الجهاد والكراهية يهودي-ג'יהאד ושנאת יהודים-מתיאס קונצל. על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.
ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.
על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.
אירועי 11 בספטמבר 2001 התקבלו בעולם בדרכים שונות ומנוגדות. נוסף על ההלם שזורע הטרור, הלכה והתבססה פרשנות הרואה בכל אירוע " אנטי אימפריאליסטי, שבו עומדת ארצות הברית המרושעת מן העבר האחד, ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובֶנת, גם אם מוטעית, של חלשים.
הנטייה לפרש באופן זה את הטרור האסלאמי, הפוגע מדי יום גם בישראל, הביאה למחשבה שההקצנה של האסלאם היא תוצר של עוני, היעדר הזדמנות וייאוש. לתפיסה זו יש כוח רב, שכן היא יודעת להצביע על האשמים : באירועי 11 בספטמבר – ארצות הברית : בסכסוך במזרח התיכון – ישראל.
הספר " ג'יהאד ושנאת היהודים " הוא פרי מחקרו של החוקר הגרמני מתיאס קונצל המציג את הג'יהאד העולמי מנקודת מבט חדשה, המעניקה הקשר חדש לטרור האסלאמי : מקורות השראתו של הג'יהאד בתפיסות הנאציות האנטי שמיות וזיקתו אליהן.
הספר מראה כי את ארגון אל-קאעידה, כמו גם קבוצות אסלאמיות אחרות, מנחה אידיאולוגיה אנטישמית שאותה ייבאו מהעולם הנאצי של העולם המוסלמי בעיקר תנועת " האחים המוסלמים " המצרית והמופתי של ירושלים.
הוא מוכיח שהאנטישמיות אינה פרט זניח ושולי בג'יהאדיזם המודרני, אלא הליבּה האידיאולוגית שלו. שנאת היהודים היא שהציתה את מלחמת הג'יהאד של מחוללי אירועי הטרור של 11 בספטמבר.
ד'ר מתיאס קונצל, יליד 1955,הוא איש מדע המדינה המתגורר בהמבורג. שימש יועץ בכיר לוועידה המפלגתית של מפלגת הירוקים בגרמניה, וכיום עמית מחקר ב " מרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון " באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר בהנהלת ארגון " אקדמאים למען שלום במזרח התיכון ".
האסלאמיסטים הרדיקלים שונאים יהודים. הם הבהירו זאת עוד זמן רב לפני מתקפתה של אל קעידא על ארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001. הם ביטאו זאת בגלוי בהתקפות טרור שכוונו נגד אזרחים ישראלים, בהכפשות כלפי " הברית הציונית צלבנית ", ולבסוף בַמתקפה על וושינגטון ועל ניו יורק.
הם הבליטו בגאווה את האנטישמיות הקיצונית שלהם באינספור ספרים, מאמרים, פסקי דין, דרשות, מנשרים והצהרות שהופצו בעיתונים, ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט. נוכח התופעה המתמשכת הלך והתחוור לכל מי שבכיר את האנטישמיות הרדיקלית של המשטר הנאצי שאף לא אחת מהכרזותיהן של אל קעידא והחמאס, גם לא אלו של האחים המוסלמים שקדמו להן, ואף לא הגרסאות שהציעו מחמוד אחמדיניג'אד וממשלת איראן – אף לא אחת מכל אלה הייתה תרומה מקורית להיסטוריה של השנאה.
בכתבים האידאולוגיים ובמעש הפוליטי של האסלאם הרדיקלי ניכרו, כבר למן התגבשותו במצרים במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה, הדהודים של אלימות נאצית שאין לטעות בהם, ותאוריות קשר פרונאידות על טבעם המרושע של היהודים ועל כוח ההרס העצום שיש בידיהם.
ובכל זאת, למרות בולטותם של ההדים והֵקשרים הללו, רבים מספרי המחקר הטובים על האסלאם הרדיקלי, כמו גם דוחות ממשלתיים חשובים על אודותיו, הסתפקו באזכור קצרצר של ההיבט האנטישמי שלו או אף התעלמו ממנו לחלוטין.
ב " ג'יהאד ושנאת היהודים " מבקש מתיאס קונצל לשבור את ההתחמקות הרווחת מהנושא " להביט במציאות בלי רתיעה " כדבריו, ולעמוד על הקשרים ההיסטוריים בין האסלאמיזם לנאצים. לדעתו מדהימה העובדה שאנטישמיות גלויה זו לא זכתה עד כה לתשומת לב של ממש בדיון על המניעים של 11 בספטמבר.
