מורשת יהדות מרוקו

נוכחות השדים בבית יהודי מרוקני

אַהַיְיַא לִיהוּד. עְנְדַכּוּם תִקְרַאו הַאד אְלְכְּלָאמָאת, אִילָא זָאוכּוּם זְ'נוּן הָאד לִילָא, דְּבְּרוּ רָאסְכּוּם מְעָאהוּם, מָא עְנְדִיס אַל גַרָאנְטִי..(א.פ)

התקופה הנדונה היא התקופה שלפני שנות העשרים של המאה הנוכחית כשהחלה ההשפעה הצרפתית במרוקו להיות מכרעת. בדיקת אמונות ומנהגים שונים הקשורים לשדים מובילה אותנו למסקנה שזיקת היהודים לשדים היתה חזקה מאד. לא נוכל במסגרת הנוכחית לבדוק את כל מערכת היחסים הזו שהיא מסועפת עד מאד ונסתפק רק בציון קווים כלליים.

כשנולד תינוק יהודי, נולד לפי המסורת גם כפילו השד והוא מלווה אותו בכל תחנות חייו. כשאדם חולה, נמצא השד במצב דומה ובמות האדם ימות גם השד. קשר זה מחייב את היהודי להתנהגות מסויימת. אסור לו, למשל, להתרגז כי בכך הוא מקלקל את מצב רוחו של השד, וזה, חס וחלילה, עלול להתנקם בו. נגן יהודי שניגן לפני, טען שאצבעותיו מופעלות על ידי השד בשעת נגינתו.

אין לנו עדיין פרטים רבים על האמונות העוסקות במוצאם של השדים. בתל­מוד (עירובין יח) אומר ר׳ ירמיה בן אלעזר: ״כל אותן השנים שהיה אדם הרא­שון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר: ׳ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד כדמותו כצלמו׳ (ברא׳ ה, ג) מכלל דעד האידנא לא כצלמו הוליד״. בדומה לכך קיימת בקרב יהודי מרוקו אמונה עממית האומרת, שמן הזרע המוצא לבטלה נולדים שדים הנוכחים בשעת קבורתו של האדם המוליד.

השד או השדים — קיימת ביניהם הבחנה בין שדים טובים ורעים — נוכחים וחיים בבית. לכן תזהר מאד האשה, למשל, שלא לשפוך מים חמים כי היא עלולה לגרום לכוויות לשד ולעורר את כעסו. השדים מצויים גם בבית הקברות, במקומות שיש ריכוז אנשים כמו שוק, ובעיקר ליד הקצבים או בכל מקום שנודף ממנו ריח של דם. הם מופיעים גם בצורת בני אדם אבל לרוב הם אינם נראים, וכבר נאמר על השדים בחגיגה טז, ע״א ״אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, מתים כבני אדם״.מסרנית אחת סיפרה לי זה מקרוב את הסיפור הבא(זוהרה קסטיל, ילידת מקנס. וראה תיק ר.ע. 11 עמי 6־7 שבמרכז לחקר הפולקלור):

״פעם עבר יהודי(במללאה של מקנס) והיה לו משא של מ א ח י י ה והוא מעד. מעד והכד נשבר. בא העני והלך לחכם ר׳ שלמה בן אליעזר עליו השלום. אמר לו: רבי, ראה נשבר לי המיכל עם המחייא ואיך אשיג אחר ועכשיו חג הפסח. אז הרב אמר לשליחו: קום וקרא. לי למזגוב (= כינוי גנאי שפירושו מסכן, אומלל). הלך השליח ומצא את השד יושב ליד הקצבים. אמר לו: קום, החכם אמר שתבוא מיד. הוא נכנס בוכה ומילל. החכם: למה שברת לו את מיכל ה מ א ח י י ה ? ענה לו: הוא ישב עם רגליים מ ט ל ו ק י ן(= מושטות) והיהודי מעד ונפל. אמר לו החכם: שיהיו מקוטעות. איך אתה מעיז ליישר את רגליך כשיש כל כך הרבה אנשים שהולכים ובאים?! אמר לו: תן לי אורכה של 40 יום דאז אביא את הכסף. ואז החכם רשם לו את מחיר הכד, מחיר המשקה, פיצויים וכו'. אמר לו: אחרי 40 יום אביא לך כסף. פנה החכם ליהודי ואמר: לך ותעבוד. ואז הוא הוציא נידוי שהשדים לא ישבו יותר עם רגלים מושטות, על מנת שאף אחד לא ימעד. הלך. אחרי 40 יום שלח לקרוא לו. אמר לו: מה אגיד לך? אמר לו: איפה הכסף? ענה לו: עוד אף אחד ל א הניח כסף מבלי לס­פ ו ר. כולם הניחו כספם וספרו אותו. אמר לו: מתי? אמר לו: חכה עוד, אמצא מישהו שמניח כסף מבלי לספור ואביא לך. הוסיף לו זמן. אח״כ היה אחד מסכן שהניח כסף מבלי לספור. אף הוא לקח מיד ובא בלילה. אמר לו לחכם: קח הכסף, וספור על מנת שלא יחסר כלום״. כאן אנו רואים איפוא, כמו בסיפורים על שלמה המלך, את השליטה של הרב על השדים.