש אומנותו של אברהם אבינו להכניס אורחים וביתו בית ועד לחכמים הגביר הנודע בשערים איש חיל ורב פעלים״. השאיר אחריו חמשה בנים שהיו רבנים באזמיר והם ר׳ משה, ר׳ שלמה, ר׳ מנחם ר' יצחק ור׳ חיים.

חיים בן אברהם אלגאזי

רב ומפרש. תלמיד מהרימ״ט. חי בקושטא. חבר באור על חלק מס׳ מישרים וס', תולדות אדם וחוה לר׳ ירוחם בן משולם, שנדפס בקושטא בשנת רע״ו, וקראו בשם נתיבות משפט, וכן כתב שו״ת ודרושים.

חיים בן יצחק אלגאזי

חי בראשית המאה הי״ט בקושטא. אח״כ היה רב באזמיר. בסוף תקע״ג עלה לירושלים ונפטר בה בשנת תקע״ט. חבר ספרים שונים. ביניהם: א. דרך עץ החיים, חי' על הטור ורמב״ם ושו״ת ודרושים, שלוניקי תקס״ט. ב. עץ ימין, דרושים ושו״ת, שלוניקי תקפ״ב.

חיים ב״ר מנחם אלגאזי

יליד אזמיר, אח"כ רב ברודיס. בסוף ימיו חזר לאזמיר, ונפטר בה. היה תלמיד הר״ש אלגאזי הזקן. חבר ס' ״בני חיי״ דינים כסדר ד'  הטורים, קושטא תע״ב, ונודע ממנו גם ס', קונטרס הגטין, שהובא בס' יד אהרן לר״א אלפנדארי.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני

אברהם אלחריזי

נזכר בם, ״תתכמוני״ לר׳ יהודה אלחריזי בתור משורר. אולי היה מקרוביו או שנקרא כך בהיותו פיטן וחורז חרוזים. וז"ל שם: ושירי אברהם בן חריזי בידי שכל אחוזים ונאוו לחייו בתורים צוארו בחרוזים״.

יהודה ב״ר שלמה אלחריזי

נולד בברצלונה, ספרד הערבית בעת ההיא, בשנת ד״א תתקכ״ה לערך, ונפטר בה בשנת תתק״צ. נודע כאבי המליצה העברית החדשה, והמשורר האחרון לשלשלת היוחסין של גדולי ספרד. בימי נעוריו — לפי עדותו הוא — התדפק על דלתי חכמים ומשכילים ״והיה על שמריו שוקט, ושושני ששונים בגני התענוגים לוקט״. בחצי ימיו יצא למסע ארוך וממושך בארצות המזרח, ובהיותו במצרים החל כותב את מחברותיו שקראן בשם כולל ״תחכמוני״. בשנת תתרמ״ח לחרבן, היא ד״א תתקע״ו בקר בא״י, ויבלה בה כחודש ימים. בירושלים מצא את רבני דרום צרפת שבפיו יכונו ״חסידי עליון הבאים לשכון בציון״ ואח״כ היה בעכו ובצפת. את גודל חבתו לאה״ק מסד ברשמי מםעיו אשר כלל במחברותיו. 2 עבודתו הספרותית היתה רבה ומעונפת. הצטיין בעיקר בתרגומיו מערבית לעברית. מספריו הידועים כיום הם:

א. ס פ ר הגורלות נזכר ב״תחכמוני״ שער נ. כ ״ י אוקספורד. ב. אגרת המוסר הכללית מאת הרופא הערבי עלי ריצ׳ואן תרגמה מערבית לעברית. ג. אגרת תחית המתים לרמב"ם, תרגום מערבית לעברית. ד. ס פ ר הנפש המיוחס לנאלינוס. נדפס בוינציה שנת רע״ט. ה. ס פ ר אסור הקבורה לגאלינוס. נמצא עדיין בכ״י. ו. סוד הסודות מיוחס לאריסטו והוא מ ח ב ר ת של דברי מוסר ועניני אמונה ז. פירוש ס פ ר המאור ע ל המשנה לרמב״ם, תרגום מערבית לעברית. ח. ס פ ר מורה הנבוכים לרמב״ם, תרגום מערבית לעברית ט. תחכמוני, אסף גדול של שירים ומליצות ומכתבים ודברי חכמה בחרוזים. מכיל חמשים מחברות או שערים. נדפס פעמים אחדות התפרסם ביחוד ע״י ספרו החשוב הזה י. פירושים לכתבי הקדש. כ׳״י. יא. ספר על דקדוק הלשון העברית כ ״ י . יב. חובות ה ל ב ב ו ת ל ר ׳ בחיי הספרדי הדיין, תרגום מערבית לעברית.

אבן אלטאראס

הראשון ממשפחה זו שנודע בתולדותינו. היה לפנים מרבני קשטיליה. והרה״ח אליקים כרמולי בהשענו על מקורות שונים קובע, כי עלה לארץ הצבי ושם חבק דת הקראים ויהי תלמיד נאמן ומסור לאבו אלפ׳ראג׳ כל הימים. ובספר הקבלה להראב״ד נזכר אמנם קראי זה בשם סידי אבן אלתאראס שהיה מקשטיליה ועלה אח״כ לא״י.! אלא שמקץ שנים אחדות לישיבתו בארץ, חזר לקשטיליה והיה משרת לעדת הקראים שם ונפטר בשנת ד״א תרצ״ב לערך. משפחה זו הסתעפה כעבור זמן ורבים מבניה ישבו בארם צובא. אולי משם התפשטו בין יתר ערי תוגרמא (תורקיה). כיום נמצאים מהם בשאראי אשר בבוסנה, וכן בשאר מדינות הבלקן. הללו נקראים משום מה אלטאראץ תחת אלתאראס או אלטאראס, ואין הבדל בין שלשת השמות.

אהרן אלטאראם

מחכמי ורבני דמשק. חי בזמן הרב משה מרדכי גלאנטי. הובא זכרו בהקדמה לס׳ ״ברך משה״ שו"ת להנ״ל שנדפס בליוורנו. יש להניח, כי היה מנכבדי ועשירי העיר וזהו מה שנאמר עליו שם: ״ונדרש להיות שליח בדבר מצוה זו אחד המיוחד שר וגדול ליהודים דדחיל ומוקיר רבנן, משפר יוחסין החכם המרומם המתחסד עם קונו כה״ר אהרן אלטאראם נר״ו״. באמצעותו ובסיועו נמסר כ״י של הספר ברך משה לדפוס, ויצא לאור בשנת תקם״ט.

דוד אלטאראם

מרבני אר״ץ ואח״כ בירושלים. נזכר בהקדמה לס, 'המעלות לשלמה, לר׳ רפאל שלמה ב״ר שמואל לאניאדו. וכה יכנהו: משכיל לדוד חכים יתקרי החכם המרומם וכו'. מחצות הלילה הוה קאי יושב ועוסק בתורה שפתותיו שושנים לא פסיק גרסא מפומיה.

דוד בן שלמה אלטאראם

היה רב בוינציה בסוף המאה הי״ז. חבר ספר דקדוק עברי וספר צוף דב״ש קטן, המכיל צוואתו ודברי מוסר בחרוזים. וכתב עליו הרב מרדכי שמואל גירוגדי, שהיה חסיד גדול, והזכיר את הגהותיו על המשגה. הוא הגיה את המשניות נקד אותן והכינן לדפוס. וחתם בהקדמה לספר בשם דב״ש אלטראס. נלב״ע י״ג ניסן תע"ד. לפי מפתח הצוואות להרה״ח דובער וואכשטיין בקרית ספר, שנה י״א עמ. 242

ח ב ו ר י ו: א. צוף דב׳ש קטן — כולל צוואתו ודברי מושר בחרוזים, נדפס בוינציה, שנת תע״ד. ב. דברי הברית, סדר הלמוד, לברית מילה עם פזמונים ופיוטים וכו', וינציח תם״ח. ג. משניות בנקוד וחלופי נירסאות ללמוד בכל ימות החדש עם תפלות, וינציה תקנ׳״ד״ ד. הגהות על המשניות, אוצה״ס. אות ד* סי׳ 179 . וראיתי סדר זרעים ירושלים תרע״נ.

