מורשת יהדות מרוקו

לזכרו של סבא עקיבא

מדברי מיכאל אזולאי – הנכד, י״א באלול התשמ״ד

 חלוץ –

יבבות של יגון ילוו שמך השוקע ארצה.

זכר זיו איקונך המזדקר בדמעות אישוניהם,

הנופלים אדמתה.

איתנים ארץ ישטחו, רחמים בחודש

הרחמים יבקשו טרם עת ירח האיתנים.

לדידך, להגיגך – אבנים שחקו מים.

 רצפה, מעל אותיות של טל ומטר תאיר

אישיותך האפופה הילה,

צניעות, תום ויושר.

הלכת בדרך כל ארץ,

נכאים הותרתנו,

חשופים בצריח,

המומים אחר נתיבך-כבודך

סבא עקיבא אזולאי.

מכתב לאבלים

הנכדה שובה, י״ג באלול התשמ״ד

אמא, סבתא ואבלים יקרים!

היום חזרתי מבית הספר מוקדם,

ומשום מה חשבתי עליכם.

אבל אי אפשר לחשוב עליכם בלי לחשוב על סבא.

 כמה יפה היה לרדת כל יום שישי לסבא

 לשמוע קידוש;

כמה יפה, שסבא בא אלינו לטבריה;

כמה יפה היה, שהיינו יורדים לביתו של סבא

 באמצע השבוע לראות סרט וידאו;

כמה חבל יהיה, שכל האווירה בבית תשתנה;

כמה חבל, כמה חבל שכולם עצובים,

לא שמחים,

בוכים במקום לצחוק.

לא נורא, לא נורא

עוד מעט כבר לא נשב שבעה –

 נשמח, נרקוד וגם נשיר,

אך את סבא לא נשכח,

 שהיה תמיד אתנו עד עכשיו.

יום השלושים

עקיבא אזולאי הנכד, ניר דוד, כ״ה באלול התשמ״ד

הגיע יום השלושים,

 ואנחנו כאן נאספים לאמר לך שלום.

עדיין איננו תופסים את גודל האבידה.

בכל שנות חיינו היית כנר דולק לרגלינו.

כל צעד היה מושלם יותר. בברכתך;

כל מאורע היה מואר יותר. בנוכחותך.

והנה פתאם נשארנו לבד,

 והלב עדיין מסרב להאמין שזהו,

שנשארו רק זיכרונות נעימים.

נחמתנו היחידה,

שבמעשיך ובפועלך נשארת בן אלמוות,

 ניצן של נצח.

דף מפואר כתבת בתולדות העם והמשפחה,

דף אשר שמך כתוב שם לעד.

 נוגות בכינו על לכתך מאתנו,

סבינו היקר.

דמעה נמחה, נשנס מותנינו

להמשיך וללכת בנתיב חייך

 ולהיות ראויים להתברך במעשיך ובפועלך.

נוח על משכבך בשלום

הימים יחלפו, אולם אתה תהיה אתנו לעד.

ברוך דיין האמת

חבל על כל דאבדין ולא משתכחין

אהובה רונן, י״ב באלול התשמ״ד

ירושלים היקרה, ירושלים האהובה,

נלקחה מכתרך אבן טובה,

 אבן חן מפז יקרה,

בלב כולנו היטב היא שמורה.

איש נפלא דגול מרבבות,

 איש בעל מדות נשגבות.

ביתו תמיד היה פתוח לרווחה,

את כל הבאים קיבל הוא בשמחה.

לכל דכפין בעת צרה

הגיש בשמחה את מלוא העזרה,

בלי הבדל, לכל העדות,

ובמקרים רבים גם לשאר הדתות.

אהוד היה על כל שכבות העם.

הוא היה יחיד ומושלם.

באי ביתו היו רבים ומרובים,

סביב שולחנו תמיד היו מסובים.

 ביושר שירת את ארצו ומולדתו,

וכך גם לימד את אנשי ביתו.

גמל חסד לכל נצרך ודורש,

זו הייתה עבודתו בקודש.

 איש רב פעלים, בנוי ללא חת,

 לא נכשל בשליחותו ולו פעם אחת.

חיוכו הטוב הרגיע כאב

עם מלותיו המעודדות שיצאו מהלב.

מה נאמר ונספר עוד על האיש היקר,

על חייו המרתקים ועברו המפואר?

עד שהפילה אותו המחלה למשכב,

 והוא נתבקש לישיבה של מעלה.

כל בני משפחתו הקיפו מיטתו,

 בכאב עצור חזו בדעיכתו.

בפעם האחרונה פקח הוא את עיניו,

 וכעין חיוך של אושר נראה אז על פניו.

 באלול, ב־י״א בחודש,

ביום המנוחה, יום שבת קודש,

נפח נשמתו בקדושה ובטהרה

לאחר קריאת שמע, שעל עצמו הוא קרא.

אויה לנו, אהה, אללי!

 נקטף מאתנו עקיבא אזולאי.

 כל אחד מאתנו יחוש,

 כי זכרו לעולם לא ימוש.

 כשנהיה עצובים וגם שמחים,

נזכור אותו לעד ולנצח נצחים.

בחנות הספרים

מדברי יצחק רווח

הכרתי את חברי עקיבא אזולאי ז״ל לפני חמישים וחמש שנים. עקיבא בא מארץ ישראל לבקר את משפחתו היושבת בקזבלנקה, בשכונה שלנו. הוא דיבר רק עברית וחיפש עם מי לשוחח בשפה זו. נפגשנו במקרה בחנות הספרים של חדידא, שהיה לו קשר מסחרי עם הארץ, ושם, למעשה, הכרנו זה את זה, ומאז התיידדנו ידידות גדולה, שאינה תלויה בדבר. מאז לא נפרדנו ביום ובלילה. וכשעליתי בשנת 1950, המשכנו בידידותנו עד יום פטירתו.

עקיבא זכה בדרגה חשובה,

 סגן ראש העיר ירושלים החביבה.

מילא תפקידו באמונה נשגבה

במשך תקופה ארוכה וערבה.

ניחן במידת צניעות וענווה,

 אף פעם לא גילה שמץ של גאווה.

הכול הלך חלק, בששון וחדווה.

כדאי ללמוד ממנו הדרך הנאווה.

כל זה מתגלה בחיוכו הנעים.

תענוג לשבת על ידו שבת רעים,

 משכיח כל הבלי הזמן הרעים,

ודיבורו בנחת רוח.

 תמיד היה מתפאר במוצאו.

עדתו הייתה אהובה בצאתו ובבואו,

 עזר לכל מי שפנה אליו במלואו,

וזו הייתה שמחתו ורצון בוראו.

מאמין בבורא עולם ובתורתו,

 קיים את מצוותיו ודתו.

ככה סיים עקיבא את תעודתו,

שש ושמח עד יום פטירתו.