פאס וחכמיה

המגורשים בדרך כלל, לדעת דוד קורקוס, נחלקו לשתי קבוצות :

1 – יוצאי קסטיליה ואראגון כונו כמוסלמים טאכארינוס כלומר מאראגון מוולנסיה ומקאטאלאן הם כונו " קאשטיליאנוס " רובם גלו למערב אלג'יריה ולמרוקו ומשם עברו לפאס. שפתם הייתה ספרדית ומעט ידעו עברית וערבית.

פאס וחכמיה

2 – קבוצה שנייה, יוצאי הממלכה המוסלמית האחרונה בספרד שגראנאדה הייתה עיר הבירה שלה הללו מקראו בעיקר אנדאלוסיה והנוצרים קראו להם מוריסקוס כיוון שדיברו ערבית או " עזמייא ". שמות המשפחה שלהם היו אבן עטר, אבן וואליד, אבן צור, חסאן.

3 – היהודים מפורטוגל שהיו מן האנוסים ועברו לפאס ובעיקר למראכש גדי לשוב ליהדות ובפאס, כבערים אחרות היו חילוקי מנהגים עם התושבים.

ויש לציין שהמגורשים שמלפני שנת 1492 היו שמים עצמם " תושבים " ביחס למגורשים החדשים מספרד ומפורטוגל ולדוגמא משפחת אבן דנאן ועוד. 

בתוך העיר שטח המיועד לחניית שיירות, אבל אין מקום מתאים לאיכסונם של תיירים אירופים. המלון היחיד בעיר הוא של סוחר גרמני בשם ריכטר, שהתיישב שם בשנת 1894, ואצלו התאכסן. אסור לצלם ומי שעובר על כך זוכה לעלבונות. נוצרים אחרים התאכסנו אצל יהודים. ביניהם מיסיונרים.

בשנים הבאות עלה מספרם של האירופים בהדרגה, ביניהם גרמנים שעסקו במסחר. ב-1904 היו בפאס 50 אירופים, מהם 8 גרמנים. אלה ניסו להכניס שיטות ייצור חדשות, אבל היו מגבלות על מגמה זו. לפי מידע מ-4 ו-24 במאי 1598, תבעו מוסלמים בפאס שאנגלי אשר הביא טחנת קמח ממוכנת לעיר, ימכור אותה למוסלמים, כי הוא מתחרה בטחנות המסורתיות.

הקידום הטכנולוגי לא היה לרוחם של האומנים שהיו רגילים לעבוד בשיטות ישנות. לעומתם היו הסולטאנים מעוניינים לתעש את המדינה כי הכירו בחשיבותה לפיתוחה, דבר שניתן היה לבצע רק באמצעות זרים.

לפי מידע משנת 1898 היה לסולטאן בית חרושת לנשק בפאס, שנבנה במטרה שלא יהיה תלוי ביבוא מאירופה. ברבע האחרון של המאה ה-19 השתלבו כמה מהמשפחות של אנשי הדת – העולמא – בפאס במערכת המנהלית של המדינה לאחר שלמדו גם לימודים כלליים

קונסוליות.

בשנות ה-80 של המאה ה-19 היו אירופים שכתבו על הצורך בפתיחת קונסוליות גם בעיר פאס, מפאת היותה עיר המלוכה. הגרמני שטהלין שביקר בשנים אלה כותב שאין בפאס נציגים קונסולריים של מדינות אירופיות, אלא רק סוכנים יהודים מקומיים.

הסולטאן והוזירים שלו לא ראו תחילה בעין יפה יסוד קונסוליות זרות בעיר, מחשש שהדבר יפגע באפייה הקדוש של העיר, והמקומיים יקנו תעודות חסות זרות שיבדילום משאר התושבים. הייתה גם יוזמה להעברת השגרירויות מטנג'יר לפאס, ושגריר צרפת נכנס רשמית לפאס ב-27 במאי 1895.

החל משנת 1890 ואילך בדקו מדינות אירופיות וארצות הברית את האפשרות של מינוי נציגים קונסולאריים בפאס, בתיאום עם הסולטאן. סגן הקונסול הבריטי הראשון היה ג'ימס מקלוד בעל בית מסחר בטנג'יר, שפתח סניף בפאס, והכיר את תנאי המקום.

הוא החל לכהן ב-6 ביולי 1892. דרכו לא הייתה סוגה בשושנים. בית המשלחת הבריטית הותקף, אבנים הושלכו וחלונות נופצו. התקרית פגעה ביוקרתו ובאינטרס של הסולטאן, שהעניש את המושל. צרפת מינתה סוכן קוסולרי באוגוסט 1894. בשלב מאוחר יותר הועלה לדרגת סגן קונסול.

למן המחצית הראשונה של המאה הט"ו כשלא הורשו יהודי ספרד ופורטוגל להמשיך קיומם בגלוי מצאו להם מקלט בערי החוף של מרוקו כמו ארג'יליה סאלי אזמור ואספי. ערי נמל אלה שימשו כשער לפנים הארץ  לפאס או למראכש. בין המגורשים שמניינם נאמד בשלושים אלף איש היו בוודאי בעלי מלאכה ועשירים שהביאו עושרם עמהם, ועל זה מעיד אנדרס בירנאלדיס, שהיה עד ראיה לגירוש, ולפי התעודות המתייחסות לגירוש ספרד שפורסמו לאחרונה על ידי לאוי סויאריז פירנאנדיז שקהלה קטנה שילמה 6.000 זהב לרב חובל אחד שהעביר את אנשיה למלכות פאס ותלמסאן והקברניט רימה אותם הם הפסידו את הכסף ובלי ספק נאלצו לשלם פעם שניה כדי להגיע למרוקו מחוז חפצם.