בספרו הקצר, הנוקב, הנרגש והמעמיק הוא מציע לקורא המתעניין מן השורה, כמו גם לעמיתיו המלומדים, חוויה מתקנת. זו יצירה של סינתזה ופרשנות הבוחנת כיצד ומדוע צמח האסלאם הרדיקלי כחשובה שבתנועות שהציבו את שנאת היהודים בראש מעייניהן מאז תבוסת המשטר הנאצי בשנת 1945.
הספר הוא גרסה מתוקנת ומורחבת של הספר, " ג'יהאד ושנאת היהודים : על המלחמה האנטי יהודית ", שהתפרסם בגרמניה בשנת 2002. אף שיש ספרות נרחבת בנושא בלשון האנגלית, ג;יהאד ושנאת היהודים, הוא תרומה ייחודית ונדרשת לדיון הציבורי והאקדמי בסוגיות אלו.
קונצל טוען כי במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה עבר מרכז האנטישמיות העולמית מגרמניה הנאצית אל העולם הערבי, ובפרט למצרים – לזרמים האיסלאמיסטיים הרדיקליים בתנועת האחים המוסלמים ובסביבתה הרעיונית.
הדבר אירע לא רק בשל התפתחות הסכסוך הערבי ישראלי, להפך : הסכסוך הזה החריף בשל השקפותיהם ומדיניותם של האיסלמיסטים הרדיקלים. עבודתו של קונצל פותחת לדיון שאלות שחקר הנאציזסם המתמקד באירופה מזניח.
חג' אמין אל- חוסייני, המנהיג של ערביי הארץ בתקופת המנדט, תכנן פתרון סופי ליהודי ארץ ישראל, בשיתוף הנאצים / ד"ר רבקה שפק ליסק וד"ר שאול ברטל
הפלסטינים מרבים להשוות את ישראל לגרמניה הנאצית, בעוד שהערבים בכלל, כולל ערביי א"י (הפלסטינים) והמוסלמים לא רק הזדהו עם האידיאולוגיה הנאצית, אלא גם שיתפו פעולה ואף התנדבו לשרת בס.ס.
א. המופתי והיטלר
חאג' אמין בן טאהר בן מצטפא בן טאהר אלאסוודי – אלחסיני, נולד ב-1895 בירושלים למשפחה דתית שמוצאה מאזור חג'אז בחצי האי ערב. ענפים של המשפחה חיים גם בעזה (משפחתו על יאסר ערפאת), ובלוד. ב-1921 מונה כמופתי של אלקודס, היא ירושלים המנדטורית. שנה מאוחר יותר מונה לראשות ה"מועצה המוסלמית העליונה" של פלשתינה המנדטורית. בתפקיד זה החזיק עד יום מותו. המופתי התנגד לרעיון הבית הלאומי לעם היהודי בא"י ופעל כדי למנוע את הקמתו. היה לו תפקיד בהסתת ערביי הארץ לערוך מעשי טבח ביהודים ביפו, ב- 1921, ובחברון ב- 1929 . הוא היה גם מיוזמי המרד הערבי, 1936- 1939,שהיה מלווה בהתנכלויות ובפעילות רצחנית של כנופיות נגד היישוב היהודי.
פעולותיו נגד שלטון המנדט הביאו להדחתו ולבריחתו מהארץ.לאחר נדודים בארצות ערב הוא הגיע לגרמניה. המופתי נפגש עם היטלר ב- 28 בנובמבר 1941 ומצא אוזן קשבת אצל היטלר. ברומא ובברלין הוקמו משרדים של ה"וועד הערבי העליון", שהוא עמד בראשו, והוא החל את פעילותו לצד מדינות הציר.
מדינות הציר הסכימו להתחייב בפני המופתי לדברים הבאים:
1. הכרה בזכותן של סוריה, לבנון, ירדן ופלסטין לעצמאות.
2. הכרה בזכות הערבית על פלסטין וביטול תוכנית "חבר הלאומים" להקמת בית לאומי לעם היהודי בפלסטין. עפ"י תזכיר של שמיט על פגישת היטלר והמופתי מיום 28.11.1941 כפי שנרשם ביום 30.11.1941
3. מניעה בכל מחיר של עליית יהודים לפלסטין וטירפוד כל עיסקה או שיתוף פעולה שמטרתה להציל יהודים. יש עדויות בספרה של ג'ני לבל, "חג' אמין וברלין", על פעילות מתואמת בין הנאצים והמופתי למניעת עלייה יהודית.
היו גם דרישות נוספות שלא היו קשורות באופן ישיר לפלסטינים. היטלר הסכים עקרונית לדרישות אלו אך טען שמוקדם מדי להכריז עליהן ויש לחכות לתבוסת בנות הברית.
