שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

5 – הרב חיים פינטו ממית ומחיה עופות.

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז

רב  גדול היה הרב חיים פינטו. הוא נחש לנביא. ולא נראה אף פעם לבדו. בכל מקום, שבו היה נוסע, היה מוקף קהל חסידים, ששמעו מפיו תורה. הוא היה יוצא מהבית ונתקל באדם ששכח את נדרו – בוא הנה ! אתה מוכרח לבוא אלי ! היה החכם קורא לאדם ששכח את נדרו.

מדוע שכחת, כי נדרת נדר ? כי הרב ידע מי נדר נדר בלבו ולא מילא את חובתו. ולא זו בלבד שידע לקרוא את מחשבותיו של כל אדם, אלא שידע גם להגיד מה יש בכיסו של אדם.

יום אחד הלך הרב פינטו לשוק, ובו דוכנים מיוחדים למוכרי בשר, למוכרי ירקות ולמוכרי דגים. עבר הרב ליד דוכנו של יהודי מוכר בשר. זה הכיר את הרב הנכבד, הוציא לו כיסא והזמינו לשבת. נזדמן למקום מפקח ערבי, שרצה לעבור ליד הרב היושב על הכיסא. אולם המקום היה צר מדי, הרים הערבי את קולו על הרב – איפה אתה יושב ? הסתלק מכאן.

הרב שתק, הזיז את כסאו הצדה בשביל הפחה – למסיבה, ואולי לחתונה או לשמחה אחרת. ואכן, הוא קנה את התרנגולות ושכר סבלים כדי להביאן אליו הביתה. עברו הסבלים נושאי התרנגולות ליד הרב, והוא אמר בלבו – האין ערבי זה יודע מי אני ?

ומדוע אינו מכבד אותי כמו כולם ? – אמר הרב את שם המפורש, ומיד נתפגרו כל התרנגולות שבידי הסבלים, והם הגיעו לבית המפקח עם התרנגולות המתות.

טענו הסבלים, כי המפקח קנה תרנגולות מתות, אבל המפקח אמר – לא נכון, הן חיו כאשר קניתי אותן. כאשר שמע הפחה את הוויכוח הקולני, שאל את המפקח – מה עשית ? האם קנית תרנגולות מתות ?

קנית את העופות בכמה חנויות – ענה המפקח – פה עשרה, שם עשרים, וכך קניתי למעלה ממאה תרנגולות. כולם היו חיות, בעלי החנויות יעידו על כך.

הוסיף הפחה ושאל – ומה עשית בדרך ? ספר לי מה קרה בשוק, מה עשית שם ?

לא עשיתי שום דבר מיוחד.

הפציר בו הפחה להיזכר ולספר את כל האמת. רק אז סיפר המפקח לפחה, כי ראה בשוק את חזן היהודים יושב על כסא וסותם את המעבר. אמרתי לו בקול רם, שיפנה לי את המקום למעבר.

אוי ואבוי לך ! קרא הפחה – במשך כל השנה לא תהיה לך מנוחה. הוא יעניש אותך בכל ייני עונשים על שהעלבת אותו כל כך. מציע אני לך לקשור את ידיך על גבך ולבקש סליחה ומחילה מן הרב חיים פינטו.

קשר המפקח את ידיו על גבו ושם סכן בפיו. כך הלך ברחוב, כדי שכל העוברים ושבים יהיו מוכרחים לראותו. עד שהגיע לבית הרב. שם כרע על ברכיו לפני הרב ואמר בקול רם – מבקש אני ממך, רב גדול, סליחה ומחילה, לא ידעתי מי אתה, ולכן סלח נא לי, כי בשגגה ובכסילות נהגתי.

ראה הרב את הפקח רם המעלה, סגנו של הפחה, בא אליו ומבקש ממנו סליחה ונמכרו רחמיו. הוא אמר לו – סולח אני לך. יודע אני כי התרנגולות שקנית מתות כולן, אולם כאשר תחזור הביתה תמצא אותן חיות.

אמר המפקח – אם אמצא את התרנגולות בחיים, אביאן לשחיטה אצל השוחט שלכם. ואכן, כל היה, כאשר חזר המפקח הביתה, הוא מצא את התרנגולות בחיים, והודה בפני אשתו ושני בני ביתו – אין חזקים מן היהודים.