בהם נמצאו רבנים רופאים ומלומדים בעלי מלאכה, עניים ועשירים ואחדים מהם התכוון רבי אברהם זכות שכתב ספר היוחסין, רבי חיים בן חביב בעל ביאורים למקרא, רבי אברהם אלמו שנינו, רבי מימון בן שמואל בן דנאן, המגורש מקאסטיליא שנהרג על קידוש ה' לפני 1526, ורבי יעקב קאניזל בעל ביאור על התורה שקבורתו בפאס, ואנוסים רבים עברו לפנים הארץ לפאס או למראכש, הערים שימשו מרכזים לשיבה ליהדות.

רבי יעקב קניזל – אנציקלופדית " ארזי הלבנון.

חי במאה הג' לערך. ידוע לצדיק ובעל מופת, ובעתות צרה ליהודי פאס היו הולכים להשתטח על קברו ונענים. ובמיוחד שעת שיש עצירת גשמים הלכו להתפלל על קברו. רבי יעקב קבור בקרבת קברו של רבי יהודה בן עטר זלה"ה.

רבי יעקב היה מחכמי פאס. רגילים לדבר שאת ספרו, פירושים על רש"י, הכולל בעיקר לקט עשיר על ראשוני פרשני רש"י, כתב בין השנים רמ"ו – רס"ו – 1586 – 1587. מלבד זאת אין לנו ידיעות כל שהן על חייו ופועלו ולא על מותו.

ספר פירושיו נדפס לראשונה בשנת רפ"ד בקירוב בקושטא, כאשר לא היה בין החיים, רבנו ליקט בספרו פירושים מסוגים שונים מדברי פרשנים ידועים ובלתי ידועים, ומצויים בו פירושים רבים שאינם מוכרים ממקור אחר. הספר יוצא לאור מחדש בירושלים תשנ"ח על ידי רבי משה פיליפ.

מנהגי הנישואין, הגירושין והירושה, של המגורשים היו שונים בהרבה משל "התושבים " היו מעוניינים לרתק המגורשים ואסרו את שחיטתם דבר זה הביא למריבה גלויה בין שתי הקהילות, נמשכה משנת רפ"א עד רצ"א – 1526 – 1535, פרשת מריבה זו מסופרת בקונטרס עץ חיים לרבי חיים גאגין אחד מן המגורשים שהיה משתתף בוויכוח זה ובסופו של דבר הצליחו המגורשים במלחמתם על השחיטה, אך הקרע עם התושבים לא נתאחה עש לשנים האחרונות. כלומר במשך ארבע מאות וחמישים שנה.

מולאי מומד אשיך 1472 – 1505, התייחס אל המגורשים דאז בסבק פנים יפות וסייע להם להיקלט ומשפרצה הכולירה ( חולי-רע ) שעשתה שמות בעיקר במגורשים פתח המלך אוצרותיו והשתדל שהחולים ימצאו מזור ומתיהם העניים ייקברו על חשבון המדינה, רבי אברהם אדרוטל היה עד לכך ומספר זאת בספרו " ספר הקבלה " מהדורת הרכבי עמוד 21.

בשנת רס"ח – 1508, החל מצבם להשתפר בנו בתי קומות יפים מצויירים ומכויירים, פתחו ישיבות שנתמלאו בתלמידים והקימו בתי כנסת.

מסחר וכלכלה, אומנות ותעשיה.

הגיאוגראף הערבי שהתנצר, ליאון האפריקאי, כתב בספרו על אפריקה " עד היום היהודים הם לא רק הסוחרים והמתווכחים בעיר פאס, אבל הם גם רוב הצורפים, משום שאיש מוסלמי לא יעיז לטבוע מטבעות של כסף בתוקף איסור החל על הממלכה הזאת – מטעם דת  האסלאם שלגבה מלאכת הצורפות כמוה כנשיכת נשך ותרבית.

הסופר אל בכרי כותב " כי פאס היא המרכז של פעילות המסחר של היהודים וממנה יצאו למסעיהם לכל הארצות ", בקיצור היא הייתה שוק למסחר היהודים הבין לאומי. ובזמן שלטון המוראביטים בנו היהודים את ראשם ורובם של יושבי פאס וכל ענייני המסחר התעשיה והמשק הממלכתי נחתכו על ידי שרים ופקידים שמהם יצאו.

על מסחר היהודים כותב הסופר בעלום שם " כתאב אל-איסתיבצר " עמוד 165, אבל עתה הם הסוחרים שבכל המדינה המחזיקים בעושר, בעיקר בעיר פאס ובדרעא ואני עצמי ראיתי הרבה מהם שאומרים היו עליהם שהיו להם עושר רב ומדה מכובדת.

אוגוסט ינוס, בשנת 400 בערך, מודיע כי היהודים עסקו במסחר ובשיט על פני המים באין מעצור, ומתווכח הוא עם כנסת ישראל : הסנגונה אומרת : אין אנו שפחה חרופה ומשרתתם של הנוצרים. מאחר שבני לא הוליכו בשבי ובמקום שיבואו ברזל ושיאו אותות עבדות בכלל הם חופשים לשוט בימים ולסחור בארצות.

והודות לגאזי מוסא שהתאסלם, התפתח במרוקו ענף גדול קני הסוכר, הוא ייסד את המלחצים הראשנים שהפיקו סוכר הטוב ביותר בתקופה, והיהודים התמידו, כנראה בשמירתם על תעשיה זו ( קורקוס במחקר עמוד 291 ) 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2012
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר