רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל
בישיבת חברון תובב״א למדו הרבה תלמידים ספרדים את תורת הנסתר (קבלה) והתפרנסו מכספי החלוקה שהיו מקבלים מהיהודים מחו״ל: ממרוקו, ממצרים, מתורכיה ומארצות שהיו בהן יהודים ספרדים כמו ארצות הבלקן.
הנסיבות שקדמו לשליחותו בפעם השנייה של רבי עמרם בן ז־יוואן זצ״ל שנקרא בפי מעריציו המלוב״ן (המלומד בניסים) מחולל הרבה נסים למתפללים על קברו והרבה חולים ונכים מצאו מזור בנסים שלג
כאמור, ראוי שאני אציין שהרב מ. עטיה היה מאמין אמונה שלימה בנסים ובנפלאות שהצדיק הפליא לעשות לכל הבאים להשתטח על קברו ולבקש ממנו ישועתו שיעשה עימהם וירפא מחלותיהם. קיבלתי עלי מרצון את הרעיון הנשגב שלו שנוציא לאור ספר על שם רבי עמרם זצ״ל שבו נרכז את הסיפורים הרבים על הנסים והנפלאות שאנחנו שמענו עליהם ושסופרו מפרי עיתם של רבנים, סופרים, היסטוריונים ובעיקר מבני קהילת וואזן, אשר ראו וחזו במו עיניהם את נסיו ונפלאותיו וסופרו מפה לפה בדחילו ורחימו באמת ובתמים, כולם אמתיים ונכונים בלי שום כחל וסרק, רובם סופרו מפי זקני העיר אנשים יראי השם ושומרי מצוותיו יראים ושלמים.
מובטחני שב״ה הרב מאיר אלעזר עטיה הי״ו ואנוכי נצליח למלא המשימה כאשר שמענו וכן ראינו, חבל מאד שלא התעוררנו כמה שנים לפני זה כאשר זקני היהודים היקרים עדיין היו בחיים ויכולנו לשאוב ממעייניהם מידע רב שהיה יכול להיות לעזר, חבל על דאבדין ולא משתכחין, ברכתינו שלוחה ליקר באדם מר חנניה דהאן הי״ו על העצות וההדרכה שהואיל לסייע בידי, השם ישלח לו רפואה שלימה, בספר יסופר על חזיונות ונסים גלויים שהצדיק חולל למעריצים אותו. אני מקוה שע״י זה נגביר האמונה בקב״ה ובצדיקים הקדושים ואם נצליח למלאת משימה זו נוכל להגיד שמלאו משימותנו בהצלחה והיה זה שכרינו.
בדור שלפני ר׳ עמרם בו דיוואן דידן, ידוע לנו על דודו בשם רבי יהודה בן רבי עמרם דיוואן הראשון. אשר היה תושב ירושלים.
בצעירותו עבר לגור בעיה״ק צפת ונהיה לחתנו של הגאון רב יעקב הכהן. בשנת תס״ח (1708) נשלח מטעם חכמי צפת כשד״ר לפרס, בשנת תפ״ח נשלח מטעם חכמי חברון וירושלים לערי אנטוליה ותימן בשובו נתמנה כרב בעיה״ק צפת.
יותר מאןחר נשלח לקושטא ושם הדפיס את ספריו ״זבחי שלמים״ אשר נדפס בשנת התצ״ח והספר ״חוט המשולש״ אשר נדפס בשנת התק׳׳ט. בהיותו בקושטא כמה מעשיריה ביקשוהו לייסד ישיבה בירושלים והם יממנו את הוצאותיה, וכך עשה בחזרתו לירושלים תיכף ייסד ישיבה אשר קרא לה ״נוה שלום וברית אברהם״ אשר בה למד יותר מאוחר בן אחיו המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן כפי שיבואר לקמן בפנים הספר.
בשנת תק״א התמנה כדיין בבית דינו של הראשון לציון רבי נסים חיים משה מזרחי וחתם על כמה תקנות עם חכמי ירושלים.
בשנת תק״ב חתם עם רבני ירושלים על הסכמת הספר ״צח ואדום״ לר׳ רפאל טריווש, נלב״ע בסביבות שנת תקי״ב (1752) יש הסוברים שגם לו היה בן ושמו עמרם מחכמי חברון(עיין לקמן עמוד 62).
עיין עוד פרטים בהקדמה לספרו ״חוט המשולש״ ובספר חכמי א״י ג׳ עמי ט״ז. ולא כמו שכתב מר יערי בספרו שלוחי א״י עמי -584-. בתמצית כל דברי חוקרי חכמי הזמן ההוא, יוצא, שרבי עמרם דיוואן הראשנן הוליד שני בנים, יהודה ואפרים. יהודה הנ״ל הוליד בן וקרא את שמו עמרם שגם הוא היה אחד מחכמי חברון, ור׳ אפרים הוליד את מורינו הצדיק רבי עמרס בן דיוואן הקבור בוואזן והוא הוליד את ר׳ חיים הקבור בווירגן כמבואר לקמן.