המופתי הכריז על התחייבות גרמנית זו כבר בנאומיו בפני גדוד המתנדבים בצפון אפריקה ובמזרח אירופה, שנענו לקראתו. אפילו היטלר, שהופתע מהגיוס והארגון של המוסלמים שהצטרפו אליו, הגיב: איני פוחד מהאימפריאליזם האנגלו-אמריקאי-יהודי ולא מהקומוניזם העולמי היהודי אלא מהאסלאם.
שיתוף הפעולה של המופתי בא לידי ביטוי בתחומים הבאים:
1. הכשרה של צעירים פלסטינים במכללות צבאיות בגרמניה.
2. גיוס צבא של 100,000 בוסניים לעזרת צבאות מדינות הציר.
3. השתתפות במרד רשיד עלי אלכילאני בעיראק (מרד שאורגן על ידי שליחו המופתי נגד השליטה האנגלית בעיראק). ב-1941.
4. הקמת "ערב החופשית", יחידה ערבית במסגרת הוורמכט הגרמני.
5. קבלת נשק רב למלחמה בפלסטין. הנשק אוחסן בלוב, מצרים ורודוס.
6. הקמת מכון אסלאמי (אלדעוה) להכשרת קאדר מוסלמי פרו- גרמני בגרמניה. תשתית זו נועדה ליצור קאדר של מוסלמים שיתמכו בגרמנים ויגייסו מוסלמים מכל העולם להשתלם בכל ההיבטים הצבאיים הנדרשים לצורך הקמת צבא אסלאמי לצד מדינות הציר.
7 .פעילות למניעת הצלת ילדים יהודיים מקרואטיה, מבודפסט מכל רחבי הונגריה:
מסמכים רשמיים מוכיחים שחאג' אמין עשה ככל יכולתו למנוע עליית יהודים ממזרח אירופה ופנה בעניין זה לשלטונות גרמניה במהלך יוני 1944. הוא ביקר אצל מוסוליני באיטליה בעניין זה ובמכתב של המופתי מ-10/6/1943 למוסליני הדוצ'ה של איטליה, הוא מפציר בו למנוע, בין היתר, עלייתם של 700 ילדים מפולין שיש להם קרובים בפלסטינה. הוא פנה לממשלות בולגריה והונגריה כדי למנוע עליית יהודים לארץ והציע לגרש את היהודים לפולין, היכן שפעלה מכונת ההשמדה הנאצית
8 .צירוף שותף מוסלמי ל"מחלקה היהודית" של אייכמן שעסקה באירגון הפתרון הסופי של יהדות אירופה. חוסייני אף השתתף עם אייכמן בסיור באושוויץ שנועד לבדוק את תהליך השמדתם של היהודים בתאי הגאזים.
9. מעורבות ב"מבצע אטלס" – הרעלת מעיינות ראש העין כדי להרוג את תושבי תל אביב והמושבות סביבה (גוש דן דהיום). צנחנים גרמניים ופלסטינים צנחו באזור יריחו יחד עם 10 מיכלי רעל קטלני שהיו מסוגלים לפי הערכות להרוג רבע מיליון נפש.
המקור הטוב ביותר לפשעיו של המופתי הוא ספרה האמיץ של ג'ני לבל "חאג' אמין וברלין".
היתרונות בספר זה שהוא כתב אשמה בולט נגד המופתי הן כאלה:
1. בספר מובאים צילומים של מכתבים מקוריים לצד מקורות אחרים.
2. התיעוד בספר מבוסס ברובו על תיעוד גרמני ותרגום תעודות גרמניות ועיתונות גרמנית ויוגוסלבית.
על שיתוף הפעולה של המופתי עם הנאצים הוא קיבל מענק חודשי של 50,000 מרקים ועוד 25,000 במטבע זר. המענק תוקצב מרכוש יהודי שהוחרם ע"י הנאצים.
מקורות ערביים
המקורות הערביים מאשרים את כל המימצאים בספר ואף מחזקים אותם. סיפרו של המופתי, "חקאאיק ען קדית פלסטין" [האמת על בעיית פלסטין] בו הוא טוען שהיטלר שנא את היהודים ורצה להשמידם משום שהם אשמים בהפסד הגרמני במלחמת העולם הראשונה, הם פגעו במאמץ המלחמתי הגרמני וגרמו לגרמניה הפסדים גדולים במלחמה ואף הפעילו שירות ריגול נגד גרמניה. לכן במלחמת העולם השנייה היטלר עכשיו נוקם בגזע המקולל הזה.
המופתי הביא בספר מכתבי ברכה שקיבל אישית מהיטלר, התומכים במאבק הפלסטיני על ארץ ישראל. מבחינתו היטלר הוא אישיות נעלה. כל זאת על סמך דבריו בערבית בספר שהוא כתב ויצא לאור בשנות החמישים.