יוסף אלטאראס

מרבני דמשק בשנת ש״ס לערך. משם העתיק מושבו לאר״צ. המשורר ר, ישראל נג׳ארה מפליג בשבחו ויכנהו נעים זמירות ישראל ״שאמרותיו טהורות יום ליום יביע ואהלי שבילי מעגלי המליצה ירקיע, ואורי זהרי השיחות הנכוחות כשחר יבקיע, ישמיע קול תהלתו לאל אלהי הרוחות, בשירי זמרה ותשבתות לשונו תמהר לדבר צחות.״ גם בנו ר' נסים היה פייטן וחורז חרוזים.

יעקב יצחק אלטאראם

נולד באר״צ בשלהי שנת תקמ״ו. בילדותו הובא לירושלים ע״י אביו הרב שעלה אז להשתקע בה. לאחר שקבל בעיה״ק את ראשית חנוכו התורני יצא ממנה ולא שב אליה עוד. בשנת תקס״ו התישב במרשיליה. אז הגה רעיון איך להטיב לאחיו תושבי רוסיא שסבלם היה רב בעת ההיא. ע״פ הצעתו נגשה חברה ידועה לבנות אניות מסע לשירות בחופי הים התיכון. מגמתו היתה להעביר יהודים מרוסיא לאלג׳יר. לתכלית זו בקר ברוסיא בשנת תר״ו. ממשלת

צרפת נאותה לבקשתו להפריש שטחי אדמה מתאימים באלג׳יר לשם התישבות יהודים, ואולם פעולה זו לא יצאה מגדר נסיונות פחות או יותר מוצלחים. במשך שלשים שנה היה נשיא עדת היהודים במרשיליה ולאות הוקרה על שירותיו המרובים, מנתהו ממשלת צרפת לפרש לגיון הכבוד.  נפטר בעיר AIX בשנת תרל״ג, זקן ושבע ימים. אוצר ישראל ב. עמ 75

 מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני

אברהם אליקים

מתושבי דמשק. נזכר כמגיה בשער הספר ״כסף נבחר״ לר׳ יאשיהו פינטו, וכן בתור נעים זמירות ישראל בשנת שס״א. בערוב ימיו התישב בעזה ונלב״ע שם.

חנינא אליקים

אחיו של הרב ישראל אליקים. היה מתושבי ירושלים. נזכר בשו״ת ״אהלי יעקב״ לר״י קשטדו סי, ע״ז ונמצא במו״מ של הלכה עם הרב הנ״ל. הרב יעקב קשטרו כתב עליו בזו הלשון: הארז אשר בלבנון זית רענן, יפה פרי תאר. החכם השלם וכו'. אולי הוא מחבר הספר מקיץ רדומים, הכולל תפילות וסליחות לאשמורת הושענא רבה. מנטובה ת״ח.

יום טוב אליקים

היה רב בסופיא. גדול בתורה וחסיד. אח״כ התישב בחברון. מורו ומדריכו של הרב אג'ן. מזכירו בספרו חוקי חיים ברוב ענוה וכבוד. ובס׳ מלחמת המג׳ן ראיתי כתוב שהיה חבר בבית דינו של הרב רפאל אליקים בחברון, ושם יצוין בשם ״תנא דאוריתא״ ומובאים מדבריו בס׳ ״משא חיים״ להרב חיים פלאג׳י. והרב יו״ט אליקים היה תחלה רב בצפת, ומשם בא לחברון ת״ו, והיה לו שקלא וטריא עם הרב הראש״ל אג׳ן. אחת מתשובותיו נדפסה

בס׳ חוקי חיים לתלמידו הנ״ל. חתום ראשון על כתב שליחותו של ר׳ מנחם יעקב בורלא שד״ר כוללות חברון בשנת תקצ״ט. — ובאיזו תעודות מחברון נמצאת חתימתו בשנוי אותיות ״אלקאים״ בטעות, וחתום ראשון, משמע מזה כי היה אב״ד ור״מ של הקהלה. נפטר שם ביום ט״ז תשרי תר״ו.