החכמים אשר למדו עמו בישיבה היו: ר׳ משה בורלא אשר עמד בראש. רבי ישראל יעקב בורלה אשר שימש אח״כ כראב״ד בירושלים, הרב אפרים נבון מחבר הספר מחנה אפרים רבי נסים ברכה חתנו של החיד״א, הר׳ אליהו פרחי ר׳ דוד פראג׳, ר׳ אברהם בן שושן ורבי דוד אשכנזי, היו משתכרים בסך שבע מאות גרוש. סדר לימודם היה, בבוקר לימוד הלכה, בצהרים חמשה דפים ראשית חכמה וב״י. (עיין גם תולדות חכמי ירושלים כרך ג׳ עמוד 43).
הצדיק המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן
חיי עמרם |
מהמחבר רבי מאיר אלעזר עטיה שליט״א
רבנו זצ״ל נולד בעיר הקודש ירושלים תובב״א בשנות ת״ק – 1740 בערך והוא בנו של החסיד רבי אפרים דיוואן. אשר לפי המסורת, אבותיו הראשונים נולדו בכפר ערבי דרומית לעיר טאנג׳יר הנקרא כפר ״דיוואן וכל יוצאי כפר זה כונו ״ בן דיוואן ״ כלומר בן הכפר דיוואן.
רבי עמרם למד תורת הפשט מפי גאוני ירושלים. כאשר גדל, נכנס לישיבת המקובלים ללמוד תורת הקבלה ושם התחיל ללמוד את תורת הח״ן " סוד השם ליראיו " עד שנמנה לאחד מגדולי חכמי ישיבת ״נוה שלום" אשר נתייסדה ע״י דודו רבי יהודה דיוואן, אחר כך עבר לגור בעיר הקודש חברון יע״א ונמנה שם בין גאוני ומקובלי העיר.
בשנת תקכ״ג – 1863 – שרר מצב קשה בישיבת חברון, אז נמנו כל הרבנים פה אחד לשלוח את הצדיק רבי עמרם לערוך מגבית לישיבתם במרוקו הנקרא בפי הרבנים ׳מערב הפנימי " כי שם אהבתם לארץ ישראל היתה נפלאה עד מאוד את פרוטתם האחרונה היו מנדבים לשד״ר אשר היה מתקבל אצלם בכבוד גדול עם מתת אכסנייא נאה.
שלש סיבות הן, עבורם הוא נבחר לשליחות זו:
סיבה ראשונה ־ הצדיק הוא מצאצאי בני המקום כפי שאמרנו. לכן נתנה לו העדיפות לעסוק במגבית. כי עבור הנדבנים והעשירים בני צפון אפריקה היה להם לכבוד גדול ועונג לראות אחד מבני עדתם נמנה עם גדולי התורה בארץ ישראל. על כן היו עורכים מגבית גדולה כדי להשביע את רצונו ולמלאת משאלותיו.
סיבה שניה – היה דיין גאון גדול בתורה, כי ידוע שכאשר היה מגיע איזה שד״ר למרוקו היו רבני הישיבות מזמינים אותו לישיבתם ומביאים לפניו את שאלותם בהלכה וקושיות קשות אשר היו מתקשים בהם בהבנת התלמוד ומפרשיו. אם היה עונה על קושיותיהם היו גם הרבנים מצטרפים אליו למגבית ומשתדלים אתו בכל עת שבתו עמהם. גם עשירי העיר היו מזמינים אותו לארוחות ומסיבות נכבדות ביחד עם רבני ומכובדי העיר ושולחים אותו שש ושמח מהמקום.
במכתב השליחות משנת התקכ״ג תארוהו רבני הישיבה בחברון בתוארי חכמה וכבוד וזה לשונם:
" אשר על כל אלה חילינו פני החכם השלם והכולל, סיניועוקר הרים כבוד מורינו הרב עמרם דיוואן נרו' ללכת בשליחותינו למחנה תהלתו וכוי. להודיע צערינו לרבים אולי יחנן ה׳ והיתה הרווחה והאדמה לא תשם.
חתומים גאוני עיר הקודש חברון
אהרן אלפאדארי
חיים יהודה גומץ פאטו
יצחק זאבי
חיים רחמים באג׳אייו
אליהו בן ארחא
פנחס מרדכי באג׳אייו
אברהם גדלי׳ה.