קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל
תעודה מספר 603
פיוט
אני עמור אביטבול נו' ידיד נפשי ואהובי.
סבוני בני עולה / לולא אל נעלה
יפרשו חבלי אידם / שיהיה לנו
בקום עלינו אדם
אדם רע ולא מלך / שונא עם דל הלך
ברשתו מתהלך / משחית הוא לחבל
שופך דם האדם
בימי המלך שלם / כל ושדד נגזלים
דן בצדק דלים / מוצציא בולעו
אשר לקח מן האדם
גבר בעוז ממשלתו / סריס אל משמעתו
כל בני מלכותו / הנחה למדינות
שלם בין אדם
דכא גאון פלשתים / חרבות לאתים
שם קשתותם חתים / ישאו הים שלם
הרחק מאדם
היום הזה ראינו / עם קרוב אלינו
נפלאת בעינינו / מבוז משפחות
אינם קרויים אדם
ועדו נתייעצו / עוברי דרך חמסו
גדר מלך פרצו / אין יוצא אין בא
ויתחבא האדם
זעם עברה גדולה / כי עשו נבלה
המלך נתמלא / כלו סג יחדיו
רבה רעת האדם
חשו רצים דחופים / שלשלת אלפים
אספו נאספים / למחות שם המשפחה
כל נפש אדם
טעו חשבו מזימה / לכו נקדמה
הבה נתחכמה / באור בקר עת תרדמה
על האדם
יום ראש השנה היה / בזרוע נטויה
באו בכנופייא / חשבו להשמיד
בעת זה כל האדם
קמו נתוודעו / כאשר קרבו ירדו
חיל המלך עמדו / ערכו קרב
שלט האדם באדם
ליער ברחו רצו / פנו עורף נסו
פלשתים נפוצו / לא קמה בם עוד רוח
בני האדם
משלו עבדים בהם / תפשו חיים מהם
מחצו ראשיהם / שללו את רכושם
כל עמל האדם
נפשות מת תשעה עשר / שבעה במאסר
כל שראשו הוסר / הוריקו ולא נשאר
בהם פני אדם
ספר המלך שלח / יעברו בשלח
האסורים שלח / יושלכו לחיות השדה
ולאדם
עוד באו יום כפורים / עם דובר שקרים
כאחד חבירם / איש צר ואויב בזוי עם
חרפת אדם
פרצו ערכו מלחמה / לעשות נקמה
בעוז ויד רמה / אמרו חיי צער מה
יתרון לאדם
צבאו נלחמו גויים / עד בין הערבים
מהצהרים / חלליהם בם יוקשים
בני האדם
קשרו באו במעונות / פרדסים וגנות
נתיבות צפונות / דרך נסתר
אשר לא ידע האדם
רצו אל המחנה / שפוני טמוני
נגוע ומעונה / נבהלו לא ידעו מה
יעשה אדם
שרים באו העירה / נסו חיש מהרה
הנשארים הרה / שאו אהלים אין
יושב מאין אדם
תפשו חימה על העיר / ים שאונם סוער
חרון אפם הבעיר / הקיפו כחומה עם רב
כצאן אדם
אמר אויב אין חפץ / להשמיד ולהפיץ
עם קדוש עם ישראל / בשום דבר אפס
קרויים אדם
נאספו עם מרעים / חצר משוגעים
הביאו עם נעים / אמרו מה טיב עם זה
מה יותר לאדם
יחד כולם נוציאים / ועינינו רואים
לאויבים ושונאים / אז יסלח לנו
יגרש את האדם
עפעפינו נשאנו / ראה נא עוניינו
לאלהי יוצרנו, לאל חי יוצרינו / נפלה נא בידך
לא ביד אדם
מלכי הפר עצתם / את כופר נשפותם
בטל מחשובתם / נתנו ורחק ה'
את האדם
ונודעה יד ה' / לעין שונאי מוני
עם קהל אמוני / פעל לחוסים בו
נגד בני אדם
ראה צור דלותינו / קבץ פזורנו
ואת לחצנו / מבין הגוים עליון
יוצא האדם
סוף תעודה מספר 603