צ י ו נ ו : מצבת קבורת הרב  הגדול מו׳״ה יום טו ב אליקים, : נפטר ב"י בתשרי ש. תר״ו.

יוסף אליקים

מרבני חברון. היה שד״ר הכוללות בשנת תקפ״ט. והרב יוסף רפאל חזן חתם על כתב שליחותו, וקראו ארי בן ארי. ובהקדמה לס׳ מלחמת המגן, נאמר כי היה ראב״ד בירושלים, ונזכר בס׳ ״שדי חמד״ להרה״ח חיים חזקיהו מדיני בכמה מקומות. חבר ספר ״וישב יוסף״.

יחיאל יעקב אליקים

בנו של ר׳ ישראל חיים יוסף אליקים. מרבני ירושלים. היה חתנו של הרב החסיד כמהר״ר דוד מאג׳אר. חבר ספר דקדוקי תודה, והוא חידושי דינים בסדר א״ב וקונטרס אחד כעין שם הגדולים לחיד״א. הצטיין בחריצותו בתור מו"ל ספרי רבנים ביניהם ״יד הרמ״ה״ לר' מאיר הלוי, שלוניקי תקס״ג, נהרות דמשק שו״ת ב״ח, להרב שלמה קאמובדו שלוניקי תקס״ב, שערי תשובות הגאונים וכו'.

ישראל חיים יוסף אליקים

מרבני סופיא שעלה בסוף ימיו לשכון כבוד בירושלים. חבר ם, שם יוםף על הרמב״ם, נדפס בשאלוניקי ש. תקכ״ט. ובאוצה״ס נזכר בטעות ״מוספיא״ תחת מסופיא. העתק הכתבת  שע״ג מצבתו: איש הבינים חכם לבב צדיק באמונתו הוא הרב המובהק כמהד״ר ישראל חיים יוסף אליקים תנצב״ה. והיתה מנוחתו כבוד ר״ח אייר תקנ״א. ועל ידו גם קבר אשתו הרבנית שמחה.

משה מאיר חי אליקים

נולד בטבריה, ט״ו טבת תרל״ב. בן יחיד לאביו הרב נסים אליקים. עודנו ילד התיתם מאביו. למד והשתלם בישיבות חו״ר העיר. היה חתנו של הרב רפאל אוחנא הידוע בספריו, ראה מעשה, פרשת דאה, וכו'. בשנת תרע״א יצא בשליחות כוללות העיר למצרים ועדי המערב, ונתקבל שם בכבוד. בו בזמן עמד במו״מ של הלכה עם הרה״ג רפאל אנקווה ראש רבני מרוקו. הסכמה אחת ממנו בענין עגונא דאתתא נדפסה בם, תועפות ראם. בעקב מלחמת העולם נתעכב שם ובשנת תרע״ט נתמנה לחבר בד״צ במוגאדוד מטעם הרשות. בראשית שנת תרפ״א חזר לטבריה, ונתקבל לחבר בבי״ד של הרה״ג ואב״ד אליהו ילוז ז״ל, יחד עם הרב יעקב חי זריהן, ידידו מנוער, כעת אב״ד. בחרף תרפ״ג נסע בשליחות לאלג׳יר, ומשם הוזמן לרב בקזבלנקה. ובאדר א. תרפ״ד נתמנה רשמית לאב״ד בעיר הנ״ל. הוציא לאור אחדים מספדי אביו ז״ל. בהם דבר נאה בשנת תרנ״ה, וחדר נאה בשנת תרע״א, שבתוכם נכללו כמה מדבריו וחידושיו הוא. איזו מתשובותיו נדפסו בם, ויאסוף שלמה, להרב שלמה הכהן סקילי מדוב׳דו שהיה אב״ד במאזאגאן, ורבות מהן נמצאות תחת ידו בכ״י. הוא בר פלוגתיה של הרב חנניה חביב אזולאי, ופרטי המחלוקת עמו הובאו בהרחבה בס' מלחמת המגן אשר הדפים בשנת תרפ״ה בקזבלנקה. ספרו זה הוא כעין תשובה נצחת ורבת תוכחת, לחבורו של הרב חנניה חביב אזולאי בשם ״מגן הדת״.

