נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן

סטלה קורקוס – מנהל בית ספר ופעילה בחיי הציבור.

סטלה קורקוס ניו יורק 1858 – קזבלנקה 1948, הייתה דמות מיוחדת ובולטת בתחום הפעילות החינוכית והציבורית במרוקו משנות ה-80 של המאה ה-19 ואילך. אביה היה אברהם דוראן, סוחר מצליח באנגליה, ואמה, רבקה מונטיפיורי, אחיינית השר משה מונטיפיורי.

סטלה נישאה בלונדון למשה קורקוס, יליד אלג'יר, שעבר אתה למוגדור. משה היה פעיל בתחום החינוך ובשנת 1888 הוזכר כחבר ההנהלה של בית הספר. אביו, הרב אברהם דוראן – רוראן 1810 – לונדון 1888, כיהן בתפקיד דיין של קהל הפורטוגזים בלונדון.

סטלה רכשה ניסיון בהוראה והחזיקה בלונדון בית ספר פרטי. משנת 1885 ניהלה את בית הספר לבנות, שנפתח במוגדור באותה שנה ביוזמתו של הרב יוסף אלמליח. הרב, שנולד ברבאט בשנת 1809, עבר למוגדור ובגיל 30 התמנה לשמש דיין.

הוא עסק גם במסחר והחל משנת 1869 כיהן בתפקיד סוכן קונסולרי. משנת 1885 שימש בתפקיד סגן הקונסול של אוסטריה – הונגריה במוגדור, תפקיד שבו החזיק עד פטירתו בלונדון בשנת 1886.

הרב יוסף, שהתוודע למיסיונרים האנגליקניים כבר  בשנת 1844 בעקובות בואו של המיסיונר אלכסנדר לוי למוגדור, נלחם בהם, במיוחד לאחר שייסדו בעירו בסיס בשנת 1875. הם0 פתחו  בית ספר לבנים ולבנות והרב יוסף ראה סכנה בכך שבנות עירו אינן מקבלות חינוך יהודי ועלולות לצאת לתרבות רעה.

אי לכך יזם הענקת חינוך פורמלי לבנות. בשנת 1875 כתב לאדולף כרמיה, נשיא כל ישראל חברים, על היוזמה המקומית להקים חברה בשם " עוז והדר ",שמטרתה לדאוג לבנות העניים : למנוע מהן לשוטט ברחובות או לשרת בבתי נוצרים וללמדן את הדרוש לקיומן.

במכתבו ציין, שבעיר גיברלטר חיה אישה, המלמדת את בנות העשירים. כוונתו הייתה ללמד 40 מבנות העניים תפירה ואריגה, כתב ולשון ספרדית. לצורך זה ביקש השתתפות כספית.

בית הספר לבנות נפתח ב-24 לדצמבר שנת 1885 במימון הקהילה המקומית ובתמיכתן של כל ישראל חברים ואגודת אחים, שנוהלה באותה עת על ידי קלוד מונטיפיורי, בן דודה של סטלה. בדו"ח של אגדת אחים, לשנת 1884 נאמר, שמטרת התמיכה בבתי הספר לבנים ולבנות למנוע מילדים, ובעיקר מבנות ממשפחות עניות, להזדקק לבית הספר של המיסיון מחשש שיתנצרו.

המנהלת הראשונה של בית הספר הייתה סטלה קורוקוס, שראתה שליחות הן בהקניית ידע והן בתרומה בתחומים ציבוריים שונים, כמתואר בהמשך. על פי ידיעה מאותה שנה הצליח בית הספר היהודי לבנות להוציא 32 בנות מבית הספר של המיסיון, אך כסף רב נדרש להלבישן כראוי.בסופו של דבר הגיעו באותה שנה לבית הספר עשר בנות בלבד.

בטכס הפתיחה שהחל בשירה " יגדל " על ידי הבנות, נכחו הקונסול הבריטי, סגן הקונסול הבריטי במוגדור וכן נציגי אוסטריה, צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה וארצות הברית.

תקציב נוסף נדרש עבור עוד חמישים בנות עניות, שכן כדי שתבואנה ללמוד צריך היה לספק להן שמלות ונעליים. ואכן, סטלה, דאגה גם לצד החומרי. בשנים הבאות כוסתה הוצאה זו על ידי ועד של נשים בעיר וכן באמצעות מכירת התוצרת של שיעורי התפירה של הבנות. המנהלת דאגה גם לאספקת ארוחות חמות לתלמידותיה.

שפת ההוראה הייתה אנגלית. על פי מידע משנת 1905 הוכיחו הבנות בבחינה ידיעה נאה בתרגום מאנגלית לערבית. כן לימדו בבית הספר שירה וספרות אנגלית, צרפתית, ערבית ועברית וכן חשבון ותפירה.

התקיימו בו שיעורי דרמה והבנות הופיעו בהזדמנויות חגיגיות. בן קיבלו חינוך אנגלי טיפוסי לאותה תקופה והגיעו להישגים גבוהים מאלה של הבנים. בשנות ה-90 ביקרו בבית הספר דיפלומטים אנגליים וצרפתיים וכן נכבדים יהודיים וביניהם ראובן בן יוסף אלמליאח, ראש הקהילה, שירש את מקום אביו בתפקיד סגן הקונסול של אוסטריה החל משנת 1886 ואילך.

הרב יוסף שהתוודע למיסיונרים האנגליקניים כבר משנת 1844 בעקבות בואו של המיסיונר אלכסנדר לוי למוגדור, נלחם בהם, במיוחד לאחר שייסדו בעירו מוגדור בסיס בשנת 1875. הם פתחו בית ספר לבנים ולבנות והר ביוסף ראה סכנה בכך שבנות עירו אינן מקבלות חינוך יהודי ועלולות לצאת לתרבות רעה.

אי לכך יזם הענקת חינוך פורמאלי לבנות. בשנת 1875 כתב לאדולף כרמיה, נשיא כל ישראל חברים, על היוזמה במקומית להקים חברה בשם " עוז והדר ", שמטרתה לדאוג לבנות העניים ; למנוע מהן  לשוטט ברחובות או לשרת בבתי הנוצרים וללמדן את הדרוש לקיומן.

במכתבו ציין, שבעיר גיברלטר חיה אישה, המלמדת את בנות העשירים, כוונתו הייתה ללמד ארבעים מבנות העניים תפירה אריגה, כתב ולשון ספרדית. לצורך זה ביקש השתתפות כספית.

בית הספר לבנות נפתח ב – 24 בדצמבר שנת 1885 במימון הקהילה המקומית ובתמיכתן של כל ישראל חברים ואגודת אחים, שנוהלה באותה עת על ידי קלוד מונטיפיורי, בן דודה של סטלה דו"ח של אגודת אחים לשנת 1884 נאמר, שמטרת התמיכה בבית הספר לבנים ולבנות, למנוע ילדים, ובעיקר מבנות ממשפחות עניות, להזדקק לבית הספר של המיסיון מחשש שיתנצרו.

המנהלת הראשונה של בית הספר הייתה סטלה קורקוס, שראתה שליחות הן בהקניית ידע והן בתרומה בתחומים ציבוריים שונים, במתואר בהמשך. על פי ידיעה מאותה שנה הצליח בית הספר היהודי לבנות להוציא 32 בנות מבית הספר של המיסיון, אך כסף רב נדרש להלבישן בראוי. בסופו של דבר הגיעו באותה שנה לבית הספר עשר בנות בלבד.

בטכס הפתיחה שהחל בשירה " יגדל " על ידי הבנות, נכחו הקונסול הבריטי, סגן הקונסול הבריטי במוגדור וכן נציגי אוסטריה, צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה וארצות הברית.

תקציב נוסף נדרש עבור עוד חמישים בנות עניות, שכן כדי שתבואנה ללמוד צריך היה לספק להן שמלות ונעליים. ואכן, סטלה דאגה גם לצד החומרי. בשנים הבאות כוסתה הוצאה זו על ידי ועד של נשים בעיר וכן באמצעות מכירת התוצרת של שיעורי התפירה של הבנות. המנהלת דאגה גם לאספקת ארוחות חמות לתלמידותיה. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

אוגוסט 2012
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר