156 אידא כלת אנא ואולאדי, רפדו אל־מיאדי.

 אם אכלתי אני ובני, קחו השולחן מלפני.

157 הְם והְם, אחסן פ־דאר בויא.

  צרה ועוד צרה, מוטב בבית אבי.

158 א־דאר, דאר בונא, ול־כלאב יטרדונא. 

הבית, בית של אבינו, והכלבים מגרשים אותנו.

ירושה

159 אלי כּל מתאעו כנ־דויאתו,

אש כ׳לא ל־אולאדו מא יוורתו?

האוכל הונו בחייו, מה ישאיר לבניו אחריו?

160 אל־חנין יוורת, ולי צבר ינאל.       

אב רחמן מוריש לבניו, והמחכה לא יקופח