נסים אליקים

יליד טבריה בשנת תר״י לערך. אבי הרב משה מאיר חי אליקים. היה מלמד גפ׳ת לאברכי העיר. נפטר בגיל צעיר, בן שלשים, ביום כ״א אדר תר״מ בטבריה. חבר ספרים שונים מהם נדפסו ומהם נמצאים בכ״י בידי בנו הרב המשמ״ח אליקים כיום דאב״ד בקזבלנקה .א. דבר נא״ה (ר״ת נסים אליקים ה'), חידושי-תורה על כוס של מצוה ושקלא וטריא על נר מצות ופרפראות לחכמה וכו'. ירושלים תרנ״ה. ב. חדר נא״ה ביאורים על התורה ירושלים תרע״א. ג. פרי נא״ה על התלמוד כ״י. בשער הספר חדר נא״ה כותב בנו המו״ל הרב המשמ״ח

אליקים: ״לקטתי מכתיבותיו של עט״ר ישעי ומשגבי משארית הנמצאה מעט מהרבה כי שטף הזמן גרפם, והעש האכזר והרקבון חגרו כחם לכלות מחמדי עין והיו לאין.״ והלאה: הרב המובהק הענו המדוכה ביסורין גדולים מעשה נסים ז״ל אשר בדמי ימיו הצעירים הקדיש עתות חלדו יומם ולילה על התורה ועל העבודה ויקיים את התורה מעוני׳ אך הן בעון כי באביב עלומיו עלה שמים בעודי ילד קטן, ורוב כתבי הקדש היו למאכלת הני עכברי רשיעי וגם העש האכזר נלוה עמם. עד שקמתי ועמדתי על דעתי בשנת תרנ״ה הדפסתי ם׳ דבר נא״ה על

כוס של ברכה וכו'.

רפאל ישראל אליקים

בנו של ר' יום טוב אליקים. רב גדול ושקדן בתורה. נפטר בירושלים ביום י״ז תשרי תרכ״ה. ר״א ריבלין סובר שהוא ״הרב המופלא ישראל אליקים״ שהיה סופר ומזכיר ופקיד ראשי לכוללות הספרדים בירושלים שעליו מדובר בס' המעלות לשלמה לר״ש חזן. כן מזכירים את שליחותו בשם חברון לערי מערב החיצון. ובהקדמת הספר מלחמת המגן לר' משה מאיר חי אליקים נאמר, כי היה ר״מ ור״מ בעיה״ק חברון ומשנהו הרב יום טוב אליקים.

שלמה אליקים

נזכר בספר חדר נא״ה, פרשת וירא וס' תולדות בכ״י, בשם ״הרב הזקן הישיש כמהר״ר שלמה אליקים״. ושם הועתקו כמה מבאוריו. אודותו העיר לי הרב המשמ״ח אליקיס: בזמן מר זקני אבי אמי שהיה מסתתר בנא אמון היה שם חכם אחד זקן ושמו ר׳ שלמה אליקים, וזקני קנה מעזבונו חומש אחד מלא כתיבות וגימטריאות, והדפסתיס בתוך ס' חדר נא״ה למזכרת.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני