נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן-סטלה קורקוס – מנהל בית ספר ופעילה בחיי הציבור.

שפת הוראה הייתה אנגלית. על פי מידע משנת 1905 הוכיחו הבנות בבחינה ידיעה נאה בתרגום מאנגלית לערבית. כן למדו בבית הספר שירה וספרות אנגלית, צרפתית, ערבית ועברית וכן חשבון ותפירה. התקיימו בו שיעורי דרמה והבנות הופיעו בהזדמנויות חגיגיות.

הן קיבלו חינוך אנגלי טיפוסי לאותה תקופה והגיעו להישגים גבוהים מאלה של הבנים. שנות ה – 90 ביקרו בבית הספר דיפלומטים אנגליים וצרפתיים וכן נכבדים יהודיים וביניהם ראובן בן יוסף אלמליח, ראש הקהילה, שירש את מקום אב

femme juive de Debdou

יו בתפקיד סגן הקונסול של אוסטריה החל משנת 1886 ואילך.

אלה מהם, שנכחו בעת הבחינות, התפעלו מהישגי התלמידות ותרמו לבית הספר. בשנת 1890 ערכה סטלה קורקוס מסיבת גן לאחר הבחינות בהשתתפות כמאה תלמידות, שנכחו בה אורחים מקומיים, נכבדים מחו"ל ודיפלומטים. אחדים מהם תרמו לבית הספר וכן חילקו פרסים לתלמידות מצטיינות, הברת קורקוס קיבלה תרומות גם מאנגליה וביניהן ספרים מתורם אלמוני.

על פי מקורות משנות ה – 80 עד תחילת המאה ה – 20 כלל צוות המורות את הנשים הבאות : הגברת דוראן, אחותה של סטלה, שהייתה אף היא מורה, לפני כן בלונדון, וסייעה בניהול בית הספר במוגדרו ; הגברת בק מאנגליה, " האומנת ", לימדה חקלאות ומשכרותה הייתה הגבוהה משל שאר המורות – 40 לי"ש לשנה נוסף על דיור ומזון ; הגברת בוגנים, שהייתה כנראה מקומית ולימדה בכיתות הנמוכות.

הגברת מראש, שלימדה תפירה ; הגברת טוראל שלימדה צרפתית ; הגברת מסעודה והגברת ששפורטאש. לפי גובה המשכורות ניתן להסיק אודות מעמדן. משכורת של המורה לכיתות הנמוכות הייתה חמש לי"ש בלבד ואילו משכורת שאר המורות נעה בין 5 ל – 40 לי"ש.

בשנת 1888 פרצה במוגדור מגפת אבעבועות שחורות. הגברת קורקוס דאגה לבריאות התלמידות ולחיסון באמצעות רופא אנגלי, שהיא דאגה לשלם לו. בשנת 1889 למדו בבית הספר 109 תלמידות, מהן 67 יתומות.

גם בשנת 1892 פרצה במוגדור מגפת אבעבועות, שהפילה חללים רבים וביניהם כ – 200 יהודים, רובם דיירי המללאח הצפוף. הגברת קורקוס פנתה ללונדון בבקשה לקבל תרופות, שלא היו במוגדור.

לסטלה קורקוס היו קשרים עם הנציגים הבריטיים במוגדור. סגן הקונסול מאדן, שמונה ב – 1 באפריל 1899 והיה כפוף לקונסול בקזבלנקה, פעל עד שנת 1907, נהג לבקר בבית הספר ושיבח את פעולותיה של הגברת קורקוס, כפי שדווח בין השנים 1901 – 1905.

בשנת 1901 נלמדו בבית הספר 156 תלמידות, בשנת 1902 ירד מספרן ל – 126, כנראה בשל המחלות, ובשנת 1905 ירד מספרן ל – 117. אולם בשנת 1907 עלה מספרן ל – 225 תלמידות. בית הספר לא נסגר גם בעתות של מחלות ומגפות, שרוששו את האוכלוסייה, למרות שהוצע לסגור את המוסד.

לתלמידות בית הספר הוגשו ארוחות חמות כל יום. בהוצאה השתתפה הקהילה, שנעזרה בתרומות מאנגליה ומצרפת. ועד של נשים מקומיות, שאורגן על ידה, התרים בגדים ונעליים עבור הבנות העניות לפני פסח ולפני הימים הנוראים, כפי שדווח בשנים 1902 – 1903.

ההשכלה שרכשו הכשירה את התלמידות לחיי המעשה. על פי דיווח משנת 1907 הועסקו שתי תלמידות בתפקיד פקידות על ידי סגני הקונסולים של בריטניה ואוסטריה.

מנהל בית הספר לבנים במוגדור, מר ש' וינשטיין, שהגיע לחופשה בלונדון בשנת 1906, מסר דו"ח אודות בית הספר לבנות בניהולה של הגברת קורקוס. לדבריו ניכרת בבית הספר התקדמות.

גם תלמידות נוצריות התקבלו לבית הספר, וביניהן בנותיו של קונסול ספרד, אך הן שילמו שכר לימוד. על פי דיווח משנת 1906/7 למדו בבית הספר 12 נערות ספרדיות קתוליות ונערה צרפתייה, שהעדיפו מוסד יהודי על פני זה של הנזירות.

ב – 4 באוגוסט ביקר בבית הספר מר ג'ונסטון, הקונסול הבריטי במוגדור. הוא שאת את התלמידות שאלות, האזין לשיערו והגיע למסקנה, שידיעותיהן מקבילות לאלה של רוב התלמידים באנגליה. מבטאן האנגלי טוב ויש להן ידע מצוין בהיסטוריה של אנגליה, במדיניות, בחוקים ואף הבנה בגיאוגרפיה.

מבקרים אנגליים, ביניהם אנשי חינוך ואקדמיה, רשמו בספר האורחים את התרשמותם החיובית מהישגי התלמידות ומן המשמעת הטובה.

על פי דיווחו של מר ש' וינשטיין, שלימד אנגלית בבתי הספר, למדו אנגלית גם בבית הספר של כל ישראל חברים במוגדור מזה שנתיים, והבנות, שלמדו שפה זו שעה בשבוע, הצליחו יפה. אלא שלדעתה של סטלה קורקוס לא היה קיום בית הספר של ה דרוש, ובעקבות זאת החליטה " אגודת אחים " על סגירתו.

הודעה בדבר הכוונה לסגור את בית הספר גרמה לצער בקרב החוגים האנגליים במוגדור ובערי חוף אחרות. התגובה הביאה להחלטה על דחיית הסגירה עד סוף השנה. בסיום דיווחו של וישנטיין הובא דו"ח כספי לשנת הלימודים 1909 – 1910, שעל פיו עלתה החזקת בית הספר לאגודת אחים 227 לי"ש.

בית הספר המשיך לפעול גם בשנים הבאות ובשנת 1910 ארגנה סטלה קורקוס מסיבת גן ל-240 תלמידות. אלא שהמחלות פרצו שוב ובאוגוסט 1912 ביקרו בבית הספר שני רופאים. סטלה מכרה את עבודת היד, שנתפרו ונרקמו על ידי התלמידות, ומן ההכנסות קנתה שמלות ולבנים לתלמידות. באותה שנה לא שילמה אף לא אחת מן התלמידות שכר לימוד. בשנה שאחריה מעדרו רבות מהם בשל מחלות.

בשנת 1915/6 דיווחה גברת סטלה קורקוס, שבעיר, המונה 12 אלף יהודים, לומדות 187 תלמידות בבית הספר שבניהולה. בחינות סוף השנה נערכו בנוכחות הקונסולים הבריטיים של מוגדור, מר רבינו ושל קזבלנקה, מר ברום, ששיבחו את מסירותן של הגברת סטלה קורקוס ומיס בק ואת מאמציהן להעניק חינוך מעולה, שתוצאותיו ניכרות.

סדו"ח שפורסם בשנה שלאחר מכן נמסר, שמספר התלמידות ירד ל-175 ותקציב המוסד עחמד על 327 לי"ש לשנה. המחלות שפגעו בעיר והמצב הכלכלי הירוד הכבידו על ההופעה הסדירה של התלמידות. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר