ברית- בעריכת אשר כנפו

אהבת איש לאשתו.

מעל קבר משיש לבן גדול מימדים בלב לבו של בית העלמין, העתקתי את דברי השירה שקראתי להם בשם : אשתי אשתי. השיר מתחלק לשני חלקים : החלק הראשון מתחיל במלים " גמלתני טוב ולא רע " והחלק השני מתחיל במלים " ויקונן דוד "

החלק הראשון הוא שיר הנושא פעמיים את שם הנפטרת בראשי שורותיו, כלומר, עם אקרוסטיכון כפול של יאקוט נ"ע ( שם הנפטרת בתוספת ראשי תיבות של " נשמתה עדן " ) זהו שיר במתכונת קלאסית עם דלת וסוגר ובעל חריזה, א-ב, א-ב קבועה.

בחלק השני נראה שהמשורר מוותר על ההקפדה על השירה ובוחר הסגנון חופשי המאפשר לו לתת דרור לרגשותיו. משני חלקיו של השיר עולה תמונה של אישה מופלאה ומושלמת מכל הבחינות ובעיקר מצטיירת תמונה של אהבה נשגבת של הבעל לאשתו.

החותם על דברי השירה האלה הוא הבעל הגמון ( הגבר המכובד והנבון ) הרב דוד יפלח. במוגדור היה יודע ומפורסם המשורר רבי דוד יפלאח כפי שכינו אותו, שיך דוד יפלאח, ראש הפייטנים, שהיה שותף לעריכת הספרים , רני ושמחי " ו " שיר ידידות ,.

ברם נראה שלא מדובר על אותו איש, כי כידוע, למשורר רבי דוד יפלח לא היו ילדים ואילו כאן מדובר על כך שהמנוחה השאירה בנות. נוסף לכך, לא הרחק מקברו של שיך דוד יפלאח נמצא קברה של אשתו מרסדס יפלאח שהלכה לעולמה בשנת 1965, 21 שנה אחרי מות בעלה.

היות וידוע לנו רק על משפחת יפלאח בודדב במוגדור, יתכן שזהו בן דודו של שיך דו יפלאח וטבעי שגם הוא יקרא כך. האם הבעל המקונן הוא שכתב בעצמו את השירה הזאת ? הדברים נכתבים כל כך אישיים שאנו מתפתים לחשוב שכן.

אם כי יותר מתקבל על הדעת הוא שזהו שיר שנכתב על ידי רבי דודו אלקיים, או אולי על ידי הפייטן רבי דוד יפלאח אם אכן היה בן דודו של המקונן דוד יפלאח. 

גמלתני טוב ולא רע כל ימי חייה

 

אשתי אשתי

ידידת נפשי חמדת לבי ורוחי

יעלת חן רעיה אילת אהבים

אשת נעורי את הייתה שמשי ירחי

אורך בו ראיתי אור כאור כוכבים

קרבתך חפצתי ברבעי וארחי

קרני רמה בך ואת יושב כרובים

וביד שמת חילי עזי ומבטחי

וקרובי ומידעי רעים אהובים

תמכתני בצר ולא כשל כחי

תריביני להיות מאשר ברבים

נעם אמריך כל לב תשמחי

נגה זיו פניך זך כנפי להבים

ענותך שפלותך ואת עצמך תשחי

עש עפר לפני עוללים ושבים

ויקונן דוד

אשת חיל עטרת ראשי

מנת חלקי וכוסי

בת גילי ומשושי

רבת המעלות

נאוה לתהלות

מכבדת את התורה תמימה ויראה

שלמה בכל מדה טובה

רוח חברותיה נוחה הימנה

ודרישת החסד על לשונה

קורת רוחה וניב לקחה

אמץ אמונתה ורב צדקתה

רב חבתה והוד תפארתה

זיוה יראת ה' על אחת טענתה

אך קרב יומה

ותעזב את בית אישה ואמה

פתאום שחר אהלה ובניה לא היו לה

הבנות אשר בחיקה גדלה זועקות

הוי הוי אמנו יאקות

למה עזבתנו כצאן אשר רועה

אין להם ונשארנו לעדר תועה

איך עתה אתאפק ואסבול

ואעיף דמעי כמי המבול

אשא את בשרי בשני

ואצדיק עלי את הדין צדיק הוא ה'

רק על קברה שמתי את עיני

והאבן הזאת חוצבה מצבה

והייתה לי למזכרת אהבה

למנוחה מאור עיני הכבֻדה והצנועה

מרגלית יקרה יפה זכה וטהורה

שמע יאה לה והיא נוה לשמה

רעיתי תמתי

מרת יאקות

אשת הגמון הרב דו יפלאח הי"ו ה"ה

ערב שמשה יום ב' בשנת לח' תמוז

בסדר ויחנו בקברות ה'

בא סימן

יקרה היא מפנינים וכל

חפציך לא ישוו בה – לפ"ק.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

נובמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  
רשימת הנושאים באתר